פורום הריון ולידה (עמוד 345)

מי השפיר מתחדשים ומתרבים. אל תדאגי

בשורות טובות

צריך לעשות סקר שוק, להתקשר לכמה חברות ולבדוק, לשים לב גם לדמי השימוש.

אין כל כך על מה להמליץ, החשמל הוא אותו חשמל בדיוק, ואם יש תקלה בחשמל זו עדיין חברת החשמל שאחראית לתקן... 

ומה זה כל תקופה משתנה?

אם אני עושה עכשיו עם הנחה של 7 אחוז זה יכול להשתנות עוד חודש?

הם מתריעים על השינוי?

חודשי קבוע, לזה התכוונתי כשכתבתי דמי שימוש.

בדיוק שאלתי את בעלי, אנחנו בסלקום, כשאנחנו הצטרפנו לפני כמעט שנתיים הם הציעו הנחה של 10%, שהם כבר לא מציעים היום.

התשלום החודשי קבוע שהם גובים מעט גבוה יותר ממה שחברת חשמל גבו אבל לנו זה יוצא משתלם מאוד.

יש הנחה קבועה של 7 אחוז, משהו כזה

בינתיים לא היו תקלות

אנחנו שם חודשיים

מתייגת אחד מהפורום השכן שנראה שממש מבין בזה

@פשוט אני..

שמנהל את העולם.

וכן המחיר הוא כואב. והראש שהאויבים שלנו מרימים עכשיו זה נורא ורומס את הכבוד שלנו, ומי יודע מה יהיה עם מי שיישאר בשבי, ומה יהיה עם רצועת עזה..

וכן, כל המחשבות שצפות יש להן מקום.

אבל- יש פה בורא לעולם. וברגעים כאלה אני מרימה אליו עיניים ואומרת "אבא, אין לי מושג מה אתה רוצה מאיתנו ולמה אתה נותן לדבר הזה לקרות. בבקשה תשמור עלינו. והלוואי שגם תזכה אותנו לראות את הטוב שיצמח מזה"

דווקא ימח שמו חמינאי.... קראתי שהוא כתב בעברית בפייסבוק או משהו כזה שבדפי ההיסטוריה יכתב שקבוצה (ככה קרא למדינת ישראל) הרגה בעזה וכו' וכו' אבל הם לא הצליחו. וכל כך מגוחך שהוא קורא לנו קבוצה של אנשים.. ושכאילו עוד נעלם בעתיד מההיסטוריה. הוא בדיוק נוגע בנקודה. עם ישראל לא נעלם אף פעם. אימפריות קמו ונפלו לאורך ההיסטוריה ואנחנו לא.

שבכל דור דור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילינו מידם

מחלקת את ההתמודדות במלחמה הזו לשניים - מה שאני יכולה לשנות ומה שלא.

במה שאני יכולה לשנות אני עושה את המקסימום - מילואים של בעלי, דאגה לילדים שלי, תחזוק של הבית, המשך של השגרה גם כשקשה, קידום עצמי ועוד. זה הצד שלי בשביל המלחמה הזו.

במה שאני לא יכולה להשפיע - אני מאמינה.

היו המון רגעי חושך, יש המון כאב ועצב. אבל היו גם רגעים שבהם הרגשתי השגחה מלמעלה - אחרי התקיפות מאיראן, פיצוץ הזימוניות, חיסול סינוואר, נפילת סוריה.

לא הכל בשליטתנו, לא הכל אנחנו יכולים לתקן.

אז על מה שכן, אנסה כמה שאפשר.

ומה שלא, מבינה שלא הכל ידוע לי, וגם מה שנראה היום גרוע, יכול להתהפך מחר.

דבר נוסף, אני חושבת שקצת מפרידים יותר מידי בין מה שקרה ב7 לאוקטובר ובין מה שקורה אחר כך. אבל בעצם, כל המחדלים שהובילו ל7 לאוקטובר לא נגמרו אז. זה לא היה התמוטטות חד פעמית שאחריה אפשר פשוט לקום. מחדל בסדר גודל כזה ממשיך להשפיע לשנים. וכן, זה שעכשיו יש עסקה כזו, זה חלק מהמחדל של 7.10. שנה של מלחמה לא תתקן מחדלים של עשור. ומצד אחד זה עצוב מאוד ומכעיס, מצד שני זה נותן לי פרספקטיבה אחרת, כשאני לא מנסה לחשוב שאפשר לתקן הכל בבת אחת.

וזה לא אומר שכל הלחימה הייתה לשווא, עזה חרבה, טראמפ עוד מעט נשיא, לא הכל אנחנו יודעים והעסקה הזו היא לא סוף הסיפור.

יש דברים שניתן יהיה לשפוט רק במרחק של שנים. ואנחנו לגמרי לא שם, אנחנו לחלוטין בתוך הסיטואציה, ועוד לא בשלב הסקת המסקנות ההיסטוריות.

אז אני משתדלת לשהות במה שאני יכולה כרגע, לשמוח על זה שיש אפשרות לסיים את הסבל המתמשך שבו נמצאים החטופים והמשפחות שלהם.

ומה יקרה אחר כך?

א-לוהים גדול.

צריך הרבה תפילות, אמונה.

וגם, חשבון נפש, האם המנהיגים שלנו אכן ראויים לנו

יש עניין של נרטיב ותודעה.

לא משנה מה נעשה, חמאס יציג עצמו כמנצח.

זה גורם לי לכמה מחשבות:

1. ממחיש כמה הם אויבים אכזריים, שחורבן מוחלט, רעב של אוכלוסייה ו50,000 הרוגים נחשבים ניצחון בעיניהם.

2. גורם לי לתהות האם מנגד, אנחנו צריכים לא להיכנע לנרטיב שלהם. כן, יש כאן עסקה עם מחירים כואבים. אבל אולי אפשר להסתכל על נקודות האור שלנו. על הערך שלנו לחיי אדם, על העמידה המרשימה של העורף במלחמה הארוכה הזו, על מסירות הנפש, על החיילים הגיבורים ועל נקודות אור נוספות שאנחנו מביאים לעולם כעם.

3. על מה המלחמה? מי מוגדר כמנצח?

אלו שאלות פתוחות.

אבל, מלחמה היא לא רק שטח.

זו מלחמה על ערכים, על אידיאולוגיה. מי ניצח במלחמה הזו?

האם המלחמה הזו עומדת בפני עצמה? או שהיא מצטרפת למלחמות ישראל האחרות לאורך התקופות?

האם אנחנו עכשיו עומדים בפני עצמנו, או שהעמידה שלנו עכשיו היא חלק מעמידה של עם ישראל מאז יציאת מצרים?

אני מעדיפה את הסיפור הכולל. של עם שיותר ממצרים ויש לו בשורה לעולם. ויש לו קשיים ואסונות, אבל בסוף הראש מורם, כי יש לנו בשורה ויש לנו ערכים. ובעיניי, הדברים האלו לא נפגעו במלחמה הזו, אלא רק להיפך.

אלקנה,

אין פה מלחמת כאב ביננו

כולנו מדממים מכאב

המשפחות השכולות

משפחות החטופים

משפחות הנפגעות מטרור

פצועי המלחמה

השאלה היא לא למי יותר כואב ולמי צריך לתת להוביל...

כולנו כואבים

כולנו מדממים

האם בעלי שנלחם ונהרג בעזה שווה יותר או פחות משבוי ?

האם בעלי שנהרג שווה יותר או פחות מחרדי, מחילוני, משמאלני?

בשבילי, התשובה הברורה היא - שאין הבדל, ובגלל שאני אשתו של אלקנה ומכירה אותו כמו את עצמי אני מרשה לעצמי שגם מבחינתו- אין הבדל.

אין הבדל במסירות הנפש

אין הבדל ברמת הכאב

אין הבדל

אנחנו אחד.

ובמערכת השיקולים של המלחמה הזו אין מקום להשוואות של דם מול דם.

ראיתי שה'צל' כתב

מה נענה לאם, שבנה החייל נפל בעזה?

מה נאמר לילדה שאביה חטוף בעזה?

מה נספר ליתום שאמו נרצחה ע"י מחבל שישוחרר?

נענה!

שאין מקום להשוואה בין דם לדם, בין כאב לכאב.

זה לא משנה מי חרד יותר, למי כואב יותר.

הדבר היחיד שמשנה במלחמה הזו, ובעולם הזה בכלל, זה- מה יועיל כרגע לעם ישראל!

אני לא מצפה למחיאות כפיים על זה שבעלי נהרג עבור עמ"י- זה ברור מאליו שהוא ימסור את הנפש, באותה מידה שאני לא באמת כועסת או חלילה שונאת את החרדי או החילוני שלא מתגייסים. זה לא במערכת האמונות שלי.

חונכנו בציונות הדתית וה'בילט אין' שלנו זה לתרום, כמה שיותר, עבור עמ"י , לא משנה מה האחרים מסביבי עושים.

גם היום, שנה אחרי,

כשהכאב מצא לו פינה קבועה בלב ואור הזרקורים מהשכול שלנו מתחיל להתעמעם, ולקבל אפרוריות של חיים ריקיים בלי בעלי, ללא אב ילדי. גם היום, אני שמחה שאלקנה מסר את עצמו בשביל העם שלנו.

אלקנה ביקש שלא תיהיה עסקה כדי לשחרר אותו אם נחטף, ואמר גם שהניצחון המוחץ יותר חשוב מהכל . אבל הוא אמר לי עוד משהו , בשקט בלחש , בטלפון, ערב לפני שנהרג.

