פורום הריון ולידה (עמוד 3058)

לא פשוט. מאחלת לך בשורות טובות במהרה!!

במשפחתון מאוד חשוב המלצות ממישהי שאת מכירה והילדים שה היו אצלה תבררי שיש לה נסיון

לבוא לראות את המקום לראות שיש סביב בטיחותית והמטפלת מודעת לכללי בטיחות

כמה ילדים היא לוקחת באילו גילאים  האם יש לה עזרה או שהיא לבד האם יש לה יום חופשי ומי מחליף אותה במידה והיא לא נמצאת

תשאלי מה הסדר יום 

 

במעון עירוני זה קצת יותך מסובך לבדוק כי לא ניתן לבחור מטפלת ובכל עיר המעון שונה יש מקומות שהמטפלות מקסימות אבל בהרבה מקומות הן עובדות מאוד קשה ולא נותנות הרבה אהבה לילדים פשוט כי אין זמן וכוח 

מציעה לך ללכת לראות את המעון אצלכם פעמיים פעם אחת בשעת ההשכבה  ועוד פעם במהלך היום  בתיאום עם המנהלת כמובן 

אם לא מתחשבים במחיר.

אם יש משפחתון טוב עדיף משפחתון 

זה מאוד תלוי איפה את גרה ומה ההבדל בין המסגרות

אולי כי המעונות שלנו מצוינים

קשה לי להאמין שמפעם-פעמיים שאגיע למקום אוכל להתרשם ולדעת מה כדאי
אנחנו מירושלים.

שעשית לפני

במיוחד אם המקום לא טוב

ואז הולכים לבקר איפה שקיבלת המלצות
יושבים ומפטפטים עם המטפלת ורואים איך היא מתייחסת לילדים, אם היא מחייכת מדברת מנשקת. אם הסביבה בטיחותית המשחקים שלמים אין קטנים מדי, אם המטפלת עירנית. אם נקי. תשאלי שאלות מתי אוכלים מה אוכלים איפה ישנים וכו. ותראי גם מה הלב שלך אומר. אם משהו לא מרגיש לך רגוע אז לא
זה עבודה
אבל אם את מכניסה עוד מעט אין הרבה מקומות פנויים באמצע שנה. תתחילי לחפש במרץ בהצלחה!

אם קצת יותר גדול הייתי יותר רגועה במעון.
אבל זה מאוד משתנה- איזה משפחתונים יש, איזה מעונות... כדאי לברר טוב.

א. יחסי אנוש. מקבלים הורים גם ללא תיאום, לא חוששים שיראו ״הכל״.
ב. היגיינה, ניקיון וסטרליות. המלצה חמה- תבקשי לראות את פינת ההחתלה, או תנכחי פיזית לתצפת על החלפה, ביננו, יש די סבבי החלפות קבועים. אם אין בפינה כפפות או חיטוי ידיים רציני בדמות אלכוג׳ל- נורה אדומה מהבהבת.
ג. סדר יום בערך מובנה. כבר מגיל שלושה חודשים. כמובן תלוי חורף קיץ, חגים מסיבות ותלוי ילד, אבל לראות שלא זורמים מידי בחלפלפ ואילתורים...
ד. לשים לב ליחסי בוסית- מטפלות/ גננת ראשית וגננות משנה... אם שומעים גם ביקורת סמויה וחילוקי דעות או הכל מידיי ורוד טמעלה תחושה של הסתרה שמכוונת מ״למעלה״.

הערה- אם תשימו לב לשעה, במקרה ערה, והשרשור ״לא החליק לי בגרון״... רוב נשות החינוך, גננות כמטפלות באות מתוך אהבה ורצון וגישה לגיל הרך. נכון שצריך הכשרה ופיקוח, אבל לא כולנו פסיכופתיות. ...;)
פשוט להיות זהירים, לעשות ביקורי פתע בתקופות הסתגלות, לבקש תמונות באמצע יום... לא להסתגל ולאבד ערנות.

כתבת טוב

מוסיף שאם אפשר לדבר עם הורים מהמקום
וכדאי אם אפשר ללכת עם עוד מישהו (עדיף גננת/מטפלת שמכירה את רזי המקצוע)

כדאי להגיע בשעת אוכל להגיע לראות איך הילדים מתנהגים אם יש חטיפות או התנפלויות

לא יצא לי לשים שם תינוקת בת כמה חודשים אבל אני אישית מרגישה יותר נוח במקום מפוקח.

במשפחתון המטפלת יכולה לעשות מה שבא לה בלי להתחשב בכללי בטיחות.

ראיתי אצלנו ביישוב מטפלת שלוקחת שישה זאטוטים לטיול כשחלקם מאחוריה, בלי קשר עין, וכל זה בשביל שמשמש להולכי רגל ומכוניות בעת ובעונה אחת.

שמעתי גם סיפור על מטפלת שהשכיבה את כולם לישון והלכה לסופר לעשות קניות...

מסכימה עם אלו שכתבו: יש מקומות שבהן רוב המטפלות נחמדות אז באופן כללי זה בסדר, לבדוק יחסי מטפלת/מנהלת, אצל מטפלת פרטית לבדוק כמה תינוקות היא מכניסה. לפעמים הן מכניסות עוד ועוד באמצע השנה אחרי שכבר שמת את הילד/ה שלך אצלה.

ובלי קשר, בין אם זה מקום פרטי ואינטימי ובין אם זה מעון, אל תצפי שהמטפלת תרדים את הילד/ה שלך על הידיים. בשני המקומות הם יכולים לתת להם לבכות... לא פעם אספתי את הילדה מהמטפלת כשהיא רדומה בלול עם נזלת יבשה מרוחה על הפנים כי היא נרדמה מתוך בכי.

וכמובן, להקשיב מאחורי הדלת ולשים מכשיר האזנה במקום כלשהו בצעון, או בלול של התינוק שלך.

אני לא סומכת על מטפלות, ראיתי מספיק בחיי. יש הרבה מדהימות,ויש הרבהשלא חד וחלק

איך שהילדים מגיבים לצוות נותן הרבה יותר מידע מיחס הצוות לילדים - תמיד אפשר לעשות הצגות לכבודך.
אם הילדים רצים למטפלת בשמחה הייתי סומכת עליה הרבה יותר מהסיפורים שלה.בקשי לשהות במעון- אני עשיתי את זה בגן וכשראיתי את התנהגות הילדות בזמן הארוחה - הרגשתי שזה כמו במחנה צבאי, הגננת היתה לבושה בבגדים ממש יפים-היא לבושה כך תמיד, אז כמובן לבנות אסור היה להתקרב אליה יותר מידי גן לגילאי 3 . הייתי שם כל היום.
הספיק בהחלט!
לא חזרתי

דיברתי עם מטפלת שאומרת שהיא מקבלת עד 7 ילדים והבנתי שהתקן הוא עד 6. זה נורא?
דיברתי עם כמה אימהות שממליצות עליה...

