פורום הריון ולידה (עמוד 3305)

וגם אצלי הורים לא יכולים... שלי עסוקים עם קטנים בחופש ושלו מבוגרים מאוד... בהצלחה לנו ❤️

זה מה שאני עושה כרגע
מקווה שעזרתי

אני רבתי הבוקר עם בעלי בלי להיות בהריון ובלי מעבר דירה

מקווה שזה מנחם קצת

 

המצב סביר עכשיו
התאוששתי קצת
תודה

שבעלך יעזור

בדירה החדשה תסדרו את מה שחייב והשאר יחכה לאחרי הלידה

לארוז בישיבה, ועם מזגן

לפנות שולחן גדול

לשים לידו ארגזים ריקים

הבעל אחראי להביא מהארונות ולשים על השולחן

את יושבת בלבד, ממיינת ומכניסה לארגזים

הוא סוגר ועורם בצד מה שמוכן

ומזגן מזגן מזגן

 

<ואם יורשה לי רק לומר משהו, את הרבה מבקשת עצות\טיפים\תמיכה ותמיד את מוסיפה שההורים לא יכולים לעזור, החברות לא פנויות, המשפחה שלו, המשפחה שלך.. ברור שנחמד כשיש מי שעוזר  ,אבל לדעתי את חייבת לצאת מהגישה הזו שתמיד יש מי שעוזר ושאת מסכנה אם לא. עברתי 3 דירות עם ילדים ובהריון ואף אחד לא עזר לנו. ויש לנו משפחה מקסימה ותומכת וחברים לרוב. פשוט לא קשור לענין. אנשים מבוגרים מסתדרים לבד, זה המהות של להיות מבוגר. ואת לא מסכנה כי אף אחד לא עוזר לך. את מסכנה שאין לך תמיכה רגשית, מאד מסכנה אפילו! וליבי יוצא אליך. אבל זה לא קשור לעזרה פיזית.

חיבוק!>

אני עברתי בסוף שמיני
ארזתי את הדברים הקלים והנגישים
ולמרות זה מאז התחילו כאבי תופת בשרירים שלא עבר עד הלידה..
זכור לי כסיוט

אם אין עזרה חיצונית שהבעל יארוז הכל, את תסגרי קרטונים ותכתבי מה יש בכל אחד

ממש ממליצה לשמור על עצמך...
בהצלחה!

הם אורזים הכל בזמן קצר ובמחיר סביר בד"כ.
שבעלך ייקח יומיים חופש כדי לפרוק.

לחשוב על היתרונות והדברים הטובים ולשמוח.
חיבוק גדול!
זה מלחיץ ולא פשוט, מאחלת לך שבעז"ה הכל יסתדר לטובה

קודם כל תודה על התמיכה והטיפים.
צודקת זה שאין לי עזרה לא הופך אותי למסכנה.
אבל שחונכת בדרך של לעזור לו לתת מעצמך בכל מצב אז איך קורה שאני מעבירה חתונה, הריון שלם ו2 מעברי דירה לבד?
ואת בטח שואלת את עצמך איזה יחס אני נתתי להורים שלי כל החיים? את היחס הכי טוב, ויתרתי על לימודים ותארים כדאי לעזור לבם כלכלית בבית, מגיל 13 הייתי מנקה משרדים או בתי ספר ודואגת להביא להם את הכסף .. ובנוסף להכל דואגת להם לנחת כי הייתי מצטיינת בלימודים. את כל החיסכונות שלי נתתי להם (200 אלף ש״ח בגיל 23) בשביל שיוכלו להחזיר משכנתא בלי שיהיו להם דאגות כי המצב הכלכלי היה מורכב .. יכולתי לשמור לעצמי את הכסף ולעשות את החיים שלי היום! כמובן שהחזרתי את הסכום ואני יכולה לדאוג לעצמי .. אבל למה לא לעזור? למה להיות כפוי טובה? הם לא גרים 11000 קילומטר ממני.. בסהכ כמה דק אז לא להרים צלצול במשך חודש שלם ולשאול לשלום הבת שלך? אני בהריון ראשון .. לא יודעת איך כל הדבר הזה עובד.. למדתי בחיים שלי שמקבלים עזרה שואלים מתיעצים זה הכי טוב! וכן .. אחרי כל מה שנתתי מעצמי הייתי מצפה לקבל מעט עזרה .. עם זה פיזית או נפשית בעיקר ולא שינפנפו אותי כל הזמן .. אני עם צירים משבוע שעבר רק בגלל הכי והדיכאון לא בגלל שום דבר אחר אז את מי להאשים? את עצמי? גם לי נמאס להתמסכן אבל במבט לאחור ולהתחשב בעבודה שאני הייתי לצידם תמיד אני לא חושבת שמגיע לי יחס כזה

