כתמים ממש בקטנה אפורים חומים על סף ורודים..
כל פעם נהיה צהוב שקוף ואז זה חוזר..
ממש בהיר ובקטנה אבל הצבע הזה שם...
מה עושים?
יכול להיות שאריות שליה? או רק דימום טרי נחשב?
יש לי בדיקת רופאה עוד שבוע . אבל עד אז מה זה יכול להיות?
מניקה מלא.. בינתיים לא לוקחת אמצעי מניעה. מחכה לרופאה קודם ואז אבקש מרשם לסרזט כמו תמיד ..
תודה מראש
בודאי לא כזו שמצריכה בדיקה דחופה.
יכול להיות שאריות אחרונות מהלידה או כתמים הורמונליים מההנקה
האמת שבחיים לא היו לי כתמים בהנקה, רק שלקחתי גלולות ...
יש דבר כזה כתמים בהנקה מלאה ללא אמצעי מניעה?
יש מה לעשות נגד זה?
יש נשים שגם מקבלות וסת רגיל בהנקה מלאה! יש לי חברה קרובה שהיה לה ככה.
גם יכול להיות שעוד כמה ימים תראי שיהיה נקי לגמרי..
בלידה האחרונה לקח לי חודשיים עד שהיה טהור.. לידה 4 ובכל זאת היו כתמים במשך זמן יותר ארוך מהלידות הקודמות..
לא הייתי חוששת..
זה אולי קשור שההיריון נמשך לי עד שבוע 42 כמעט?
או שאת מחכה לסרזט בשביל לטבול בכל מקרה? ממה שהבנתי דווקא עדיף להתחיל אחרי טבילה בגלל הכתמים
דרך אגב בד"כ גם רופאת משפחה יכולה לתת מרשם כבר עכשיו אם זה עוזר לך
ביום ה13 למחזור היו לי הפרשות מימיות ונמתחות
לא יודעת בידיוק מתי היה הביוץ. (בגלל החג לא עשיתי ב. דם אני בדכ עןשה ויודעת לשער ביוץ)
מאז עברו 19 יום (אני ביום ה32)
השאלה אם ההפרשות היו סימן לפני הביוץ (כמה לפני בערך) ? או שזה הפרשות של ביוץ ממש ?
תאמת לא בא לי לבדוק מוקדם מידי ולהתאכזב
אחרי וירוס כלשהו עם קצת הקאות... אבל כבר עברו 2 יממות מאז...
פתאום קם הלילה עם *חיתול יבש*... וקיבל פעמיים מטרנה בלילה!!
הייתכן דבר כזה??? מלחיץ אותי!!
במצב רגיל כששותה 2 מטרנות בלילה, קם עם דליפה מהחיתול.....
הגוף שלו פשוט מתחיל להיות מוכן לגמילת לילה...זה קרה לי עם הבת שלי בגיל הזה אפילו לפני
עוד לא היתה גמולה ביום,ובלילה אפס פספוסים...
כן הייתי שמה לב ועוקבת שבבוקר הוא עושה
קצת ארוך כי יש פה הרבה פרטים.
אנחנו גרים ביישוב של הישיבה של בעלי. השנה הוא יצא מהכולל והתחיל לעבוד. בעקרון תכננו לעבור דירה בסוף השנה שעברה (תשפ"ד).
אני כבר חיכיתי כל כך הרבה לעזוב את היישוב הזה. אנחנו יודעים לאן רוצים לעבור. זה ממש שינוי אווירה שאני חושבת ומקווה שיעשה לי טוב. איזור רגוע יותר, גם בטחונית וגם כלכלית. וגם מבחינת האופי של האנשים, אני ממש מחכה לעבור. קשה לי ביישוב עכשיו.
אבל בכל זאת החלטנו להישאר, ממגוון סיבות. בינתיים נרשמתי ליום לימודים אחד כדי שיהיה לי משהו מעניין וממלא. אחת הסיבות שגרמה לנו להישאר היא המחשבה שבזמן מלחמה כדאי להיות במקום מוכר ועם אנשים מוכרים.
ובאמת הסיבה הזאת הוכיחה את עצמה. אחד האנשים שנפל השבוע עבד בבית הספר שאני עובדת בו. הכרתי אותו מחדר המורים וחלק מהזמן עבדתי איתו ממש צמוד. זאת אבדה גדולה כל כך, משבר גדול.
ואני כל כך שמחה שאני עדיין עובדת בבית הספר ושייכת לחבורה הזאת. ככה תהליך האבל הוא קבוצתי, ויש תמיכה אחד של השני. וגם ההנהלה מקדישים מחשבה ועושים סדנאות לצוות, ויש תמיכה של השרות הפסיכולוגי של בית הספר. אם כבר לחוות את האובדן הזה, אז לפחות בבית הספר.
פתאום המצב הזה העלה לי פחד, מה יקרה אם אחרי שנעבור דירה, אני אכיר נופל (חס וחלילה), אבל אהיה בסביבה שלא מכירה אותו. חשבתי מה היה קורה אם היינו עוברים בסוף שנה שעברה. מפחיד אותי להיות לבד בתוך תהליך אבל. מפחיד אותי שלא יבינו מה עובר עלי. במיוחד שעכשיו זה נופל ראשון שאני מכירה באופן אישי ולא ממעגלים רחוקים יותר.
אני לא רוצה לשנות את התוכניות ולהישאר כאן עוד שנה. די. נמאס לי לגור כאן. רק מחפשת איך להרגיע את המחשבות האלה.
תודה.
להישאר. ההחלטה איפה לגור היא כל כך משמעותית ומקיפה הרבה צדדים של איך אנחנו רוצים שיראו החיים שלנו, ואם בשורה תחתונה זה לא מקום שאת מוצאת את עצמך בו לאורך זמן אז יש לזה מחירים גם כן. לא בטוח בעיני שזה מחיר קטן יותר מהמחיר של להתרחק ממעגל ההיכרות עם מישהו שמת ולא לקבל התמיכה הנדרשת. בפרט שאנחנו במציאות של מלחמה כבר תקופה ארוכה ואני מאמינה שכמעט בכל גוף מוניציפלי יש מרכז חוסן שאפשר לפנות לשם במקרה הצורך.
בעיני, אי אפשר לתכנן את החיים לפי מה שעלול להתרחש אם אין סימנים ברורים שזה עומד לבוא, כי אנחנו פשוט נעדיף לא לנשום במצב כזה. נכון שבתקופת המלחמה והמילואים הסיכויים להכיר הרוג מלכות עולים סטטיסטית, אבל לצערנו בעוד תחומים העולם עוד לא מספיק מתוקן ברמה שיש לך איזשהו ביטחון שלא יקרה כלום לאף אחד ממקומות שהיית בהם ועזבת.
תסמכי על עצמך שאת מנסה לעשות את הטוב עבור המשפחה שלך, ועל ה' שיתן לך את המציאות המדויקת עבורך ואת הכוחות להתמודד עם מה שהמעבר יביא איתו.