אם את מכניסה תינוקת קטנה אז התקן הוא עד חמש- ככה במשפחתונים. בגילאי שנה פלוס 6-7 ילדים.
לאהייתי מכניסה תינוקת קטנה למקום עם 7 ילדים. אני יודעת שיש המון שעושות את זה ומקומות אני תא הייתי עושה את זה
מצד שני גם תלוי מה החלופות שלך
ויקירה, תתפללי. המון. אל תפסיקי להתפלל על זה
הקב״ה ישלח לך את המטפלת הנכונה

לא יודעת מה לעשות...

ואת מתפללת וה יעזור לך
אני ראיתי בחוש איך התפילות הובילו אותי למטפלת הי טובה אחרי שבכיתי שתפסו לי מקום איפה שרציתי ובסוף מצאתי מישהי עוד יותר טובה
תלכי ותשבי ותדברי ותקשיבי ללב שלך
אפשר לבקש מאמא או מהביל לבוא וללכת איתך אני ביקשתי מאמא שלי חמאד עזר לי חוות דעתה

מקסימות

לא הבנתי אם הוא זול או יקר יותר.

הוא מצויין
החיסרון שלו שהוא לא קל

הבנתי שהוא חצי קילו יותר כבד מהביוקו

השאלה אם זה משמעותי,

אני צריכה בעיקר לעגלה, אין לנו רכב, משכירים פעם בחודש

או לפחות את הביוקו, חבל על הכסף.

ולמה את צריכה סלקל לעגלה? הרבה יותר בריא לתינוק תנוחה שוכבת. לנו יש רכב והוצאתי ממנו את הסלקל בשביל לחבר לעגלה פעמים ממש בודדות.

ככה אני הייתי נוסעת, וזה ממש מקל.

להרבה זמן...

לא דיברתי על הרבה זמן, אלא לנסיעות.
אנחנו הקפדנו גם באוטובוסים לשים בסלקל וזה היה ממש נוח שמתחבר לעגלה.
בכללי בבייבי גוגר הייתי יכולה לקפל קצת את הטיולון ולחבר את הסלקל, נוח בטירוף...

כשהיו לי נסיעות מחוץ לעיר עם הקטנה (שהייתה בת חודש וחצי), הייתי מגיעה לתחנת אוטובוס, שמה עלי מנשא, שמה אותה במנשא, ואז כשהאוטובוס הגיע - מכניסה את העגלה לתא מטען ועולה איתה ככה.. היא ממש אהבה להיות במנשא, הייתה ישנה שם ומבסוטה מהקירבה לאמא, אני שמחתי שהיא ככה קרובה אלי, והידיים שלי היו פנויות למה שהייתי צריכה...
(זה היה נסיעות של שעה +, לכל כיוון, 3 פעמים בשבוע, ככה שזה היה נראלי המון זמן שהיא תהייה בסלקל, מה גם שכשהגענו ללימודים שלי, היו לה כמה שעות טובות להיות בעגלה, והעדפתי שתהייה בעגלת אמבטיה ולא בסלקל....)

גם בכיסא תינוק של גיל שנה וגם בסלקל לקטנים.
הם שניהם מעולים!!! והסלקל כל כך נוח!!
אצלנו הוא מתלבש על העגלה (בייבי גוגר סיטי מיני) וזה ממש נוח. גם לפני שהיה לנו רכב נסענו באוטובוסים עם הסלקל והיה בסדר גמור.
בקיצור ממליצה ממש!! רק אני לא יודעת איך קוראים לכל דגם...

דליפה של מי שפיר לא אמורה להפסיק

תרגישי ותבשרי טוב!

באמת נשמע יותר כמו דליפת שתן.. זה היה ממש רטוב או קצת? לפעמים גם לריח של הזיעה יש ריח דומה אז זה באמת יכול לבלבל

אומרים שצריך להתקלח ליבש טוב וללבוש תחתון נקי ואם זה מי שפיר זה ימשיך..אבל מנסיון זה לא תמיד נכון

 

אצלי יוצא בכל אפצ'י😐

אצלי יוצא בכל אפצי ותמיד הייתי בטוחה שזה שתן רגיל כמו בריחת שתן ושמעתי שלהרבה זה קורה אחרי לידות..
לא שמתי לב לריח..
אבל לאחרונה בהריון הזה יש ריח בהתחלה זה היה כמו דלקת בשתן ונתנו לי טיפול..

הלכתי לבית החולים והרופא ביקש שאשתעל.

וכך הבין שלא מדובר בדליפה, כיון שלא יצא שום נוזל (בדק תוך כדי)

 

אולי תנסי. או שעדיף להיבדק.

 

בשורות טובות.

בכל אפצי או שיעול ברח לי קצת שתן.
זה עניין של רצפת האגן.
לגבי הריח אני לא יודעת, אם זה באמת לא ריח של שתן אז אולי תנסי כן להיבדק..
בהצלחה

אולי יתירו לך לשתות לשיעורין. באמת לא טוב להגיע ללידה באפיסת כוחות.

(וגם וואו! את מתכננת להניק את שניהם אחרי הלידה?)

אם את יולדת בכיפור
יהיה בסדר, מקסימום הצום יזרז את הלידה

תחתרי לא לצום. להגיע ללידה מיובשת וחלשה זה רעיון נורא

אני בשבוע 37, והרופא אמר שאין בעיה שאצום, כי מקסימום אלד, וזה סבבה כבר... (חוצמזה שאם אני אקיא, אני צריכה לאכול ולשתות בשיעורין, כדי לא להגיע להתייבשות)

בנוסף לגבי הגעה ללידה מיובשת- בשנייה שמתחילים צירים את צריכה להתחיל לשתות! הגעה ללידה בהתייבשות עלולה להביא לסיבוכים ולסכן אותך ואת העובר ולכן זאת ההוראה!
יש לא מעט רבנים שמתירים לשתות לשיעורים גם בהנקה בלי הריון בהנקה בהריון יש אפילו יותר שיגידו להתחיל לשתות מההתחלה בשיעורים ואולי גם לאכול...

רק אם מתחילים צירים יכולה להתחיל לשתות..
בעזרת ה' מקווה שיעבור בטוב.

