פורום הריון ולידה (עמוד 3337)

אפשר להבין לפעמים אנחנו רוצות מין מסויים וזה בסדר גמור לרצות. לא תמיד זה גם באופן מודע ומוסבר הגיונית אבל זה קיים. אני למשל נורא רציתי בן בהריון הראשון וזו היתה בסופו של דבר בת ועכשיו אחרי 3 בנים אני נורא רוצה עוד בת זה לגיטימי.. ואני בטוחה שאת שמחה בבת שיש לך ברחם ותשמחי גם שתיוולד וזה לא סותר את הרצון לבן.. שיהיה במזל טוב ובהצלחה

אומרת לכל מי שיש לה הרבה בנים שהיא לא השאירה לי בנים, אז יש לי בנות.
וגם להיפך, כשאחיות או גיסות שלי יולדות בנים, אני אומרת להן: נו בטח, כל הבנות אצלי...

אין יותר מבינה ממני!!
מאילת לך שיבואו הבנים במהרה!!

כמובן שהתחושה בכלל לא טיפשית, וזה מרגיש "מושלם" כזה שיש בת ובן ראשונים,

אבל אם חושבים על שנים הבאות, איזה כיף שיש 2 מאותו מין צמודים,

והן חברות הכי טובות,

ואחריהן יגיעו הבנים שיהיו חברים הכי טובים..

 

ממני, שאחותי הקרובה אלי היא 4 שנים מתחתי.. והיום חברה הכי טובה שלי

וכל השנים ראיתי את יחסי הקרבה בין אחים שלי הבנים הצמודים.

לי יש 3 בנות. וכל הזמן מרגישה קנאה באמהות לבנים לא ברור למה . אני חולה על בנות. אבל זה קנאה טבעית. אפילו חולמת בלילות שיולדת עוד בת מרוב שזה מפריע לי

כמה שגם אני רוצה עוד בנים (יש לי אחד), כשאני מארחת אחיינים או מתארחת איתם, ורואה את השירותים, אני מבינה למה הקב"ה נתן לי בעיקר בנות

שירותים עם בנים זה קטסטרופה לפחות אצלי חחח

אין על בנות!!!!!!!

שהיא לא תהיה בת יחידה,שזה ממש מבאס

תהיה לה אחות ועוד צמודה בגיל.זה כזה כיף, תדמייני את העתיד שלהן,חלום. הבנים עוד יבואו בעז"ה

ויש כאלה שבבאסה שהן לא נכנסות להריון בכלל ואומרות למה יש כאלה שבוכות על בן או בת ואני לא מקבלת כלום...
מה שבאמת חשוב זה שיגיע ויגיע בריא ושלם ... ♥️

אני כל כך מזדהה איתך.
אחרי 3 בנות. אני מאוד רוצה בן. וחושבת מה יקרה אם תהיה לי עוד בת.
כמובן שאשמח גם איתה אבל יש את הרצון הזה שכוסס בפנים.
זה טבעי..

כדאי כן לעשות בדיקת הריון לפני ההתקנה.
כי גם אם הוא עושה אולטרסאונד בזמן ההתקנה- יש שלבי הריון שעדיין לא רואים באולטראסאונד.

עוד דבר חשוב זה להקפיד לבוא לביקורת אחרי חודש-חודשיים לבדוק שההתקן במקום ושהכל בסדר

שיש לך תלוש משכורת עבורם (שמעסיק שילם עלייך בט"ל)

חודשים שבהם העובדת היתה בהכשרה מקצועית או שיקום מקצועי, בתנאי שהיא עבדה 30 ימים רצופים לפחות לפני היום שבו הפסיקה לעבוד לפני הלידה, נחשבים לצורך תקופת אכשרה עבור דמי לידה

או תאונת עבודה

כך נשמע

זה לא נמוך היסטרי, בגיל הזה צריך להיות בערך 10.
אבל חשוב לתת את הברזל, תנסי סוג ברזל יותר עדין. וגם לתגבר מוצרים עם ברזל, לדוגמא מוצרי עוף.

לדעתי זה תקין, מכירה הרבה ילדים פחדנים ורגישים יותר אני רואה בזה אפילו מין חכמה, בסך הכל הרעש והקפיצות מפחידים אותה. תנסי בכיף לחוות איתה את המשחק, תעודת דברים מצחיקים עם הכדור (להעיף באוויר ולמחוא כף, להפיל בעדינות על הראש שלה ולצחוק, כדור רך כמובן וכאלה...) להדליק מכשיר עם מוזיקה ולרקוד, לא ברעש והמולה, בנחת בכיף.

היא לא כל כך אוהבתת עוף ודומיו מנסה ממש בכוח לתת לה..

ואני תמיד מנסה לשחק עם זה לידה.. אבל זה לא עוזר!

