פורום הריון ולידה (עמוד 3251)

אורח החיים, רקע תרבותי, הרגלים, תאום ציפיות, אופי, גיל, מצב משפחתי (כמה ילדים בבית, למשל), אילוצים כאלו ואחרים.

זה שלאחרת הבעל קצת פחות רגיש (בטוחה שלכל זוג המקון שלו והרגישות בטווח שלו) זה סותר את הצורך להגיד תודה? לשתף?

את יכולה לכתוב כזאת תגובה לכל שרשור כמעט שנפתח פה בפורום.

 

 

ואולי לגרום למישי צער.

זה רעיון מבורך שתעשי אותו על דף ותכתבי לעצמך. תמיד טוב להתמקד בדברים החיוביים.

** עריכה: עכשו הבנתי שהתכוונת בהקשר של הריון ולהכיל התנהגויות שלך. אז מבינה ופחות רואה בעיה לשתף.
חשבתי בהתחלה סתם שירשור תכונות טובות של הבעל אז פחות היה נשמע לי.

ו.. וואו! נשמע ממש קשה הריון כזה. גיבורה. את והוא

הבנתי את הרעיון

 

כן בהחלט, מעריצה אותו (לא סותר את זה שהוא צריך להעריץ אותי שאני בהריון  בכלל), אני לא הייתי מסתדרת עם הקריזות של עצמי אפילו לא דקה אחת...

 

צריך לזכור להם גם את זה

תודה על השרשור

אני מעריצה אותו על זה שהוא דואג כל הזמן לשמח אותי! קונה לי סתם ככה מעדן טעים, או מתנה שווה..
בתקופת עומס ממש ומשתדל לעזור עם הקטנה

מכיל (בטירוף!)
סבלני, מקשיב, רגיש.
גם כשיש מה להעיר הוא תמיד יגיד בצורה שנעים לשמוע ולא בצורה מאשימה..
מעריצה ואוהבת אותו ממש 😍

ואני הייתי נפגעת במקומו. נשמע לי מוגזם לגמרי.

הוא רק היה נוגע בי או שהייתי מריחה את הדאודוראנט שלו, הייתי הולכת להקיא.
ב"ה בהריון הבאים זה עבר.

זה לגמרי לא רציונלי

הוא מבין שהכל זה תופעות הריון שגם אני מתרגלת אליהן ואין לי מושג מאיפה הן צצו...
ואני דואגת להבהיר את אהבתי למרות היציאות האלה

אהבתי...
בפורום הזה רואים הרבה צער והתמודדויות לא פשוטות.
כיף וטוב להיזכר מידי פעם כמה שזוגיות טובה ובריאה יכולה באמת לתרום לתת הרבה יותר ממה שהיא לוקחת.

אני מעריכה בבעלי את הסבלנות שבו. זו מידה שמאוד חסרה לי , מחפשת איך לתקן, ואני מאושרת שזכיתי לחיות עם דוגמה אישית בבית.

יכול להיות שזה קצת יעורר קנאה. אבל זה לא מקום שצריך לכתוב בו רק דברים רעים על הבעלים או קשים איתם. מותר קצת טוב. לא בהכרח אישי מידי וכמובן עם רגישות מסוימת.. ואולי זה יגרום למישהי לומר "רגע, במה בעלי גם טוב? הוא טוב בזה ובזה ובזה, ואז יותר קל עם הקושי.." יותר גרוע לדעתי לומר "וואי, איזה מסכנה היא שבעלה ככה וככה ואיזה כיף לא להרגיש מסכנה לבד בזה שבעלי גם ככה וככה.." נכון שלפעמים זה גורם לך לחשוב וואי באיזה בעל מדהים זכיתי.
אבל כשכל השיח הוא שלילי, זה נכנס. גם אם זה בתת מודע.

משהו, אפילו מכתב קטן, והיה זה שכרה של הפותחת.

 

לא רואה בזה משהו מדי אישי, מה שהיא ואחרות שיתפו.

אבל שלא נובע מהריון?
בעלי כ"כ מכיל ותומך כשאני במיטה ולא מתפקדת, מבחינתו אם הוצאתי את הילדים בבוקר זה די והותר
ואצלי זה לא משהו זמני כמו הריון אלא בדרך קבע (דיכאון)

אם את בדיכאון ורמת והוצאת את ילדים בבוקר זה באמת מדהים, כל הכבוד!!!

איזה יופי שזכית בבעל תומך

הרבה כוחות!

כן,זה באמת לא ברור מאליו
ב"ה עכשיו אני בתקופה עם תפקוד גבוה יחסית אבל היו תקופות..

מהבוקר אני רק מקטרת על בעלי. ב"ה שהוא לא בבית וזה רק בראש שלי והשרשור הזה בא לי ממש במקום!

אז אני מעריכה ומעריצה את בעלי בהמון דברים, אבל בהריון האחרון מעריצה במיוחד על כך שבמשך חצי שנה הוא קילח את הילדים ערב ערב, בלי לדלג. וכשהוא היה צריך להיעדר בשעת המקלחות הוא הפך את העולם כדי שלא אצטרך לקלח אותם!

בכנות נשמע הריון כימי כי היא לא מכפילה עצמה מספיק..בדר''כ עולה קצת ואז מתחילה לרדת

חיבוק ענק זה ממש מבאס וקשה

מבינה ממש

לפעמים הבטא קצת עולה ורק אז יורדת ומתאפסת, מקווה שביום ראשון תראי תוצאה ברורה יותר, אלה באמת ימים לא פשוטים.

ככה שזה לא אומר....
היו לי בדיקות באותו יום או בהפרש קטן ממש בבית חולים ובקופת חולים... והתוצאות היו שונות ממש.

זה שאחריו (חודש אחריו) הסתיים בידיים מלאות.
שולחת לך כוחות ותקווה.

מה הקשר של אביגיל לבית המקדש?

אביגיל זה מהתנ"ך, זו האופציה השניה שלנו. תנ"ך או בעת מקדש.
תודה!!

ספיר - אחת מאבני החושן
תמר
נועה
גפן
יעל
נעמה
מרב
שלומית
בשמת
נוגה
אפרת
קרן (הניק שלי... קרן הפוך, אחת מבנותיו של איוב, בנותיו היו הנשים היפות בעולם....)

