פורום הריון ולידה (עמוד 328)

לקנות לו תחתוני טיטול

ולא לקרוא לזה טיטול

ואולי גם להוריד את הפחד מלעשות בתחתונים

זה עדיף מהתאפקות

אצלנו תמיד לקח זמן עם קקי בשירותים

הוא מכיר את זה מאחותו, הוא לא יסכים... הוא מבין שזה לא תחתונים... רוצה להיות במעמד של "לובש תחתונים" 

אנחנו הובאנו בועות סבון שהיה מותר רק כשיושבים בשירותים. זה גם אמור לעזור לשחרר וגם כיף.

אפשר לנסות סיר

לנו גם המליצו לשבת כל יום מיד אחרי ארוחת ערב, בלי קשר לאם הילד אמר שיש לו או לא. לשבת כ10 דקות. ככה הגוף לומד שזו השעה להתפנות וגם הילד לומד שזה חלק מהלוז.

במקרה הצורך לתת נורמלקס כמה ימים כדי שהיציאות יהיו רכות

הקטע שהוא מסרב בתוקף לשבת... הצעתי לו לחלק לכל האחים שלו שוקולד צ'יפס אם הוא יושב... אבל בהחלט ננסה את הבועות סבון... רעיון ממש טוב!

וסיר בעלי די מתנגד... מתלבטת... 

ספר שהוא ממש אוהב

לשחק עם הידיים שמנפחים בלון ומפוצצים אותו

אפילו היתה תקופה שהשארנו בשירותים קוביה הונגרית

כי הוא מקבל את בועות הסבון/ המשחק השווה רק אחרי שהוא יושב.

ביחד עם לשבת בזמן קבוע (עדיף אחרי ארוחה כי אז המעיים פעילות), מה שמוריד את הלחץ שחייבים לשבת עכשיו כי הקקי רוצה לצאת.

כלומר הופכים את הישיבה בשירותים לחוויה חיובית בזמן רגוע. ככה ההתנגדות יורדת עם הזמן

ממש ניסיתי לעודד שאם רק ישב (בזמן רגוע) ויספור עד 4 יחלק שוקולד-צ'יפס לאחים...אבל לא מוכן. ננסה עם הבלונים והבועות סבון אחרי ארוחת הערב

לק"י

לשבת על מכסה אסלה סגור עם בגדים- ניסיתם?

אם הוא יסכים, אז זה טוב בתור התחלה.

ואז לשבת על הישבנון עם בגדים וכו'. להתקדם בהדרגה.

קראתי פעם רעיון- להדביק חיתול על מושב האסלה ושיישב עליו. אחר כך לעשות חור בטיטול, ולאט לאט להתקדם.

אני חושבת שאפשר גם הרבה לדבר על זה- שהצרכים יוצאים לטייל במים, כיף להם, הם רוצים לצאת.

שהוא גדול, הוא לא יכול ליפול למים (אם הוא מפחד לשבת).

ולגבי בעלך והסיר- אפשר לשים שקית בסיר, ואז  לזרוק לפח אם יעשה שם. אפשר לסכם שזה יהיה כרגע, ואת תטפלי בזה.

או שהוא מתנגד עקרונית?

(גם אני לא אוהבת סירים. אבל לבנים שלי לא היתה בעיה לשבת על האסלה. עשו פיפי בישיבה. לגדול לקח קצת זמן להגמל גם מצרכים, אבל לא בגלל פחד מהאסלה. הקטן לא גמול, אבל עושה פיפי באסלה מידי פעם).

מצרפת קישור לשרשור שסיפרתי בו על המה שהיה אצלנו.

התייעצתי פה פעם על גמילה, אז משתפת גם בהצלחה... - הריון ולידה

בהצלחה רבה!

אפילו לזרוק גושי בצק לתוך מים

ככה שמעתי פעם ממטפלת באומנות.

ניסית סיר?

גם לילדים שלי היה קושי עם הגדולים. קושי לשבת בשירותים.

לא זוכרת מה עשינו כדי להרגיל לשבת אבל המלצה שלקחתי מפה, היתה לחכות שיעשה בחיתול או בתחתון ואז להושיב בשירותים ולהפיל את זה פנימה. תוך כדי שהילד יושב.

כי הם מפחדים מהנפילה של זה. אז להראות להם שזה נופל והכל בסדר.

אצלנו זה עזר מאוד

אני חושבת קוראים לזה נורמלקס.

לא בטוחה, תשאלי רופא ילדים.

זה ממש עוזר לתקופת הגמילה ולא מתפתחת בו תלות.

לגבי איך לגרום לו לשבת על האסלה,

תצרי התניה בין הישיבה לפרס.

הציפייה ממנו היא רק לשבת. יוצא קקי או לא, לא מעניין בשלב הזה.

אפשר להראות לו סרטון של 7-10 דקות או לשים שעון חול או משהו כזה,

ואם הוא יושב כל הזמן הזה הוא מקבל את הפרס. בלי קשר למה יצא וכמה יצא.

אחרי שבועיים שהוא יושב את על פרק הזמן שהגדרת לו, והשתמשת בתרופה,

תראי איפה אתם עומדים ותתקדמי עוד צעד. אם כל הזמן הזה לא יוצא כלום, כדי ללמד אותו לשבת בתנוחה מסויימת שגורמת לגוף להתרוקן יותר בקלות. חשוב לשים לב שהוא יושב רפוי ולא עסוק מחשבתית בקקי כדי שלא יגרום לו להתכווץ.

כרגע הוא מתנגד לשבת אפילו למאית השניה. לא מוכן להתיישב בכלל...

את הרעיון של להרגיל לשבת גם אם בכלל לא יוצא אני מכירה... רק שאין שיתוף פעולה כרגע...

מה שכן, בעקבות אחת ההצעות פה, הושבתי אותו עם בגדים על הכסלה סגורה. לא היתה לו שום בעיה. שאל אותי "אמא, מה אני עושה?" לא הבין את הפואנטה... רק ספרתי איתו עד 10 (היה לו קשה לחכות כמובן) וזהו, ירדנו ואמרתי לו מליון פעם כל הכבוד ושיחלק שוקולד צ'יפס מחר... (כי זה היה ממש לפני השינה)

נמשיך מכאן ונראה איך נתקדם...

תודה! 

כל עוד הילד סבבה עם המיטה

אין יתרון למעבר למיטה רגילה

אני עשיתי מעבר בגלל החלפת כל הריהוט בחדר בגיל 4

הוא יכל להמשיך לישון במיטת מעבר וגם שהעברתי למיטה רגילה הוא ישן לרוחב במשך תקופה

למיטת נוער, העברתי ממש לאחרונה אחרי המלחמה (מתוך שאיפה להעביר את הקטן למיטת תינוק)

הוא בן חודש לשלוש

שני הגדולים שלי לא ישנו במיטת מעבר. עברו ממיטת תינוק למיטתו נוער.

את השלישית העברנו למיטתו מעבר, כי רק לזה היה מקום בחדר.