אני לא מבינה איך אפשר חודש שלם ללכת לישון בלי לדעת מה קןרה עם הבת שלך בלי לבקר בלי להתעניין .. זה עצוב מאוד! איך היא מסוגלת להזמין את האחים שלי הגיסים והגיסות שלי לארוחות שבת בלי להזמין אותי גם .. אני היה נתקע לי האוכל בגרון רק מהמחשבה שכולם ביחד חוץ מהבת שלי!

אמא הייתי רוצה שתתקשרי אני בהריון חלשה...
או לרמוז..אם תבואי בטענות היא תתגונן.אפשר לבקש צומי מאמא, עזרה... זה לא בושה.

גם בלי קשר להריון שפשוט תעניין יותר לא שתביא לא שתקנה ולא שתקח בשבילי שום דבר. רק שתתעניין .. וכלום.
כל פעם אין לה זמן, אין לה דלק, הם עמוסים, היום אין רכב ..

ליזום קשר מבחינתך, זה חשוב גם עם הבת שלך בעז''ה בהמשך...
לדוגמא - לשלוח הודעות, להתקשר, להגיד שבת שלום, ולספר מה היה בבדיקה האחרונה, לשלוח תמונת אולטרסאונד בווצאפ, לשאול איך עבר עליהם היום..
למשל - אני ממש משתדלת להקפיד לשלוח לאמא שלי, לאמא של בעלי ולסבתא שלי תמונות של הבת שלי. עשיתי רשימת תפוצה בווצאפ, ככה שכל פעם אני שולחת והן מקבלות את זה כאילו שלחתי לכל אחת בנפרד. משתדלת להוסיף כיתוב כיפי, הסבר וכו'.
הן מאושרות מזה ממש ומרגישות קרובות הרבה יותר...

ונשמע שעברת המון וזה קשה נורא

אבל את יכולה לבחור אם כל היום לחשוב על זה שלא מגיע לך, ואיך עושים לך כזה דבר, לבין להשלים עם זה ולעבור הלאה

כמה שאת יותר חושבת על זה זה יותר כואב, ובצדק!!! ברור שכואב לך נורא

ברור שלא מגיע לך

ברור שזה מעצבן וקשה 

 

את שואלת את מי להאשים? בוודאי שלא את עצמך, את יכולה להאשים אותם בהתנהגות שלהם

אבל הבחירה שלך אם להמשיך להיות בדיכאון ולבכות מזה או ללכת לטיפול ולסגור את הפינה הזו בחיים שלך 

 

את צודקת שלשאול ולהתייעץ זה הכי טוב

אבל זה לא קשור לקבלת עזרה

תשאלי, תתייעצי, אבל אל תצפי , אם אין ציפיות אין אכזבות

 

ברור לחלוטין שהמצב האידיאלי זה שיהיו ויאהבו ויתמכו ויעזרו, אבל כבר הוכיחו לך מעל ומעבר שזה לא הולך להיות ככה. וזה שתהיי עצובה בדיכאון בכי וצירים, כל פעם מחדש שאת לא מקבלת את העזרה הזו, לא יעזור לך אלא להיפך

 

אני חושבת שלא רק אני, אלא הרבה פה בפורום נתנו לך את העצה הזו שוב ושוב, את אומרת שלהתייעץ ולשאול זה חשוב, אז אנחנו מייעצות, ועונות, ומפצירות בך לעשות לעצמך חיים יותר טובים

אנחנו לא יכולות להכריח את ההורים שלך לעזור לך

וגם את לא

ואנחנו לא יכולות להכריח אותך לקבל את העצה הזו, אבל באמת שזו העצה היחידה שבאמת תעזור לך , לדעתי

אל תצפי

אל תבכי כי הצפיות שלך לא התמלאו

תסתדרי לבד כי זה מה שיש, לא כי זה הדבר האידיאלי אולי, אבל זה מה שיש.

