פורום הריון ולידה (עמוד 2993)

שאם אני אלך היא תקרא לי,

או שתקום מהמיטה,בגלל שהיא התרגלה שאני לידה.

בעבר ניסנו להרגיל אותה להירדם לבד אבל זה לא עזר,

היא פשוט היתה קמה או בוכה..

עם הקטנה זה יותר קשה בקטע של להירדם לבד כי היא ממש בוכה והיסטרית ולא תצליח להירדם ככה.

או כששתיהן היו ערות ויצאתי אז הגדולה לקחה את הקטנה איתה ויצאו ביחד מהחדר..

(הקטנה בת 3.5)

בהתחלה תעבירי את הכסא לפתח של החדר (מבפנים), אחרי שבוע תעבירי את הכסא אל מחוץ לחדר (ליד הדלת) ואחרי שבוע לא תשבי ליד הדלת. הכל תוך חיזוקים ואמירה שאת שומרת עליה מהסלון/ מהמטבח ואת שומעת אותה מבחוץ.

אפשרות אחרת: להגיד לה שמהיום אתם לא יושבים לידה כי היא כבר גדולה ולהבטיח לה הפתעה/ פרס אם היא תצליח להתגבר ולא לקום (את יכולה להסביר שבהתחלה את בחדר כיהקטנה עדיין קטנה אבל אחרי שהיא נרדמת תצאי).

תאמרי לה מתוקה שלי אמא מאוד עייפה אבל ברור שאהיה איתך קצת לכן אקריא לך סיפור ואלך / אהיה איתך עד שהמחוג בשעון יגיע ל.. אתן לך נשיקה ואלך לישון.
חשוב שתשני גם את כדי שיהיה לך כח למחר



ולגבי זה שצמאים ורעבים לפני שינה לרוב זה טריק ידוע של ילדים שלא אוהבים לישון
אני אומרת להם שיש זמן לאכול ולשתות (בגיל שלה את יכולה להסביר לה לפי מיקום המחוגים בשעון)
ואם לא אוכלים בזמן הזה, לא נוכל לעשות זאת אחכ.
אם צמאים יש בקבוק ליד המיטה

קודם כל בבסיס את צריכה להיות שלמה עם ההבנה שהיא גדולה מספיק להירדם לבד, ויותר מזה שזה הכי נכון לה לחיים.
עצמאות זה ממש מתנה חשובה שאנחנו נותנים לילדים.

אחרי שאת שלמה עם זה בכל.ליבך וגם בעלך, לוקחים אותה בערב ואומרים משפט פשוט "מתוקה את כבר גדולה ואנחנו מאמינים שאת יכולה להירדם לבד. לכן, החל מלילה נשיר לך/נקרא סיפור /ק"ש וכו ואז נצא ותרדמי""

כמובן שהגיוני שהיא תפגין, אפשר לענות באהבה, מבינה שקשה לך ואני בטוחה שבסוף תצליחי להירדם.

לא לפחד מהבכי מותר לה לפרוק תסכול... כמה ימים ויעבור לה.

כמובן שכשיוצאת מהחדר רצוי לחבק והלחזיר, ולהמעיט בדיבורים כמה שיותר! לבחור משפט שאותו אתאומרת וזהו.

בהצלחה!

כתבתי כבר, אצלנו זה שעה- שעה וחצי כל יום
שאני נוכחת בהרדמה.
מדברים, מספרים, שרים, ולאט לאט נפרדים מהיום ונרדמים.
יש תקופות שאני יכולה לקרוא תוך כדי או ללכת, ויש תקופות שלא
שצריכים את הנוכחות שלי יותר.
גיל 5 זה עוד לגמרי שלב שצריך קרבה עם אמא לפני השינה.
זו דעתי

אני או בעלי יושבים איתם בחדר ושרים להם..
אבל זה לזמן קצוב נגיד לא יותר מחצי שעה
ואז עוברים לסלון

אני לפעמים יושבת בכניסה לחדר שלהם וגולשת מהפלאפון,
לפעמים יושבת בקצה המיטה ומקפלת כביסה, או מארגנת בגדים למחר.

יש תקופות שהילדים שלי אוהבים קלטות, אז אני מפעילה להם קלטת עד שנרדמים.

לילדים שלי יש כוס מים ליד המיטה ואור בשירותים ואם הם קוראים לי לדברים כאלה אני אומרת להם להסתדר לבד. את יכולה להגיד לה מראש שאת שרה לה שיר אחד, נותנת לה חיבוק ונשיקה והולכת לשמור עליה מהסלון. קשה לשנות הרגלים אבל בגיל 5 זה כבר ממש בשבילה, היא גדולה ולהרדם לבד זו מיומנות שהיא צריכה לרכוש.

אפשר בבת אחת, אחרי הסבר, כמו שכתבו בכמה תגובות מעלי,
ואפשר בהדרגה, כמו עם תינוק. אם את יושבת איתה על המיטה, אז כמה ימים לשבת על כסא ליד המיטה, אחרי כמה ימים להרחיק את הכסא קרוב יותר לדלת, אחר כך לשבת מחוץ לדלת, עד שמגיעים לשלב שהם כבר רגילים להירדם באופן עצמאי. גם זה כמובן אחרי הסבר מקדים שהן כבר גדולות ואת סומכת עליהן שהן יכולות להירדם לבד, ולאמא יש הרבה דברים לעשות, בשבילן! להכין אוכל למחר, כביסה וכו'... ואם אמא תשב איתכן היא לא תוכל לעשות את כל זה, ולכן מהיום אמא יושבת על כסא/יושבת ליד הדלת/שרה לכן שיר ונותנת חיבוק ונשיקכ ויוצאת

גם אצלי עם הגדולה יותר קשה לי מאשר עם הקטן יותר (והיא כבר בת 6..).
קודם כל- הרבה כתבו כאן שזה לא תקין בגיל כזה שהיא צריכה שתשבי לידה. אני חושבת שכל עוד מבחינתך זה בסדר אין עם זה שום בעיה. זה נכון שיש הרבה בתים שמקובל בהם ללמד את הילדים להירדם מוקדם באופן עצמאי, אבל זה לא אומר שזה לא תקין אם זה אחרת.
תדמייני אותה בגיל 12- ברור שאז היא כבר תירדם לבד. נכון? מן הסתם זה כבר יקרה עוד הרבה קודם...
אבל מצד שני, אם את מרגישה שלך זה כבר לא מתאים, אז כן אפשר להתחיל לעשות שינוי בנושא. רק שאני ממליצה לברר עם עצמך למה באמת זה מפריע לך, ואם בהכרח הפתרון הוא ללמד אותה להירדם לבד (יכולים להיות גם פתרונות אחרים- לעשות משהו בזמן שאת משכיבה, לשמוע שיעור עם אוזניות, וכו').