תפארת
עדי-הכתרים במתן תורה
עטרה/ע טרת
אורה-ביהמ''ק אורו של עולם וגם התורה
שירה-התורה נקראת שירה
גאולה

לשם
שהם
ספיר

זה קישור לשמות של בנות מהתנ"ך, על כל שם כתוב הפירוש של השם ומי היא הייתה מהתנ"ך...
חיפשתי את הקישור ולא היה שם, רק קישור לכל שם בניפרד, אז זה הקישור ופשוט צריך לעשות חזור, ואז יופיע לך כל השמות...

משמעות השם מיכל

ומזל טוב!!


(והשם מיכל הוא הכי יפה)

שמות שקשורים לביהמק קצת קשה יותר למצוא (שיר ציון?) אבל שמות מהתנך יש המוןןןן, הייתי פשוט פותחת תנך ומחפשת
רחל מיכל יעל מירב דבורה רות אסתר

נועה
נעמה
אפרת
הדסה
שלומציון

נחלה
חמדה

1. לגבי ארוחות וטיפול בבית ובילדים- המצב שלך מאוד הגיוני. אין לך כוחות, זה נתון אובייקטיבי. ואת לא יכולה לעשות משהו שאין לך אפשרות. לכן תקבלי את המצב כמו שהוא, ותנסי לעשות טוב עד כמה שאפשר בנתונים הקיימים.
אני חושבת שכמה חודשים שהילדים אוכלים ארוחות מהירות- זה ממש לא נורא, אם דואגים שהם יקבלו את כל אבות המזון. נכון, עדיף אוכל מבושל, אבל לא תמיד מתאפשר (דרך אגב, יש אימהות שאף פעם לא מכינות מבושל). תנסי לחשוב על דברים שיספקו את הצרכים אבל הם קלי הכנה, כמו עגבניות שרי- שפשוט שוטפים ואוכלים, ולא צריך להתעסק ולחתוך. אני כבר שנים לא חותכת סלט. זה לוקח המון זמן, שאין לי... אני רק חותכת ירקות ומגישה.
וכשהייתי ילדה אמא שלי היתה משלמת לאישה שתבוא אלינו הביתה לחתוך סלט ענק כל ערב כדי שיהיה לילדים, וגם לאמא שלי עצמה.
כי באמת זה דבר שדורש זמן וכוח...
אם הבית כמה חודשים לא מסודר- זה מאוד מבאס, אבל אף אחד לא נפגע מזה. תנסי לחשוב מה הדברים ההכרחיים, ואותם תבקשי מהגדולים לעשות.

2. לגבי חוסרים בגוף והעמסת סוכר- יש לי תשובה קצת מבאסת. אני מאוד מזדהה איתך, כי הייתי בדיוק במקום שלך. שנים לא השתמשתי באמצעי מניעה, וקיבלנו ב"ה ברכה גדולה. הרגשתי שיש לי את הכוחות הנפשיים להתמודד עם השפע הזה, אבל... לא היו לי את הכוחות הגופניים לכך. גם אצלי התחילו כל מיני תופעות שאותתו לי שהגוף עוד מעט קורס, ואני חייבת להיות יותר קשובה לו. לרווח בין הלידות ולתת לו להתאושש. הייתי ממש במשבר. איך ייתכן שה' נותן לי כזה שפע ואני אמנע אותו???
התייעצתי עם רופאים ועם רבנים, והבנתי שזה מה שה' רוצה ממני. יש נשים שלא יכולות ללדת באופן טבעי, ומתערבות במציאות כדי לזכות לפרי בטן. ממני ה' רוצה שאתערב במציאות כדי לשמור על גופי, שאוכל ללדת בהמשך מתוך שמחה ובריאות, ולהעניק טוב לילדיי ולמשפחתי. ביטולה הוא קיומה. האמת שעד היום מניעה מאוד קשה לי. ותמיד יש לי תקווה נסתרת שאולי גם אני אכנס להריון "בלתי מתוכנן", וזה לא קורה. ואולי גם זה סימן שזה מה שהקב"ה רוצה ממני...
מציעה לך לחשוב מה הגוף שלך מאותת לך, ובאיזה נקודות את צריכה להיות יותר קשובה.
היינו רוצים לעשות כל כך הרבה טוב בעולם בלי מגבלות גופניות, אבל זה לא ביכולתנו. אז תהיי קשובה ותפעלי בהתאם, וממילא תמלאי כוחות להמשך שפע ועשיה ברוכה. חיבוק!!

באמת חושבת על זה...
ממש מרתיע ומגעיל אותי הרעיון של למנוע.. ושום דרך לא נראית לי כיף בכלל.. אולי זו חלק מהבעיה..

אבל כרגע בעיקר צריכה איכשהוא לשרוד את סוף ההריון הזה וזה נראה לי ממש רחוק ממני..

נכון.
לקח לי הרבה זמן למצוא את מה שמתאים לי, וסבלתי מאוד. ב"ה עכשיו אני עם הרע במיעוטו.
אבל יודעת שזה רצון ה'

זה מעיק ומעצבן ואין אמצעי מושלם. לכל דבר יתרונות וחסרונות והשפעה שונה על כל אחת. מבחינה אמונית, אני מרגישה מטופשת לומר לך... כי אני צעירה ממך בהרבה כנראה וחיה אחרת, אבל בעבר הייתה מניעה טבעית של שנתיים וגם המון מהילדים נפטרו שלא נדע. לכן היום שלא זה ולא זה המציאות, מניעה זה חלק מאוד הגיוני בעיני מחיי האמונה. גם את החוכמה הזו ה' נתן, עם סיבה.. תחשבי על זה, לוקח זמן לעכל דברים כאלה. המשך הריון קל!

אבל אם כבר כתבת אז אוסיף שזאת העצה הראשונה שעלתה לי - אמצעי מניעה.

דבר שני, זה ביצה ותרנגולת, את לא לוקחת ברזל, אז ברור שאין לך כח לכלום... את חייבת להעלות את הברזל שלך בכל דרך אפשרית, ולפעמים עדיף להיות עם כח ועצירות מאשר בלי כח ובלי עצירות

 

בקשר להעמסת סוכר, איזה באסההההההההה. מה התוצאה שיצאה לך?

