פורום הריון ולידה (עמוד 344)

או סריגים או טישרטים

דווקא בחורף זה פחות בעיה כי אין לי שמלות

נורא קר לי להרים את החולצה....

אני בטיפוס שלי סובלת מאוד מקור. בדרך כלל לבשתי גופיות טרמיות + חולצה/טישרט/שמלה+ סריג/קרדיגן

עם השכבות העליונות יש לי פחות בעיה אבל כשאני מרימה את הגופיה בשביל להניק קר לי בבטן...

אם קר לי אני שמה שמיכה

החלק העליון שלה נפתח ואז לא קר בבטן.

רעיון גאוני לדעתי

וקרדיגן מחמם

ואז הרוב מכוסה ולא קר

אני שוקלת לאמץ את הגישה

סוודר עם רוכסן את מתכוונת קפוצ'ון? או שיש דברים יותר אלגנטיים?

אבל לא ממש אלגנטי בהגדרה... אבל בטח אפשר למצוא משהו.

בהצלחה!

על לשלוף מלמעלה!

מנסה כבר היום. תודה!

ורק מהסוג שאפשר למתוח/לפתוח מלמעלה כדי להניק.

כפתורים/מעטפת/בד סטרצ'י/ריצ'רץ

זה מהמם, נח, והכי נח לי להניק ככה.

מקפידה על עובר ברך ומרפק אבל לא הולכת מאוד מאוד סגור בצוואר....

אם זה רלוונטי לך, אשתדל.

לא יודעת מה במלאי היום.

או שאת בעצם מתכוונת לבגד שיהיה נוח להניק בצניעות?

מבאס אותי בהנקה שלא נוח שמלות...יש לי הרבה שכרגע לא מתשמשת

ומכל זה כל סוודר שאת רוצה.

את יכולה רק לנתק את החזייה מלמעלה, ולשלוף שהכל מכונה מלבד מה שצריך. 

אצלי היו 12 נשים לפני!!  אמרו לי שיקח יום וחצי/יומיים והשאירו אותי במחלקה. הזוי!

אחרי כמה שעות עשו לי מוניטור ולא מאוד אהבו את מה שראו אז העבירו אותי לראש הרשימה.

שיהיה בשעה טובה ולידה קלה!

סיוט!!

שיהיה בהצלחה🙏🙏

בקלות, בשמחה, בידיים מלאות ובשעה טובה!

כל המשפחה בערך מנסים לשבנע אותי לעבןר בית חולים

אבל התקשרתי לעוד מקום בא בחשבון מבחינתי וגם שם עמוס

וקרובת משפחה שעובדת בביח אמרה שזה ככה

אז יאללה למה לשגע את עצמי?…

יש מצב שפתאום יתפנה חדר לידה

אני ישבתי להם על הוריד ולכן הכניסו אותי תוך 12 שעות

הבאה זה שאמרו לי שיכניסו בבוקר, אז שלחתי את אמא שלי ובעלי לישון נורמאלי בבית, ובסוף הכניסו אותי באמצע הלילה ואמא שלי פספסה ובעלי הגיע בסוף הלידה

שאלתי באמת ןבתמים איך יןדעים שהעובר מרגיש טוב כשבעצם גם ככה הם לא מנורים כל הזמן

תגובתה:

׳אם אתם רוצים אתם אנשים בןגרים אתם מוזמנים לקבל מכתב שחרור כנגד המלצה רפואית וללכת לבית חולים אחר׳

רציני?…

וואי וואי

מעניין אם זה איפה שאני ילדתי🙈

היחס היה מזעזע גם לפני הלידה וגם אחריה במחלקה (הלידה עצמה הייתה מדהימה).

הם גם שכחו לעשות לי מוניטור, והתווכחו איתי שהם כן עשו לי!

במיון היו סופר יעילים וחמודים וגם שאר האחיות פה

היא היתה ממש לא נעימה…

מקווה שבחדר לידה יהיה נעים

אחרי לפני פחות משמעותי ניראלי בזיכרון

בטח כבר לא רלוונטי

אבל לי לא היה כוח לשטויות

לקח יומיים עד שנכנסתי.. בהצלחה❤️

האמת שלי זה יצא טוב, נתן לי זמן לנוח ולישון קצת ולהגיע ללידה עם יותר כוחות.

היא כזו ילדה טובה שלי

ואני גם רוצה כבר להיות אחרי….

גם אני לא איתה וגם עוד לא התחלתי את הספירה של הימי אשפוז שאחרי הלידה..

אבל ממליצה לך ממש לייצר לך אוירה רגועה ונחת כמה שאת יכולה, זה ממש יכול להשפיע על הלידה. לשבת כם בעלך בקפטריה, לשמוע שירים באוזניות, לקרוא ספר שעושה לך טוב.. זה יביא אותך ללידה במצב ההרבה יותר טוב. חבל להתחיל לידה כשאת מרוקנת מאנרגיה.

שזה גם מעצבן אי אפשר לטייל אי אפשר לקנןת משו לאכול

סתם לרבוץ

הגעתי בשלישי בערב, ורק בחמישי בערב הכניסו אותי לזירוז. היה באמת מעצבן ממש.

מקווה מאוד שאצלך זה יהיה יותר מהר.

את בעלי כל הזמן לשאול מה קורה עם זה. כנראה שהיה נמאס להם אז נתנו לי אחכ מהר. צריך לנדנד כי כל הזמן מגיעות יולדות ואם את לא בראש שלהם כל הזמן הם יכניסו נשים אחרות

בהצלחה, בקלות ובידיים מלאות!! ❤️🙏

יש לכן רשימה כזו שלהן והן עובדות לפיה הבנתי

נראה שבתחילת כל משמרת הרופאים מסדרים

שזה הגיוני אבל סיוטי כי זה כמו לחכות בתור כשכל הזמן אנשים נוספים לפנייך זה דבילי

סיוט!!

אצלי עבד כשאמרתי להם שאם לא מכניסים אותי אני עוברת לבית חולים שהבטיח לי שמכניסים מייד.

