פורום הריון ולידה (עמוד 3156)

אבל עיסוי פטמות, יחסי אישות וכו'.
וכמו שאומרים פה בפורום - להרפות.
כמה שננסה, הגוף לא יביא את עצמו ללידה אם הוא לא מוכן ובשל לזה...

אני הכי רוצה והכי לא בלחץ ללדת, לגמרי חושבת שכשזה יבוא זה יבוא.
אבל בגלל שגיליתי מתי 41+6 נופל אז פתאום נכנסתי ללחץ..
בעיקר שהכאבים שרק מחמירים ולא מקדמים בכלום לא ממש מעודדים

עיסוי פטמות ויחסים..
ובעה כשהקבה ירצה סה יגיע בבריאות

אני ילדתי ב40+1, ב40+0 ממש לא היו סימנים מרמזים שזה יקרה למחרת.

זה עושה שילשולים חזקים מאד במשך 3 שעות ממש מים. ועושה צירים תוך כמה שעות ילדתי. זה היה אחרי 41+. אז רק אם הגוף מוכן זה יקרה... אפשר גם רפלקסולוגיה זה עוזר לפעמים.
צריך מרשם לשמן קיק וכדאי לברר עם הבית מרקחת שיש להם כי לא לכולם יש.
זה נורא אבל היה עדיף מניתוח שהלחיצו אותי . פעם הבאה לא עושה או עושה רק אם הגעתי כמו בפעם שעברה ל42+5...

ושום דבר לא זרז.. רק זרוז בפיטוצין...

קחי ת'זמן, תרפי, ותני להקב"ה לעשות את שלו...

הוא יודע מצוין מתי טוב לך ללדת

אני ילדתי 3 ימים לפני ר"ה... השתחררתי מבי"ח ערב חג...לא היה כזה גרוע....

ויום לפני החג, ערב חג, ללכת שוב.

שחלילה לא יהיה משהו רשלני.

 

ולהתפלל......

אני גם כל פעם שלא יכולה לתפקד

נהיית מתוסכלת ועצבנית ובוכיה.

תזכרי

שאת עכשיו יוצרת בתוכך חיים חדשים.

זה התפקיד שלך.

אמא שלי אמרה לי

בתחילת ההריון

שאת הזמן של ההריון לא מחשבים לאשה כחלק מהחיים שלה

כי זה זמן שהיא חיה בשביל מישהו.

וזה הדבר הכי גדול בעולם.

 

והבלגן, והלכלוך, והקצת (הרבה)הזנחה בבית

הם בלי שום פרופורציה

לחיים שבתוכך.

 

את כל הזמן עסוקה במשימה חשובה חשובה!!!!

תקופה באמת ממש לא פשוטה. מצד אחד שמחים על ההריון, מצד שני הכל כ"כ קשה פיזי ונפשי.

בתקופות האלו (אצלי זה בד"כ בתחילת הריון ובשבועות שאחרי לידה) אני כל הזמן אומרת לעצמי שזה טבעי ונרמאלי ובעז"ה עוד כמה ימים/שבועות יהיה זיכרון ישן!! תכלס- לא מרגישה שזה באמת עוזר, לפחות לא ברגש. אבל מאמינה שזה מחלחל קצת...
אבל תקשיבו על עצמך!! לא פיזית ולא נפשית!

אולי קצת עצות פרקטיות-
א. לגבי הבחילות, העצה הכי טובה שקיבלתי פה היא לא להיות רעבה! פשוט ישר תוכלי משהו קטן. לי זה ממש עזר.

ב. מבחינת סדר- כל פעם לסדר משהו אחד! ברור שלא תרגישי פתאום שינוי ובית מסודר להפליא, אבל אולי תצליחי לשמור קצת על איזון.

ג. להתלונן בפורום!! אין כמו הפורום לתמיכה וירטואלית בדיוק בנושאים האלו.

ד. לא יודעת מה איתך. אבל אצלי הבכי משחרר מאוד. אחרי הבכי מרגישה הרבה יותר טוב, אז אם את כזו, אל תחסמי את הבכי...

לפעמים אני מצליחה להיות אופטימית ולחשוב טוב
ולפעמים ממש ממש ההשפעה של ההורמונים גורמת לי לתחושה כזו של חנוק לי (האוכל שאני רק דברים מסויימים שממש בא לי יכולה לאכול, העובדה שלא מצליחה לעשות מה שאני רגילה בבית, ועוד. ) בכללי אחרי התבוננות שזה לטובה יותר קל, אבל זה מהר מאוד חוזר הרגשות האלה. מחכה לעבור את השלב הזה להגיע לטרימסטר ה2

ב''ה
ממליצה לך מאוד לנסות כדור בשם דיקלקטין, זה אמנם קצת יקר, אבל ממש הצלת נפשות, רק ככה יכולתי לחזור לתפקוד בבית,
תרגישי טוב!!

מבחינתי הוא ממש הצלת נפשות. (וזה לא שאיתו הכל מעולה אבל אפשר לאכול כמה ביסים לפחות)
עוד המלצות- לבשל בישולים של שגר ושכח (לשים בתבנית פרוסות בטטה מעל אורז מעל חתיכות עוף לשפוך מים ותבלינים ולתנור וכאלה בסגנון) להקל איפה שאפשר בעבודות הבית עם חד פעמי, מייבש, במקום לקפל כביסה לחלק לקערות לפי אנשים ועוד לפי מה שמתאים לך. עזרה בתשלום זה לגמרי לגיטמי אם יש אפשרות!
אוכל- תנסי לשים לב איזה מאכלים מגבירים לך בחילות ולהימנע מהם כמה שאפשר (למשל-מטוגן, בצקים, מתובל מאוד, ירק מסוים וכו') להשתדל לא להישאר על בטן ריקה לגמרי כי לפעמים זה מגביר בחילות וגם לא לאכול ארוחות גדולות מידי.
בתקופות כאלה אני קונה רק חלקי עוף שזקוקים לפחות טיפול למשל שוקיים של חברה שאני יודעת שמגיע נקי יחסית, פילה עוף, פרגיות של חברה שמגיע נקי וכו'.. ככה אפשר לשים בתבנית לשפוך מעל תבלינים וזהו בלי לגעת בזה שלפעמים ממש קשה בהריון.
כשאת מצליחה לבשל תנסי לבשל בכמות שתספיק ליותר מארוחה אחת ואם אפשר גם להקפיא לפעם אחרת שתרגישי ממש לא טוב אז בכלל מעולה.
אוכלים יותר אוכל קל הכנה וקנוי בתקופה הזאת (ציפס בתנור, שניצלים קנויים וכו')

קצת חוששת כי שמעתי שזה כדור יחסית חדש ואם זה נבדק וכו
לקחת אותו כל ההריון?

והוא נבדק על נשים בהריון. ומיועד לזה. הוא בעצם סוג של ויטמין בי ביחד עם אנטיהיסטמינים או משהו כזה.
כל אחת לוקחת אותו תקופה אחרת. יש כאלה שיכולות להוריד מינון או לגמרי בסוף השליש הראשון יש כאלה שצריכות מינון מלא עד סוף ההריון ויש כל מיני באמצע..

כלומר - הכי בטיחותי שיש...
הוא הומצא לנשים בהיריון ומיועד בשביל זה..

נמצא בשימוש המון שנים אצל נשים בהריון.. לצרכים אחרים

כמובן שהכי טוב למעט בתרופות אבל  לא צריך לסבול

ממה שהבנתי שהוא רק כמה שנים בארץ, אבל כבר כמה שנים טובות בארהב,ו מיועד בדיוק לזה, אני לקחתי 3 חודשים 4 כדורים, ועכשיו ירדתי ל2. לדעתי אין לך מה לחשוש, כששאלתי את הרופאה למה היא לא מציעה את זה מיד אם הכדור כ''כ עוזר, היא אמרה שבגלל שהוא יקר אז היא לא אומרת..

ניסיתי את הפרמין לא עזר בכלל לבחילות והתופעות לוואי שלו היו נוראיות לא הצלחתי להרים את הראש מהכרית! ניסיתי את הדיקלקטין ופתאום אחרי יומיים הצלחתי לאכול יותר מביס וחצי (לפני זה ממש לא הצלחתי לאכול כלום! אחכ הצלחתי לאכול נגיד ארוחה אחת ביום של חצי שניצל וקצת פסטה ולאט לאט התאזנתי יותר.)

אז היא אמרה לי בדיוק סיימתי לקחת כמה חודשים וזה ממש עוזר

תחשבי, אם נגיד בעלך היה אומר לך - אני עכשיו תשע חודשים עובד מ5 בבוקר עד 12 בלילה כולל שישי שבת ולא אוכל לעשות כלום בבית, הכל עלייך, אבל בסוף יהיה לנו תינוק, וזה הדרך היחידה לקבל תינוק. לא היית מסכימה? ברור שכן

 

הגוף שלך עכשיו כמו בית חרושת, כמו מפעל הכי גדול בעולם. אין שום דבר בעולם שיכול לעשות מה שאת עושה. לא משנה כמה כסף יתנו, לא משנה כמה אנשים יעבדו על זה. נאס"א בכל עוצמתה- אף אחד לא יכול לייצר את התינוק הזה חוץ ממך!! את מבינה מה זה אומר???

