פורום הריון ולידה (עמוד 343)

למה יש טיולון ב300 וטיולון ב3000

מה קריטי להסתכל לפני שקונים??

הוא פשוט קל כזה ,לא יציב וגם בתחושה שמחזיקים אותו, תחושה של אי בטיחות וחוסר יציבות

כל הזמן צריך עירנות שלא יפול ואסור לשים תיק כבד 

אם המדרכה לא נוחה זה מאמץ ללכת עם טיולון קל, הייתי מחפשת משהו יציב יותר , זה עולם אחר לגמרי 

בדרך כלל הוא דורש שני שלבים ושתי ידיים.

לדעתי הוא זול בגלל קיפול המטרייה. היום אנשים (ואני ביניהם) מעדיפים קיפול מזוודה.

לנו יש טיולון ספורטליין ויאנטו. קיפול ביד אחד (שני לחצנים כאלה) והוא יציב למדי ונוסע טוב (לא ממש בדקתי אותו לאורך זמן בדרכים משובשות ממש).

הוא עלה לנו 800 ש"ח אאל"ט כשקנינו אותו (בחנות זולה יחסית בירושלים). אנחנו משתמשים בו גם כעגלה מגיל לידה, כך שזה מחיר משתלם

דווקא לא בא לי עגלה כבדה

כי גרים רחוק מהמעון...

יש לי כבר עגלת אמבטיה אז לא קריטי לי מגיל לידה

בסנסילייט פרו (טכנולוגיית ipl),

נאמר לי על ידי החברה שרק באזור החזה ובית השחי זה בעייתי בהנקה ובשאר האיזורים אין בעיה

אפשר לבקש ממנה להצטרף לסטטוס - 0525445887

סך הכל כן

אין לי עם מה להשוות, לוקח זמן אבל כן רואה גם תוצאות

אבל במכונים- בכלל האזורים ממליצים להתחיל כ3 חודשים אחרי לידה בגלל איזון הורמונלי

למעט בית שחי- שלא מומלץ בהנקה

של בראון

כתוב שם בהוראות שלא מתאים לנשים בהריון, מניקות ומתחת לגיל 18 כי לא נבדק על האוכלוסיות האלו.

בפועל אני מניקה אבל תינוק מעל גיל שנה אז לקחתי את הסיכון. יש תוצאות טובות ב"ה ולא יודעת לגבי התמעטות חלב כי זה שלב כזה שממילא החלב קצת מתמעט. יכול להיות שהיתה השפעה של המכשיר. 

מרוב שלא הרגשתי *בכלל* כאב הייתי בטוחה שזה לא עושה כלום. ממש הייתי סקפטית.

אני עושה בעוצמת הכי גבוהה כי אני בהירה.

זה כואב רק בנקודות חן. בעיקרון לדעתי כדאי לכסות אותן עם איזו מדבקה קטנה.

אני לא יודעת אם זה קשור לכמות הצמיחה או עובי השערה. הכל אצלי מאוד דליל אחרי שנים של שעווה. בכל אופן גם אם זה יכאב מעט יותר ממני זה עדיין ברמת כלום כאב.

ממה שהבנתי היא יכולה לעבור לחלב.

אם את לא משתמשת אז לא משנה (בביתי בד"כ לא צריך)

מזל חזוט.בחנות הפיזית אבל אולי יש גם אתר? שווה לבדוק

ולבנים:

אלישע, ישראל, עוז, צוריאל, עמיחי, עמיעד, יהודה.

עמיעד

עמיחי

בניה

אליה

שובי

שובה

צופיה

אמונה

אורה

נסיה

אלומה

רובם היו ברשימה שלנו/נפסלו מסיבות טכניות/נתנו לילדים שלנו..

מוסיפה עוד בסגנון, הכל אפשר לקשר אם אוהבים מספיק(יכולה לעזור לקשר גם אם תרצי)

רשימה מעורבבת בנים-בנות..

נטע

עוז

מעוז

מעיין

כרמי

שבות

אדוה

בארי

עמיחי

גפן

שקד

נבו

אורי

אוריה

אורה

עמיעד

הראל

צור

צורי

ישי

עדיה

נעם

רעות

רועי

יובל

טל

טליה

שהם

אם משהו מהשמות האלה מדבר אלייך אבל את מחפשת קישור מעבר אליו, אני יכולה לנסות..

בדיקה שמטרתה לבדוק את מבנה וחלל הרחם וכן מעבר בחצוצרות.

מבצעים אותה בדכ  אחרי שנגמר הדימום ולפני ביוץ,ימים 5-12 למחזור,  אסור לקיים יחסיים בין הווסת לבדיקה.

מהלך הבדיקה:

מחתימים על טופס הסכמה

אולטרה סאונד ווגנלי רגיל

ספקולום והכנסה של צינורית דקה לרחם.

מוצאים את הספקלום

ואז הרופא מזליף מים או קצף ותוך כדי מסתכלים(רופא/ה או טכנאית) שוב באולטרה סאונד ווגנלי.

סיכונים, זיהום- נדיר, דימום- כמעט תמיד יש משהו אבל בקטנה.

מבחינה הלכתית מומלץ לשאול רב לפני כדי לדעת מה לשאול, חלק רבנים אומרים שאוסר בכל מקקרה, חלק אומר שרק אם יש דימום שאוסר וחלק שלא אובסר ולא להסתכל על הדימום.

התחילו עם בלון

כשהוא יצא חיכיתי כמה שעות לחדר לידה כי היה עומס

אחרי שהבלון יצא התחילו צירים כואבים אבל לא סדירים שהלכו ופיתוח במהלך ההמתנה.

נתנו לי פיטוצין

הייתי כל הזמן על כדור פיזיו

אחרי כמעט 3 שעות הוא היה כבר בחוץ

שבוע 38+4

היה מורט עצבים בגלל ההתנהלות של בית החולים

אבל ב''ה היה בסדר גמור

לא ציינתי שבדקו פתיחה לפני הכנסת הבלון והיה 1.5

וגם עשו לי פקיעת מים אחרי שעתיים וחצי בערך בפתיחה 7, ואז מיד הייתה פתיחה מלאה

אם אני זוכרת נכון, המחיקה לא הייתה מלאה, ונהייתה מלאה תוך כדי לחיצות

יאשרו לך זירוז אחרי אפידורל.

לי יש סף כאב נמוך מאוד ולא הייתי מסוגלת לשמוע על זירוז ללא אפידורל. 

קודם כל שמו לי אפידורל.

אח"כ פיטוצין במינון מאד מאד נמוך, וכל שעה העלו טיפה את המינון.

אצלי בגלל שזה היה לידת תאומות היה מסוכן לעשות זירוז חזק.

הלידה היתה ארוכה, אבל לא כואבת בכלל והכי קלה שהיתה לי

היתה ממש חוויה טובה מאחלת גם לך.