תסתכלי קדימה, איך את ממשיכה לבד

ולא אחורה למה לא עוזרים לך

 

תהיי האמא המדהימה לבת שלך בע"ה, תני לה את כל מה שלא נתנו לך

ותתנחמי שבזכות כל הכיבוד הורים שעשית הקב"ה ישלם את שכרך עד 120. לא ההורים, הקב"ה.

 

כתבת חודש שלם לא להתקשר.

למה שלא תרימי את טלפון.

אל תחכי...תרימי את טלפון.

 

אני במצב גם לא הכי נחמד וממש לא מבחירה שלי...אימי בחרה בלהיות קפואה איתי כי יצרתי קשרים עם משפחתה המורחבת שאין לה קשר איתם. והיא כועסת. היא לא מוכנה לקבל שלכל אדם יש בחירות בחיים.

אך בשונה ממך אני מתקשרת לאימי ומתענינת למרות שהיא לא מתענינת בי ובשיחה שהיתה לנו לפני יומיים שאלתי אותה אם לא חבל על זה שהיא מנתקת איתי קשר סתם...ענתה לי "את לא חסרה לי בחיים" כן..לא להאמין אך כך היא ענתה.

זה כואב ועצוב לשמוע

והיום התקשרתי לאחל שבת שלום והתענינות קטנה שלי. כרגיל....

יכולתי לכעוס ולנתק קשר לחלוטין אבל אני ממשיכה להתקשר ולהתעניין למרות מה שאמרה ולמרות התנהגות מוזרה מצידה.

אני פשוט מרחמת עליה שהיא נלחמת בהרבה חזיתות .

 יש אצלה סיסמא "או איתי או נגדי" והחיים הם לא כאלה.

 

(הקשר שלנו מקשר אדוק של יום יום התהפך לקשר של שבת שלום בלבד והתענינות בקטנה ורק  מהצד שלי...היא לא מתקשרת לא שואלת שאלות, לא מדברת עם הנכדים ..כלום. כלום..

אחי התברמץ לפני שבועים, היא לא נגשה לילדים שלי, לא הביטה, לא ליטפה, לא חיבקה...ואני נגשתי אמרתי מזל טוב...החמאתי על הבגדים וכ"ו

מה הילדים -נכדים שלה קשורים?? 

 ואני מתעלמת מההתנהגות הזו...חייבת לציין שזה מאוד קשה אבל כך היא וזו בחירה שלה איך להגיב, אין לי מה לעשות.

 

לסיכום,

לדעתי אל תחכי להם ...תתקשרי את...תתעלמי ממה שהיה ותזרמי ...

אין לי מושג למה אין בניכם קשר..ולא שופטת אותך...אך לפעמים צריך להתעלות מעל עצמך.

וברור שצריך המון כוחות נפש לעשות זאת.

פשוט אין לי מילים לקרוא את ההודעה שלך 

(מקודם בשרשור של המקווה כתבת שהיה קשר הדוק ואני חשבתי שאולי את לא אותה אחת והתבלבלתי)

אין לי מושג איך את מצליחה לכבד הורים בכזו סיטואציה, את בן אדם מדהים ומיוחד, ממש ללמוד ממך

איזה כוחות נפש יש לך! 

ה' ישלם שכרך בעולם הזה ובעולם הבא!

(כן זאת אני שרשמתי בשרשור המקווה שהיה לנו קשר אדוק מאוד, אני רואה ששם רשמתי יש קשר...בכוונתי היתה שהיה קשר)

זה לא פשוט.

תודה לך על המילים ..חיזקת אותי .

אמרתי ואומר תמיד אני משתדלת בכיבוד אב ואם בכל מצב! אבל תמיד זה מתחיל ונגמר זה משהו דחוף? אני עסוקה .. אל תבואו היום אני בקניות היום ניקיונות אני גם לא אבוא אין דלק אין רכב אין לי זמן יש בישולים לשבת יש לי אורחים יש לי את האחים שלך על הראש טוב נדבר כבר . תירוצים גם לי אין כוח לשמוע את זה כבר היא אף פעם לא מתעניינת גם שאני מתקשרת זה תמיד לשמוע את התירוצים שלה

מדהים מדהים!

