היום יום שלישי לאיחור במחזור (שבוע 4 +3)
בדיקת הריון ביתית חיובית מיום רביעי
יום חמישי בדיקת דם בטא 14.2, מחר יש לי בדיקה נוספת לבדוק אם הבטא הוכפלה
היום בבוקר רק בניגוב הפרשה בצבע חום בהיר מאוד
וגם עכשיו ממש מעט שבקושי רואים בניגוב
יש לי קצת התכווצויות עדינות בבטן התחתונה
יכול להיות שמדובר בהשתרשות?
עד כמה זה חריג אם ילד נמצא שנה רביעית בגן.. ב3 הגנים הקודמים למד עם שאר הילדים ופרטני אותיות ועדין לא מזהה את שמות רוב האותיות... גם לא את אותיות שבשם שלו.. יודע לרשום את שמו.. אבל לא זוכר את השמות של חלק מהם.
בנוסף.. סופר עד 10 לפעמים מתבלבל לקראת הסוף אחרי 10. סופר מ11 עד 19 וגם שם לפעמים מתבלבל...
היינו באבחון אצל פסיכולוגית.. שאמרה שהוא מאוד חכם ושהיא לא דואגת לו..
בעלי גם מאוד רגוע.. אבל לא יודעת, אני קצת חוששת. השארתי אותו גן כדי שישלים פערים אך כשאני יושבת איתו בבית אנחנו תקועים על אותם אותיות.. (זוכר עד האות ה ממש טוב וכל השאר מנחש או מקשר את הצורה של האות למשהו שמתחיל בצליל)
אשמח להרגעה תובנה או מה שבניהם..
שחשוב לאבחן מה הבעיה
וגם אפשר לקחת מורה מתקנת מקצועית שתנסה ללמד אותו, היא גם יכולה לדעת אם יש בעיה מהותית או שהוא רק צריך עזרה בלמידה.
אולי אצל חרדים מלמדים אותיות בגיל 3.
לפי ההנחיות של משרד החינוך מלמדים לזהות שמות אותיות רק בגן חובה. וגם זה , בנחת. בכיתה א צריך לדעת אותן.
לק"י
ולשיים אותיות כבר בגן חובה. וגם לכתוב משמיעה.
בגיל 3-4 זה באמת מוקדם בעיני.
הילד בגן חובה
למד 3 שנים אותיות
זה מאד חריג לא לדעת אותם אחרי לימוד ממושך
אם ילד בגיל שלו לומד אותיות שנה ראשונה אולי זה תקין לדעת רק חלק, אחרי 3 שנים בוודאות יש איזושהי בעיה (קלה או מורכבת יותר)
למדו אותיות מגיל 4
גם הילד שהיו לו קשיים משמעותיים בקריאה קלט את רוב האותיות בשנה הראשונה
או שזה מתבטא רק באותיות?
אין לי ניסיון עם מצב כזה.
אבל כן יודעת שיש הרבה שיטות יצירתיות ללמד קריאה, לא איך שמלמדים בבית הספר.
מכירה את שיטת חמוטל שממש עוזרת לילדים שמתקשים עם הדרך הרגילה (לומדים דרך סיפורים ומשחקים).
לא יודעת אם להתחיל עכשיו, או לחכות לכיתה א' ולראות איך הוא יסתדר. אבל זו אופציה שהייתי שוקלת (לקחת מישהי פרטית שמלמדת בשיטה הזו שתלמד אותו קריאה).
אבל הגיוני שהשיטה שבה אתם מלמדים אותו לא מתאימה לו, ולא עוזרת לו לזכור. זה קושי בשיום. את השמות של הצבעים גם לקח לו זמן ללמוד?
זה שהוא מקשר את הצורה של האות- זה מצויין! זה מראה מה הדרך שקל לו לזכור...
תנסו ללמד אותו בשיטה הזו
(יש כמה יוצרות שיש להן ממש ערכה של ציור-תמונה. לדוגמא שפן, שהשיניים שלו הם האות ש'. תנסי לחפש)
יש ילדים שעוזר להם דיקלומים-
יש לי אף ארוך וחד- מי אני? אחד
באותיות אני עושה לפי הצורה של האות. א' לדוגמא-
קו אלכסון מלמטה למעלה, קו עולה וקו יורד
כמובן הכל ב''מנגינה'' של דקלום...
בכיתה א'.
אבחון של ריפוי בעיסוק נתן לי כיוון משמעותי על איך היא קולטת מידע ואיזה דרכים לא יעילות עבורה, וטיפול בריפוי בעיסוק קידם אותה.
עדיין מתמודדת עם קושי, אבל הרבה יותר טוב ממה שחששתי.
ממליצה ללכת לנסות..
/למקד את מקור הקושי ועזור עם אסטרטגיות בהתאם.
איך התפקוד בשאר התחומים?
העיקר אשת מקצוע שתצליח לזהות את מקור הקושי,
ולהמשיך בהתאם
אומרת?
היא הדמות הראשונה שהייתי מתייעצת איתה.
וגם כדאי לנסות להבין האם זה קושי ספציפי סביב לימוד אותיות, או שיש משהו רחב יותר ואז המענה צריך להיות בהתאם
ולקבל טיפול.
זה ממש עוזר להם.
יש 2 סוגים
אבחון שפה. ואבחון שליפה.
ללימוד אותיות. זיהוי שמות האותיות מאד חשוב כמוכנות לכיתה א', הוא אחד מהמנבאים למוכנות לרכישת קריאה וכתיבה. אם את מרגישה שניסיתם הרבה דרכים ולא הולך הייתי ממליצה ללכת לאבחון והערכה אצל קלינאית
לק"י
זיהוי זה להניח לפניו כמה אותיות, ולשאול "איפה א'?"
שיום זה להצביע על אות ולשאול איזה אות זאת.
הבת שלי בכיתה א', ולפני שנה עוד לא שיימה את כל האותיות. ישבנו איתה, והיום היא כבר מזהה את כולן (לפעמים מתבלבלת באותיות מסויימות), וכבר יודעת לקרוא חלקית.
אז יש גם ילדים כאלה, שלוקח להם קצת זמן.
נראה לי שהכי כדאי לשאול את הגננת מה היא מציעה.
אם אין לך זמן לקצב שלו, אולי בעלך יכול לחזור איתו, אולי מישהי בתשלום.
אם יש קושי אפילו קטן, כדאי לטפל מראש ולא לחכות שיווצר פער.
בהצלחה!יעל מהדרוםאז החלטתי שאני רוצה שגם הבנים יתלבשו בסטייל, חוץ מטרנינג /חולצה ומכנס תואמים ביום יום, וחולצה מכופרת עם מכנס אלגנט בשבת (לפעמים סוודר מעל)
מישהי יכולה להביא לי טיפים או הכוונה איך עושים את זה?
נגיד ראיתי מישהי שהלבישה את הבן שלה במכנס שחור, חולצה שחורה, חולצה מכופתרת משובצת בחרדל , לבן ושחור שהיא פתוחה לגמרי כמו גקט, ונעלי מגף אלגנט חרדל..