אבל האמת היא שאם תצטרכי לשמור על תזונה זה יהיה לך טוב מהמון המון המון בחינות. את תרגישי יותר טוב, זה אני מבטיחה לך! באחריות! לא תעלי עוד במשקל ואולי אפילו תרדי, וזה יהיה לך כיף לאחרי הלידה וגם לאיך שאת מרגישה בכללי

 

ודבר אחרון, את אמא של מלא, במשרה מלאה, ומייצרת בן אדם במשרה מלאה, אז לדעתי בכלל את לא אמורה להיות אחראית לבית ובאמת עכשיו זה התפקיד שלך בעלך. למה את מרגישה רע שהוא עושה את זה? אם הוא היה בהריון ומרגיש כמוך לא היית עושה אותו דבר? 

וכביסות זה קלאסי שהילדים שלך יעשו, הם כבר מספיק גדולים לא? מה רע בזה שזה יעבור אליהם התפקיד הזה? הרי אנחנו לא יורדים לנהר יותר, כולה להכניס למכונה וללחוץ על כפתור, להעביר למייבש וללחוץ על כפתור, ילד בן 10 עושה את זה בכיף, יותר קל מלהכין שיעורי בית

 

בקצרה, את מצפה מעצמך יותר מדי

ולא, אני לא אגיד לך על אמצעי מניעה, את ילדה גדולה, אבל אני כן חושבת שלא הגיוני לבחור בחירה כזאת ולצפות שהבית יתנהל כמו שעון והגוף שלך ימשיך לעשות הכל כמו פעם. בחרת בחירה מקסימה לגדל הרבה ילדים היא מגיעה עם המחיר שהבית קצת פחות מאורגן ואת צריכה לשמור על הגוף שלך יותר ולהוריד ציפיות ובהחלט בהחלט בעלך שותף לבחירה הזו וממה שאת מספרת הוא נשמע מקסים אז הוא עושה יותר וזה ממש בסדר גמור

תשני קצת דברים בראש....

 

אני למשל לא חותכת סלט לילדות שלי, הן גדולות, הן חותכות לבד וגם לאחותן הקטנה, נראה לי התנהלות סבירה מאד בבית

חיבוק גדול!

אני ממש מודעת להכל..

אבל מאוד קשה לי להרגיש קציצה שלא עושה כלום...

וכן.. מבינה שיש כאן ביצה ותרנגולת...

ויצא לי 152 בהעמסה של ה 50 כשהמקסימום זה 140
ו 92 סוכר בצום שדוקא תקין עד 100.
יש לי סיכוי לדעתך לעבור בשלום את ההעמסה של ה 100?

לפי מה שאת מתארת שאת אוכלת וכמה שעלית, והגיל, ושהתחלת את ההריון שמנה, ומספר הלידות- אז כל הסיכויים להיות עם סכרת הריון, צר לי. אבל כל גורמי הסיכון נמצאים אצלך (רובם גם היו אצלי, גיל, משקל וכו)

152 זה לא הרבה, 92 זה טוב אבל לא משהו

תצטרכי לעשות בשביל לדעת

אבל אני אומרת לך שכדאי לך לשמור על תזונה של סכרת הריון גם אם יצא לך שלילי, כדי להקל על הגוף שלך, כדי שהילד לא יהיה גדול מדי והלידה תהיה קלה יותר

רק טוב זה יעשה לך... 

 

ואני שונאת שונאת שונאת שונאאאאאאאאאאת שנשים בהריון אומרות שהן לא עושות כלום!!!!!!!!!!

למה??????

את עושה המון המון המון המון המון!

את בית חרושת עצום בתוך אשה אחת קטנה!

את עושה משהו שאף אחד,אף אחדדדד לא יכול לעשות. כל יום את מייצרת בן אדם! התאים שלו גדלים, משתכפלים, מתפתחים

בן אדם שלם את מייצרת!

למה נשים חושבות שזה קורה לבד?

זה לא קורה לבד

זה קורה בעבודה קשה ומאומצת של הגוף שלך! 

אם במקום להיות בהריון

היית צריכה 9 חודשים כל יום לעבוד 10 שעות בשמש קופחת לסחוב דברים הלוך ושוב במדרגות ובאתרי בניה לא היית מרגישה שאת לא עושה כלום נכון?

אז ה ברחמיו לא דורש ממך את זה (לא שהריון זה כזה פיקניק) אבל גורם לגוף שלך לעבוד ככה במקומך

זה מה שהגוף שלך עושה עכשיו

מייצר איש שלם !!!

את לא קציצה, את בית חרושת! ובית חרושת צריך לנוח!

 

<זה הכל נובע מזה שכל הרופאים הגברים האלו במשך שנים אומרים לנו הריון זה לא מחלה בלה בלה בלה ונשים חלחל להן לראש שהן אמורות להמשיך לתפקד נורמלי בהריון. הן לא. אוףףףףףףףףףף>

 

עוד חיבוק!

הולכים לרופא עם שפעת- צריך לנוח, ימי מחלה

הולכים לרופא עם דלקת גרון- צריך לנוח, ימי מחלה

הולכים לרופא עם כל מחלה, אבל כל מחלה- כל רופא יגיד לך שצריך לנוח, כי שינה היא המרפא לגוף, וחייבים לפעמים לעצור ולתת לגוף להתאושש

 

אבל הריון? לא זה לא, תמשיכי תעבדי כרגיל בעבודה בבית עם הילדים, נקיונות בישולים כביסות. הריון זה לא מחלה...

 

אההההההההההההה

ואנחנו עוד המין החלש?

זה מסתכלללללללללל

שגם לי היו כל גורמי הסיכון (בלי הגיל אבל עם היסטוריה משפחתית) וב"ה ההעמסה של ה100 יצאה תקינה אחרי שה50 לא..
אז יש עוד תקווה שרשמית לא תצטרכי לשמור, אבל בהחלט מצטרפת למיואשת (ויודעת כמה זה קשה!) שכדאי לך לשמור אפילו חלק כדי להרגיש טוב יותר.
חיבוק!

