פורום הריון ולידה (עמוד 3162)

הבנתי שזה הרבה גנטיקה אבל שהקרמים גם עוזרים..

כל פעם דמידהי פה מבקשת המלצה לקרם נגד סימני מתיחה, כולם ידר מייאשות ואומרות שזה גנטיקה וככה גם אני התייאשתי.
אבל לאחרונה מידהי פה כתבה ואני ממש מודה לה ומשתפת לטובת הרבות.
היא כתבה שממש עוזר למרוח בוקר וערב.
לקחתי קרם גוף הכי פשוט (של ללין) והתחלתי למרוח בוקר וערב וראיתי דיפור תוך שבוע! העניין הוא כנראה התמדה.
בעבר המלצתי על שמן קוקוס, אבל לי אישית יותר קשה להתמיד עם שמן מאשר עם קרם.
קיצר, לא מדנה איזה קרם, אבל תתמידי!! בהצלחה!
ועוד משהו, בתשיעי זה ממש עוזר, כי יש הרגשה ממש כואבת שהבטן נמתחת והקרם ממש מרכך את זה, לפחות מניסיוני.

גם לסימני מתיחה שנשארו מהיריון? זאת אומרת תקופה אחאי הלידה?..
ואגב. לא טוב בכלל להשתמש בכל קרם גוף בהיריונות כי הם מכילים כל מיני דברים שיכולים להזיק לעובר. אני קבוע משתמשת בקרם גוף של סבון ובתחילת ההיריון נאלצתי להפסיק כי הבנתי שזה לא טוב

כמה חודשים אחרי הלידה

וגם זה עזר להם לדהות כמה חודשים אחרי הלידה.

מצד אחד "להתחיל מהתחלה" כותבת ששמה קרם גוף, מצד שני "בעצמי" כותבת שקרם גוף יכול להזיק.. דווקא הסתכלתי על הקרם גוף שלי מללין ולא כתובה עליו אזהרה שקשורה להריון..
ועוגת שוקולד- ממש תודה! כדאי לשים גם בשלבים הראשונים של ההריון או רק ממש כשהבטן גדלה נמתחת?

ולא תיוג...

כמו שמן קוקוס/ נבט חיטה.
אבל לצערי לא הצלחתי להתמיד איתם, כי זה נמרח פחות טוב מקרם ומשאיר את העור ממש שומני.
אם את מצליחה להתמיד ולמרוח באופן יומיומי שמן, זה הפתרון הכי טוב.
ולכל אלה שכותבות שגם ככה אין להם סימנים, אני ממש הרגשתי איך זה מגמיש את העור, ולדעתי זה ממש הגיוני שצריך לתת לו שומניות בצורה מסויימת אחרי מתיחות כאלה.
קיצר, במבט לאחור הייתי מקפידה על מריחה ממתי שהבטן מתחילה לגדול (עכשיו כבר אבוד לי, אבל זו המסקנה שלי..)

אני שמה פעם פעמיים בשבוע וזה ממש עוזר. שמתי רק באזור הבטן והיא חלקה לגמרי, אזורים אחרים לא שמתי ומלא סימנים... נירא לי הוכחה די ברורה שעלי זה השפיע
משתמשת ב "שמן למניעת סימני מתיחה של וולדה"

שלושה היריונות ויש לי סימני מתיחה בעיקר במתניים (לא מרחתי כלום).

לא יקר. לי היה יעיל. כי על איזורים אחרים בגוף יש לי כן סימני מתיחה. הרגשתי שהעור ממש מתרכך בעזרת השמן ולא "נשבר".
היה לי גם מזל שהבטן שלי לא הייתה ענקית

שאין את הקשת שמאפשרת לראות את התינוק...
אם את מוצאת עם קשת תעדכני אותי למה גם אני רוצה

ברור שאני רוצה עם קשת.. בלי זה אפשר כבר לשים סתם שמיכה😅

אם את בירושלים ראיתי במלחה שיש להם סניף.
וראיתי בעוד קניונים, מה שזכור לי עכשיו-ראשון לציון.
הכי טוב לגגל ילדונים קוראים להם.

עלה 80-90₪, ממש מרוצה, עבר כמה כביסות, מאוד נוח

מכירה בשומרון

פני אלי בפרטי

שכחתי את שמה מקום מעולה מחירים מעולים

יש לי כזו, זה ממש נח, רק קצת חם בקיץ כי זה בד אטום ולא טטרה, אבל אין מה לעשות...

תכתבי את השם בגוגל יש שם מספר

בירושלים, יש להם גם פייסבוק

איפה את בארץ?

שאפשר גם אחרי כמה ימים רק כמובן שעדיף כמה שיותר סמוך לשאיבה. רק תזכרי שתאריך לחלב הוא מיום השאיבה לא מיום ההקפאה.

תודה רבה!!
החלב הכי יקר בעולם

זה מייבש

נפל עלי צינון איום

הנקתי תקופה ארוכה וזה היה אחד הקטעים המבאסים בה. אפשר לקחת משככי כאבים אחרים לא נוגדי צינון שלפחות לא יכאב.

אפשר עוגה אחת?

אם יש עוד אחת מיותרת אני אקח

ממש להעריץ אותך! את חדשה בעסק הזה וכבר מתקתקת את הכל!
גם אני מגיעה גמורה לשבת תמיד.. ולא מצליחה לוותר על דברים שתכננתי... יום שישי זאת עבודת מידות מבחינתי...

מנסיון

כי חוץ מעוגת שוקולד פושטית נכנס להם לבטן רק קנוי.. וחלבי רק רבע לשבע.. מפונקים! כבר אמרתי?... הכנתי לפני כמה שבועות פחזניות- לא נגעו. עוגת שמנת פירורים - לא נגע. בקיצור למדתי לא משקיעה מראש חבל על העבודה והזמן שלי..

עותק של הזמנה לרכישת הספר במבצע

ספר של תמר כהן, שמעתי עליה הרבה המלצות- איך להתארגן לשבת ברוגע

את זה אדם נושם וחי וזה החשוב שתשארי בריאה

לא יודעת אם עוזר, אבל גם אצלי ככה... שוכבת במיטה, בוהה בבלאגן ובלכלוך ואיו לאל ידי מה לעשות... מתסכל מאוד!!!

מה שעוזר לי זה לדעת שזה עובר בדרך כלל בסוף שליש ראשון, מקווה שגם אצלך ככה...

