פורום הריון ולידה (עמוד 345)

לי יש אותו והוא ממש אחלה

נפל לי כבר כמה פעמים ולא נשבר בכלל. אבל יש לי מגן מסך ומגן אחורי אם זה משנה

וגם מוכר של חנות פלאפונים אמר לי בשיחה על משהו איר שהרבה מגיעים איתו מפורק..

כי הוא זכוכית גם באיזור המקשים.. משהוכזה...

הם לא נשברו אבל היו להם תקלות אחרות (אחד הפסיק לקרוא את הסים, השני נהרס לו שקע טעינה פעמיים ברצף. הכל בתקופת האחריות אבל כמובן התיקון הספציפי הזה לא כלול באחריות.

בסוף נשברתי וחזרתי לסמארטפון רגיל.

אני פשוט דחיינית ואין לי כח גם לזה😅

אבל צריכה לתפוס את עצמי כי זה כבר נהיה ממש מורכב להתנהל ככה

ערכה ליצירת תכשיטים

ערכה לסריגה/רקמה (אולי יהיה לה קצת קשה)

ספר שמלמד איך לצייר (איור ריאליסטי או קומיקס)

חוברת ללימוד נגינה באורגן (בהנחה שיש לכם אורגן)

חוברת וערכה ללימוד תסרוקות (זכור לי שראיתי פעם משהו כזה, לא יודעת אם עולה רק 100 ש"ח)

עקרונית פיתוח של תחביב דורש הרבה יותר ממאה ש"ח... ניסיתי לתת בכל זאת רעיונות ראשוניים. כמובן, צריך ללכת לפי נטיית לבה...

מזל טוב!

אם זה כיוון טוב 100 ש"ח זה מעולה

והרעיונות שלך מדהימים

רק אם יוצא חלב

מזל טוב ❤️

לא רוצה שידלוף חלב ויהיה לי עיגולים מביכים.

בנוסף, זה מונה חיכוך בבד של החזייה, ואני מאוד רגישה ככה שזה יותר טוב לי.

לי לא משנה הסוג, רק שיהיו דקיקות.

אני לא מדביקה לחזייה, רק מניחה, וזה נצמד לבד

למשך כל תקופת ההנקה כדי למנוע דליפות.

מחליפה כשרטוב או פעם ביום המוקדם מביניהם

לא משתמשת במדבקות, פשוט שמה

אני אוהבת את הרפידות של לנסינו כי הן דקות, אבל לא מצאתי כבר הרבה זמן.

הרגשתי שיותר נעים לי שהפיטמה נוגעת ברפידה ולא בחזיה

בהתחלה קניתי רפידות יותר איכותיות של לנסינו אבל שכבר עליתי על הגל הטוב של ההנקה קניתי סתם פשוטות של אריסטוקרט מאושר עד

לי הם עשו את העבודה

אני הייתי מחליפה כל יום אחרי אמבטיה

לא מדביקה על החזיה, רק סתם מניחה

כי אם לא אז דולף לפעמים. דולף סתם ככה אם יש קצת לחץ על השד או שאני מניקה .

זה בעיקר החודשים הראשונים אחרי לידה.

שמה בלי להדביק

בהמשך ההנקה כבר יש פחות דליפות אבל תמיד שמה עלי ליתר ביטחון כל עוד אני מניקה

של לנסינו  אהבתי , הם בזול דרך בית מרקחת של הקופה , אבל כל רפידה יכול להיות סבבה

מעניין לדעת אם שווה לי גם לנסות, בפעם הבאה בעז"ה..

גם לי לנסינו היו מצוינות.

ואני תמיד משתמשת לטווח ארוך, לפחות שנה, או אפילו שנה וחצי. אחרת יש סיכון לדליפות.

בברית חשבתי שאני מגניבה ולא שמתי

אני לא אשכח את זה שסבתא של בעלי שואלת אותי לקראת הסוף: מה זה?!

ואני רואה 2 כתמים ענקיים.

לא שזה גרם לי לשים רפידות יותר מידי, אבל לא ללמוד ממני🙈

אני דולפת תמיד, גם שנה אחרי לידה.

מחליפה פעם ביום או יותר, לפי הצורך

תקני ותראי מה נוח לך וכמה את צריכה להחליף.

