אם כן,מדוע זה כך?
וכמובן...מה ניתן לעשות?
שיכול להיות תפר שעדיין מדמם ואז כשהאישה מנסה לעשות הפסק היא רואה שיש דם וחושבת שזה אסור כשבאמת זה מהתפר והיא יכולה להמשיך את תהליך ההטהרות
אפשר לפתור את זה ע"י שהולכים לבודקת טהרה שבודקת מה מקור הדם, אם היא רואה שההפרשה מהרחם נקיה ויש דימום מהתפר או מפצע אז הרב יכול לטהר את הבדיקה ואפשר לטבול בזמן
רק בשבוע 16 וכנראה אני סובלת מסיאטיקה (לחץ על העצם הסיאטי שגורם להקרנת כאב בגב תחתון ורגליים)
כואב בעיקר בזמן הליכה, אפילו רק של כמה דקות 
האם יש מישהי שניסתה טיפול מסוים ועזר?
בינתיים ניסיתי רפלקסולוגיה פעם אחת ולא עזר. אמבטיה חמה עוזרת קצת. אני עושה המון מתיחות, לא עוזר הרבה..
האם יש תקוה שזה לא יישאר ככה עד סוף ההריון?
mom123מכירה פיזיו לנשים בהריון בירושלים?
תוהה לי
mom123יש לך מי להמליץ בירושלים?
זה הרגיש נפלא אבל ביום אחר כך הכאבים היו אותו דבר כמו לפני..
מתחילה לחשוב על הנושא..
באיזה שבוע כדאי להתחיל בכלל קורס?
אשמח לשמוע ממכן.. מה היה משמעותי עבורכן בקורס שהייתם בו לפני הלידה הראשונה ומה היה חסר?
תודה!
אני באה מבית של 10 נפשות ,(אני היחידה נשואה, מעלי אחת וכל השאר מתחתי)
לצערי לפני 4 שנים המשפחה נחלקה ל-2 , אבא+ 3בנות גדולות מעל 20 ...אמא+ 6 קטנים מגיל 20 ומטה
כולם גרים עדיין באותו בית. ויש נתק מוחלט בין הצדדים
חוץ מאבי שמדבר או יותר נכון מתאמץ לדבר עם אימי.
עד לפני 4 חודשים הייתי בצד אחד החלטתי לעשות צעד ולעשות שלום עם הצד השני וזאת רק אחרי שאימי נתנה אישור ,הסברתי לה שדרך הנתק לא תורמת לאף אחד וכדאי לנסות דרך של פיוס. היא לא מוכנה לשמוע.
היא פשוט מחכה שאחיותיי תבאנה להתנצל.
בעקבות השלום שנוצר ביני לבין אחיותי, אימי ביקשה/ דרשה שכשאני מגיעה לא לומר שלום לבנות הגדולות (הצד שכנגד) ע"מ שהילדים הקטנים לא יראו .
ולכן הודעתי לאימי שלא אוכל להגיע לפורים, הזמנתי את בת דודתי והם מוזמנים גם כן
והיא פשוט כעסה, זרקה משפט כמו "תודה רבה לך על מה שעשית" (בכוונתה על העניין של השלום עם הצד השני)
זרקה עוד משפט שניים הפטירה שלום וניתקה.
מאז עברו 3 שבועות של נתק מצידה, אני מצידי המשכתי להתקשר כל ערב שבת ומידי פעם חיפשתי סיבה להתקשר
קיבלתי יחס קר ומנוכר.
וכל זה רק כי חידשתי את הקשר עם אחיות שלי. היא סרבה שאומר לאחיותי שלום ולכן העדפתי לחגוג את הפורים בביתי שלי.
אחיותי הגדולות טוענות שהיא מתעללת רגשית והתעללה רגשית בכולנו...
קשה לי עם המחשבה הזו שאימי אכן התעללה ריגשית.
הן נתנו המון דוגמאות מהחיים לדג' אם עשינו משהו נגד רצונה היתה מתכסחת איתנו ועד שלא התחננו על נפשנו בבקשת סליחה או מכתבי סליחה והבטחות שלא נחזור על מעשינו היא לא הסכימה לדבר איתנו והיו פעמים של כאסח במשך שבוע...וזו טיפה מן הים.
השאלה היא האם הגיוני דבר כזה? יש מושג כזה?
אני כל כך לא רוצה מריבות.
בסה"כ ביקשתי שלווה...לא לריב עם החצי השני.