עפתי על זה!!!
מחפשת סגנון מגניב כזה, שיתאים לרמה הדתית (לא הולכים עם גינסים)
יש לי הרבה שיער לבן, הגיע השלב שאני מעוניינת לצבוע .
ניסיתי לבדוק ברשת איך מומלץ לצבוע.
ראיתי בסירטוני הדרכה שבעצם הצביעה בצבע זה נראה משהו כמו משחה בצבע בהיר יותר.
האם חומר הצביעה לא אמור להיות בצבע שבו צובעים?
ובכלל, אשמח להמלצות , איזה צבע לבחור, איזו חברה של צבע כדאי לרכוש וטיפים איך לעשות את זה יעיל .
אין לי מושג בצביעת שיער, אז אשמח למידע
כשמערבבים אותם זה לבן ואז תוך כדי מריחה (כמה דקות) זה הופך לצבע הרצוי.
צבע לפי מה שאת אוהבת, על האריזה יש תמונות איך זה יוצא לפי הצבע המקורי של השיער, אם יש לך הרבה לבן קחי בחשבון שהצבע יראה עליו בהיר יותר (והרווחת שיער בגוונים...)
עוד שאלה.
המליצו צבע מסויים, מה המשמעות של אותו מספר ועם נקודות
למשל 5 ואז יש 5.1 או 5.2...
עד כמה זה רחוק /קרוב מהמספר אם המליצו לי על מס' 5 לשיער שלי וחבר עכשיו במלאי מס' 5
איזו חברה מומלצת ללא אמוניה (הבנתי שעדיף ללא אמוניה, זה נכון?)
ועוד משהו, תהליך הצביעה עצמו, איך למנוע נזקים לכיור, בגדים וכו'
הצבע נשטף בקלות מכיור רגיל.
בגדים אני שמה בגד ישן שלא אכפת לי שיתלכלך (אותו אחד של האקונונמיקה...).
מומלץ למרוח וזאלין או קרם לחות אחר על המצח ליד קו השיער כדי למנוע ספיגה של הצבע בעור אם יש זליגה (אבל שהוזלין לא יהיה על השיער כי אז הצבע לא יתפס בשיער).
אני מערבבת את הצבע בקערת מרק חד פעמית ובכף חד פעמית.
עובדים עם כפפות ח"פ (יש במארז של הצבע לפחות בחברה שאני רגילה).
אפשר למרוח את הצבע עם האצבעות או עם מברשת לצביעת שיער.
יאלה, לפני שצובעת.
האם יש מצב לנסות חלק ולראות איך זה מתקבל?
הצבע מתייבש בצלחת? צריך לשים מייד על כל השיער?
הצבע מתחיל לפעול אז צריך להשתמש בו בזמן הקרוב לערבוב.
בעקרון אפשר לקחת כמות קטנה יותר מכל אחד מהחומרים ולערבב אותה כדי לנסות, אבל אין לי מושג איך דואגים שהיחס בין כמות החומרים יהיה נכון אם מכינים באופן חלקי.
רק שנראה שעשיתי קניה לא נכונה
לא רשום על זה ללא אמוניה
מה הבדל בין עם אמוניה ללא אמוניה
מקריאה באינטרנט מבינה שבלי אמוניה יותר עדין לשיער ולקרקפת, (מצד שני כל המידע שמצאתי הוא ממקורות מסחריים שרוצים למכור את הצבע שלהם...).
חושבת שהצבע שאני משתמשת (כלומר שמחכה לי בארון חודשים עד שיהיה לי זמן פנוי לצבוע...) עם אמוניה.
הזמנתי כבר לפני 3 שבועות!! פעם ראשונה שמזמינה ועדיין לא הגיע
הייתי כבר קונה פה המבצעים שיש וזהו
הצטערתי שלא הזמנתי את כל האתר😂לכל השנים הבאות
אז זה באמת מגיע מהר
כשאת עושה את ההזמנה אפשר לראות מאיזה ארץ יוצא המשלוח
ויש כאלו שכתוב ישראל
אפשר להחזיר לנקסט? זה עולה כסף?
אפשר להחזיר לנקסט, עולה 25 שח.
כנראה בעקבות העומס של נובמבר
מאחלת לך את האופציה הראשונה🙏
אבל לפני המלחמה תמיד שהזמנתי הגיע עד שבוע וחצי
זה בדכ בין שבוע וחצי לחודש.
לרוב לא יותר מחודש
אבל זה ממש הרגיל שלהם🤷
פעם בכמה זמן אני פשוט יוצאת מדעתי ומנקה בצורה מטורפת, ברמה שכבר כואב לי. אבל אני לא מסוגלת לעצור
זה אומר ממש לעשות פסח. כל החדרים, כל המגירות כל הארונות של כולם, סינון בגדים, מוסרת חפצים וכו'. ניקוי דלתות וקירות באקונומיקה (כי נהיה כתמים "שחורים") למרות שיחסית הבית מינימליסטי אבל 7 ילדים שיהיו בריאים אמן וכל אחד מביא איתו את ההפתעות שלו...
עכשיו זה ממש מפריע כרגע כי אני בהריון מתקדם וזה כואב. אחרי שניקיתי היום ממש כאב לי הגב התחתון וממש חששתי 
אחרי הלידה בקודמת חזרתי הביתה והתחלתי לנקות ולשטוף שיהיה נקי. זה עושה לי טוב בנפש אבל רע בגוף!
ניסיתי להרפות תקופה של כחודש אבל זה עשה לי לא טוב. הרגשתי שהכל מלוכלך גם אם היה יחסית סביר.. פשוט ראיתי את כל הלכלוכים הקטנים..
אבל לא יודעת איפה לשים את עצמי.... איך להרפות ושזה לא יפריע לי?
(לא נראה לי שאצליח ללכת לטיפול עכשיו מבחינה כספית , אולי רק אחרי הלידה שיהיה את המענק וזה עוד כ3 חודשים)
האמת אני לא רואה סיבה לטיפול, אולי כי אני בעצמי כזו ואני מזדהה עם ההנאה שלך בלנקות...
כיף לנקות וכיף לראות את האחרי, וכיף לשפשף ולקרצף ולהסתכל על הבית בהנאה ולדעת שהוא נקי כמו שאנחנו אוהבות.
לי אישית זה עושה טוב בלב .
ואני הייתי בהריון בסיכון, אולי נחשבת עדיין.. לא יודעת, ..
וכל יום שרציתי לנקות ולא יכולתי זה היה מאתגר כל כך! אבל בעזרת ה' בחודש תשעי תוכלי לחזור לזה בכל הכוח ואולי זה גם יוביל ללידה, אבל כרגע תנוחי ותעזרי במי שאפשר כדי שתראי את הבית בצורה שעושה לך טוב.
אולי זה לא ocd
אבל זה כן מפריע לי בחיים.