הוא אמר לי: גלית, את יודעת.. כשאני יוצא למלחמה, אסור לי לחשוב עליכם. אני מפסיק להיות אדם פרטי , אני של עמ"י.

הוא נשען כמובן על דברי הרמב"ם.

וגם עכשיו אלקי אני אומרת לך

אלקוש, אנחנו במלחמה

אסור לי לחשוב עליי ועל הכאב שלי

אסור לי לחשבן למי יותר כואב ?לי,שבעלי נהרג בשביל הניצחון ועכשיו אנחנו עומדים בפני חרפה עם העסקה הזו? או לאמא שמחכה לבנה החטוף כבר יותר משנה?

זה לא משנה

זה לא משנה למי יותר כואב

כי אנחנו לא במלחמה ביננו

לי כואב עליה

לה כואב עלי

ושתינו מדממות מכאב

הדבר היחיד שחשוב כרגע זה לצאת מהפרטיות שלי, שלה, ולהסתכל על טובת עם ישראל בלבד.

לחשוב עם שכל קר

מה יועיל לעם ישראל

מה ייקח אותו קדימה ומה ידרדר אותנו אחורה חלילה?

אבל אתה יודע אלקי

אני לא באמת צריכה לפחד, ולבכות ולכאוב את העסקה הזו שנראית כזו נוראה.

יש מנהיג לבירה

ובאותה מידה שכשאתה נהרגת לא התעסקתי בכעס ונקמה אלא בהבנה שכך גזר אבא, ושאני מקבלת את הדין ומודה על הטוב הקיים

כך גם עכשיו

אני נגד העסקה

אעשה כל מה שביכולתי כדי שעם ישראל לא ייפגע

אבל אם כך גזרת

אז כך גזרת

אני אשפיל מבט

אוריד דמעות

ואקבל את הדין.

כי אתה אבא אוהב ואתה יודע מה אתה עושה.

ונחנו מה?

בנייך , הקטנים, האהובים, שיודעים רק דבר אחד-

שמצווה עלינו להשתדל בעולם הזה, ואחרי שעשינו כל מה שיכולנו יש מקום שבו אנחנו סומכים ונשענים עלייך. ומה שתגזור עלינו לאחר כל ההשתדלות- נגיד אמן.

אבל שלא יהיה ספק, אפילו חרב חדה עומדת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים

אבא, החרב הזו חדה

היא כבר מגרדת לי את הצוואר

ואני מתחילה לדמם

בבקשה תושיע אותנו. תציל אותנו מלעשות טעויות שיעלו לנו בעוד דם יקר.

בבקשה.

גלית ויזל.

היא על השגחת הקב"ה על ברואיו ובפרט על עמו

על פעמי הגאולה

על גאולה בכללי

ועושה הפרדה בין זה לבין

מדינה

כי מבחינת המדינה אין לי שום ציפיות

מעדיפה להתבונן מהצד ולראות איך המהלכים

נבנים וייבנו...

הדעה שלי לא באמת תשנה משהו גם ככה.

מעלה פה משהו שקראתי שמתייחס בדיוק לשאלה שלך.

ותודה לכל מי שהגיעה, כל תגובה מוסיפה ונותנת כוח.

*התייחסות ל'עסקת החטופים'* / אודי בן חמו

סוללים דרך | בונים חירות תודעתית

להצטרפות לקבוצה:

סוללים דרך - מס׳ 14

פרטי העסקה כפי שהתפרסמו הערב הם נוראיים.

כל סעיף וסעיף חמור ורע יותר מקודמו.

תחושת אויר שיצא מהמפרשים. המפרש הפרטי והלאומי גם יחד. *האירוע הזה מבטא השפלה לאומית וכל מי שיש לו רגשות לאומיים בריאים חש כעת כאב, צער גדול ותחושת הלם מוחלט.*

"אין בשר המת מרגיש באיזמל"- התחושות הכואבות הללו מעידות על בריאות.

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק".

לכתוב כעת דברים מנחמים נראה קצת חסר טקט.

רבים חשים את צער האומה המשתלט ויתכן ועדיף כעת פשוט לדום. אומה היא לא אוסף של פרטים.

ובכל זאת, ראוי לומר את הדברים הבאים:

א. *מהיכן הגיעה התפנית הדרמטית הזאת לאחר עמידה איתנה מעל שנה של ראש הממשלה?* ניכר שמדובר בהורדת נתניהו על הברכיים בכוח על ידי טראמפ וכפייתו לקבל את התנאים אחרת שערי הגיהנום יפתחו על ישראל, לא על החמאס. כואב.

ב. האם לא ראוי שבשעה קשה כזו יעמוד ראש הממשלה על רגליו ולא יוותר ויהי מה? אכן. לגמרי.

אבל לנו קל לומר זאת. האחריות לא עלינו ומה שעומד מאחורי הקלעים לא ידוע לנו.

אז מה, נשתוק? לא. ראוי למחות ולבקר. אך לא לאבד את הראש ולא ראוי לבזות ולהשפיל.

ראש הממשלה עמד בגבורה רבה למשך זמן רב וכעת כאשר ביצע כזו תפנית, צער רב ראוי שיהיה גם כלפיו, ובעיקר תפילה.

ג. *בחייו של אדם ובחייה של אומה ישנם רגעים קשים*. אך יתכן (ויתכן גם שלא) ובפרספקטיבה רחבה, הדברים עוד ייראו אחרת.

לכן אם השלב הזה ב'עסקה' עומד בפני עצמו, תהיה זו חרפה, כישלון, הפסד צורב ועוד.

אך אם במבחן הזמן, לאחר 42 יום, נחזור להילחם בעוצמה רבה יותר עד להשלמת כל מטרות המלחמה, אז הכל יכול עוד להיראות אחרת, גם הצעד הנוכחי.

אבל לא כעת. כעת מאכזב וכואב מאוד.

ד. אני זורק פה השערה הלקוחה ממוחי הקודח, אין לה שום ביסוס: דמיינו מציאות שלאחר כניסת טראמפ כנשיא, מפוטרים הרמטכ"ל והיועמ"שית, הצבא עובר שינוי דרסטי בדרך הפעולה שלו, אמברגו נשק מוסר ו'סיוע הומניטרי' נחלש, מבוצעת תקיפה באיראן וכל המרחב סביבנו מעוצב אחרת.

אמנם במציאות אידיאלית המחיר הינו גדול מדי, ולצעד הנוכחי כלל לא היה מקום, אך החיים יותר מורכבים. ימים יגידו.

ה. *הרמטכ"ל לא הביא תוצאות*. במבט לאחור, כעת ניתן רק לכאוב ולהתאכזב מהתוצאות החסרות והבלתי מספקות של צה"ל בזמן שעמד לרשותו לפעול. למרות גבורת הכוחות ומסירות נפשם של הלוחמים.

*אני מניח שגם חוסר היעילות בפעולה הצבאית שאינה כובשת שטח לא מסייעת לעמידה הנחושה של נתניהו.*

*ראוי לנצל את השעה ואת פרק הזמן הזה כדי לשדד את המערכות ואת עולם הרעיונות*, למרות שדברים כאלו לא משתנים ביום אחד. יתכן ודווקא בגלל העת הזאת, נזכה ל'קפיצת דרך תודעתית'.

וכדאי לזכור, כל מלחמה נתונה בתוך סרגל זמנים קשה ולא אין-סופי.

ו. *"אז מה, הכל היה לשווא?" חס ושלום.* כמו טעויות בלתי נמנעות של הורים, טעויות של משקיעים, ולהבדיל, כמו טעויות וצעדים של מפקדים עליהם נפלו לוחמים. האדם והאומה מבצעים את כל מה שהם יכולים לעשות וזה ממש לא מושלם, ממש חסר ומסתבר כלא מספק. אך זה לא היה לשווא. *האמירה הזו מיותרת ופוצעת. ובעיקר לא נכונה. ככה החיים נראים*. נחזור מחוזקים ולמודי ניסיון בסיבוב הבא. למרות המחיר. ימים יגידו.

ז. בעוד ימים מספר נצפה בבני עוולה רוצחים, עולזים ושמחים, והתמונות יהיו כואבות עוד יותר. אך הקרב הזה לא נגמר, המסע עוד ארוך. יהיו בו עוד עליות ומורדות. כתבנו זאת מיד כשנפתחה המלחמה.

ואחרי הכל תמיד כדאי לזכור שהמניה הכי בטוחה להשקעה היא עם ישראל. יש ירידות מידי פעם ואפילו התרסקויות, אמנם בחשבון הגדול המניה ממשיכה לעלות. אבל כעת נכאב.

*"לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת".*

*'סוללים דרך'*

ההקשר של העסקה ככזו שנועדה לשחרור חטופים.

זאת אומרת, יכול להיות שיש כאן סעיפים שאני יכולה להזדהות איתם.

אבל איך אפשר לתת הסבר או נחמה בלי להתייחס בכלל לזה שהעסקה הזו נועדה לשחרר חטופים, אחים שלנו, שסובלים סבל בלתי אפשרי כבר מעל שנה.

אפשר לכאוב את המחיר, ועדיין להיות מסוגלים להתייחס גם למטרה של העסקה.

המטרה היא לא כניעה. המטרה היא להחזיר אנשים הביתה. הביתה.

לגאול אותם מאונס, ורעב, והתעללות מכוונת. זה משהו שכבר שכחנו?