ובמיון נשים אכלתי טוב, נחתי, קראתי, והלכתי ללדת....

מבחינתי האוכל היה דוחה

לא הצלחתי לישון עם שותפותיי לחדר שאחת מהן הייתה עם צירים ברמת הצרחות

מעירים בלילה למוניטור (זירזו אצלי בגלל האטות בדופק אז צריך כל הזמן לבדוק)

פשוט היה סיוט!!!

אצלי זה לא כי לא היה חדר פנוי, אלא כי לא היו תנאים ללידה. אז התחילו מפרופס, בלון, סטריפינג ורק אחכ שהייתה פתיחה 3 הכניסו לחדר לידה לקבל פיטוצין.

מבחינתי ההמתנה במחלקת נשים הייתה סיוט סיוט סיוט. גם באשפוז אחכ לא נהניתי, אבל לא היה גרוע כמו בטרום לידה.

אמרו שאי אפשר להתחיל מהטבליה כי צריך בשביל זה כמות מסויימת של מים

ואין לי מספיק…

ואין תנאים לסטריפינג (צוואר אחורי קשה וסגור)

אז נשאר פיטוצין

ואותו אפשר רק בחדר לידה

יש נשים שצריכית את זה... וגם ברגע שמתפנה חדר את נכנסת וככה את זמינה...

מבינה אותך, גם אני חיכיתי ככה יומיים וחצי, כי לתאומים צריך רופא בכיר ולכן לא מכניסים לזירוז בלילה

אם דחוף אז אפשר לנסות להלחיץ אותם ואם לא אז אולי לבקש לחכות בבית..

אני בעין כרם שבועיים אחרי התאריך+ הערכת משקל גבוהה (4+) ומיעוט גבולי של מים ונתנו לי לחכות בבית לזירוז כי אמרו שלא מהדחופים וב"ה היה שווה את זה😀

אומרים שחלבי ממש משפיע

תנסי יומיים-שלושה בלי ותראי אם יש שינוי..

והפסקתי לתקופה כל מיני דברים, קטניות, חלב, קפאין, עגבניות...

תכופפי את הברכיים לכיוון הבטן ותסובבי לכיוון השעון (זה הכיוון של מערכת העיכול, וזה עוזר לשחרר).

ממליצה ללכת לאוסטאופת

הרבה אומרים שזה עזר להם, אבל ממה שקראתי אין יעילות מוכחת.

אני לוקחת את הקטן שלי, מקסימום הרוויח מסאג'😉

בטיפול הראשון הוא מאוד נהנה, מקווה שגם בטיפולים הבאים🙏

אני לא יודעת איזה קסם עשה

בפועל מייד אחרי הטיפול ראינו שיפור (לפני הטיפול לא הצליח לינוק, היה עם העדפת צד ובכה מלא!!!)

אחרי הטיפול הכל נפתר. 

זה היה מושלם!!!

אבל בגזים פחות היה שיפור😅

הוא נתן לי תרגילים לעשות בבית, ועכשיו הוא סובל פחות, אבל עדיין יש לו

אופניים, לקפל כל פעם ברך אחת לכיוון הבטן

לקפל הירכיים לכיוון הבטן וסיבובים בכיוון השעון

ולחיצות בבטן, שזה קצת יותר מסובך להסביר, צריך להדגים איך

אבל תנסי את ה2 הראשונים

יש מה ללכת לאוסטןאפט?

יש דברים שאני מפספסת?

אצל השני לא הלכתי כי באמת לא הייתה סיבה, ב"ה תודה לבורא עולם מליון פעם

פשוט הייתה לי לידה מהירה ברמות וחברה אמרה לי שאחרי לידות מהירות עוד יותר צריך

רציתי עוד חוות דעת

פחות אוהב לינוק מהצד הזה.

יש מה לעשות? אני משתדלת להתחיל משם את ההנקה בדרכ.

אל חושבת שיש קשר בין הדברים?

בכללי לי יותר נוח שהוא יונק משמאל

כל הירקות הקפואים- כרובית ברוקולי שעועית אדממה, הוא ממש סבל

מה שעזר לו זה ממש לכווצץ אותו, רגליים לוחצות על הבטן תוך כדי ניענוע

ומסאג בטן

יש תחליפי חלב

תנסי לכמה ימים/שבוע ותראי אם זה עוזר

אם לא אין צורך להשתגע 

הבנתי שגם צריך לפחות שבועיים כדי לראות אם זה משפיע 😞

זה באמת קשה אבל המון המון תינוקות מגיבים לחלבי 

דיברתי עכשיו עם הרופא והוא המליץ על זה..

אשמח לשמוע מה דעתכן 

בסוף קניתי אבל כל רגע שכנעתי את עצמי שזה כבר נראה יותר טוב אז לא פתחתי ועכשו מגלה שעבר התאריך והולך לפח בקבוק חדש..🙃

אבל שמעתי ממש מלא המלצות מחברות ש תנו..

לילדים שלי כרוב וקטניות (אורז וקינואה לא השפיע)

יודעת שמה שעלולזה

ירקות מצליבים כמו קולורבי ןכרוב

חלבי

ויש אפילו כאלה שקמח לבן

יש מלא קורסים גם לאמהות לעשות באותו זמן

ותנוחת נמר על עץ גם עוזר

אז אל תמנעי

בגדול, אם ברחם אין תנאים אידיאליים, אז לא יהיה הריון.

ואם כן, יקלט הריון בריא ושלם.

ולגבי עובי הרירית

כשיתחיל מחזור חדש

אז רוב הסיכויים שהרירית תתעבה כמו שצריך כי אין כבר את ההורמון של ההתקן שמונע זאת

לא נראה לי שלחכות חודש יעשה איזשהו הבדל

אז זה אומר שכדאי לנסות הריון ולא לחשוש , הכוונה שלי שהעובר כן יכול להתפס?