ואז אני מתנפלת על הבית במבצע שלא מבייש את פסח...

בינתיים זה לבלוע את הרוק, לנשום ולזכור שיש מטרה לכל הקושי הזה... בהצלחה לנו!

כי זה עלול ליאש אבל לא אני עוצרת ומזכירהנלי את המטרה
זה מרגיש כל כך חסר אונים ,לא פשוט בכלל.

ובהמשך זה אותה סיטואציה רק שאת בתשיעי/ אחרי לידה......

חיבוק! זה באמת לא נעים...

תנסי להקל על עצמך מה שאפשר, חד פעמי, מנקה, בייביסיטר, סנפרוסט, טבעול...

לאט לאט .
תרשי לעצמך, תורידי הילוך.
אם אפשר עזרה בתשלום, וגם אם לא כלום לא יקרה!
ההריון שואב כוחות אדירים, אז שיאכלו אוכל פשוט ( כן לפעמים גם קורנפלקס זה ארוחת ערב)

יוצא שהם אוכלים קוסקוס משקית וירקות כמעט כל יום

"פרויקט שיקום שכונות". בטיפה כוחות שיש מכינים אוכל הכי פשוט (סויה, קנוי וכו') ומכבסים בגדים (ומודים להקב"ה שיש לך מכונת כביסה ואנו לא אוחזות 70-80 שנה אחורנית....

ואם נשאר עוד טיפה כוח משתמשים בו לדמיין שיום יבוא וה10-12 שבועות הראשונים יעברו...

חיבוק ובהצלחה

תבכי!!!!!!!!! אני גיליתי שזה ממש עוזר לי...
פשוט מתפרקת לבעלי או לאמא שלי ולפעמים סתם לעצמי! אבל תחסמי את עצמך!
את נורמלית לחלוטין!!

אני ככה בתחילת הריון, ואחרי הלידה. מרגיש כאילו הכל מתמוטט, השגרה מתפרקת והכל יוצא משליטה (ואני מאושרת מאוד מההריונות!!!!!!)

אני תמיד אומרת לעצמי שזו תקופה שעוברת, למרות שבאותו רגע קשה להאמין בזה, אבל עוד כמה שבועות המצב יהיה הרבה יותר טוב בעז"ה.

ועד אז תרשי לעצמך לבכות ולהתלונן! בשביל זה יש את הפורום (בין השאר😎)

הרופאה הסבירה לי בעבר שזה קשור לסחוס- להתרחבות יתר של האגן.

זה נקרא סימפיזיוליזיס.

כדאי להתייעץ עם הרופאה שלך.

יש בנות שמקבלות בעקבות זה שמירת הריון, אך כמובן רק אם זה מצב ממש גרוע .

 

הרופאה שלי בעבר אמרה שאין מה לעשות וסבלתי מבלי לטפל. אחרי הלידה זה חלף ועבר. (הייתי אז טרייה בהריון ראשון- לכן לא שאלתי הרבה שאלות ...)

תבדקי את זה מול הרופאה שלך , לא בטוחה שאין מה לעשות.

תרגישי טוב

למה את חושבת שהוא רזה?

בגיל חצי שנה אמורים להכפיל משקל לידה, זה אומר שבגיל חצי שנה הוא אמור לשקול 7. 

יש לך עוד חודשיים שהוא יעלה קילו אחד, שום בעיה

זה שהוא עלה המוווון בחודשיים הראשון ואחר כך התמתן זה לא נורא.

 לא קורה עכשיו כלום, עכשיו את זורקת את כל הדאגות לפח וממשיכה להניק בשלווה גמורה, 4 חודשים 6 קילו זה תינוק שמנמן ובריא!

ממש לא רואה צורך לשלב מטרנה במיוחד אם הוא רגוע מתפתח וממלא חיתולים כמו שצריך. חבל שההנקה תהירס.

זה ממש לא נחשב רזה
אף אחד מילדי לא הכפיל משקל לידה בחצי שנה
הבן שלי בן 3 עוד מעט ועדיין לא שוקל 11 קילו. זה רזה..
נראה ששלך בדרך להכפיל וזה יפה מאוד

נשמע ממש דומה המשקלים למה שקורה אצלי. גם באותו גיל. וגם השינה בלילה.
טיפת חלב שלחו אותי ליועצת הנקה שלהם, והיא אמרה שבגלל שהוא ישן בלילה, אז הוא לא מקבל מספיק ארוחות ביממה, ולכן להציע לו יותר במשך היום. אז באמת התחלתי להציע יותר. לא יודעת אם זה עזר או לא, אבל אני יודעת שעוד חודשיים יתחיל לקבל מוצקים, ויהיה בסדר. אז הוא קצת רזה. לא נורא, הוא חמוד והוא שמח, ואני נותנת לו לאכול כשהוא רוצה, ומציעה לו גם כשהוא לא רוצה. זה מה יש...

ב4 חודשים היא עוד לא שקלה 6 אני הייתי לחוצה והם היו רגועות מאד מאד ואמרו לי להירגע כבר וללכת הביתה...

רזה יחסית לילדים הראשונים שלי, ויחסית לאחיינים שלי השמנמנים...

העיקר שהוא אוכל סביר, ממלא טיטולים, רגוע, ונמצא בטווח המשקל התקין

תמיד יהיו ילדים רזים יותר 

וכמו שיש מבוגרים במשקלים שונים ככה גם ילדים ותינוקות. וזה אגב בדיוק המשמעות של אחוזונים. אין עניין להיות בדיוק בממוצע העיקר להיות במשקל שמתאים לילד ביחס לעצמו. (וקורה שילד נולד באחוזון גבוה ואח"כ מתייצב על אחוזון נמוך)

עודדתן אותי

 

בנתיים קבעתי לו תור לרופאת ילדים. נראה מה היא תגיד. 

ולא אמרו לי שיש שום בעיה. אבל הוא באמת נולד קטן יותר. צריך לבדוק בעקומה של תינוקות יונקים. אולי אם יש לך רןפא ילדים שאת סומכת עליו, תלכי להתייעץ.

אין לי פתרון, אבל אני הייתי דואגת

הרבה פעמים תינוקות נולדים מעל האחוזון שלהם ומתאזנים על אחוזון אחר
ושוב ה לפי ״הכללים״ הוא אמור להכפיל פחות או יותר משקל לידה בגיל שישה חודשים, חסר לו כמעט קילו לעלות בחודשיים , זה אפילו נחשב מעט לעלות בחודשיים קילו אז הוא לא במצב מדאיג

וכבר 4 חודשים שהוא לא עולה בכלל!
עכשיו הוא לא עולה, מה זה משנה כמה בתכלס הוא שוקל?

