אוף אני ממש מרגישה את מה שהגננת אמרה
שחסר לילדה גבולות
תקופה קשוחה .. אני בקושי מתפקדת עם ההיפראמזיס אבל
מכריחה את עצמי לעשות הכל
משתדלת לא לשקוע .. והיא מאבדת את זה
בת 5 התחילה גן חדש .. אמא בהריון
שלא מתפקדת ובדרך אחות
יש רגעים שהיא מדברת ומתנהגת לא תורם גיל
כאילו יש לי בבית מתבגרת וזה מתיש אותי אני לא במצב לנהל משא ומתן על כלום עם אף אחד! אני יודעת שזה חיקוי של ילדות מהגן .. כי ככה אמרה גם הגננת (לשם שינוי הסכימה איתי)
אני חייבת שינוי לפני שיהיה מאוחר מידי מאיפה מתחילים בבקשה😩
הוצאתי אותם מוקדם מהגן כמו שביקשו
הבאתי ארוחת ערב
וכמובן חטיפים
הלכנו ליצירה
ולגינה
אז למההההה
למה אני מקבלת התנהגות כזאת מגעילה וחוצפנית
למה???
צעקות, חוסר סבלנות, חוסר הקשבה
מגיעים הביתה ולא רוצה להתקלח
לא רוצה להוריד נעליים
לא מקשיבה
לא מגיע לך כלום
באמת שנמאס לי
מבינה אותך מאוד, זה כל כך לא נעים להרגיש את התחושה הזו של "כפיות טובה".
כשיתאים לך, כן מציעה להפריד בין הדברים.
את עושה עם הילדים דברים נעימים כי את אמא שלהם, וזה לא קשור לגמול בצורת התנהגות שלהם אחר כך.
וזה בסדר גם לא להוציא אותם מוקדם, או כן. ולעשות יצירות או שלא, בהתאם למה שמתאים לך.
אבל זה לא קשור ליחס שלהם
מאמינה שיש להתנהגות שלהם סיבה, אבל יותר נכון לבחון אותה בנפרד ולא ביחס למה שעשית או לא עשית לפני כן
המקוריתאם יורשה לי - לא כתבת מה גיל הילדים - אבל סיטואציות כמו שאת מתארת (הכנה והשקעה למול תגמול בהתנהגות טובה) לרוב איננה תואמת מציאות עם ילדים קטנים
כי הם לא יודעים לעשות את ההקשר בין - אמא שלי קנתה והכינה וטרחה וכו.. לזה שהם צריכים עכשיו להיכנס יפה למקלחת. השיקולים האלה לא משחקים אצלם תפקיד. בטח אם לא תיאמתם ציפיות מראש. (וגם כשכן, לוקח זמן להרגל להיטמע אם בכלל, כי ככה זה ילדים. )
ואם לומר את האמת..? זה מעיד על ילדים עם התפתחות נורמטיבית, שמרוכזים בעצמם ולא מרצים (מלשון ריצוי).
אני כן חושבת שהעבודה צריכה להיות אצלך. בציפיות *שלך* מולם
ואם את מרגישה שהיציאה רוקנה אותך ואין לך כח לרדוף אחריהם אחכ למיטות מקלחות וכו - אז תקצרי את היציאה למשל או שתעשי הטרמה ואולי זה יעזור
יצירה בחוץ וגינה
רוב הסיכויים שאין לילדה כוח להוריד נעלים ולהתקלח
ללכת ולחזור מהגן זה כבר מעייף
אם עושים אטרקציה נוספת אז בטוח עייפים
אפשר לותר על מקלחת
אפשר לגייס סבלנות עודפת כדי לעזור לה להתארגן ולהתקלח
אבל חבל לצפות למשהו אחר כי הוא לא יקרה
לכן אנחנו כמעט ולא יוצאים אחרי החזרה מהגן, כדי להתארגן בנחת עם מקלחת וארוחה וגם כי ללכת לגן זה מספיק תעסוקה ואפשר אח״כ להתעסק בבית במה שיש.
הוא לא נגדך, הוא בעדו
הוא לא עושה "לך", פשוט אין לו כוח
יום ראשון זה יום הכי מעייף בשבוע
גם לילדים וגם להורים
הם מתנהגים נורא ביום ראשון כי הם פשוט עייפים
לדעת את זה מראש ולהיערך בהתאם
וכל הכבוד לך על ההשקעה את אמא מהממת
מחבקת אותך מרחוק .. מבינה אותך
לפעמים זה מרגיש שילדים הם כפויי טובה .
אני ממש מרגישה את זה שחינוך הילדים
זה נושא מאתגר וקשוח ומתפללת בכל רגע להשם שיתן לנו כוחות 🙏🏻
ילדים הם יצורים חמודים אבל
הם תמיד יהיו עסוקים רק בעצמם
לרגע לא חושבים עלייך איך את מרגישה
וכמה טרחת עבורם
ואיך יצאת מגדרך כדי שיהיה להם נעים,
הם פשוט סביב עצמם.
ככה זה הטבע של הילדים.
הערכה,
ראיית האחר-
זה שייך לגיל אולי 17-18
אגב, פעם למדתי איפשהו שכתוב ''בן 18 לחופה'',
כי זה הגיל שאדם מסוגל לקחת אחריות על הזולת ולא לראות רק את עצמו.
את מצפה הרבה יותר מידי מגיל גן.
אל תעשי להם טובות כדי שיעריכו אותך כי הם לא יעריכו בכל מקרה....
אני הייתי עם חום גבוה, גוססת לי במיטה, אני חצי מתחננת שיעזבו אותי לנפשי ויתנו לי לנוח, בסדר אמא. אחרי כמה דק', דפיקות בדלת, צרחות- אמאאא... הוא לקח לי את זה! ואני מדברת על ילדות ביסודי. והן ילדות טובות, יודעות להגיד תודה, ומנסות לעזור לי. אבל ברגע האמת הן רואות רק את עצמן.... מה לעשות, זה הגיל.
זה שהם מכבידים עלייך, זה לא מתוך חוסר הערכה, זה מתוך זה שהם עסוקים בעצמם... הם עייפים מותשים ואף ילד נורמאלי לא יגיד לעצמו, ''אני באמת עייף, אבל אמא שלי כפרה עליה כ''כ פינקה אותי היום שמגיע לה שאני אקשיב לה ואכנס מהר למקלחת.... ''
2. יש מצב שמתחיל שיניים או שזה שלב התפתחותי? הוא לא מפסיק להכניס ידיים לפה
אומרים לי "ידעתי"?
אם יש פה עוד מישהי שמפריע לה, אשמח לשמוע מה בדיוק מפריע בזה ולמה.
בעלי לא מצליח להבין אותי, אז בא לי לפחות פה הבנה...
ממש.
@בארץ אהבתי בזכותך החלטתי לספר לחמותי בשלב מוקדם מאוד. העדפתי להיות אני זאת שמספרת לה גם אם זה עוד לפני הדופק ולא לקבל תגובה של "ידעתי" כשאני מחכה עם זה עוד קצת.
היא כמובן שמחה, גם מהבשורה וגם מהעובדה שבחרתי לשתף בשלב כל כך מוקדם.
עם הגיסות אתמודד בע"ה
או שאשלח את בעלי להגיד 
ולשים כל הלילה בסיר בישול איטי?
זה נשמע שזה עלול להפוך לגוש בצק...
עדיף חיטה/ אורז מלא
זוועה 🙈
אבל אולי כי המצאתי מהראש
ויש שמתים עליו
עוף תפוח אדמה ומקרוני
אמאלה זה היה טעים!
אף פעם לא הכנתי
הבת שלי בת 10 עם חום, החום ממש עלה והייתי חייבת להביא לה משהו להוריד אותו
היא גם היתה נראת ממש לא טוב.
אקמול רגיל היא לא הסכימה, בסוף קניתי לה אוויל בטעם ענבים. היא לא כ"כ הסכימה, אחרי הרבה שכנועים בסוף לקחה והקיאה.
