פורום הריון ולידה (עמוד 3395)

מה עושים שתינוקת נרדמת בהנקה ? צריכה עצות חזקות היא קצת ישנונית נראה לי.. אני עושה ניסיונות דגדוגים באוזן לחי להוציא פטמה כדי שתתעורר אבל נראה שהיא חוזרת ומוצצת לא אפקטיבי, עיניים רוב הזמן עצומות היא יכולה הרבה זמן להיות מחוברת ככה ולינוק היא נולדה קטנה אבל עכשיו בגיל חודשיים וחצי מצפה שלא תרדם ככה, ולוחצים בטיפת חלב שלא עולה מספיק במשקל.. 😑😑😐🙄

המחזור שלי לא סדיר בכלל. יכול להגיע פחות מחודש ויכול להגיע אחרי חודשיים. אבל עברו ימי הפרישה ולא קיבלתי מחזור. מתי כדאי לעשות בדיקת הריון?

היי אשמח לקבל המלצה על רופאים שעובדים דרך הכללית לשקיפות וסקירה מוקדמת

חודש אחרי לידה,
ילד ראשון

תחושה של אובדן העצמאות (לא נעים להגיד להגיד: לפעמים אפילו תוהה לעצמי למה לא חיכיתי עוד כמה שנים)..

מרגישה שכל ההתקדמות שלי (בלימודים) ירדה לטימיון.. אין לי יכולת נפשית להשקיע במשהו מעבר לילד (אין לנו משפחה קרובה שיכולה לעזור)

וכל יום שחולף מרגישה איך העצב מכרסם (ושואלת את עצמי למה אני לא מאושרת, נולד לי ילד בריא, יש לי בעל שאוהב אותי כל כך).

זה הגיע למצב שאתמול בעלי (האדם הכי חזק וחסון שאני מכירה) בכה, בכה!! שקשה לו לראות אותי כל סגורה, ועצובה. שהוא כל כך מנסה להיות שם בשבילי ולחבק אותי אבל גם הוא צריך את החיבוק ממני והתמיכה.

ואני כל כך אוהבת אותו, אבל קשה לי להמשיך כך.. שהוא עובד מהבוקר עד הערב ואני עם תינוקת שצריכה תשומת לב 24 שעות.

זה משתפר נכון?

קניתי לגננות ספר בישול לשבת ואני צריכה רעיון מה אפשר להוסיף ליד ... יש לכן רעיון ?

הבן שלי בן כמעט 3 נולד פג והיה גם בעיכוב התפתחותי בהליכה ועכשיו בעיכוב שפתי וזה נורא קשה עד עכשיו לא היה כל כך קשה. אבל ככל שהוא גדל זה נהיה יותר מתסכל בשבילו ובשביל ו הוא רוצה להשתתף במשחק אם אחים שלו אבל נורא קשה לפעמים להבין מה רוצה. הוא מתקשר בתנועות יפה ובמילים בודדות אבל לפעמים להסביר משהו מאוד ספציפי זה יותר קשה וזה מוביל לתסכול קודם כל שלו אבל גם שלנו כי זה לא שבאמת יש חי את כל היום רק לשבת ולפענח מה רוצה אז תוך כדי ובשעות לחץ זה לא קל ומול הילדים האחרים זה גם לא קל להם כי הל רוצים לשחק בזרימה לא מתאים להם להיות מפענחים כל הזמן והן די מסכנים כי כמה שהם מקסימים איתו לא קל להם.. אנחנו בתהליך קבלה לגן שפתי לשנהל הקרובה ובנוסף ממתינים בתור לקלינאית תקשורת אבל בואו נגיד שהבירוקרטיה שמעבירים אותי ממש מתישה 3 חודשים עד שקיבלתי את הטפסים שצריכה לוועדות של הגן עם התנהלות מתישה במילים עד שבאמת נשבר לי ועירבתי את ההנהלה. הכרתי את ההתנהלות לכן מראש פניתי לאבחון פרטי אצל דודה שלי אבל היא רחוקה ממני אז יכולה לנסוע אליה רק פעם בחודש לקבל הדרכה לעבודה בבית אבל זה לא מספיק ובסוף לא היתה ברירה פניתי גם להתפתחות הילד כי הייתי צריכה טפסים מהם כי הוא כרגע במסגרת בעייתית עדין.. בקיצור סיוט שאתמול סוף סוף נגמר בקטע הבירקרטי עכשיו מקווה שיסתדר עם הוועדה לגן ויאשרו אותו.. ונצליח בנוסף לקבל קלינאית מהקופה מהר..
תודה למי שהקשיבה

המתוק שלנו ממש נעקץ בלילות האחרונים..
יש תכשיר שמותר לשים בחדר של תינוק / משהו טבעי שעובד מניסיון?
תודה!