בהצלחה, זה מרגיש לא קל בכלל, וזה באמת לא קל. שתרגישו את ה' איתכם
כמו שיקול משמעותי ממש כי את בתוך זה.
אבל בהסתכלות כללית על החיים, אני חושבת שלרוב זה מקרים יחסית בודדים. ולא שיקול משמעותי מאוד בתוך מערכת השיקולים.
לצערנו
הרבה פעמים אנשים נופלים והמעגל שמסביב מי שהכיר אותם, לא מכיר את הנופל, כי יש לבני אדם הרבה מעגלים.. אם זה ביישוב, אם זה בעבודה, אם זה מישהו מהעבר, מהלימודים, מהסניף, ממקום שפעם גר בו...
ככה שבאמת אין לזה סוף...
וכמו שכתבו לך, בסוף זה לא שיקול נכון...
הדבר המנחם, זה שמעגלים טובים שאנחנו מקיפים את עצמנו לאורך החיים, יכולים להוות משענת חלילה ביום צרה.. גם בלי קשר ישיר לקושי.
כי הקשרים עצמם הם העיקר.. ובסוף... בני אדם עוברים כל מיני דברים.. ויכולים לתת כח אחד לשני גם בלי לעבור בדיוק את אותו הדבר.. פשוט מעצם היותם חברים טובים ..
לכן חושבת שדווקא מעבר למקום שיהיה לך טוב בו, ומן הסתם יהיה טוב גם מבחינה חברתית, יגרום לך לחזק את מעגלי החוסן שלך, וחס ושלום, אם יהיה צרה יהיה לך מי שיתמוך ויעבד איתך את המציאות גם אם לא הכירו אישית....
חיבוק גדול גדול
ושה' יכוון אתכם וישמח אתכם🤍
יש לי את המעגל של התיכון
של הצבא
של הלימודים האקדמיים
של העבודות הקודמות
של הבתים הקודמים
בעיניי השיקול שלך לא לעבור הוא לא פרופורציונלי כי אם חלילה היית מכירה נופל ממעגל קודם? היית חושבת לחזור לשם כדי לקבל תמיכה..? לא נראה לי הגיוני
את בתוך האבל ממש וזה מאוד מאוד מובן.❤️ אני גם עברתי דברים דומים עם מעגלים קודמים מ'גלגולים קודמים' בחיים. נכון, זה קשה. ועם זאת, צריך תמיכה והכלה לקושי ולכאב. לא צריך בדיוק את אותם אנשים מפעם שיבינו. לדעתי לפחות.
אנחנו מכירים אנשים וממשיכים הלאה ואחר כך יכול להיות שנשמע עליהם.
גם אני עבדתי עם מישהו שנפל בתחילת המלחמה בעזה.
נותנים את הזמן לכאב וממשיכים הלאה. סה"כ עכשיו היתה לך תמיכה, קיבלת כלים. הכלים האלה ימשיכו לשרת אותך גם בהמשך.
וגם באמת זה חלק מהחיים, בלי קשר למלחמה, אנשים שונים נכנסים לחיינו ויוצאים מחיינו.
🩷🩷🩷
קרה לי.
עוד לפני המלחמה.
3 חודשים אחרי שעברנו דירה נרצח חבר קרוב של בעלי בפיגוע.
אז גם לא היו לי את המחשבות והדמיונות האלה לפני..
ומה שעבדתי עליו חזק היה לזכור שה' בחר שזה יהיה המסלול שלנו בחיים.
באמת שאין לי מושג למה הוא רצה שנהיה שם באותה שנה (בסוף השנה ההיא עברנו דירה שוב למקום אחר).
היתה לי אפשרות להצטרף לחברות מהמעגל הקודם ונסעתי מרחק כדי להיות איתם. גם בדברים רק של הנשים וגם בשבת של כולם יחד.
ב"ה היום עם התקשורת זה פשוט יחסית.. הייתי עדיין בקבוצת ווטסאפ איתן.
הייתי גם שניה אחרי לידה
וכל הזמן חיזקתי את עצמי שככה ה' רצה שיהיה
כי הוא היה יכול להניא אותנו מלעבור דירה
ממש הרגשתי שהוא לקח אותי בפינצטה ושם אותי במקום אחר.
היתה גם תמיכה מהשכנות החדשות. כולם שמעו על מה שקרה ושאלו אם אנחנו מכירים וכו'..
וזה עזר וחיזק.
מיד אחרי שעברנו דירה בפעם השנייה סבתא שלי נפטרה. באמת שבקושי הכרתי פה אנשים..
וישר קיבלתי חיבוק ענק..
תמיכה, עזרה, השתתפות..
שמירה על הילדים..
אז נכון שזה היה בשיבה טובה ולא באופן מפתיע וכואב כמו במלחמה
אבל גם סביבה חדשה יכולה לתמוך וגם אפשר לשמור על קשר עם הישנה.
זה לא נראה לי צריך להיות בשיקולים שלכם..
ה' מתכנן לנו כל מיני תוכניות ואנחנו צריכים לזכור שאם הוא עושה לנו את זה כנראה זה התזמון והאופן שבו זה היה צריך לקרות💗
יש לי לפעמים כמו גזים מהנרתיק.... מה זה? אני לא אחרי לידה, בלי מניעה.... אוף, זה לא נעים. אמנם בלי ריח אבל עם קול...
סליחה על הבוטות
אם יש גזים זה אומר שנכנס אוויר, מה שלא אמור לקרות. ואם נכנס אוויר זה ככהנ בגלל שהשרירים רפויים ולכן חשוב לבצע תרגילים לחיזוק רצפת אגן.
(למשל: לכווץ את השרירים הטבעתיים בזמן נשיפה למשך 10 שניות. חשוב לכווץ יותר ויותר חזק ולא רק פעם אחת. להרפות ל10 שניות. לחזור עלזה 10פעמים. 3 פעמים ביום.
אח"כ לכווץ ולהרפות כיווצים קטנים 15 פעמים)
אם זה לא משתפר לבד ממליצה לבקש הפנייה לפיזיותרפיסטית רצפת אגן שתדייק עבורך את התרגילים.
אני שמעתי על תופעה כזאת...
היו לך תפרים מורכבים בלידה האחרונה? דרגה 3 ומעלה?
תנסי לשטוף עם מים (בלי תכשירים) במיוחד סמוך לביוץ ובבוקר אחרי יחסים וגם לחזק שרירי רצפת אגן,
שטיפה תעזור שלא יהיה נוזל שיכלא את האוויר, חיזוק שרירים יעזור לתזמן שחרור והרפיה של המקום.
זה מה שעולה לי בשלוף, מכירה את התחושה שפתאום משתחרר, לא את הקולות.
לא כותבת על סמך ידע מקצועי, אלא על סמך ההגיון שלי ומה שניסיתי. אולי זה בכלל לא קשור..
לגבי חיזוק שרירים אני חושבת שזו הנקודה, גם לי היה את זה ואחרי שעבדתי טוב בפיזיו זה הפסיק
הגיוני מאד שקשור לרצפת ארגן חלשה.. עוד דרבון להחיל לעשות עם זה משהו...