תשתי עכשיו המון, תאכלי ובצום תנוחי!!!
מקווה בשבילך (אם את רוצה;)) שיתחילו עכשיו צירים ותלדי לפני הצום.
צום קל ומועיל לכולם;)

שבשום פנים ואופן לא לצום לגמרי קיבלתי היתר לשתות בשיעורים. לא שזה הרבה יותר קל אבל ברוך ה'..
ועדיין לא ילדתי.. עוד רגע שבוע 42 לא מאמינה שהגעתי עד לכאן..

למה את מניקה אותו אם את צריכה ללדת?
את מתכננת להניק גם את הקטן?
איך תניקי את שניהם?
מהתעניינות בלבד..

נשמע לי מאוד מוזר, אבל מעניין אותי.
הרי כל אחד צורך דברים אחרים בחלב ויונק בזמנים אחרים...

ואיך זה מסתדר עם זה שהקטן יונק כל שלוש שעות והגדול ברווחים יותר גדולים?
סליחה שאני מציקה, הזה באמת מעניין אותי
(אני לא עשיתי ככה אבל זה נשמע לי מוזר)

והוא תמיד נותן משהו.
והגוף לומד לווסת.

ויונק בד"כ יונק יותר צפוף מ3 שעות.

החלב מתאים בעיקר לצורך התזונתי של הקטן והגדול ממשיך להרוויח ממנו את הנוגדנים וכו'...
הגוף לומד לייצר בכמות שתספיק לשניהם וזה יכול מאוד לעזור בגודש של תחילת ההנקה וכאלה..

יצא ככה.. עדיין מאוד מחוברת אליו ולהנקה.. נתתי לראות מה יהיה עם ההריון..
בנתיים זורמת לראות איך זה יהיה. מניחה שאם לא יסתדר נדע להפסיק איכשהו..

אגב, לי אמרו בשבוע מתקדם (38 אני חושבת) שאני יכולה לתגבר הנקה. אולי זה יעזור..

מישהי יודעת אם יעזור לי לשאוב כדי לזרז? ההנקה כנראה לא ממש מזרזרת לי אם הגעתי עד הלום..

מעיסוי ידני של הפטמות..
אבל כנראה עדיף על כלום🙄
אם תרצי סיפור מעודד על הריון שלא נגמר תשלחי לי הודעה ואשלח לך בפרטי

דומעת איתך..

חיבוק גדול!
ה' ישלח לך נחמה בקרוב

שהשנה הזו תזכי באושר הגדול של חיים חדשים שצומחים בתוכך ותלדי בעזרת ה בבריאות ושמחה..
מבינה כל כך לליבך מזכיר לי כל כך את השנים ההם של ההמתנה.
ושוב חיבוק יקירה❤️

בע''ה בשנה הבאה...

כל כך מבינה אותך ואת תחושותייך!
הצורך לחזור ולהרגיש חלק, שייכות, נורמליות... התקווה שמתממשת ומתנפצת...
כך בדיוק הרגשתי😑... אהובה! חיבוק גדול ממני!!!
ימלא ה' ביתכם בזו השנה באושר, בשמחה מרובה, במתיקות ממיסה, בידיים מלאות!!!!

מאחלת לך מכל הלב שידייך יתמלאו בשפע חיים ושתזכי לחבוק תינוקות אל חייקך ולגדלם באהבה.
ריגשת מאד

ריבון העולמים ימלא חסרונכם בקרוב ממש, בידיים מלאות טוב ושפע שאת מאחלת לעצמך ובכלל

שבע''ה הקב"ה יחתום אתכם לשנה מלאת בשורות טובות!!

בכיפור הבא בא בידים מלאות.

ושנה הבאה תחווי את הנורמליות של האימהות במקום...

אוי אוי
אני רוצה לכתוב שאני מבינה ומזדהה, כי חיכיתי כמה שנים כאלו שכל ראש השנה ויום כיפור שיוועתי להיות בבית עם תינוק קטן וחרדתי מהמבטים בבית הכנסת
אבל אני לא באמת מבינה
ממש לא
כי לי היו אז ילדים, גם אם גדולים, ולך לא. והנסיון שלך קשה פי מאה. אלפיים.
ואם אני בכיתי כל שנה אז מה אני יכולה לומר לך?
רק חיבוק גדול חזק מוחץ
ושהקב״ה יאסוף את כל דמעותייך וצערך וכאבך ויחליף אותם באושר גדול, בידיים מלאות, בשמחה באהבה בבריאות ובקלות גדולה
שברת לי את הלב
❤️❤️❤️

על ההשתתפות והברכות.

אמן.

 

 

 

 

פעמיים אמרנו היום

'שנה שלא תפיל אישה פרי בטנה..

להתפרק ולבכות.

ולקום.

ולהבין ששום דבר לא מובן מאליו.

הפעם כיוונתי הרבה יותר.

בתפילה ובתקווה לשנה הבאה

צר לי בצערך באמת !
מאחלת לך בית מלא בילדים בריאים , מתוקים שישמחו אותך ואיתך.! 💘

לא פשוט, לא פשוט, לא פשוט.

מאחלת לך שהתקבלו תפילותייך, והשנה תזכי לפרי בטן בקלות ובשמחה!!!

שנה של ישועות!

 

אין משבר. הם כל כך מתלהבים שיש תינוק חדש בבית, הם לרגע אומרים: "אוף, רציתי בן/ת", ומייד שוכחים, ורואים כמה הוא חמוד ואוהבים אותו ונהנים איתו.
ככה היה לי, כשנולד לי אח קטן, וככה היה לבן שלי כשנולדו לו 4 אחיות, אחת אחרי השניה

הילדון ממש התבאס שנולדה תינוקת ולא האמין לסבתא כשיספרה שזו בת.
שבועיים אחרי הלידה התינוקת לבשה בגד אפור והוא אמר לי "את רואה שזה בן"??!
די התחרטתי שלא ספרנו לו מראש.
(יותר מסובך כשמדברים על תינוק ובסוף זו תינוקת. סוג של הטעיה).

רציתי מאוד שתיוולד אחות, ואז כשהעירו אותי בבוקר ואמרו שאמא ילדה בן, בכיתי שאני רוצה בת...
אבל חוץ מהרגע הזה לא היה משבר, הזה לא באמת מנשה להם אח''כ

לקראת הסוף נגיד.
מה כזה קריטי הסוד?
תסבירו לה שזה בסדר להתאכזב
ושהכי חשוב תינוק בריא. תבחרי איתה בגד יפה לקטנטן או משהו נחמד כזה ביחד.

אז זה בדיוק הזמן לספר לה. תקני לה שמחה יפה לברית בע''ה. מניחה שגם יועיל

לא להכניס לה מושגים לראש. לזרום עם התגובה, שאמורה לדעתי להיות ממש בסדר.

