פורום הריון ולידה (עמוד 3208)

אפשר לפתח תחביבים שלא עולים כסף או ממש זולים

להחליף ספרים בספריה העירונית
לצאת לטייל איתו בשכונה
ללמוד קצת שיעורים באינטרנט


(מתי אני איישם את כל זה בעצמי? )

יש גם מקומות שיש מעגלי אימהות בחופשת לידה.

אין לנו ספרייה
חם בחוץ בצורה מטורפת
אין לי סבלנות לשמוע שיעורים.
אבל תודה על התגובה !

אולי ללמוד שפה דרך האינטרנט? (אנגלית/ערבית)
כשהתינוק ישן.. אולי לחפש משו לעשות בערבים.
לחפש גן שעשועים שיש בו חברה בשעות הבוקר של אמהות/מטפלות
לעשות הליכות ביחד כשהוא בעגלה
להתחיל כל יום בחצי שעה של כושר ביחד.. יש מלא סרטונים ביוטיוב
לחדש קשרים עם חברות מפעם
לעשות מנוי בספריה וללכת לשם לטיולים בבוקר/אחרה"צ
לחפש עוד תינוקות לשמור עליהם בבקרים.. ואז אולי יהיה לו חברה וגם תרוויחי ככה מהצד קצת.

לא יודעת אם משו יתאים לך.. הלוואי
הרבה הרבה כוח!

ונהיה לי רע כי אני קולטת עד כמה אין לי כח לכלום ..
הרעיונות מתישים אותי ..
פשוט דיכאוןןן

מי גר קרוב אלייך ממשפחתך או חברותייך? מה התכנון שלך לשנה הבאה. האמת... שאני מבינה את הקושי שלך.. ילד ראשון ילדתי וישר הייתי צריכה לחזור ללימודים ויצא לי כמה פעמים להישאר לבד איתו כשהיה בן 3 חודשים וזה דיכא אותי. ממש בכיתי והרגשתי עצובה.. כאילו תקועה. חוסר תכלית. הילד גדול היום ברוך ה. בלי עין הרע. ויש לו עוד 3 מתחתיו. אני חושבת שהם גדלים ומתקשרים ויש עוד ילדים בבית זה ישתנה. מה שאני כן מציעה לך יקרה. זה לצאת עם בעלך לבית קפה מסעדה משהו.. להציף את הדברים.. חשוב שתשתפי אותו. אחרת זה עלול להעיק יותר ויותר. ויחד לחשוב על פתרון. לשים את התינוק כמה שעות אצל בייביסיטר. אני הייתי שמה גם בגיל 3 חודשים. לא קרה כלום.... אל תפחדי מזה. העיקר השמחה שלך. את צריכה לצאת. להתרענן... לעשות משהו כיפי. לקבל כוחות. אל תתייאשי תשמחי את עצמך. תחשבי מה בא לך... מה כעת באותו רגע ישמח אותך. בטוח ימצא משהו. הרבה פעמים שאנחנו כל היום בבית... במיוחד בנות שרגילות לבלות ולהיות בחוץ זה מכניס לדיכאון. .. פשוט צריך לצאת. למצוא משהו שישמח אותנו.... מוזמנת לפרטי. מבינה לליבך ולכאבך.

הייתי שמחה לעשות גם

יש לאוניברסיטת ת"א אם בא לך להעשיר את הידע האקדמי
יש כל מיני קורסים של תכנות
יש הרצאות טד
לא יודעת על משו ספציפי

יכולה לשלוח קישור?

את הקישור בתוך? זה לא נכנס לי ככה

אם בא לך ללמוד קצת תכנות יש את SHE CODES, חינמי, מפגשים פעם בשבוע, רק לנשים, מאד כיפי

ממש אפס ידע.. אפילו לא יודעת מה זה אומר (בושות)
איפה זה ומתי?

דף הבית | she codes;

 

תחפשי סניף שקרוב אליך

ברב האוניברסיטאות מתקיים סניף

תכנות זה למשל לכתוב אתר אינטרנט נחמד

מה כן היית רוצה לעשות?
נניח ואת יכולה לעשות הכל בלי מגבלה של זמן או כסף או בייביסיטר

אין לך כח לכלום כי את לבד עם תינוק... את חייבת למצוא חברה לעצמך, אפילו פעם בשבוע . בנאדם הוא יצור חברתי וכשאין לו חברה אפשר להשתגע או להכנס לדיכאון ונשמע שאת בדרך לשם.

אני לא נכנסת לשיקולים שלכם, רק אומרת שנראה לי אין דבר כזה לא משתלם לא לצאת לעבוד. גם אם את מרוויחה 3000 לחודש זה מכסה לך מטפלת לתינוק פלוס רווח של אלף שח. תחשבו שוב על העניין. יש כ''כ הרבה עבודות שאפשר להצטרף. (עכשיו יש קייטנות- להחליף מדריכות בקיטנה כשצריך, להעביר פעילות בישול/אמנות/מוזיקה יום אחד , קופאית בסופר, עובדת בחנות בגדים, מזכירה של משהו.... אפילו התנדבות עם התינוק, העיקר לצאת מהבית עם איזה אמא/ אחות/ חברה.. את לא חייבת לפרט את יכולה סתם להציע 'בואי נצא ל... אני ממש משתגעת בבית..')

לך. שתפי אותם שאת, כן את, החזקה, שהכל טוב אצלה, בקריסה. מה יקרה?

אבל כדאי לבדוק דיכאון אחרי לידה
זה ממש נשמע כך

אני לא מרגישה כבויה מבפנים , שאני יוצאת משגרת היומיום שלי כיף לי ואני מאושרת וגם בכללי ,אני בנאדם מודע ב''ה ואופטימית מאוד מטבעי ..פשוט עכשיו תקופה קשה ושוחקת..
תודה לכולן !

אם ת לא בן אדם כזה, את חושבת שזה בעקבות הלידה?
שווה לך לכתוב דף עם הרצונות שלך ואז איך את מממשת את זה בפועל כשאת מרגישה לזה כמה שעות ביום.
ההתקדמות מביאה סיפוק..

אני נמצאת בשגרה שוחקת וקשה ומשעממת ..
וסתם בכללי , לא נראה לי כזה חכם לקפוץ ולהצביע על דיכאון אחרי לידה - אני ספציפית מודעת לעצמי ב''ה ,אבל יש כאלה שישתפו בקושי ולהשליך את זה על דיכאון זה לא תמיד חכם
*מסייגת - ממש לא מזלזלת בנושא הדיכאון פשוט לא כל אישה שקשה לה = דיכאון *

למה העדפת שהתינוק יישאר איתך מאשר שיילך למטפלת/מעון? כי כלכלית זה יכול להתקזז עם איזושהי עבודה שלך. כלומר, העדפת לא לצאת לעבוד כי חשבת שזה יעשה לך טוב?

לנסות ולקדם את "העתיד " אם את רואה את עצמך חוזרת למעגל העבודה אז ל השקיע שעה שעתיים ביום באתרי עבודה באינטרנט, שיפור קורות חיים וכו'.
אם את בדרך ללימודים אז להתחיל להתכונן , להבין איזה קורסים יהיו וכו'.
את צריכה נק' ציון וראיה לעתיד .
בהצלחה

מבינה לליבך לגמרי , מזדהה עם התחושה , כאמא שכבר המון המון זמן בבית.

התחושות הללו באות כתוצאה של , 

חוסר תעסוקה . 

לכן אם את מבחירה בבית , תייצרי לעצמך תעסוקה ,

אפשר לחפש עוד תינוק לשמור עליו , וזה עוד יהווה עוד הכנסה.

אפשר למצוא איזו מטפלת כמה שע' ביום , 

ובזמן הזה לצאת לעבוד בעבודות קלות.

 

העניין שכאשר נמצאים בבית עם הילד,

ואין סדר יום אז זה בקלות נגרר לשינה , וסתם בטלה..ושעמום 

לי מאוד עוזר לנהל מחברת משימות

אפילו משימות בנאליות : לבשל צהריים ,לעשות 20 כפיפות בטן, לקפל כביסות , לעשות הליכה בחוץ , להתפלל , ללמוד משהו , להגיד תהילים, לקבוע תור ל.. 