אפילו לא חשבתי על זה קודם.
תודה על התרגילים. הלוואי שאצליח להתמיד
פשוט תקבעי לך זמנים קבועים לתרגל. זה לוקח גג 7 דקות.
את יכולה לעשות בכל תנוחה (בעמידה זה קשה בהתחלה). לא כ"כ שמים לב שאת מתרגלת.
אצלי זה היה קבוע כל בוקר באוטובוס בדרך לעבודה, בארוחת צהריים ולפני השינה.
היה לי אחרי לידה..
עבר אחרי זמן מה, בשיחוב עם תרגילים
קשור לחולשת שרירי רצפת אגן
חשוב ממש לתרגל.... (אומרת גם לעצמי)
מנסה להבין מתי בדיוק היה הביוץ שלי.. (חשוב לי למעשה;)),
אתמול בערב בדיקת ביוץ חיובית ממש, כל הלילה כאבי ביוץ שעברו הבוקר, בדיקה נוספת עדיין חיובית.
השאלה היא אם יש מצב שהביוץ עדיין לא היה (כי אני עוד בטווח של השעות ההגיוני) או שפשוט ההורמון לוקח לו זמן לרדת..
יצא למשהי לבדוק במקביל למעקב בu.s?
@פרח חדש זוכרת שאת מנוסה בזה
זמן לרדת.
אפשר לבדוק במקביל לא.ס
אבל אין בדכ תורים מהיום להיום
ככה שאני מניחה שלא רלוונטי.
לבצע בדיקה כל ערב.
כשרואים שני פסים כהים לבדוק מאז כל 5 שעות.
כהחוזק של הקו מתחיל לרדת (מתחיל להתבהר בעקביות), זה אומר שב24 הקרובות יתרחש הביוץ.
עם כל מיני שמבינות בתחום.
הבדיקות האלו מאוד לא אמינות.
אסביר - יתכן שהבדיקה אמינה אבל אופן הביצוע לא מדויק. ולוקח זמן חהכיר את הגוף שלך כדי להבין מה אומרת התוצאה.
אני עוקבת אחרי הפרשות אצלי בדכ אני יכולה לזהות סביב תאריך מסוים.
וכמובן הכי מדויק מעקב זקיקים ןבדיקת דם
בדיקת דם יותר קל כי לא צריך לקבוע תור מראש
תבקשי מהרופאה הפניה בלתי מוגבלת
בדכ יוצא לי לבדוק פעמיים בחודש(בחודשים שבדקתי).
כל השאר אצלי לפחות היו חצאי ניחושים.
בסופו חיובי מובהקקק
ואז נחלש קצת ואז בדיוק הביוץ היה
עקבתי במעקב זקיקים
וב''ה זה גם נקלט -ההריון האחרון שלי
ועקבתי ותמיד היה לי ככה
כל זמן שהבדיקה היתה חיובית (ולפעמים זה נמשך כיומיים שלושה) אז הייתי לפני ביוץ
ברגע שהבדיקה נחלשה, באותו יום נבדקתי וכבר התרחש הביוץ
היו לי אבנים בכיס מרה.בהחלט סיוט. לי ההתקפים היו גרועים מצירי לידה.
עברתי ניתוח להוצאת כיס מרה.
כל השאר זה אולי יכול להקל זמנית
אבל שום דבר לא באמת עוזר
עד הניתוח השתדלתי לאכול ממש דל שומן (על אף שזה לא בריא) וזה עזר שההתקפים יהיו קצרים יותר.
אחרי הניתוח יש ממש הקלה שלא יכול לבוא התקף נוסף. ההתקפים חד משמעיים יותר נוראיים מצירים. פשוט נורא.
היום אני בערך שנתיים אחרי, כן יש לפעמים איזה חוסר נוחות בבטן, אבל לא משהו משמעותי מידי.
בהמשך גם לי כבר לא עזר. ממש פחדתי לאכול. כי הכל יכל לגרום להתקף.
הניתוח הוא בשיטה לפרוסקופית. עושים 3 חתכים קטנים. ההתאוששות לקחה מס ימים אבל לא זכור לי כמשהו קשה. הייתי בבית בערך שבועיים( לא זוכרת בדיוק(.
בגדול, הרופאים אומרים שאין תופעות לוואי ואפשר לחזור לאכול כרגיל.
אני כן מרגישה שינויים בתכיפות לשירותים למשל . וגם חוסר נוחות אם אני אוכלת משהו ממש שומני (המבורגר למשל.) אבל אולי זה לא קשור לזה.
ממני שחוותה את זה שבועיים אחרי לידה וזכרתי להשוות
לדעתי-רק ניתוח
את לא מבינה איזו הקלה תרגישי
השבוע הראשון קשוח קצת
לדעתי קיסרי זה יותר כואב אחר כך
אני קצת נחתי אחרי והשתדלתי לא להרים כבד (הייתי גם שלושה חודשים אחרי לידה) אבל די חזרתי לפעילות מלאה
ובעיקר, אין את הפחד המצמית מההתקף הבא!!!
(כן יש כאבי פנטום שמזכירים את ההתקפים, אבל לא מתקרב ברמת הכאב...)
זה נוראיייי
כאבים איומים
עשיתי ניתוח הסרת כיס מרה
אבל באמת איכות החיים פחות טובה אחרי הניתוח.
הרחבתי על זה כאן.
אבל זה בלתי אפשרי להישאר עם האבנים.
לי המליצו לנסות שינוי תזונה ולראות אם משתפר.
אבל ההתקפים היו כל כך נוראיים שרצתי לניתוח.
בדיעבד, נראלי כן היה נכון לנסות לפחות לפנות לאיש מקצוע בגישה טבעית יותר.
לראות אם עוזר כמה חודשים
ניתוח תמיד אפשר
אבל באמת שההתקפים האלו זה נוראייייי
לשימוש?
וגם את צינורית ההאכלה (שבה אני משתמשת כרגע כדי לתסף את החלב לתינוקת).
חשבתי שזה יהיה תהליך.
ללמד אותו איך לינוק.
אולי נצטרך ליווי של יועצת הנקה.
אולי הוא בכלל לא יסכים לינוק, ונמשיך עם השאיבות.
ובפועל, הוא פשוט ינק על הפעם הראשונה.
כמו תינוק שנולד ומייד מתחיל לינוק.
שאבתי מייד אחרי זה כדי לדעת אם הוא ממש ינק כמות, ובאמת ראו שיוצא פחות בשאיבה.
מאז העלינו הנקות בהדרגה, עד להנקה מלאה.
כיום הוא בן 11 חודשים. עדיין יונק, וגם אוכל אוכל.
אם הייתי צריכה להמשיך לשאוב, לא יודעת איך הייתי שורדת. הרבה יותר קל לי להניק.
לא יודעת מה קורה,
אבל הרבה אנשים שאהבתי\הערכתי משמשפחה שלי בעבר, קצת מאכזבים אותי.