ממליצה לא להסתובב בחוץ בלי לפני שאת יודעת בוודאות שהסתיימו הדליפות, זה לא נעים..

הכי טוב לי של מאמי קר

היחיד שלא היה לי דליפות איתו

אצלי אין מצב לא לשים.

בהתחלה גם צריכה להחליף לפחות פעם-פעמיים ביום (את הרפידות מהסוג האיכותי), אחרת כל החולצה נרטבת...

הזמנתי מעליאקספרס, סופגים מעולה והתחושה נעימה. רק שימי לב השכבה החיצונית עמידה לנוזלים (אחרת מה עשינו?!).

ספינינג בייביס זה תרגילים לעזור לתינוק להכנס למנח טוב

לריקודי בטן- הייתי כותבת ריקודי בטן. או belly dancing

אני הייתי בטיפול אקווילבריו והיא המליצה לי לעשות אח’’כ גם תרגילי ספינינג בייבי.

לא יודעת אם מהטיפול או מהתרגול, או אולי שניהם יחד- אבל בלידה הזו תוך 3 לחיצות הראש היה בחוץ.

מוסיפה- היא שלחה לי קישור לכל מיני תרגילים, לא יודעת אם זה מה שמצאת ביוטיוב.

‪Spinning Babies‬‏ – Google Drive

https://vimeo.com/642228279

לוידעת אם יפתח...

לק"י

לא רלוונטי לי כרגע, אבל מקווה לזכור את זה כשאצטרך.

(ואם זה יעיל וטוב, למה זה לא נכנס בהדרכה של הרופאים/ האחיות בתור שלפני הלידה?!).

בגדול לכל תרגיל אמורה להיות הנחיה ממתי מתאים וכמה פעמים ביום כדאי וכו

ויש תרגילים שמומלצים גם במהלך הצירים

הלוואי והממסד הרפואי היה מכניס לרוטינה את כל הדברים האלה

זה חלק מהניתוק העצוב בין רפואה קונבנציונלית לכל השאר

שב"ה קצת מצטמצם עם הזמן (כמו שיש היום דיקור ורפלקסולוגיה בבית חולים או מטעם הקופה זה מהמם, למרות שספציפית אלה לא דברים שמדברים אלי 😉 )

ואני ממש רוצה לזרז עניינים כי לא רוצה לזרז מלאכותי ואמרו לי שסביב 39 ירצו לזרז אותי

אז אמרתי לד איועיל לא יזיק…

משבוע 28

ומשתנה הכמות ביחס לקרבה ללידה וגם אם יש עכוז צריך יותר אבל רק בהוראת מטפלת

בעקרון סטנדרט זה שלושת האחיות זה שנקרא שחרור על הצד פעם בשבוע השניים האחרים פעם ביום

אחד נקרא ריבוזו-עם הצעיף.

השני זה שמשחררים רגל בשכיבה על הצד

והשלשי היפוך

יש ביוטיוב לדעתי

לאורתופד?

פיזיותרפיה?

לק"י

ממש מציק (ומזדהה בעניין השיעול😐).

יש ביוטיוב תרגילים. יש משהו של כמה דקות של פיזיותרפיסטית.

אצלי זה השתפר וחזר, ושוב השתפר ב"ה.

יותר למעלה.

אבל כל פעם במקום אחר.

נחפש תרגילים.

בעיקר אני מחפשת איך למנוע את זה.

כי פגשתי אותה בתור אחות בבית חולים כשהיא עדיין למדה מיילדות. אני חושבת שזה היה לפני כארבע וחצי שנים.

בכל מקרה לי היתה איתה כימיה ממש טובה והיא היתה ממש נעימה ועזרה לי מאד. (היא עשתה בזמנו טיפולי דיקור ורפלקסולוגיה וארומתרפיה)

לתת לו לעמוד קצת

לשפשף עם מברשת

(אם זה בקיפול והמברשת לא מגיע - אז לשים כפפה ארוכה ועם סקוץ)

סוגרים את הברז שמחובר לניאגרה ואז לוחצים על הידית שמורידה מים בשירותים. המים לא יתמלאו מחדש עד שתפתחי את הברז ותלחצי שוב על הידית

בבית חדש- סוגרים את ברז המים הראשי של הבית ומורידים את המים... 