 

את כמו מפעל שמייצר חללית לירח , כמו כיפת ברזל, הדבר הכי מדהים בעולם קורה אצלך בגוף. ורק את יכולה לעשות אותו

וזה מתיש ומעייף וקשה ומבחיל ומעיק ומה לא. 

אבל את הבית הרבה אנשים יכולים לנקות, ואוכל הרבה אנשים יכולים לבשל וכביסות כמעט כל אחד יכול להפעיל ולתלות.

את התינוק הזה-רק את יכולה לעשות. והגוף שלך שומר עליך שלא תשקיעי משאבים בשום דבר אחר מלבד בדבר החשוב הזה

תקשיבי לגוף

תאהבי את מה שצומח בתוכך

תנוחי

אנחנו שוכחים את הפלא המדהים מרוב שהוא שכיח סביבנו 

שמישהו אחר יעשה כל דבר שצריך. את עושה תינוק.

כמה פלאי זה ולפעמים אנחנו שוכחים כמה זה נס בתוכנו

אבל לא בפנים ממש.
אפשר להרגיש מאוד גם מבחוץ

שיש בפתח הנרתיק בלוטות ולפעמים יש להם סתימה ודלקת ומורחים משחה אנטביוטית
נשמע דומה למה שאת מתארת

לקבל אותו כמו שהוא... כיאילו שאם את מעירה לו הוא נעלב
נסי לדבר איתו בצורה עדינה ולומר לו שזה ממש חשוב לך שזה לא נוח לך אל תשווי את זה לטיפוח שלך כי הם לא מבינים את זה הגברים

גם אני הייתי נפגעת

בכלל למה הוא מאריך ציפורניים- זה לא דבר גברי לעשות

כשיצאתי עם בעלי קרה שהסתכלתי לו על הידיים והוא שאל אם בדקתי לו את הציפורניים, אמר שכל פעם שבנות מסתכלות על הידיים של הגבר הן בודקות את הציפוניים

לא יודעת כמה זה נכון אבל בהחלט יכולה להבין אותך

להרבה גברים אחרי לידה יש נפילה בהורמונים כמו אצל נשים

חכי שהדברים ירגעו ושהוא יבוא אליך ותסבירי לו

על הציפורניים... חברה שלי אמרה לי שגם בעלה כזה.. שאלתי אז מה עושים? היא הגיבה בייאוש זה פשוט נופל מתישהו..

מכירה את זה... מה שלא עושים לא עוזר

לפחות אני לא היחידה

זה חובה גם של הגבר

ובטח גזיזת צפורניים

אותי אישית זה דוחה, גבר עם ציפורניים... אולי קצת סבלנות תעזור אפילו שאת צודקת לדעתי.

בסוף דיברנו והסיבה הייתה אחרת לגמרי. הוא אמר שההרדמה של התינוקת נמרחה וכבר יצא לו החשק... שזה עוד יותר עיצבן אותי ואמרתי לו שאם הוא מחכה שהיא תישן שש שעות רצופות ובלי מאמץ כדי שנהיה ביחד, הוא יחכה עוד חצי שנה אז אני לא מבינה מה הקטע!!!!

(לא שאני שוכחת את הקטע של הציפורניים כי זה גם משהו שקורה כל הזמן)

הוא שיתף אותך במשהו שהפריע לו. התינוקת נמרחה ויצא לו החשק. זה נתון עובדתי, אין לך מה להתווכח עם המציאות. הייתי מציעה לך לשקף לו את תשובתו,לנסות להבין את המקום שלו ולחשוב ביחד איתו מה הפתרונות האפשריים במצב הנתון.
אני מאד מבינה את הקושי שלך, את העלבון, את החשש ממה יהיה בחצי שנה הקרובה עם תינוקת קטנה שלא הולכת לשנות את הרגלי השינה שלה לכבודכם, את הכעס על חוסר ההתחשבות המלאה שלו בך.
אבל שימי לב שהוא שיתף אותך במשהו שלו והיגבת לו באופן שלא עושה חשק לשתף אותך שוב בבעיה. אם את תגיבי לו באופן שמעודד שיח בריא ומשתף, זה ישפיע גם על התגובות שלו לבקשות שלך ממנו להקפיד יותר על היגיינה.
בהצלחה!

ולא להתייאש להגיד שוב ושוב, בעדינות.
מאמי, זה ממש חשוב לי, אני אשמח שתתחשב בי ותגזור ציפורניים.

לא נעים!

מה זה מתעצל? למה ככ קשה לגזוז? פחות מ2 דק'

לדעתי, לבקש בצורה עדינה. אולי אפילו לקנות משהו מתוק עם מכתב קטן על העניין הזה.

לא קל.

חיבוק יקרה .

 

זה אחד הדברים שלא הפסקתי לחשוב עלייהם לפני שהתחלתי פגישות וכל זה...

דווקא בעלי ההפך הגמור ..
הוא לא מסוגל לראות ציפורן ארוכה גם לא אצלי...
אולי שידבר עם גבר שכן אכפת לו מהמראה שלו

אז רציתי להראות טיפה את הצד השני..
לבעלי היה מאוד חשוב עניין אחר בענייני הגיינה ואסטתיקה ומאוד לא קבלתי את זה בהתחלה. מאוד הכעיס אותי שהוא מכתיב לי איך לחיות כביכול.
בהתחלה הייתי כן מקשיבה לו אבל עושה את זה לפעמים, ובזמנים שהוא לא היה כדי שלא יראה שזה בשבילו.. לקח לי זמן להבין את המקום שלו באמת.

תתני לו את הזמן והמרחב שלו כדי שלא ילחץ ויהיה אנטי..

עם כל זה, באמת ליבי איתך! מבאס להתחיל ככה תקופה.. אבל מקווה שזה רק יבנה את הקשר ביניכם!

תגזור ציפורנים! זה לא נעים לי! 

איזה דבר..לא באמת אני בשוק מה זה התופעות האלה.

 

אתן ממש עדינות..להכיל..מכתב..לנסות לדבר..מה ברצינות?! 

אבל הפותחת כותבת שאמרה מספר פעמים והוא לא מקשיב ..

 

זה בהחלט משהו הזויי לחלוטין!

אך לפעמים ניתן לפטור דברים ,גם אם אלו דברים מוזרים והזויים -בדרכי נועם.

אחרי הכל הוא לא ילד קטן. ואולי מוזר לו שהיא מעירה על זה.

למרות שבעיניי ,העצלות סביב העניין ובעיקר שזה מפריע לה מאוד - זו סיבה מספיק טובה להעיר !

 

 

 

 

 

 

זה שצריך לבקש מאדם מבוגר לגזור ציפורניים זה הזוי בעיני. אבל להתחנן?! מה?

כמה שהדבר יהיה בסיסי יהיה לי פחות נעים

ולפעמים מהחוסר נעימות אני לא עושה

אלא נגיד כשהוא יצא מהבית

לא כשהוא רואה.

מזל שמשהי הבינה

נגיד פעם הן יאמר לך לא יודעת מה, שכחת לצחצח שיניים
אז לא נעים
תחכי שילך
בפעם הבאה לא תצחצחי לבד בלי שיבקש? מרב שזה בסיסי ולא נעים? לא מבינה

רק לפעמים מרב הפאדיחה (לא הדרדרתי לרמה כזו... אבל..)

לא נעים כשמישהו אמור לך

תגזור ציפורניים זה מכאיב לי.

 

זה היה מביך אותי

איך לא חשבתי על זה לבד

ובטח כגבר שיותר קשה לו להתנצל

להגיד לה

אה בטח אני הולך עכשיו לגזור...

 

צריך להיות חכמים כמו בעלי ולתת סולם לאנשים..

אבל בהחלט חושבת שאם אין הכלה בסיסית למה שהוא ירצה להקשיב לה?

לא לכולם זה ברור מאליו, ויכול להיות סיבות שונות למה הוא לא עושה את זה

הרבי מלובביטש היה מקבל חתנים וכלות לפני חתונה ליחידות לתת להם ברכה וכו.. יום אחד לאחר היחידות חזרה אליו האישה וספרה לו שהיא מבטלת את החתונה כשהיא נשאלה מה הסיבה היא ענתה לרבי שהיא לא סיפרה לחתן שלה משהו מאוד חשוב.. אין לה סבלנות בכלל היא ממש קצרת רוח ולכן אין סיכוי שתהיה אמא טובה היא מפחדת לספר לו ולכן מבטלת... הרבי ענה לה אל תדאגי יהיו לך ילדים והם ילמדו אותך סבלנות..