חוששת להסביר לה ...היא תתכסח איתי לנצח :Q
זה נורמלי? יש למשהי עיצה?
עם הגדולה זה סיפור אחד- ירדה מהדרך והפסיקה לדבר עם אימי כיון שידעה שאימי לא תקבל את דרכה.
ואימי לא ניסתה אפילו ליצור עימה קשר. פשוט התנתקה גם.
ועם 2 אחיותי הקטנות ממני זה סיפור אחר
אצלנו הילדים עם פלאפונים כשרים.
והיא פשוט תפסה אצל 2 אחיות שלי איפון וטאבלט.
לקחה להם וחיכתה שיבואו להתנצל. ולהבטיח שלא יעשו זאת...וכ"ו
ורדוןכותבת מניק האנונימי כי אני ניק מוכר כאן ולא רוצה להחשף אבל ההודעה שלך נגעה לי במקומות כל כך עמוקים שלא יכלתי להתעלם..
לפי התיאורים שלך ברור בלי ספק שאמא שלך מתעללת רגשית, מבינה שקשה לך עם המחשבה הזאת אבל הכרה במציאות היא צעד ראשון בדרך לפתרון
אני חוויתי שנים קשות מאד עם אמא שלי מגיל אפס, לאורך שנות ההתבגרות שלי הייתי עם דכאון שתמיד ליווה אותי כמו צל ואפילו לא הייתי מודעת לזה שזה המצב שלי
כלפי חוץ אמא שלי נחשבת לאישה נורמטיבית ומוערכת בקהילה, אף אחד כנראה לא ידע ולא יודע איך היא התייחסה לילדים בבית פנימה
התחתנתי בסייעתא דשמיא עם בעל מקסים, אחרי הלידה הדכאון התפרץ בצורה יותר חמורה
כשחיפשתי עזרה למדתי והבנתי ש"דכאון אחרי לידה" זה לא דוקא דכאון מהלידה עצמה אלא המצב העדין של האישה אחרי הלידה מהווה טריגר להתפרצות של נושאים ישנים מודחקים ולא פתורים שביומיום הרגיל מצליחים לחיות איתם ולשרוד
לקח לי עוד כמה שנים עד שהלכתי לטיפול פסיכולוגי מקצועי, מה שממש דחף אותי ללכת לטיפול היה כשהבת שלי קצת גדלה (גיל שלוש בערך) והייתי מוצאת את עצמי במאבקי כח איתה, שומעת את אמא שלי מתוך גרוני ושונאת את עצמי אחר כך ברמות שקשה להכיל. אז הבנתי שאני חייבת לטפל בעצמי, למען בתי ושאר ילדי. חובתי כאמא לילדים שלי היא לעשות כל מה שאני יכולה כדי לתת להם אמא בריאה בנפשה.
התפללתי לה' שישלח לי מזור, שיכוון אותי אל השליחה הנכונה שתוכל באמת לעזור לי ובסיעתא דשמיא גדולה הגעתי לפסיכולוגית קלינית שהיה לי חיבור ממש טוב איתה, סוף סוף טיפלתי בצורה מקצועית בנושא הקשר עם האמא וכל המשקעים הכרוכים בו. טיפול שנמשך כמה שנים וריפא דברים מהשורש.
וב"ה היום הקשר שלי עם הבנות שלי בריא ותקין וזה אחד הדברים שהיה הכי חשוב לי
יש לי כל מני תובנות ועצות, אם מעניין אותך שאני ארחיב או אפרט עוד את מוזמנת לשאול בשמחה.
בכלל אשמח לעצות איך להתמודד מולה.
אני ממש חוששת ממנה. מעדיפה לא לספר שמפריע לי משהו כי היא מתפרצת.
קשה לי להגדיר את ההתעללות, זה מעברים לא צפויים במצבי רוח, התפרצויות זעם קשות בלי שברור הקשר בין מה שעשיתי למה שגרם את ההתפרצות מולי. פעם אחרת יכול להיות שאותה התנהגות שלי תעבור אצלה בשקט - זה מאד מבלבל ילד והופך אותו לחסר בטחון
אפילו אחרי שאני התחתנתי היו לה התפרצויות כאלה כלפי בעלי!