אני שמה כפפות ומנקה עם אקונומיקה עם סקוצ'. או בלילה אחרי שכולם נרדמים שופכת כמות יפה של אקונומיקה לתוך המים של השירותים למשך הלילה

אחרי שדוחפים את המים כמה שיותר עם המברשת

הוריד לנו הכל

מלח לימון שקונים בסופר, בתבלינים.

הורדתי את המים כדי שכל פנים האסלה יהיה רטוב וזה יידבק, פיזרתי מלח לימון וחיכיתי כמה דקות, ואז קרצפתי עם המברשת והורדתי את המים

לרוקן את המים (אני דוחפת פנימה עם המברשת) להשרות כמה שעות טובות עם 00

אח"כ לשפשף עם סקוצ' וזהו

🤭🤣

אל תחשבי שאנחנו לא רואות את זה. זה לא מפריע לי ולא מגעיל אותי

וממש לא משעמם לי בחיים...

אלו הסטנדרטים שלך והכל טוב

אבל אני לא מחוייבת אליהם..

כמו שפעם אחרי אחת הלידות חברה באה לבקר אצלי וקיפלה לי כביסה

ונתנה יחס אישי לכל זוג לבנים וקיפלה אותו באהבה..

ולמדתי ממנה והתחלתי לעשות ככה גם..

עד שהבנתי כמה זה מאריך לי את זמן קיפול הכביסה והחלטתי שזה לא שווה לי את זה בכלל.

כנל.. מספיק לי שהשירותים נקיים ומריחים טוב😄

השחור הזה זה בונוס שאולי בפנסיה יתחשק לי לטפל בו...

אני לא אוכלת משם.

אסלה מבריקה זה יפה ונחמד אבל בואי נגיד שיש לי דברים דחופים יותר לטפל בהם.

אם המושב של האסלה נקי כולל בשירותים של הילדים אני מצדיעה לעצמי.

האבנית מעניינת רק את חמותי ולצערי היא מגיעה אלינו לעתים רחוקות מידי...

לשפוך 00

להשרות (אני משרה כמה דקות אבל לא במצב של צבע שחור, תנסי להשרות לילה)

לשפשף עם המברשת

לשטוף

זכור לי שבאזור שבוע 16 והלאה אפשר לדעת

אבל אולי אני לא זוכרת נכון 

שזה לא בטוח, אז זה לא בטוח... מה נוכל לדעת יותר טוב ממנה?

צריך להיאזר בסבלנות ❤️

מה שבטוח שהוא/ היא יהיו מתוקים

זה יותר ברור ופחות אפשר להתבלבל. כי יש את האיבר שיוצא החוצה. אצל בנות פחות בולט..

לדעתי זה עדיין מוקדם לדעת ובסקיר  מוקדמת את בטוח תדעי

היו שני רופאים שממש התלבטו ובסוף אמרו בת 

בתכלס זה היה בסוף בן שבועיים אחרי זה ראו ברור 

זה יכול להיות בגלל חולשה של רצפת האגן.

מתי את מרגישה את זה? כל הזמן או בעמידה והליכה?

תשתדלי לנוח כמה שיותר, ממש להיות בשכיבה רוב היום. כמה שפחות לשבת ולעמוד. כמה שפחות תתאמצי רצפת האגן תתחזק וההרגשה הזו תחלוף

כמו שמרגישים בימים שלקראת לידה

וכשמתקדמת הלידה

זה מציק לי ממש

לכווץ אותה (כמו הכיווץ של להתאפק לא לעשות בשירותים). כל פעם לכווץ לכמה שניות ולשחרר, 10 פעמים ברצף.

בהתחלה כמעט לא מרגישים שקורה שם משהו, אבל בכל זאת לתרגל. לאט לאט מרגישים שיפור.

ויותר חשוב מהכל - לנוח, להיות בישיבה או בשכיבה כמה שיותר, ולא להרים שום דבר שיותר כבד מהרך הנולד (וגם אותו להרים כמה שפחות בעמידה).

אני ממליצה על 5 נקודות חיבור ולא 3(רק בכתפיים) , ב3 זה מרגיש שכל הזמן בורח

לנו אישית היה של איזי ווקר

פשוט הלכנו לשילב וקנינו את הכי זול..

עכשיו קנינו דונה

אפשר למצוא מסביבות 200-300 שח ומעלה..

