פורום הריון ולידה (עמוד 3133)

לא הבנתי אם הוא זול או יקר יותר.

הוא מצויין
החיסרון שלו שהוא לא קל

הבנתי שהוא חצי קילו יותר כבד מהביוקו

השאלה אם זה משמעותי,

אני צריכה בעיקר לעגלה, אין לנו רכב, משכירים פעם בחודש

או לפחות את הביוקו, חבל על הכסף.

ולמה את צריכה סלקל לעגלה? הרבה יותר בריא לתינוק תנוחה שוכבת. לנו יש רכב והוצאתי ממנו את הסלקל בשביל לחבר לעגלה פעמים ממש בודדות.

ככה אני הייתי נוסעת, וזה ממש מקל.

להרבה זמן...

לא דיברתי על הרבה זמן, אלא לנסיעות.
אנחנו הקפדנו גם באוטובוסים לשים בסלקל וזה היה ממש נוח שמתחבר לעגלה.
בכללי בבייבי גוגר הייתי יכולה לקפל קצת את הטיולון ולחבר את הסלקל, נוח בטירוף...

כשהיו לי נסיעות מחוץ לעיר עם הקטנה (שהייתה בת חודש וחצי), הייתי מגיעה לתחנת אוטובוס, שמה עלי מנשא, שמה אותה במנשא, ואז כשהאוטובוס הגיע - מכניסה את העגלה לתא מטען ועולה איתה ככה.. היא ממש אהבה להיות במנשא, הייתה ישנה שם ומבסוטה מהקירבה לאמא, אני שמחתי שהיא ככה קרובה אלי, והידיים שלי היו פנויות למה שהייתי צריכה...
(זה היה נסיעות של שעה +, לכל כיוון, 3 פעמים בשבוע, ככה שזה היה נראלי המון זמן שהיא תהייה בסלקל, מה גם שכשהגענו ללימודים שלי, היו לה כמה שעות טובות להיות בעגלה, והעדפתי שתהייה בעגלת אמבטיה ולא בסלקל....)

גם בכיסא תינוק של גיל שנה וגם בסלקל לקטנים.
הם שניהם מעולים!!! והסלקל כל כך נוח!!
אצלנו הוא מתלבש על העגלה (בייבי גוגר סיטי מיני) וזה ממש נוח. גם לפני שהיה לנו רכב נסענו באוטובוסים עם הסלקל והיה בסדר גמור.
בקיצור ממליצה ממש!! רק אני לא יודעת איך קוראים לכל דגם...

דליפה של מי שפיר לא אמורה להפסיק

תרגישי ותבשרי טוב!

באמת נשמע יותר כמו דליפת שתן.. זה היה ממש רטוב או קצת? לפעמים גם לריח של הזיעה יש ריח דומה אז זה באמת יכול לבלבל

אומרים שצריך להתקלח ליבש טוב וללבוש תחתון נקי ואם זה מי שפיר זה ימשיך..אבל מנסיון זה לא תמיד נכון

 

אצלי יוצא בכל אפצ'י😐

אצלי יוצא בכל אפצי ותמיד הייתי בטוחה שזה שתן רגיל כמו בריחת שתן ושמעתי שלהרבה זה קורה אחרי לידות..
לא שמתי לב לריח..
אבל לאחרונה בהריון הזה יש ריח בהתחלה זה היה כמו דלקת בשתן ונתנו לי טיפול..

הלכתי לבית החולים והרופא ביקש שאשתעל.

וכך הבין שלא מדובר בדליפה, כיון שלא יצא שום נוזל (בדק תוך כדי)

 

אולי תנסי. או שעדיף להיבדק.

 

בשורות טובות.

בכל אפצי או שיעול ברח לי קצת שתן.
זה עניין של רצפת האגן.
לגבי הריח אני לא יודעת, אם זה באמת לא ריח של שתן אז אולי תנסי כן להיבדק..
בהצלחה

אולי יתירו לך לשתות לשיעורין. באמת לא טוב להגיע ללידה באפיסת כוחות.

(וגם וואו! את מתכננת להניק את שניהם אחרי הלידה?)

אם את יולדת בכיפור
יהיה בסדר, מקסימום הצום יזרז את הלידה

תחתרי לא לצום. להגיע ללידה מיובשת וחלשה זה רעיון נורא

אני בשבוע 37, והרופא אמר שאין בעיה שאצום, כי מקסימום אלד, וזה סבבה כבר... (חוצמזה שאם אני אקיא, אני צריכה לאכול ולשתות בשיעורין, כדי לא להגיע להתייבשות)

בנוסף לגבי הגעה ללידה מיובשת- בשנייה שמתחילים צירים את צריכה להתחיל לשתות! הגעה ללידה בהתייבשות עלולה להביא לסיבוכים ולסכן אותך ואת העובר ולכן זאת ההוראה!
יש לא מעט רבנים שמתירים לשתות לשיעורים גם בהנקה בלי הריון בהנקה בהריון יש אפילו יותר שיגידו להתחיל לשתות מההתחלה בשיעורים ואולי גם לאכול...

רק אם מתחילים צירים יכולה להתחיל לשתות..
בעזרת ה' מקווה שיעבור בטוב.

תשתי עכשיו המון, תאכלי ובצום תנוחי!!!
מקווה בשבילך (אם את רוצה;)) שיתחילו עכשיו צירים ותלדי לפני הצום.
צום קל ומועיל לכולם;)

שבשום פנים ואופן לא לצום לגמרי קיבלתי היתר לשתות בשיעורים. לא שזה הרבה יותר קל אבל ברוך ה'..
ועדיין לא ילדתי.. עוד רגע שבוע 42 לא מאמינה שהגעתי עד לכאן..

למה את מניקה אותו אם את צריכה ללדת?
את מתכננת להניק גם את הקטן?
איך תניקי את שניהם?
מהתעניינות בלבד..

נשמע לי מאוד מוזר, אבל מעניין אותי.
הרי כל אחד צורך דברים אחרים בחלב ויונק בזמנים אחרים...

ואיך זה מסתדר עם זה שהקטן יונק כל שלוש שעות והגדול ברווחים יותר גדולים?
סליחה שאני מציקה, הזה באמת מעניין אותי
(אני לא עשיתי ככה אבל זה נשמע לי מוזר)

והוא תמיד נותן משהו.
והגוף לומד לווסת.

ויונק בד"כ יונק יותר צפוף מ3 שעות.

החלב מתאים בעיקר לצורך התזונתי של הקטן והגדול ממשיך להרוויח ממנו את הנוגדנים וכו'...
הגוף לומד לייצר בכמות שתספיק לשניהם וזה יכול מאוד לעזור בגודש של תחילת ההנקה וכאלה..

יצא ככה.. עדיין מאוד מחוברת אליו ולהנקה.. נתתי לראות מה יהיה עם ההריון..
בנתיים זורמת לראות איך זה יהיה. מניחה שאם לא יסתדר נדע להפסיק איכשהו..

אגב, לי אמרו בשבוע מתקדם (38 אני חושבת) שאני יכולה לתגבר הנקה. אולי זה יעזור..

מישהי יודעת אם יעזור לי לשאוב כדי לזרז? ההנקה כנראה לא ממש מזרזרת לי אם הגעתי עד הלום..

מעיסוי ידני של הפטמות..
אבל כנראה עדיף על כלום🙄
אם תרצי סיפור מעודד על הריון שלא נגמר תשלחי לי הודעה ואשלח לך בפרטי

דומעת איתך..

חיבוק גדול!
ה' ישלח לך נחמה בקרוב

שהשנה הזו תזכי באושר הגדול של חיים חדשים שצומחים בתוכך ותלדי בעזרת ה בבריאות ושמחה..
מבינה כל כך לליבך מזכיר לי כל כך את השנים ההם של ההמתנה.
ושוב חיבוק יקירה❤️

בע''ה בשנה הבאה...

כל כך מבינה אותך ואת תחושותייך!
הצורך לחזור ולהרגיש חלק, שייכות, נורמליות... התקווה שמתממשת ומתנפצת...
כך בדיוק הרגשתי😑... אהובה! חיבוק גדול ממני!!!
ימלא ה' ביתכם בזו השנה באושר, בשמחה מרובה, במתיקות ממיסה, בידיים מלאות!!!!

מאחלת לך מכל הלב שידייך יתמלאו בשפע חיים ושתזכי לחבוק תינוקות אל חייקך ולגדלם באהבה.
ריגשת מאד

ריבון העולמים ימלא חסרונכם בקרוב ממש, בידיים מלאות טוב ושפע שאת מאחלת לעצמך ובכלל

שבע''ה הקב"ה יחתום אתכם לשנה מלאת בשורות טובות!!

בכיפור הבא בא בידים מלאות.

ושנה הבאה תחווי את הנורמליות של האימהות במקום...