אפשר להעביר כשהמיטה כבר צפופה לו/ כשצריך את המיטה לילד הבא/ אם ממילא עושים שינוי כמו מעבר דירה או חידוש רהיטים/ כשהילד רוצה וזה מתאים להורים.

רק למיטת נוער- לדאוג למעקה כדי למנוע נפילה.

אבל תכלס לא יודעת למה להעביר אם אין שיקולים נוספים

הוא יחסית נמוך אז אולי נניח זה היה בגובה של ילד בן שמונה, אבל פשוט לא היה אף אחד אחר אחריו שיירש את המיטה ממנו אז הוא נשאר שם.

לק"י

אבל אולי יש ילדים שנוח להם לישון במיטה שכמעט בגודל שלהם.

(יש לי ילדה בת 7.5, וזה נראה לי קטן בשבילה).

אצלנו פשוט אין מקום בחדר, אז עדין במיטת מעבר. כשנעבור דירה אקנה להם מיטת יחיד, זה כבר מתחיל להיות קטן להם

מחולק לכמה חדרים.

פשוט ונחמד ממש.

יש שם 10 מיטות. 

אני יודעת שכשצריך לבדוק אורך צוואר - בודקים וגינלי..

ככה עושים לי תמיד (הטכנאית אולטרסאונד)

אם את לא רגועה לגבי זה - תבקשי שתבדוק וגינלי..

לגבי השאלה השניה - הייתי שואלת את הרופאה בתקווה שהיא תרגיע אותך..

בדיקת אורך צוואר בטנית. (אני יודעת שיש כאלו שעושים את זה)

אני יודעת שעושים את זה רק כשאין שום סיכון

בסקירה למשל...

אני אחכה עוד שבועיים כמובן כי אין לי כוח ללכת שוב 😮‍💨

אפשר מהבטן וזה באמת כואב וגם פחות מדויק...

אבל מוזר שבודקים כל כך מוקדם, כשבאמת יש צורך לבדוק זה וגינלי. בשביל סתם מידע אפשר מהבטן.

אצלי עם התאומים רק לקראת הסוף, כשיש סיכון ללידה מוקדמת, אז התחילו לבדוק אורך צוואר רחם. זה לא משהו שצריך לבדוק בתחילת ההריון ולהבנתי גם לא בשבוע 21.

את בסכנה ללידה מוקדמת אבל זה מן הסתם לא בשבוע כזה מוקדם.

לגבי היקף ראש, קודם כל זה גם לא מדויק. אבל אם זה משהו שחוזר הרבה, תבקשי מהרופא בדיקה מכוונת לראש. בכל אופן יש לך סקירה מורחבת עוד מעט, אם זה ממשיך להדאיג, תפני את זה לתשומת הלב של הרופא. אם לא יתייחס מעצמו

בהצלחה

הגוף שלך זקוק ליותר אנרגיה כי הוא מגדל עובר. נכון, את עלולה להשמין אבל לרעוב זה לא בריא בהריון לא לךו לא לעובר. נסי לאכול כמות חלבון גדולה יותר, לאכול אוכל מזין ואכותי אבל אל תוותרי על אוכל

אני לא אוכלת נשנושים! פשוט נשארת רעבה. 

יכולה להיות כמה שעות רעבה ולא לאכול שטויות.

אבל כנראה שהגוף באמת צריך אוכל. 

ננסה לאכול יותר בלי יותר מידי להלקות את עצמי או לחשוב על העלייה במשקל. 

(עליתי 2.2 קילו מתחילת ההריון)

כאילו, למה להוסיף שומנים בריאים?

אלא אם היית בעודף משקל גדול מראש..

מה שלא נשמע המצב מהתיאור שלך.

תזכרי שרק תינוק+שיליה+מי שפיר אמורים להיות עליה של כ10 קילו עד סוף ההריון(ואת כבר בשני שליש)

ונוסף על כך יש גם את הגדילה של השדיים וייצור החלב שגם מוסיפים משקל.

את צריכה לא להיות רעבה! זה ממש ממש לא טוב ולא בריא.

התחלתי עם עודף משקל מאד גדול של 80 קילו. BMI 29. אז זה הגיוני לא לעלות הרבה, לא??

לק"י

אם את במעקב של אחות ליווי הריון, את יכולה לשאול אותה כמה תקין לעלות.

את יכולה באמת להתייעץ עם תזונאית. שתיתן לך רעיונות וכמויות למאכלים מזינים ומשביעים.

נשמע שהכי כדאי שתמצאי לך ליווי תזונתי טוב, בפרטי או בקופה.

אני לא יודעת מה מבנה הגוף שלך אבל בהריון נורמלי עולים במשקל.

אני אשאל בעדינות האם העיסוק המשמעותי במשקל ובחשש מעליה במשקל מוכר לך מהעבר?

לפי BMI 

בBMI שלך זה: 25.1 עד 30

7 עד 11.5 ק"ג בכל ההריון.

 לקחתי את זה מפה- תזונה נכונה בהריון - מכבי שירותי בריאות

הגוף שלך בונה עוד גוף עכשיו! עובד קשה בטירוף

והוא זקוק לאוכל הזה כדי שיוכל לשמור על רמות אנרגיה זמינות.

לא עולים במשקל מאכילה לשובע

כן עולים במשקל מאכילה לא מספיקה שגורמת לתחושת רעב תמידי ונשנושים לא מבוקרים..

עדיף שתאכלי טוב בארוחות ולא תצטרכי לחפש בין לבין..

כל אחת לפי הצרכים שלה

ממליצה להוסיף עוד 2 פרוסות לחם לארוחת בוקר

או ללכת לתזונאית להדרכה מסודרת

אבל השובע בדרכ מגיע לאחר זמן מה

אז את יכולה להמתין רבע שעה מסיום הארוחה לשתות מים ייתכן שזה רק צמא או אכילה רגשית

אם עברה רבע-חצי שעה מסיום הארוחה ואת עדיין רעבה אז תאכלי 

זה ימלא אותך

וככה לא תנשנשי, והעליה במשקל תהיה של אוכל בריא ולא ג'אנק

קופות חולים.

ד''ר סוזי אוברמן-פרחי.

מקסימה, מקבלת בכפר סבא.

זה כזה נורא אם אשכב לנוח?

בעלי ישן ולא נעים לי להעיר וממש עייפה

תתקשרי לקבלה ותבקשי❤️

זה אכן אסור ממש..

(לא משנה שזה היה ליל טבילה... סיפור ליום אחר) ב1 בלילה התקשרנו לבקש....

הם מיד מצאו לנו חדר אחר ועברנו.

זה יהיה שקוף שאנחנו דתיים ואסורים

ובעלי עוד יותר ביישן ממני

ואם כבר אמור להיות מביך שידעו מה עושים בחדרים שלהם, לא מה לא עושים שם.. 😉

שלא תדעי מצרות, זה בית מלון..

אז ידעו שאתם זוג נשוי דתי חמוד שמרן שלא עושה דברים בלילה במלון. מחר יהיו להם סיפורים אחרים.