שאחרי שעשיתי גם את ה50 וגם את ה100
ה100 היה לי יותר קל בלי לימון .
פשוט מים פושרים ולשבת ולנוח...

ואולי באמת כדי לך לנוח מעט ולתת לגוף שלך להתאושש מלמדות והיריונות.
הוא פשוט מאותת לך שהוא צריך מנוחה קצת

מעודד קצת..

ואולי זו באמת מתנה משמים כדי לגרום לי לשנות תזונה ולאכול בריא יותר.. בסוף אני זאת שארוויח מזה...

וכן, אני ממש צריכה מנוחה בין ההריונות.. ודיאטה!!
אבל לא. מגעיל אותי הרעיון של אמצעי מניעה..

ועם שמ''פ זה כבר ההריון השלישי שלי.. (פעמיים קודמות כי אני חיפפתי עם הכללים וההריון הזה למרות ששמרתי בקפדנות על כל הכללים, נקלטתי מיחסים בליל טבילה שישה ימים לפני הביוץ כשלא היה שום סימן הכי קטן של רטיבות והפרשות.. ויודעת מתי נקלטתי בוודאות כי ראו דופק בשבוע 6.1).

יש לי עוד שלושה חודשים לחשוב מה עושים...
חבל שלא מספיק להתפלל ולבקש יפה מה'...

אני חווה את ההרגשה הזאת אחרי כל הריון
אבל אני מתגברת... אולי זה גם השכל שאומר שאם לא אז אני אאלץ לשאת בתוצאות של עוד הריון צפוף וגידול ילדים כשאני עדיין לא במיטבי מהלידה הקודמת.
ואז אני שמה התקן וזהו. אחרי כמה ימים שוכחת שהוא שם. לא דורש התעסקות שמזכירה לי כל רגע שיש לי שם משהו שמונע הריון.

בכל זאת לוקח קצת זמן להיטהר לא?

חחח

 

אני יכולה רק להמליץ על התקן לא הורמונלי, לא היו לי איתו שום תופעות לוואי, כי אין הורמונים, ולגמרי שכחתי מקיומו

אני חושבת שזה הדבר היחיד למי שלא רוצה הורמונים

גם זה לא מתאים לכולן.
יש כאלה שאלרגיות למתכות (אני לא שמה אפילו תכשיטים מזהב טהור. עושה לי אקזמה נוראית)
יש כאלה עם דימום ארוך, וכו'...

אם לא רוצים הורמונים לא?

ולי יש אקזמה ממתכות, לא נוראית, אבל לא היה לי בעיה עם ההתקן, זה תמיד אמור להיות קשור?

 

מה יועילו הדאגות?
אולי יהיה כך ואולי אחרת
אין לדעת. בנתיים מיותר להתעסק בדאגות.

לדעתי את צריכה להתמקד מעכשיו באיך את מתחזקת את הגוף או לפחות נחה כמו שצריך.
ילדים גדולים יכולים לעשות הרבה דברים
לשטוף כלים
את הבית
לזרוק אשפה
להכניס למכונת כביסה
לטאטא..
להכניס ולמיין את הבגדים בארונות

אצלנו מתחילים לשטוף את הבית מגיל 4.
אז בהתחלה זה לא פיקס ולא מאה אחוז כמו שאני אוהבת
אז אני מדריכה אותם, פעם פעמיים שלוש עד שהם עושים ממש טוב.

בעיניי זה כמו הסיפור על הדרך הקצרה שהייתה ארוכה לעומת הארוכה שהייתה קצרה:

בהתחלה ייקח זמן עד שילמדו אבל בסוף הם ילמדו להיות שותפים ולקחת חלק
זה עדיף על פני זה שלא תתני להם בכלל לקחת חלק, ואז הרווחת דרך ארוכה ארוכה של ויכוחים ואי הסכמות לגבי מי עושה מה..

בכל אופן תתני לו כמות שהו שבע ממנה
מציעה לך מראש להכין בקבוג גדול.. לתת בפטמה קצת יותר איטית ולהטות את הבקבוק לשכיבה שרק הפטמה תהיה מלאה חלב כך הזרימה תהיה איטית וסיכוי יותר טוב שהוא יסיים כמה שהוא צריך ולא יותר

שלי עדין לא חודשיים ואוכלים לפעמים שני בקבוקים של 120 מ"ל

שלך כבר בן חצי שנה, הוא צריך לגדול, מה זה שירעב קצת?

אם הוא לא זקוק למוצקים,

או לכל הפחות דיסה.

אבל אל תרעיבי אותו, רחמנות..

לא חלמתי להרעיב אותו חלילה. רק רציתי לדעת האם להשאיר אותו על 180 מ"ל בתוספת דייסה נגיד או לתת לו תמ"ל ללא הגבלה.

ואכן התיעצתי  עם אחות בטיפת חלב ואמרה שבשום אופן לא לתת לו יותר מ-180 מ"ל. כי זה כבר משקל עודף ורצוי לשקול דיאטה...

כרגע אני נותנת לו 180 עם דייסה בפטמה קטנה- מידה 1.

בכול אופן מוצקים הילד לא מוכן כלל לאכול, רק ברמה של טחון ממש. וגם זה בחסד עצום, אוכל כפית ולא מוכן לפתוח יותר את הפה..

תודה לעונות.

 

משקל עודף? דיאטה?
מכירה הרבה תינוקות שאוכלים יותר מ180 והם 'במשקל עודף' לפי טיפת חלב וכשגדלו והתחילו לאכול נהיו ילדים רזים
נשמע כמו קשקוש מסוכן מה שהיא אמרה לך!
בכל אופן תנסי לאט לאט לתת מוצקים תנסי דיסה עם כפית יש כל מני סוגים

לאט לאט, עם מלאמלא סבלנות, וטחון היטב.. זה מסתכל, אבל הם צריכים להתרגל לזה בקצב שלהם, ולכל תינוק יש קצב אחר..

