חודש שמיני, וסובלת מצרבות (כמובן...)
במשך היום הן נסבלות, אבל בלילה זה ממש מפריע לי להרדם.
מישהי יודעת כמה זה נורא לשתות מים עם מעט סודה לשתייה לפני השינה בהריון, כל יום? זה לא בריא? מזיק?
עדיף כדורי טאמס?
אני שותה ממש ממש מעט (נניח שמינית כוס חד"פ ושמינית כפית סודה לשתייה)
שלפני שנה
כשעדין הייתי ישנה עם היונקת שלי
בבוקר קמתי והחלטתי לאוורר את כל המצעים והשמיכות ומצאתי בתוך המיטה שלי גם כמו שאת מתארת הייתי בסטרס כמעט שבוע
אין לי עיצה או הרגעה רק להתפלל לה' שלא יחזור על עצמו ולא משהו דומה לו וכמובן "ששומר פתאים ה'"
הוא מת
מקווה שיצאתם מזה בחיים
את בסדר גמור
אנחנו לא יכולים להגן על הילדים שלנו כל הזמן מכל דבר שזז...
מלחיץץ.
מקווה שהצלחת להרדם 
ברוך ה' שהתינוקי בסדר ולא נעקץ!!
לא עומדת מול החרקים האלה 
.
בעלי יודע שאם יש מקק/עכביש ולא ראיתי בעיניים שהוא מת. לא הולכים לישון.
יכולה שעתיים שלוש לחפש .. לא מתייאשת עד שמוצאת.
נגעלת מהם ברמה קשה.
כשגרנו בדירה הקודמת חזרנו מחופשה ופתאום באמצע הלילה היה עכביש ענק בחדר, ממש ענק
בעלי שאב אותו לתוך השואב אבק ולמחרת הוא יצא מהשואב ומצאנו אותו בסלון, בעלי שאב אותו שוב לשואב אבק והמשיך לשאוב עוד כמה דקות ולא ראינו אותו מאז
אני הייתי ממליצה לך לפתח תחביב שניתן לעסוק בו מהבית
למשל- עכשיו גיליתי שממש נהנתי לצבוע מיטת תינוק מעץ
אז כשיהיה לי זמן אתחיל להתפרע על רהיטי יד שניה שדורשים שיפוץ...
זכור לי שאת אוהבת את תחום השירה( מקווה שלא טועה)
מה עם לרכוש מכשיר הקלטה איכותי ולהקליט את עצמך - אפילו רק בשביל הבית...
ללמוד נגינה
ללמוד פיתוח קול
לי רע והשינויי היה די מיידי
2. כן רוב האנשים שמים הרבה יותר אבקה ממה שצריך. יש סיבה שהם לא משווקים כף מדידה יחד עם האבקה
ל7 קילו שמים בסביבות 3/4 כוס חד"פ של שתיה קלה
זה מה שהיה כתוב בהוראות יצרן של המכונה.
אחרי חמש שנים הלכתי לבדוק שוב בהוראות כי לא הייתי בטוחה שזכרתי טוב, וזה באמת רק שליש כוס!
שמעתי מרופאה שלא כ"כ מומלץ לתת לתינוקו קטנים שומר אפילו שזה מיועד וסימיקול נתתי פעם אחת וישר הקיא אז לא נתתי יותר
סורבהשמעתי שמועות על תינוקות שהגיעו למיון בגלל גרפווטר אז האחיות הפסיקו להמליץ עליו. שווה לבדוק. סימיקול הציל אותנו
אני לא מומחית, אבל מנסיוני הקצר בתחום- אין לדעת.
הכי מעצבן שיש, כי המתח גדול גדול, אבל אין ברירה אלא לחכות לבדיקת הדם (בשלב כלשהו ויתרתי על בדיקת הריון ביתית כי זה היה שובר אותי יותר)
אם הוא מעדכן אותך שהוא עשה בטיטול זה מראה שהוא מאוד בוגר
ובאמת אני מבינה את ספקותיך
אם זה בטוח נכנס אז או שזה היה ממש עמוק ויצא עד מחר
או שיצא כל פעם קצת ואולי חשבת שזה עו לכלוך מהטבליה שלפני או שזה פשוט יצא ולא שמת לב
לדעתי ממש לא בעייתי.
