מיואשת******אולי זו רק אני...
מיואשת******המקוריתמיואשת****** איזה חמודהחדשה ישנה
הנורמלית האחרונהמבחינה הורמונלית- אחרי הלידה, יחד עם ההנקה, המח של האם נשטף בהמון פרולקטין ואוקסיטוצין לסירוגין, שאוקסיטוצין הוא כידוע הורמון האהבה, ולכן זה גורם לכך שהאם כביכול 'מתאהבת' בתינוק, ולכן התיאורים המתוקים שלכן מזכירים התחלה של זוגיות, כמו מיד אחרי החתונה.
וזה, אם יצא לכן, מוריד קצת את החשק המיני והקרבה לאיש, כי אתן מבחינה הורמונלית כבר 'מאוהבות' במישהו אחר, שהוא במקרה התינוק המתוק.
שאלות? אני לא בטוחה שאדע לענות על הכל אבל חפשו חומר בעצמכן!
היא בת חודשיים ועדין לא בא לה על אמבטיה
גם אני הייתי בטוחה שמשהו לא תקין ופחדתי מהבדיקה הראשונה אצל הרופאה.
היום הילד בן 6 ב"ה
אל דאגה... בהריון הרביעי והחמישי הבחילות חזרו ובגדול!
וגם לא כל מיני תסמינים אחרים
פשוט תהני מזה שאת לא צריכה לסבול מכל זה הפעם והכל יהיה בסדר
ב"ה ילדתי השבוע תינוק מתוק (בכור)
אני מאוד רוצה להניק ומתאמצת בשביל זה, אבל הרבה פעמים הוא נרדם תוך כדי הנקה ולא מסיים לאכול.
אני מפחדת שהוא לא אוכל מספיק וגם אולי ישן יותר מדי.
אחרי כמה זמן של שינה הוא מתעורר ובוכה מרעב.
אמרו לי לנסות להפשיט אותו קצת כדי שיתעורר, אבל זה לא עוזר מספיק.
אשמח לעצות ותובנות.
תודה
היום היינו בטיפת חלב וב"ה הוא עלה במשקל, כך שאוכל מספיק.
תודה על העצות המועילות!
מיואשת******שולחת לך הרבה כוחות 
מחי )מה נסגר עם הגוף שלי מה?????
קודם הכאבים המטורפים לאורך כל החודש
טפו טפו נגמר. כנראה תקופת הסתגלות למחזור אחרי הלידה או משו.
שוין.
עכשיו משו חדש,אני לפני ביוץ אני נפוחה כמו בטיפולים! (לא, עוד לא התחלתי) ממש בטן ענקית, הרגשה של לחץ , הכל נפוח ולא נעים ולא טוב לי. מרגישה בלון שמן ומטופש.
ומדוכדך ועצבני ועייף
אוף
למה??
נמאס לי
כל כך קשה להיות אשה
שונאת פרוגסטרון, קשה להיות אישה.
לא חשבתי ככה עד שהתחתנתי, מסכן בעלי, הוא לא אשם.
שזה שלב בהריון (כל השליש הראשון ויותר מזה) שבו אין מה לעשות לפה או לפה, ולכן כל עוד הדימום לא מאסיבי בצורה שמרגישה לי מסוכנת לי, או שהכאבים לא חריגים באותו אופן, אין דחיפות לבדיקה.
כדאי להיבדק כדי לדעת, אבל אין צורך ליסוע למיון כי לא יהיה איך לעזור.
(לא בקיאה בהריון נתמך, יכול להיות ששם הנתונים והיכולת לעזור אחרים)
בשורות טובות!מוריהובמציאות יהיה תקין. אמןן
חיבוק חזק 
ואין לי מילים. זה מאוד מאכזב ומתסכל.
הרבה כח
בהריון שלישי ב"ה
ולבת הגדולה בת 5 לוקח הרבה זמן להירדם,
הרבה פעמים כבר אין לי סבלנות לשבת לידה חצי שעה או יותר
ולפעמים היא גם מבקשת מים,או שמשהו מפריע לה,או שהיא צריכה לשירותים
ואז אני בכלל משתגעת..