והדימומים שהיו לי אכן הם באמת וסת ?כי זה היה יותר ארוך מהוסת הרגילה, אני משערת שזה בגלל הוצאת ההתקן

אלא זה איזשהו דימום של התאפסות של המערכת. ומעכשיו בעצם מתחילה המחזוריות הטבעית שלך בלי התערבות.

גם לא בטוח שהיא תתחיל מייד.

כלומר זה שהיה לך דימום לא אומר שבהכרח באותו יום התחילה ביצית חדשה להתפתח כמו שלרוב קורה במחזור רגיל.

לגבי מה ששאלת למטה על לגלות מתי הביוץ, הייתי ממליצה לך לנסות להכיר את ההפרשות שלך לפי שיטת המודעות לפוריות.בהתחלה זה לא חד משמעי ברור אבל לאט לאט לומדים לדעת ולזהות מתי יש חריגה מהסדר הרגיל.

אני בת 37 מקווה שלא יהיו ואף פעם לא היו בעיות

יש לי שלושה שיהיו בריאים ונכנסתי יחסית מהר בהם , איך אדע לחשב את תאריך הביוץ המדויק ואיזה ימים הסיכוי הגבוה , הבנתי שיומיים לפני הביוץ ובאותו יום סביב כדאי לנסות 

שחשוב לאבחן מה הבעיה

וגם אפשר לקחת מורה מתקנת מקצועית שתנסה ללמד אותו, היא גם יכולה לדעת אם יש בעיה מהותית או שהוא רק צריך עזרה בלמידה.

אולי אצל חרדים מלמדים אותיות בגיל 3. 

לפי ההנחיות של משרד החינוך מלמדים לזהות שמות אותיות רק בגן חובה. וגם זה , בנחת. בכיתה א צריך לדעת אותן.

לק"י

ולשיים אותיות כבר בגן חובה. וגם לכתוב משמיעה.

בגיל 3-4 זה באמת מוקדם בעיני.

הילד בגן חובה

למד 3 שנים אותיות

זה מאד חריג לא לדעת אותם אחרי לימוד ממושך

אם ילד בגיל שלו לומד אותיות שנה ראשונה אולי זה תקין לדעת רק חלק, אחרי 3 שנים בוודאות יש איזושהי בעיה (קלה או מורכבת יותר)

למדו אותיות מגיל 4

גם הילד שהיו לו קשיים משמעותיים בקריאה קלט את רוב האותיות בשנה הראשונה

או שזה מתבטא רק באותיות?

אין לי ניסיון עם מצב כזה.

אבל כן יודעת שיש הרבה שיטות יצירתיות ללמד קריאה, לא איך שמלמדים בבית הספר.

מכירה את שיטת חמוטל שממש עוזרת לילדים שמתקשים עם הדרך הרגילה (לומדים דרך סיפורים ומשחקים).

לא יודעת אם להתחיל עכשיו, או לחכות לכיתה א' ולראות איך הוא יסתדר. אבל זו אופציה שהייתי שוקלת (לקחת מישהי פרטית שמלמדת בשיטה הזו שתלמד אותו קריאה).

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://shahino.co.il/&ved=2ahUKEwie4eXBvOqJAxVhUaQEHd43JpkQFnoECBoQAQ&usg=AOvVaw1fVcT60OTbGGxf2M9zYBxZ

אבל הגיוני שהשיטה שבה אתם מלמדים אותו לא מתאימה לו, ולא עוזרת לו לזכור. זה קושי בשיום. את השמות של הצבעים גם לקח לו זמן ללמוד?

זה שהוא מקשר את הצורה של האות- זה מצויין! זה מראה מה הדרך שקל לו לזכור...

תנסו ללמד אותו בשיטה הזו

(יש כמה יוצרות שיש להן ממש ערכה של ציור-תמונה. לדוגמא שפן, שהשיניים שלו הם האות ש'. תנסי לחפש)

יש ילדים שעוזר להם דיקלומים-

יש לי אף ארוך וחד- מי אני? אחד

באותיות אני עושה לפי הצורה של האות. א' לדוגמא-

קו אלכסון מלמטה למעלה, קו עולה וקו יורד

כמובן הכל ב''מנגינה'' של דקלום...

בכיתה א'.

אבחון של ריפוי בעיסוק נתן לי כיוון משמעותי על איך היא קולטת מידע ואיזה דרכים לא יעילות עבורה, וטיפול בריפוי בעיסוק קידם אותה.

עדיין מתמודדת עם קושי, אבל הרבה יותר טוב ממה שחששתי.

ממליצה ללכת לנסות..

/למקד את מקור הקושי ועזור עם אסטרטגיות בהתאם.

איך התפקוד בשאר התחומים?

העיקר אשת מקצוע שתצליח לזהות את מקור הקושי,

ולהמשיך בהתאם

אומרת?

היא הדמות הראשונה שהייתי מתייעצת איתה.

וגם כדאי לנסות להבין האם זה קושי ספציפי סביב לימוד אותיות, או שיש משהו רחב יותר ואז המענה צריך להיות בהתאם

ולקבל טיפול.

זה ממש עוזר להם.

יש 2 סוגים

אבחון שפה. ואבחון שליפה.

ללימוד אותיות. זיהוי שמות האותיות מאד חשוב כמוכנות לכיתה א', הוא אחד מהמנבאים למוכנות לרכישת קריאה וכתיבה. אם את מרגישה שניסיתם הרבה דרכים ולא הולך הייתי ממליצה ללכת לאבחון והערכה אצל קלינאית

לק"י

זיהוי זה להניח לפניו כמה אותיות, ולשאול "איפה א'?"

שיום זה להצביע על אות ולשאול איזה אות זאת.

הבת שלי בכיתה א', ולפני שנה עוד לא שיימה את כל האותיות. ישבנו איתה, והיום היא כבר מזהה את כולן (לפעמים מתבלבלת באותיות מסויימות), וכבר יודעת לקרוא חלקית. 

אז יש גם ילדים כאלה, שלוקח להם קצת זמן.

נראה לי שהכי כדאי לשאול את הגננת מה היא מציעה.

אם אין לך זמן לקצב שלו, אולי בעלך יכול לחזור איתו, אולי מישהי בתשלום.