אוי אוי
אני רוצה לכתוב שאני מבינה ומזדהה, כי חיכיתי כמה שנים כאלו שכל ראש השנה ויום כיפור שיוועתי להיות בבית עם תינוק קטן וחרדתי מהמבטים בבית הכנסת
אבל אני לא באמת מבינה
ממש לא
כי לי היו אז ילדים, גם אם גדולים, ולך לא. והנסיון שלך קשה פי מאה. אלפיים.
ואם אני בכיתי כל שנה אז מה אני יכולה לומר לך?
רק חיבוק גדול חזק מוחץ
ושהקב״ה יאסוף את כל דמעותייך וצערך וכאבך ויחליף אותם באושר גדול, בידיים מלאות, בשמחה באהבה בבריאות ובקלות גדולה
שברת לי את הלב
❤️❤️❤️

על ההשתתפות והברכות.

אמן.

 

 

 

 

פעמיים אמרנו היום

'שנה שלא תפיל אישה פרי בטנה..

להתפרק ולבכות.

ולקום.

ולהבין ששום דבר לא מובן מאליו.

הפעם כיוונתי הרבה יותר.

בתפילה ובתקווה לשנה הבאה

צר לי בצערך באמת !
מאחלת לך בית מלא בילדים בריאים , מתוקים שישמחו אותך ואיתך.! 💘

לא פשוט, לא פשוט, לא פשוט.

מאחלת לך שהתקבלו תפילותייך, והשנה תזכי לפרי בטן בקלות ובשמחה!!!

שנה של ישועות!

 

אין משבר. הם כל כך מתלהבים שיש תינוק חדש בבית, הם לרגע אומרים: "אוף, רציתי בן/ת", ומייד שוכחים, ורואים כמה הוא חמוד ואוהבים אותו ונהנים איתו.
ככה היה לי, כשנולד לי אח קטן, וככה היה לבן שלי כשנולדו לו 4 אחיות, אחת אחרי השניה

הילדון ממש התבאס שנולדה תינוקת ולא האמין לסבתא כשיספרה שזו בת.
שבועיים אחרי הלידה התינוקת לבשה בגד אפור והוא אמר לי "את רואה שזה בן"??!
די התחרטתי שלא ספרנו לו מראש.
(יותר מסובך כשמדברים על תינוק ובסוף זו תינוקת. סוג של הטעיה).

רציתי מאוד שתיוולד אחות, ואז כשהעירו אותי בבוקר ואמרו שאמא ילדה בן, בכיתי שאני רוצה בת...
אבל חוץ מהרגע הזה לא היה משבר, הזה לא באמת מנשה להם אח''כ

לקראת הסוף נגיד.
מה כזה קריטי הסוד?
תסבירו לה שזה בסדר להתאכזב
ושהכי חשוב תינוק בריא. תבחרי איתה בגד יפה לקטנטן או משהו נחמד כזה ביחד.

אז זה בדיוק הזמן לספר לה. תקני לה שמחה יפה לברית בע''ה. מניחה שגם יועיל

לא להכניס לה מושגים לראש. לזרום עם התגובה, שאמורה לדעתי להיות ממש בסדר.

מה שיוולד אנחנו נשמח העיקר שיהיה בריא

כשהייתי בהריון הבת נורא רצתה אחות (יש לה שני אחים, אחד מעליה ואחד מתחתיה). כל הזמן דברה שהיא רוצה בת.

יום אחד היא חזרה מהגן ואמרה לי: אמא, זה לא משנה לי אם זה בן או בת כי מה שה' מביא - הכל לטובה! (בדיוק ספרו להם את זה בגן).

ולאורך כל התקופה במשך כמה חודשים טובים היא אמרה את זה כל הזמן. היה נראה שזה כבר לא אכפת לה (ואני חיזקתי אותה ואמרתי לה שהיא תישאר הנסיכה שלי בין כל הבנים).

מכיוון שלא ידענו מה יש לנו, נורא הרגיע אותי שאם יוולד בן - היא לא תתאכזב.

 

הסוף אצלינו שונה - נולדה נסיכה נוספת. וגם כשהיא באה לבקר אותי בביח היא הייתה מאושרת מהאחות ואמרה שהייתה שמחה גם מתינוק...

אולי כדאי לדבר עם הגננת/ מורה שלה שתדבר על זה בגן.

להרבה ילדים יותר קל לקבל דברים כשהם מגיעים ממקור שהוא לא ההורים (מה לעשות...)

 

ומניסיון, אנשי חינוך דווקא שמחים לשמוע על קשיים של הילד כדי לעזור לו אם הם יכולים.

 

אכזבה היא דבר שכיח אצל ילדים שחשוב שידעו איך להתמודד עם זה.

(את יכולה לקרוא לה סיפור מהספר "מתוך הלב של אורי" על אכזבה. אל תקשרי את זה בכלל לסיטואציה שלכם, פשוט על ידי הסיפור היא תדע להתמודד טוב יותר כשהיא תגיע למצב דומה.)

 

בנוסף, אני כן חושבת שאפשר לספר לה כשמתקרבים לתאריך. היא תרגיש מיוחדת, וזה ייתן לה תחושת אחריות בתור בכורה.

הבן הוא השני
וכשהיתי בהריון של הרביעית גם תהיתי איך ה''גדולים'(בני 3-4) יגיבו
לאור כל מיני אמירות של הבכורה שעכשיו רוצה שיהיה בן וכו

הפועל לא שמעתי שום התייחסות כלשהי אחרי הלידה
שמחו הפשטות שנולדה להן אחות
לא זכרו בכלל שהיתה אפשרות אחרת


והכי מצחיק שאנשים הגיבו אלי במן נימת תנחומים- לא נורא שנולדה עוד בת..עוד יהיו בנים..
ואני בכלל רציתי עוד בת


כי השלישית והרביעית צמודות בגיל ונורא רציתי שתהיה לה חברה קרובה
וגם אוהבת בנות אז לא מפריע לי שהרוב יהיו בנות

קיצר..לא צריך תנחומים תמיד

מקווה מאוד שלא תהיה אכזבה.
כמו שאני מכירה אותה היא תתרגש בטירוף, היא אחות גדולה טיפוסית💕

אנחנו כן כל הזמן אומרים לה שיכול להיות שזה גם בן. וכשהיא מתייחסת בלשון נקבה אנחנו מעלים שוב את העניין שלא בטוח שזו בת.

לא מרגישה צורך לדבר כבר עכשיו על אכזבות..

וגם ממש לא רוצים לגלות לה. טוב לנו שאף אחד לא יודע. אנחנו לא אוהבים לספר. וברור לנו שברגע שהיא תדע אז כ-ו-ל-ם יידעו מה יש לנו!

פעם אחת היא אמרה "תגלו רק לי! אני מבטיחה שאני לא אספר לאף אחד!!!!"😎😍😎

היום ישבנו בעלי ואני קרוב לילדים וסיפרתי לו בד"כ אגב שהבוקר (כשהוא היה בתפילה עם הילדים ואני במיטה🙈) הייתה לי התכווצות שרירים ברגל. בהריון של הגדולה היה לי ככככככללללללל הזמן, אבל בהריונות של הבנים לא היה בכלל.
אז הוא אמר חצי בצחוק "אבל זה אמור להיות רק בהריונות של בנות, לא?!"
קיצר, המתבגרת שמעה את זה, בחצי אוזן, והכריזה בהתלהבות! אז זה בן!!
לא הכחשנו ולא אישרנו!
אבל לפחות עכשיו היא לא נעולה על זה שיש לנו בת

בתקווה שלא תרוץ עם הידע הזה לכל המשפחה🙈

אחד הגיסים, ברור לו שזו בת, כי זה מה שהגדולה אומרת והוא טוען שיש לה רוח הקודש לדברים כאלה🤦🤦

אולי אם חשוב לכם שלא תספר, תדברו איתה בכלליות שגם אם חושב שיש לאמא בן או בת בבית, שומרים את זה לעצמנו ולא מספרים בחוץ

לק"י

ממה שאני זוכרת, את צריכה ללכת פעם אחת ולבקש מהאחות, היא מבקשת אישור מהרופא שלך.
וזה אפשרי רק אם מבקשים עד שבוע מסויים.

בהצלחה!!

אבל לפני כמעט שנתיים.

לי הרופאה שלחה בקשה. ואז קיבלתי הודעה שאושר. והתקשרה אליי אחות לתאם איפה אאסוף את הערכה+הדרכה.

פעם בחודש-חודש וחצי היא מתקשרת לפי התיאום איתך.

זה היה בהריון ראשון?

גם הרבה יותר טוב מאשר להגיע למרפאה ולהסתובב בין חולים...
עשיתי כמו שמוריה כתבה.