אני יכולה לספר שלפני כמה חודשים אני החלטתי שכבר לא מתאים לי להמשיך כמו שהיה, אז בהתחלה הייתי יוצאת מהחדר מיד אחרי שהאחים שלה היו נרדמים ולימדנו אותה להירדם לבד, התהליך היה לה קצת קשה אבל היא למדה. ובכל זאת גם לאורך זמן ראיתי שעוד קשה לה עם זה, ומצד שני התחלתי לנצל טוב יותר את זמן ההשכבה בחדר כך שכבר לא היה לי דחוף לצאת מוקדם, אז חזרנו למצב הקודם. אבל היום אם יש לי מה להספיק בבית וההשכבה שלה מתארכת יותר מידי (ושאר האחים כבר ישנים) אני בהחלט יכולה להגיד לה שאני יוצאת (ובאה לבקר אותה כל כמה זמן, זה מרגיע אותה לדעת שאני לא הולכת לגמרי).

שיהיה בהצלחה!

לא חושבת שצריך לשבת כלכך הרבה ליד הילד,

אם הוא כבר הולך לישון , אז מספרים סיפור קטן ושמע ישראל , קצת חיבוקים וליטופים ...ואמא פה בסביבה אם צריך משהו.

 

כמובן לזהות מתי הילדה באמת עייפה

כי לא בטוחה שהשעה של אחותה מתאימה גם לה.

 

אולי הזמן השכבה מוקדם לה מדי ? ואז היא משתעממת כי לא מצליחה להירדם ?

 

תנסי טיפה לאחר את שעת ההשכבה ,

ובזמן שהקטנה נירדמה , תנוחי לך בספה ושהיא תהיה לידך או משהו , תשחק בשקט

אולי היא גם רוצה קצת יחס מימך ? בגיל הזה הם אוהבים לפטפט.

 

יש לי גם גדול בגיל הזה ,

הוא אוהב להרדם אחרון , וגם מנצל לשחנ"ש איתי (כשיש לי זמן) אם לא , אז אני פשוט נותנת לו לשחק עם עצמו עד שעה שהיא דד ליין מבחינתי ואומרת לו שזה זמן ללכת למיטה .

כמובן שגם הוא כמו כל בנאדם יכול לא להיות עייף או שמגורה מדי ממשחקים ואז לוקח לו יותר זמן להרדם ..

אז עוברים למצב שקט - קריאה במיטה עם אור מעומעם , ניגון , ליטופים , להרפות את הגוף ולהכינס לאט לאט לשינה.

 

שתייה ושירותים -זה טריק ידוע שמשעמם להם ...והם לא רוצים לישון .

 

אין לך מה לכעוס עליה , היא פשוט באמת רוצה קצת זמן איתך או שלא עייפה פשוט .

 

 

בע"ה כשיהיה לנו בית ובו שולחן מטבח בפינת אוכל תהיה רק מפת בד. ואם השולחן יפה אפשר מפה קטנה באלכסון או תחרה

פעם לא הייתי שמה מפה והילדות די הרסו את השולחן עת שהיה יפה.
אפשר לשים פלטת זכוכית על העץ ואז הוא נשמר ומדי פעם מחליפים. בעיני זה פתרון מהמם

ועליה שעוונית שקופה
בשבת מוסיפים מפת בד לבנה ביניהן.

בהתחלה היינו בלי הצבעונית, ואף פעם לא הבנתי למה המפה שלי אף פעם לא מסודרת. עד שקלטתי שהשעוונית עם מין בד כזה מלמטה וזה מה שמחזיק את כל המפות שמעליה.

ומאז אני רואה ישועות 😁

זה מבלגן לי בעין.

תמיד היינו מכסים בשעוונית, הילדים ביקשו שנפסיק בינתיים שלום לו. בשבת מפת בד לבנה/שמנת. .

שולחן זכוכית נשמע לי מה זה מפחיד...

פינות מעוגלות, אז אין סכנה לשפיץ.
להיתקע בזכוכית או בעץ - כואב אותו דבר
הזכוכית הזו ממש אין סיכוי שתישבר (אולי ברעידת אדמה)
הכל טוב

תודה על הדאגה! 😁

אז כרגע שמנו עליו שעוונית שקופה ולשבת מוסיפים מפה לבנה ומעליה מפת ניילון..

מפת בד ומעליה שעוונית שקופה (מתחתיה איזה. שכבה כזו מגנה לעץ שגורמת למפה לא להחליק). אבל מה זה משנה חחחח לא רואים פיסת שולחן מתחת לבלאגן. נו תגידו שאני לא לבד

הבלאגן זה כבר עניין אחר

תהי בטוחה שאת לא לבד...

 

 

 

מה זה השכבה המגנה הזו?

 

 

למטה זה כמו מחוספס כזה סוג של בד ולמעלה משהו קרמי טיפה רך. חח תיאור מעפן. קונים בחנויות כאלה איפה שיש את השעווניות

למרות שבעלי מסדר כל יום ואנחנו זוג צעיר😅

למרות שאני אוהבת!
בעיני חמים וביתי..
כשיהיה לי בית עם שולחן במטבח, נשים מפה
אבל עכשיו הבית קטן והשולחן תופס הרבה מקום ממנו.
אז צריך את השקט בעיניים. משתדלים שהשולחן יהיה ריק מחפצים. (לפעמים יש אגרטל עם פרחים שנשאר משבת, עד שהם נובלים)

עכשיו ספציפית צבעונית חלקה מידי פעם מחליפים.. מעל יש מפת נילון חד פעמית אבל אוכלים שם רק בשבת
ואני לא אוהבת את השולחן שלנו מחכה שישבר או שנרגיש שנח להשקיע בחדש.. אז לפחות יש מפה שאני אוהבת

מפת בד כל השבוע.

בעקרון ביום יום צבעוני עם דוגמא, בשבת לבן.

אבל לפעמים בלי מפה או שהמפה של שבת נשארת לתוך השבוע...

שמתחת למפה יש כיסוי ניילון / פלסטיק שקוף

רשמית - בשבת מפה לבנה, במשך השבוע מפת בד זהובה עם דוגמא.
טכנית - לאחרונה התחלנו עם שעוונית מעל למפת השבת כי כל שבת ב"ה נוצרים יותר ויותר כתמים שכבר בקושי יורדים בכביסה.
ובמשך השבוע לא שווה לשים מפה, כי כל פעם שניסיתי השובב קשקש עליה. משום מה מרתק אותו לצייר על מפה מזהב דווקא

כל השבוע.

בשבת רק מניחה מעל מפת נילון

היתרון לדעתי הסלון נראה יותר יפה, המפה המסויימת הזו מחזירה אור ומאירה עוד יותר את הסלון (קישוטי זהב כאלה שבורקים מהאור)

מה גם שצ'ק צ'ק מכינה שולחן שבת  (מארגנת בבוקר של שישי - אוהבת שיש אוירה של שבת מוקדם)

 

יש לי שולחן במטבח שם אוכלים במהלך השבוע.

עקב התעללות קטינים בה...