בשמחה נותנים את השירות הזה.

חבל על כל רגע, תחייגי 0 לקבלה

תגיגי שאתם צריכים חדר עם מיטות נפרדות

הם מיד יטפלו בזה

ותלכי לנוח

באת להנות וקצת לאגור כוחות

מספיק באסה לך המחזור

לפחות שיהיה לך את הפינה הנעימה בשבילך....

חברה פעם נתנה לי כלל: אם האנשים לא מכירים אותך ואחרי דקה ישכחו מה עשית/ אמרת אז זו לא פאדיחה.

אני גם כזו שמתפדחת בטירוף מכל בקשה אבל יש לך שתי אופציות כרגע-

לבקש או שאחד מכם יישן על הרצפה כל הלילה.

זה די באסה להעביר ככה את הנופש שחיכיתם לו, לא?

מאשר לילה שלם של אי נעימות בצורת לישון על ספה/ כורסה.

אם יש חדרים עם אפשרות של מיטות נפרדות כדאי לנסות להחליף חדר.

אם את מחפשת פתרונות הלכתיים אז אני מכירה אפשרות בשעת הדחק לעשות הפרדה עם שמיכה מגולגלת מעוגנת היטב. לא יודעת אם תקף למזרון אחד או רק למצב של שתי מיטות שאין מקום בחדר להרחיק.

לא זוכרת את הפרטים, וכמו כל דבר הלכתי יש דעות לכאן או לכאן.

ככה תמיד חשבתי.

בכל או]פן, פ]שוט תורידו מזרן אחד לרצפה...אין ברירה אחרת, לא?

באותה חברה, כי תחשבי שאח"כ בחלד תהיי כמה חודשים בבית ממילא, ואם גם לפני תהיי הרבה זמן בבית נשמע שזה יהיה לך מוגזם...

תתנסי במשהו קצת שונה, תלמדי דברים חדשים, ותמשיכי הלאה כרצונך, נשמע לי יותר טוב מלרדת במשכורת ולהיות בבית כ"כ הרבּה

אני יעלה במשכורת

בפער תוכלי להביא מישהי שתוכל לנקות ולעשות כלים.

במקסימום את יכולה לעבוד כמה שעות בבית קפה.

זה לפחות מה שאני הייתי עושה. 

הבעיה שלי

כרגע שקשה לי ממש לדמיין אותי עובדת מהבית בלי החברה שהייתי ככ רגילה אליה

כנראה אתרגל

אבל כרגע מרגיש לי חנוק וצפוף

משום מה זכרתי שאם את חוזרת לעבודה הקודמת את יורדת במשכורת, כנראה התבלבלתי בפרטים...

אז זה באמת שיקול מורכב יותר, השאלה גם מה הפער וכמה זה משמעותי לך להיות במקצוע שלך

אבל זה דוקא פחות השיקול שלי

לא בגלל זה הייתי עוברת לעבוד מהבית.

ידעתי שיש מצב גדול שבחוץ אקבל יותר

אבל אהבתי את העבודה והחברה אז לא התאמצתי לחפש ולא התחשק לי להרוויח יותר ואולי פחות להנות.

השיקול המרכזי  שלי הוא התפקיד

אני עובדת בתפקיד משמעותי וצוברת ניסיון.

אם עכשיו אני עוזבת אותו לשנה מינימום

זה יפגע בי מבחינת ההשתלבות האישית שלי בחזרה.

(נניח שבקוח אפילו לא אציין שעברתי תפקיד)

ככה בינתיים אני צוברת עוד ועוד ניסיון.

וגם אם אני יוצאת לחלד של כמה חודשים זה בקטנה

לעומת חצי שנה בעבודה אחרת פלוס ילד ואז עד לאמצע וכו וכו

אבל כדי לא להיות בתקופה מבאסת

תנסי אולי לייצר תנועה, התחדשות,איוורור שאת מחפשת באופו יצירתי אחר?

לפנות זמן לקורס, לחוג, לעשיה כלשהי שכן מוציאה אותך מהסירים

ותזכרי שזה זמני

מקדישה את ההעלאה במשכורת ליציאה עם חברות ואפילו עבודה בחוץ, לפעמים מהספריה ולפעמים מבית קפה. תופתעי לראות כמה אנשים קבועים יש במקומות כאלה, ותכירי אנשים חדשים. אחכ גם דמי הלידה יהיו גבוהים יותר, וזה דבר משמעותי שיאפשר לך להביא יותר עזרה או סתם לחסוך עוד קצת.

אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שלהישאר זה בכל מקרה לא אותו הדבר - לא אותם אנשים בדיוק, הדינמיקה תהיה אחרת, התפקיד שונה. את חושבת על זה כמו על המשך של מה שהיה אבל זה לא ככה, איך שאני רואה את זה

שבסוף אני בכלל לא יהנה מלהשאר באותה עבודה.

אפילו לא ניסיתי לקבל, גם הרופא אמר שנורמלי

המליץ לי על תחתוני לחץ אבל לא ניסיתי

כואב לך כל הזמן? הכאבים מחמירים בעמידה או הליכה ממושכת

העבודה שלך דורשת את זה?יש לך אפשרות לנוח מידי פעם?

בעיקרון כמה שפחות עמידה וכמה שיותר שכיבה..

אני עכשו בהריון רביעי והרבה פעמים פתאום הרגליים כבדות או כואבות .

הכאבים במפשעה הם מידי פעם.

אני עובדת במעון ולפעמים מרגישה שהמאמץ עם להרים את הילדים מגביר את הכאב

והיא אמרה שאורטופד אמר לה שתחתוני לחץ לא בריאים, אבל גרבי לחץ שלובשים עד למעלה ממש עזרו לה מאד!

הכוונה 2 גרביים, כנראה בשביל האיזון.

קונים את זה דרך קופת חולים ואם יש לך שיא או זהב אז יש השתתפות של הקופה.

הייתי אצל כירורג כלי דם שהמליץ על תחתון לחץ.

שמירה בעיקרון מקבלי במצב סיכון לאם או לעובר, כמה שזה כואב, מציק ומקשה זה לא מסכן אז קשה לי להאמין שיאשרו על זה שמירה. אלא טם כן יתיחסו לאופי העבודה שלך.

גם פיזיו רצפת אגן שהלכתי אחרי הלידה המליצה לי בחום לפעם הבאה לא לוותר ולהשתמש בתחתון לחץ. נתנה לי שמות איפה ניתן להשיג במרכז. אם רלוונטי לך אשלח לך.

אגב- אני השתמשתי בגרביון לחץ ולא עזר בכלל, זה וגרביים זה לא כמו תחתון.

ממליצה לך בחום לשמור על עצמך, הרבה להרים רגליים למעלה ולנוח הרבה. עמידה זה הכי קשה.

אבל ממש ממליצה על שחיה

זה מציל

לי שחייה לא עזרה...