ומאוד התחברתי לדברים שכתבת קודם.

תודה ששיתפת אותנו...

הרב יוני, אני כותב לך עכשיו בארבע לפנות בוקר. פשוט לא מצליח להירדם.

הלב שלי קרוע ושבור לרסיסים. ישבתי אתמול מול החדשות והחזקתי את הראש בהלם מוחלט. תסכול! זעם! בושה! השפלה!

איך קורה ששוב אנחנו נופלים בפח הזה, נכנעים לארגון טרור וחותמים על עסקה עם השטן?!

איך אנחנו בוגדים בכל אותם לוחמים גיבורים שמסרו את נפשם בסמטאות עזה, באלו שאיבדו שם ידיים ורגליים ונלחמו במסירות נפש כדי להכריע את הארגון הפלשתינאצי הרצחני הזה?!

ועכשיו אנחנו לא רק חותמים על עסקה שתוציא אותו מנצח ותשחרר מהכלא 1300 רוצחים שרק יחפשו איך לשחוט עוד יהודים, אלא גם נסוגים מכל השטחים ששחררנו בדם יקר. כל אותם אזורים אסטרטגיים שטיהרנו ממחבלים במשך חודשים ארוכים - עכשיו יחזרו לידיהם כלעג לכל הקורבנות שהקרבנו.

תבין, אני עשיתי 213 ימי מילואים השנה! ואני אומר לך בכנות - כשפעם הבאה המפקד יתקשר, אני לא יודע מה אגיד לו...

אני מסתכל בחדשות ושומע את צהלות השמחה של השדרנים, ויש לי גם לא מעט חברים בעבודה שבעיניהם זה יום חג, והלב שלי בוכה על רוב החטופים שהופקרו מאחור ועל מפלצת הרוע שתמשיך לשלוט בעזה. הרי ברור שנשלם על השמחה הזו בריבית דריבית, בדם של הנרצחים הבאים...

יניב

*************************

יניב היקר,

אני חש את הכאב העמוק שבמילים שלך. הן כתובות בדם ליבך, ואני מבין את התסכול והזעם.

ראשית, בוא נדבר על השמחה שאתה רואה סביבך. כן, השחרור הסיטונאי של מחבלים שדם יהודי על ידיהם הוא בלתי נתפס, אבל שוב מתברר שהלב היהודי הרחום פשוט לא מסוגל לעמוד מנגד כשיהודים נמצאים בשבי אכזרי. זו אולי טעות איומה, אבל זו טעות שרק יהודים עושים - מתוך ערבות הדדית עמוקה ורצון בלתי נשלט לחלץ אח או אחות ממצוקה. וברגע הזה אנחנו גם שמחים על אחינו ואחיותינו שייצאו מהגהינום וישובו לביתם.

אבל בוא נדבר על השאלה שמטרידה אותך - האם כל המאמצים והקורבנות היו לשווא?

חלילה וחס! תסתכל על התמונה הגדולה: בזכות הלחימה האמיצה והקורבנות האדירים, מצבנו היום שונה לחלוטין ממה שהיה לפני שנה וחצי. טבעת החנק סביב ישראל הוסרה. החיזבאללה הוכה קשות, מנהיגו חוסל, והוא זה שהתחנן להפסקת אש. סוריה, אויבתנו המרה, קרסה ואנחנו שולטים בנקודות אסטרטגיות בשטחה. ואיראן? ספגה מבוכה איומה כשתקפה אותנו ונכשלה, וכשהחזרנו לה, פשוט בלעה את הצפרדע.

ועוד דבר חשוב - בעוד 4 ימים מתחלף הממשל בוושינגטון. כל הסימנים מראים שהממשל הבא יהיה הרבה יותר תומך בישראל ותקיף הרבה יותר כנגד ציר הרשע. אולי דווקא אז ייפתח חלון הזדמנויות חדש למיגור סופי של איום הטרור והגרעין האיראני.

לגבי החמאס - תן להם להכריז על ניצחון כמה שירצו. זו המסורת שלהם, להכריז על ניצחון אחרי כל תבוסה. כך הקפידו לעשות כל מדינות ערב ב-76 השנים האחרונות אחרי שהפסידו בכל המערכות נגדנו. מה שברור הוא שהעובדות בשטח מדברות בעד עצמן:

עזה הפכה לעיי חורבות, שדרת הפיקוד הבכיר שלהם, כולל סינוואר ודף, הפכה לאבק, רוב יכולות הטילים והמנהרות נוטרלו. התושבים שם יודעים את האמת - הם חוו נכבה שנייה ורובם, אם רק תהיה להם האפשרות להגר מכאן לסודן או לתימן, יקפצו על ההזדמנות.

ולגבי המילואים - אני מבין ללבך. 213 ימים זה נתון מדהים שמעיד על מסירות נפש אדירה. אבל בוא נזכור - אנחנו לא עובדים אצל אף אחד, לא אצל ראש הממשלה ולא אצל הרמטכ"ל. אנחנו עובדים אצל ריבונו של עולם, שמראה לנו ניסים ונפלאות של מדינה פורחת ועולה, למרות הנפילות שבדרך. חֲשׁוֹב על זה - בשואה נרצחו פי 4,000 יהודים ממה שהיה ב-7.10. מה סיבת ההבדל? אז היינו חסרי אונים בגלות, היום יש לנו מדינה וצבא משלנו, עם חיילים גיבורים כמוך ואתה זוכה לקיים מצווה יקרת ערך של הגנה על עם ישראל ומלחמה ברשע.

ומה יהיה בסוף, אתה שואל? ובכן, יקירי, זו דווקא השאלה הקלה. הסוף יהיה טוב כי "אֲדֹנָי דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם. השאלה היחידה היא כמה מפותלת תהיה הדרך. אל תראה את העסקה הזו כסוף הסיפור. במזרח התיכון ההפכפך הזה, מי יודע? אולי דווקא אחרי השלב הראשון נצא למערכה חדשה, מתוקנת, כזו שתוביל להכרעה אמיתית.

וכמו שאמר לי אתמול חבר חכם: המניה הכי בטוחה להשקעה היא עם ישראל. נכון, יש ירידות ולפעמים אפילו התרסקויות, אבל בחשבון הסופי - המניה תמיד עולה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שבמאבק של האור מול החושך, של פרעה, המן, היטלר ועד סינוואר - הטוב תמיד מנצח. כי הנצח חזק מהרשע.

.

עם ישראל חי!

בשורות טובות

יוני לביא

נ.ב אהבתם? אל תשמרו לעצמכם! העבירו הלאה

אין מצברוח 

אין לי איך להשפיע או לשנות משהו

והמצב כל כך כל כך מורכב

זה רק להתפלל

באמת זה מרגיש שרק הגאולה זה פתרון כרגע

אם יש משהו שלמדנו מהשנה וחצי המטורפות האלו, זה שאנחנו לא מבינים כלום.

שלטון אסד נפל תוך שבועיים, איראן חלשה, רוסיה נטשה אותה,

אין משהו שמסובך מדי בשביל ה'.

מה שצריך לקרות יקרה.

מסירות נפש כרוכה גם בענווה כלפי שמיא.

גם אברהם אבינו לא הבין בעת העקידה איך מיצחק יקרא לו זרע, אם הציווי הוא לעקוד את יצחק על המזבח. גם מבחינתו כל 9 הניסיונות הקודמים היו לשווא אם ככה זה הולך להיגמר.

זה בדיוק הניסיון. איפה שנגמר השכל שמה מתחילה האמונה.

שנזכה לראות את הטובה שתצמח לנו מכל מהלך, ושנדע לא לחזור על טעויות העבר.

בע"ה הרבה תפילות על יועציו ושרינו. שהכל יתגלגל לטובה בע"ה ונראה גאולה מוחשית.

נראה לי את מצפה מעצמך יותר מידי

להיות סבלנית כל הזמן (כאילו את מטפלת במעון 😉)

אני חושבת שזה בסדר לפעמים להיות אסרטיבית  גם מול ילדים קטנים

לא נשמע שצרחת, הכאבת או נתת מכה חלילה.

סה"כ הגבת בתקיפות.

לא חושבת שיש בזה בעיה

ואחרי כמה פעמים כאלו יש לקוות שהילד יפנים משהו.

אבל כן צעקתי, ותפסתי ביד בחוזקה, וכאילו משכתי אותו לסלון לאינהלציה ובאופו כללי הרגשתי שאני יוצאת משליטה, וגם הוא בטח הרגיש את זה. זו לא הייתה תקיפות זה היה איבוד שליטה ועצבים. 

תודה שקראת והגבת! 

שאת מאוד עמוסה, ולכן מגיעה למצבי קצה.

לא שכל הזמן צריכים להיות מושלמים, כן? וגם חוסר סבלנות זה הגיוני לפעמים.

אבל כן משנה מה התדירות שזה קורה, ומה העוצמה.

ומהתיאור שלך באמת נשמע קושי מאוד מאוד גדול, עומס גדול, כזה שכל שינוי קטן (ילד חולה) מאוד משפיע וגם קצת מפרק.

השאלה האם יש לך אפשרות קצת להפחית עומס?

כי נשמע שאת גם משרה מלאה בעבודה, וגם את זו שעם הילדים כמעט כל הזמן.

בעלך גם עובד משרה מלאה? האם זה מאפשר לך אולי להוריד אחוזי משרה?

האם יש אפשרות שהוא יהיה חלק מהימים יחד איתך?

