פורום הריון ולידה (עמוד 3251)

למישהי יש?למסירה,למכירה..לא משנה איפה אשמח ממש!

מישהי השאילה ויודעת להגיד אם הערכה של מדלה מתאימה?

וכמה הערכה שלהם עולה?

תודה

או סרזט?
בצפון הרחוק.
יש מחסור וזה דחוף ממש:/
תודה.

הרופא שלי נתן לי הפנייה לזירוז ואמר לי ללכת ביום ראשון

כשהתקשרתי לברר איך זה בבית חולים אמרו לי להגיע עם התחייבות אבל כשניסיתי לברר דרך קופת חולים אמרו לי שלא צריך התחייבות אבל ההפנייה צריכה להינתן באותו יום שבו הולכים למיון

מישהי יודעת איך זה הולך ?

 

שלחתי פנייה לרופא שלי שיוציא לי עוד הפנייה אבל יש מצב שהוא יראה את זה רק ביום ראשון- ולא יודעת אם אספיק לקבל את ההפנייה מוקדם או שעדיף ללכת למוקד

במזכירות אמרו לי שאם אין הפנייה בתוקף, אצטרך ללכת  למוקד כדי שרופא יבדוק ויתן לי הפנייה לאותו יום

 

ואני לא מבינה למה שההפנייה מהרופא שכבר יש לי לא טובה, אם הוא כותב שאני בשבוע X ואני מופנית לזירוז בשבוע הבא

שלום בנות..
במוצאי שבת זיהיתי ביוץ, המקלונים.. בדקתי היום בבוקר שוב, והיו עדיין 2 פסים. עכשיו בדקתי שוב והפס התחלש.
מה זה אומר? יכול להיות שאני בהריון? היינו יחד סביב הימים האלה. כי הפס התחלש..אני חוששת. כי קראתי שבדיקת ביוץ בודקת גם הריון. והפס התחלש.מתי אוכל לדעת אם אני בהריון?

יצא ארוך, ואני מרגישה שממש קיצרתי חח... לידה זה חוויה עמוסה כל כך , תמיד יש מה להוסיף.

שבוע 40+6, מגיעה למעקב הריון עודף, הרופא אומר שהכל תקין ושולח אותי ללכת למחרת לחדר לידה. למה? ככה, כי מחר אני שבוע 41. לא ברור לי מה הוא רוצה ממני, בהריון הקודם לא אמרו לי דבר כזה ובכל אופן מבחינתי מותר למשוך עד 42. בגדול מחליטה להמשיך במעקב הריון עודף כרגיל ולהתעלם ממה שהוא אמר, אבל אני לא כל כך שלימה עם זה...