מולסה, טחינה מלאה
אני מוסיפה על בסיס יומימי לדייסת קוואקר.

משחקים עגולים זה תקין???
זה מלחיץ אותי

מוסיקה בבית?
שאר הדברים פשוט לתווך לה בעדינות. לאט לאט היא תתרגל

גם של ילדים וגם רגילה..אני חושבת שהצורה של המשחק יותר מפחידה אותה..

רק משהו שעושה מוזיקה?
יכול להיות שמשחק אחד התגלגל במפתיע פעם אחת והיא מקשרת אותו אם משהו מבהיל
גם אם תתני לה כדור חדש שהיא לא מכירה היא גם תיבהל ?

וכן היה אייזה כדור עם אורות שהפחיד אותה בהתחלה..יש כדורים חדשים שהיא מפחדת מהם ויש כדורים שלא..

ברור שאפשר להשתמש במשאבה

לי זה ממש כואב אחרי כמה זמן ומאוד קשה לישון

הרבה יותר קל לי בישיבה

יכולה לעשות מתיחות שמותאמות להריון, זה עוזר

 

(לא בשמירה אבל יכולה להוציא שמירה)

מארגנים ממלכת כריות ומרפדים איפה שצריך.
אני לא מסוגלת לשכב על הגב..

פעם היה הנחיה מגיל 9 חודש.
כבר כמה שנים אין הנחיה כזו.

שנה אז אני כן מחכה עם זה יותר
בקשר לשאר האלרגנים כדאי לתת כמה ימים ממש טיפה וכל פעם לבדוק משהו אחר ואם יש תגובה אלרגית למשהו יכול להיות שזה יחלוף אחרי גיל שנה
בכלליות עדיף להתחיל במזון לא אלרגני את יכולה להוסיף עדשים כתומות עוף וכו

חודשים.
ולגבי ביצה- צריך לדאוג שהחלמון יהיה מבושל עד הסוף (לכן לא לתת ביצה מקושקשת או ביצה קשה שלא התקשתה עד הסוף). ולדעתי אפשר גם לפני 9 חודשים, אבל לא זוכרת לגמרי על הגיל

האכלת התינוק בשנה הראשונה, משרד הבריאות

במחינת מקצועיות אני מניחה שאין ביניהם הבדל משמעותי

 

מבחינת היחס:

 

אצל פולק הייתי לפני הרבה שנים, היחס שלו היה כל כך לא נעים שעד היום אני זוכרת את זה

אמנם מסתייגת - הייתי צעירה מאד, רגישה אולי יותר מדי, הריון שני או משהו כזה. יכול להיות שאחרות כן מסתדרות עם היחס שלו (מחוספס למדי) וגם יכול להיות שהוא השתנה. אז קחי את זה בפרופורציות

 

אצל טאובר הייתי בסקירה בהריונות האחרונים ואח"כ בעוד כמה הזדמנויות שהייתי צריכה US מקצועי של רופא ולא טכנאית - מאד אהבתי את היחס - אנושי, נעים, סבלן, לא מתנשא, אפשר לשאול אותו שאלות, פשוט בנאדם (למרבה הצער לא כל רופא זוכר שהוא בנאדם)

רופא שבכיף אחזור אליו כשאצטרך

 

מקוה שעזרתי

 

מעניין מה שאת מציינת לגבי פולק כי שמעתי דווקא הרבה שבחים על היחס הנעים שלו.

אבל עזרת לי מאוד עם טאובר, פרטת עוד דברים שעושים חשק כן לקבוע אליו.
תודה גדולה

הייתי אצלו לכמה סקירות חוץ ממוקדמת ומאוחרת..
גם כשהיתה בעיה בשקיפות הוא הרגיע והסביר מה לעשות... ממש נהננו ממנו!

באחד ההריונות שהגעתי אליו ל US הוא גילה שאין לעובר דופק (אחרי שהיה דופק בהתחלת ההריון) והאנושיות שלו היתה מעוררת התפעלות

פולק בהיריון הקודם, לפני שנה וחצי בערך.
וטאובר לפני כמה חודשים.
שניהם מקצועיים ונחמדים. נהניתי משניהם מאד!

לי מפריע שהוא כזה מתורגל אז הוא די קצר ולא מסביר כלום. כל דבר ששאלתי הוא הסביר, אבל מעצמו לא תרם מידע
זה בפן האישית אבל מבחינה מקצועית קבילתי עליו המון המון המלצות מרופאים בכירים

כנראה כי התעניינתי, אבל היה ממש נחמד.

ומה שלום הפיטורים שם
ושהוא מכיר את גיסי
וכו
אותי זה עצבן נורא

ואצלי הגדיל לעשות - המזכירה נכנסה תוך כדי לדבר איתו על משהו והוא המשיך את הסקירה תוך כדי שהוא מדבר איתה!!!