אני לא יודעת כבר מה לעשות,גם נראה לי מוגזם שבגיל כזה אני צריכה לשבת לידה עד שתירדם
עם הבת הקטנה יותר קל לי,היא גם בד"כ נרדמת יותר מהר..
מה עושים? מרגישה מיואשת..
שאם אני אלך היא תקרא לי,
או שתקום מהמיטה,בגלל שהיא התרגלה שאני לידה.
בעבר ניסנו להרגיל אותה להירדם לבד אבל זה לא עזר,
היא פשוט היתה קמה או בוכה..
עם הקטנה זה יותר קשה בקטע של להירדם לבד כי היא ממש בוכה והיסטרית ולא תצליח להירדם ככה.
או כששתיהן היו ערות ויצאתי אז הגדולה לקחה את הקטנה איתה ויצאו ביחד מהחדר..
(הקטנה בת 3.5)
מחילא חושבת שצריך לשבת כלכך הרבה ליד הילד,
אם הוא כבר הולך לישון , אז מספרים סיפור קטן ושמע ישראל , קצת חיבוקים וליטופים ...ואמא פה בסביבה אם צריך משהו.
כמובן לזהות מתי הילדה באמת עייפה
כי לא בטוחה שהשעה של אחותה מתאימה גם לה.
אולי הזמן השכבה מוקדם לה מדי ? ואז היא משתעממת כי לא מצליחה להירדם ?
תנסי טיפה לאחר את שעת ההשכבה ,
ובזמן שהקטנה נירדמה , תנוחי לך בספה ושהיא תהיה לידך או משהו , תשחק בשקט
אולי היא גם רוצה קצת יחס מימך ? בגיל הזה הם אוהבים לפטפט.
יש לי גם גדול בגיל הזה ,
הוא אוהב להרדם אחרון , וגם מנצל לשחנ"ש איתי (כשיש לי זמן) אם לא , אז אני פשוט נותנת לו לשחק עם עצמו עד שעה שהיא דד ליין מבחינתי ואומרת לו שזה זמן ללכת למיטה .
כמובן שגם הוא כמו כל בנאדם יכול לא להיות עייף או שמגורה מדי ממשחקים ואז לוקח לו יותר זמן להרדם ..
אז עוברים למצב שקט - קריאה במיטה עם אור מעומעם , ניגון , ליטופים , להרפות את הגוף ולהכינס לאט לאט לשינה.
שתייה ושירותים -זה טריק ידוע שמשעמם להם ...והם לא רוצים לישון .
אין לך מה לכעוס עליה , היא פשוט באמת רוצה קצת זמן איתך או שלא עייפה פשוט .
הי, בא לי לעשות סקר
לא קשור להריון ולידה 
וגם לא עומד מאחוריו רעיון עמוק,
סתם סקרנות...
מפה לשולחן-
1. יש לכם מפה על השולחן כל השבוע או רק בשבת?
2. אם כן - איזה סוג מפה (בד, שעוונית, צבעוני, חלק וכו)
3. כן או לא- למה?
4. יתרונות/ חסרונות
אנחנו עם שעוונית שקופה ומתלבטת אם לקנות מפה..
מצד אחד מפה מוסיפה חמימות ביתית כזאת, מצד שני השולחן שלנו הוא עץ מלא יפה כזה של פעם אז מה הקטע לכסות אותו?
וגם בכל מקרה גם עם נשים מפה נכסה בשעוונית כי יש ילדים קטנים שאוכלים מציירים וכו על השולחן ואז זה פחות יפה..
(יש לנו שולחן אחד גדול בסלון. אין שולחן קטן במטבח..- אין מקום)
אשמח לתשובותכן 
מיואשת******הבלאגן זה כבר עניין אחר
תהי בטוחה שאת לא לבד...
מה זה השכבה המגנה הזו?
מפת בד כל השבוע.
בעקרון ביום יום צבעוני עם דוגמא, בשבת לבן.
אבל לפעמים בלי מפה או שהמפה של שבת נשארת לתוך השבוע... 
כל השבוע.