מה עושים במצב כזה?
היא הסכימה לקחת נר אבל זה כאב לה.
אפשר מלכתחילה לחצות ל2, וראיתי שעם מעדן או יוגורט לפעמים קל יותר.
אני נותנת בעצמי, שמה כמה כפיות בלי הכדור (ואומרת שזה בלי ב2 הכפיות הראשונות) כדי שלא יחפשו את הכדור עם הלשון אלא יבלעו כרגיל, ואז מתחילה לנסות עם הכדור (עדיף הלי שהם שמים לב. אם שוב ושוב זה לא מצליח אני שוב מנסה כמה כפיות שיודעים שאין את הכדור ומסבירה שאם הם יבלעו ככה טבעי זה יעבוד, פשוט ברגע שהם יודעים שזה שם יש רפלקס להזיז ולהרגיש עם הלשון כדי למנוע מלבלוע את זה בגלל שזה לא טבעי לגוף שלנו לבלוע משהו בכזה גודל, אז לנסות להתגבר על הרפלקס הזה. לפעמים עובד, לפעמים לא ואם יש ילד שמתקשה שוב ושוב האבקה שכבר הציעה לך מישהי מעלי נועדה בדיוק בשביל זה. בהצלחה ותרגישו טוב
שאת חייבת להוריד לה את החום?
למה לא לתת לה לשתות מים, לישון, להזיע, ולחכות שהוירוס יעבור?
ואין לה חום מעל 40 מעלות - לא חובה להוריד את החום... (להפך, החום מראה שהגוף מנסה להתמודד עם המחלה)
אם לא מצליחים לבלוע כדור:
1. אבקמול
2. נורופן ללעיסה.
מהסיבה היחידה שיש לו חום אז הוא מקיא ולא מצליח לבלוע כלום...
הוא מודע לזה ועושה זאת בהמון רגישות ודיסקרטיות ולא חושפת מה שלא צריך
אין_עוד_מלבדו_יש לכן עצות איך להתמודד ?
וצפי מתי זה חולף ?
קצת קשה לי עם זה 🙃
כי יש לזה תרופות
אבל אם זה לא בחילות מאוד קשות
אז פשוט לחכות שיעבור.. להקל על עצמך כמה שאפשר ..
אני לא מגיעה למצב שאני מקיאה
אבל בחילות כמעט כל היום
ואני כל היום במיטה
מקווה שאני לא מפונקת מדי
זה הריון ראשון
אפשר לנסות לשים שורש ג'ינג'ר בתה או לקנות כדורים של ג'ינג'ר בבית מרקחת. הבעיה שלפעמים הם בעצמם מגעילים. פעם קניתי בטעם תפוז, והיה מוצלח יותר.
לאכול ארוחות קטנות, דברים יבשים (קרקר, בייגלה, צנים), לא להשאר רעבה.
זה מאד עוזר לבחילות. ממש במנות קטנות ובתדירות של כל רבע שעה, עשרים דקות. קיבה ריקה גורמת ליותר בחילה.
לא הייתי חוששת מהמשקל בשלב הזה, העיקר לשרוד את התקופה..
תנסי לאכול בריא. אבל אם זה לא נכנס, עדיף דברים לא בריאים ולא לצום.
יש בחילות שמשתקות לאוו דווקא עם הקאות
מנסיון.... לצערי
אני עם הפרמאזיס ולא פעם ראשונה
ולא מקיאה בכלל
אני אבקש מרשם כדי לנסות
הבנתי שזה מאוד עוזר
אם הוא לא מלווה בהקאות?
זה הפגיעה בתפקוד?
לא להאמין שאנחנו כבר שם!
מחפשת עוד תוכנית מעבר לגזירה של התלתלים (המהממיםםם) ודבר תורה..
רוצה איזשהו משהן שישתף את כל הנוכחים ויהיה קשור להתחלת גיל חינוך וקיום המצוות, אבל גם שהילד יהנה ממנו
רכבת המצוות
הכנתי מקרטוני נעליים 5 "קרונות" בינהם חיברתי עם מנקה מקטרות אבל אפשר עם כל מה שבא לך ושמנו מטבעות שוקולד כ"גלגלים" ואז קיבלתי רכבת...
בתוך כל קרון שמנו משהו והילד פתח אחד אחד
בראשון היתה כיפה וציצית, כל סבתא הלבישה לו את אחד מהם.
בשני היה מטבעות שהילד חילק אחד לכל אורח ובמקביל החזיק קופת צדקה פשוטה שעולה 3 שקלים שקישט בעצמו לפני ואז כל אורח לקח מטבע ותרם צדקה ועל הדרך בירך את הילד "שתזכה למצוות" או כל מה שזרם לאורחים..
בשלישי היה עוגיות בצורת אותיות בשקית, סידרנו על מגש ושמנו דבש ושוב חילק לאורחים (עזרנו לזה לקרות בקצב שרצינו)
ברביעי הדפסה של פרק מזמור לתודה שכולנו אמרנו ביחד, והוא הכיר את הפרק הזה בע"פ...
ובחמישי היה שקית זיפלוק ומספריים....
אנחנו עשינו סבב ברכות, בקשנו מכל אחד לברך אותו ואחכ הוא נתן חיבוק.
חוצמזה באמת עשינו דף אותיות עם דבש שהוא חזר אחרינו וליקק
ו"דבר תורה" קצר שהילד אמר
תגגלי "תלאתה גיל חינוך".
בהצלחה!
מה בעצם עושים במפגש כזה?
מתלבטת אם זה שווה 300 ש"ח.. וגם אני אוהבת להגיע מוכנה לדברים כאלה
במהותי אני לא דברנית גדולה
את מרגישה שאת צריכה את זה בכלל..?
כי זה שזה אפשרי לא אומר שכולן מרגישות שהן צריכות
וגם, כל הקטע בעיבוד רגשי - הוא שאין מה להגיע אליו מוכנה ככ לדעתי. את מדברת מה שאת מרגישה בפתיחות וחופשיות, ואת מה שיצא - מעבדים. מדברים עליו. לחשוב ולהתכונן לזה יכול להפוך את הסיטואציה למעושה וללא אותנטית/ אפקטיבית
אם יש נק מסוימת שאת רוצה להעמיק בה, תחושה מסוימת שעלתה, מעולה. זה להתכונן חיובי. אבל לא לחשוב יותר מדי. לדבר רגש
אצלי זה היה חלק מהחבילה הכוללת (שגם ככה יקרה).
לידה ראשונה עשיתי כי הייתה לידה נוראית. עשיתי עם מיילדת ועוסית בבית חולים שילדתי בו, ממש שבוע אחרי הלידה - זה היה מעולה שעשיתי. אני לא חושבת שהדולה הייתה יכולה לעשות לי עיבוד כל-כך טוב כמו שעשו לי בבית חולים.
לידה שנייה הייתה אפשרות לעיבוד, לא עשיתי כי לא הרגשתי צורך.
בפועל הדולה הגיעה לבקר והביאה עוגות למקפיא - זה היה ממש נחמד. מייד אחר כך הלכה כי אמרתי לה מראש שאין לי כח לביקורים ארוכים
הילדונת מקבלת כבר תקופה טיפולים אצל קלינאית תקשורת בהתפתחות הילד בקופה (אחרי שקיבלנו אישור לזה). ביקשנו לאבחן אצלה עוד תחומים, כמו ריפוי בעיסוק ואולי גם את הכיוון של תקשורת. ובאמת נפגשנו עם פסיכולוגית בהתפתחות הילד מפגש ראשוני בלעדי הילדה, והיא אמרה לנו שיזמנו אותנו לאבחון ביחד עם הילדה.
היום היה לנו תור בהתפתחות הילד - תור שגיליתי עליו רק במקרה כי הסתכלתי באפליקציה (אף אחד לא התקשר כדי לקבוע איתנו). היה כתוב שם שהתור הוא לפיזיותרפיה, אבל חשבתי שזו סתם הגדרה כוללת כזו, ושמדובר באבחון המקיף שביקשנו.
