פורום הריון ולידה (עמוד 3436)

אני אמנם עם מיקרולוט 

אבל בתחילה באמת היתה לי את ההרגשה הזאת

שהנה עוד מעט המחזור מגיע

ובסוף זה חלף וב"ה לא הגיע עד היום...

אולי זה היה כאבים פסיכולוגיים כי ידעתי שאני אמורה לקבל.. 

וכל הזמן יש לי את זה
:/

מתופעות הלואי בדיוק אתמול משהי גם רשמה שיש לה כאבי מחזור עם הכדורים

אבל אצלי יוצא לי להרגיש מידי פעם כאבי מחזור כאלה

לא נראה לי ברמה שאת מתארת

אז אולי תהיה מישהי שתדע..

כל שבוע בערך אמרתי לבעלי שיתכונן שהמחזור בפתח. ושום כלום!

אם את לא רגועה תשאלי רופא אבל נראה לי שאני לא הייתי נלחצת

הגושים האלו מפחידים אבל נורצלים. אם זה בכמות גדולה או מתגבר אז כדאי לגשת לבירור אבל פה ושם גוש זה נורמלי

קלפים כאלה עם שאלות על כל אחד..
יכול להיות מרענן וכיפי גם אחרי שנים...

רואים את זה ביחד או שאני לבד ואז אני מיישמת רעיונות מזה?

היא מדברת לנשים אבל אומרת מפורש שמצידה אין בעיה שגם הבעלים יצפו (יאזינו).
יש לה קורס קצר חינמי לצורך טעימה לראות אם מתחברים לסגנון. אפשר לפנות אליה במייל לבקש.

אבל לדעתי כן חשוב אחרי ניתוח לעבור בדיקת רופא לפני יחסים
רב הנשים צריכות את הזמן הזה להחלים בכל מקרה שהצלקת תפסיק לכאוב וכו.
אם יצא לך כמה ימים לפני לפני פשוט תנסי להקדים את התור לרופאה או מקסימום לשאול בטלפון עד כמה זה קריטי. לי לא יצא מעולם לפני שישה שבועות

אם אקבע לאחרי חמישה שבועות (ליתר ביטחון) זה בסדר?

ולדעתי בטח שכמה ימים לפה או לשם זה לא כזה קריטי

ובאמת יצא שטבלתי אחרי חודש.. והתנהגנו רגיל גם בלי לראות רופא.. אבל לא לוקחת אחריות על אחרות.. פעם ראשונה ששומעת את זה..

אמר שיש שליה מרגינלית, מה זה אומר והאם יש ממה לחשוש?

שליה שקרובה לצוואר הרחם, היה כתוב שבדר"כ ממליצים לעקוב ולראות בהמשך שזה עולה

 

ולפי המיקום גם ממליצים אם להמנע מקיום יחסים או לא 

 

מוזר שהרופא לא אמר שום הנחיות תנסי להתקשר למרפאה ולבקש לדבר איתו או שיחזור אליך

 

 

לפעמים אומרים להמנע מיחסים

לפעמים אומרים להמנע ממאמץ ומהרמת דברים כבדים

 

החשש הוא מדימומים בגלל שהשליה קרובה לפתח

 

כנראה שזה תלוי איפה בדיוק המיקום של השליה, אני מניחה שאם המיקום היה ממש בעייתי הרופא היה אומר לך אבל בכל זאת עדיף לשאול אותו שיתן לך הנחיות מדויקות

וכל הכבוד לך! את נשמעת אמא נהדרת!
..
למדתי מדודה שלי שהיום בת שמוניםמפחוס וגל חייב טיפלה בפעוטות..
שלילדים קטנים יש מנגנון שעוד לא נהרס.. הם יודעים מתי מספיק להם ועוצרים. צריך להזכיר להם ״אתה שבע״ אתה רעב״- לתמלל להם את ההרגשות..
אבל אם ממשיכים באותו קו גם שהם מתבגרים אז הם ממשיכים עם זה .ועוצרים או אוכלים לפי התחושות של הגוף שלהם. הם קשובים למנגנון הפנימי. ולא ״כי צריך לסיים את הסיר/צלחת/וכדו׳..״

אני משתדלת לזכור את זה כשאני רוצה שהן ״יסיימו מהצלחת״.
.
ולדעתי האישית בגיל הזה אין מה להגביל באוכל.
הגדולה שלי הייתה אכלנית מאוד..כשרק התחילה לאכול.. עד גיל שלוש בערך..
עכשיו היא בקושי אוכלת. או שבעצם היא פתאום התאזנה עם הכמויות...
.
שיהיה בהצלחה!

כן, כמו שאמרת, אני משתדלת לתמלל לו.
כנראה שאני פשוט צריכה להמשיך ככה, ולא לחשוב יותר מידי

איך אנחנו הורסים אותו?
קודם כל מטרנה
מטרנה שניתנת כתוספת לארוחת מוצקים כי ״אולי היא עדיין רעבה״ או ״שיהיה עוד ויטמינים״
תמל שנותנים בלילה בתור משהו מרגיע
תמל שנותנים בבוקר
אפ תריך אז תריך אבל כשילד גדול ומתחיל לבסס ארוחות מוצקים אז הוא כמו מבוגר
הוא לא חייב בקבוק תמל גדול בבוקר כשהוא מתעורר ואז ארוחת בוקר אחרי שעה. יתכן שיספיק לו בקבוק תה חמים ואחר כך ארוחת בוקר
כנל בלילה אם אכל ארוחת ערב יפה האם הוא צריך תמל להירדם כי הוא רעב אן כי הוא התרגל לזה ואפשר להחליף בחלב חמים למשל?
בקיצור צריך לשים לב שארוחות המוצקים מחליפות בקבוקי תמל ולא מתווספות אליהם, כמובן שהארוחה בכמות יפה ומספיקה
דבר נוסף בחינוך לאכילה בריאה הוא לא לרוץ אחרי הילד לסיים
הצענו אוכל, אכל, נגמר זמן הארוחה, מה שלא נאכל אז לא, כמראה הוא לא רעב, אם נדחוס אותו בכל כי חייבים לסיים מהצלחת נהרוס את מנגנון הרעב והשובע שלו.
לא לתת מישהו שים בין הארוחות וככה יגיע לארוחה הבאה רעב ויאכל טוב את האוכל
מלא אימהות נותנות ביסקויט בין הארוחות להרגע את הילד וזה פחמימות ריקות . אפשר פרי. ירק.
ואם הוא ממש רעב לתת את הארוחה הבאה יותר מוקדם וכך ילמד לאכול אוכל

ב''ה היא לא מקבלת הרבה מטרנה, ולהנקה היא מסרבת אם היא שבעה...
אבל באמת טוב שהארת את תשומת ליבי לגבי ביסקוויט וכו' בין הארוחות...
הבעיה היא שאין לי משו זמין אחר לתת לה, כי ירקות כמו מלפפון, עגבניה, פלפל וכו' היא לא מסכימה, ופריכית אורז פעם היא הייתה אוכלת, והיום כבר לא, ועל פירות בכלל אין על מה לדבר...

איכשהו נהיה לזה שם של מוצר דיאטתי זה ממש לא. אורז זה פחמימה ובצורה של פריכיות אין לזה שום ערך תזונתי כמו אורז מלא למשל
מה עם בננה? פרוסת גבינה צהובה? אבוקדו
דברים רכים שנעים לאכול בין הארוחות

אם את חושדת שנותנים לה במעון עוד ועוד לחם או מטרנה אולי כדאי לשבת איתם ולראות איך משנים את הרכבי הארוחות שיכילו פחמימות בכמות מאוזנת ויותר ירקות וחלבונים. למשל מרקים סמיכים של ירקות כמו מרק כתום או מרק אפונה, קציצות מכל מיני סוגים אם היא אוהבת
אם היא אוכלת יותר מכולם זה מצוין, השאלה מה בדיוק. עוד ועוד אורז ולחם זה לא אידיאלי

אבל ב''ה לא מעמיסים עליה יותר מידי... אולי אבקש שיתנו עוד מרק ירקות עם עוף, ולא פחמימות...

שאני אנסה שוב אבוקדו

בפריכיות יש רק אורז מלא / לבן ומלח גם אם אין ערכים תזונתיים

 

אין שם שמן וסוכר שיש בביסקויט

התכוונתי שמבחינת מה שזה מוסמך לגוף, שניהם לא מוסיפים כלום

את רב הדברים שיש באורז המלא
למשל האם ידעת שלאנשים סכרתיים ממש אסור לאכול פריכיות? זה כמו תפוחי אדמה עבורם- מעלה את הסוכר במהירות גדולה
לעומת זאת אורז מבושל מותר להם לאכול (בכמות מוגבלת כמובן כמו כל פחמימה)

אם הרגלי אכילה גרועים, אז זה. והתמ"ל. תורידי את שניהם ואני לה לאכול ארוחות מוצקים והנקה כפי רצונה.
ירקות ופירות טריים - תאכלו לידה, עם האוכל בא התיאבון.

גם לגדולים וגם לקטנים. ההמלצה של כל תזונאית וכל גוף רפואי זה שלוש ארוחות עיקריות ושתי ביניים (וגם ביניים לילה במקרים מסוימים)
ובעיני חשוב שילד גדול ידע שאם הוא רעב בין הארוחות אז הנשנושים בבית שלנו הם יוגורט ביו, פרי או ירק, ולא ממתק או פריכיה או בסקויט. זה חלק מהחינוך לאכילה בריאה

לא נשנושים.
מסכימה עם מה שכתבת בתגובה הראשונה שלך בשרשור.