הוא עלה בחודשיים הראשונים המון
ובחודשיים שאחר כך מעט
זה קורה וזה נורמלי.
הוא כן עולה

המשקל בסדר, אותי מדאיג שאם אין עליה אז אולי ההנקה לא מספיק אפקטיבית ובעצם הוא רעב

תקראי את ההודעה המקורית. הוא עלה שמונה מאות גרם בחודשיים האחרונים. לא עליה מדהימה אבל עליה

קראתי שהוא כבר 4 חודשים שוקל אותו דבר

עד חצי שנה צריך להכפיל בערך את משקל הלידה אז אתם לגמרי בכיוון. שנית יש ילדים שעולים הרבה יחסית בהתחלה ואז מאזנים את העליה. אל תשווי לשאר הילדים ואם את ממש דואגת תעשי מעקב יותר צמוד של משקל. אצלנו היתה תקופה שבעליה במשקל היתה קצת בעייתית מאוד דאגתי ועשינו מעקב ואחרי חודשיים בערך הסתדר. ואצלי הוא גם יחד ממש לא רגוע מבחינת אופי אז היצה גם דאגה אמיתית אולי רעב. אבל אם הילד רגוע ממש לא הייתי מוטרדת. איך הטיטולים שלו? ובכלל ההתפתחות...

אני זכרתי שב-3 חודשים צריך להכפיל, ובגיל שנה צריך לשלש.
זה גם לא כל כך הגיוני שבחצי שנה הראשונה ובחצי שנה השניה אמורים לעלות אותו הדבר (כי בהתחלה העליה הרבה יותר מהירה הרי, גם אפשר לראות את זה מהעקומות).

יש כאלה שמכפילים לפני (ויש כאלה שאחרי כמו הילדים שלי. השני שלי הכפיל יותר קרוב לגיל שנה מלחצי שנה. הגדולה והקטן קצת אחרי חצי שנה)

אבל 8 שעות בלי אוכל בלילה זה נשמע לי הרבה זמן... לא?

הרבה פעמים גם תינוקות שישנים לילה שלם (ולפעמים גם כאלה שלא) עושים הנקת צבר בשעות שלפני. יונקים במשך כמה שעות הרבה פעמים ואז יש להם מספיק אנרגיה לזמן שינה ארוך יותר.

יכולה לשתף אותך שהילדים שלי בגיל שנה לא הגיעו ל9 קילו (זוכרת דווקא את זה, כי זה התנאי להעביר מסלקל לכסא בטיחות).
אבל אף פעם לא הלחיצו אותי בטיפת חלב.
בטח שלא הייתי מוסיפה תמ"ל. באמת חבל על ההנקה.

המדד שלי היה לראות שהם פעילים ומתפתחים כמו שצריך מכל הבחינות ושאוכלים טוב. (האמת שנגיד הבכור היה ממש זריז ומפותח שנראה לי הוציא הרבה אנרגיה בזמן שתינוקות בגילו עוד שכבו או ישבו על השטיח, אז בטח שלא ישמין ככה..)

תשקיעי בהם. תפנקי אותם וגם אותך .
ותזכרי תמיד שזה לא הכמות זה האיכות!!!

2 הריונות אחרי 40 (התחלתי מאוחר).
אצלי הכמיהה לילד נוסף היתה מטורפת, לקח לי הרבה זמן לשכנע את בעלי ואז עוד זמן והתערבות עד שנקלטתי לרביעית.

כשסיפרתי לבעלי שאני רוצה עוד אחד הוא כל כך צחק.... שהבנתי שאין הרבה סיכוי שאצליח לשכנע אותו שוב. גם אצלי הכמיהה אמנם היתה קיימת, אבל היא לא בערה בי באותה מידה של טירוף.

ואז.... נסענו לחופשה משפחתית באילת, ועם 4 קטנים (1 עוד יונקת) - חזרתי הביתה בהריון
שאני מודה עליו כל יום, מברכת עליו ומאושרת בו כל-כך, אבל עם יד על הלב, אני לא יודעת אם היינו כזוג או כיחידים מצליחים לקבל את ההחלטה - ואני גם מאושרת מאד שהיא נחסכה ממני. ומברכת על מזלי הטוב כל יום ממש. בלידה במועדה (אמן) אהיה בת קרוב ל-44, כך שמבחינתי זכיתי, פשוט קיבלתי חיים במתנה.

אני אמנם לא דתיה, אבל קשה לי שלא להרגיש שהיתה פה מעורבות ניסית, ושזה הדבר שהיה הכי נכון עבורי, עבור בעלי, עבור הזוגיות שלי, האמהות שלי, הקריירה שלי והילדים שלי.

לפני כמה שנים איבדתי הריון צפוף מאד אחרי 3 ילדים (די צפופים), הדופק פסק בשבוע 9. כמה בכיתי, כמה התאבלתי, הגעתי עד תרופות, לא יכולתי לשאת את האובדן הזה, למרות שלא היה לי אויר (בכלל בכלל), והייתי עצבנית, חסרת סבלנות, בת זוג קשה ודי אומללה כאדם.

ואז חלף הזמן ולבסוף בעלי נעתר, והפיצית היא ממש האור של חיי, מתוקה ברמה מדהימה, ואני רואה איך אני יכולה להיות לה אמא אחרת לגמרי, רגועה, מכילה, סבלנית, אוהבת, רכה, וכמה יש לי מקום לכל ילד, ולבעלי, ולעצמי, וכמה אני מאושרת - ועכשיו זכיתי בהריון נוסף - וקשה לי להמנע מהמחשבה שזה נכון יותר עבורי לגדל את המשפחה שלי ולא את המשפחה שחשבתי שתהיה לי ואולי זה בכל זאת מקום של אמונה.

מרגש בהחלט!!!!!