האמת שכבר כשהינו מאורסים היו כמה סיטואציות שבעלי ראה אותה מתפרצת וזה הכניס אותו לחרדה נוראה מהנישואין, לימים הוא גילה לי שהוא שקל לבטל את האירוסין בגלל זה. והאמת שאני הבנתי אותו מאד והצדקתי אותו. רק הודיתי לה' מעומק ליבי ששמר עלי שבעלי לא עשה את הצעד הזה..
היא ביקורתית פחד, ליד זרים היא יכולה להשוויץ בי ולהתפאר בי אבל כשזה אני מולה - אפילו הדבר הכי פשוט שאני אספר לה אני יכולה לחטוף כזאת שטיפה שאני לא יודעת מאיפה זה בא לי (זה נכון אפילו להיום, לא רק בילדות)
היא יכולה להתעצבן על בעלי על דברים ממש טפשיים ואז לאמר לי עליו מילות גנאי כאלה נוראות - פעם אחת כשזה קרה פשוט ניתקתי לה את הטלפון באמצע משפט, אבל אחר כך לא הייתי מסוגלת לדבר איתה חודשים!
אחד המשפטים שליוו אותי בילדות היה - אני מאחלת לך שהילדים שלך יעשו לך מה שאת עושה לי ואז תראי מה זה - ועל מה מדובר, מה עשיתי לה? לא אהבתי את מה שהיא בישלה לארוחת צהריים? ילדה בכיתה ד??? לא סתם הייתי צריכה טיפול פסיכולוגי כדי להשתחרר מזה.
הילדים שלי ב"ה מקסימים ונורמליים, וגם אם הם למשל לא אוהבים מה שבישלתי זה לא "פוגע" בי (מגוחך עד הזוי להפגע מכזה דבר) ואני זורמת איתם יופי 
אני למדתי לא לספר לה שום דבר משמעותי -
אפילו כיום אחרי הטיפול כשכבר אין בי כעס ואני חיה בשלום עם עצמי אני עדיין לא משתפת אותה בחיים שלי כי זה מוציא אותי מאיזון, לא רוצה להסתכן בלחטוף את הביקורת שלה. אנחנו מגיעים אליהם מעט יחסית, הם כמעט לא מגיעים אלינו. אבא שלי מגיע אלינו לפעמים לבד (לא לשבת, לביקורים ביום חול) וכולם מבסוטים.
אני ממש ממש ממליצה לך ללכת לטיפול מקצועי, יש כאן שני חלקים - אחד זה משקעי הילדות שלך וההשפעה שלהם לטווח הארוך והחלק השני זה ההתנהלות מולה כיום - הדברים כרוכים אחד בשני. כשתקבלי את הבטחון העצמי, כשתדעי מי את ואיזה גבולות מותר לך ואת צריכה להציב אז תדעי גם איך להתנהל מולה כיום.
מותר לך לנתק איתה קשר, את לא צריכה לבקש ממנה סליחה על שום דבר, את לא צריכה לספר לה כלום, מותר לך להציב לה גבולות כשהיא מתפרצת. אל תפחדי מזה שהיא תפסיק לדבר איתך - לך אין שום בעיה עם זה.
עצוב וקשה על הילדים שבבית, אצלינו כבר אין ילדים בבית, כולם התחתנו. (אחת התגרשה ואחרי כמה שנים התחתנה שוב)
גם לגבי ההתנהלות עם האחים, איך וכמה לעזור להם את צריכה עזרה מקצועית.
ממש כמו אמא שלי .היתה אומרת לנו קבוע "הילדים שלך יחזירו לך אל תדאגי"...
גם אצלנו יש רק ביקורת. אין טיפת מחמאות על כלום.
רק התקפות.
אבא שלי היה ממש שקט. לא שמעו אותו...
היה נראה לי שזה נורמלי...שכל בית כך.
מוזר לגלות אחרי 28 שנה שחייתי בבית מוזר 
טיפול הכוונה ללכת לפיסיכולוג?
זה לא שחיית בבית מוזר אלא שיש לאמא שלך בעיה והמצב הוא לא תקין
אל תחשבי שזה כל כך מוזר או נדיר, אני מכירה כל מני בתים שהתפקוד שם לא משהו ברמה כזו או אחרת
זה לא שאת מוזרה או משהו מוזר אצלך, ממש לא!
ואם תכירי אותי בחיים האמיתיים לא תחלמי שזו אני - אישה שמחה ונורמטיבית לגמרי
טיפול הכוונה ללכת לפסיכולוגית (לא לפסיכולוג, לי אישית זה היה תנאי סף לטיפול)
אני הלכתי לטיפול כשהייתי כבר נשואה עם ילדים, באזור גיל 26
היא מאימת כל הזמן שהיא תקפיד עלי והיא מקפידה ומקפידה...