ממש לרדת לפרטים ובסוף יום אני מרגישה סיפוק אדיר כשאני מסמנת וי ועוד וי .

כי עמדתי בציפיות של עצמי ועשיתי את המטלות שלי!

זה לדעתי גם נקרא מימוש עצמי , כי אני מממשת את הפוטנציאל שלי בתוך הגבול שיצרתי (ביתי) .

 

וד"א תמיד כדאי להזכיר לעצמנו שיש לנו בחירה,

ושהכול נעשה בצורה מודעת ,

ושלא נכפה עלינו מצב . 

 

ולראות את הטוב והיפה שבבחירה שלנו ..

 

בהצלחה

 

מה עשית עד הלידה ואיך הרגשת עם זה?
יש אנשים שזקוקים ליציאה החוצה, לעשיה ולמפגש עם אנשים.
אם את מהאנשים האלה, נשמע שכדאי לשקול אפילו לעבוד ולשלם את כל הכסף למטפלת. ולפעמים אפילו יותר ממה שאת מרויחה.
ועוד אגיד בזהירות שאולי כדאי לשלול דכאון אחרי לידה.

שיהיה במזל טוב ותמצאי את מקומך!

הם כדורים ותיקים מאד בעולם הפוריות ויש להם אחוזי הצלחה מכובדים , רק שתדעי שהם מעלים את הסיכוי לתאומים באיזה 15%

ואז מומלץ לקחת אותם עם אסטרופם.
האם את תחת מעקב זקיקים ובדיקות דם?

והוא עושה לי מיקב איתם כל יומיים והזרעה.... אבל אמר ששלב הבא זה זריקות

שלילי ויעבור לזריקות
אנחנו במצב לא מוסבר כי הכל תקין

שלילי ויעבור לזריקות
אנחנו במצב לא מוסבר כי הכל תקין

3 חודשים איקקלומין, 3 חודשים זריקות ואז שוקלים שוב

המון זוגות נקלטים בחצי שנה הזאת

 אל תילחצי

מאמוש באותו מצב כמוך
יש בעית זרע שרופאים לא יודעים להגיד אם זאת בדיוק הבעיה
אני אחרי הזרעה שניה
מחכה לתשובות...
אם לא אתחיל סבב רביעי של איקקלומין
ובמקביל מתחילים לגשת לivf לא באלי להגיע לשם בכלל

כל המסע הזה של זריקות כדורים והזרעות כושלות גורמות לי לעוגמת נפש רצינית , זה הורמונים אצלנו אין בעיית זרע אחרי צילום רחם שלי ובדיקות דם הכל תקין אני סבב ראשון עם איקקלומין ו2 הזרעות כושלות (והכל תקין) אני לא מוכנה לעבור את כל זה אני רוצה לבקש מימנו הפרייה אני מטופלץ אצל פרופסור פרטי

תאמיני לי שאת לא רוצה הפריה

והריון בהזרעות צריך לתת לזה 6 חודשים, חלקם הגדול של זוגות ללא בעית פוריות מוסברת יהרו תוך 6 חודשים של הזרעות בשילוב הורמונים (זריקות או כדורים)

תסמכי על הרופא שלך

כמה זמן בכלל ניסיתם טבעי? יש ילדים קודמים? בני כמה אתם?

אני מאד מאד מאדדדדד מבינה את הרצון להגיע להריון, אבל מאחלת לך בכל ליבי שלא תגיעי להפריות, ומתחננת לך שתרפי, תנשמי, ותתני צאנס להזרעות. הפריות זה עולם קשה מאד.

את כותבת  -כל המסע הזה של זריקות כדורים והזרעות כושלות גורמות לי לעוגמת נפש רצינית

ובכל הפריות זה כפול 5 זריקות, ואחוז ההצלחה לא עולה על זה של הזרעות במקרה שזה לא בעיה שבבירור נפתרת על ידי הפריה

אצליכם זה לא מוסבר, אז הפריה לא תפתור כלום, זה פשוט דרך של הרפואה לומר, וואלה לא עזר, נעבור למשהו יותר חזק , ויותר חזק

לפעמים זה עוזר לפעמים לא

 

תכתבי קצת יותר פרטים על הסיפור שלכם, אולי יהיה לנו מה להוסיף לך

להזרעות יש אחוזי הצלחה ממש נמוכים יחסית להפריות

לרוב מקבלים את אותם הורמונים רק עם סיכויי הצלחה פחותים בהרבה בהזרעות,

ולחוות שוב ושוב את השלילי זה ממש לא קל. מנסיון.

הרבה זוגות מפחדים להגיע להפריה, לא תמיד בצדק ומזבזים הרבה זמן על נסיונות עקרים

אחרי שמגיעים להפריות מבינים שהשד לא כ"כ נורא ואז לפעמים מצטערים על שנים של זריקות והורמונים מיותרים...

זה ממש לא אותם כמויות הורמונים, ממש לא. 

ושאיבה זה בהרדמה כללית

נכון שאם צריך אז צריך

 

חשוב להבין שהסיכויים בהפריות גדולים יותר במידה והן פותרות בעיה

אבל כשזה אי פריון לא מוסבר זה לא מעלה את הסיכויים כמעט בכלל.

מכיון שהייתי בסיפור הזה של אי פריון לא מוסבר, אז אני מכירה את זה.

עברתי גם וגם ואני בהחלט מדברת מנסיון

ולהפך, דווקא באי פריון בלתי מוסבר זה מעלה את הסיכויים

כי בהפריה בניגוד לכל השיטות האחרות יש בקרה ומעקב על התהליך בשלמותו וזה נותן יותר אינדיקציה איפה הקושי.

מה עוד שחוסכים שלב משמעותי באתגר של להכנס להריון שזה מפגש הזרע והביצית והווצרות העובר.

ואגב, אני קבלתי גם בהזרעות וגם בהפריות את אותה כמות לא מעטה של הורמונים.

שאיבה זה אמנם בהרדמת כללית אבל הרדמה קלה יותר שמתעוררים ממנה אחרי כעשרים דקות,

ולא בכל הפריה צריך לעבור שוב שאיבה, בהרבה מן המקרים יש עוברים מוקפאים ואז בכלל התהליך קל יותר משר בהזרעות.

 

אם אין בעיה מוסברת , אז אין מה לחסוך "שלב משמעותי באתגר של להכנס להריון שזה מפגש הזרע והביצית והווצרות העובר" כי אין בעיה בשלב הזה.

בכל אופן הלכתי גם לפרטיים וגם בקופה, ושתיהם אמרו לי אותו הדבר, שעוברים להפריות כי זה הפרוטוקול, אבל שזה לא מעלה את אחוזי הסיכוי כמעט בכלל

וקיבלתי כפול 3 או 4 הורמונים

כי בהזרעה רוצים ביצית אחת או שתיים, ובהפריה מנסים להגיע להרבה כדי לחסוך שאיבות והרדמות

וגם אחוזי הסיבוכים עולים בהרבה בהפריה, כמו גירוי שחלתי ועוד כל מיני שמובילים לאשפוזים וזיהומים

 

בסה"כ אני יכולה לאמר שאצלי לפחות בהזרעות היו המון כאבי לב ותקוות שהתבדו 

וההפריות היו השליח הנכון לילדה המקסימה שיש לי היום...

וגם בבלתי מוסבר אי אפשר לדעת בדיוק האם יש מפגש של הזרע והביצית והווצרות עובר עד שלא מגיעים להפריה.

כלאמר יכול ליהיות זוג שהוא בלתי מוסבר שמגיע לתהליך של הפריה ואז מגלים שמשום מה הזרע לא מצליח לחדור את הביצית ויש צורך במיקרומניפולציה ועדין הם נחשבים בגדר בלתי מוסבר.

הקטע עם המיקרו מניפולציה

מענין מאד

אבל אמרת "הפריות" כלומר, לא עבד לך בפעם הראשונה, אז את לא יכולה לדעת אולי ההזרעה הבאה כן היתה עובדת?

אני מסתכלת על הכל כדרך שלנו בהשגת ב"ה הילדה המקסימה שלנו, וגם הרופאים עצמם לא יודעים לומר לי שבאמת היה צורך בהפריות

יש לי חברה שהרתה בהזרעה תשיעית!