מסודרות בעיני זה פעם אחת בין הארוחות ושעבר מספיק זמן מהארוחה הקודמת
אני לא נותנת ליד שולחן או משהו 😶

אם את רוצה שהיא תדע כמה היא צריכה אל תתערבי. היא ממש קטנה וזה גיל שתינוק באמת אוכל כמה שהוא צריך. אם תתערבי תקלקלי את מנגנון הרעב הטבעי שלה. והיא כבר לא תדע לזהות כמה נכון לה. לדעתי ממש לא נכון להגביל תינוק באוכל. זה מה שהגוף שלה צריך. ומותר לה להיות באחוזון 90.

ילדה שניהלה כל הזמן האחוזון חמישים ומאז המעבר לתמל הגיעה לאחוזים תשעים יש מקום לבדוק אם לא מקבלת יותר מדי תמל שלא נצרך כי גם זה יהרוס את מנגנון הרעב הטבעי שלה
כמובן חס ושלום דבר ראשון צריכה להיות שבעה !!! אבל כן כדאי לחשב מסלול מחדש ולנסות לשים לב כי התמל הוא חם ונעים וטעים ולא תריך להתאמץ כדי לאכול אותו ושותים אותו בלילה ובבוקר כאילו זה מים לפעמים. אז רק להיות עירניים

היא מקבלת תמ''ל פעם ביום במעון, במקום ארוחת פירות - שהיא לא מסכימה. לפני כן הבאתי לה שאוב, עכשיו אני כבר לא עומדת בזה, ככה שהיא מקבלת כל יום במעון ארוחת חלב אם שאוב, ארוחת ירקות ועוף טחונים, ואם יש צורך בעוד ארוחה - אז מטרנה. (זה פשוט תלוי מתי היא ינקה בבוקר, לפני שהגיעה למעון...)
ב''ה היא לא קיבלה מטרנה בבית עדיין, ובשאיפה להמשיך ככה, אז אין פה 'הרעלת מטרנה' או משו בסגנון
ומעבר לזה - היא עלתה לאחוזונים גבוהים, סביבות ה75-80 כבר בגיל 4 חודשים בערך, כשהיא רק ינקה..

נשמע סבבה לגמרי כל עוד לא לוחצים אותה לגמור מהצלחת וכאלו ונותנים ארוחות ביניים בריאות הכל מעולה
תנסי גם יוגורט ביו, עיזים או רגיל, בתור ארוחת ביניים

לי יש בת בת שנתיים ורבע, גם אכלנית לא קטנה.
אני שמה לה צלחת מכובדת של אוכל, והיא מסיימת ומבקשת עוד. ולפעמים אני מופתעת, כי נראה לי שכבר אכלה הרבה. אז שואלת אותה אם היא לא שבעה, ואם היא עדין רוצה עוד אני שמה לה עוד, אבל קצת, ותוך כדי מזכירה לה שהיא לא חייבת לסיים אם היא כבר לא רעבה.
אני ממש נגד לסיים בצלחת בכל מחיר.
וככה נראה לי שהיא כן עוצרת כשהיא כבר לא רעבה.

לגבי פירות וירקות - הייתי ממשיכה להציע כל הזמן.
אפילו חותכת לה ושמה בצלחת.
הבת שלי היתה מתעקשת על כל מיני דברים ולא מוכנה לטעום, וכל הזמן המשכנו להציע באהבה, עד שפתאום הסכימה לטעום.
היום היא אוכלת איתנו במנה של הסלטים של שבת מלא דברים של מבוגרים - קולורבי, סלק, גזר, טחינה ועוד..
פשוט כל הזמן ראתה אותנו אוכלים, והיינו מציעים לה, עד שרצתה לטעום ואהבה.
אז אל תתייאשי מלהציע, אבל כמובן לא לדחוף בכוח מידי או לחפור יותר מידי כדי לא ליצור אנטי..

בהצלחה

בדיוק חשבתי לעצמי שיש לי כבר הרבה תובנות מהשירשור הזה בזכות כל מי שענתה לי... אנסה להמשיך להציע ולהציע, מקווה שזה ילך ..

כשבאים חברים והם משחקים יחד עם החבר החדר להניח לידם צלחת עם ירקות ופירות חתוכים יפה. תוך כדי המשחק ועם החבר הרבה פעמים הם לוקחים ואוכלים

לפעמים מחפשים משהו סתם לנשנש ולוקחים מה שיש, אז עדיף שזו תהיה חתיכת פרי או ירק ולא עוגיה או ממתק.

שלמי שיש "קטע" אם אוכל עדיף שלא יתערב בנושא האכילה של הילדים
בבחינת "שב ואל תעשה עדיף"
זה מגיע ממקום מעורבב רגשית ומזיק יותר מאשר מועיל
ילד נולד בריא יודע מה הכמות הדרושה לו
אם לא מקלקלים או מפריעים בדרך...
עדיף שבעלך יקח את המושכות

אני בעד מלהתחיל מהדוגמא האישית.

לפעמים קשה לי לתפוס כמה הם מחקים אותי, מגיל ממש צעיר, כשלא נראה שהם מבינים משהו בכלל...

זה ממש ממש מגביר חלב
ולך- מורידה את הכובע עד הרצפה. נשמע קשה בטירוף את אמא מדהימה שאת עודה את זה!!!!

אחכ בהדרגה למדה לינוק
תני קצת פרטים... בן/בת כמה, תדירות שאיבות, כמה ולמה
אשמח לעזור

בת 3 חודשים , עד עכשיו הייתי שואבת המון כמויות ממש יפות סביבות ה900 מ''ל ליום , היה לי אחרי הלידה אשפוזים שכללו אנטיביוטיקה דרך הוריד הרופאים אמרו לי להמשיך ולתת לה .
זה עשה לה שלשולים שכבר במשך חודש וחצי לא פוסקים וזה גם אחת הסיבות שאני כבר חושבת להפסיק .
התחלתי לפני קצת יותר מ3 שבועות למנוע עם פומיניק אחרי שבוע דימומים חזקים מאד ( כשבסופו של דבר התברר כשארית שליה )
בערך מאז ירדו לי ממש הכמויות ברמה שהיה יוצא לי 300 השאיבה עכשיו בקושי 150 .
שד ימין בכלל בקושי 50 אוף לא יודעת מה לעשות .
זה יכול להיות גם מכל המתח של האחרי הלידה ?? ( כל האשפוזים הבדיקות וזה ?

אם עד עכשיו הייתי שואבת כל 3 שעות אז עכשיו זה ממש רחוק לפעמים כל 6 שעות אפילו 8 פשוט אני מרגישה שאין (כשאני שואבת כן יוצא אבל לא הרבה )
אני מנסה להניק אותה לפעמים אבל היא רעבה אחרי כמה דק' שוב אז כבר מעדיפה להביא לה בקבוק ולדעת בדיוק כמה אכלה

דווקא ההנקה היא זו שמגרה את הגוף לייצר יותר חלב. תתחילי כל ארוחה בהנקה. תינוקי לעתים קרובות ואם היא רעבה אחרי כמה דקות תניקי אותה שוב.
שאיבות בלעדיות לא מחזיקות לאורך זמן בד"כ, וזה גם מתיש בטירוף ובנוסף חבל על יתרונות ההנקה הישירה שאתן מפסידות.

גם כשהיא אחרי אוכל והיא שבעה . (מכאבי בטן וגזים )
איך אני יכולה לדעת מתי היא רעבה באמת ??
כי גם בפעמים שהנקתי אותה היא אף פעם לא שיחררה לבד , פעם זה היה שעתיים הנקה בלילה כשהיא הייתה בת שבוע וחצי ואחרי ההנקה עוד צרחה עד שנאלצתי לתת לה מטרנה והיא שבעה . זה היה ממש מבאס אחרי שעתיים באמצע הלילה עוד לתת מטרנה

היא התרגלה לבקבוק לפני שביססה הנקה
היא מצליחה לרוקן אותך?
השד רך יותר אחרי הנקה?
ראית יועצת הנקה טובה?
לעבור להנקה בלעדית זה תהליך שצריך לעשות עם אשת מקצוע באופן מפוקח
מצד אחד הכי טוב לינוק מהשד
מצד שני במהלך הזה צריך לדאוג שהילדה אכן מקבלת מספיק אוכל ובמקביל דואגים לייצור מספיק של חלב
אצלי לקח לה זמן ללמוד לינוק
ולכן בהתחלה הנקתי בעיקר בשעות עירנות שלה, כשהיה לה כח
מחוץ לבית, בלילה ובמצבי עייפות נתתי בקבוק שאוב
זה היה מאוד הדרגתי

אני קוראת אותך ואת אפונה ועוד כמה ופשוט כולי התפעלות ממסירות הנפש שלכן. לא יאמן
אני חושבת שאני אמא טוסה ומוכנה לעדות הרבה בשביל הנקה אבל אתם פשוט בליגה אחרת. מדהימות!

דווקא ההנקות ב"ה הולכות לי ממש בקלות, המסירות נפש היחידה שלי היא הנקה בתחילת היריון.
רק חבל לי על בנות שבגלל חוסר ידע מאבדות הנקה...

אבל גם את מהממת!!! ❤️

שאבת לתינוקת שלך שיהיה לה למתי שתצטרכי להפסיק...
כולנו נשות חיל כל אחת ובחירותיה ♥️

שאיבה כל 6-8 שעות מאותתת לגוף שצריך הרבה פחות לעומת שאיבה כל 2-3 שעות.
מציעה בהחלט להגביר את תדירות השאיבות עד כמה שאת מסוגלת. גם אם זה על ריק בהתחלה, הגוף יבין ויתחיל לייצר יותר. תנסי לשאוב 8 פעמים ביממה. אבל לא חייב דווקא כל 3 שעות. אפשר משך היום 2-2.5 שעות, ובלילה לרווח.
בהצלחה רבה וכל הכבוד!!