כלומר בזמן השחיה לא כאב לי, שזו כבר עזרה מסוימת😉, אבל לא מעבר.

הרופא אמר לא לנסות לקבל שמירה כי לא אקבל.

מבאס ממש. גם אני עומדת המון בעבודה וזה מחמיר..

ארבע הריונות בכולם היו לי.

מה עזר לי? כשילדתי 🤣

זה עניין שמחמיר את עצמו, ממש כדאי לטפל

יש הליך לחסימת ורידים גם באגן וגם ברגליים (או הוצאת ורידים, אבל זה נראה לי רק ברגליים, ובמצבים חמורים יותר), זה לוקח את המצב אחורה.

נכון שהורידים מחמירים מהריון להריון, וגם עם הגיל, אבל אפשר לקחת את המצב אחורה עם טיפולים של חסימת ורידים מיותרים.

זה גם מקל על המצב בין ההריונות - מי שסובלת בזמני מחזור למשל, או בימים ארוכים וכו

גם מונע החמרה כי זה מצב שמגביר את עצמו - ככל שיש יותר ורידים מיותרים נוצרות עוד דליות

וגם מקל על ההריון הבא (זה מניסיון אישי רק לגבי טיפול בורידי אגן. עשיתי גם ברגליים אבל עוד לא הייתי בהריון מאז - אז זה מעדות של נשים שאמרו לי אישית שההריון אחרי הטיפול היה הרבה היותר קל)

זה מאד הגיוני סך הכל 

הכאב והקושי מגיעים מדליות וורידים מיותרים. אם מטפלים בהם אז זה מקל

אם מישהי רוצה המלצות למטפלים ספציפיים אני אשמח לשלוח בפרטי

שאת לא יכולה לזוז (כמו ציר חזק אבל ארוך אפילו אם לא בגלים) - לכי למיון עכשיו, זה לא צחוק, אני אומרת מניסיון (גם אם את מרגישה תנועות וגם אם הכאב החזק נחלש)

אם זה כאב נסבל ואת לא לחוצה מזה ומרגישה תנועות כרגיל אולי הייתי מחכה למוקד ובודקת שם, אבל אל תזלזלי בזה.

פשוט כמו מחזור קשה.. לא מסוג הכאבים שיש לי בהריון.. ב"ה הצלחתי להרדם אחרי בערך 40 דק' ועכשיו מרגישה קצת יותר טוב...

נראה לי אם יקרה שוב, אלך לבדוק..

תודה!

נשמע כך

גם אם זה לא הולך ובא. כאבי מחזור חשודים כצירים

אצלי גיל 10 ו7 עומדים ברדודים אז אני מסתפקת במצופים רגילים (למרות שהם למדו לשחות אבל עוד לא סומכת עליהם בעמוקים).

באמת לפני זה כשהיו קצת יותר קטנים קניתי להם אפודים מתנפחים כי זה הרגיש לי הכי בטוח.

והאמת אני לא בטוחה שאפוד יותר בטיחותי ממצופים. זה מסורבל, מפריע לך לדרוך על הריצפה כי זה מציף את כל הגוף. יכול לעלות לכיוון הראש.

ומצופים זה מחזיק את החלק העליון של הגוף למעלה.

מה שכן מצופים בגיל 10 כשיכולים לעמוד ברדודים בקלות זה יכול להיות קצת גבולי מבחינה חברתית. תבררי מה אמהות אחרות עושות.

גלגל ים או מצוף נודל כזה נראה לי יותר מקובל.

וזה גם גיל שיש יותר שליטה במים, ויותר שכל. ואפשר ללמד מה לעשות במקרה של טביעה ח"ו.

מצופים בגיל הזה כן מקובל.

עד גיל 7-8 האפוד נתפס בעיניהם יותר כ'אביזר מגניב למים' מאשר פריט חובה למי שלא יודע לשחות.

2. ילד שלא יודע לשחות, אסור לו להיות במים עמוקים יותר מהגובה שהוא יכול לעמוד עם הראש מעל המים.

3. כדי לא לטבוע, צריך להניע את הגוף, אפילו סתם תנועות עם הידיים והרגליים יכולות לעזור.

עמדתי ליד וילדה דחפה אותי לבפנים.

זאת אחת הסיבות שממש היה חשוב לי לרשום את הילדים ללימודי שחיה אבל אני עדיין לא סומכת עליהם בעמוקים.

אם הגעת לקרקעית של הבריכה, לתת לעצמך תנופה עם הרגליים מהרצפה כלפי מעלה.

שלא נזדקק!

עלול להיות קצת מגוחך, מה גם שברוב המקומות לא באמת צריך לדעת לשחות (נגיד בשביל פארק מים לא צריך לדעת לשחות)

מה שכן, ממש כדאי להשקיע בללמד, זו מיומנות חשובה מאוד שעם עלית הגיל יותר קשה לרכוש אותה

בכל מקרה תנסו לחשוב מחוץ לקופסא איך ללמד לפחות את הגדולים (10 זה די גדול) 

גם כשיש בריכה תקינה... אנחנו נוסעים כחצי שעה לכיוון לבריכה... ותמיד יש עוד ילדים קטנים (לרוב המשפחות)

זה כבר למצוא פתרונות פרקטיים שתמיד רתגר למצוא. אבל אפשרי. 

אם יש לכם בישוב משפחה עם בריכה גדולה

אפשר להביא אליהם מורה לשחיה ללמד את עקרונות השחיה.

ואח"כ לשלוח לישוב סמוך להתמקצע יותר

אם הוא לא ענק אני חושבת שדפני יתאים לו.

הבת שלי בת חצי שנה (לא ענקית בגודל) מתקלחת בדפני. ועדיין צריכה השגחה צמודה כי היא אוהבת להשפריץ ולהשתולל אבל אפשר לתת לה ברזל ככה....

אפשר לשים את הדפני באמבטיה פלסטיק על רגליים? מה שזכור לי מפעם שאמא שלי היתה שמה אותו באמבטיה הרגילה.. חושבת על הגב השבור שלי ...

וגם צריך לבדוק משהו מיוחד אט פשוט לקנות מה שיש בחנות?

(גם עם מעמד כזה לאמבטיה בגובה נוח,לזה את מתכוונת רגליים?) לא ראיתי בעיה בזה. קנינו מה שהיה בחנות(מוצצים)

ואפשר את ההכי זול שיש. ההבדלים לא משמעותיים לדעתי.

אפשר גם באמבטיה רגילה, לפעמים זה נוח או מהיר.

גם לדעתי דפני יועיל לך עכשיו, צופי באמת רלוונטי רק לכמה חודשים, דפני יתאים עד שהוא ילמד לשבת בעז"ה.

ברור שזה לא תופס את כל הגוף כבר אבל עוזר ממש שהם לא יתהפכו וישתוללו

ובגיל 4 חודשים בכלל לא בעיה

תנסי לאלתר משהו נוח שיהיה אפשר לשים עליו את הכפית שלא תזוז.