זה מה שבעיקר מרתיע אותי...
בכל פעם שהיא מספרת לי על אבי סיפורים היא מתחילה לבכות ונכנסת לרגש...וזה מרגיש לא טוב...ז"א מפחדת לעשות לה רע...והיא מדגישה ואומרת שלאבי אין פרנסה כי הוא מצער אותה 
או שאחותי לא מתחתנת כי היא פוגעת באמא...
מבינה?
בלידה של הבן שהיתה עם זירוז אמרה אימי שאין לה זמן להמתין שעות עד שתתפתח לידה ונודיע לה כשיתקדם...בפועל הלידה התפתחה מהר והיא לא הספיקה לבוא...
כשאמרתי לה שנעצבתי שלא באה התחילה לבכות בכי הסטרי והאשימה את בעלי שלא התקשר בזמן.
הבכי היה כל כך הסטרי שחשבתי שקרה לה משהו....בין נשימה ונשימה אמרה "אני לא מאמינה שגם את מאשימה אותי..."
ופשוט הרגעתי אותה...יולדת טרייה מלאה בהורמונים אחרי לידה לא פשוטה...ובסוף גם ביקשתי סליחה שהאשמתי...
לפני הלידה הנוכחית היה נתק קטן שרק אחרי הלידה התפוגג...והיא פשוט אמרה לי הלכתי לכותל להתפלל עלייך שלא יקרה לך משהו מהקפידה שלי...
האחיות לא יוצאות ...אני חושבת שהיא יצרה אצלנו סוג של תלות.

מקווה שאצליח לעשות את הצעד ולגשת לעזרה.
אני פשוט עדיין לא מאמינה שזה המצב.
לזה שהיא מאיימת בקפידות?
יש תנאים שבהם קפידה יכולה לתפוס, לא כל אדם שמקפיד יכול לתפוס אותנו בגרון עם האיומים שלו. אם אין הצדקה ואין בסיס לקפידה אז הוא יכול להקפיד מהיום עד מחר ולא יהיהל זה שום משמעות
רק אם בנאדם באמת היה לא בסדר, בכוונת זדון והנפגע מקפיד עליו אז יש לו מה לחשוש מהקפידה של הנפגע.
זה לא המקרה אצלכם.
גם אם ילדה מתנהגת לא יפה לאמא עדיין האמא היא המבוגר האחראי שצריך להתעלות מעל תגובות ילדותיות וקטנוניות, אין מציאות כזאת שאמא תקפיד על הבת שלה.
בטח לא במקרים כמו שאת מתארת
לפי מה שאני שומעת ממך נשמע שאין להקפדות שלה על מה לחול, אין להן הצדקה. להפך - העובדה שהיא מאיימת עליכם בהקפדות זה עבירה שהיא עושה. יש לה בעיה נפשית קשה. חייך קודמים - את צריכה לדאוג קודם כל לבריאות הנפש שלך ולהתנתק מהמניפולציות שלה.
חיבת לאמר לך מאד בזהירות ששמעתי פעם מרב שנתן דוגמא באיזה עניין על אבא שהיה מתעלל בבן שלו ורב פסק לבן שיחזיר מכות לאבא - זה מקרה מאד קיצוני. אני רק מביאה אותו כדוגמא כדי שתביני שההלכה מאד מורכבת, מתחשבת בהמון פרטים ויכולה ממש להפתיע.
שורה תחתונה - מציעה שתלכי עם בעלך לרב שאתם סומכים עליו, תספרו לו את הסיפור עם דוגמאות כמו שנתת פה, שיעשה לך סדר בעניין.
זה יכול לשחרר אותך מהפחד מהאיומים שלה
אני חושבת שאנחנו בני האדם לא אמורים להכנס לחשבונות שמים כאלה
ולהתחיל עם "פנקסנות" כזאת של הוא לא עובד כי עשה ככה וככה, והיא לא מתחתנת כי עשתה אחרת
זה דברים וחשבונות שלא נמצאים בכלל בהשגתינו
וזה לא דברים פשוטים ופשטניים כ"כ שאפשר להחליט מה גרם למה
תסמכי על ה' שהוא יודע מה מגיע או לא מגיע לכל אחד,
ומנהל את העולם כראות עיניו ולא מראיה צרה של איזה אדם קפדן וקטנוני
אחותי הגדולה התגרשה ממש סמוך לחתונה והתחילה לרדת מהדרך ואימי רצתה בכל תוקף לזרוק אותה מהבית.