למשל אחרי הלידה ניקיתי את הבית למרות שהרגשתי לא טוב והרגשתי שהדימום ממש מתחזק. אבל הייתי חייבת שיהיה נקי (למרות שהילדים ובעלי ניקו לפני שחזרתי כי בעלי יודע שיש לי בעיה)
כי אני יכולה לנקות את המראה או המקרר מספר פעמים ביום כי נהיו סימנים.
לשטוף את הרצפה כמה פעמים ביום כי התלכלך במשהו.
אני היחידה שאקפל כביסה כי זה חייב להיות בדיוק בגודל ולהכנס לארון בצורה מסודרת ובערימות לפי צבעים.
וזה מצד אחד מפריע לי כי זה גוזל ממני כוחות ואנרגיה שאין לי. וברור לי שזה לא נורמלי. אבל אם לא אעשה והבית יהיה "מבולגן" לשיטתי אז זה מפריע לי ואני כמו לא אהיה רגועה עד שלא אסדר, עד שהדברים לא יגיעו למקומם.
אז זה באמת נפש ומצב רוח מול כוחות פיזיים ושפיות.
תנסי להסתכל עלייך מבחוץ..
מה המחשבות שעוברות לך לפני?
אני חייבת שיהיה פה נקי אחרת זה יעלה לי בסטרס?
אני מרגישה כמו שיש עיניים שבוחנות אותי ואומרות לי כמה אני לא בסדר שהבית שלי מלוכלך?
אני רוצה שהילדים והבעל יגידו וואו אמא, כמה נקי?
תנסי לעלות על הרגעים שהחובה לנקות עולה בך וצוברת תאוצה.
זה ייתן לך הרבה מידע על הקולות הפנימיים שמתנהלים בתוכך, וגם מנהלים אותך.
נסי לחשוב מה את מרגישה כשהקולות האלה עולים.
האם את מרגישה מהר שחנוק לך ואת חייבת להשתחרר ולנקות?
את מרגישה אדרנלין בכל הגוף?
כדאי ממש להתבונן על מה קורה לך סביב זה. ההתבוננות נותנת יותר שליטה על מה שקורה ופחות פעילות על אוטומט
פעם בשבוע, זה יקל עלייך משמעותית.
אני לא חושבת שזה old, גם אצלי הרגש לנקיון מתעצם סביב ההריון והאחרי לידה (דווקא כאין לי כח לנקות וזה מתסכל ממש).
אני במכבי שלי
לא לקחתי דולה וקורס הכנה ללידה וקורס שינה לקחתי לידה קודמת ונשאר לי להמשך
איך הייתן מנצלות את ההטבות? יש לכן המלצות?
אם יש לך בקופה
זהה בכל הקופות והכלל הוא עד 4 הריונות, עד 2000 ש"ח להריון.
אם פתחת את הסל כבר בהריון הזה- אז אכן שווה לנצל אותו עד הסוף
אבל אם לא-שווה לך לשקול לא לפתוח בכלל
(תלוי עוד כמה "סלים" נשארו לך ועוד כמה הריונות את מתכננת...)
ולנצל אותו בהריונות הבאים כשיתעורר לך צורך
ואני אחרי לידה שניה
ככה שרוצה לנצל ולא בדיוק יודעת איך..
הוא עדיין קיים בשבילי, אף שכבר עברתי את המספר של ארבעה הריונות?
(האמת שעכשיו לראשונה הייתי אצל יועצת הנקה וקיבלתי החזר מהקופה. זה נחשב החזר במסגרת סל הריון ולידה?)
לאו דווקא ארבעת ההריונות הראשונים.
ואם קיבלת החזר על היועצת כנראה זה במסגרת הסל
זה צימרים מסוימים?
יודעצ להגיד לי איך זה עובד?
בכללית זה כל מקום נופש
מקבלים החזר חלקי
כל השאר מרגישה שלא צריכה.. חוץ מנופש שנשמע טוב
רק צריך לדאוג למצוא מקום וגם בייביסטר לגדול…
עשיתי סקירה מאוחרת
כמה קריטי לקבוע סוכר? הערכת משקל?
מוניטור משבוע מסוים?
אם אני מרגישה טוב ואוכלת טוב, בלי הרבה סוכר ממילא.. ואפי פעם לא היתה לי סכרת בהריון..
יש פה בנות שלא עשו את הבדיקות?
להקפיד על תזונה בהריון יותר מבד"כ כי זה כן יכול להועיל שאולי בסוף לא יהיה סכרת
ועדיין לעשות את הבדיקה...
והיא לא אמרה שזה בסדר לא לעשות (אולי רק חשבה בליבה..)
רק ציינה את החשיבה שבתזונה בהקשר לגורמי סיכון (בנוסף לגורמי סיכון נוספים)
אני רוצה לקנות דונה X בגלל השכיבה שלה, הדונות האחרות לא מגרות אותי בכלל מהבחינה הזו שהתינוק מכווץ לו שם בפנים והדונה החדשה נותנת מענה לזה.
אבל משומה אני רואה שיש כאלה שאחרי שבועיים מוכרות וזה גורם לי לתהות למה?
הבנתי שיש לה קצת באגם ולא הצלחתי להבין מה. היא כבדה יותר מהדונה הרגילה? היה גם משהו עם כרית הקטנה לתינוק שאמרו שזה לא נשלף.(נשמע קצת לא הגיוני אבל לא הצלחתי לבדוק את זה)
אז אשמח לשמוע ממי שיש לה מה היא אומרת על העגלה ואם היא מרוצה. ואם באמת עדיף אותה ע"פ הדגמים הקודמים שבהם לא הבנתי בכלל מה ההבדל....
תודה!
גם בדונה הישנה, לפי הכללים שלהם לא אמורים להוציא את הכרית. כנראה ככה הדונה עברה מבחני בטיחות.
לדעתי זו הסיבה שבדגם החדש הם קיבעו את הכרית כך שלא יוכלו להוציא אותה.
אמנם הטענות צודקות, הכרית באמת מאוד מצופפת את המקום לראש. אבל כנראה כך היא מגנה עליו בזמן תאונה חלילה.
ההבדל בין הדגמים הקודמים זה בלחצן שמגדיל את הידית. בדונה i (אם עדיין אפשר לקנות אותה בכלל) צריך שתי ידיים ובדונה + יד אחת.
ועוד משהו,
מכווץ לו שם בפנים - בדונה x הישיבה זהה למצב של הדונות הקודמות. רק אם הוא ישן, ונמצאים מחוץ לרכב, אפשר להשכיב. התנוחה הסלקלית, שהתינוקות מאוהבים בה, קיימת גם בדונה x.
וראיתי את הx אצל מישהי ברחוב וזה היה נראה לי הרבה יותר צר (מבחינת הרוחב שיש לתינוק לשבת), אז תבדקי את הנקודה הזו.
אני סופר מרוצה משלי, זה לא העגלה המרכזית שלי כך שלא מפריע לי שהוא מכווץ שם בזמן שהוא שם כי זה בדכ רק לזמן קצר, והוא גם מאוד אוהב את התנוחה הזו.