יש לי "קרובת משפחה" שתמיד אהבתי והערכתי בגלל הלב הגדול שלה ותמיד מייעצת לי ועוזרת וחשבתי שהיא עוזרת לי ולטובתי כשבעצם שמעתי ממקור ראשון שהיא מתלוננת מאחורי הגב שלי לאנשים אחרים במשפחה למה אני פונה אליה, למה אני חסרת אונים ולא מסתדרת לבד. זה הוריד לי מאד ממנה. היא מצד אחד עושה מחוות גדולות ומצד שני ביקורתית ויכולה להיות ישירה מאד ולא נעימה. היא קרובה שלי, אני יותר עדינה, כשהייתי רווקה היא העירה לי וסבלתי את זה, אבל עכשיו כנשואה כשהיא מתעמרת על נושאים נוספים, וואלה? לא בא לי לסבול את זה.
עוד קרוב משפחה שלי היה ידוע כבעל קשר טוב איתי ובעל לב ענק, ומאז שהתחתן "התקלקל", אם אני מבקשת משהו, אם בעבר היה הופך עולם בשבילי (כמו שאני בשבילו) היום אומר לי- "מה בעלך לא יודע לעשות את זה?" ובכלל לא יטרח להושיט יד בכלום, פתאום מתעצל ומזלזל. כמובן שכלפי המשפחה שלו הוא יעשה הכל. אם רק מדבר איתי על הנושא יתן לי להרגיש כאילו איזו טובה ענקית עשה בשבילי.
מבחינתי תמיד התגאיתי במשפחה שלי שכמובן במלא מקומות ודברים הם לוקחים בהליכה משפחות אחרות ואנשים אחרים שאני פוגשת,
אבל איפה הערכים שגדלנו עליהם? אם איזה אח יבקש ממני משהו אני אעשה הכל. אף פעם לא עונה בשלילה. והיו לי סטנדרטים. ופתאום מגלה שדברים הם לא כמו שאני חושבת. אולי זו התבגרות וראייה יותר מציאותית ומורכבת,
אני בטוחה שאני גם לא מושלמת. אבל זה מאד מוריד לי מלהיות איתם בקשר..............................
לגלות אנשים שהערכת שפתאום מגלה שהיא מדברת עלייך, ממש מעליב. נותן תחושה של נבגדות כזאת 😔
הייתי בטוח מפסיקה לבקש עזרה.
בכללי , לא טוב לבקש הרבה עזרה מאנשים, זה גורם לתחושה של תלותיות ועלול להעיק כשמישהו מבקש הרבה פעמים טובה.
והקרוב שהתחתן , זה די מובן. רווק ונשוי זה עולם אחר לגמריייי... זה דווקא יותר מובן לי.
זה נקרא עולם השקר.... מישהו שאתה חושב שהוא טוב מסתבר כלא ממש... מישהו שאתה חושב שהוא סתם אדם פשוט יכול להתגלות פתאום כמלאך...
זה הגיוני שרווק ונשוי מתנהל אחרת
סופו של דבר, הוא לא לבד עכשיו ויש לו עוד שיקולים לעשות
הדודה מבאסת, אין מה להגיד. אל תשתפי יותר לדעתי
ובכל זאת, ערכים מקבלים צורה שונה בסיטואציות שונות
היום אני לא יכולה להפוך עולם כמעט בשביל אף אחד. יש לי חיים משלי. כמות האנרגיה שלי מוגבלת, ויש לי בית לדאוג לו. אז הרבה דברים, וצרכים של אחרים, יורדים בעדיפות.
זה נורמלי וטבעי
אם לא מדובר בבקשה יוצאת דופן, זה הגיוני בעיניי לא להסכים לכל דבר. כל אחד צריך לשמור על הגבולות שלנו, גם אנחנו. כי נתינה ללא גבול לרוב יוצרת ציפייה שלרוב לא נענית בחזרה באותה המידה
חוץ מהדר ויז'ניצר. (אפנה גם אליה כמובן, אבל רוב הסיכויים שלא יהיה לה תור בהקדם)
מישהו שיכול לקבל לתורים דחופים כמה שיותר מהר...
קיבלתי עליו הרבה המלצות
הוא מקבל בגבעה הצרפתית בירושלים
זה הטלפון
050-773-5555
היא מבינה בהרבה שיטות טיפול טבעיות, יודעת שעושה גם קרניו-סאקרל לתינוקות. זה אותו דבר או מה משהו אחר? (יש מצב שלמדה גם אוסטאופתיה, יכולה לשאול אותה).
בעיקרון היא מקבלת בישוב שלנו, אבל אמרו לי פעם שלפעמים מקבלת גם בפסגת זאב.
אם תרצי אני יכולה לברר איתה.
תמיד שניסיתי לקבוע איתה היתה לה תור תוך כמה ימים, אז מניחה שתוכל לקבל גם אתכם במהירות.
ושמעתי מכמה אמהות שבאו אליה עם תינוק שזה ממש עזר להן. זוכרת שהיתה לנו שכנה שאחותנה היתה מגיעה אליה ממרחק להביא את התינוק לטיפול.
המלצת לי עליה גם עם הילדה הקודמת
אצלה שום טיפול לא עזר...
בכל אופן, הבנתי שהיא מטפלת בקרניו סקראל ולא באוסתויפאטיה. (היא נתנה לנו בזמנו תרגילים לבית, אבל לא הייתי מסוגלת לעשות אותם כי הם דרשו שימוש בשמנים, ואני לא אוהבת...)
מקסימה ומקצועית
אצל הדר ויז'ניצר הייתי מחזיקה את התינוק עליי והיא הייתה מטפלת בו כך. אבל לא שייך (מבחינתי לפחות) לעשות ככה עם מטפל גבר...
קבעתי אצל יעקב דרמון (הראשון שענה לי) תור למחר ב"ה.
השאלה אם להתאמץ מאוד שגם בעלי יגיע לטיפול... (כדי שהוא יחזיק את התינוקת בזמן הטיפול)
את יכולה להחזיק לה את הידיים או ללטף בראש או רק לחייך אליה ולהרגיע אותה שאת כאן איתה...
אני רציתי שבעלי יבוא כי לא היה לי נעים לבד, ייחוד.. זה חדר בתוך דירה קטנה
היינו שם ביחד אבל הייתי יכולה גם ללכת לבד ולהרגיש בנוח
אשתו גם הייתה בחוץ ככה שלא ממש הייתי לבד לבד איתו
בעברי דכאונות. אחד בגילאי ה-20 ואחד אחרי הלידה השניה שלי (אולי גם היה אחרי הראשונה, בכל אופן אחרי הלידה השניה החמיר מאוד מאוד).
אני הולכת לטיפול וגם קיבלתי טיפול תרופתי. מצבי השתפר משמעותית. ואז גיליתי על הריון נוסף (ומפתיע), ובהתייעצות עם הרופאה הורדתי את הטיפול התרופתי בהדרגתיות, כי הרגשתי שהוא כבר לא נדרש כבעבר ואני פחות או יותר בסדר. אני עדיין הולכת לשיחות.