זה גיל אחר.
החלב נעשה סמיך יותר והכמויות פוחתות
אל תשווי לתמל. חלב אם זה משהו אחר.
3 חודשים זה הגיוני שהכמויות הן אחרות מאחרי לידה.
אם שאבת כמעט ליטר ליום אחרי הלידה, אז הגוף שלך מייצר חלב נקודה.
עכשיו דבר שני, התדירות שאיבה היא כמובן פרמטר בר השפעה. היו ימים של קפיצת גדילה שאבתי גם כל שעתיים. כדי להגדיל כמויות.
אבל בדכ רוב הזמן שאבתי 4-5 פעמים ביממה. וזה הספיק.
ודבר אחרון, הכל בסוף זה עניין של סדרי עדיפויות
רווח מול הפסד... תלוי בכוחות שלך, בצרכים, בהעדפות, במשאבים של בני הבית...
לא חייבים להניק מלא,
וכשמותשים מרפים קצת

את חושבת שזה יעזור ? ויאותת לגוף לחזור לייצר בחזרה ? או שחבל על המאמץ ?
היא אלרגית לחלב פרה וזה רק לתת לה נורטימגן היו כמה ימים שאכלה זה היה מזעזע גם הריח והטעם שתינו סבלנו מזה .
גם בגלל זה אני ממש רוצה להשתדל לחזור לשאוב הרבה , בנתיים ב''ה יש לי מלאי ענק במקפיא מהימים שהייתי שואבת הרבה אז ככה שלזמן הקרוב אני מסודרת והיא אוכלת רק חלב שאוב

גם אני שואבת המון. וכשאני שואבת אני תמיד מוסיפה כמה דקות נוספות של שאיבה על ריק.
זה יוצר דרישה ומרבה את החלב.
אצלי הבעיה הפוכה . אם אני רק מניקה מתמעט לי החלב. כי היא יונקת מדיי בעדינות ונרדמת לפני שהיא אוכלת את כל המנה.
השאיבה מרבה אצלי את החלב. והאכילה מבקבוק מחזקת אותה. כדי שתוכל לינוק יותר יעל בהמשך.

נולד פג. במשך 6 שבועות הייתי רק על שאיבות. ברגע שהשתחרר מביח התחלתי להוסיף הנקות במקום שאיבות. אחרי שבועיים נוספים הפסקנו השאיבות ועבר להנקה מלאה.

אצלי משום מה היה מלא חלב (בדכ אין לי המון, ואני לא מניקה הרבה..). אני חושבת שמה שעזר לכמויות הייתה המשאבה שהשתמשתי. השגתי מגמחים את המדלה סימפוני (כמו של הביח) וגם מדלה פאמפ אין סטייל - שתיהן היו מעולות והגבירו את החלב.

חוץ מעניין המשאבה - אין לי הרבה טיפים כי זה ממש קשה. בתקופת הפגיה זה היה שונה והקפדתי כל 3 שעות לשאוב וכשהוא הגיע הביתה הותשתי עוד יותר כי הייתי מאכילה אותו מבקבוק ואז שואבת ומנקה החלקים ועד שסיימתי את כל הטקס עבר זמן שהוא כבר כמעט היה צריך לאכול את הארוחה הבאה. לא יכולתי לנוח הרבה. ב"ה שהסתיים מהר יחסית ועבר תוך שבועיים מהשחרור מביח להנקה מלאה. ולי מאוד עזר שבזמן שאכל, אם היה איתי מישהו הוא האכיל ואני שאבתי. קיצר לי את הזמן.

 

נראלי בלתי אפשרי

עברתי משאיבות להנקה מלאה
לא ביום
בהדרגה

ואז עברתי להנקה מלאה כי הרגשתי שממש נגמר לי החלב. אני חושבת שתוך שבוע מאז שהתחלתי להניק הוא כבר ינק מלא. לפני כן בכלל לא ינק אלא רק אכל חלב שאוב מבקבוק

המווון מים, פחממות ושינה.
שאיבות כל 3 שעות עם משאבה חזקה דוצ חשמלית.
אפשרי.. אבל קשה מאוד.

ואיך שינה ?😩
הזמן היחיד שאני מצליחה לשאוב זה כשהיא ישנה ואז כבר הלכה לי חצי מהשינה

אפרט בפרטי..

עלה באזור ה 20 שקלים.
התיקון עצמו לא הורס את החזיה,
אבל אחרי שמשתמשים זה נהרס מהפתיחה והסגירה.
התיקון אצלי היה למעלה, יוצא ממש כמו חזית הנה רגילה רק איכותית הרבה יותר

עדיין החזיה תופסת הכל הרבה יותר טוב בגלל שזו חזיה ממש טובה

הרבה יתר מכל חזית הנקה שקניתי בעבר.

הרבה הבדל בין המראה שלי עם חזיה רגילה או עם חזיה איכותית שהפכתי לחזית הנקה

 

אבל כשלבשתי חזיות הנקה הייתי נראית איום ונורא

אולי פשוט להציע לה תמיד קודם כל משהו אחר, להסיח את דעתה, להשביע אותה בדברים אחרים ולאט לאט זה ייעלם מסדר היום... אבל את זה כתבתי כי זה נשמע שאת כבר ממש קרובה לזה, תקני אותי אם אני טועה..

אני גם מדברת אליה ומסבירה לה שלאמא כבר אין חלב. ומציעה לה תחליפים..

גבר שכל כך קשה לו, כל כך הרבה זמן להתרחק
פשוט מדחיק.
אם יחשוב על הנושא יהיה לו הרבה יותר קשה.
יש מצב שזה הסיפור?

מצד שני זה הכי קשה לבעל אחרי תקופה ארוכה פתאום האישה טהורה אבל אסור להיות ביחד 

אז אני לא חושבת שזה בגלל שאת לא מעניינת אותו אלא כי עצם הדיבור על זה מקשה עליו

לא אוהבת שמדברים איתי על זה אחרי לידה זה מלחיץ ואין לי ראש לזה ואני צריכה את הזמן שלי
אולי בעלך חשב שצריך זמן להחלים וזה לא יפה להלחיץ

איך הוא בכללי, לפני ההריון - הוא היה טיפוס שיוזם, שמדבר על זה? כשהיית בסוף מחזור הוא היה מתעניין מתי את עושה הפסק?

יש גברים שיותר מעורבים ומתעניינים ויש גברים יותר מנותקים

 

גם צריך להבין איזה טיפוס הוא מבחינת יראת שמים - גבר ירא שמים הרבה פעמים הרבה פחות מראה התענינות כי חושש שזה יביא אותו להרהורים  והוצאת זרע לבטלה, לוקח זמן להבין את זה ולא לקחת את זה כאילו אני לא מעניינת אותו כי זה בדיוק ההפך - זה התנהגות שנובעת דוקא מזה שהוא מאד אוהב ונמשך אליך

 

אז תנסי לעשות קצת סדר במחשבות ולמקד מה מהדברים האלה נראה לך יותר מתאים לסיטאוציה שלכם

 

ובלי קשר - למה אסור 6 שבועות - בגלל שזה היה בניתוח? כי גם אחרי לידה רגילה אומרים 6 שבועות אבל זה לא מדע מדויק, הרבה רופאים אומרים שאם הצלחת לספור ולטבול לפני שעברו 6 שבועות אין בעיה לקיים יחסים לפני 6 שבועות

אסור שישה שבועות לעשות פעילות שמאמצת את שרירי הבטן
מעבר לעובדה שהפעילות עצמה מאמצת, גם ההנאה גורמת להתכווצויות של הבטן
מאד לא מומלץ

השיא גורם להתכווצויות בבטן, זה נכון.

אז באמת לא יודעת להגיד לגבי ניתוח אבל באופן עקרוני אפשר לקיים יחסים בלי להגיע לשיא ובלי לאמץ את שרירי הבטן. (מנסיוני כהריונית מובחלת )

 

כמובן שלא נותנת פה המלצה, כל אחת תעשה מה שמתאים לה.

לי אישית מאד קשה עם הקונספט הזה ובטח שאחרי ששה שבועות שאסורים לא מסוגלת לחשוב שאהיה רובוט בשבילו. מצטערת אני לא עד כדי כך מלאך

אם הגוף שלי פיזית מותש ולא יכולה להגיע לשיא לכן זה לא בשבילי?? החיבוק, החיבור, כל התחושה שמתלווה לביחד האינטימי הזה - הנפש שלי צריכה את זה לא פחות. 

כשאישה עושה את זה נטו בשביל הגבר ומרגישה מלאך - הגבר לא נהנה מזה!! גבר שנהנה מהאקט כשהוא יודע שאשתו לא נהנית ולא רוצה ואפילו סובלת - זה פשוט מעשה בהמה. 

מקסימום אפשר לאמר שמה שאני עשיתי פה בשבילו זה את השינוי בגישה.

כשזה מגיע למעשה אני נהנית ברמה נפשית, נהנית שטוב לנו ביחד, מאושרת מזה שהבעל שלי יכול להנות איתי וממני למרות שפיזית אני על הפנים. רובוט?? יחס אוהב זה לא רובוט. מצטערת. 

לי זה לא מתאים לקיים יחסים בלי לנסות בכלל להגיע לשיא. (זה לא אומר שאצליח תמיד ) ולכן לא חושבת על הכיוון אחרי ניתוח.
כל אחת ומה שמתאים לה, יאני מצפה מבעלי לתת לי יחס אוהב וחיבוק ולהבין שלא מתאים עכשיו להמשיל הלאה גם אם זה קשה לו. ש נשים הרבה יותר מסורות ממני בנושא הזה.

לא יודעת אם הצלחתי להבהיר את הנקודה.

המילים האלה "זה נטו בשביל הגבר" זה מה שמקפיץ אותי - יש פה משהו שהרבה נשים לא מבינות, מרגישות צדיקות שהן מואילות בטובן להסכים לו ולא מבינות שאם הן לא מסכימות מתוך אהבה והבנה שהחיבור הזה הוא נפשי לא פחות (אם לא יותר) מאשר פיזי אז הן מפספסות את העיקר.