יום חמישי, שבוע 41+0. הבת הגדולה (בת שנתיים) מתעוררת ב6, אני הולכת אליה וכשאני מחבקת אותה אני מרגישה שאולי היה לי ציר. (התקשויות היו לי כבר לפחות חודש, הכוונה שהפעם עם ההתקשות כבר אולי היה קצת כאב). בעלי יוצא לתפילה ב7, שוב יש לי התקשות וקצת כואבת לי הבטן ואני כבר צוחקת על עצמי ואומרת לבעלי שמרוב שאני רוצה ללדת אני מדמיינת שכל כאב בטן זה צירים. בינתיים כשהוא בתפילה אני מארגנת את הגדולה למעון ותוך כדי שוב צירים- כשהוא חוזר מהתפילה אני כבר בטוחה שזה צירים אבל מרווח- כל עשרים דקות בערך. מנסה לא להתלהב מדי כדי לא להתאכזב, הרי צירים יכולים להתחיל ולהפסיק. בשמונה וחצי מורידה את הגדולה במעון, וחוזרת הביתה להכין לעצמי ארוחת בוקר. מבינה שכך או כך אני לא הולכת ללימודים היום, גם אם אני לא יולדת, אני לא מתכוונת להתמודד עם צירים בכיתה... תוך כדי שאני מכינה לעצמי אוכל, אני כבר ממש מתרגשת שזה סוף סוף קורה למרות שאני אומרת לעצמי שזה לא בהכרח ימשיך, ומתקשרת לאמא שלי שגם מתרגשת שסוף סוף קורה משהו ומתחילה להלחיץ אותי שלידה שניה יכולה להיות מאוד מהירה וצריך לצאת כבר לבית חולים. אני מזכירה לה שהלידה השניה שלה היתה פחות או יותר כמו כל הלידות- מעל 24 שעות, אבל מסכימה להתחיל לארוז כבר גם לשבת כי אנחנו כמעט שעה נסיעה מהבית חולים אז מקסימום אם הצירים ייפסקו לפחות נסע אליהם ונהיה קרובים יותר לבית חולים ונשאר כבר עד מוצ"ש. בהמלצתה אני מתחילה לתזמן את הצירים באופן מסודר ואני רואה שהצירים כבר כל 5-10 דקות. הצירים כבר יותר חזקים, כל פעם שיש ציר אני רצה לבעלי שילחץ לי על הגב ואז חוזרת להתנהל כרגיל. מסיימת לאכול ארוחת בוקר ומתחילה לארוז לנו מזוודה לסוף השבוע. לוקח המון המון זמן לארוז כי אני מתרגשת ולא כל כך בטוחה איפה אהיה בשבת ולכן מתלבטת על כל דבר אם צריך לקחת ואם כן- במזוודה המשפחתית או בתיק לידה? בנוסף לזה הצירים מתחזקים ומצטופפים וכל פעם קוטעים לי את חוט המחשבה... סוף סוף ארוזים, לוקחים סנדוויצ'ים ונשנושים לחדר לידה, הצירים כואבים מאוד ומגיעים כבר כל 3-5 דקות. מתלבטים מה לעשות עם הגדולה, לכאורה הכי נח לקחת אותה איתנו וחמותי תיקח אותה מאיתנו בירושלים, אבל אני קצת חוששת לקחת אותה, חוששת בעיקר שנעצור בצד בגלל הצירים ונצטרך גם לדאוג לה, מעדיפה להשאיר אותה במקום בטוח ולהתרכז בלידה. חמותי המדהימה מסכימה בלי בעיה בכלל להגיע לאסוף אותה בסוף היום (שעה וחצי נסיעה כל כיוון) וסוף סוף ב11 אנחנו יוצאים מהבית. שמים ווייז, 48 דקות עד בית החולים. בהתחלה בעלי מנסה ללחוץ לי על הגב בציר אבל הוא לא באמת יכול לנהוג ככה אז אני לבד בצירים, לא יודעת מה לעשות עם עצמי. מחשבת שאם יד לי ציר כל חמש דקות, זה בסך הכל אומר שאתמודד עם 10 צירים ונהיה בבית החולים! המחשבה מאוד מעודדת אותי, עשר זה מספר סופי לחלוטין. הצירים ממש מתחזזקים, וכדי שיהיה לי אומדן כל פעם מתי הציר לקראת סיום, אני מתחילה לספור עם תחילת הציר ורואה שבערך ב20 זה הכי כואב ובחמישים נגמר. בערך באמצע הדרך אני מתקשרת לאמא שלי ומעדכנת שלפי וייז אנחנו נגיע ב12:07. היא שואלת מתי להגיע ואני מציעה שתחכה שנגיע לבית חולים ונעדכן אותה- אני לא רוצה שהיא סתם תתייבש איתנו שעות. היא אומרת שמקסימום היא תביא ספר, היא לא רוצה לפספס את הלידה.

אני ממש כאובה, אומרת לבעלי שאני בטוחה שאני בלידה ואני לפחות פתיחה שש (הפתיחה בה לקחתי אפידורל בלידה הקודמת) ובשיא הציר מחליפה את הספירה בשירת "אפידורל אפידורל" הצירים נהיים ארוכים יותר, אני מגיעה בספירה ל50 ובוכה לבעלי שאני כבר ב50, למה זה לא עובר??