מהתגובות של הילד אני חושבת שמה שהוא מנסה להגיד זה שהוא מאוד רוצה את אמא. מאוד רוצה תשומת לב. וכאן הייתי מנסה לתת לו את זה לפני שזה מגיע להתפרקות.

זה נכון שתינוקות הם דורשים יותר, ובגלל הבכי הצורך שלהם נראה לנו יותר מיידי. אבל הוא בעצמו עוד קטן, לא רק אחותו. והוא גם צריך לפעמים את אמא לידו. הוא מקנא בצדק. אל תשכחי שכולם רוצים שיראו אותם. ובגיל כזה הוא ממש צריך את אמא. אני לא אומרת את זה בשביל מצפון, אלא כדי להבין שסדר העדיפויות הנכון הוא לא רק תמיד התינוקת ראשונה ואז הוא.

עוד פרקטיקה-

לשקול להעביר את התינוקת לחדר יחד איתו. יאפשר לך להשכיב את שניהם ביחד.

אופציה אחרת - להשכיב אותה לישון בזמן שהוא משחק או שומע שירים, ואז את מתפנה אליו בנחת.

להביא מישהי שתעזור לך אחרי צהריים. נגיד תשמור על התינוקת חצי שעה, בזמן שאת רק איתו. עוד חצי שעה לשטיפת כלים וכבר הרווחת הרבה פניות.

יש לי עוד מה להרחיב בכל אחד מהדברים שכתבת, אבל אם אכתוב כאן יצא ארוך מאוד. תכתבי אם יש משהו ממוקד שאת הכי מתלבטת בו

ממש משפיעים עליי. כי אני יודעת שלעבוד מ 8-13.00 אני לא מספיקה הרבה במשרד אז בבית אני חייבת להראות איזשוהי התקדמות. ובכלל ימים שעובדת מהבית גם ככה לא מספיקה באמת לעבוד מהבית עם הילדה, אז אני בונה על שעות הערב כדי להראות איזשהי התקדמות. אז יש לי לחץ. גם אם סמוי. 

זה בדכ לא קורה, באמת שאני ממש משתדלת שיהיה להם כיף וטוב בבית.. אבל הימים האחרונים (כולל היום לצערי..) היו פשוט בלתי!! 

להפחית עומס- לא ממש. 

אני עובדת בצורה הזו כי הקטנה שלי בבית ולא במסגרת של מעון\מטפלת. למה? א. כי אני ממש מפחדת מכל ההתעללויות שקורות במסגרות הללו. ב. המעונות באזור שלנו מאוד יקרים 3,600 בערך. ובגלל שאין פה הרבה מעונות של התמ"ת אז הכל מלא ואין מקום אלא בפרטיים היקרים. 

אז מה שאנחנו עושים זה שאני 3 פעמים בשבוע עובדת מהמשרד עד 13.00 ובעלי עם הילדה (הוא מארגן ומוציא לגן את הגדול בבקרים) ואז מתחלפים- הוא יוצא למשמרת ערב עד 22.00 ועד שחוזר הביתה- 23.00 בערך. 

ופעמיים בשבוע שאני עובדת מהבית- הוא אמור לעבוד בקרים.. אבל זה גם.. מתחיל ב 10.00 ורק בסביבות 19.00 הוא מגיע הביתה אז יוצא ששוב אני אחה"צ לבד.. הוא בא ממש בדקות האחרונות להרדמות. 

זה כן קצת מקל ברור, אבל גם את הפעמיים בשבוע בוקר לא תמיד נותנים לו.. אבל בדכ כן. 

אז בגלל זה המצב הזה.. 

להוריד אחוזי משרה בלתי אפשרי- אני עובדת 7.5 שעות ביום בעקרון.. וגם את זה בקושי מצליחה להשלים, מגרדת משכורת חחח 

אני ממש ממש מסכימה עם מה שאת כותבת לגבי היחס לילד והקנאה ושהוא רוצה שיראו אותו. זה פשוט שאני מרגישה שאני נותנת לו המון מזה.. ובקושי לאחותו! ועדיין הוא מרגיש ככה.. זה עצוב לי! 

כי היא מקבלת אולייייי עשירית ממה שהוא קיבל בתור ילד בכור. וגם עכשיו כשזה שניהם ביחד. הוא מקבל הרבה יותר. 

-לגבי להעביר אותה לחדר איתו- זה רעיון מצוין אבל לא יודעת עד כמה פרקטי כשהיא מתעוררת בלילות ואני מפחדת שלא אשמע אותה בוכה או שיקח לי זמן לשמוע אותה.. 

-להשכיב אותה לישון כשהוא מתעסק במשהו.. הנה היום לדוג'- הוא מעסיק את עצמו ואני נכנסתי להשכיב אותה- כמו שכתבתי בהתחלה בשרשור המרכזי היא ממש מאתגרת מבחינת השינה שלה- אני משכיבה אותה והיא בהחלט עייפה- אם היא שומעת שאני יוצאת מהחדר או מפסיקה לנדנד או שהיא כבר נרדמה ואני מצליחה לצאת מהחדר- כל רעש, וקל וחומר כל צעקה שהבן שלי נותן- היא מתעוררת. היום לדוג'- היא הייתה גמורהה מעייפות. הכנסתי לישון ב 18.00 והוא נשאר לשחק בסלון ואז הצטרף אליי להרדמה שלה והתאמץ להיות בשקט בשקט. 

הצלחנו! הרדמתי אותה ויצאנו מהחדר ב 18.10. 

שיחקתי איתו ואמרתי לו שכשהמחוג מגיע ל 18.40 אנחנו נכנסים להתקלח. הסכים. 

שיחקנו והיה ממש כיף. 

הגיע זמן מקלחת, 'לא רוצההההה להתקלח' אמרתי לו שככה סיכמנו ועכשיו מתקלחים. 

בקושי בקושי נכנס.. במקלחת התחיל לצעוק ש'אני לא יודעעעעע להוריד חולצההההה' 'לא רוצה להתקלחחחח'

אמרתי לו- אני מבקשת שלא תצעק כי זה לא נעים לי, אתה יודע לדבר ואתה יכול להגיד לי אמא תעזרי לי בבקשה להוריד את החולצה.... ואתה עלול להעיר את אחותך הקטנה וזה יהיה ממש לא נעים! הדלקתי את המים והוא ממשיך לצעוק. (קיוויתי שבגלל שהיא הייתה ממש ממש עייפה היא לא תתעורר..) קילחתי אותו בזריזות (עם חוסר שביעות רצון שלו..) וברגע שיצאתי להביא לו מגבת רגע שמעתי שהיא בוכה בכי חזק, כנראה כבר כמה דק'. כנראה כשהדלקתי את המים לא שמעתי שהיא כבר התעוררה מהצעקות שלו. 

וממש ממש לא ידעתי מה לעשות. השארתי אותו במקלחת עם המים דולקים להביא רגע מגבת. ואני רוצה שניה להכנס אליה אולי אצליח להחזיר אותה לישון...

לא הצליח לי. 

שוב זה שניהם ביחד, היא צורחת ובוכה והוא עצבני גם עייף כבר.......... ואני.............................

אז גם זה.. לפעמים עובד והרבה פעמים לא...

לגבי להביא מישהי לעזרה- האמת שחיפשתי מישהי נערה צעירה.. אבל לא מצאתי, מי שמצאתי עסוקה בלעזור לאמא שלה בשעות האלה או לא נמצאת בבית.. ואין פה כ"כ קהילה דתית או אנשים שאני מכירה אופן כללי, האוכלוסיה פה די מבוגרת... 

אשמח לשמוע אם יש לך מה להוסיף.. 

אבל אם שנתה כ"כ קלה והיא מתעוררת מכל שטות, למה לא פשוט לתת לה להתעורר?

לנסות להרדים סבבה מצויין, ואז להיות עם הגדול בנחת ולא להילחץ שיעיר אותה. התעוררה? סבבה היא יכולה לחכות ערה עם מוצץ במיטה/ בעגלה ולחכות לתורה. תסיימי עם הגדול, שבי איתו, תני לו תשומת לב. אחרי שהוא ירדם (הבנתי שהוא נרדם בקלות) תחזרי למלאכה המתישה של להרדים אותה רק שהפעם בנחת... גם ככה היא בבית בבוקר היא לא חייבת לישון מוקדם כדי להספיק למסגרת...

אבל תדעי שאת במודעות וזה מהמם והורי ואחראי.

ואת אמא אלופה. 

נשמע מציף מאוד.. זו תקופה לא פשוטה ותחמלי על עצמך.

זה קבוע שבעלך חוזר מאוחר ולא נמצא בבית בשעות האלה?

כי לדוגמה אצלנו עכשיו מילואים, ויש בדיוק אותה סיטואציה, אז 'הגדולים' שוכבים לידי במיטה בשקט כשאני מרדימה את התינוקת, ובדרך כלל נרדמים שם ואני מעבירה למיטה שלהם מאוחר יותר.

אני מבינה אותם שלא רוצים לישון לבד, כי זה פחות נעים, וגם מעדיפה לא להיות לחוצה בהרדמה של הקטנה. אולי 'הרגל' פחות טוב, אבל כרגע זה מתאים לי ואני פחות חוששת מהרגלים.. תמיד אפשר לשנות אם חשוב לנו.

ובנוסף, אם הבנתי נכון הקטנה בבית כל הזמן ולא אצל מטפלת? זה כשלעצמו קשה מאוד.. איך את מצליחה לעבוד איתה מהבית? באופן אישי אני לא מצליחה.. צריך להבין שאי אפשר הכל..