ועכשיו ברצינות,
בת 5 חודשים, קיבלה היום את החיסון של 4 חודשים
לא מוכנה לאכול כלום. לא לינוק, לא בקבוק (שהיא עדיין מסרבת), ולא מוצק (שהיא אף פעם לא באמת בקטע של מוצקים)
היא מנסה להירדם עם מוצץ, ומתעוררת כל דקה כי לדעתי היא רעבה...
יש משהו שאפשר לעשות חוץ מלחכות? אין לה חום או משהו כזה, היא כן מצוננת שיכול להיות שזה מפריע לה...

שלום, קפצתי היום עם הילדים ומאז כואב לי הבטן נורא, יש לי התקן ... יכול להיות שהוא זז ולכן כואבת לי הבטן ?

היי בנות הפורום (המדהים!), יש לי שתי שאלות, מקווה שתוכלו לעזור
1.ילדתי לפני קצת יותר מחודשיים ברוך השם, ומאז הלידה אני מרגישה שאני פשוט חייבת לאכול מתוק, הרבה יותר ממה שהייתי רגילה. בעבר הייתי שותה נס עם משהו מתוק פעמיים ביום (2 עוגיות או חטיף אנרגיה, ממש בקטנה), והיום אני אוכלת חפיסת שוקולד כמעט כל יום! אתמול אכלתי איזה 12 סוכריות וחפיסת שוקולד... משהו הזוי!!! זה ממש מוזר לי כי ממש לא הייתי ככה קודם! מישהי מזדהה? יודעת למה זה קורה?? זה ממש מוזר....

2. לבתי יש פצעונים אדומים מסביב לפה, אני שמה לה קרם פנים של סבוקלם אבל לא רואה ממש שיפור בינתיים.. יש לכן רעיונות נוספים?

תודה לעונות

היריון ראשון שבוע 14.

קמתי היום עם כאב ראש שהשבית אותי ממש, חשבתי שקצת שינה תעזור וזה לא קרה,

כל פעם שהתעוררתי התפחלץ לי הראש אז שתיתי קצת ולא עזר.

אחר כך נהיה גם בחילות וגם הקאתי פעמים במהלך השעה האחרונה.

יש לכן רעיון שיעזור לי?

אני פשוט נואשת וצריך גם להכין שבת

אנחנו גרים כרגע בשכירות בסביבת המגורים של הורי וקרוב למקום עבודתי . צריכה ללדת לקראת סוף השנה ובעקבות כך נצטרך לעבור לדירה יותר גדולה. מבחינה כלכלית אנחנו לא נכנסים למינוס כרגע מצד אחד אבל מצד שני לא מצליחים לחסוך לבית . מעבר לדירה יותר גדולה והתרחבות המשפחה יגדילו את ההוצאות.
מה הדילמה בעצם?
יש לנו אפשרות לעבור לגור ביחידת דיור של הורים של בעלי. אבל אני כל כך לא רוצה. רחוק מההורים שלי. רחוק מהעבודה. רחוק מהתמיכה הנפשית שלי והעזרה עם הילדים .אני קשורה למשפחה שלי שכ"כ תומכים בי ועוזרים לי לא לקרוס עם גידול הילדה המתוקה וההריון הצפוף . אני יודעת שלפי ההגיון זה הכי נכון לנו מבחינה כלכלית אבל מבחינה נפשית אני לא שם.אין לי דבר נגר ההורים של בעלי פשוט לא קשורה אליהם כ" כ ואני יודעת שלא ארגיש בנוח לבקש עזרה כמו שאני מבקשת ממשפחתי. אני מפחדת שהמעבר לשם יגרום לי לדכאון או לבדידות כי בעלי לא נמצא הרבה בבית.
מה דעתכן? מה אתן הייתן עשות?