לפעמים היא אטומה ולפעמים היא שקופה למחצה (כלומר עם עיטורים בצבע על גבי השקוף), ולפעמים היא פשוטה ולפעמים היא מהודרת (תלוי כמה התעללו בשעוונית הקודמת, וכמה אני מוכנה כעת להוציא על השעוונית החדשה...).

בשבת מניחים מפת בד לבנה מעל השעוונית, ומעל מפת ניילון חד"פ. (רק אם במקרה צריך לפתוח את השולחן - אז מורידים את השעוונית).

שעוונית שקופה עבה (מחליפה כל כמה חודשים לחדשה) שולחן עץ יפה..
ובשבת מפה לבנה עם נילון מעל..
השולחן הנוכחי די חדש אבל השולחן הקודם היה אצלנו 8 שנים והחזיק מעמד יפה ממש עם השעוונית למרות הילדים חח
החלפנו רק כיינו צריכים שולחן נפתח, גדלנו חחח

אם השולחן מעץ יפה אפשר מפה מתחרה או באלכסון, ככה שלא תכסה את כל השולחן.
זה מהמם!

יש לנו סלון קטן ולכן שולחן שמתאים בגודל, לא כ"כ יפה ובעיקר מציק לי שהוא לא בצבעים של שאר הסלון ואם הוא בלי מפה זה מכוער ממש.
אז ביום יום מפת בד מהממת (יש כמה שמחליפה ביניהן)
ובשבת מפה לבנה חלקה עם ניילון מעל.

גם אצלנו שולחן עץ שממש עדיף בנטורל. משעשע אותי לחשוב שלפני שהיו לנו ילדים היינו שמים מפת פלסטיק כזאת שקונים לפי מטר, כל הזמן.
עכשיו כשכבר יש ברוך השם משאירים אותו חשוף ולצורך ארוחות מכסים במפה לפי הארוחה או הארוע.
ולגבי הילדים שמציירים, קניתי להם שולחנות אישיים כאלה (מן מגש פלסטיק עם צדדים עמוקים שמתפקדים כמו רגליים) והם נהנים מהם מאוד. ממליצה, זול ופרקטי.

אני רק רוצה להבין, מה זה "שנה וחצי מצפים"? שנה וחצי מאז שהתחתנתם? או שנה וחצי שאתם בטיפולים\בדיקות וכו?

כדי שהתגובה שלי תתאים למציאות

ובינתיים 

טוב, כמה דברים

קודם כל אני כותבת לך כבוגרת טיפולים 3 שנים ובעיות פוריות (אמנם בגיל מבוגר, ואחרי שכבר היו לי ילדים)

אני אתחיל מהסוף למה שכתבת על המשבר באמונה, וחוסר הרצון ללכת למקווה. לגמרי לגמרי מוכר. מאד מאד. ומובן.

היה לי , ואני יודעת שלא רק לי , מאד מאד קשה כואב, תסכול, כעס על אלוקים, חוסר רצון להתפלל.

אני חושבת שזה מאד נורמלי, וקורה, ולפעמים צריך לקבל את זה שכועסים ומתקשים.

הכעס הוא בעצמו אמונה, שהרי אם לא נאמין, למה אנחנו כועסים?

מה שנשבר הוא האמונה שהתינוק יגיע מהר, לא האמונה באלוקים עצמו

וצריך לעבוד, ולהתחזק, ולחשוב, ולהאמין שזה יבוא וזה שלנו.

וזה קשה , ומתיש, וכואב. 

לפעמים צריך מישהו לדבר איתו, זה יכול להיות פה, ויכול להיות בחיים האמיתיים שלך. נשמע שאת מרגישה לא בסדר לומר שקשה לך אמונית , ושאת כועסת, אבל (אני מניחה שאת צעירה) תתפלאי שזה קורה לרב האנשים בכל מיני מקומות בחיים. כן, גם לאמא שלך. ולאבא שלך. לא כולם אולי מדברים על זה, אבל זה קורה לכולם. לכולם יש מקומות של קושי בחיים בנקודות שונות, וקושי לקבל את המציאות והנקודה הכואבת האישית שלהם, וכעס על ה' למה עשה להם ככה. 

זה קורה לכולם, וזאת נקודת צמיחה. אבל אל תחשבי שמשהו לא בסדר איתך בגלל שזה קורה לך.

 

עד כאן אמונה

 

עכשיו למציאות שלך עצמה, באמת מכל הלב, ומשתדלת בעדינות, אבל יקרה, שנה וחצי מהחתונה זה לא הרבה. ממש לא הרבה. ממש לא תואם את רמת השבר שאת מתארת שעובר עלייך, את כל הסגולות והדברים שאת מתארת שעשיתם בלב נשבר.

אולי את חיה בסביבה שבה נכנסו המון סביבך להריון מהר. גם לי יש סביבה כזו. זה מאד מקשה על הראיה הברורה של המציאות וזה נורא כואב.

אבל צריך לדעת ולזכור שזה שיש לך סביבה כזו, לא משקף את המציאות. והמציאות היא שעד שנה בכלל לא בודקים, וגם אחר כך, יש הרבה רופאים שיגידו עד שנתיים, וגם אם בודקים אז לאט, בלי לחץ. ולא ישר עוברים לתותחים כבדים. 

קשה לי לקרוא שרק שנה וחצי עברו מהחתונה ואתם בכזה משבר זוגי, ממש כואב לי הלב

כי עד כמה שזה קשה ספציפית לכם, מבחינה רפואית זה באמת לא כזה הרבה זמן, ולא כזה נורא. וחבל, ועצוב, וקשה שזה יחבל לכם בזוגיות ככה.

את מוזמנת לכתוב עוד אם בא לך על מה בדקתם ומה עשיתם, יש פה המון נשים עם ידע וכתף ואהבה לתת וליעץ. יש פה המון סיפורים על נשים שלקח להן הרבה זמן. המון.

ולחץ הוא אויב ההריון.

ולפי מה שאת מתארת אתם שניכם בלחץ אטומי (מותר לשאול מתי התחלתם להילחץ? מתי פניתם לרופאים?) וזה רק מחבל במטרה. 

 

אז מצד אחד רוצה לומר לך שאת נורמלית, בתחושות ובמשבר

מצד שני, נשמע לי שהמשבר הגיע מהר מדי באופן יחסי למה שקורה בדרך כלל

וכדאי לקחת נשימה עמוקה

אולי לקרוא קצת?

אולי לשאול פה

לקבל פרופורציות

ואהבה

וחיזוק

 

בע"ה שיבוא לכם תינוק בריא בקרוב

חיבוק גדול

מקווה שדברי עזרו קצת

מוזמנת לומר כל מה שעולה לך בראש בלי לסנן

קודם כל פנינו לרופא 5 חודשים מאז החתונה.
כי לא לקחתי כדורים, ואני כ"כ אוהבת ילדים וחיכיתי לרגע שיהיה לנו ילד.
אז פניתי לרופא, כי לא ידעתי מה לעשות ולמי פונים.
ואני ממש בלחץ, לא יודעת למה.. אולי כי אני שומעת על נשים שלקח להם שנים.
ואומרת לעצמי, למה שלי יקח פחות?
התחלנו את התהליך של הטיפולים, עשיתי בדיקת שד, בדיקות דם של הורמונים,
עכשיו מחכים לבדיקה הגנטית.
אמורה לעשות גם אולטרסאונד גניקולוגי.
ואז משם הרופא מתחיל..