שמישהו מציל אותך מהמשכנתא, זה מביך. כשזה הבת שלכם... זה ממש ממש מביך.
וכל אחד מגיב בצורה אחרת.. אחד יהיה אסיר תודה ורק יכרכר סביב הדמות ה"מושיעה" ואחר יתנכר וינתק קשר, ויעמיד פנים שלא היה כלום כי קשה לו לעמוד מול עצמו ומול האדם שנתן...
ואם מרגישים שהנותן מרגיש שעכשיו יש לו זכות להגיד/ להחליט/ לתת עצה כי הכסף שלו הציל אותך זה בכלל... ממש לא אומרת שאת כזאת, יכול להיות שזה ההורים שלך שקולטים את השדר הזה מצידם ומהפרשנות שלהם את המציאות וזה ממש לא קשור למה שאת עושה! (ואולי ככה הם פירשו את העובדה שהתארסת לפני אחותך- הנה היא עושה מה בראש שלה בלי להקשיב לנו כי היא מרגישה שהיא קנתה אותנו.. מי בכלל היה צריך את הכסף שלה?)
אם זו באמת התגובה שלהם למעשה האצילי שלך בנתינת הכסף- הם בחרו בבחירה הבעייתית!
אבל זו בעיה שלהם, לא שלך... את תנסי מעכשיו לבנות את החיים שלך באופן עצמאי.
רק מנסה לתת לך נקודת מבט שאולי הם מסתכלים דרכה, שתוכלי להבין אותם יותר.

ושאלה... דיברת על זה עם אחות/גיסה?
יכול להיות שגם את מפרשת את המציאות בצורה יותר חריפה ממה שהיא באמת (לא מסיבות לא מוצדקות!! התמיכה הנפשית חשובה ומהותית!), ושזו תחושה סובייקטיבית? לאחרים הם עוזרין?

זה תמיד זה האופי שלבם תעזבי אותם, ירצו לעזור לך מתי שהוא יעזרו הם לא רוצים אז לא יעזרו

האחים שלי מעולם לא הזיזו מזלג בבית מהסלון למטבח והם מקבלים יחס פי אלף יותר טוב.. עזרה בקניות, המון מותרות לבוא אליהם לשישי שבת לאורחות ומיליון טלפונים ביום

כבר מתחילה לחשוב שמשהו אצלי לא תקין!

יש הורים מוזרים שלא רוצים קשר עם ילדיהם מכל מיני בעיות שלהם, אבל מה הקטע עם חלק ילדים כן להיות בקשר ועם חלק לא?
מה שבטוח זה לא קשור אלייך.
גם אם נניח שאצלך היה משהו 'לא תקין', אין סיבה שהורה נורמטיבי לא ירצה קשר עם הבת שלו. גם ילדים ממש בעייתיים ההורים רוצים מאוד להיות בקשר. (וחוצמיזה שאת כזאת בת ראויה להערכה שעוד יותר לא הגיוני שמשהו אצלך לא תקין)

ממש לא.
לדעתי כדאי לך מאוד לפנות לייעוץ משפחתי.
מכירה משפחה שזה בדיוק המצב. הילד הטוב הוא הילד הדחוי, והילדים שעושים מה שבא להם- ההורים מכילים ועוזרים להם.
מבחינה פסיכולוגית יש לזה סיבות, אבל זה קשור להורים ולא אלייך. את נשמה טובה. את עושה מה שנכון.
תזכרי את זה.
חשוב שתהיי מודעת לכך שההורים לא בסדר. ממש לא בסדר. אבל תדעי גם שאת לא יכולה לשנות אותם. תשמרי על קשר מינימלי, כמו שהציעה @miki12, ואל תצפי מהם לכלום.
זה כואב, אבל רק ככה תצליחי לשמור על שפיות.
מניחה שאחרי כמה שנים הם יבינו את הטעות שלהם וינסו ליזום קשר מצידם. אבל אל תצפי לכלום.

שלא מצליחים להתמודד איתה...
אבל תקשיבי, חשבתי עלייך עוד במהלך היום, לקח זמן עד שהגעתי לטלפון...
את כותבת הרבה על ההורים שלך מצד אחד, אבל מצד שני ראיתי פה יותר ציטוטים של אמא...
איפה אבא שלך בסיפור?
יש מצב שלדבר עם אבא על התחושות שלך יגרור תגובה אחרת חיובית יותר?