גם גבר - שאצלו בטבע הסיפוק יותר פיזי - אם אין את תחושת החיבור הנפשית - הסיפוק הפיזי הוא מאד חיוור ודל ולא מספק, לחלק הנפשי יש משמעות גדולה - גם אצל הגבר, לא רק אצל האישה.

 

זה מה שרציתי להדגיש.

ולכן אמרתי שגם אם אסור לאישה או שהיא לא יכולה טכנית להגיע לשיא (למשל בהריון מתקדם עם בטן ענקית, זה נהיה הרבה יותר מסורבל כל העסק) - עדיין אפשר להיות ביחד ושני הצדדים מקבלים מזה המון.

 

במאמר מוסגר - אפשר לצפות מהבעל שמדי פעם יתן יחס אוהב וחיבוק ויבין שלא מתאים עכשיו להמשיך הלאה אבל לזכור שני דברים - 1. שהאישה לפחות תדע מה המשמעות של זה מצד הגבר, ותדע להעריך את זה ולא תהפוך את זה להתנהלות של קבע

2. שזה הדדי, באותה מידה גם הוא יכול לצפות מהאישה שמדי פעם תשתף פעולה גם עם ההמשך אפילו שלה זה די מיותר עכשיו. 

 

בא מתוך חוסר חשק..בהריון או בהנקה שאז לדעתי זה בסדר גמור כי יכול להיות שהחשק יגיע תוך כדי

אבל אם זה בגלל בעיה רפואית של האישה זה באמת מרגיש ככה שזה רק בשביל הגבר

זה גם חלק מהתנהלות זוגית ומה שמתאים לכל זוג במערכת היחסים שלו
וכמו שלכל אחד יש דברים שבהם יותר קל לו לוותר ולתת ולהתפשר, אז גם בנושא הזה לא אצל כל אחד רמת הויתור היא אותו הדבר והיכולת שונה

וגם קצת להגן על עצמו, לא להתרגש יותר מדי לפני שזה באמת רלוונטי
לא שמעתי במה שהוא אמר לך שאת לא מעניינת אותו.... אלא שהוא מנסה להתחשב ולא להיות לחוץ מדי...

ממש זרם חשמלי. זה כואב מאוד מאוד, אני מתכווצת..
ואחכ יש גם מזרקות אבל ב"ה על השפע
חודש וחצי אחרי לידה

אני מצמידה את היד הפנויה אל השד שהיא לא יונקת ממנו ולוחצת וזה עוזר קצת
מקווה שיעבור לך בקרוב, לא נעים

או רופא/ת נשים

יש כל מני תופעות

זה אכן מעורר אי נוחות. בעיקר אם אני בדיוק לא בבית. לוחצת טיפה על הרפידות.עד שנרגע. ומסבירה לקטנטונת שלי. שה' אוהב אותה ודואג לה לאוכל.
מדהים הדבר הזה .

אבל זה לא כאב חזק מאוד אצלי (סף הכאב שלי די גבוה, אז לא יודעת..)

ואצלי התינוק כבר בן שלושה חודשים כמעט אז זה לא נכון שמפסיק לכאוב בגיל חודשיים (מהילדים הקודמים אני זוכרת שגם המשיך די הרבה זמן, אולי בהמשך הכאב פוחת אבל לא זוכרת כי גם בהתחלה מבחינתי זה די בסדר...)

כלומר, מח הרגשה של משיכה חזקה, אולי כאב של צביטה. לא יותר מזה
ובהתחלה כאב לי מאד

לא חושבת שאצלי הכאב עכשיו שונה מאוד מאשר מה שהיה בהתחלה, אבל כאמור בשום שלב לא הרגשתי שיותר מידי כואב...

אבל זה ממש כמו דקירות חשמל..

קפוץ

מצטערת שאני לא זוכרת מה בסוף לקחנו
אז רק אכתוב שאני ממליצה,
מיטה מתחברת היה ממש פינוק.
כי זה היה שינוי משמעותי מאוד.אצלנו.
ושני.. ששכרנו לשלושה חודישם ב500₪ אם אני לא טועה.
בהצלחה!

עולה 400+

אנחנו הזמנו בדיוק על פי המידות של מיטחברת, מיטונת ושאר המותגים.
ברעיון אפשר גם למדוד עריסה רגילה(מה הרווח בין כל עמוד וכו') וללכת לפי זה..

אנחנו הזמנו מבייבי סליפ, ונקבל בעז"ה לאחר הלידה

המחיר הכי טוב שמצאתי, ועד כה השירות מוצלח ונעים.

 

https://www.babysleep.shop/product-page/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA

 

כמה זמן יש לך עד הלידה? אולי אספיק להתנסות לפני שתלדי

 

 

 

אבל תבדקי את העריסות שלהם, איזו מהן עם דופן נשלפת.

נראה שם שיש להם רק מיטות.
את בטוחה שזה גודל של עריסה?

אולי פעם היו

חמודה את!
וכל הכבוד על הפעם בשבוע!! 😮

והוא אומר לי בבוקר מה עשיתי למה את עצבנית עליית
ואני כזה אתה יודע טוב מאוד מה עשית
הוא -מה מתי?
אני - אתמול בלילה בגדת בי .
הוא נקרע מצחוק עליי

חמודה שאת!

הסירי דאגה מליבך, זה לא קשור לתדירות היחסים..

 

בכלל בהריונות יש חלומות ממש מוזרים, אני כל הזמן חולמת. זוכרת שזה היה ממש מוזר ולא זוכרת לספר מה

טוב לשמוע שאני לא היחידה חחח

מראים בדיוק את ההפך זה רק מדגיש לך כמה אתם אוהבים

בכל אופן תמיד בהריונות יש חלומות הזויים בעיקר על הבעל חחח

אתכן על הבוקר

הרהורי ליבו - לא מתכוונת שאת ח"ו חושדת בו במציאות

יותר בכיוון שאולי את חוששת שבגלל ההריון הוא פחות נמשך אליך או שאת מרגישה פחות חשק וחוששת איך זה משפיע עליו

 

מבאס החלומות האלה, אבל לא מלחיץ בשום אופן!

במציאות הכל בסדר ב"ה והחלום לא רומז שום דבר.

 

ומאד כדאי בחודשים הראשונים הקוטן נותן להם הרגשת ביטחון
אחר כך מיטה מה שחשוב זה שיש תו תקן מעבר לזה כל השאר זה פונקציה של דגם שאת אוהבת המקום שיש לך בחדר והתקציב

אמבטיה זה לעגלה ולא קשור למיטה, לדעתי ממש לשוב בחודשים הראשונים כי זה מאפשר לשים תינוק על הבטן במיוחד בלידות אביב קיץ שאפשר לצאת לטייל הרבה וזה מאד מעודד אותם להרים את הראש

מזרון למיטה לכולם יש תו תקן וזה גם ענין של מחיר
אני בודקת עכשיו את מזרון נומו שהוא משהו מיוחד שאמור להיות יותר דופן נושם ממש ומונע מוות בעריסה, כשיהיו לי מסקנות אשמח לשתף אותן

אבל גם בטיולון אפשר להשכיב על הבטן, מניסיונם של הילדים שלי️

ומתלבטת בגלל השכיבה על הבטן
זה באמת עובד? הטיולון שלנו נשכב אבל זה היה נראה לי לא כזה נוח כי יש את הל הקיפולים של המושב. איך את עושה. את זה?

יש טיולונים מוזרים שהאיזור של הראש נורא צר, כאילו הילד שוכב בתוך תבנית מותאמת לצורה שלו... בכאלה זה לא מתאים.
אני השכבתי על הבטן בבייביג'וגר סיטי מיני ובצ'יקו לייטוואי. לילדים שלי זה היה סבבה אבל לילדים מפונקים יותר אולי כדאי להוסיף מזרן.

אני בדיוק בהכחשה שהאמבטיה קטנה לו והוא צריך לעבור לטיולון.... אבל דוחה את הקץ בגלל הקטע של הבטן.
אפשר להשכיב אותו שם על הבטן שייראה עולם או שלא?

אז לזה הוא היה רגיל.. לא זוכרת כמה הוא ראה שם עולם אבל עד כמה שזכור לי יש כיסוי מאחורה שאפשר להרים ואז נשארת רשת שאפשר לראות דרכה קצת.

רובן סביבות 170..

שנשכב לגמרי (בשביל להשכיב על הבטן..). מישהי מכירה טיולון קל כזה?

גם 175 זה בסדר, סה"כ זו לא המיטה הקבועה שלהם וזה בסדר פעם ב.. לישון על משהו לא לגמרי מאוזן.
(אני כאמור השכבתי על הבטן בצ'יקו לייטוואי, רוב הטיולים נשכבים בזוית דומה)

הטיולון שלה נשכב 180 ויכול לשמש כמו אמבטייה הפשר גם להפוך אותו לכיוונך לא זוכרת את הדגם

לא ידעתי שיש לפג טיולונים.
כמה הם שוקלים?
ברור שאפשר גם 175, ואם אמצא משהו טוב בזווית הזאת- אשמח ממש. הבעיה היא שאני לא מוצאת אפילו קרוב לשם..

יש לה גם אמבטייה אבל את לא חייבת לקנות אותה זה בא בנפרד

 

בשלב הטיולון כרגע.) זה מה שיש לנו עכשיו, אבל זה כבר נהיה כבד עם ילדה בת שנה פלוס. (בד"כ השילדה של המשולבות יותר מאסיבית מהטיולונים הפשוטים והקלילים יותר)

Plicko switch esay drive
לא יודעת אם קיים.. זה היה די מזמן.
יתרונות נכון לדגם שלנו- שכיבה מלאה, מגן רבליים, גגון ענק, טיולון דו כיווני, יחסית לפג לא מאוד כבדה (אבל כן ביחס לסיטי מיני נגיד), ידית אחת.
חסרונות- אם הגלגלים לא נעולים הם מתחרפנים כשמנסים לרוץ, לא קלה במיוחד (שוב, גם לא מהכבדות).
לי יש בלי אמבטיה ואני מאוד אוהבת אותה. בעיקר בגלל השכיבה, הגגון ןהדו כיווניות..

