פורום הריון ולידה (עמוד 3327)

לי יש סרזט מיותר.

איחור בווסת מודדים מהביוץ - 12 עד 16 ימים בין הביוץ והווסת הבאה.

זה יכול מאוד להסביר מדוע טרם זיהית הריון, גם בתקווה שנקלטת לפני שבועיים.

בדיקת דם בהחלט תזהה הריון, גם לפני איחור.

רגישות בשדיים - את לא רגילה להרגיש כך תמיד לפני הווסת?
וכן, יכול להיות סימן מעודד להריון.

לגבי הרטיבות והשפעת איקקלומין, לא יודעת לענות.
הכדור משמש להגדלת הסיכוי להבשלת ביצית וקיום ביוץ, אך האם משפיע על השלב לפני הביוץ, ומאריך את המחזור, לא יודעת.

ציינתי שאני מרגישה שהשדיים התמלאו מעט, אך ללא רגישות מיוחדת. זה לא משהו אופייני לפני מחזורי העבר שלי, כמו גם הרגשת הרטיבויות המוזרה.

וקרה לי כבר פעם או פעמיים מייד אחרי הטבילה.
המון הפרשות נוזליות, בלי גירוד או עיקצוצים.

מדובר רק בהרגשה ולא בהפרשות שאני מצליחה ממש לזהות אותן. בנוסף, אין להפרשות ריח כלל.

בזה הרגע הבחנתי שיש לי הפרשה חומה מעט עכורה וצמיגית כזו ... מעולם לא ראיתי את זה בעבר.

לא יודעת מה הסיבה לשמירה, רק יודעת שממש לא נותנים שמירה בקלות ככה שאם נתנו לך כנראה שבאמת צריך.
כדאי גם לפנות לרב, זה דיני נפשות.

תמידית .. התעלפתי מס פעמים מתחילת ההריון.. שינינו כמה פעמים את בצריכת ברזל אבל זה לא עולה😔

וגם ספאטון העלה לי את הברזל בקלות, לקחתי ביחד עם מיץ תפוזים סחוט או עם ויטמין סי של אקוסאפ

הספיגה של הברזל עלתה

אם אין ספיגה טובה,כל ברזל שתקחי לא יעלה לך 

הורדתי סוכרים והוספתי המון פירות וירקות,ועלים ירוקים

במקרה ממש למור, תתקשרי לחמותך ותגידי לה שאת מבקשת שהיא תחתום לך על מסמך שאומר שהיא אחראית לכל תוצאה כמו הפלה חס ושלום שיכולה לקרות מחוסר שמירה. מסמך חתום. ושעד שהיא לא מביאה לך את זה את לא מוכנה לשמוע מילה בנושא
תרומה זאת אומרת מונעים ממך לקבוע תור? את ילדה גדולה. תקבעי ותלכי

יכול להיות שהיא חושבת כל מיני דברים . בסדר שתחשוב.

 

בשביל מה שהו

פותחת תתעצבן מניהול שיחה איתה בענין.  הכי טוב להתעלם וזהו.

 

אם כבר עם הבעל צריך לשוחח. זה הילד שלו. הוא לוקח אחריות על אשתו ועל העובר?

 

אני לא יודעת מה המצב ולמה הומלץ על שמירה.צריך לשוחח על כך לערב את הרופא אולי.

 

המוגלובין נמוך זה (עד כמה שאני יודעת) עדיין לא סיבה לשמירה. כנראה שיש עוד משהו...

אולי רק מטפל זוגי ( או רב שבעלך סומך עליו) יסביר לו שאין דבר כזה להתערב לאשתו בדברים רפואיים. הוא לא אמור לשלט עלייך ואם רופא אומר שאת צריכה שמירה, מי הוא שיגיד שלא? הוא רופא?
הוא צריך ללמוד איך להציב גבולות לאמא שלו, ובכלל לכבד את אשתו. אין מצב שבעל מונע מאשתו לקבע תור לרופא, זה על גבול האלימות.
במצב כזה צריך אדם חיצוני שבעלך יהיה מוכן לקבל ממנו, שינער אותו .
את יכולה גם להציב גבולות. הוא לא שולט עלייך. את צריכה תור לרופא, תקבעי.

נניח יש עוד ילדים והתורים הפנויים הם בדיוק בשעת האיסוף מהגן, אז יש לו משהו מאוד דחוף בעבודה.
נניח הרופא במקום נידח והוא לא משחרר את האוטו "כי זה היום שלו" עם האוטו
ומה דחוף ולמה צריך את התור הזה בכלל...

כשמשהו כזה ממש מיותר בעיני בן הזוג זה מאוד קשה.

סתם לידיעה כללית, ביקור אצל נוירולוג זה לא הכי סימפטי ובאמת קשה להשיג תורים. צריך כוחות בשביל זה וכנראה שהכוחות נגמרים

ואי אפשר לאפשר מצב כזה! בעל לא שולט על אישתו, לא יכול להיות שהוא מבין יותר מהרופאים ומחליט שלא צריך שמירה/ תור לרופא. זה לגמרי קו אדום ולא זוגיות תקינה.
וכמו שאומר לאשה שבעלה נתן לה סטירה שזה קו אדום והם/ הוא חייבים טיפול עכשיו. זה אותו דבר!
למנע מאשתך טיפול רפואי ולכן אותה או את העובר זו אלימות/ זוגיות שיש בה שתלטנות קשה. הורדה צריכה לשים גבולות ולדחוף לכיוון של טיפול, כי אדם שמתנהג ככה יש לו בעיה חמורה בתפיסה של מה זה בכלל זוגיות.