 

אחחח אם היתה לי האסרטיביות שיש לי היום.........

אז הייתי צעירה, רגישה ומבוישת. יצאתי בהרגשה ממש ממש דפוקה

תודה לכל העונות! מעריכה מאוד

בשקיפות ובמקרה. שניהם מעולים. אצל טאובר הייתי לאחרונה והוא ממש מקסים גם מבחינה אנושית - מתרגש מכל דבר תקין בסקירה כאילו זה פעם ראשונה שהוא רואה..

אנושי מאוד, מדהים, נחמד, מצחיק!
והכי מיוחד זה ההרגשה שהוא שם לכל שאלה ומתרגש ושמח איתנו על כל דבר תקין.
ממליצה עליו בחום!

היינו אצלו בסקירה מוקדמת, עשה רושם מקצועי אבל מעל הכל הוא ממש ממש נחמד.
מומלץ בחום!!

יש מצב שאני נוטה לכיוון טאובר, הוא די קרוב לי לעבודה. זה אולי יכריע

תודה רבה!

בסוף המיקום היותר נוח של הכריע את הכף

עזרתן המון! טוב לדעת לפני שאני ניגשת לרופא אנושי ומקצועי.

חוויתי ושמעתי מעוד חברה שהייתה אצלו בסקירה- כשיש איזשהי בעיה הוא נלחץ ומלחיץ.
הוא אמר לי על משהו שאני צריכה לפגוש את הרופא שלי *מחר*, כי אולי צריך לעשות מי שפיר, וזה מה השבוע האחרון לעשות מי שפיר (רשמית, למעשה אין לזה באמת זמן מוגבל...) אמרתי לו שיש לי תור לשבוע אח''כ, והוא אמר שלדעתו אם לא מחר אז מחרתיים, לא לדחות לשבוע הבא, אז הלכנו בלחץ לרופא תורן בבית אגד, והוא לא הבין מה הלחץ, נתן הפנייה ליועצת גנטית (שאמרה שאם זה נמצא יחיד אז אין מה לדאוג והכל בסדר, ב"ה), וזה מה שאמר גם הרופא 'שלי' כשהגעתי אליו בשבוע שאחכ.
קיצר, לא ברור למה, כשיש משהו לא 100% הוא היסטרי. יקרה סיפור דומה לחברה שלי אצלו. אצלה הייתה באמת בעיה חמורה שדרשה ניתוח לתינוק מיד לאחר הלידה, אבל התגובה של טאובר הייתה קצת מוגזמת ברמות הלחץ.
זה היה פעם שלישית שלי בסקירה אצלו, ובשתי הראשונות יצאתי מבסוטית לגמרי, אז אל תבטלי, אבל אל תיבהלי מהתגובה שלו אם חלילה יש בעיה.

מקווה בעזה שלא תהיה סיבה להלחץ.
הרופא המטפל שלי סופר רגוע (ואחראי ומקצועי) ככה שאם תהיה בעיה לשלם לחץ מאמינה שידע להרגיע

תודה!

למרות שהיה איזה ממצא ממש לא נחמד אבל לא רק שהוא לא הלחיץ אלא להפך -דוקא הרגיע, אמר שאם זה ממצא יחיד אין לזה כמעט משמעות למרות שכשיש לזה ממצאים נלווים נוספים זה בכלל לא פשוט ובכללי הוא ממש לא שידר לחץ

 

כל שעה שעוברת נראה כמו נצח כשאת לא יודעת מתי זה כבר יקרה

מאחלת לך שתלדי בקרוב בעז"ה בקלות, ובבריאות לך ולתינוק/ת!

בשורות טובות

יצא שהסיכון שקיים אצלך הוא  אחד למאה אלף. שזה ממש רחוק... הכוונה שמכל מאה אלף ילדים אחד מהם עלול להיות עם טריזומיה... שזה סוג של פיגור

והסיכון לתסמונת דאון זה אחד ל77 אלף שזה גם ממש רחוק, לי יצא הרבה יותר קרוב וטיפלנו בזה! אבל אצלך נראה שזה ממש תקין

תבדקי עם הרופא מה זה אומר

עם רופא

בשלב הזה שאי אפשר לאכול או לשתות נורמלי בגלל הבחילות אני נשברתי והשתמשתי בנרות גליצרין

אני יודעת שזה לא בריא ולא מומלץ אבל לא מצאתי דרך אחרת. כמה אפשר לסבול?

כשעברו הבחילות ויכלתי שוב להקפיד על תזונה נכונה כבר לא הייתי צריכה את זה. מאד נזהרתי לא להתרגל לזה ולהפסיק ברגע שיכלתי

נורמלקס

תופעות של גרד וצריבה יכולות להיות קשורות לג׳ל סיכוך.

אבל השתמשנו גם בעבר והכל היה תקין..