שווה כל אגורה

רק אין סיבה לקנות דווקא את המותג.. יש הרבה עריסות שאפשר להוריד את הדופן הרביעית..
ואם לא חשוב לכם עריסה שמתחברת למיטה של ההורים ממליצה לקחת מיד שרה או משהו בסגנון.. אין טעם לקנות סתם..

קנינו מנגר..
אבל זה באמת הציל אותי. בחודש הראשון הייתי בלי ועם עריסה רגילה וההבדל היה שמים וארץ מבחינת הנוחות שלי בלילה.

אצלי הם ישנים איתי בהתחלה. המזרן שלי ברוחב 90 ס"מ (כשהמיטות מופרדות...) וזה סבבה לישון עם תינוק קטן.

לחודשים הראשונים מומלץ עריסה ואני דוקא כן ממליצה לקנות זה עולה בסביבות 300 או 400 כולל מזרן אני אישית קניתי מפלסטיק היא מתקפלת אז כשהיא לא בשימוש נוח לאחסן אותה משמשת אותי המון גם כשילד כבר טיפה גדול ורוצה לנקות וצריכה לפעמים לשים לידי שלא יפריע נניח כשכבר זוחל או כשבאים אורחים וכו.. בעיני זו השקעה שווה אם אין כרגע בעיה של תקציב.. אם יש לך מקום בחדר ואת מתכננת להניק ממליצה על מתחברת אפשר לבנות לבד לא מסובך בכלל וכייף ממש..
אח"כ כשכבר גדולים קצת אז עוברים למיטת תינוק חוץ מתו תקן שחשוב שיהיה הכל עניין של העדפות שלך עיצוב ומחיר.
ואמבטיה זה לעגלה מאוד נוח בעיקר להתחלה אצלי בחודשים ראשונים זה ממש שימושי גם כשנוסעים להורים שלי והלול עדין גדול בשבילם ישנים בזה..

זה ממש נוח. מעבירה מהחדר לסלון בלי להעיר אותה. העגלה בלובי של הבניין ולא תופס לי עוד מקום והיא יכולה להיות איתי בחדר המחומם במקום לחמם שני חדרים..

ואחכ עוברת לעריסת פלסטיק אצלי בחדר
מיטת תינוק זה ממש מיותר בעיני. מסרתי אותה אחרי כמה ילדים שהיא בעיקר שימשה בתור מקום לכביסה נקיה....

אבל זה היה משהו כזה
יש את זה בגודל של לול, ויש את זה בגודל קטן יותר של עריסה
נראה לי שהקודם שלי היה בזה עד גיל שנה בערך, אולי טיפה יותר
(מה שכן, חלק מהזמן הם ישנים גם לידי...)

לדעתי כדאי לקנות זה מחזיק שנים

מיטה אפשר להשיג יד שניה בחינם

אני חושבת שחייבים אמבטיה לעגלה אבל שמעתי שאסור להשכיב לשנת לילה כי זה לא מאורר

אצלנו היה לי קשה להסביר לבת השנתים . הרגשתי שהיא קטנה מידי..
אבל היה לי דיבור (במקרה) עם פסיכוחוגית ילדים והיא אמרה לי שאני חייבת לדבר איתה!
להראות לה תמונות של תינוקות או תינוקות של חברים...
להגיד ׳לדבר לדבר לדבר׳ככה היא אמרה לי- זה נכנס בסוף..
להגיד לך שהיום איך ״חיבוקי דב״ ו״צביטות של אהבה״ -יש!
אבל היא מספרת לכל מי שרוצה לשמוע (וגם למי שלא ישי לנו ׳תיגוקת׳ וקוראים לה ****!)
שיהיה בשעה טובה! בקלות בבריאות ובידים מלאות!💐

ילד בגיל הזה לרוב מבין. גם כשמתכוננים למסיבה בגן מתחילים כמה שבועות מראש. (עובדת עם גילאי 3)
והנה רגשית היא חשובה. שלא תנחת עליו במפתיע.
מה גם שבתוך החודש הזה יש טווח שבו את יכולה ללדת באמצע תשיעי ולאו דווקא בתאריך.

אני ממש חושבת שזה הגיוני ורצוי. כמובן לא להעמיס ולחפור לו אבל מידי פעם לשתף ולהסביר מה את עושה ומה זה אומר תינוק קטן. אולי גם לפגוש תינוקות קטנים בסביבה ולהראות שגם לנו יהיה אחד עוד מעט. שיהיה מוחשי

בעיני חשובה מאוד ההכנה.. זה מקל על הכל אחר כך..

לספר ולדבר. ולתמלל וכו'.
ולספר סיפורים בנושא.

מיטה למשל , ממילא הוא ישאל מה זה אז תסבירי ותדברי
בגדים שאת מכבסת ושמה בארון והוא לא רואה לא חושבת שיש צורך שוב ושוב להדגיש את הנושא

וראינו תינוקות ואמרתי לו שגם לנו וכו...
אבל לדעתי הוא לא קולט זה אשכרה תינוק שיהיה פה בבית.
מה שהוא רואה כן אמרנו לו בקטנה זה לתינוק הקטן... ואח"כ כבר שמנו למעלה כי באמת עדיין מוקדם...
אבל יש דברים - כמו בגדים - שאני יכולה שלא יראה ויכולה שכן....
אז מצד אחד נראה לי אולי יעמיס עליו,
מצד שני אולי יעזור לו להבין את העניין שהתינוק יהיה ממש פה בבית...
כמובן שאם נכין את המיטה (שנראה לי נכין ממש בפועל אחרי הלידה בכל מקרה) אז נסביר לו... אבל לא נראה לי שלפני הלידה יהיו דברים שהוא יראה בלי שאני ממש יגרום לו לראות... כי אנחנו שמים למעלה...

אנחנו דיברנו המון עם הילדים. לדעתי רק עוזר ומקל.
ואולי טיפ קטן- לא יודעת בדיוק בן כמה ה״תינוק״ הנוכחי שלך. אבל אם יש לו עדיין סממני תינוקות (מוצץ, חיתול, מיטת תינוק, בקבוק וכו) לדעתי עוזר מאוד להכין אותו לזה שכמו שלך יש מוצץ, גם לתינוק יהיה מוצץ, מחליפים לך על השידה, גם לתינוק יחליפו על השחדה. ולהדגיש את ההבדל בין דברים שיהיו משותפים כמו השידה, לבין דברים שיהיו נפרדים כמו מוצץ וכו.
אצלי מרגישה שזה מאוד עזר (הקטנה נולדה כשזאת שלפניה בת שנה ועשרה חודשים). אבל לא דיבור חד פעמי אלא חוזר שוב ושוב וכך זה מופנם לאיטו ובעיקר אחרי הלידה זה מתקבל בקליק כשמדברים על זה ולא פתאום משהו חדש ולא מובן..
בהצלחה!

כנראה שמבינה, אבל לא "קולטת". כי זו מציאות חדשה שאת לא מכירה, ואף אחד לא מכיר, אז אין דרך להכין באמת איך יהיה- עד שלא קורה.

ואם אנחנו כמבוגרים לא קולטים- למה שילד בן שנתיים יקלוט?

לדעתי, מנסיון עם הילדים,צריך לספר, בנחת, שבע"ה יהיה תינוק חדש וכו', אפשר לשתף בנחת בהכנות..

אבל הוא יקלוט מה זה באמת רק כשהתינוק יהיה בבית. ממש כמוך

 

נראה לי שצריך ממש ממש בנחת. מה שמתאים תשתפי. מה שלא, לא.

זה לא משליך על היחסים אחר כך. הצמודים שלי הם החברים הכי טובים מהרגע הראשון ולא זכור לי איזו הכנה מיוחדת חוץ מלספר שיהיה תינוק..

 

ובלי קשר, טיפ- כשהתינוק החדש מגיע, לאפשר לגדול לעשות איתו הכרות. גם אם לפעמים החיבוק נראה חזק מדי (לא בצורה שממש מכאיבה כמובן)- לאפשר. ככה הילד ירגיש שהתינוק הוא חלק טבעי מהבית ולא איזה מלך שבא במקומו.

יש לנו נטיה לשמור על תינוקות בני יומם בצורה שלפעמים מוגזמת- ופוגעת בגדול.

להיות עם יד על הדופק, ולאפשר כמה שהבריאות של הקטן מאפשרת.

 

שיהיה בשעה טובה!!

מוסיפה עוד משהו..
הרבה פעמים מביאים מתנה לגדול מהתינוק.. אצלנו זה היה לו כיף מאוד!
אבל אמא שלי החכמה.. הביאה לגדול מתנה שיביא לתינוק כשנחזור הביתה..
הגדול כל-כך התרגש להביא לו מתנה שזה היה מתוק בהחלט..

אני די לחוצה מהסיפור 

מהנסיון שלי הילדים קוראים אותנו ואיך שאנחנו מקבלים את המצב מקרין עליהם
אמא רגועה ולא נבהלת תגרום לילד הגדול גם להיות רגוע יותר ולקבל את המצב באופן טבעי יותר
ואמא לחוצה תגרום ההפך. אבל לא רק כלפי חוץ את תריכה להרגיש ככה בפנים
תמצאי את החודש האחרון באמירות מעצימות לעצמך על כמה שהוא הולך לאהוב את התינוק, לשמוח איתו, שאת תסתדרי בכיף עם שניהם, שהכל ילך חלק ושמח. תשני את זה לעצמך וזה יעבוד.
בהצלחה!

חבל, הרבה ילדים עברו את זה ועוד יעברו וכנראה שבסוף איכשהוא מסתדרים

 

 

בנוסף לשלל העצות הטובות שענו לך מציעה עוד כיוון:

 

שבי עם עצמך, עם דף ועט - ותעלי על הכתב את החששות שלך, ממה את לחוצה.

