טוב, כמה דברים
קודם כל אני כותבת לך כבוגרת טיפולים 3 שנים ובעיות פוריות (אמנם בגיל מבוגר, ואחרי שכבר היו לי ילדים)
אני אתחיל מהסוף למה שכתבת על המשבר באמונה, וחוסר הרצון ללכת למקווה. לגמרי לגמרי מוכר. מאד מאד. ומובן.
היה לי , ואני יודעת שלא רק לי , מאד מאד קשה כואב, תסכול, כעס על אלוקים, חוסר רצון להתפלל.
אני חושבת שזה מאד נורמלי, וקורה, ולפעמים צריך לקבל את זה שכועסים ומתקשים.
הכעס הוא בעצמו אמונה, שהרי אם לא נאמין, למה אנחנו כועסים?
מה שנשבר הוא האמונה שהתינוק יגיע מהר, לא האמונה באלוקים עצמו
וצריך לעבוד, ולהתחזק, ולחשוב, ולהאמין שזה יבוא וזה שלנו.
וזה קשה , ומתיש, וכואב.
לפעמים צריך מישהו לדבר איתו, זה יכול להיות פה, ויכול להיות בחיים האמיתיים שלך. נשמע שאת מרגישה לא בסדר לומר שקשה לך אמונית , ושאת כועסת, אבל (אני מניחה שאת צעירה) תתפלאי שזה קורה לרב האנשים בכל מיני מקומות בחיים. כן, גם לאמא שלך. ולאבא שלך. לא כולם אולי מדברים על זה, אבל זה קורה לכולם. לכולם יש מקומות של קושי בחיים בנקודות שונות, וקושי לקבל את המציאות והנקודה הכואבת האישית שלהם, וכעס על ה' למה עשה להם ככה.
זה קורה לכולם, וזאת נקודת צמיחה. אבל אל תחשבי שמשהו לא בסדר איתך בגלל שזה קורה לך.
עד כאן אמונה
עכשיו למציאות שלך עצמה, באמת מכל הלב, ומשתדלת בעדינות, אבל יקרה, שנה וחצי מהחתונה זה לא הרבה. ממש לא הרבה. ממש לא תואם את רמת השבר שאת מתארת שעובר עלייך, את כל הסגולות והדברים שאת מתארת שעשיתם בלב נשבר.
אולי את חיה בסביבה שבה נכנסו המון סביבך להריון מהר. גם לי יש סביבה כזו. זה מאד מקשה על הראיה הברורה של המציאות וזה נורא כואב.
אבל צריך לדעת ולזכור שזה שיש לך סביבה כזו, לא משקף את המציאות. והמציאות היא שעד שנה בכלל לא בודקים, וגם אחר כך, יש הרבה רופאים שיגידו עד שנתיים, וגם אם בודקים אז לאט, בלי לחץ. ולא ישר עוברים לתותחים כבדים.
קשה לי לקרוא שרק שנה וחצי עברו מהחתונה ואתם בכזה משבר זוגי, ממש כואב לי הלב
כי עד כמה שזה קשה ספציפית לכם, מבחינה רפואית זה באמת לא כזה הרבה זמן, ולא כזה נורא. וחבל, ועצוב, וקשה שזה יחבל לכם בזוגיות ככה.
את מוזמנת לכתוב עוד אם בא לך על מה בדקתם ומה עשיתם, יש פה המון נשים עם ידע וכתף ואהבה לתת וליעץ. יש פה המון סיפורים על נשים שלקח להן הרבה זמן. המון.
ולחץ הוא אויב ההריון.
ולפי מה שאת מתארת אתם שניכם בלחץ אטומי (מותר לשאול מתי התחלתם להילחץ? מתי פניתם לרופאים?) וזה רק מחבל במטרה.
אז מצד אחד רוצה לומר לך שאת נורמלית, בתחושות ובמשבר
מצד שני, נשמע לי שהמשבר הגיע מהר מדי באופן יחסי למה שקורה בדרך כלל
וכדאי לקחת נשימה עמוקה
אולי לקרוא קצת?
אולי לשאול פה
לקבל פרופורציות
ואהבה
וחיזוק
בע"ה שיבוא לכם תינוק בריא בקרוב
חיבוק גדול
מקווה שדברי עזרו קצת
מוזמנת לומר כל מה שעולה לך בראש בלי לסנן