אם יש קושי אפילו קטן, כדאי לטפל מראש ולא לחכות שיווצר פער.

כשמערבבים אותם זה לבן ואז תוך כדי מריחה (כמה דקות) זה הופך לצבע הרצוי.

צבע לפי מה שאת אוהבת, על האריזה יש תמונות איך זה יוצא לפי הצבע המקורי של השיער, אם יש לך הרבה לבן קחי בחשבון שהצבע יראה עליו בהיר יותר (והרווחת שיער בגוונים...) 

עוד שאלה.

המליצו צבע מסויים, מה המשמעות של אותו מספר ועם נקודות

למשל 5 ואז יש 5.1  או 5.2...

עד כמה זה רחוק /קרוב מהמספר אם המליצו לי על מס' 5 לשיער שלי וחבר עכשיו במלאי מס' 5

איזו חברה מומלצת  ללא אמוניה (הבנתי שעדיף ללא אמוניה, זה נכון?)

ועוד משהו, תהליך הצביעה עצמו, איך למנוע נזקים לכיור, בגדים וכו'

הצבע נשטף בקלות מכיור רגיל.

בגדים אני שמה בגד ישן שלא אכפת לי שיתלכלך (אותו אחד של האקונונמיקה...).

מומלץ למרוח וזאלין או קרם לחות אחר על המצח ליד קו השיער כדי למנוע ספיגה של הצבע בעור אם יש זליגה (אבל שהוזלין לא יהיה על השיער כי אז הצבע לא יתפס בשיער).

אני מערבבת את הצבע בקערת מרק חד פעמית ובכף חד פעמית.

עובדים עם כפפות ח"פ (יש במארז של הצבע לפחות בחברה שאני רגילה).

אפשר למרוח את הצבע עם האצבעות או עם מברשת לצביעת שיער.

יאלה, לפני שצובעת.

האם יש מצב לנסות חלק ולראות איך זה מתקבל?

הצבע מתייבש בצלחת? צריך לשים מייד על כל השיער?

הצבע מתחיל לפעול אז צריך להשתמש בו בזמן הקרוב לערבוב.

בעקרון אפשר לקחת כמות קטנה יותר מכל אחד מהחומרים ולערבב אותה כדי לנסות, אבל אין לי מושג איך דואגים שהיחס בין כמות החומרים יהיה נכון אם מכינים באופן חלקי.

רק שנראה שעשיתי קניה לא נכונה

לא רשום על זה ללא אמוניה

מה הבדל בין עם אמוניה ללא אמוניה

מקריאה באינטרנט מבינה שבלי אמוניה יותר עדין לשיער ולקרקפת, (מצד שני כל המידע שמצאתי הוא ממקורות מסחריים שרוצים למכור את הצבע שלהם...).

חושבת שהצבע שאני משתמשת (כלומר שמחכה לי בארון חודשים עד שיהיה לי זמן פנוי לצבוע...) עם אמוניה.

הזמנתי כבר לפני 3 שבועות!! פעם ראשונה שמזמינה ועדיין לא הגיע

הייתי כבר קונה פה המבצעים שיש וזהו

הצטערתי שלא הזמנתי את כל האתר😂לכל השנים הבאות

אז זה באמת מגיע מהר

כשאת עושה את ההזמנה אפשר לראות מאיזה ארץ יוצא המשלוח

ויש כאלו שכתוב ישראל

אפשר להחזיר לנקסט? זה עולה כסף?

אפשר להחזיר לנקסט, עולה 25 שח.

כנראה בעקבות העומס של נובמבר

מאחלת לך את האופציה הראשונה🙏

אבל לפני המלחמה תמיד שהזמנתי הגיע עד שבוע וחצי

זה בדכ בין שבוע וחצי לחודש.

לרוב לא יותר מחודש

אבל זה ממש הרגיל שלהם🤷

האמת אני לא רואה סיבה לטיפול, אולי כי אני בעצמי כזו ואני מזדהה עם ההנאה שלך בלנקות...

כיף לנקות וכיף לראות את האחרי, וכיף לשפשף ולקרצף ולהסתכל על הבית בהנאה ולדעת שהוא נקי כמו שאנחנו אוהבות.

לי אישית זה עושה טוב בלב .

ואני הייתי בהריון בסיכון, אולי נחשבת עדיין..  לא יודעת, ..

וכל יום שרציתי לנקות ולא יכולתי זה היה מאתגר כל כך! אבל בעזרת ה' בחודש תשעי תוכלי לחזור לזה בכל הכוח ואולי זה גם יוביל ללידה, אבל כרגע תנוחי ותעזרי במי שאפשר כדי שתראי את הבית בצורה שעושה לך טוב.

אולי זה לא ocd

אבל זה כן מפריע לי בחיים.

למשל אחרי הלידה ניקיתי את הבית למרות שהרגשתי לא טוב והרגשתי שהדימום ממש מתחזק. אבל הייתי חייבת שיהיה נקי (למרות שהילדים ובעלי ניקו לפני שחזרתי כי בעלי יודע שיש לי בעיה)

כי אני יכולה לנקות את המראה או המקרר מספר פעמים ביום כי נהיו סימנים.

לשטוף את הרצפה כמה פעמים ביום כי התלכלך במשהו.

אני היחידה שאקפל כביסה כי זה חייב להיות בדיוק בגודל ולהכנס לארון בצורה מסודרת ובערימות לפי צבעים.

וזה מצד אחד מפריע לי כי זה גוזל ממני כוחות ואנרגיה שאין לי. וברור לי שזה לא נורמלי. אבל אם לא אעשה והבית יהיה "מבולגן" לשיטתי אז זה מפריע לי ואני כמו לא אהיה רגועה עד שלא אסדר, עד שהדברים לא יגיעו למקומם.

אז זה באמת נפש ומצב רוח מול כוחות פיזיים ושפיות.