הם מביאים הכל בערכה מסודרת
הדבר היחידי שאת צריכה זה משקל

או לפחות זה מה שאני זוכרת שאמרו לי (לא הייתי צריכה כי כבר היה לנו משקל בבית)

אז אני צריכה לפנות לרופאה בעצם?

שקט ואז דממה
יום המודעות ללידה שקטה

את
את ממש לא ראית את זה בא. זה הילד הראשון או אולי בת שלישית.
הריון שחיכית לו, או אולי הריון שהגיע בהפתעה.
ופתאום, משהו עוצר. בבדיקה שגרתית או אולי בדימום מטורף.
הייתה לך תחושה שמשהו לא בסדר, או שאולי בכלל לא היית בכיוון.
זה היה בשבוע 39, או 36, או 26. אבל כבר היה לה שם, או שקנית מצעים. או שלא.
איך זה קרה? הרי עוד הבוקר הרגשת אותו זז. ופתאום זה נגמר.
מחשבות מיותרות פולשות מהמוח ללב, מכסות אותו בשניות בעננים אפורים וכבדים. למה דווקא לי. לנו. אולי זה אני אשמה. היא היתה באחריותי.
האיש שלך לידך. אתם יחד באותו חדר, הוא לא מפסיק ללחוץ לך את היד. אבל אתם בודדים. כל אחד צולל לתהום הפרטית שלו.
הקפדת להגיד לילדים בבית שזה לא בית חולים, זה בית יולדות. והנה בעצם אתם בבית מתים.

אבל אין הרבה זמן, ודואגים לך ובזהירות מנסים לזרז אותך להתחיל. את עוד לא מצליחה להסדיר את הלב הדופק וכבר חייבים להתחיל. את הלידה.
הלידה הלידה הלידה.
שהלכתם לקורס לכבודה, או לדולה או שלא. ופתאום שואלים, חדר לידה או בניתוח?
והכל מטושטש ובוכה וכואב.
וזה נגמר, ואוי מה היה לך שם עד שזה נגמר. ואת לא יודעת אם להסתכל או לא. ואת לא רוצה, אבל הוא כן. ואי אפשר כבר לבכות יותר, כי את צרודה וכואבת ושבורה. ואז את אומרת שימו לי אותו. כמו בקודמים. ואת מתרסקת לתוך החיבוק האחרון הזה. ואין עין יבשה בחדר, חוץ מהעין שלו. של התינוק היפה הזה שלך. שכמה חיכית לו וכמה חיית אותו כמה חשבת עליו. הוא כבר לא יינק בחדר לידה, וכבר לא יצלמו תמונה מרוגשת לשלוח בקבוצה של המשפחה ושל החבר'ה.
ושאלות, וטפסים.

צריך לבטל את המלונית וגם את ההזמנת לידה. יומיים במחלקת נשים. ואת כאילו ליד המציאות. כאילו מתחת למים של הבריכה. וצריך לעדכן, אבל את לא מסוגלת לספר בשיחה, את גם לא יכולה לכתוב. מה תשלחי: "אין תינוק?" העברת את המשימה אליו.
והגוף ממשיך כאילו בנפרד. כאילו הוא לא קיבל את המייל. אין תינוק!.
הוא שורף את התפרים, ומפיק את החלב, ומכווץ את הרחם. אבל לא יותר ממה שהלב כבר התכווץ.

חזרתם הביתה. אין בלונים ושלטים ודובים. השמועה נפוצה. ואולי הבית נותר של זוג צעיר, ואולי חזרתם לבית עם הילדים, שהיו אמורים להפוך ל"הגדולים", אבל אין עכשיו בזכות מי.
עוד שבוע עוד שבוע עובר והעצב כאילו פה להשאר. והנשים האהובות עלייך ביותר מנסות לעודד, אבל האמת היא שלא באמת אפשר להבין אם לא היית שם, וטוב שכך. אנשים באמת באמת לא מבינים. אומרים דברים פוגעים נורא מתוך דאגה (וחרדה), מקטינים ממה שקרה מתוך רצון להשכיח את הכאב ולהמשיך הלאה, אבל זה לא אפשרי. זה ככ קשה כי היחידה בעולם הזה שהכירה את התינוק זו את. אמא שלו. ומבחינת שאר האנשים, זה לא "מישהו" שהיה, זה עובר מת והפער הזה אדיר ולא ניתן לגישור.
אמרתם שהזמן מרפא את הכל ושיקרתם. מדי פעם מישהו מתבלבל ושואל: "ילדת לא מזמן לא?" והכל חוזר. בעצם הוא לא חוזר, כי הוא בכלל לא הלך. ואת מתחילה לחשוב על מתי תלכי לטבול, איך תתני לו לגעת. אבל את כל כך רחוקה מהגוף הזה שלך.
אז את לבד גם בלי תינוק וגם בלי אנשים. את מרגישה שעברת לצד האפל של החיים, וכל אישה בהריון נראית לך תמימה באופן כואב ואת רוצה להזהיר אותה. שתדע. שלא תהיה יהירה בשמחה שלה. ובלב את מברכת אותה בברכה היחידה שבאמת ישנה: שתצאי בידיים מלאות.

* *

היא
היא הגיעה למשמרת. המחשבות נודדות עוד רגע למשהו מבית, וזהו. היא בעבודה והולכת ליילד. מחייכת. המחלקה שלה זה עולם אחר משאר בית החולים. עולם שמח וטוב. צמר גפן ומרשמלו.

המיילדות מתאספות. אלה שמסיימות ואלה שמתחילות משמרת. על הלוח שמות של נשים לפי רשימת החדרים. למטה, בקצה, חדרים 14-15. רחוקים יותר. שם רשומה אישה ולידה כתוב במינוח מקצועי שאצלה הכל שונה. מילה אחת, באנגלית, שאומרת הכל. לידה שקטה. והיא רואה שהשם שלה משובץ בחדר 15 והלב מחסיר פעימה ואז האדרנלין נכנס, וקדימה לעבודה ביותר כוח מתמיד..
לא יהיה פה מרשלמו. אבל אם היא רשומה שם, אז סימן שרק היא צריכה שם בשבילה. וככובד המסע, כך כובד המשא. והיא יודעת שהיא תעשה הכל, אבל הכל בשבילה!

ובפנים המוניטור שקט. וכמה ששקט ככה כואב לה באוזניים. מלחיץ. היא מחפשת את רעש הדופק ודהירות הסוסים למאית שניה. וקולטת באותה מחשבה שפה שקט וככה יישאר.
שקט. הזוג כבר עיכל, או שהם חושבים שהם עיכלו. היא יודעת שזה עוד יפול עליהם בצירי הלחץ, בלידה, בפרידה.

וכל המהלך רגיל. לידה רגילה. כמעט. והיא כל הזמן תדבר כרגיל. תתן מידע. תענה על השאלות. היא חייבת לגעת בכאב. היא שואלת האם תרצו לראות ולהיפרד? ואיזו קבורה? וניתוח לאחר המוות?
היא מלמדת את הזוג כבר עכשיו להסתכל אחד לשני בעיניים. כי ככה הם ישחררו אוקסיטוצין והלידה תתקדם. כי לבד שניהם בחדר הם יחוו ויבינו הכי טוב אחד את השני ואף אחד אחר לא יבין זאת כמותם. כי הם במשבר ואם לא יעזרו אחד לשני יווצר פה גם משבר נוסף, זוגי. וזה כבר יותר מדיי.

ובין לבין, בחדר השני שלי יש לידה, עם תינוק שבוכה, דמעות של אושר וידיים מלאות.

ואז לחצים, ולחיצות, כאב ודמעות, ולידה. ופתאום הקלה.
ובכי מהול בשקט. וגם היא מנגבת את הדמעות.

היא חוזרת הביתה עצובה אך שלמה. מרגישה שזו זכות שהייתה יכולה להיות שם בשבילה. מרגישה מרוקנת ומלאה.