יכול להיות שמבחינתו זה מיותר כי ככה הוא מרגיש, והרופאה סתם מגזימה ואשתו סתם קצת עייפה ולפעמים מתעלפת...
ואם אמא אומרת אמא בטח יודעת, היא גם עברה הריונות ומה כבר קרה, כולה הריון ויש נשים שבכלל לא בודקות כלום ויולדות בלי בעיה אז למה כל הטרטור...

אני לא אומרת שהוא צודק, אני אומרת שיכול להיות שהוא באמת לא מבין ולכן לא משתף פעולה,
ומפה ועד המצב שבאמת לא נבדקים ומזניחים- הדרך קצרה...

יש נשים שאין להם בעיה להיות לבד בכל התהליך ולכן לא מבינות מה קשור הבעל ומי שואל אותו בכלל ויש כאלו שלא...
לא בטוח בכלל שזה סיפור של אלימות.

כן צריך ניעור זה בטוח כי בשורה תחתונה היא לא נבדקת, אבל שימי לב מה היא כותבת הם לא נותנים לה לקבוע תור בגלל הסרבול של זה לא כי הוא שולט על המעשים שלה.

אגב, בעל שאומר לאשתו לא לעשות בדיקה מסויימת כי זאת השקפתו הדתית, זה גם אלימות?

בזוגיות תקינה לא אמורים לכפות דברים אחד על השני, אפשר להסביר/ לדון/ להתווכח/ לנסות לשכנע/ ללכת לרב כדי שיפסוק. אבל לא לכפות אחד על השני. גם אם הבעל לא מעוניין בבדיקה כלשהי מסיבה הלכתית והוא מונע מאשתו לקבע תור זו ממש לא זוגיות תקינה, וכן זה על גבול האלימות. יש גם אלימות עם הצדקות "הלכתיות" לכאורה.
לצורך העניין : אם בעל מעוניין שאשתו תלך עם חצאיות צנועות ובשביל זה זורק לה לפח ללא הסכמתה את כל החצאיות הלא צנועות , זו אלימות. אפילו שמבחינת הלכות צניעות הוא צודק, יש גם ואהבת לרעך כמוך. וכפיה זו לא זוגיות תקינה, בשום מצב.
גם בעלי לפעמים לא מבין מה הצורך בבדיקה זו או אחרת . אבל אין מצב שהוא ימנע ממני לעשות אותה בגלל זה, הוא יכול להביע דעה/ להתייעץ עם רופא נוסף/ לשכנע. אבל הוא לא יכול לכפות עלי את דעתו.
וגם אם הוא פשוט לא מבין את הצורך כמו שאמרת , אדם עם מידות מתוקנות ( באופן סביר) ישאל/ יביע דעה/ אולי אפילו יתווכחו. אבל מכאן ועד למנע ממנה לקבע תור יש מרחק גדול והכפיה מעידה על שתלטנות .

אבל אין מצב בעולם שהתגובות שלך על כך שזו אלימות תועיל לאלמונית.

 

יש מצבים שצריך לעשות להם סטופ. ואלימות ממשיכה כשלא עוצרים אותה. ואם הפותחת לא מסוגלת להתעקש מולו על דעתה היא יכולה לפנות לרב שידבר איתו או ללכת לייעוץ.
גילוי נאות: אני עוסקת בענינים אלו מבחינה מקצועית. ובדרך כלל מאוד זהירה ובעד לדבר וללבן קשיים. אבל במקרים של אלימות עד שהאשה לא תאמר עד כאן, אתה לא יכול לקבע על הגוף שלי והבריאות שלי , זה לא יפסק. גם כשהיא תאמר די זה לא יפסק. אבל מהצבת הגבול יכול להתפתח משהו אחר, כמובן רצוי עם יעוץ מקצועי.

מה שלמדתי גם בלימודי טיפול זוגי וגם בהדרכות על טיפולים שקיבלתי שכשיש בזוגיות אלימות( בכל צורה) קודם כל צריך לחזק את הצד שסובל מהאלימות לשים גבול. להחליט שעד כאן. אחר כך אפשר לברר מאיפה זה בא, לטפל , לגשר. לרוב אדם שהדפוס שלו הוא כפיה ושתלטנות לא יבין שהוא טועה עד שיגידו לו סטופ. ככה אני לא ממשיכה ! אני מחליטה על הגוף שלי!

שיש מקרים של אלימות.

הם קיימים, אפילו נתקלתי בהם.

אבל, מסיפור מקרה בודד, של צד אחד 

חלוש קצת כרגע לפחות פיזית, שמספר לך אנקדוטה אחת קטנה

ועד לקבוע בוודאות שזו אלימות

נראה לי יש דרך מסוימת.

 

ואני לא מדברת אליך ספציפית אבל יש כאן נטיה בפורום

ויותר מזה בפורות נשואים טריים

להגדיר מאד מהר,

קשיים טריוויאליים שיש כמעט לכל זוג

כ'אלימות' והגדרות קשות נוספות.