שואלת מתוך עניין אמיתי:
עדיין יש כאב על העובר (?) שהפסיק לו הדופק בשבוע 9?
זה נשמע שממש נקשרת אל העובר כבר בהתחלה.. אני עד הלידה לא ממש התחברתי..
ואני שואלת כי גיסתי עברה לידה שקטה בחודש תשיעי ל"ע, והייתי רוצה להבין אותה יותר. נכון שזה לא אותו דבר בכלל, אבל אם זה ככה בשבוע 9- אז בחודש תשיעי על אחת כמה וכמה..
היא מראה שזה מאחוריה והכל (זה היה הריון ראשון ומאז נולדו לה עוד שניים), אבל לפי הסיפורים הבנתי שזה כאב שלא עובר.
אצל כל אישה זה אחרת כמו שאומרים, או שבאמת האובדן תמיד נשאר ?

את לא דתיה? כל השיח שלך מלא באמונה ובנוכחות ה'... אם את לא דתיה אז מה אני??

רק שאני לא קוראת למקום הזה ככה. התחלנו לשמור שבת ממש לפני זמן קצר, אבל השינוי שזה חוללב חיים שלי ושל כל המשפחה הוא עצום.
השאלה שהעליתי פה ממש בהתחלה של התהליך הכאיבה לי, כי איזה מין ערך יש לשמירת שבת אם בכלל לא גדלתי כדתיה (להיפך, אמא שלי ממש אנטי-דת), והיום במבט לאחור אני רואה שיש בי כמיהה לעולם הזה והתקרבות אליו.

אבל אם תשאלי אותי איך אני מגדירה את עצמי, אני אומר לך שאני מסורתית, והילדים אומרים: אנחנו מסורתיים שומרי שבת.

למה שכתבת : "איזה מין ערך יש לשמירת שבת אם לא גדלתי כדתיה"
לא הבנתי למה אין לזה ערך. להיפך, זה הרבה יותר נעלה. אצלי אני שומרת שבת מתוך הרגל (ברור שגם מתוך אמונה וידיעה שזה הדבר הנכון , אבל זה רגיל אצלי), ואת היית צריכה לעשות שינוי מהותי בכל התנהלות החיים שלך בשביל זה. את מתאמצת הרבה יותר בשביל שמירת השבת, יש לזה ערך עצום, ואין שום קשר לאיך שגדלת. זה לא פוגם, להיפך, זה נותן ערך מוסף לשבת שאת שומרת כיום.

לדעתי הרבה מזדהות עם דברייך... מה, לא נלד יותר? מצער להיפרד מהשלב מלא החיים הזה...

תשבי עם עצמך בשקט ותשאלי את עצמך אם את רוצה עוד ילד ותהי שלמה עם התשובה שלך

 

אני יודעת על עצמי היום שמבחינתי עוד הריון אחד וזהו, כי שני ילדים זה מעט אבל אני לא מוכנה לעבור את זה שוב, ומקווה מאוד שיהיה הריון יחיד ולא תאומים שוב, ואולי הדברים ישתנו בעוד כמה שנים אבל זו הבחירה שלי כיום

נקודה למחשבה- את אומרת שאת רוצה לצאת החוצה ולחיות ולעשות דברים, אחרי הרבה שנים בבית, אולי המחשבה על הריון נוסף מבטאת איזה פחד משינוי

וזה הרבה פחות מביך מרופא נשים.

אמנם לא סבלתי מהענין מאד, אבל אם זה מפדח אז דבר ראשון תבקשי מהרופא משפחה משחה להקלה- אפשר דרך האתר\מזכירות\מייל

ותקחי נורמלקס או פגלקס לתקופה ממש, כמה שבועות טובים עד שיש לפחות שבועיים שלא כואב לך כלום ואז תנסי להפסיק בהדרגה

הדברים האלו לא ממכרים

אם תוך שבועיים שלוש אין שום שיפור אז כן כדאי ללכת לרופא

חיבוק!

בנוסף צריך להקפיד על יציאות רכות, שזיפים יבשים מושרים במים (לא אוכלים סתם שזיפים, אלא משרים ואז שותים את המים).
אבקת נורמלקס.

הדברים הללו מקילים, אך לא מרפאים.
אם יש טחורים בולטים, צריך רופא.
ואם יש דימום, חייבים משחה מתאימה.

אין טחורים האמת... לא בולטים ואין דימום, ובכלל לא כואב לי... כבר 4 שבועות.

רק ביציאות כואב לי

פחות תופעות לוואי ותקחי עם ויטמין c זה עוזר לספיגה.

סדק בפי הטבעת...

הטיפול פחות או יותר כמו בטחורים

תזונה עתירת סיבים

שתיה מרובה מרובה

משחה מקומית- אנטרולין- ש לברר היטב במכון הטטרולוגי אם מותר בהנקה- אני פוחדת עדיין...

ואמבטיות ישיבה

וגם- לנגב היטה את המקום אחרי יציאה, רצוי עם מגבון

יש גם משחות מרדימות כגון עזרקאין...מורחים לפני היציאה ואז פחות כואב...

ככל שתטפלי בזה מוקדם יותר, פחות סיכוי שיהפך לכרוני.

אם את רוצה אבחנה מדויקת לכי לפרקטולוג- לא נעים אך לא נורא- עשיתי זאת כמה פעמים....

לצערי הרב אני למודת ניסיון... אם יש לך שאלות נוספות אשמח לעזור

זה כאב חד כזה ודוקר?
הדם הוא על הצואה?
כואב בעיקר אחרי היציאה?

כן
לא, אין דם, היה דם לפני שלושה ארבעה שבועות
כן

פיסורה זה חתך בפי הטבעת בפנים. הוא נפתח ביציאות מהלחץ
אז כל פעם נפתח מחדש ולא מחלים. ולכן הדם על הצואה

דבר ראשון את חייבת לקחת תוסף כלשהו שיגרום ליציאות להיות רכות מאד! פגלקס, נורמלקס
כדאי להתייעץ עם רופא על מינון
הרעיון הוא לא רק שתהיה יציאה בקלות
אלא שתהיה מאד מאד רכה כדי שהחתך לא יפתח ויחלים
כמה שבועות טובים
יש גם משחות שמקלות על פיסורה , אני לא מבינה בזה של מבוגרים היה את זה לבת שלי אז זה אחרת לה
אבל אני יודעת שיש גם משחות להקלה ולזירוז החלמה
ממש כדאי להתייעץ עם רופא
רפואה שלמה! בעיקרון עם טיפול נכון זה מפסיק לכאוב די מהר ומחלים גם יחסית מהר

יש בזה דרגות שונות , אם לא מטפלים בזה כראוי זה הולך ומחמיר מאוד לרמות של כאבים שלא ניתן לתאר. כאבים של לידה, בחיי. מנסיון מר. אצלי זה הסתיים בניתוח שב''ה טוב שיש את הפתרון הזה אבל זה לא כדאי להגיע לשם.. לצערי אחרי כל לידה קיבלתי את המתנה הזאת.. אבל אם מטפלים מיד כשמתחיל הרבה יותר קל להציל את המצב..