* *
אנחנו
אנחנו לא משאירות אותה לבד. לרגע אנחנו לא חושבות שאולי היא צריכה זמן לעצמה.
אנחנו הלהקה שלה. ואנחנו לא מחכות שהיא תכתוב לנו. מספיק שהבשורה הגיעה.
אנחנו לא מתפדחות מעשרות ההודעות של :"נו?" ששלחנו ביממה האחרונה.
אנחנו לא קופאות כי אנחנו בהריון, ולא נעים. אנחנו לא עוזבות אחות וחברה בצד האפל.
אנחנו באות אליה הביתה. מקימות ועדת ארוחת יולדת פיראטית. כי היא אחרי לידה. והדבר האחרון שהיא מסוגלת או צריכה עכשיו זה להכין פתיתים למישהו.
ואנחנו מגיעות עם פינוקים, כמו ליולדת. להקל אליה. עם כרוב את הגודש, ועם אוכל בריא כדי לחזק אותה ועם עוגת שמרים. שתהיה שם פשוט.
ואנחנו מחפשות לה בנרות מישהי שעברה את זה. בעדינות הכי רבה שנמצא, בודקות עם שתיהן אם אפשר "לשדך", אם היא מוכנה לבוא אתנו אליה. ומשאירות אותן לבד. ביחד.
ואנחנו לא מנסות לעודד ולומר: בטח מהר תיכנסי שוב להריון,
ולא מעיזות להגיד: תנסי להתנחם בנחת שבאחרים שיש לך בבית.
ולא מצייצות את : את עוד צעירה.
אנחנו מנסות לשם שינוי לסתום ופשוט להיות.
ואנחנו לא קוראות לזה עובר מת, או וולד. אנחנו קוראות לו התינוק. כי זה מה שהוא היה.
התינוק שלה.
* *
אני
ואני רוצה לחזור עשור וחצי אחורה. כשהתקשרת ואמרת בקול שבור: "היא מתה לי".
אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום, הייתי נוסעת אליך בכל האוטובוסים. ונכנסת אתך למיטה במחלקת נשים. מחבקת אותך בחיבוקים ארוכים וחזקים. מנשקת לך את כל הכאבים. ומאכילה אותך שוקולד שהבאתי. מנסה להמתיק. והיינו שוכבות שם מחובקות ובוכות. והדמעות היו ממליחות את כל המתוק. והייתי מלטפת לך את הראש ולוחשת לך באוזן: "אוף. אוף. אוף. אוף."

רויטל וטיליזון גיקובס
מוצש - השבוע החדש שלך
איור Moran Barak

אמנם היה קשה לקרוא ,
אבל זה היה חשוב להרגיש את הכאב הזה מבין השורות.

שלא תדעו עוד צער נשים יקרות !

תש"פ- תהא שנה פורייה בכלל המובנים🤰🤱

אמלה... נחנקתי מדמעות.

המשפטים שאומרים הם הכי מכאיבים.
והלהדחיק הזה יכול לחוזר אליך בגדול.
בצורה של דיכאון.
עם כל המנחמים שמנסים להבין. אני חושבת שכל אישה שעברה מצב כזה ממולץ ללכת לטיפול קצר שיעזור לה לעבד את האבל כמו שצריך.

מישהי שאין לי הכרות קרובה איתה עברה כזו לידה
אני אפגוש אותה אחרי החגים
ובאמת אין לי הכרות קרובה
מה אומרים? הלב נשבר לי ואין לי מושג איך להגיב (לא שתכננתי וחו לרגע אחד מהמשפטים המחרידים שכתבת, אמאלה ישמור ה. אבל מה כן לומר, זה לא ברור לי)

לחברה שעברה את זה, התקשרתי ביום שישי, שאלתי לשלומה, אמרתי שרק רציתי שהיא תדע שאני חושבת עליה, ומאחלת לה שבת שלום.

שאני רק חושבת עליה ושאין לי מה לומר שיעזור והלוואי שהיה לי
בגלל שאין קרבה רצינית לא לענין להתקשר
היא כתבה לי תודה וזהו
אבל כשאפגוש אותה פנים אל פנים אני לא יודעת מה לעשות
לומר משהו, לא לומר, להמשיך חיים כרגיל, להתעניין
אוף
קשה

ואם שייך לתת חיבוק.
וזהו.
אם היא תשתף לשאול שאלות ואם לא אז לא
להתעניין עוד כמה זמן זה כן. תחשבי שהיא יולדת לכל דבר ולא הרבה יתייחסו אליה ככה
ואני תמיד בעד לשאול מה מתאים לה. ככה קל יותר לשני הצדדים

את יכולה לשים סימני פיסוק? 🙈
כן להתענין או לא לא ?
ומה זאת
אומרת לשאול מה מתאים לה? לא נעים לי לשאול אם היא רוצה לדבר על זה
ומצד שני לא נעים לי לשאול רק מה שלומך כאילו כלום
ולא רוצה לשאול את זה ברחמים מדי
אבל גם לא סתם
וואי
ה יעזור לי לשים מילים נכונות ולא לפגוע

אם היא משתפת לשאול.
אם היא לא משתפת, לא לשאול עוד שאלות.
לשאול אם מתאים לה שתתענייני מידי פעם, במקרה והיא משתפת בשאלה הקודמת.

מקווה שעכשיו יותר ברור 🙈

סליחה ששיגעתי אותך ותודה על העצה ❤️

ושאין לך מילים
ושהיה לך כואב מאד לשמוע

זה מה שכתבתי לה בערך. אז לומר לה את זה שוב פנים אל פנים ? מקווה שהיא תהיה בסדר עם זה
תודה רבה!

אשרייך

בחודש הזה איבדתי את הבת שלי...
מחודש שמח של חגים הפך לחצי שמח חצי עצוב😔💔
תודה לה' על הכל.

ב"ה תודה לה' אלף פעם שהשנה אני בידיים מלאות .

על השרשור הזה.

 

כל כך מדויק מה שכתבת.

כל מה שכתבת שם נאמר לי.

 

 

 

 

זה רק שבוע 9 (רק. פעמיים).

סימן שהתינוק היה פגוע.

נקלטת מהר (יאיי נכון. פעמיים נקלטתי מהר. זה לא עזר לי מותק. להקלט לא מספיק).

 

 

 

 

תודה.

וחיבוק לך, על הכאב שלך.

 

בשבועות מתקדמים יחסית, עברתי גרידה.
כמה שמעתי את המשפטים האלה..
אתם צעירים
יש לכם כבר ילדים
הכל לטובה
מזל שעליתם על זה מוקדם
ועוד ועוד
גם עכשיו אחרי שנים זה עדיין קשה. הזכרון עוד שם
אבל
חשוב לי להגיד, מי שיכולה ויש לה את מי, שתשתף. לא לשמור בבטן. אנחנו שמרנו יותר מידי זמן, עד שכמעט נאכלנו מבפנים עם הכאב והצער..
חיבוק גדול לכל המתמודדות ❤

עברתי הפלות בחודשים הראשונים וזה עדיין זכרון עצוב מאוד אצלי אז מקרים כאלה ואיי

חיבוק!!! שה׳ תמיד יתן לכולן כוח להתקדם ושכולן יצאו בידיים מלאות תמיד!

❤️

אותי שאלו (שבוע 9) מה, את עוד בעניין הזה???

וואלה, לא, שכחתי מזה, כי כבר עברו שבועיים וחצי מאז שגיליתי שאין דופק, ומי זוכר שהיה הריון, ציפיה, התרגשות, הורמונים....

אני חושבת שכדאי להזכיר שאת זוכרת, גם אם עבר זמן. לתת מקום ולגיטימיות לאבל.
אני לא שכחתי. והאובדנים שלי היו מוקדמים.

החודש הזה תמיד תופס אותי לא מוכנה. מצד אחד מלא כתבות והכל מזכיר וזורק אחורה ואני כבר לא במקום הזה ורוצה להתקדם. מצד שני, זה כל כך חשוב ולכן אני גם מגיבה. כי השתיקה סביב הנושא כל כך נוראית.. שאני מוכנה לספוג את זה והיום באמת משתדלת לקרוא פחות כתבות...
אז אחרי ההקדמה הארוכה, תמצתת יפה את המשפטים, לצערי, שמעתי את כולם.
הריון ראשון שלי, אצלי זה קרה כבר אחרי התאריך ככה שלא יכלי לומר מזל שבשבוע הזה ולא הזה, אבל חוץ מזה אמרו הכל..
מה גם שקיבלתי הרבה "מזל טובים" כי אנשים פשוט לא ידעו ולכי תתמודדי עם זה אפילו חצי שנה ושנה אחרי, פשוט לא בא לך לצאת מהבית שמא תפגשי מישהו.
אני יכולה לכתוב עוד הרבה, אבל נכנסתי כדי לנסות להסביר איך להתנהג.
כל אחת שונה ואופן ההתמודדות שונה, ככה שיכול להיות שמישהי אחרת תרצה תגובה אחרת. אבל... אף אחת לא רוצה שיתעלמו. ואנשים מרוב שלא יודעים מה לעשות- מתעלמים.
אז קודם כל, מזל שהמציעו את הסמס. תשלחי הודעה שמשתתפת בצער וכבר פטרת את עצמך מלהביך אותה במפגש פנים אל פנים או שיחת טלפון. לכשתפגשו, זה כבר יהיה יותר קל. ואז באמת לשאול מה שלומך? בעיני, זה מספיק. וכמו שכבר כתבו אם היא תרצה- היא תשתף. בלב שלה היא כבר זוכרת שהתייחסת.
בטח לא לחפור ולשאול שאלות סקרניות על מה ואיך.
ועוד משהו שנזכרתי שעצבן ממש, אמירות כמו "את גיבורה" וכו'- אני לא גיבורה ולא בחרתי בזה!!