בשבת רק מניחה מעל מפת נילון
היתרון לדעתי הסלון נראה יותר יפה, המפה המסויימת הזו מחזירה אור ומאירה עוד יותר את הסלון (קישוטי זהב כאלה שבורקים מהאור)
מה גם שצ'ק צ'ק מכינה שולחן שבת (מארגנת בבוקר של שישי - אוהבת שיש אוירה של שבת מוקדם)
יש לי שולחן במטבח שם אוכלים במהלך השבוע.
עקב התעללות קטינים בה...
לפעמים היא אטומה ולפעמים היא שקופה למחצה (כלומר עם עיטורים בצבע על גבי השקוף), ולפעמים היא פשוטה ולפעמים היא מהודרת (תלוי כמה התעללו בשעוונית הקודמת, וכמה אני מוכנה כעת להוציא על השעוונית החדשה...).
בשבת מניחים מפת בד לבנה מעל השעוונית, ומעל מפת ניילון חד"פ. (רק אם במקרה צריך לפתוח את השולחן - אז מורידים את השעוונית).
כי לעולם חסדואני רק רוצה להבין, מה זה "שנה וחצי מצפים"? שנה וחצי מאז שהתחתנתם? או שנה וחצי שאתם בטיפולים\בדיקות וכו?
כדי שהתגובה שלי תתאים למציאות
ובינתיים
טוב, כמה דברים
קודם כל אני כותבת לך כבוגרת טיפולים 3 שנים ובעיות פוריות (אמנם בגיל מבוגר, ואחרי שכבר היו לי ילדים)
אני אתחיל מהסוף למה שכתבת על המשבר באמונה, וחוסר הרצון ללכת למקווה. לגמרי לגמרי מוכר. מאד מאד. ומובן.
היה לי , ואני יודעת שלא רק לי , מאד מאד קשה כואב, תסכול, כעס על אלוקים, חוסר רצון להתפלל.
אני חושבת שזה מאד נורמלי, וקורה, ולפעמים צריך לקבל את זה שכועסים ומתקשים.
הכעס הוא בעצמו אמונה, שהרי אם לא נאמין, למה אנחנו כועסים?
מה שנשבר הוא האמונה שהתינוק יגיע מהר, לא האמונה באלוקים עצמו
וצריך לעבוד, ולהתחזק, ולחשוב, ולהאמין שזה יבוא וזה שלנו.
וזה קשה , ומתיש, וכואב.
לפעמים צריך מישהו לדבר איתו, זה יכול להיות פה, ויכול להיות בחיים האמיתיים שלך. נשמע שאת מרגישה לא בסדר לומר שקשה לך אמונית , ושאת כועסת, אבל (אני מניחה שאת צעירה) תתפלאי שזה קורה לרב האנשים בכל מיני מקומות בחיים. כן, גם לאמא שלך. ולאבא שלך. לא כולם אולי מדברים על זה, אבל זה קורה לכולם. לכולם יש מקומות של קושי בחיים בנקודות שונות, וקושי לקבל את המציאות והנקודה הכואבת האישית שלהם, וכעס על ה' למה עשה להם ככה.
זה קורה לכולם, וזאת נקודת צמיחה. אבל אל תחשבי שמשהו לא בסדר איתך בגלל שזה קורה לך.
עד כאן אמונה
עכשיו למציאות שלך עצמה, באמת מכל הלב, ומשתדלת בעדינות, אבל יקרה, שנה וחצי מהחתונה זה לא הרבה. ממש לא הרבה. ממש לא תואם את רמת השבר שאת מתארת שעובר עלייך, את כל הסגולות והדברים שאת מתארת שעשיתם בלב נשבר.
אולי את חיה בסביבה שבה נכנסו המון סביבך להריון מהר. גם לי יש סביבה כזו. זה מאד מקשה על הראיה הברורה של המציאות וזה נורא כואב.
אבל צריך לדעת ולזכור שזה שיש לך סביבה כזו, לא משקף את המציאות. והמציאות היא שעד שנה בכלל לא בודקים, וגם אחר כך, יש הרבה רופאים שיגידו עד שנתיים, וגם אם בודקים אז לאט, בלי לחץ. ולא ישר עוברים לתותחים כבדים.
