פעם היה לי שיער שופע ממש..
לפני כמה שנים, כנראה בעקבות השימוש בבובו ועיצוב השיער כך שתמיד יהיה הדוק גבוה לראש, נוצרו לי קרחות בצידי הראש, בעיקר מעל האזניים.
יש לכן פתרונות פלא איך למלא אותן בחזרה?...
ברור שמאז שזה קרה אני כמעט ולא מותחת את השיער.. אבל השיער שם לא גדל חזרה 😞
אני התייעצתי פעם. אבל אני בלי בובו
המליץ לאסוף כמה שפחות כי הגומיה מותחת... כמובן בגדר מה שאפשר עם המטפחת
לא לתפוס עם סיכות
אני אישית הסתפרתי והוספתי פוני מה שקצת ממלא מקדימה...
אשמח לעצות פרקטיות ולא לעצם ההחלטה
לא דומה גמילה ומעבר לבקבוקים או גמילה ומעבר למוצקים...
בכל מקרה בעיקר בשביל הגוף שלך כדאי לעשות את זה בהדרגה, להפחית הנקות ובהמשך להוריד גם את אלו שהשארת.
לשים עלי כרוב על החזה
וכן, מומלץ בהדרגתיות כדי שלא תתפוצצי מגודש ותסבלי מדלקת
עצה נוספת שאפשר לבדוק עם רופא -- תרופה מייבשת
אלא אם את מרגישה שכבר אין לך ממש חלב,
זה בד"כ שלב שאפילו במצב הנקה מלאה החלב לא מאוזן אז בטח כשמפסיקים הנקה.
אני במקומך הייתי עוברת לשאיבות והאכלה בבקבוק עד שמרגישה שמשתלטת על הגודש ואז מורידה את הכמות בהדרגה. ייקח בערך שבועיים (בשילוב עם כרוב ועיסויים במקלחת)
מבינה שזה פרויקט וסיוט, אבל דלקות עוד יותר 😬
זאת דעתי, מקווה שילך לך הכי בקלות.
כששואבים אפשר גם לשאוב לא ממש עד הסוף כל פעם, וגם להגדיל פערים בין שאיבה לשאיבה, ואז זה ישדר לגוף פחות ביקוש והכמות תפחת מעצמה בהדרגה.
(וגם התינוק ירוויח עוד קצת חלב אם, רווח משני...)
לא כותבת מניסיון, רק מההיגיון שלי...
חשוב מאוד לשים לב שאת לא מגיעה לדלקת. היא יכולה להתפתח מהר מאוד ולהעלות לך חום עד 40+ ואנטיביוטיקה וכולי. אם יש לך אזור שהופך לחם, אדום או כואב - ללכת מהר לרופאה, אפילו משפחה, אם את לא מצליחה לטפל בזה לבד מייד. כדורים אנטי דלקתיים (אדויל למשל, איבופרן) עוזרים גם למנוע את התפתחות הדלקת.
מעבר לזה - שתי תה נענע או מים עם נענע, הרבה, פשוט שתהיה לך כוס ביד רוב היום. שימי עלי כרוב קרים על החזה, אבל שימי לב שרק מסביב, על העור, ושלא יגעו בעטרה אפילו. כל פעם שיש לך גודש תסחטי החוצה, עדיף מתחת למים חמים במקלחת זה מאוד עוזר לשחרר. קודם עיסויים (גם אם הם כואבים, הכאב זה מהגודש שמשתחרר לאט לאט) ואז סחיטה.
יש בעיקרון כדורים לייבוש חלב, אני לא יודעת אם רלוונטי לקחת אותם שבועיים אחרי הלידה או שזה מאוחר מדי. רופאת משפחה בטח תוכל להגיד לך. את בשלב שהחלב עוד לא התבסס בכמויות שלו, ולכן די מהר הגוף אמור להבין את השינוי ולהפחית כמויות בהתאם.
בהצלחה!
שמים מסביב לפטמה ולא עליה, מחליפים כל כמה שעות.
לי התייבש אחרי כמה ימים.
הרופאה אמרה שאפשר כדורים לייבוש חלב וכתבה לי מרשם
מתלבטת אם לעשות בהדרגה ולאט לאט להוריד הנקות
או בבת אחת.
מה אתן אומרות?
בהתחשב בזה שהתינוק מאוד אוהב לינוק וזה בערך הדבר היחיד שמרגיע אותו כי הוא מסרב למוצץ
אני חושבת שכדאי לך לעשות מה שנוח לך, לתינוק זה לא ממש משנה.
אני הפסקתי בבת אחת אצל 2 ילדים, בשלישי לא הנקתי בכלל.
ועל החוסר שיפוטיות!!
את יודעת איך עובדים הכדורים ?
זה מייבש מידית או שצריך לדאוג גם לכרוב שלא יכאב לי?
אני חושבת שאת עושה בחכמה רבה שאת דואגת לעצמך ולא משתעבדת להנקה על חשבונך ובסוף גם על חשבון התינוק.
יש לי שלושה ילדים, אבל בזמן האחרון המחזור שלי משובש,
אציין שזה התחיל מאז שהפסקתי גלולות מניעה, כבר קרו כמה פעמים שקיבלתי אחרי 24 ימים..
יש לי תור לרופאת נשים ואני יודעת שאפשר לטפל בזה עם כדורי אסטרופם שגם ידחו את הביוץ ויאריכו את המחזור.
השאלה אם הבעיה היא לא רק בזה, מומלץ כבר לפנות לטיפולים?
זכור לי שמעל גיל 30 לא מחכים שנה אלא פחות
ויש לי עבר קצת רחוק עם טיפולים, לפני שנולדו הילדים..
מעל 30 זה עדיין שנה.
בכל מקרה אם כבר יש 3 ילדים לא חושבת שהייתי הולכת לברר בטח לא לפני שעברה שנה.
אלא אם כל המחזורים קצרים מידי ואתם ממש רוצים להרות בקרוב.
גם לי אחרי הפסקת גלולות היו כמה מחזורים קצרים וזה הסתדר מעצמו.
הייתי מתחילה ממעקב זקיקים
לדעת קודם כל מתי ביץ ואם אכן מתפספס
ובמקביל - מקבלת יעוץ הלכתי מקיף
(ביוץ לפני טבילה הוא קודם כל בעיה הלכתית שההשלכות שלה הן רפואיות)
בכל אופן 30 זה ממש לא מבוגר ובטח כשכבר יש לך ילדים.
לדעתי פשוט להרפות לתקופה ולתת לטבע לעשות את שלו
התקנתי חודש וחצי אחרי הלידה התקן הורמונלי
ומאז עם כתמים כבר חודש וחצי..
יש משהו לעשות?
כדור/משהו טבעי
תודה רבה
אתם אסורים בעקבות זה?
אצלי הדבר היחיד שעזר לי להגיע למקווה היה לקחת פרימולוט נור לשבוע, כדור אחד בבוקר ואחד בערב
טבלתי ואז הפסקתי אותו בהדרגה
היו אח''כ כתמים לא אוסרים ב"ה. נמשך ככה הרבה זמן אבח לאחרונה (4.5 חודשים אחרי) כבר בקושי יש כתמים. לובשת כהה ולא מסתכלת
כי בעיקרון אין הלכה כזאת
רק שצריך מאוד להיזהר לא להאסר
תלוי גם רמת הכתמים והפסיקה של הרב שלכם.