וגם אצלי הורים לא יכולים... שלי עסוקים עם קטנים בחופש ושלו מבוגרים מאוד... בהצלחה לנו ❤️

זה מה שאני עושה כרגע
מקווה שעזרתי

אני רבתי הבוקר עם בעלי בלי להיות בהריון ובלי מעבר דירה

מקווה שזה מנחם קצת

 

המצב סביר עכשיו
התאוששתי קצת
תודה

שבעלך יעזור

בדירה החדשה תסדרו את מה שחייב והשאר יחכה לאחרי הלידה

לארוז בישיבה, ועם מזגן

לפנות שולחן גדול

לשים לידו ארגזים ריקים

הבעל אחראי להביא מהארונות ולשים על השולחן

את יושבת בלבד, ממיינת ומכניסה לארגזים

הוא סוגר ועורם בצד מה שמוכן

ומזגן מזגן מזגן

 

<ואם יורשה לי רק לומר משהו, את הרבה מבקשת עצות\טיפים\תמיכה ותמיד את מוסיפה שההורים לא יכולים לעזור, החברות לא פנויות, המשפחה שלו, המשפחה שלך.. ברור שנחמד כשיש מי שעוזר  ,אבל לדעתי את חייבת לצאת מהגישה הזו שתמיד יש מי שעוזר ושאת מסכנה אם לא. עברתי 3 דירות עם ילדים ובהריון ואף אחד לא עזר לנו. ויש לנו משפחה מקסימה ותומכת וחברים לרוב. פשוט לא קשור לענין. אנשים מבוגרים מסתדרים לבד, זה המהות של להיות מבוגר. ואת לא מסכנה כי אף אחד לא עוזר לך. את מסכנה שאין לך תמיכה רגשית, מאד מסכנה אפילו! וליבי יוצא אליך. אבל זה לא קשור לעזרה פיזית.

חיבוק!>

אני עברתי בסוף שמיני
ארזתי את הדברים הקלים והנגישים
ולמרות זה מאז התחילו כאבי תופת בשרירים שלא עבר עד הלידה..
זכור לי כסיוט

אם אין עזרה חיצונית שהבעל יארוז הכל, את תסגרי קרטונים ותכתבי מה יש בכל אחד

ממש ממליצה לשמור על עצמך...
בהצלחה!

הם אורזים הכל בזמן קצר ובמחיר סביר בד"כ.
שבעלך ייקח יומיים חופש כדי לפרוק.

לחשוב על היתרונות והדברים הטובים ולשמוח.
חיבוק גדול!
זה מלחיץ ולא פשוט, מאחלת לך שבעז"ה הכל יסתדר לטובה

קודם כל תודה על התמיכה והטיפים.
צודקת זה שאין לי עזרה לא הופך אותי למסכנה.
אבל שחונכת בדרך של לעזור לו לתת מעצמך בכל מצב אז איך קורה שאני מעבירה חתונה, הריון שלם ו2 מעברי דירה לבד?
ואת בטח שואלת את עצמך איזה יחס אני נתתי להורים שלי כל החיים? את היחס הכי טוב, ויתרתי על לימודים ותארים כדאי לעזור לבם כלכלית בבית, מגיל 13 הייתי מנקה משרדים או בתי ספר ודואגת להביא להם את הכסף .. ובנוסף להכל דואגת להם לנחת כי הייתי מצטיינת בלימודים. את כל החיסכונות שלי נתתי להם (200 אלף ש״ח בגיל 23) בשביל שיוכלו להחזיר משכנתא בלי שיהיו להם דאגות כי המצב הכלכלי היה מורכב .. יכולתי לשמור לעצמי את הכסף ולעשות את החיים שלי היום! כמובן שהחזרתי את הסכום ואני יכולה לדאוג לעצמי .. אבל למה לא לעזור? למה להיות כפוי טובה? הם לא גרים 11000 קילומטר ממני.. בסהכ כמה דק אז לא להרים צלצול במשך חודש שלם ולשאול לשלום הבת שלך? אני בהריון ראשון .. לא יודעת איך כל הדבר הזה עובד.. למדתי בחיים שלי שמקבלים עזרה שואלים מתיעצים זה הכי טוב! וכן .. אחרי כל מה שנתתי מעצמי הייתי מצפה לקבל מעט עזרה .. עם זה פיזית או נפשית בעיקר ולא שינפנפו אותי כל הזמן .. אני עם צירים משבוע שעבר רק בגלל הכי והדיכאון לא בגלל שום דבר אחר אז את מי להאשים? את עצמי? גם לי נמאס להתמסכן אבל במבט לאחור ולהתחשב בעבודה שאני הייתי לצידם תמיד אני לא חושבת שמגיע לי יחס כזה

אני לא מבינה איך אפשר חודש שלם ללכת לישון בלי לדעת מה קןרה עם הבת שלך בלי לבקר בלי להתעניין .. זה עצוב מאוד! איך היא מסוגלת להזמין את האחים שלי הגיסים והגיסות שלי לארוחות שבת בלי להזמין אותי גם .. אני היה נתקע לי האוכל בגרון רק מהמחשבה שכולם ביחד חוץ מהבת שלי!

אמא הייתי רוצה שתתקשרי אני בהריון חלשה...
או לרמוז..אם תבואי בטענות היא תתגונן.אפשר לבקש צומי מאמא, עזרה... זה לא בושה.

גם בלי קשר להריון שפשוט תעניין יותר לא שתביא לא שתקנה ולא שתקח בשבילי שום דבר. רק שתתעניין .. וכלום.
כל פעם אין לה זמן, אין לה דלק, הם עמוסים, היום אין רכב ..

ליזום קשר מבחינתך, זה חשוב גם עם הבת שלך בעז''ה בהמשך...
לדוגמא - לשלוח הודעות, להתקשר, להגיד שבת שלום, ולספר מה היה בבדיקה האחרונה, לשלוח תמונת אולטרסאונד בווצאפ, לשאול איך עבר עליהם היום..
למשל - אני ממש משתדלת להקפיד לשלוח לאמא שלי, לאמא של בעלי ולסבתא שלי תמונות של הבת שלי. עשיתי רשימת תפוצה בווצאפ, ככה שכל פעם אני שולחת והן מקבלות את זה כאילו שלחתי לכל אחת בנפרד. משתדלת להוסיף כיתוב כיפי, הסבר וכו'.
הן מאושרות מזה ממש ומרגישות קרובות הרבה יותר...