קשה לי לקרוא שרק שנה וחצי עברו מהחתונה ואתם בכזה משבר זוגי, ממש כואב לי הלב
כי עד כמה שזה קשה ספציפית לכם, מבחינה רפואית זה באמת לא כזה הרבה זמן, ולא כזה נורא. וחבל, ועצוב, וקשה שזה יחבל לכם בזוגיות ככה.
את מוזמנת לכתוב עוד אם בא לך על מה בדקתם ומה עשיתם, יש פה המון נשים עם ידע וכתף ואהבה לתת וליעץ. יש פה המון סיפורים על נשים שלקח להן הרבה זמן. המון.
ולחץ הוא אויב ההריון.
ולפי מה שאת מתארת אתם שניכם בלחץ אטומי (מותר לשאול מתי התחלתם להילחץ? מתי פניתם לרופאים?) וזה רק מחבל במטרה.
אז מצד אחד רוצה לומר לך שאת נורמלית, בתחושות ובמשבר
מצד שני, נשמע לי שהמשבר הגיע מהר מדי באופן יחסי למה שקורה בדרך כלל
וכדאי לקחת נשימה עמוקה
אולי לקרוא קצת?
אולי לשאול פה
לקבל פרופורציות
ואהבה
וחיזוק
בע"ה שיבוא לכם תינוק בריא בקרוב
חיבוק גדול
מקווה שדברי עזרו קצת
מוזמנת לומר כל מה שעולה לך בראש בלי לסנן
5 חודשים??? את מעל גיל 35? אפילו בגיל הזה לא הולכים אחרי 5 חודשים
יקרה
את צריכה להירגע. ודחוווווווווף
הלחץ המטורף שהכנסת את עצמך אליו, הוא הוא מונע הריון. ממש.
אם אחרי 5 חודשים כבר הלכת אז היית בלחץ הריון מהיום שהתחתנת
או לפניו
ואני רק יכולה לדמיין מה מפלס הלחץ שלך עכשיו
הכנסת את עצמך למקום מאד מאד מאד לא טוב.
כן, יש נשים שלקח להם שנים. אבל לרוב לא. למה שיקח לך אחרת? יותר הגיוני שילך בקלות ובנחת. פחות הגיוני לדמיין תרחישי אימה.
בינתיים נשמע שעוד לא התחלתם ורק עשיתם בדיקות רגילות, שזה סבבה
מניחה שההורמונים תקינים?
האם את יודעת בוודאות שאתם ביחד סביב הביוץ? את יודעת מתי הביוץ שלך?
ממליצה לך מעומק הלב (המלצה חוזרת שלי פה בעקבות נסיון אישי) ללכת לדבר עם מישהי. פסיכולוגית נחמדה מהקופה.
קודם כל זה ידוע מחקרית ששילוב של שיחות יחד עם טיפולי הפוריות מעלה את הסיכוי להריון מאד.
דבר שני, הכנסת את עצמך לדעתי לכזה לחץ מיותר ולא בריא, ברמה שזה הורס לכם את הזוגיות , ברמה שאת במחשבות מטורפות כל היום סביב זה, שזה פשוט לא בריא לך. כדאי לך להשתחרר מזה באופן כללי בחיים. וזה גם יוריד לך מאד את הלחץ וזה בפני עצמו מעלה מאד את הסיכוי להיכנס להריון.
לאיזה רופא הלכת? מומלץ רופא פוריות ולא רופא נשים. אם זה לא רופא פוריות אז תחליפי.
ותירגעי מכל מה שקראת. בשלב ראשון רק בודקים מעקב זקיקים שזה א.ס. ובדיקות דם. לא כואב ולא מלחיץ סתם מעצבן
אחר כך לפעמים נותנים הורמונים
בדיקות זרע
הזרעה
יש המון המון המון שלבים שעושים לאט ובזהירות, כל הדברים שכתבתי הם לא כואבים. מעצבנים, מתישים נפשית ופיזית כל הללכת לבוא לנסות לחכות וכו, אבל לא כואבים.
בע"ה תהיי בהריון עוד הרבה לפני שתעברי אפילו חצי מזה
אבל באמת לדעתי דבר ראשון להוריד את מפלס הלחץ, פשוט חובה
גם אני חיכיתי הרבה (קצת יותר משנה וחצי...)