אבי לא היה מוכן. (היא בחורה מאוד טובה רק שכנראה חוותה משבר)
ובעצם משם התחיל כל הבלאגן התחיל.
והתפוצץ לחלוטין כשאימי תפסה את האיפון והטאבלט את 2 האחיות הקטנות.
יש הרבה צעקות בבית של ההורים הילדים הקטנים בוכים כל הזמן.
רוצים לבוא אלי...
אחי הקטן אוכל כמויות הזויות של אוכל
גם אצלי התפתחה בעיה עם אוכל.
אחיותי צועקות לאימי שהיא חולת נפש (הן בטיפול פסיכולוגי 4 שנים כבר כנראה משם הבינו)
והיא בתגובה צועקת להן שהם לא יתחתנו ואם כן הילדים שלהם יחזירו להם...דברים הזויים...
לצערי הייתי שותפה שם בעבר.
עד שהחיצים הופנו אלי כשיצרתי עם האחיות קשר חזרה. ופתאום התחלתי להבין שיש כאן בעיתיות כל שהיא.
כשאני מבקשת עזרה מהאחיות הקטנות זה תמיד חייב לעבור אישור ממנה..רוב הזמן שמה לי רגליים וטוענת שהם לא יכולות...
היא מרבה לעשות וטוענת בפני שאני מנצלת את אחותי הקטנה (כיתה ט') בכך שאני יכולה לבקש יום אחרי יום שישמרו על הילדים. חשוב לציין שאני משלמת לאחותי וממש מצ'פרת אותה.
אחרי הלידה (לפני 4 חוד') התחננתי שיעזרו לי...רעבנו לאוכל מבושל כמעט חודשיים..היה לי קשה להכין ולא היה מי שיכין...חששתי לבקש מאבא שלי שמא היא תדע ותתכסח איתי.
כשאני הייתי עם הדכאון אחרי הלידה והייתי זקוקה נואשות לעזרה עם ה"גדול" הייתי מבקשת שאחיות שלי יבואו לעזור, אמא שלי היתה אומרת לי - בחרת להביא ילדים, זה בעיה שלך. תתמודדי.
לרחם עליה...
אך כמו שכתבתי היא מאימת כל הזמן על קפידות...
ומביאה גם דוגמאות שאבי והאחיות ניזוקו כיון שהם פוגעים בה.
וזה מרטיט...
אחיותי בטיפול כבר 4 שנים...ומאוד דוחפות אותי לצאת גם כן.
קצת מלחיץ אותי...
וכמו שכתבתי היא יצרה בנו סוג של תלות...בכולנו.
בשבוע הראשון (שבוע לפני הלידה הנוכחית) היא ניתקה קשר והייתי מטורפת...
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב תיסכול.
היום 4 חוד' אחרי הבנתי שמשהו לא תקין ואני מתחילה להתאזן לאט לאט..
זה קשה. קשה ולא פשוט.
![]()
היא עושה מניפולציות רגשיות ע"מ שנרגיש שאנחנו תלויים רק בה ובלעדיה אי אפשר לחיות...
ממש המילים של הפסיכולגית...
תודה על המילים ![]()
המחזורים שלך סדירים?
שבעיות בביוץ יש לנשים עם ווסת לא מסודרת,עם שחלות פוליציסטיות
כדאי ללכת לרופאת נשים שתשלח אותך למעקבי זקיקים
מאחרי המחזור.עד שמגיעים לגודל של 18-22 מ"מ (בד"כ זקיק אחד מגיע לגדול הזה בכל חודש) ואז הביצית יוצאת מתוך הזקיק ונפלטת לחצוצרה-זהו הביוץ,היא מחכה כ-24 שעות לזרע,או שהזרע כבר בחצוצרה מחכה לה,ואז מתרחשת ההפריה.
בUS מעקב זקיקים עוקבי אחרי הביצית,וכן אחרי עובי רירית הרחם. ואומרים לך מתי בערך יהיה הביוץ
כי היא בטח תרצה לתת לך בדיקות דם לזמן המחזור-בדיקות הורמונליות
איך אפשר לא לראות ביוץ? זה יחסי, כלומר הולך ומתחזק, לא?!?