ולגבי הטור של רביטל- קראתי אותו עוד לפני שהתחתנתי ועדיין לא דמיינתי שדברים כאלה קורים, כשזה קורה לך את לא מאמינה, חושבת שלכל העולם יש תינוקות בריאים ואיך לי זה קרה? אבל אז מתחילים הסיפורים ופתאום את שומעת שלזו ולזו זה קרה ועדיין יש מעגל של שתיקה סביב הנושא.
לענייננו, כשזה קרה לי, נזכרתי בטור הזה, ממש הזדהתי. ושלחתי אותו לכל מיני חברות שיבינו במה מדובר (איכשהו הם לא לגמרי הבינו אבל זה כבר לפעם אחרת)

כל כך התלבטתי לגבי הסמס ששלחתי עד ששלחתי ועד שכתבתי
גרמת לי להרגיש שעשיתי מעשה נכון
באמת מרב מבוכה וצער וכאב לא יודעים מה לעשות.
תודה על השיתוף ❤️❤️❤️

טסטים. עשיתי לילדה שלי בחצי שנה. בפועל יכולתי לפני..
חייב חשיפה לפני הטסט כדי שיהיה אמין

ויש לך המלצה לרופא?

ממש טיפונת
איזה קופה ואיזור?

לא חלב ניגר
(מעדן גבינה לבנה וכו) רק טעימה קטנה כדי שהטסט יהיה אמין חייב חשיפה לפני לאלרגן

אבל דר קובי שדה מקבל בחולון ומקבל גם כללית

של שלשולים והקאות
תאכלי מזונות עשירים בסיבים תזונתיים כמו לחם מלא, קטניות, מלפפון יעזור לך הרבה ותשתי כל רבע שעה קצת מים
הנוזלים יספגו לאט ולא יגרמו לך להקאות

יתכן ואסור לך לצום בכלל

עבר בשלום...עדיין חלשה .הקטן קיבל מטרנה קצת ואני רק שכבתי.
האיש היקר היה רק במנחה ונעילה... מקווה לחתימה טובה לכולנו.לשנה הבאה בירושלים הבנויה!

תנוחי הרבה

תרגישי טוב!

יכול להיות המטומה. זה קורה להרבה נשים לרוב נספג מעצמו או שיוצא לבד. לי היה בשני הריונות והיו לי כתוצאה מכך קצת דימומים הריון אחד הסתיים בשלום עם ילדה מתוקה והריון שני היתה הפלה בעזרת ה הכל יהיה תקין ויעבור מעצמו.

ההריון התחיל בהפרשות חומות ובאולטרסאונד ראו איזור דימום מאחורי שק ההריון. הרופאה לא הייתה לחוצה ואמרה שזה מסביר את ההפרשות ושזה יספג ויצא במקביל עד שיעלם וכך קרה. הדימום נספג לגמרי בשבוע 7-8.
אני כבר בשבוע 27 והכל תקין תודה לאל

היה רשום אזור הטרוגני בעל תנועתיות מאחורי השליה. (לא זוכרת את הגודל)

לא דיממתי ולא כלום. אפילו לא כתמים.

ואח"כ כמה שבועות נעלם. (כמובן שהתפללתי המוןןןןן)

היום הילד בן שנתיים וחצי בל"ע. ב"ה.

 

בשורות טובות

חברה שלי קראה לביתה בשם זה

אני אוהבת אבל לא יודעת אם הייתי קוראת כך בפועל בגלל ריבוי הבנות עם השם הלל...

והתלבטנו בדיוק בגלל הסיבה הזו.
גם בגלל שזה דומה לשם הלל (עם חיריק) וגם שהיום יש גם בנים שנקראים כך..
אבל בכל זאת נפוץ יותר אצל בנות

לביתי יש שם יוניסקס ונכון שלפעמים אני מתקנת שהיא בת ולא בן (נפוץ יותר לבנים) אבל אני אוהבת והשם ממש ממש ממש מתאים לה..
לכי עם הלב שלך.

ולדעתי זה יותר יפה לבן. הלל זה שם עצם זכר

לא שיקול בעיניי..

אבל הילד בסופו של דבר יסתובב עם השם הזה לבד
וכשהוא יהיה ביסודי בהחלט אפשר לרדת עליו.
לא יודעת אם יצחקו דווקא על השם הזה , אבל בטח שיש ילדים שצוחקים על השם שלהם, או אפילו כל פעם שואלים אותם 'איך קוראים לך?' ואז 'איך??'
לא הייתי רוצה שהילד שלי יחווה את זה עם כרטיס הביקור שלו בכל מקום. זה לא נעים.
שוב, לגבי השם הזה ספציפית לא יודעת אם זה יגרום להרמת גבה, אבל כן צריך לקחת את זה בשיקולים של בחירת שם לילד.

וזה גם מושפע מחברה וסביבה. אולי תחפשי הלל בן בסביבה או בקהילה שלך ותדברי איתו או עם אמא שלו. אישית גם התלבטנו על שמות כאלה וגם השם הזה היה באופציות ובסוף בחרנו שם שהוא יוצר מובהק של בן. אבל בעיני זה לא שולל (ואולי נקרא בהמשך חח), רק כן לחשוב על זה ולשים לב בסביבה.

אם ההורה משדר לו ביטחון ושמחה הוא יגיע עם זה.
מכירה ילדים עם שמות פי מיליון יותר "מוזרים" ואפחד לא מעז לצחוק על ילד שבא בביטחון.

קשה להיות שונה גם אם אתה בטוח בעצמך ובגיל ילדות-התבגרות גם קשה להיות בטוח בעצמך גם אם ההורים משדרים ביטחון
ואפשר להתבייש ולהרגיש חריג גם אם לא צוחקים עליך וגם בגיל מבוגר, למה לקחת סיכון?1

תשמרי את השם לבת.

בכללי קשה לי עם שמות מוזרים/לא שיגרתיים/של בני המין השני.

תחסכי ממנו עוגמת נפש.

זה נכון שיש יותר בנות עם השם הזה.
מכירה בן אחד עם השם הזה (ובערך 4 בנות).

שם יפה, ולא מוזר בעיני.

מכירה בגילאים מגוונים- הכי גדול שאני מכירה בשיעור א עכשיו. ומכירה גם קטנים ממש

במחשבה זריזה אני מכירה לפחות עשרה בנים בשם הזה.

וכן נמצאת בסביבה שהגיוני שיהיו בה

וזה בלי לחשוב לעומק, הגיוני שיש עוד.

ואי הרגע נזכרתי שבעצם ההלל שהיה עם אחותי בשבט יותר גדול

קיצר ההלל הכי גדול שאני מכירה הוא בשיעור ב, בעצם.
שכחתי שאחותי גדלה

בכלל כמעט לכל האחיות שלי היו בגן הלל הבן והלל הבת. ועוד שמות כאלו..

שצריך להיות היום כמעט בן ארבעים.

אני לא שמעתי על הלל בן..אבל אולי הילל .. זה שם מאוד מיוחד לדעתי.

מכירה הרבה נטע והמון מעין בנים ואפילו נגה אחד! שמות שלפני דור היו מובהקים של בנות והיום יש מלא בנים. שלא לדבר על בנות דורון, ועומר ושי. הלל זה שם עצם זכרי. בעיני סבבה לגמרי

לפני כמה דורות נטע היה דווקא שם מובהק של בנים (נטע-נתן). וגם נגה הראובני היה איש חשוב עוד לפני קום המדינה... האופנות משתנות כל הזמן.

שינה את השם כי הרגיש לו ולהורים שזה מדי של בנות לא זוכרת אם רק שינה לחיריק או שינה לגמרי..

לפחות שם עם משמעות אמיתית ולא עיוות והמצאה של שם של בת

לקחת שם זכרי שמתאים לבנים ולתת אותו לבנות זו אולי המצאה....
הלל זה שם זכרי לגמרי. נכון שיש היום הרבה בנות בשם הזה, מה שעדיין לא הופך אותו מזכר לנקבה....

וזכרי במובהק.
המסקנה שלי מהשרשור היא שיש אנשים שקשה להם עם דברים שהם לא בול במיינסטרים (גם אם הם ממש ממש קרובים למיינסטרים...)

שלי יש שם לא שגרתי, ותמיד סבלתי מזה. בעיקר בילדות ובהתבגרות שסהכ רוצים להיות רגילים, וגם מהצורך להסביר כל פעם את השם, וכששואלים אותך מה השם שלך אי אפשר פשוט לענות וזהו, זה גורר שיחה.
וכן. עד היום מפריע לי והמשקע הזה גרם לי לתת לילדים שלי שמות נורמליים לחלוטין, מובהק של של בת או בן, לא לערבב ביניהם.
אז לכל מי שאומרת, בקטנה, ילד עם ביטחון יסתדר, תשדרו לו שזה בסדר- בעיני ממש ממש לא. למה לכתחילה לסמוך על הנס? תנו לו שם נורמלי ורגיל ובהצלחה.

