כל בית חולים הוא טוב בגדול, את צריכה להתאים את הבית חולים לרצונות שלך ולמה שאת מצפה מלידה.

אם את רוצה לידה טבעית בגישה כזאת, עין כרם יותר יתאים. אם חשוב לך המיקום והנגישות/ רמה דתית וכד'- שערי צדק.

תעשי לך רשימה של מה את מחפשת, ולפי זה תדעי.

לצורך העניין בירושלים גם הר הצופים וגם ביקור חולים טובים מאוד, השאלה אם לך

לא לשכוח תפילות להתקל בכל מקום בשליחים טובים לך ולעובר.

אחרי שתעשי רשימה, את יכולה לשאול פה יותר ממוקד, וגם ממילצה לך לחפש בפורום. היו ע זה הרבה שרשורים בטווח הלא רחוק (זוכרת במיוחד שרשור על שערי צדק שהיה בו הרבה מידע).

לגבי דולה, שוב- מה חשוב לך בלידה? את אחת שאוהבת להתמודד לבד? צריכה עזרה של עוד מישהו? בהנחה שמתישהו בעלך לא יוכל לעזור פיזית אלא רק מנטלית. מתכננת אפידורל? אם כן זה די מייתר את הצורך בדולה.

גם כאן מומלץ לעשות לעצמך רשימה קצרה

בהצלחה ומזל טוב!

הייתי בשנייהם.

פעם אחת שערי צדק ופעמיים הדסה.

המיילדות מדהימות יש שם יחס מאוד נעים , שבת גם נחמד שם , התינוק עולה יחד איתך למחלקה.

מביאים את התינוק שניה אחרי הלידה ואת יכולה להניק. אין לחץ שתצאי כבר מחדר הלידה.

את יכולה לקחת את התינוק כשאת חפצה. יכול להיות איתך חופשי לאורך היום.

מקום עם המון סבלנות.

לגבי שערי צדק ,פשוט יש לי זיכרון לא נחמד שם, (הלידה הראשונה היתה שם)

מלאא נשים, התיחסו לא הכי הכי נחמד כמו "שבי תחכי יש לך עוד זמן זו לידה ראשונה היא לוקחת זמן" מה שלא היה נכון לגביי ילדתי מאוד מהר. תוך שעה מהרגע שנכנסתי בשערי בית החולים

בחדר לידה היינו בלי מילדת רוב הזמן, הגיעה כמעט באמצע הלידה ממש.

לא שמו עלי את התינוקת מיד עם צאתה לאויר העולם, רק אחרי הרבה זמן.(ולא שהיתה איזשהי בעיה חלילה, פשוט סתם אולי מחוסר שימת לב)

לא נתנו לי להניק ועוד לחצו עלי "יאלה תביאי אותה צריך להעלות אותה כבר"

וכל מיני דיבורים מעצבנים ...ממש הרגשה שאנחנו מטרד שם.

עליתי לבד למחלקה -משהו שהפריע לי מאוד...לא זוכרת אפילו מתי הביאו לי אותה...

ויש שם מגבלה מתי התינוק יכול להיות איתך וכ"ו..קיצור לא נוח

לא מסוגלת לחזור לשם בכלל אחרי שהייתי פעמיים בהדסה ומאוד נהנתי מהיחס המדהים שם.

בהצלחה.

עם יותר וותק...

לבד כוונתי היתה ללא התינוקת וללא לווי של מישהו מהמשפחה.

מבחינתי זה לבד לבד.

לא נתנו לבעלי לבוא איתי וגם לא לאימי והכי גרוע בלי התינוקת.

עם איזה ערביה מוזרה...וברור בלי המיילדת היא פשוט היתה עסוקה בעוד כמה יולדות יחדיו..

לא עניין אותה כלום.

אבל בסדר. זה סגנון של בית חולים.

לכן ממליצה הדסה שם המיילדת לא עזבה אותי לרגע (2 לידות) מדהים!!!

אני לא בקטע של גישה טבעית. יותר בקטע של לקחת אפידורל והכל..

חשוב לי בעיקר שיהיה יחס טוב (בכל זאת לידה ראשונה..), שיהיה לא עמוס, שהצוות יהיה נעים ומכבד.

בגלל שזו פעם ראשונה שלי, אני עוד לא יודעת מה חשוב או לא. אפילו לא מובן לי מה זה ביות מלא

בהדסה עין כרם מביאים לילה במלונית? זה דווקא נשמע לי...

אולי במחלקת הביות המלא, במחלקות הרגילות לא נותנים גם אם השותפה מסכימה!

בכל אופן, לשאלתך, אני ילדתי בחודש האחרון בעין כרם, נהנתי מאד מאד בחדרי לידה מהצוות והגישה ליולדת, ופגשתי שם הרבה צוות. באמת כולן מקסימות וכמו שכבר כתבו היולדת נמצאת במרכז.

מהמחלקה הייתי פחות מרוצה ובמיוחד מהתנוקיה. יחס לא מלבב לאמהות( שבמקרה גם עברו לידה והן עיפות והורמונליות). זאת היתה החוויה שלי.

נופלים., ככה שא"א להכליל

הדסה הר הצופים זה ממש לא מומלץ? או שהדסה הר הצופים והדסה עין כרם= אותו אחד?

שאלה מצחיקה, אני יודעת, אבל לא ברור לי.. (אני לא מאזור ירושלים במקור).

אז הבנתי שהדסה עין כרם ממש מומלץ.

עכשיו אני בשבוע 29. איך אני מגיעה לעשות שם קורס הכנה ללידה? פשוט להתקשר?

נראה לי שאקח דולה ככלות הכל, כי אני באמת צריכה מישהי שתהיה שם איתי.

כיף למי מכאן שיש לה אמא\חמות שאפשר להביא. אצלי שתיהן רק יוסיפו לחרדה... 

אפשר לבקש ביות חלקי?

אני לא רוצה להתחייב לביות מלא ואז להרגיש שאין לי כוח לתינוק\ת..

אם אני לא מבקשת ביות בכלל- זה אומר שלוקחים את התינוק והם מחליטים מתי אראה אותו?

בעין כרם במחלקות הרגילות זה גם ביות חלקי.

מביאים לך את התינוק בחמש וחצי- שש בבוקר והוא אצלך עד 11 בלילה...

אפשר להכניס לתינוקיה לבייבי סיטר אבל איך שראיתי הם לא ממש אוהבים שזה להרבה זמן. וגם לא מטפלים בתינוק כל כך, זתומרת לא יחליפו לו טיטול נגיד, יחכו לך...

תחשבי אם מתאים לך..

שלא יפריע לשכנותיך בחדר (שלא תמיד שמים לידך נשים שביקשו ביות)

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...