לידה ראשונה. זה התחיל כשהחלטתי שאני לא יולדת לפני שבוע 38 בגלל שאני מורה לשל''ח ובשבוע 36 ו37 הייתי צריכה לצאת ל4 ימי שדה אחרונים עם הכיתות שלי לפני שאצא לחופשות לידה. הרגשתי צירים. חלקם חזקים יותר, חלקם חזקים פחות אבל היה ברור לי שאני לא יולדת לפני 38. אהה וכמובן גם לא בשבת. הסיבוכים של נסיעה לבית חולים בשבת ועוד עם אמבולנס, כשאני חובשת במד''א ומכירה שם את הנהגים והמתנדבים, עם צירים, ממש לא קרצה לי בלשון המעטה.
כמו שרציתי, ככה קיבלתי. שבוע 38+2. יום שני. הלכתי לעבודה כרגיל למרות שבבוקר הרגשתי צירים שכאבו יחסית יותר מהרגיל כי מבחינתי הייתי חייבת לסיים את הנושא עם הכיתות שלימדתי ורק אחרי זה ללכת ללדת.
חזרתי הביתה בשעה 15:30 אחרי שוודאתי שהכל סגור מבחינתי באולפנה ואני לא שוכחת שום דבר. הגעתי הביתה ונכנסתי ישר למיטה. ישנתי הרבה זמן והתעוררתי בסביבות 20:00 עם כאבים יותר חזקים. לא היה ברור לי אם זה צירים או לא אז התחלתי לתזמן. זה היה בערך כל חצי שעה למשך כ20-30 שניות ואחרי זה שקט. אמרתי לבעלי שנראלי שזה מתחיל והוא התחיל להתרגש. התחלנו לארגן את הדברים האחרונים שרצינו לקחת להורים לאחרי הלידה ותוך כדי הצירים מתחילים להיות צפופים יותר ויותר וגם יותר ארוכים. אני בודקת עם האפליקציה כמה זמן בערך בין כל ציר ורואה שזה נהיה יותר כואב. מנסה לנשום, לעשות תרגילים, זה עוזר ואני נכנסת להתקלח. וואו, זה היה מעולה. אנחנו מסיימים לארגן את כל מה שרצינו והצירים נהיים כל 6 דקות. בעלי מתחיל להיות בלחץ קצת. אנחנו מתקשרים לדולה והיא ממליצה לחכות בבית ולנסות לישון. אני מתלבטת ובעלי לא מעדיף. הוא ממש לא רוצה שתהיה לו לידה באוטו. (אמא שלי ילדה אותי, לידה ראשונה, תוך רבע שעה מהרגע שהיא הגיעה לבית החולים ובעלי מפחד שזה יקרה גם לנו). ניסינו לחכות עוד קצת אבל הרגשתי שזה מדי כואב ומפחיד לחכות במיוחד שיש לנו שעה נסיעה עד הבית חולים והחלטנו ליסוע. העמסנו, יותר נכון בעלי העמיס את כל הדברים על האוטו ונסענו באחת בלילה לבית חולים. בדרך הצירים מצטופפים והופכים להיות כל 3 דקות. זה כבר נהיה ממש מלחיץ, מזל שהכבישים יחסית פנויים באמצע הלילה. אבא שלי כבר יצא עם אמא לכיוון הבית חולים, בכל זאת אמצע הלילה ואין לה איך להגיע בדרך אחרת (וגם אבא רצה להיות קצת בסביבה..;)).
הגענו בשתיים לבית חולים. בעלי הוריד אותי בכניסה לבית חולים והלך להחנות את הרכב. ואז משום מה הצירים פתאום התרווחו ונהיו כל 5 דקות. (בדיעבד הבנתי שהצירים שלי לא היו סדירים גם צמוד ללידה. אבל אז לא ידעתי שיש דבר כזה.)
נכנסנו למיון יולדות ואז שוב הצירים נהיו צפופים וממש כואבים שבקבלה היא ממש חשבה שעוד שניה אני יולדת אז היא הכניסה אותי מהר לקבלת יולדות. בדקו פתיחה ופה הייתה אכזבה רצינית. פתיחה של 1 ס''מ ומחיקה של 80%. מבאס. אז שלחו אותנו להסתובב ולחזור אחרי שעה.
חזרנו אחרי שעה ושוב בדקו פתיחה. 1.5 ומחיקה של 90%. מבאס שאין התקדמות משמעותית אבל לחזור הביתה זה לא רלוונטי. אז נשארנו שם.
סגרנו עם הדולה שנתקשר אליה אם תהיה התקדמות רצינית במהלך הלילה.
האחות מסבירה לי שהיא יכולה לתת לי משהו לכאבים דרך הוריד. זה יעזור לי קצת לישון. אז פותחים וריד, ונותנים לי פטידין בסביבות 4:30.
זה באמת עזר. ישנתי כמה שעות והתעוררתי שוב מהצירים בסביבות 7:00 בבוקר.