מה שיוולד אנחנו נשמח העיקר שיהיה בריא

כשהייתי בהריון הבת נורא רצתה אחות (יש לה שני אחים, אחד מעליה ואחד מתחתיה). כל הזמן דברה שהיא רוצה בת.

יום אחד היא חזרה מהגן ואמרה לי: אמא, זה לא משנה לי אם זה בן או בת כי מה שה' מביא - הכל לטובה! (בדיוק ספרו להם את זה בגן).

ולאורך כל התקופה במשך כמה חודשים טובים היא אמרה את זה כל הזמן. היה נראה שזה כבר לא אכפת לה (ואני חיזקתי אותה ואמרתי לה שהיא תישאר הנסיכה שלי בין כל הבנים).

מכיוון שלא ידענו מה יש לנו, נורא הרגיע אותי שאם יוולד בן - היא לא תתאכזב.

 

הסוף אצלינו שונה - נולדה נסיכה נוספת. וגם כשהיא באה לבקר אותי בביח היא הייתה מאושרת מהאחות ואמרה שהייתה שמחה גם מתינוק...

אולי כדאי לדבר עם הגננת/ מורה שלה שתדבר על זה בגן.

להרבה ילדים יותר קל לקבל דברים כשהם מגיעים ממקור שהוא לא ההורים (מה לעשות...)

 

ומניסיון, אנשי חינוך דווקא שמחים לשמוע על קשיים של הילד כדי לעזור לו אם הם יכולים.

 

אכזבה היא דבר שכיח אצל ילדים שחשוב שידעו איך להתמודד עם זה.

(את יכולה לקרוא לה סיפור מהספר "מתוך הלב של אורי" על אכזבה. אל תקשרי את זה בכלל לסיטואציה שלכם, פשוט על ידי הסיפור היא תדע להתמודד טוב יותר כשהיא תגיע למצב דומה.)

 

בנוסף, אני כן חושבת שאפשר לספר לה כשמתקרבים לתאריך. היא תרגיש מיוחדת, וזה ייתן לה תחושת אחריות בתור בכורה.

הבן הוא השני
וכשהיתי בהריון של הרביעית גם תהיתי איך ה''גדולים'(בני 3-4) יגיבו
לאור כל מיני אמירות של הבכורה שעכשיו רוצה שיהיה בן וכו

הפועל לא שמעתי שום התייחסות כלשהי אחרי הלידה
שמחו הפשטות שנולדה להן אחות
לא זכרו בכלל שהיתה אפשרות אחרת


והכי מצחיק שאנשים הגיבו אלי במן נימת תנחומים- לא נורא שנולדה עוד בת..עוד יהיו בנים..
ואני בכלל רציתי עוד בת


כי השלישית והרביעית צמודות בגיל ונורא רציתי שתהיה לה חברה קרובה
וגם אוהבת בנות אז לא מפריע לי שהרוב יהיו בנות

קיצר..לא צריך תנחומים תמיד

מקווה מאוד שלא תהיה אכזבה.
כמו שאני מכירה אותה היא תתרגש בטירוף, היא אחות גדולה טיפוסית💕

אנחנו כן כל הזמן אומרים לה שיכול להיות שזה גם בן. וכשהיא מתייחסת בלשון נקבה אנחנו מעלים שוב את העניין שלא בטוח שזו בת.

לא מרגישה צורך לדבר כבר עכשיו על אכזבות..

וגם ממש לא רוצים לגלות לה. טוב לנו שאף אחד לא יודע. אנחנו לא אוהבים לספר. וברור לנו שברגע שהיא תדע אז כ-ו-ל-ם יידעו מה יש לנו!

פעם אחת היא אמרה "תגלו רק לי! אני מבטיחה שאני לא אספר לאף אחד!!!!"😎😍😎

היום ישבנו בעלי ואני קרוב לילדים וסיפרתי לו בד"כ אגב שהבוקר (כשהוא היה בתפילה עם הילדים ואני במיטה🙈) הייתה לי התכווצות שרירים ברגל. בהריון של הגדולה היה לי ככככככללללללל הזמן, אבל בהריונות של הבנים לא היה בכלל.
אז הוא אמר חצי בצחוק "אבל זה אמור להיות רק בהריונות של בנות, לא?!"
קיצר, המתבגרת שמעה את זה, בחצי אוזן, והכריזה בהתלהבות! אז זה בן!!
לא הכחשנו ולא אישרנו!
אבל לפחות עכשיו היא לא נעולה על זה שיש לנו בת

בתקווה שלא תרוץ עם הידע הזה לכל המשפחה🙈

אחד הגיסים, ברור לו שזו בת, כי זה מה שהגדולה אומרת והוא טוען שיש לה רוח הקודש לדברים כאלה🤦🤦

אולי אם חשוב לכם שלא תספר, תדברו איתה בכלליות שגם אם חושב שיש לאמא בן או בת בבית, שומרים את זה לעצמנו ולא מספרים בחוץ

לק"י

ממה שאני זוכרת, את צריכה ללכת פעם אחת ולבקש מהאחות, היא מבקשת אישור מהרופא שלך.
וזה אפשרי רק אם מבקשים עד שבוע מסויים.

בהצלחה!!

אבל לפני כמעט שנתיים.

לי הרופאה שלחה בקשה. ואז קיבלתי הודעה שאושר. והתקשרה אליי אחות לתאם איפה אאסוף את הערכה+הדרכה.

פעם בחודש-חודש וחצי היא מתקשרת לפי התיאום איתך.

זה היה בהריון ראשון?

גם הרבה יותר טוב מאשר להגיע למרפאה ולהסתובב בין חולים...
עשיתי כמו שמוריה כתבה.

הם מביאים הכל בערכה מסודרת
הדבר היחידי שאת צריכה זה משקל

או לפחות זה מה שאני זוכרת שאמרו לי (לא הייתי צריכה כי כבר היה לנו משקל בבית)

אז אני צריכה לפנות לרופאה בעצם?

שקט ואז דממה
יום המודעות ללידה שקטה

את
את ממש לא ראית את זה בא. זה הילד הראשון או אולי בת שלישית.
הריון שחיכית לו, או אולי הריון שהגיע בהפתעה.
ופתאום, משהו עוצר. בבדיקה שגרתית או אולי בדימום מטורף.
הייתה לך תחושה שמשהו לא בסדר, או שאולי בכלל לא היית בכיוון.
זה היה בשבוע 39, או 36, או 26. אבל כבר היה לה שם, או שקנית מצעים. או שלא.
איך זה קרה? הרי עוד הבוקר הרגשת אותו זז. ופתאום זה נגמר.
מחשבות מיותרות פולשות מהמוח ללב, מכסות אותו בשניות בעננים אפורים וכבדים. למה דווקא לי. לנו. אולי זה אני אשמה. היא היתה באחריותי.
האיש שלך לידך. אתם יחד באותו חדר, הוא לא מפסיק ללחוץ לך את היד. אבל אתם בודדים. כל אחד צולל לתהום הפרטית שלו.
הקפדת להגיד לילדים בבית שזה לא בית חולים, זה בית יולדות. והנה בעצם אתם בבית מתים.