אין לי שום כיוון אחר לסיבות לנפיחות. מוזר.

ניסית לבדוק עם מראה, לחפש סימנים באיזור? מכה? שפשוף?

וגם לא קיבלתי שום מכה..
תודה לך!
מדאיג לדעתך?

בינתיים לדעתי רק תעקבי.

אני לא מכירה שנגרמת נפיחות מיחסים, גם אם היו לא עדינים...

וזה דווקא ממש היה בעדינות..
תודה רבה.

תיתכן רגישות לנוזל הזרע, אבל גם אני לא שמעתי על רגישות לזה עד כדי נפיחות.

 

ואולי זו תגובה אלרגית שהמקור שלה הוא רגשי, לאור הנתונים.

למרות השימוש בעבר...

לא יודעת מה יכולה להיות הסיבה,
אבל רק אומרת (מידע!)
שאלרגיה יכולה להתפתח פתאום,
גם אם כל הזמן זה היה בסדר,
אז לא הייתי שוללת..

הנפיחות ירדה קצת (אבל עדיין מרגישה את זה כשאני נוגעת שם)
גם הגרד בשיפור.
אני רק לא מבינה אם אני עדיין בהפרשות של לפני הביוץ או שזה מהפטריה שאולי יש / מהאגיסטן שאני מורחת..
כי יש לי הפרשות כבר מחמישי שעבר בערך, שחשבתי שהן ההפרשות של הביוץ.. ואז ביום שני התחיל הסיפור הזה עם הגרד וההפרשות המשיכו ואני כבר לא יודעת מה זה מה..
אם הביוץ עוד לא היה אז אולי נקיים שוב יחסים, זה היה בשביל הריון.. ואם הוא היה אז זה סתם נראה..
יש טעם לבדוק במקלוני ביוץ? אף פעם לא השתמשתי אז לא מכירה.

מפטריה.

הפרשות מפטריה מאוד מימיות.

אין לך מה לבדוק ביוץ.

אם מסתדר לכם להיות ביחד, תעשו זאת בלי מטרה מסויימת ...
אל תרוצי אחרי כניסה להריון. אין מה להילחץ.

ההפרשות הפעם.
כמה זמן הגיוני שיהיו הפרשות פוריות? שבוע זה נורמלי? נשמע לי ארוך..

אני מאוד רוצה עוד הריון, וכן יש לנו שיקולים שמצביעים שעכשיו זה זמן כדאי משמעותית לעומת זמנים אחרים. (כמובן שהכל בידי שמיים אבל אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו.)
אז קצת היה לי לא נעים לקרוא את החלק הזה בהודעה שלך.. אבל מבינה שרצית לעזור.

ומתנצלת על הניסוח בנוגע ליחסים.
פשוט התכוונתי לשחרר.
לחץ לא תורם להצלחה.

אם לא היינו הרבה זמן, או שהיינו הרבה זמן ביחד וזה עשה לחץ בנרתיק..

את יודעת תוך כמה זמן זה עובר לך בפעמים האלה?
זה כבר 4 ימים.

שגם לי תמיד בליל טבילה אח'כ יש מן כאב לוחץ כזה מבחוץ. בגלל שהרבה זמן לא היינו יחד. פשוט מלא זמן לא טבלתי אז שכחתי מזה. אולי קשור..

אבל הפעם זה אחרת.. אני מרגישה שהמקום נפוח.. וכבר עברו 6 ימים :/

אני לא מוצאת תור פנוי לרופא נשים באזור, שהוא לא לעוד שבועיים.. יש השבוע רק תורים לרופאים קצת יותר רחוקים, ושאני לא מכירה..
רלוונטי ללכת לרופאת משפחה שלי?
היא יכולה לאבחן פטריה למשל? ולתת לי טיפול מתאים?

והן יכולות לפתוח לך תור לרופא נשים בין התורים. נשמע שזה ממש מצריך בדיקה!

פשוט סתם לסחוט או שיש הוראות מיוחדות? אף פעם לא הבנתי איך עושים את זה...

זה לא יגביר את החלב זה פשוט יהיה יותר הדרגתי

שמעתי פעם שבהריון עדיף לא לשאוב עם משאבה אבל אם לא מסתדרת הסחיטה תתייעצי עם רופאה או יועצת הנקה

כולי תקווה שזה אכן יעזור... לילה טוב!

אם את שואבת עדיין, אז לשאוב רק כשמתחיל להיות גודש ורק עד להקלה (דקה שתיים, לא יותר), לי תוך יום-יומיים כבר לא היה צורך בשאיבה להקלה.

 

לגבי ההנקות עצמן- כמו שכתבו לך, לנסות לסחוט/ אם יש לך סבלנות למשאבה, רק עד ההקלה, שוב תוך מעט זמן לא תצטרכי את זה בעז"ה (אם תקפידי ממש לסחוט רק עד ההקלה ולא מעבר, שלא יעודד ייצור חלב). אני לא הייתי זקוקה, לפי הדרך הזאת, להשתמש בכרוב בכלל.