ליש יש סייבקס. מעולה ונחשב בטיחותי. עלה 600 שח לפני 3.5 שנים

כדאי לקנות כסא בטיחות מודולרי שמתאים למגוון גילאים.

קנינו שיתאים מגיל לידה, עכשיו בן 3.5 פירקנו חלק מהחלקים, יש זוויות שונות, אבל בסוף זה אותו מוצר שמשמש ליותר זמן.

בסלקל משתמשים תקופה קצרה יחסית.

אם אין לכם אוטו וזה רק לנסיעות מזדמנות, אז באמת כדאי לקנות משהו פשוט וזול.

אנחנו קנינו בKSP שווה לברר מה יש להם, המחירים שם היו ממש טובים יחסית לחנויות למוצרי תינוקות.

ואז ברגע שאחד עובר לכיסא בטיחות, יש כבר מישהו ש"יתפוס" את הסלקל שלו, וכן הלאה...

@אנוניימיי - לא זוכרת כרגע מה הסלקל שיש לנו, אבל פשוט קנינו את מה שהיה הכי זול... לא חושבת שיש יותר מגי מה להשקיע בזה. וברגע שקונים בחנות מוכרת אז הסלקל תקני...

קשירה של סלקל היא כאילו נוחה ומהירה אבל קשה לקשור אותו ככה שבאמת יהיה מוחזק היטב ובטיחותי 

אלא אם כן משקיעים במשהו רציני או בבסיס לרכב ואז בכלל חבל להשקיע ככה בשביל פחות משנה ועדיף כבר להשקיע בכיסא 

אם זה לנסיעות מזדמנות אז כדאי משהו שמתחבר לבסיס של העגלה אם יש כזו אופציה זה ממש נח כשאין רכב משלכם

בודאי לא כזו שמצריכה בדיקה דחופה.

יכול להיות שאריות אחרונות מהלידה או כתמים הורמונליים מההנקה

האמת שבחיים לא היו לי כתמים בהנקה, רק שלקחתי גלולות ...

יש דבר כזה כתמים בהנקה מלאה ללא אמצעי מניעה?

יש מה לעשות נגד זה?

יש נשים שגם מקבלות וסת רגיל בהנקה מלאה!  יש לי חברה קרובה שהיה לה ככה.

גם יכול להיות שעוד כמה ימים תראי שיהיה נקי לגמרי..

בלידה האחרונה לקח לי חודשיים עד שהיה טהור.. לידה 4 ובכל זאת היו כתמים במשך זמן יותר ארוך מהלידות הקודמות..

לא הייתי חוששת..

זה אולי קשור שההיריון נמשך לי עד שבוע 42 כמעט?

או שאת מחכה לסרזט בשביל לטבול בכל מקרה? ממה שהבנתי דווקא עדיף להתחיל אחרי טבילה בגלל הכתמים

דרך אגב בד"כ גם רופאת משפחה יכולה לתת מרשם כבר עכשיו אם זה עוזר לך

לא יודעת לענות לך האמת

הגוף שלו פשוט מתחיל להיות מוכן לגמילת לילה...זה קרה לי עם הבת שלי בגיל הזה אפילו לפני

עוד לא היתה גמולה ביום,ובלילה אפס פספוסים...

כן הייתי שמה לב ועוקבת שבבוקר הוא עושה

להישאר. ההחלטה איפה לגור היא כל כך משמעותית ומקיפה הרבה צדדים של איך אנחנו רוצים שיראו החיים שלנו, ואם בשורה תחתונה זה לא מקום שאת מוצאת את עצמך בו לאורך זמן אז יש לזה מחירים גם כן. לא בטוח בעיני שזה מחיר קטן יותר מהמחיר של להתרחק ממעגל ההיכרות עם מישהו שמת ולא לקבל  התמיכה הנדרשת. בפרט שאנחנו במציאות של מלחמה כבר תקופה ארוכה ואני מאמינה שכמעט בכל גוף מוניציפלי יש מרכז חוסן שאפשר לפנות לשם במקרה הצורך.