אפשר גם לשים בתוך מכסה כמו של ורמוקס שזה עומד יציב. זה כמו כוס קטנה שנוח לשתות ממנה תרופה.

לק"י

ולהשכיב אותו על הבטן בתוכה.

ולשבת ליד על שרפרף.

לק"י

מקסימום את לידו.

ותשימי ממש טיפה מים או רק מים זורמים כדי לקלח אותו.

לגבי הברזל, אני אף פעם לא נותנת באמבטיה.

בדרך כלל נותנת לפני האמבטיה, ואז לא נורא אם מתלכלכים.

בגיל יותר גדול אני נותנת אחרי ארוחת ערב, ואז זה קבוע בלו"ז. בגיל הזה, אני משתדלת להצמיד למשהו קבוע.

לרוב לא בגלל שנמס אלא בגלל שאני נוגעת בעין עם יד שנגעה קודם בפנים..

משתדלת לא למרוח קרוב מידי לעינייםובמקביל לא לגעת בעין...

אין לי עצה צכמה אחרת.. סורי

אני לא סובלת את זה אבל עדיף מאשר להשרף מהשמש או לקבל כוויה. לכן משתמשת בקרם הגנה רק כשממש צריך, לרוב אני לא צריכה. 

לא נכון

זה לא צריך להיות מייסר

חהיפך

מצווה גדולה להיות בשמחה

תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב

הקבה רוצה שנעבוד אותו בשמחה ולא בייסורים..

לשנות דברים מתוך שמחה במה שיש בי ורצון להגיע לעוד

הרבה יותר מקדם גם פרקטית

מתוך הלקאה לא מתקדמים מתוך שמחה ואמונה בעצמך כן.

זה אחד

שתיים, כתבת שאין אינטימיות, זה הסיבה לכל או שמשם תגיעי לסיבה לכל

זו בעיה שמשפיעה עלינו בכל רובדי החיים מכל הכיוונים

כשזה בבעיה, הכל נראה מרגיש ונחווה כבעיה.

כך לדעתי

וחכן לטפל בזה, כל השאר יגיע אחרי בע"ה

וחיבוקקקקק

לגמרי...

אני חושבת שזה שיש לי כמה זירות לעבודה זה מוציא לי את המיץ מראש, ולכן קשה לי לפעול משמחה.. אבל זה באמת מצריך שינוי גישה.

לגבי הדבר השני, ניסינו. מכאן הייאוש... קניתי קורס של אפרת צור על מיניות, הלכתי לייעוץ, שמעתי הרצאות... ניסיתי להצית אצלי חשק כל כך הרבה פעמים. אבל שנינו עייפים בסוף היום ותמיד חוזרים לנקודת ההתחלה.

זה לא שרע לי בזוגיות. להיפך. יש ביננו אהבה גדולה וכמו כל קשר- יש עליות וירידות ויש צורך בתחזוקה תמידית.

אבל הקטע של האינטימיות מעולם לא היה נוכח יותר מדי ולמרות כל העמל שלי בעניין, אני לא רואה פירות.

אם חלק מהקושי מגיע מזה שאת מרגישה שיש לך יותר מדי זירות, לחלק אותם. להחליט שכל שבועיים נניח את בהתמקדות על נושא אחד שחשוב לך וכל שאר הנושאים משוחררים כרגע.

ומצטרפת לכל מי שאמרה פה להתמלא, ולתת לעצמך גם זמן לכיף ולשחרור. הרבה יותר קל ככה🙂

אז צריך להתמקד בדחוף

הכי דחוף

למצוא לעצמך נחת ושמחה

אח"כ למצוא דרך לחזק תזוגיות

כי הא בהא תליא..

הקשר האינטימי הרגשי והפיזי...

ככה ה' יתברך החליט לברוא אותנו..

ונשמע שאתם בעומס מטורף

כנראה שהגעתם לקו האדום

ועכשיו חייבים להוריד עומס...

חיבוק מותק!!!

תחבקי את עצמך!!

אי אפשר לפעול מתוך ריקנות

כדי לתת ולפעול בעולם צריך להיות מלאים, במקום טוב עם עצמינו

לכן נשמע לי שבזה צריך להתמקד כרגע..

איך את מרגישה?

מה עובר עליך?

יד לך מספיק תמיכה?

שזה לא נגמר...

שיש לי לעבוד מול הילדה הזאת, טיפול לילד הזה.

שאם אני מתמקדת בהם אז הזוגיות שלי נדחקת לפינה.

שיש לי מלאאאא עבודת מידות יותר מכל תקופה אחרת בחיים.

שאני יודעת שאני חייבת לעבוד שוב על האינטימיות, כי אין מצב לוותר על זה. וזה אחרי ששוב דחקתי לפינה במשך שנה כי מה שניסיתי לפני שנה לא הלך. וזה דפוס שחוזר על עצמו... מתאמצת לעבוד על זה, פונה לאנשי מקצוע, לא מתקדמת, נחלשת ונוטשת עד לפעם הבאה שזה מפריע לי שוב. שלא נדבר על תקופות הריון ולידה שזה בכלל ננטש.

לעבוד על שיהיה לך טוב וכח ואנרגיה בחיים.

לעבוד על למצוא את מה עושה לך טוב באמת מבפנים, ולא כפלסטר.

זה לא שחס ושלום רע לי בחיים.

אני פשוט הרגשתי אתמול בשבת, שדי. אין לי כח. באלי פסק זמן מלהיות אמא, מלהיות אישה, מלהיות עם חובות כלשהן כשזה קשור לעבודה עצמית.

לא יודעת להסביר את התחושה...

אפשר להוריד את הראש ולתת לגל לעבור

זה לא זמן טוב לפעולות או למחשבות על פעולות

כשהגל עובר ויש קצת אנרגיות כדאי להשקיע אותם בדברים שמייצרים עוד אנרגיה

הדרך שלי לייצר אנרגיות טובות היא להשקיע בעצמי

פיזית ונפשית

רק שאני שופעת כוחות אני מתפנה לטפל בדברים נוספים כמו זוגיות וילדים

אם זה תחושה של "פיק" ממש אפשר לקחת פסק זמן,של כמה ימים להתרענן, להוריד כמה הילוכים.

יכול להיות שזה קשור למצב,

הנפש שלנו לא יכולה לעבור מ0 ל100 בהינף קולמוס של פיקוד העורף, הסופ"ש הזה לא מייצג בכלל.

אבל גם במצב אחר ממש יכול להיות שאין לנו כח לסחוב קדימה עם החיים.

מה שכן בלט לי, אולי אני טועה, אבל תחשבי אם יש לך אמונה כזאת שכל הזמן צריך לדחוף קדימה, להיות טובה יותר, להודות על מה שיש..

שזה אמונה מדהימה אבל אצלך מרגיש לי אולי שזה קצת יותר מדי,

מותר לנו גם להיות אגוצנטרים, לרצות שיהיה לנו טוב סתם ככה כי מגיע לנו, בקטע קצת הוליוודי.