 

אני בקלות יכולה לדמיין את מה שהיא ספרה

את הקושי שלה

כסיטואציה של בעל שאוהב את אשתו ודואג לה

שרואה שהיא קצת חלשה ככרגע

אז 'לוקח פיקוד' בכדי להקל עליה

ומכוונה טובה

ומדאגה כנה ואמיתית.

כן,

אני חושבת שהוא טועה,

ושאשתו מיואשת כפי שהגדירה כי אין לה כח.

 

והחמות פה נשמעת קצת קלאפטה.

אבל נראה לי מדי מהר אנחנו שופטים פה.....

לדעתי אין מצב שבעל יקח פיקוד כל אישתו. היא ילדה קטנה?
ואין מצב שבעל ימנע מאישתו טיפול רפואי. גם אם הוא חושב שהוא צודק.
בעיני, זה כמו שאם מישהי היתה כותבת שבעלה נתן לה סטירה, לא הייתי מחפשת לימודי זכות, אלא אומרת זה קו אדום, זו אלימות. למנע מאשתך לקבע תור לרופא , זה הצעד לפני, זה על גבול האלימות.

בדת אחריות של כל אחד על עצמו. אסור למישהו לכפות על מישהי אחר לא לעשות בדיקות אי כן לעשות בדיקות בגלל הדת. כמו שאם אני אחליט מחר לאכול בצום כי החלטתי לא להיות דתית או להיות פחות דתית או להקל או לא יודעת מה, לא יתכן שבעלי ימנע ממני לאכול בגלל שלדעתו מבחינה דתית אני צריכה לצום. ככה אני חושבת (אבל זה תיאוריה... לא נדרשתי למעשה ב״זה)

יכול להיות ששווה להביא את בעלך לרופא שיסביר למה נתן שמירה. מה הסיכונים? מה הקשיים? מה יכול להיות אם תעבדי?

 

רוב הרופאים (יש יוצאי דופן) לא מחלקים שמירות בצומת...

 

אולי זה ענין כלכלי, כי לא תמיד ביטוח לאומי מקבל את הבקשה?

 

אולי כי נוא/חמותך חושבים ששירה זה מותרות/התפנקות או משהו כזה?

 

תביני מאיפה זה נובע ןאז אפשר לדון על זה...

 

אני האמת חושבת שלעבוד זה גם בריאות, אבל הכל תלוי בסוג עבודה, שעות, כוחות, מצב גופני וכו'

 

לא יודעת איך הגעתן לאלימות 😭😭😭
זה בקטע שהם יתייאשו שפעם בשבוע אני מתעלפת, פעם בשבוע בדיקות דם, פעם בשבועיים ביקורת .. שיש המון כדורים והם חושבים שזה מיותר.. מבחינתם עבודה רק תעשה לי טוב

נכון זה לא המצב הכי נעים.. אבל לא יודעת איך לפעול במצב הזה! 🤦🏻‍♀️

תגידי לבעלך שאו שיבוא איתך וישטח טענותיו לפני הרופא וישמע תשובה מגורם רפואי מוסמך, או שיסמוך עליך שאת עושה מה שצריך
ובכלל לחמותך אין קשר לזה וכדאי לנתק את המשולש הזה ויפה שעה אחת קודם , אחרת גם אחרי הלידה היא תגיד לי שלא יעזור לך כדי שלא תהיי מפונקצ.
שונאת אנשים שחושבים שנשים בהריון מתפנקות. ממש שונאת.

(במאמר מוסגר עבודה תעשה לך טוב זה משפט שאמרו לאנשים בשואה וכל פעם שאני שומעת שאומרים את זה למישהו חולה או בדיכאון או בהריון אני מתפלצת לגמרי)

באמת כדורים זה לא אוכל אבל

עכשיו את זקוקה להם.

 

אני לא יודעת איזה הריון זה אבל נשמע שהכל קצת חדש לך

ואם כן אז גם לבעלך...

והוא פונה למי שמבחינתו יודע ומכיר שזו אמא שלו.

 

אבל

אמא שלו לא יכולה להחליט בשבילכם.

קחי את בעלך לכו יחד לרופא נשים ותתארי לרופא את המצב בנוכחות בעלך.

(שישמע שהרופא שמע הכל)

ותבקשי מהרופא שימליץ לך באופן מקצועי מה לעשות כרגע.

 

מאמינה שבעלך יתרשם מהרופא שבכ"ז יש לו יותר נסיון מאמא שלו...

ואז תעשו מיד מה שהוא אומר

לפני שבעלך רץ לאמא שלו.

 

ובדרך אגב אם את באמת מסוגלת לעשות דברים(לאו דוקא לעבוד.)

אז באמת אני יכולה להעיד כמו גם הרבה נשים 

שהסחת דעת מועילה לפעמים, ברעבון מוגבל.....

אולי נראה לך רחוק מאלימות, ואולי הלכנו רחוק. אבל איך יכול להיות שהוא מונע ממך לקבע תור? זה לא משנה מה הוא חושב , גם אם לדעתו את עושה את הטעות הגדולה ביותר בחייך. מצב שבו בן זוג ( וודאי שלא אמא שלא) קובע משהו בכפייה על בן זוגו הוא סוג של אלימות.
הוא לא אבא שלך ולא יכול למנע ממך ללכת לרופא. הם יכולים לשכנע אותך כל היום שטוב לך לעבוד. אבל לא לכפות את זה עלייך.