לגבי מעקב רפואי- זה לוקח זמן, תתכונני נפשית
קודם כל בדיקת דם ביום ה3-4 למחזור, לראות שרמת ההורמונים בסדר
אח"כ אםשר ללכת למעקב זקיקים- אומרים לך מתי לבוא לאולטראסאונד ואז שוב אחרי 2-4 ימים עד שרואים ביוץ או שהביוץ קרוב
תוהה לי
תוהה לישמתחיל לה דלקת,מקלפת שום וחותכת לחתיכות קטנות ובולעת כמו כדור
היא טוענת שזה מאוד עוזר לה
להתחיל מהתחלהמונורול זה טוב רק אם את לא בהריון והדלקת בתחילת דרכה (מותר בהריון אבל הרופאים לחוצים אז כשזה ממש דלקת הם כבר נותנים משהו יותר חזק)
ממליצה לחכות למרות הכאבים, לשתות כמויות של מים ומיצוי של פטרוזיליה (מגעיל)
לב אמיץ תמיד ממליצה פה על שורש סלרי (2-3) אבל אף פעם לא מצאתי פה...
לא כדאי לרוץ לאנטיביוטיקה, בטח לא זינט שהיא חזקה ולי אישית תמיד גרמה פטרייה (לא הקפדתי על הפרוביוטיקה).
בנוסף, הדלקת האחרונה שהייתה לי נתנו לי אנטיביוטיקה אחרת שפיתחתי אליה אלרגיה..
בקיצר לשתות לשתות לשתות
ויש מצב שזה יעבור גם בלי...
תבקשי לחזור על התרבית בראשון
זה צובע את המים
לפטרייה צריך להימנע מסוכר.
להקלה מקומית- למרוח יוגורט טבעי.
בסוף זה עובר גם אם לא לוקחים כלום, השאלה כמה סובלים בדרך..
אפשר לחתוך לחצי ולפרוס את החצי לפרוסות דקות.
אם קשה לאכול ככה 2-3 ראשים ליום, אפשר לגרר בפומפיה ולהוסיף לסלט - סלט ולדורף או ירקות.
או לפרוס לפרוסות או רצועות ולהוסיף לקולורבי ושומר או צנוניות עם לימון וטיפונת שמן זית.
זה צובע את המים
אמנם פחות מהסלרי, אבל גם עוזר.
עשיתי ולא הרגשתי שנתן לי משהו מיוחד
לפני לידה ראשונה את לא יודעת באמת על מה להסתכל. חוץ מהדברים הטרוויאלים,לכל אחת יש דברים שנראים לה כחובה בעוד שלאחרת זה לא חשוב
כי לעולם חסדורק לשמוח שאת לא כמותם

את כשורה
ואת מתפקדת 
אצלי הן הוכיחו את עצמן כאיכותיות מאד
אולי בדקת מוקדם מדי

בוריסהבבשבוק שלם,והיו תפרים
לאו דווקא יש קשר
זה עוזר אבל לא עד כדי כך

רגילה עד עכשיו וזה נורמלי.
לוקח לגוף זמן לחזור לאיזון ואצל כל אחת זה שונה.
בת שנה וחודשיים ולא עולה במשקל,
היא פיצקית (מעריכה ששמונה, אין לי כוח לטיפת חלב אז לא שקלתי אותה כבר הרבה זמן)
היא אוכלת, אבל מאוד אנרגטית...
וכנראה שהאוכל לא מספיק לה.
מה אפשר לתת שישמין אותה?
אם אפשר דברים בריאים
איך אפשר לשלב אותם שלא עם לחם?
מאוד אוהבת טחינה אבל אני לא מצליחה לחשוב איך לתת לה, בנוסף ללחם.
היא לא אוכלת פירות טחונים...
את הטרפאלס מכירה,
אין סיכוי שאני נותנת אותו לילדה בת שנה
אח"כ לנקות...
ממרח מסיבת אגוזים?
היא מתה על שקדייה וטחינה
חתיכות קטנות של לחם בביצה,נותנים לזה מעט להתרכך. מטגנים בהקפצה. בינתים מגרדים עגבניה,ועליה שמים את החביתת לחם
הילדים שלי ממש אהבו
ודרך אגב במרק כתום אני שמה אורז כשאני מביאה לו
יכולות לכתוב כמה זה שואב לכם בכמה זמן?