פורום הריון ולידה (עמוד 3209)

בהריון הקודם, בערך בחודש 6-7 לא ממש זוכרת🙈
ועם עוד שני קטנים.
היה לי ממש כיף! יש מצב שלא ישנתי כ"כ טוב, אבל מבחינתי שווה את זה! משהו קטן שאני זוכרת, הבאנו לבעלי ולי מזרון זוגי מתנפח, אבל בגלל שהוא ממש רך וקפיצי היה לי לא נוח, לילדים הבאנו מזרונים מתגלגלים, אז באמצע הלילה העברתי את אחד הילדים למזרן המתנפח (חוויה מבחינתו) והיה לי יותר נוח לישון על מזרן דק... שווה לבדוק על מה יהיה לך יותר נוח!
תהנו!

כי כמו שכתבתי אין לי נסיון על עצמי...

בתור נערה ישנתי המון בחוץ...
וגם כזוג, ועם ילד אחד, ועם 2 ועם שלושה🙃
ובעז"ה נמשיך גם עם 12😎😎

לפי דעתי תנסי! לא תדעי איך לך אם לא תנסי! במקרה הכי גרוע לילה אחד בלי שעות שינה...

תהנו!

ה12 קצת מאיים עלי, את יודעת...

אכן, אני אוהבת מאוד!!

בחודש שישי..אבל אני לא דוגמא (רגילה מהשירות לישון ככה)

בטח קמה!

כל חצי שעה...

איך זה עובד אם אנחנו בחניון מסודר?

אני פשוט אצטרך לישון לבושה?

שאפשר לצאת איתם חופשי מהאוהל. במקומות מסודרים יש שרותים. וזה ממש לא מטורף עם ילדים. הפוך, הם ממש נהנים.

זה באמת מגיע מתי שהוא?
אני לא אשרוד ככה סליחה על הניצלו"ש...
יש פתרונות? אחת שחייבת שינה רצופה...

(חודש שביעי)

וכן זה מעצבן

אבל זה נורא תלוי כל אחת

איך שהיא ומה ההרגלים שלה.

 

ואענה לך מה אשמרה לי אחותי- אבל עוד מעט יש תינוק

אז תתחילי לתרגל שינה לא רציפה.

אני קמה פעמיים-שלוש לשרותים בהריון, לא יותר.
2. גם אני אחת שחשבה שחייבת שינה רציפה בשביל לשרוד החיים משתנים, והגוף לומד לשרוד בתנאי שינה שונים ממה שהיית רגילה

רוב ההריון לא קמתי לשירותים בכלל, חלקו קמתי פעם אחת בלילה.

לי אישית זה לא נח, בטח עם לקום מידי פעם לשירותים. אבל אם את בסדר עם זה לא רואה סיבה שלא

אנחנו כמעט כל שנה נוסעים לקמפינג בצפון, עשיתי את זה בהריון/ עם תינוקות. מבחינת נוחות יש קמפינגים שמביאים מזרונים, את יכולה לקנות מזרון מתנפח, להביא כריות וכו'.... דוקא עם ילדים זה כייף, הם מאוד נהנים. זה קשה כשיש תינוק זוחל ואת צריכה לשמור כל הזמן שלא יאכל חול.
האמת, כשהיתי בשלבי תחילת הריון עם בחילות, זה אפילו הקל עלי, הרגשתי טוב יותר הקמפינג, באויר הפתוח. אני ממליצה ללכת למקום שלא חם בו, לעלות לרמת הגולן/ גליל עליון. שנה אחת היינו בחמת גדר , היתי בחודש שמיני היה חום אימים וממש סבלתי.
ודבר נוסף אנחנו הולכים לקמפינגים מסודרים, עם מקלחות, מקרר, מזרונים, דשא ( רגיל או סינטטי ) שעליו שמים את האוהל, זה עולה כסף אבל הופך את החוויה לנוחה יותר.

יכול להיות שיש גיל שילדים נהנים ממנו, ההורים שלהם גם מצליחים להנות אז?

בכל אופן את מעודדת אותי שאפשר רק צריך למצוא את המקום.

יש לך המלצה למקום כזה באמת מוסדר + גבוה עם טמפרטורות נעימות?

 

תודה!

הי שוקולד צ'יפס, עניתי לך בפרטי..

היינו ליל אחד במחיר שווה עם בריכה, ג'קוזי טרמפולינה וכו'.. וכו'...
ובלילה השני באוהל על הכינרת והילדים יותר נהנו מהאוכלוסייה😎 למרות שהם שיא הנהנו במעצר!

בכל אופן, אנחנו מעדיפים לסוע בסביבות סיוון-תמוז לפני שמתחיל העומס של החופש. בתקופה כזו לא יודעת להמליץ לך איפה כדי..

אבל מאותה סיבה שעמוס- כי כולם בחופש

גם אנחנו רוצים...

מקום ממש מסודר+ יש ביער האיילים (לטעמי זה מסודר מדי...)
נראה לי שיש גם משהו באזור ברכת רם

גם חורשת טל או דפנה זה נחמד, אבל טיפה פחות קריר

באזור יחיעם יש מזג אויר מצויין אבל אין הרבה מים ולא מכירה אם יש שם קמפינגים מסודרים

הכי טוב שהיתי בו- יער אודם( יער האיילים ) בצפון רמת הגולן. ממש נקי ומסודר, נעים גם כשממש חם בכל הארץ
היינו גם בחורשת טל, פחות גבוהה, עדיין בסדר מבחינת מזג אויר, אם לא שרב .
השנה נוסעים , בעזרת ה' לחאן אל על באבני איתן, ברמת הגולן. לכל המקומות האלה כדאי מאוד להתקשר ולהזמין מראש.
ישננו כמה פעמים בכינרת, אני פחות אוהבת, כי לפעמים חם( תלוי על איזה יום נפלת) המקלחות לרוב מגעילות( אם יש) ואני חוששת בגלל הילדים, שיכולים להכנס למיים בלי השגחה כשאני עסוקה במשהו ( בשונה מלבוא לשחות בכינרת ולהיות עם 10 עיניים עליהם, זה בלתי אפשרי כשישנים שם).
לגבי הנאה של ההורים. כשיש רק קטנים עובדים קשה, אבל זה בכל חופשה עם ילדים , גם בצימר( אם כי לפעמים עם קטנטנים נח יותר בצימר) לנו כבר יש גדולים כך שהם שותפים בכל המטלות ופחות נופל עלינו ובסך הכל גם אנחנו נהנים , נהנים מלהיות עם הילדים , לטייל איתם , בלי עבודה על הראש האמת שחופשה עם ילדים זה כייף אבל אף פעם לא תהיה ממש חופשה בשביל לנוח. בשביל לנוח צריך ללכת לנופש זוגי, את עוד בשלב הזוגי, תהני.

מנסיון שלנו כשהיינו פעם אחת בצימר וםעם אחת ההורים הזמינו אותנו למלון הה ממש סיוט!!
כל הזמן הייתי צריכה לרדוף אחרי חפצים ובגדים ולסדר מקום קטן וצפוף עם הרבה ילדים.
בצימר ההתארגנות על אוכל וחד פעמי וציוד ובגדים וכו. לקחה את כל הזמן ובכלל לא היה כיף..
במלון הצטופפנו בחדר זוגי עם ילד שליש וציוק, וגם בחדרים נוספים לילדים שלושה או ארבעה בחדר. לא היה מקום נורמלי לבגדים ולחפצים וכל הזמן הייתי צריכה לנסוד במזוודוץ לחפש את עצמו והיה עינוי..