הפרימולט עזר שלא יהיו כתמים ב7 נקיים שזה יותר בעייתי מאחרי טבילה
וגם אנחנו קיבלנו הנחיה כזו עם התקן בזמנו, בהתאם לתיאור, אפילו שכתמים מהתקן לפי הפסיקה שאני הולכת לפיה נחשב כדם מכה
כי יש הבדל בסיטואציה בין מצב של כתמים שסמוכים להופעת ווסת לבין כתמים כל יום במשך כמה חודשים.
עדיף לשאול על כל מקרה לגופו.
נכון שיכול להיות מצב שאסור, אבל חשוב להדגיש שיש מצב שבסיטואציה כזאת אז מותר אז עדיף לשאול ולא להניח שאסור בגלל מצבים אחרים בהם היה אסור או מקובל שאסור.
זה עניין של פסיקה.
לא הלכה.
אם לא היתה דעה כזו לא היה מה לשאול הרי
כל מיני נשים הולכות לפי פסיקות שונות, וזו ההלכה בשבילן
אולי בגלל שגם אני הכרתי שכברירת מחדל אז עדיף שלא, עד שבעלי אמר שלא בהכרח וזה היה לי חדש,
לכן חשבתי שאולי גם הפותחת יצאה מנקודה הנחה שלא (בגלל סיטואציות דומות בהקשרים אחרים) בלי לשאול בעצם על הסיטואציה עם ההתקן ההורמונלי ספציפית.
הבנתי המדריכה שלי שאם יש גם על האיבר שלו אז זה כמו בדיקה פנימית וזה אוסר
אז אם זה במקרה כזה שיש התקן מה עושים? איך אפשר לקיים ולהזהר? לא מסתכלים? או שזה נחשב דם כמו פצע ואז אולי מתירים ככה?
שואלת באמת
כי אם רואים דם באיבר זה אוסר.
לכן יש רבנים שמנחים לא לקיים כשיש כתמים
אבל בעיקרון אם הכתמים לא אוסרים אז את לא אסורה והכל מותר רק שיש רבנים שבגישה לעשות סייגים בנוגע לזה. כל רב לפי השיטה שלו.
חשוב לשאול את הרב שלכם.
להיזהר ולא להסתכל
גם בשירותים
אם קרה כמובן לשאול לפעמים אפשר לתלות בפצע אבל צריך להיזהר עדיף לא להגיע לשם
כי אז יכול להיות שכשנהיה ביחד יהיה דימום וגם אם לא רואים זה בעצם אסור.
יכול להיות שבגלל שיש לי כל ניגוב כתמים?
איזה רב שאלתם?
אותו רב שאומר שעצם התקנת התקן אוסרת (שפה בפורום הבנתי שזה פסק נדיר)
אסור להתייחד כל עוד יש דימום. אבל אין איסור בשאר הדברים
אני היום 7 חודשים אחרי התקנה של מירנה ועדיין עם כתמים לצערי. אומנם לרוב לא אוסרים אבל עדיין זה קשה
ולא אמרתם לרב שזה ככה כבר 7 חןדשים???
אתם לא מלאכים
ובימים שאני נקייה אין בעיה
אבל הכתמים אצלי מלא זמן לא יודעת למה
שמעתי את זה ממישהי מומחית.
מרתיחים מקל קינמון ו3 ציפורן בכוס יין יבש.
שותים חצי כוס בבוקר וחצי כוס בערב כמה ימים.
לי בדרך כלל תוך יומיים הפסיק לגמרי את הדימום. ממש כמו פטנט.
מקווה שיעזור לכן.
בהצלחה!
או רק לכתמים?
מהיום הראשון עד השלישי אותו דבר רק עם מים במקום יין.
לשים בתיק של ילד?
תודה❤️
אני מביתר עילית יכולה בשמחה להשאיל לך
פה יש לך פירוט של השאלת מקליט מטעם ''מטה המאבק'' לפי חלוקה בין הערים בארץ
בהצלחה
עריכה - הקישור הישיר למפה לא עובר לפה
מצרפת קישור לעמוד הראשי באתר, תגללי עד המפה
יכולה להזמין באלי אקספרס
ממש זול
אולטרה מיני מופעל מקליט קול digtal קול דיבוב קול אינטליגנטי נשלטת קול 4-64GB הסוד - AliExpress 44
לא בטירוף, ב''ה חוץ מזה מרגיש טוב.
אני לא אחת שהולכת לרופא בקלות...
וושימי לב לחום שלו.
הבן שלי השתעל וזה התגלה כדלקת בסמפונות
ולגבי תחתונים זוכרת שבלידה הקודמת הם היו מזעזעים וגירדו והציקו לי ברמות, אבל לא זוכרת כבר של איזו חברה. אז אשמח לשמוע המלצות על כאלה שכן טובים ראיתי המלצה לקנות מידה מעל הרגיל כדי שלא יהיה לוחץ.
היו לי ממש לא נוחים.
קניתי תחתונים שחורים פשוטים בגזרה גבוהה מנקסט, במידה קצת גדולה.
בכל השבועיים הראשונים השתמשתי רק בהם, היה לי ממש נוח.
אנחנו אחרי שבועיים שהתינוקת בת 8 חוד' היתה חולה.
היה לה וירוס עם פצעים בפה
משהו נוראי
והתברר שהיא הדביקה אותי. היו לי פצעים נוראיים והפסקתי להניק.
כבר שבוע וחצי שלא ינקה בכלל ועדיין יש חלב. אני משמרת אותו בכח.
אני רוצה מאוד לחזור להניק (לא עכשיו, עוד יום יומיים בתקווה שהפצעים יתרפאו כבר סוף סוף)
אשמח מאוד לשמוע טיפים מניסיון ממי שחוותה הפסקת הנקה...
ועוד שאלה, אנחנו נותנים לקטנה מטרנה ווואלה היא לא מתלהבת
אוכלת ממש מעט. נגיד אוכלת 30 מ"ל ומפסיקה. ואחרי חצי שעה עוד 10-20 מ"ל
בקושי מסיימת בקבוקים של 60.
לפני זה אצל המטפלת היתה אוכלת מנות של 90 מ"ל חלב שאוב.
ולדעתי אם היה עוד היתה אוכלת עוד.
מה עושים? אני ממש חוששת שהיא תרד במשקל ככה.
כי גם אם אחזור להניק, לא חושבת שאחזור לשאוב.
כל עוד היתה חולה, חשבתי שזה תקין שאוכלת מעט, אבל כבר יומיים שהיא מרגישה טוב ועדיין ממשיכה לאכול מעט.
מוצקים היא אוכלת קצת, לא ארוחה עדיין.
וגם נראה שהיא רעבה אבל בקבוק היא אוכלת קצת.
ושאלה אחרונה,
היא פיטרה את המוצץ!!
מאז שהיו לה פצעים בפה היא לא מסכימה מוצץ.