אבל אין הרבה זמן, ודואגים לך ובזהירות מנסים לזרז אותך להתחיל. את עוד לא מצליחה להסדיר את הלב הדופק וכבר חייבים להתחיל. את הלידה.
הלידה הלידה הלידה.
שהלכתם לקורס לכבודה, או לדולה או שלא. ופתאום שואלים, חדר לידה או בניתוח?
והכל מטושטש ובוכה וכואב.
וזה נגמר, ואוי מה היה לך שם עד שזה נגמר. ואת לא יודעת אם להסתכל או לא. ואת לא רוצה, אבל הוא כן. ואי אפשר כבר לבכות יותר, כי את צרודה וכואבת ושבורה. ואז את אומרת שימו לי אותו. כמו בקודמים. ואת מתרסקת לתוך החיבוק האחרון הזה. ואין עין יבשה בחדר, חוץ מהעין שלו. של התינוק היפה הזה שלך. שכמה חיכית לו וכמה חיית אותו כמה חשבת עליו. הוא כבר לא יינק בחדר לידה, וכבר לא יצלמו תמונה מרוגשת לשלוח בקבוצה של המשפחה ושל החבר'ה.
ושאלות, וטפסים.

צריך לבטל את המלונית וגם את ההזמנת לידה. יומיים במחלקת נשים. ואת כאילו ליד המציאות. כאילו מתחת למים של הבריכה. וצריך לעדכן, אבל את לא מסוגלת לספר בשיחה, את גם לא יכולה לכתוב. מה תשלחי: "אין תינוק?" העברת את המשימה אליו.
והגוף ממשיך כאילו בנפרד. כאילו הוא לא קיבל את המייל. אין תינוק!.
הוא שורף את התפרים, ומפיק את החלב, ומכווץ את הרחם. אבל לא יותר ממה שהלב כבר התכווץ.

חזרתם הביתה. אין בלונים ושלטים ודובים. השמועה נפוצה. ואולי הבית נותר של זוג צעיר, ואולי חזרתם לבית עם הילדים, שהיו אמורים להפוך ל"הגדולים", אבל אין עכשיו בזכות מי.
עוד שבוע עוד שבוע עובר והעצב כאילו פה להשאר. והנשים האהובות עלייך ביותר מנסות לעודד, אבל האמת היא שלא באמת אפשר להבין אם לא היית שם, וטוב שכך. אנשים באמת באמת לא מבינים. אומרים דברים פוגעים נורא מתוך דאגה (וחרדה), מקטינים ממה שקרה מתוך רצון להשכיח את הכאב ולהמשיך הלאה, אבל זה לא אפשרי. זה ככ קשה כי היחידה בעולם הזה שהכירה את התינוק זו את. אמא שלו. ומבחינת שאר האנשים, זה לא "מישהו" שהיה, זה עובר מת והפער הזה אדיר ולא ניתן לגישור.
אמרתם שהזמן מרפא את הכל ושיקרתם. מדי פעם מישהו מתבלבל ושואל: "ילדת לא מזמן לא?" והכל חוזר. בעצם הוא לא חוזר, כי הוא בכלל לא הלך. ואת מתחילה לחשוב על מתי תלכי לטבול, איך תתני לו לגעת. אבל את כל כך רחוקה מהגוף הזה שלך.
אז את לבד גם בלי תינוק וגם בלי אנשים. את מרגישה שעברת לצד האפל של החיים, וכל אישה בהריון נראית לך תמימה באופן כואב ואת רוצה להזהיר אותה. שתדע. שלא תהיה יהירה בשמחה שלה. ובלב את מברכת אותה בברכה היחידה שבאמת ישנה: שתצאי בידיים מלאות.

* *

היא
היא הגיעה למשמרת. המחשבות נודדות עוד רגע למשהו מבית, וזהו. היא בעבודה והולכת ליילד. מחייכת. המחלקה שלה זה עולם אחר משאר בית החולים. עולם שמח וטוב. צמר גפן ומרשמלו.

המיילדות מתאספות. אלה שמסיימות ואלה שמתחילות משמרת. על הלוח שמות של נשים לפי רשימת החדרים. למטה, בקצה, חדרים 14-15. רחוקים יותר. שם רשומה אישה ולידה כתוב במינוח מקצועי שאצלה הכל שונה. מילה אחת, באנגלית, שאומרת הכל. לידה שקטה. והיא רואה שהשם שלה משובץ בחדר 15 והלב מחסיר פעימה ואז האדרנלין נכנס, וקדימה לעבודה ביותר כוח מתמיד..
לא יהיה פה מרשלמו. אבל אם היא רשומה שם, אז סימן שרק היא צריכה שם בשבילה. וככובד המסע, כך כובד המשא. והיא יודעת שהיא תעשה הכל, אבל הכל בשבילה!

ובפנים המוניטור שקט. וכמה ששקט ככה כואב לה באוזניים. מלחיץ. היא מחפשת את רעש הדופק ודהירות הסוסים למאית שניה. וקולטת באותה מחשבה שפה שקט וככה יישאר.
שקט. הזוג כבר עיכל, או שהם חושבים שהם עיכלו. היא יודעת שזה עוד יפול עליהם בצירי הלחץ, בלידה, בפרידה.

וכל המהלך רגיל. לידה רגילה. כמעט. והיא כל הזמן תדבר כרגיל. תתן מידע. תענה על השאלות. היא חייבת לגעת בכאב. היא שואלת האם תרצו לראות ולהיפרד? ואיזו קבורה? וניתוח לאחר המוות?
היא מלמדת את הזוג כבר עכשיו להסתכל אחד לשני בעיניים. כי ככה הם ישחררו אוקסיטוצין והלידה תתקדם. כי לבד שניהם בחדר הם יחוו ויבינו הכי טוב אחד את השני ואף אחד אחר לא יבין זאת כמותם. כי הם במשבר ואם לא יעזרו אחד לשני יווצר פה גם משבר נוסף, זוגי. וזה כבר יותר מדיי.

ובין לבין, בחדר השני שלי יש לידה, עם תינוק שבוכה, דמעות של אושר וידיים מלאות.

ואז לחצים, ולחיצות, כאב ודמעות, ולידה. ופתאום הקלה.
ובכי מהול בשקט. וגם היא מנגבת את הדמעות.