לגבי ההבדל בין i לplus אז כמו שרשמו יש את העניין של הידית, ונראה לי שהi יותר משודרגת מבחינת בטיחות (i זה איזשהו תקן שהוסיפו)
בן שנה ו 9 חודשים היום ☺️. מתוק מתוק מתוק וחכם. אבל הוא לא הולך. עומד והולך מסביב לחפצים אבל זהו. כבר כמה חודשים באותו סטטוס, אין התקדמות. מטופל בפיזיו בקופה וגם היא אמקה שזה יכול עוד לקחת זמן. בגלל שהוא חכם ומבין שהוא עלול ליפול יותר קשה לו.
ולי? עזבו את זה שצריך להרים ממקום למקום והוא כבד מאוד. אני רואה את הילדים בגן רצים, נהנים עם מגפיים ותיק על הגב וממש יוצא לי הלב. הילד המתוק הזה שחיכיתי ככ הרבה שנים מעוכב התפתחות ואין לדעת גם כמה זמן זה יקח
הפיזיו בקופה אמרה שגם אין מה לעשות עם זה כי שהוא יהיה מוכן זה יבוא מעצמו, אז כאילו נתקענו.
ממה החשש? הבן הגדול שלי הלך בגיל שנתיים וחודשיים ואני לא רוצה שזה ילך לכיוון הזה 😞
אחיינים שנולדו הרבה אחריו כבר הולכים והוא הרבה הרבה מאחור. עכשיו חורף והוא חולה הרבה כי הוא זוחל על הרצפה הקרה.
מה אני רוצה ממכם? כלום. אולי סתם פריקה
תודה לה' מליון פעם שהוא בריא ואין בעיות אחרות אבל גם זה מעיק ותקוע לי כמו עצם בגרון😞
אשמח שתפני אלי לאישי שארגיע אותך
לא רוצה פה כדי שלא יהיה אאוטינג
יש ילדים שלוקחים את הזמן וזה בסדר
גם הוא היה בשל להליכה עוד הרבה קודם, והיה ברור שמה שתוקע אותו זה הפחד, וגם היום הוא פחדן...אז זה מבאס לראות את כולם סביבו הולכים ואותו לא, אבל ממש עזר לי להסתכל על הדברים שהוא עושה וילדים אחרים בגילו לא עושים.
אז חיבוק! אני ממש מבינה את הבאסה...
כתבת בדיוק איך שהרגשתי עם הבת שלי לפני כמה חודשים.
גם לה היה עיכוב התפתחותי קל והפיזיו אמרה לי שהיא תתחיל ללכת מגיל מסוים ואז באמת שחררתי ולא ציפיתי שהיא תתחיל ללכת לפני.
אצלי לא היה קל מול חברות שילדתי איתן והבנות שלהן התחילו ללכת בגיל שנה כבר... אבל כששחררתי זה פחות הפריע לי
שאני איתו בחוץ בעגלה שואלים אותי מתי הוא יהיה בן שנה, ואז- מה הןא לא הולך?? וכל אחד עם הטיפים שלו
יאללה שחררו ממני כבר
כן , לוקח לו זמן והטיפים שלכם לא יעזרו, אז תודהכל מפגש כזה אני חוזרת הביתה בוכה. ואז בעלי משתף שגם אותו עוצרים בחוץ
בלי שום ייסורי מצפון! זה ממש בסדר...
ותשחקי איתו הרבה בעמידה, במטבח, ציור על הקיר, קצף על החלון כל מיני דברים שכמובן גם יחזקו אותו ואת הביטחון שלו בעמידה, אבל גם יהיו לך כל הזמן תזכורת לזה שהוא גדול ועומד לבד, ומשחק בעמידה, זה גם יכול לתת לך תחושה טובה
אז אמרתי שיש לה גמישות יתר וילדים כאלה מתחילים ללכת יותר מאוחר...
מזדהה עם הקושי מול אנשים.. זה באמת מתסכל, אבל כשאת תרגישי חזקה תראי שגם הם לא ירגישו בנח לחטט..
מתואמתנקודה מעשית - לי בזמנו הפיזיותרפיסטית בקופה אמרה שכדאי שנלך לריפוי בעיסוק, כי באמת היה נראה שהוא לא הולך מכיוון שהוא מפחד. בריפוי בעיסוק יש יותר כלים לעבודה, כמדומני.
לא הספקנו ללכת לזה ב"ה, אבל כותבת את זה לך, שאולי תבררו בכיוון הזה...
❤️
היא הדריכה אותך איזה נעליים בדיוק?
מה שקניתי לו היה דומה יותר למגפונים. נעל גבוהה עם תמיכה טובה בחלק האחורי
קניתי לבת שלי נעליים שבועיים אחרי שהיא התחילה ללכת וזה ממש קיבע לה את ההליכה... מאז היא הפסיקה לזחול לגמרי
הנעליים מעניקות להם תחושת ביטחון שהם יציבים על הרצפה.
והתחילה ללכת גם מאוחר אבל כן כבר בערך 3 חודשים הולכת חופשי אבל עדיין עצלנונה ולא מסכימה כמעט ללכת ברגל ולכן בכל מקרה מרימה כל הזמן או בעגלה..
קטע שאנשים שואלים כי מכירה מלא ילדים שבעגלה גם כשהולכים עד גיל שנתיים+..
וחיבוק! בעזרת ה' יסתדר בקרוב!
אני ממש ממש מבינה אותך! מאד מזדהה!
אז פשוט חיבוק! 🫂
היא בת שנתיים וכמעט חודשיים
אחיינים שלי בגיל שלה זה היה שיחות נפש כבר😅
היא עוד לא
משפטים של שלוש ארבע חמש מילים מקסימום
לא תמיד משתפת פעולה
לרוב רק אני ובעלי מבינים מה היא אומרת
וכן
אנשים שואלים
וכן
זה מבאס לראות ילדים אחרים
אבל וואלה
אני מאןהבת בה קשות מידי בשביל שזה יפריע לי😅
מסתכלת על דברים אחרים שהיא מראה הבנה גבוהה ועל דברים חזקים בה ושואבת מהם כוח
חיבןק!🥰❤️
את אמא מדהימה
ואת נותנת לו קרקע יציבה להתפתח עליה
זה מה שחשוב😘
זה גיל שגם צירוף של שתי מילים הוא סבבה לגמרי
אז מה אם היו לך אחיינים מתקדמים בהגזמה
זה היה נשמע מההתחלה שלך שהיא לא מדברת
מה שאת מתארת ממש לא נחשב עיכוב, שלוש ארבע חמש מילים במשפט זה מדהים
אחיין שלי בגיל שנה ו10 כשהם יצאו פעם מהבית לרכב והכניסו אותו לכיסא אמר להם בקול מזדעק ׳אמא, אבא! שכחתם חגור אןתי!!׳😝
וגם אני רואה ילדים של חברות
מספרים על הגן
אומרים שמות של חברים
מה אכלו
היא לא שם
לטווח הנורמה הוא מאוד רחב.