אם יש לך חסכון למה את גרה במרתף ולא יכולה להזמין חברת הובלה או עוזרת? או לקנות עוף מוכן בבית קפה?
אם באמת עזרת לאימא עד כדי כך אז יוצא שאימא רצתה אותך שתפרנסי אותה ובגלל זה התנגדה לנישואין שלך.

אלא עם בעלך פנוי לקחת כת הכל עליו

בעיקרון אין בעיה לארוז וכו' כל עוד את לא מרימה דברחם כבדים ממד וכשאת עולה להוריד מלמעלה וכו' תזהרי מאוד לאט ולא ליפול.
מסייגת- זה בהריון תקין. בגלל שאת בשמירה תשאלי את הרופא לוודא... אם יש בעיה אז אולי אין ברירה להביא חברה שתארוז, זה פשוט יקר...
בהצלחה!! שמחה בשבילך ממש שאת יוצאת מהמרתף הזה!

בחיים לא התערב בחיים לא שאל בחיים לא התעניין ..

ניסית לפתוח איתו את הנושא והתחושות?
לדעתי יש לך כאן דרך והזדמנות לשנות דפוס קיים...
מותר ואפשר לבקש עזרה ותמיכה מאבא אם אמא לא נותנת את זה...

הייתי אצל רופא נשים ואמר שזה תקין

אבל בגלל הבטא הנמוכה הרופא אמר שבטח היה ביוץ מאוחר באסה לחזור שבוע אחורה..אבל שמחה כל כך על ההריון הזה!!

עם בטא נמוכה ככה..

ואז להיות מופתעת באולטרסאונד שאני בעצם שבוע 6 מאשר לחזור שבוע אחורה:/
בא לי כבר תינוקייי

רק ציינתי פשוט שהאבחנה המדוייקת היא בus.
אבל באמת אל תפתחי ציפיות כי 133 יותר מתאים לשבוע 4-5.

3 שבועות: 5 – 50 mIU/ml.
4 שבועות: 5 – 426 mIU/ml.
5 שבועות: 18 – 7,340 mIU/ml.
6 שבועות: 1,080 – 56,500 mIU/ml.
7 – 8 שבועות: 7,650 – 229,000 mIU/ml.
9 – 12 שבועות: 25,700 – 288,000 mIU/ml.
13 – 16 שבועות: 13,300 – 254,000 mIU/ml.
17 – 24 שבועות: 4,060 – 165,400 mIU/ml.
25 – 40 שבועות: 3,640 – 117,000 mIU/ml.
נשים שאינן בהריון: < 5.0 mIU/ml.
נשים לאחר הבלות: < 9.5 mIU/ml.
כ

מבייצת מאוחר ..דאגתי שזה לא תקין

עשו לך כבר אולטרסאונד?

בשלישי 😁

לי עוד שבוע וחצי

אלא אם יש איזה סיכון ויש צורך במעקב

את עכשיו 7 שבועות אחרי לידה או שהדימום התחיל 7 שבועות אחרי הלידה
בעיקרון דימום של הלידה יכול להעלם ולחזור עד 6-7 שבועות במיוחד אם את מניקה

הדימום של הלידה נגמר.. ואז התחיל שוב מה שלי מרגיש כמו מחזור..

אחרי 6 שבועות וקצת זה ממש נורמלי לדימום של אחרי לידה במיוחד אם את מניקה גם אם כבר טבלת וגם אם זה מרגיש לך כמו מחזור
אם את רוצה לדעת בודאות את יכולה לבקש מהרופא בדיקת דם כך או כך זה נשמע נורמלי

לידה ראשונה וזה אין לי מושג מה נחשב נורמלי ומה לא..

ועוד שבוע זה כבר חודשיים..

משהו כמו 8 וחצי שבועות אחרי לידה (אני לא מניקה) הגיע לי מחזור , חשבתי שזה פשוט לא נורמלי ככ פחדתי , הלכתי לרופא , ב"ה אמר שזה בסדר , ואם לא יעצור אז לקחת כדור שעוצר דימום . ב"ה אחרי 3.5 ימים של דימום חזק מאוד עם קרישי דם זה התחיל להיחלש ונרגעתי. זה בהחלט מלחיץ אבל המחזור הראשון באמת עוצמתי אחרי לידה...