נכון שלפעם הבאה אמרו לנו להתחיל ישר בהפריות, אבל שוב, כי זה הרפואה שישר דוחפת להכי הרבה טיפול שאפשר בגלל מגבלת הגיל שלנו, אבל לא יכולה לספק הסבר למה עושים את זה

אני עדיין שוקלת מה לעשות באמת. 

אני באמת חושבת שאם צריך, ואם הזרעות לא עבדו, אז הולכים לשם, אבל אני לא חושבת שנכון לדחוף ישר לשם מיד בלי לתת צאנס להזרעות בכלל

אנחנו נשואים 3 שנים
אין ילדים קודמים
אני בת 28
בעלי בן 37
לפני החתונה קיימנו יחסים מלאים ללא גלולות
זה אומר ש 5-6שנים אנחנו בתוך זה נשלחנו לתרבית , בדיקת זרע וברוך ה הכל מאה אחוז אצל בעלי בהכל
אצלי צילום רחם תקין המחזורים שלי סדירים הביוצים שלי סדירים בדיוק כמו שעון התחלנו לטפל אצל פרופסור פרטי ונראה מתי יגמר לנו הכסף .... הזרעה 1 כושלת מעקב זריקת תזמון וכו הזרעה 2 2 כדורי איקקלומין ביום וזריקת תזמון ביוץ נכשל כמובן לפחות 4 מעקבי זקיקים עשרות בדיקות דם והכל שוב תקין.
עכשיו אנחנו מתחילים בזריקות עוזבים את הכדורים הוא טוען אין מה להמשיך אנחנו עוברים להזרעה 3 עם זריקות אם זה לא מצליח הפרייה אתם על גדר הלא מוסבר ואני שואלת אם הכל תקין מה הולך פה? הפרייה תעשה את העבודה

זה ממש המון

אני אתן את דעתי על הדברים אבל כמובן זו רק דעתי ויש כאלו שעברו חוויות הפוכות

 

קודם כל לדעתי חבל על הכסף ויש רופאים טובים בקופה. אפשר ללכת ליעוץ פרטי אם מרגישים צורך אבל לעבור את כל העסק עם פרטי זה נורא נורא יקר ולא תמיד שווה את זה. אני עברתי מפרטי לקופה והיה לי רק יותר טוב ככה.

 

דבר שני צריך לדעת שרופא פרטי לפעמים מקבל הרבה יותר על הפריה ולכן דוחף לזה. הערת ביניים. לא נכון לכולם, אבל נכון לחלק.

את מדברת על סה"כ שתי הזרעות מתוכן רק אחת עם כדורים. זה ממש כלום. סד"כ עושים 3 הזרעות עם כדורים, שלוש עם זריקות (או משולב) ואז עוברים להפריה.

יש פרוטוקול שמשלב זריקות + כדורים להזרעות ואני מכירה כמה שהרו ככה

 

בע"ה מאחלת לך שהפריה תעשה את העבודה אבל תכיני את עצמך נפשית שזה לא הוקוס פוקוס ויש אכזבות לצערי גם שם. וזה קשה מאד, ההתניה שלפיה אם הכל תקין הפריה בטוח תעבוד, טוב, הלוואי שזה היה נכון. לא תמיד. אבל מאחלת לך שאצלך כן

 

ודבר אחרון, לי מאד מאד מאד עזר טיפול פסיכולוגי. גם לעבור את התהליך אבל גם לכניסה עצמה להריון. יש מחקרים היום שנשים שמלוות את תהליך הפוריות בטיפול פסיכולוגי עולים הסיכויים שלהן להיכנס להריון ב68% או משהו כזה. ראיתי את זה בעלון כלשהו של מאוחדת, החלטתי לנסות, ואחרי שהתחלתי את הטיפול תוך חודש נכנסתי להריון. לא אומרת שזה עובד לכולם אבל בכל מקרה זה גם מאד עוזר להתמודד עם האכזבה, התהליך, הזוגיות , התפיסה העצמית וכל הנסיון הקשה הזה אז אני אישית מאד ממליצה על זה

 

מאחלת לך המון בהצלחה והריון תקין וקל במהרה!!!

גם לגבי קצב המעבר להפריה, לא הייתי רצה. הורמונים הם לא סוכריות.
גם לגבי העניין הכלכלי. אני טופלתי בגיל 41 באופן ציבורי ובהצלחה בהזרעה. והייתי ממשיכה להפריה גם בציבורי. יש לי אמון רב במערכת הבריאות בארץ. עברתי את כל הבדיקות בהריונות, כולל מי שפיר, באופן ציבורי. וגם פרוצדורות נוספות.

סבב 1 מעקב ותזמון בלבד.
סבב 1 איקקלומין ומעקב.
סבב 1 גונאל אף והזרעה כפולה - הסבב המנצח.
אותי העבירו מהר מאיקקלומין לגונאל כי הרירית מאד הידקקה.

מאחלת לך המון הצלחה!

אני במכבי אצל ד"ר מעייני אביגיל
היא נחמדה ממש!
מקבלת במבשרת ציון (10 ד מהכניסה לעיר, עם אוטובוס)

הרופאה הזאת הייתי פחות מרוצה. אוכל לפרט בפרטי

ד''ר שרית מלכיאל. ממש נחמדה!
מקבלת בשלוש מרפאות: בגילה, בהר חומה ובארנונה.

 

ד"ר שטופמאכר וד"ר אילן שוורץ

 

שתיהם אלופים אבל עמוסים.

מומלץ לקבוע אליהם כמה תורות ביחד לתקופה.

מקצועי ורגיש..
אם זה למעקב היריון אז הוא עושה את הסקירות בעצמו ואז לא צריך לחפש מלא רופאים..

ד"ר ליליאנה אביר. מקסימה! ממש אנושית
מסבירה כל דבר..
בקניון קריית הממשלה.
היא דיי עמוסה, צריך לקבוע תור איזה חודש מראש
אבל שווה.
אילן שוורץ גם טוב, למיטב ידיעתי הוא יותר של הריון בסיכון. בהצלחה!

וזה ממש מדכא! יש רק גברים, באיזה קטע?!
אז עזרתכן... באיזה שבועות צריך לעשות אולטרסאונד ראשון, ובאיזה שבועות שקיפות עורפית? ואפשר לקבל הפניה לשקיפות רק מרופא נשים או שאפשר גם מרופא משפחה?

לק"י

ההריון).

אני אצל ד"ר אביר, ובדרך כלל יש לה תורים לעוד חודש וחצי.
אבל תמיד שווה לנסות להתקשר שבוע לפני ולשאול אם התפנה תור.

לרוב כשמגלים את ההריון, אז תור לעוד חודש וחצי זה כבר מאוחר מדי😕

לק"י

כנראה שטעיתי.

לא עשיתי דרך כללית, אבל במאוחדת מתקשרים ושואלים מי אחראי, יש איזה אחראית שמדברת איתך בטלפון להבין את הסיבה כמה דקות, ואז נותנת לך רשימה של כמה שמות של מה שאת רוצה (נגיד גבר\אשה דתית\חילונית קרוב לאיזור שלך, פסיכולוגית או גם יועצת זוגית וכו)

ואת יכולה לחפש מידע על כל אחת באינטרנט , את יכולה ללכת לפגישה או שתיים ואם אין כימיה ולא מרגיש לך טוב לפנות למישהי אחרת

אני מאד ממליצה על זה, באמת 

שיהיה לכם בהצלחה רבה!!!!!!!

גם מבחינת המודרניות וגם לא אוהבת שהופכים שמות זכריים לנקביים
אילן-אילנה
מאיר-מאירה

שזה לא אומר כלום על השם
אבל כל הנשים שאני מכירה שקוראים להן אילנה הן מעל 40/50
אז לי אישית ספציפית יהיה לי מוזר מאוד לקרוא לילדה קטנה אילנה.
אבל אולי זה רק אני ופשוט לא נתקלתי בילדות שקוראים להן אילנה!

שם זכרי שמוסיפים לא ה' לא הופך אותו לנקבה

וגם דוגרי..ישן ..