כן מצפים בגיל הזה למשפטים (לא בהכרח תקינים תחבירית, אבל כן צירופים של 2-3 מילים לפחות), וכן בדרך כלל מתחילים לראות התחלה של הטיות (זכר/נקבה, פעלים בזמנים שונים - לא תמיד זה יהיה מדויק אבל זה כן מראה התחלה של למידת כללי השפה).
זה שיש ילדים שהן כמה צעדים קדימה זה מהמם, אבל זה ממש לא אומר כלום על מי שלא מקדים.
וגם זה שרק אתם מבינים אותה זה בסדר גמור בינתיים. לקראת גיל 3 מצפים שהילד כבר יהיה מובן לכל אחד (גם אם יש עוד הגאים בודדים שלא נהגים כמו שצריך). אבל בגיל שלה זה ממש בסדר.
אני יכולה לספר שאחותי הגדולה היתה ממש מהמקדימים - התחילה לדבר (וגם ללכת) בגלל מאוד מוקדם, והתקדמה עם זה מאוד מהר.
ואני שנולדתי אחריה לא הייתי כזאת. הייתי יותר קרובה לנורמה. ולעומתה זה היה נראה ממש מאוחר. אבל זה היה לגמרי תקין.
אין לזה שום משמעות להמשך. ב"ה שתינו גדלנו עם כשרונות וחכמה. אני חושבת שהדבר שהיא באמת משמעותית יותר טובה ממני עד היום זה בקליטת שפות חדשות (למרות שגם אני עשיתי 5 יחידות אנגלית עם ציון טוב, אבל זו כנראה הבגרות היחידה שהציון הסופי שלה יותר גבוה משלי, אני הייתי ה'חננה' והמשקיעה בלימודים...).
תקין שילד ששומע ולומד כמה שפות יהיה לו קצת עיכוב שפתי.
נשמע דווקא שהיא מאד מפותחת אם אין ככ עיכוב..
אכן יש סביבה שלוש שפות (אחת אני אחת בגן ועוד אחת שפשוט המשפחה של בעלי מערבבים כי הם לא ישראלים)
ועדיין
לא כל אמא שרואה אותה בגינה או גננת שמטפלת בה בהתחלה יודעות את זה וכן כבר יצא שלנו אליי שהיא מדברת לא ברור וכזה
אמא שלי הלכה איתה לפיזיותרפיה, והיא הסבירה לה שבגלל שהילדה מבינה שזה מפחיד ללכת, כל פעם שהיא עושה צעד ואנחנו מתלהבים, זה עוד יותר מפחיד אותה.
העיצה שלה היתה לגרום לה ללכת ולהתעלם מזה.
היינו שמים שני כיסאות עם חפצים ומביאים לה להעביר חפצים מאחד לשני ולאט לאט מרחיקים את הכסאות אחד מהשני.
כשהמפתח זה לא להגיב לזה שהיא הולכת. להתעלם ולא להתלהב.
הפיזיו אמרה לי שכשהיא עושה שניים שלושה צעדים לפרגן לה, ככה כמה פעמים ואחר כך שבוע לא לדבר בכלל בכלל על הליכה, שום מילה, וזה עבד אחרי שבוע התחילה ללכת חופשי
כל אחת בעניין שלה.
לי יש ילדה אחת שבקושי דיברה, וכל החברות במעון פטפטו כמו חבורת זקנות ואני כל פעם התכווצתי בליבי כשראיתי אותן...
וילד אחד שהיה מפחד בגיל ממש גדול להתנדנד, לטפס, דברים בסיסיים שעושים בגיל 4 הוא לא היה מסוגל בגלל משהו שקשור לוויסות חושי ואיזון או ווטאבר... וחברים שלו מטפסים כמו חבורת קופים במתקנים והילד שלי עולה דרגה אחת בסולם וצועק לי ''אמא! תראי אותי!!'' מאושר שהעז ואני... מכווצת...
ויש אמהות שרואות ילדים אחרים ממושמעים, מנומסים והילד שלהן רק צרות עושה, זורק דברים, צועק, בוכה... בטוחה שגם הן מתכווצות...
כאלה אנחנו.
עושים השוואות,
עסוקים באחרים מה יש להם יותר,
מה יש לנו פחות.
זו עבודה קשה, להתמקד בעצמנו ולא לפזול החוצה. מה שיש לילד שלי כרגע, זה הכי נכון ומדוייק לו, כי זה מה שהקב''ה זימן לו. ככה הוא צריך לעבור את מסלול חייו, מפוחד ולא הולך בגיל שנה ותשעה חודשים. אני יודעת שזה מכניס ללחץ, וזה גם מביך לפעמים, ומדאיג... אבל באמת זו עבודה לזכור שאבא שלו, הקב''ה, רוצה את הכי טוב בשבילו, גם אם הטוב הזה נראה לא משהו בכלל ....
חיבוק גדול!!
ושלא תטעו- הוא ה---ילד של הבית!! כולם משוגעים עליו ברמות הזויות, ממש שובה לב. רק הקטע הזה תקוע כמו עצם בגרון ונפתח לי כל פעם מחדש
אצלי הוא נכנס למעון שיקומי
גם סיפור דומה
ואני ככ שמחה
ככ מוריד ממני עול
של לרוץ מטיפול לטיפול
ממליצה לנסות לבקש מהתפתחות הילד 🙏💞
לא יודעת אם זה טוב או לא, אבל לא עומדים בקריטריונים של זה
גם הפיזיו בקופה לא המליצה כי אמרה שבמעון רגיל הוא לומד דברים חדשים, והוא לא מתאים לשיקומי
האמת שהייתי רוצה כי יודעת שזה היה מקדם אותו וגם עוזר לי בריצות איתו אחה"צ- אבל אם היא המליצה אז מי אני
בעיה בשמיעה גורמת לחוסר איזון
וכאן פחד
או מיישוב סמוך שיסכימו לעשות משלוח לשם?
תודה יקרות❤️
עדיין אין לי איחור במחזור, הייתי אמורה לקבל היום.
אתמול בבדיקת הריון ביתית יצא פס חלש, היום קצת יותר חזק
ובבדיקת דם היום יצא בטא 14
לעוד מישהי קרה והיה הריון תקין?
יכול להיות שהבטא נמוכה בגלל שעשיתי את הבדיקה מוקדם מדי?
מחכה להריוןשהוא חלק ממפגש של כל העובדים, היא אמרה משהו נכון מאוד, חזק מאןד, אבל גם קצת מלחיץ...
היא אמרה שילדים מגדירים את עצמם דרך המעגלים בחייהם - מעגל משפחתי, מעגל חברתי, מעגל בית ספרי - צוות בית הספר, מעגל קהילתי ומעגל מדיני.
אני חושבת על הדברים (הנכונים מאוד!) ותוהה לעצמי - וואו, כמה אחריות יש לנו בתור הורים... אם הייתי חסרת סבלנות / קצרה / לא הייתי מספיק קשובה ברגע מסוים - דבר העשוי לקרות לכל בן אנוש - עד כמה אני משפיעה על הילדים שלי בתפיסת העצמי שלהם? איך אני יכולה להבטיח שיפתחו תפיסה עצמית בריאה, בזמן שאני עצמי עושה טעויות? כמה זה מלחיץ, כמה זה גדול, כמה אחריות... איך אפשר להתמודד עם הידיעה שיש לי אחריות כל כך גדולה על הכתפיים? מקווה שהבנתן את הנקודה, ויותר מאשמח לקרוא את התובנות החכמות שלכן, נשות הפורום הנפלאות.