 

אם קשה לך הסחיטה, את יכולה להקל על זה עם מים חמים מעט, לסחוט תחת זרם מים חמימים, ותשימי משחה אח"כ על הפיטמה, לשמור עליה.

 

בהצלחה והרבה כוחות

והמזכירה מטפלת ויש מקומות שמבקשים לשלוח בדואר

והם נתנו לי למלא טופס בקשה להחזר, תוך שבועיים הכסף נכנס לחשבון

את יודעת איך זה אם לא שמרתי הכל אבל זה נעשה דרך הקופה?

בעיקרון מכניסים קבלה מקורית למעטפת "אל תור" על המעטפה כותבים את כל הפרטים, מסמנים שם שזה החזרים לסל הריון...

או מה שמתאים וזורקים לתיבות אל תור בכל מרפאה שלהם...

הכסף חוזר לחשבון בנק...

 

בדר"כ לוקח להם איזה שבוע לטפל במעטפה ואז גם הם כותבים באיזה תאריך הכסף נכנס לחשבון...

 

על ביקור רוםא פרטי וייעוץ אני לא מסמנת "סל הריון" אלא ייעוץ רפואי ואז בנוסף לקבלה צריך גם לצרף מכתב סיכום ביקור (בדר"כ הרופאים יודעים את זה ומכירים את זה...)

 

אם זה רופא או משהו שבהסדר עם מכבי אז זה עובר לי אוטומטית דרך המערכת של מכבי ואני בכלל לא מתעסקת עם כלום...

 

שניסיתי פעם אחת לתת למזכירה במרפאה היא אמרה לי לשים באל תור כרגיל - כי זה מה שהיא עושה בכל מקרה...

אולי ניסוח השאלות לא היה ברור לך.
למשל 'מילים' בגיל הזה הכוונה גם למלמולים בעלי משמעות: קוקו, האו-האו, בא (אבא) וכד'.
כנ''ל הוראות פשוטות: תביאי כדור, תעשי קוקו, או תעשה כפיים...

זה מה שמצופה בגיל שנה... אבל בלי לחץ... יכול להיות שאוטוטו זה יגיע...

מילים זה גם חצאי מילים, הברות שבעלי משמעות.
וגם הוראות זה כולל הוראות פשוטות כמו בא, שב , קום וכאלה. תביא.. וכו'.

מילים ממש- רק עכשיו זה יכול להתחיל להתפתח. עד גיל שנה הם אמורים רק לקשקש בלי כוונה תקשורתית מסוימת (וכמובן שיש תינוקות בגיל שנה שכן יש להם כוונות תקשורתיות בקשקוש, ויש כאלה שכם כבר אומרים מילים וכו'. אני מדברת על מה מצופה).
הוראות פשוטות- כמו שכתבה זו שמעלי- תעשה קוקו וכדוד, דברים שהילד מכיר, לא מעבר.
איברי גוף- אם זה משהו שעבדו איתו עליו אז אולי הוא כבר ידע להצביע או לגעת כששואלים אותו איפה____. אם עד עכשיו בבית ובמעון לא דיברו איתו על זה, אין סיבה שידע, וזה בסדר גמור.

שני טיפים כלליים:
1. בטיפת חלב לרוב רוצים לצאת ידי חובה ואומרים שככה לפי הספר הילד אמור להיות, וזה סתם מלחיץ. בפועל לא קרה כלום אם הילד לא בדיוק ככה. יש טווח מאוד רחב של התפתחות נורמלית.
2. לגבי התפתחות מילים, שפה, זיהוי וכו'- הילד לא חייב לדבר בשביל לתקשר. תקשורת יכולה להיות לא מילולית ונוכל להבין את הילד מצוין. בין גיל שנה לשנתיים הילד כבר אמור להתחיל לדבר, אח"כ לפעמים יש צורך להתערב ולפעמים לא. אבל עד גיל שנתיים אם הוא חא מדבר אבל כן מתקשר לרוב זה בסדר (לא רוצה להכליל כי יתכן שיש מקרים חריגים). שוב, בטיפת חלב אוהבים להלחיץ...

כמו שכתבו מעלי רק אוסיף שילד זה לא רובוט והכוונה היא שבגיל הזה בערך זה אמור להתחיל אבל גם אם יקרה עוד חודש חודשיים זה בסדר ובגיל הזה תקשורת זה לא רק במילים מה שכן אם הילד לא מקשקש אט מראה כיוון תקשורתי מילולי בגיל שנתיים הייתי ממליצה לפנות להתפתחות הילד הבן שלי בעיכוב שפתי וזה לא קל כרגע שהוא כמעט בן 3 ונורא מתסכל להבין אותו..