אבל אם זה זה רק התחיל לא מזמן זה לא נחשב לפיסורה כרונית, לכן, דבר ראשון והכי חשוב-
1. לדאוג ליציאות רכות! גם אם זה טחורים. אותו טיפול.
הרעיון לגרום לצואה לצאת בלי שהפצע יפתח כל פעם מחדש, ולכן שלא תהיה עצירות, אפילו קלה יכולה לפתוח שוב את הפצע ושוב לוקח זמן להחלים..
2. לשבת באמבטיית מים פושרים כמה פעמים ביום. (כן אני יודעת שיש לך תינוקת שדורשת את שלה, אבל תמצאי לפחות פעם ביום שאת יושבת זה מאוד עוזר להחלמה).
3. לא לנגב בטישו, רק לשטוף בעדינות במים.
4. יש משחה שנקראת ניפידיפין שמרחיבה את השריר (לא מרגישים שינוי) אבל זה מאוד עוזר. הבנתי שהיום לא מייצרים אותה אלא משהו דומה. תשאלי רופא.
5. לא להתאפק!!

איך אפשר לשבת באמבטיה כמה פעמים ביום? זה בזבוז עצום של מים

מר מאוד! אל תחסכי באגורה. שלא תעברי את מה שאני עברתי!

חוצמיזה, שאת יכולה לשבת בגיגית.
או למלא אמבטיה פעם אחת, ובבפעמים הבאות רק להוסיף מים רותחים מהקומקום ולהשתמש באותם המים

שלקחתי ועשיתי בשביל הפיסורה הארורה הזאת...

עלו הרבה יותר מכמה מאות ליטרים של מים....

לפי מרשם פרוקטולוג.
מכינים לפי הזמנה בבתי המרקחת.
לא מוכנה מהמגירה.

נקראת isdn

פיסורה מטופל כשבוע עם nipedifine 0.2% + ISDN 0.2% - נשאל בתאריך 21/11/2011 - אתר Doctors

חייב במרשם רופא ועוזר מאד.

רק כבר דובר פה בחודש האחרון כי יש בעלון לצרכן אזהרה חמורה מפני שימוש בהנקה.

אני אישית למרות הסבל הרב מפחדת לשים... 

אבל בנות פה טענו כי שאלו במכון הטטרולוגי ואמרו שמותר

לא לוקחת אחריות....

לק"י

כי ראיתי בנקסט במחירים טובים, אבל די משעממות.

יש יותר חולצות עם כיתוביות צבעוניים. הייתי שם לאחרונה וככה התרשמתי

בת כמה היא?

מהרבה אמהות שמעתי שעם הבת הבכורה יותר קשה אבל שתדעי לך שהבנות גדלות ויש מהן הרבה נחת

נשמע שהיא מאוד אנטיליגנטית ויודעת בדיוק איך להוציא אותך מהכלים 

נסי לשנות גישה ללמד אותה שכשהיא צורחת את מגיבה באדישות וברוגע ושיש עוד דרכים לקבל תשומת לב

אני בטוחה שאת אמא מדהימה מדהימה כל ילד דורש מאיתנו למידה ועבודת המידות וזה ממש לא קל

יש אמהות שזורם להן לישון עם הילדים ויש אמהות שלא (אני למשל) מבחינתי חדר השינה הוא שלנו בלבד וגם אנחנו מתעקשים על זה.

 

מגיל 0 לילד יש חדר משלו, וגם עם הבן שלי לפעמיים היו תקופות שזה כל לילה להחזיר למיטה הרבה יותר קל לוותר להם מאשר לעמוד על העקרונות שלנו...

 

הרי אם רק אכניס אותו למיטה שלנו הוא ירדם והלילה ימשיך..אבל לא אנחנו עומדים על שלנו (להחריג סיטואציות בו הוא חולה ואז מותר הכל מבחינתי).

 

 

כל יציאה משגרה שוב אותו סיפור עם השינה,צרחות שעתיים במיטה ,כל שינוי פשוט איתה היא משתגעת..
היא בתקופה חדשה במעון ושמתי לב שהיא לא מתה על המטפלת ... לדעתי זה ממש משפיע עליה.. הייתי רוצה מדריך שיגיד איך להבין אותה .. פשוט סיוט,היא כלואה בעצמה ואני לא מצליחה להבין..

מסבירה שם על סוגי בכיות ואיך להרגיע

אתכם, עם האח, עם הילדים, עם המטפלת...
יןדעת להביע את עצמה? יוצרת קשר עין?
(לא כשהיא עצבנית(

ומתקשרת יפה מאוד, רק יש בעיה עם הדיבור וכנראה עם השמיעה..
והתחילה לנשוך

אבל אם ענית שיש בעיה עם הדיבור ועם השמיעה - לדעתי יש צורך דחוף לטפל בזה. כשילד לא יכול / לא מצליח להביע את עצמו כמו שצריך, או כמו שהוא רוצה ומבין, אז הוא ינסה להביע את הרצונות שלו, הצרכים שלו וכו' בדרכים אחרות שהם פחות נעימות מדיבור, כמו אלימות, כמו סירוב לעשות דברים וכו'.
ברור שילד שלא שומע טוב - כל היום שלו נראה אחרת, הוא לא שומע היטב הוראות של המטפלת או של ההורים, או לא מבין למה כועסים עליו, הוא לא שם לב לדברים וכו'.
בעיניי יש לטפל בשמיעה ובדיבור כדי להמשיך..

את יכולה לפנות לרופאת ילדים והיא תתן לך הפניה דרך התפתחות הילד

שנתיים זה גיל מאתגר ואם תוסיפי את כל השינויים לאחרונה זה בכלל ממש ממש נורמלי
אם את רוצה הנחיית הורים אולי בגישת שפר או משהו דומה אני חושבת שלא משנה במה בוחרים ברגע שאת בפעולה כלשהי.. ספרים הדרכות וכו זה כבר משנה את המציאות

והאח הנוסף הוא קטן יותר? ברור שיהיה רגוע, הוא לא בן שנתיים...
את לא אמא רעה, זה באמת יכול להיות גיל מתסכל, לדעתי זה עובר בסוף איכשהו

לא בכעס.
נולד לה אח
היא בתקופה חדשה במעון
אתם מתקשים להבין אותה ( וזה בסדר)
ולכן קשה לה.