לאותה אישה לא היו ילדים תקופה הם הלכו לרופא ואחרי הבדיקה הוא אמר לה שלעולם לא יהיו לה ילדים ... אבל אחרי כמה זמן היא כן נכנסה בניסי ניסים להריון ובמהלך השנים ילדה 15 ילדים!

האמת הסיפור שלך זאת אחת הסיבות למה אני לא רוצה ללכת לרופא שיבדו מה הבעיה..

כי ברגע שמוצאים שיש בעיה כלשהי, אז זה כבר כמו גזירה ואז הרבה יותר קשה לשנות את זה. צריך יותר תפילות וכו'..

 

לרופא וכמובן שגם להתפלל המון
אבל מה הכוונה שזו גזירה ..להפך אם מוצאים בעיה לרפואה היום יש פתרונות כמעט להכל... כשלא מוצאים בעיה אז זה יותר מסובך

הם בעקרו פעם אצל איזשהו רופא נשים שאמר להם שבטח הם מדוכאים כי אצלם מקובל ללדת הרבה.... היא לא אמרה לרופא כמה ילדים יש לה ויצאה בפנים שוחקות..
יש וידיאו מקסים שהבעל מספר את זה

נשמע שהנושא נורא מעסיק אותך וילדים בעיקר מפחידים אותך. אני לא יודעת אם את מוכנה או לא כי זה משהו שרק את תוכלי לענות עליו אבל מבין כל מה שכתבת לא עולה משהו שמראה על חוסר מוכנות וכמו שכתבתי בהתחלה כל החלומות והמחשבות מצביעות בעיקר על פחד.
אם זה בגלל שבאמת טכנית אין לך מושג איך מגדלים ילד ואם זה בגלל החלומות או כל שאר הסיבות...
לא כתבת מה בעלך אומר על כל העניין.. דיברתם ביניכם בנושא?
ואני כן חושבת שכדאי לפנות לרופא לברר לגבי האנדומטיסיס בלי קשר להריון זה משהו שכדאי לטפל בו.
ואם את יודעת שאת רוצה ילדים גם אם זה לא ממש עכשיו ואת צריכה עוד זמן להבשיל קצת אז בירור רפואי זה חשוב כי לוקח לפעמים קצת זמן כל הבדיקות. אף רופא לא יכריח אותך לעשות טיפולים במידה וצריך אז את יכולה להיות רגועה בסוף זו החלטה רק שלך ושל בעלך. ואם זה מעודד אותך יש לי חברה עם אנדו נכנסה ל 2 הריונות טבעיים.
דבר אחרון נשמע שבלי קשר להריון יש הרבה מחשבות שמציםות אותך לגבי הדימוי שלך וכו.. אולי שווה לפנות לייעוץ כדי שתרגישי עם עצמך שלמה יותר.
בהצלחה..

עניתי בהודעה למטה לגבי החששות ובעלי

כשנולד תינוק נולדת גם אמא לא לכולן היו אחים קטנים ולא לכולן יש ניסיון וזה משהו שלומדים יש נשים שלא מוכנות להיות אמא אבל המוכנות הגיע יחד עם הלידה .. אני עברתי לגור אצל אמא שלי אחרי הלידה והיא לימדה אותי הכל
סיפרת על החלומות שלך אני לא חושבת שפרשת אותם נכון נראה יותר שאת בחרדות וכדאי לטפל בזה אולי תנסי תחילה דיקור סיני או טיפול במגע כלשהו... מה עם בעלך? מה הוא חושב? תזכרי שאת לא לבד בזה לתינוק יהיה גם אמא וגם אבא

בקשר לקושי שלך להכנס להריון גם אם נדמה לך מה הבעיה זה נשמע שסה זמן טוב כבר ללכת לרופא לפעמים יש בעיות פשוטות שקל לפתור

בקשר לבעלי, הוא כן מרגיע אותי ואומר "יהיה בסדר בע"ה" "אל תחשבי שהבעיה היא אצלך.. יכול להיות שהבעיה היא בי בכלל" (שזה נחמד שהוא מנסה להרגיע אותי ולקחת את זה על עצמו אבל מבחינתי זה הרבה יותר גרוע כי אם הבעיה אצל שנינו זה הופך להיות הרבה יותר מסובך..) "מתי שתרצי נלך לעשות טיפולים" 

בקיצור יש לי תמיכה ממנו והוא מודע לכל העניין

 

בקשר לחלומות זה נכון שכל הנושא מעורר בי חששות.. אני לא מסתירה את זה.

אבל עצם זה שיש לי את החלומות שמעידים על חששות זה גם אומר שאני לא מוכנה עדיין, כי אני עדיין פוחדת כנראה (מבינה?)

 

הקטע זה שאני לא רוצה ללכת לרופא שיגיד לי שיש לי "בעיה", מזה אני חוששת.. אני לא רוצה לחשוב שיש לי בעיה

כתבתי את זה גם בהודעה, שאחת מהסיבות שאני לא רוצה לבדוק את זה זה כי אני רוצה שזה יבוא טבעי בזמן שלו, ועולות לי מחשבות של אולי זה לא הזמן? ואולי זה לא נכון להתערב בזה, אלא זה יגיע בזמן שלו כשאני אהיה יותר מוכנה..

נשמע ממש קשה האמירה שלה
יכול להיות שזה קצת משפיע עלייך?
אולי שווה - חוץ מללכת לרופא/ת פוריות - לעשות איזה טיפול להעצמה אישית. את צריכה לדעת שהורים לא נולדים מוכנים להורות. הרבה מהם לא טיפלו בילדים קטנים לפני כן ולומדים את זה עם השנים. יש היום המון קורסים והסברים להורים טריים וזו לא בעיה כזו קשה. את בטוח תוכלי עם קצת הדרכה להסתדר מצויין.

אולי לא הייתי צריכה לכתוב את זה

היא בטוח לא אמרה את זה בטון שזה נשמע ממה שכתבתי

אולי היא לא התכוונה לזה ככה

אולי אני בכלל סתם מציאה את זה כי זה קרה ממזמן

אבל בכל מקרה כן יש בזה משהו..

אמא שלי אמרה את זה כמה וכמה פעמים כשהיינו משגעים אותה.. יותר בקטע שעוד לא יודעים מה זה ילדים אז חכו שיהיו לכם..
אף פעם לא חשבתי בצורה הזאת או התייחסתי יותר מידי לאמירה הזאת.
וגם אני הקטנה במשפחה וגדלתי מפונקת, מצד שני תמיד אהבתי ילדים..
ובה אחרי שנה מהנישואין נולדה לנו בת, מניחה שיותר קשה לי גם כיום מאשר נשים 'מתורגלות:' אבל לומדים את הכל תוך כדי תנועה וזה ממש בסדר..

אבל חשבתי שאולי זה גורם לך לחוסר ביטחון עם יחדים.

גורם לנזקים בלתי הפיכים לטווח הארוך. אז קודם כל לכי לקבל אבחנה מדויקת וטיפול לפי הצורך גם אם את לא מעוניינת בהיריון כרגע.
מבחינה נפשית נשמע שאת ממש מוצפת, למה שלא תלכי לאיזה טיפול אישי בשבילך לעשות סדר בדברים?
אגב היריון ראשון ולידה זה מהפך בשביל כל הנשים, אצל כולן יש חששות ברמה זו או אחרת. אבל אם זה גורם לך לחרדת והימנעות - לכי לטפל בעצמך ולקבל כלים כדי לנהל את החיים שלך בעצמך כמו שהיית רוצה.

אנדוטרמיוזיס זה מחלה כרונית ואין לה מרפא רק הקלה על התסמינים עם גלולות (אם זה מה שיש לי, אני לא יודעת בוודאות)

שזה בדיוק ההפך ממה שאני רוצה כי זה מונע הריון

דברים שעוצרים את ההתקדמות שלה ומונעים החמרה. וכן חברה שלי עברה ניתוח כי לא היצה ברירה. זה לא ריםא אותה אבל עצר באיזה שהוא אופן את ההתקדמות של המחלה..

יש גם תזונה שאפשר לעשות, וחשוב לבדוק את זה כדי לראות שזה לא פוגע באיברים פנימיים באופן בלתי הפיך.

בגדול אנדומטריוזיס זה תאים הדומים לתאים של רירית הרחם שגדלים באזורים שמחוץ לרחם, כמו החצוצרות, השחלות או באזורים אחרים בחלל הבטן ובאגן הנשי.
הדימום עלול לגרום גם להופעה של ציסטות בשחלות.
לפעמים נדרש טיפול ניתוחי כדי להוציא את כל זה

זה כמעט כאילו אני כתבתי את זה.

