הי, זוכרות אותי?
פעם מזמן, אי שם בחודש השביעי נדמה לי, יום אחרי ראש השנה, פצחנו בשיפוץ הבית.
יום אחרי כיפור חמותי נפלה ושברה את היד (כן.... כן, בהחלט היינו אצלה *בגלל!* השיפוץ. והרבה יותר מדי ימים.....)
עברו חלפו החגים ואנחנו מסדרים, מנקים, דופקים ספרים, ממיינים, בקיצור, מאמץ עצום של סדר וארגון במקביל לשיפוץ.
והיום.... שוב. בעלי לא מוכן שיראו תעלות חשמל חיצוניות.
וגם.... לא רוצה להזמין חשמלאי.
עושה הכל הכל עם חבר טוב שלו, שעוזר לנו המוןןן (יודע לעשות הכל הכל הכל ומלמד את בעלי. ברור שעכשיו זה ה-זמן ללמוד להיות שיפוצניק

)
נמלטתי לשכנים (עם 4 ילדים, כן?) כי הם קודמים והכל אבק. בעלי אמר רבע שעה.
הוא ממש כמעט דייק. צ'יק צ'ק תוך שלוש שעות וחצי הם סיימו.
עליתי להשכיב את הילדים.
ברחתי עם דמעות מהבית.
הכל. הכל אבק.
כולל הכביסה הנקיה.
כולל המצעים של כל בני הבית.
כולל ארון אחד (למה, צריך לסגור את הדלת?)
אין עזרה.
אמא מבוגרת.
חמותי פציעה.
אחותי רחוקה.
הנערה בחופש.
המנקה בחו"ל.
ואני..... פשוט לא מוכנה להעמיד שוב את הבית.
כי יש עוד תעלה.
ואז עוד משהו.
ועוד.
ועוד.
ועוד.
וכוח אין.
שוקלת לשכור דירה לשבת.
אה, וגם אין לי למי לקטר.
לכולםםם יש בעיות הרבה יותר מרות ועצומות.
מקווה שאתן יכולות להבין, שממש נגמר לי הסוס, ושאני לא יכולה להכין שבת ככה. ולא רוצה גם.