היא חוזרת הביתה עצובה אך שלמה. מרגישה שזו זכות שהייתה יכולה להיות שם בשבילה. מרגישה מרוקנת ומלאה.

* *
אנחנו
אנחנו לא משאירות אותה לבד. לרגע אנחנו לא חושבות שאולי היא צריכה זמן לעצמה.
אנחנו הלהקה שלה. ואנחנו לא מחכות שהיא תכתוב לנו. מספיק שהבשורה הגיעה.
אנחנו לא מתפדחות מעשרות ההודעות של :"נו?" ששלחנו ביממה האחרונה.
אנחנו לא קופאות כי אנחנו בהריון, ולא נעים. אנחנו לא עוזבות אחות וחברה בצד האפל.
אנחנו באות אליה הביתה. מקימות ועדת ארוחת יולדת פיראטית. כי היא אחרי לידה. והדבר האחרון שהיא מסוגלת או צריכה עכשיו זה להכין פתיתים למישהו.
ואנחנו מגיעות עם פינוקים, כמו ליולדת. להקל אליה. עם כרוב את הגודש, ועם אוכל בריא כדי לחזק אותה ועם עוגת שמרים. שתהיה שם פשוט.
ואנחנו מחפשות לה בנרות מישהי שעברה את זה. בעדינות הכי רבה שנמצא, בודקות עם שתיהן אם אפשר "לשדך", אם היא מוכנה לבוא אתנו אליה. ומשאירות אותן לבד. ביחד.
ואנחנו לא מנסות לעודד ולומר: בטח מהר תיכנסי שוב להריון,
ולא מעיזות להגיד: תנסי להתנחם בנחת שבאחרים שיש לך בבית.
ולא מצייצות את : את עוד צעירה.
אנחנו מנסות לשם שינוי לסתום ופשוט להיות.
ואנחנו לא קוראות לזה עובר מת, או וולד. אנחנו קוראות לו התינוק. כי זה מה שהוא היה.
התינוק שלה.
* *
אני
ואני רוצה לחזור עשור וחצי אחורה. כשהתקשרת ואמרת בקול שבור: "היא מתה לי".
אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום, הייתי נוסעת אליך בכל האוטובוסים. ונכנסת אתך למיטה במחלקת נשים. מחבקת אותך בחיבוקים ארוכים וחזקים. מנשקת לך את כל הכאבים. ומאכילה אותך שוקולד שהבאתי. מנסה להמתיק. והיינו שוכבות שם מחובקות ובוכות. והדמעות היו ממליחות את כל המתוק. והייתי מלטפת לך את הראש ולוחשת לך באוזן: "אוף. אוף. אוף. אוף."

רויטל וטיליזון גיקובס
מוצש - השבוע החדש שלך
איור Moran Barak

אמנם היה קשה לקרוא ,
אבל זה היה חשוב להרגיש את הכאב הזה מבין השורות.

שלא תדעו עוד צער נשים יקרות !

תש"פ- תהא שנה פורייה בכלל המובנים🤰🤱

אמלה... נחנקתי מדמעות.

המשפטים שאומרים הם הכי מכאיבים.
והלהדחיק הזה יכול לחוזר אליך בגדול.
בצורה של דיכאון.
עם כל המנחמים שמנסים להבין. אני חושבת שכל אישה שעברה מצב כזה ממולץ ללכת לטיפול קצר שיעזור לה לעבד את האבל כמו שצריך.

מישהי שאין לי הכרות קרובה איתה עברה כזו לידה
אני אפגוש אותה אחרי החגים
ובאמת אין לי הכרות קרובה
מה אומרים? הלב נשבר לי ואין לי מושג איך להגיב (לא שתכננתי וחו לרגע אחד מהמשפטים המחרידים שכתבת, אמאלה ישמור ה. אבל מה כן לומר, זה לא ברור לי)

לחברה שעברה את זה, התקשרתי ביום שישי, שאלתי לשלומה, אמרתי שרק רציתי שהיא תדע שאני חושבת עליה, ומאחלת לה שבת שלום.

שאני רק חושבת עליה ושאין לי מה לומר שיעזור והלוואי שהיה לי
בגלל שאין קרבה רצינית לא לענין להתקשר
היא כתבה לי תודה וזהו
אבל כשאפגוש אותה פנים אל פנים אני לא יודעת מה לעשות
לומר משהו, לא לומר, להמשיך חיים כרגיל, להתעניין
אוף
קשה

ואם שייך לתת חיבוק.
וזהו.
אם היא תשתף לשאול שאלות ואם לא אז לא
להתעניין עוד כמה זמן זה כן. תחשבי שהיא יולדת לכל דבר ולא הרבה יתייחסו אליה ככה
ואני תמיד בעד לשאול מה מתאים לה. ככה קל יותר לשני הצדדים

את יכולה לשים סימני פיסוק? 🙈
כן להתענין או לא לא ?
ומה זאת
אומרת לשאול מה מתאים לה? לא נעים לי לשאול אם היא רוצה לדבר על זה
ומצד שני לא נעים לי לשאול רק מה שלומך כאילו כלום
ולא רוצה לשאול את זה ברחמים מדי
אבל גם לא סתם
וואי
ה יעזור לי לשים מילים נכונות ולא לפגוע

אם היא משתפת לשאול.
אם היא לא משתפת, לא לשאול עוד שאלות.
לשאול אם מתאים לה שתתענייני מידי פעם, במקרה והיא משתפת בשאלה הקודמת.

מקווה שעכשיו יותר ברור 🙈

סליחה ששיגעתי אותך ותודה על העצה ❤️

ושאין לך מילים
ושהיה לך כואב מאד לשמוע

זה מה שכתבתי לה בערך. אז לומר לה את זה שוב פנים אל פנים ? מקווה שהיא תהיה בסדר עם זה
תודה רבה!

אשרייך

בחודש הזה איבדתי את הבת שלי...
מחודש שמח של חגים הפך לחצי שמח חצי עצוב😔💔
תודה לה' על הכל.

ב"ה תודה לה' אלף פעם שהשנה אני בידיים מלאות .

על השרשור הזה.

 

כל כך מדויק מה שכתבת.

כל מה שכתבת שם נאמר לי.

 

 

 

 

זה רק שבוע 9 (רק. פעמיים).

סימן שהתינוק היה פגוע.

נקלטת מהר (יאיי נכון. פעמיים נקלטתי מהר. זה לא עזר לי מותק. להקלט לא מספיק).

 

 

 

 

תודה.

וחיבוק לך, על הכאב שלך.