חיבוק ובהצלחה

זה די קבוע שאני לבד אחה"צ.. 

פירטתי למעלה בתגובה לתקומה.. 

אני גם הצעתי לגדול שלי שיהיה איתי בחדר בזמן שאני מרדימה את הקטנה, והוא לא מסכים.... 

אני גם ממש כזאת

תמיד כשיש לי לחץ בעבודה או עומס יתר, אני הכי פחות יעילה וסתם גוללת ואוכלת. תופעה ידועה

מנסה לנשום עמוק, להתקרקע, ולהשמיע לי קול פנימי שאני בסדר גמור כמו שאני. 

ימים, זה לא מוזר בכלל שהוא יותר עייף ופחות אסוף עדיין.

הבן שלי בגיל יותר גדול והיה כמה ימים בבית וגם כשחזר למסגרת עדיין נרדם לי ב17:00 פעמיים שלוש עד שחזר לעצמו, ובהחלט היה יותר עצבני מהרגיל שלו.

לגבי ההשכבה ויסורי המצפון, נשמע לי שכדאי להחליף את הסדר בינהם, אם הוא עייף ואת עדיין איתה ומפספסת כל פעם אותו- זה נשמע שהיא עוד לא נכנסת לשינה עמוקה לזמן ארוך יחסית. אז אולי לשבת איתו (היא יכולה להיות לידכם או אפילו בידיים שלך, אבל שירגיש שזה הזמן שלו והוא המוקד), ולפטפט קצת לפני השינה ומה שכולל אצלכם הטקס, והוא ירדם מהר ותהיי פנויה להשכיב את התינוקת בלי יסורי מצפון ובלי הפרעות. עוד אפשרות אם באה בחשבון, להשכיב גם  אותו אצלכם, ולהגיד לו שתעבירי אותו למיטה שלו אחרי שירדם אבל ככה לא ירדם לבד. כמובן שמה שהציעה לך פה מישהי לנסות להעביר את התינוקת לחדר שלו, אם בא בחשבון אולי זה הזמן.

בכל מקרה, ברור שיש לנו חולשות ולא תמיד אנחנו מגיבים כמו שאידאלי, אבל לשקוע בזה לא מקדם. והילדים יכילו את הטעויות כל עוד השיגרה והמינון של חוסר השליטה הוא פעם ב ולא הופך להיות בעצמו שיגרה, שאם זה קורה אז כבר צריך לפנות לטיפול בכעסים וכו', אבל את נשמעת רחוקה משם. את אמא טובה, והילדים מרגישים את זה בהחלט.

ואם דברים שכתבתי פה לא נשמעים לך, תעזבי ותלכי עם הלב שלך

נשמע שהוא עדיין לא התאושש לגמרי מהמחלה

יכול להיות שמרגיש פיזית חלש אבל לא ידודע לבטא את זה

וזה מתבטא בחסור רוגע, חוסר סדר ורצון יותר של קרבה

(כמו תינוק קטן שחולה והכי מרגיע אותו על הידיים של אמא?)

בדכ מצליחה איכשהו להסתדר ולאלתר.. לפעמים היא קודם או לפעמים הוא קודם והיא לא כל כך עייפה אז אני יכולה לשבת לידו בנחת ולקרוא לו סיפור רגוע כשהיא לידנו.. 

אבל יש את הימים האלה שפשוט לא מסתדר! כל יום לא דומה לקודם! ואני לא מצליחה לייצר  משהו קבוע ואחיד! 

בגלל זה כתבתי בפוסט הפותח- שאני עדיין לא הסתגלתי שאני אמא לשניים. 

כי כל יום משהו חדש, לא קבוע ומאולתר! 

חוסר השליטה הוא בהחלט קורה אחת ל.... ובכלל לא בשגרה, אבל השבוע הזה... גמר אותי!! 

אולי כמו שאת מתארת החולי שהיה לו השבוע ובכלל הגננת שלו לא נמצאת יש כל יום מחליפה אחרת- אולי זה מוסיף לו..

את אמא מדהימה ואלופה!

גם עובדת מהבית, גם מחוץ לבית,

גם עם התינוקת בבית וזה גיל סופר קשוח 10 חודשים! וגם עם ילדון בן 3 שאין לו אחים גדולים שיעסיקו אותו, גם מארגנת אותם לבד לשינה, מקלחות וארוחת ערב.

וואו, התעייפתי רק מלקרוא!

זה יפה שהצעקות שהרמת עליו היו חד פעמיות... וחוצמיזה, שילד שדוחף את אמא שלו הוא באמת צריך גערה, גבולות אדומים זה חשוב ביותר! אז אולי יצא לך חזק מידי, אל תלקי את עצמך, תרימי את עצמך הלאה.

הוא לא לוקח את זה כ''כ קשה כמוך, הוא אפילו לא זכר שכעסת עליו אתמול בערב. לא צריך להתנצל כ''כ. הכל טוב. מה שכן , תעשי חושבים איך להפריד בין ההשכבות שניהם יחד זה ממש קשה.

מעלה אופציות-

- שבעלך יגיע לזמן הזה.

- לקלח את הגדול  מוקדם יותר, לפני האוכל.

- להרדים את הקטנה ואח''כ להתפנות לגדול.

- להרדים את שניהם באותו חדר, אי אפשר?

- להשכיב את הגדול לשנ''צ ואז בערב הם לא גמורים יחד. 

משפט שלך "ילד שדוחף את אמא שלו בהחלט צריך גערה".

ברור שדחיפה זה לא מקובל, אבל בעיניי זה פשוט ממש זועק צורך בתשומת לב. גבולות זה חשוב, אבל יותר חשוב להבין מה מניע את הילד.

בטח בגיל כזה קטן

זה הרי כ"כ ברור שהוא רצה יחס, ואני בהלם מעצמי שלא קלטתי את זה! 

מבאס... 

עניתי על השאלות בתגובות למעלה.. 

שוב תודה!

ממש היו תקופות שהייתי כותבת הודעה בדיוק כזאת, כולל כל התיאורים והתחושות. ברוך ה' זה היה בעבר, כיום כבר לא. אז קודם כל, זה זמני וזה יעבור.

חיבוק גדול גדול לך!

וכשהוא ישן תלכי ותלטפי אותו, תני לו נשיקה, בשבילך, לא בשבילו, הוא כבר ישכח, זה לא כל יום, זה משהו חד פעמי, זה לא ישרוט אותו, אל להרגיע בך, להרגיש שאת נותנת לו אהבה...

הרגשתי כאילו כתבת את סיפור חיי.

יכולה לומר לך מה אני עושה.

אני בהחלט לפעמים נותנת לקטן לבכות כדי לתת יחס לגדול. וגם ההפך.

במקומך, הייתי מחזיקה את הקטנה עליי ויושבת ליד הגדול עד שיירדם, אמרת שהוא נרדם ברגע ולי כן חשוב שהיחס לקטן לא יבוא על חשבון הגדול.

או לשים אותה בלול עם משחק עד שאת מרדימה אותו.

אצלי קורה מצב שאני משאירה את הקטן רגע לבכות (אומרת לו שאני הולכת וכבר חוזרת) כדי להכין בקבוק לילדה/לתת חיבוק לילד/לכסות/להלביש.

ולפעמים גם הפוך, אני אומרת לילד שעכשיו אני עם הקטן והוא צריך לחכות.

והגיוני מאוד שהוא מקנא, מישהי לוקחת את התשומת לב של אמא שהייתה רק שלו.

ואולי זה עוד יותר קשה לו זה שזה גורם שאף פעם אמא לא מרדימה אותו, אני הייתי מתאמצת על זה יותר.

וחיבוק על ההתמודדות! ❤️

זה באמת קשה הצורך הזה כל הזמן לבחןר מי קודם.

את אמא מהממת. הילדים שניהם תואמי גיל. להיות לבד עם שני קטנים פלוס לחץ עבודה פלוס בעל לא נוכח בכלל (אחת עשרה? אמאל'ה). זה לא מציאות סבבה (מלואמניקיות אהובות. ברור. אני יודעת. זה לא מציאות שפויה). קודם כל תנוחי ותנשמי בשבת. ותנסי לעשות חשיבה עם עצמך. איך להקל. מניחה שאין מצב שהבעל יחזור לשעה סביב ההשכבות? אם כן או אופציה אחרת לעוד זוג ידיים אוהבות יכול מאוד להועיל.

עוד מחשבה שעלתה לי - אולי לארגן לקטנה עוד מיטה איתו בחדר? מקסימום תעבירי אליך מתי שתקום בלילה. נשמע לי אנרגיה סופר מיותרת הריצה בין החדרים. ככה את יכולה להניק אותה ולפטפט איתו או סיפור קצר שאת מכירה טוב. וגם אם לא, הוא יחוש אותך נוכחת.

וגם, הוא היה חולה. לפעמים לוקח זמן לגוף להתאושש ויש עייפות ועצבנות עוד כמה ימים.

ולא הייתי מתנצלת מולו על כל דבר. מרגיש לי שזה יותר יכול ליצור חוסר ביטחון כזה. יצא לי להתנצל על דברים מוגזמים, והיו לי לצערי גרועים משלך. אבל לא על כל דבר. הוא ירגיש בטוח כשאת תרגישי בטוחה.

בהצלחה. הכל עובר ומתאזן. יהיה בסדר.