בדקו פתיחה על הבוקר והיה 1.5

הכניסו בלון שתוך שעה יצר צירים

לקחתי אפידורל

תוך שעתיים שלוש ילדתי.

מאחלת לך גם שתהיה חוויה טובה ובקלות

התכוננתי שיקח איזה 3 ימים, הצוות לקח את הזמן כי חשבו שהכל ילך לאט, בפועל לקח 12 שעות והיו קפיצות בדרך שהפתיעו את כולם.

למדתי מזה בעיקר שאי אפשר לדעת למה לצפות

יש כל מיני סוגי זירוז, הצוות אמור לבחור מה שמתאים.

אצלי זה היה פרוסטין - ג'ל ששמים בנרתיק ואז מחכים 6 שעות ובודקים מה המצב ומחליטים מה הלאה - עוד מנת פרוסטין או פיטוצין.

החליטו על פיטוצין, לא ברור לי עד עכשו למה זה לא קרה בפועל, אחרי כמה שעות החליטו שוב, ביקשתי קודם אפידורל, עד שנתנו את האפידורל כבר ילדתי בערך...

באמצע היו גם סטריפינג ודיקור, לא זוכרת באיזה שלב.

גם אני פחדתי (ולא רק מהזירוז), בפועל ב"ה היתה חוויה ממש טובה.

אם את בקטע של רפלקסולוגיה ודיקור וכאלה - אפשר לעשות הכנה ללידה, זה אמור לעזור לגוף להיות יותר בכיוון. יש בתי חולים שיש צוות כזה בחדרי לידה אז אפשר גם תוך כדי הלידה.

שיהיה בטוב, בבריאות ובידיים מלאות!

זירוז יכול לראות הרבה זמן עד שמקבלים ועד שזה משפיע...תדאגי שיהיה לך נעים עד שהלידה תתחיל בפועל

אותי הדהים ממש כשהתחיל להיות רציני והיו צירים חזקים כל דקה ואז גיליתי שזה רק בגלל הזירוז ובפועל היתה פתיחה נמוכה.

אם את רוצה תבקשי אפידורל הכי מוקדם שהם מוכנים לתת

אני תכננתי בלי כמו שאר הלידות שלי ופשוט מתישהו זה כבר היה גדול עלי כי ההתפתחות אלא הזירוז היתה אגרסיבית אבל כמעט בלי פתיחה 😞

שיהיה בקלות ובבריאות!

אז לח היה זירוז מאפס בלידה ראשונה.

הייתי שבועיים אחרי התאריך והקציצה פשוט לא רצתה לצאת..

בגדול ישר הכניסו אותי לחדר לידה עם פיטוצין במינון נמוך והעלו לפי הנוהל, גם התמודדתי עם זה יפה

ממש שאני זוכרת אחרי כמה שעות בדקו ולא קידם כלום .

אז מרחו לי גל בצוואר הרחם שאמור לרכך שם כדי שתהיה פתיחה. פרוטסטין או משהו כזה

אז היה סבב ראשון של מריחה והמתנה 6 שעות, אחכ בדיקה ולא קידם כלום

אחכ עוד מריחה והמתנה 6 שעות.

כבר התחלתי להיות כאובה והוסיפו גם פיטוצין

ורק אז לקחתי אפידורל

מאז העניינים התקדמו

סהכ הייתי בחדר לידה יום וחצי וממש בלידה פעילה בערך 8 שעות נראה לי, כולל הרבה זמן של לחיצות

ועצותיי אלייך-

קודם כל המון אמונה! תמנפי את החוויה הזאת להבנה דיש כאן לידה אחרת שרצויה לפני השם לא פחות מלידות אחרות.

פשוט תהני מזה

בדרך יש הרבה בדיקות פתיחה ולי אישית זה היה הכי קשה, אולי הכי טוב פשוט להתנתק מזה רגשית

אפילו ברמה דל לדבר בטלפון רגיל עם אנשים עד שיש לידה פעילה ממש (פתיחה 4 נגיד), אל תהיי בראש שמודד זמן כי זה סתם מתיש

שירדו לקנות לך אוכל מפנק למטה

את יכולה לישון (במיוחד עם אפידורל..)

את יכולה לעשות לך הזמנה משיין או משהו חח

ובעיקר תזכרי שרבות וטובות היו באותו המצב ובסוף נולד ילד בריא ושלם

לא היה לי שום פתיחה. שמו פרופס, אחרי בערך 10 שעות התחילו צירים, לדעתי לא היו חזקים יותר מהצירים בלידה שהראשונה שהתחילה טבעי. אחרי כחמש שעות ילדתי.

בהצלחה!

לי פחות..

לידה יותר מתקדמת משלך,

זירוז מאותה סיבה.

לקח המון המון זמן. ניסו הכל- נר, בלון.. כל דבר עשה קצת צירים ונעלם. פיטוצין ברגע שהפסיקו שוב נעלמו הצירים (יש הגבלה על שעות רצוף).

אז לא כדי להפחיד, אבל אם שאלת כנראה את רוצה להתכונן.. לקחת בחשבון שצריך להרפות, שעות שאת בידי הקב"ה וברצונו תתקדם הלידה...

(בדיוק חשבתי לעצמי שאם פעם הבאה אצטרך כבר עדיף לי ניתוח מתוכנן...)

מעיין זה בעצם בזכר...

בעיקר מכירה כמה שקראו לבן שלהם

מעיין חיים

היום לא מוזר בכלל

שם מקסים ממש לא מוזר.

שם מהמם

במקור מעין שם זכרי

אני מעולם לא לובשת נעלי ספורט

לא אוהבת את המראה..

אבל מבינה את הרצון בנוחות

ממליצה גם על מלודי כי הן נעלים איכותיות ומאוד נוחות ויפות

בעקרון לש ניו2טרק הם טובים

אבל הסתבר לי לאחרונה שזה חברה פלסטינית תוצרת חברון או משהו כזה שאני אישית לא עוניינת לממן.אז בחורף הבא באמת תהיה לי בעיה

קונה חיקויים לקטנים יותר וזה סביר ומחזיק

לכדורגלן ביסודי זה לא עובד והן נקרעות מהר

נעליים יש לי כמה, אבל משו עמיד לגשם - מגפיים מעור שקניתי בגלי עודפים

ותנור יש לי אחלה תנור בילד אין

אסל אני לא זוכרת איך קוראים ךו

אני יכולה לבדוק במוצש... אני לא בבית

ואני יודעת שעם אנטיביוטיקה כדאי לקחת גם פרוביוטיקה כי היא הורגת גם את החיידקים הטובים או משהו כזה.

אז אולי זה גם ההסבר איך יכול להיות משהו ויראלי אחרי אנטיביוטיקה

להפך זה קצת מחליש את הגוף ואז אולי יש יותר סיכוי להדבקה בוירוס

2. השנה התחסנתי, אבל לא תמיד מתחסנת, אבל אם כבר נדבקת לא בטוח שיש טעם.