תנסי להסתכל עלייך מבחוץ..
מה המחשבות שעוברות לך לפני?
אני חייבת שיהיה פה נקי אחרת זה יעלה לי בסטרס?
אני מרגישה כמו שיש עיניים שבוחנות אותי ואומרות לי כמה אני לא בסדר שהבית שלי מלוכלך?
אני רוצה שהילדים והבעל יגידו וואו אמא, כמה נקי?
 

תנסי לעלות על הרגעים שהחובה לנקות עולה בך וצוברת תאוצה.
זה ייתן לך הרבה מידע על הקולות הפנימיים שמתנהלים בתוכך, וגם מנהלים אותך.

נסי לחשוב מה את מרגישה כשהקולות האלה עולים.

האם את מרגישה מהר שחנוק לך ואת חייבת להשתחרר ולנקות?
את מרגישה אדרנלין בכל הגוף?
 

כדאי ממש להתבונן על מה קורה לך סביב זה. ההתבוננות נותנת יותר שליטה על מה שקורה ופחות פעילות על אוטומט 

פעם בשבוע, זה יקל עלייך משמעותית.

אני לא חושבת שזה old, גם אצלי הרגש לנקיון מתעצם סביב ההריון והאחרי לידה (דווקא כאין לי כח לנקות וזה מתסכל ממש). 

אם יש לך בקופה

זהה בכל הקופות והכלל הוא עד 4 הריונות, עד 2000 ש"ח להריון.

אם פתחת את הסל כבר בהריון הזה- אז אכן שווה לנצל אותו עד הסוף

אבל אם לא-שווה לך לשקול לא לפתוח בכלל

(תלוי עוד כמה "סלים" נשארו לך ועוד כמה הריונות את מתכננת...)

ולנצל אותו בהריונות הבאים כשיתעורר לך צורך

ואני אחרי לידה שניה

ככה שרוצה לנצל ולא בדיוק יודעת איך..

הוא עדיין קיים בשבילי, אף שכבר עברתי את המספר של ארבעה הריונות?

(האמת שעכשיו לראשונה הייתי אצל יועצת הנקה וקיבלתי החזר מהקופה. זה נחשב החזר במסגרת סל הריון ולידה?)

לאו דווקא ארבעת ההריונות הראשונים.

ואם קיבלת החזר על היועצת כנראה זה במסגרת הסל

זה צימרים מסוימים?

יודעצ להגיד לי איך זה עובד?

בכללית זה כל מקום נופש

מקבלים החזר חלקי

כל השאר מרגישה שלא צריכה.. חוץ מנופש שנשמע טוב

רק צריך לדאוג למצוא מקום וגם בייביסטר לגדול…

גם בדונה הישנה, לפי הכללים שלהם לא אמורים להוציא את הכרית. כנראה ככה הדונה עברה מבחני בטיחות.

לדעתי זו הסיבה שבדגם החדש הם קיבעו את הכרית כך שלא יוכלו להוציא אותה.

אמנם הטענות צודקות, הכרית באמת מאוד מצופפת את המקום לראש. אבל כנראה כך היא מגנה עליו בזמן תאונה חלילה.

ההבדל בין הדגמים הקודמים זה בלחצן שמגדיל את הידית. בדונה i (אם עדיין אפשר לקנות אותה בכלל) צריך שתי ידיים ובדונה + יד אחת.

ועוד משהו,

מכווץ לו שם בפנים - בדונה x הישיבה זהה למצב של הדונות הקודמות. רק אם הוא ישן, ונמצאים מחוץ לרכב, אפשר להשכיב. התנוחה הסלקלית, שהתינוקות מאוהבים בה, קיימת גם בדונה x.

וראיתי את הx אצל מישהי ברחוב וזה היה נראה לי הרבה יותר צר (מבחינת הרוחב שיש לתינוק לשבת), אז תבדקי את הנקודה הזו.

אני סופר מרוצה משלי, זה לא העגלה המרכזית שלי כך שלא מפריע לי שהוא מכווץ שם בזמן שהוא שם כי זה בדכ רק לזמן קצר, והוא גם מאוד אוהב את התנוחה הזו.

לגבי ההבדל בין i לplus אז כמו שרשמו יש את העניין של הידית, ונראה לי שהi יותר משודרגת מבחינת בטיחות (i זה איזשהו תקן שהוסיפו)

אשמח שתפני אלי לאישי שארגיע אותך

לא רוצה פה כדי שלא יהיה אאוטינג

יש ילדים שלוקחים את הזמן וזה בסדר

גם הוא היה בשל להליכה עוד הרבה קודם, והיה ברור שמה שתוקע אותו זה הפחד, וגם היום הוא פחדן...אז זה מבאס לראות את כולם סביבו הולכים ואותו לא, אבל ממש עזר לי להסתכל על הדברים שהוא עושה וילדים אחרים בגילו לא עושים.

אז חיבוק! אני ממש מבינה את הבאסה...

כתבת בדיוק איך שהרגשתי עם  הבת שלי לפני כמה חודשים.

גם לה היה עיכוב התפתחותי קל והפיזיו אמרה לי שהיא תתחיל ללכת מגיל מסוים ואז באמת שחררתי ולא ציפיתי שהיא תתחיל ללכת לפני.

אצלי לא היה קל מול חברות שילדתי איתן והבנות שלהן התחילו ללכת בגיל שנה כבר... אבל כששחררתי זה פחות הפריע לי

שאני איתו בחוץ בעגלה שואלים אותי מתי הוא יהיה בן שנה, ואז- מה הןא לא הולך?? וכל אחד עם הטיפים שלו

יאללה שחררו ממני כבר

כן , לוקח לו זמן והטיפים שלכם לא יעזרו, אז תודהכל מפגש כזה אני חוזרת הביתה בוכה. ואז בעלי משתף שגם אותו עוצרים בחוץ 

בלי שום ייסורי מצפון! זה ממש בסדר...