קוראים לך ;)

אבל לא שם נורא במיוחד, לא זרובבלה וכדומה. וכן לא הייתי מסבכת את ילדי לכתחילה

המליצו פה בעבר לאכול קוואקר
לאכול ענבים

תשתי המון מים.
אולי קוואקר

דובר פה על זה הרבה...
לאכול טוב, לישון טוב, כמוסות חילבה....
ובינתיים - אולי לתת חלב שאוב אם יש .
או שהוא לא רעב ולכן עצבני?
אף פעם לא פירשתי בכי בהנקה בגלל שלא היה שומן בחלב...

גמר חתימה טובה.
סליחה אם פגעתי במישהי בכל דרך שהיא.

שנה מלאה בברכת השם ובהצלחה בכל התחומים!

שנה שנזכה לגאולה השלמה, שנשמע רק בשורות טובות!

מצטערת אם פגעתי במשיהי פה או באישי, אם כן זה נעשה בתום לב ובשגגה ומבקשת סליחה ומחילה!

את בהריון. עם תינוק בגיל שדורש השגחה. אצל ההורים לא נשמע שתוכלי לקבל עזרה. הבעל חייב לקחת אחריות ומבחינה הלכתית ואנושית להיות זמין. מבחינת ההלכה הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. אם יש תפילה קרובה שילך אליה ויחזור כל שעה לראות מה איתך. ויחזור ברגע שלפני שאת חלשה ולא זזה. כי צריך להימנע מלהגיע לשם. ממש לא להתפלל שעות בישיבה. ממש לא. את תשכבי ותנוחי ותשמרי על העובר והוא יטפל בתינוקי של שניכם!!! זו עבודת יום הכיפורים שלכם השנה! שידבר עם רב אם קשה לו הרעיון. להישאר לבד יום שלם עם תינוק והריון זו ממש לא אופציה. ואצל ההורים נשמע מתיש ולא יעיל. ואל תחשבי שתגיעי לתפילות. אלו שנים שהעבודה שלנו היא באופן אחר. אם הכל יהיה מעולה כל היום לכי לנעילה קצת שזה בסוף. זהו.

הוא מאדד עוזר תמיד, אבל אני מעדיפה שביו''כ הוא יתפלל כמו שצריך, אני לא בנאדם חלש ואם אני מרגישה לא טוב תמיד אני יכולה לבקש עזרה משכנה או משהו... לגבי העזרה אצל ההורים שלי- זהו שתהיה לי עזרה שם כי יש לי כמה אחיות בגילאי העשרה שישמחו לשמור עליו, ולכן תהיה לי גם אופציה להתפלל..
טוב מקווה שד' יתן לי את ההחלטה הנכונה בעז''ה

החלטות טובות בע''ה

בטח זה יהיה לך לא קל, אבל צריך לזכור שעבודת ה' שלנו כרגע זה להיות עם הילדים.
והצום יותר חשוב מהתפילה- דאורייתא,
לכן עדיף שלא תתפללי ותשמרי את הכוחות לצום..
לגבי עזרה עם הפשוש- אולי תדברי עם בעלך שיבוא מידי פעם באמצע התפילה כדי לראות מה שלומך, ואם יש צורך יישאר לעזור לך.
או שאולי תנסי למצוא איזו ילדה מהאיזור שתעזור לך כמה שעות אפילו בתשלום? או שיש לך איזה אח בגיל מתאים שיעזור?
שוב- הצום דאורייתא ועדיף שהוא יפסיד תפילה קצת והעיקר שתוכלי לצום..
אני גם עם קטן הן שנה ועשרה וקטן הן שלושה חודשים..וזה מה שנעשה כנראה.

לגבי ללכת להוריך, תחשבי אם שהות עם עוד ילדים תקל עליך או תוציא לך יותר אנרגיות, לי אישית זה היה מקשה.
וואי בהצלחה!! ותתכונני טוב לצום מבחינת אוכל ושתיה..

עדיף להתפלל בבית עם מזגן, בנחת בקצב שלך כמה שאת יכולה
זה רצוי ומקובל לפני ה' באותו האופן
ועם הילדון פשוט להערך מראש.
להכין ממש הכל מראש: אוכל, צעצועים שהוא אוהב וכו. אם קשה לך אפילו אפשר להעזר בחטיפים (אעפ שבדכ אני לא בעד, לפעמים מותר לחרוג..)

וכמובן לשאול רב איך לנהוג בכל מיני התרחשויות למינהן שעלולות לצוץ..

לגבי איפה להיות
זה ממש תלוי בך
אני אוהבת את הפינה שלי
ומעדיפה לא "להעמיס" על הילדים ולנסוע למקום חדש..
לרוב הם מתנהגים אחרת וזה גם גוזל כוחות ממני
אז אני הייתי נשארת בבית

אבל לשיקולך כמובן

תרגישי טוב וצום קל ומועיל!! 🌷 החלטות טובות

אם בוודאי תהיה לך שם עזרה.
תהיה גם חברה לתינוק, אפילו האחיות בנות ה3 יוכלו לשחק איתו.בזמן שהאחיות בנות העשרה ישמרו עליו, תנוחי במיטה. במקום להצטרך להעסיק אותו לבד כל היום. לדעתי זה שווה את זה, גם אם לא תצליחי ממש לנוח, כי יהיה מי שירדוף אחריו וזאת לא תהיה רק את כל הזמן. לדעתי המוקד הוא לא המנוחה= שינה, אלא יותר מנוחה=כמה שפחות להצטרך לזוז ולעשות. וזה ככל שיש איתך בבית יותר אנשים יותר קל, כי לדוגמה אם אחותך מגישה לילדים אוכל אז ברור שהיא תתן גם לשלך, ואם את תקריאי סיפור תתני לאחותך כמה דקות מנוחה.
ודווקא לבקש עזרה משכנה אני לא בטוחה שהייתי רוצה. הלוואי שהייתה לי אחות נערה שלא בהריון ולא מניקה, ובכל מקרה תישאר בבית בשביל האחים האחרים ככה שאפילו את לא מרגישה לא נעים שאת מבטל. אותה מתפילה. (ואת לא יודעת מה המצב של השכנה, אולי היא בשליש ראשון ומקיאה כל היום?)
תשחררי מהתפילות, אל תבני עליהן בכלל. המשימה שלך היא לדאוג לתינוק שבפנים ולתינוק שבחוץ.

לגבי מה שכתבת על בעלך, אני ממש ממש מבינה את הרצון. גם אני הייתי שם, אבל בהתלבטות מאוד גדולה כי אני ממש חלשה בהריון הזה, ובסוף הוא הכריע שנהיה ביחד.
יכול להיות שיש באיזור הבית של ההורים שלך ישיבה? אמנם זו לא תהיה הישיבה שלו, אבל זה יתן לו אווירה טובה של תפילות, ומצד שני במקרה הצורך הוא יוכל לבוא לעזור לך.

נראה לי שזה באמת מה שאני אעשה
לגבי בעלי- תראי, אם זה היה הדבר היחידי ודאי שהוא היה נשאר אבל באמת ברגע שיש אח האחיות שלי והאופציה שישמרו עליו נראה לי שזה מייתר את הצורך בו וזה באמת יום כל כך חשוב ,אם אני לא מסוגלת להתפלל כמו שצריך לפחות שהוא יעשה את זה..

באמת אני לא הייתי יודעת מה הייתי מחליטה אם הוא לא היה מכריע...
ניסיתי להציע רעיון שעלה לי במשך ההתלבטויות ;)

חמודה שאת
בצום בהריון ועם תינוק בן עשרה חודשים נשארים בבית! הצום חשוב יותר מהתפילה..כן כדאי לך לא להיות לבד בבית, ללכת לאמא וכו', אבל לא בבית כנסת

בהצלחה!

הצום עדיף
וחוצמזה,
הילד לא מפריע למתפללות אחרות?