3. לא מכירה

ואת האמת- הצוות לא היה כזה מהמם בעיני.

הבאתי להם אותו אחרי אוכל וירדתי לאכול ארוחת צהריים, 2 דקות אח"כ התקשרו שהוא בוכה...

ועוד משהו- עד 12 בלילה לא החליפו לו לבגדים של הבית החלמה, כשב6 בבוקר כבר החליפו חזרה לבגד שהבאתי בשביל השחרור.

והיה לי רק בגד אחד, והוא פלט עליו...

הם התחילו עם זה הבנתי השבוע.

שקית עם מלא מוצרים לבייבי

ושמו לי קרם לילה לאשה לפנים.

אני נהנית מהתינוקייה, החליפו  לקטנה שלי את הבגדים כשקילחו אותה וזה היה בערב.

כל אחת ומה שעושה לה טוב.

אצלי לא היו שום מתנות מלבד הערכה של האגיס המוכרת, עם כמה טיטולים ומשטח החתלה.

מהאוכל התאכזבתי מאד, גם מהמגוון וגם מהשירות

לא סבלתי שהבעלים של הקייטרינג עומדים על הראש של כל אחת.

וסופרים לה את השניצלים שלקחה....

החדר חמוד ונקי, אבל זה הכל, אפילו אמבטיה לא היתה לי שם, רק מקלחת.

בקיצור- לא נהניתי, וזו כנראה החוויה האישית שלי.

קצת אחר כך הלכתי לביכורים, שם נהניתי מכל רגע!

מהתינוקיה, מהשירות, מהחדרים, מהאוכל

ומהשקט

היה מושלם. לא רציתי לעזוב.

אני לא חושבת שזה הגיוני מיד אחרי לידה להשאר לבד לגמרי עם תינוק אם אין עזרה אחרת..

ז. לא לא להגיע בכלל אבל כן חושבת שבמילואים חוזרים כמו השנה היחס צריך להיות גם אם איוז הקשבה לבית..זה ריצה לטווח ארוך

לא רק זבנג וגמרנו

ולידה זה בעיני אובייקטיבי צורך אקוטי בעזרה ונוכחות.

לפחות לשבועיים בעיני.

הייתי פותחת את זה בשיח מולו.

מתוך הבנה שמילואים זה חשוב, אבל המשפחה גם כן, וזו מלחמה ארוכה.

בהרבה מקרים נראה שזה שחור או לבן, אבל בפועל אפשר לברר מה מצב הכוחות, כמה מגיעים, האם יש מקום לגמישות. בעיניי זו הצלה.

בעלי עשה מיליון ימי מילואים בשנה, אבל הגמישות של היחידה שלהם וזה שידעתי שאם אצטרך, אני אוכל לבקש והוא יעשה הכל בשביל להגיע, ממש עזרה לעבור את זה.

אלא דילמה זוגית

אצלנו בעלי הלך למילואים יום למחרת הברית...

מסכימה עם הדעה שזה ריצה לטווח ארוך מצד אחד

מצד שני לפעמים מרגישה שהיד קלה נהייתה קצת על ההדק... ובהרבה סבבים חברה לא מגיעים. כל פעם עניין אחר.

מצד אחד מובן ממש כאילו. באמת

מצד שני. אנחנו עדיין במלחמה.

לא באה להגיד שלידה זה יד קלה על ההדק. ממש לא. זה מאד קשוח...

ואנחנו אחרי מאות ימי מילואים...

בזוג, באופי התקשורת ביניהם.

לפעמים צריך גם להודיע, יש מקום גם לסוג כזה של תקשורת במצבים מסויימים.

תמיד עדיף שיח, אבל יש פעמים ששיח זה להגיד חותך "אני לא יכולה יותר".

בעיקר בעיקר נראה לי חשוב לא לשפוט, כי אף פעם אנחנו לא יודעים באמת מה עובר על מישהו אחר.

משהו שאפשר להבין ממנו שזה סיטואציה שצריך "להודיע" לבעל.

היא כתבה שהיא מתלבטת...

וכן מרגישה שהביטוי הזנ כשהוא לא נצרך הוא לא מוסיף אהבה ואחווה בבתי ישראל. לא בצד הנשי ולא בצד הגברי.

במובן של להנחית או לקבוע עובדה

ברור ששיח ושיתוף זה האופציה היותר נכונה זוגית

באמת לא התנסחתי מדויק זה לא היה הכוונה.

ונכון מסכימה איתך שבמיוחד מול מילואים הז לא ממ שעובד לפי כללי זוגיות רגילים ומכירה מהכי קרוב כמה רק 'לבקש' או 'לשתף' לא תמיד עוזר

ולפעמים הבעל מתעקש ללכת בכל מקרה

אני באמת כתבתי את זה לא מהפן הזוגי

אני פשוט מרגישה שלפעמים הז תמיד מובן מאליו להקריב הכל ותמיד ובלי גבול

ובמצב המורכב הזה שזה סבב ועוד סבב ומצב מתמשך

אז בדעה שלי נכון לחשב מסלול שהוא -ואג שהאישה לא קורסת מעומס לא בכלים

אבל ברור שכל אחד והסיפור שלו ומה שנכון לו.והערכתי נתונה לכל אחת ואחת❤️❤️

אבל אני יודעת שאם אנחנו מבריזים אנחנו דופקים את המפקד שלו שמחפה עליו, שהוא אבא לשישה ילדים, ויש לו תלמידים שצריכים אותו, ואישה שגם רוצה אותו לפעמים...

וכבר דפקנו אותו בתחילת ההיריון וממש לא נעים לי.

פעם הסכמתי לבעלי להישאר שבת והמפקד חזר הביתה, ואשתו שלחה לי הודעה כל כך נרגשת... בקיצור, יש פה עוד אנשים, אז אני לא יכולה לחשוב רק על עצמי...

אני ממ שמבינה הז באמת מורכב

אבל חושבת עשדין אפשר איפושהו באמצע..

לא רגע אחרי לידה..אלא לפחות שבועיים וחצי אחרי הז..זה כבר מרגיש טיפה אחר..

וגם בתור אשת מגוייס עם 7 ילדים+ לא היתי רוצה שאשה תשאר לבד מיד אחרי לידה עבורי❤️מעדיפה להתאמץ עוד עבור זה באמת.

וזה באמת ושנה מתחילת המלחמה..

אבל אשריכם מממממששש באמת

מעורר השראה

אבל לידה לדעתי זאת סיטואצית קצה, אגב, גם מחלה כמו היפראמזיס..

והיא מצריכה יחס מיוחד

אני אישית לא חושבת שנכון שאישה אחרי לידה והריום מורכב תישאר לבד עם שלושה תינוקות שבוע וחצי אחרי לידה.

