כותבת בדמעות.
נזכרת בזוגיות שלנו מלפני המלחמה ומלאת געגוע.
הכל נראה לי בזיכרון טוב ומתוק ופשוט,
אחח השבתות השלוות הכיפיות האלה שהיו!
ברור שלא הכל היה ככה אבל זה הטעם שנשאר בפה.
היום אחרי 300 ימי מילואים ולא יודעת מה נשאר לי לאסוף מהשברים
בעלי בתפקיד מאוד מאוד דורש.
בשלושת החודשים האחרונים לא היה בבית שבת.
לפעמים קפץ באמצע שבוע אבל זה תמיד בלחץ של עבודה וילדים ומסגרות וחזרה לצבא תוך מספר שעות מוגדר שלא משאיר הרבה מקום לבילויים.
אני והילדים מפורקים פיזית ונפשית.
מרגישה שאני כבר לא מכירה אותו
לא יודעת מה עובר עליו כי לא מספר כלום
וגם מפחדת לדעת מה עובר עליו, עלינו.
כשחוזר הוא קצר ועצבני
מידי פעם חוזר לחיבוק שלי ולא מרפה מהחיבוק עד שצריך לחזור
שוכב שם עם ראש על הברכיים שלי, בוהה בקיר ולא אומר מילה.
שעות.
מי זה האיש הזה שאני נשואה לו?
מי זה האבא של הילדים שלי?
איך מתחילים לרפא משהו שלא סיים להישבר?
ממש רוצה לנקות את זה
)