אבל ההריון הזה קשה. אני עייפה וחלשה. שבוע 20 ומשהו ואני עדיין עם בחילות וסחרחורות וחולשה. ויש שני ילדים קטנים בבית (3 ו-5). ואני מרגישה שאני מאבדת את הסבלנות מהר. ויש גם עוד דברים שקורים בחיים ומוסיפים לחץ כמו מעבר דירה קרוב.
ובכל פעם שאני מאבדת סבלנות כלפי הילדים ונניח צועקת עליהם, אני תוהה אם זה סתם חוסר סבלנות ועצבנות כללית של הריון והעובדה שאני לא מרגישה טוב מבחינה פיזית, או שהדכאון שלי חוזר.
וזה מדאיג אותי ובעיקר מבאס אותי. כי לא בא לי שוב טיפול תרופתי, לא בהריון ולא בהנקה. וגם מבאס אותי לחשוב שאולי אני אהיה מהאנשים שצריכים טיפול תרופתי למשך שנים ארוכות (או לכל החיים), אחרת אהיה בדכאון לנצח.
ויש לי כל כך הרבה דברים בחיים להיות אסירת תודה עליהם, ואני לא מבינה למה אני לא כמו האמהות המגניבות והרגועות, ובמקום זה מתעצבנת בגלל שטויות שהילדים שלי עושים. וזה עוד יותר גורם לי לחשוב שאולי זה באמת הדכאון שחוזר ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה חוץ מלחזור שוב לטיפול התרופתי, שכאמור כרגע אני לא רוצה את זה.
ומצד שני אולי זה סתם תחושות רגילות של הריון לא פשוט פלוס שני ילדים בבית ואני סתם נכנסת לסרטים?
הרגועות והמגניבות נראות כך בחוץ, ולא בהכרח גם בבית, עובדה שאת רואה את זה
ואין לי ניסיון אבל אם את סגורה על זה שלא מעוניינת בתרופתי אז אין בעצם סיבה להתלבט באשר למקור המצברוח - כך או כך שווה לנסות ולהצליח לטפל בו באותם כלים שיש לאנשים ללא עבר של דכאון... זה יעזור אולי לחשוב ככה? שאין ברירה בכל מקרה, ושבעצם לברר מה המקור של זה, בנסיבות הנוכחיות, רק יכלה את כוחך?
וחיבוק...
הראש שלך מלא בחששות ודאגות וזה לגמרי טבעי אבל קשה לשאת את כל הרעש הזה.
כולנו צועקות על הילדים (מוזמנת לשאול את השכנים שלי 🙈) וחסרות סבלנות לפעמים. במיוחד בתקופות של מתח (מעבר דירה זה מתח מטורף) ובתקופות שאנחנו לא במיטבנו מבחינה פיזית.
אני לא יודעת מה יהיה אחרי הלידה אבל בנתיים תנסי להיות בחמלה כלפי עצמך ולהשתיק את הרעשים בראש.
במצב שלך, לא משהו שמרגיש חריג.
מצטרפת לעצה לנסות להפנות את האנרגיות להשתדלות להיות רגועה וסבלנית ולא למחשבות המטרידות אם כן או לא דיכאון.
ומה אומר בעלך? אני מעריכה שאם תבקשי הוא, או מישהי/ו קרוב/ה יכולים להיות בשבילך הסנסור להגיד אם נראה שאת חוזרת לדפוסים של הדיכאון, ואת תוכלי להרפות מהבדיקה והדאגה התמידית אם הפעם זה כן או לא.
שיהיה הריון משעמם, ותרגישי טוב, ותמצאי בעצמך יותר כוחות מהפעמים הקודמות לאחרי הלידה בעזרת ה' בבריאות ובידיים מלאות.
ואם יחזור לך דיכאון- זה לא בידיים שלך, אל תלקי את עצמך. כמו שמי שעם משקפיים לא מלקה את עצמו על זה שהעיניים שלו מתפקדות פחות טוב, זו גזירת שמים...
רק טוב!
אשמח לשמוע הצעות ייעול מכאלו שמשקיעות " בכביסות-הכוונה מפרידות בין צבעים ,מכסבות בדים עדינים יותר בנפרד
מה עוזר לכן להשתלט על הררי הכביסות ומה תכניסו למיבש מנסיון?
אבל במייבש הכביסה מחכה עד שצריכה אותו שוב, ואז מפנה לספה ואם לא קיפלתי תוך שעה כבר קיבלתי שתי מכונות לקיפול
בכל מקרה נתתם רעיונות מעניינים, צריכה לקחת לי מפה כמה
אז מה אומרות? מתי יהיו כבר הנחות במעון?
לא היו לי ילדים במעון כבר הרבה זמן.. כמה זמן זה לוקח בדרך כלל?
ממש כבד התשלום הזה..
אבל השנה זה עניין פוליטי, לא בירוקרטי.
אז אין לדעת מתי יהיה לצערנו...
מניחה שבסוף יהיה החזר רטרו, אבל בינתיים זה חונק
אז ב"ה גיליתי הריון. ע"פ מחשבון הריון, היום אני בשבוע 5+3 (במעקב זקיקים אני יודעת בערך מתי היה הביוץ- ביום ה19 למחזור.. קצת מאוחר)
לפני יומיים עשיתי בדיקת בטא והתוצאה הראתה 767. גם היו 2 פסים בבדיקה ביתית יומיים לפני כן..
אממה, בתחילת השבוע סבלתי מבחילות חזקות, כאבי ראש לפרקים והרגשה כללית של תחילת הריון..מיום שני השבוע- התחושות ירדו משמעותית ובקושי מורגשות. ב"ה אין דימום
מה דעתכן? זה יכול להיות ח"ו הריון כימי?
אני מחכה קצת עם אולטראסאונד ראשון כי הביוץ היה רק לפני 3 שבועות..
אומנם עבר הרבה זמן מההריון האחרון שלי, אבל זוכרת שיצאו לי מספרים הרבה יותר גבוהים בבטא בפעמים קודמות.
אשמח לחוכמת ההמונים 🙏
לא 700
לדעתי נשמע תקין
המון מזל טוב!
תהני מההרגשה הטובה יותר, מניחה שאת במעקב צפוף יותר ובכל מקרה עוד מעט יהיה לך אולטרסאונד.
בחילות לא מסמלות על תקינות ההריון
מנסה למצוא תור קרוב
אז לפני שבעז"ה אני מתכוננת לצאת לקנות בגדים (למרות שבעלי מבוהל מזה חחח, בהמשך לשרשור הקודם)
יש לי בלגן מטורף כי לא הייתי בבית כמעט מחוה"מ סוכות
הכל מכובס
הארונות מבולגנים ואני צריכה עצות זהב לעשות סדר בארונות ובגרביים שלא מוצאים ועם ילדים שלא אוהבים
לסדר כלום!!!!!!! ואני צריכה לעשות את הכל
לק"י
לשים בארונות סלסילות בגובה המדף, בכל סלסילה סוג בגד אחר בלי לקפל. אני שמה 2 ערימות של דברים שוניפ בכל סלסילה, כי הן גדולות.
גם גרביים/ תחתונים וכו' בסלסילות.
ותודה ל@מתואמת!