הגענו - והנה באמת מדובר באבחון פיזיותרפיה! שזה תחום שב"ה הילדונת בסדר גמור בו, ובאמת האבחון אישר את זה...
אז למה בכלל הזמינו אותנו לאבחון בזה, אם לא ביקשנו? ולמה אף אחד לא טרח להסביר לנו במה מדובר?
סתם בזבזנו זמן ובעצם גם פספסנו תור אצל קלינאית התקשורת שהיה אמור להיות היום...
אוף, אם לא הולכים לטיפולים באופן פרטי, לא מקבלים מענה כמו שצריך?...
אבל מצד שני, אפשר להתקשר לסניף לשאול במה מדובר
הקופות בדרכ כותבות באוםן מדויק באיזה שירות מדובר למבוטח, מאחר ויש קודים מדויקים להתחייבויות שהיא מנפיקה
ממש מבאס אבל..
מתואמתאני פשוט כל היום בטלפונים עם הקופה, לא מפסיקה לנדנד להם.
ממש מוזר שקבעו תור לפיזיו'. אולי לא הבינו אותך טוב?
תתעקשי על מה שאת צריכה. כשמתעקשים דברים מתחילים לזוז.
אני גם הרגע חוזרת מתור מיותר שעשו לנו (קבעו תור לא נכון לבדיקה מסוימת שזקוקה לאשפוז יום
)
הכי מבאס שיש.
אבל מנסה לנחם את עצמי ואת כל המשפחה שטרטרתי בשביל התור הזה, שגם זה היה רצון ה'.
שנלך רק לדברים טובים בעז"ה
אוף...
פשוט מרגישה שאני כל הזמן בתורים עם הילדים, ואין לי כוח בכלל לתורים מיותרים... מצד שני, לא יודעת להתעקש ולעמוד על שלי
גם עם התורים
וגם עם זה שלא יודעת להתעקש על דברים.
לפעמים אני חושבת שהילדים שלי נדפקו שאמא שלהם כזאת עדינה ומנומסת ומקנאה קצת בשקט באמהות לוחמניות שישיגו הכל עבור הילדים שלהן...
אבל אל תדאגי, אפשר גם לנדנד בעדינות, זה גם יביא לתוצאות בסוף.
סיוט עם בירוקרטיה כזאת! מזדהה מאוד 💓
קרה לי מלא עם הפניות לבדיקת שמיעה שקיבלתי קוד בדיקה של מבוגר ולא של ילד.
וגם כשתיקנו את הקוד, לא הייתה מישהי שבודקת ילדים (הרי השיבוץ של התור היה לפי קוד בדיקה מבוגר)
זה קורה מלאאא
לא להתרגש, טעויות קורות, זה חלק מהעיסוק הסיזיפי בבירוקרטיה.
מבאס אבל זה החיים.
למה הזמינו אתכם לאבחון? כנראה המזכירה הרפואית התבלבלה בקוד או בשם או שהיא הבינה לא נכון את הבקשה של הפסיכולוגית או את מי שאמר לה לזמן לכם אבחון.
למה אף אחד לא טרח להסביר? כי כל אחד עשה את החלק שלו. אם הכל היה עובר כנו שצריך, אין מה להסביר. פה קרתה טעות.
אין בעל מקצוע שהתפקיד שלו לתכלל את כל הנושא של התפתחות הילד ולהסביר בדיוק כל שלב (לפחות אני לא נתקלתי בפונקציה כזאת)
סתם בזבזנו זמן, מוכר
רק בפרטי מקבלים מענה- בפרטי יש הרבה פחות בירטקרטיה (קודי בדיקה למשל)
מה שאת מזמינה את משלמת. בד'כ כשהולכים לפרטי את חצי מזכירה רפואית בעצמך.
בנוסף כן, בפרטי יש אנשים מוכשרים יותר כי אפשר לשלם להם יותר.
ממה שאני יודעת -אין בעיה ללכת פרטי, כל עוד זה עומד בקריטריונים של משרד הבריאות.
אם יש לך אבחון של קלינאית תקשורת ורופא התפתחותי מהקופה-השאר ממה שאני מכירה אין בעיה ללכת לפרטי, כי שניהם נחשבים מסמכים קבילים למקרה ותרצי לקבל דברים ממשרד החינוך.
הבעיה תהיה בהחזרים-הקופה לא נראלי תתן לך בדיעבד אם תלכי לפרטי ולא תעברי אבחון שלהם.
במקרה של אבחון תקשורת-במידה והיא אכן תאובחן זה לגמרי שווה את העלות, גם שתוכלו לתת לה את כל המעטפת, וככל שילדים תקשורת מקבלים טיפולים צעירים יותר-ככה ההתקדמות גדולה יותר, המוח מאוד גמיש בגיל ומעטפת מתאימה עושה פלאים.
וגם אתם מקבלים קצבה רטרואקטיבית שמכסה את האבחון.
מתואמתאחרונהזה נכון שאת צריכה לעקוב ולדחוף,
אבל יש שם אנשי מקצוע טובים.
(מניסיון רב ירושלים מאוחדת)
מישהי מכירה צימרים/מלונות שמוציאים קבלה שקופח מקבלת ונותנת החזר? (כללית)
חוץ מחברת הכח שבך שעושים כל כמה חודשים בצפון…
משהו עצמאי וגמיש יותר
בדגש על *לפני* לידה! (אחרי לידה זה כבר לא כזה נופש ;) )
למה שמעתי שנשים מקבלות החזר על קניית עגלה ורהיטים לתינוק? זה בכלל לא כתוב ברשימה…
יש שם רק רשימות בדיקות פרטיות, הבראה, וכל מיני ייעוצים וקורסים. לא רואה שגם קניות בכלל.
אני יודעת שפעם היה אפשר לקנות גם משאבות הנקה דרך הסל הריון.
אבל היו נשים שקנו משאבה בחנות למוצרי תינוקות, ואז החזירו את המשאבה וקנו דברים אחרים. וככה הן קנו עגלה או מיטה עם החזר.
לכן ביטלו את האפשרות לקנות משאבות הנקה, ויש רק דברים ספציפיים שפחות אפשר לשחק איתם.
גם על נופש לפני לידה לא שמעתי שאפשר לקבל החזר.
ילד שלישי בעז״ה ולא השתמשתי בסל אף פעם …
הבדיקות הכל בקופה, לא מתחברת למלונית אחרי לידה, לא לקחתי יועצות/דולה. באסה שאין עוד אופציות כי יש עוד מלא הוצאות מסביב.
אפשר היום לקבל החזר על כל צימר/מלון שמוציאים חשבונית מס
אבל הקופח לא יתנו לך אישור אם זה לפני הלידה.
את יכולה לבקש מהצימר להוציא את הקבלה רק אחרי הלידה, אם הם יזרמו..
הוא נופש של "הכנה ללידה" ואת זה הקופה כן מכסה ..
הכוונה שהוא כולל בתוכו קורס ועוד סדנאות הכנה ללידה /הכנה וכו'
אבל ללכת לנופש ולבקש לרשום את הקבלה על תאריך אחר באמת נשמע לי לא תקין ...
אבל זה מההרגשה שלי לא מבדיקה עם רב..
שבוע טוב לכולן!
הבן שלי סובל רטיבות ברגליים עם הגרביים והנעליים(נוסו כל מיני סוגי נעלים וגרביים ואין קשר. לדבר הרופא צריך לשים לו טלק שם)
הרטיבות כמובן יוצרת ריח זוועה איך שמוריד את הנעליים וכולנו סובלים.
אבל.. אני זוכרת שאמרו שטלק זה מסרטן ח"ו. האם זה נכון?
ראיתי יש ללייף סופר פארם טלק לרגליים כתוב לא מכיל אסבסט . לא יודעת כבר.