כמובן שהוא הביא לנו את הקלסר שכתוב בו הכול על הטיפולים.
והיה לי קשה, כי כ"כ באלי שזה יבוא טבעי.

לחצי מהחברות שלי יש כבר ילד, כאלה שהתחתנו אחריי גם.

וקשה לי. כי אני אוהבת ילדים בצורה קיצונית
וגם עוסקת במקצוע הזה.

ורק מדמיינת את בעלי מרים את התינוק שלנו

עשית מעקב ביוץ עם מקלונים ועם שיטת מודעות לפוריות?
לי הרופא אמר שלא אוכל להכנס באופן טבעי להריון וכך הסיק ממעקב הורמונלי.
אחרי כמעט שנה של ניסיונות ובאסה למדתי על שיטת מודעות לפוריות ולזהות ביוץ בעזרתה ובעזרת מקלון ביוץ ותזמון יחסים בהתאם ואז נכנסתי להריון ברוך השם.

5 חודשים??? את מעל גיל 35? אפילו בגיל הזה לא הולכים אחרי 5 חודשים

יקרה

את צריכה להירגע. ודחוווווווווף

הלחץ המטורף שהכנסת את עצמך אליו, הוא הוא מונע הריון. ממש. 

אם אחרי 5 חודשים כבר הלכת אז היית בלחץ הריון מהיום שהתחתנת

או לפניו

ואני רק יכולה לדמיין מה מפלס הלחץ שלך עכשיו

הכנסת את עצמך למקום מאד מאד מאד לא טוב. 

כן, יש נשים שלקח להם שנים. אבל לרוב לא. למה שיקח לך אחרת? יותר הגיוני שילך בקלות ובנחת. פחות הגיוני לדמיין תרחישי אימה.

בינתיים נשמע שעוד לא התחלתם ורק עשיתם בדיקות רגילות, שזה סבבה

מניחה שההורמונים תקינים?

האם את יודעת בוודאות שאתם ביחד סביב הביוץ? את יודעת מתי הביוץ שלך?

 

ממליצה לך מעומק הלב (המלצה חוזרת שלי פה בעקבות נסיון אישי) ללכת לדבר עם מישהי. פסיכולוגית נחמדה מהקופה.

קודם כל זה ידוע מחקרית ששילוב של שיחות יחד עם טיפולי הפוריות מעלה את הסיכוי להריון מאד. 

דבר שני, הכנסת את עצמך לדעתי לכזה לחץ מיותר ולא בריא, ברמה שזה הורס לכם את הזוגיות , ברמה שאת במחשבות מטורפות כל היום סביב זה, שזה פשוט לא בריא לך. כדאי לך להשתחרר מזה באופן כללי בחיים. וזה גם יוריד לך מאד את הלחץ וזה בפני עצמו מעלה מאד את הסיכוי להיכנס להריון.

 

לאיזה רופא הלכת? מומלץ רופא פוריות ולא רופא נשים. אם זה לא רופא פוריות אז תחליפי.

ותירגעי מכל מה שקראת. בשלב ראשון רק בודקים מעקב זקיקים שזה א.ס. ובדיקות דם. לא כואב ולא מלחיץ סתם מעצבן

אחר כך לפעמים נותנים הורמונים

בדיקות זרע

הזרעה

יש המון המון המון שלבים שעושים לאט ובזהירות, כל הדברים שכתבתי הם לא כואבים. מעצבנים, מתישים נפשית ופיזית כל הללכת לבוא לנסות לחכות וכו, אבל לא כואבים.

בע"ה תהיי בהריון עוד הרבה לפני שתעברי אפילו חצי מזה

 

אבל באמת לדעתי דבר ראשון להוריד את מפלס הלחץ, פשוט חובה

הלחץ מובן כי מאוד רצית. אבל לא נשמע שיש סיבה להילחץ מעבר לבדיקות לא פולשניות ואחריהן להרגע כמה חודשים, לחזק את הזוגיות, לצאת למלון ולמסעדות, לשמוח. אם זה לא יבוא אחר כך דברי פה עם המומחיות... ועם רופא

את מי שיתפת? משפחה, חברות?
איך זה בא לידי ביטוי?

יכול להיות שאת קצת בלחץ גם מהסביבה וזה משפיע עלייך? במיוחד בסביבה הדוסית יש לחץ חברתי גדול סביב ילודה.

כתבת שלאנשים קשה לעכל סיפור שלכם "זוג צעיר שכבר שנה וחצי מצפה", ככה את מרגישה שהחברה מסתכלת על זה?
כי זה נורא אם זה מה שאנשים משדרים לך.
שנה וחצי זה לא המון.
לא שבאה להמעיט מהכאב והציפיה, אבל אתם זוג צעיר ומי שמסתכל על זה ככה בסביבתך מגזים.
אני נשואה הרבה יותר זמן ממך.
וכן, זה קשוח בסביבה של דוסים.
שכולם כולם כולם סביבי עם ילדים.
אבל אל תתני ללחץ החברתי להשפיע.
יודעת שזה קשה.

לפעמים אני אפילו נהנית לראות שיש אנשים שממש מאותגרים מלהבין למה אין לי ילדים עדיין, זה לא מסוג האנשים שאשתף בסיבה,
זה סוג מרובע של אנשים שבטוחים שאם אין ילדים = אני בטיפולים, לא מתוקים, אולי אני מונעת כי באלי לבנות את הזוגיות קודם? אולי יש קשיים בזוגיות חלילה? אולי מישי בטראומה מלידה קודמת לכן טרם הביאה את הילד השני? אולי יש קושי כלכלי?
אבל יש אנשים שלא מסוגלים להסתכל רחב.

גם אני חיכיתי  הרבה (קצת יותר משנה וחצי...)

אל תתני לתקופה הזאת להרוס לכם את הזוגיות.

ההיפך- תמנפו אותה כהזדמנות לחזק ולשפר את הזוגיות,

נצלו את התקופה, דברו, תהנו, תצאו, אל תהפכו את נושא הילד ל-issue 

פשוט תהיו טבעיים

בדרך כלל לא פונים לרופאים לפני שנתיים של נישואין של עד גיל 32-3

לוקח לגוף להתרגל לכל החיים של אחרי החתונה 

והרבה פעמים פשוט הזמן עושה את שלו...