בערך 10 דקות מהבי"ח אני כבר מתחילה להרגיש לחץ ובאיזשהו שלב גם מתחילה ללחוץ. בעלי כבר בלחץ, נוסע בנתיב תחב"צ לחסוך כמה דקות אבל אין הרבה מה לעשות מעבר לזה. שואל אם לעצור בצד להזמין אמבולנס, אבל אנחנו כבר די קרובים ומניחים שיותר מהר כבר לסוע לבד. בעלי צופר לכל רכב בדרך בערך וסוף סוף אנחנו מגיעים למיון יולדות שזה כניסה נפרדת. נעצרים מול הכניסה, בעלי עוזר לי לצאת ומשאיר את הדלת פתוחה, ניגשים לפקידת קבלה (יש זוג חסידים בקבלה, לא יודעם אם הם נתנו לנו לעקוף או שכבר סיימו...) אני מגמגמת לבעלי איפה תעודת הזהות שלי בתוך התיק, הפקידה רואה כמה אני כאובה ושולחת אותי להיכנס כבר הלאה לטריאז', אני תמחילה ללכת אבל כנראה כואב לי מדי כי התחלתי לזחול על הרצפה (חחח פאדיחות), החסיד אומר לבעלי לבוא לעזור לי וסוגר לנו את הדלת לאוטו... בעלי מגיע ועוזר לי לקום, מתקדמים איזה חמש צעדים לטריאז' והכל שם ריק לחלוטין... אני עומדת שם, מחובקת עם איזה דלת ופשוט לוחצת... עוברת שם אשת צוות ואני אומרת לה שנראלי שאני בצירי לחץ אבל היא מהנהנת ולא נראה שמגיבה יותר מדי אבל די מהר מגיעה מיילדת שנותת לי יד, שולחת את בעלי להנפיק את המדבקות ולוקחת אותי לחדר לידה. שם היא מביאה לי חלוק ואומרת לי לשים ולעלות על המיטה והולכת. אני כנראה הייתי בין צירים אם הצלחתי... אני עולה על המיטה, נעמדת בעמידת שש ומחבקת את הכרית ושוב... לוחצת מנסה לקרוא למיילדת אבל אין תגובה..כנראה לא עובר הרבה זמן אבל אין לי תחושת זמן בכלל, נכנסת מיילדת ושואלת איפה המדבקות שלי, אני בוכה לה שהרגע הגעתי, בקושי מצליחה לומר לה איך קוראים לי, היא שואלת אם עשיתי מוניטור וגם על זה עונה שהרגע הגעתי... אומרת לה שיש לי GBS ואני רוצה אפידורל והיא אומרת לי את מה שאני גם בעצמי יודעת- שאין זמן אני לוחצת והיא אומרת לי "לא ללחוץ! לא ללחוץ!" מבקשת שאחכה שתשים כפפות, היא שמה ופוקעת לי את המים ואני מתחילה ללחוץ באישורה, עדיין על שש. מגיעה גם עוד מיילדת והן מעודדות אותי שהראש כבר פה בזמן שאני בוכה שכואב לי (והן אומרות לי שזה בגללש אני בלידה חח) ולוחצת. מתישהו בעלי מגיע עם המדבקות ומתקשר לאמא שלי שתקועה בפקק לומר לה שהיא מפספסת את הלידה... המיילדת אומרת ששום לידה לא שווה את החיים שלה ואני אומרת "כן, תגיד לה שתיסע בזהירות". באיזשהו שלב אני נזכרת בשמן שקדים אבל המיילדת אומרת שלא צריך (אולי יכולנו למנוע קרעים? לא יודעת...) ובערך 10 דקות אחרי שנכנסתי לחדר לידה מצטרפת אלינו הנסיכה המהממת הקטנה שלנו, ששוקלת בערך 3.700 קילו, המיילת מעביר לי אותה מיד ועוזרת לי להתהפך וזה פשוט מדהים וכל כך יותר מוצלח מהלידה הקודמת... אח"כ בכמה לחיצות הוצאנו את השיליה וגם מגיע רופא ממש נחמד לתפור אותי, ומדבר איתנו תוך כדי (מתישהו בין לידת השיליה ותפירת הקרעים אמא שלי מגיעה, והיא מחזיקה לי את היד כל הזמן של התפירה שזה היה לי ממש נצרך, בעיקר כי פחדתי, זה לא כזה כאב). אני גם מניקה את הנסיכה בחדר לידה ומספיקה להתקלח לפני שעולים למחלקה, שם אני מבקשת אפס הפרדה ומקבלת ביות מלא אחרי כמה שעות של טיפול בתינוקיה ואנחנו יותר לא נפרדנו עד היום (שבועיים וחצי ;) )

 

חייבת לציין שבמבט לאחור אני יכולה לומר שה' ממש הביא לי את הלידה שרציתי. היה לי רצון כזה ללדת בשבת, רק אני ובעלי- בנחת וברוגע (עם אפידורל כמובן) ובמוצאי שבת להתקשר להודיע- מזל טוב נולדה בת. בפועל עברו הרבה חגים ושבתות (התלמ היה בפסח..) וזה לא קרה, אבל אמא שלי בכל זאת לא הספיקה להיות בלידה וגם רוב המשפחה שלי בכלל לא ידעה שאני בחדר לידה כי לא הספקנו לעדכן כך שזה היה מימוש אחר של מה שחלמתי.

סה"כ חוויית לידה מדהימה ומטורפת, מודה לה' על התינוקת הבריאה והמתוקה, תודה תודה תודה. "טוב להודות לה'".

הרופאה כתבה לי מרשם להתקן מונה ליזה אבל כתבה 375/380. ןבבית מרקחת טוענים שהיא לא ציינה מספר אז איך אדע מה לקחת? יודעות מה ההבדל בין 375 ל380?

אני כבר מלפני פסח בבית.
כל ישיבה/ שכיבה נעשית במאמץ גדול ומלווה בכאב נוראי.
הליכה, גם אם זה לחמי וחמותי נהיה לי קשה מאוד (כ20 דקות בערך אליהם).
הקטנה אני משתדלת לתת לה ולהיות איתה אבל מרגישה שהרבה פחות מהרגיל שפשוט באלי לבכות..
בעלי, מסכן, קשה לו קשה לו כל כך, גם האישות כבר לא מה שהיה לפעמים אני מכריחה את עצמי לתת כדי שגם הוא יוכל להתפרק, הוא אומר שהכל בסדר מצידו אבל לי מרגיש שלא, לפעמים קשה לי שהוא גם נוגע בי

עם אמא שלי אני מדברת המון אבל לא גרה קרוב אלי בכלל, שפשוט שלפעמים צריכה את החיבוק ממנה אין לי אותו...
ללכת להורים שלי, זה קצת מורכב בגלל כל הצירים וההתקצרויות..