ונשמע שעברת המון וזה קשה נורא

אבל את יכולה לבחור אם כל היום לחשוב על זה שלא מגיע לך, ואיך עושים לך כזה דבר, לבין להשלים עם זה ולעבור הלאה

כמה שאת יותר חושבת על זה זה יותר כואב, ובצדק!!! ברור שכואב לך נורא

ברור שלא מגיע לך

ברור שזה מעצבן וקשה 

 

את שואלת את מי להאשים? בוודאי שלא את עצמך, את יכולה להאשים אותם בהתנהגות שלהם

אבל הבחירה שלך אם להמשיך להיות בדיכאון ולבכות מזה או ללכת לטיפול ולסגור את הפינה הזו בחיים שלך 

 

את צודקת שלשאול ולהתייעץ זה הכי טוב

אבל זה לא קשור לקבלת עזרה

תשאלי, תתייעצי, אבל אל תצפי , אם אין ציפיות אין אכזבות

 

ברור לחלוטין שהמצב האידיאלי זה שיהיו ויאהבו ויתמכו ויעזרו, אבל כבר הוכיחו לך מעל ומעבר שזה לא הולך להיות ככה. וזה שתהיי עצובה בדיכאון בכי וצירים, כל פעם מחדש שאת לא מקבלת את העזרה הזו, לא יעזור לך אלא להיפך

 

אני חושבת שלא רק אני, אלא הרבה פה בפורום נתנו לך את העצה הזו שוב ושוב, את אומרת שלהתייעץ ולשאול זה חשוב, אז אנחנו מייעצות, ועונות, ומפצירות בך לעשות לעצמך חיים יותר טובים

אנחנו לא יכולות להכריח את ההורים שלך לעזור לך

וגם את לא

ואנחנו לא יכולות להכריח אותך לקבל את העצה הזו, אבל באמת שזו העצה היחידה שבאמת תעזור לך , לדעתי

אל תצפי

אל תבכי כי הצפיות שלך לא התמלאו

תסתדרי לבד כי זה מה שיש, לא כי זה הדבר האידיאלי אולי, אבל זה מה שיש.

תסתכלי קדימה, איך את ממשיכה לבד

ולא אחורה למה לא עוזרים לך

 

תהיי האמא המדהימה לבת שלך בע"ה, תני לה את כל מה שלא נתנו לך

ותתנחמי שבזכות כל הכיבוד הורים שעשית הקב"ה ישלם את שכרך עד 120. לא ההורים, הקב"ה.

 

כתבת חודש שלם לא להתקשר.

למה שלא תרימי את טלפון.

אל תחכי...תרימי את טלפון.

 

אני במצב גם לא הכי נחמד וממש לא מבחירה שלי...אימי בחרה בלהיות קפואה איתי כי יצרתי קשרים עם משפחתה המורחבת שאין לה קשר איתם. והיא כועסת. היא לא מוכנה לקבל שלכל אדם יש בחירות בחיים.

אך בשונה ממך אני מתקשרת לאימי ומתענינת למרות שהיא לא מתענינת בי ובשיחה שהיתה לנו לפני יומיים שאלתי אותה אם לא חבל על זה שהיא מנתקת איתי קשר סתם...ענתה לי "את לא חסרה לי בחיים" כן..לא להאמין אך כך היא ענתה.

זה כואב ועצוב לשמוע

והיום התקשרתי לאחל שבת שלום והתענינות קטנה שלי. כרגיל....

יכולתי לכעוס ולנתק קשר לחלוטין אבל אני ממשיכה להתקשר ולהתעניין למרות מה שאמרה ולמרות התנהגות מוזרה מצידה.

אני פשוט מרחמת עליה שהיא נלחמת בהרבה חזיתות .

 יש אצלה סיסמא "או איתי או נגדי" והחיים הם לא כאלה.

 

(הקשר שלנו מקשר אדוק של יום יום התהפך לקשר של שבת שלום בלבד והתענינות בקטנה ורק  מהצד שלי...היא לא מתקשרת לא שואלת שאלות, לא מדברת עם הנכדים ..כלום. כלום..

אחי התברמץ לפני שבועים, היא לא נגשה לילדים שלי, לא הביטה, לא ליטפה, לא חיבקה...ואני נגשתי אמרתי מזל טוב...החמאתי על הבגדים וכ"ו

מה הילדים -נכדים שלה קשורים?? 

 ואני מתעלמת מההתנהגות הזו...חייבת לציין שזה מאוד קשה אבל כך היא וזו בחירה שלה איך להגיב, אין לי מה לעשות.

 

לסיכום,

לדעתי אל תחכי להם ...תתקשרי את...תתעלמי ממה שהיה ותזרמי ...

אין לי מושג למה אין בניכם קשר..ולא שופטת אותך...אך לפעמים צריך להתעלות מעל עצמך.

וברור שצריך המון כוחות נפש לעשות זאת.

פשוט אין לי מילים לקרוא את ההודעה שלך 

(מקודם בשרשור של המקווה כתבת שהיה קשר הדוק ואני חשבתי שאולי את לא אותה אחת והתבלבלתי)

אין לי מושג איך את מצליחה לכבד הורים בכזו סיטואציה, את בן אדם מדהים ומיוחד, ממש ללמוד ממך

איזה כוחות נפש יש לך! 

ה' ישלם שכרך בעולם הזה ובעולם הבא!

(כן זאת אני שרשמתי בשרשור המקווה שהיה לנו קשר אדוק מאוד, אני רואה ששם רשמתי יש קשר...בכוונתי היתה שהיה קשר)

זה לא פשוט.

תודה לך על המילים ..חיזקת אותי .

אמרתי ואומר תמיד אני משתדלת בכיבוד אב ואם בכל מצב! אבל תמיד זה מתחיל ונגמר זה משהו דחוף? אני עסוקה .. אל תבואו היום אני בקניות היום ניקיונות אני גם לא אבוא אין דלק אין רכב אין לי זמן יש בישולים לשבת יש לי אורחים יש לי את האחים שלך על הראש טוב נדבר כבר . תירוצים גם לי אין כוח לשמוע את זה כבר היא אף פעם לא מתעניינת גם שאני מתקשרת זה תמיד לשמוע את התירוצים שלה

מדהים מדהים!