שאלה נוספת 

 

איזה משחקים ופעילויות עושים עם ילדים בגיל הזה?

ויש עוד דברים שאפשר לעשות והם לאו דוקא קנויים:
אני מקריאה סיפורים בגיל הזה, ושואלת: איפה ציפור? איפה חתול וכו? והם לומדים להצביע ולזהות

לעבוד על תן וקח. למסור כדור: קח כדור
תן לי- והוא מוסר בחזרה

לשיר שירים ולגרום להם להשתתף יחד איתך בתנועות

כשיוצאים החוצה להצביע הנה פרח הנה חתול וכו..



לעורר מודעות

לבקש מהם עזרה. את יכול להביא כוס? כפית? וכו'.

מכינים אוכל- בוא נלך להביא בצל/מלפפון/2 תפו"א.
המלפפון ירוק.
הבצל לבן.

כביסה-
להביא לך אטב/בגד.
לתאר את הבגד.

למסור ולהחזיר..
וגם שירי אצבעות, דקלומים וכו.. אפשר של דתיה בן דור או בסגנון...

לך מילים זה- בבא- אבא. מה- אמא. ..

ולזהות אברי גוף לדעתי מאוד מאוד מוקדם. יותר לכיוון השנה ושלושה חד'. את יכולה לנסות ללמד - איפה יד? איפה רגל? בטן... וכו'. זה משחק משעשע ומתוק. אבל באמת שנה נראה לי קטן מידי.

באולטרסאונד הראשון הרופא מודד את אורך העובר ובודק האם הוא מתאים לשבוע לפי תאריך וסת אחרונה או מתקן לפי הגודל ולפי מה שהוא אומר הולכים..

רק אגיד שאצלי הוא תיקן והלך לפי התאריך של התיקון.. וגם אני
ובבדיקה באחרונה לפני הלידה הוא הלך לפי התאריך וסת אחרונה.. ואמר שאם זה הפרש של עד 4 ימים זה לא משמעותי..

אני פשוט אומרת לרופאה בביקור הראשון תאריך ''וסת אחרון'' שבועיים לפני הביוץ, בלי קשר לתאריך האמיתי..
חוסך לי ויכוחים האם כן או לא לתקן תאריך..
אני בדרך כלל יולדת אחרי התאריך אז ממש משמעותי לי שלא יקדימו לי כדי להימנע מלחצים לגבי זירוז...

נשמע איחור גדול...
בדכ המחזור שלךכ כזה ארוך?
בדיקת דם זה הכי מדויק שיש בטח אחרי איחור...

בטח תכף יגיעו המבינות לענות לך.

ובגלל זה אני לא יודעת אם זה איחור או לא
אני יודעת שלא היה לי ביוץ עד היום ה34 ..

אז אם ביוץ לא היה לפני היום ה 34, אז אין עדיין איחור.

כי מחזור זה לא היה ..

הייתי עושה בדיקת גם נוספת השבוע.

נחכה עוד כמה ימים שיהיה בטוח ודאי

מאז עדיין לא קיבלתי מחזור .. (מהכתמים עברו 22 יום , ומהמחזור הקודם 66..) יש לי הרבה הפרשות מוזרות
היתה לי הפרשה לבנה לבנה שנראת כמו זרע מימי(אבל זה לא זרע)
יש לי גם כאבי בטן דקירות שהולכים ובאים
אני רק אציין שלא עשיתי מאז עוד בדיקת דם מאז אבל עשיתי בדיקה ביתית בסוף הכתמים והיה שלילי

מחכות לבשורות טובות!