יכולה לומר מנסיוני האישי 

שברגע שהרפתי, והפסקתי לחשוב על הנושא 24/7

ופשוט חייתי את החיים

אז הכל נפתח ונקלטתי

כי הסטרס הזה לא עושה טוב בכלל לכניסה להריון

הרוגע, השלווה, האמונה והביטחון יקדמו אתכם הרבה יותר

(ממלצה ללמוד ספר של אמונה קליל שאת מתחברת אליו- קטע קצר כל יום יחד עם בעלך)

מה גם- זוגיות טובה מכילה ואוהבת ללא תנאי.

קחי את המקווה למרות הקושי (ואני יודעת על מה את מדברת) ותהפכי אותו

להשתדלות- תבקשי מה' ותגידי לו - אני הולכת למרות שקשה לי, ולא נעים לי,

ומחכה כבר לא להצטרך ללכת תקופה ארוכה מסיבות טובות, קח את הקושי שלי

ותצרף אותו לזכויות שלי כדי שאקלט מהר יותר, ותעשי הכל באהבה,

תחשבי שזו יכולה להיות הטבילה שלפני הכניסה להריון...

ושוב- הכי הכי חשוב להרפות!!!

תלמדו להנות מהאושר שבדרך- לאל תחפשו תמיד את הדרך אל האושר

למרות שזה נשמע קלישאה , זו אמת לאמיתה כי האושר מצוי בדיוק איפה שאנחנו

עם מי ומה שסביבנו...

שבעז"ה כשיוולד לכם ממש בקרוב תינוק-

תוכלו להסתכל על התקופה שעברה עליכם ולומר- ניצלנו אותה כמו שצריך!!!!

ולא תרגישו החמצה על הימים היפים שיכלו להיות לכם ביחד, ובחרתם 

לנצל אותם כדי לשקוע בעצבות/תסכול אלא כדי להתקרב אחד לשני ולהיות זו לצד זה

דווקא כשהכי הכי צריך....

מאחלת לך הכי טוב שבעולם

ובקרוב בקרוב תבשרי לנו פה בשורות טובות בעזרת ה' יתברך

 

הבנות לפני כתבו יפה, על הלחץ שלכם שמגיע מוקדם וכו..
אני נכנסתי להריון אחרי יותר משנה וחצי, ספונטאני לגמרי.
ממליצה, בין היתר, לבדוק שאתם יודעים לעשות הכל נכון...

ועכשיו, במבט לאחור, אנחנו ממש שמחים שניצלנו את הזמן הזה, כי בגידול ילדים יש אתגרים גדולים לזוגיות...

חיכינו המון שנים ובנתיים בנינו את עצמו זוגית
שב"ה זכינו הבנו כמה הקב"ה עשה לנו רק טוב

תנוחי, תנשמי בלי לחץ.

אומרים שללחץ נפשי יש השפעה.

זה יבוא, בעזרת השם.

 

והיום ב"ה יש לי משפחה גדולה ממש ובצורה טבעית..
אז שתדעי שיש גם מקרים כאלה..

מבינה אותך לגמרי וזוכרת את הלחץ והתסכול שפתאום חברות שהתחתנו אחרי כבר עם תינוק ורק אני בלי..

ממרחק השנים יכולה לומר שבדיעבד הזוגיות שלנו כל כך נבנתה והעמיקה גם מהתקופה שהיתה לנו רק שנינו כזוג וגם מההתמודדות המשותפת שלנו עם הקושי..

אז חיבוק ענק.. והרבה תפילה שיגמר מהר..

וגם אם תצטרכי בסוף טיפולים כמעט בכל המקרים בסוף זה מצליח והאושר הגדול מגיע..

מציעה בכל מקרה לפנות למכון פועה לליווי בתהליך גם ממהיבט ההלכתי וגם בצד הנפשי..

בהצלחה ובשורות טובות!

באוטו גם מחומם טוב
אז זה רק היציאה מהבית לאוטו? לא קריטי

נוסעים עד לשם ברכבת ומשם אוספים אותנו..
וישר לבית

אם הנסיעה מתוכננת טוב שאין הרבה זמן המתנה בחוץ עוטפים היטב אז בסדר בעיני אם היא בריאה

ליד הרכבת

הבנתי שבהריון בודקים את זה בהתחלה אבל אני לא מצליחה למצוא את זה בבדיקות

אם בעבר תרמת דם למד״א - יש להם את סוג הדם ואפשר לברר טלפונית.
במספר הטלפון 03-5300400.

סינר הנקה עם קשת, אפור כהה כוכבים - מיננה

 

וככה את יכולה להציץ לתינוק ולראות אותו כי זה מרחיק את הסינר מהגוף ונותן לך תצפית יותר טובה

אני קניתי את שלי בשילב אבל מאמינה שיש בכל חנות..

רק שנראה שזה ללא פתחים, אז מאיפה לפתוח כדי שהבייבי ינשום ולא יראו כלום?

אצלי זה היה סינר רק לחלק הקדמי של הגוף אבל לגמרי מספיק החור שנוצר מהקשת

פשוט זה היה נראה לי אטום כזה .

כי הייתי סמרטוט מקיאה חיוורת חסרת כוחות .
הקטן שלי אף הגדיל לעשות וסיפר בגן שלאמא יש תינוק - וזה היה עוד לפני שסיפרתי לו.....

..

בגלל שאין להם הבנה ברורה של זמן
וזה מותח אותם מידי
יש ילדים שכבר קולטים לפני ואומרים אמא יש לך בטן שמנה בטח יש לך תינוק!

אז מרגישה שזה רק הוגן והגיוני לחלוק עם ילדיי את הסיבה לירידה באיכות החיים של כולם בבית. מספרים אחרי הסקירה המוקדמת כדמספרים לכל שאר מי שזה עניינו

שלא יחשבו שאמא שלהם הולכת למות.
כי אני מחבקת אסלות סדרתית...

ואי בול אני כל היום אני בוכה לבעלי על ילדה ראשונה הוא שואל את עצמו מה יהיה שנהיה משפחה גדולה בטח הבית לא יתפקד בכלל

אחרי כמה שבועות , כמה אפשר לומר חולה חולה
אם ה יברך אותי בעוד הריון הם כנראה ידעו בשבוע שבע- שמונה בלי שאני אגיד...

בכל מקרה הילדות הפעם ידעו לפני ההורים שלי ושלו. באמת כי פחדתי שיחשבו שיש לי סרטן כמו הסיפורים כל היום במיטה מקיאה ובוכה
ושמרו סוד מקסים מקסים.

נגמרו לי הכוחות לדבר הזה.

מניחה את הפרק הזה מאחורי בהקלה
ובצער כי ממש רציתי הרבה ילדים.

נחכה לנכדים...

הייתי כמוך.
היה קשה, לא יכולתי עוד
ויום אחד
הרגשתי דגדוגים
ואחרי שנה הייתי חייבת ברמה של למכור את הבית רק עוד ילד.
זה דינמי
אל תזרקי את התחתונים הנוחות של ההריון עד תקופת הבלות (כל השאר אפשר לקנות שוב אבל אין שום דרך למצוא תחתונים נוחות שוב)

התחתונים... שומרת עליהם כמו על יהלומים
נראה לך שבתקופת הבלות אני אפרד מהם???