להתמלא לא רק מעבודת הנפש אלא סתם מהנאות החיים. מותר לקטר ומותר לחשוב שאני מושלמת והעולם הוא זה שקצת עקום..

השאיפה לעבוד על המידות והסבלנות והכל זה מקסים, אבל יכול להיות שהיא צורכת משאבים מוגבלים בלי לעצור קצת לפעמים. ואז אין כח יותר.

תחשבי על זה כהפוגת "בין הזמנים".

סבלנות עם הילדים למשל זה אמור להזין את עצמו.

לעבוד עם הסבלנות איצם ואז הפרס הוא זמנים נעימים שנותנים כח לעוד.

אם רק כל הזמן נעבוד ולא נקבל פידבק חיובי מהעשייה בוודאי שלא יהיה כח.

בקטע הזוגי זה בכלל, לעבוד שנה שלמה ולא להרגיש תוצאות זה ממש מייאש.

אז במקום להמשיך באותו קצב, אפשר להאט, להיטען מדברים "חומריים" או מדברים רוחניים אבל שאת מקבלת את התמורה של זה במיידי.

וזה יעזור לך לחזור יותר הרמוניה להתמודדויות של החיים.

זה מעניין ממש מה שאת אומרת.

הרבה פעמים יצא לי לאורך החיים שאנשים אמרו לי "וואו איזו אלופה שאת מקבלת ביקורת בקטע חיובי, שיש לך דרישה עצמית להשתפר כל הזמן... שאת שואפת להתקדם"
 

ועכשיו אני קולטת שאולי נכנסתי ללופ כזה, שאני חושבת שזה מה שאני טובה בו, כי זה מה שתפסתי מעצמי כל הזמן וגם אחרים. אז אני לכאורה חייבת להמשיך ככה.

ואז אני פשוט לא יודעת לשחרר. ואולי הגעתי לנקודה שאני לא רוצה לעבוד על כלום כי עייפתי. ואני לא יודעת איך עושים את זה...

להיות מכל מיני כיוונים. אבל זה בהכרח אמר לדאוג לעשות דברים שעושים *לעצמך* טוב.

לצאת בוקר לאיזה בית קפה, או ערב, עם חברה או אחות או בעל.

ללכת לחוג שאת אוהבת או שיעור שממלא אותך באופן קבוע. זו המשבצת שלך ואם צריך להזמין בייביסיטר וכד'.

לצאת ללילה או שניים את ובעלך או אפילו את עם חברה/אחות כנ"ל ואם בכלל מתאים לך אפשר גם לבד, רק טבעי להרגיש אחרי מלחמת 12 הימים פלוס סוף שנה עם כל הלו"ז המשובש שאין אויר וצריך קצת זמן לעצמי בשקט ובהנאה.

לשים מעכשיו גם את ההנאות שלך במקום מרכזי, ולדאוג למלא אותן כך או אחרת. זה לא אגואיסטי, זה לא מיותר, זה כמו שכתבו לך לעבוד את ה' בשמחה, זה מתאים לימים של גאולה שאנחנו חיים בהם 🩷

בהצלחה

גם לי קשה הרבה פעמים

בדיוק דיברתי עם הגננת שהתקשרה לשאול למה לא הגענו למפגש מוכנות לכיתה א (עשו 6 מפגשים, על המפגש של היום הודיעו מהיום להיום)

ואמרתי לה בכנות - תקשיבי, אני לא עומדת בעומס. סיימתי לעבוד ברבע ל4 כשהמפגש ב16 והגעתי רק ב16.30 לבית. זה עמוס לי מדי. מצטערת. לא עומדת בזה.

כל מה שאת יכולה להוריד מעצמך, תורידי. לא הכל חייב. יש הרבה יותר לא חייב מאשר חייב לדעתי.

תני מקום לרצונות הפנימיים שלך. לפעמים זה שדוחקים אותם וחיים במטריקס של יעדים ושגרה שוחקת, גורם לדכדוך פנימי. כי הנפש רוצה דברים אחרים.

ומה שכתבת על הקשר עם בעלך לדעתי גם מאוד משפיע ויכול מאוד לכבות. מאוד אבל.

אני לא יודעת איפה אתם נתקעים, אבל מציעה 2 דברים בכלליות שיכולים לקדם אתכם

1. תקשורת פתוחה ותקשורת בכלל. אינטימיות רגשית

2. זמן ופניות. הסרת חסמים. לא בעייפות. רצוי שיהיה מזגן בחדר. רצוי שיהיה חיזור. רצוי שרק אתם תהיו בחדר,ללא התינוק. ולא מ0 למאה. את יודעת מה עושה לך טוב? בעלך יודע? את מרגישה נינוחה מול העניין?  או שאת במקום של ריצוי ורק שייגמר?

שולחת חיבוק❤️

ויש לנו תקשורת פתוחה. שנינו יודעים שאנחנו רוצים לעבוד על זה...

מה מצבך ההורמונלי?

לפני/אחרי לידה?

נשמע לי מהמעט שכתבת שאולי מדובר בדיכאון. חשבת לבדוק את הכיוון?

כי כשנמצאים בדיכאון זה משפיע על כל מערכות החיים, ובעיקר באמת לא מותיר כוח להתמודד עם הכול...

❤️❤️❤️

יום דיכאון....

אני 8 חודשים אחרי לידה אבל ב"ה אני לא חווה את מצב הרוח הזה כל הזמן..

היה לי דיכאון קצת אחרי הלידה השניה שלי אבל באמת ידעתי ללכת לטפל ואני יודעת לזהות (וגם בעלי) אם זה יקרה שוב. אבל זה היה אחרת לחלוטין.. שם לא הרגשתי משמעות בחיים, בכיתי בלי סוף ולא מצאתי שמחה בשום דבר.

פה אני חווה משהו אחר לגמרי. אני שמחה על הזכות שיש לי ילדים, אני אוהבת את בעלי ושמחה שזכיתי בו. יש לי שאיפות שאני מעוניינת להספיק בחיים, יש לי תחושת סיפוק והנאה מדברים קטנים...

אני פשוט מרגישה שיש לי יותר מדי על הצלחת. ואני לא מצליחה לאזן הכל...

באמת בלי קשר לדיכאון...

מצטרפת לאומרות שהכי חשוב, דבר ראשון, לטפל בקשר בינך לבין בעלך. זה הבסיס לרוגע בחיים, וממנו אפשר להתקדם יחד לטיפול בשאר הדברים שיש בחיים.

כי בשביל לטפל בילדים - צריך בסיס זוגי חזק. וכשהבסיס הזוגי חזק - גם ה"זוגיות" עם הקב"ה מתחזקת. ובאופן כללי יש יותר שמחה בחיים, כי יש עם מי לעבור אותם...

מאחלת לך הרבה כוח!