אני רק שלושה שבועות אחרי לידה וכבר יש לי את הקטע הזה שהדימום הולך ובא..
נעלם ליום וחצי יומיים וחוזר בדיוק לפעם אחת ושוב נעלם..

מייאש הקטע הזה

ניסית תזונה מיוחדת? מכירה משהיא שזה ממש עזר לה

מתסכל ):
חבל שאין לנו קבוצה בוואטסאפ כדי לתמוך אחת בשניה

לי יש 2 ילדים בבית, ונכנסתי להריון עם שחלות פולציסטיות.

עזר לי לרדת במשקל- לפחות 10% מאחוז המשקל שלי, וזה מאוד עוזר.

אל תתיאשי.
אני מקווה שיש לך רופא טוב שמטפל בך! כי היום יש כל כך הרבה פתרונות וסיוע רפואי פשוט.

ממליצה על מכון פועה..ומספרת על חברה שלי שילדה כמה ילדים למרות המצב.

אז נכון לקח קצת זמן בהתחלה אבל ב"ה

וכך יוריד ממך את אחד השיקולים וההתלבטויות מתי להפסיק למנוע.
כי את יודעת שמבחינת חומצה פולית את מסודרת.

הרוקחת אמרה לי שלוקחים מעכשיו עד גיל 50 רצוף..
מקפידה על זה? לצערי לא.. צריכה באמת...

ואז מתי שתפסיקי מניעה תהיי רגועה לגביי זה, אגב יש גם גלולות שמשלבות חומצה פולית. נקראות יסמין פלוס. תבדקי עם הרופא/ה שלך

מינימום שלושה חודשים לפני הפסקת הגלולות. אבל בהחלט לא מזיק לקחת כבר עכשיו...

בלי קשר בכלל למתי את מפסיקה למנוע

ההנחיה היא 3 חודשים לפני ההריון אבל גם יש המלצות לקחת בכל שנות הפוריות...

 

כל זמן הפוריות שלה.

מאוד בריאה באופן כללי לאישה ובמיוחד לאישה בגיל הפוריות.
חומצה פולית חיונית להתפתחות תקינה של תאי דם במוח העצם. ונטילה 3 חודשים לפני כניסה להריון ובמהלך ההריון מסייע למנוע מומים מולדים במרעכת העצבית המרכזית. (מוח ועמוד שידרה)
באופן עקרוני - אפשר ומומלץ לקחת מגיל 18 עד גיל 45.
כדור אחד ביום של 400 מקג.

מפאת צניעות לא שייך לפרט. אבל את יכולה להראות לו שאת נמשכת אליו בדרכים אחרות, לא חייב בקיום יחסים. עצם זה שתחבקי ותראי חשק בדרכים אחרות זה יגרום לו להרגיש אהוב.

החל"ד לא קשור למקום העבודה את מסדרת לך.

תשלחי תלושים של 6 חודשים.

חסר לך מסמך שאת צריכה לבקש מהם?

 

(ואני הייתי מבקשת, גם אם לא הכי נעים.

זה 1500 ש"ח על האי נעימות הזו, תחשבי את זה ככה..)

עשית פאפ?

עשתי את כל הבדיקות ו כל היה שלילי
ולקחתי אפילו תרופה
וזה לא פותר את הבעיה

ולדעתי זו שאלה גם לרב.

תבדקי את הכיוון.

שהייתי מסיקה ממנו מסקנה לכאן או לכאן.

לא נראה ממש חיובי, כי הפס השני שקוף והוא אמור להיות טיפה עם צבע.

רואה פס שקוף. חושבת שזו תוצאה שלילית..
בהצלחה!!!

הפס צריך להיות ורוד.

של צוואר הרחם, היה לי משהו דומה אבל בשבוע 34

חושבת שיש מה לדאוג.

מקווה בשבילך שחד פעמי.