לקח לי הרבה שנים, ובדכ כשאני מסבירה אותה לנשים הן אומרות שזה רעיון טוב ״אבל״ ... בלה בלה
ובכל זאת אולי מישהי תיקח חלק, תובנה, משהו, תחשוב על זה שוב בעתיד אז אני אכתוב אבל בקצרה
זה שינוי חשיבתי עמוק
להפסיק להשתעבד לבית. פשוט להפסיק
וכן. זה השתעבדות
החיים המודרניים הם רצף של עבודה טיפול בבית גידול ילדים עבור אשה
עצם העובדה שבי אדם שכל היום עבד ורץ אחרי ילדים ועבד בעבודה וטיפל בבית ומגיע הערה והוא עייף מדי או לא מסוגל לנוח על הספה כי יש ג'וק קטן שאומר לו בראש נו נו ני כלים נו נו נו עוף נו נו נו כביסות
זה לא נורמלי . ולא פלא שמלא נשים חוות דיכאון אחרי לידה. הרבה יותר מדור העבר
עדית מה שעשית הספקת מה שהספקת עכשיו תנוחי ותסתכלי על הקירות או תקראי ספר או תחלמי ואל תתני לגור הזה שאומר לך כל הזמן לא הספקתי לא הספקתי לבוא לבקר
זה קשה זה לוקח זמן זה שינוי תפיסתי
זה לקבל את זה שתמיד דברים לא יהיו מושלמים ואולי מחר לא נאכל אוכל טרי ואולי לא נאפה יותר עוגות או לחמניות ביום יום אלא רק בחגים ולא נקפיא ערימות של דברים ולפעמים נאכל טבעול ולפעמים יהיו כלים בכיור ולא תמיד הילד ילבש את החולצה שהוא אוהב כי לפעמים היא לא יצאה מהכביסה כי לאמא לא היה כח או לא התחשק לכבס היום העיקר שיש משהו נקי ללבוש גם אח זה לא מה שהוא הכי אוהב
וכן על זו הדרך
חיים
אנחנו צריכים אותם. את הזמן לחיות חיים כאלו פשוטים נחמדים זמן לנשום וכוס קפה וספר ותפוח או שוקולד ומי שמצפה להגיע לשלב הזה כשהכל כבר נקי ולא יכולה להנות מהחיים עד שהכל מבריק ואין כלים בכיור ... זכותה. אבל היא תהנה הרבה פחות זמן
אני בחרתי לפרוש מהמירוץ הזה. להנות מהחיים שלי והילדות שלי גם אם יש כלים וגם אם יש אבק מסביב וגם אם השולחן מלא בכל הדבקים והניירות שיצרנו מהם תחפושות עכשיו
אני עדיין אשב לראות סרט ומחר אסדר, או הם, או הוא
וביום חמישי עובדים קצת יותר קשה לכבוד שבת אבל גם אם נקנה עוגה קנויה לשבת הזמן שאני אוהבת את החיים שלי שווה את זה לגמרי לגמרי
לכולנו.
זהו
עכשיו הזמן לכל נשות ה״אבל אני לא יכולה להנות כשיש כלים בכיור״
כן אננ יודעת, זה עבודה. ממש עבודה.
פשוט במקום לעבוד על הכלים ועל עצמך ולא להצליח, תעבדי על להנות במצב כזה ועם הרבה תרגול כן תצליחי ולטווח הארוך זה שווה יותר ותהיי מאושרת יותר

טוב... יצאה לי מגילה בסוף
מקווה שאולי עזרתי לך מעט יקרה
אני מניחה שאת מרגישה מעט מדוכדכת כי תאריך החזרה לעבודה מתקרב וכי את מרגישה שכל היום עשית ועשית וזה פשוט לא נגמר. וזה נכון, זה לא נגמר, ולכן הדרך היחידה לגמור את זה היא לשים סטופ נקודה למה שאת יכולה ביום אחד וכן להרגיש שגמרת, סיימת, הצלחת, עשית הכל היום. ממש הכל. כל מה שאת יכולה וחשוב. וכשתרגישי סיפוק על מה שכן עשית ולא אכזבה ממה שלא הספקת תהני גם בשעות האלו של סוף היום, תקראי תפטפטי תסרגי אי תראי סרט בשלווה כי מגיע לך לגמרי
חיבוק!

לצערי אני קצת מגזימה עם הבילויים והרביצות בערבים וגם לאורך היום אבל מעדיפה ככה מאשר לעבוד נונסטופ

אחרי שפעם חייתי בטירוף,והתביישתי לפתוח את הדלת שהשכנות לא יראו את הבלגן

היום אני שמה פס על כולםםם. פותחת את הדלת לרווחה,וגם מלמדת את הילדים,כי ה חשוב לי,אני אומרת להם שלמי שזה מפריע שיעצום עיניים

כמו שאומרים:"הבית צריך להיות מספיק נקי כדי שנהיה בריאים,ומספיק מלוכלך כדי שנהיה מאושרים"

את כ"כ צודקת! זו חתיכת עבודה רצינית. ולפותחת..אחרי טיפ כזה מדהים (והלוואי שנצליח ליישם אותו) לא נשאר לי הרבה להגיד אבל....אווווף!!!
כ"כ מזדהה איתך!! בכלל נראה לי שעוד הרבה נשים מזדהות..
סליחה על הניצלוש אבל חייבת!!
אני בתקופה ארוכה של דיכאון אחרי דיכאון אחרי מצב רוח אחרי מיאוס מריצות והספקים וכלים וכביסות ובישולים..עד שפשוט נשארתי מרוקנת בלי כח לכלום!
מתביישת להגיד אפילו בלי כח לפעמים לפעמים לטפל בבנות שלי. רק רוצה כל הזמן לברוח לאנשהו..