כתבו לך נקודות ממש חשובות בנוגע להיערכות שכדאי לעשות אז רק מוסיפה משהו קטן.

כשאתם עושים קניות לפני שהוא נוסע תקני דברים שמפנקים אותך וקלי הכנה:

כמה דוגמאות:

ירקות קטנים שלא צריך לחתוך כמו עגבניות שרי, מלפפונים קטנים

יוגורט עם גרנולה טעימה

פיצוחים מפנקים להוסיף ליוגורט

חמאת שקדים או חמאת בוטנים

פירות שקל לאכול כמו בננות, תפוחים, תותים.

חבילת ארטיקים מפנקים לרגעים קשים.

אולי קרונפלקס טעים לסגור פינה

אם אין מקרוגל, הייתי שוקלת לקנות, זה ממש זול ויכול מאוד להקל על הכנה

דייסת קוואקר למשל לוקחת חמש דקות

וזה מזין וטעים ויש עוג הרבה דוגמאות...

נגיד אחות צעירה שישנה אצלך בכל הימים האלו של המילואים, עד שהתינוק בן חודש לפחות. כמובן, אחות שיודעת ומוכנה בשמחה לעזור...

אחרת לא נראה לי שזה אפשרי בכלל, זה לא שיש לך ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...

אפשרות אחרת היא שתהיי אצל הורייך, למשל, בכל הזמן הזה.

אם זה לא אפשרי - אז שבעלך יבקש לדחות את המילואים... מאמינה שייתנו לו במצב כזה. בכל זאת, אנחנו כבר לא בתחילת המלחמה...

לא הייתי מנסה להקדים את הלידה אם התינוקות שלך גם כך קטנים - מניסיון זה מביא לאתגרים אפילו קשים יותר מאשר סתם אחרי לידה, אתגרים שצריך בהם את הבעל לא רק לעזרה טכנית אלא גם לעזרה רגשית...

החלטות טובות וקלות❤️

וילדתי ארבעה שבועות אחר כך! היה בבית סביב הלידה, ובגיל עשרה ימים חזר למילואים פול טיים.. היה מגיע הביתה אחת לאלף שנה, ליום-יומיים. חזר רק אחרי ארבעה חודשים! האמת? היה נורא, נורא! תינוק קטן, אישה אחרי לידה, אזעקות, ילדים קטנים-גדולים בבית, עם התנהגויות נוראיות וחרדות מהמלחמה. בעלי לא העלה על דעתו להפסיק ולחזור באמצע, כי המצב היה חירום. אני התפרקתי לגמרי, אבל הייתי חייבת כל פעם מחדש לאסוף את עצמי.. תכלס שרדתי בזכות הקהילה שהחזיקה אותי חזק והמשפחה שממש נרתמה ועטפה כמה שיכלה. באו אליי לשבתות, ישנו אצלי פעמיים בשבוע, וניסו לתמוך בסיטואציה ההזויה הזו כמה שניתן.

ולשאלתך- אני חושבת שהמצב באוקטובר שעבר היה שונה מהמצב היום. אז הכל היה הישרדותי וחירומי, וגם נפל עלינו בהפתעה נוראית. זה שאת יודעת על זה כבר מעכשיו זה פלוס גדול, וכל הכבוד שאת כבר חושבת איך להתמודד עם זה.. בעיניי, מניסיוני-

א. שבוע וחצי אחרי לידה זה מאוד מאוד מוקדם. שינסה לדחות את זה בשבוע- שבועיים, כל יום משמעותי!

ב. תדאגי שיהיה מי שיעזור לך בפיזורים למסגרות ובאיסופים, זו עזרה משמעותית ונחוצה!

ג. בייביסיטר, אפילו צעירה, שתבוא כל יום למשך שעתיים! לפחות. אצלי זה היה קריטי.. אפילו רק להחזיק את התינוק או לחילופין לספר סיפור לילדונת שמעליו.

ד. אם אפשרי שישנו איתך בלילה מידי פעם, זה מאוד משמעותי. קצת לחלוק את הנטל בלילות הקשוחים..

ה'. טייק אוואי, אוכל מוקפא, שניצלונים, צ'יפס, קורנפלקס- אל. תשקיעי. בארוחות. של. הילדים. תעשי סדר עדיפויות..

ו. אם יש מייבש/מדיח/שואב רובוטי- זה הזמן להתחיל להשתמש בהם.. אם אין, וחשקה נפשך באחד מאלה- הא לבקש למתנת לידה.. יכול ממש לשנות הכל בשבילך!

בהצלחה!! החזרת אותי בבום אחורה.. איזו תקופה, אמאל'ה.

לקרות.

ובעלי 3 ימים אחרי הלידה כבר היה במילואים... אבל היה ביומיים, אז זה משהו אחר

ועדיין זה היה מורכב מאד, כי התינוק היה בפגיה, וגם יש ילדים בבית וכו'...

מעריכה מאד את בעלך ואותך, על הרצון העז לתרום ולעשות מה שנכון,

רק בעת הזאת ובסיטואציה הנוכחית

אני חושבת שכדאי לנסות לבקש מעט דחייה.

חיבוק גדול, בשורות טובות

ותודה לכם ועליכם

לא הייתי מקבלת את זה כברירת גורל

וכן מנסה לשנות

אנחנו היום כבר לא ב7 באוקטובר

אנחנו בשגרת מילואים

יש ימים בבית ויש ימים בסבבים

אצלינו לפחות - הפלוגה כבר ערוכה לאירועים כאלו- והם מחפים אחד על השני

אני ילדתי על סבב ב, הם השאירו את בעלי כונן מהבית והיתה הסכמה שקוראים לו רק אם אין ברירה- והם הסתדרו

עכשיו אנחנו בסבב =₪%  (כבר איבדתי ספירה)

ויש כאלו שלא יכלו להתיצב- ותורינו לתת קצת יותר

תרדי לפרטים- תבדקי האם באמת צריכים אותונומה המחיר אם הוא יבקש שלא חהתיצב

לרוב הבני זוג לא רוצים להיות אלו שעכשיו בגללם החברים שלהם טוחנים יותר ובעצם מוכנים לתת אקסטרה- על חשבון הבית

זה לא נובע חלילה מרוע או מחוסר אכפתיות כלפי הבת זוג-

הם פשוט במוד אחר- ורואים כרגע את תפקידם - כמגנים, ולא ממש קולטים שכרגע זה הזמן לעשות לביתו

משתי סיבות:

א. יש לו תפקיד מאוד ספציפי, שזה רק הוא. אז אם הוא לא בא צריך למצוא לו מחליף וזה די מסובך ((אולי נצליח, כנראה לא).