 

אני כותבת לך בפרטי 

הדבר שנראה הכי טבעי בעולם לגשת אליו בכאלה חששות ופחדים עוד לפני שהוא מתרחש .. לא נעים בכלל.
לא יודעת אם זה מרגיע אותך, אבל במובן הטכני- איך לגדל ילדים , זה דבר שכל הזמן לומדים תוך כדי. אף אחת לא נולדה אמא , אף אחת לא הניקה לפני שילדה... וגם מי ש'גידלה' מאה אחים קטנים ניגשת לאימהות ומגלה המון הפתעות. לבעיות טכניות יש פתרונות פשוטים, למשל חודש אחרי הלידה להיות אצל אמא והיא תראה לך איך לקלח, להניק, לחתל...מספיק גם שבוע, אבל מתי שתרגישי מוכנה.. לומדים את זה בקלות יחסית לאיך שזה נשמע. יש קבוצות ווצאפ ופורומים של חברות , אמהות צעירות שתמיד שואלים ועונים שאלות בגידול ילדים וזה ממש עוזר (מה כדאי לתת לאכול בגיל שנה, מה לעשות כשיש חום וכד'), ותמיד תזכרי שיש המון נשים טפשות, עיוורות, חרשות, , נכות, נשים עם בעיות פיזיות או נפשיות כאלו ואחרות שהיו אמהות והכל בסדר! כנראה שזה אפשרי!

לעניין האישי שלך, לפי החלומות וגם לפי מה שאת אומרת, נראה שאת ממש מפחדת מהאמהות . והבטחון שלך ממש ירוד.... אולי כדאי לשקול טיפול אישי, לא רק בשביל האמהות, בשביל כל מה שאת מחזיקה מעצמך....

בכל מקרה, אף אחת לא נולדת מוכנה להיות אמא. כמו שאף אחת לא נולדת מוכנה לזוגיות. אמהות זה דבר שלומדים תוך כדי תהליך. בדרכ באמת בילד הראשון קשה יותר, לפעמים מרגישים חוסר אונים אבל זה טבעי לגמרי!! אין אמא אחת שתגיד לך שבילד הראשון היא הרגישה בטחון מלא בכל שלב. אחרי הלידה אפשר להעזר באחיות והן יכולות ללמד אתכם איך מחתלים, מקלחים, מלבישים, כללי בטיחות. בכללי הריון הוא 9 חודשים שזו תקופץ זמן מצוינת ללמוד על התפתחות תינוקות, יש גם ביקורים סטיפת חלב ואפשר תמיד להתייעץ שם עם האחיות, בכל מקרה את לא לבד! יש לך אמא ב"ה שאני מקווה שתהיה נכונה לעסור לך וללמד אותך, גם אני מבולגנת ועצלנית קצת מטבעי(הנה, יום שישי ואני עדיין לא קמתי מהספה להתחיל לעבוד;)) ואמא שלי תמיד צחקה עלי באהבה שהיא לא רוצה לחשוב איך הבית שלי יראה. וכן, הוא מבולגן. אז מה?? זה הופך אותי לאמא פחות טובה? את יודעת להעניק לבן הזוג שלך אהבה? ילדים צריכים אהבה וחום. זה העיקר. חינוך, גבולות, כללים, זה דברים שההורים לומדים עם הזמן לעשות, ואם מרגישים שלא הולך להם-יש היום הנחיות הורים מצוינות.
לגבי החלומות שלך וכל החרדה שיש לך סביב הנושא, לי נשמע שהדרך היא טיפול.עצם זה שאת סובלת כל ווסת מחדש(לא אמרת אמנם אבל ממה שידוע לי אנדומטריוס זה סבל מתמשך..) ולא מוכנה להביא את עצמך לידי טיפול, זה לא סימן טוב. לכי למטפלת, לפסיכולוגית, למישהו, תדברי איתו, תפתחי את כל החרדות שלך, ספרי על כל החלומות שלך, ותביני מאיפה זה נובע ואיך להתגבר על זה כי לבד קשה שזה יעבור.

לגבי המחשבות לעתיד- את מוצפת. את חושבת יותר מידי הלאה. תעברי את זה שלב שלב. קודם כל תבררי מה המצב הרפואי. גם אם זה נותן חותם, זה ממש לא מחייב שמיד תצטרכו להתחיל טיפול. גיסתי גילתה בעיית פריון והם החליטו להמתין עם טיפולים לעוד שנה, כי לא היו לה כוחות נפשיים, וזה לגיטימי לגמרי! אבל כן חשוב לדעת מה קורה.
אחרי שתבררי מה מצבכם הרפואי, תבינו מה האפשרויות. לפעמים יש דברים ממש פשןטים שניתן לעשות שפותרים הכל!

אם זה יהיה קשה? כן. גידול ילדים זה לא קלי קלות. אז מה? את מכירה משהו טוב שמגיע בקלות? כל הדברים הרציניים בחיים דורשים מאמץ, וזה כלכך משתלם. אני לא מכירה מישהו אחד שהתחרט בגיל מבוגר על זה שהביא ילדים, עם כל הקשיים.

לגבי ההריון והלידה- חברה שלי ממש סבלה תמיד ממחזורים קשים בטירוף. לא הלכה לאבחון אנדומטריוזיס כי לא היתה לזה מודעות בזמנו. אבל מאחרי הלידה זה נפתר לגמרי! הפסיקה לסבול. וידוע לי שזו תופעה מוכרת, שהריון ולידה מסדרים לפעמים את זה. אז דווקא כאן יש מקום לאופטימיות.
את נשמעת מקסימה ומלאת מודעות, פשוט צריך לאזור אומץ, לא יעזור לדחות ולהתחבא מאחורי הפחדים.
אגב, לא הזכרת בכלל את עמדתו של בעלך בנושא.. איך הוא מול זה?

ואף פעם לא היה לי ניסיון עם ילדים או משיכה מיוחדת לתינוקות לפני שנולדו לי משלי. ב'ה לומדים.

אל תסתבכי עם חישובים מיותרים ומחשבות תורדניות! תעשי מה שטוב ונכון לכם בלי לפחד.

והאמת... עד עכשיו אני אומרת תמיד שאני אוהבת רק את הילדים שלי חחחח. באמת אין לי עניין עם ילדים אחרים. וגם אין לי סבלנות.

אבל..... תמיד ראיתי תינוק כדבר חמוד מאוד. ורציתי.
קראתי כמה ספרים בנושאי חינוך, בהיבט התורני, והפסיכולוגי. וגם ספרים על טיפול בילדים.
להבין מה זה ראש ולב של ילד.
הבנתי משהו חשוב. ילדים צריכים בעיקר בעיקר אהבה.
אז כל השאר זורם.
הם באים כדי שנתקן את המידות שלנו. וברוך ה' בניתי עם הילדים שלי קשר חזק.

זה לקפוץ למים ולהאמין שתסתדרי ויהיה בסדר.
אני למדתי הכל אחרי שנולדו. ראיתי סרטון הדרכה לטיפול בתינוק בזמן ההריון. אבל בפועל רק אחרי דנולגו למדתי איך להחזיק ואיך לטפל.
היינו עושים להם אמבטיה והם היו צורחים ולא הבנו למה עד שדודה שלי באה והסבירה לי איך עושים אמבטיה.
ואם כל הקושי ויש המלא, ועם כמה שאני נהנית מהשקט בעבודה, אלה שני הדברים הכי טובים שיש לי, ושקרו לי. האוצרות והברכות שה' נתן לנו

חולה על ילדים. מדריכה, בייביסיטר, דודה מפנקת לאחיינים..
הייתי עושה הכל כולל לקום אליהם בלילה. להתנדב עם ילדים כל הזמן לכל הגילאים וכו'..
הייתי בטוחה שאכנס מהר לאימהות ו... הבכור שלי עשה ועושה לי בית ספר.

מה שאני רוצה להגיד זה שאין משהו שיש לאחרות ולך אין.. כל אחת היא אמא שונה ואין צורך להיות מי שהיא לא את.

מאחלת לך הצלחה רבה ושתזכי במהרה!!

ממש נכנסת לי ללב...
שתדעי שמה שילד צריך זה קודם כל אהבה וחום.
את כל השאר אפשר וצריך ללמוד.
תעשי את ההשתדלויות שלך ותאמיני שהקב"ה יעזור עם השאר.

מאחלת לכם ברכת השם בכל!

כן ,לא כולם נולדים עם היכולת או הרצון לעשות פוצי מוצי לתינוקות כל היום! וכן ילדים זה מפחיד/מאתגר/לעיתים מרתיע .
טוב מאד שיש לך תמיכה ובעל אוהב, שאת תרצי באמת ילדים את תדעי את הדרך לרופא ולטיפולים הנכונים לך.
אגב יש גם אנשים שלא רוצים ילדים בכלל, תבדקי עם עצמך האם את שם ? בלי רגשות אשם , תבררי עם עצמך בנחת למה ואיך .
בהצלחה ושבוע טוב

התשובה היא כן. אבל אולי לא כרגע

השאלה הזאת גרמה לי לחשוב מה עושה אשה דתיה שלא רוצה ילדים כלל? זה בטח מצב מאוד מסובך..