שמישהו מציל אותך מהמשכנתא, זה מביך. כשזה הבת שלכם... זה ממש ממש מביך.
וכל אחד מגיב בצורה אחרת.. אחד יהיה אסיר תודה ורק יכרכר סביב הדמות ה"מושיעה" ואחר יתנכר וינתק קשר, ויעמיד פנים שלא היה כלום כי קשה לו לעמוד מול עצמו ומול האדם שנתן...
ואם מרגישים שהנותן מרגיש שעכשיו יש לו זכות להגיד/ להחליט/ לתת עצה כי הכסף שלו הציל אותך זה בכלל... ממש לא אומרת שאת כזאת, יכול להיות שזה ההורים שלך שקולטים את השדר הזה מצידם ומהפרשנות שלהם את המציאות וזה ממש לא קשור למה שאת עושה! (ואולי ככה הם פירשו את העובדה שהתארסת לפני אחותך- הנה היא עושה מה בראש שלה בלי להקשיב לנו כי היא מרגישה שהיא קנתה אותנו.. מי בכלל היה צריך את הכסף שלה?)
אם זו באמת התגובה שלהם למעשה האצילי שלך בנתינת הכסף- הם בחרו בבחירה הבעייתית!
אבל זו בעיה שלהם, לא שלך... את תנסי מעכשיו לבנות את החיים שלך באופן עצמאי.
רק מנסה לתת לך נקודת מבט שאולי הם מסתכלים דרכה, שתוכלי להבין אותם יותר.

ושאלה... דיברת על זה עם אחות/גיסה?
יכול להיות שגם את מפרשת את המציאות בצורה יותר חריפה ממה שהיא באמת (לא מסיבות לא מוצדקות!! התמיכה הנפשית חשובה ומהותית!), ושזו תחושה סובייקטיבית? לאחרים הם עוזרין?

זה תמיד זה האופי שלבם תעזבי אותם, ירצו לעזור לך מתי שהוא יעזרו הם לא רוצים אז לא יעזרו

האחים שלי מעולם לא הזיזו מזלג בבית מהסלון למטבח והם מקבלים יחס פי אלף יותר טוב.. עזרה בקניות, המון מותרות לבוא אליהם לשישי שבת לאורחות ומיליון טלפונים ביום

כבר מתחילה לחשוב שמשהו אצלי לא תקין!

יש הורים מוזרים שלא רוצים קשר עם ילדיהם מכל מיני בעיות שלהם, אבל מה הקטע עם חלק ילדים כן להיות בקשר ועם חלק לא?
מה שבטוח זה לא קשור אלייך.
גם אם נניח שאצלך היה משהו 'לא תקין', אין סיבה שהורה נורמטיבי לא ירצה קשר עם הבת שלו. גם ילדים ממש בעייתיים ההורים רוצים מאוד להיות בקשר. (וחוצמיזה שאת כזאת בת ראויה להערכה שעוד יותר לא הגיוני שמשהו אצלך לא תקין)

ממש לא.
לדעתי כדאי לך מאוד לפנות לייעוץ משפחתי.
מכירה משפחה שזה בדיוק המצב. הילד הטוב הוא הילד הדחוי, והילדים שעושים מה שבא להם- ההורים מכילים ועוזרים להם.
מבחינה פסיכולוגית יש לזה סיבות, אבל זה קשור להורים ולא אלייך. את נשמה טובה. את עושה מה שנכון.
תזכרי את זה.
חשוב שתהיי מודעת לכך שההורים לא בסדר. ממש לא בסדר. אבל תדעי גם שאת לא יכולה לשנות אותם. תשמרי על קשר מינימלי, כמו שהציעה @miki12, ואל תצפי מהם לכלום.
זה כואב, אבל רק ככה תצליחי לשמור על שפיות.
מניחה שאחרי כמה שנים הם יבינו את הטעות שלהם וינסו ליזום קשר מצידם. אבל אל תצפי לכלום.

שלא מצליחים להתמודד איתה...
אבל תקשיבי, חשבתי עלייך עוד במהלך היום, לקח זמן עד שהגעתי לטלפון...
את כותבת הרבה על ההורים שלך מצד אחד, אבל מצד שני ראיתי פה יותר ציטוטים של אמא...
איפה אבא שלך בסיפור?
יש מצב שלדבר עם אבא על התחושות שלך יגרור תגובה אחרת חיובית יותר?

אם יש לך חסכון למה את גרה במרתף ולא יכולה להזמין חברת הובלה או עוזרת? או לקנות עוף מוכן בבית קפה?
אם באמת עזרת לאימא עד כדי כך אז יוצא שאימא רצתה אותך שתפרנסי אותה ובגלל זה התנגדה לנישואין שלך.

אלא עם בעלך פנוי לקחת כת הכל עליו

בעיקרון אין בעיה לארוז וכו' כל עוד את לא מרימה דברחם כבדים ממד וכשאת עולה להוריד מלמעלה וכו' תזהרי מאוד לאט ולא ליפול.
מסייגת- זה בהריון תקין. בגלל שאת בשמירה תשאלי את הרופא לוודא... אם יש בעיה אז אולי אין ברירה להביא חברה שתארוז, זה פשוט יקר...
בהצלחה!! שמחה בשבילך ממש שאת יוצאת מהמרתף הזה!

בחיים לא התערב בחיים לא שאל בחיים לא התעניין ..

ניסית לפתוח איתו את הנושא והתחושות?
לדעתי יש לך כאן דרך והזדמנות לשנות דפוס קיים...
מותר ואפשר לבקש עזרה ותמיכה מאבא אם אמא לא נותנת את זה...

הייתי אצל רופא נשים ואמר שזה תקין

אבל בגלל הבטא הנמוכה הרופא אמר שבטח היה ביוץ מאוחר באסה לחזור שבוע אחורה..אבל שמחה כל כך על ההריון הזה!!

עם בטא נמוכה ככה..

ואז להיות מופתעת באולטרסאונד שאני בעצם שבוע 6 מאשר לחזור שבוע אחורה:/
בא לי כבר תינוקייי

רק ציינתי פשוט שהאבחנה המדוייקת היא בus.
אבל באמת אל תפתחי ציפיות כי 133 יותר מתאים לשבוע 4-5.