וכבר לא כואב לה, אבל היא לא מסכימה להכניס ת'מוצץ לפה.
וממש קשה לנו להרדים אותה.
היא היתה מכורה למוצץ.
פליז פליז טיפים בעניין איך משכנעים תינוקת גדולה להסכים לקחת מוצץ??
הייתי מנסה בשינה להביא לה מוצץ, שלא תשים לב. יש לה זיכרון מר בהקשר של המוצר לכן היא מפחדת לקחת. אם תתעורר עם מוצץ בפה והיה לה נעים יש סיכוי שדי מהר היא תחזור אליו.
והנקה- נשמע שהיא לא אוהבת מטרנה ותשמח לחזור לינוק..
עם מי צריך לדבר בשביל לבקש תור? רופא ילדים? מזכירות?
בעיקרון יש רקע של בעיות שמיעה במשפחה, קיבלנו הפניה לגיל חצי שנה, אבל הרופא אמר בזמנו שלא נראה שיש צורך ושאם יהיה נלך מאוחר יותר.
הגננת של הפעוט (שנתיים) טוענת שהגיוני שיש בעיה וכדאי לברר (הוא אומר בעיקר חצאי מילים. כן יש יחסית אוצר מילים, והוא לומד חדשות כל הזמן.)
איך עוד אפשר לעבוד על זה? אנחנו משתדלים להגיד לו מילים שלמות, לאט אם צריך, ולבקש ממנו לחזור על כל המילה בבת אחת.
מישהי עברה משהו דומה ויכולה לספר מה היה ואיך? אני אפילו לא בטוחה מה לשאול
וזהו. מתקשרת לזימון תורים לקבוע וזהו
קחי בחשבון שהתורים ארוכים
ישאלו אותך עבור מי ההפניה תצייני עבור פעוט בן שנתיים.
חצאי מילים זה כן הגיוני אבל אולי אני טועה.
לגבי בדיקת שמיעה - לבקש הפניה מרופא ילדים, להתקשר למוקד ולברר איפה ניתן לעשות, בדרך כלל את צריכה להתקשר בעצמך למכון השמיעה לקבוע תור.
קחי בחשבון שהרבה פעמים התורים ארוכים.
את לא צריכה להסביר לרופא יותר מדי, בדיקת שמיעה זו בדיקה מאוד נפוצה שהרבה ילדים עושים.
שזה הגיוני בשלב הזה אבל קצת חריג, ובגלל שיש רקע והתורים ארוכים מאוד עדיף לקבוע תור ולשים תזכורת חודש-חודש וחצי מראש לבטל אם כבר לא יהיה רלוונטי
או שאפשר לבקש באתר? ז"א, הוא ירצה לראות אותו גם בשביל לתת הפניה?
הוא יכול לבדוק אם יש נוזלים באוזניים, ואם כן להתחיל לטפל הרבה לפני שיגיע התור לבדיקת השמיעה...
אני חושבת שאת יכולה לקבוע לבד תור לרופא אף אוזן גרון, ולא צריכה הפניה אליו.
גם רופא ילדים/משפחה מסתכל אם יש נוזלים באוזניים, אבל לפי מה שאני מבינה הם לפעמים מפספסים, אז עדיף ללכת לרופא אף אוזן גרון.
מאשר בבתי חולים.
בכל מקרה תעברו גם אצל רופא אאג.
זו לגמרי סיבה מספיקה לקבל הפניה ( וגם כדאי לבדוק), גם בלי המלצת הגננת.
דווקא חצאי מילים בגיל שנתיים זה ממש לא מדאיג ולא מחשיד לכלום. יותר משנה בגיל הזה אם יד אוצר מילים רחב, אם מחבר מילים לצירופים/משפטים.
אבל בכל מקרה הייתי בודקת בגלל הרקע.
הרופא ילדים יכול לתת הפניה, התורים לא קרובים אבל תקבעו מתי שיהיה, ובעז"ה שהכל יהיה לטובה...
הבדיקה נחמדה, לא פולשנית, הילד משחק , וחשוב מאוד לעלות על לקות אם קיימת. זה משפיע על התפתחות השפה והלמידה. אין סיבה להשאר בספק ! לא כדאי לבטל את התור גם אם נראה שאין צורך.
ללכת לרופא אאג קודם שיבדוק נוזלים ועוד- כדאי.
הפניה אפשר לקבל מרופא משפחה.
תוצאות טובות!
זה מפריע לתקשורת השוטפת ומעיק כשכל רגע מתקנים אותו..
טוב לחזור אחריו בצורה תקינה ,כמו שאלה למשל. ככה יחשף לצורה התקינה .
למשל- "הלכנו לדדה " "איזה יופי, הלכתם לנדנדה? " וכד
פיזית אני ממש רוצה וזה וזה
אבל מנטליתהראש שלי ממש לא ׳על זה׳
אני בלחץ מהכל
איך נעשה עם הילדה? (נשים אותה אצל אחי אבל אם היא תתעורר? ואם היא לא תהיה רגועה בבןקר כשהיא תתעורר? ואם אהיה כאובה מידי ולא בראש לקחת אותה בדרך לבי״ח?)
מתי לקרוא לאמא שלי ולחמותי? (כשנכנסים לחדר לידה, אבל אם זה יילך מהר מידי ואז הן לא תספקנה? ואם לאט ואז זה סתם?)
ומתי נאסר? (נאסרים לפי הפסיקה שלנן מאוחר יחסית, יציאת הראש או דימום שבלידה הקןדמת זה היה ממש בלידה אבל מה אם מתחיל לי פתאום? כל הצירים אהיה בלעדיו?)
והלילות בבית חולים- איפה הילדנ תהיה? (אצל חמותי או אצל אמא שלי או אצל אחי אבל אצל מי? אצל מי אהיה הכי רגועה? איפה יתנו לה הכי יחס שהיא צריכה?)
אני יכולה להמשיך עוד ועוד
כמו שניתן לראןת- להכל יש פתרון כזה או אלר אבל הראש שלי לא משחרר
ככה תורידי מעצמך את העול הזה
זה לא שברגע שתשחררי את כל הדאגות הלידה תקרה - לזה יש קצב אחר (אם כי רגיעה לגמרי משפיעה)
לגבי ההורים - מה יקרה אם הם לא יהיו נוכחים?
תורידי את זה ממך
כן יהיו לא יהיו
אולי בכלל שיבואו לבקר רק אחרי שתעלי למחלקה
לגבי התינוקת - החשש שלך לגמרי מובן
את יודעת שתשאירי אצל אח שלך - טוב לה שם באופן כללי? אם כן אז בנחת.. היא תהיה בסדר
לגבי מתי תאסרו - אותי יעזור לך ''לדמיין'' 'כבר בהתחלה אתם אסורים? ככה בזמן אמת תופתעי לטובה..
תנסי לנשום עמוק
לחשוב חיובי
דמייני את התהליך הזה בצורה הכי יפה שיש, מחשבות יוצרות מציאות
גם לבקש את מה שאת רוצה, וגם לבקש שאם זה יהיה שונה מהרצון שלך - עדיין הכל יסתדר לטובה.