בלי קשר לדתיה או לו הרוב הגדול רוצה ילדים ואפילו רוצה מאוד, גם אם אחר כך יש מחשבות שאולי היה כדאי לחכות או "מה עשיתי לעצמי" ברגעי משבר מסויימים

אבל זה בהחלט הדבר הכי מדהים שאת יכולה ליצור, להביא חיים לעולם

 

אם אין לך את המוכנות לתת ולטפל בתינוק כרגע באמת שאין לך מה למהר רק לבדוק מה הבעיה

זה מאוד אינטנסיבי ומאוד מאתגר את הזוגיות וצריך להגיע לזה מוכן. לא ברמה של לדעת לטפל אבל כן ברמה של בגרות נפשית ולדאוג לאדם אחר

יש משהו שמפריע לי במה שאת כותבת אבל כנראה שאת באמת לא מוכנה לזה

וסליחה שאני לא יכולה לענות לכל אחת ואחת באופן אישי..

יצא לי לחשוב על זה בשבת, וגם לדבר על הנושא עם בעלי (שמאוד תומך)

הגעתי למסקנה עם עצמי שהסיבה אולי שאני לא רוצה כרגע ילדים היא שנורא נוח לי עכשיו.

עם השקט שלי. עם הדברים שאני אוהבת לעשות. 

נוח לי.

ואני לא יודעת אם אני מוכנה ללכת רחוק בדרך קשה ולהפך עולמות בשביל משהו (מישהו) שאני לא מכירה בכלל.

משהו שעוד לא קיים וידרוש ממני את כל כולי והעולם שלי כפי שאני מכירה אותו יתהפך לבלי הכר לתמיד.

אני באמת לא יודעת אם אני מוכנה לזה.

 

אני נהנית מהמחשבה שיהיה לי משהו שהוא רק שלי מעצמי (ושל בעלי) ומשתעשעת מהמחשבה על כל מיני שמות יפים לבנים ולבנות, על בגדים ונעליים חמודים וכו'

אבל זה הרבה יותר מזה.

ולזה אני לא יודעת אם אני מוכנה.

 

קראתי את כל התגובות שלכן ואני באמת לוקחת את העצות וחושבת שאני כן אלך לבירור רק לראות האם הבעיה אצלי ואם כן האם זה מה שאני חושבת.

לאן צריך ללכת קודם? רופא נשים? משפחה? סליחה על השאלה המטומטמת..

 

בהצלחה!

אל תפסיקי מסקנות, אני גם נשואה שנה וקצת ועדיין לא נקלטתי.
מי אמר ששלך אנדו בכלל? אולי את מכניסה את זה לעצמך לראש?

תרגעי תנשמי, כשתיהי מוכנה תפני לרופא
מקווה שזה יבוא טבעי, ואז כבר תדעי מה לעשות אני בטוחה! את נשמעת מקסימה

שיש לך בעיה ואת לא רואה רופא 3 שנים זה לא טפו טפו טפו זה חוסר אחריות! אם את חושבת שיש לך אנדומטריוזיס, לכי להיבדק! בלי קשר לילדים
מה היית אומרת למישהו שהיה אומר לך "נראה לי שיש לי דלקת אוזניים אבל כבר 3 שבועות לא ראיתי רופא"? שהוא משחק עם הבריאות שלו!
לגבי הילדים, אני הראשונה מתוך 8, טיפלתי בכולם, עשיתי מלא בייביסיטר, הייתי מטפלת מעון ואז מנהלת ותאמיני לי כשזה מגיע לשלך, את לגמרי חסרת ניסיון! רק תסתכלי על כמות השאלות שאני שואלת בפורום...

את יודעת כמה כוחות דרוש כדי ללכת לרופא פוריות? שתבנה את עצמה ותגייס כוחות.
לילד חשוב אמא בריאה נפשית.. לדעתי זו ממש לא חוסר אחריות. אלא פשוט פחד.

אמרתי בלי קשר לילדים. אנדו זו מחלה רצינית וחבל שתסבול במחזור סתם.

ואני מצטערת אם היא נפגעה(למרות שהזהרתי שאני אהיה חריפה בדיוק למטרה זו) אבל אנשים לפעמים צריכים שינערו אותם

א', זה לא שאני כבר 3 שנים חושבת שיש לי אנדו ולא מטפלת,

רק בזמן האחרון קראתי על זה ונהייתי מודעת שיש דבר כזה בכלל, עשיתי 1 פלוס 1 והגעתי למסקנה שייתכן שאין לי ילדים עדיין בגלל זה, בנוסף לעוד תסמינים של המחלה. יכול להיות שאם לא הייתי קוראת על זה לא הייתי מודעת לזה עד היום, כי מי הולכת לרופא נשים בגלל שיש לה כאבי מחזור? זה הרי משהו טבעי שיש לכולן ולא אמורה להיות בעיה בזה.

ה"טפו טפו טפו" היה על זה שלא הייתה לי בעיה אחרת שמצריכה רופא. (הרי אי אפשר ללכת לרופא מיד אחרי שמתחתנים בקשר לבעיות פוריות נכון? וגם אם כן אז הוא פשוט יצחק עלייך וגיד לך תנסי לבד קודם ואז תחזרי אליי אחרי שנה לפחות)

ואם לך היה כזה נסיון והיית כזאת חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות מול הילדים שלך עצמך תנסי לחשוב קצת מה מרגישה מישהי שבכלל לא הייתה לה גישה לילדים או לתינוקות ואפילו בקושי החזיקה אחד לפני שהיא נהייתה אמא וכמה חסרת אונים וידע היא מרגישה... במיוחד שאין לה את מי לשאול בטלפון באופן מיידי אולי חוץ מאיזה פורום

וגם תודה ל"בקרוב קרוב".

גורם לקושי בפריון, יש לי כמה ילדים שיהיו בריאים, אף פעם לא היה לי קושי להיכנס להריונות שלהם. רק עכשיו כשלא הצלחתי להכנס תקופה, אבחנו אצלי אנדו. ז"א שיש רמות באנדו ולא מחייב שגם אם יש לך, זה ימנע הריון. אצלי זה פשוט החמיר בזמן האחרון ואז הגיע למצב מונע הריון. לכי תבדקי זו יכולה להיות גם בעיית תזמון ביוץ קלה..

ולכן עדיף למדוד לתינוק בטוסיק ולא להתחיל לנחש..

מקפיצה!!

בת כמה היא?? זה ממש חשוב לדעת. אם היא תינוקת קטנטנה תשאלי מדחום ותמדדי בלי משחקים.

אם היא קצת יותר גדולה כל עוד היא לא קודחת, והיא שותה אז מקסימום יש לה קצת חום זה לא נורא.
אם היא סובלת/ אפאטית תתני לה אקמול בכל מקרה ..
אפשר לעשות מקלחת זה עוזר להוריד חום.

לדעת אם יש לה חום, במדידה מדוייקת דרך הישבן. חום 38.5 ומילה צריך לפנות למיון.
נסי להשאיל ממישהו או להגיע לסופרפארם שעוד פתוח.
רפואה שלימה!

חודש ושלושה שבועות

אין שופ דרך אחרת. ובמקרה שיש לה חום של ממש חייבים מיון
רפואה שלמה!!!

וזה שווה לגמרי. ממליצה בחום לקנות.
ראיתי את זה אצל כמה רופאי ילדים.
אין צורך בחיטוי, אפשר למדוד ילד / תינוק ישן, איו צורך בשיתוף פעולה, וזה לא מציק לילד בכלל.

קנינו לפני כמה שנים, ואני רק מברכת את הקניה הזו. למרות שזה היה נראה לי יקר... (200 ש"ח. נראה לי שהיום זה כבר זול יותר).


יש גם מדחומים בצורת מוצץ, או כאלו לאוזן. הם נחשבים לא כ"כ מדוייקים.
מוצץ היה לי אבל אף פעם לא הסכימו למצוץ אותו כשהיה צריך למדוד...

משתנה לפי הטמפ של החדר (זה בעיקר קריטי אם יש חימום או קירור בחלק מהחדרים

אבל בגיל כזה חום+צינון וחרחור- כדאי מאוד לבדוק עם רופא.

ממה שהבנתי כשיש להם חום הם הופכים לאדישים יותר, אפאטיים ולא בהכרח בוכים.
היא חמה בכל הגוף?
ראיתי שהיא פחות מחודשיים, אז רוצי לקנות מד חום ותבדקי זה ממש חשוב. אם יש לה 38.0 את חייבת לההביא אותה למיון

יכולים להיות טיפה חמים באופן טבעי
לפותחת... בגלל שהם קצת חמים באופן טבעי יכול להיות שתרגישי עם היד וזה לא באמת חום ..את חייבת שיהיה לך מדחום בבית
תמדדי על הבוקר אם לא מדדת עדיין

אמרו לי 38.0 לטוס! לחדר מיון
וזה היה רק לפני כמה חודשים

קטנים? שהו בפגיה? אולי לכן כך הייתה ההנחייה.

אצלנו בפגיה אמרו שהחום אצל תינוק צריך להיות בין 6.5 ל7.5! כשאצל מבוגר 7.5 זה כבר חום....