לכן אמרתי שאם אני לבד בבית אני לא ארד, אם אהיה. אצל אמא שלי תהיה לי אפשרות לרדת, אני לא מבינה מה הבעיה לרדת לבית הכנסת אם הילד רגוע ואני מרגישה טוב, ברור שהמצווה העיקרית זה הצום, אבל אין עברה להתאמץ קצת

שאת לא רק אמא לתינוק, שבמצב כזה באמת היית יכולה להשאיר אותו קצת עם האחיות ולרדת להתפלל,
אלא שאת גם בהריון, וכתבת שבהריון הקודם הרגשת ממש רע בצום. אז להתאמץ ללכת לבית הכנסת בצום כשאת בהריון זה לא צעד חכם. אולי בבוקר תרגישי טוב ותלכי להתפלל, ואז בערב המאמץ המיותר הזה יתנקם בך ויביא לחולשה גדולה?
כתבת שאת לא יודעת איך את בצומות בהריון, אז הנסיון היחיד שלך זו הפעם שעברה שהרגשת רע. מאחלת לך שתרגישי מצוין, אבל את צריכה להתחשב בנסיון הקודם שלך ולהשתדל לנוח כמה שיותר הפעם בלי מאמצים מיותרים.
מקווה שעכשיו השתכנעת

לק"י

שאני מרגישה טוב.

מ אשר התפילות. בהצלחה וחתימה טובה!

תשכחי מללכת לתפילות! את לא נורמלית, אין לך מושג מה זה לצום בהריון ולהתרוצץ אחרי ילד...
גם בלי הילד היה לך קשה, אז עכשיו?? ועוד שזה הריון צפוף- הגוף לא מכונה.

גם אני לפני ההריונותהייתי צמה בקלות בלי שום בעיות בלי להרגיש את הצום בכלל והיה לי קשה עד כדי עילפון בהריונות והנקות וטיפול בילדים. זה לא סתם.

לגבי בית או הורים- איפה שיעזרו לך יותר עם הילד.
ושבעלך יגיע כל שעתיים- שלוש לראות מה איתך ושיתכונן נפשית לוותר על תפילות בישיבה.
הוא יכול להתפלל ביחידות בבית יחד עם הילד.

הצום שלך יותר חשוב...

סליחה באמת אבל למה אשה עם תאומים בני שלוש וילד בן שנה צריכה לארח כל כך הרבה אנשים? זה גם אוכל לפני ואחרי וגם היא תמה ובמקום שהאחיות יעזרו עם הטיפול בקטנים שלה הם יעזרו עם שלך ושל הגיסןת וכו.
בשביל שתוכלי ללכת לתפילות, מי אמר שזה יותר חשוב שתלכי לתפילות מאשר שאמא שלך תצום כמו בן אדם נורמלי ולא תתמוטט מרב אירוח והכנות?
ומי אמר שהאחיות לא אמורות להתפלל?
צריך להפנים שאלו השנים שלנו עם תינוקות ויש לנו תפקיד. והתפקיד בשנים האלו הוא לצום . וזהו. כל דבר נוסף אפ אפשר מבורך ואם לא לא צריך לבוא על חשבון מישהו אחר.
הזוג אחראי על הילדים שלו והצומות שלו והתפילות שלו. ואמא שיש לה ילדים קטנים משל עצמה לא צריך להיות בכלל אופציה ליפול עליה.
באותה מידה היא יכלה לבוא אלייך ולרדת בעצמה לתפילות, הרי יש לך פחות ילדים ממנה...
מצטערת לא מבינה איך כל המשפחה נופלת על אשה שנשמע שממש ממש לא פנויה לזה.
צום קל ומועיל

אני בחודש תשיעי חמפחדת ממש. אז אני אקרא ואשכב ואישן קצת ואתפלל כמה שאוכל , אבל אני כל כך נחלשת ביום הזה שאני מרגישה שאני צריכה משהו נוסף להתעסק בו כדי שיעבור הזמן... אז מה אתן עושות?!

פלוס לשמור על תינוקת. ה יעזור שנרגיש טוב והזמן יעבור לו
הלוואי הלוואי שאצליח להתפלל משהו

אני סובלת קבוע מצירונים או התקשויות של הבטן.. איך אני אמורה לדעת אם מגיעים צירים או מצב שמסכן את העובר? במהלך הצום זה בטוח יופיע יותר....

מקסימום תלדי. בעיקר הכי חשוב לשים לב לתנועות אצלך!

יצא לי לצום יום כיפור בחודש תשיעי,
נסעתי להורים שלי ובעלי נשאר בבית עם הילדים כדי שלא תהיה אופציה שאאבד כוחות אליהם...
תכיני ספרים לקריאה- ספרי קודש ואווירה אם יתחשק לה וגם ספרי מתח להעביר את הזמן ותראי בזמן אמת מה מתאים מתי.
שימי לב שאם את לבד בבית יהיה לך איך להזעיק מישהו מבית הכנסת בשעת הצורך.
שימו לפני כיפור פלאפון על רטט בבית כנסת בתא איפה שבעלך מתפלל או משהו כזה אם תצאו ללידה...

לתזמן צירים. למדוד רמת כאב, אורך, תדירות...
לי למשל הצירונים בהחלט התחזקו והתדירות עלתה אבל אף אחד מהצירונים לא נמשך מעל דקה אז זה לא צירים סדירים...

יולדת פטורה מהצום אז שימי לב מתי את נכנסת לתהליך לידה- מותר לרחוץ במים חמים להקל על הכאב, להתפנות לבי"ח וכו'.

תקראי יש מאמרים באינטרנט תראו לפי איזה רב אתם הולכים

תשריינו לכן אופציה לקרוא למישהו לעזרה בשעת הצורך, לא להיות לבד בבית, גם אם זה הילד בן 7 של השכנה, שבאישור אמא לשו כמובן ילך לקרוא לבעל

לא צריך למהר להסיק מסקנות בלי לדעת את העובדות, אנחנו 5 אחיות ואח שנשואים, ועוזרים לאמא שלי מלא!!! היא הרבה יותר שמחה שאנחנו מגיעים כי ככה העול מתילק ולא נופל רק עליה, כשאנחנו מתארחים זה לא בית מלון, ממש לא, כל אחת מביאה משהו, ובאים מוקדם כדי לעזור לארגן את הבית, זה לא שאמא שלי צריכה לארח ולבשל כפול אלא להפך, יורד ממנה עול, וגם ביום כיפור- במקום לשמור לבד על הקטנים שלה אנחנו מתחלקות וכל אחת שומרת מדי פעם ונחה כשהאחרות שומרות (יש להורים שלי בית גדול 2 קומות כך שיש מספיק מקום..)

ואת הסברת שהבנות עשרה שומרות. את בהריון וצריכה לנוח ואת רוצה גם לרדת לתפילות, לא היה נשמע שזה עוזר לה
ועם כל הכבוד אני חושבת שהאחיות הצעירות זה השנים שלהן להתפלל ולא לשמור על ילדים של אחיות. אבל זה כבר לא ענייני.
בכל מקרה אם אמא שלך באמת רוצה וזה עוזר לה יפה. אני הייתי בודקת טוב טוב אם זה באמת עוזר לה או שהיא אמ טובה ולא אומרת

אני יש לי הרבה חברות עם ילדים נשואים כי בגילי אני קרובה יותר לגיל של אמא שלך וכולן כולן שמחות לארח אבל כולם מרגישות לא עין לומר כמה שזה קשה ומייחלות שהילדים יבינו בעצמם שזה קשה

תחשבי בעצמך איך היית מרגישה אם כל המשפחה שמגיעה לאמא שלך תגיע אלייך, גם אם יביאו לך חלק מהאוכל וישמרו לך קצת על הילדים איזה עבודה תהיה לך לפני ואחרי ותוך כדי.
אז אם כל מה שכתבתי לא רלוונטי לכם מעולה. אבל כן כדאי לחשוב על זה לעומק ולא מיד לבטל- אצלינו זה לא ככה
בת של חברה שלי מספרת לי שהיא מתארחת ואמרתי לה בעדינות אולי זה קשה לאמא, והיא אומרת לי נו את מכירה את אמא שלי רוצה לארח ושמחה וקל לה וכו וכו
ואני שעה לפני זה דיברתי עם האמא שבוכה לי כמה קשה לה אבל שהבת ביקשה ואיך היא תסרב כי הילדה שלה תריכה עזרה
מה שנקרא מה שרואים משם לא רואים מכאן

שואבת קצת לשימוש בצום בעזרת ה'.
מנסה לחשוב חיובי... אלוקים!
(הלחץ שלי זה בגלל שבתון בהנקה הקודמת היה לי קשהההה הצום, ב'ה לא פגע בחלב וכו', ועכשיו אני עם שתי תינוקות, קצת פחות מחודש אחרי לידה... לא הולך להיות פיקניק אבל ה' יעזור)

דברנו עם הרב היום, הוא אמר לי להתחיל לצום רגיל ואם יש צורך לעבור לשיעורים, הנחה בדיוק מה ואיך.
כמובן בעלי יהיה איתי כמה שצריך ואני אשתדל מאוד להיות במנוחה מוחלטת, אבל עדיין החשש קיים.

חשיבה חיובית זה ה-דבר! :-*

ו... טיף.. טיף.. טיף.. אולי 15מל.
עדין לא התייאשתי סופית אבל תכף אני נרדמת.

מקסימום תתני תמל, השפיות שלך חשובה יותר.