אבל זה קורה. וזה אומר להוריד הילוך באותו רגע.

 

אפשר להסביר לבעלך יש מצבים שלעבוד זה בריאות וזה עושה טוב ומעסיק. ויש מצבים כמו שאת אולי חשה על עצמך שזה מתיש עד כלות את הכוח.

בהריון גם ככה עייפים מאוד חלשים מאוד מאוד. יש נשים שיותר יש שפחות. כנראה שאת פחות הרבה.

 

וגם לא כל הריון הוא אותו דבר. יש הריונות קשים יותר ויש פחות. למה? ככה. לא ידוע. 

 

אני זוכרת שגם לי בהריון (הראשון) היה בהתחלה מלא כדורים והיה ביקורת כל שבועיים (הייתי בסיכון) ובאמת התחרפנתי מהאובר-בדיקות האלו. אבל לא ידעתי לדלל מה חשוב מה פחות. הכל היה חדש לי.

מהניסיון שלי, הייתי בשמירה. לא ארוכה, וזה עשה לי רק טוב. זה היה בתחילת הריון הייתי חלשה מאוד, עייפה מאוד. בסיכון להפלות. העבודה שלי פיזית מאוד ודורשת מאמץ. חששתי מאוד. מנוחה בהריון לא מזיקה בכלל. אח"כ חזרתי עם כוחות לעבודה כדי למלא את הפערים שהיו לי. וגם היה לי לא קל אבל להמשיך לשבת כל ההריון בבית גם לא רציתי. כשהרגשתי שמסוגלת והרופא אישר אז חזרתי. אבל אמצע הריון זה לא כמו תחילת הריון זה משתנה.

באיזה שלב את?

 

 

 

 

מבדיקות רפואיות שיש בהן סיכון וטיפול תרופתי שיש בו סיכון?

 

חמותך היא לא צד כאן בכלל. 

עם בעלך את חייבת לשוחח - אם זה החשש שלו, תעשו התחלה של בירור אצל נוירולוג, ובמקביל תבררו על אפשרות לטפל במצב באמצעות רפואה אלטרנטיבית.

 

כמו שכתבה @למה לא123 וכתבה אמא ל2 אוצרות, יש פתרונות טובים להעלאת ברזל, ואם צריך, אז גם עירוי, ויתכן שזה עצמו יפתור את סוגיית המיגרנות.

 

אם לא אלו הנקודות שבבסיס החששות שלו, ואת מרגישה במצוקה ושהוא אכן מונע ממך טיפול רפואי, תשתמשי בעצות הטובות שנתנו לך כאן.

 

בעז"ה רפואה שלמה והריון קל ותקין.

תקבעי תור ותלכי ותעקבי אחרי הוראות הרופאים. ברור שנחמד ורצוי לקבל תמיכה מהבעל אבל זה לא מה שצריך לעמוד בדרכך לקבלת טיפול רפואי. את אמא, תשמרי על עצמך ועל העובר שלך, זו אחריותך בלבד.

לקבל שמירה, על סמך מה ההמלצה לשמירת הריון?

נראה לי שאין הרבה סיכוי שיאשרו שמירה בגלל המוגלובין 9.8, זה לא כזה נמוך

שמירה מאשרים במצב שהמשך עבודה יכול לסכן את חיי האם או העובר

לא מספיק שהרופא המטפל ממליץ, רופא של ביטוח לאומי בודק את זה ויכול לאשר או לא לאשר (והם מערימים המון קשיים עד שהם מאשרים)

כדאי שתבדקי את זה

 

באתר של ביטוח לאומי כתוב:

לתשומת לבך, רופא גניקולוג מומחה מטעם הביטוח הלאומי בודק שהסיבה לבקשה לשמירת היריון היא בהתאם לחוק. הרופא יכול לבקש הבהרות ופרטים בכל הנוגע לאישור הרפואי. אם הסיבות הרפואיות אינן מצדיקות שמירת היריון, או שסוג העבודה או עיסוקה של האישה אינם מהווים סכנה לאם ולעובר לפי החוק, הרופא יכול לא לאשר את תביעתך.

 

קרה לי כבר בעבודה והם לא הכי מתלהבים שזה קורה, בגלל שעות העבודה 8:30-17:30 הם גם לא מוכנים לקצר אותם והם כל הזמן מתלוננים שאני סביב ארוחת... שיש לי ביקורת אני צריכה להפסיד חצי יום עבודה... סיטואציה לא נעימה

אבל לא שמעתי שאישרו למישהי שמירה בגלל זה

 

 

בלי קשר לשמירה או לא שמירה - אם הרופאה המליצה ללכת לנוירולוג את חייבת ללכת לנוירולוג, הבריאות שלך והכאבי ראש שלך קודמים!

 

נשמע קשה מאד גם להתמודד עם הקושי הפיזי וגם עם חוסר התמיכה מצד המשפחה. 

נתנו לך כאן עצות טובות בכיוונים שונים אם את מרגישה שאת צריכה אני כאן בפרטי כדי לנסות לעזור עוד. חיבוק! 