מאז יוצאים לקמפינג וזו תחושת הרווחה ממש!!
לילדים יש מרחב חופשי לשחק ותמיד יש ערסלים או נדנדות ואטרקציות של ילדים ככה שהם לא מצטופפים ולא עלינו. מקסימום מביאים כדור או צלחת מעופפת..
כל ילד מגיל שש ומעלה אורז לעצמו תרמיל כמו בטיול שנתי או מחנה קיץ וזה ממש מוריד ממני התעסקות עם בגדים.
בערב עושים על האש וזה באחריות הבנים הגדולים בעלי ואני לגמרי בחופש..
בלילה קצת צפוף אבל ממש כיף ומגבש..

בבוקר קונים במכולת סמוכה משהו או בסגנות של קונפלס וחלב או לחמניות וממרחים וכולם מתארגנים או שהם נהנים להכין לעצמם חביתות וסלט אבל לא אני מתעסקת עם זה..
אנחנו לוקחים את הזמן בנחת ולא מתכננים להספיק הרבה במשך היום כי החוויה של המחנה היא חלק מהכיף.. כשמסיימים עם הארוחת בוצר בנחת יותאים לטיול קצר או משהו אטרקטיבי וחוזרים ל''מחנה'' מסםיק מוקדם לנצל את השעות האחרנות של אור יום להתארגנות..

והנקיון הרבה יותר קל ופשוט!!! בסוף אוספים הכל לשקיות ענק והביתה לכביסה..

שנה שעברה החלטנו לא לקחת אוהלים אלא פשוט הורדנו לכולם את המצעים מהמיטות ביום שנסענו והילדים ממש נהנו לבנות מכל המצעים מאהל עם כפתורי שדה - ממש היה שיתוף פעולה כייפי..
ודואגים להיות במקום שיש הרבה דתיים ככה שאין בעיה עם מניין..

ובהריון פשוט לוקחת לעצמי מזרן נורמלי מהבית..

יצא לנו להיות בקמפינג באבני איתן בגולן, בחניון בארות במכתש רמון, בחוף כינר בכינרת ובחוות קישואלה בגוש עציון ובכולם היה מעולה. (בכינר לא לקחנו ילדים מתחת לגיל חמש כי הפחידה אותי הקירבה למים אז הקטנטנים עשו קייטנת סבתא וניצלנו את זה לקייאקים ופעילות אתגרית עם הגדולים יותר...) בחלק מהמקומות חזרנו פעם שניה אחרי כמה שנים.. ממש היה מוצלח..

אבל אני לנתי בטיולים בחוץ בתור רווקה (עם האולפנא, עם הסניף וכו')...
ואנחנו נוסעים כל שנה עם הילדים, גם עם קטנים...

בקשר לנוחות- הכי נח להביא מזרון ספוג של מיטה (מיטת ילדים כזה), זה עדיף לדעתי ממזרון מתנפח או פלציב וכו'
יש קמפינגים שאפשר לשכור מזרוני ספוג

עודדתן אותי כולכן ללכת על זה.

 

וגם אם זה יהיה נורא, כשהתינוקי יגדל זה בטח יצא משהו חמוד לספר לו...

התגובות התייחסו רק לשאלה לרב, אבל קודם צריך לשאול את הרופא..
לפעמים אפילו בתחלת הריון הרופא אוסר לצום, ולפעמים להיפך..
זה מאוד אינדיבידואלי וצריך לשאול גם את הרופא וגם את הרב..

אצלי אין מניעה רפואית (הריון תקין וכו') ועדיין הרב שלנו פוסק שנשים בהריון לא צריכות לצום מלכתחילה בגלל שמדובר בצום דחוי.

ולא שאלתי רופא בעניין של צום קודם פניתי לרב.
ובמקרה שגם הנקתי וגם הייתי בהיריון הרב התיר לי לא לצום גם כשתשעה באב לא היה נדחה.
תמיד צריך לשאול רב. במקרים מסוימים צריך גם לשאול רופא אבל לא נראה לי קשור להיריון תקין.

לפי רוב הדיעות בכלל לא צריכה לצום

כל אחת פונה לרב שלה ושואלת באופן אינדוודואלי.

באופן אישי, הרב שלנו אפילו לא שאל מה המצב הרפואי שלי. מייד קבע שבגלל הריון + צום דחוי שאין צורך לצום.

וגם, למה לא לנסות פיזיו ואם לא יעזור לך תתקדמי? אבל תסבירי מראש שיש לך כאבים שם ואל תלכי למישהי שלא מוכנה כי זה נשמע שאת זקוקה לזה..

יש שם כמה סוגים של משאבות.
את מקבלת את המשאבה וצריכה להשאיר סכום כסף פיקדון, וקונה מהם ערכה למשאבה. יש אפשרות לצד אחד או דוצ.(עולה בין 40-70 ₪ אאלט)

ורוצה לדעת שאין ביוץ בקרוב ו
שאני מוגנת מפני הריון בלי אמצכי מניעה

משמעות של מניעה
יכול להיות ביוץ גם עם פרולקטין גבוה יחסית ואת כרגע אין ביוץ בגלל זה את לא יכולה לדעת מה יהיה עוד שבועיים

על פי בדיקת דםבודדת  בלי מעקב אולטרסאונד אי אפשר לדעת

מה שכן ..אפשר לדעת פחות או יותר באיזה שלב של המחזור  אבל לאישה מניקה שלא קיבלה מחזור עדין והתוצאה מתאימה לאחרי מחזור אין שום משמעות

הבדיקה מעידה רק על הזמן של הבדיקה ולא יכולה להעיד על העתיד

בלי קשר למצב הזוגי
אסור לדחות טבילה, גם אם זה קשה ואין חשק
ובכללל זה מאוד פוגע שהבעל לא מראה עניין וחשק להיות ביחד
תנסי אחרי מקווה להגיע מאופרת אומשהו
עם האוכל בא התאבון
בהצלחה יקרה

לא הכי תקין

קודם כל תלכי למקווה ותגמרי עם זה , בשביל מה לדחות. 

דבר שניחוץ מהמשקל האם את מטפחת את עצמך באופן בסיסי? איפור קל, בגדים נאים, בושם וכו? לא דברים מוגזמים אבל תחושה נעימה

אני יודעת מעצמי שלפעמים השומן גורם לי להזנחה כוללת, מסתובבת בבית בסמרטוטים ולא הולכת לקוסמטיקאית וזה. ניערו אותי פה אז אני משתדלת עכשיו ואני חושבת שזה חשוב

ממליצה מאד ללכת לטיפולהזוגי, אם בעלך הולך לבד זה אומר שזה חשוב לו! לא מכירה כמעט בעלים כאלו בדכ המצב הפוך. אז תצטרפי אליו ותעברו את הטיפול ושיהיה לכם המון טוב!

 

בנוגע לשומן... מצטרפת לצרה. 

היא לא נרדמת איתו רק איתי ולפעמים זה לוקח זמן אם היא תקום שאני לא שם היא בוכה לו... ואז יוצא שאני כבר גמורה ולא יוצאת לטבול... וככה זה נמשך יום אחרי יום..
כן מבינה שזה לא ממש תקין זה לא שאני שמנה אבל עצם זה שהוא מסתכל על כמה אני אוכלת מנסה לשלוח אותי בכח לעשות ספורט... 🙄🙄( הגזמתי כן? .) זה תחושה לא נעימה כזאת .. בכלל אני לא מרגישה כזאת שמנה וזה גורם לי להרגיש לא טוב עם עצמי ..