יש מגוון
אני גם חשבתי על הרעיון הזה כי נשבר לי כבר, באמת
הכל בלגן כל הזמן
הילדים הופכים לי את הארונות כשמחפשים משהו
טוב, בתקופה האחרונה אני בכלל לא שולטת ב"קיפולי" הכביסות, אז זה הגיוני, אבל גם ברגיל זה לא תמיד מצליח להישמר מסודר...
ובכל זאת - זה הרבה יותר מסודר מאשר לפני עידן הסלסילות!
וגם לא נהיות מפולות.
גם אני שמה סלסלאות אבל עדיין הם מבלגנים
זה כן יותר טוב ממה שהיה לפני אבל לא פותר
לק"י
ואפשר גם להוציא בקלות.
אבל אולי זה נשמר מסודר, כי לא תמיד הבנות שלי לוקחות בגדים לבד. רק הגדולה שבכיתה א' לוקחת לפעמים.
לא שאין לי ערימות של כביסה נקיה.... אבל לפחות בהרגשה פחות קשה לקפל ולסדר.
לגמרי
בוחרים לבד בגדים מתלבשים לבד
אחרת לא היתי עומדת במשימה של להלביש את כולםםם כל בוקר
כדי שיהיה פשוי מצד התאמת בגדים מלמדת את הבנות שדוגמא או מקושקש לובשים עם משהו חלק
או שקונה חצאיות/חולצות חלקות שמתאימות להכל ואז זה מסתדר
ובנים זה באמת קל יותר בהתאמות
לי זה שווה
אבל באמת את צודקת כנראה זה מה שגורם לסדר בארון לא להשמר
אבל אין מה להשוות
הלי סלסלאות היה נורא ואיום..מהפכה
עכשיו לפעמים הם מערבבים בין הקופסאות אבל עדיין סה''כ זה סביר
חולצות תלויות קשה לבלגן
כנ״ל תחתונים וגרביים בקופסא מחולקת
רק הערמה של המכנסיים/ פיג׳מות מתבלגנת
אצלי הז טריקו החולצות..
ובכלל אין לי לליב בארון
אבל תליה זה ים עבודה לפני- לתלות כל חולצה יותר מסורבל מרק לשים בסלסילה
הן מתייבשות על הקולב
שתלוי על מתלה קולבים ומשם לארון
למה שבן 4.5 ילבש מכופתר 😂
חולצות טריקו וסווצ׳רים
שהחולצות לא יתקמטו והארון יהיה מסודר
מאשר לקצר את הזמן בטיפול בכביסה
אבל בכלל אין להם תליה בארונות 🫢🫢🫢
אז אני אסתפק בבלאגן שלי כנראה🫢
לק"י
לפעמים הבגדים בערימות כביסה, אז אני מחפשת להם🙊
לאחרונה זה יותר מידי....
סתם ככה, אני בהחלט חושבת ששני הגדולים אמורים לקחת לעצמם.
יש לנו כאלה במגרות של הלבנים. אבל הן קטנות מידי לבגדים.
החולצות בתליה
מכנסיים מקופלות בערמה לכל ילד
פג׳מות מקופלות כנ״ל
תחתונים, גרביים וציציות בקופסא מחולקת לכל ילד
כל פעם שאני שמה כביסה נקייה בארון, אני מסדרת את מה שהתבלגן.
מכופתרות ושמלות תולה
במגירות של הגרביים ותחתונים יש סלסלאות
מסדרת בערך פעם בשבוע
ילדים שלא אוהבים לעשות כלום, למרות שהם בגיל המתאים, אין טעם לסדר עבורם.
אפשר ללמד אותם סדר בסיסי להפריד בין מדפים שונים,
למשל בגדי שבת, פיג'מות ובגדי בית, בגדי בית ספר.
ומגירות עבור תחתונים וגרביים.
בנוסף, להזמין חבילות של גרביים חלקות מאותו הצבע, במיוחד עבור בנים.
למשל בנקסט יש מארזים של 7/10 זוגות גרביים שחורים, הכל אותו דבר, לא צריך להתאמץ למצוא זוג.
מי שחשוב לו גיוון, שיתאמץ בעצמו לשדך זוגות.
לגבי ילדים הגן,
תשתדלי לא ליצור ערימות גבוהות, זה תמיד מתבלגן.
בנוסף אם את מלבישה אותם חליפות גן, אז לשדך ביחד מכנס עם חולצה.
כנל פיג'מות, ככה לא צריך לחפש חולצה ומכנסיים בנפרד.
סלסילה לכל הגרביים והתחתונים, לא לתת לזה הרבה זמן להתגלגל בבית, מיד אחרי הכביסה, למייבש ומשם ישר לארונות.
אם אין מספיק מדפים, עדיף להוסיף מדפים לארון, מאשר שהערימות יהיו גבוהות.
בארון סטנדרטי, ההפרש בין המדפים מתאים למבוגרים, לא לבגדי ילדים. לכן עדיף לצופף שיהיו יותר מדפים עם פחות רווח בין אחד לשני.
בגדי ילדים לקפל במגירות
שהבגדים יהיו מונלים בצורה שרואים את כולם
ככה אי אפשר למוטט ערימות
מרב שמכטרה לזה לקטן שלי עוד אין ארון כי לא קניתי מגירות ואני יכולה רק לפנות מדף
איפה מצאת?
ממש אשמח
אחר כך אצטרך כח לסדר את כל הארונות מחדש
זה ממש גיגול
בדרך כלל עושה את זה בקינון הפעם פספסתי
אלה מעולות
SKUBB קופסה/ 6 יחידות, לבן - IKEA
וגם זה
STUK קופסה עם תאים, לבן, 34x51x18 ס"מ - IKEA
וגם אני מקפלת כמו מארי קונדו, נשמר לי מסודר להמון זמן!
אפשר לקפל ככה ולהכניס גם לסלסלאות. כל הקטע בסידור המאונך שאם מזיזים בגד אחד שאר הבגדים הקיפול שלהם לא נהרס.
יכולה לשלוח תמונה אם בא לך
לא ידעתי שזה השיטה שלה
יכלתי להרוויח😅
יש לך סלסלאות שנכנסו טוב במדף עמוק?
זאת יחסית תמוהה אנושית והגיונית, יש הרבה יותר מסודרות וומפחידות חח
עורכת-
מצאתי תמונה כזאת, לרמה הזאת לא הגעתי😅 
מטפחות
בגדי ילדות
כל השבת לא הרגשתי תנועות, ניסיתי לאכול לשתות לשכב וכלום.
מוצאי שבת עשיתי אולטראסאונד במוקד, העובר היה עם הראש למטה, לא זז, לא ראו כלום…
הגיע פרופסור ואמר לי תבואי עוד שעה נעשה שוב.
שאלתי אותו… אבל רואים דופק?!
הוא גמגמם, הסתייג ואמר בואי נראה בבדיקה הבאה.
התכוננתי לגרוע מכל, התחלתי לבכות ולהקיא
ואז אמרתי שהדבר היחיד שאני יכולה בינתיים לעשות זה להגיד תהילים.