אני מרגישה שתפילה טובה יכולה לשחרר הרבה דאגות...
היה לי את זה בלידה הרביעית.
כל כך חששתי.
מי יהיה עם הילדים?
ומתי תצא הברית? (פסח, ליל הסדר, שבת... בלאגן)
ואיך אני אשרוד את הצירים?
ואם הם יבכו
ואם יהיה להם קשה
ואם... ומה... ומי.. ומתי ואיך וכמה ולמה...
פווווו...
בטוחה שרק בגלל הלחץ הזה הגעתי ל40+5. בטוחה!
הייתי בלחץ אימים .
ואז ערב אחד פשוט בכיתי ממש ובכיתי והתפללתי על הכל בפירוט, על כל הדאגות, החששות, החרדות.
והרגשתי הקלה עצומה.
מיותר לציין שקצת אח''כ סוף סוף ילדתי והיתה לידה טובה, ולא נפלה על שבת או פסח כמו שכל כך פחדתי שיצא לי ברית בפסח או ערב חג או ווטאבר. פשוט היה מדויק, מסודר, הילדים זרמו. תודה לה'.
חח מקסים
אולי אצא הערב להליכה לבד
אני והקב״ה
אז גםאם אני עונה
אני הרי יודעת שיש עוד אופציות😅
האמהות אני רוצה שיהיו יבאס אותי קצת אם לא יספיקו
הבת שלי אצל אחי היתה רק אחרה״צ לא לילה לא בוקר
אז לא באמת יודעת
מבינה? כל הדברים יש להם המון צדדים…
אניממש מנסה חדמיין חיובי
אבל אני לא מצליחה לדמיין כי יש לי קצוות פתוחים
אם הם לא יספיקו להגיע? אז באסה אבל את מודיעה להם בזמן שאמור להספיק להכין להגיע, הלידה תהיה מהירה והם לא יספיקו? באסה אבל הרווחת לידה מהירה.. יהיה פקק והם לא יגיעו? באסה אבל זה מהקב"ה.. יש לו גם מקום פה..
את לא יודעת איך הבת שלך תגיב אצל אח שלך? גם אם תשאירי רוצה לילה היום לניסיון את לא יודעת איך היא תגיב בזמן אמת.. היא כנראה תהיה בסדר.. אם החלטת ששם טוב לה, אז היא תהיה בסדר, אם לא אנשים רעים ואנסה שהיא לא מכירה.. אז אולי יהיה לה קשה (אולי!) אבל אולי גם יהיה לה קשה אחרי הלידה לראות אותך עם התינוקת הקטנה החדשה שדורשת הרבה? היא תסתדר..
תכניסי קצת את הקב"ה שהוא גם מסדר פה את העניינים..
(אני גם מאד אוהבת לדעת מראש ושדברים יקרו כמו שאני רוצה, אבל מבחינה שאני עושה מה שבשליטה שלי והשאר אצל הקב"ה ואין לי מה להתבחבש.. אני הכנתי את התנאים שיהיה כמו שאני רוצה ומה שיהיה בפועל זה איך שהוא יסובב את הדברים. אז אולי אני אתבאס אבל ככה זה בעולם)
אני חושבת שהרבה נשים (נשים דווקא) הן כאלה, ולא סתם ה' הפקיד בידינו את מפתח הילודה - כדי שנלמד לשחרר שליטה, כדי שניזכר שוב ושוב (ושוב) שהשליטה בידיו של הקב"ה בלבד...
כל לידה היא שיעור באמונה, בעצם...
וכמה שזה קשה, מבינה אותך מאוד... (גם לי בלידה האחרונה זה היה קשה מנשוא - אף שבעצם ידעתי מה ומתי הולך לקרות, כי היה קיסרי אלקטיבי... ובכל זאת הרגשתי שאני חייבת לשחרר את השליטה מידיי ולהפקיד את עצמי בידיו של הקב"ה כדי להצליח ללדת בטוב... ואני לא בטוחה שהצלחתי עד הסוף, האמת...)
❤️
שאני כמוך.. מלאה במחשבות.. וכל כך דאגתי לפני הלידה(ותאמיני לי שהיו מורכבויות ולא סתם דאגתי).
אבל בסוף הלידה התפתחה מעצמה לפני התאריך... ודברים הסתדרו.. עם הילדים ועם הכל.
הקב"ה מסדר הכל!
פעם שמעתי משל יפה על נהג אוטובוס שלוקח ליום עבודה את הילד הפעוט שלו ונותן לו הגה מפלסטיק. והילד לוקח את ההגה ומסובב.. בעליות מתאמץ לסובב וגם בסיבובים הוא מזיע.. מתאמץ שהאוטובוס יסע כמו שצריך בתוך הסיבובים... הילד בטוח שהוא זה שמזיז את האוטובוס..
אבל כל מבוגר יודע שמי שמסיע את האוטובוס זה בעצם אבא שלו נהג האוטובוס..
והמשל מובן...
בעז"ה שהכל יסתדר בטוב!!
אופ
שיהיה בריא
חייב להיות בפעולה
אופ
׳באנו סתם׳
בסדר אמרו לנו לבוא באנו
ואז אני הוכה והוא לא מבין למה
׳מה את בוכה? למה את צריכה לבכות?׳
יואו אמאלה
מבחינתו אפ אין לי צירי לידה הכל קסם
מבאס ממש כל המתח הזה לקראת הסוף
בעזרת ה' בקרוב תהיי אחרי
אני עדיין קצת בהלם שחמותך מגיעה ללידה חחח
לא אצל כולן היא פרסונה נון גרטה
היא מאוד עזרה לי והייתה מדויקת עבורי, יותר מאמא שלי
לא יכולה לדמיין את חמותי איתי בחדר לידה חחח
למרות שהיא באמת מהממת ואחלה וגם יש לה מלא ניסיון (12ילדים)
המקוריתחח כן אני יכולה להבין
היא ממש מיוחדת
ותכלס יש לה הרבה יותר נסיון בלידות מאמא שלי (ילדה יותר מכפול😝)
ההורים של בעלי הזמינו את עצמם אלינו לשבת🙈
הם משפצים את הבית...
בכל הזדמנות אחרת היינו קופצים על ההזמנה. כיף לנו שהם באים, אנחנו כל הזמן אומרים להם להזמין את עצמם. חמותי "זרקה" את הבקשה בעדינות רבה.
אמממ..
אני צריכה לטבול בעז"ה ביום חמישי. נשואים כבר מעל עשור ותמיד ערב מקווה הוא קודש קודשים ב"ה. מתארגנים ככה שיהיה לנו ערב ארוך ורגוע ביחד.
בעלי עובד שישי מידי פעם. ובכוונה בחר לעבוד שישי שעבר כדי ששישי הזה יהיה בבית ויהיה לנו את השקט והזמן שלנו של אחרי מקווה...
ועכשיו מבינה שכנראה נהיה עסוקים בהכנות לשבת.
וזה מבאס אותי.