וכשהוא שולח אותך לעשות ספורט הוא מוכן לשמור על התינוקת?

כי אם כן לכי על זה! זה באמת יעשה לך מאד טוב

וכשהוא מעיר לך על אוכל ניסית לבקש ממנו לחתוך לך סלט או להכין לך משהו בריא אחר?

לכי איתו, סהכ זה דברים טובים, ואם הוא יצטרך להתאמץ עבורם לדעתי מהר מאד הוא יפסיק להעיר\לדחוף 

היא יכולה לצרוח לו עד שלא תראה אותי חזרה בבית... אז אני כבר מתבאסת לצאת מנסה להרגיל אותה אליו כי היא באמת יחסית לא רואה אותו הרבה, לפעמים מגיע מהעבודה אחרי שהיא כבר מקולחת וישנה..

ואז את תצאי קצת להתעמלות ולהתאוורר

תראי מצד אחד זה מה זה פוגע כשמעירים
מצד שני מי שזה מפריע לו אסתטית שה קשה לו
אז לשתיכם קשה וצריכים למצוא את הכלים להתמודד יחד
אני חושבת שאם את באה בגישה של -! גם אני רוצה לרדת ואני ממש שמחה לעזרה שלך לשמור שאני אתא להתעמלות או לבשל לי מרק ירקות , אבל, ההערות ממש מפריעות לי בבקשה אני רוצה לרדת אבל תנסה להעיר פחות ולהבין שזה הכל תוצאה של התינוקת המצוקה ששתינו אוהבים ורצינו
אז זה יותר קל
לדבר לדבר
להסביר מה לא נעים לך
להזכיר למה בעצם את שמנה, את עשית הכל והגוף שלך נושא בתוצאות והוא קיבל ילדה, זה לא בדיוק מובן מאליו
וגם לומר את האמת שאת רוצה ומנסה לרדת, אבל זה גם לוקח זמן , ההנקה מקשה ועוד. צריל לדבר ולגרום לו להבין את כל האספקטים של הענין ושאת לא יוצאת דופן בנוף
וגם להראות שהנושא חשוב גם לך
אני מאמינה שעם דיבור ורצון טוב תוכלו להגיע להבנה

בטח הוא חושב שאם היית מאוד רוצה אותו אז לא היית חושבת רק על הילדה אם היא תבכה או לא.
היית עוצרת והולכת.
אולי באדישות הוא מחזיר לך?

כדאי לשבת לדבר על הכל ולא לשמור בלב. זה רק יחמיר.
אחרי לידה ראשונה יש שינוי רציני בבית. שגורם להרבה זוגות לסוג של משבר. מתגברים על זה.
אבל צריך לדבר ולפתור מה שאפשר.

בהחלט משבר רציני... לא קל בכלל

בהחלט פוגע כשהוא לא מראה אכפתיות.

תנסי לחשוב אולי את מביעה חוסר אכפתיות מכל העניין ולכן הוא מגיב כך?

 

למה שלא תנסו לשבת לדבר על זה?

לצאת למקום שקט. לשבת בבית על קפה. ולשוחח יחד. מאוד מקרב את הלבבות.

 

נשמע שיש חוסר תקשורת והסתרת רגשות אחד מהשני...שזה א' ב' בזוגיות.

 

לשמוע ממנו הערות על משקל גופך זה אסון!

עלול להוביל למצבים מסוכנים בריאותית...!

אולי האכילה שלך היא אכילה רגשית?

אם תרצי אוכל לפרט לך בפרטי את כוונתי.

חשוב ואפילו חובה שתשבו ותפשטו את הדברים, ותגיעו להבנות.

אפילו עם עזרה חיצונית.

 

אל תתייאשי! את תצליחי לרדת! אך חשוב לעשות זאת בצורה נבונה ובריאה.

בשביל לרדת ,תוכלי לנסות לאכול ארוחות מסודרות 3 ארוחות עיקריות ו3 ארוחות ביניים ופשוט לרדת פלאים!

לדוג':

8:00 קפה וחתיכת ,עוגה 10:00 ארוחת בוקר שכוללת פחמימה וחלבון ,1:00 יוגורט עם גרנולה 3:00 ארוחת צהריים שכוללת חלבון פחמימה וקטניות 5:30 פרי +שקדים 7:30 ארוחת ערב 9:00 פרי +חטיף אנרגיה

להקפיד על אכילה מאוזנת של כל אבות המזון בשעות קבועות אפשר לחרוג בחצי שעה שעה אך לא יותר.

 

חשוב שתדעי!

כשבתת מודע שלך אינך אוהבת את עצמך את משדרת זאת לבן הזוג שלך.

תדברי לעצמך ועל עצמך חיובי , תאמיני שתוכלי ותצליחי לרדת.

 

ולא פחות חשוב לדבר! לדבר! ולדבר!

גברים צריכים הסברים "ברחל ביתך הקטנה" אחרת לא יבינו.

 

חיבוק יקרה

 

 

 

 

 

 

תודה רבה על ההודעה המפורטת איזה מותק! אני משתדלת לאכול בריא שיש כח לבשל ולהשקיע .. אבל לפעמים בגלל ההנקה מרגישה ממש רעב ואוכלת יותר מה שיש כזה... אפילו בהריון לא היה לי ככה תיאבון כמו בור ללא תחתית לפעמים 🤪🤪🙄🤭

אני מרגישה לפעמים שהגוף מנסה להשלים את החור שנוצר בבטן כשהתינוק יצא..
ממש לא שבעה בהנקה!

הכי חשוב שתהיי שלימה עם עצמך ותאהבי את עצמך! ! !

 

ועל הדרך לנסות כן להקפיד על ארוחות.

נראה. לי אאמץ גם
אחרי לידה שנייה ולא מצליחה לחזור לעצמי למרות שלא עליתי הרבה

לצערי מזדהה איתך על עניין השומן.. אבל אם את מקפידה על ארוחות ומנסה לעשות ספורט.. את בסדר גמור! אל תרגישי רע עם עצמך.. רוב הסיכויים שזה בגלל ההנקה ותרדי מהר מהר אחרי שתסיימי להניק.. (אומרת את זה לעצמי בוקר צהריים וערב).

 

מה שמיואשת אמרה.. אל תזניחי את עצמך זה קריטי לאיך שאת מרגישה מול עצמך אפילו שלא מאה אחוז שלמה עם המשקל.. בזה אני מודה שאני חוטאת מרגישה כ"כ ג'יפה.. ואם בעלי לא ישלח אותי להוריד שפם אפילו לזה אני לא אשים לב\

אבל צריך לעבוד על זה...

 

עכשיו לגבי המקווה, נשמע שאת אופטימית למרות שמתארת קושי ממש רציני.. אולי כדאי לאחר לקטנה יום אחד את השעת השכבה וללכת שניכם למקווה הוא ישמור עליה בחוץ תכנסי ותצאי. אז לילה אחד ישתבש אבל לפחות תעשי את זה!! זה לא שפתאום הוא יתחיל להסתדר איתה בבית והדחיה לא עוזרת... 

ותלכי לייעוץ... חבל על כל יום שעובר...במצב הזה

לא נשמע לי הגיוני שהוא לא רוצה שתטבלי רק כי השמנת קצת. יכול להיות שזה מפריע לו, אבל ברמה של לוותר על טבילה?! בעיני יש פה משהו מעבר...
אם יש אהבה, ויש קשר נפשי אז מאוד רוצים גם לטבול.. יכול להיות פחות משיכה בגלל שהשמנת אבל עד כדי כך?!
דיברת איתו על זה?
נשמע שייש קושי בתקשורת מעבר לבעיית ההשמנה.
צריך לפתוח את כל הקלפים בנחת ולדסקס על הכל.
חוץ מזה, זה מאוד מאוד פוגע.. חיבוק לך על ההתמודדות!