אל תתני לתקופה הזאת להרוס לכם את הזוגיות.
ההיפך- תמנפו אותה כהזדמנות לחזק ולשפר את הזוגיות,
נצלו את התקופה, דברו, תהנו, תצאו, אל תהפכו את נושא הילד ל-issue
פשוט תהיו טבעיים
בדרך כלל לא פונים לרופאים לפני שנתיים של נישואין של עד גיל 32-3
לוקח לגוף להתרגל לכל החיים של אחרי החתונה
והרבה פעמים פשוט הזמן עושה את שלו...
יכולה לומר מנסיוני האישי
שברגע שהרפתי, והפסקתי לחשוב על הנושא 24/7
ופשוט חייתי את החיים
אז הכל נפתח ונקלטתי
כי הסטרס הזה לא עושה טוב בכלל לכניסה להריון
הרוגע, השלווה, האמונה והביטחון יקדמו אתכם הרבה יותר
(ממלצה ללמוד ספר של אמונה קליל שאת מתחברת אליו- קטע קצר כל יום יחד עם בעלך)
מה גם- זוגיות טובה מכילה ואוהבת ללא תנאי.
קחי את המקווה למרות הקושי (ואני יודעת על מה את מדברת) ותהפכי אותו
להשתדלות- תבקשי מה' ותגידי לו - אני הולכת למרות שקשה לי, ולא נעים לי,
ומחכה כבר לא להצטרך ללכת תקופה ארוכה מסיבות טובות, קח את הקושי שלי
ותצרף אותו לזכויות שלי כדי שאקלט מהר יותר, ותעשי הכל באהבה,
תחשבי שזו יכולה להיות הטבילה שלפני הכניסה להריון...
ושוב- הכי הכי חשוב להרפות!!!
תלמדו להנות מהאושר שבדרך- לאל תחפשו תמיד את הדרך אל האושר
למרות שזה נשמע קלישאה , זו אמת לאמיתה כי האושר מצוי בדיוק איפה שאנחנו
עם מי ומה שסביבנו...
שבעז"ה כשיוולד לכם ממש בקרוב תינוק-
תוכלו להסתכל על התקופה שעברה עליכם ולומר- ניצלנו אותה כמו שצריך!!!!
ולא תרגישו החמצה על הימים היפים שיכלו להיות לכם ביחד, ובחרתם
לנצל אותם כדי לשקוע בעצבות/תסכול אלא כדי להתקרב אחד לשני ולהיות זו לצד זה
דווקא כשהכי הכי צריך....
מאחלת לך הכי טוב שבעולם
ובקרוב בקרוב תבשרי לנו פה בשורות טובות בעזרת ה' יתברך
תנוחי, תנשמי בלי לחץ.
אומרים שללחץ נפשי יש השפעה.
זה יבוא, בעזרת השם.
היי בנות ,
יש לי 2 סינרי הנקה , אחד כותנה ואחד מבד כזה קליל יותר .
וזה נראה כאילו שהתינוק לא נושם בפנים ...או שאני לא משתמשת נכון ?
סינר הנקה עם קשת, אפור כהה כוכבים - מיננה
וככה את יכולה להציץ לתינוק ולראות אותו כי זה מרחיק את הסינר מהגוף ונותן לך תצפית יותר טובה
אני קניתי את שלי בשילב אבל מאמינה שיש בכל חנות..
רק שנראה שזה ללא פתחים, אז מאיפה לפתוח כדי שהבייבי ינשום ולא יראו כלום?
אצלי זה היה סינר רק לחלק הקדמי של הגוף אבל לגמרי מספיק החור שנוצר מהקשת
פשוט זה היה נראה לי אטום כזה .
אני כל הזמן מתלבטת מתי לספר..
עכשו בתחילת חודש רביעי.
הבת הגדולה שלי בת 5 כל הזמן מדברת על זה שהיא רוצה תינוק
אבל מתלבטת אם לספר לה כי אולי זה מוקדם ובטח היא גם תספר את זה לכל העולם..
..
חדשה כאן 1מיואשת******הייתי בהריון בסיכון, לבכור סיפרתי בשבוע 7 לשני כשהתחלתי לשכב בשבוע 12