נראלי זו פעם ראשונה שהם מזמינים את עצמם (אחרי שאנחנו כל הזמן מזמינים אותם והם לא באים הרבה) ובאמת פחות נעים להיות בבית עם שיפוץ. אומנם יש עוד אחים שהם יכולים ללכת אליהם, אבל אין לי לב לסרב להזמנה אחרי שהם ביקשו (ברור לי שזה לא פשוט לחמותי לבקש) בד"כ הם כ"כ עוזרים אז אנחנו בהחלט יכולים לצאת מאזור הנוחות שלנו גם לעזור להם.
זהו, פרקתי.
אולי אפשר לבשל כמה שיותר בחמישי בבוקר ואפילו חלק להכין היום ומחר ולהקפיא (חלות, עוגות, סלטים, מנה אחרונה וכו) וככה בשישי בוקר להשאיר שעתיים רק שלכם ואז להכנס לחוויה זוגית במטבח? ולקנות מה ששיך לקנות...
והכי מבינה את זה שאתה מזמין מלא פעמים אבל עד שזה קורה זה הזמן הכי לא נוח שאפשר לדמיין🙃
ורק מבשלת
יש מלא פטנטים לשבת מושקעת אבל פשוטה
אז נכון שזה חא יהיה חגמרי מנוחה
אבל אם היחסים עם ההורים טובים
וזה חריג שהם מבקשים
הייתי עוזרת באהבה
ומנסה לקחת את זה בטוב
כשהתחלתי לקרוא את ההודעה חשבתי שהטבילה בשבת, ואז זה מסובך... אם היא בחמישי זה כבר הרבה פחות "נורא"
שנית - לדעתי אפשר גם להפוך את ההכנות לשבת לבילוי זוגי כיף. אחרי מקווה כל דבר הופך להיות מיוחד ומרגש (אפילו - "תן לי את המקלף, בוא תחזיק רגע את הקערה שלא תזוז כשאני מערבבת" וכו'...)
תסתכלו על זה ככה (ובאמת תכינו את כל הדברים ביחד, אבל שרק שניכם במטבח) ואז באמת תוכלו ליהנות!
בהצלחה! ותיהנו גם בשבת!
חלות ועוגות אופה ברביעי
בחמישי מבשלת סלטים ועיקריות
וככה משאירה את שישי לעצמנו.
אני אישית לא אוהבת אוכל קנוי לשבת, אבל אם לכם זה זורם, אז גם כדאי לקנות מה שאפשר ולחסוך בזמן
שאתם ככה עם המקווה...
מותר לקנא קצת?(קנאה טובה מפרגנת לכם...)
ממני שלא פעם ולא פעמיים אני ובעלי נאבקים בכלל במציאות שהמקווה יצא ביום שלו .. בגלל העבודה של בעלי שכוללת גם לילות ולא פשוט בכלל להחליף עם מישהו אחר... זוכרת ימים מלאים בבכי שהתפללתי שבעלי יצליח להחליף עם עובד אחר בשביל שאוכל לטבול בזמן
אנחנו צריכים ללמוד איך לנצל ב100% את הערב של המקווה כשיש ילדים גדולים (זה מקווה שני אחרי לידה, אני אחרי הרבה זמן בלי מקווה...)
הלוואי עלינו
גם אנחנו מאוד מקפידים על ערב ספיישל כשיש מקווה
אבל נשואים רק 4 שנים.
הלוואי ונמשיך ככה תמיד.
אני חושבת שאפשר להתארגן לשבת רק ביום שישי.
קניות הייתי משתדלת לעשות כבר ברביעי
ובחמישי תהיו פנויים ב- 100% לעצמכם (אגב לטעמי עדיף להכניס כמה שפחות מטלות ביום של מקווה כי זה יום שהיצה"ר עובד בו חזק. אצלי זה ככה בכל אופן)
שישי, בהנחה ושניכם בבית אפשר להספיק הכל גם ביום שישי קצר.
אני עושה את זה הרבה כי אני עובדת רביעי חמישי שישי...
אז מכינה בתחילת שבוע חלות, עוגות, בשרי, דגים, אפילו סלטים ומקפיאה.
תשאירי לך רק תוספות כמו אורז ותפוחי אדמה ליום שישי. שעה הכנה כולל שטיפה..
הבן שלי שוב חולה..
הוא בן שנה וחצי ושנה ראשונה במסגרת.
אני יודעת שזה נורמלי אבל עדיין אשמח לרעיונות איך אפשר לחזק אותו בשגרה,
ובזמן מחלה מה אפשר לתת כדי להקל על ההתאוששות שלו.
במכבי פונים לרופא, מקבלים הפניה.
ההורים והגננת/מורה צריכים למלא שאלון, שולחים הכל למייל שכתוב על הטופס מהרופא והם מתקשרים לקבוע תור לאבחון
לוקחים מהמזכירות במרפאה שאלונים עבור התפתחות הילד,
נותנים למורה למלא את השאלון מורה, ממלאים בעצמכם את השאלון הורים, ומחזירים למזכירות את השאלונים וההפניה. אח''כ הן מעבירות את זה, ויוצרים אתכם קשר מהתפתחות הילד.
(נגיד הגייה של אות מסוימת) יש קופות שמפנות לקלינאית בלי התפתחות הילד. רופא ילדים נותן הפניה ופשוט מתקשרים לקלינאית וקובעים איתה בלי כל הפרוצדורה של שאלונים וטפסים של התפתחות הילד.
אבל בגדול פשוט תשאלי את הרופא.
באה לחפש בגוגל מתי ואיך בדיוק אני יולדת.....
אפשר כבר תשובות? חחחח
מכירות את התופעה המשונה?
מתואמתהאמת שאני עשיתי כך באמת לפני הלידה האחרונה - בדקתי מתי מומלץ לקבןע קיסרי אלקטיבי... (אבל בסוף הרופאה הכריעה שונה, על סמך ההיסטוריה שלי...)
בכל אופן - בשעה טובה! נראה לי שלא ידעתי שאת בהיריון בכלל, והנה כבר את עומדת ללדת! שיהיה בקלות ובידיים מלאות ובזמן המתאים!
האמת שכל חודש תשיעי הייתי בטוחה שיסתיים בזירוז וניתוח והנה השבוע הרופאה הרשתה לי להישאר בבית ולחכות ללידה...
אמן לכל ברכותייך🙂
אצלי בהריון השני גם חשבו שיזרזו. יצאתי לחופש בשבוע 37 והגעתי לבי"ח להתייעצות. ואז אמרו לי שאין צורך לזרז.....
שזה 8 ימים אחרי התל"מ.
אז גיסתי אמרה לי שהיא מקדימה את הבת מצווה של הבת שלה ביומיים שאוכל להיות.
ואז קלטנו איזה אהבלות אנחנו...
לק"י
אני הייתי בטוחה שלא אלד בכיפור, כי זה לא נוח ומה אעשה עם הילדים... ושאגיע למחרת לבי"ח בהמלצה לזירוז.
מיותר לציין שילדתי בכיפור בשבוע 41+2😅 (לפני שנתיים. לא השנה).
כדאי לך ללדת כמה ימים קודם להרוויח את השנתון
או שלפחות תוכלי להחליו
והשנתון שם אחרת...
חחח...
אבל כן אם זה בת הייתי בוחרת תאריך אחר.