זה כנראה הרבה יותר עמוק מזה... כמו שציינתי יש לנו בעיות שהחמירו יותר אחרי הלידה כרגע הוא הולך לבד למטפלת שביקשה לראות אותו קודם לבד אצטרף אחרי כנראה ... בתקווה שיתאפשר היא מקבלת בערב זה קצת בעייתי אני לא משאירה אותה כרגע עם אנשים אחרים בשעות הערב מלבדנו

אני מביאה איתי לפסיכולוגית ילד הרבה יותר גדול כי הוא מתנגד להפרד ממני

טוב שאתם מנסים טיפול זוגי גם אם ביניים הוא הולך לבד
בקשר לטבילה... האם אתם מקפידים על כל ההרחקות? לפעמים אחרי לידה עדיף לטבול ולדחות את היחסים לפחות עד שתסדרו קצת את העניינים

התכוונתי שבטבילה האחרונה לא הלכתי בזמן .. קיבלתי מחזור הרבה זמן אחרי כי אני מניקה מלא

לא מקפידים על להעביר מיד ליד וכאלה ..

זה באמת נשמע פוגע ולא תקין!
למה הוא התחיל ללכת לטיפול?

נשמע עצוב, את צודקת הוא חייב להיות נוכח ויותר קשוב..
מה זה לומר את אמא תתמודדי זה גם שלו..

יש מישהו שהוא רואה בו סמכות ומתעייץ איתו אם כן שווה לפנות אליו לעזרה

שמתי לב שהרבה פעמים שהבעל לא עובד (לא מדברת על תלמיד חכם) גם שאר הדברים בחיים לא מסתדרים

ובמקום "לפצות" על זה שהם לא מביאים פרנסה הם נהיים עוד יותר מתוסכלים ולא עוזרים בכלום

 

סתם נתקלתי לאחרונה בכמה סיפורים כאלה ..

השיעמום מביא לבטלה...ממש ככה!

מעידה על עצמי שכשאני לא עובדת קורים 2 דברים:

נכנסת לדיכאון, חוסר חשק וכו וכו

2. מלאההה תלונות על הבעל.

יש משהו ביציאה החוצה לעבודה והתנתקות מהבית והילדים שנותן כח לחזור אליהם בשיא הכח.

לפחות אצלי.

ולפותחת- חיבוק גדול והרבה כח. 

בעיני, יש מילים או מעשים ששום מצב רוח או תקופה קשה לא מצדיקים!

אתם חייבים לטפל בזה, ואם לא הולך לבד אז מול גורם מקצועי!

גם נתקלתי.
באופן כללי, עשיה במינון נכון ממלאת אנרגיה ועוזרת לחיות בקצב בריא.

לא נראה לי שיש מב לעזור חוץ מיעוץ דחוף, מן הסתם שלך לבד כי לא נשמע שיש לך שותף שאכפת לו. תתחילי לבד ותקבלי כלים

רק מילת עידוד על הילדים- לא משנה מה יקרה הם תמיד שלך והדבר הכי חשוב בעולם וכל מה שאת משקיעה בהם עכשיו בזיעת אפיים יחזור אלייך בע״ה אלף מונים
תאהבי אותם תתנחמי בהם ואל תנסי להיות מושלמת עכשיו
מה עם עזרה בתשלום? עזרה מהמשפחה שלך?

גם אני הייתי בסרט הזה....
מה שעזר לי היה שהלכתי למטפלת רגשית מדהימה!
רציתי טיפול זוגי אך בעלי כמובן לא רצה ואמר שאין שום בעיה וכו'. אז החלטתי לקחת אחריות וחפרתי לו תקופה ארוכה שאני רוצה ללכת לטיפול בעצמי, כי לי קשה ועוד, ממש זמן ארוך עד שהוא הסכים, גם כשהלכתי אמר לי שזה לא יעיל וחבל על הכסף -זה באמת הוצאה גדולה- אבל לא היה אכפת לי! החיים שלי השתנו מאד לטובה!! קבלתי כלים איך לפנות אליו, איך להעריך למרות הכעס הנוראי והשנאה אפילו וכו', אין פה תשובה איך לעשות את זה, מאד אינדיבידואלי לכל אחד ואחת, צריך מישהו שמכיר אותך באמת!
לדעתי, אל תוותרי, תתלי את הצורך בטיפול רק בך, תחפרי לו עד שיסכים, ותבואי גם בגישה שאת משנה גם אם הוא לא יזוז מילימטר, הכי קל להשאר במרמור בלי לעשות כלום... אצלי זה ממש עבד ואני לא מאמינה איך חייתי אחרת בעבר...
מרגישה שאני מפציצה מד הרבה מילים הכל עולה לי בחזרה....
חיבוק ענק ענק!
תצליחי!!

רק, למה לחפור לו עד שהוא יסכים שתלכי לטיפול? את רוצה ללכת- תלכי! ואם הוא לא עוזר בלשמור על הילדים לכי להורים/קחי בייביסיטר. זה יעלה יותר, נכון, אבל זה שווה את זה.

רב/ אבא/ אח?

מישהו שאת יכולה לסמוך עליו שיוכל לעשות את זה בצורה חכמה וטובה?

אני הייתי פונה אליו ומבקשת שיעשה זאת בחכמה וברגישות.

 

בכל מקרה,

שולחת לך חיבוק

את מתארת פה מצב של בדידות קשה בתוך הזוגיות.
אני חושבת שאת צריכה להתייעץ עם כתובת טיפולית ולשקול את צעדייך

יכול להיות שזה דפוס התנהגות מבית ההורים שלו?
אולי תתחילי את עם השינוי הזוגי למשל יותר תתקרבי אליו במגע, במילים טובות.
לגבי זמן מנוחה עבורך, תחליטי שאת יוצאת מהבית ותקבעי לו עובדה שהוא צריך לשמור על הילדים, ותצאי להתאוורר התקופה הזו שאחרי לידה לא פשוטה.
אם את מניקה תאירי בקבוק שאוב.
את חייבת לעצמך את זה.

מ8 בבוקר עד עכשיו אני עם הילדים בלי טיפת מנוחה רק עכשיו נרדמו. הוא קם ב10 ויצא.
קודם כל תודה רבה על התגובות והחיזוקים
אני מבינה שאולי אני צריכה לטפל בעצמי כי זה משפיע על הילדים המצב רוח הירוד והמתחים בבית אבל לא מוצאת כוחות נפש. כלומר אני מבינה שאני צריכה כביכול להיות יותר מפויסת אליו וזה יגרום לו להתייחס אליי אחרת אבל אני לא שם.
הוא כן יתפייס אם אעשה צעד אבל אני לא מרגישה שזה ישנה משהו ביחס שלו לבית ולילדים. אתמול היה לו נורא חשוב להגיד לי איזה כישלון אני כאישה וכאמא ואפילו לענות לו ולהתחיל ויכוח לא היה לי כח.
אני מרגישה שהאמהות שאבה לי את כל הכח ואמרתי לו את זה מלא פעמים שקשה לי אבל עדיין הוא לא בא לקראת אז לא האלי לעשות את הצעד ולהשלים כי זה יביא לעוד תסכולים כי אני מצפה וחושבת שגם בצדק שהוא יהיה פה בבית לשם הלהיות בבית ולעזור כי כל הזמן צריך פה ידיים ולא רק נקודתית אם אני עומדת להתפוצץ.
וזה עוד בלי לדבר על מה שבינינו באינטימיות. הוא פשוט לא מבין. הוא קונה לי דברים יקרים בטירוף ואני אומרת לו שזה לא מה שחשוב לי כי זה כמו כלוב של זהב. אני לא מרגישה אהובה בחומר. אני צריכה מילים חמות, התעניינות כנה, ליטוף, חיבוק נשיקה, מחמאות.
אמרתי את זה הרבה אבל הוא ממשיך בשלו שאני כפוית טובה.
בקיצור יש פה בעיות תקשורת והבנה. ידוע.
איך משנים? לא יודעת. מניחה שאני קודם כל צריכה להחליט שאני רוצה להתפייס. כרגע לא נראה לי. אני מרגישה שכל פעם שאני עושה צעד כזה ומתאכזבת חלק מהנשמה שלי נשאר אצלו.