אמרתי. בכיתי. התכוונתי לכל מילה.
ובאולטרסאונד הבא…
העובר פשוט התהפך לגמרי למעלה, התחיל לזוז בחופשיות וברוך השם הכל נראה תקין!
בד״כ קשה לי לעזוב את הדרך המקובלת לעשות דברים ולסמוך על האמונה, אבל הפעם הצלחתי וזה פשוט נס. אולי אפשר למצוא סיבה רפואית כלשהי, אבל מבחינתי זה נס עצום בזכות התהילים!
ונשמע ממש מלחיץ מה שעברת! מקווה שמעכשיו הוא יהיה יותר פעיל..
בשקיפות עורפית יצא לי שקיפות קצת מעל 3 מ"מ, סיכון של 1:84 לתסמונת דאון.
קצת נלחצתי, אבל לא יותר מידי, כי זה עדיין סיכוי של כמעט 99% לתינוק בריא.
אחרי הבדיקת דם הסיכון עלה ל1:7...
(שיתפתי פה בעבר, למי שזוכרת...)
בשלב הזה הרגשתי שכמעט אין סיכוי לתינוק בריא, כי מה הסיכוי שגם השקיפות לא תקינה, וגם הערכים בבדיקת דם מעלים את הסיכון, וכל זה עם תינוק בריא?
השיחה עם היועצת הגנטית דווקא קצת הרגיעה. היא אמרה שזה באמת סיכון של 1:7, שזה כ-15%, מה שאומר שעדיין יש בערך 85% סיכוי לתינוק בריא, שזה רוב הסיכויים, גם אם הסיכון לא מבוטל. היא גם סיפרה על זוג שיצא להם 1:5 ואפילו 1:2 ויצא להם בסוף תקין.
אז זה נתן לי תקווה שיש טעם להתפלל, והתפללתי הרבה, ובעלי נסע לכותל, ואמרתי הרבה תהילים.
וב"ה השבוע קיבלנו את התשובה של המי שפיר, והעובר בריא ללא תסמונת דאון!
(עדיין יש קצת יותר סיכון לדברים אחרים שעלולים גם לדרום לשקיפות עורפית מוגברת, אז ממשיכים להתפלל, ומקווים לטוב. זה לא נחשב מאוד מוגבר, אז יש בהחלט סיכוי שזה סתם הקצה של הנורמה בלי סיבה אמיתית).
שנמשיך לשמוע בשורות טובות...
זוכרת את השרשור שלך!
ב"ה!!
ניסים!
ב"ה שהכל בסדר!
אצלי בהריון האחרון האמונה זה מה שהחזיק אותי. ומאמינה שבגלל זה היה לי לידה מדהימה ב"ה.
שיעבור בקלות ומתוך בריאות
איזה טוב השם!!
תודה על החיזווק!!
הפרשות פוריות ממש מתרחש הביוץ?
בדרך כלל, ההפרשות הפוריות (בעלות מרקם דמוי “לבן ביצה”) מופיעות יום-יומיים לפני הביוץ.
באופן כללי, הביוץ מתרחש לקראת סוף התקופה שבה ההפרשות הן שקופות ונמתחות. כאשר ההפרשות מגיעות לשיאן – כלומר כשהן הכי מימיות ושקופות – הביוץ עשוי להתרחש תוך 24–48 שעות.
נורמלי וטבעי שמשך ההפרשות הפוריות והעיתוי המדויק של הביוץ עשויים להשתנות בין נשים שונות ואפילו בין מחזורים שונים אצל אותה אישה.
טוב נדפקנו ברמות!!
א. לא מתאים לי בכלל הקטע הזה שעדיין אין סבסודים השנה!!!!
ב. בעיקרון אני סטודנטית והוא חייל. אבל רק בעיקרון. למה?
** שנה שעברה הייתה לי מערכת משוגעת, מעל 24 שעות בשבוע - והוא חייל בסדיר, קיבלנו בלי בעיה את הדרגה הכי גבוהה
** השנה לעומת זאת, השתנו 2 דברים:
א. המערכת שלי לצערי ולשמחתי הרבה יותר דלילה, כרגע בסמסטר א יש לי רק 11 ש"ש ואין לי סיכוי להגיע ל24 ש"ש גם אם אני נרשמת לכל הקורסים האופציונלים..
ב. בעלי עומד בקרוב עוד חודש להשתחרר - ואז המעמד שלו מחייל סדיר יהיה אברך , יש לו תלוש קבוע כי הוא גם עובד אבל זה יהיה רק משהו כמו 1200 בחודש.
קיצר נתקענו ברמות!!
וזה אומר 2600 בחודש!!!!
כשאין לנו דירה בכלל ואנחנו משלמים שכירות בירושלים!!
יש לנו יכולת לשרוד את זה אבל-- מה הלוז!?
ואני לקראת לידה, אין לי אופציה וגם לא רוצה לשלב עבודה בקרוב.
אשמח להארות מכן איך אפשר להצליח בכל זאת להשיג השנה דרגה (לכשיפתחו......)
אלה הכללים ויש בהם היגיון
זה או לעבוד או ללמוד
בטוחה שיש אופציה...
אני מבינה אותך,
אבל תחשבי שמבחינת ההיגיון אין באמת היגיון לתת סבסוד אם את לומדת רק 11 שעות בשבוע. כי לכאורה רוב הזמן שלך באמת לא מושקע בזה (אני יודעת שזה לא נכון, אבל מבחינת הנתונים היבשים, 11 שעות זה לא הרבה).
לגבי בעלך, לא כל כך ברור מה יהיו הקריטריונים השנה. אבל הלימודים בישיבה (בהנחה שעשה שירות צבאי) לא נחשבים כלימודים? אולי זה משנה אם זו ישיבה גבוהה או הסדר?
ופרקטית, אני באמת לא רואה כל כך דרך בנתונים הקיימים לקבל הנחה. אז נראה לי צריך לקחת בחשבון שככה זה, ואז להחליט האם זה מתאים לכם או שצריך לשנות את הנתונים שמסביב
ככה היה לפחות בשנים האחרונות.
התמת מחושב לפי הכנסות לנפש, כך שאם יש לכם 2600 חלקי 3 או 4 תקבלו את הדרגה הכי טובה.
אבל בתנאי שאת עובדת/ לומדת.
אם יש לך אפשרות לשלב אפילו עבודה קטנה מהצד העיקר שיהיה לך תלוש, אולי הם יוכלו לחבר את זה לשעות של הלימודים?
על החודשים שהיו יכול להיות שלא תקבלו הנחה בגלל זה, אבל אם תתחילי לעבוד אולי תוכלו לקבל על החודשים הבאים
הלימודים ויספר לך?
לגבי אברך תבדקי יש מצב שכן משלמים,מה שאומרים עכשיו שלא יממנו זה אברכעם שלא התגייסו
ב. לא יודעת כמה חודשים נשארו לה, אבל הנחה לחודש יכולה גם להיות משמעותית אם הם חנוקים.
בתקופת החלד שבתשלום לא מקבלים דרגה?
