אז ב'ה באמת בעלי מתוק, מנסה לעזור במה שהוא יכול, לפי הבנתו.
אבל קורה הרבה מידי פעמים שהוא פשוט 'נסחף' איתי במצבי רוח וההורמונים האלה שמתשלטים עלי, במקום לעצור ולהבין שזה לא עוזר, ולהיזכר שזה בגלל ההריון.
כאילו אם אני בוכה פתאם בלי קשר לכלום, או דברים דומים, הוא מסוגל פשוט לבכות ביחד איתי ולאבד את זה, ואז נהיה מצב קשה ומרוכב בבית, שקשה אחר כך לצאת ממנו.
לא יודעת כבר מה לעשות, לא מצליחה להסביר לו שייקח בפרופורציות את היציאות שלי.. ובאמת שאני משתדלת שזה לא יקרה יותר מידי, אבל מה לעשות, לפעמים אין לי שליטה על זה.
ובנוסף, החשק פשוט הלך לו, אחרי שנה וחצי של טוב מוחלט, הגיע ההריון (ב'ה!!) ופשוט נעלם..
וזה גורם לו להרגיש דחוי ולא אהוב, ואני מרגישה שאני מתעלה על עצמי כדי להיות איתו מידי פעם, אבל זה פשוט לא אותו דבר.. ולא משנה כמה אני אסביר לו שאני באמת הייתי רוצה שהכל יהיה כמו לפני ההריון, אבל אני פשוט לא מסוגלת כרגע.. אז הוא מבין אבל נשאר כואב ומתוסכל, ואז גם אני מתבאסת ומתוסכלת ולפעמים בוכה מזה ..
די, זה קשה לי ההריון הזה. לא מבינה כבר מה עובר לי בגוף ובנפש..
אבל קורה הרבה מידי פעמים שהוא פשוט 'נסחף' איתי במצבי רוח וההורמונים האלה שמתשלטים עלי, במקום לעצור ולהבין שזה לא עוזר, ולהיזכר שזה בגלל ההריון.
כאילו אם אני בוכה פתאם בלי קשר לכלום, או דברים דומים, הוא מסוגל פשוט לבכות ביחד איתי ולאבד את זה, ואז נהיה מצב קשה ומרוכב בבית, שקשה אחר כך לצאת ממנו.
לא יודעת כבר מה לעשות, לא מצליחה להסביר לו שייקח בפרופורציות את היציאות שלי.. ובאמת שאני משתדלת שזה לא יקרה יותר מידי, אבל מה לעשות, לפעמים אין לי שליטה על זה.
ובנוסף, החשק פשוט הלך לו, אחרי שנה וחצי של טוב מוחלט, הגיע ההריון (ב'ה!!) ופשוט נעלם..
וזה גורם לו להרגיש דחוי ולא אהוב, ואני מרגישה שאני מתעלה על עצמי כדי להיות איתו מידי פעם, אבל זה פשוט לא אותו דבר.. ולא משנה כמה אני אסביר לו שאני באמת הייתי רוצה שהכל יהיה כמו לפני ההריון, אבל אני פשוט לא מסוגלת כרגע.. אז הוא מבין אבל נשאר כואב ומתוסכל, ואז גם אני מתבאסת ומתוסכלת ולפעמים בוכה מזה ..
די, זה קשה לי ההריון הזה. לא מבינה כבר מה עובר לי בגוף ובנפש..