לא כל אחת רוצה או מסתדרת עם שאיבות

אם תחליטי לקנות המדלה פריסטייל מעולה

אז מקווה שיהיה בסדר...

בכל מקרה מתעקשים שזו המתנה שרוצים לקנות לי, אז אני זורמת. מנסה לקבל כמה שיותר המלצות ולעשות החלטה מושכלת בלי שבאמת אוכל לנסות אותן בשאיבה.

מניחה שזה בגלל שמתאים לרוב היולדות

עם משאבה שהשאלתי מיד-שרה, משאבה לא קטנה אבל מעולה ממש, יש להם גם דגם קטן יותר שמתאים לעבודה. אח"כ קניתי משאבה מעלי אקספרס כי יותר הנקתי וזה הספיק לי לשאיבות

הייתי הולכת על המדלה פרי סטייל, ללא ספק.

רק קחי בחשבון שלא תתאכזבי אם בסוף לא יהיה לך טוב מכל סיבה שהיא....

קשה לקנות בלי לנסות

אז אני אקבל את המשאבה לפני הלידה, מבלי שאוכל לנסות.

כמו שאמרתי, אם מתעקשים שזו ה-מתנה, אני זורמת...  לא רוצה להעליב אף אחד חלילה...

היא תקנה לי איזה דגם שארצה, אז אני מנסה במסגרת הנסיבות לנסות לראות איזו הכי מומלצת, עד כמה שאפשר כשזה משהו שהוא כל כך אישי.

גם אחרי שתקבל את המתנה

וצריך לקנות בנפרד אם רוצים גדלים אחרים. ואת זה באמת כדאי לבדוק רק אחרי ניסיון לשאוב והם גם לא עולים הרבה..

אין שום סיבה שמשאבה בסדר גודל של משלה פרי סטייל לא תהיה טובה למישהי. תמיד יכול להיות משאבה אולי טיפה יותר נוחה מבחינה אישית אבל לא משהו קריטי בשום לורה
מתנה נהדרת, לכי על זה

שואבת עם הפאמפ.. גם חשמלית דוצ
וגם יותר קל לנקות אותה ;)

מובנה בחלק העליון ולא קטן למטה יותר קל לנקות אותו

מגומי שמתפרקים..
אני לא אהבתי אותה. מעדיפה את הפאמפ.

החלק הגומי הוא במקום השסטום הפצפון שיש בשאר המשאבות ולכן יש גישה טובה יותר לנקיון אין חלקים עם תעלות קטנות שקשה להגיע אליהם

בדכ יכול אולי לקחת יותר זמן להתרגל לדגם מסוים אבל שמשהו לא ישאב בכלל... מוזר

אולי המזרן קצת מקופל וזה מביא אותך לחשוב שהוא קצר יותר?

גם על החדש וגם על הישן כתוב אותם מידות
כנראה שהספוג באמת התכווץ, אולי מלחות המחסן

הכי טוב זה לילה במקרר.
אם הזמן קצר אז בכלי עם מים קרים/פושרים.
מים חמים זה מוצא אחרון.

זה נכון אגב לכל הפשרה של חלב קפוא (גם חלב רגיל) או בשר/עוף.

ואז איך אני יודעת שזה בטמפרטורה טובה?

הולכת לישון ב7 בערך
וקמה ב7

אם קמה באמצע הלילה מקבלת מוצץ וממשיכה לישון

(ככה מגיל שנה בערך)
הולכת לישון סביב 7
קמה בין 6 ל7 בד"כ
לא אוכלת בלילה.
תזונה - הנקה כפעמיים ביום והשאר אוכל רגיל.

אוכל א. ערב בין חמש לשש
בדרך כלל זה פחמימה וחלבון (יכול להיות בכיף בשרי)
הולך לישון בין שש וחצי לשבע וחצי אחרי מקלחת
קם בערך בשש
אם מתעורר בלילה זה בשביל הקרבה שלנו.. לא צריך אוכל.. לפעמים מים...

הולכת לישון ב7. קמה גם סביבות 7.
אוכלת הכל רגיל ובקבוק של 90 לפני השינה רק מתוך הרגל.
לא אוכלת בלילה, בד'כ קמה פעם אחת וחוזרת לישון עם מוצץ או שמעבירים למיטה שלנו.

בגיל שנה אצלי הם עדיין לרוב מתעוררים בלילה, פעם אחת לפחות. בגיל שנתיים בד"כ הם כבר ישנים לילה שלם (עם חריגים...)
ובגיל שנה רובם עדיין ינקו, ולפעמים גם בלילות. בגיל שנתיים כבר לא.
בכל אופן, לגבי הנוכחי: בן שנתיים כמעט, אוכל מוצקים, שותה בקבוק מים (גם של תינוקות), ישן לילה שלם (לעיתים מתעורר ולרוב מסתפק במוצץ/בקבוק).

תודה

לא כתבתי מתי הולך לישון ומתי קם: הולך לישון בסביבות שבע וחצי-שמונה וקם בין שבע לשמונה. ישן שנת בוקר בסביבות 11-12 למשך כשעה.
ב"ה הוא יחסית ילד מסודר (היו לי "גרועים" ממנו...)