בשליש השני נראית תמיד איזה חודשיים קדימה

ורק בסוף דוקא זה מתאזן

לא רזה כן😉 אבל סטנדרטית 

באמת קשה הכבדות הזאת שהתחילה מוקדם... וגם הנראות.. לא מצליחה להתחבר למה שרואה במראה😕

למרות שכשנזכרת בהריון הקודם עם הסימפיזיוליזיס - אני מודה על כל רגע שזה ״רק״ כבדות...

חיבוק מבין❤️

מרגישה בשמיני תשיעי

כנראה ככה זה בהריונות חוזרים

גם לי זה לא היה ככה בהריונות הקודמים

ממש מרגישה כמוך ולא יודעת איך אצליח לסחוב עד הסוף...

קראתי על זה פעם בגוגל באנגלית מסתבר שיש תופעה כזאת והיא לא הכי מוכרת...

גם אני ישר עולה בי בחילה ולאט לאט זה נרגע... בנוסף ברגע הראשון אני כאילו חוטפת מן שוק של מצב רוח רע שנעלם...

הבנתי שזה קורה בגלל שההורמון של החלב מוריד הורמון אחר (אולי אוקסיטוצין?)

אם זה מנחם אותך, אצלי זה מתמתן קצת ככל שהחודשים עוברים

עד שנפטרתי מהבחילות של ההריון🤦‍♀️

היה לי את זה גם אצל הגדולה אבל כשהיא היתה כבר את איזה ארבע וחצי חודשים משו כזה

אז פחות עניין אותי לעבור לתמל, גם הייתי עם מניעה הורמונלית אז הפלתי אתזה עליה

וואי זה כלכך קשה לי…

מצאת משו שמקל על זה?

כי מים נגיד לא עוזר לי 

גוגל טוען שזה אמור לעבור עד גיל 8 שבועות, מניסיוני לא ממש, אבל זה כן קצת נחלש.

אין לי כ"כ עצות כי גם כשאני מניקה רעבה וגם כשאני מניקה ישר אחרי שאכלתי יש את הבחילה הזאתי... בתקווה יש כאן מישהי שמצאה פתרון (אצלי זה לא כ"כ נורא ב"ה )

לבחילות בהריון

הבעיה שגם זה לא עזר לי אז..

וואי אופ

חח בעלי כבר אמר לי לקנןת בדיקת הריון מרוב שזה חזק😂

דיברתי על זה אחרי הלידה הקודמת עם יועצת הנקה והיא אמרה שזו תופעה אמיתית ושיש לה אפילו שם...

ב"ה אחרי כמה וכמה לידות וכל פעם בהנקה בשניות הראשונות מרגישה דיכאון אמיתי!! ריקנות מטורפת לכמה שניות בלבד.  תמיד תהיתי על מה ולמה?!?!? חחחח

תודה על התשובה שלך.  

מסתבר שאין חדש תחת השמש

ואז בעלי מסתכל עליי

טוב לא למות זה רק הנקה

😂

או שתיתי מספיק

ההנקה לוקחת הרבה כוח, שווה להשקיע באוכל בריא ומזין כמה שמצליחים

ולשתןת המוןן

אוכל אני גם נשתדלת

ניראלי זה מספיק

אבל גם אם אני שבעה או בימים שאוכלים טוב כמו שבת נגיד עדיין יש לי את זה…

מבינה שאין לזה איזה קסם😅

ולזהות ביוץ

נראה שאלכ אם אין התקדמות חודשים שלושה ממשיכים הלאה לפוריות

לא רופא פוריות?

הייתי בעבר אצל רופא פוריות אז מכירה חלק מהבדיקות 

איבדתי לפני שנים עגיל בכותל, זוג שממש ממש אהבתי. אני פשוט לא מצליחה להשלים עם זה שהוא איננו ועדיין שומרת בקופסא את העגיל הראשון..

אם העגיל הזה חשוב לך, כן הייתי מנסה למצוא בקבוצות וואצאפ (או בפורום ;)) משהו שנמצא שם ויכול לבדוק..

הוא לא יכול לתת נקודת ציון ספציפית?

אם יש לך נקודת ציון יש סיכוי למצוא.

אם זה עגיל יקר, שווה לפחות לדעת שעשית מאמץ.

הבן שלי כמה פעמים זרק דברים מהחלון של האוטו תוך כדי נהיגה,

פעם אחת הוא זרק את הנעליים שלו אז לא הייתה לי ברירה אלא לחזור את כל הדרך חזרה

גם היה קטן מדי בכדי לציין מתי או איפה זרק.

ב"ה מצאנו די בקלות.

נעל אחת הייתה במרכז הכביש, אז חיפשתי היטב באיזור הזה ומצאתי גם את השניה.

כי זה מה שקפץ לי ראשון...

@נפש חיה. חיבוק גדול

אולי זה כן יהיה שם, אבל אם זה נפל על כביש יש סיכוי שלא ישאר ממנו משהו....

מבאס

אני לפני חצי שנה איבדתי את הטבעת נישואים שלי, היא הייתה מונחת לי על החצאית ונפלה לי כשיצאתי מהאוטו בעבודה. למחרת חזרתי לאיפה שחניתי, ולא מצאתי אותה. אז נזכרתי שיצאתי מהאוטו לפני כן במקום אחר, נסעתי לשם ואחרי 10 דקות חיפושים מצאתי אותה.

בכל מקרה גם אם מישהו מצא את העגיל וכותב שלט של השבת אבידה, הוא יתלה אותו איפה שהעגיל נמצא... אז אם חשוב לך תחזרי לשם, ואם לא- כפרה

אבדוק שוב

ואם לא אז באסה רצינית

זה עגילים שממש אהבתי..

לוקח לי זמן בקניות למצוא משו שאני אוהבת

אז ממש מסריח

אבל לא משנה

תירוץ טוב להתחדש בדברים אחרים 😉

השם שמר לי את העגיל!!!!

הוא אמר לי "את חושבת שהכל את? אז את יכולה לחשוב. אבל תדעי שזה לא נכון!"

והכי מצחיק?

לפני שיצאנו מהבית סידרתי את העגילים שלי על האוזניים

וכנראה כשהסתובבתי מהכיור לצאת, אז הוא נפל שם ופשוט נחת על קרקעית הכיור.

הבוקר מצאתי אותו שם

חשבתי שאני הוזה או משהו כזה...

ומהיר רצתי להביא את העגיל השני

ושניהם עליי עכשיו

ברוך ה' המבורך לעולם ועד.

מהמםם

ממש נשיקה מהקב''ה! איזה כיף

❤️

משמח שעדכנת פה!!

שהוא ראה

אוזן בלי עגיל

ובגלל זה חשב שנפל לי

על-ידי נייר כסף רופף, כשמשאירים פתח גדול. (או לא לכסות בכלל)

כדאי לבדוק את הילדונת.

אצלנו תיאור דומה התברר בסוף כדלקת ריאות.

והילדים היו "סמרטוטים" ממש תשושים ומסכנים.

גם לא אכלו כמעט

לפי מה שהרופאים אצלנו אומרים - יותר משלושה ימים חום מצריך בדיקה מחשש שזה לא רק וירוס.

זה מה שהיה לנו בפעם הראשונה שהיא חלתה בדלקת ריאות. כשעלה שוב נסענו בסוף לישוב השכן כי במרפאה שלנו כבר לא היה אפשר לקבוע תור קרוב מספיק...

אבל ממליצה לא לדחות יותר מידי. דלקת ריאות עשויה להגיע גם לצורך האשפוז. (מבאס שגם את לא מרגישה טוב, קדה יותר לדאוג למה שצריך כשלא מרגישים טוב...).

רפואה שלמה לכולכם!❤️

אבל אבדוק מה התור הקרוב כדי לפחות לבדוק את הילדונת. למזלנו המרפאה שלנו די קרובה לבית...

דלקת ריאות זה מדבק? כלומר אם היא תאובחן עם דלקת ריאות זה אומר שזה מה שיש לכולם?

וצריכים לטפל תוך כדי בילדים חולים.

עד כמה שידוע לי, דלקת ריאות לא מדבקת (זה בעצם הסתבכות מהוירוס/שפעת, אבל זה משהו פנימי שקורה רק למי שחולה בזה).

אבל לא בטוחה שאני עונה נכון.

ואם גם ככה תהיו אצל הרופא, אז הוא הכתובת הכי מתאימה לשאלה הזו...

מסתבר שהרופא הקבוע לא נמצא, והיה אפשר לקבוע לרופאה ערבייה במקומו

אבל בעלי זוכר שהוא היה אצלה עם אחד הילדים ושהיא עשתה רושם רציני, אז נקווה לטוב...

בכל אופן, נוכל לשאול אותה רק על הילדים ולא על עצמנו, כי אנחנו לא מטופלים של רופא הילדים (ובעלי בכלל בקופה אחרת).

מקווה שבכל זאת היא תהיה שליחה טובה.

רפואה שלמה לכולכם. מקווה שעד הבוקר לפחות אתם כבר תרגישו טוב...

לפעמים יש וירוס או שפעת

שמתיישה על הראות

והופך לדלקת ראות....

כי אצלנו יש לו שבועיים(!!!!!!)

חום עולה ויורד

הוא במצב רוח מעולה

יש רק חום, הוא שמח עליז יותר מתמיד

היינו אצל הרופא 3-4 ימים אחרי שהחום התחיל - עשינו באותו יום משטח גרון לצילום ריאות.

יצא משטח חיובי צילום ריאות תקין.

לקח שבוע אנטיביוטיקה.