ואם אכן לא להשתמש.. יש למישהי תחליף לזה?
אשמח לשמוע פה רעיונות. תודה רבה
או סודה לשתיה
אני משתמשת רגיל בטלק לא שמעתי שזה בעייתי
בדיוק את אותה הפעולה.
עושה עבודה של טאלק. בצבא חילקו אותה לחיילים כתחליף לטלק.
כלומר , יודעת שזה מסרטן , אבל לא יודעת האם הטלק לבדו ללא אסבסט הוא לא מסרטן.
אני כן יודעות שבארצות הברית אנשים תבעו וקיבלו מיליונים על שימוש בטלק שלפי טענתם הוביל למחלת הסרטן אצלם.
באופן אישי לא הייתי מסתכנת ואני לא מחזיקה טלק בבית.
יודעת שכדאי לאוורר הרבה את הרגל , ללכת הרבה יחפים אם אפשר. לאוורר את הנעל עצמה.
וקמח תפו"א גם שמעתי שעוזר.
לא מניסיון , אולי יהיו בנות שיוכלו לתרום יותר.
בהצלחה
הזיעה. אבל פחות סופג ומייבש
הקמח תפוח"א/טלק- מייבשים.
אולי אפשר שילוב של שניהם. זה יכול לעבוד.
זה בודאי לא יכול להזיק
מעולם לא שמעתי שאסור להשתמש בטלק
וכן השתמשתי אצל הגדול
וואיייייי הרגע מעיפה את זה מהבית
לי אמרו מזמן שטלק נכנס לריאות ונשאר שם לעולם
אבל היום כשמוכרים אבקה להחתלה אני ראיתי שכתוב על זה לא מכיל טלקום. כדאי לבדוק
הילדון כבר היה בן 3 ועדיין לא התחלנו...
הוא עדיין אפילו לא יודע מתי הוא צריך לעשות.
חשבתי לשים אותו כמה ימים בלי טיטול בבית (ובגן עם), כדי שיבין מתי הוא עושה, אבל במצבי יהיה לי קשה לנקות פספוסים כל הזמן...
אני זוכרת שפעם הייתה פה מישהי בשם חרות שהיה לה מדריך לגמילה. מישהי יודעת מה הניק שלה? @חרות זה זה?
ואשמח לכל טיפ שיש לכן
ממליצה לקרוא 2 בשביל לקחת מכל אחד מה שמתאים לכם
בטוח את רוצה בתקופה הזאת לגמול?
הוא בגן עירייה?
לגן עירייה כי לא ממש טוב לו בגן, וכשהוא עם טיטול אני לא יכולה.
וגם נשמע לי מוגזם לחכות עוד, אם אחכה לאחרי הלידה והמילואים הוא יהיה כבר בן 3 וחצי...
הייתי מתחילה בזה- מה הולך להיות
אח"כ כמה ימים של בלי טיטול כמה שעות בצהריים
ובע"ה שיעבור בטוב ותתקדמו - בלי טיטול מאז שחוזר הביתה ועד למקלחת, שבת ,
יהיו הרבה פספוסים מן הסתם וזה טבעי... יש לה עזרה מהבעל חלק מהזמן?
של האם מוגזם לחכות לגיל 3 וחצי הייתי מניחה בצד.
ממה שאני מבינה את בהריון ובעלך במילואים?
זה כבר מאתגר לגמול בעזה מצב
בטח בחורף, שזה התעסקות עם המון שכבות ובגדים.
אבל מבינה את השיקול שלך לגבי ההעברה מהגן הפרטי.
אז אם בכל אופן חשוב לך עכשיו, קודם כל מנסה להבין מה מצבו עכשיו, הוא מודע? הוא מבין מתי הוא צריך? זה משהו שבשיח מולו?
אצלנו עבד פשוט להוריד טיטול, ולהעביר אחריות לילד. בפעמים הראשונות הזכרתי, אבל הוא היה מתעקש לו ללכת. אחרי שהוא פספס פעם - פעמיים הוא הבין והתחיל ללכת לבד.
אבל זה תלוי גם אופי של ילד
הלידה, ולכן אני לא רוצה לחכות לאחרי הלידה.
התחלנו ביום חמישי לעשות לו מבצע, אבל קלטנו שהוא אומר לנו שהוא צריך לשירותים כל פעם אחרי שהוא עושה, אז הבנו שהוא לא מודע לזה כל כך...
אצל הרבה ילדים המודעות מגיעה דרך ההתנסות.
בשלב ראשון הם באמת לא מודעים, ואז כשמורידים טיטול והם מפספסים, הם מתחילים לזהות 'לאחר מעשה', ואנחנו מלמדים אותם שזה מה שצריכים לעשות בשירותים.
בשלב הבא, יש הרבה ילדים שימו לב תוך כדי שהם עושים. לפעמים יתחילו לפספס ויעצרו את עצמם תוך כדי ויגידו שהם צריכים לשירותים (אצלנו זה שלב של המון החלפות בגדים, כי הם רוצים להחליף גם אם פספסו רק טיפה. אבל לפחות אני יודעת שהתקדמנו שלב).
ובשלב הבא הם לומדים לזהות לפני שהם עושים (יש ילדים שבקלות ילכו ויעשו בשירותים, ויש ילדים שמסיבות שונות עוד לא מספיק משוחררים לעשות ויעדיפו להתאפק, ואז יש עוד עבודה ללמד לשחרר).
אצלנו לקח כשבוע להתחיל להיות מודעים לזה שהם צריכים, וסה"כ כשבועיים עד שהפספוסים כבר נהיו נדירים יחסית. יש ילדים שזה מתקדם יותר מהר, ויש ילדים שכבר מתחילים את המודעות כשהם עם טיטול ואז כל ההתקדמות בקצב מהיר יותר.
בכל מקרה, כן הייתי שוקלת אם יש לך אפשרות להתמודד עם לנקות אחרי כל פספוס בלי שבה יביא לתסכול ולקושי גדול מידי מצידך. כי המקום הרגשי של הילד מאוד משפיע על התהליך, והוא צריך אותך רגועה ולא נלחצת או מתעצבנת מכל פספוס.
לפי חוק גן 3 חייבים לקבל גם ילד עם חיתול.
הוא כן כנראה יהיה היחיד או מקסימום עם עוד אחד עם חיתול, אם זה שיקול בשבילך.
והגננות לא מתות על זה כמובן.
אבל תגידי שאתם בתהליך וזה מה שיש
לא מכירה שיש תאריך סיום. בגן של הבן שלי בכל אופן עדיין מחליפים.
קצת מוזר לי שיש אפשרות לא לקבל ילד בגלל זה.. יש חוק חינוך חובה. כלומר את חייבת לשלוח לגן ואי אפשר להכריח לשלוח לגן פרטי. כלומר זה אחריות משרד החינוך למצוא לו מסגרת. ובגלל שאין מסגרת לגיל קטן יותר מתבקש שזו תהיה המסגרת הרלונטית.
אם שנה הבאה לא יהיה גמול אולי ישאירו אותו בגן 3 אבל כרגע לא חושבת שהם יכולים לסרב לך
אכן, הם צריכים לקבל אבל מתחילת השנה הלועזית החדשה הגננות לא מחליפות חיתולים וקוראות להורים.. רק ב4 חודשים הראשונים יש סייעת..
העובדה שילד לא חייב להיות גמול מחייבת את זה מבחינה הגיונית. אי אפשר לצפות שתוך איקס זמן ילד יהיה גמול.
אם יליד ינואר שעלה לגן בגיל 3.9 לא חייב להיות גמול בספטמבר, אז לצפות מיליד דצמבר שבגיל 3.1 יהיה גמול לחלוטין?
זה נשמע לי לא תקין בלשון המעטה...
וזה מה שמצאתי באינטרנט בנושא -
אי אפשר להכריח אותן לעשות את זה בשיא הנחמדות...