אל תנסי לעשות את זה בראש! רק יהיה לך סלט בראש.

בכתב את יכולה לעשות לעצמך סדר בראש - את מוציאה את זה לדף ואז מבודדת כל סעיף מהרשימה ומנתחת אותו

 

את יכול גם לעשות את זה פה בפורום אם יותר קל לך.. 

 

 

הקטן שלי באותו גיל, והתחלנו מזה שיש לאמא תינוק בתוך הבטן. הוא כבר די מעכל את זה.

השבוע דיברנו על זה, אז הוא אמר שנשים את התינוק בעגלה שלו, וגם הראה לי איך הוא יושב בעגלה ומפנה מקום לידו לתינוק...

 

לא בטוחה שזה לא מוקדם מדי, כי באמת יש לי עוד די הרבה זמן. כשהגדולים שלי היו קטנים הייתי מתאפקת יותר.

גם אני הייתי שם...

לפני יותר מ10 שנים, התחתנתי בגיל 20 וגם אני ניסיתי להיכנס להריון וחודש אחרי חודש זה לא צלח.

 

לגבי מה שכתבת- אחרי שנה לא מתחילים מיד טיפולי פוריות, אני למשל קיבלתי כדור שנקרא איקקלומין ואחרי 3 נסיונות בערך ב"ה נקלטתי להריון- סה"כ שנה וחצי אחרי החתונה.

 

אני יכולה לומר לך שהיום (כשאני בת 33 ובהריון חמישי...) אני מסתכלת על התקופה הזו בגעגוע, היינו רק שנינו, זוג צעיר, עם זמן לעצמינו, אפשרות להיות ספונטנים ולהשקיע בקשר הזוגי.

אני לא חושבת שלהכנס להריון "שניה" אחרי החתונה זאת כזאת ברכה..

 

סה"כ את מאד צעירה, תשחררי קצת לחץ (שכידוע הוא גם גורם מאד משפיע ומשמעותי בכניסה להריון)- תאמרי לעצמך שמעכשיו ועד שעוברת שנה את לא בלחץ על זה אלא משקיעה בזוגיות שלך ובזמן איכות עם בעלך. 

אחרי שנה תלכי לרופא ותעשי את הבירורים, יכול להיות שיש לך בעיה קטנטנה שתינתן לפיתרון מיידי, היום הרפואה ב"ה מאד מתקדמת.

 

והכי חשוב שתמיד תזכרי שאף תפילה לא הולכת ריקם ובעז"ה בזכות התפילות שלך יהיו לך ילדים בריאים וחמודים

עשיתי מעקבי זקיקים

האמת, מאיך שזה נשמע מה שהכי יעזור לך כרגע זה קצת יעוץ או טיפול. בשביל גיל 21 ושמונה חודשים ללא הריון החרדות שלך נשמעות לי מאד מועצמות ולא תואמות את המציאות
מצבי חרדה ולחץ הוכחו גם כמשפיעים על הגוף בחוסר קליטה.
מאד מאד ממליצה לך ללכת לכמה מפגשים עם יועצת נחמדה ולדבר קצת למה זה כל כך מפחיד אותך ואיך להתמודד עם זה, מנסיון שלי, לי זה מאד עזר ונקלטתי תוך כדי היעוץ
דאגה בלב איש ישיחנה
וחבל גם לבזבז את הזמן שמיועד לבנית הזוגיות על כל הלחצים והפחדים המיותרים
שיהיה לך בהצלחה רבה!

לכן יש לי טראומה מזה. ומפחדת מאוד.
שזה יקח זמן.

ישלך יועצת להציע לי? אשמח מאוד

מטפלת זה מאד אינבידואלי את צריכה להתחבר אליה
תתחילי בבירור בקופה שלך למה את זכאית, לרב ישאלו אותך שאלות מנחות בטלפון ויתנו לך כמה שמות של מטפלות לתחום שלך באיזורך

מקווה שהבנת אותי חח

בדרך כלל.

כי במשפחה של אבא שלי יש 4 שהיו להם בעיות בזה (אותה בעיה) ויש לי כמה וכמה בנות דודות עם אותה בעיה,

ולפותחת- שחררי לחץ גם אם יש לך בעיה ה' יכול לתת לך הכל, כשאנחנו באנו לרופא בתחילת ההריון הוא פתח עיניים גדולות ואמר שלא יכול להיות שכ"כ מהר ובלי טיפולים, וכל רופא אחר שראנ אותי זה ישר היתה התגובה הראשונה.
(יש לי גם את הבעיה כמו לדודות שלי ולבנות דודות, שהן עברו טיפולים בשביל להכנס להריון וגם עוד משהו, אבל ה' יתברך הוא מעל הטבע ברוך ה'!!!)

יש כמה דברים שיכולים להיות תורשתיים. כנראה הבעיה שלכם יש היא כזו
אבל רב הקשיים הנפוצים בכניסה להריון הם לא תורשתיים

אבל נגיד לבעיות זרע אין, למחזור קצר שהטבילה יוצאת לפני הביוץ , רזרבה שחלתית נמוכה גם יש הרבה מקרים שלא קשורים לתורשה
בעיות במבנה רחם, חצוצרה, וכו.
וגם הרבה פעמים זה צירוף של זוג, גבר עם ספירה נמוכה יחסית ואשה שמבייצת רק 6 פעמים בשנה ביחד הסיכוי להריון קטן יותר

ודבר שני תבדקי מה אורך המחזורים שלך.
ונראה לי כדאי לפנות לרופא נשים עם החששות שלך.

בשורות טובות!

הוא הפנה אותי לכל מיני בדיקות שעושים לפני טיפולי פוריות.

כגון בדיקות גנטיות כירורג שד.
מה שהלחיץ אותי יותר.

כירורג שד מומלץ ללכת בלי קשר לפי היסטוריה משפחתית. מגיל 25 או 30.
בדיקות גנטיות מומלץ לעשות לפני ההריון

כדי לבדוק שאין לי ציסטות. שבעקבות טיפול הורמנלי לא יחמירו וחס וחלילה גם..

וזה בדיקות שמומלץ לעשות בכל מקרה.
כדאי מאוד לנשום עמוק ולהבין זה לא נורא.

ובנושא טיפולי פוריות הולכים לרופא פוריות. לא לסתם רופא נשים.

והייתי אצלו הוא אמר לי לעקוב אחרי ביוץ בעזרת חום השחר.

ושלח אותי לבדיקות האלה

הבדיקות האלה הן לא בדיקות קשות. קצת לא נעימות אולי (בדיקת דם, ומישוש השד)
וזה בדיקות בסיסיטת שמומלצות גם למי שלא עוברת דרך רופא פוריות.

בדיקות גנטיות רצוי לעשות לפני הריון זה לא קשור לטיפולים
בדיקת שד מכיון שטיפולים נותנים הורמונים חייבים לעשות בדיקת שד קודם
זה ממש בשגרה, מה שנקרא- הכנה למזגן. לא מלחיץ לא כואב ולא מזיק

ונשמע שאת ממש בלחץ. תנשמי עמוק ותהני בנתיים מהלבד עם בעלך. אתם עוד צעירים. אם אחרי שנה את לא נקלטת תלכי לבדוק(למרות שההוראה הכללית זה אחרי שנה וחצי.) חבל להתחיל מעכשיו את כל הבלאגן הזה. ויכול להיות שבכלל לא תצטרכי אותו. מה שאת כן יכולה לעשות זה לעקוב אחרי המחזורים שלך ולבדוק ביוץ . ולפי זה תתנהלי

ניסו חודש אחרי החתונה לנסות, כשידעתי שיש לי ציסטות בשחלה בנערות.
הלכתי לרופא אחרי חצי שנה של ניסיונות, עשה לי אולטרהסאונד, והפלא ופלא כנראה שאין לי ציסטות (שחלה אחת הייתה ממש ריקה).
השנייה היו בה קצת.
הפמה אותי לבדיקות שעושים לטיפולי הריון/הריון.
עשיתי נפגשנו עם הרופא שוב אחרי 7 חודשים שניסנו
הייתי ביום 24 למחזור.
הרופא הסתכל אמר שלפי בדיקות הדם אני לא פולציסטית אני מאוזנת.
הציע לבעלי שננסה לבדוק שהעל תקין אצלו.
אני חצי אמרתי, בואו לא נספיד את החודש הזה.
בעלי צריך להתגייס לקרבי עוד חודשיים, מה שעוד יותר גרם לנו לחשוש איך נצליח.
הרופא נתן לנו כדורי לטרזול(כדורים שמעודדים יותר מביצית אחת לצאת).
בשבוע הזה נהייתי חולה ממש, שיעול, נזלת בלי סוף. חום ושילשולים. בכיתי מכל שטות.
לא העזתי לחשוב שזה הריון, כי החודש הזה פשוט הייתי עסוקה בטירוף. לא בדקתי סימנים כלום. הייתי נשפכת ב8 בבית (הנחתי כי זה שאני קמה מוקדם מאוד בבוקר).
ביום של המחזור שהייתי צריכה לקבל קמתי בטמצע הלילה עם בחילה נוראית של פרגיות שאכלתי(שאני מאוד אוהבת)התחלתי לחשוד, אבל ויתרתי, כמה פעמים חשדתי, ובכיתי, והתאכזבתי.
יום איחור ראשון(המחזור שלי ממש סדיר).
הלכתי לקנות בדיקה ביתית(בעלי חשש ששוב אפגע) עשיתי שתן באמצע היום, חיכתי כמה שניות לא ראיתי כלום זרקתי לפח, אחרי 4 שעות הראיתי לבעלי, והוא אמר אבל יש עוד פס.
עשיתי בדיקת דם התחלתית ביותר ויגלתי בטא קטנטנה והריון צעיר מאוד. יומיים לאחר מכן הכפלה.
הרבה אמרו לי פה לא לחפש סימנים. בשביל לא להתאכזב..
מאחלת לך באמת מכל הלב, שתיפקדי,!

