יש בבית שלושה ילדים מתוקים, שכל אחד מהם הוא כל עולמי.
יש לציין שהם מאד צפופים וזה אמנם מעייף, אבל אני מאושרת לחוות כל אחר צהריים איתם, לקום אליהם כל בוקר. ישתבח שמו!
אנחנו זוג די אידאליסטי ובחרנו במקצועות שמצד אחד דורשים הרבה מאמצים אבל לא מאד מתגמלים כספית. אין לנו עדיין דירה משלנו ומעט מאד חסכונות (60kבערך עכשיו). עברנו תקופה לא קלה עם מחלה של אחד מהילדים ונאלצנו להוציא הרבה כסף ולעבור ליד ההורים, למקום עם שכירות מאד גבוהה ויוצא שאנחנו כרגע נאלצים להיעזר בהורים על מנת לסגור את החודש. ב"ה המחלה מאחורינו אבל בעקבות המחלה לא עבדתי בעבודה הדורשת הקבועה, ועכשיו קצת חוששת לחזור אליה, לעומס של עבודה דורשת וילדים יחד.
הקטן שלנו בן שנתיים + וכבר כל כך רוצים ילד נוסף, אבל ההרגשה הזו שאנחנו לא יכולים להסתדר כלכלית (כרגע...) עצמאית, מרחיקה ממנו את המחשבה על הריון נוסף.
מרגיש כל כך טיפשי למנוע מנשמה נוספת לבוא לעולם בגלל קושי כלכלי. וגורם לי לחשוב על העבודה שלי ושאולי שווה לעשות הסבה לעבודה שמכניסה יותר כסף. כסף ממש לא תופס אצלי משמעות בחיים, אבל בסופו של דבר צריך גם ממנו (את זה הבנתי בתקופה האחרונה שהכסף פשוט נזל לו על ההוצאות שהיו)...
אני שומעת שכל נשמה מגיעה עם השפע שלה, אבל יש ילדים רעבים ומשפחות קשות יום, שלא תמיד הילדים שם מאושרים. (כמובן שיש גם הפוך...משפחות עם הרבה כסף וילדים עצובים)
מרגיש לי שכל עוד לא נעמוד לבד על הרגליים, לא יהיה שייך לחשוב על הבאת ילד נוסף לעולם, מצד שני מכירה משפחות שחיות על הקשקש ולפעמים אפילו במינוס וחיות ברוגע (לפחות על פני השטח)
ואולי אני צריכה להתחזק באמונה?
אשמח לחיזוקים, מחשבות, הערות, הארות...