חגגתי 40 לא מזמן וההגיון היה נורא.
חוץ מההיפרמזיס היה גם הפרדות שיליה שהשביתה אותי לפרק זמן מדכא.
ועדיין משלמת מחיר פיזי ונפשי על ההריון
והעולל כבר בן חצי שנה.

עשיתי התקן לחמש שנים הקרובות
כך ש...זהו

גם אצלי הילדים ידעו לפני ההורים..

הלכתי לסקירה המוקדמת עם אחד הבנים שהיה לו תור אחר באותו יום וביקשתי ממנו לשמור על התינוקת כי יש לי תור..
הוא ישר ניחש..

והעביר בסוד לכל האחים..

וכולם שמרו ממני את העובדה שהם יודעים וזה היה ממש מצחיק..

אז בסוף "סיפרנו" להם בצורה רשמית..

להורים סיפרנו הרבה יותר מאוחר, או יותר נכון בעלי סיפר כי אני פחדתי מהתגובות.. הם לא ששים על כמות הילדים שלנו..

הייתי בהריון בסיכון, לבכור סיפרתי בשבוע 7 לשני כשהתחלתי לשכב בשבוע 12

אלא אם עונים על הקריטריונים החריגים (אין משרת אם, המשרה דורשת שעות נוספות וכו)

אפשר לקבל אבטלה? כמו כרגיל, או שזה משתנה בהתאם לנסיבה הספציפית הזו?

למשך הזמן שהחוק נותן

אם אני מתכננת לחזור למקום העבודה הקבוע שלי לאחר שנה, כלומר מאריכה ב8.5 חודשים. גם אז אני זכאית לדמי אבטלה למשך התקופה בה לא עבדתי?

ובשביל לקבל אבטלה היא צריכה לתת להם את מכתב הפיטורין 

לא של יציאה לחלת.

אם אני מתפטרת בסוף שלושה חודשי חלד'?

רק שתדעי שאת אמורה כאילו לחפש עבודה חדשה בזמן הזה (שזה סותר את הרעיון של להתפטר כדי להישאר עם התינוק אבל ככה זה..)
את מגיעה ללשכה שואלים אותך שאלות אם יש לך תואר אקדמי את מביאה אישורים אומרת להם מאיזה תחום את ונרשמת.
הם מדי פעם מציעים משרות תנסי להסביר למה זה לא רלוונטי, תלכי מדי פעם לראיונות ותנסי לעשות רושם רע ולא להתקבל וזהו.
אם את מסרבת למשרה הם יכולים לבטל את הזכאות שלך לדמי אבטלה.
כל שבוע צריך להגיע ולחתום בלשכה. (אסור לצאת מהארץ)

בפועל לא קיבלנו

זה אומר שכל התהליך אני יכולה לעשות ובסוף להיתקע בגלל שהם יחליטו לא לקבל את הבקשה שלי?

אני יודע שאנחנו לא קיבלנו
בפועל כמה שבועות אחרי אישתי התחילה לעבוד אז לא התעסקו בזה
זה היה יותר לא לאבד דרגה בתמת

אם תעשי הכל כמו שצריך בזמן שצריך הם יהיה חייבים לתת.
הדבר היחיד שיש שיקול דעת זה למיישמת בלשכת התעסוקה (זאת שאמורה להציע לך תפקידים) אבל זה נדיר שהיא פוסלת

תחפשי ביוטיוב- סטייל ריקודי בטן

בפעם הראשונה דממתי בטירוף בטירוף כשקמתי פעם ראשונה והברזל היה ברצפה. אחר כך נטהרתי מהר אבל אל דאגה שילמתי על זה שאחרי כמה ימים התחלתי לדמם עם הסרזט הארור ובסוף רק ארבעה וחצי חודשים מהלידה נטהרתי.
בשניה ובשלישית היה דימום די רגיל לפי מה ששמעתי מסביב ולקח חודש וקצת אם אני לא טועה.
יחסית מנקים את הרחם אז השלב של הדימום המאסיבי לכאורה קצר יותר. אבל לא מחייב. והכתמים אחר כך די כמו אצל כל היולדות...

ויום אחרי מחזור ודימום הסתגלות ארוך....
בסוף זה עובר, יהיה בסדר

אבל הפינוק זה אחרי, שאין כמעט כתמים ודימומים!

(לעומת לידה רגילה שלא היה כמעט שקט)

לק"י

מעניין אם זה קשור.
כי אצלי אחרי שניהם לא היו דימומים.

לא יודעת אם זה נכון, אבל אמרו לי שבנתיוח יותר מנקים את הרחם מכל השאריות..

בלי שום בעיות, ב"ה

אחרי לידה רגילה - לא לקחתי מניעה, והיה מעצבן

אולי לא דימומים, אלא מייד חזר המחזור, אפילו לא ידעתי מה זה הדברים העמבצנים האלו.. שלא נתנו לי שקט

דוקא חשבתי שמניעה עושה דימומים להרבה אנשים..

יש הרבה פחות דימום הבדל משמעותי
אבל בכתמים לא הרגשתי הבדל גדול לקח אותו זמן עד שנהיה נקי

אבל כי התחלתי סרזט לפני הטבילה כדי לא לקחת סיכונים ואז היו דימומים ארוכים....

היה לי יותר זמן כי היה כתמים, שהגיעו בגלל  "כיסים" שטיפלו בהם בעזרת היסטרוסקופיה אבחנית וטיפולית.

 

אבל הרבה יותר מתסכל הזמן הזה בגלל העזרה הפיזית הכל כך נצרכת..

בראשון 5 שבועות

בשני 6

ברביעי 4

כולם בנים 

אם יחד עם התינוק זה גם שקט מבחינתך אז תקחו אותו איתכם

אני לא משאירה יונקים בגיל כזה או בכלל יונקים שמתעוררים בלילה.
אם לוקח בקבוקים/מזון בצורה יציבה כן משאירים ויוצאים לכמה שעות במשך היום.
לילה יוצאים רק כשהתינוק גמול מארוחות לילה.
לא לוקחים איתנו.
אבל זה באמת מאוד אישי מה מתאים לכם ומה יענה על הצרכים.

עם מספיר חלב שאוב.
אלא אם כן זה תינוק שיונק כל הלילה ובלי זה לא ישן

אמא שלי תמיד אומרת שהיא נגד ''הקרבות''.
אם אתם צריכים את זה כזוג
אז בטח שכן!
בטח אם יש סבתא שמוכנה לשמור עליו לילה עם כל מה שזה אומר
תעשי מה שטוב לכם כזוג
וואי, זה כזה חשוב!

עם חלב שאוב ובחופשה שאבתי מנות ושמתי במקרר.
לא רואה בעיה להשאיר יונק אם מסכים לבקבוקים.

תכלס אם יש אופציה לצאת אפילו לזמן קצר- זה כיף לצאת לבד..
מצד שני- כיף גם לנסוע רחוק ליותר זמן, ואז הקטן היונק איתך ואת לא לחוצה לחזור...
לדעתי פשוט תנצלו את 2 האופציות...