עשו לכל הנשים שמשתחררות באותו יום הדרכה לפני שיחרור
והיא ממש הדגישה את זה. אמרה בפירוש שעד גיל חודשיים ברגע שיש חום של 38.0 לרוץ מהר לחדר מיון

בכל מקרה חייבים להחזיק מדחום בבית

לא השתנתה אצלי בין פג לילד רגיל...

אבל תכלס, בגיל הזה גם 38 היה מכניס אותי להיסטריה

צינון עלול לגרום להעלאת חום, גם ללא מחלה.
וגם לסטורציה נמוכה.
היינו ככה על סף מיון.

צריך לקחת מי מלח ולנקות לה את האף.
אצלינו הרופאה עושה את זה בקופ"ח. רוב הרופאים לא יודעים לעשות את זה.
להטות את הראש הצידה ולהזריק מי מלח לאף.
גם אם לא עושים זאת במומחיות עד כדי שהצינון נגמר, לפחות עוזרים לתינוק לנשום.

 

אז אתמול, באופן מפתיע,

נעלם החום, 

וגם אני לא שומעת חרחורים יותר.

טפו טפו טפו.

 

איפה קונים מי מלח לתינוק?

ומדחום גם איפה? 

מי מלח בכל פארם או בית מרקחת אפשר לקנות מי מלח בטיפות לאף ןאפשר לקנות בבקבוקונים (כמו שקונים להנהלציה) גם להם יש פיה שמתאימה לטפטוף לאף

מדחום בפארמים בתי מרקחת חנויות לתינוקות את הפשוטים יש גם בכל סופר

אצלינו בלאומית מבקשים מרשם מהרופא.
וקונים בקבוק של 100 מל. של מי מלח לעירוי. משתמשים עם מזרק ומחט. יוצא בערך שקל או שניים לבקבוק.
הבקבוקונים הקטנים עולים מאוד יקר ומיועדים למצב שמטפטפים קצת, לא ששוטפים את האף. הרופאה שלי משתמשת ב50 מל. לשטיפה בשימוש אחד!

יש מצב שתפרטי יותר?
אולי יש עדיין על מה לעבוד.
וסליחה על השאלה, אבל, המשכתם להביא ילדים גם כשלא הייתה אהבה והתאמה?

שהייתה אהבה והבאנו את כל ילדנו מתוך אהבה.
לגביי התאמה ניסינו לעבוד על זה כל השנים חשבתי שאהבה ומשיכה זה הכי חשוב ואת זה יש. ועם השאר אתמודד.אבל היום הגעתי למסקנה שאני לא יכולה להתמודד עם זה יותר.זהו.

אוהבים אבל לא בהכרח מסתדרים.
כמובן שבצמתים לא פשוטים (כמו אחרי לידה) הקשיים מתעצמים יותר. את צריכה המון תמיכה, ולא מסוגלת להכיל שוני. ואם את לא מקבלת סיוע מספיק- את מרגישה שאי אפשר להמשיך ככה. הכי נכון.

אבל האמת, אני לפני כמה שנים הבנתי שכבר לא אהיה מסוגלת לעזוב אותו.
כמה שקשה לי- אני פשוט אוהבת.

הקשיים לא פחתו מאז
אבל ההבנה הזאת נתנה לי עוגן, ואפילו שלאחרונה היו לנו שלוש שנים מאוד אינטנסיביות מכל מיני סיבות, כולל לידה, הזוגיות שלנו התהדקה מאוד ולא נסדקה בכלל.

מאחלת לך שגם את תרגישי כך.
ארבע שנים מספיקות בשביל לעבור תהליך כזה אחרי כל מה שצברתם ביחד...

אבל קודם כל טפלי בעצמך. ותדרשי את מה שמגיע לך אחרי לידה. אל תוותרי. בעיני העמידה על שלך היא חלק מהמפתח לזוגיות טובה (כן! ויתור אולי נשמע טוב, אבל פעמים רבות מביא לתוצאות הפוכות!). תמיכה אחרי לידה היא צורך בסיסי וקיומי. לא תוכלי להמשיך בלי לקבל אותה, ובעלך חייב את ההכוונה שלך (לפעמים באסרטיביות!!) כדי לדעת מה הצרכים שלך לאחר לידה. לא תמיד הוא מראה נכונות. אבל אחרי שימלא את המוטל עליו גם הוא ירגיש הרבה יותר סיפוק ושמחה. כי מילא את תפקידו.
ואחרי שתתאוששי- אולי יהיה כדאי לשקול טיפול זוגי.

נשמע שאת ממש מרגישה אנטי חזק אליו.
כמו שאת אומרת- גם בלי קשר ללידה.
ואולי הלידה רק מעצימה את המצב...
כואב לשמוע שאת סובלת ככ הרבה זמן. כואב מאוד!
את אומרת שהנישואים שלכם הם טעות.
זה ממש מרגיש שאת לא רואה משה טוב (אולי חוץ מהילדים) בו עצמו, או במה שהולך ביניכם.
זה לא פשוט.

אתם הולכים לייעוץ?

בלי קשר לייעוץ זוגי, וגם בלי קשר ללידה,
יש עניין אחד בדרמות:
שזה בד"כ מצריך שני שחקנים.
ונכון שאולי הוא דרמטי יותר,
ומושך אש יותר,
ונכון יותר להתחיל בדרמה,

אבל שימי לב לאיך שאת מגיבה לדרמה שלו.
האם גם את מגיבה בצעקות?
משתמשת במילים קשות?
מציבה לו אולטימטום?
מאיימת להתגרש?
מאיימת שלא "תתני לו"...?

אם את מגיבה לדרמה שלו בצורה דרמטית,
את בעצם מזינה את האש.

יש לי עצה בשבילך,
כמישהי דרמטית בעצמה,
הכי עוזר לי זה לזכור,
בתוך כל הכעס, בהר הגעש שמפעפע בי,
שאני צריכה גבול.
לא להשתלח בו- גם אם הכי בא לי
וגם אם לדעתי מזה מגיע לו!
לא להשתמש במילים קשות, גם אם זו הדרך היחידה שהוא יבין כמה זה פגע בי.
זה לא עובד!
המילים הקשות והאיבוד רסן שלך רק יגבירו את ההתבצרות שלו.
הוא יגיד שאת (!!) מפעילה נגדו מניפולציה רגשית.
או שהוא יחזור ויטען את כל אותן טענות נגדך כשהוא מתעלם מרגשותייך.

(כל זה שב ואל תעשה).

מה שטוב לעשות (ושוב, כאחת שבאת חיה בדרמה),.
זה לדבר על הדברים ישר אחרי הפיוס.
זה לא לחכות שהנושא שעליו מתפוצצים יחזור שוב
טיפוס אתכם ב"מאני טיים". כשהדברים כבר קורים אז שוב הפצעים נפערים וקשה לדבר ולא לריב.
תמיד תמיד לשאול את הבעל, כשהוא בקטע טוב: אז מה למדנו מהריב שהיה?
ואם הוא לא משתף פעולה, תשאלי את עצמך מה למדת מהריב הזה. זה כל כך חשוב..

לצערי, מהריב שהיה לנו,
שאני יכולה להגיע למילים קשות,
כאלו שלא האמנתי על עצמי שאומר.
כואב, אבל זו האמת.

בקיצור, מאחלת לכם ימים שקטים ורגועים,
לייעוץ תמיד עוזר.

מבלי להפחית מהקושי והכאב שלך,
אני רק אומרת שעכשיו את אחרי לידה.
וזו תקופה שיכולה להיות מאוד רגישה ומטלטלת.
לא חושבת שזה הזמן להגיע למסקנות מרחיקות לכת.
מציעה לכם ללכת לייעוץ זוגי. ולנסות לשתף את בעלך בתחושותייך

ליאן- חודש אחרי לידה זה שיא הקושי!
הקושי הזה מתפרץ במגוון תחומים. אולי גם לבעלך התקופה הזאת קשה וחוסר ההתאמה צף ומציף דברים ונראה שאין מצוא.

מה יהיה עוד 4 שנים, רק ה' יודע.
כרגע יש פה אותך, תינוק/ת, בעלך והילדים האחים הגדולים...
תשתדלו לתת לכל אחד את המרחב שהוא זקוק לו! גם אם זה לקחת עזרה חיצונית.. להקל על הנפש.

לדעתי, אל תשתפי אותו כרגע ב"מסקנות", תנסי למצוא לך מקום אמיתי וכן לפרוק ולהתייעץ ושיעזור להכיל את הקשיים.

מקווה שתתאוששו כולכם במהרה!

כוונתי היתה לשתף בקושי..

ממש ממש קשה לשמוע
האם מדובר בחוסר התאמה לדעתך או במידות רעות שלו?
אין מקום ליעוץ? אם ממילא את הולכת להישאר כמה שנים לא חבל לעבור אותן ככה? אולי יעוץ יעזור ולו רק לשפר את חייך בהווה?

את מעדיפה את החיים לבד מאשר איתו?

את מעדיפה לגדל ילדים (הגם אם לבד) מאשר ביחד איתו?