אפשר לחשוב על שמות שקשורים למשפחת הצומח של בנות..

תת;ו לה שם ש*אתם* אוהבים, ואם היא לא נולדה אז חכו שתיוולד ותראו מה מתאים לה...

השם הזה ישן מידי או צעיר אבל מתאים מתחבר לבנות לא ישראליות (רוסים, אמריקאים, צרפתים וכו') קיצור.. משהו תפוצותי יותר..

תתקשרי תקבעי תאריך פגישה.לי הספיק בעלי בלידה...

היה גמור מעייפות, לא ידע מה לעשות איתי ואיך לעזור לי.
את חושבת שהקורס של אמית יכול לשנות בזה משהו?

נותן לו כלים וידע איך לעזור לך ולהקל עלייך. ברגע שיש לו את הידע הזה, אני מניחה ומקווה שכל בעל ישמח מאד לסייע לאישתו. בסיטואציה הזו כמה שהוא יכול.
אני יכולה להבין למה כשאין ידע וכלים לעזור - אין עזרה... לידה זה משו מטורף וגדול, שלא נפגשים איתו כל יום, שהוא לא הכי צפוי בעולם, וגם התגובות של האישה שהוא מכיר ואוהב - לא הכי צפויות שיש גם לה בעצמה... ברגע שיש לבעל כלים פרקטיים איך לעזור וגם ידע על התהליכים והשלבים - התמונה שונה לגמרי...

אנחנו עשינו את הקורס של אמית לקראת הלידה הראשונה, ככה שבעצם אין לי איך להשוות את התפקוד והעזרה של בעלי בלידה עם הקורס ובלי בלי... אולי אחרות יוכלו יותר לעזור בזה

שהיינו אצלה דרשה מבעלי לתרגל איתי את מה עושים עם צירים ובין לבין... כמובן ששמח...
בניגוד ללדות קודמות שעזר רק בלהגיד לי לנשום מה שלא ככ מקדם את הלידה כמו שהם.התרגילים הטיסו את הלידה

הבעיה שאין לי אפשרות לעשות קודם את הקורס ורק אז לראות אם בעלי התחבר ולפי זה לדעת אם לסגור עם דולה או לא:-/

אני לא יודעת מה רמת ה"דתיות" שלך, אבל אם אתן שומרים על הלכות נידה אז בעלך לא כ"כ יוכל לעזור לך בלידה עם התרגילים של אמית ואת צריכה איתך עוד מישהו. זה תרגיל אחד בווריאציות שונות, שבחלקן נעזרים באדם נוסף ואת חלקן אפשר לעשות לבד. כשמתרגלים איתה את מוצאת מה הכי נוח לך ואם הכי נוח לל יחד עם מישהו אז את צריכה לדאוד שיהיה איתך עוד מישהי בלידה חוץ מבעלך. ואז זה לא קשור לאם יתחבר לזה או לא. ואם הוא כן יוכל לגעת בך בלידה, אז לדעתי לא שייך לבשוק אם הוא יתחבר לזה או לא- את היולדת, את זו שצריכה לבדוק אם זה טוב לך, ואם זה טוב לך אז הוא יעשה מה שצריך, גם אם הוא גמור מעייפות.
ולגבי מתי צריך לקבוע איתה, הייתי ממליצה לדבר איתה בתחילת-אמצע שמיני.
אם זה ללידה ראשונה, הייתי ממליצה או לקחת עוד שיעור אחד הרחבה או לחרוש את האינטרנט כדי לדעת איך לידה הולכת בפן הטכני ולא רק בפן הפיזיולוגי (כלומר, מגיעים לחדר לידה- לאן הולכים? אם יש בעיה- מה משמעות כל זירוז? איזה סוגי משככים יש? על כל אלה היא בכלל לא מדברת).

אני לא רב אבל כמובן שומרת בחומרה,לפי הרב שלנו עד שאין דימום, פתיחה של 4 עדיין מותרים.ואם מגעים לביח מאוחר אז את לא יודעת מה הפתיחה שלך וככה לפי חלק מהפוסקים בעל יכול לעזור.שהגענו לביח היה 5.5 (זהו בעל)אחרי כמה דקות 8 ועוד כמה דק' פתיחה מלאה.חסד ה פשוט רץ

במשך כל ההריון וגם אחרי הלידה...

את ה-100, וזה היה שום דבר.

מצצה קצת כשנולדה והוצאנו והבאנו מוצץ
ועכשיו שוב
אני מוציאה כי ממש לא לא נראה לי כדאי מציצת אצבע

יש תקופות כאלה,
תהיי רגועה ותעשי מה שצריך, זה יעבור.
היא עייפה, ולכן היא בוכה.
לאט לאט תלמד שזה לא נורא, ובסוף היא נרדמת, ותפסיק לבכות.

כי צפוף זה בדיוק מה שהם צריכים
לכן הם נרדמים טוב בעיטוף
ובאמבטיה בעגלה.. ובמנשא..
br />
אם עדיין יש שם מקום הייתי ממשיכה לתת לה לישון שם..

והיה נראה שאין לה מקום לזוז שם

ככה בעריסה היא בחדר וכל רגע צריכה ללכת לחדר לראות מה איתה

לכן לא בטוחה למה זה קשור

יודעת שזה לא הכי מומלץ אבל גם מגן מיטה כשהוא מהודק טוב לדפנות העריסה, יכול לעשות את אותו הדבר. כשהיא תרגיש "אסופה" היא תרדם טוב יותר

עד גיל חודשיים
ויש מגן ראש לעריסה

את תתפלאי מאןד לראות כמה דברים היא עושה רק אצלך ואילו אצל המטפלת היא זורמת
אני הייתי בשוק כשהבן הגדול שלי נרדם על הגב בעגלה. לא האמנתי לה. שאלתי שוב ושוב

הם מסתדרים יופי עם המטפלות! כדאי לשחרר ממש ולתת אמון, הגדול שלי היה נוראי ונרדם בבעיות, לא תפס מוצץ ולא התחבר לשמיכה ושמה חינכו אותו יופי וזה השפיע רק טוב גם לבית

ועכשיו בילד השלישי אני הרבה מצליחה לשחרר ולהגיד, השם יעזור לו להירדם, לא תלוי רק בי ולזהות פיהוק ראשון ומאז לנסות הרבה פעמים זה ממש ייאוש, אני לא יגיד לך שעכשיו הולך לי בקלות אבל הרבה פעמים כן והוא מפתיע אותי ולפעמים אפילו נרדם לבד...
רק פשוט לשחרר! כשנסעתי את הלוחשת וכל זה הרגשתי שזה פשוט לא נכון לי ורק מוסיף עוד לחץ, כל הפחד הזה משלא יתרגל לנדנודים וידיים וכו מבחינתי זה שטויות, אני עושה איך שנוח לי עכשיו והשם יעזור הלאה...

מה שלי עוזר זה חשים על המוצץ מיץ ענבים או גרפווטר ואז חיתול כזה על הלחי ומנדנדת בעגלה, בעלי מרדים בידיים במקרים קשים וזהו, וברוך השם אין תסכולים כמעט

כנראה שאני בלחץ מהמכון פעם ראשונה שמכניסה למעון בכזה גיל
וגם אני שמתי לייקציק על הנוצץ ומאוד עזר אבל פחדתי שתתרגל לזה ואז מה יהיה במעון?
נראה לי שנכנסתי לסחרור...
להרים לחבק לנדנד הכל בסדר לא יפגע בה במעון?
כנראה היא קולטת שאני בלחץ מהמכון כי זה ממש החריף
( במעון לא ישימו לב מיץ ענבים במוצץ)

תרפי

תודה רבה לכן על העצות והתמיכה
האמת כנראה נכנסתי לסחרור
אנסה להרפות

ולא, זה ממש, לא מפריע שבבית את דוחפת מוצץ ככה

למטפלות יש שיטות להרדים אותם יותר טוב לפעמים מאיתנו..
זכור לי גם בגיל הזה ועד היום שהבן שלי צורח עד שהוא ממש מתעייף ונרדם..
אפשר לנדנד בעגלה, ליצור אווירה של שינה, החשכה של החדר, חפץ חיבוקי וכו'

צריך לתת 400. יש טיפות של 200 שנותנים מהם 2 ויש טיפות של 400 ונותנים מהם רק טיפה 1.
תבדקי מה כתוב על האריזה שלך

יש חברות שזה טיפה ויש חברות שזה 2 טיפות.