מדהים! ברוך ה

בחודש שהרופא נתן לי מרשם ללטרוזול, לפני שקנינו תמרשם גילתי על ההריון הצעיר

יכול להיות שלפני הטבילה?או שבוע אחרי הטבילה?.

ואומרת בעדינות, שלרוב ישר יוצאים מנק הנחה שהבעיה היא אצל האישה.. בעוד שיש בדיקות שניתן גם לעשות לגבר.

שזה עדין לא נכלל בגדר טיפולי פוריות.

פנינו למכון פועה. שאמרו שבודקים את הזרע של הגבר רק כשממש אין ברירה.

התחלתי לחשוב שאולי השלב הלוטלי שלי קצר.
זא שאני מבייצת מאוחר. ואחרי שבוע מקבלת מחזור.

אולי אני טועה לא ככ מבינה בזה,רק מעל השערות.

שיטת המודעות לפוריות. זו מתנה עצומה לחיים ואולי גם תעלי ככה בקלות על בעיות אם ישנן.

אבל אני לא מצליחה לעקוב אחרי חום השחר בשעה קבועה של הבוקר.

לגבי ההפרשות דווקא כן

קודם כל אני אגיד שאני מבינה אותך ממש. ממש ממש.
הייתי שם גם וזה מקום מתיש בטירוף. חושבת שעיקר הקושי זה החוסר וודאות של מתי זה יקרה כבר..
אז כמו שהמליצו לך פה - ממליצה לך גם ללמוד שמ"פ וגם באמת למצוא לך סוג של ייעוץ או טיפול שיעזור לך, כי הלחץ גם לא עוזר לגוף וגם לא עוזר לנפש.
התפילות שלך לא הולכות ריקם זה בטוח, וה' מתכנן תכנונים שאנחנו לא יודעים ולפעמים כואבים לנו נורא אבל הם לטובתנו.
אנחנו בסוף היינו צריכים טיפולים. ואחרי העיכול של הידיעה הזאת - הטיפולים לא נוראיים. זה לא סוף העולם! להפך, תראי איזה מדהים זה שהיום יש פתרונות לבעיות שפעם לא ידעו לפתור (והמקרה שלנו זה מקרה שעד לפני עשר שנים היו שולחים לאימוץ. לא היה איך. לטפל. וגם היום שיש דרכים - אללה יסטרר מה עברנו). אז אני ממש לא מאחלת לך להביע לשם ומקווה שעוד החודש תיקלטי, אבל רק לאזן לך את הפחד מזה.. נכון שזה לא קל אבל זה אפשרי ממש. וה' יודע הכי טוב.
פשוט תנסי לנשום ולהרפות קצת, עם כמה שזה קשה.. ואם באלך לדבר בפרטי בשמחה..

את כ''כ צעירה. התחתנתם לא מזמן...
אל תתחילי ללכת לרופאים לפני שעברה שנה...
זה לחץ. מתח.
תבנו את הקשר שלכם בנחת , בשמחה. זה חלק כ''כ חשוב ומהותי בזוגיות. הבסיס של הנישואין שלכם.. זו תקופה שלא תחזור שוב. אני ממש מבינה את ההרגשה שזה נצח כי לא יודעים עוד כמה זמן זה יקח. אם בכלל...
גם אני הייתי ככה , נכנסתי להריון שנה וחודשיים אחרי החתונה.. ותכלס ממבט אחורה זה כלום. אבל כשאני בתוך הסיטואציה זה מרגיש שנים. באותו זמן זה קשה מאוד , אבל בדיעבד זו תקופה שתרמה לזוגיות שלנו המון. ואם הייתי נכנסת להריון מיד... אני לא יודעת איפה הייתה הזוגיות שלי היום. (הריון זה כולל בחילות, רצון לישון בכל הזדמנות אפשרית, גועל מהבית, מהבעל.... אבל כשמכירים תקופה אז זה מובן שזה רק בגלל ההריון ולא בגלל שאני או בעלי הזויים.)

תרפי ותזכרי שהכל מאת ה'. ה' ישלח לך את הילד שלכם מתי שהכי מדויק בעבורכם. לי זה ממש עזר להחזיק בתקופה הזאת... הקב''ה לא שכח אותכם, יש לו תכנית מאוד מסודרת עבורכם. ואתם צריכים לעשות רק השתדלות. השתדלות רפואית לא לפני שעוברת שנה מהחתונה. וגם אחרי שעוברת שנה. בנחת, הולכים לרופאים, עושים מה שצריך, לזכור שזו רק השתדלות ולא אנחנו מנהלים פה את העולם. (כמובן שקל לי לדבר כי ב''ה אני כבר לא במקום הזה ואחרי ניתוחון שבעלי עשה נפתרה הבעיה ואני בהריון שלישי ברצף... אבל לפעמים זה טוב לשמוע מישהו מבחוץ.)
מאחלת לך מכל הלב, רוגע וילדים
תשובי לעדכן...

נשמע לי שזה כיון שיכול להתאים לך..

 

חפשי הודיה בכור

ואצל הבן כאבי גב השליש ראשון. (גם אצל אחיות שלי תסמינים כמוני)

(הייתי עם היפרמאזיס עם הבן..)

בהריון האחרון לא יכולתי להסתכל על מתוק רק חמוץ ומלוח
ו...
נולדה עוד בת 😁😁

בינתיים עברתי רק היריון אחד עם בן, ועכשיו בשני (עם עוד בן) וממש חשק לחמוץ ומלוח- זיתים, מלפפון חמוץ וכו ודווקא השוקולד, שבלי היריון אני לא יכולה בלעדיו, נשאר מיותם..

אני שנה שעברה חזרתי אחרי חודש ללימודים ועבודה מעשית וזה היה טירוף..
ב"ה היה מעון במכללה, אבל זה היה רק מגיל שלושה חודשים..
זו הייתה תקופה הזויה, מתישה, מורכבת, מלאה בבירורים על המהות שלי והתפקיד שלי בעולם..
ובהשתדלות חזקה לסיים את השנה וב"ה יכולה להגיד לך שהיום אני אומרת לעצמי- וואהו, זה מאחורי!
וכשאני רואה בנות ככה עם תינוקות ולימודים אני מעריצה אותן ברמות ושוכחת שגם אני הייתי ככה!!
בהצלחה נשמה!!
אין לכם מעון במכללה או מטפלת באזור?

אבל אני רוצה רק לחלק מהזמן והם לא מסכימים..
פשוט לא רואה את עצמי מצליחה גם נסיעות (שעתיים לפחות כל כיוון) גם שאיבות, לא להיות איתה וגם ללמוד נורמלי.. מרגיש לי שאני לא אהיה רגועה ושקטה אם היא לא לידי.. אולי כי מאז שהיא נולדה לא עזבתי אותה לרגע..

מאשר להשאיר יום שלם אצל המטפלת...

בטח במכללה תוכלי לצאת להניק  והנסיעות עם תינוק מנסיון לא כזה נורא

אבל מנסים למצוא גם מה יהיה הכי נכון כלכלית..

ככה אני עשיתי.
ואז הוא גדל. והתחיל לאכול טחון ומוצק. ופחות היה תלוי בהנקה ובי והיה לי קל יותר לשחרר.
ככל שהרגשתי שהוא פחות חסר אונים ויכול יותר להביע את עצמו ככה היה לי קל יותר לשחרר.

למרות שמבחינה כלכלית זה לא השתלם,

כי הייתה תקופה שהייתי חייבת להוציא רכב,

ובימים שלא הייתי במכללה הוא היה איתי ולא תמיד הספקתי לעשות כל מה שהייתי צריכה

לעבודה מעשית הייתי נוסעת למכללה וחוזרת,

אבל החלטנו שזו השקעה כלכלית כדי שיהיה לו את הקירבה אלי, את ההנקה...

אני יכולה לומר בוודאות שזה שאני מניקה עד עכשיו (שנה וחצי) זה אך ורק בזכות העובדה שלא הייתי צריכה להשתגע על שאיבות.

מבחינתי אמנם זו השקעה כלכלית, אך היא כדאית לגמרי.

אם לא תרעבו ללחם, שווה לשלם ולהיות עם התינוק , שאיבות זה קשה, ולהיות רחוקה מתינוק כ"כ קטן זה דיכאון.

שמוכנה למשהו חלקי, אולי מישהי שגרה באיזור שאת יכולה לקפוץ אליה להנקות
ונסיעה של שעתיים כל כיוון איתה זה סביר לך? אצלינו היא שונאת נסיעות אפילו אין מצב לחשוב על כזה דבר

ממש זול. כנראה שבימים שאני במכללה היא תהיה איתי ובימים של עבודה מעשית היא תהיה אצל מטפלת ביישוב.
לגבי הנסיעות כרגע היא רגועה בנסיעות אז זה סבבה. לא יודעת מה יהיה עוד חודשיים ואחרי..

באוטובוס (חמישה ימים בשבוע מגיל ארבעה חודשים עד שנה ורבע). היה הרבה יותר רגוע מאשר ברכב.

וברכב זה בכסא נגד כיון התנועה. מגיל אפס היא צורחת כשהיא ערה. רק אם היא ישנה זה עובר בשקט. ממש סיוט

אבל ברור שכן - עלי, יונק, מסתכל בחלון. האמת שהיה לנו ממש זמן איכות יחד בנסיעות האלה.

לא יצאתי מהבית כל חופשת הלידה בגלל זה

לצאת כשהיא ישנה. להגיע לאן שרוצים לעשות מה שצריך. להניק להניק להניק
לטייל לטייל לטייל
נרדמה? קדימה הביתה מהר
לא תמיד זה עובד וצריך זמן ורוגע בשביל זה אבל בשביל מתי שהייתי תריכה לצאת זה הפתרון היחיד

מתעורר ומתחיל את קונצרט הצרחות, ככה עד שהגענו ליעד...