את מעדיפה להזדקן לבד מאשר איתו?

 

החיים מלאים בדרמות. אם לא בגלל הבעל אז בגלל הילדים. ואם לא בגלל הילדים אז בגלל המשפחה המורחבת, או בגלל העבודה וכו'. אלה החיים שלנו, ואנחנו כאן כדי לעבוד...

אז עכשיו את סמוכה מדי ללידה - זה קשה מדי להתחיל לעבוד עכשיו. אבל אל תחליטי החלטות. בכל מקרה צריך לנסות הכול לפני שמפרקים חבילה.

אני אמנם לא מאלה שמאמינים ש"האהבה תנצח" וכו', אבל במקרה הזה נראה לי שזה בסיס טוב: אם יש ביניכם אהבה, אז אולי יש אפשרות לגשר על הפערים בהתאמה. צריך הרבה עבודה בשביל זה - ייעוץ זוגי ומוכנות עצמית מצד שניכם - אבל אפשר וצריך לנסות.

 

(ורק הערה קטנה, במחילה: נשמע קצת שאת מתייחסת לבעל כאל "מכשיר" לעזרה עם הילדים... בדיוק כמו שנשים לא אוהבות שמתייחסים אליהן כאל "מכונה להבאת ילדים", כך גם גברים לא אמורים לקבל יחס כזה...)

 

בהצלחה לך!!

היינו בעבר בטיפול זוגי. זה נגמר בזה שלאחר כמה חודשי טיפול הוא רב עם המטפל. כי לא אהב משהו שאמר.
והמטפל דיי התייאש. הוא לא רצה לדחוף אותי לגירושים אבל דיי רמז לזה.
ומדובר על מטפל מקצועי ששמו הולך לפניו.
בכל מקרה חושבת שטיפול זוגי כבר לא יעזור. אולי טיפול אישי שלו כי זה דיי מידות רעות שלו ולא משהו אישי כלפיי.
הבעייה שהוא לא מוכן לשמוע על זה וטוען שהוא מושלם.
וזהו. מקווה שיהיה לי את הכוחות למשוך איתו את השנים הקרובות עד שהילדים יגדלו.
תודה רבה.

שהצטיירה בתחילה...

אם כך - אז לא רואה טעם לחכות ולסבול

 

אז לדעתי תמצאי דרך בחכמה שילך לטיפול זוגי.
בסוף אנשים כאלה בעצמם סובלים מעצמם...הם רק צריכים לפקוח עיניים ולהודות בזה

תקופה של אחרי לידה היא תקופה סוערת, הורמונלית ומטלטלת עבור כולם.
ממליצה לא לקבל החלטות נמהרות לפני שעוברים עשר חודשים מהלידה (בכל מקרה את לא ממהרת, אז אל תמהרי גם עם ההחלטה).

וכמו שכתבו בשרשורים אחרים זוגיות טובה היא הרבה עניין של עבודה, תעשו משהו...

גבוהה (נדמה לי 4 פעמים בשעה) מעל שעה או מתגברים תלכי להבדק

תשתי הרבה ותנוחי

וגם כי אני לא שתיינית מטורפת לאחרונה... סתם רציתי לוודא האם הכאב הוא הגיוני... אז סבבה, תודה!

מוקדמים וללידה מוקדמת

והכאבים האלו מזכירים לי שאני כנראה לא שותה מספיק... עכשיו מילאתי עוד בקבוק מים... אבל הכאבים ממש מציקים אוף!

ואני במכבי אבל בעבודה באשדוד... לאן פונים? מישהי יודעת???

אפשר להגיע למרכז בריאות האישה או להתקשר למוקד והם יפנו אותך לאן ללכת

לדעתי באשדוד יש מוקד תתקשרי למוקד אחיות ותשאלי הן ידעו להפנות אותך

בעקרון אני זוכרת שלפעמים לוקח שעתיים עד שהחום יורד...וגם אז לפעמים יורד רק מעלה אחת.. ככה שאם יש 39 עדיין אחרי נורפן יש חום..

נראה שכואב לו משהו? מוצנן? משתעל?
אולי מקלחת פושרת יכולה קצת להקל. ולשתות הרבה..
ולקבוע תור לרופא.

רק נרות הורידו משמעותי את החום

המקלחת!!

של שלשול וחום כדאי ללכת לרופא

הלילה היה לא משהו בכלל וגם הבוקר. עכשיו נראה יותר טוב. הלוואי 🙏🙏
רופא אמר שזה פשוט ווירוס ואין מה לעשות רק לחכות 😳

וגם אצלנו נרות עבדו טוב בגיל הזה..
לגבי הצינון אפשר לעשות כל מיני תרופות סבתא כאלה לפתוח את הנשימה..
לשים בצל חתוך בחדר, להרתיח קומקום עם אדים בחדר וכו'

בהצלחה!

אם יש הריון זו שאלה לרופא

המניעה נמוכים

עוד אפשרות זה דיאפרגמה אבל היא בעדיפות נמוכה מבחינה הלכתית ולא כל רב מתיר  גם הבנתי שרוב המשתמשות משתמשות יחד עם שמ"פ וזה לא אפשרי כ"כ בהנקה

 

אני ממליצה על התקן נחושת ג'ניפיקס

אחוזי מניעה גבוהים יחסית.

ה"בטוחים" בלי

אם זו חברה שמציעה מספר מידות

היא הקונוס עצמו ולא החור של הקונוס יש מקטינים מסיליקון

איך אני יודעת מה הבעיה?

לקונוס, נשאבת יותר מדי פנימה ולא נוצר וואקום טוב, סימן שהקונוס גדול מדי.

את יכולה לקנות רק קונוס קטן יותר

אולי לא חיטאו טוב ונידבקת במשהו

שיגידו לך מה זה יכול להיות
הייתי האמת שמה משחה נגד כוחות דבר ראשון והולכת לרופא עור מחר במידה ולא נעלם

אני שואלת כי אני לא בטוחה אם זאת תופעה נפוצה אחרי לייזר או לא. אם זה חריג אקבע תור לרופא משפחה

מניחה שאת לא אוכלת מוצרי חלב כל שעה-שעתיים

את לא חייבת לקחת עם האוכל, פשוט תחכי שעתיים לפני שאת לוקחת ושעתיים אחרי

הרי הרופאה אמרה לי.
ואכן רוב התזונה שלי מורכבת ממוצרי חלב ולא בשר כרגע

ברזל לא נספג טוב עם מוצרי חלב וקפאין

זה לא קשור לסוג הברזל

יכולה לקום בלילה ולקחת

אם הרופאה אמרה, מן הסתם שהיא יודעת יותר טוב ממני.

גם לי הרופאה אמרה את זה על הפריפול

ואל תוותרי כי זה אחרי חלבי.

אם זה לא יספג?

אלא הספיגה פחות טובה.

ובשביל ההרגל.
כי כשלוקחים יום כן יום לא בד"כ זה הופך ליום לא יום לא.

סופהרב. הבנתי שאין לו הגבלות מזון והוא מעולה

יש ברזל נוזלי. שכחתי את השם.
מבחינת חלב לא מכירה..
בהצלחה!

הוא נוזלי ונספג מעולה

אבל לא יצא לי לקחת אותו עם חלבי הרבה.
והוא לא גדול (גם לי יש קושי בבליעה בהריונות עם הבחילות) ואפשר גם ללעוס אותו.

הוא בא באבקה, אז אין בעיה של לבלוע כדור (גם אני לא משהו בבליעת כדורים) והבנתי שאין לו בעיה מבחינת אוכל ושהוא נספג ממש טוב בגוף. החיסרון- הוא קצת יקר, אבל הרבה פעמים יש מבצעים עליו, ואולי בקופ"ח הוא במחיר זול יותר

קודם כל יכול להיות שאם תעבירי יישן יותר טוב ובכלל לא יתעורר.. ויכול להיות שכן יתעורר ובהתחלה לאחיו הגדול יהיה קצת קשה ומתעורר מזה אבל תוך כמה ימים(לפחות אצלי) הם יתרגלו אחד לשני ולא יעירו אחד את השני.. ואולי תנסי קחי שבוע נגיד שמבחינתך זו הסתגלות ומקסימום תחזרי אליך.. בהצלחה

ועוקבת

 

והגדול פשוט ימשיך לישון?
אני נראה לי יקפוץ מכל ציוץ

כשילדים ישנים חזק הם ישנים חזק ממש..
אני גם חששתי מבכי שיעירו טלד את השני וזה בקושי קורה.
כשהעברנו את הקטן לגדול (אמנם בגיל יותר גדול, קרוב לשנה) זה היה ממש טוב והכניס אותם לשיגרת שינה טובה כזאת. הם לגמרי מתרגלים. בהצלחה

נניח 0615 כזה, ורק אם הפיצית ממש צועקת.