זה באמת דברים שאני צריכה להזכיר לעצמי.
ואת צודקת לגבי החזרה לעבודה... זו הרגשה של אם עכשיו הכל עמוס לי כל כך, איך בדיוק אני מכניסה לפה גם עבודה? לא יהיה לי זמן לכלום! אני יודעת שאתרגל ובסוף יהיה זמן להכל (או לחצי ) ויהיו כמה שבועות הפוכים קצת ובסוף ניכנס לאיזו שהיא שגרה, אבל עדיין זה מלחיץ. אולי כי אני פרפקציוניסטית ומבינה שלא הכל יוכל להיות מושלם, אז זה מדכא.
תודה על העידוד!

ואמא לשני קטנטנים ב"ה.

 

כשלי היו תקופות כאלה, כמו שאת מתארת, כשנהיה שקט בבית וסוףסוף אפשר להתחיל להתסער על המטלות ולארגן את הבית, פתאום אין חשק, והים כבר נגמר, וכל היום הייתי בריצה אחרי הזנב של עצמי..

מה שנאי עשיתי: להתארגן על ימים מסויימים שבהם עושים דברים מסויימים. נניח כביסה, אם זה אפשרי לך מבחינת כמות בגדים והמהירות שהם מתייבשים, אז אני פשוט הייתי עושה אחת ליומיים שלוש כביסה, לא כל יום מכונה, בכמעט מאה אחוז של המקרים לא נרשמו תקלות... ואז ביום של כביסה, אז בערב אני תולה מכונה, מורידה מהחבל ומקפלת מיד ומכניסה לארון. לוקח חצי מהזמן.

עוד יום, מארגנת נורמלי את המשחקים, יום ויומיים קודם פשוט נתתי להם להיות מעורבבים בתוך קופסה גדולה (זה כזה כיף, לזרוק את כל המשחקים לתוך קופסה אחת שנמצאת על השטיח ואחת לכמה ימים לארגן יותר מסודר. ותקשיבי, הבית שלי ב"ה תמיד מסודר, ותמיד נקי פחות או יותר (נקי במושגים של בית עם ילדה ב"ה, לא צריך להבריק כל דבר...)

 

והשארתי לי ימים שהם אני עושה בערב  רק דברים כפיים לעצמי, ספר טוב, הליכה עם חברה, סרט, בילוי עם הבעל, או ימים שאנ משאירה לי להם מטלות קלות יחסית ואח"כ נשאר זמן גם לעצמי.

 

לא יודעת אם הייתי ברורה כל כך, אבל בגדול הרעיון זה לדאוג לדברים כפיים לעצמך, ולדאוג שיהיה לך זמן אליהם

 

בהצלחה והרבה כוח!

רעיונות מקסימים!

ומתי מפסיקים להיות יולדת? 🤔 הקטנטן בן שלושה חודשים מחר בעז"ה

חח סתם, אבל שלושה חודשים זה באמת כלום! רק לפני מחצי מהזמן עוד הייתי במשכב לידה...

מתי מסתיימת אצלכם חופשת הלידה?

כי התרגל לישון אחרי 8 וחצי.. אז עד שהוא הולך לישון בעלי כבר מגיע..
אולי תשימי אותו לישון בשמונה? או שתשימי מוזיקה באוזניות וככה תעשי דברים?
ואני ממש מזדהה עם הלחץ. התרופה היא בכל דבר שאני עושה לנסות להיות שם עד הסוף. ממש להסיר את המחשבה מדברים אחרים. זה ככ מרגיע וגם הכל יותר באיכות. בהנקה תתמסרי להנקה. כשאת איתם תנסי להיות רק איתם ולהנות מזה. את תגלי עולם חדש. פתאום את תהני מכל דבר. זה מה שקרה לי. אבל אני עדין בעבודת מידות מאומצת. קשה להתרכז ולא לחשוב על הדבר הבא..
אני ממש במקום שלך! וגם לי לפעמים אחרי שהם הולכים לישון נגמר לי הכוחות והמוטיבציה..

כשבעלי מצליח לחזור הביתה קצת יותר מוקדם, המצב רוח שלי הרבה יותר טוב, מעצם זה שיש עוד נפש חיה ערה בבית... וכמובן כי הוא בעלי וכייף כשהוא בבית
בקשר ללהיות עד הסוף בכל דבר שעושים, זה באמת משהו שאני עובדת עליו. לא קל... אבל חשוב

אני שמתי לב שכשבעלי היה אצל אמא שלי הכי קשה היה לי הלבד הייתי נכנסת לדיכאון מזה ובוכה
אולי תנסו כשהוא לא יכול לחזור מוקדם לקבוע שיחה טלפונים של רבבע שעה? כשכולם ישנים והוא עוד לא חזר תתקשרי ושהוא יצא למקום שקט ותדברו קצת, ככה זה יפיג את הדיכאון ותקבלי כוחות עד שהוא חוזר

אבל בערב אם הוא לא בבית הוא גם לא יכול לדבר...

לא תאמיני כמה אפשר להספיק תוך כדי שיחת טלפון..