ותשחקי איתו הרבה בעמידה, במטבח, ציור על הקיר, קצף על החלון כל מיני דברים שכמובן גם יחזקו אותו ואת הביטחון שלו בעמידה, אבל גם יהיו לך כל הזמן תזכורת לזה שהוא גדול ועומד לבד, ומשחק בעמידה, זה גם יכול לתת לך תחושה טובה 

אז אמרתי שיש לה גמישות יתר וילדים כאלה מתחילים ללכת יותר מאוחר...

מזדהה עם הקושי מול אנשים.. זה באמת מתסכל, אבל כשאת תרגישי חזקה תראי שגם הם לא ירגישו בנח לחטט..

נקודה מעשית - לי בזמנו הפיזיותרפיסטית בקופה אמרה שכדאי שנלך לריפוי בעיסוק, כי באמת היה נראה שהוא לא הולך מכיוון שהוא מפחד. בריפוי בעיסוק יש יותר כלים לעבודה, כמדומני.

לא הספקנו ללכת לזה ב"ה, אבל כותבת את זה לך, שאולי תבררו בכיוון הזה...

❤️

היא הדריכה אותך איזה נעליים בדיוק?

מה שקניתי לו היה דומה יותר למגפונים. נעל גבוהה עם תמיכה טובה בחלק האחורי

קניתי לבת שלי נעליים שבועיים אחרי שהיא התחילה ללכת וזה ממש קיבע לה את ההליכה... מאז היא הפסיקה לזחול לגמרי

הנעליים מעניקות להם תחושת ביטחון שהם יציבים על הרצפה.

והתחילה ללכת גם מאוחר אבל כן כבר בערך 3 חודשים הולכת חופשי אבל עדיין עצלנונה ולא מסכימה כמעט ללכת ברגל ולכן בכל מקרה מרימה כל הזמן או בעגלה..

קטע שאנשים שואלים כי מכירה מלא ילדים שבעגלה גם כשהולכים עד גיל שנתיים+..

וחיבוק! בעזרת ה' יסתדר בקרוב!

אני ממש ממש מבינה אותך! מאד מזדהה!

אז פשוט חיבוק! 🫂

היא בת שנתיים וכמעט חודשיים

אחיינים שלי בגיל שלה זה היה שיחות נפש כבר😅

היא עוד לא

משפטים של שלוש ארבע חמש מילים מקסימום

לא תמיד משתפת פעולה

לרוב רק אני ובעלי מבינים מה היא אומרת

וכן

אנשים שואלים

וכן

זה מבאס לראות ילדים אחרים

אבל וואלה

אני מאןהבת בה קשות מידי בשביל שזה יפריע לי😅

מסתכלת על דברים אחרים שהיא מראה הבנה גבוהה ועל דברים חזקים בה ושואבת מהם כוח

חיבןק!🥰❤️

את אמא מדהימה

ואת נותנת לו קרקע יציבה להתפתח עליה

זה מה שחשוב😘

זה גיל שגם צירוף של שתי מילים הוא סבבה לגמרי

אז מה אם היו לך אחיינים מתקדמים בהגזמה

זה היה נשמע מההתחלה שלך שהיא לא מדברת

מה שאת מתארת ממש לא נחשב עיכוב, שלוש ארבע חמש מילים במשפט זה מדהים

אחיין שלי בגיל שנה ו10 כשהם יצאו פעם מהבית לרכב והכניסו אותו לכיסא אמר להם בקול מזדעק ׳אמא, אבא! שכחתם חגור אןתי!!׳😝

וגם אני רואה ילדים של חברות

מספרים על הגן

אומרים שמות של חברים

מה אכלו

היא לא שם

לטווח הנורמה הוא מאוד רחב.

כן מצפים בגיל הזה למשפטים (לא בהכרח תקינים תחבירית, אבל כן צירופים של 2-3 מילים לפחות), וכן בדרך כלל מתחילים לראות התחלה של הטיות (זכר/נקבה, פעלים בזמנים שונים - לא תמיד זה יהיה מדויק אבל זה כן מראה התחלה של למידת כללי השפה).

זה שיש ילדים שהן כמה צעדים קדימה זה מהמם, אבל זה ממש לא אומר כלום על מי שלא מקדים.

וגם זה שרק אתם מבינים אותה זה בסדר גמור בינתיים. לקראת גיל 3 מצפים שהילד כבר יהיה מובן לכל אחד (גם אם יש עוד הגאים בודדים שלא נהגים כמו שצריך). אבל בגיל שלה זה ממש בסדר.

אני יכולה לספר שאחותי הגדולה היתה ממש מהמקדימים - התחילה לדבר (וגם ללכת) בגלל מאוד מוקדם, והתקדמה עם זה מאוד מהר.

ואני שנולדתי אחריה לא הייתי כזאת. הייתי יותר קרובה לנורמה. ולעומתה זה היה נראה ממש מאוחר. אבל זה היה לגמרי תקין.

אין לזה שום משמעות להמשך. ב"ה שתינו גדלנו עם כשרונות וחכמה. אני חושבת שהדבר שהיא באמת משמעותית יותר טובה ממני עד היום זה בקליטת שפות חדשות (למרות שגם אני עשיתי 5 יחידות אנגלית עם ציון טוב, אבל זו כנראה הבגרות היחידה שהציון הסופי שלה יותר גבוה משלי, אני הייתי ה'חננה' והמשקיעה בלימודים...).

תקין שילד ששומע ולומד כמה שפות יהיה לו קצת עיכוב שפתי.

נשמע דווקא שהיא מאד מפותחת אם אין ככ עיכוב.. 

אכן יש סביבה שלוש שפות (אחת אני אחת בגן ועוד אחת שפשוט המשפחה של בעלי מערבבים כי הם לא ישראלים)

ועדיין

לא כל אמא שרואה אותה בגינה או גננת שמטפלת בה בהתחלה יודעות את זה וכן כבר יצא שלנו אליי שהיא מדברת לא ברור וכזה

אמא שלי הלכה איתה לפיזיותרפיה, והיא הסבירה לה שבגלל שהילדה מבינה שזה מפחיד ללכת, כל פעם שהיא עושה צעד ואנחנו מתלהבים, זה עוד יותר מפחיד אותה.