(מקווה שהייתי ברורה בניסוח שלי... כתבתי באופן די אמוציונלי)..
בחיים - כדי שההגדרה העצמית שלהם לא תושפע רק מהמעגל המשפחתי, שעלול להיכשל לפעמים בלשונו...
ובכל זאת - המעגל המשפחתי הוא באמת העיקרי. וזו באמת אחריות.
אבל כמו שיש לנו אחריות להגדיר את הטוב בחייהם של הילדים שלנו, כך יש לנו את האחריות להגדיר את העובדה של הכול מושלם בחיים, ושכן - כל בן אנוש, כולל הם עצמם, יכול ליפול ולהיכשל לפעמים... והחוכמה היא לקום משם.
ולכן גם כשאנחנו נופלים בתפקוד ההורי שלנו - העיקר הוא שנקום משם ולא נישאר בביצת הייאוש של הנפילה. וכך נלמד את הילדים שלנו שנפילות קורות וזה בסדר, ונלמד אותם גם איך לקום מהנפילות...
היא לא מתוך אחיזה במושלמות. היא מתוך התנהלות בריאה של למידה ושיפור.
החוסן נבנה לפי הרוב.
נכון שלוקח הרבה זמן לבנות וקל לפרק, אבל לא כל צעד אחורה מביא להתמוטטות.
הדרך להתמודד עם האחריות היא החובה ללמוד ולהשתפר כל הזמן. לא רק לימוד תאורטי מתוך ספר/ סדנה אלא גם מתוך התבוננות בתוך הבית. למשל לסכם מה היה השבוע. שיפור/ שימור. ניתוח מצבים מסויימים מה הוביל למה, מה היה יכול להיעשות אחרת.
שיחה פתוחה עם הילדים מה טוב בבית ומה היו רוצים שיהיה אחרת (בגיל מתאים)
לא לפחד לבצע שינויים והתאמות מתי שנצרך.
ועם זאת להיות בטוחים בהובלה שלנו, שגם היא יונקת מהמקורות שלנו (ההורים, הקהילה, מורי הדרך, הנהגה, היסטוריה, ייעוד כו)
להתחזק בתפיסה שהילדים נולדו לנו לא במקרה. אנחנו ההורים הכי טובים לילדים שלנו.
זה לא סותר את כל מה שאמרתי על המחוייבות שלנו ללמידה והשתלמות מתמדת, אלא משולב זה בזה.
ולטעות. להראות שאפשר לתקן.
אני מאוד מאמינה בזה שאנחנו ה'אורים ותומים' של הילדים שלנו, אבל זה לא אומר שאם טעינו - אוי ואבוי ואין דרך חזור
תמיד אפשר לתקן ולשפר.
אני חושבת שצריך הרבה התבוננות וכנות עצמית בתהליך כזה ונכונות לעבור תהליך
מה הכוונה לתהליך.. איזה תהליך את חושבת שצריך לעבור בהקשר הזה? את מתכוונת לתהליך מודע, או לתהליך שקורה תוך כדי החיים?
אשמח שתחדדי, רק אם מתאים לך כמובן ❤️
לפתח ענווה ולהתבונן ולשאול את עצמי מה אני רוצה שהילדים שלי ייקחו ממני ומההורות שלי, וגם מה הצרכים שלהם הנפשיים והרגשיים כל אחד בפני עצמו והאם אני כמו שאני היום מצליחה לספק את זה. אם אני חושבת שזה בסל הכלים שלי או לא, כמה אני מוכנה להתאמץ על זה, האם אני דוגמה אישית למה שאני רוצה שהם ייקחו ממני
אבל בלי להלקות את עצמי.
אם לא - אז לפתוח את הראש לשינוי
פסיכולוגית אמרה לי פעם רעיון מעניין.
כמעט כל טעות בהורות בריאה היא סבירה ויש לה מקום אם אפשר לדבר עליה אחכ.
גם אם צעקתי, התעלמתי, בחרתי תגובה לא נכונה ועוד- אפשר לפתוח את זה אחר כך בכנות. לדבר על זה. להתבונן בגורמים לסיטואציה ולבדוק מה אפשר לעשות יותר טוב בפעם הבאה.
ההורות הרבה יותר רגועה ככה. המצפונים מתקטנים. והקשר והאמון נבנים.
אחת המתנות שאני יכולה לתת לילדים שלי היא ללמוד הכרה בטעויות בכנות ופשטות, לקיחת אחריות ובניה נכונה להבא.
אכן כשלים וטעויות הוריות זה דבר משמעותי, אבל הורה יכול ללמוד מטעויות ולצמצם אותן, ככה גם הוא פחות טועה וגם הילד רואה שאפשר לטעות וללמוד.
אם הורה טועה באופן יומיומי ואינו מכיר ולומד מטעויותיו, הילד בוודאות נפגע וסוחב איתו את ההשפעות לאורך שנים.
אני כילדה גדלתי עם הורים שהתקשו להכיר בטעויות שלהם ובוודאי לא למדו מהן, לקח לי הרבה שנים להשתחרר מההשפעות השליליות הללו.
כהורה אני פתוחה לביקורת עצמית וביקורת של בעלי/ הילדים, כדי להכיר בטעויות ללמוד ולהשתפר. אני רואה כבר תוצאות חיוביות על הילדים הגדולים.
מבחינת ההורות אני מנסה ללכת על עבודות שלא יגרמו לי לסטרס שיצא על הילדים...
שאר הדברים באמת מזכיר כמה חשוב להיות נתונים בזה שיהיה להם טוב
לחשוב עליהם
ןלהתפלל....
לא הכל בידינו
אבל מה שכן צריך לנסות כמה שאפשר...
כהורה צריך מודעות לעניין ורצון לתקן את עצמנו במידת הצורך ללכת לטיפול אישי על מנת שההורות שלנו תהיה יותר מתאימה לילדים
גם שילוב של הדרכת הורים שמתאימה להווי המשפחתי
גם אני בתוך זה ולעולם אני לא אגיד על עצמי זה מה שיש שיתמודדו אני אשקיע את המאמץ לשנות את עצמי לכיוון טוב לא הכוונה באופי אלא להשתנות ביחס להתניות בהרגלי החיים שלי כדי שילדים יהיה טוב הם דור העתיד ועלינו מוטלת האחריות
מאוד מסכימה עם מה שהפסיכולוגית תיארה ואנחנו לגמרי הולכים עם זה גם בתור מבוגרים וצריכים הרבה פעמים להשתחרר ולצמוח משם.
אני מאמינה שתפיסת הערך העצמי של הילדים שלנו מאוד מושפעת מהתפיסה שלנו על עצמנו, יחס לכישלונות לדוגמא.