אהובה על עצמי - מעניין אותי לדעת אילו כלים קיבלת שעזרו לך? אולי זה יגרום לי לדחוף את עצמי לטיפול

אם הוא לא יזרום איתך על ייעוץ זוגי (ונשמע שזה לא ממש פשוט) לכי לבד. גם זה יכול לעזור לך להבין את הסיטואציה ולקבל כלים.

באופן כללי חשוב שתבהירי לעצמך כדי שתוכלי לחלחל גם אליו שהאחריות על הבית קודם כל היא של שניכם! אני הזדעזעתי מהמשפט "את אמא תתמודדי". זה הילדים שלו כמו שהם שלך!! וזה שאת היחידה שבאופן טכני יכלה לסחוב את ההריון הזה וללדת ואולי גם להניק רק מוסיף לאחריות שלו בשאר הדברים!

הנושא של הזוגיות כמובן לא פחות חשוב וגם שם נראה שיש בינכם פער משמעותי בתפיסה.

לגבי הדרך להעביר את המסר הזה- נראה שיש לכם בעיה קשה בתקשורת ובהבנה ולכן כנראה יהיה לך קשה להעביר את המסר אבל אני חושבת שיועצת/מטפלת טובה תוכל לעזור לך למצוא את הדרך.
נשמע שהוא כן מביע רצון לעזור ולתת רק צריך שתשדרו על אותו גל.
בינתיים מצידך הכי חשוב למצוא עזרה כלשהי בכל דרך לפני שתקרסי.

המון הצלחה!

ויכול להראות סתם פס נוסף

תעשי בדיקה נוספת ותקפידי על הזמנים

בכל זאת אעשה עוד כמה ימים בדיקת דם ומצחיק להגעד שכמה שאני מפחדת מהריון תכלס אם יהיה שלילי אני יתאכזב חחח משוגעת שכמותי חחח

לא משנה כמה זמן עבר מההריון הקודם, יש לרצות בתיאוריה ויש לקלוט שאולי זה התגשם
אני נכנסתי להריון כשהבת שלי היתה על הנקה מלאה לא מבוססת מוצקים, ובניסונות העבר לא הסכימה להכניס לפה בקבוק תמל... ועברנו את זה
גם אני הייתי חייבת להפסיק להניק מיד, וגג שבוע לקח לה להסתגל לבקבוק תמל...
ואת עוד לא בטוח בהריון בכלל תבדקי בבדיקת דם.

בהצלחה בכל מקרה! ותמיד הרבה כוחות

חכי כמה ימים ותבדקי שוב אולי תעשי בדיקת דם
בקשר לתופעות.. תופעות של מחזור בזמן הנקה אחרי תקופה מתחילות כחודש לפני המחזור אז יכול להיות שאת בכלל לפני ביוץ או בביוץ..

כדי שיכין לי הפניה.. ואם אהיה מדי סקרנית לבינתיים אז אעשה באמת עוד בדיקה ביתית

לעיתים יתכן כאב בטן גם כמה ימים אחרי הביוץ....

זה יכול להיות גם מקצת מתח או עייפות

ואם זה כואב גם בבטן העליונה , מאד יתכן שזה איזשהוא וירוס בטן שמאד מסתובב כרגע...

אני יודעת שזה מאד קשה, ויש לי בקשה כמעט בלתי אפשרית ממך..

אבל, תשתדלי להרפות כמה שיותר, להיות עסוקה בדברים אחרים

לאכול ארוחת בוקר מפנקת, (ד"א, מחקרים גילו כי זו הארוחה החשובה ביותר ביום, בעיקר לבנות שמנסות להיכנס להריון...)

לצאת, לעשות קצת כיף ולהשתחרר

כך ההמתנה לבשורה הטובה שתגיע בעז"ה כמה שיותר מהר, תהיה קלה יותר...

מחזיקה לך אצבעות

ומחכה ביחד איתך לבשורות טובות

תרגישי טוב!

אבל יכול להצביע על הריון כך היה אצלי

1. כשאני בדקתי קראתי שזה לא אמור לפגוע בהנקה כי זה לוקח מהמשאבים שלך אבל מצד שני רואה פה בנות שממליצות להפסיק לאכול מוצרי חלב כדי לעזור לגזים אצל היונקים אז לא יודעת כמה זה מהימן. לפי התיאוריה שקראתי זה יותר יפגע בך מאשר ביונק כי החלב לוקח את המשאבים הטובים שלך ואת מכניסה גאנק שנהוא בעל ערך תזונתי נמוך

2. אחיות ביולדות הנחו אותי שאחרי הנקה לא תמיד חייב גרפס. אממה אם היא פולטת אז כנראה שהיה לה ולא יצא.

1. כן הנקה תמיד עדיפה על תמל כל עוד את לא סובלת מתת תזונה(חוסרים)
2. לא נורא, אם היא לא עושה גרעפס, לפעמים זה מתעכב, כדאי להניח בזהירות על הצד, ולהרים לגרעפס מאוחר יותר.

בגלל הסיבה שכתבת.
כשיש עוד אנשי צוות וזה לא בבית של המטפלת או צמוד אז יש יותר ביקורת על ההתנהלות, אנשים נכנסים יוצאים, שומעים ורואים מה קורה..
וגם אם ח"ו מאיזושהי סיבה היא צריכה ללכת פתאום אז יש מי שיהיה עם הילדים ואחראי לדאוג להם ולא כל מיני אנשים שהיא מכירה אבל את לא...
במיוחד שאת כותבת שגם במעון תהיה לך מטפלת טובה, אני היחתי מעדיפה אותו.
ילד אחד שלי היה במשפחתון והאחרים במעון ולגמרי אני יותר רגועה על המעון.
כמובן כל האמור כשמדובר במעון שאת מכירה את הצוות, יודעת שהוא חם ומסור וקיבלת המלצות והכל.