ופנים

ולא תמיד הוא מופיע בצורתו ה'קלאסית' והמוכרת

אוכל להרחיב מחר יותר

בכל מקרה טיפול אישי טוב יוכל לעזור לך לצמוח מפה 

בפעמים הראשונות נורא הלהבנו וסובבנו כל פעם

אחרי הפעמיים הראשונות - הפסקנו חחח

זה כן נוח שהכסא מחובר באיזופיקס גם לשימוש של עד גיל שנה וגם מגיל שנה, וממש בקלות אפשר לסובב את הכסא

ככה שעם כיוון הנסיעה הילד יושב

נגד כיוון הנסיעה - הילד ממש שוכב

נסענו לצפון למשל, באמצע הנסיעה הילד נרדם אז סובבנו, ככה היה לו יותר נוח

לא הייתי קונה במיוחד כסא כזה, לא מרגיש לי חשוב מספיק. 

חשבתי שזה יכול להקל עלי את הפעולה השנואה עלי..

בכלל לא משתמשים באופציה הזו. אולי רק בהתחלה בתור גימיק.

זה לא פחות בטיחותי.

אני מאוד מרוצה מהאופציה הזאת

היא שדרוג משמעותי מבחינתי

בחודשים הראשונים כשהם עוד לא מחזיקים את עצמם זה ממש מקל ומאפשר להניח ולהוציא אותם בצורה נעימה

לילדים הבאים, כי יש לו תוקף של כמה שנים, ובהנחה שתרצו עוד ילדים בשנים הקרובות זה כן שווה.

שההגדרה של לפחות שעה, היא פרק זמן שאפשר להתארגן בו בנחת, בלי לחץ ובמהירות כדי לא לפספס דברים

לי היא אמרה שפרק זמן של 20 דקות בתוך המים, ועוד כמה דקות מחוץ למים לעיון, ציפורניים שיניים (נכון שיש עוד דברים מחוץ למים, לא מצליחה להיזכר מה עוד)

לצערי אין לי מקור הלכתי, נטו מה שאמרה.

פעם חשבתי שחייבים שעה.

הבנתי שאפשר גם חצי שעה.

העיקר: בנחת שהספקתי לעבור על הכל

בכל אופן משתפת מה שאני למדתי:

כשמתחילים את ההכנות מבעוד יום, בגדול אין פרק זמן מסויים, יש עניין לשבת באמבטיה רבע שעה, מעבר לזה כמה זמן שלוקח לך

כן חשוב לעשות בנחת  

ויש דעה שאומרת כשמתחילים את כל ההכנות בלילה, אז צריך להקדיש לפחות שעה ולא לטבול לפני שעוברת שעה מתחילת ההכנות

וזה במטרה שזה ייעשה בנחת ולא יתפספס משהו חלילה

ויש בזה היגיון תכל'ס כי שכבר מגיע הלילה מחכים רק לסיים זריז ולטבול ועלולים לא להקיף הכל

*מדגישה שוב: זה לפי מה שאני למדתי ונוהגת לפי זה, בהחלט יש מצב שיש דעות אחרות*

ובעלי בירר ולא מצא מקור לזה חוץ מזה שאמר שראה דעה אחת שאומרת חצי שעה לפחות

ומעולם לא הקפדתי

קל וחומר לשבת במים חצי שעה 

על זמן מסוים אלא הדרכות והנהגות שההגיון שלהם אומר לא מהר מדי- כדי לא לפספס שום דבר, ולא לאט מדי- כדי לא להגזים ולפתח OCD.

העיקר לראות שאת מכירה את ההלכה היטב ועושה עיון יסודי. עפ"י הגיון סביר אמור לקחת כשעה. (אמבטיה+סירוק+גזירת ציפורניים+הורדת שערות וכו וכו) זה וודאי מספיק מעיקר הדין. העניין של פרק זמן זה יותר עניין של מנהג או הדרכ טובה 

מספיק זמן שהגוף יתרכך במקלחת.. למשל מקלחת של 4 דקות העור פחות מתרכך - שאז הליכלוך יוצא יותר טוב.

לעומת מקלחת של 20 דק... 

אמנם לא יועצת כרגע אבל בתפקיד אחר בבית ספר יסודי

ומעורבת ומבינה בתחום של הועדות

חסר לי פרט חשוב כדי להבין מה קרה ולהסביר לך מה התכוונו

בעצם יש שני שלבים- שלב ראשון מעלים ילדה לשילוב- היא נכנסת לקטגורית שילוב על ידי המלצה של פסיכולוגית בית הספר או המלצה מגורם מקצועי חיצוני כמו נוירולוג/קלינאית. עושים לה ועדה ומחליטים האם תקבל אישור לשילוב- ואז היא ומצטרפת לקבוצת תלמידים שמקבלים שעות מסל שילוב בית ספרי שמתחלק בין התלמידים הנ''ל. ולא סל אישי משלה.

הבת שלך היתה במפגשים אצל פסיכולוגית בית הספר או באבחון? או פסיכולוג חיצוני? מי בעצם נתן לה המלצה לגשת לועדה אם פתאום כולם אומרים שלא צריך?

שלב שני ילדה שעולה לזכאות ואפיון לאחר ועדה ברשות העירונית היא נחשבת כילדת חנ''מ

וקבלת סל שעות אישי שמיועד לה באופן פרטי.

(ובסוגריים למרות שאני מבינה אותם שיתכן שלדעתם היא לא צריכה עזרה

לדעתי ממש לא לענין ההשוואות האלו והדוגמאות מילדים אחרים אצלינו מסבירים את זה להורים אחרת וגם ההתיחסות קצת שונה

מה תכלס המצב הלימודי שלה?)

אבל מכירה מקרים שבהם ילדים קיבלו שעות ובית הספר הסב את זה על דעת עצמו לילדים אחרים שהחליטו שיותר צריכים, בלי לשאול את ההורים ובטח ללא אישורם.

אז אם חשוב לכם שהילדה תקבל את השעות שמגיעות לה ממליצה לוודא שהמרמור של הצוות (שבפני עצמו הוא לא במקומו) לגבי זה לא מגיע לידי מעשים לא לגיטימיים. 

או שנתנו לה 'סל שילוב', איני יודעת כיצד נקראת הועדה, שאז זה אכן מתוך הסל הבית ספרי. וכל שעה כזו ירדת מכלל השעות של כל התלמידים שזכאים לסל שילוב. (או שמצרפים יחד כמה תלמידים כדי לנצל את השעות)

בכל אופן, השיח נשמע לי פוגעני ולא אתי. איך היועצת יכולה לדבר על ילד אחר מבית הספר?? זה ממש לא עניינה, אם רצתה לומר שאין צורך בשעות יכלה לומר את זה לועדה, ולא לאחר ההחלטה.

וכן, זה שלה ומגיע לה והיא לא לוקחת שום דבר מאף אחד אחר

לא כל כך מבינה בזה.
ובאמת זה לא נעים שיועצת בית הספר עם המנהל והאחראית שם מסבירות שיש ילד שיותר שקוק, ואנחנו מקרה קליל ולא ברור מה הצורך כאן.
באמת הייתה ועדה לפני בזום עם כמה אנשים, והיועצת מבחינתה לא אמרה משהו אחר, אז כנראה שיש צורך.