40 ליום בערך
לאפשר להכניס לפני שלושה וחצי חודשים לעומת מעונות תמת שאפשר רק אז.

מעון פרטי של המכללה. גיל חודש וחצי. שילמתי על יומיים קבועים בשבוע.
רק נקודה למחשבה- אמנם לא הייתי מוותרת על הקירבה אבל זו היתה התקופה הכי מתישה ועמוסה בלימודים!! כל היום הייתי בריצות. להיכנס לשיעור, ללכת להניק, לחזור לשיעור, כל הפסקה ללכת אליה..היו ימים שלא הייתי מספיקה לאכול או ללכת לשירותים!! כל הזמן הייתי סביב זה..

שלא נדבר על העייפות בנהיגה..מוקדם בבוקר ומאוחר בלילה. זה גמר עליי. בנוסף שזה קטע לה את השינה כל המעברים האלו מהבית-לאוטו-למעון, כל פעם להלביש טוב, להוריד באוטו, לחגור, נרדמת בנסיעה, מתעוררת כשמגיעים..ולא כל התינוקות רגועים בנסיעה ואז זה סיוט.
פשוט היה חצי שנה של טירוף!
(בלי להיכנס אפילו לקטע הכלכלי)

שוב, לא מצליחה לדמיין מציאות אחרת של להשאיר בגיל כזה, אבל המציאות שהיא היתה איתי היתה ממש לא פשוטה!


אמנם גם לשאוב זו עבודה, אבל יותר גמיש מבחינת השעות והצורך המיידי. ואם זה רק למעט ימים..הייתי שוקלת את זה.
אם היא עד הצהריים אצל מטפלת אמינה שאת סומכת עליה, ואז בעלך איתה, אולי זה עדיף. סהכ הסמסטר הבא די קצר.

קחי את כל הדברים האלו לשיקולך..זה לא פשוט, אבל זה עובר...

להקפיא לשנה
זו אופציה?
כשהם בני שנה זה כבר קצת אחרת
וגם את מאוששת יותר
גם ככה כשמכניסים אותם למסגרת כשהם פיצפונים הם כל הזמן חולים... וגם האמא...
הגוף אומר את שלו

אני בתוכנית מצוינות של משרד החינוך וחייבת לגמור תוך שלוש שנים.
ונשאר לי רק סמסטר אחד אחרון. ומי יודע מה יהיה לי שנה הבאה..
עדיף השנה כשאני יודעת פחות או יותר לקראת מה אני הולכת

ואם זה רק סמסטר אחרון אז באמת אל תדאגי זה לתקופה קצרה
ולפעמים שיעורים מתבטלים ויש חופשות וכו...
אולי באמת להביא איתך מטפלת או נערה שיהיה קרוב אלייך
בהצלחה!!

תתחזקי, את לקראת סיום.

לא משנה מה תחליטי תעשי את זה בראש מורם ותזכרי שזה לא להרבה זמן.

זה ממש לא מדוייק!!

אני ביררתי כמה וכמה פעמים לגבי הקפאת הלימודים בתוך תכנית המצויינות והראש התמחות אמר לי שזאת זכות של המצויינות לגמור בשלוש שנים אבל לא חובה.

אם לא מצליחים אפשר להאריך ל4 שנים (וגם לקבל את השכר לימוד כמו בשנים הראשונות). רק מה - אח"כ תהיי מחוייבת לעבוד שנה נוספת במשרד החינוך.

 

מה שכן, הטענה השניה שלך ממש נכונה. זה גם מה שראש ההתמחות אמר לי, והמליץ בכל פה לא לעשות הפסקה (אני עוד ילדתי בסוף שנה א'...) 

 

סמסטר אחד יהיה קטן עלייך, אני בטוחה!!

שתהיה בהצלחה רבה!

 

(לא הבנתי - זה שלום לפי יום אבל לא מסכימים לך להירשם רק לחלק מהימים?)

חברה שלי הקפיאה אבל זה היה לה ממש מסובך. לכן זה לא אופציה מבחינתי..
רציתי לחצי סמסטר.. והם מסכימים רק לכל הסמסטר..

הייתי שם ממש לא מזמן...בתחילת השנה.
הייתי יכולה לחשוב על זה בלילה כשאני במיטה/סתם באיזה ארוחת ערב עם בעלי, ומתחילה לבכות.. בטח כשהגיע השלב לחפש מטפלת. (לא התאפשר לשים את התינוקת במעון של המכללה, אז היא ליד הבית)
זה שלב מאד מבלבל, ומערער, זה לא הסתכם ב"טכני" (כמה שאמהות זה לא דבר טכני....) היו לי הרבה מחשבות על מה אני רוצה מעצמי, מה המהות שלי בעצם..
אבל ידעתי שאני לא יכולה להפסיק את הלימודים, רוצה לסיים את השנה הזאת ולו רק בשביל להתחיל לעבוד ולפרנס את המשפחה הקטנה שלנו. פחות דיבר אלי הקטע של המימוש העצמי והכל, כי הטיפול בבת שלי מרגיש לי המימוש העצמי הכי גדול והכי מרתק והכי מספק שחוויתי מעולם.

אני לא יודעת איך זה אצלך, אם יש לך קורסי חובה וקורסי רשות או שאת חייבת להיות נוכחת בכולם.
אצלנו בשמה האחרונה כבר יש יותר קורסים שהם בחירה, להוספת נק'"זים.
הורדתי אותם מעצמי, למרות שהם מעניינים אותי. אני בבית עם הקטנה בזכות זה מ14:00 בערך ולא מהערב.
את הקורסים שאני מרגישה פספוס לגביהם, והייתי רוצה ללמוד, אשלים בעזה בנחת בשנה הבאה בסטאז.

זה עוזר גם לשאיבות, היא כבר אוכלת מוצקים, ולכן בשעות שהיא במעון היא מסתפקת בבקבוק אחד (ולא מליון, לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם הרבה שאיבות. פעם ביום וזהו). מניקה שניה לפני שיוצאת בבוקר, והיא לא מוותרת על הנקה בשניה שמגיעים הביתה (זה בונוס מתוק במיוחד, אם אני רק מעיזה להניח אותה לרגע במקום להתיישב להניק- איזה מחאות היא מעוררת מבטא בעיני את הגעגוע שלה, וזה מרגש כל פעם מחדש. כבר למדתי שלמרות שאני רעבה אין סיכוי לאכול צהריים כשאני באה הביתה. אז מכינה מראש איזה פרי ומים להנקה של הצהריים, עד שהיא משחררת אותי)

עוד דבר- יש אפשרות לחסר 20 אחוז. לאמהות עד גיל שנה- 40 אחוז! זה המון,תשתמשי בזה!
תתפנקו לפעמים בימי כיף ורוגע בבית, צאו לטייל בבוקר, בסמסטר הבא יהיה נעים, זה יאוורר אותך וימלא אותך, וגם אותה.
זו תקופה ששורדים משבוע לשבוע, אין מה לעשות.אני מנצלת את הימי העדרות עד תום. ומשלימה חומר...
זה נחמד לפעמים להגיד לעצמי בתחילת שבוע- השבוע בחמישי אני לא הולכת. כבר נראה יותר טוב. נתלית כל השבוע ביום חופש ומתכננת אותו לפרטי פרטים

נקודה נוספת, אני לא יודעת כמה קשוחים אצלכם לגבי הבאת תינוקות ללימודים.
אצלנו בעיקרון זה חוק יבש אבל אף אחד לא אוכף אותו אם התינוק לא מפריע.
הייתי מביאה אותה די הרבה, עד שהתחילה לפטפט וגם אני הבנתי שיותר טוב לה ללכת למשפחתון, שיש לה מרחבים לזחול ולשחק. אז לוקחת רק כשאני ממש ממש ממש מתגעגעת או בימים קצרים.

ודבר אחרון. תזכרי שהסמסטר הבא הוא באמת קצרצר. חודשיים וחצי נטו. יום ועוד יום, שבוע ועוד שבוע, פה ושם חגים וימים טובים - וזה מאחורינו,בעזרת השם.
הרבה הצלחה!!!

לא לחינם אומרים לחכות שנה.

@פלספנית תראה את השאלה הזאת

בעזהית

כמו שכתבתי למעלה, כשחיכיתי מעל שנה וחצמ זה הסתבך..
כשחיכיתי פחות היה אש..

לא כי תתמכי בדעתי

שזה לא כזה דיכוטומי ה"לחכות שנה".
בעין כרם במכתב שחרור כתבו לי 6-9 חודשים (עכשיו!! אחרי קיסרי עם קרע ברחם!!) ויש כאלה שכתבו להם שנה וחצי. זה תלוי סיטואציה..

ואם כבר אז נציין שכשנכנסתי להריון 9 חודשים אחרי קיסרי- ילדתי רגיל, וכשחיכיתי 1.8 אחרי הלידה הרגילה- לידה 4 שנים אחרי קיסרי..- היה קרע..

כי ברגע שיודעים מראש שאין אופציה ללידה רגילה אלא חייבים קיסרי נוסף אז אומרים 9 חודשים
מה שמסוכן לקרע זה הצירים ולא ההריון ולכן אם לא יהין צירים פחות נלחצים

בעזהי"ת

ועדין ציפיתי שאחרי קרע ברחם יגידו לחכות יותר..

בכל מקרה אם זה בתכנון שלך כל כך מהר הייתי מתייעצת עם הרופא המנתח שוב

כבר נכנסת להיריון אחרי הקיסרי שלך?
או שאת שואלת כמה זמן עלייך לחכות לפני שתיכנסי להיריון?

לפי מה שקלטתי.
הכי טוב לשאול את רופא הנשים שמכיר אותך ואת הניתוח שעברת.

ללידה רגילה מומלץ שנה לפני הכניסה להריון
לקיסרי נוסף 9 חודשים

וכדאי לדבר גם עם הרופא שניתח