ממש ממש לשנות תפיסה
בלי כעס, או רצון לשנות אותה או להפוך אותה לצייתנית
להסתכל עליה בחמלה והבנה וזה יסתדר מעצמו

בטעות עניתי לכותבת למעלה...
להגיד לה כמה פעמים שאת אוהבת אותה עם חיבוק ארוך.
בגיל הזה אין מה להכנס לעימותים זה לא גיל חינוך שיש הבנה אלא גיל של הקניית הרגלים, וכמה שאפשר לא להתעקש איתה ראש בראש עדיף...


גיל שנתיים זה עדין פעוטה ולפעמים אנחנו דורשים מהבכורים הרבה יותר מהגיל שלהם,

/>בתור בכורה אני יכולה להגיד שהבכורים צריכים אהבה פי חמש (אמא שלי מספרת שהייתי צורחת באוכל עד שהיא הבינה שהאוכל חם מידי ועוד מיליון סיפורים שעכשיו אחרי שהיא גידלה את כל הילדים הדברים כל כך מובנים מאליהם...)

והכי חשוב לא לשכוח לתת גם לעצמך חיבוק וכוח,
לנסות להנות כמה שאפשר מהרגעים הקטנים והחמודים של הגיל הזה כי זה עובר כל כך מהר מנסיון!!

"הלוחשת לתינוקות" לנו הוא מאוד מאוד עזר, תנסי אותו

אם נורא נורא נורא נורא קשה לה במיטה שלה - להרשות לפעמים לבוא אליכם. להדגיש שזה כי היא כזו נפלאה ובוגרת.

אני זוכרת לילה אחד שהגדולה שלי השתוללה נגד צחצוח השיניים ונתתי לה להרדם בבכי. היום לא הייתי עושה את זה.
אי אפשר הכל - את לא יכולה הכל, היא לא יכולה הכל. אתמול היו פה 2 חברות שלה והתחבקנו ושרתי לה שיר ערש ורק אחרי שהיא נרדמה נזכרתי שהיא לא צחצחה שיניים....

מטבע הדברים, ואולי באמת גם באופיה היא כזאת, היא מחצינה את הקושי שלה בדרכים שלא נעימות לכם. הגבולות שלכם חשובים, וחשוב לשמור אותם גם בתקופות כאלה אני לא אומרת שלא, אבל מציעה לכם להזכר שהיא מאד קטנה, עוברת משהו לא פשוט וזקוקה לחמלה של ההורים שלה. מציעה לתת לה עכשיו ים של חום ואהבה, גם כשמציבים גבולות בחיבוק ואמפתיה.

זה הגיל.
גם שלנו עושה לנו בית ספר.
הפיתרון שלי הוא מלא מלא ושוב מלא חום ואהבה
אני משתדלת לא לגעור בו המון אלא לתת לו להוציא אנרגיה בגבולות שאני מרשה (אני מותחת אותם כמובן).
אין מה לעשות, זה עובר.

ואם הוא רוצה משהו שאני לא מרשה ומתחיל לצרוח אני אומרת לו שזה בסדר להיות מתוסכל ומותר גם לבכות אבל אמא לא מרשה נקודה.
בדכ אחרי כמה דק שהוא רואה שאני לא נכנעת הוא נרגע.

אם הם רואים שאת נכנעת אז בפעם הבאה הם ישר יביאו אותך לקצה. הם חכמים. מתוקים כאלה.

היא בוכה ככה רק לי.. בחופש היא בכתה לי פעם אחת שעה וחצי, בלי להרגע, הייתה בטירוף ,אי אפשר היה להרים אותה, פשוט ריחמתי עליה,לא התעצבנתי
אבל אני נלחצת כבר מהעוצמות שיוצאות ממנה...
ב'ה היא בוכה כבר פחות אבל עדיין הצרחות מטורפות..

שאני לא מבינה איך המיתרים שלה עוד שלמים.
זה קשה אבל זה יעבור .

ילדים נולדים עם מזג שונה. וכמה שתנסי לגרום שהיא תהיה כמו .... זה לא יקרה. כי היא אחרת.

כמעט תמיד הסיבה שאנחנו מתעצבנים היא בגלל הפער שיש בין מה שציפינו שיקרה לבין מה שקרה בפועל.
את מצפה שהיא תלך לישון, והיא- מבחינתה 12 בצהריים..
את מצפה שהיא תעסיק את עצמה והיא רק דורשת ממך עוד ועוד אנרגיות שאין לך.
נכון?

זה קשה. זה ממש קשה!
אז מה עושים?

דבר ראשון- מבינים. שככה היא, והיא לא תהיה משהו אחר.
דבר שני, הופכים את העולם בחיפוש תשובות.

כשיש לך התמודדות בנושא השינה- צריך לחשוב אם משהו בזמן ההרדמה או בשיטת ההרדמה לא מתאים לה.
וכשיש קושי בהתעסקות, מחפשים משחקים והתעסקויות שיענו על הצורך שלה.

ועוד דבר חשוב חשוב. יש ילדים עם מזג שקשה להם מאד להסתגל. ולוקח המון זמן.

תדמייני אותך נכנסת לנחל הבנייאס עוד לפני פסח.
המים שם קפואים!!!!!
כמה זמן ייקח לך להתרגל? שעות! ועדיין יהיה לך קר.
ככה הילדה שלך, סובלת כל עוד היא לא הסתגלה.
וגם אם היא כבר מסוגלת לשרוד, עדיין לא כל כך פשוט לה.

אז קחי הרבה הרבה אויר, ותשתדלי להבין אותה, ולהכיל את הקושי שלה.
תדברי איתה עליו אפילו אם היא לא עונה לך.
תראי לה שאמא כאן, תעודדי אותה שהיא יכולה להסתגל. ושיהיה לה טוב.

ודבר אחרון- נשמע שיש לה קושי במעברים בין סיטואציות.
היא לא מהילדים האלה שפיהוק-למיטה-ישנים..
היא צריכה הדרגתיות הכי מתונה שיש. לאט לאט לאט.
ככה לשתיכן יהיה קל יותר.