ב. בתחילת ההיריון הייתי עם היפראמזיס קשה מאוד ובדיוק היה סבב והוא לא היה ברובו (הצטרף כשהתאוששתי, קצת לפני הסוף). אז אי אפשר להבריז שוב...

נתחיל מהברור-

תאריך המילואים ידוע, תאריך הלידה- לא.

את יכולה ללדת גם שבועיים אחרי התאריך ואז להיות מיד אחרי לידה

(ואם יש בן- אז גם לקחת בחשבון ברית)

צריל להיערך ל3 נושאים עיקריים.

1. אוכל

2. תחזוקת בית (כלים, כביסות בשוטף, נקיון םעם ב3 ימים)

3. טיפול בשאר הילדים

1. - זה החלק היחיד בעיני שאפשר להיערך אליו מראש וכבר מעכשיו להקפיא, אם יש קהילה תומכת- כבר מעכשיו ליצור קשר עם רכזת קהילה וחסכם על קבלת ארוחה חמה פעם ביום

2. למצוא מישהי שתבוא כל יום לשעה לאיפוס כללי, ופעם ב3 ימים לקצת יותר מעמיק

3. פיזורים בבוקר (מישהי בתשלום? מתנדבת? סבא סבתא?) איסופים בצהרים, זמן מקלחות

בתכלס- לא לבנות עליך בכלל בכלל

קחי בחשבון שגם אם את באמת מצליחה לתפוס את כל שלושת הנושאים במיקור חוץ ומצליחה לגייס קהילה, משפחה וכל עזרה אפשרית

את עדיין תמצאי את עצמך עם מלא דברים קטנים שיפלו עליך

סליחה שאני מייאשת, אני באמת חושבת שזה נסיון הישרדותי קשה מאוד

(בתכלס- אני בתור המפקד שלו לא הייתי לוקחת סיכון שהוא באמת יוכל להגיע

יכולים להיות כל כך הרבה בלתמים)

וגבר שאישתו קורסת בבית הוא לא גבר כשיר למילואים

אם אלד שבועיים אחרי התאריך הוא כן יישאר כמה זמן בבית, אבל אני לא יודעת כמה זמן.

כבר הודענו למפקד, אבל זה לא כל כך עוזר (הוא כן ינסה למצוא מחליף, אבל לא יודעת אם יצליח ואם כן לכמה זמן, אז מנסה להיערך)...

תודה על המיקוד של הנושאים. מקווה שנצליח למצוא בהם עזרה (ב"ה בקהילה תומכת, ויש גם אחראית מגויסות, מקווה שזה יעזור...)

מישהו שנמצא כדי להעסיק את הילדים אחר הצהריים, לתת להם לאכול, להחליף להם חיתולים או ללוות לשירותים, להרים אותם אם הם נופלים או סתם בוכים, משגיח עליהם שלא יעשו שטויות...

בקיצור - בגיל כזה צריך ליווי ממש צמוד...

אני קוראת ואפילו לא מצליחה לחשוב מרוב הערכה עצומה!

אשרי העם שאלו הם נשותיו.

בזכות נשים צדקניות ניגאל!

אחיות, מצדיעה לכל אחת ואחת מכן!! 💗

(תמיד לידה זה מרגש) אבל נשים שיולדות עכשיו

זה אומר שהתחילו הריון באמצע המלחמה

כשהבעל במילואים לפעמים

ועם כל זאת נכנסו לאתגר המטורף הזה של להביא עוד נשמות לעולם.

אתחיל ואומר שאני נשואה לאיש קבע, אז זה קצת שונה. אבל בכל זאת ממש חשוב לי לתת את הפרספקטיבה שלי לנושא.

א. אני כותבת לך כדי לעודד אותך שזה אפשרי עם המערך הנכון. ובכוונה התחברתי כדי לכתוב לך כי לפני כמה חודשים ישבנו בגינה כמה חברות ואחת שהייתה צריכה ללדת וידעה שלבעלה יש מילואים מיד אחרי וכל נשות הגינה עצו לה עצות שתגיד לו לדחות ואפשר להתחשב וכו' וכו' ואז היא באה אליי בשקט לקבל תמיכה, כי היא הבינה לבד שלבעלה יש תפקיד וצריך אותו. ואכן הבנתי וחיזקתי אותה. אז לא יודעת אם זה מה שאת רוצה לשמוע אבל אני מחזקת אותך. שמילואים זה אף פעם לא מתאים ובמציאות המטורללת של חיינו זה הופך להיות אירוע יותר ויותר תדיר. אין לי מושג מה התפקיד של בעלך ומה המחוייבות שלו לשירות. אבל אם הוא אומר לך שהוא חייב ללכת ואת גם מתחברת לזה, אז אני בעד.

ב. עכשיו אומר דבר והיפוכו, המלחמה עדיין מתרחשת ובעוצמה! אני יודעת שלתחושתכן כבר יש פחות מילואים ופחות נלחמים, זה ממש לא ככה, פשוט הכל נופל על הסדיר... מנסים לשחרר כמה שיותר מילואים. וגם אנשים פחות מתייצבים אז מצד אחד הרבה יותר חשוב להתייצב וזה ממש קריטי (לדברי בעלי המלחמה הייתה נראית אחרת אם היו יותר חיילים, גם מילואים וגם סדיר) ומצד שני, הקהילה הרבה פחות בעניין לעזור ולכאורה יש שגרה (זה החיסרון). אני אישית ילדתי בתחילת המלחמה והרגשתי שממש עזרו לי. וגם הייתה מן התגייסות כללית, עכשיו לדוגמה הרבה יותר קשה לי...

ג. המלחמה פה והיא ממשיכה, אם יש בגדוד של בעלךמי שיחליף וזה אופציה, אז מעולה, אם לא, אז צריך להתגייס למאמץ המלחמתי גם אחרי לידה, אני לא רואה אופציה אחרת...

ד. תעזרי!! מעכשיו תתאמי עם בנות שיבואו לשעות של ההרדמות, יש החזרי בייביסיטר ככה שתפרגני לעצמך בייביסיטר בכל הזדמנות.

ה. השבתות זאת הזוועה בעיניי. להיערך מראש, בהתאם למה שהכי מתאים לכם

ו. לגבי העיתוי, לא הייתי מנסה לזרז, הייתי משאירה לקב"ה, צבא זה הדבר הכי לא וודאי שיש, תמיד יש שינויים, אולי תופתעי לטובה

ז. בהצלחה עצומה! רק את יודעת מה מתאים לערכי המשפחה שלכם, אל תתני לקולות המחלישים מסביב להחליש, תתחזקי ויחד עם בעלך תקבלו את ההחלטה הנכונה עבורכם ועבור עמ"י, לידה קלה בעז"ה

ואולי אני קוראת את מה שכתבת בצורה קצת ביקורתית מתוך פרשנות שלי, ולא כי התכוונת)

שהדברים שנאמרו כאן על לבדוק האם אפשר לדחות או להקל, הם כתגובת נגד למסירות הטוטאלית שיש במקרים מסויימים, והם לא מגיעים בחלל ריק.