החלפת משמרות. מגיעה מיילדת מתוקה ועושה שוב מוניטור. בודקת פתיחה. התקדם ל2 ומחיקה של 100%. אני נכנסת להתקלח. זה עוזר מאוד. אחרי שעה אני יוצאת. השעה 9:30 בודקים פתיחה - 3 ס''מ. שוב מוניטור. מחכה שיגמר כבר כי קשה לי עם הצירים בשכיבה אבל בכל זאת מנסה לנוח. בודקים שוב פתיחה - 3.5 ס''מ. בשעה 11:00 הרופא רוצה לדבר איתנו.. נכנסים אליו והוא מציג את הנתונים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. או שאנחנו נכנסים לחדר לידה או שחוזרים הביתה. (עד היום אני לא מצליחה להבין איך הם רצו שאחזור הביתה בצורה כזאת ועם פתיחה כזאת).
החלטנו להיכנס לחדר לידה.
נכנסנו והגיעה מיילדת מהממת. בודקת שוב פתיחה. אין התקדמות. היא פוקעת את המים והצירים הרבה יותר כואבים. לא יצאו הרבה מים אבל ברוך ה' הם היו נקיים. הדולה מגיעה ועושה איתי תרגילים. אחרי שעה המיילדת מגיעה שוב. והפתיחה על 4. שוב תרגילים, מוניטור ובדיקה. הפתיחה לא מתקדמת. עד השעה 14:00 הפתיחה התקדמה בעוד ס''מ וזהו. הרגשתי נורא. ניסו לתת לי גז צחוק והוא עשה לי ממש רע. הרגשתי שאני מגיעה למצב של חוסר שליטה שאת זה לא הייתי מסוגלת לסבול ובנוסף לזה רצו לתת לי פיטוצין כדי לזרז את התהליך כי הוא נתקע. אני רוצה אפידורל. הצלחתי להחזיק מעמד עד פתיחה 5 וזה לקח הרבה מאוד זמן וכבר לא נשאר לי כח לכלום. רציתי רק לישון אבל לא יכולתי ורק המחשבה של לקבל פיטוצין בלי אפידורל גרמה לי לחרדה. הרופא הגיע יחסית מהר. זה היה כ''כ כיף לספור את הצירים האחרונים ולדעת שתכף כבר לא ארגיש אותם. ממש פחדתי שאזוז בגלל ציר כשהרופא יכניס את המחט אבל הקב''ה ריחם עלי ולא היה ציר.
האפידורל השפיע ישר וזה היה הצלה של ממש. בשלב הזה ישנה החלפת משמרות ומגיעה מיילדת מתוקה שברוך ה' הייתה איתי גם בלידה עצמה. בזמן של ההחלפת משמרות יש התקדמות וכשהמיילדת התחילה להכין את הפיטוצין אמרתי לה שאני מרגישה לחץ למטה. היא בודקת. פתיחה 8 (!). וואו זה היה ממש מתנה אחרי כל התהליך הזה. היא נותנת לי לישון קצת וכשאני מתעוררת בסביבות 17:00 היא בודקת שוב והפתיחה היא 10 ס''מ. אין מאושרת ממני. הראש של התינוק לא במצב שהוא צריך לצאת והדולה עושה איתי תרגילים שעוזרים לו לסובב את הראש בפנים ולהתמקם בצורה הטובה ליציאה. אני ממש מרגישה אותו מסתובב בפנים. והמים יוצאים גם כן. כנראה המים שלא יצאו בפקיעה כי הראש לא היה ממוקם טוב.
הראש מתקדם לאט לאט למטה ועוד מעט כבר אפשר ללחוץ. אני מתחילה להרגיש את הצירי לחץ והדולה אומרת לי לנשום כל פעם שיש ציר. זה עוזר וטוב. ברגע שהדולה ראתה שהגיע הזמן ללחוץ והראש כבר ממש בפתח היא אמרה לאמא שלי לקרוא למיילדת. (היא לא רצתה לקרוא לה לפני כדי שלא תגיד לי ללחוץ כשאין עדיין צורך..) המיילדת מגיעה, מכינה את הדברים ללידה, שמן וקומפרסים חמים ומבקשת ממני שכשיש ציר אז ללחוץ. הצירים לא היו סדירים ולכן היה לי קצת זמן לנוח בין לבין וזה היה מצויין. לקח בערך חצי שעה כל שלב הלחיצות ואז הוא יצא. מלאך טהור וברור כ''כ. ישר התחיל לצרוח ואיך שהניחו אותו עלי הוא נרגע ופתח עיניים. אני ובעלי הסתכלנו אחד על השניה ולא היה צריך מילים. החלום שלנו התגשם. אנחנו אבא ואמא. אחרי כמה דקות המלאך שלנו התחיל לחפש אוכל וכ''כ שמחתי לתת לו לינוק.
הוא נשאר עלי עוד קצת ואח''כ המיילדת לקחה אותו ועשתה מה שצריך..
שאלתי אם צריך תפרים ואמרו לי שקצת נקרעתי אבל ברוך ה' לא היה חתך. הגיע הרופא ואמר שצריך רק 2 תפרים קטנים וזהו. ברוך ה'!!
אח''כ העבירו אותי למחלקה וביקשתי ביות מלא. גם שם היה מצויין ברוך ה'! חוויה שמחה מאוד. בעלי היה איתי גם בלילה בבית חולים וזה עזר לי מאוד עצם זה שהוא היה לידי כל הזמן ולא היה צריך ללכת בלילה.
היום אני קצת יותר מחודש אחרי הלידה. ברוך ה' התפרים עברו כבר אחרי שבועיים והתאוששתי כמעט לחלוטין. זכינו גם לעשות פדיון הבן והמלאך הקטן שלנו גדל ומתפתח וגורם לנו אושר ענק.