העיצה שלה היתה לגרום לה ללכת ולהתעלם מזה.

היינו שמים שני כיסאות עם חפצים ומביאים לה להעביר חפצים מאחד לשני ולאט לאט מרחיקים את הכסאות אחד מהשני.

כשהמפתח זה לא להגיב לזה שהיא הולכת. להתעלם ולא להתלהב.

הפיזיו אמרה לי שכשהיא עושה שניים שלושה צעדים לפרגן לה, ככה כמה פעמים ואחר כך שבוע לא לדבר בכלל בכלל על הליכה, שום מילה, וזה עבד אחרי שבוע התחילה ללכת חופשי

כל אחת בעניין שלה.

לי יש ילדה אחת שבקושי דיברה, וכל החברות במעון פטפטו כמו חבורת זקנות ואני כל פעם התכווצתי בליבי כשראיתי אותן...

וילד אחד שהיה מפחד בגיל ממש גדול להתנדנד, לטפס, דברים בסיסיים שעושים בגיל 4 הוא לא היה מסוגל בגלל משהו שקשור לוויסות חושי ואיזון או ווטאבר... וחברים שלו מטפסים כמו חבורת קופים במתקנים והילד שלי עולה דרגה אחת בסולם וצועק לי ''אמא! תראי אותי!!'' מאושר שהעז ואני... מכווצת...

ויש אמהות שרואות ילדים אחרים ממושמעים, מנומסים והילד שלהן רק צרות עושה, זורק דברים, צועק, בוכה... בטוחה שגם הן מתכווצות...

כאלה אנחנו.

עושים השוואות,

עסוקים באחרים מה יש להם יותר,

מה יש לנו פחות.

זו עבודה קשה, להתמקד בעצמנו ולא לפזול החוצה. מה שיש לילד שלי כרגע, זה הכי נכון ומדוייק לו, כי זה מה שהקב''ה זימן לו. ככה הוא צריך לעבור את מסלול חייו, מפוחד ולא הולך בגיל שנה ותשעה חודשים. אני יודעת שזה מכניס ללחץ, וזה גם מביך לפעמים, ומדאיג... אבל באמת זו עבודה לזכור שאבא שלו, הקב''ה, רוצה את הכי טוב בשבילו, גם אם הטוב הזה נראה לא משהו בכלל ....

חיבוק גדול!! 

ושלא תטעו- הוא ה---ילד של הבית!! כולם משוגעים עליו ברמות הזויות, ממש שובה לב.  רק הקטע הזה תקוע כמו עצם בגרון ונפתח לי כל פעם מחדש

אצלי הוא נכנס למעון שיקומי

גם סיפור דומה

ואני ככ שמחה

ככ מוריד ממני עול

של לרוץ מטיפול לטיפול

ממליצה לנסות לבקש מהתפתחות הילד 🙏💞

לא יודעת אם זה טוב או לא, אבל לא עומדים בקריטריונים של זה

גם הפיזיו בקופה לא המליצה כי אמרה שבמעון רגיל הוא לומד דברים חדשים, והוא לא מתאים לשיקומי

האמת שהייתי רוצה כי יודעת שזה היה מקדם אותו וגם עוזר לי בריצות איתו אחה"צ- אבל אם היא המליצה אז מי אני

בעיה בשמיעה גורמת לחוסר איזון

וכאן פחד

בחיים - כדי שההגדרה העצמית שלהם לא תושפע רק מהמעגל המשפחתי, שעלול להיכשל לפעמים בלשונו...

ובכל זאת - המעגל המשפחתי הוא באמת העיקרי. וזו באמת אחריות.

אבל כמו שיש לנו אחריות להגדיר את הטוב בחייהם של הילדים שלנו, כך יש לנו את האחריות להגדיר את העובדה של הכול מושלם בחיים, ושכן - כל בן אנוש, כולל הם עצמם, יכול ליפול ולהיכשל לפעמים... והחוכמה היא לקום משם.

ולכן גם כשאנחנו נופלים בתפקוד ההורי שלנו - העיקר הוא שנקום משם ולא נישאר בביצת הייאוש של הנפילה. וכך נלמד את הילדים שלנו שנפילות קורות וזה בסדר, ונלמד אותם גם איך לקום מהנפילות...

היא לא מתוך אחיזה במושלמות. היא מתוך התנהלות בריאה של למידה ושיפור.

החוסן נבנה לפי הרוב.

נכון שלוקח הרבה זמן לבנות וקל לפרק, אבל לא כל צעד אחורה מביא להתמוטטות.

הדרך להתמודד עם האחריות היא החובה ללמוד ולהשתפר כל הזמן. לא רק לימוד תאורטי מתוך ספר/ סדנה אלא גם מתוך התבוננות בתוך הבית. למשל לסכם מה היה השבוע. שיפור/ שימור. ניתוח מצבים מסויימים מה הוביל למה, מה היה יכול להיעשות אחרת.

שיחה פתוחה עם הילדים מה טוב בבית ומה היו רוצים שיהיה אחרת (בגיל מתאים)

לא לפחד לבצע שינויים והתאמות מתי שנצרך.

ועם זאת להיות בטוחים בהובלה שלנו, שגם היא יונקת מהמקורות שלנו (ההורים, הקהילה, מורי הדרך, הנהגה, היסטוריה, ייעוד כו)

להתחזק בתפיסה שהילדים נולדו לנו לא במקרה. אנחנו ההורים הכי טובים לילדים שלנו.

זה לא סותר את כל מה שאמרתי על המחוייבות שלנו ללמידה והשתלמות מתמדת, אלא משולב זה בזה.

ולטעות. להראות שאפשר לתקן.

אני מאוד מאמינה בזה שאנחנו ה'אורים ותומים' של הילדים שלנו, אבל זה לא אומר שאם טעינו - אוי ואבוי ואין דרך חזור

תמיד אפשר לתקן ולשפר.