בעיני, אי אפשר לתכנן את החיים לפי מה שעלול להתרחש אם אין סימנים ברורים שזה עומד לבוא, כי אנחנו פשוט נעדיף לא לנשום במצב כזה. נכון שבתקופת המלחמה והמילואים הסיכויים להכיר הרוג מלכות עולים סטטיסטית, אבל לצערנו בעוד תחומים העולם עוד לא מספיק מתוקן ברמה שיש לך איזשהו ביטחון שלא יקרה כלום לאף אחד ממקומות שהיית בהם ועזבת.

תסמכי על עצמך שאת מנסה לעשות את הטוב עבור המשפחה שלך, ועל ה' שיתן לך את המציאות המדויקת עבורך ואת הכוחות להתמודד עם מה שהמעבר יביא איתו.

בהצלחה, זה מרגיש לא קל בכלל, וזה באמת לא קל. שתרגישו את ה' איתכם

כמו שיקול משמעותי ממש כי את בתוך זה.

אבל בהסתכלות כללית על החיים, אני חושבת שלרוב זה מקרים יחסית בודדים. ולא שיקול משמעותי מאוד בתוך מערכת השיקולים.

לצערנו

הרבה פעמים אנשים נופלים והמעגל שמסביב מי שהכיר אותם, לא מכיר את הנופל, כי יש לבני אדם הרבה מעגלים.. אם זה ביישוב, אם זה בעבודה, אם זה מישהו מהעבר, מהלימודים, מהסניף, ממקום שפעם גר בו...

ככה שבאמת אין לזה סוף...

וכמו שכתבו לך, בסוף זה לא שיקול נכון...

הדבר המנחם, זה שמעגלים טובים שאנחנו מקיפים את עצמנו לאורך החיים, יכולים להוות משענת חלילה ביום צרה.. גם בלי קשר ישיר לקושי.

כי הקשרים עצמם הם העיקר.. ובסוף... בני אדם עוברים כל מיני דברים.. ויכולים לתת כח אחד לשני גם בלי לעבור בדיוק את אותו הדבר.. פשוט מעצם היותם חברים טובים ..

לכן חושבת שדווקא מעבר למקום שיהיה לך טוב בו, ומן הסתם יהיה טוב גם מבחינה חברתית, יגרום לך לחזק את מעגלי החוסן שלך, וחס ושלום, אם יהיה צרה יהיה לך מי שיתמוך ויעבד איתך את המציאות גם אם לא הכירו אישית....

חיבוק גדול גדול

ושה' יכוון אתכם וישמח אתכם🤍

יש לי את המעגל של התיכון

של הצבא

של הלימודים האקדמיים

של העבודות הקודמות

של הבתים הקודמים

בעיניי השיקול שלך לא לעבור הוא לא פרופורציונלי כי אם חלילה היית מכירה נופל ממעגל קודם? היית חושבת לחזור לשם כדי לקבל תמיכה..? לא נראה לי הגיוני

את בתוך האבל ממש וזה מאוד מאוד מובן.❤️ אני גם עברתי דברים דומים עם מעגלים קודמים מ'גלגולים קודמים' בחיים. נכון, זה קשה. ועם זאת, צריך תמיכה והכלה לקושי ולכאב. לא צריך בדיוק את אותם אנשים מפעם שיבינו. לדעתי לפחות.

אנחנו מכירים אנשים וממשיכים הלאה ואחר כך יכול להיות שנשמע עליהם.

גם אני עבדתי עם מישהו שנפל בתחילת המלחמה בעזה.

נותנים את הזמן לכאב וממשיכים הלאה. סה"כ עכשיו היתה לך תמיכה, קיבלת כלים. הכלים האלה ימשיכו לשרת אותך גם בהמשך.

וגם באמת זה חלק מהחיים, בלי קשר למלחמה, אנשים שונים נכנסים לחיינו ויוצאים מחיינו. 

🩷🩷🩷

קרה לי.

עוד לפני המלחמה.

3 חודשים אחרי שעברנו דירה נרצח חבר קרוב של בעלי בפיגוע.

אז גם לא היו לי את המחשבות והדמיונות האלה לפני..

ומה שעבדתי עליו חזק היה לזכור שה' בחר שזה יהיה המסלול שלנו בחיים.

באמת שאין לי מושג למה הוא רצה שנהיה שם באותה שנה (בסוף השנה ההיא עברנו דירה שוב למקום אחר).

היתה לי אפשרות להצטרף לחברות מהמעגל הקודם ונסעתי מרחק כדי להיות איתם. גם בדברים רק של הנשים וגם בשבת של כולם יחד.