אז יש לי חתך קטן תפור יפה יפה (כך לפי הרופאה שבדקה אותי בבי"ח).
עוד מנסה להתאושש ממנו.
אבל פתאום עלתה בי מחשבה מצחיקה- אם לא כתוב כלום במכתב שחרור ולא אמרו לי כלום בלידה- אז זה אומר שאין לי תפרים פנימיים? האמת במכתב שחרור אפילו לא כתוב על החתך.

ועוד שאלה- מידי פעם כשאני מעבירה טישו בעדינות על האיזור של החתך יש דם טרי ממש של פצע, זה אומר שהחתך לא מתאחה טוב?

צורחת הרבה בשעות קבועות בדרך כלל..משערת שגזים.
בנוסף מפליצה המון והצואה שלה ירוק כהה..סיבה לדאוג?

היי בנות אני שבוע 5 ככל הנראה, לפני יומיים בטא שהכפילה את
עצמה ביומיים... הרופא עוד לא ראה כלום ואמר שלא צריך לראות עדיין.
כבר כמה ימים עם כאבי בטן תחתונה דומים מאוד לכאבי מחזור. מאוד מפחדת כי אני אחרי הריון חוץ רחמי לפני 5 חודשים.
למישהי היו כאבים כאלה??? האם כדאי ללכת למיון או לחכות לאולטרסאונד שבוע הבא?

אני אחרי חיסון שעלת (כבר עברו יומיים שלמים מאז שקיבלתי אותו) ואני במצב גופני נוראי. זה התחיל עם הרגשה של חום (ללא חום) וצמרמורות, והמשיך לשיעול טורדני נוראי ונזלת שהשיעול פשוט מונע ממני לדבר ולשכב.. קרה למישהי? זה עובר?

היי בנות יש לי שאלה.
עשיתי בדיקת ביוץ ושכחתי להסתכל על התוצאה. כעבור יותר מרבע שעה הסתכלתי והיו שני פסים כהים
השאלה אם להסתמך על זה
בנתיים לא קיבלתי אבל אני לא מצפה כי יש חודשיים שמתעכב לי סתם...
אשמח לשמוע את דעתכן

שאלתי פה כבר בעבר.. לא יודעת מה לעשות. היא לא ישנה ביום- לא יותר מ20 דקות ובמקרה הטוב כ45 דק׳. נראלי כל הזמן עייפה ולא מצליחה לישון. בלילה קמה בשעות כמעט קבועות- 11,12,3,4,5,6 לא מרעב כי אני מניקה אותה דקה או סתם מרימה אותה והיא חוזרת לישון. קראתי את הלוחשת לתינוקות, ניסיתי להעיר אותה לפני היקיצה כמו שכתוב ולא עזר. ניסיתי להרגיל אותה למיטה שלה גם כמו שכתוב וזה לא עוזר. יש למישהו ניסיון עם תינוק כזה? תודה רבה

לאחר שהייתי בטוחה ששוחה בתוכי בן קטנטן והכנתי את עצמי לכך בסקירה המוקדמת אמר הרופא הבכיר כי הוא רואה בת
אך לא רואים שפתיים או שום איבר נקבי
פשוט היעדר של האיבר הזכרי,
אני נמצאת בשבוע 15
האם יש סיכוי שהאיבר הזכרי יופי מאוחר יותר ?
לקראת הסקירה המאוחרת
מצרפת תמונה להמחשה להריוניות שמבינות