אני הכי חושבת שהמלחמה הזו חשובה, ולי למשל אין ילדים צפופים אז שמחתי שאני במצב שאני יכולה להגיד לבעלי ללכת מתי שצריך, ואני אסתדר.

אבל אני רואה מסביבי גם מצבים אחרים.

את האישה שקורסת עם ילדים קטנטנים

את אלו שפורטו מהעבודה

את הגירושין

ומנגד את התמונות והפוסטים שמראים את האיש שחזר למילואים אחרי שאשתו ילדה תאומים והוא כבר רץ לעזה.

וזה לא שמסירות זה לא חשוב.

אבל יש הילה של מסירות, שלפעמים מוחקת אותנו. ומצד אחד היא חשובה ממש, כי בזכות המסירות אנחנו כאן. מצד שני, צריך להבין שהמחיר של בית שמתפרק, או אישה שקורסת הם ממש לא מחירים שוליים. כי יש כאן גם עניין של כמה העורף חזק.

אז האמירות האלו של "תבדקי האם את יכולה, או האם יש אופציה אחרת..." לא באות כדי להחליש.

אלא באות כדי להשמיע עוד קול, שלפעמים בטוטאליות של המלחמה לא שמים לב אליו.

קול שאומר שחלק מהמלחמה זה גם להצליח להחזיק את הבית. או לכל הפחות, להבין את המחיר שמשלמים, להיות מודעים אליו.

מודעות זו לא החלשה, אפשר להיות מודעים ואחרי זה לבחור שהוא ילך וזה מדהים. אבל בלי להכחיש או לסרב לקחת בחשבון את המחיר.

וזה מה שאני חושבת שהקול שאנחנו מביאות מנסה להגיד. חס וחלילה לא מתוך החלשה. אלא מתוך זה שגם אנחנו חווינו את זה, ויודעות את הקושי. אנחנו מבקשות לשים לב גם לעצמנו, ולא רק למחוק את עצמנו לטובת המלחמה הזו. כי זה משהו שבתוך האידיאל הגדול לפעמים נשכח

לזירוז יש השלכות רפואיות משמעותיות

וגם הלכתיות

א. התערבות רפואית גוררת עוד התערבות רפואית. לידות עם זירוז מעלות את הסיכון באופן סטטיסטי ללידה מכשירנית (ואקום, חתך, ניתוח) שיש לכך השלכות רפואיות על התינוק , וודאי גם על ההחלמה של האם.

ב. את אומרת שהתינוקות שלך נולדים קטנים, לזרז את הלידה משמעותו ללדת תינוק עוד יותר קטן. כל יום שלהם ברחם זה עוד כמה גרמים שכל כך משמעותיים אח"כ להסתגלות שלהם בחיים אחרי הלידה, לא חבל?

ג. לכל נשמה יש את הרגע שלה להופיע בעולם. לא דקה לפני ולא דקה אחרי. זה לא רק עניין טכני. יש לזה משמעות רוחנית והלכתית.

את רוצה להתאושש לפני שהוא יוצא למילואים, אבל בשביל זה את מעלה רעיון שכולל בתוכו כל כך הרבה סיכונים להתאוששות ארוכה יותר שלך ושל התינוק.

לא ניתן להגזים בהשפעה של לידה שמתרחשת במועד ועוברת בצורה טובה ובמשקל תקין על התאוששות האם ועל ההתפתחות של התינוק, לעמיתים ההשפעה היא לכל החיים.

בשעה טובה שתהיה

בידיים מלאות, בבריאות

זכות מסירות הנפש שלכם על כלל ישראל תעמוד לכם להתאוששות קלה מהירה ובריאה בעז"ה 

מגיעה לזה...

קראתי הכול בתשומת לב.

ממש תודה על כל החיזוקים, הטיפים וההארות!

עשיתי את ההעמסה של המאה ויצא תקין..

ילדתי בלידת מים. ברגע ששמעו שההעמסה של המאה יצא תקין אישרו לי.

ויכול להיות שגם אם יהיה לך סכרת הריון ותהיי ממש מאוזנת פלוס הערכת משקל לא גבוהה אז שיאשרו לך..

הרבה תפילות❤️

כל שעה עושים בדיקת דם.

אבל זה לא אומר שיצא לך גבוה  בבדיקה הזו. כן חשוב לבדוק ולוודא שזה לא סכרת.

בהצלחה!

וגם לי היה 142 ב50 .

מקווה שלך יצא תקין כי לי לא יצא תקין

לגבי לידה טבעית אצלי היא נולדה בשבוע 38+0, הייתה לי ירידת מים והגעתי לבי''ח בפתיחה 10, רק לחצתי היה ממש טבעי וכיף, הלוואי על כולן

וכדאי לעשות העמסה של 100

אמן תצא תקינה ותודה על העידוד!!

(כלומר: את מיילדת/ רופאת נשים/ למדת באיזושהי דרך אחרת?)

כי פתיחה מודדים בס"מ וצריך מיומנות לזהות כמה ס"מ את מרגישה שצוואר הרחם פתוח.

וגם השאלה אם באמת את מצליחה להגיע לצוואר הרחפ ולא נשארת בנרתיק

אישית לא הייתי סומכת על עצמי בנושא הזה אבל אם יש לך מיומנות אז יש מצב

אבל הסקרנות שלי לדעת עלתה על הכל

גם הנסיון ( לא מעט לידות)

אם הצואר אחורי קשה לבדוק אבל זה חלק ממה שאני רוצה לדעת...

לא מעניין אותי ס"מ מדוייקים אלא רק אם יש התקדמות או לא

הלידות שלי מהירות ממש ואם יש התקדמות זה סימן בשבילי לעוף לבי'ח

אפשר גם להרגיש אם הוא "רך או קשה"

בדרך כלל זה סיפק לי את הידע שרציתי והידע בדרך כלל היה מדויק.

ואי איזה דיבור חזק ונכון!!

והשורה הסופית - לפנים. מדוייקת ממש ומנוסחת מושלם

אוהבת את הכתיבה שלך ומצטרפת לבנות מעלי , נחמד כשיש כותרת והסיום וואו

כ''כ נכון,

דיבור עם ה' הוא כ''כ בסיסי וטבעי

מצד שני,

זה קשר כ''כ אינטימי וקרוב, שאני אוהבת לדבר איתו בלי אנשים מסביב.... כשאני תולה כביסה זה זמן איכות שלנו ביחד. ❤️

או לפחות לפתוח חלון כשאני בבית

ואיזה מתוק נשמע הזמן האיכות שלך עם ה'. ממש דמיינתי את זה!