טיפ שלי מאוד עוזר, לשאוב שעה אחרי ההנקה את הצד שאכלה ממנו אחרון (עוזר למי שמניקה כל פעם צד אחד בלבד)

כי היא בדיוק ינקה לפני כן,.
גם בעלי מחזיק בדעת המטרנה ולא יהיו לי רגשות אשם אם אתן לה, אני פשוט חוששת מהתמעטות.

לשתות המון, עד שאין מקום בבטן לעוד, ואחרי חצי שעה לשאוב כמויות.

ואני פשוט רועדת מהצום. מפחדת שלא יהיה חלב, מפחדת שאהיה חלשה. אין לי חלב שרוב למקרה ש והאמת שאפילו מטרנה ובקבוק אין לי.
מפחדת גם לא לצום. בעלי הולך לשאול את הרב מה לעשות אבל מה שלא יהיה זה ממלא אותי בחששות.

וממליצה לקנות מטרנה 2go ובקבוק למקרה ואולי תצטרכי.

תשאלי את הרב, ו אפילו תקחי משכנה מטרנה במקרה הצורך...

תלכי לקנות בקבוק ומטרנה או תשיגי משאבה (למרות שקשה לי להאמין שתצליחי לשאוב היום יותר משני בקבוקים).
מקווה שיתירו לך לשתות שיעורין!

לא מים, אבל פטל בכמות ששתיתי זה גם ממש טוב.
שתיתי 3 בקבוקי ליטר וחצי= 4 וחצי ליטר!

בנוסף אני לוקחת בי פולן, בגישת אם לא יועיל לא יזיק..

אמרתי יאללה פעם אחת ננסה
אם זה יעבוד בל"נ אפרסם תרמתי ונושעתי 😅
ושתית מלאאאא

לאט לאט עולה מ4 כוסות מים ביום ליותר ויותר כל יום, היום 10 ב"ה! (וגם אני בשרותים כל היום)
חחח מרגישה כמוך עם התוספי תזונה, במקרה שלי ויטמין סי (אמרו לי שמאוד עוזר!), פרנטל, פרוביוטיקה ואנזימים (בלי קשר לצום), ומחר אקח גם בי12 בעז"ה.

ב"ה מצויידת ב5 מנות שאובות, שנראה לי שזה יותר ממה שהוא יונק כבר, רק שיסכים לוותר על אמא ליום אחד ולשתות אותם!

אחרת חלילה חוטפים גודש או צינוריות סתומות.
החלב השאוב זה רק אם כבר אין חלב.

כבר לא יונק הרבה. יכולות לעבור 6 שעות במשך היום שאני לא מניקה אותו ולא מרגישה אפילו טיפת מלאות
מתכננת להניק רק בלילה, הנקה מאוד מחלישה אותי בצום. כמובן אם ארגיש שאני נורא מתמלאת ביום אתן לו לינוק קצת, אבל באמת לא חושבת שנגיע למצב כזה

לעלות מליטר וחצי ליום ל4 זה הרבה יותר קל מ4 כוסות ל10, זה שינוי הרבה יותר חזק בהרגלים ⁦
❤️⁩
מקווה שההשתדלות הזאת תעזור...

בשבילי זה המון.. רגילה לשתות ממש קצת.
אבל הייתי בעבודה כל היום וחזרתי מותשת ומבוחלת.

ממש מפחדת מהצום למרות שתהיה לי בע"ה עזרה ולמרות שהרב פסק לי מהבוקר כבר לשתות שיעורים, עדיין אני לחוצה ממש.
כי גם בלי הריון וילד קטנטן אני גרועה בצומות, אז עם החולשה הזאת של תחילת ההריון אני לא רוצה לחשוב מה יהיה..
אוף, פשוט בא לי להיות אחרי זה

בשביל הרוגע הנפשי?
טוב שאת שותה מראש ולא בונה על השיעורים!

כי הן יהיו ברוב התפילות..
כן מנסה לשתות..

אולי ליטר.
יום מטורף לא הייתי בבית מ8 בבוקר עד 9 בלילה.
אבל אסור לי לצום וצריכה לאכול ולשתות לשיעורין
סכרת היריון שבוע 37+5.

והעיקר בבריאות לך ולעובר!!

אני גאה בך!
רואים ששתית היום מלא!!!!
כל הלילה קמתי לשירותים הרבה יותר מהרגיל🙈

בעלי חזר הבוקר עם מלא בקבוקי מיץ (בד"כ לא נכנס אלינו הביתה) הבנו שממש טוב גם לשתות הרבה מיץ, לא רק מים.

ממש מקווה שארגיש טוב עד נעילה, בעלי חזן וכ"כ לא בא לי לפספס את התפילה שלו🙏🙏

לכאבי בטן. בבקרים.

ממליצה לבדוק מול הרופא.

אני אישית משתמשת באקטיפרין - מכיל ברזל וסרין ביחד.
ברזל לעיתים גורם לעצירות וסרין הוא נוגד עצירות.
כך שזה מתאזן.

גם בפעם קודמת שלקחתי זה קרה, לכן בטוחה שזה הברזל שגורם

עם אוכל/בלי אוכל?

אני היתי לוקחת פריפול בצהריים והיה מתחיל לי כאבי בטן ןבחילות
אז עברתי לקחת את זה ממש כמה דק לפניי השינה בלילה

של סופהרב היה לי מעולה ממש והעלה לי את הברזל תוך זמן קצר. לא גרם לי לעצירות כאבי בטן וכדו'

זה מסלול אתגרי יפהפה,
אבל לא מטורף בקושי שלו.

אבל כמובן- זה תלוי בהרגשה הכללית ובכושר שלך.
את מסוגלת להליכה ממושכת?
אני בהריונות הראשונים עשיתי דברים כאלה. עכשיו כבר לא מסוגלת. אחרי הליכה מתונה של שעה אני מרגישה קורסת.
אז תחשבי אם זה בכוחות שלך.

מסלול מהמם ממש.. בעיניי, אם את הולכת עם המשפחה, אז בטח יהיו הרבה עצירות לנוח, או שתוכלו לייצר כאלה (נגיד אחות שיודעת, ואז אתן הולכות ביחד ומידי פעם היא זקוקה למנוחה בשבילך..).
המסלול לא מטורף מידי, אבל חייבים לשתות המוווון ממש... ובעליה תלכי בקצב שלך..

באחד ההריונות היינו באילת והלכנו למסלול קצת מאתגר
חזרתי עם צירים הביתה (תוך כדי המסלול לא הרגשתי משהו)
(שבוע 20)

אם זה הריון ראשון שלך ואת לא מכירה את עצמך ואת היכולות הפיזיות שלך, הייתי אומרת למשפחה שלא בא לך מסלול כזה כבד. ליד הר שלמה יש הר רחבעם שהוא יפה ונחמד ולא משעמם מדי
ואת הקניון האדום שהוא בכלל מעלף אבל קצרצר.
אפשר להתפצל...

קיבלת מתנה-תישמרי עליה!

זו דעתי בכל אופן

אבל זה היה לפני שנים. לדעתי זה מוגזם. ממליצה לך ללכת להנות בכיף במסלול יותר קצר וקליל, בצל, ולשתות הרבה הרבה הרבה מים.

זה מסלול מאתגר וקשה לכולם אז לנשים בהריון עוד יותר.
חוץ מזה שיש בו קטעים נורא מסוכנים שחייבים לשמור בהם על שיווי משקל כדי לא ליפול ובהריון יש כידוע הרבה פעמים חוסר שיווי משקל סתם ככה פתאום באמצע היום.
כמו כן, אני מאמינה שאתם יורדים בדרך חזור דרך נחל מפלים שהוא מחייב ירידה על הישבן כמעט לכל אורכו וזהירות רצינית מהחלקה. חוץ מזה שהסלעים בהרי אילת הם סלעי גרניט ברובם והם מאוד חדים ולא נעימים כשצריך 'לגלוש' עליהם כדי לרדת בחזרה

אז אני ממש לא ממליצה!!

לכן לא כ"כ רואים, יש את ה"שאריות" מההריונות הקודמים...
סתם ככה אני לא בכושר בכלל, אבל כן אוהבת מסלולים מאתגרים.
אני אוכל להישאר עם סבתא שלי והילדים במלון/בים/בקניון, אבל זה לגמרי מבאס אותי..
מצד שני, אם יש סיכון כלשהו להריון- ודאי שלא אקח אותו.
התגובה של @הר הצופים ממש הלחיצה אותי, ונראה לי שאם יש הרבה מקומות המועדים לנפילה או קבלת מכות- איאלץ להימנע.
תודה רבה לכולכן וגמר חתימה טובה

אמא של עשתה אותו, ולא בהריון וחזרה ממש מותשת!!!
החלטות טובות😘