יוצאת לשעתים / שלוש טובות עם בעלי בערב במקסימום, ומניחה את הקטן אצל סבתא

סומכת על אמא שלי בעיניים עצומות.
חושבת שלילה אחד ממש לא מזיק. במיוחד אם סבתא גם נותנת אוכל ואהבה כמו שצריך.

בריאות הנפש והזוגיות חשובים יותר.

רק קחי בחשבון מבחינת ההנקה. לי כבר כאב לשאוב כ"כ הרבה😣 בהתחלה התחבאנו אם לסוע ללילה אחד או שניים וממש שמחה שלא נסענו לשניים כי לא הייתי מסתדרת עם לשאוב כ"כ הרבה.

ואת יודעת שהיא מסתדרת איתו, ואם הוא יודע לשתות מבקבוק - בתנאים האלה הייתי נוסעת.

אין ברירה .
דווקא היה כיף

רגילה ובכוחותיה לטפל בו אז כן. אנחנו זכינו שהסתיים של הסבתות הם כמו בתים שניים לילדינו וזה מאד פשוט להשאיר אותם. בסביבה לא מוכרת עם סבתא רחוקה לא הייתי משאירה בגיל הזה (וגם לא מאוחר יותר)

תצטרכי במילא לקום באמצע הלילה לשאוב שלא תהיה לך דלקת ולשאוב שם כל כמה שעות, זה התעסקות סיוטית..
פעם ראשונה שיצאנו היתה אחרי שנה, היא ינקה בלילות אבל רק פעם אחת אז שאבתי לפני הלילה ובבוקר מוקדם.

הסבתא היא אמא שלי כמובן היא צעירה אז יש לה כוח והיא תעשה את זה בשמחה. והוא מכיר אותה טוב מאד כי גרנו אצלהם תקופה וכמובן שהוא לוקח בקבוק עם חלב שאוב.
מבחינתי יותר קל לי לקחת אותו כי אז לא אסתבך עם השאיבות אבל אני מרגישה שאנחנו צריכים זמן לבד .

גם אם לא יהיה לו כזה נחמד ,הוא לא באמת יזכור את זה,

הוא צריך הורים מתפקדים ושמחים. ונשמע שלכם זה ממש ממש חשוב כרגע. 

תשאירי את נקיפות המצפון ביחד עם החלב השאוב ותסעי.

אני עוד לא עזבתי תינוק יונק ללילה בשלב כזה,
אבל אם יש מישהי שיכולה ורוצה לשמור והוא בקושי מתעורר ? אז תזרמי עם זה

אחרי הילד הראשון הכל מתערער ולילה אחד לבד רק שתיכם יכול לעשות הרבה
שזה שווה לגמרי גם לילד עצמו.

והאמת שמאז הלידה שלו אני מרגישה שהזוגיות שלנו קצת נדחקה..

את כותבת שאת צריכה את זה. וזה סיבה מספקת בשביל לעשות את זה בלב שקט ורגוע.

הורים שמחים ורגועים זו מתנה הכי טובה לתינוק.

 

ואת משאירה אצל סבתא.. אז בכלל

 

תהנו

השאלה כמה חשוב לך להמשיך להניק איך את עם שאיבות וכו'.. נראה לי בגדול שלא תהייה לי בעיה עם זה

אחד קניתי בסופר פארם והשני קיבלתי.
הם נחמדים אבל אין לי סבלנות לשים אותם, אני מניקה רק בבית ומבקשת מהבנים לא להפריע.
אני בת"א אם נח לך לבוא לקחת ואם לא אז תשלחי לי כתובת בפרטי ואני אשלח לך בשמחה.

אני בהריון תאומים אז אני במעקב כל הזמן
אבל כבר קרה שהייתי לחוצה יותר (בלי סיבה)
וקבעתי תור נוסף רק לבדוק ולראות שהכל בסדר....
הרופא ממש הכיל את זה

ואני מחזיקה את עצמי בכל לא ללכת להיבדק כבר עכשיו..
לחוצהההה

רק להגיד שזה הגיוני. ⁦❤️⁩

ואמרתי שכואבת לי הבטן וביליתי שלוש שעות במוקד העיקר לראות דופק..

רק שהלכתי כל שבוע לרופא שלי
ופשוט אמרתי
אני רוצה לראות שהכל בסדר...
אז היה עונה לי " נו בטח שהכל בסדר "
מאז אני ובעלי קוראים לו דוקטור הכל בסדר🤣

ומה שהרגיע זה שהיה לי בחילות מטורפות

אז ידעתי שהכל בסדר

לי היתה הפלה שהחבילות המשיכו כמו מטורפות ורק אחרי שבועיים גיליתי שאין דופק
בחילות זה לא אינדקציה

שהגיע אחרי הרבה ציפיה,הייתי ממש חרדתית

והסברתי לרופאה. היא היתה ממש חמודה והסכימה לי לבוא גם בלי תור..

הייתי מגיעה הרבה לעשות אולטראסאונד לראות שהכל בסדר.

 

עכשו אני בהריון שלישי שבוע 15+ וחושבת שהתחלתי להרגיש קצת תנועות

 

אבל בכל מקרה אצלי יש הקאות מידי פעם כך שזה מרגיע אותי שהכל בסדר..

נשלח פה בטעות

אנ לוקחת את זה קצת כתרגיל באמון בטוב,

התור הבא שלי הוא עוד חודש, ועוד לא מרגישה תנועות.

עד השקיפות ערפית הייתי כל שבועיים גג באולטרסאונד באמתלה אחרת.

מנסה לחשוב טוב ולהאמין בטוב גם בלי הוכחות.

קרה לי שאני מרימה משהו קצת כבד ,אפילו אם זה לזמן קצר שמתחיל לי כאבים כמו אחרי לידה. שבאזור כואב כזה...
לגיטימי? הגיוני?

אשמח לתגובות!
אני גם ככה בחששות ומחכה כבר לסקירה! מקווה לטוב!

אין לי מושג לגבי משמעות המיעוט
אבל פעם שמעתי שמועה, לא יודעת אם היא נכונה מדעית אבל נשים אמרו שזה עזר להן להעלות את כמות המים-
וזה היה-
לשתות המון! ולנוח!
הן ממש אמרו שזה העלה להן משמעותית. אז אולי שווה לנסות....

אצלי התחילו בשבוע שבע בקטנה, שבוע שמונה היה כבר נורא
אבל מאחלת לך באמת שלא יהיה לך
לדעתי עדיף קצת עצבים מאשר בחילות
ו
הודעת על ההריון??
פיספסתי את זה??
מזל טווווווווב!!!!!❤️❤️❤️❤️💕

תודהה.

אני לא ממש מתה על מתנות כאלה

אבל באיזשהו מקום זה נותן "אישור" על ההריון שקיים ומתפתח יום יום.