תודה!!

שלך זכאית להן לילד אחר.

אם היא קיבלה זכאות בוועדת איפיון- השעות הנל הן שלה, והייתי מעמידה את היועצת במקומה.

ובודקת שהילדה מקבלת את השעות שלה ושהן מנוצלות בצורה מייטבית.

והשעות יתחלקו בין איקס תלמידים, ואז אם יש ילד שפחות צריך אז זה בא על חשבון אחרים?

לא יודעת.. אבל הייתי באמת מנסה להבין עם איש צוות שיותר נוח לך איתו מהבית ספר על מה המהומה...

לבת שלך עושה טוב המפגשים?

אולי הם חששו שזה מכניס אותה לקבוצת התייחסות לא טובה??

או שסתם האווירה שם לא מכבדדת..?

בהחלט כן.

אין הרבה אנשי מקצוע שיכולים לתת שעות, ובסוף גם מי שעבר זכאות ואפיון ויש לו סל אישי,

ממש לא בטוח שלבית הספר יש שעות לתת לו.

ובית הספר יחלק את השעות שיש לו לפי סדרי העדיפויות שלו.

ב"ה אצלינו היועצת ממש רגישה והסבירה לי באמת בעדינות שלא בטוח שהוא יוכל לקבל את השעות שהוא זכאי להם.

מבאס נורא היחס שנתנו לך

סל אישי כשמו כן הוא- אישי. ואין סיבה שילד לא יקבל אותו.

זה באחריות ביהס לדאוג שיהיו מספיק אנשי צוות שיוכלו לתת את המענה לכולם. יש להם את התקציבים לזה בהתאם לסלים האישיים ולתקנים נוספים.

לצערי מכירה כמה בתי ספר שבגלל התנהלות לקויה לחלוטין מנצלים בצורה אחרת את השעות סל, והתוצאה היא שאין לילדים את המענה... אבל זו התנהלות לקויה שלא אמורה לקרות.

שזה לא בסדר חוקית... אתם צריכים לשבת לפלח לו שעות לפי הצורך של הילד והוא אמור לקבל את מה שסוכם

מנסיון כעובדת בתחום

ואת יכולה לפנות למתיא אצלכם לוודא

הם לא יכולים לתת את השעות שלו למישהו אחר

אלא אם כן הוא באמת לא צריך עזרה 

לילד אחר שלא קיבל סל אישי,

אלא יש להם יותר מדי ילדים עם סל אישי ופחות מדי אנשי צוות בהתאם לצורך שלנו.

סייעת לא רצינו שהוא יקבל, זה לא רלוונטי למקרה שלנו ב"ה.

בתוך ההגדרה של סל אישי של ילדים שעברו ועדת איפיון וזכאות יש כמה סוגים של קוד זכאות.

יש כאלו שמקבלים זכאות של 2.2 או 5.5 על לקות למידה/ הפרעת קשב או עיכוב התפתחותי וגם על סמך איבחון פסיכיאטרי בשכיחות גבוהה ואז שעות ההוראה הן מסל בית ספרי ששם יכולה להיות מורכבות כי בעצם המדינה נותנת זכאות על משהו שאין לבתי ספר איך ליישם!

תלמידים עם רקע פסיכיאטרי בשכיחות נמוכה מביאים איתם את הסל והוא לא מסל בית ספר.

בכל המקרים, הסיוע עצמו הוא לא מתוך סל בית ספר...

על לקות למידה או הפרעת קשב מקבלים 2.2 ש' על עיכוב התפתחותי 5.5 שעות.

מסמך פסיכאטרי, ז"א אפיון נפשי הוא אף פעם לא יוגדר שכיחות גבוהה, אלא אם את מתכוונת על אפיון רגשי.

בוועדה מחליטים האם הילד מקבל סל מוסדי כי התפקוד שלו גבוה יחסית או סל אישי כי התפקוד נמוך. סל מוסדי מגיע מהשעות של בי"ס וסל אישי מגיע ממשרד החינוך.

ומסכימה איתך שאכן הרפורמה של הסלים אישיים מאוד מקשה

אני רואה בעינים של תיכון, זה נותן לילדים שעות סיוע פרטניות או בקבוצה קטנה, בכמות שלא היו מקבלים בלי, וגם נותן להם התאמות ( הקלות) משמעותיות שקשה מאוד לקבל בדרך אחרת. מכירה הרבה ילדים שיש להם תעדת בגרות בזכות הזכאות  הזו.

ותעודת בגרות זה הרבה יותר מהתעודה בשבילם, זה הערכה עצמית, בטחון, שייכות למסגרת הלימודית . 

כלומר, חסרים אנשי צוות בבית הספר אז מתעדפים מבין כל הילדים שיש להם זכאות את מי שזה הכי דחוף בשבילו. בניגוד למורה בכיתה שבטוח תהיה, גם אם לא מדהימה, צוות פרא רפואי אם אין אז אין גם אם לילד מגיע והוא זכאי ואין שום סיבה בעולם שלא יקבל. והמציאות היא כמעט בכל הארץ יש מחסור משמעותי בצוות פרא רפואי.

ובעיני הגישה של היועצת אבסורדית.

זה ממש לא עניין של אף אמא מה ילדים אחרים קיבלו.

הבת שלה קיבלה? מעולה. היא זכאית לזה. ובאחריות הביס למצוא את האנשי צוות המתאימים שיתנו לה את המענה.. וממש לא לשכנע שיש ילדים שיותר זקוקים לשעות האלו.

ואם אלו שעןת שהיא קיבלה בועדת אפיון, זה סל אישי , שעות שבית הספר מקבל עבורה. אסור לבית הספר לתת אותן לילד אחר.

יכול להיות שהיועצת גיברה מתוך תסכול שהבת שלך קיבלה כי יש לה הורים שדאגו לה, והילד הזה לא.

זה באמצ לא ענינכם, ולא שייך שהיא שיתפה אצכם בבעיות של ילד אחר.

כן אומרת שהרבה פעמים בית הספר מעגיף לתת את השעות האלה בקבוצה ולא פרטני, מחבר כמה ילדים עם סל אישי ואז במקום שעל ילד יקבל שעתיים( בתור דוגמא), כקבוצה הם מקבלים 6 שעות.

ועל הדרך דוחפים לקבוצה עוד ילד או שניים שצריכים עזרה ואין להם סל אישי, זה בסדר וחוקי, אבל יש להורים זכות לומר שהם רוצים שהשעות יהיו אישיות .

היתה לנו ילדה שההורים שלה התעקשו על שעות אישיות, ולא בקבוצה, היא פשוט קיבלה פחות שעות סיוע,  רק את מה שמגיע לה ( בקבוצה יחלה לקבל יותר, למי שקבוצה טובה לו זה טוב)

אין זמן מוגדר שהוא 'הגיוני'.

סביר להניח שלא מדובר במשהו בעייתי אלא סתם שיבושים.

לחכות בסבלנות..