אני משתדלת להכניס את האמון של הקב"ה לתוך מעגל הערך העצמי - את השליחות המיוחדת שהוא נתן לכל אחת נשמות של הילדים שלי, וכמובן גם לי עצמי וככה אני גם מתייחסת לעצמי, מנהלת את הבחירות שלי- סדר עדיפויות וכו'..
חלק מהשליחות שניתנה לי זה לגמרי גם תיקון החסרונות שלי, אלה שנולדתי איתם והדפוסים שהצטרפו אליי, זו הלמידה שאני עושה כאן בעולם.
זה שיש לי חסרונות לא פוגם לי בערך - אלא חלק בלתי נפרד מהייעוד שלי, כי בתוך החסרונות עצמם יש מתנות
כשמנתקים את החסרונות והמעלות / את התוצאות, מהמהות הפנימית (במובן הטוב של הניתוק- הטמעת התחושה שיש לי ערך בלתי תלותי שלא מתלכלך משום מעשה), ובאותו אופן מתייחסים גם לפגמים הטבעיים שיש לילדים לסביבה וכו' בונים ערך יציב יותר.
ככל שההורה יותר חי את הדברים האלה וככה הוא חווה את המציאות שלו זה נותן קרקע טובה לצמוח ממנה כולל ליפול ולקום.
יש לי אפשרות כהורה לתת את המתנה הזו לילד - ושם אני אשים את כל הכח שלי, לתת לילד את החוויה וההבנה שהוא כאן כשליח של טוב בעולם ויש לו אוצר בפנים, והוא משמעותי מאודדד, זה יותר מאשר חיזוק תכונה כזו או אחרת (שגם זה נצרך מאוד- כי שם הטוב שהוא יורד לפרטים- שם האוצרות שלו מקבלים ביטוי).
זה מאוד רחב ויצא לי קצת לא רציף כי כותבת תוך כדי הסחות דעת. אבל הנקודה היא שמעבר ללעשות טוב לי ילדים שלנו, ההנחות יסוד שלנו בקשר לעצמנו ולעולם חשובות מאוד.
אני בתחילת חודש תשיעי (הריון שני) ובימים האחרונים פתאום הבטן צנחה, אני גם רואה את זה בעין וגם מרגישה שהכל נמוך יותר והצרבות נעלמו, וגם יותר קל לנשום
זה אומר משהו או שזה סתם קטע של חודש תשיעי? וואלה פחות מתאים לי בשבועיים הקרובים חחחח
רקאניאחרי לידה ועוד כמה זמן המקווה..
חיכנו הרבה זמן לילד (עברנו הפלות בדרך..) וב"ה סוף סוף האוצר הזה הגיע!
אני מניקה חלקית ואני מפחדת לקחת אמצעי מניעה כדי שלא ידפק לי הגוף כי גם ככה עד שלקח לנו זמן להיות בהריון..
אני רוצה בע"ה להיות בהריון עוד איזה שנה (אולי חצי שנה, עוד מתלבטת על הכוחות שיש לי)
אני יקבל מחזור בגלל שאני מניקה חלקית?
מה אני יכולה לעשות כדי למנוע הריון לתקופה הקרובה בדרך טבעית כביכול?
וזה לא ידפוק לי את האפשרות אחרי זה להכנס להריון..?
לדפוק את האפשרות להיכנס להריון
אם הכל בסדר תוך כמה חודשים מהפסקת המניעה אפשר להיקלט
עבור ילד בכיתה א׳
יש לנו משחק כרטיסים: יש תמונה והוא צריך להניח את האותיות לפי התמונה (נגיד מצויר תות הוא צריך להניח ת' ו' ת'), או אות פותחת וזה פחות מעניין אותו
אז
רעיונות למשחקים כאלה שאפשר להכין בבית או להדפיס וכו'.. אולי זה גם ידרבן אותו להכין ביחד וככה נצליח ללמוד.
כל 'רביעייה' מורכבת מחלקי מילה - למשל הפ, ת, עה (שלושה כרטיסים, שביחד יוצרים את המילה הפתעה).
ומשחקים כמו ברביעיות ("יש לך עה?" הרעיון הוא לקרוא את חלקי המילה לפי הניקוד).
חשבתי באמת להכין משחק כזה שיהיה לנו בבית, כי הוא באמת טוב...
דוגמה:
כתוב סיפור בעברית על שני ילדים שיוצאים לטיול עם כלב.
באורך 4 משפטים קצרים, המותאם לגיל 6.
תוצאה:
נֹעַם וְתָמָר יָצְאוּ לְטִיּוּל בַּיַּעַר עִם הַכֶּלֶב שֶׁלָּהֶם, גּוּרִי.
גּוּרִי קָפַץ וְרָץ אַחֲרֵי פַּרְפַּר צִבְעוֹנִי.
פִּתְאוֹם הֵם רָאוּ מְעָרָה קְטַנָּה מְלֵאָה בַּאֲבָנִים נוֹצְצוֹת.
"זֶה הָיָה טִיּוּל קָסוּם!" אָמְרָה תָּמָר וְחִבְּקָה אֶת גּוּרִי.
דוגמה:
כתוב סיפור על חברות בין שני ילדים. באורך 4 משפטים
תוצאה:
אִיתַי וְיוֹנָתָן שִׂחֲקוּ כָּל יוֹם יַחַד בֶּחָצֵר.
יוֹם אֶחָד יוֹנָתָן נָפַל וְנִפְצַע בַּבֶּרֶךְ.
אִיתַי הֵבִיא לוֹ פְּלַסְטֵר וְעָזַר לוֹ לָקוּם.
מֵאָז הֵם חֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁתָּמִיד עוֹזְרִים אֶחָד לַשֵּׁנִי.
בהתחלה צריך לדייק את הבקשה אם משהו מראה לך לא קולע, בהמשך הצאט כבר "מכיר" את ההעדפות.
התוצאות בצאט לא מנוקדות, מעתיקים את התוצאה לכלי נקדן.
עוד דוגמה:
כתוב סיפור כל ילדה שמשחקת עם ארנב
תוצאה:
אֵלָה מָצְאָה אַרְנָב לָבָן בַּגִּנָּה שֶׁלָּהּ.
הִיא שִׂחֲקָה אִתּוֹ בְּמַחְבּוֹאִים בֵּין הַשִּׂיחִים.
הָאַרְנָב קָפַץ בִּזְרִיזוּת וְהִיא צָחֲקָה בְּקוֹל.
בְּסוֹף הַמִּשְׂחָק, הִיא נָתְנָה לוֹ גֶּזֶר וְהוּא זִנֵּק בְּשִׂמְחָה.
שימי לב בדוגמה השלישית כבר לא דייקתי את הבקשה, אבל הצאט כבר "ידע" מה האורך הרצוי.
תמיד אפשר לבקש משפטים יותר קצרים, עם יותר פרטים או פחות.