 

כל בוקר אני שואלת את עצמי, יש בחילות או אין.

אתמול הסבון של בעלי טימטם אותי. אז הבנתי שאני עדיין בהריון ונרגעתי.

זה היה הריח הראשון שטימטם אותי עוד לפני שגיליתי שאני בהריון .

 

אבל זה קשה החוסר ודאות הזו.

חשבתי אולי אלך מחר לראות שוב בא.ס. רק להרגע.

נראה לי יחשבו שהשתגעתי

 

בעלי גם אומר לי ההריון הזה את רגועה..עוד יותר מלחיץ אותי.

 

 

 

את אחרי כימי נכון? או שאני מתבלבלת...

התחושות שלך נורמליות לגמרי, אין הרב היה לעשות חוץ מתפילות מחשבה חיובית(וברוך השם כבר ראית דופק!!) ולהסיח את הדעת

עכשיו רק כותבת.

נכון אני אחרי כימי. את לא מתבלבלת. חמודה שאת זוכרת

מרגישה שאחריו "אבדה תמימותי" בענינים הללו

לכן הראש עובד שעות נוספות.

 

יש לי עסק פרטי, מה שזה אומר שאני עובדת מהבית.

אז יש לי יםםםםםם של זמן להיות במחשבות האלה.

 

חייבת להרגע. חייבת

והחורף מוסיף על זה.

 

ואני דווקא אדם מאוד חיובי בחיים.

 

 

במחזורים אח"כ, קיוויתי איתך להריון! איזה יופי בשעה טובה בידיים מלאות!!

תחשבי חיובי, בעזרת השם כבר ראית דופק! בשבוע 6! עוד רגע כבר יש עוד בדיקה, בעזרת השם תראי כבר יותר!!
תחכי בציפיה, בשמחה.

אמןן בעזרת ה', תודה!!!

הזמן הזה עד שמרגישים תנועות מטריף...
ולגבי הרעב, נורמלי להרגיש מלאות וחוסר תאבון, נורמלי להרגיש בור בבטן ורעב מטורף, ונורמלי להרגיש את שניהם ביחד
תרגישי טוב!

אומרים להתחיל כל מאכל בנפרד כדי לוודא שאין אלרגיה, אני לא מקפידה על זה
אם אכל כמות של ארוחה (כוס? או שבגיל הזה זה פחות, תיכף יבואו חכמות ממני) להביא רק מים, אם נראה לך שלא אכל מספיק- לתת אחכ הנקה/בקבוק
אם הוא אוכל קצת ומפסיק אפשר לנסות לתת קצת מים ולנסות להמשיך, אולי הוא לא אוכל כי הוא צמא

תודה

הדבר עם הילדים הגדולים החיסון של גיל חודשיים עבר בסדר ו4 חודשים פתאום ממש השתנו ואז החלטתי לא לחסן בינתיים ולדחות
בגיל 4 חודשים ושתי דקות בלי חיסון היו בדיוק אותם סמפטומים אי שקט בכי התעוררות לאכילה
יכול להיות שהחיסון הוה טריגר בשבילה אבל בכלליות זה גיל של שלב התפתחותי וקפיצת גדילה

ושככה זה ותינוקות לא תמיד נשארים עם אותם הרגלים
וצריך לפעמים ללמוד אותם מחדש ואז גם לייצר סדר התנהלות חדש

וזה קרה לי כמה וכמה פעמים במה נק' זמן
רק שעם הבכורה שגם היתה רגועה ומסודרת כמו שלך-ופתאם הכללל התבלגן והשתבד אז נלחצתי
ולכן גם כשהם בתקופה טובה אני כבר יודעת מראש שכלום לא נצחי בגילאים האלה

ולאט לאט תמצאו איזון מחודש
גם אם פחות נח וקל

גם אצלי, בת 3 וחצי חודשים. עד לא מזמן ישנה רצוף אפילו 6 שעות בלילה, התחילה לאחרונה להתעורר המון, חסרת שקט בשינה, המון גזים...(ולא קיבלה חיסון לאחרונה).
לגבי הבת שלך- אולי שיניים? אולי אוזניים? יכול להיות גם התפתחותי. לי אישית לא נשמע שאמור להיות קשור לחיסון, אבל אולי אחרות יודעות יותר.

ועדיין כל התופעות האלו ? 😣
אף פעם לא ישנה רצוף שעות בלי אוכל אבל מצד שני אף פעם לא פקחה עיניים בזמן ארוחות הלילה .. מוזר לי כאילו החליפו לי אותה הייתה הכי נוחה 🥺

1. משבוע 20-25 תלוי בשיליה אחורית או קידמית.. בהיריון הראשון הרגשתי ב20 ,ובשני ב23 .. משתנה מאחת לאחת.

2. כן יכול להיות.
3. בחורף 2 ליטר בקיץ 3 ליטר.

עזר לא לצאת לנסיעה על בטן ריקה, ולאכול קרקרים במהלכה, לשתות מים מוגזים.
חלבי מגביר בחילות בנסיעה

משקה מוגז, מסטיקים, קרטיב, קרקרים....

אז יש כדור שקוראים לו דיקלקטין, צריך מרשם, והוא די יקר (בלאומית זהב ממש זול יחסית)
אותי זה הציל ממש ממש ממש אפילו שהקאתי רק פעם פעמים ביום אבל ההרגשה שלי הייתה נוראית
אם את מרגישה לא טוב מהבחילות, אל תחשבי פעמיים...
ובקשר לגזים יכול מאוד להיות
ובבוקר תנסי לאכול קרקר או בייגלה על הבוקר, יכול לעזור
אני בתחילת הריון עשיתי כל בוקר ארוחת בוקר של בייגלה...😅

לא רוצה בינתיים כדורים לבחילות, מקווה שהן יפסיקו בהמשך ולא אצטרך

הבעיה שהבחילות בבוקר הן מיד אחרי הצחצוח שיניים, עוד לפני שמספיקה לאכול משהו @עוגת שוקולד

ההיריון הזה מעייף נורא, זה משתפר עם הזמן?
נמאס לי לישון כל היום

אחרי נתילת ידיים... לא שינים ולא מקלחת ולא כלום. דבר ראשון אוכל שמוריד את הבחילה...

לא זוכרת בדיוק, אבל נראה לי שהרגשתי בערך משבוע 20

בתור אחת שסבלה ממש מבחילות והקאות עד המצב שתיארת שכבר לא היה מה להקיא..חוץ מיצי קיבה,
מה שאותי הציל- היה כדורי דיקלקטין. רק זה ולא שום דבר אחר, וזה פשוט החזיר אותי לחיים אחרי תקופה קשה של כמה שבועות שהייתי זרוקה במיטה...

ולגבי הבחילות בה..נראה לי אותו עניין שברגע שהדיקלקטין פותר את עניין הבחילות אז זה בכל מצב(אל תתפסו אותי במילה כי כל אישה מגיבה שונה לדברים שונים). נסי ותראי אם עוזר לך..בהצלחה!!