בעיקרון,היא ילדה מדהימה וחכמה,חברותית מאוד לסביבה ,בעיקר למבוגרים..
כשמגיעים הביתה היא מתפרצת הרבה פעמים,כאילו אומרת לי-אמא היה לי קשה בלעדייך,איפה היית?!
ואני סטודנטית לסיעוד,כל היום לומדת ובהתנסויות עם עוד אח קטן...
אוהבת אותה המון,אבל כמו שאמרו פה, מצפה כבר שתירדם ושתירגע, לומדת להיות אמא.. בחיים לא חשבתי שזה יהיה הניסיון הכי גדול של החיים שלי(כרגע ,בע'ה לא מזמנת ניסיונות)
פתאום אני חושבת לי שיש מצב שממש קשה לי כי אני הקטנה בבית והיא הבכורה, מין התנגשות כזאת.. אני מרגישה שאני לא מבינה אותה ושזו לא האישיות שלי(יותר כמו של בעלי,עקשנות,חוכמה ,תשומת לב לפרטים)
אבל באמת אני סתם מתעסקת בשטויות,פשוט לאהוב ולקבל אותה כמו שהיא...

אבל חלילה חולת נפש לא נשמע שהיא.. ואת תעשי הכל השביל להיות בנחת. תנוחי, תדאגי לכל מה שמקל לך על העומס... ויש לך.. בטח בחוץ היא יותר רגועה?

כתבו לך כבר הרבה דברים חכמים וטובים, לא אאריל, רק אכתוב לך שתנסי לחשוב איפה יש חיכוכים ותימנעי מהם מראש.
אני גם עם בן שנתיים, שכבר מגיל שנה וחצי היה דעתן עם קריזות...
חוזרים הביתה מהמעון- ישר יוצאים לשחק בחוץ.
מתקנים, בימבה בשכונה, אפילו בבית של חבר, רק לא בבית.
זה דורש הרבה כוחות פיזיים לטייל כל היום, אבל זה באמת גרם לזה שהחיכוכים היו הרבה פחות, וגם הרבה פחות חזקים.
עכשיו כשהוא בן שנתיים וחודשיים הוא הרבה יותר מדבר ומבין, אפשר לשבת בבית ולשחק ולקרוא ספר... (וב"ה שכך כי אני בהריון ואין לי כוח להתרוצץ...)
לא יודעת אם זה ספציפית הפתרון בשבילך אבל תנסי לחשוב מה ימנע מכם להגיע למקומות המתסכלים האלו...

גם הבכורה ועוד יותר ממנה הבת השלישית. היום הן בנות 18, 14. ילדות טובות, חכמות , עוזרות לי.( עם מאפיני גיל ההתבגרות... ) זה שילוב של גיל שנתיים, תקופה של הסתגלות לשינויים וכן גם אופי , שבהמשך החיים יכול ללכת למקומות טובים . של ילדה שיודעת טוב מאוד מה היא רוצה ולא מוותרת לא לעצמה ולא לכם.

לבת דודה שלי היתה אחת גדולה ואמרו לא לנסות לטפל בכלל עד גיל 5, ובתכלס לא עשו עם זה משהו עד היום(כבר גדולה...). כן ממליצים לעקוב לראות שהיא תקינה.
בקשר לאנטיביוטיקה, מותרת בהנקה.

מבאס אותי להשאיר את זה, למה שהיא תהיה מתוייגת? ☹

אבל אם אתם תשדרו לה שהיא יפה כמו שהיא, היא תאמין ותדע את זה וזה ישדר לסביבה, זה מה שחשוב.. בגיל קטן זה פחות משמעותי להם, לרוב מגיל בית ספר והלאה מתחילים יותר לשים לב לזה.
בכל מקרה הסרה של דבר כזה זה תהליך לא נעים וכואב ודורש טשטוש/הרדמה כלשהי הרבה פעמים, ולפעמים גם נשארת צלקת לא יפה(תלוי בעומק והאם מבצעים כירורגית או בלייזר). לכן זה כלשעצמו דורש חשיבה במידה ומדובר על דבר אסתטי בלבד

אבל ילדים יכולים להיות אכזריים לפעמים 🙁

עד כמה זה דובב זה כבר שאלה אחרת
אבל זה תמיד שוהה וגם קטן יותר, כך שמה שישאר זה לא מה שאת רואה היום וממש לא בטוח שתרצי להוריד
עברו כמה כמה חודשים מהלידה? בטווח של חצי שנה- שנה רואים בדכ הבדל ברור לעין

הלוואי שידהה ויקטן אבל ממה שהבנתי בבי"ח כשילדתי - אמרו לי שזה לא ממש משתנה

אבל אננ מכירה ממש הרבה כתמים וכולם קטנו ודהו בצורה זו או אחרת
זה לא במקום שיהיה לה שיער שיסתיר?

אבל לא יודעת אם זה גם לילדים..

שכל פעולה בגיל כזה זו הרדמה מלאה ולכן לא עושים פעולה כירורגית שהיא אסטתית בלבד בגיל כזה, מחכים לגיל בוגר יותר ואז מחליטים אם רוצים להוריד

זה תלוי בסוג הכתם.
יש כתמים שצריכים מעקב, ויש כתמים שההמלצה הרפואית היא להוריד (אבל אם אין משהו חריג- מעדיפים להוריד אחרי גיל 12)

אכן גם חברה אמרה לי פלסטיקאי
נתחיל עם הרופא עור ומשם נתקדם

כאשר הכתם קטן מ 3 ס"מ, הוא לא מדאיג.
הם מודדים עם סרגל.. את יכולה בינתיים למדוד בבית כדי להיות רגועה יותר.
ההמלצה היחידה שניתנה לי - בגלל שהכתם הרבה יותר כהה מצבע הגוף של ביתי, להשתדל לא לחשוף אותו ישירות לשמש. ואם כן - למרוח עליו תמיד קרם הגנה.
אצל ביתי זה ב"ה בגב כך שתמיד האזור הזה מכוסה. בעתיד זה מדאיג אותי רק כלפי בעלה בעזרת ה (שלא יגעל וכו..).

אם הוא מעל 3, יש ביקורות וכו.. - ב"ה אין לי ניסיון בכך.

אשמח לדעת בפרטי - מה הפלסטיקאי אמר לך.

רק בריאות!! שאלו יהיו הבעיות שלנו...