אני חושבת שצריך הרבה התבוננות וכנות עצמית בתהליך כזה ונכונות לעבור תהליך

מה הכוונה לתהליך.. איזה תהליך את חושבת שצריך לעבור בהקשר הזה? את מתכוונת לתהליך מודע, או לתהליך שקורה תוך כדי החיים?

אשמח שתחדדי, רק אם מתאים לך כמובן ❤️

לפתח ענווה ולהתבונן ולשאול את עצמי מה אני רוצה שהילדים שלי ייקחו ממני ומההורות שלי, וגם מה הצרכים שלהם הנפשיים והרגשיים כל אחד בפני עצמו  והאם אני כמו שאני היום מצליחה לספק את זה. אם אני חושבת שזה בסל הכלים שלי או לא, כמה אני מוכנה להתאמץ על זה, האם אני דוגמה אישית למה שאני רוצה שהם ייקחו ממני

אבל בלי להלקות את עצמי.

אם לא - אז לפתוח את הראש לשינוי

פסיכולוגית אמרה לי פעם רעיון מעניין.

כמעט כל טעות בהורות בריאה היא סבירה ויש לה מקום אם אפשר לדבר עליה אחכ.

גם אם צעקתי, התעלמתי, בחרתי תגובה לא נכונה ועוד- אפשר לפתוח את זה אחר כך בכנות. לדבר על זה. להתבונן בגורמים לסיטואציה ולבדוק מה אפשר לעשות יותר טוב בפעם הבאה.

ההורות הרבה יותר רגועה ככה. המצפונים מתקטנים. והקשר והאמון נבנים.

אחת המתנות שאני יכולה לתת לילדים שלי היא ללמוד הכרה בטעויות בכנות ופשטות, לקיחת אחריות ובניה נכונה להבא.

תודה לכן על זה ❤️

@מתואמת

@אמאשוני

אכן כשלים וטעויות הוריות זה דבר משמעותי, אבל הורה יכול ללמוד מטעויות ולצמצם אותן, ככה גם הוא פחות טועה וגם הילד רואה שאפשר לטעות וללמוד.

אם הורה טועה באופן יומיומי ואינו מכיר ולומד מטעויותיו, הילד בוודאות נפגע וסוחב איתו את ההשפעות לאורך שנים.

אני כילדה גדלתי עם הורים שהתקשו להכיר בטעויות שלהם ובוודאי לא למדו מהן, לקח לי הרבה שנים להשתחרר מההשפעות השליליות הללו.

כהורה אני פתוחה לביקורת עצמית וביקורת של בעלי/ הילדים, כדי להכיר בטעויות ללמוד ולהשתפר. אני רואה כבר תוצאות חיוביות על הילדים הגדולים.

מבחינת ההורות אני מנסה ללכת על עבודות שלא יגרמו לי לסטרס שיצא על הילדים...

שאר הדברים באמת מזכיר כמה חשוב להיות נתונים בזה שיהיה להם טוב

לחשוב עליהם

ןלהתפלל....

לא הכל בידינו

אבל מה שכן צריך לנסות כמה שאפשר...

כהורה צריך מודעות לעניין ורצון לתקן את עצמנו במידת הצורך ללכת לטיפול אישי על מנת שההורות שלנו תהיה יותר מתאימה לילדים

גם שילוב של הדרכת הורים שמתאימה להווי המשפחתי

גם אני בתוך זה ולעולם אני לא אגיד על עצמי זה מה שיש שיתמודדו אני אשקיע את המאמץ לשנות את עצמי לכיוון טוב לא הכוונה באופי אלא להשתנות ביחס להתניות בהרגלי החיים שלי כדי שילדים יהיה טוב הם דור העתיד ועלינו מוטלת האחריות

מאוד מסכימה עם מה שהפסיכולוגית תיארה ואנחנו לגמרי הולכים עם זה גם בתור מבוגרים וצריכים הרבה פעמים להשתחרר ולצמוח משם.

אני מאמינה שתפיסת הערך העצמי של הילדים שלנו מאוד מושפעת מהתפיסה שלנו על עצמנו, יחס לכישלונות לדוגמא.

אני משתדלת להכניס את האמון של הקב"ה לתוך מעגל הערך העצמי - את השליחות המיוחדת שהוא נתן לכל אחת נשמות של הילדים שלי, וכמובן גם לי עצמי וככה אני גם מתייחסת לעצמי, מנהלת את הבחירות שלי- סדר עדיפויות וכו'..

חלק מהשליחות שניתנה לי זה לגמרי גם תיקון החסרונות שלי, אלה שנולדתי איתם והדפוסים שהצטרפו אליי, זו הלמידה שאני עושה כאן בעולם.

זה שיש לי חסרונות לא פוגם לי בערך - אלא  חלק בלתי נפרד מהייעוד שלי, כי בתוך החסרונות עצמם יש מתנות

כשמנתקים את החסרונות והמעלות  / את התוצאות, מהמהות הפנימית (במובן הטוב של הניתוק- הטמעת התחושה שיש לי ערך בלתי תלותי שלא מתלכלך משום מעשה), ובאותו אופן מתייחסים גם לפגמים הטבעיים שיש לילדים לסביבה וכו' בונים ערך יציב יותר.

ככל שההורה יותר חי את הדברים האלה וככה הוא חווה את המציאות שלו  זה נותן קרקע טובה לצמוח ממנה כולל ליפול ולקום.

יש לי אפשרות כהורה לתת את המתנה הזו לילד - ושם אני אשים את כל הכח שלי, לתת לילד את החוויה וההבנה שהוא כאן כשליח של טוב בעולם ויש לו אוצר בפנים, והוא משמעותי מאודדד, זה יותר מאשר חיזוק תכונה כזו או אחרת (שגם זה נצרך מאוד- כי שם הטוב שהוא יורד לפרטים- שם האוצרות שלו מקבלים ביטוי).

זה מאוד רחב ויצא לי קצת לא רציף כי כותבת תוך כדי הסחות דעת. אבל הנקודה היא שמעבר ללעשות טוב לי ילדים שלנו, ההנחות יסוד שלנו בקשר לעצמנו ולעולם חשובות מאוד.