דיליהעושים מה בא להם
תמיד שנה אחת פעוטון... לא משנהמתי נולדו.
(מעדיפה את הגדולים שהולכים אליה עד 2.5 לעומת הקטנים שמרוויחים רק 1.10 חו' אצלה.
אבל נרהא לי אולי נצטרך עוד שנה גן.
אבל באיזור שאני קרה זה לא כזה נושא.
מאמינה שהנקודה במס הכנסה של גיל 18 תהיה יותרמשמעותית...
אבל לא מאמינה שאגיע ל1.1.
אז די לחלום!!
באזור המרכז, עדיפות לפ''ת
דתי/חרדי
תודה
מלי אורנבוך יש לה גישה בריאה ועם הרבה ענווה, היא מפתח תקווה.
חזי צדיק, שמעתי עליו דברים טובים, איזור תל אביב נראה לי
מאוד מרגש ומחמם את הלב לקרוא ❤
דקלה טלר
055-7122072
+972527668345
ממש ממש עזר לנו בזמנו..אני גם גרה באיזור פתח תקווה אבל בהחלט היה שווה את הנסיעה
בעלי איש מתוק
אוהבת אותו מאד
תעזרו לי עם משו
הוא ברגיל מרים את הקול הרבה על הילדים
או במילים אחרות
צועק
והרבה
על סתם דברים
שאני בחיים לא הייתי צועקת עליהם
דברים כמו ילקוט נשאר בסלון
כוס מים שנשפכה בטעות
ילד שמציק לילד אחר
דברים ממש יומיומיים
עכשיו בדרכ מגיע בערב מהעבודה
ב6 ב8 ככה כבר הולכים לישון
וזה שעתיים שלמווליום גבוה
כל דבר שהוא לא ציות מיידי- הוא צועק
מוסיפה שהוא אבא מושלם
חמוד קרוב אוהב משקיע מפרגן צוחק איתם משחק והכל
סתם דפוס מטומטם של לצעוק מכל דבר
זה מפריע לי פעמיים
1. כי לא כיף בבית צעקות. לא לי ולא לילדים
2. אנחנו גרים בשכונה צפופה. כל הזמן שומעים אותו. וזה פשוט מביייש אותי
זה לא שאני אפעם לא צועקת.
אבל בקצה. כשקורה משו מוקצן.
הוא צועק פעם ב10 דקו ת.....
ונמאס לי
דיברתי איתו על זה אלף פעמים
גם ברגןע וגם בעצבים
ממש ביקשתי שזה חשוב לי
תכלס לא קורה כלום
(במהות זה נראה לי חוסר אונים שלו מול זה שהם לא מצייתים. כאילו הוא לא מצליח להכיל את זה. הוא לא איזה אדם קשוח. אבל זה כאילו מביא אותו לחוסר אוניפ)
וכן גם זרקתי לו פעם שאולי יתייעץ עם מישו על זה. לא זרם
בריצור יום שישי היום וברחתי לחדר
נמאסס לשמוע צעקות
כל שניה
על דברים ממש בקטנה...
ומתביישת פה מכל הרחוב...
זה נשמע רע...
למרות שהוא רק צועק.. מרים את הקול וזהו.
קיצור אני בעצבים
כשבעלי היה צועק פה בעבר, אמרתי לו שגבר צועק בבית זה לא מקובל עליי
זה מפחיד אותי, זה לא נעים לי, זה מפחיד את הילדים, עושה נזק, ותכלס - מוריד לי ממנו, אז שיוריד את רף ההיסטריה.
יש ילקוט בסלון? עדיף שהסלון יהיה ככה מבולגן בנחת ולא בחדר כשכולם מרגישים לא נעים
במקביל, הייתי שמה שירים ומניעה איתי ביחד את הילדים ומנרמלת את זה שילדים לא נולדו מסודרים, לא תמיד הם זוכרים, גמני לא, ומה שמפריע לו שיעשה בעצמו אם הוא לא מסוגל לרתום ברוגע.
תכלס זה עזר בסוף
ממליצה לך להציב את זה כקו אדום. הוא מאבד את זה - שייכנס לחדר
שיילך לסדנה לשליטה בכעסים, להדרכת הורים, טיםול אישי - וואטאבר. זה לא בסדר הדבר הזה, במחילה
אני היתי אולי כותבת לן מכתב.. כך תוכלי למצוא את המילים המדויקת, להסביר לו את החשיבות, את הבקשה שלך שתשמחי אם יכבד.. זה לא בעיה בו אלא זה צורך שלך (כך לא ירגיש כישלון ויחסם לבקשה)
ולהרגשתי כשזה כתיב במכתב יותר קל לקבל את זה, לקרוא שוב וכו...
אין לי עצות
מתפללת עלייך שיסתדר
(איזה מהממת את שעם כל הכעס עליו והתסכול את מבינה אותו מאיזה מקום זה בא..)
יש לך מקום להגיד לו
תקשיב אני לא יכולה עם הצעקות
עזוב
אני אהיה איתך לבד
לך ללמוד/לנוח/לטבילת יום שישי?
כאילו לקחת אחריות על החלק שלך *אני לא מסוגלת לצעקות האלה נקודה*
אז אני אהיה איתם?
לא יודעת אם ריאלי לך בנתונים הקיימים
חיבוק על הקושי!
גם אצלנו ככה.
עוקבת.
גדלתי בבית ששני ההורים היו ככה כעסניים וצעקנים, למרות שעברו הרבה שנים אני לא שוכחת את חוסר האונים לגדול בבית כזה וזה גורם לי להיות איתם בקשר מינימלי.
אצלנו צעקות זה משהו ממש נדיר, שנינו חושבים שצעקות הן לא דרך חיים, בחיים לא הייתי מוכנה שמישהו פה יצעק.
מה ששיניתי אצל בעלי, היה דיבור עוקצני ומלגלג שהוא גדל עליו, ממש נלחמתי כל פעם שזה קרה, עד שזה פחת משמעותית, מבחינתי זה גבול אדום ואי אפשר לעבור אותו.
אני מרימה הרבה את הקול ובעלי נדיר
והוא כל הזמן אומר לי לא לצעוק אבל אומר בנחת , לא להקים את הקול
זה עוזר אבל לא תמיד
אני משתדלת
כל הזמן כל צעקה תגידי לו אבל בנחת, תראי לו שזה ממש לא לעניין מבחינתך
)נגמרו לי השמותקודם כל כמה מרגש (ולא מובן מאליו בכלל) שגם כאשר את בתוך-תוך העצבים את כותבת ומעידה על בעלך שהוא איש מתוק
שאת אוהבת אותו מאד
שהוא אבא מושלם
שהוא אבא חמוד 😊
שהוא אבא קרוב
שהוא אבא משקיע
שהוא אבא מפרגן
שהוא אבא צוחק
שהוא אבא משחק
איזה יופי יקרה!!!
גם באהבה שלך אליו
גם בראיית הטוב והערכה
גם בפן הזוגי
גם בפן ההורי
ועוד כל זה שוב – בתוך-תוך העצבים!