ב"ה היום עם התקשורת זה פשוט יחסית.. הייתי עדיין בקבוצת ווטסאפ איתן.

הייתי גם שניה אחרי לידה

וכל הזמן חיזקתי את עצמי שככה ה' רצה שיהיה

כי הוא היה יכול להניא אותנו מלעבור דירה

ממש הרגשתי שהוא לקח אותי בפינצטה ושם אותי במקום אחר.

היתה גם תמיכה מהשכנות החדשות. כולם שמעו על מה שקרה ושאלו אם אנחנו מכירים וכו'..

וזה עזר וחיזק.

מיד אחרי שעברנו דירה בפעם השנייה סבתא שלי נפטרה. באמת שבקושי הכרתי פה אנשים..

וישר קיבלתי חיבוק ענק..

תמיכה, עזרה, השתתפות..

שמירה על הילדים..

אז נכון שזה היה בשיבה טובה ולא באופן מפתיע וכואב כמו במלחמה

אבל גם סביבה חדשה יכולה לתמוך וגם אפשר לשמור על קשר עם הישנה.

זה לא נראה לי צריך להיות בשיקולים שלכם..

ה' מתכנן לנו כל מיני תוכניות ואנחנו צריכים לזכור שאם הוא עושה לנו את זה כנראה זה התזמון והאופן שבו זה היה צריך לקרות💗

אם יש גזים זה אומר שנכנס אוויר, מה שלא אמור לקרות. ואם נכנס אוויר זה ככהנ בגלל שהשרירים רפויים ולכן חשוב לבצע תרגילים לחיזוק רצפת אגן.

(למשל: לכווץ את השרירים הטבעתיים בזמן נשיפה למשך 10 שניות. חשוב לכווץ יותר ויותר חזק ולא רק פעם אחת. להרפות ל10 שניות. לחזור עלזה 10פעמים. 3 פעמים ביום.

אח"כ לכווץ ולהרפות כיווצים קטנים 15 פעמים)

אם זה לא משתפר לבד ממליצה לבקש הפנייה לפיזיותרפיסטית רצפת אגן שתדייק עבורך את התרגילים.

אני שמעתי על תופעה כזאת...

היו לך תפרים מורכבים בלידה האחרונה? דרגה 3 ומעלה?

תנסי לשטוף עם מים (בלי תכשירים) במיוחד סמוך לביוץ ובבוקר אחרי יחסים וגם לחזק שרירי רצפת אגן,

שטיפה תעזור שלא יהיה נוזל שיכלא את האוויר, חיזוק שרירים יעזור לתזמן שחרור והרפיה של המקום.

זה מה שעולה לי בשלוף, מכירה את התחושה שפתאום משתחרר, לא את הקולות.

לא כותבת על סמך ידע מקצועי, אלא על סמך ההגיון שלי ומה שניסיתי. אולי זה בכלל לא קשור..

לגבי חיזוק שרירים אני חושבת שזו הנקודה, גם לי היה את זה ואחרי שעבדתי טוב בפיזיו זה הפסיק

הגיוני מאד שקשור לרצפת ארגן חלשה.. עוד דרבון להחיל לעשות עם זה משהו...

אפילו לא חשבתי על זה קודם.

תודה על התרגילים. הלוואי שאצליח להתמיד

פשוט תקבעי לך זמנים קבועים לתרגל. זה לוקח גג 7 דקות.

את יכולה לעשות בכל תנוחה (בעמידה זה קשה בהתחלה). לא כ"כ שמים לב שאת מתרגלת.

אצלי זה היה קבוע כל בוקר באוטובוס בדרך לעבודה, בארוחת צהריים ולפני השינה. 

היה לי אחרי לידה..

עבר אחרי זמן מה, בשיחוב עם תרגילים

קשור לחולשת שרירי רצפת אגן

חשוב ממש לתרגל.... (אומרת גם לעצמי)

זמן לרדת.

אפשר לבדוק במקביל לא.ס

אבל אין בדכ תורים מהיום להיום

ככה שאני מניחה שלא רלוונטי.

לבצע בדיקה כל ערב.

כשרואים שני פסים כהים לבדוק מאז כל 5 שעות. 