 

בשבועות מתקדמים יחסית, עברתי גרידה.
כמה שמעתי את המשפטים האלה..
אתם צעירים
יש לכם כבר ילדים
הכל לטובה
מזל שעליתם על זה מוקדם
ועוד ועוד
גם עכשיו אחרי שנים זה עדיין קשה. הזכרון עוד שם
אבל
חשוב לי להגיד, מי שיכולה ויש לה את מי, שתשתף. לא לשמור בבטן. אנחנו שמרנו יותר מידי זמן, עד שכמעט נאכלנו מבפנים עם הכאב והצער..
חיבוק גדול לכל המתמודדות ❤

עברתי הפלות בחודשים הראשונים וזה עדיין זכרון עצוב מאוד אצלי אז מקרים כאלה ואיי

חיבוק!!! שה׳ תמיד יתן לכולן כוח להתקדם ושכולן יצאו בידיים מלאות תמיד!

❤️

אותי שאלו (שבוע 9) מה, את עוד בעניין הזה???

וואלה, לא, שכחתי מזה, כי כבר עברו שבועיים וחצי מאז שגיליתי שאין דופק, ומי זוכר שהיה הריון, ציפיה, התרגשות, הורמונים....

אני חושבת שכדאי להזכיר שאת זוכרת, גם אם עבר זמן. לתת מקום ולגיטימיות לאבל.
אני לא שכחתי. והאובדנים שלי היו מוקדמים.

החודש הזה תמיד תופס אותי לא מוכנה. מצד אחד מלא כתבות והכל מזכיר וזורק אחורה ואני כבר לא במקום הזה ורוצה להתקדם. מצד שני, זה כל כך חשוב ולכן אני גם מגיבה. כי השתיקה סביב הנושא כל כך נוראית.. שאני מוכנה לספוג את זה והיום באמת משתדלת לקרוא פחות כתבות...
אז אחרי ההקדמה הארוכה, תמצתת יפה את המשפטים, לצערי, שמעתי את כולם.
הריון ראשון שלי, אצלי זה קרה כבר אחרי התאריך ככה שלא יכלי לומר מזל שבשבוע הזה ולא הזה, אבל חוץ מזה אמרו הכל..
מה גם שקיבלתי הרבה "מזל טובים" כי אנשים פשוט לא ידעו ולכי תתמודדי עם זה אפילו חצי שנה ושנה אחרי, פשוט לא בא לך לצאת מהבית שמא תפגשי מישהו.
אני יכולה לכתוב עוד הרבה, אבל נכנסתי כדי לנסות להסביר איך להתנהג.
כל אחת שונה ואופן ההתמודדות שונה, ככה שיכול להיות שמישהי אחרת תרצה תגובה אחרת. אבל... אף אחת לא רוצה שיתעלמו. ואנשים מרוב שלא יודעים מה לעשות- מתעלמים.
אז קודם כל, מזל שהמציעו את הסמס. תשלחי הודעה שמשתתפת בצער וכבר פטרת את עצמך מלהביך אותה במפגש פנים אל פנים או שיחת טלפון. לכשתפגשו, זה כבר יהיה יותר קל. ואז באמת לשאול מה שלומך? בעיני, זה מספיק. וכמו שכבר כתבו אם היא תרצה- היא תשתף. בלב שלה היא כבר זוכרת שהתייחסת.
בטח לא לחפור ולשאול שאלות סקרניות על מה ואיך.
ועוד משהו שנזכרתי שעצבן ממש, אמירות כמו "את גיבורה" וכו'- אני לא גיבורה ולא בחרתי בזה!!

ולגבי הטור של רביטל- קראתי אותו עוד לפני שהתחתנתי ועדיין לא דמיינתי שדברים כאלה קורים, כשזה קורה לך את לא מאמינה, חושבת שלכל העולם יש תינוקות בריאים ואיך לי זה קרה? אבל אז מתחילים הסיפורים ופתאום את שומעת שלזו ולזו זה קרה ועדיין יש מעגל של שתיקה סביב הנושא.
לענייננו, כשזה קרה לי, נזכרתי בטור הזה, ממש הזדהתי. ושלחתי אותו לכל מיני חברות שיבינו במה מדובר (איכשהו הם לא לגמרי הבינו אבל זה כבר לפעם אחרת)

כל כך התלבטתי לגבי הסמס ששלחתי עד ששלחתי ועד שכתבתי
גרמת לי להרגיש שעשיתי מעשה נכון
באמת מרב מבוכה וצער וכאב לא יודעים מה לעשות.
תודה על השיתוף ❤️❤️❤️

טסטים. עשיתי לילדה שלי בחצי שנה. בפועל יכולתי לפני..
חייב חשיפה לפני הטסט כדי שיהיה אמין

ויש לך המלצה לרופא?

ממש טיפונת
איזה קופה ואיזור?

לא חלב ניגר
(מעדן גבינה לבנה וכו) רק טעימה קטנה כדי שהטסט יהיה אמין חייב חשיפה לפני לאלרגן

אבל דר קובי שדה מקבל בחולון ומקבל גם כללית

של שלשולים והקאות
תאכלי מזונות עשירים בסיבים תזונתיים כמו לחם מלא, קטניות, מלפפון יעזור לך הרבה ותשתי כל רבע שעה קצת מים
הנוזלים יספגו לאט ולא יגרמו לך להקאות

יתכן ואסור לך לצום בכלל

עבר בשלום...עדיין חלשה .הקטן קיבל מטרנה קצת ואני רק שכבתי.
האיש היקר היה רק במנחה ונעילה... מקווה לחתימה טובה לכולנו.לשנה הבאה בירושלים הבנויה!

תנוחי הרבה

תרגישי טוב!

יכול להיות המטומה. זה קורה להרבה נשים לרוב נספג מעצמו או שיוצא לבד. לי היה בשני הריונות והיו לי כתוצאה מכך קצת דימומים הריון אחד הסתיים בשלום עם ילדה מתוקה והריון שני היתה הפלה בעזרת ה הכל יהיה תקין ויעבור מעצמו.

ההריון התחיל בהפרשות חומות ובאולטרסאונד ראו איזור דימום מאחורי שק ההריון. הרופאה לא הייתה לחוצה ואמרה שזה מסביר את ההפרשות ושזה יספג ויצא במקביל עד שיעלם וכך קרה. הדימום נספג לגמרי בשבוע 7-8.
אני כבר בשבוע 27 והכל תקין תודה לאל

היה רשום אזור הטרוגני בעל תנועתיות מאחורי השליה. (לא זוכרת את הגודל)

לא דיממתי ולא כלום. אפילו לא כתמים.

ואח"כ כמה שבועות נעלם. (כמובן שהתפללתי המוןןןןן)

היום הילד בן שנתיים וחצי בל"ע. ב"ה.