אבל לפחות תדעי שזו זכותך החוקית
יכולה למשל להוריד לו את הטיטול רבע שעה לפני המקלחת בערב ולתת לו לחוש את הענין,לעודד אותו לעשות בשרותים, לדבר על זה ועוד
לאט לאט הוא יתחיל להכנס לעניינים
לא יודעת מה הניק שלה אבל ממליצה עליו בחום
ממש עזר לי
כבר הרבה זמן לא כתבה פה
בכל אופן, חובה לעשות לו הטרמה לפני ולהסביר לו מה הולך להיות.
אבל לדעתי עדיף לחכות עם זה לאחרי הלידה והמילואים של בעלך, אך שהוא יהיה כבר גדול. בטח אם את רוצה להעביר אותו גן (אפשר בכלל עכשיו להיכנס לגן עירייה באמצע שנה?)
תחשבי על זה שמעבר גן+לידת אח חדש+אבא במילואים אלה מספיק שינויים חדשים, ולהכניס גם גמילה לתוך זה - זה כבר עלול להיות יותר מדי...
מאמינה שאם תהיה שלימה עם זה זה ילך ותצליחו בסוף רק תבדקי שאת באמת שלימה עם זה עכשו ולא לחוצה😀
אני תמיד מתחילה גמילה עם שבוע שרק יושבים בשיעותים לפני המקלחת ולפעמים מציעה גם מידי פעם חוץ מזה..
מזכירה לו שביום שני אנחנו כבר מתחילים ללכת לשירותים ובאמת בשני שואלת מידי פעם ומציעה הרבה לשירותים ובאמת נותנת כל פעם שעושה אפילו טיפה שוקולדציפס לחלק לאחים..
אנחנו התחלנו (בעצת מטפלת מנוסה במעון) במשך שבוע כל יום בצהריים לשבת על האסלה (על ישבנון) עד שיוצא באופן טבעי, ואז כל פעם שיצא לחגוג את זה ולתת שוקולד או משהו כזה. ממש ישבנו כמה שעות, סיפרנו סיפורים ושיחקנו וכל פעם שיצא התלהבנו. אחרי כמה יומיים-שלושה הוא קלט את השריר שצריך לכווץ ולהרפות.
אחר כך ביום חמישי בצהריים (כדי שנוכל לנצל את הסופש) הורדתי לו טיטול והוא היה עם תחתונים. באמת פספס כמה פעמים וזה בסדר, אי אפשר לדלג על השלב הזה. הייתי מתזכרת אותו כל חצי שעה בערך ללכת לשירותים, וככה במהלך הסופש הוא למד. ביום ראשון כבר הלך למעון בלי טיטול והגמילה הייתה ממש חלקה בה.
מה שחשוב זה ליצור אצל הילד תחושה של שליטה ולא של כישלון, כי זה מעגל - תחושת חוסר אונים גוררת עוד כשלונות שגוררים עוד חוסר אונים, וההיפך עם הצלחות. לכן חשוב להזכיר להם ללכת לשירותים ולתת חיזוקים חיוביים על כל הצלחה כדי שיחוו הרבה תחושות של הצלחה, ולא לעשות עניין מהפספוסים - לא לבייש ולא לנזוף, פשוט לנקות. לא צריך להגיד להם שזה רע, הם מרגישים בעצמם שזה מגעיל ולא נעים והם באופן טבעי רוצים להימנע מזה.
הרבה הצלחה
זה פניות רגשית ופיזית של ההורים ללוות את הילד בתהליך כדי שיהיה מוצלח מבחינה טכנית ורגשית (זה הולך ביחד).
לדעתי אם אין לך את כל הפניות, שווה לחכות
אם החלטת על גמילה תגידי לו כמה ימים ביום ככה וככה אתה תהיה גדול ותשים תחתונים..
יהיה פספוסים איזה שבועיים ככה הם לומדים וזה נקלט להם..בגן הם לא ישתפו פעולה אם תשלחי אותו עם תחתונים?
אם את בהריון וקשה לך עכשיו וגם עכשיו חורף הייתי מחכה איזה חודשיים לפחות..ואז מורידה
בן 3 וחצי. נשמע לי ממש מוגזם...
אם לך זה סבבה..
אישית לא גומלת לפני גיל 3 וכמעט תמיד זה לקראת 3 וחצי וב"ה הגמילות קלות ומרגישה שהם מבינים יותר..
ברגע יום ולילה. לפני כן הוא פשוט לא היה מוכן!
גם את התאומות גמלתי מאוחר- כשהיו בנות 3 ורבע. זה היה קצת בגללי כי המחשבה על גמילה כפולה הייתה לי מבעתת.
גם הן נגמלו ב"ה בקלות ביום ובליל.
אני חושבת שגמילה צריכה להגיע בזמן שההורים ובמיוחד האמא-בשלים לזה. כשיש פניות וכשמרגישים חזקים.
לפני/אחרי לידה או מילואים, לדעתי זה זמן פחות מתאים.
הרבה הצלחה יקרה, תרגישי טוב והרבה הרבה נחת
ואז זה מתייצב.
אני שמעתי להוריד בבת אחתת.
נגיד הייתי מורידה חמישי אחהצ. ואז יש שישי שבת שהילד רק בבית
לגלות על מחזור שככל הנראה יגיע
שבוע מראש
אין לי תקופה אפילו של שבועים של ציפיה אמיתית להריון.
שבוע לפני מחזור בערך כבר יש לי טיפה צמרמורות.
וזהו אני מבינה מה יקרה עוד שבוע....
וזה מבאס אותי ממש
גם אצלי היה ככה כשציפיתי להריון
מצד שני, כשכן היה הריון
כבר גיליתי אותו שבוע לפני האיחור.
מאחלת לך לזכות בקרוב בהריון תקין ובריא!!
מענין אותי
כי אפעם לא היו לי כאלו תופעות...
כאבי מחזור, כאבי בטן, שינויים במצב רוח
מתי שלא היה לי את זה ידעתי שאני נקלטתי וזה תמיד היה נכון.
ככה שגם הבנתי שנקלטתי ממש מוקדם
הולך וחוזר.. לא ברצף
אבל כשהייתי שבוע לפני המחזור והתחלתי להרגיש ככה הבנתי שהחודש זה אבוד..
אבל באמת שזה לא סימן מובהק
יש נשים שדווקא חוות תופעות כאלו כשכן נקלטות..
תראי החודש איך הולך לך
מבאס ....
אבל אולי טוב כדי לא לשגות באשליות סתם
סכרת הריון מאוזנת מאד, ללא תרופות.
במעקב צמוד והערכת משקל כל שבועיים- כרגע שבוע 37+ והערכת משקל כמעט 4 קילו.
הפרש של כמעט קילו מהערכה הקודמת.
נראה לי הזוי.. במיוחד שאני מאד שומרת, לא עולה במשקל כמעט בכלל (עליתי 200 גרם מהערכה הקודמת) והבטן שלי מאד קטנה.
מה אתן חושבות? עוד לא פגשתי את הרופאה שלי מחכה לראות מה היא תגיד.
לי היה עובר בשבוע 38 כבר שקל 4 קילו
ובלידה שבועיים אחר כך..בהתאמה😉
אבל זה היתה עליה עקבית לאורך כל ההריון
אם השתנה הדפוס היתי נבדקת כי אולי כן משהו יצא מאיזון בסכרת..
ובמצב כזה יש מצב שירצו לזרז
אם לא שלחו אותך.
ובעז"ה שיהיה בהצלחה! לידה קלה ומהירה, בעיתה ובזמנה ובידיים מלאות!
צעקתי כי זה היה הכל ביחד
אני לא אחא רעה
אני אמא טו בה
ואני אוהבת אותה
טוב?…
קרה גם לי , בהחלט קשוח
ולא מתוך רוע.. ברור
מניחה שלא צעקת *עליה*מתואמתאלא על המציאות.