זה באמת היה מדהים לקרוא 😊
ואז את מספרת שיש עניין אחד שבו את מרגישה תסכול – וזה עניין הרמת הקול, הצעקות
ועל דברים יומיומיים
ובעצם על כל מה שהוא לא ציות מיידי.
אז אחרי שנתת הכרה מלאה לכל בטוב (העצום!) שבבעלך, גם באדם שהוא, גם בבעל שהוא וגם באבא שהוא,
הצלחת בצורה נפלאה גם לתחום את הבעיה.
וזה מעולה.
ולא רק שעשית זאת, גם הוספת למה זה מפריע לך,
וציינת ש
ואחרי שעשית את כל זה,
אפילו התחלת לזהות ולשים את הנקודה על ה"למה" (ל' בקמץ) של בעלך, על אולי התחלה של זיהוי של השורש שם (כמובן שזה הרבה יותר עמוק ומקיף, אבל בתור זיהוי הנקודה הזו זה חשוב מאוד בפני עצמו),
וכתבת בעצם שאת מזהה בבעלך שכל דבר שהוא לא ציות מיידי- הוא צועק,
שזה בעצם דפוס שהתקבע אצלו,
ושבמהות זה נראה לך חוסר אונים שלו מול זה שהילדים לא מצייתים לו. שהוא לא מצליח להכיל את זה.
שהוא לא אדם קשוח כלל, אלא שזה מביא אותו לחוסר אונים.
ואני חושבת שכאן טמון השורש שכדאי להמשיך ולהעמיק בו, וכמובן גם התחלת מציאת דרכי הפתרון אחרי שנגענו בעומק.
כי אם נבין רגע לעומק,
מה בעלך בעצם עובר שם?
הוא חווה שם משהו
גם אם זה בתת מודע
גם אם הוא אפילו לא יודע להסביר זאת לעצמו
אבל הוא בהחלט חווה שם משהו.
נשמע שאי-ציות הילדים אליו גורם לו טריגר מסוים.
יושב לו על איזשהו צורך לא ממומש.
אולי (רק לצורך הדוגמא) יש לו צורך להרגיש שרואים אותו. שהוא חשוב. שהוא בעל ערך. שווה. נראה.
ואולי כאשר הילד לא מציית לי = זה מתפרש אצלי במוח ש: אני שקוף.
לא רואים אותי.
לא "שמים" עליי.
אין לי ניראות.
אני פשוט שקוף.
וגם באבא שאני אני כישלון.
כי ילד אמור לציית לאבא שלו.
אז אני בכלל לא אבא טוב.
ואולי אני מפחד גם שהילדים שלי יגדלו פחות טוב חלילה אם הם לא מקשיבים להורים ואז גם עבורם אני מפחד.
עכשיו כל זה ברור שלא קורה מאי ציות רגעי של ילד כן?
אבל התת מודע כאשר יש לו משהו עמוק בתוכו והוא מטורגט יכול לספר דברים אחרים ובעצם להפעיל לנו בנפש את מנגנוני ההגנה.
כל פעם שיש לנו צורך לא ממומש המוח והתת מודע שלנו בעצם מאותתים: סכנה!!! איום!!! תגן על עצמך!!!
ואז מופעל מנגנון ההגנה.
שלושת הF.
F – FIGHT – התקפה
F – FLIGHT – בריחה
F – FREEZ – קיפאון.
וכל אחד מאיתנו מתוכנת" בצורה שונה להגיב לאיומים שהוא חווה.
לא רק איום פיזי כמו חלילה אזעקה או סכנה אחרת, אלא גם איום שהנפש עצמה מפרשת כאיום בצורת צורך לא ממומש.
אז לצורך הדוגמא אם בעלך הרגיש שהצורך שלו להרגיש ניראות לא מומש,
והוא הרגיש שם שקוף באי-הציות –
הוא הפעיל את מנגנון ההתקפה – וצעק.
והצעקה בעצם אומרת – אני צריך להסיר את האיום!
אני צריך להסיר את "הסכין" הזאת מעל הצוואר!
אני צריך להרגיש שרואים אותי!
אני צריך להרגיש שמה שאני אומר נחשב!
אני צריך להרגיש שאני אבא טוב ושלילדים שלי יהיה טוב גם!
אז זה לא עבד לי בבקשה
אז זה לא עבד לי בדיבור
אז אני אצעק
אז אני "אתקיף" את האיום הזה בצורת חוסר ההקשבה
וכאשר ארים את הקול – אולי זה יעזור
וככה אגן על עצמי.
ברור ברור שאין הכוונה לנהוג באגרסיביות וכו'
אלא זה פשוט מנגנון הגנה של הנפש.
לצורך הדוגמא גם בכי או לרצות לדבר על הכל כאן ועכשיו ולפתור בעיות זה חלק מדרכי הביטוי של מנגנון ההגנה התקפה,
כמו שבריחה לחדר, התכסות בשמיכה עד מעל הראש, יציאה מהבית, בריחה למסכים/פחמימות/שוקולד/סמים/אלכוהול/צפייה בתכנים וכן הלאה יכולים להיות דוגמא לדרכי הביטוי של מנגנון ההגנה בריחה,
וכמו שריצוי או קיפאון ממשי שאדם לא זז יכולים להיות דרכי ביטוי של מנגנון ההגנה קיפאון.
אז זה לא אומר חלילה שבעלך אדם רע או אגרסיבי
אלא זה רק אומר שהוא אנושי ושהוא נתקל כאן בצורך לא ממומש ומנסה להפעיל את מנגנון ההגנה בכדי להסיר את האיום הזה.
(ושוב הכל בתת מודע ולאו דווקא אנו מודעים לזה, וכל מה שכתבתי זו רק דוגמא, יכולות להיות סיבות אחרות בכלל וטריגרים אחרים בכלל וצרכים אחרים בכלל אצל בעלך, זה היה רק לשם ההמחשה מה שעלה לי מקריאה ראשונית וכמובן בלי להכיר לעומק...)
לכן הבנת עומק שלך אותו שם במקום הזה
והבנת עומק שלו את עצמו גם במקום הזה
יכולים לעזור.
ולאחר מכן אפשר להמשיך ולהעמיק בעצם בשורש של זה אצלו
על מה זה יושב לו
איפה בעבר אולי הוא נתקל במצבים שהוא הרגיש שקוף או לא נראה או לא נחשב וכן הלאה
איפה עוד הוא הרגיש את האיום הזה ואת הצורך הלא ממומש
ולאחר הבנת העומק המקיפה אפשר לחתור הלאה לפתרונות.
ולמשל לומר לו בזמן רגוע
את כל הטוב שכתבת עליו פה
את כל הטוב שאת רואה בו
כמה שהוא אבא מדהים
כמה שהוא אבא מושלם
כמה שהוא אבא חמוד
כמה שהוא אבא קרוב
כמה שהוא אבא משקיע
כמה שהוא אבא מפרגן
כמה שהוא אבא צוחק
כמה שהוא אבא משחק
כמה שהוא איש מתוק
כמה שאת אוהבת אותו מאד
ובעצם להמשיך ולהראות ולשקף לו *את עצמך ואת הצרכים שלך שם כאשר את שומעת אותו צועק*,
שאת מרגישה שלא נעים לך הצעקות, וגם לא לילדים
שאת מרגישה שזה מבייש אותך מול השכונה
ממש לדבר אליו בשפת "האני" ולהתמקד בך. ולא בו.