זה של טיפטיפות ולא רשום אם זה 200 או400 רק כתוב שלתת 2 טיפות ביום

ולכן יש לתת 2 טיפות

תרגול שרירי בטן ומתיחות לגבי יכול לעזור יותר שורשי , רק צריך לראות מה מותר בהריון לא מתמצאת

יש הרבה נקודות שאסור לגעת בהן
אני אישית לא העזתי ללכת לעיסוי בהריון

ומה לגבי נערה/ בחורה צעירה?

אולטרסאונד ברזולוציה טובה

בשביל עוד יומיים לא הייתי דואגת, את אומרת שאת ככה כבר שבועיים אז מה זה עוד יומיים

אבל לי במקרה של שאריות שלייה עשו היסטרוסקופיה ניתוחית והוציאו את השארית. גם אותי הרופאה שלחה לאולטרסאונד במכון כי האולטרסאונד שלה לא מספיק טוב.

 

ההנחיה שנתנו לי לגבי דימום, שכל עוד זה לא דימום מאוד מאוד חזק, אין צורך לפנות להיבדק בדחיפות. (מאוד חזק = החלפת פד ספוג כל חצי שעה)

 

אני מניחה שאם הרופאה אמרה לך שזה בסדר לחכות, זה בסדר. אם את לא רגועה ואת רוצה לוודא את יכולה להתקשר למוקד של האחיות. אבל הן יכולות גם לשלוח אותך ליתר ביטחון, לא כי באמת צריך.

בטיפת חלב יתנו לך

תמיד נתנו לי ויטמין די. ובילדה האחרונה גם ברזל

בירושלים לא נתנו בחיים

תמיד לכולן פה נותנים. בשום לידה לא קניתי.
והאמת שגם אני הופתעתי שהביאו לי .
אמרו לי שזה כדי לעודד לתת🤩

אז כנראה העיריה או משהו השיגו לזה תקציבים

אין לי הסבר אחר

אני מוחלשת?
אבל לא קיבלתי אף פעם בטיפת חלב
אולי נראיתי להם עשירה🤔

ממש לא לפי מוחלשת/עשירה .
לי ב"ה ממש לא חסר כסף וגם לא שאלו אותי.
הייתי בטוחה שכולם מקבלים.
מוזר
כנראה משהו פרטני

זה היה לפני כמה שנים.

מאז עברנו דירות (ובשום מקום אחר גם לא שמעתי על דבר כזה)

אולי זה חדש בבני ברק בשנים האחרונות?

או שזו טיפת חלב בשכונה מסויימת בלבד

פעם ראשונה שאני שומעת שיש דבר כזה

בבית מרקחת אפשר לבקש ויטמין די לתינוקות ויתנו לך.
יש לכל מיני חברות.

לקחתי עד שבוע 35 גם כי היו לי צירים מוקדמים

הדולה שלי אמרה לי שהסיכון הוא שכשיהיו לי צירים, אני לא ארגיש אותם בהתחלה כי האוטרוגסטן הרפה את הרחם ואז הלידה תתקדם מהר ואני לא אספיק להגיע לבית חולים. אבל שזה לא סביר.

בספר רפואה של האיש שלי כתוב שיש ויכוח אם זה עוזר בכלל... ובאמת יש רופאים שאמרו לי לקחת ויש רופאים שאמרו שזה לא עוזר...

מאז שהפסקתי לקחת לא היו לי צירים... כך שזה כנראה לא מה שהגן עלי כ"כ

ההריונות הקודמים לקחתי אוטרוגסטן, רק עד שבוע 35 (אני הבנתי מהרופאים שאח''כ אין לזה משמעות או השפעה, משהו כזה) ובאמת הלידות היו מהירות ובשתיהןהתעוררתי עם צירים חזקים שהביאו ללידה.

הפעם ב''ה ללא הנרות האלו, מעניין אם יהיה אחרת
..

אני מקווה ומתפללת שגם הפעם יהיה מהיר וטוב.

רק תהיתי אם זה קשור לזה שלקחתי את הנרות..

כדי להקל על נשים שהלידות שלהן ארוכות וכואבות וקשות..

לא נראה לי שפורום כזה אמור להיות המקור שלך להחלטה...

וגם באמת מעל בטא 1000 רואים שק ברחם אז יש התאמה בין הבטא לבדיקת הא"ס.
אין סיבה להמשיך לבדוק בטאות כשיש ערך כזה גבוה, ב"ה. פשוט להמשיך מעקב לפי הוראת הרופא... הדימום הפסיק, נכון?

את מהאחוז הקטן שיש "שזכו" לדימום השתרשות.. בשעה טובה ובע"ה המשך הריון קל תקין משעמם ושיסתיים בידיים מלאות!

אם אני מבינה נכון את אמורה ללדת אחרי החגים שזה כבר קצת קריר ופחות יוצאים. אני הייתי ממליצה לך בהתחלה להשתמש לקטן במנשא והגדול בטיולון. עכשיו אם תיראי שאת כן יוצאת הרבה וזקוקה לעוד עגלה אז במידה ואת רוב הזמן לבד ממליצה על עגלת תאומים ואם רוב היציאות זה יחד עם בעלך אפשר גם טיולון נפרד. עוד משהו חשוב לדעת זה כמה מרחקים יש לך ללכת? אצלי רוב היומיום זה באוטו כמעט ולא הולכת ברגל לשום דבר. ובשבת בעלי איתי אז לוקחים שתי עגלות כשצריך.

כרגע עם הגדול אני פחות אוהבת להשתמש באוטו, ולפעמים בעלי צריך אותו. נראה איך זה יהיה עם שניים...יש לך המלצה למנשא מגיל לידה? השתמשתי בבד ולא היה לי נח

היה פשוט מעולה.

רק מניחה והיה נרדם גם אם הרגע קם

משכתי איתו כמעט עד שנתיים.

כדי לשמור על הגוף והרצפת אגן שלך..

ממה שראיתי אצל שכנות הכי נוח זה עגלת תאומים..

הרי בכל מקרה מחזיקים את התינוק מלא

ולכל ענין ודעה מנשא שמחלק את המשקל נכון על הגוף הרבה יותר בריא לנו מאשר על הידיים

ההמלצה היא לא להחזיק את התינוק הרבה זמן בעמידה. וכשמשתמשים במנשא אז אוטומטית עומדים יותר זמן ועובדים תוך כדי..

אז זה משהו של מודעות

אבל את מבינה שממילא מלא מלא תינוקות נרגעים רק בעמידה ואם האופציה היא בין ידים למנשא עדיף מנשא.

ממה שהפותחת שואלת..
וגם למצב כזה עדיף למצוא אם אפשר מישהו אחר שיעמוד עם התינוק.
אולי לא תמיד יש מישהו אבל השבועות האלה קריטים להחלמה מהלידה..

אני ממש לא תמיד עמדתי כדי להרגיע ילד...

ממש לא ענין של בחירה, לצערי, יש ילדים שפשוט צורחים כשמתיישבים איתם. 

ב"ה עבר אצלינו אחרי חודש-חודשיים, אבל בפירוש בהתחלה נאלצנו לעמוד הרבה, זה או זה או צרחות, מה הבחירה שיכולתי לעשות בנידון? אני לא "אתן לה לצרוח" בגיל חודש...

אני לא אעמוד שעות עם תינוק, דווקא ובעיקר בגיל חודש. כשגם אני עוד לא מספיק חזקה (חוזר לעניין נושא השרשור...)
וכן היו לי תינוקות שבכו הרבה, ותינוקות שלא לקחו מוצץ, ועשיתי את מקסימום ההשתדלות בדרכים אחרות... גם אם לפעמים עמדתי, זה לא לפרקי זמן ממושכים.....

לפעמים אנשים אחרים עמדו...

ומה נראה לך שלא ניסינו דרכים אחרות? ברור שאנחנו לא נהנים לעמוד

עשינו כל מיני השתדלויות, ובעיני כשזה או תינוק צורח או לעמוד, אז אין לי בחירה. אבל ככה אני רואה את זה, יכול להיות שאת רואה את זה אחרת

רק הצגתי את הצד השני של המטבע...