מאז תחילת המחלה החום עדיין מגיע לבקר כל 24-48 שעות

החום עולה ל 39 וקצת, משכך כאב יורד חזרה אז יום אחרי

עשינו בדיקת דם

הגיעו תוצאות אבל לא ממש מבינה בזה

עד שנלך לרופא - מה אומרת - הגיוני שרק חום עם מצב רוח מעולה זו דלקת ריאות?

הוא כן משתעל מידי פעם

כמו שכולנו משתעלים בחורף, לא מעבר.

סליחה על הנצלוש, נורא מסקרן אותי. 

המוזר הוא שהחום מגיע לבקר רק לסירוגין

והילד נורא שמח (בניגוד לכל מחלת חום אחרת שנורא חלש ועייף)

אז לא רוצה לענות סתם.

אבל בכל מקרה חושבת שאם החום ממשיך אז חייב המשך בירור רפואי.

אפשר לשאול את הרופא אם שווה לחזור על הצילום ריאות. אצלנו כשהיתה דלקת ריאות לא היה שיעול משמעותי יותר מבסתם וירוס. לא משהו שהחשיד אותי.

אבל הרופא אמור לדעת יותר טוב ממני מה כדאי לבדוק...

רק היום בצהריים הגיעו תוצאות

מחר אדבר על זה עם הרופא

מעניין ממש לגבי הדלקת ריאות, חשבתי תמיד שצריך להיות שיעול ברמת חנק :•|

ממש היה לי קשה להאמין לרופא שזו דלקת ריאות כי זה באמת לא התבטא בתסמינים מיוחדים.. אפילו הייתה נראית יחסית טוב (חוץ מהחום שעלה וירד והקווציות)

גם שיעול לא היה משהו חריג...  

🤭)

ברוך ה' שרק זה.

ואני תוהה מתי כבר אפשר לשלוח אותה לגן, בהנחה שכבר אין לה חום, כי היא משגעת אותנו נורא פה... (ומכיוון שאנחנו עצמנו לא מרגישים טוב, אז ממש קשה לטפל בה ולהרגיע אותה...)

מושלם

נח ואיכותי

מנסיון רב שניםםם

ואלף חברות שקנו גם

היה לי גם את המקורי

אותו דבר

Ergo omni 360

תמצאי את המוכר עם הכי הרבה מכירות וביקורות טובות

..

הז מתשנה כל הזמן אז אין לי קישור אקטואלי

רק שימי לה שלא כתוב רק 360 אלא גם אומני

אומני- זה בעצם מגיל לידה

ואפשר בכל תנוחה עם המנשא

אני לא מסוגלת..כבד לי (בכל מנשא)

אבל טכנית אפשרי

חוץ מהאומני, שמתאים מגיל לידה ומאפשר לשים את התינוק בכל הכיוונים,

יש גם ארגו אדפט שגם מתאים מגיל לידה, אבל אי אפשר לשים בו את התינוק עם הפנים קדימה.

אני קניתי ארגו אומני מאוורר, לפני שלוש ומשהו שנים. עלה לי בערך 130 ₪.

יצא לי להשתמש בו גם בגיל שנתיים.

Egobaby שנראה אחלה ועם מלאאא מכירות 600+. לזה התכוונתן? מישהי התנסתה בו?

ומה לגבי גודל? זה תמיד טוב גם לאמהות גדולות וגם לקטנות נמוכות?

אפשר להתאים את הגודל של הרצועות בגדול

גם בעלי השתמש וגם אני

אני די ממוצעת אז לא בדקתי אם מתאים לנשים יותר רזות וקטנות- מניחה כשן 

אבל יש שוק מנשאים בקבוצות פייסבוק אנשים מוכרים מנשאים טובים במחיר יש 2

וכדאי למדוד במפגשי מנשאים או יועצת מנשאים להנחיה איך לסדר שיהיה הכי נוח לך אחרת יש מצב שתרכשי ותתאכזבי

זה לא מוצר צריכה בסיסי

וממש חשוב לבדוק תו תקן של בטיחות

זה משתלם גם זה השקעה לטווח הארוך( מחזיק לכמה ילדים)  .חשוב שיהיה נוח לגב בסוף זה בריאות. וגם תו תקן כמו שכתבו בטיחות וכו

לא הייתי קונה בעלי אקספרס אבל זה אני 

התנדבנו עבורכם😉

חח סתם

קיצר היה לי את המקורי

וכבר כמעט עשור אני עם חיקויים

הם סבבה ובטיחותיים

ותו תקן זה גם מכבסת כסף לפעמים

ב140שח מנשא אני יכולה להחליף כל נשה חדש ואז גם אין סיבה בעולם שיהרס ועדיין לא לשלם כמו חצי מנאש חדש

מאחר ובדקתי את שניהם מקרוב

באמת לא חושבת שלהדר בבטיחות פה נותן משהו

כל הדגמים הכי טובים במצב מצוין ובמחירים מעולים

בסוף הרבה פעמים קונים מנשא, משתמשים כמה חודשים וזהו

מתלבטת אם לכתוב בכמה קנינו את שלנו אבל זה אאוטינג לגמרי😅 בייביורן בדיוק הדגם והצבע שרציתי, בפחות מ100 שח, נראה כמו חדש... 

מאי טאי

חלומי נח מאוד עם ילדה בת שנה ולא כואב וכבד מידי 

ממש אוהבת אותו.

קניתי אחד איכותי, יד שניה (דרך קבוצת פייסבוק 'חיבוק הבד'. יש שם פעם בחודש שרשור פרסום של מנשאים יד שניה), עלה 400 ש"ח. שימש אותי כבר שלושה ילדים בשימוש תדיר (עד גיל שנה וחצי בערך, אחר כך הם כבר פחות אוהבים).

עלה בערך 500 לדעתי

אבל זה משהו שמחזיק לכמה ילדים.. זה השקעה מבחינתי

עין כרם או שערי צדק? - הריון ולידה

עד אז יצא לי לעלות רק פעם אחת, ואז הפסקה ארוכה

העליה הזו פתחה אצלי את הפתח להתנדב קצת יותר לפקוד את ההר.

ואם כבר משתפת, זה היה כמעט קרימינלי איך ידעתי שהוא בעזה, ובלי טלפון, ולא יודע בדיוק מתי תצא הטבילה, ושהוא מתקשר ברגע שהוא בחוץ (ולא התקשר כמובן) ועדיין כל רשרוש ששמעתי בלילה עד שנרדמתי חשבתי לעצמי, אולי זה הוא בדיוק מגיע...

ואחרון לסיום, יצא לי לאחרונה לעלות והיתה שם אחת מהאלמנות הטריות מהלחימה בלבנון. כשאמרו לי מי היא, לא יכולתי שלא לחשוב שאולי הגיע הזמן שלה לטבול ולא היה בשביל מה, והיא לקחה את זה גם כן להזדמנות לעלות להר, וכל פעם שאני חושבת על זה נשבר לי הלב

ואוו איזה מצמרר זה.😭

הראשונה של המלחמה, בעלי היה במילואים ממש אינטנסיביים. אני טובלת כל חודש, וכמעט לא יצא ליל טבילה שבו הוא היה.

זה לא כיף לחזור מטבילה לבד, אבל היו הרבה אנשים טובים בדרך.

פעם אחת, טבלתי בליל שבת, בשבת בר מצווה של קרוב משפחה שלו. הוא היה צריך לחזור לצבא בשישי ולא יכל להישאר! נסעתי עם הילדים לשבת לבד, ביקשתי מחמוצי המהממת עזרה וטבלתי לבד. הוא הצליח לחזור יומיים למחרת ולהפתיע אותי ליום ההולדת ❤️

פעם אחרת, טבלתי לבד והתחלתי לבכות המקווה אחרי הטבילה. הבלנית נבהלה ושיתפתי שבעלי לא בבית. ואז היא הוציאה שוקולד שווה עם פתק, שמסתבר שהן מחלקות לכל מי שבן הזוג במילואים והיא מגיעה לטבול.

במקרה אחר, חזרתי מטבילה לבד, ובדיוק באותו יום השכנה שלי שולחת לי הודעה - תכף מביאה *לך* ארוחת ערב. היא כמובן לא ידעה שטבלתי, אבל הכינה עבורי שקשוקה וסלט וזה היה ממש מחמם לב.

ב"ה אף פעם לא דחיתי טבילה, החלטתי שאני משתדלת לטבול בזמן גם אם זה מאתגר או מבאס לחזור לבד. ולא הייתה אף פעם שהתחרטתי על זה.

ואני שונאת להיפרד שאסורים, כי גם ככה פרידות במלחמה הזו זה לא כיף. מצד אחד את רוצה להיפרד, למקרה שזו פעם אחרונה. מצד שני, כמה כבר אפשר להיפרד?

אז אם יש חיבוק, לפחות אפשר לבצע איזושהי פרידה גם בלי מילים. אבל אם אין חיבוק, לפעמים גם לא הייתה פרידה 

בעלי הוקפץ כמו כולם לדרום

יום אחרי שהוא הלך קיבלתי מחזור

ואמרתי לעצמי לפחות עד שהוא יחזור אני אהיה טהורה.. מפה לשם משהו הזוי ביותר דיממתי במשך חודש!! כאילו אני אחרי לידה🤦‍♀️ בעלי חזר  אחרי 3 וחצי שבועות לבקושי 24 שעות והתחבקנו רק בעיניים מלאות דמעות וגעגוע

ואחכ טבלתי לבד

מאז במשך 4 חודשים הוא חזר עוד 3 פעמים ורק פעם אחת היינו מותרים.