עוד הערה: אצלי השמות של הילדים כבר קולעים לשמות שהייתי רוצה, בהתחלה השמות היו בסגנון אחר, ביקשתי להחליף את השמות, עד שהתקבע על השמות בסגנון הזה.
דוגמה לתיקון:
כתוב סיפור על ילד שאהב לקרוא
תוצאה:
יואב אהב לשבת בפינה השקטה ולקרוא ספרים.
הוא דמיין שהוא גיבור שמציל נסיכות ומגלה אוצרות.
יום אחד הוא מצא ספר על כוכבים ולמד שמות של קבוצות בשמיים.
בלילה הוא סיפר למשפחתו והראה להם את כל מה שגילה.
המשך השיחה שלי:
כתוב סיפור קצר יותר והוסף את תגובת ההורים.
תוצאה:
יואב אהב לקרוא ספרים לפני השינה.
יום אחד הוא סיפר להוריו על כוכבים שקרא עליהם.
"אתה מלמד אותנו דברים חדשים!" אמרו ההורים בגאווה.
יואב חייך והמשיך לקרוא בשמחה.
כתוב בדיחה קצרה לילדים קטנים שכיף לקרוא
תוצאה:
למה התרנגולת הלכה לבית הספר?
כי היא רצתה ללמוד לקרוא "קוּקוּרִיקוּ"!
כתוב בדיחה מצחיקה לילדים.
תוצאה:
מה עושות פרות כשהן משתעממות?
מפעילות את ה-מוּזִיקָה!
עד לפני חודש מנעתי עם נוברינג. בחודשיים האחרונים התופעות לוואי היו נוראיות (הרגשתי בהריון בלי הריון)
אז כבר אמרתי שגם אם זה לא ממש הזמן שאני רוצה להיות בהריון אז עדיף הריון מתחושות הריון ללא הריון.
קצת פחדתי להכנס ישר להריון, אבל אמרתי שלוקח לגוף זמן להתאפס והיינו עם שקפים.
עכשיו שוב פעם נתקלתי בפחד ממש חזק מהריון חדש.
ההריון הקודם ב"ה היה ממש קשה. הייתי מושבתת רוב ההריון ועברתי הרבה...
יצאתי קצת בטראומה מההריון...
אני רוצה הריון חדש מתישהו בעוד כמה חודשים בע"ה. אבל אני מ-פ-ח-ד-ת!
כל כך טוב להרגיש טוב.
מה אני רוצה ממכם?!
לא יודעת בדיוק.
אולי לפרוק
אולי הבנה
רעיון מה אפשר לעשות??
(אנ לא רוצה למנוע לעוד הרבה זמן. אבל לא רוצה הריון לפחות ב2-3 חודשים הקרובים)
ואם יש למישהי רעיון למטפלת/ דולה באזור ירושלים שיכולה לעזור לי לעבד את ההריון הקודם. אשמח גם. אבל אני מחפשת מישהי שיש לה הכשרה לטיפול וגם ממשיקה לתחום הזה של לידות והריונות וכו...
חוזרת לניק שלי לעקוב...
שאמצעי מניעה לא מתאים הוא לא סיבה מספיק טובה בעיניי להיכנס להריון
בטח לא אם את חווה קושי מול החוויה
עברתי משו דומה, אבל ידעתי שאם אכנס להריון זה יכול לעשות לי ממש רע. מכל מיני סיבות.
יש עוד אמצעי מניעה
במקומך הייתי מחכה לעיבוד ולרצון
אבל מקפיצה
בהתחלה חישבתי ימי פוריות ונמנענו בזמן הזה...
עכשיו הריון שני אבל האמת שגם קשה מאוד, אז לא יודעת מה להגיד לך. מחכה כבר להיות אחרי הלידה....
אחרי ההריון הקודם הרגשתי הקלה גדולה ובמשך הרבה זמן לא יכולתי לחשוב על הריון נוסף. כל דבר בזמן שלו....
כמה מזדהה איתך
חיבוק גדול גדול
עד יכשיו לא מנעתי באמת כי הרגשתי זוועה עם המניעה שניסיתי עד כדי שפחדתי לנסות עוד סוגים ולהרגיש כמו בהריון מזעזע והסתמכתי על הנקה כי העדפתי כבר אפילו להכנס להריון
עכשיו אני חייבת לקפוץ למים
האמת שעוד לא הצלחתי
עד שאני מרגישה טוב!
כבר שנה שלא הכרתי את עצמי מפחדת להרוס את השיקום
אז חיבוק גדול
כבר שקלתי לבטל אבל המורה עודד כן ...
היה חלק בלי התערבות אחת והכשיל אותי כי רשם שהתערב ..
מאיפה הביא את זה?
סתם התאמצתי ....
לא ממהרים להעביר טסט ראשון היום, זה לא כמו פעם..
כמובן שיש הרבה מקרים שכן עוברים טסט ראשון , אבל הם לא ממהרים לתת בגלל כל התאונות בכבישים וכו , אז הם יותר מקשים.
זה מבאס ממש אבל אל תאשימי את עצמך💞
אותי העבירו רק ברביעי, ותמיד מחדש לקחתי קשה לא הבנתי על מה הכשילו, מקווה שתעברי הרבה לפניי
היה אומר משהו אחר הגיוני יותר
ואני צריכה את הרכב כמו אוויר
והיום בגלל שמצולם אז הרבה יותר קל לערער
כשאני נכשלתי בטסט לא היו מצלמות, והמורה אמר שאין שום עניין לערער, כי זה מילה שלי מול מילה שלו, אבל אם יש מצלמה אז אפשר לראות מה קורה.
המורה שלך ידע הכי טוב
שלי אמר שעל רוב הערעורים הם לא מסתכלים.
וחיבוק, אני ממש ממש מבינה אותך, אני ממש עברתי סרטים עם הנהיגה (ב"ה עברתי טסט לפני חמישה חודשים).
היום הטסט מצולם
אם לא התערב, יראו בהסרטה שלא התערב.
ושאת מערערת צופים בטסט
אז ברוררר שתערערי
אין לי ביטחון כזה לשבת ולומר מולו טעית
ואין מי שיבוא איתי....
זה מול מחשב, את צופה בכל הטסט, את יכולה לעצור באמצע ולסמן הערות איפה שנראה לך שהוא הכשיל אותך ובסוף יש אפשרות לכתוב מלל כללי.
אם הוא לא התערב באמת אז זה די פשוט להוכיח את זה כשצופים בסרט.
זה אחר כך עובר לבדיקה של בוחן אחר ואת מקבלת תשוב תוך כמה ימים.
לדעתי שווה לנסות לערער אפילו בשביל ההרגשה שלך
כמו שלא ויצרת והלכת במצב לא פשוט לטסט
את תגישי עירעור ובע"ה יקבלו אותו
ימים עמוסים שכל יום קורה משהו חדש
לפחות היה לכיוון טוב קורה
אבל הכל לא נראה טוב ומלחיץ ודורש ומעייף וילדים דורשים את שלהם ובצדק ולא מקבלים אז לוקחים בדרכים אחרות ואין לי מושג איך תיכנס לפה שבת