כהחוזק של הקו מתחיל לרדת (מתחיל להתבהר בעקביות), זה אומר שב24 הקרובות יתרחש הביוץ.

עם כל מיני שמבינות בתחום.

הבדיקות האלו מאוד לא אמינות.

אסביר - יתכן שהבדיקה אמינה אבל אופן הביצוע לא מדויק. ולוקח זמן חהכיר את הגוף שלך כדי להבין מה אומרת התוצאה.

אני עוקבת אחרי הפרשות אצלי בדכ אני יכולה לזהות סביב תאריך מסוים.

וכמובן הכי מדויק מעקב זקיקים ןבדיקת דם

בדיקת דם יותר קל כי לא צריך לקבוע תור מראש

תבקשי מהרופאה הפניה בלתי מוגבלת

בדכ יוצא לי לבדוק פעמיים בחודש(בחודשים שבדקתי).

כל השאר אצלי לפחות היו חצאי ניחושים.

בסופו חיובי מובהקקק

ואז נחלש קצת ואז בדיוק הביוץ היה

עקבתי במעקב זקיקים

וב''ה זה גם נקלט -ההריון האחרון שלי

ועקבתי ותמיד היה לי ככה

כל זמן שהבדיקה היתה חיובית (ולפעמים זה נמשך כיומיים שלושה) אז הייתי לפני ביוץ

ברגע שהבדיקה נחלשה, באותו יום נבדקתי וכבר התרחש הביוץ

היו לי אבנים בכיס מרה.בהחלט סיוט. לי ההתקפים היו גרועים מצירי לידה.

עברתי ניתוח להוצאת כיס מרה. 

כל השאר זה אולי יכול להקל זמנית

אבל שום דבר לא באמת עוזר

עד הניתוח השתדלתי לאכול ממש דל שומן (על אף שזה לא בריא) וזה עזר שההתקפים יהיו קצרים יותר.

אחרי הניתוח יש ממש הקלה שלא יכול לבוא התקף נוסף. ההתקפים חד משמעיים יותר נוראיים מצירים. פשוט נורא.

היום אני בערך שנתיים אחרי, כן יש לפעמים איזה חוסר נוחות בבטן, אבל לא משהו משמעותי מידי. 

בהמשך גם לי כבר לא עזר. ממש פחדתי לאכול. כי הכל יכל לגרום להתקף.

הניתוח הוא בשיטה לפרוסקופית. עושים 3 חתכים קטנים. ההתאוששות לקחה מס ימים אבל לא זכור לי כמשהו קשה. הייתי בבית בערך שבועיים( לא זוכרת בדיוק(.

בגדול, הרופאים אומרים שאין תופעות לוואי ואפשר לחזור לאכול כרגיל.

אני כן מרגישה שינויים בתכיפות לשירותים למשל . וגם חוסר נוחות אם אני אוכלת משהו ממש שומני (המבורגר למשל.) אבל אולי זה לא קשור לזה.

ממני שחוותה את זה שבועיים אחרי לידה וזכרתי להשוות

לדעתי-רק ניתוח

את לא מבינה איזו הקלה תרגישי

השבוע הראשון קשוח קצת

לדעתי קיסרי זה יותר כואב אחר כך

אני קצת נחתי אחרי והשתדלתי לא להרים כבד (הייתי גם שלושה חודשים אחרי לידה) אבל די חזרתי לפעילות מלאה

ובעיקר, אין את הפחד המצמית מההתקף הבא!!!

(כן יש כאבי פנטום שמזכירים את ההתקפים, אבל לא מתקרב ברמת הכאב...)

זה נוראיייי

כאבים איומים

עשיתי ניתוח הסרת כיס מרה

אבל באמת איכות החיים פחות טובה אחרי הניתוח.

הרחבתי על זה כאן.

אני מכירה - הריון ולידה

אבל זה בלתי אפשרי להישאר עם האבנים.

לי המליצו לנסות שינוי תזונה ולראות אם משתפר.

אבל ההתקפים היו כל כך נוראיים שרצתי לניתוח.

בדיעבד, נראלי כן היה נכון לנסות לפחות לפנות לאיש מקצוע בגישה טבעית יותר.

לראות אם עוזר כמה חודשים

ניתוח תמיד אפשר

אבל באמת שההתקפים האלו זה נוראייייי