האמת שכשאני תולה כביסה,

אני לגמרי בטבע 😄

איזה נוף יש לי פה... וואו

מקווה שלא עושה לי אאוטינג

אולי באמת בזמן הזה נפתח לי הלב.

טוב שהזכרתי לי שיש לי מכונה לתלות💓

כשאנחנו בשקט.

גם אצלי הכל בשקט, אפילו את הצירים סבלתי בשקט.

יש משפט כזה בערך-

כשאתה מדבר עם אלוקים זו תפילה.

אז למה כשהוא מדבר אליך זו מחלת נפש?

חחח הזכרת לי את זה...

יש לי בבית אחד סגור.. ואני כבר לא מניקה

הרופאה שלנו טוענת שיש אבחנה עודפת בנושא הזה ולרוב זה לא פטריה. פטריה זה לא תופעה נפוצה כמו שהפכו אותה לכזאת.

למה את חושבת שזה כן? לשון לבנה יש לכולם משאריות חלב.

בקיצור אולי לטובה שלא השגת

בכל אופן רפואה שלמה לכם

הכל לבן. כל הפה גם בשפתיים גם בחיך

וגם כואב לי מאוד להניק

עם אקמול! הגוף צריך את הזמן להחלים ולהתאושש, וגם הנפש.

ובטח שהבית לא מתפקד כשאמא לא מרגישה בבית!

תשתי כוס תה, קחי כרית חמה/בקבוק חם וכנסי להתפנק במיטה.

לשבת תקנו אוכל

והבייבי- אולי גם הוא מרגיש לא טוב ולכן ללא תאבון?

ואולי את יכולה להוסיף לגרבר משהי שישביע? כגון דייסה?

חיבוק

תרגישי טוב בגוף ובנפש

ב. לקחת תפוא ובטטה וקישוא

לצפות בנייר כסף ולהכניס ככה לתנור-

זה ארוחה מבושלת לקטן בלי מאמץ

ג. לקנות אוכל חשבת

גולם חולים עכשיו😔 יש איזה שפעת/וירוס רציני עכשיו, כל המשפחה שלי לא מרגישה טוב עם חום ועניינים

כדי לעזור לגוף להחלים צריך לתת לו לנוח ולהתגבר על החולי, העבודה תחכה, העיקר הבריאות שלך.

כשאת בריאה אז כל הבית יתפקד, שווה את הימים האלה בבית.

תשתי הרבה מים, מקלחות נעימות (אם יש חום אז עדיף מקלחת הכי פושרת שאת מסוגלת, לא חמה מדי) חומץ בגרביים, לשתות גינגר, ויטמין סי.. ובעזרת ה' תראי שיפור בהקדם🙏

כן גם התינוק לא מרגיש טוב

באמת טעות ללכת לעבודה

בלילה ישנו עמוק שנינו

והיום ישנתי מלא ובאמת בעלי קנה אוכל לשבת

שיעבור כבר....

ואופן הההתייחסות!

ולגבי 4 - נשמע שהכי טוב לשאול בבית החולים הספציפי בו תהיי, לא?

כאילו עוד לא באת וכבר משגעת את השכל

אני גם חוששת מתשובה שלילית לכן במקום מסוים מעדיפה פשוט להביא ולקבוע עובדה

אם כי צודקת - הכי יעיל יהיה לשאול אותם 

מה שמחייב כדור לכל החיים..

מבאס מאוד אבל גם לא נורא.

אני בדיוק במחשבות לפנות לעוד חוות דעת..

אבל יש המון שחיים בזכות הכדור הזה.. 

זה כדור שאם את שוכחת לקחת אפילו יומיים אפשר להשלים ביום השלישי את כל החוסר

אמר לי אנדו מומחה.

ולגבי ההנקה בבי"ח חושבת שאת אמא מושלמת ושאחרי ניתוח יהיה קצת קשוח עם ההנקה

תשחררי ותשאבי

צריך גם לקחת אותה על הבוקר,חצי שעה לפני אוכל...

בהצלחה ממש!!

רק אומרת שיש לנו כמה במשפחה המורחבת שלוקחות את הכדןר לכל החיים והן ממש סבבה עם זה.

הצחקת אותי עם היתרונות של השומנים🤣🤣🤣 ןאיזה כיף לך שיש לך תירוץ למשקל!! הכי כיף

לגבי המתוק שלך

לדעתי אל תביאי לבי'ח

בשביל מה לך?

מחלות ולכלוך ובלגן

ואת צריכה לנוח!!

תשאבי ושלום על ישראל

חיבוק ממוש ❤️

פשוט אין.

אמא שלי מבוגרת (מאוד), מתמודדת עם בעיות זקנה

חמותי לא בכיוון בכלל. היא לא בקטע של לעזור לנו עם הילדים למרות שהם הכי מתוקים שיש בעולם.

לשעות הבוקר אני מחפשת מטפלת שיצטרף ליומיים

הבעיה היא אחהצ - לילה.. אני הרי רוצה את בעלי איתי (או שבגילי אחרי ניתוח לא צריך מלווה? אין לי מושג איך העולם הזה עובד)

ואני- יש לי חולשה רצינית לתינוקות

בשמחה אטפל בעוד תינוק ללילה/2 לילות

גידלתי תאומות

אם את מעוניינת, תפני אלי באישי

גרה באזור ירושלים

אני דיי בהלם מההצעה הזאת

אל תדאגי - אנחנו נסתדר איכשהו

אני עוד רוצה ללכת לחוות דעת נוספת ואולי לחכות עם הכריתה הזאת עוד כמה חודשים שהוא יגדל.

ככה הכל יהיה קל יותר. 

למרות שלא גידלתי תאומים

אבל כן כמעט תאומים

וד"א, אני בכל עניין רפואי מתייעצת עם הרב בני פישר ממגן לחולה.

הוא ב"ה היה שליח טוב להוביל אותנו לרופאים הכי טובים ולתת המלצות איפה לנתח, מתי ואצל מי.

ממליצה לך מאד!!!

בודאי שאת צריכה מלווה!

זה לא פינוק או מותרות

אלא צורך ואין שום סיבה שתתמודדי שניה אחרי ניתוח לבד..

לדעתי למצוא פתרון כמו שהציעו פה-

בייביסיטר שיכירו כבר מעכשיו

או לקבל הצעת עזרה מאחת הנשים היקרות פה

זה לא בושה!

וחיבוק ורפואה שלמה בקלות !!❤🙏❤

כנראה זה שונה ממי שאין בכלל בלוטה

הכדור קטן  ומפונק צריך לקחת על בטן ריקה ומומלץ לא לאכול לפחת חצי שעה יש שאומרים אפילו שעתיים בשביל ספיגה טובה

זה נהיה הרגל כזה על הבקר לוקחת ושוכת מזהה 

אני יודעת מה זה לעבור הליכים רפואיים עם תינוק קטן.