 

בשורות טובות

חברה שלי קראה לביתה בשם זה

אני אוהבת אבל לא יודעת אם הייתי קוראת כך בפועל בגלל ריבוי הבנות עם השם הלל...

והתלבטנו בדיוק בגלל הסיבה הזו.
גם בגלל שזה דומה לשם הלל (עם חיריק) וגם שהיום יש גם בנים שנקראים כך..
אבל בכל זאת נפוץ יותר אצל בנות

לביתי יש שם יוניסקס ונכון שלפעמים אני מתקנת שהיא בת ולא בן (נפוץ יותר לבנים) אבל אני אוהבת והשם ממש ממש ממש מתאים לה..
לכי עם הלב שלך.

ולדעתי זה יותר יפה לבן. הלל זה שם עצם זכר

לא שיקול בעיניי..

אבל הילד בסופו של דבר יסתובב עם השם הזה לבד
וכשהוא יהיה ביסודי בהחלט אפשר לרדת עליו.
לא יודעת אם יצחקו דווקא על השם הזה , אבל בטח שיש ילדים שצוחקים על השם שלהם, או אפילו כל פעם שואלים אותם 'איך קוראים לך?' ואז 'איך??'
לא הייתי רוצה שהילד שלי יחווה את זה עם כרטיס הביקור שלו בכל מקום. זה לא נעים.
שוב, לגבי השם הזה ספציפית לא יודעת אם זה יגרום להרמת גבה, אבל כן צריך לקחת את זה בשיקולים של בחירת שם לילד.

וזה גם מושפע מחברה וסביבה. אולי תחפשי הלל בן בסביבה או בקהילה שלך ותדברי איתו או עם אמא שלו. אישית גם התלבטנו על שמות כאלה וגם השם הזה היה באופציות ובסוף בחרנו שם שהוא יוצר מובהק של בן. אבל בעיני זה לא שולל (ואולי נקרא בהמשך חח), רק כן לחשוב על זה ולשים לב בסביבה.

אם ההורה משדר לו ביטחון ושמחה הוא יגיע עם זה.
מכירה ילדים עם שמות פי מיליון יותר "מוזרים" ואפחד לא מעז לצחוק על ילד שבא בביטחון.

קשה להיות שונה גם אם אתה בטוח בעצמך ובגיל ילדות-התבגרות גם קשה להיות בטוח בעצמך גם אם ההורים משדרים ביטחון
ואפשר להתבייש ולהרגיש חריג גם אם לא צוחקים עליך וגם בגיל מבוגר, למה לקחת סיכון?1

תשמרי את השם לבת.

בכללי קשה לי עם שמות מוזרים/לא שיגרתיים/של בני המין השני.

תחסכי ממנו עוגמת נפש.

זה נכון שיש יותר בנות עם השם הזה.
מכירה בן אחד עם השם הזה (ובערך 4 בנות).

שם יפה, ולא מוזר בעיני.

מכירה בגילאים מגוונים- הכי גדול שאני מכירה בשיעור א עכשיו. ומכירה גם קטנים ממש

במחשבה זריזה אני מכירה לפחות עשרה בנים בשם הזה.

וכן נמצאת בסביבה שהגיוני שיהיו בה

וזה בלי לחשוב לעומק, הגיוני שיש עוד.

ואי הרגע נזכרתי שבעצם ההלל שהיה עם אחותי בשבט יותר גדול

קיצר ההלל הכי גדול שאני מכירה הוא בשיעור ב, בעצם.
שכחתי שאחותי גדלה

בכלל כמעט לכל האחיות שלי היו בגן הלל הבן והלל הבת. ועוד שמות כאלו..

שצריך להיות היום כמעט בן ארבעים.

אני לא שמעתי על הלל בן..אבל אולי הילל .. זה שם מאוד מיוחד לדעתי.

מכירה הרבה נטע והמון מעין בנים ואפילו נגה אחד! שמות שלפני דור היו מובהקים של בנות והיום יש מלא בנים. שלא לדבר על בנות דורון, ועומר ושי. הלל זה שם עצם זכרי. בעיני סבבה לגמרי

לפני כמה דורות נטע היה דווקא שם מובהק של בנים (נטע-נתן). וגם נגה הראובני היה איש חשוב עוד לפני קום המדינה... האופנות משתנות כל הזמן.

שינה את השם כי הרגיש לו ולהורים שזה מדי של בנות לא זוכרת אם רק שינה לחיריק או שינה לגמרי..

לפחות שם עם משמעות אמיתית ולא עיוות והמצאה של שם של בת

לקחת שם זכרי שמתאים לבנים ולתת אותו לבנות זו אולי המצאה....
הלל זה שם זכרי לגמרי. נכון שיש היום הרבה בנות בשם הזה, מה שעדיין לא הופך אותו מזכר לנקבה....

וזכרי במובהק.
המסקנה שלי מהשרשור היא שיש אנשים שקשה להם עם דברים שהם לא בול במיינסטרים (גם אם הם ממש ממש קרובים למיינסטרים...)

שלי יש שם לא שגרתי, ותמיד סבלתי מזה. בעיקר בילדות ובהתבגרות שסהכ רוצים להיות רגילים, וגם מהצורך להסביר כל פעם את השם, וכששואלים אותך מה השם שלך אי אפשר פשוט לענות וזהו, זה גורר שיחה.
וכן. עד היום מפריע לי והמשקע הזה גרם לי לתת לילדים שלי שמות נורמליים לחלוטין, מובהק של של בת או בן, לא לערבב ביניהם.
אז לכל מי שאומרת, בקטנה, ילד עם ביטחון יסתדר, תשדרו לו שזה בסדר- בעיני ממש ממש לא. למה לכתחילה לסמוך על הנס? תנו לו שם נורמלי ורגיל ובהצלחה.

קוראים לך ;)

אבל לא שם נורא במיוחד, לא זרובבלה וכדומה. וכן לא הייתי מסבכת את ילדי לכתחילה

המליצו פה בעבר לאכול קוואקר
לאכול ענבים

תשתי המון מים.
אולי קוואקר

דובר פה על זה הרבה...
לאכול טוב, לישון טוב, כמוסות חילבה....
ובינתיים - אולי לתת חלב שאוב אם יש .
או שהוא לא רעב ולכן עצבני?
אף פעם לא פירשתי בכי בהנקה בגלל שלא היה שומן בחלב...

גמר חתימה טובה.
סליחה אם פגעתי במישהי בכל דרך שהיא.

שנה מלאה בברכת השם ובהצלחה בכל התחומים!

שנה שנזכה לגאולה השלמה, שנשמע רק בשורות טובות!

מצטערת אם פגעתי במשיהי פה או באישי, אם כן זה נעשה בתום לב ובשגגה ומבקשת סליחה ומחילה!