הולך לישון בשונה, שמונה וחצי

קם בשש

מתעורר באמצע הלילה ועובר לינוק ולישון איתנו עד הבוקר

ביום - מוצקים והנקה

עברה למטרנה לפני שבוע, מאז ישנה לילה שלם... מ18.30 (אחרי ארוחת ערב, מקלחת, מטרנה), עד 6.30 בבוקר, כשבדר''כ קמה 3-4 שעות אחרי שנרדמה, לוקחת מוצץ ונרדמת שוב...

שלי לא נכנס למיטה לפני 7. וזה נדיר. לרוב 8. איך עושים את זה???

ארוחת ערב ומקלחות

והופס ב7 הם במיטה

ילדים יותר גדולים.. ובטח לא אם הגדולה רק חוזרת מחוג ב6 וחצי :/

גדולים כבר יותר קשה לשים לישון מוקדם. אפילו אצלי כבר שהגדולה בת 8 מתחיל להיות לפעמים קשה בהשכבה אבל בגלל שהיא ספציפית אוהבת לישון ומתעורר די מוקדם אז עוד איכשהו עובד אבל מניחה שעוד שנה שנתיים יהיה אחרת לגמרי

ובעלי חוזר מאוחר יותר.. כנראה לא יראה אצלי לצערי

פשוט אם לא ככה - היא נרדמת ב6 לעוד שנ''צ וחבל...

הולכת לישון סביב 8 (אם ישנה צהריים מאוחר אז גם יותר מאוחר, לצערי השנת צהריים שלה לא מסודרת), בד"כ צריך להעיר אותה בבוקר בעלי מארגן אותה אז הוא מעיר אותה ב-7 וחצי בערך.

בגדול לא קמהףף אלא אם כן לא אכלה טוב במשך הלילה ואז מתעוררת לבקבוק אבל לא מאוחר, כשאנחנו עוד ערים (בערך ב-11), ככה שפחות מעיק. מה שכן, כן רעבה כבר ב-6 בבוקר בערך, אבל ממשיכה לישון עם הבקבוק.

 

תזונה- תמ"ל מאז שנכנסתי להריון וגמלתי מהנקה ומאז גם התחילה לישון נורמלי

כמובן גם מוצקים במשך היום.

שנה- לישון בין 6 ל7. קמים פעם אחת לאכול בלילה. ולא תמיד.. מדובר על הנקה.

שנתיים- ישנים לילה מלא מ7 עד 7 בלי לקום לאכול. תזונת מוצרים בלבד.

זה מה שהיה אצלנו..

ישן לרוב ליחה שלם כשלא מרגיש טוב או משהו חריג קורה מתעורר.
נכנס למיטה בערך בשבע פלוס מינוס ונרדם לבד עם בקבוק מים.
לפעמים אם ישן הרבה בצהרים לוקח לו קצת זמן להירדם.
כשנגמל מהנקה בגיל שנה ושמונה לא היה מוכן לקחת תמל ולמרות שאומרים שאין צורך בתמל אחרי גיל שנה אני בכל זאת ניסיתי לתת כי לא היה אוכל טוב מוצקים בכלל רוב התזונה שלו היתה הנקה אבל לשמחתי תוך חודש בערך מהפסקת ההנקה התחיל לאכול ממש טוב מוצקים. עד לפני כמה חודשים עוד היה מתעורר למים באמצע הלילה אבל מאז שהתחלתי לדלל לו את שתיית המים גם במהלך היום הפסיק להתעורר בלילה.
לקח בעבר מוצץ רק בשינה אבל לא היה מהמכורים והפסיק לבד.
משהו נוסף נולד פג ולכן כל ההתפתחות שלו התאחרה ממש בכל התחומים.

בת שנה וחצי.

ישנה מ- 8, עד 6:30.

(כשאני בחופש אז לפעמים יותר).

בדרך כלל לא אוכלת בלילה, לפעמים מתעוררת פעם אחת לאכול.

יונקת בערך 2-3 פעמים ביום, ואוכלת מוצקים.

אחת ישנה מגיל 7 חודשים מ6.5-7 בלי לקום בכלל חוץ ממצבים חריגים, הבאים אחריה עשו לי בית ספר והתחילו לישון לילה רק בגיל שנתיים וקצת כשלפני כן היו מתעוררים הרבה הרבה וגם מתקשים מאד להירדם מראש.

שמחתי שהיה לי קודם את הגדולה כך שידעתי שזה לא משהו שאני עושה לא נכון עם הבאים אחריה...(כמובן שכל הזמן בדקתי איך לעזור להם במקביל...).

מגיל שנה ו5 הפסיקה לינוק והתחילה לקבל בקבוק דיסה במיטה, ישנה מ7 בערב עד אזור 7-8 בבוקר, לרוב בלי להתעורר. טפו טפו טפו זכינו.
(כמובן שאחרי שכתבתי את זה אז הלילה היא תתעורר מלא וכן הלאה, כידוע...)

איך מכינים אותה? נשמע שזה ממש יעזור לנו..

נקרא דיסה "גם וגם". זה על בסיס תמ"ל. יש כל מיני סוגים (דגנים, קורנפלור, סולת). מכינים לפי ההוראות על השקית , נותנים בבקבוק בפטמת איקס. אצלנו זה באמת עשה את ההבדל, מרגע שהתחלנו לתת לה את הבקבוק הזה לפני השינה היא הפסיקה להתעורר.(לפני כן היתה מתעוררת המון וזה היה ממש ממש קשה).