וכבר שנתיים+ יחד
לפעמים לא
אבל הרבה פעמים כן
גם כשבת השנתיים בוכה מהחדר הסמוך

אבל לקראת הלידה כנראה אעביר את השלישית לחדר של הגדולים..
ולא יודעת מה יהיה..היא תתעורר.. אבל מקווה שתתרגל...
אבל אין לי ברירה כ''כ כי חייבת להוציא את הקטנה מהחדר שלנו ..ונח לי שתינוק בחדר נפרד כי ישנה גם במשך היום וגם בשעות אחרות מהגדולים

כשהגדולה (בת שנתיים וחצי) בוכה בחדר שלה, התינוק מתעורר בחדר שלי!

וכשהתינוק בוכה לרוב הגדולה מתעוררת גם כשהם בשני חדרים נפרדים!

אני ממש רוצה להעביר את התינוק(בן 9 חודשים) לחדר של הגדולה אבל אין לי כוח לקום 10 פעמים להרגיע את שניהם באמצע הלילה.

 

הברווזון (שנה וחצי) מתעורר בלילה, אם הוא בוכה קצת הגדולה (4) לא תתעורר, אבל אם הוא לא נרגע מהר (כי אבא או אמא מתעקשים לא להוציא אותו מהמיטה) היא בהחלט תתעורר. כנ"ל כשהוא מתחיל את היום ב5-5 וחצי בבוקר.

ראשונה- בול בתאריך
שניה- שבוע 39
שלישית- שבוע 38
רביעית- שוב שבוע 39
חמישית- שבוע 41

בלידה שניה זה די הפתיע אותי, הייתי בהתכווננות ללדת בתאריך כמו הקודמת, אבל בקטע של הפתעה טובה. 

הלידה הראשונה בדיוק בתאריך (התאריך שאני חישבתי לעצמי, לא זה של הרופאים), והלידה השנייה בתחילת 39 - כשהיו לי כמה וכמה תכנונים לשבוע האחרון הזה של ההיריון... אבל בהחלט הפתעה טובה!

שלוש לידות בשבוע 39, שתיים בשבוע 40 (הראשונה בדיוק בתאריך, והאחרת כמה ימים אחרי), ואחת בשבוע 34 (תאומים).

לפני הלידה הרביעית הייתי אצל רופאה מומחית שאמרה שאפשר להסתכל על הלידות הקודמות כאינדיקציה לשבוע הלידה של הלידות הבאות. 

הראשון יום לפני התאריך, אז שבוע 39
השניה בשבועמ40 פלוס 3... וואו הציפייה הייתה נוראית!! הייתי בטוחה שאני אלד הרבה לפני...

ראשונה 38+1 (אחרי השראת לידה)
שנייה שבוע 40 (הייתי בשוק שעברתי את התאריך אחרי שכל ההריון היו לי התכווצויות וצירונים)
שלישית ב36 (ושוב הייתי בשוק כי לא חלמתי שאלד מוקדם אחרי ההריון השני בלי שהיו סימנים מקדימים)

הכי מוקדם שבוע 36 (לידה חמישית)
הכי מאוחר שבוע 42 (לידה עשירית)
וכל השאר בכל הטווח שבאמצע. ממש לא לפי סדר. בקיצור- אף פעם לא היתה לי שום אינדיקציה לדעת מתי זה יקרה... מתסכל...

התבלבלתי יותר
נשאר רק לחכות..

ונכון יש כסאות יותר ביטיחותיים מאשר של איקאה

אולי הרצועות לא מספיק מתוחות עליה? אמורים להקטין אותם מלמטה

אצלי מכל הכסאות שניסינו הם הצליחו לצאת ולא משנה כמה חזק שמנו את החגורה.
והכסא של איקאה היה אחד הלא בטיחותיים מבחינתי... (גם אם לא ניסו לצאת ממנו הוא היה ממש לא יציב)

הכיסא לא הכי בטיחותי בעולם....

שמצופפת את שטח הישיבה, ככה שהתינוקת תהיה קרובה יותר למגש, ואז כנראה לא תוכל להיעמד בקלות כ"כ.
הקשירה של הכיסא היא רק מהצדדים, נכון? יש כסאות שהקשירה היא מ5 כיוונים, כמו של עגלה.

אם הפסקת להניק, אז למה את לוקחת מיקרולוט ןלא גלולות רגילות? הגלולות של ההנקה כמו המיקרולוט גורמות לדימומים יותר מהגלולות המשולבות הרגילות. גם אחרי תקופת ההסתגלות הן יכולות לגרום לדימומים לא סדירים.
כמה זמן את לוקחת מיקרולוט?
יכול להיות שזה דומה לביוץ- שזה אכן יכול להיות ביוץ אבל גם.הגיוני שהגוף מדמה ביוץ בהפרשות , זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו הפסקת הנקה ונטילת גלולות או פטריה .
לגבי מוך- תשאלי רב אם זה אוסר אז יש שמתירים את זה נקודתית.
והכל הגיוני אחרי לידה... הגוף מתנקה .. כמה זמן היה המחזור הראשון?

המשכתי עם מיקרולוט כי היה לי אחלה איתן. לא ידעתי שה גורם ליותר דימומים מהרגילות. לוקחת כמעט 4 חודשים ורק בשבוע הראשוןהיה דימום.
בנתיים הדימום הנוכחי ממשיך כמו מחזור.. הרבה דם.
המחזור שלפניו היה שבוע ויום.
בקיצור מומלץ לעבור לאמצעי אחר...?

יעילות

אם גלולות או נובהרינג, בעד פחות הורמונים...
יודעות אם יש הבדל משמעותי במחיר? צריך גם מרשם מרופא לנובהרינג? ומשיגים בבית מרקחת רגיל?

אני אחרי שהורדתי ההנקה והתחיל כתמים לקחתי נובהרינג והייתי ממש מרוצה
הרבה יותר נוח מגלולות שמים בנרתיק וזהו. וגם מבחינת הורמונים פחות. יש תופעות לוואי

והקפדתי לקחת בדיוק על הדקה, ולא היו כתמים או דימום ואין שום ירידה ברמת ההגנה

להניק או אחרי כמה חודשים נקיים לגמרי התחילו פתאום הדימומים
לא נשמע משהו חריג אם זה מה שאת שואלת
גם להפרשות שדומות לביוץ יכולות להיות הרבה סיבות אחרות

אם אתם בבירור רפואי, אז נראה לי שאפשר להיות רגועים.

קצת מוזר.. עשיתי ביום ראשון

ואולי פגע במשהו חס וחלילה

(וואי הייתי מתעלפת במקומך... איזה חוסר אחריות במעון.)

אולי הוא פשוט חטף וירוס ארוך של שבועיים?? בינתיים לא נראה שיפור

לוקח לגוף הרבה יותר זמן להתאושש.
זה יכול להתחיל מוירוס ולהמשיך בשלשול בשל הפגיעה במעי שנגרמה מהוירוס ולוקח זמן למעי להשתקם.
אחת הבנות שלי הייתה בגיל כמה חודשים (קצת יותר, לא זוכרת בדיוק. בסביבות 8 חודשים נראה לי) עם שלשול שבועות! כל הבדיקות היו שליליות. בסוף הלכתי לרופא גסטרו ויום לפנ השלשולים פסקו.
אבל הוא גם אמר שזה לא המשך המחלה אלא עניין של התאוששות המעי.
רפואה שלימה!

זה לא כזה נורא..
אם זה היה יום יומיים זה היה עוד מסתדר. כי בטח העמיס לו על הקיבה
אבל שבועיים?! לדעתי את צריכה לראות רופא

בגיל 4 חודשים ששלשל שבועיים!
הוא תפקד כמעט כרגיל והיה נראה בסדר גמור אז לא דאגנו בקטע הזה.
חיפשנו מידע והבנתי שתינוקות יכולים לשלשל עד שבועיים ושום דבר לא יעזור (הוא על מטרנה וניסינו לשלב צמחית ולא עזר). אחרי שבועיים זה אכן עבר בהדרגה.
אם זה ממשיך יותר זמן כדאי להתייעץ.
בהצלחה!

בדיוק עברתי את זה עם התינוק שלי, באותו גיל.
שילשל 3 שבועות. הרופאה אמרה שזה נורמלי, ובגיל הזה לוקח הרבה זמן לעבור, אפילו חודש. עשינו בדיקת צואה ליתר ביטחון, יצא תקין.
תשמרי על העור העדין שלו בעזרת משחת אורה קרם.

נתנו במעון מרק טחון למרות שאמרתי להם שעדין לא התחלנו
אז אמרתי טוב אתחיל כבר בבית.. מאז היציאות שלה על הפנים
הריח
הצבע
הכמות ...עושה. מלא פעמיים ביום
כרגע הפסקתתי עם הטעימות כל הישבן שלה היה אדום ממש
אני מחכה לשיפור של היציאות ואז ננסה להמשיך

תשמרי אותה למקרי חירום.. ובד"כ- עדיף אורה קרם וכד'...

אז תלוי עד איזו שעה עושים אצלכם בדיקות דם

כל מרפאה זה אחרת.