3 שבועות: 5 – 50 mIU/ml.
4 שבועות: 5 – 426 mIU/ml.
5 שבועות: 18 – 7,340 mIU/ml.
6 שבועות: 1,080 – 56,500 mIU/ml.
7 – 8 שבועות: 7,650 – 229,000 mIU/ml.
9 – 12 שבועות: 25,700 – 288,000 mIU/ml.
13 – 16 שבועות: 13,300 – 254,000 mIU/ml.
17 – 24 שבועות: 4,060 – 165,400 mIU/ml.
25 – 40 שבועות: 3,640 – 117,000 mIU/ml.
נשים שאינן בהריון: < 5.0 mIU/ml.
נשים לאחר הבלות: < 9.5 mIU/ml.
כ

מבייצת מאוחר ..דאגתי שזה לא תקין

עשו לך כבר אולטרסאונד?

בשלישי 😁

לי עוד שבוע וחצי

אלא אם יש איזה סיכון ויש צורך במעקב

את עכשיו 7 שבועות אחרי לידה או שהדימום התחיל 7 שבועות אחרי הלידה
בעיקרון דימום של הלידה יכול להעלם ולחזור עד 6-7 שבועות במיוחד אם את מניקה

הדימום של הלידה נגמר.. ואז התחיל שוב מה שלי מרגיש כמו מחזור..

אחרי 6 שבועות וקצת זה ממש נורמלי לדימום של אחרי לידה במיוחד אם את מניקה גם אם כבר טבלת וגם אם זה מרגיש לך כמו מחזור
אם את רוצה לדעת בודאות את יכולה לבקש מהרופא בדיקת דם כך או כך זה נשמע נורמלי

לידה ראשונה וזה אין לי מושג מה נחשב נורמלי ומה לא..

ועוד שבוע זה כבר חודשיים..

משהו כמו 8 וחצי שבועות אחרי לידה (אני לא מניקה) הגיע לי מחזור , חשבתי שזה פשוט לא נורמלי ככ פחדתי , הלכתי לרופא , ב"ה אמר שזה בסדר , ואם לא יעצור אז לקחת כדור שעוצר דימום . ב"ה אחרי 3.5 ימים של דימום חזק מאוד עם קרישי דם זה התחיל להיחלש ונרגעתי. זה בהחלט מלחיץ אבל המחזור הראשון באמת עוצמתי אחרי לידה...

אני רק שלושה שבועות אחרי לידה וכבר יש לי את הקטע הזה שהדימום הולך ובא..
נעלם ליום וחצי יומיים וחוזר בדיוק לפעם אחת ושוב נעלם..

מייאש הקטע הזה

ניסית תזונה מיוחדת? מכירה משהיא שזה ממש עזר לה

מתסכל ):
חבל שאין לנו קבוצה בוואטסאפ כדי לתמוך אחת בשניה

לי יש 2 ילדים בבית, ונכנסתי להריון עם שחלות פולציסטיות.

עזר לי לרדת במשקל- לפחות 10% מאחוז המשקל שלי, וזה מאוד עוזר.

אל תתיאשי.
אני מקווה שיש לך רופא טוב שמטפל בך! כי היום יש כל כך הרבה פתרונות וסיוע רפואי פשוט.

ממליצה על מכון פועה..ומספרת על חברה שלי שילדה כמה ילדים למרות המצב.

אז נכון לקח קצת זמן בהתחלה אבל ב"ה

וכך יוריד ממך את אחד השיקולים וההתלבטויות מתי להפסיק למנוע.
כי את יודעת שמבחינת חומצה פולית את מסודרת.

הרוקחת אמרה לי שלוקחים מעכשיו עד גיל 50 רצוף..
מקפידה על זה? לצערי לא.. צריכה באמת...

ואז מתי שתפסיקי מניעה תהיי רגועה לגביי זה, אגב יש גם גלולות שמשלבות חומצה פולית. נקראות יסמין פלוס. תבדקי עם הרופא/ה שלך

מינימום שלושה חודשים לפני הפסקת הגלולות. אבל בהחלט לא מזיק לקחת כבר עכשיו...

בלי קשר בכלל למתי את מפסיקה למנוע

ההנחיה היא 3 חודשים לפני ההריון אבל גם יש המלצות לקחת בכל שנות הפוריות...

 

כל זמן הפוריות שלה.

מאוד בריאה באופן כללי לאישה ובמיוחד לאישה בגיל הפוריות.
חומצה פולית חיונית להתפתחות תקינה של תאי דם במוח העצם. ונטילה 3 חודשים לפני כניסה להריון ובמהלך ההריון מסייע למנוע מומים מולדים במרעכת העצבית המרכזית. (מוח ועמוד שידרה)
באופן עקרוני - אפשר ומומלץ לקחת מגיל 18 עד גיל 45.
כדור אחד ביום של 400 מקג.

מפאת צניעות לא שייך לפרט. אבל את יכולה להראות לו שאת נמשכת אליו בדרכים אחרות, לא חייב בקיום יחסים. עצם זה שתחבקי ותראי חשק בדרכים אחרות זה יגרום לו להרגיש אהוב.

החל"ד לא קשור למקום העבודה את מסדרת לך.

תשלחי תלושים של 6 חודשים.

חסר לך מסמך שאת צריכה לבקש מהם?

 

(ואני הייתי מבקשת, גם אם לא הכי נעים.

זה 1500 ש"ח על האי נעימות הזו, תחשבי את זה ככה..)

עשית פאפ?

עשתי את כל הבדיקות ו כל היה שלילי
ולקחתי אפילו תרופה
וזה לא פותר את הבעיה

ולדעתי זו שאלה גם לרב.

תבדקי את הכיוון.

שהייתי מסיקה ממנו מסקנה לכאן או לכאן.

לא נראה ממש חיובי, כי הפס השני שקוף והוא אמור להיות טיפה עם צבע.

רואה פס שקוף. חושבת שזו תוצאה שלילית..
בהצלחה!!!

הפס צריך להיות ורוד.

של צוואר הרחם, היה לי משהו דומה אבל בשבוע 34

חושבת שיש מה לדאוג.

מקווה בשבילך שחד פעמי.

לא הייתי חושדת שזה ממך. במיוחד שלא חוזר בכלל. תמשיכי לעקוב. בהצלחה