קודם כל את נשמעת בן אדם עם כוחות על. אני הייתי משתגעת כבר מזמן.
דבר שני בקשר לריטלין- יש המון אנשים שזה עושה להם רע. מכניס לדיכאון, חוסר חשק לאכול ( חוסר חשק מיני)יש אנשים שזה עושה אותם זומבים ממש. צריך לשחק עם המינונים, אבל זה לא תמיד עוזר. הרבה פעמים מפסיקים להשתמש בגלל התופעות לוואי.
אחרי שמתפוגג הרטלין זה גם זמן קשה, זמן של חוסר מנוחה, עצבנות וכו'... וזה קורה בד"כ כשחוזרים הביתה, אז מה עשינו בזה? חברה סיפרה לי שבן הזוג שלה השתמש בריטלין בשביל ללמוד תואר ראשון כי לא הצליח בלי, באיזה שהוא שלב היא אמרה לו שהלימודים לא שווים את זה. שעדיף שיעזוב את הלימודים ורק לא יהיה עם רטלין בגלל שההשפעה של זה עליו היתה כלכך שלילית.
מה כן? עבודה שלו על עצמו. לכולנו יש מגרעות וכל אחד צריך לעבוד על עצמו. אם צריך עזרה מקצועית רצוי לקחת, אבל אם הוא לא יחליט ללכת ולהשתנות, כלום לא יעזור. לדעתי זה שאת מתייחסת אליו כמו אל ילד וכל הזמן דואגת לו ומארגנת את הכל ואפילו בולעת בשקט דברים שפוגעים בך זה לא יעזור לו. נכון שהבית שקט ורגוע יותר כשאת לוקחת הכל על הכתפיים, אבל את נהיית מתוסכלת יותר ויותר ובסוף זה יתפרץ. וגם אם לא, זה לא מקדם אותו ולא פייר בשבילך.
לדעתי תני לו אחריות על מה שקשור רק אליו.
נשמע לי מוזר שכולם מאחרים בבוקר בגללו, למה לא לסכם מראש זמן יציאה בבוקר ופשוט לצאת, איתו או בלעדיו. הוא יצטרך להתמודד עם התוצאות בסוף. כמה פעמים שהוא לא יגיע לעבודה או יאחר הרבה לא יספיקו לו להפנים?
ד"א יש לי בן כזה מעופף, שתמיד כולם מחכים לו, ותמיד הוא לא יודע מה השיעורים, מתי יש מבחנים ובגרויות, תמיד מבקש מהמורים דחייה ועוד דחייה ואיך שהוא תמיד הם מוותרים לו ודוחים.
אבל איכשהו כשאנחנו לא בסביבה הוא מסתדר. הוא מגיע לשחרית בישיבה פחות או יותר בזמן אחרי שפעם אחת העיפו אותו בחמישית כשלא קם כמה פעמים.
את הבגרויות הוא עושה בצורה מדהימה (עם הארכת זמן) למרות שכל הלימודים הוא מעופף לגמרי וממש קשה לו להתרכז בלימוד שלפני. כי הוא יודע שאין לו ברירה וזהו. וחשוב לו לקבל ציונים טובים, אז הוא עושה מאמצים. וכו' כשהוא רוצה להיות אחראי הוא אחראי. (והוא ממנסי הריטלין שלא סבלו את זה)
ענק ענק 