במידה ואין פתיחה אבל מאוד כואב הבעיה היא שלא נותנים סמוך ליציאת התינוק כי זה יכול להקשות על הנשימה שלו והיום נותנים טשטוש בעיקר במקרים שאי אפשר לקחת אפידורל
אין לי נסיון אישי אבל לפני עידן האפידורל זה מה שהיו נותנים ואני יכולה לספר לך ממה ששמעתי מאמא שלי וחברות שלי שזה לא ממש מקל על הכאב בעיקר בצירים החזקים אבל זה נותן הרבה מנוחה פשוט אפשר להרדם בין הצירים ובהתחלה של הצירים בקיצור זה יותר עוזר להתמודדות מאשר לכאבים
גם גז צחוק גורם לריחוף ועוזר להתמודד ואת שולטת עליו במאה אחוז
....חדרי הלידה מקסימים
יש מה לשפר בחדרים במחלקה אבל זה יותר טוב ממה שראיתי בשערי צדק
חוץ מזה הכל היה טוב
היה ממש נחמד.
שבוע 35 ואין לי כוח!
בד"כ כל-כך נהנת מהחגים ובחופשים שכולם בבית.
השנה היה לי יותר מורכב, בחלק מהחגים אירחתי מלא אנשים, חלק נסענו, ובחלק ממש לא הרגשתי טוב פיזית.
כ"כ חיכיתי לחזור לשגרה, שהילדים יחזרו למסגרות. אני עובדת מהבית ויש לי מלאאאאאאאא שעות להשלים בגלל החגים, וגם זקוקה קצת למנוחה.
היום סופסוף חשבתי שנחזור לשגרה.
אבל.. מרפי כאן!
כל הבוקר "ביליתי" עם שניים מיילדי בקופת חולים (כל אחד מסיבה אחרת) וכשלקחתי את השלישי מהגן גיליתי שגם הוא צריך בדיקה מסויימת, אז את כל הצהרים "מבלה" בניסיון להשיג או להתייעץ עם רופאים. כנראה שגם מחר חלק מהם בבית. אז מפסידה עוד יום של עבודה ומנוחה.
בעלי האלוף תומך מאוד, אבל טלפונית, אין סיכוי לצאת מהעבודה (במיוחד שאנחנו רוצים לשמור ימים לאחרי הלידה)
מחר כבר יום חמישי ושוב צריך לבשל.
ואני? עייפה, פשוט עייפה.
עכשיו שלושתם בחדר משחקים ויש שקט, אז בטח עוד מעט אגלה מה הנזק בינתיים נהנת קצת מהשקט..
זהו, הייתי פשוט צריכה קצת להתלונן.
מק"רהבוקר יצאנו מהבית ב-7 בבוקר כדי להגיע לרופא ספציפי שנמצא ממש רחוק. היה שווה רק בשביל השקט הנפשי.
אומנם עד שחזרנו הביתה היה כבר מאוחר אז גם היום לא שלחתי אותם למסגרות, אבל הצלחתי לעבוד קצת.
מחר בעז"ה כולם במסגרות ובעלי מחר בבית (בד"כ לא עובד בשישי)
ונוסעים להורים של בעלי, אז גם הבישולים יורדים ממני.
אז סופסוף יהיה לנו בוקר שקט בשביל שנינו!
תתפללו בשבילי שכלום לא ישתבש, כ"כ זקוקה לזה!
מאושרת(=
כי לעולם חסדומק"ראחרונהמה זה מבינההההההההההההההה
חיבוק!
זה גדר די רחוקה של איסור נידה.
בכל אופן מה הוא פסק לכם למעשה?
לא שזה יחסים או חיבוק ונשיקות..
אלא סיוע פיזי
שמותר גם כשהאישה חולה ואין מי שיעזור לה
אני גם צריכה מאוד תמיכה פיזית, והתמיכה הכי טובה מבחינתי זו בעלי בלבד
נוכחות של אשה נוספת שצריך לתאם מולה ולעדכן אותה מקשה עליי מאוד
בפועל, זה מה שעשיתי, הזמנתי דולות וב"ה היה בסדר אבל אין ספק שזו פשרה מבחינתי כדי לשמור על ההלכה
הייתה לידה אחת שהקדימה והתפתחה מאוד מאוד מהר (כמעט ילדתי במעלית של בי"ח) ככה שרק בעלי היה איתי
הוא כמובן עזר לי (לא יודעת מה הדין לגבי מצב כזה, באמת היה שווה לשאול רב בדיעבד איך נכון היה לנהוג, אולי לעזור עם כפפות אין לי מושג). כך שגם מניסיון (לצערי) אני יודעת שזו האופציה האידיאלית מבחינתי
מאמינה שה' רואה את מסירות הנפש שלנו בשמירת ההלכה, ובסוף הכל לטובתנו
ומהרגע שיש דימום (צריך לוודא תכלס שהדימום אוסר, לא מאמינה שתהיה לנו פנויות תוך כדי הצירים המתקדמים) או שהלידה ממש מתקדמת (מפתיחה 4 בערך) אנחנו אסורים.