 

 

מדי פעם מישהי מעלה פה את השאלה ואז כותבים לה רשימה.. אני לרוב שוכחת את כולם חוץ מהזה הצוחק...

תודה רבה!!

תהיה לי עזרה, ככה שזה בעיקר לאחר כך

כשהקטן שלי נולד זה שלפניו היה בן 1.4 והתחיל ללכת לבד חודש לפני הלידה..
אנחנו קנינו את סיטי סלקט של בייביג'וגר (תסתכלי עליה באינטרנט) היא קצת יקרה.

לנו זה היה ממש ממש שימושי! שניהם איתי בבית כל הזמן ולכן כל פעם שהייתי צריכה לעשות איתם סידורים היה לי מאוד נוח ששניהם קשורים בעגלה ואני לא צריכה לרדוף אחריהם..

החסרונות שלה היא שהיא ממש כבדה (כשהם היו גדולים יותר הייתי צריכה שאחד ירד כדי שאצליח לעלות במדרגות)

אם יש לך עוד שאלות מוזמנת בשמחה!

כתבת שאתם משאירים את העגלה למטה בלי בעייה. האם אתם נועלים אותה עם שרשרת?
כי אם כן, העגלה הזו עלולה להיות בעייתית כי המושבים של מתפרקים מהשלד בלי בעייה אז צריך למצוא דרך לנעול גם אותם...
כדי לחשוב על זה מראש.

זה פשוט ממש ממש מקובל פה ועוד לא קרה שנגנבה עגלה

בפועל הוא התחיל ללכת ממש כשהיא נולדה אבל זה קשה להיות תלויים בבעל תמיד ויש לכל אחד מהם עגלה, אבל החלטנו לקנות עגלת אחים כי הוא לא הולך מרחקיםארוכים וטרמפיסט קצת מציק גם במדרגות וגם שזה מאחורי העגלה ומקשה על הסחיבה וגם אם הוא נרדם אי אפשר להשכיב אז אנחנו בעזרת ה קונים עגלת אחים של גואי מתקפלת קטן יחסיתולא יקרה 900 שקל היא עולה רק תבדקי שיש לך אופציה אם את יוצאת רק איתו לדוגמא שיש לך עגלה שמתאימה לו

אין לי מה לבנות על בעלי, כל השבוע הוא יוצא בחמש שש וחוזר אחרי שמונה בערב

יש לנו ןאנחנו נאודדדדדד מרןצים!
עולה סהכ 550 כולל משלוח עד הבית!!!

אנחנו השתמשנו במנשא לקטנה והגדול בטיולון. היה ממש מעולה. זה היה חורף וככה הרגשתי שהוא מוגנת בתוך המנשא. קיבלנו מנשא של בייביורן והיה מעולה ונוח. צעדתי ככה למעון כל יום.

מרחקים קצרים - הוא היה הולך ברגל והיא בעגלת אמבטיה.

מהרגע שהיא עברה מהאמבטיה לטיולון (7 חודשים בערך, היא הייתה קטנטונת) - אז הם היו בעגלת תאומים.

עגלת תאומים-מליצה לחפש ביד שניה -יש מציאות מעולות ממש אם מתמידים
אני קניתי עגלת תאומים של פג פרגו במצב כמו חדש ,וקלה כמו נוצה-ב150₪!

ואם יש לך תקציב של 400_500₪ את יכולה למצוא כל דגם בערך..
הכי הרבה המלצות שמעתי על הקוקו ביבה שהיא קלה ונוסעת חלק וצרה

לי היה בייבי ג'וגר תאומים-היא מצויינת אבל יותר כבדה לי -וזה תלוי כבר איפה את גרה אם יש הרבה עליות או מדרגות
היא נחשבת קלה אבל בפועל יש קלות ממנה

לא ממליצה על עגלת אחים-רכבת כי בדר''כ ההגיה שלהם מסורבלת והן לפעמים יותר כבדות


והרבה יצא לי גם ללכת עם עגלה רגילה לגדול ומנשא לפיצי- תלוי לאן הולכים.יש מקומות שלא נח להתנייד עם עגלת תאומים

אני בעד שתי האופציות ותחליטי מה נכון לך

ואני נגיד לפעמים קניתי ביד שניה ואח''כ מכרתי אם לא היה לי מקום לאחסן

אצלי ההפרשים יותר קטנים ברובם
אבל גם בשנה ו9- כן כדאי עגלה כי קשה ללכת איתם יד ביד ושלא יתעקשו ללכת לבד..ובקצב נורמלי..

ורק קחי בחשבון שבהתחלה לא יוצאים המון..ואח''כ הילד יגדל ולא יצטרך עגלה אז בעיני לא כדאי להשקיע ים כסף..

בגלל הביביג'וגר יחיד היה לי בראש שגם התאומים ממש קלה. הארת את עיני, אז את אומרת שיש עגלות תאומים יותר קלות?
נראה לי שזה אכן הפתרון הכי טוב...

הקוקו ביבה יותר קלה
ולי היה עם כמה ילדים את הבייבי ג'וגר תאומים והפועל העליות היתה לי כבדה קצת- בשטח מישורי היא מעולה וממליצה. העליות או מדרגות הייתי בוחרת משהו קל יותר

ועוד נק' לתשומת לב קיפול קל!!
בזה נגיד הבייבי ג'גר אלופה בעיני -ביד אחת ובקלות
והבנתי שגם הקוקו קלה -אבל לא התנסיתי

אבל את זה הייתי בודקת

נגיד העגלה שקניתי עכשיו מאוד בזול -הקיפול שלה פחות מוצלח. אני מסתדרת אבל לפעמים זה מסרבל כי יש לי תינוקת ביד..

באמת להתחלה הכי נח להשיג עגלת תאומים, או מנשא ועגלה.

בערך כשהקטן יהיה בן 4-5 חודשים כשכבר מחזיק הראש וקצת יותר יציב, יש פתרון נוסף ליציאות קצרות. לא פורמלי אבל נח והרבה אצלנו משתמשות. (לא מתאים ליציאות ארוכות אבל מעולה לקפיצה קטנה למכולת או ללהוצי את הגדולים יותר מהגן בצהריים וכו..):

להשתמש בעגלה משולבת רגילה או טיולון שמתאים. חשוב שיהיה פגוש! את הקטן לשים קצת יותר אחורה מהרגיל ואת הגדול מקדימה, יושב בין הרגליים של הקטן. למרחקים קצרים זה ממש נח.

אבל קשה לבנות על זה כי הגדול שלי ישב לבד רק בגיל תשעה חודשים נראלי

קנינו עגלת תאומים זו הייתה הדרך הכי נוחה לי להתנייד. הייתי רוב היום לבד עם שתיהן. עד היום משתמשת בזה המון בכל יציאה שדורשת הליכה גם היום שהגדולה אוטוטו בת 3 מתחילה לחשוב על עגלת שלישייה

להתחיל ולנסות כל מיני דברים אחרי הלידה מבלי לקנות בתור התחלה

להתחיל ממנשא. לשלבים ההתחלתיים
אני לא מצליחה להחזיק הרבה זמן עם מנשא כי נעשה לי כבד ולא מצאתי אחד שיכול להיות מוצלח מהבחינה הזו..

אח''כ לבקש או לנסות להשאיל מחברה עגלת תאומים
ולבדוק - איך זה עובד לך. את עם רכב? או שמתניידת באוטובוסים?

אולי הוא כבר יילך ואז תוכלי לשים טרמפיסט..

בקיצור, לדעתי אין מה לעשות אלא לחכות קצת ולראות איך דברים יתפתחו ובהתאם לזה קודם להתנסות ואחכ להחליט מה טוב לכם ולרכוש אם צריך

והשתמשתי בעגלת תאומים. זה הציללל אותי! גם כשהוא ילך טוב בע"ה עדיין זה מאוד עוזר כשיש לך אפשרות להושיב אותו בעגלה, בעיקר בחורף. אפשר גם לקנות יד 2.
כשהקטן גדל מספיק יש עגלות שאפשר להושיב את שניהם ביחד.
ועוד אפשרות מעולה, תחליף לטרמפיסט, אם את גרה במקום בלי עליות ומרידות חדות מידי-
הגדול יושב על בימבה גוק , את הגלגל הקדמי מכניסים לעגלה מאחורה (הפס שמחבר את הגלגלים, כמו ברוב העגלות). הוא שם רגליים על הפס של העגלה מבסוט וזה עובד יופי!