צעקת את חוסר האונים שלך,
את העייפות המטורפת,
את הקושי לראות אותה סובלת בלי להבין ממה,
את ההורמונים שעדיין משתוללים אחרי לידה,
את הצורך לתמרן בינה לבין ה"גדולה" לבין האיש שלך,
את עצמך, שהולכת ונמחקת תחת כל אלה...
תינוק בוכה זה מאתגר נורא. להיות אחרי לידה (גם חודשיים אחרי זה נקרא אחרי לידה) זה מאתגר. ויש עוד דברים מאתגרים.
כל הדברים האלה בהחלט עלולים להתפרץ פתאום בצעקה...
כמו שנאמר - את לא אמא רעה, את אמא שרע לה... ❤️❤️
לילה מגעיל כזה לא היה לי הרבה זמן ושגם לאמיהיה
הגדולה כבר שבוע לא מרגישה וובנ חום וחלשה
ובאה לישון איתנו כל לילההההץשזה מתיק
והקטנה בכתה
ואנחנו רבנו על משו מעצבן שסתם לא תיקשרנו טוב…
אופ
עכשיו לקחתי את הגדולה לרופא ועשינו לה גם בדיקת דם מסכנה שלי ומחכה שתמלא שקית של פיפי… ה׳ יעזור
תרגישו טוב כולכם! ממש קשה כשהילדים חולים
האמת בגיל חודשיים גם לא חושבת שכזה אכפת לה 😉
תנסי למצוא דרך להקל עליך
אולי עזרה קצת
שתצליחי לישון ולנוח
וכמובן לאכול ולשתות כמו שצריך
בהצלחה ורפואה שלמה לכולם
אבל הוא בשלב ביניים מציק כלכך בחיים שלו
שזה משפיע גם עלינו…
וגם עם כל המצב במדינה מרגישים לא בנוח שלא נוח לנו
משפחה שלי מחכה לשמוע אם אח שלהם חוזר מעזה בעסקה או לא
ואני מתלוננת שלא נוח לי לישון עם הבת שלי באותה מיטה
חזרתי לעבודה השבוע אחרי חופשת לידה,
אני כרגע שואבת בעבודה אבל יוצא לי חצי מהכמות שהבייבי אוכלת אצל המטפלת.
יש איך להגביר את החלב??
מתחילה להתייאש
היא גם התחילה לעשות לי בעיות בהנקה אחרי הצהריים,
נהיה ממש סיוט להניק אותה.
יש דרך להתמודד עם זה או לעבור לתמ"ל ודי??
תודה מראש לכל העונות
אוף... שאיבות...
1. המשאבה שלך טובה? איך הוואקום? לפעמים ירידה בחלב זה כי המשאבה לא שואבת כמו שצריך ולא כי הגוף מייצר פחות
2. מיםםם! לי עזר לשתות המוווןןן ולאכול שקדים ועוגיות קוואקר.
3. שאיבה בזמנים קבועים
בהצלחה יקרה...
מה הכוונה בעיות אחהצ? לא רוצה לינוק? ובת כמה היא?
בכל אופן מזכירה שאנחנו בחורף וגם מעט חלב אם מחזק מאד את המערכת החיסונית אז אם את יכולה להמשיך אפילו אם לא הנקה בלעדית אולי כן כדאי❤️
בצהריים היא לא רוצה לינוק -צרחות עד השמים,
אני מביאה לה מוצץ ואחרי כמה שניות ישר מביאה לה לאכול- ככה כמה פעמים,
במקרים קשים יותר אני גם שמה קצת מיץ ענבים כדי שתתגרה,
בקיצור- זה נהיה סיוט
דווקא בקרים שאני מעירה אותה לפני שאני יוצאת לעבודה היא אוכלת יפה.
הסברתי למטפלת,
היא ממש טורפת בקבוקים
אבל זה התחיל רק בשבועות האחרונים
או מנסה להתרגל למציאות החדשה, זה לא קל לה
תני לה להרגע עלייך כמה דק' ואז להציע הנקה
זה קשה חיבוק
אם את רוצה, אני חברה בקבוצת ווטסאפ של יועצת הנקה. הקבוצה מיועדת לשאלות על כל מה שקשור להמרה, שאיבה וכו', והיועצת עונה (גם משתתפות אחרות יכולות לענות). אני רואה שהרבה שואלות על הגברת חלב, אבל לא זוכרת מה היא ענתה.
הנה הקישור:
לשתות מלא מים,
להמשיך לשאוב גם אם לא יוצא הרבה כדי שהגוף ימשיך לייצר,
לבדוק אם הגודל של הקונוס מתאים.
יש לי קונוס סטנדרטי של משאבות
נראה לי באתר של לנסינו
(לגודל השד אין משמעות, זה הולך לפי גודל פטמה)
לפעמים בשאיבה לא יוצא כמו יניקה
אבל לשאלה שלך; בי פולן שמעתי שעוזר . קניתי ומידי פעם לוקחת
תשאבי לה , מקסימום המטפלת תוסיף לה תמל
לא נורא , בהתחשב שבבית היא תינק עוד
בהצלחה וכל הכבוד
אתמול היא בכתה ואני בכיתי איתה,
לא רצתה לינוק וחיסלה את החלב ששאבתי בשניות.
איך זה עובד?
ובקבוק עם פטמה הכי הכי קטנה שיש.
כשהזרימה חזקה הם מתרגלים ואז קשה לחזור לינוק
לגבי השאיבה - תוודאי שהמשאבה מרוקנת אותך טוב
ואפשר לקחת תוספים ממליצה ממש על מאמא פלו או על חילבה - אצלי זה ממש עזר
וגם אפשר לשלב תמ"ל, זה לא אומר לוותר על הנקה ולא להפסיק לשאוב
פשוט ארוחה אחת תהיה תמ"ל
ראיתי שלא רלוונטי מההודעות שבהמשך.
חיבוק 💗💗💗
איך זה נראה אצלכן?
אני פשוט בחוסר בהירות וזה גורם לי תחושה לא נעימה.
נפגשים רק בחצות כשכולם נרדמים?
האיש שלכן מגיע מוקדם לעזור בהשכבות של הקטנים?
הוא מתקלח כשכולם סביב??
איפה אתן מתארגנות?
החיים האינטנסיבים האלו גומרים עליי.
אנחנו בכללי תמיד הולכים לישון לפני...
בלי קשר לכלום
אני מתקלחת מוקדם כן. זה אולי מתחיל להיות להם מוזר.
למרות שהכנסתי בנוהל שאני מידי פעם מתקלחת מוקדם.
שאר הדברים מתנהלים די רגיל
משתדלת להשכיב את כולם לישון בזמן
ואז אנחנו בשנים האחרונות יוצאים בקטנה לאכול משהו.
כי בבית אין לנו פינה שקטה
וזה גם עושים מהר
אין באמת ככ הרבה סבלנות
טסים הביתה.
נכנסים לחדר נועלים.
כמו בשגרה
תאמת לא רואה משהו מיוחד.
פשוט לא מתארגנת ביום
יום לפני או יומיים עושה מה שצריך
במקווה רק מקלחת וזהו
וכן כדאי שהבעל יעזור אותו יום , ברור לעשות כל מאמץ בשבילך, זה בשבילכם
אני ממש אבודה.
היתה טבילה אתמול.
מאד מאד קשה לי המעבר הזה מטפס למאה.
דברנו על זה. סיכמנו שנצא ערב קודם, לא קרה מכל מיני סיבות.
אתמול הילדים הסתובבו הלוך ושוב, אמר שמעדיף לבוא מאוחר בגלל זה.
עורר אצלי את הרגשת הדחיה.
הלכתי למקווה תורן מאוחר.
הדעתי, המיטות היו מוכנות חצי,
האיש רק נכנס להתקלח,
היתה תחושה באסה. לא רוצה להתקרב ככה.
הוא דוקא ניסה בקטנה אבל הייתי כבר פגועה.