ואיך הרגלם אותה לאכול דיסה? זה לא היה לה מוזר פתאום לקבל דבר כזה בבקבוק?

יש גם דיסה רגילה שמגיעה באבקה(גם של מטרנה) שהיא לא "גם וגם", ולה צריך להוסיף בסיס כלשהו. לא ניסיתי אז לא יודעת להגיד אבל בעקרון אפשר עם חלב שקדים למשל.
ברגע שהפסקתי להניק לפני שינה אז החלפנו בבקבוק, בכוונה רציתי דיסה כי היא לא אכלה כל-כך טוב ארוחת מוצקים בערב, אז העדפתי משהו מזין יותר מסתם בקבוק. לא היה לה מוזר המרקם, זה לא לגמרי מוצק. דומה במרקם למרק טחון.

הולך לישון 19-20 קם 6-7
לא אוכל בלילה, לפעמים קם לשתות מים.
אוכל כמו מבוגר ללא מטרנה או הנקה

קמה הרבה בלילה להמרות
הולכת לישון בשבע וחצי שמונה קמה בדרך כלל בשבע
ישנה בבוקר אצל המטפלת עוד שעה וחצי

הולך לישון 7:30

קם 6-7 ולפעמים קם 5-6

אוכל מוצקים ותמל לפני שינה ובבוקר.

לא קם לאכול בלילה מגיל שנה בערך.

 

קשה למצוא חברות חדשות..
כמה זמן אתם גרים שם? יש קהילה שאם משתייכים אליה?
אם בעלך במקור משם אז אולי הוא יכול לבקש מחבר שינסה לחבר את אשתו איתך..
חברות לא תמיד חייבות להיות כמונו בדיוק אפשר שיהיה שוני ולהיפך זה בונה. כמובן להיזהר מחברה שמדרדרת לדברים לא טובים אבל לא כל מי שלא בדיוק באותה רמת צניעות וענווה שלך היא בהכרח שלילית בשבילך יכול להיות שתגלי שיש נשים נורא נחמדות בסביבתך שהיו שמחות לחברה צנועה כמוך..
אני מציעה לך גם אולי למצוא תחביב שינעים לך את הזמן בערב בכל זאת גם אם תהיה לך חברה לא תמיד תצאו ותבלו בחוץ.. כי בכל זאת יש לכל אחת חיים אישיים בנוסף. ילדים בעל עבודה וכו...
אולי תפירה או חוג אחר או אפילו תרשמי למכון כושר זה מוסיף הרבה..
אני זוכרת שלפני שנולדו הילדים נרשמתי לחוג צורפות היה לי כבר בסיס ונורא נהניתי להתקדם וזה גם כזר לי בהתמודדות של הזמן שחיכיתי עד שבאו הילדים..
בהצלחה ומאחלת לך שתמצאי מישהי מתאימה למידותייך.

תהיי בטוחה שהמיילדות ראו דברים גרועים ממך וממש לא מעניין אותן מה צבע המפשעה שלך

זו תופעה שקורית להרבה...?

זה באמת לא נראה משו...

אמור לעבור אחרי הלידה?

 

אבל האזור הזה ככ רגיש עכשיו וגם אחרי הלידה שהגיוני הכל

כדי שלא נוכל לראות את המפשעה.

ממש מרגישה ככה

שזה כדי שיקומו לנו באוטובוס😜

הרבה דם מוזרם לאיזור המפשעה במהלך ההיריון, ולכן זה רק טבעי שהאיזור יהפך לנפוח, כהה יותר (גוון תכלכל) וגדוש יותר, השפתיים מתעבות מאוד.
זה בסדר, יעבור אחרי הלידה.
שכיבה מרובה על הגב כדי להקל על העומס יכולה לעזור.

אם יעבור אחרי הלידה, כבר מרגיע...

הקטע עם היבלת כנראה לא יעבור, ואני באמצע לייזר...

באסה

אין לך  מה להתפדח בדיוק מזה

לידה קלה

זה בדר"כ שם חיבה לליבא, שזה אהבה ביידיש.

אם את מחפשת משמעות ואוהבת מאד טלי את יכולה לתת את השם אביטל - שהיתה אחת מנשות דוד המלך ולקרוא ביומיום טלי

מסתדר גם עם טלי בר"ת, לא?
גילוי נאות, יש לי בת טליה. כולם קוראים לה טליה, אני קוראת לה טלי.

למשל:
ליבי רינה
ליבי שמחה
ליבי אהבה
לבי הודיה
ליבי אמונה
ליבי שירה

הנחמה האמיתית היא הבנה של הרגשות ולא דיכוי שלהם
מאחלת לך רק טוב!! ולזכור להודות על מה שיש

כתבת עם המון עצמה
שיהיה לכם הרבה נחת והרבה כח

אכן...
לבת משפחה היה מקרה דומה והיא לא מפסיקה להזכיר את זה אפילו שעברו מעל שלושים שנה.
אפשר לדבר. חייבים להתאבל.
|חיבוק|

תרשי לעצמך להתאבל
אלה שאומרים שמזל שנפל כי קשה וכי בעיות גנטיות רוצים בטובתך, חושבים שזה ינחם אותך
אבל תרשי לעצמך לסנן, ולא להתייחס לנחמות שלא מנחמות אותך
ובעיקר - לא לחשוב שאת לא בסדר אם את לא מתנחמת ולא עוברת הלאה
מותר לך לכאוב
זה קושי עצום

 

בעבר עברתי לידה שקטה בשבוע מאד מתקדם כך שלא היה אפשר לפספס את זה וכמעט כולם ידעו.