לא יודעת אם זה במקום, אבל מקווה שאני אעזור

בת דודה שלי הייתה שמנה מאוד וניסתה את כל הדיאטות שבעולם אבל מה שעזר זה טיפול פסיכולוגי. היא הבינה למה יש לה אכילה רגשית שכזו וזה עזר לה מאוד. היה לה ליווי בדיאטה אח"כ וזה היה יותר מדרבן.
משהו שעזר לדוד שלי- אבא שלה, זה שיטת daytwo, פיתוח ישראלי מדהים.

זהו... המלצות טכניות, אני יודעת אבל אולי גם זה יעזור...

בהחלט עזרת

אני חושבת שטיפול פסיכולוגי באמת יהיה במקום

אין לי זמן וכח, אבל... 

כל דחיפה קטנה עוזרת

 

נשמע מענין השיטה הזו, אנסה לקבל עליה עוד מידע

ופתאום.. אולי בלי שהתכוונת זה מתחבר לי לתגובה שרשמת בשרשור על עניין המשיכה של הבעל
יש הרבה ביקורת על אנשים שמנים ונראה שאת מבקרת את עצמך ומאשימה את עצמך..בטח ובטח אין קשר לכמה את אוהבת את בעלך והילדות!
זו ממש לא אשמתך ! אנשים לא מבינים שטיפול בהשמנה זה לא רק עניין של כוח רצון .מוטיבצייה.. יכולת לשלוט על היצר לאכול ..זה הרבה יותר מסובך לא סתם אנשים מגיעים לניתוחים וכו..
מצד אחד אכילת יתר היא ממש התמכרות גופנית ונפשית מצד שני אוכל זה לא משהו שאפר להגמל ממנו ולנתק חייבים להמשיך לאכול אבל צריך למצוא את האיזון
בקיצור לא קל בכלל

כמו סיגריות. אני כועסת על עצמי מאד

בקטע של משיכה, דווקא לבעלי זה לא כל כך מפריע ואני לא יודעת אם לשמוח מזה או לא. 

מצד אחד איזה כיף שלא מפריע לו

מצד שני אם היה  מפריע לו ממש זה היה נותן לי מאד דחיפה לשנות, כמו שאני מכירה את עצמי

זה נושא כאוב

כל החיים אני מתמודדת

וסבלתי בעבר מהפרעת אכילה

ועכשיו אני כל כך שמנה

בחיים לא הייתי כל כך שמנה

כל הטיפולים

והשומן שצברתי לאורך השנים

והאכילה כבריחה מבעיות

וההנקה

הכל הכל התחבר לי ואני מרגישה ממש ברבאמא עגולה ובצקית

אוף

תודה על המילים התומכות!

במצבך ממש!!!
לאחר הכחשות והתעלמות נאלצתי בחודש שעבר להישקל כדי לפתוח מעקב הריון מסודר ופשוט הזדעזעתי!!!
אני כמעט 40 קילו יותר מבחתונה!!

וממש נכון, הכי מזעזע לראות את עצמך בתמונות...

ואני יודעת שבהנקה רק אשמין עוד ועוד..
ממש יאוש!!

וגם אתלי בעלי די אדיש. אומר שאוהב אותי גם ככה, ושקיבל מאז החתונה הרבה ריבית..
אבל כבר גם הוא מסכים שמבחינת הבריאות כדאי שאעשה משהו.. וזה לא יקרה בשנה הקרובה בזכות ההריון וההנקה...

אז רק חיבוק גדול (תרתי משמע..) והמון הזדהות!!

אני מתקרבת ל30, אבל אני ממש נמוכה אז האפקט הוא כאילו 40. אני ענקית

כי אז היית סובלת גם מהבאסה על עצמך שאת לא מרזה וגם מבאסה ועלבון מבעלך

כל כך הרבה מחקרים מראים שהשמנה נובעת גם בכלל גנטיקה ומבנה מוחי. ודווקא הדוגמה שלך של התמכרות ממחישה את זה. גם להתמכרות פעמים רבות יש נטייה מולדת. זה חלילה לא אומר שאי אפשר לטפל או לרדת, אבל מה שזה כן אומר כנראה, זה שלך בהשוואה לחברתך הרזה והמעצבנת (בטוח יש לך כמה כאלה) הרבה יותר קשה לרדת במשקל והרבה יותר קל לעלות. השנאה העצמית שלך מאד מובנת, במיוחד בעולם שבו ההשמנה היא חטא והרזון הוא אל. רזון הוא כרטיס כניסה אוטומטי לחברה והשמן צריך להתנצל שהוא תופס מדי הרבה מקום במרחב הציבורי, וכל ביס שהוא מבצע הוא צריך לתרץ.
מקודת הפתיחה שעליה אין בכלל ויכוח הוא שאת מהממת ויפה וומיוחדת וייחודית ואף אחד בעולם הזה לא יכול לקחת את זה ממך גם לא את עצמך. אם את רוצה לעשות שינוי שמתאים ליכולות שלך ולגוף שלך, כמובן שזה אפשרי, אבל לא בגלל שאת לא שווה כלום במצב הקיים.

ממש לא משווה למודל הרזון, ולא לחברות, לא מתעצבנת שיש רזות ממני, ורזות בקלות, ורזות שעושות דיאטה ומצליחות

ב"ה אלף פעמים, אני ממש לא שם

אני מבואסת ממני לחלוטין

ממני בהשוואה לעצמי

ממני בהשוואה למה שאני יכולה לעשות וצריכה לעשות

אני בכלל לא שואפת לרזון, הבנתי שזה לא אני, אני תמיד אהיה עגלגלה ומאושרת, ואני יודעת לקנות את הבגדים שמחמיאים לי

אבל עכשיו אני אומללה כי אני ממש שמנה, וזה ממש מסוכן בריאותית

ומדכא

תודה על המילים החמות והתומכות!

כמובן, אם תאכלי בדיוק 1734 קלוריות ביום + תעשי 2 אימוני כושר מפרכים - כנראה תצליחי לרזות.
אבל אם את אדם מן השורה שמנסה לארגן תזונה בריאה ולהתמיד, לצד חיים אינטנסיביים ותובעניים,הואין לך קייטרינג צמוד + - את מתמודדת עם קושי רגשי סביב האכילה = רוב הסיכויים שלא תצליחי.
דיאטה היא מן 'מרשם פלא' שהרבה מאד אנשים עושים ממנו המון כסף, אבל לגוף יש נטייה טבעית ומורשת גנטית.
חברה ממש טובה שלי שהגיעה למשקל מכובד, אחרי מליון סוגי דיאטות, קבוצות, טיפול ממוקד, וגם טיפול ארוך טווח אצל מומחית לאכילה רגשית - עברה ניתוח לקיצור קיבה למען הבריאות שלה. עכשיו היא רק כמה חודשים אחרי אבל התאוששה יפה, ולפי כל המעקבים תגיע למשקל שלא מסכן אותה בריאותית מבחינת הסכרת.
מקווה שתצליחי לחמול על עצמך כפי שאת מיטיבה לעשות עם כל אדם אחר.

לאכול מספר מסוים של קלוריות, או לעבור לתזונה בריאה, או לעשות  הליכות, כל זה תלוי כח רצון

בסופו של דבר אני רואה את הניתוחים האלו ככישלון של כח רצון לעשות שינוי - שהוא מאד מאד מאד מאד מאדדדד קשה, ולכן מעבר של תהליך רפואי שמונע ממך לעשות דברים. אחרי הניתוח הזה פשוט אי אפשר לאכול דברים

 מסוימים, כי זה מאד מאד כואב, אז במקום להגיע למצב שאוכלים אוכל מסוים בגלל כח רצון, יוצרים התניה של כאב במוח וזה גורם רצון לפעול. בסופו של דבר, זה מה שעושים.