ואין אפשרות לגעת בכלל, גם בעזרת כפפות או חוצץ.
עד עכשיו תמיד הגעתי לבית החולים בשלב מתקדם, אז יוצאת מנקודת הנחה שבטוח נהיה אסורים.
לכן, אשמח לקבל טיפים והמלצות איך לצלוח את הלידה ללא תמיכה פיזית (חוץ מהמיילדות שתכלס לא תמיד זמינות..)
שאלתי עכשיו את בעלי, והוא אמר שאין מניעה לפנות לרב אחר, ובלבד שתספרי לו שכבר פנית לרב וקיבלת פסק כזה וכזה. והוא ישקול אם בנסיבות שלך אפשר או אי אפשר להתיר את מה שרב אחר אסר.
ממליצה לך לפנות לרב שמואל אריאל. תלמיד חכם גדול, היה מכותבי ספר הלכה בנידה. אני יודעת שגישתו שונה ממה שנפסק לך.
אם את פונה (אליו או לרב אחר), אל תתביישי ותני תמונה שלמה, כמו שפירטת לנו. שיבין לגמרי איפה הקושי, ויראה אם אפשר להקל.
עוד דבר - אם נפסק לך להיאסר רק בדימום, חשוב לברר גם עד כמה צריך באופן אקטיבי לברר אם יש דימום. למשל - האם מותר לך במכוון לא להסתכל על הכפפה של המיילדת אחרי שהיא בודקת אותך?
בהצלחה!
וטישטוש שהיה מיותר. לא נראה לי שקיים היום.
לא ידעתי על בזמנו על קיום דולות. לא יודעת אם בכלל היו.
אבל זה בהחלט היה אפשרי.
כיום כאמא ליולדות, עזרתי להן המון בלידות.
בהצלחה ובקלות בעזרת ה' 
הראשונה עם בעלי ואימי
שניה ושלישית רק עם בעלי
ללא אפידורל
היה בסדר.
עבר ..
לידה 2 היתה לא נעימה בכלל- אימי לא הצליחה לבוא. המיילדת עשתה לי מסאז' , ותפסתי לאחרת את היד בעוצמה...יואוווו. היה לא נעים. (לידה עם זירוז )
שלישית היתה קלהההה.לא הייתי צריכה שבעלי יתמוך , פשוט לא היה זמן לעזור לי. הגברת קפצה החוצה עם הכנסי לחדר לידה. ברוך ה'. הלוואי כל הלידות הבאות שלי יהיו כך ויותר קלות אמןן.
בעלי מרוב שמחה אמר לי לאחר הלידה "קטן עלינו לידות" , הצעתי לו לנסות פעם הבאה ..
(מסכן אחרי הקודמת חטף טראומה)
בפרטי. לגבי ביקורת אצל גינקולוג
והאמא ספרה שעד שהיא "למדה" את הילדה, הכל פתאום השתנה והסתבך.
ונזכרתי שגם אצלנו היה ככה.
אבל רוצה לעודד אותך שאני מרגישה שעכשיו משהו נרגע (מגיל 8 חודשים).
כאילו היה איזה גל גדול של קושי, הרבה הרבה בכי (תאומות, אז בכלל היתה פה תזמורת שלמה) וקושי להירדם ומה לא, ובחודש חודשיים האחרונים יש רגיעה.
מציעה לנסות למצוא/לייצר רגעים שכיף לכן יחד ולהיאחז בהם (עבור שתיכן).
תחזיקי מעמד! 
בתאומים בכלל לא עושים את הבדיקת דם ומסתמכים רק על השקיפות
) פשוט לא מאמינה כמה הבית שלי תובעני. מתכוננת ללידה, מקננת, רוצה להביא את הגוזל לבית נעים.מחי