גם בסבב השני הוא חזר וכמה פעמים נפרדנו בלי חיבוק

אפשר לכתוב ספר מסיפורי נשים מילואים וטהרה

אנחנו כבר לא בשלב של מילואים (קצת אאוטינג לגבי הגיל שלנו...)

מעריצה אתכן ממש!

סררטון על אורלי מרצבך ז"ל שנפטרה מהמחלה
ובעלה מספר שבזמן שהוא היה במילואים
התגלה כשהגידול חזר
והוא חזר הביתה מהמילואים והם היו אסורים
והוא מתאר שם איך היא עמדה באצילות כזו בתוך המצב הכואב הזה.

לצערנו נפטרה לפני כחודש. 

לי זה נתן ממש כוח

יצאה לי טבילה במוצאי שבת כשבעלי חזר מהצבא בראשון, אבל בגלל שהוא לא היה שבת היינו אצל ההורים שלי והואמהיה אמור לחזור בראשון הביתה. התלבטתי ממש אם לדחות טבילה, גם יום ראשון היה בעייתי-איךצאני אתארגן ואטבול-הוא חוזר ממש מאוחר... והחלטתי שאני לא עושה בלחץ, אם אני מצליחה להרדים את הילד-מצוין, אם לא-לא. אמרתי להורים שלי שאני רוצה ללכת למקסטוק וחשוב לי דווקא בלילה כדי ללכת לבד ובנחת בלי הילד. הם לא הבינו מה יש לי, אמרו שישמרו עליו בכיף למחרת-אבל התעקשתי. אחר כך גם החלטתי להתקלח לפני שאני יוצאת למקסטוק, הייתי בטוחה ששם אמא שלי כבר הבינה, אבל החנתי שהיא מספיק רגישה כדי לא לומר כלום. לרוב אמא שלי הולכת לישון מוקדם, אז ירדתי עם השקית למטה בביטחון, כמה דקות לפני שהמקסטוק נסגר אבל הייתה לי עוד חצי שעה למקווה, פתאום ראיתי שאמא שלי בסלון, מסתכלת עליי עם השקית-המקסטוק לא נסגר עדיין? עניתי לה שיש לי עוד קצת זמן, בדקתי. טוב, היא רואה אותי עם השקית יוצאת-בטוח היא הבינה. אחרי המקווה אני מדברת עם בעלי ומספרת לו ואומרת לו שבטוח היא הבינה וקצת מביך אבל לא נורא. אני חוזרת הביתה, היא עדיין בסלון, רואה אותי עם השקית שיצאתי איתה שואלת אותי-נו? מצאת את מה שרצית לקנות?

לקח לי רגע להבין על מה היא מדברת 😅אמרתי לה שלא, אקנה בפעם אחרת.

יצא לי ארוך, אבל רק מראה כמה אנשים מבחוץ לא חושבים על דברים כאלה😅

מרגיש לי שיש הרבה סיפורים כאלה. הלוואי ולא.

שמעתי ממקור ראשון מחברה לעבודה שזה קרה לה😭

הייתה צריכה לעשות הפסק ופשוט שכחה😱

בדיוק שבוע אחרי, נתנו לכל המחלקה של בעלה יציאה ללילה, ביום שהיא הייתה צריכה לטבול, אבל בגלל שהיא שכחה הם עדיין היו אסורים והיא יכלה לטבול רק יום למחרת והוא כבר היה צריך לחזור למילואים😖

נראלי דיכאון עולם!

החלטתי שני דברים, והם מאוד עזרו לי בסיפור הזה.

1. אני לא מתערבת במחזוריות הטבעית שלי. היה לי כבר ניסיון עם פרימולוט נור, והוא שיבש לי מצב רוח ועשה לי כאבי בטן. זה היה פשוט נורא. אמרתי לעצמי שגם ככה המצב קשה, אני לא יכולה לשגע את עצמי עוד יותר.

2. אם בעלי לא בבית, אני טובלת רק כשנוח לי. יצאה לי טבילה בשבת שפשוט נסעתי לאנשים אחרים וטבלתי רק אחרי כמה ימים. או שסידרתי את הטבילה לערב שמאוחר יותר היה לי בו חוג, כדי לא להיות סתם לבד בבית. ואל תדאגו, לא היה סיכוי שהוא ישתחרר בהפתעה לערב אחד. 

בעלי יצא לסבב נוסף של מילואים...בדיוק כשיצא קיבלתי מחזור אז נפרדנו בלי חיבוק שהיה חסר כל כך הפעם.

מצליחה לעשות הפסק טהרה אבל הבדיקה הראשונה בבוקר לא יוצאת נקיה,מתבאסת ואומרת לעצמי שאעשה שוב הפסק בערב אך משום מה שומרת את העד מה שלא אופייני לי. חוזרת מהעבודה מבלה עם הילדים ומפספסת את השקיעה מה שאומר שאת ההפסק הבא אעשה רק בערב הבא,מתבאסת ממש.

הבדיקות הבאות יוצאות נקיות,אבל היציאה של בעלי מתקרבת מה שאומר שבגלל הערב שפיספסתי לא אספיק לטבול לפני שיחזור לצבא,ממש מבואסת מזה אבל פתאום נזכרת בעד ששמרתי,שמה במעטפה ושולחת לרב עם שאלה,אחרי כמה שעות מקבלת תשובה שהבדיקה הזאת טהורה וכך מספיקה ב"ה לטבול לפני שהוא חוזר.  

לומדת מזה לא להתבייש ולשאול!!!

שנזכה להתרגש מכל דבר בחיינו כמו הפעם הראשונה

ושנזכה לא להתרגל לזה לעולם.

של אנשים שצריכים לקרוא את זה ולהפנים.

ביניהם כמה קרובי משפחה קרובים שאני כבר לא מצליחה להבין את ההחלטות שלהם 🤦

כתבת מקסים!

הצרות וארוכות.

זה פשוט מושלם!!

לדעתי בנייר אפיה אין הבדל באיכות בין החברות.

ההבדלים היחידים זה אולי בגודל.

אבל אף פעם לא שמעתי על זה וממש לא עשיתי את זה בהנקות שלי.

זה נשמע קצת מוגזם, זה אומר לאכול כל היום ממש. 

את אוכלת גם בלילה בין ההנקות?

תאכלי כמה שאת רעבה.

כי חשוב מאוד לישון מספיק שעות

השינה גם משפיעה על החלב

יצא לי להתייעץ כמה פעמים עם יועצות הנקה ובחיים לא אמרו לי על זה

כן שמעתי שצריך לשתות

כן ארוחות מזינות

אבל לא שמעתי שצריך כל היום

אני אוכלת 2-3 ארוחות ביום וב''ה לא חסר לי חלב בכלל, תינוקי עולה מצוין במשקל 

ברוך ה' שפע חלב , מה שכן, צריך לשתות אחרי/ לפני כל הנקה, לא שתמיד הקפדתי גם על זה אבל את ההשפעה של השתיה על החלב הרגשתי הרבה יותרמההשפעה של האוכל.

אני חשבתי ככה, כי פחדתי שיהיה רעב, כי אם החלב מתרוקן אז הוא מתמלא שוב במים ששתיתי בלבד?

אבל כיף לשמוע שלא צריך

המון תודות!

כמו שלגוף שלך יש מספיק אנרגיה גם כשאת לא אוכלת ויש בו חלבון לבנות את השריר שלך כשאת מתאמנת למרות שלא אכלת בדיוק רגע קודם ככה יש לו את כל המשאבים למלא את החלב שלך...

ארוחה טובה אחת מספיקה ל 2 הנקות? 3?

גם אם לגמרי התרוקנתי/שאבתי הכל כבר בהנקה הראשונה?

נושא מעניין חח

לחלק מהנשים, אבל אם שותים הרבה לפני הצום, אז במשך הצום עדיין יש ייצור של חלב. ככה לפחות היה אצלי, ואצל עוד נשים שאני מכירה (בצומות שצמתי - יו"כ ותשעה באב).

כמובן שתת תזונה מתמשך ישפיע גם על החלב.

ויש גם השפעה בטווח קצר יותר של התמעטות של חלב כשלא שותים טוב (עד כמה שאני יודעת השתיה משפיעה בצורה יותר ישירה ומיידית מאשר אוכל).

אבל בגדול הגוף שלנו יודע לשמור מאגרים, האוכל שאנחנו אוכלים לא נגמר תוך רגע. ולכן גם החלב יכול להיות מיוצר ממאגרים שקיימים בגוף, גם אם לא אכלתי כלום מאז ההנקה האחרונה.

אני אוכלת 2 ארוחות ביום ושותה הרבה וקצת נישנושים בקטנה ויש חלב ברוך ה'

ואני לא מתכוונת על ארוחה גדולה

אלא על תמרים ואגוזים

סלט בטטה

ואם אפשר לשאול מה הארוחות שאת אוכלת?🙏

אני מקפידה ממש לבוקר- פנקייק שיבולת שועל עם טחינה וסלט סלק ואגוזים, אוכלת בדרכ בצהריים כי עד אז משלימה שעות שינה

אחרי זה סלט עם בטטה אפויה

ואחרי זה זה רק תמרים ואגוזים כי אין זמן למשהו כבד, בין הנקה להנקה רק תמרים ואגוזים (ומים)

ובשרי כלשהו בערב

לצערי אני לא ממש במצב טוב מבחינת תזונה