בעקרון אני מעדיפה מסגרת קטנה אבל אם המעון עם הנהלה טובה ועם אוירה טובה יכול להיות שזה כן עדיף

המוני מאד, בלאגן, המטפלות בעיקר אחת עם השניה ורואים על הפנים שלהן שמחכות שהזמן יגמר כבר

וזה עוד במקומות טובים עם מלא המלצות ואימהות מרוצות

אני נכנסתי בלי שיראו אותי בכלל והסתכלתי מסביב וצפיתי וידעתי שאין מצב בעולם שאני שמה את הבת שלי ככה שעות 

משפחתונים אם את הולכת ובודקת וסומכת על הבן אדם זה מקסים

לזה שהיא לבד תשאלי אותה  מה היא עושה אם היא צריכה עזרה או שירותים וכו אני שמתי גם אצל מטפלת כזו אבל רוב שעות היום כן היה מישהו בבית.. בעלה או הילדים הגדולים

 

והייתה מאושרת שאין דברים כאלה...
בהתחלה היה לה קשה לקחת בקבוק והייתי באה די הרבה להניק, ככה שראיתי את המעון במגוון שעות והתרחשויות, מה שהשאיר אותי רגועה ובטוחה במעון לגמרי...
ידעתי שיש פיקוח טוב (גם מפקחת שנכנסת בהפתעה, מנהלת איכפתית - יום אחד הבת שלי הייתה בלי הפוטר, וכששאלתי, אמרו לי שהמנהלת עברה קודם והרגישה שחם לה, אז הורידה..., אוכל טרי ומזין, ג'ימבורי ומגוון ממש גדול של משחקים וכו'. חוץ מזה שהמטפלות שלה (אחת ילדה באמצע השנה) היו מדהימות ואיכפתיות בטירוף, והיא ממש אוהבת אותן..

איך אתן מתמודדות עם זה שהיא לבד? לא מלחיץ אתכן? 

רק אני אסביר כן יש לי עדיפות מבחינת האישיות של המטפלת לזאת שבמשפחתון אבל גם זאת שבמעון נראית טובה

לא מטריד אותי. אני בוחרת מישהי שאני מרגישה שיכולה לסמוך עליה שתעשה מה שאני הייתי עושה
זה לא שכל יום צץ מקרה חירום

למטפלת לבד יש חסרונות. מההיכרות עם המעונות שראיתי, עדיין העדפתי לשלוח למטפלת. העדפתי את החסרון התיאורטי הזה על פני חסרונות קבועים שיש במעון. במשפחתונים אליהם שלחתי גם יצא שהרבה פעמים היתה עוד עזרה מבן משפחה שנמצא הרבה, או משהו כזה

אני מעדיפה מטפלת פרטית. מרגיש לי שבגלל שאני משלמת לה ישירות היא יותר מחוייבת אליי ובגלל שזה העסק הפרטי שלה יש לה יותר אינטרס להיות טובה.
אצלנו גם תמיד יש תחלופת מטפלות גבוהה במעון, ובלגנים אז אני לא רוצה..
וגם מרגיש לי יותר נעים לשלוח למקום קטן ואינטימי מאשר למסגרת גדולה.

הבן היה אצל מישהי פרטית. לא היה תחלופה של מטפלות...לעומת המעון אצל הקודם כל הזמן שינויים שזה מבאס

יתרונות למעון;
פיקוח, אוכל מזין, הדרכות למטפלות (לדוגמא איך להתמודד עם פעוט שמרביץ בקבוצה באופן חריג)
בגדול הרגשה שיש כללים, פיקוח, התנהלות מסודרת ואבא ואמא.
לדוגמא הסביבה בטיחותית לפי התקנים, הגיינה וכו
בפועל לרוב יש יותר עיניים וידיים פר ילד.
חופשות תמת כשזה תמת, והנחות לזכאים.

מבחינת מטפלת תלוי מיהי.

חסרונות
לא תמיד יודעים כשנרשמים מי תטפל, יש מצבים של תחלופה או ריבוי העדרויות, לעיתים קבוצות גדולות יותר
תחושה קצת מוסדית, לעיתים מטפלות או מחליפות לא לעניין

הגדולים שלי היו במשפחתונים כי חששתי מההמוניות במעון. מהילד החמישי התחלתי לשלח למעון. ואני ממש מרוצה ומעדיפה את המעון( ויש לנו ב"ה מעון מקסים). במשפחתון אם המטפלת צריכה לצאת/ לא מרגישה טוב היא משאירה לפעמים את הילדים עם בעלה ( מפריע לי מאוד). היו מקרים של צעצועים לא בטיחותיים ( כי אין שום תקן מחייב). או שאני באה ומגלה עוד כמה תינוקות שבאו רק היום, כי עשתה טובה לשכנה . וזה אצל מטפלות חמות ומסורות. פשוט זה עסק פרטי והן יכולות לעשות מה שהן רוצות.
אם יש במעון הנהלה טובה ומטפלות טובות, יכול להיות לילד טוב. הבן שלי הולך בשמחה כל בוקר. כשאומרים לו שהולכים למעון הוא רץ לדלת של הבית ומבקש שיקחו אותו. כדאי לבדוק איך המנהלת ואיך המטפלת הראשית של הקבוצה, הן נותנות את הטון. אצלנו יש את אותן מטפלות כבר הרבה שנים, אין הרבה תחלופה, וגם זה אומר משהו.

לא הספקתי עוד לכתוב איך אני רואה יתרונות וחסרונות במשפחתונים וּחסכת לי...
זה ממש ככה מנסיון.


בשורה התחתונה השאלה שעוזרת לי:
אם יש אותה מטפלת, במשפחתון או מעון, לאיפה הייתי שולחת?

אבל ברור שזה לא אותו סוג פיקוח וגם שם בסופו של דבר המטפלת לבד..

אני ראיתי כמה משפחתוני תמת חלקם מזעזעים חלקם מקסימים
צריל ללכת לבדוק ולראות
גם את המעון
ולבדוק אם יש סיכוי לתחלופה גבוהה של מטפלות
אישית לא הצלחתי להתחבר למעון בשום אופן כולם היו נראים לי נוראיים
ולא מפריע לי שהיא לבד
אז מבחינתי התשובה ברורה

הי לתינוקת בת שנה מקום גם במעון וגם במשפחתון והתלבטתי.

האמת ממש תלוי איך הצוות.

אני בחרתי בסוף במעון שיש שם צוות נהדר סבתות חמודות שממש התחנפו אליה כשבאתי לראות את המקום ( לא רואים הרבה מטפלות ותיקות שמתלהבות מעוד תינוקת אחת, חמודה ככל שתהיה...)

לעומת המשפחתון שפגשתי את בעלת המשפחתון שנראתה חמה וטובה אבל יש לה בית ומשפחה חוץ מזה והילדות שלה חוזרות בשתיים והרגשתי שהיא לא באמת תהיה פנויה כל הזמן לילדה שלי...

תלוי איך אצלכם המעון כי במעון אחר ששלחתי כל הזמן היה תחלופת צוות והיה ממש גרוע בקטע הזה

אז תשקלי טוב ובהצלחה

בנוגע להפסק, למיטב ידעתי בצבע צהוב אין שום בעיה!
למה לא להתחיל לנסות ומקסימום לשאול רב?
אחרי חודשיים בהחלט אפשר להתחיל לנסות.

בהצלחה!

זה ממש לא נוח, עושה שפשפות. אפילו תחתוניות...

כבר התרגלתי, לא נוח לי בלי🙈
אם אני לא שמה התחתון נהיה רטוב ועם ריח ממש לא טוב מהר מאוד...
אם ההפרשות נראות לך חריגות כן הייתי ממליצה להתייעץ עם רופא.
אבל בקשר להפסק, לא רואה סיבה לא לעשות...
בהצלחה!

צהוב ממש לא אוסר!
נסי לעשות הפסק, אם יוצא עם צבעים שאת לא בטוחה עליהם(גווני האדום/חום/שחור) תביאו לרב.

לא לזה התכוונתי, פשוט בשבעה נקיים אנחנו לא הולכים עם פד (כמובן אם אצטרך אשאל רב) ומגעיל אותי להיות מותרת עם כל ההפרשות האלה.

ואם יש הרבה הפרשות תחליפי בתדירות גבוהה..

וכמובן שאצטרך להחליף כמה פעמים ביום.
אבל זה לא מה ששאלתי... שאלתי אם זה הגיוני כל ההפרשות האלו.

בהצלחה

מקסימום אפשר להחליף תחתונים באמצע היום

לפעמים זה פטריה
אולי רגישות גירוי מהבד ושווה לך לעבור לתחתוני כותנה 100%
או להישתמש במגן תחתון מכותנה אמנם יקר אבל אם קריטי לך זה שווה

כי אצלי זה רגיל, רק הכמות גדולה יותר.

כתבת שזה הפרשות צהובות
אבל רק את מכירה את הגוף שלך, אם זה כרגיל אצלך אז באמת הייתי נוטה לבדוק אם יש שיפור עם תחתוני כותנה, ולהחליף את השימוש במגיני תחתון או פדים או טמפונים שעשויים מחומרים מלבינים
גם תזונה משפיעה

בגדול צהוב זה לא צבע טמא..

יש מצב שהפד עצמו גורם להפרשות האלה, מעודד גדילה של בקטריות ופיטריות

לאזור יש יכולת ניקוי משלו, ודווקא האיוורור יעזור

 

יש צהבהב ויש צהוב שנוטה לאדום.

לא ידוע לי מה זה צהוב שנוטה לאדום

מה שאני יודעת זה שצהוב ולא משנה כמה זה כהה, זה טהור- זה גם תלוי בשתיית מים

צבע זהב, שעווה, חלמון ביצה ואפילו חלמון כהה (זו השפה שמופיעה בספרי הלכה..)
אם יותר כהה או נוטה לאדום מזה צריך לשאול רב..
עד חלמון ביצה זה צבעים מותרים..

מגיל 15 כל חיי....

הפרשות, אם לא שורף ואין להן ריח, 

זה תקין!

היא צריכה להיות טהורה.

תתייעצי עם רב.

גם אני תהיתי על כמות ההפרשות, כנ"ל חודשיים אחרי לידה.. אני הספקתי להיטהר (ולאסור את עצמי שוב על כתם כמו סתומה). גם התלבטתי על שבעה נקיים בלי מגן תחתון והגענו למסקנה שזה בעיה, עברתי את זה איכשהו.. אני בכללי משתדלת להיות בלי ועם כותנה כדי שהמקום יהיה כמה שיותר מאוורר אז מתמודדת עם ההפרשות ומקסימום מחליפה תחתונים..

שמת לב שאנחנו ממש חוות את אותן חוויות?
שתינו התלוננו על הריון ארוך וילדנו בהפרש של כמה ימים.
שתינו סבלנו מכאבים בעמידה אחרי הלידה
ועכשיו זה... בסוף נגלה שאנחנו מכירות 😜

תשאלי רב. יש רבנים שפוסקים שאפשר גם בשבעה נקיים ללכת עם מגן תחתון דק מאוד, וזה בגדר שלא מקבל טומאה.בהצלחה

אחרת, תנסי לחשוב מחשבות חיוביות, או להתעסק במשהו אחר עד שתדעי בוודאות.

פשוט חבל על הלחץ.

אולי הריון מרובה עוברים..

בשורות טובות!

בד"כ כשאני אצל הרופא כל השאלות החשובות בורחות לי מהראש ולא לכל רופא יש סבלנות לענות באריכות. וגם אם יש לו סבלנות לא תמיד יש לו זמן או אפשרות לפרט את כל הפרטים הקטנים.
הכי טוב לגשת לרופא עם מידע מקדים ואז אפשר להתמקד.

הנקה כמו גלולות משולבות..
אם היה לך טוב עם גלולה משולבת תחליפי אבל קחי בחשבון שאולי לא יהיה לך חלב

אני מחפשת אמצעי יעיל שלא ימעט את החלב אבל יחזיר את החשק.

וואייי מלא זמן!
רק המחשבה על זה אומרת יאללה..

אבל הוא יצא מתי שיצא, כנראה שלא הגיע הזמן 'לו עדין וטוב לו להתפתח בפנים

יאללה ממש בקרוב זה יקרה מי יודע אולי עוד היום ;)

מרב מחשבות....

מתי מתי מתי זה יקרה???

זה משגע אותי!!

מזדהה עם הקושי.. גם אני ילדתי כמה אחרי התאריך, בשבוע 42.
מה שעזר לי ואני מזכירה גם ליולדות שאני מלווה, שהתינוק יצא בדיוק ברגע הנכון והמדויק לו ולא שניה לפני או שניה אחרי. וגם שכל רגע ויום שהוא נמצא בפנים זה זמן חסד בשבילו. אין מקום טוב יותר לאדם מברחם אימו..

ובקטע הפרקטי מילאתי לי את הזמן בדברים משמחים ומרגיעים שיעשו לי טוב. אם אספיק אותם יופי ואם אחד לפני גם יופי..

שיהיה בשעה טובה!

אין מצב שאני מגיעה לשם!

אני כבר כמה שבתות נוסעת להורים שלי שבת כדי שאם אני אלד הם יהיו עם הילדים. וכבר נמאס לי!
אין לי כח לארוז, להגיע עם תיק לידה, להתכונן נפשית ופשוט לחזור במוצש כרגיל. הציפייה הזאת מורטת עצבים!!

כבר עברתי את השלב של להכין דברים בכיף שלי ולהתכונן. זהו. נמאס לי סופית. אני ממש לא טיפוס שחייב שליטה, אני דווקא יודעת לשחרר... אבל פה זה כבר עבר את הגבול😧

מבינה ממש את הקושי..
אם תרצי אכתוב לך בפרטי מה שעזר לי ואוכל לשלוח לך סיפור שאולי יעודד אותך.

אולי תשאלי את אמא שלך אם מתאים לה השבת לבוא עם האוכל אלייך (בהנחה שלא תלדי עד אז... יש עוד חצי שבוע שאת בהחלט יכולה ללדת בו ;)) ואם לא מתאים לך אפילו רק חלק מהאוכל ואת תכיני או תקני את השאר, משערת שזו השקעה שתהיה לך יותר נוחה מלארוז ולנסוע עוד שבת כי זו פחות הכנה נפשית..

אבל הבית שלי פיצי ותמיד כשבאים אלי אני מרגישה צורך לארח, להוציא, להגיש..חשוב לי שהכל יהיה נקי כל הזמן, גם אם זה ההורים שלי.. ולא נוח לי להימרח על הספה כשאני מארחת... וגם צריך למצוא להם דירה.. קיצור, פחות מתאים לי. אבל תודה לך!

שהתינוק יצא בידיוק בזמן המתאים לו.
אבל...
אחרי שבוע 42 זה לקחת סיכון מיותר.
משבוע 38 העובר רק עולה במשקל ולא מתפתח יותר.
משבוע 40 השיליה מתחילה להזדקן, עובדת פחות טוב וזה עלול לסכן את העובר. וחבל...

אני מסכימה שרופאים אוהבים להלחיץ (באיזשהו מקום בצדק.. כי אם הם לא יחזרו על ההמלצות הנכונות שוב ושוב הם עלולים להסתכן בתביעה משפטית)
אבל יש דברים בגו.

טבעי ממש שיש חששות בשלב הזה של ההריון. תנסי לדייק ממה בדיוק את חוששת ואיך את יכולה לעזור לעצמך במקום הזה. צעד קטן אחד, שאת יכולה לעשות כדי לעזור לעצמך להיות במקום יותר טוב

בנוסף לכל הצפייה והמתח,
היה לי בלאגן בסוף ההריון שב''ה הוא מאחורי אבל מפחדת שיצוץ עוד משהו פתאום ח''ו. וזה ממש הכניס אותי לחרדה שהכל תקין. פתאום אני קולטת כמה זה מורכב... כמה ההריון והלידה זקוקים לסיעתא דשמיא בפרטים הכי קטנים.... הייתי במיון בעקבות הבלאגן שהיה לי, וכל אחת שפ מגיע עם בעיה אחרת, אחת לחץ דם ברצפה שגורם לירידות בדופק לעובר, אחת עם מיעוט מים, אחת עשתה תאונה, אחת לא יודעת מה... וזה מלחיץ ממש.
אז אני רוצה כבר להיות מאחורי כל הפחד הזה שהכל יעבור בשלום בע''ה.

בנוסף לזה, הרופא אמר לי שהם לא אוהבים הריון עודף וזה מעלה סיכונים וכו'.. וזה עוד יותר מדאיג אותי!!😖

וחוצמיזה ,, כמובן מפחדת מהכאב. אבל זה כבר פחות מטריד כרגע.

ו... איך לא? דואגת לילדים היכן שיהיו...

לגבי הריון עודף שזה נכון שיש לרפואה סטטיסטיקות וכו אבל זה לא בהכרח אומר על המצב האישי שלך, ממש לא! תבקשי שיגידו על סמך המצב האישי שלך, ולא על פי הנהלים..

אני ערה כבר מ4:00 ...

לא מצליחה לישון מהמתח הזה.

כל רגע חושבת שהנה מתחיל צירים...

אבל לא. הם לא.

אוף. אוף . אוף.

בידיים מלאות בריאות ושמחה!

אולי כדאי להשקיע בהרפיה נפשית? לעשות דמיון מודרך אמבטיה דברים כאלה?
ממש קשה ככה...
בכל מקרה עברתם את ברית בתשעה באב אם זה מעודד..

מבחינתי עד 42 אני לוקחת את הזמן

ילדתי ב40+3 והרגשתי שזה מוקדם כי ציפיתי ל42,
אבל בגלל
שבלידה קודמת ילדתי ב39 אז גם עכשיו ציפיתי...

ובגלל הסיבוך שהיה לי אני כל הזמן מפחדת שיצוץ עוד סיבוך ח''ו.... אני רוצה כבר להיות אחרי וששנינו נצא בשלום בע''ה. והרופא אומר לי שהם לא אוהבים הריון עודף עוד יותר מפחיד.
אני בדר''כ מזה לא חרדתית בענייני הריון... אני פתאום מרחמת כ''כ על מי שעוברת הריון שלם בדאגות ובחרדות.. זה ממש מעייף ןמוציא אנרגיות..

מה המצב הרפואי עכשיו? אני מניחה שאם שחררו אותך עציון אז הכל תקין. אז תיאחזי בזה. שהכל טוב ותקין.אם היה צורך דחוף היו מאשפזים אותך ומזרזים.
ואם את לא רוצה למשוך עוד הרבה ואת דואגת אז זירוז טבעי ממש יכול לעזור, אם הגוף מוכן ובשל ללידה. וזה גם יכול לעזור עם החששות כי זה מרגיע ועוזר להרפות..
אני הייתי מנסה רפלקסולוגיה או דיקור.
שולחת לך הרבה כח והרבה תפילות שיעבור בטוב ובשלום!

עכשיו ב''ה הכל מצוין.

רק מפחדת שיקרה פתאום עוד תסריט בסגנון שעברתי.. לא רוצה לפרט בגלל אאוטינג.. אבל זה היה מאוד מפתיע ולא ציפיתי לזה בכלל.

מנסה לברר על דיקור.
יש פה מישהי שבאמת עזר לה?

אני באופן אישי עשיתי רפלקסולוגיה והתחילה לי לידה יום אחרי, אבל נשים שאני מלווה עושות דיקור וזה בד"כ עם תוצאות יותר מהירות מרפלקסולוגיה.
אם תרצי המלצות באזור ירושלים אז בכיף אשלח לך בפרטי

אצלי הוא העלה את הפתיחה ויום אחרי ילדתי ב"ה...
מומלץ

הריון לא קל עם מלא חרדות וסיכונים ובסוף עברתי את התאריך וכל יום וכל שעה נידמו לי כנצח.. מקווה שעד שנזכרתי להגיב את כבר אחרי בידין מלאות ובריאות..

לא שהבאתי במיוחד

תבררי עם הדר ויסבלום היא בבאר שבע והיא מעולה

משמר הנגב

זה ממש יכול להיות קשור להריון! בזמן של סוף הריון ובלידה עצמה יש מעבר מהתמקדות בבחוץ להתמקדות פנימה. פחות מעניין נשים מה שקורה מסביבן ויותר עסוקות במה שקורה בתוכן. זה המעבר מהמוח החושב למוח הפרימיטיבי.
וגם זה יכול לנבוע מהעומס שיש בהריון מתקדם, עומס מחשבתי ופיזי, אז יש לך פחות פניות לאחרים..

לא זוכרת שזה היה עד כדי כך בהריונות קודמים...

אבל מרגיע אותי שזה הגיוני ונורמלי!

יכול להיות שלא היה עד כדי כך.. אבל זה נורמלי..
שיעבור בטוב ובשעה טובה!

וכל מי שמתקרב אלי בחיים האמיתיים מסכן..

מוכר ממש.
בהריון, ובמיוחד מתקדם, אין לי סבלנות לשום דבר ולאף אחד. מספיק להחליף איתי 2 משפטים ואני כבר מרגישה שחופרים לי... אין פניות נפשית לאנשים אחרים

אם מישהו עומד קרוב אלי, מתישב לידי בלי לדבר אפילו, אני מרגישה שזה חופר לי,
שכאילו נכנסים לי לפרטיות...
רוצה להיות עם עצמי🙄🙄

לפחות ככה אני מנחמת את עצמי...
מקווה שיעבור מהר ותחזרי לעצמך בקרוב

חוץ מחברה אחת שהיינו מדברות קבוע עם היתר לא הייתי מסוגלת לדבר או לשמוע !! הייתי אוהבת את הלבד שלי לא אהבתי לשתף אף אחד בשום דבר לא קניונים לא מתחמים לא אוטובוסים לא כלום

אפילו לאנשים נחמדים שרק רוצים להיות בסדר

איך התחלת את ההריון?
בתת משקל? במשקל תקין? בעודף משקל?

וגם כל הריון הוא שונה
אם את אוכלת ושותה ולא עושה דיאטה..ואת נמצאת במעקב לעובר אז הכל בסדר
חשוב מאוד לעקוב אחרי המשקל כדי לראות שאין עליה פתאומית במשקל שאז זה יכול להעיד על רעלת

לא דואגת. אבל הריון ראשון ולא יודעת מה צפוי, ומה נכון.. עוקבת כדי למנוע עליה פתאומית..
אבל שלא זז כחודש היה נראה לי מוזר. כנראה הגוף מאזן את מה שעלה בפתאומיות בהתחלה..

בהריון ראשון, ועד עכשיו ירדתי בערך 6-7 עם bmi תקין. לא נרשמה התרגשות מיוחדת של הרופא ואמר שאתחיל לעלות בהמשך.. כנראה שזה באמת אינדיבידואלי לכל אישה,וכל עוד זה לא תת משקל או משהו כזה, מקוה שזה בסדר