הילדים בכו בלילה, היה צריך לקום כמה פעמים.
לא עשינו כלום. בקושי חיבוק.
אני מרגישה ממש מאוכזבת, דחויה.
שואלת את.עצמי מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה פעם הבאה.
מרגישה שהילדים ממש מפריעים לאירוע. הבנות גדולות מסתובבות. אני צריכה למצוא תעלולים לחמוק. מה זה הדבר הזה???
פעם אחת הבנות אמרה לי בפשטות: תהני במקווה.
אני ממש מבואסת.
חבל להתאמץ להסתיר
לא צריך לספר בריש גלי אבל גם לא לחפש ׳למצוא תעלולים לחמוק׳
זה חלק אינטגרלי מהחיים ומוזר להתאמץ כל כך להסתיר אותו
אני חושבת שזה חלק משמעותי ממה שהורס לכם
לא זוכרת איפה קראתי, אבל נשים בנידה היו הולכות למקום מיוחד ובשבעה נקיים לבשו הכל לבן וכולם ידעו.
אשמח למקור למי שיודעת...
היום יש הרבה יותר את עניין הצניעות וההסתרה.
אני לרוב ידעתי כשאמא שלי הלכה ובחיים לא אמרתי מילה, אני לא יודעת אם היא שמה לב שאני יודעת.
יש בתים שסגנון ההתנהלות שם הוא שדברים כאלו מאוד בולטים.
לי אישית זה הפריע לכן אני היום מנסה לטשטש ומשתדלת שלא רק בלילות טבילה, אלא בעוד הזדמנויות לצאת למקום מבלי לפרט ולהתארגן מוקדם וכדו'.
אבל בהחלט, בהלכות טומאה וטהרה, אם היא יושבת כל כסא או שוכבת במיטה - הם נטמאים. לכן כל מי שהקפיד לשמור על טהרה, גם אם היא לא הייתה יוצאת לבית אחר כמו באתיופיה- כל בני הבית ידעו מכך, כי היא ישבה רק במקומות מסויימים, ואולי גם ישנה במיטה אחרת ממה שתמיד כדי שבימי הטהרה לא תיטמא מטומאת הנידה. (וזו רק דוגמה אחת. יש עוד דוגמאות להלכות כאלה שגרמו לכך שיהיה ברור ממש מתי היא נידה ומתי טהורה)
1. את יכולה לטבול מוקדם גם אם תהיו ביחד מאוחר יותר
2. בעלך ואת יכולים לצאת ביחד כשאת מוכנה לטבילה, הוא יחכה לך, ותצאו קצת.
3. תאום ציפיות. קשה לך מעבר מאפס למאה - דברו על זה. לא חייב להגיע הביתה מהמקווה וישר למיטה
חשוב לך שהכל יהיה מאורגן מראש - דברו על זה
אם בעיניו לא מתאים לחבר מיטות לפני שאת מגיעה בגלל הילדים - דברו על זה
4. שיווק ערב הטבילה כערב ללא הפרעות, ליל כלולות וכו פוגע בהנאה ויוצר ציפייה שאיננה תואמת מציאות בהרבה בתים.
גם ליל טבילה עם תינוקות בוכים וילדים מסתובבים הוא מציאות. אפשר למצוא את הזמן להיות ביחד בכיף ונחת בכל זאת.
האמת יש לי מתבגרים
בנים
תמיד מתאמצת להסתיר
הם פחות בבית כי בישיבות
אבל ברור שמסתירה
לא נראה לי ראוי שילד ידע מתי אמא שלו טובלת.... אני אף פעם לא ידעתי מתי אמא שלי טובלת
אנחנו הרבה פעמים כשהגדולים בבית יוצאים באותו ערב
ככה מקלחת מוקדם זה לא מוזר כי מתארגנים ליציאה.
קודם כל חיבוק.
אוף.
כמה שזה נושא רגיש, לא משנה כמה שנים אנחנו נשואים.
תושבי את בעלך היקר לשיחה,
זאת לא יכולה לעבור מאפס למאה, כי מה לעשות, את לא גבר.
שיחזר אחרייך, אם זה באוכל מפנק, אם זה בלאגן את הבית, יש לך מספיק על הראש להתארגן לטבילה, אין מצב שאת מארגנת את הילדים והמיטןת לבד.
חייבת הכנה נפשית, כי רק טכני זה לא יעבוד, זה בהחלט פוגע! וכשאת חוזרת, יש זמן לשבת עם קפה, לדבר, ממש לא חייבים לרוץ לסוף...
עם הילדה , אין לי מתבגרים, אבל וואלה, נראה לי שצריך להעמיד אותה במקום. זו חוצפה. אני גם פעם קלטתי את אמא שלי, בחיים לא אמרתי כלום. כן, בנות זה עם שיש לו חיישנים, אבל צריך טאקט.
אבל וואלה נשמע נורא מבאס!
חיבוק!!
בכלל לא בטוח שיש לה הבנה מה הקשר בין מקווה לבין אישות.
היא יודעת שיש מקווה וזהו, אפשר להעיר אבל לא להתרגש
וגם לא אדבר על זה בחופשיות. לרוב מתארגנת בכלל בשעות היום עם עדיפות לזמן שהילדים לא בבית אם זה מסתדר.
אין איפה שאני גרה סתם ככה טבילה מאוחרת, ולהיפך אני תמיד מעדיפה כמה שיותר מוקדם כדי לדעת שעל זה סימנתי וי, ושאר הערב יהיה גמיש לצרכים של הבית והרצונות שלנו.
מתאמצים יותר להשכיב את הקטנים (שלא מאוד קטנים) מוקדם (זה לא באמת מוקדם אבל הכוונה פחות לתת להם למרוח את הערב בלי סוף), ולגדולים לפעמים אומרים שאנחנו מתכננים לישון היום מוקדם ואם צריך משהו מאיתנו זה עכשיו, ולפעמים פשוט אומרים לילה טוב ופורשים לחדר. זה לרוב יהיה סביב 22:30 כזה כשבימים רגילים אנחנו בקלות עוד מסתובבים בעצמנו עד חצות.
ממילא כשמכבים אורות במקומות הציבוריים בבית ונסגרים בחדר, הגדולים מתכנסים לפינות שלהם בשקט, לפחות אצלנו.
בכלל, טוב שמידי פעם תפרשו לכם לחדר בדלת סגורה ואחרי 'לילה טוב' רשמי לילדים הגדולים לעניינכם (וזה יכול להיות פיטפוטים, או אפילו לא פעילות משותפת- לקרוא, לראות סרט, סתם בטלפון) אבל שיש דבר כזה שההורים סיימו להיום גם כשהגדולים לא בהכרח במיטות. שוב, לא כי אסור בעיני שידעו שזה ליל טבילה, אלא לטובת העיקרון שאתם לא תלויים בהם בשביל להגיד לילה טוב. אם יש לכם צורך, תקבעו כללים מה אפשר לעשות כשאתם כבר בחדר מאחורי דלת סגורה (נגיד, כן או לא להכין אוכל במטבח, כן או לא להסתובב בסלון/ בספות ומה רמת הרעש המקובלת עליכם, עד איזה שעה עוד יש כניסה הביתה עם חברות וחברים ומתי זה כבר זמן שאין מצב שמישהו מכניס חבר/ה בלי שקיבלו רשות מפורשת או באיזה תנאים- החברה תחכה בחוץ את תבדקי שהשטח פנוי ואני או אבא לא מסתובבים בעצמנו בבית, והיא נכנסת לחדר בלבד ואין יציאות לסלון וגם לפני שהיא יוצאת את בודקת לה שלא יצאנו במקרה מהחדר וכד').
לגבי 'תהני במקוה', אם זה לא נעים לך שהיא ככה ישירה, תגידי לה את זה, למשל 'אם את שמה לב שאני יוצאת לטבול אשמח שתשמרי את זה לעצמך, זה לא נעים לי שאת נכנסת לי לתחום הזה'.