בחל"ד אמורים לקבל דרגה, אבל חל"ד זה על מה שעבדת לא על מה שתעבדי. אז אם מתחילים לעבוד רק אחרי זה זה לא עוזר
שזה כל כך פשוט
כי דרגה נקבעת לפי נתונים של שלשה חודשים, עד אז זו דרגה זמנית ואי אפשר "לקבע אותה". רק אחרי שלשה חודשים של עמידה בתנאים.
באמת השנה נוסף לזה קושי נוסף שכרגע בכלל אי אפשר להגיש בקשה בגלל המחלוקת של שר העבודה והיועמ"שית. אז נכון שבסוף אמורים לקבל החזר אם יש זכאות להנחה, אבל כרגע אך אחד לא מקבל וזה גם מקשה בעיניי
אפשר להגיש בקשה לחריגים אם יש סיבה מוצדקת שזמן העבודה הוא פחות מ3 חודשים.
למשל אם השנה האקדמית הסתיימה ב31.08 והלידה ב30.9 אז אפשר לעבוד חודש אחד בין לבין והחישוב יתבסס על חודש אחד, בתנאי שאחרי הלידה חוזרים לעבוד.
ככה היה פעם לפחות. אני לא חושבת ששינו את האפשרות הזאת של החריגים.
אני שולחת את הילדה למטפלת פרטית עד 4.
מאוד מאוד קשה למצוא אצלנו אחת כזאת, ויחסית לפרטי לוקחת יקר.
[הכל יחסי, מטפלת פרטית עד 1 אצלנו לוקחת 800, והיא עד 4 לוקחת 1,400]
ואני יודעת שאני נדפקת עם כל הימי חופש שכנראה היא לא תעבוד, ואני צריכה לשלוח לקטנה ארוחות.
וגם היא גרה יחסית רחוק אני עושה סיבוב כל בוקר כדי להביא ולהחזיר אותה.
אבל לשלם 2,800 לחודש זה פשוט הזויייי
ואם הייתי שולחת למעון זה כבר 3,600 שזה בכלל לא הגיוני
כבר מרגישה שלא שווה לצאת לעבוד ככה.
מציעה לך לחפש בכיוון של הפרטי.
במיוחד אם את בירושלים, תחפשי באזורים החרדיים.
המחירים כנראה יהיו יותר יקרים אבל לא לשלם משכנתא כל חודש על מסגרת לילד.
אצלנו אין מחירים כאלה..
אני במעון בלי הנחה משלמת (לבוגר) פחות ממה שהייתי משלמת למטפלת פרטית פה או באזור, בלי כל הלוח חופשות המטורף שלהן
אם כן אפשר להביא אישור על השעות האלו בנוסף.
אם את לומדת רק 11 שעות ואין עוד משהו שאת עושה את לא תהיה זכאית.
אם זה לחוץ לכם כלכלית לא הייתי מחכה שיתחילו הסיבסודים השנה והייתי מחפשת מקום אחר פרטי אולי יותר זול אם יש באזור שלכם.
אם יש באזור אוכלוסיה חרדית את יכולה לבדוק שם בדרך כלל המחירים אצלהם זולים משמעותית.
אחורה כנראה לא תצליחי לקבל, אבל לפחות מעכשיו ועד הלידה, תעבדי במשהו זמני לפי שעות,
לא יודעת אם היום מחברים שעות עבודה עם שעות לימודים כמו שהיה בעבר.
ואז תגישי בקשה לחריגים שהחישוב של השעות השבועיות עד הלידה הוא xyz
ולכן את זכאית לדרגה גם בתקופה של החופשת לידה.
אחרי החופשת לידה כדאי שתעבדי שוב, גם אם לא משרה מלאה לפחות משהו.
גם אם לא תרוויחי מהעבודה משהו, תרוויחי את הדרגה שזה משמעותי.
תחילת הקריירה זה קשוח בשילוב לידות וגידול ילדים מהרבה בחינות, גם פיזית לג'נגל בין לימודים, עבודה וטיפול בילדים, וגם כלכלית כי בקושי מרווחים משהו בהתחלה.
אבל מבטיחה לך שזה עובר בסוף!!
תנסי אחרי החלד לבקש רטרו מתחילת שנה, תסבירי שכשסיימת את השנה האקדמית כבר היית בהריון מתקדם ולא יכולת לעבוד.
לא רוצה להשלות אותך שתבני על ההחזר אבל חבל לוותר מראש. תגישי, מקסימום לא יאשרו..
לגבי מי ירצה להעסיק, יש מלא מקומות שמחפשים עובדים להשלמת מקום או לעבודה לפי זמינות (למשל מאגר של מורים פרטיים שאת מתאמת שיעורים לפי מה שנוח לך)
תבדקי במוסד האקדמי שלך אם יש משהו כזה (במיוחד אם את בשנה מתקדמת, מחפשים סטודנטים לחנוך תלמידים בשנה א')
או עבודה שהיא טלפונית או כל מיני דברים כאלה.
תחשבי שהחיסרון הוא שאת לא יכולה להתחייב לטווח ארוך, אבל היתרון שאת בעלת השכלה אקדמית והסיבה שאת מחפשת משהו זמני שעתי יכולה לבוא להם בטוב.
אנחנו נחשוב על זה שוב, לעומק יותר..
פשוט זה ילד שני, ואני עדיין בתואר - סמס ב יהיה לי קשוח יותר. הגדול שלי בן 1.8 ובעלי חוזר לישיבה- לא רוצה להעמיס על עצמי *מבחינת הלוז*, עומס כלכלי עדיף לנו(חסכנו המון לשנה הזאת .)
גוגי גוגינערך
את יכולה לבדוק מול באגודת סטודנטים איך הם יכולים לעזור לך
לעזור לי בעניין השעות במערכת או כלכלית? האגודה אצלנו ממש גרועה
אשמח לשמוע מקרה ספציפי אם ישלך כי לא ככ הבנתי
עוברית קטנה מלא מעקבים
חשד לירידת מים ביום חמישי אז מיון ובלאגן ובסוף כלום והרגשתי סתומה סתם😂
ולפני זה הייתי מזה שאנטי לא גמרתי תיק לידה לא כיבסתי כלום היו לי עוד קניות וכילו זה הכניס אותי למוד לידה ועכשיו כבר זהו זהו זהו אני צריכה ללדת הרגע
וגם כבר הרגליים שלי נפוחות וזה לא נוח ןגם האצבעות התחילו
ומשו מוזר שגרם לי גם לחשוב שמה שהיה בחמישי היה ירידת מים- תוך שעתיים הבטן שלי ירדמה ממש ממש למטה
והיא עדיין ממש ממש למטה
ואולי כבר אני אלד וזהו??
מרגש!
אבל מצד שני, (אחרי שתארזי תיק לידה) עדיף לך לחשוב שזה עוד מלא זמן, שלא תהיי בעצבים עכשיו חודש...
אני מנסה אבל כאילו זה הקפיץ לי את כל הנרבים
לפני זה הייתי באמת בכלל לא בראש ועכשיו אני על קוציםםם