הכי קשה היה להתמודד עם אלה שלא יודעים. קבלתי תגובות מאד מאד תומכות ומחזקות מכל אלו שידעו, חוץ מאשה אחת חסרת טאקט.

 

מי שלא חווה לא יבין את עוצמת הכאב. אז נכון שב"ה יש אחד. אבל היה אמור להיות עוד אחד! והוא שלך! זה באמת כואב.
אולי ינחם אותך לשמוע שהוא שם למעלה. מחכה ואחרי 120 הוא יהיה שלך כמו הקטן וכמו כל הילדים שעתידים להיולד לך בעז"ה.
כתבת כל כך מרגש ונוגע. חיבוק גדול!!

לקנות את האבקה שבאה באריזה דקה וקטנה ולערבב עם חמצן 6 או 9 אחוז . חמצן שצובעים איתו שיער. וזה נימצא גם במדפים של צבעי השיער. תיקראי את ההוראות מאחור של האבקה . 9 אחוז זה להבהרה חזקה.

בסופר פארם זה קצת יקר, תחפשי מקומות יותר זולים.

אז אני צריכה ללכת לרופא נשים לאולטרסאון השבוע או לחכות עם זה?

להיות בטוחה

אחריהמחזור

זו הייתה בדיקה בנושא אחר.
הוא רק אמר על הדרך, שאני לפני ביוץ.
ושכחתי לשאול עוד כמה זמן בערך.. ז"א מה הטווח.

כאילו הגיוני שהוא ראה שבוע לפני?
או שבכלל אי אפשר ואפשר לראות באולטרסאונד שהביוץ מתקרב רק 3 ימים קודם?
נראה לי לא הבנתן אותי

זקיק גודל כ-2 מ"מ ליום (נדמה לי)

הוא מבייץ בגודל שבין 18-22 בערך

אני מניחה שאמר שאת מתקרבת לביוץ כי ראה יש לך זקיק בערך 14-16 מ"מ

א"א לדעת בדיוק מתי יהיה ביוץ,אצל כל אישה וכל מחזור זה שונה

פעם ראשונה 3 חודשים,
פעם שניה ושלישית בפעם הראשונה,
רביעית- חצי שנה
חמישית- כמעט שנה...

אם מישהי אחרי לידה מניקה ורוצה גם הריון, זה שונה אם לא, ודווקא אומרים שאחרי הפלה הגוף פורה יותר ככה שלא מחייב בכלל שתחכו שוב חצי שנה

ויש כאלה שלוקח להן זמן לחזור לאיזון הורמונלי ולהקלט מחדש

הרבה פעמים נקלטים עצמונית אחרי הפעם הראשונה
כמו שבגיל ארבעים הסיכוי להיכנס להריון ראשון ספונטני קטן יחסית בעוד מי שכבר עברה כמה הריונות הסיכוי שלה גדול בהרבה
למה... ככה 😶

או כי היא יודעת שהיא יכולה להיכנס להריון ואין לה בעיות פוריות

 

הרבה מזה זה פסיכולוגי. אין באמת דפוס קבוע

אצלי למשל אחרי הפלה לקח לי הרבה יותר זמן להכנס להריון ממה שלקח לי בלי הפלה

פשוט

כי הרחם כאילו עבר ניקוי ומוכן יותר... כל השאר זה יותר על המזל...

מהסיבות שכתבו שנקלטים יותר מהר בגלל שהגוף כבר היה בהריון, אז זה לא משנה אם היתה גרידה או לא

לקח לי הרבה זמן להיכנס להריון אח"כ

והפלה אחרת נכנסתי חודש אחרי

אל תכנסי לסרטים,אף פעם א"א לדעת

ראיתי הרבה מקרים שונים

 

בגדולות שהיו צפופות היה לי דפוס קבוע מאד
וממה שאני מכירה רב הנשים יש להם פרק זמן שמכירות את עצמן, כאלו שנכנסות ממש מיד וכאלו שבאיזור החצי שנה
זה לא אומר שתמיד כי תמיד יש הפתעות אבל זה רב ההריונות שלהן

אצל אחותי בראשון נכנסה ישר, בשני לקח שנתיים... בשאר כל פעם היה משהו אחר

יש כאלה שיולדות כל שנה אז קבוע הן נכנסות להריון מיד, יש כאלה שמיד כשמסיימות להניק, יש כאלה שחצי שנה אחרי שמפסיקות הנקה... ויש הרבה הרבה שזה ממש לא קבוע אצלן וכל פעם יכולה להיות שונה.
בכל אופן אחרי הפלה דווקא יש יותר סיכויים להיקלט מהר, אז לא חושבת שיהיה קשר לזה שבהתחלה לקח חצי שנה

אצלי, לפחות...

אחרי המחזור הראשון שקיבלתי מרגע שהפסקתי הנקה...גם אמא שלי היתה כך...