זה באמת שינוי משמעותי, בהצלחה.
ומצטרפת למגיבות הקודמות שתיאום ציפיות עם בעלך זה ממש יכול להיות ההבדל בין ערב מוצלח ונעים לערב מלא תסכול, לא לתת לו לנחש שום דבר ואם צריך (אפילו שזה כזה!!!!! מעצבן) לתזכר גם פעמיים ושלוש.
🤍
גם המעבר בין 0- 100 וגם ילדים גדולים בבית.
קודם כל אצלי ממש עבדתי ועדיין מנסה לעבוד על לשבור את היחס של מקוה=אישות.
כי א. אני לא מצפה ממנו לכלום ב.אז אני גם לא מתאכזבת מכלום ( קל להגיד לא קל לבצע) ג.ההרגשה שאני הולכת למקוה בגללי כי זה שלי ולא קשור אליו מורידה המון מתח מכל הלפני...אני מגיעה לשם יותר רגועה ושלמה עם עצמי.
אצלי ממש מבהירה לילדים שיש תחומים שאליהם לא נכנסים אנחנו לא צריכים לתת להם דווח ,יש לנו חיים פרטיים משלנו הבהרתי להם שהם יתחתנו גם להם יהיו חיים פרטיים משלהם...
לגבי מ0ל100 הסברתי לו מה לא יגרום לי להרגיש ככה
אני אישית לא מרגישה שיציאה זוגית תורמת לזה אלא יותר התעניינות שלו בי,עזרה פיזית בבית זה מאסט.
ההרגשה שחיכה לי והיה מעוניין להתאמץ בשבילי . קרי לצאת מגדרו ולעזור בבית.
גם לי אישית אם היה אומר שחוזר מאוחר ואני אתמודד לבד עם הילדים זה היה גורם לי לדחייה.
זאת הרגשה שבמקום לעזור לי לצאת לטבול למען שנינו הוא פשוט בורח ומעוניין לקבל הכל מין המוכן בלי להתאמץ...ושכל המאמצים ייפלו עליי...
זה משהו שממש לא ויתרתי עליו הסברתי שאם אני עושה מאמץ ומתארגנת למקוה הוא עושה מאמץ והוא אחראי על הילדים והבית.
דרך אגב ההתייחסות לזה קיימת בהלכה לגבי שבת שאם אישה צריכה לטבול ואין מי שיישאר בבית עם הילדים אז הבעל צריך להשאר בבית ולהתפלל יחיד.
לי אישית עזר לנתק את הציפיה מהטבילה.
יכול להיות שיעזור יותר שתגיעי למקוה מוקדם בזמן שנפתח היום רב המקוואות בסביבות חמש נפתח כבר
ואז את לא תהיי לחוצה לצאת לשם.תחזרי מוקדם והערב יהיה פנוי בלי הלחץ שאת צריכה לצאת.
את ההתארגנות לטבילה ואת הביחד.
ההתארגנות יכולה להיות מוקדמת - כמובן, הבעל שומר על הילדים והאישה מסתגרת באמבטיה בתירוץ כלשהו. (לנו יש יחידת הורים, אז אני פשוט הולכת "לנוח" בחדר...)
את היציאה למקווה גם אפשר להחליק - לצאת בלי שהם שמים לב או לומר שאת יוצאת להליכה/לקניות/לשיעור וכו'.
החלק של הביחד יכול באמת לקרות רק מאוחר בלילה... אבל גם בינתיים כבר אפשר להתרגש - אפילו הרדמת ילדים כשמותרים פתאום יכולה להיות רומנטית... 🙂
אולי יעזור לך לעשות "ריסטארט". לטבול בפעם הבאה בדרך שונה וכיפית, כדי לנתק את הקשר בין המקווה לבין המתח סביבו וליצור חוויה נעימה יותר סביב הטבילה.
אם יש לכם אפשרות, אתם יכולים להחליט שבפעם הבאה הולכים לצימר לליל הטבילה. לא צריך לקחת יום חופש, רק ללכת מהצהריים/ ערב, להתארגן בנחת, לטבול ולחזור לצימר ריק. אם לא אפשרי לצאת מהבית, שווה לבדוק אפשרות להיות בצימר שעה-שעתיים אחרי הטבילה, ואח"כ לחזור הביתה. גם אם תשלמו על לילה מלא, אם בזכות זה תרגישי שפויה זה שווה את זה.
זה לא פתרון שיתאים כל חודש (ואם כן - הכי טוב), אבל פעם - פעמיים של חוויה טובה יכולות לנטרל חלק מהקושי סביב הטבילה, ולאפשר לך לחשוב על פתרונות לטבילות בהמשך ממקום רגוע יותר.
אם צימר לא מתאים, את יכולה לבדוק אם יש מקווה נעים במיוחד במרחק נסיעה סביר ממך, ולהתארגן שם. לפעמים חדרי כלות מפנקים יותר, ואם אין כלה אפשר להתארגן בהם בתוספת תשלום (לא יודעת אם ככה זה בכל מקווה, תבדקי).
תחשבי מה יעשה לך טוב ותביאי איתך - אולי מגבת חדשה, אולי סבון שווה, אולי קרם גוף לאחרי הטבילה. זה לא פותר את הכל, אבל יכול להתאים בשגרה, ולא רק באופן חד פעמי.
ועוד משהו: יש אפליקציות של רעש לבן שממסכות רעשים, כך שאתם לא תשמעו את הילדים והם לא ישמעו אתכם. זה יכול לתרום לתחושת הפרטיות, ואפשר לישון ככה קבוע, שזה לא יהיה סימן מחשיד.
לפעמים מתארגנת במקוה, ואז זה נראה פחות מוזר.
בזמן האחרון נח לי יותר בבית, אני לא עושה שמיניות באויר להסתיר. פשוט מתארגנת, נראה לי שהבנות הגדולות מבינות, לא נורא בעיני.
לפעמים אנחנו מצליחים למאת בערה הבה, לאעןל איפושהו, ואז חוזרים וכאילו הולכים לישון, לפעמים סתם כאילו הולכים לישון. השאלה מי עדין מבתובב בבית, לא שיקול מבחינתנו.
יצאו לנו הרבה טבילות בזמנים הזוים, ובכל זאת לא דחיתי ב"ה אף פעם, הגישה שלי היא שאם מישהו מבין , כולל הבנות שלי, לא נורא.
לגבי המעבר מאפס למאה מבינה ממש,את הקושי, חושבת שזה שילדים מסתובבים בבית לא אמור להגביל בכלום, להפך, הם יכולים לשמור על האחים הקטנים, תטבלי ותצאו לסיבוב/ בית קפה, תחזרו ותלכו לחדר "לישון". למה צריך לחכות שהגדולים ירדמו?
שלום יקרות
אני יודעת שלא מתייעצים פה על עניינים רפואיים ובכל זאת שואלת.
כמובן שיש לי תור לרופא נשים לשבוע הבא כדי לשאול אותו על זה.
בשבועיים האחרונים יש לי כמו צירים כמה פעמים ביום.
אני מרגישה כמו זרם שמתחיל מהגב ומטפס לרחם, מקשה אותו לכמה שניות ונרגע.
זה ממש מזכיר לי את הצירים מהלידה הקודמת רק בעוצמה חלשה מאוד.
חשוב לי לציין שאני מאוד רזה ואפשר ממש להרגיש מה הרחם ולכן אני מרגישה שהיא מתקשה בסוף הצירון.
מה אתן אומרות? מכירות דבר כזה? נשמע תקין?
אני שותה המון, עניין המנוחה טעון שיפור.
תודה מראש
שימי לב לתדירות שזה לא מגיע ל4 בשעה
ולשתיה מספקת
מנסיוני בלבד
עונה קצת מאוחר
סורי אבל כותבת ממש מניסיון אישי ומכל הלב
שזה לא תקין והייתי הולכת להיבדק היום במצבך