לא הייתי חושדת שזה ממך. במיוחד שלא חוזר בכלל. תמשיכי לעקוב. בהצלחה

ובגיל הזה הבן שלי אכל 120 אם אני לא טועה אבל שלך נולד פג אז יכול להיות שיש הבדל בכל אופן לפי מה שידוע לי היניקה גם מרגיעה אותם (הפעולה של היניקה) אם את רוצה את יכולה לנסות להעלות מעט את המינון לראות אם הוא מפסיק לבקש לינוק אחרי הסימילאק כי אולי הוא פשוט לא שבע

אם את משכיבה אותו וזה פשוט נשפך לו בקלות אז הגיוני שהוא בכלל לא מרגיש את השובע כשהוא מסיים כי זה היה מהיר מדי בשבילו (גם המציצה עצמה חשובה להם וגם שאוכלים מהר לוקח זמן לגוף להבין שאכלנו מספיק)

את יכולה לגגל "האכלה תומכת הנקה" מאוד מומלץ להשתדל להאכיל ככה. בייחוד אם את רוצה שימשיך לינוק ולא יתעקש רק על בקבוק מתישהו כי זה יותר קל

בעקרון בהנקה לא חוששים שיאכלו יותר מדי, זה לא סביר. ובהחלט יכול להיות שהוא רק מוצץ או יונק מעט מאוד
למרות ש90 לא בהכרח מספיק לו (הוא לא קרא את ההוראות על הקופסא ;) )

קטן וצריך לעלות יותר מהקצב הרגיל לא תמיד טוב להאכיל בשיטה כזו ..צריך להתייעץ עם רופא או אחות טיפת חלב קודם

או שהוא באמת רעב עדיין ורוצה עוד (תנסי לתת לו יותר ולהחזיק את הבקבוק בשיטה תומכת הנקה כמו שכתבו לפני ותראי אם הוא ירצה יותר מ90) או שהוא פשוט אוהב להירדם בהנקה כמו הרבה תינוקות

אם הוא גדל יפה ועולה במשקל, אני מניחה שזה בסדר

תנסי לתת בקבוק עם יותר מ 90 מ"ל- אולי הוא מסיים את המנה ואז הוא עדין רעב וכשהוא יונק הוא נרדם מהר במקום להמשיך לאכול - ההנקה מרדימה אותם

מגיל שנה... היא מבסוטה ממש וגם אנחנו...

הבן שלי גם בן שנה כבר הולך.. ואנחנו מתלבטים אם זה יהיה בטוח בשבילו.

מהמיטה שלכם או מהספה?
אם כן, לדעתי זה בטוח.. היא ידעה לעמוד לבד, לא ללכת (היום כבר הולכת חופשי ממש, בת שנה ו3 חודשים).

שהכי טוב לילד שיהיה במיטת תינוק סגורה עד גיל 3 ... הם מרגישים יותר בטוחים והשינה שלהם יותר טובה
אבל... אם ילד מתחיל לרדת מהמיטה וזה כבר מסוכן חייבים להעביר אותו.. לא משנה מה הגיל וצריך לדאוג שיהיה מחסום מלא למיטת מעבר בגיל קטן
יש אנשים שמעבירים כשגומלים מטיטול כדי שיקום לשירותים לבד
קחי בחשבון שאם עד עכשיו הוא היה ישן במיטת תינוק יכל להיות שהוא יתחיל לקום ולבוא אליכם אני באופן אישי לא הייתי מעבירה בגיל כזה

שלי בן שנה וחצי מתחיל לטפס (עוד לא מצליח)

חצי שנה והוא כבר יוצא משם לבד...מפחיד

מסבירים להם שמסוכן לרדת לבד כמו שמסבירים כל דבר מסוכן והם פשוט לא יורדים

מתישהו היא פשוט ישנה על המזרון שלה על הרצפה, מרוב שסירבה למיטה שלה (גם אצל ההורים ככה)... אז העדפנו מיטת מעבר..

היה הכי נוח לי ולבית
איזה מזל שיצא מחקר כזה!

ברגע שמתחילים לטפס או מנסים לצאת- אני משאירה את המעקה למטה, כך שאפשר לצאת בקלות וזה לא מסוכן.