לק"י

רובו מכוסה ע"י החולצה...
אבל עוד לא היינו אצל רופא עור, והיא כמעט בת שנה ותשע.
באמת כדאי שנקבע כבר תור.

אישית, אם זה לא מסוכן, לא רואה שום סיבה לגעת בזה.

מישהי יודעת על זה משהו?

לפי מה שאני יודעת, הטיפול התרופתי הוא כאשר מדובר בהמינגיומה, שזה כתם די נפוץ שלרוב עובר מעצמו עד גיל 5.
לרוב מטפלים תרופתית רק כאשר הכתם מסתבך (נוצרים פצעים או צלקות) או כאשר מדובר בפגם אסטתי משמעותי (על הפנים וכד)
בהצלחה

אז להמינגיומה יש טיפול רפואי פשוט ובטוח מאוד. נותנים אותו כשיש סיבה מיוחדת כי זו בעצם תרופה לבעיות לבביות שנמצאה משפיעה כל על המינגיומות. תחילת הטיפול הוא באשפוז יום והשגחה צמודה כדי לוודא שאין השפעה שלילית...אבל אחרכך ממשיכים בבית בלי בעיה.
לרוב, ההמינגיומות עוברות לבד, לעתים נדירות נוצרים סיבוכים רפואיים ואז צריך לטפל. ומעל גיל מסויים ניתן גם לעשות טיפול בלייזר אם נשאר סימן.
רק חשוב מעקב אצל רופא עור טוב...
בהצלחה!!!

רופא עור ילדים מומחה בתחום

מישהי מכירה?

איך קובעים אליו תור?

פליז מישהי..?!

חייבת דחוף בגד לחגים
לא יודעת איפה יש חנויות לבגדי הריון.
בני ברק, פתח תקוה, רמת גן, תל אביב..
זה האזור פחות או יותר

בבני ברק חנויות ברבי עקיבא

לא יודעת שמות כי אני לא קונה

סגנון חרדי בדרכ, אם זה מתצאים לך.

 

בפתח תקוה ברח' חובבי ציון יש כמה חנויות אמנם לא הריון אבל יש גזרות מתאימות.

 

אבישג ארבל כמו שאמרו כבר

 

לH&M יש קצת בגדי הריון בדר"כ לא חגיגי כ,כ

 

יש גם כמה אתרים (אישית לא יכולה לקנות באתר בגד הריון..)

 

בהצלחה זה קשה! 

(אני מעדיפה בגד שעומד עלי יותר טוב ופחות חגיגי כי חיבים להתפשר, אין כ"כ)

 

אם את משקיענית אמרו לי שיש חנות בבני ברק שתופרת לפי בקשתך בגדי הריון אם תרצי אברר לך פרטים

שהן לאו דווקא להיריון, אבל יושבות מעולה ממש...
שמלות רגילות של מעצבות, פשוט במידה גדולה יותר.
יש היום טרנד של שמלות רחבות, אז למישהי בהיריון עם בטן, זה נראה מעולה ממש...
יש לי של ג'ודי, look, hadas וכו'

ברחוב ההסתדרות יש כמה חנויות לדוסיות...
וגם ברחוב חובבי ציון

יש להם שמלות רחבות ויפות.
בהצלחה

ועכשיו בכלל יש שם המון מבצעים

אז אחרי שדחיתי את זה הרבה זמן הייתי היום אצל מישהי ואובחנתי
לפחות יש סיבה להימנעות מיחסים במשך תקופה של כמה חודשים..
מישהי טיפלה ויכולה לעודד שזה עובר?
עצות? תמיכה תתקבל בברכה..

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f447

זה קשור לכאבים בחיי אישות, נכון?

יש לי חורף שלם לעבור..

אבל יכולה לספר שעברתי 6 הריונות תקינים בלי נוגדנים ל cmv, ובהריון ה 7 גיליתי שפתאום יש לי נוגדים...

אבל הלוואי..

עוד לא הספקתי

ולא לנשק באזור הפה אולי כדאי לנסות בכלל להימנע מלנשק בפנים

 

לי היה פחות בעיה כי הריון ראשון ולא רואה הרבה את האחיינים 

 

כמו כן, היה שבוע וחצי שנטלתי מינון כפול

פתרון

הסבירה לי את זה יש נשים שלא יהיה להן דימום בכלל יש נשים שיקבלו מחזור מיד או שיהיו דימומים רק אחרי תקופה מסויימת בקיצור ממש אין חוקים
אבל תתיעצי עם רופא אולי לקחת 2 גלולות יחד לתקופה אולי להחליף סוג..

נניח משכיבה לישיבה, מישיבה לקימה
?
לפעמים זה סימפליוזיס

ממה שאמרו לי (לא כאן בפורום...) ההתקצרות קורית בשלבים וצריך לוודא שזה לא זה, אבל אם את שוכבת בלילה ולא מעמיסה על עצמך בעמידה ועבודות בית אז הגיוני לחכות למחר.

האמת שאני עוד יותר רגועה...
גם אני שבוע 29, ויש לי לחצים למטה כבר די מזמן, בסקירה בדקו לי אורך צוואר ואמרו שתקין לגמרי.
השבוע החלטתי ללכת שוב, והיה הסיפור עם התור שהתעכב והייתי צריכה ללכת לעבודה, אז אמרתי שאחכה להערכת משקל ביום ראשון...
מקווה שאכן שיקול נכון, רגועה כי אלו לא צירים...

קרה לאחותי במשך שבוע סחבה ככה ואז התחיל לה דימום נסעה לבית חולים והכניסו אותה לניתוח חרום בגלל הפרדות שיליה.
שווה לבדוק

אנונימית לרגע- ככול הנראה יש לי סימפליוזיס (ממש קל) כי באמת כואב לי כל איזור האגן, לקום, להתהפך וכו'... אבל הכאבים האלו שונים, מרגיש כמו הלחיצות של הסוף (אבל כמובן שפחות כואב) לכן קצת הטריד אותי..

בסוף לא נסעתי אתמול. בלילה עוד כאב לי (אבל גם פסיכולוגית מאוד השפיע🤦)

הבוקר פחות כואב, אבל עדיין קצת לוחץ. בכל אופן, נוסעת עכשיו להיבדק...

יש לי עכשיו המתנה של בערך שעתיים...

מקווה שיעבור מהר.

לפחות יש לי כבר בייביסיטר בהיכון

שמחה כ"כ שלא נסעתי אתמול בלילה😎