נכון, בעולם של אמהות עבודה ובית וכו, מאד מאד קשה לעשות הכל, מאד 'קשה לעשות שינוי תזונתי, מאד קשה למצוא זמן צאת להליכה, אבל זה כח רצון

כי אם כמו שאת אומרת אין לי קייטרינג פרטי, איך לילדות שלי יש? אם אני מכינה להן כל יום\או שבוע אוכל טוב ומזין, למה לעצמי לא?

ואם אני מוצאת זמן כל שבוע שעה וחצי להקדיש לפיזיו של הבת שלי למה אני לא עושה לפחות פעם בשבוע כושר?

וכן הלאה

אז כן, לילדים שלנו אנחנו דואגים יותר

אני חושבת שאם אוהב את עצמי מספיק אשקיע בעצמי מספיק, וזה פונקציה של כח רצון וזמן

ואם אבין שכושר בשבילי חשוב לא פחות מפיזיו לבת שלי אני אעשה את זה 

ואם יש לי אכילה רגשית אני צריכה לטפל בזה כמו שאני דואגת לכישורים החברתיים של הבת שלי

 

אכן גנטיקה זה מאד משפיע, נכון, ולכן ברור לי שגם אחרי שאדאג להכל, לא אהיה מהרזות רזות, ולא יהיה לי גוף מחוטב , הרצון שלי הוא להגיע למצב שאני במשקל בריא, בכושר נורמלי (לעלות מדרגות הביתה בלי להתנשף, לא להרים משקולות) ולסגל לעצמי דרך חיים שבה אלמד לבשל מהר אוכל בריא, להתגבר על פיתויים, ושיהיה לי דרך חיים רגילה, נורמלית

 

לפני שאגיע למצב של ניתוח חס ושלום אני אקח חודשיים מהעבודה ואבקש מבעלי לנעול אותי בחדר ולהכניס לי מרקים שלוש פעמים ביום. ברצינות. הרי זה מה שעושים לגוף בניתוח, מונעים ממנו בכח את האפשרות לאכול וזה תהליך החלמה שנמשך חודשיים עד שחוזרים לאכול נורמלי. ממש מקווה שאצליח לעבוד על עצמי לפני שאגיע למצב שדורש ניתוח

כל כך כל כך קשה

אבל אני מאמינה שזה אפשרי

חוץ מהמשפט האחרון
ולגבי הניתוח. בשנים הראשונות נהיים רזים וכולם מקנאים בהם. אחרי 5 שנים אם לא עושים שינוי בראש הכל חוזר
מכירה כמה כאלה מקרוב ממש

בשבת גם נפל לי האסימון. והוא נופל לי מידי פעם אבל לא מצליחה לעשות עם זה כלום...
שאני חייבת לעשות שינוי. ואני אוכלת כל כך הרבה. וסתם. ולא מצליחה להזיז את עצמי לכושר. ותמיד יש תירוצים.
וכל כך רוצה.
ולא מצליחה להתמיד. לא מצליחה....


מתוסכלת ממש מזה הבוקר

אני באותה סירה

עצם המילה מעלה לנו קונוטציה של חוסר ושל מאבק
מדברת מניסיון. מכירות את זה שהרופאה אומרת לנו לעשות בדיקות דם ושצריך להיות בצום של 8 שעות ואחנו נלחצות בתוכינו. אבל תכלס אנחנו תמיד בצום בשעות האלה. כי אנחנו ישנות. אבל בגלל שאומרים לנו שאסור. אז בא לנו יותר. ככה בדיאטה. תפסיקו עם זה!!!
אנחנו מרגישות שזה פרויקט וזה דורש זמן. וזה ממש לא נכון. זו דרך חיים
אל תחליטו על דיאטה תחליטו על שינוי גישה. אנחנו נאכל רק כשנהיה רעבות באמת ואם בא לנו לאכול ואנחנו לא רעבות. נבדוק למה אנחנו רוצות לאכול. משיעמום? מפחד? מרצון לשקט? הילדים נרדמו ובא לנו פינוק? יש דברים בריאים יותר להתפנק בהם. טלפון לחברה או ספר
תעלו את הכל מודעות שלכם
אם יש לכם בעל או חברה רזים מטבעם. תחקרו את כל הגישה שלו לאכול. תבדקו מה הוא עושה כשהוא עצבני איך הוא אוכל? (לאט או מהר?) למה מפסיק לאכול למרות שיש עוד אוכל בצלחת
תחליטו ששבועיים עכשיו אתן אוכלות לאט יותר
אחכ שבועיים אתם מפסיקות לאכול כשאתן שבעות ( הגוף ישר יתנגד ויספר לכן סיפורים. אבל תקשיבו טוב טוב לקיבה שלכם) תגידו לעצמכן שתאכלו את האוכל שנשאר יותר מאוחר כשתהיו רעבות
בקיצור. מודעות מודעות ולא לתרץ תירוצים. תקשיבו לכל המשפטים שעולים לכן לראש בקשר לאוכל ותגלו המון על עצמכן
אני עושה את זה כבר תקופה ארוכה
ואני מתקדמת ממש יפה
בהצלחה לכולכן

להפחית בגאנק פוד ולהוסיף פירות וירקות

הייתי זקוקה לזה...
הייתי צריכה לדעת שזו לא רק אני...

אם זו עגלת אמבטיה אז הכי טוב- לפתוח את הגגון והיא תתאמץ כדי לראות עולם

אם זה טיולון, בחלקם גם אפשר להשכיב על הבטן.

של העגלה על בטן ולפתוח את הגגון לגמרי...לא צריך להיתקע בבית כדי להשכיב על הבטן...

במצבים כאלה לזכור שאת עושה את הטוב שאת יכולה (גם לנסות לעשות זאת כמובן. אבל כן, לפעמים חייבים לצאת לסידורים..)
ולראות איפה את כן מצליחה כמו הרעיון שנתנו פה. להתייחס גם בהנקה או האכלה.
ללטף, לחבק, לדבר איתה, לספר שאת אוהבת אותה וכמה היא מתוקה

(:
תגובה נעימה...

לי היה קורה הרבה יותר מזה
ב''ה זה לא פגעבשום התפתחות
ויום יומיים בטח שלא

מבאס.. אבל מעודד לשמוע שזה לא פגע התפתחות...

בהתפתחות של הקטנה. רק לא הבנתי למה השכבה על הבטן מצריכה ממך התייחסות מיוחדת את יכולה לשים בעגלה או סתם כשהיא לידך על הבטן. אני אישית שמה תמיד על הבטן אבל אם חשוב לך שיהיה רק בהשגחה אז נראה לי שבעגלה כשאת מטיילת או לידך עם הגדולה זה לגמרי נחשב השגחה..

וזה לא פוגע בהתפתחות אם זה לא קבוע.
אני בגישה שהילדים מצטרפים להוריה ולמשפחה בסדר היום שלה. לפעמים יש חרגיות בזמנים ובתנוחות בגלל יציאות ונסיעות, אלו החיים..

צי מהבית מתי ואיך שאת צריכה ורוצה.

הכל טוב!

שום דבר לא יפגע בגלל זה.

עצם זה שיש לך מודעות שחשוב גם לשים מידי פעם על הבטן, זה כבר המון. יש אמהות שגם את זה אין להן (וגם הילדים שלהן ברובם יתפתחו היטב).

לא יודעת בת כמה הקטנה שלך, אבל בהתחלה מדובר ממש על רגעים בודדים, ואת זה אפשר לעשות ממש בין לבין או תוך כדי דברים אחרים. אני למשל שמה על הברכיים שלי על הבטן בכל מיני הזדמנויות, אפשר 2 דקות כשהיא לידך במיטה, או אחרי החתלה, או כשאת מדברת או משחקת עם הגדולה.

זה יכול להיות גם פעילות משותפת עם הגדולה. לשים את הקטנה על הבטן ולעודד את הגדולה לשכב מולה פנים אל פנים עם צעצוע או סתם בדיבור לקרוא לה ולעודד אותה כשמרימה ראש וכו.

בגילאים גדולים יותר זה כבר הולך ונהיה קל יותר וזורם יותר

בהצלחה!!!

(: