גבולות הם דבר חשוב שצריך לדעת באיזה אופן להעביר בבית, אבל לפני כן חשוב להבין;
כשילד מרביץ כל הזמן, בועט, ומאיים, מכה את האחים החברים ואמא, הוא מנסה לקרוא לך.
ההתנהגות שלו אומרת שרע לו בלב והוא פשוט עדיין לא יודע להתבטא.
כנראה משהו כואב לו, קשה לו ומציק לו, והוא לא יודע עדיין איך לקרוא לעזרה, איך לתמלל את התחושות שלו, איך להתבטא בצורה נכונה.
כשההתייחסות לזה תהיה רק עוד גבולות החוויה שלו עלולה להיות מתסכלת אפילו יותר, כי הוא מרגיש שלא מבינים אותו.
לכן, אם לדוגמא שיחקתם והוא התעצבן, לעזור לו דבר ראשון לתמלל: אני רואה שזה הרגיז אותך/קשה לך/אתה כועס
ובמידת הצורך גם לשמור על הגבול שלך, וללמד אותו שגם כשהוא כועס לא מרביצים.
אפשר לתת לו חיבוק דב, ולהגיד לו אני רואה שזה ממש קשה לך, אני רואה שממש רצית לנצח/לבנות על הלגו הכחול, לשבת בצד הזה
זה עצוב לך? פשוט לתת חיבוק ואמפתיה, זה בעיקר מה שהוא צריך.
לא פתרון ולא גבולות במובן של להזכיר לו מה לא לעשות בלי להתייחס לשורש
אפשר גם לשאול מה יעזור לו אם זה משהו שקשה לו להרגע. להציע חיבוק, לשטוף פנים, כוס מים
ככל שתלמדי אותו ואת שאר הילדים לדבר בשפה רגשית, הוא ידע בהמשך להסביר קודם לעצמו וגם לכם שעכשיו
הוא כועס/מאוכזב/עצוב וכו. אפילו שהוא רוצה חיבוק, שהוא נעלב וכו.
מעבר לזה הייתי משקיעה בזמנים רגילים בשיח איתו ועם כולם, לעזור להם לאוורר רגשות שלא יהיו טעונים, שיקבלו אהבה ותשומת לב.
ואחרי הכל אבל לפני הכל- כדי לתת את כל זה גם את כאמא זקוקה להכלה של עצמך, לעיבוד של חוסר האונים והתחושות הקשות שעולות בך, כדי שתהיי מסוגלת להיות פנויה, קשובה סבלנית ומכילה.
השתדלתי לתת לך כמה עצות אבל באמת באמת נשמע שיחד איתם
הרבה מהבסיס זה עיבוד עצמי שלך, של התחושות הקשות והמצב עכשיו. זה בטח לא פשוט בגלל העומס. מאחלת לך הרבה בהצלחה