חמותי אני לא רוצה להקשות עליה מידי כי גם היא עוברת תקופה קשה קצת..

הלידה אני ממש מפחדת ממנה לא יודעת מה לעשות, איך אני משאירה תינוקת קטנה בבית לשלושה ימים, מתוסכלת ממש..

אפילו תפילה ביום מרגיש לי מאולץ מידי שאני מתפללת, אוף אוף
קשה קשה כל כך, מה אפשר לעשות מרגישה דכדוך נוראי...😭😭😭

הפסקתי לקחת גלולות פומיניק לאחר 4 ימים. ומאז הדימום לא עוצר פשוט לא מפסיק באופן חריג. עצות מישהי??? קרה למישהי?😞😞 אבודה ומייואשת

היום כיודוע היה חם מאוד, אחרי הצהריים ישנו קצת בשביל המדורות. כשקמתי הרגשתי כאבים בגב, חשבתי נתפס קצת, אבל פתאום אני קולטת שזה מידי פעם ונבהלתי שאולי זה צירים, כנראה לא שתיתי מספיק, למרות שלא הרגשתי מיובשת.
שותה כמויות ונחה, ללכת להיבדק? תוך כמה זמן זה עובר?
שכחתי לציין שאני שבוע 20

אז הכנתי אתמול בערב מרק עוף עם ירקות לקטנה , טחנתי להיות קצת ולמחר קצת ושמתי במקרר .
אם אני רוצה לשישי ושבת צריך להיות במקרר או במקפיא ? וטחון או ככה ולטחון בשישי ?
והעוף נהיה כמו חוטים כאלה קטנים זה בסדר ?

חריג? על מה אמורים להסתכל?

שלום, אשמח לשמוע המלצות על רופא/ה של מכבי באיזור הצפון (רמת ישי/קריית טבעון/עפולה/נצרת/טבריה/קריות/חיפה)
אשמח מניסיונכן..

יואווווו אני חייבת לפרוק לפני שאני פורקת עליו!!!

תחילת הריון כולי עייפה כמו פיל חלשה מפוצצת!!! בהורמונים לא ישנה טוב ועוד מקוררת 3 ימים בנוסף לכל

בעלי החמוד מאתמטל עם נזלות שבשבילו זה כבר לכתוב צוואה
לא נושם לא חי לא יכול לקום בבוקר
מנזלות גבירותיי....

ברוך השם עם כל מה שעוברת פיזית שכמובן משפיע על הנפשי קמה מוקדם בבוקר מארגנת את הילדים מכינה לבעלי קפה לוקחת אותם והוא חוזר לישון ו"שתחזרי תטפלי בי ותכיני לי מרק"
מה?????

טוב הכנתי מרק עשיר סידרתי וניקיתי את כל הבית אחרי שבת כביסות הכל
וההוא עדיין ישן כי אין לו כוח לזוז
בחייאת
בא לי חקום וללכת שיתפוצץץץץ
תחשוב עליי קצת!!!
אני עם כאבי תופת בבטן הריון במעקב שפעת ולא מתלוננת לרגע

אין לי כוחות אליו כבר

הייתי חייבת לפרוק 😤😤😤

רציתי לשאול,

יש לי תור לרופאה רק בעוד שבועיים
האם זה תקין שמלבד בדיקת הריון ביתית לא עשיתי כלום?
מתחילה לחשוד אולי אני מדמיינת הריון ;)

ועוד משהו,
איך ניתן להסיר שיער בהריון, בעיקרון עושה לייזר אבל מבינה שזה בעייתי.
אז חוץ משעווה וסכין גילוח - מה האופציות?
זה באמת מסוכן לייזר?

תודה לכן

עם השיניים של התינוקת , אז היא כבר בת חצי שנה והם עדיין לא יצאו אבל אני מרגישה ממשהו קצת שורט ויש לבן
והיא לא רגועה בכלל

הי לכולן!

חדשה..

יש לי שאלה מוזרה - האם יש מצב שאני בהריון???

לקחתי נוברינג 6 וחצי ימים לפני הטבילה, וגם הוצאתי אותו מדי פעם כי לא היה לי נוח...

 

יש לי מלא סחרחורות, צינון קל, והורמונים (כעסים)  כלפי הבעל, חוסר חשק...

 

מישהי שמבינה?...