במה זה גורם *לך* להרגיש.
בשפת הלב, בשפת האני, בשפת הצרכים.
ולאחר מכן גם לנסות לראות יחד את התמונה הרחבה
שבעצם ילד שלא מציית או לא מקשיב ישר
זה ***לא*** אומר שהוא נגד אבא או אמא שלו!
אלא זה אומר שהוא בעד עצמו!
כי ילד הוא ילד הוא ילד
ואפילו אנחנו בתור מבוגרים כאשר אנו חווים מעבר מדבר א' לדבר ב' לוקח לנו זמן
אם למשל אנו באמצע ספר מרתק ואומרים לנו לעשות משהו, יקח לנו כמה שניות,
כך קל וחומר ילד שהוא באמצע משהו ופתאום ההורה מבקש ממנו לעשות משהו – אך טבעי שיקח לו קצת זמן למעברים הללו.
זה טבעי לגמרי.
זה אנושי לגמרי.
ותמיד תמיד לזכור שילד הוא לא נגדנו אלא הוא תמיד בעד עצמו.
אין לו שום מטרה להמרות או לא לציית או לא לתת ניראות,
זה בכלל לא שם ולא הסיפור
אלא הוא פשוט ילד והוא פשוט אנושי והוא פשוט בעד עצמו וצריך קצת זמן זה הכל.
לכן כאשר מבינים גם את העומק במה שהילד עצמו עובר
זה בעצם מנטרל ומפיג את כל האיום שאמר שהילד לא מקשיב לי כי אני לא ניראה ואני שקוף!
זה בעצם מבטל את זה כי זה פשוט לא נכון!!!
הילד שלי כן רואה אותי ואני לא שקוף בכלל!
הוא פשוט ילד והוא בריא בנפשו והוא בעד עצמו וצריך קצת זמן לעכל ולעבור לביצוע זה הכל!
אז אני אבין את זה עם עצמי
אז אני אוכל לעשות לילד הטרמה ולומר לו למשל: "עוד 10 דקות מסיימים לקרוא ספר ושמים את הנעליים במקום"
או אכין איתו יחד טבלת מדבקות שכל פעם ששמים את הנעלים במקום מקבלים מדבקה
וכן הלאה...
אבל בעיקר אזכור שזה לא נגדי
ושאני לא שקוף
והכל הכל בסדר.
וזה יכול להרגיע את מנגנון ההגנה שבעצם לא יצטרך להגן בצורה הזו וממילא גם הצעקות לא יצטרכו לקרות...
וכמובן כמובן שזו דרך.
תהליך.
מסע.
זה לא קורה ביום אחד.
צריך לעבור שם את הדרך
דרך הבנת העומק שלי את עצמי (בעלך)
דרך הבנת העומק שלך אשתו
דרך הבנת העומק של הילדים
דרך הבנת העומק של הפתרונות
ואז כמובן לזכור שבכל שינוי יש 3 כללים מרכזיים:
שלושת הכללים הללו בשינוי יכולים לעזור גם לאדם שמשתנה וגם למי שסביבו לעבור את השינוי יותר בטוב ב"ה.
אז שימת דגש ואור על כל הטוב שכן יש בבעלך,
התייחסות לכל מה שבעלך עובר בחמלה והבנה,
לזכור ולהזכיר שהילדים אוהבים אותו מאוד והם פשוט ילדים ובעד עצמם 😊
להבין לעומק את עצמינו ואת בן/בת הזוג,
לדבר בשפת האני, שפת הלב ושפת הצרכים לשני,
להעמיק בשורש הטריגרים בנפש והצרכים שלנו,
וכמובן לפעול למציאת הפתרונות,
והסבלנות לכך בתהליך של שינוי -
כל אלה יכולים ב"ה לקדם אתכם
ב"הצלחה רבה רבה יקרה 
האם הילדים מקשיבים לו כאשר הוא מרים את הקול? בדר"כ זה לא השיטה שעובדת עם ילדים ודווקא הרוגע והנמכת הווליומים יותר מסייעת ולכן הייתי משתמשת בזה כדי להראות לו מה הכי מביא לשיתוף פעולה מצד הילדים. הרבה פעמים גברים לא יישמו רק מדיבורים אלא ממש מהוכחות פרקטיות. מה שאני אישית הייתי עושה זה ברגע שיש כאוס בבית ובעלך כמובן נוכח הייתי משתמשת בשיטות האידאליות והמקובלות בבית על מנת להשיג שיתוף פעולה ושבעלך יהיה עד לזה. ברגע שהוא יראה שזה עובד ומצליח הוא ילמד ממך ולאט לאט ירכוש מזה גם אם זה בטיפין.
ככה לפחות אני רואה שעובד עם בעלי..הוא גם טיפוס שיותר נוטה להרים את הקול ממני, והוא מודע לזה ומאד מצטער על כך ורוצה לשנות את זה והרבה פעמים כאשר הוא לא מצליח לקבל שיתוף פעולה מהילד אז אני מוצאת אותו מחקה אותי (כי הוא יודע שבדרך שלי הילד יותר מקשיב)..
כל פעם שזה קורה תנמיכי את הקול בעצמך. תתקשרי עם הילדים בקול אפילו שקט מהרגיל שלך "ראית שזה לא נעים לאבא שהילקוט זרוק פה, קח אותו בבקשה לחדר". תעשי תרגום לצעקות גם בטון וגם בלבקש עם הסבר רציונלי ושימוש בתמלול רגשות. עוד דוגמה, אני יודעת שהרעש כשאתה דופק על הרגל של השולחן כיף לך אבל אבא ואני אחרי יום ארוך והרעש הזה עושה קצת כאב ראש, אז תפסיק בבקשה, טוב?
לא להאמין כמה זה משפיע על כל האוירה, על איך שהוא ידבר, על איך שהילדים יתרגלו לדבר ולהסביר מה הם צריכים...
שוה לנסות, זה כמו קסם
נפלאנגמרו לי השמותאחרונהיש הרבה סיבות לדבר
אולי הוא רעב, עייף, מותש מעבודה, אולי הוא לא מרגיש סיפוק במימוש עצמי וזה יוצא בבית- אז כדאי להתארגן על זמן נחת לעצמו להתאפס ולחזור לצרכי הבית מיושב בדעתו
ואולי זה דפוס נתון עוד מילדות? ואז בהחלט טיפול אימון אישי לפתיחת חסימות יכול לעזור
אני רוצה לדבר עם בתי על וסת, היא בכיתה ד ויחסית מפותחת.
אני תוהה אם כבר לקשר את זה לאיך באים ילדים לעולם.
אם מישהי דיברה עם בתה בגיל הזה. אשמח לתובנות איך ומה לומר..
ואם יש ספר מומלץ לתת לה או שנלמד יחד. תודה רבה!
ולגוף הדברים. זה נכון אבל לא סותר בעיני את מה שהיא כתבה. לשלב בין הדברים.