בגיל שנתיים ו7 היה שלב שישנה על מזרון והייתה יוצאת כל הזמן אז החזרנו למחות תינוק שתגדל ותוכל להבין שלמרות שאפשר לצאת בקלות לא יוצאים מהמיטה עד הבוקר

מגיל שנה+8 , הילדה- כי נולד אח, והבנים גם בערך בגיל שנה וחצי + , בגלל שהתחילו קפוץ ראש ממיטת התינוק😨
המיטות עדיין משמשות את בת ה-5 ובן ה 3, ואת האמת הבת ממש נהנת בה( גם הבן 3) , ולא רוצה לעבור למיטה גדולה יותר, יש לה עוד מלא מקום ( והיא לא מהקטנות והנמוכות כלל וכלל)
נראה לי שחופשי עוד שנה יכולה להעביר במיטת מעבר, או עד השקטנציק יתחיל לנסות לקפוץ ממיטת התינוק.. מה שיבוא קודם))

אם ילד רגוע עם אופי זהיר, שלא ינסה לקפוץ מהמיטה..אפשר חופשי להשאיר במיטת תינוק עד גיל 3 ולדעתי כן מיטת מעבר, כי לילד יותר נעים ובטוח ובמיטה לפי מידותיו ונמוכה ולא לישון באיזה משהו ענק

תדמיינו שאתם צריכים לישון במיטה שכפולה מאורך שלכם, ומגיע לכם עד המותניים בגובה...זה לא מרגיש כל כך נעים ורבוע לישון בה אפילו למבוגר

או כמעט באותו גודל... והבת שלי מבסוטה ממש, הולכת למיטה בשמחה ובכיף...

ועד היום. פונקציה של מקום בחדר בעיקר כרגע

וסליחה שלקח לי זמן להגיב

להיכנס להריון משום שהלחץ משפיע על הגוף גם לי לקח כמה חודשים להיקלט ושחשבתי שנכנסתי להריון קיבלתי מחזור...ושחשבתי שאני צריכה לקבל כל רגע מחזור הייתי בכלל בהריון... תנסי לא להלחיץ את עצמך יותר מידי בנושא(ואני יודעת שזה קשה) שיהיו בשורות טובות🙏🏻

זה חצי שעה אפיה, הכי לא דורש התעסקות. אלא אם לא הכנת צורות.. ואז אפשר מקסימום לעשות סתם צורות מגולגלות, משהו הכי פשוט. יש עוד זמן עד שבת.

*מתקנת אחרי בדיקה מול אבא שלי אשף השמרים😁אפשר להקפיא את הבצק, צריך להוציא ממנו את כל האוויר(ללוש טיפה), לעטוף טוב בניילון נצמד, ובהפשרה להפשיר הפשרה איטית במקרר..
תחתכי סלטים בשבת..

אני אופה אצל השכנה, בעלי קיבל את התנור, תודה על העזרה והעצות!

את התנור ל- 40 דקות, זה כבר יוצא ממש בלחץ

האמת שאין כמו הריח של האפיה בכניסת שבת.. אבל מבינה את הללץ

אחרי כניסת השבת מותר?

אבל אם זה יגמור כרבע שעה אחרי זמן כניסת שבת אז יש כאלו שמתירים

יש כאלה גם שהמדיח עובד אצלם בשעון שבת באמצע הלילה....

חשבתי עלייך הרבה. כל הכבוד לך על כל ההתארגנות ומה שהכנת. ממש אלופה!

את נשמעת לי פשוט גיבורה ואלופה

ואל תתביישי לספר גם אם היה זוועה, גם זה קורה לפעמים, והשטן תמיד מנסה לעשות רע כשמתחילים קבלות חדשות ומיוחדות (לפחות אצלי)

ספרי... מחכות לך!

הם ממש מומחים בשאלות כאלה..

אם כן, לא אמורה להיות בעיה להוריד את הפלסטר בהכנות לטבילה, לנקות שאריות דבק שתמיד יש במקום של הפלסטר, ולהדביק חדש אחרי הטבילה.

והכלור לא אמור להפריע. זה חומר חיטוי.

אני הייתי מבררת הכל מול אחות קופת החולים

הם אומרים שבועים. אבל אני אחרי שהסרתי את הפלסטר הלכתי לרופא שיראה שזה כבר סגור ולא יכול להזדהם

רוחצים כל יום ושמים פלסטר חדש עם משחה מידי יום.

המקום חבוש. אסור לגעת!!
לא זוכרת כמה ימים. אבל בימים שיש תחבושת אסור להוריד. הם אמרו גם אני חושבת אחרי שמורידים תחבושת לא ללכת עוד שבוע . ואז הלכתי אפילן לשני רופאים. רופא משפחה ורופא עור ושניהם אמרו שהצלקת נראת בריאה אז מותר לי. זה כמו הדבקה או תפרים שעושים על פצע אסור להרטיב