מבינה אותך מאד🩷

כמה דברים מהניסיון שלי שהוא מהליך רפואי אחר

ממליצה לך לבדוק אם יהיה לך מותר להניק עם הכדור שאת צריכה לקחת, כי אם כן אולי שווה לך להתחיל להרגיל לתמל. גם אם מותר לך- בניתוח עצמו יש חומרי הרדמה וכאלו שלא תמיד מותר להניק כמה ימים אחריהם.

לגבי האשפוז- אני באחד האשפוזים החוזרים הייתי לבד. היה קשה אבל הסתדרתי. זה תלוי כמה עזרה תצטרכי אחרי הניתוח. יש אולי חברה שיכולה לבוא להיות איתך?

לא בטוח שיהיה מותר להכניס תינוק קטן למחלקה, אבל אם תיקחו אותו איתכם תנסי להשלים לו לפני את החיסון של גיל חצי שנה שהוא חיסון משמעותי (לי לא הסכימו להכניס את התינוק ואת הילדה שהייתה אז בת שנתיים, פחדו ממחלות. אז הם היו אצלי כמה דקות וזהו)

רפואה שלמה  והחלמה מהירה🩷

כיף לקרוא את הרוח האופטימית שלך!

כמה שידוע לי לבלוטת התריס יש הרבה השפעה על המשקל

זה קשור לחילוף חומרים ככה שכשמשהו שם לא עובד טוב עולים במשקל

שיהיה בהצלחה ובקלות! נתפלל עלייך!

כנראה לא בגלל זה אני שוקלת מעל 90 קילו 

אם כי לכי תדעי, אולי באמת משהו ישתנה

הגרסה הרשמית זה נטו בגלל הבלןטה

נא לא להרוס עם האמת! 🤣🤣🤣

אולי כדאי לקחת בייביסיטר ליומיים שתהיה עם התינוק ברצף. אחרי הניתוח כדאי שיהיה איתך מישהו- זה יותר נעים בבית חולים אם כי אפשר להסתדר לבד.

יכול להיות ששווה לחשוב אם מישהו אחר יכול להיות איתך בזמן שבעלך עם הילדים, אם תמצאי מישהי שתרגישי מספיק בנוח איתה גם בסיטואציות פחות נעימות פיזית.

בע"ה תעברי את זה וההנקה תמשיך ותזרום בקלות🥰

בבקשה אל תביאי תינוק לבית חולים 🙏🏻

הוא עלול להדבק חלילה במשהו, להפריע לך לנוח ולהתאושש וגם להפריע לשותפים שלך בחדר. יש סיכוי גבוה שפשוט לא יסכימו להכניס אותו גם אם תנסי לקבוע עובדות בשטח.

מנסה לחשוב על רעיונות לפתרון-

אולי אחות/גיסה/ חברה יכולה לבוא איתך לבית חולים ובעלך ישאר איתו? או ההיפך?

אולי תמצאי בחורה בתשלום ותכירי ביניהם עוד קודם שיתרגלו אחד לשני?

בטופס של בדיקת PKU שלוקחים בגיל 36 שעות בתינוקיה.

יש שם טסט לPKU ועוד כמה מחלות גנטיות, ביניהן בלוטת התריס

אבל זו בדיקת סקר שכל התינוקות עוברים

מציל חיים 

🕯שרשור פרשת שבוע - פרשת שמות🕯 - הריון ולידה

תודה [@15588אוהבת את השבת] על הרעיון...

משה רבינו ידע שהוא מעמ"י, למרות שהוא גדל בבית פרעה. הוא ידע שאחיו עובדים בפרך, כמו שמסופר לנו בויצא אל אחיו וירא בסבלותם".

אבל הוא בכל זאת גדל בבית פרעה. הוא נפגש עם אמא שלו רק עד שנגמל מההנקה, שזה גיל די צעיר.

כמה הוא הכיר את השורשים של עמ"י? את הקב"ה? מה הוא ידע על אברהם, יצחק ויעקב?

כשהקב"ה מתגלה אליו בסנה, הוא 'מציג את עצמו' בתור "אנוכי אלוקי אביך, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב". אז זה נראה שמשה כן אמור לדעת מי הם. אבל איפה הוא למד עליהם? מי סיפר לו?

לא יודעת אם יש מדרשים שעונים על זה.

משתפת פה כי אולי מישהי תדע ותחדש לי...

ומכאן שיעקב היה סבא רבא שלו

האברבנאל אומר שמשה היה בקשר מתמיד עם משפחתו

יש תיאטרון אודיו בשם אבות האומה, שמפיק את סיפוריהם של אבות האומה במחזות קוליים על פי מדרשים. ושם נראה שמשה הגיע מדי פעם ללמוד עם אביו, גם כשעוד היה בבית פרעה... אבל לא הסתכלתי לראות על איזה מדרש הם מתבססים. בכל אופן, יש מדרש שאומר שה' נגלה למשה בסנה בקולו של עמרם כדי לא להבהילו - אז מכאן מובן שהוא הכיר היטב את אביו.

אבל אני תמיד דמיינתי לעצמי איך יוכבד יודעת ששנות ההנקה שלה את משה הן קצובות, ולכן היא יודעת שעליה להספיק בזמן הזה להעניק לו את כל החינוך שלה ביחד עם החלב. אז אולי באמת מכיוון שמשה לא היה תינוק רגיל (אפילו קולו כתינוק בתיבה היה כשל נער), הוא הצליח לספוג וללמוד הרבה אפילו בפרק הזמן הקצר הזה ובגיל הצעיר הזה...

השבת אנחנו פותחים בחומש שמות, החומש בו מתוארת הגלות והגאולה הראשונה של עמ"י.

בפרשה אנחנו פוגשים את השעבוד הקשה שעמ"י עבר. ואנחנו גם רואים את תחילת תהליך הגאולה.

אבל בסוף הפרשה ההרגשה היא דווקא של ירידה והחמרה בקושי. אפילו משה רבינו, השליח של הקב"ה, שקיבל את ההבטחה על הגאולה וגם אמור להוביל אותה, פונה לקב"ה ושואל אותו "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?"

ואנחנו, שיודעים את סוף הסיפור, יודעים שגם ההחמרה הזו של השעבוד הובילה בסוף לטוב גדול יותר, ובסוף עמ"י אכן נגאלו.

וגם ההחמרה הקודמת בשעבוד, שגמרה לקושי גדול - "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ", היתה גם היא לטובה, כי הזעקה של עמ"י היתה בעצם התפילה שעוררה את תהליך הגאולה - "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים".

הרמח"ל כותב במאמר הגאולה (פרק א'), שדווקא כשנראה שהקב"ה מסתיר מאיתנו את פניו, למעשה הוא מכין לנו אוצרות גדולים של טובה וברכה, שיתגלו בפנינו כשתגיע העת לגאולה.

"ולגאולה נמצאו הכנות רבות ופעולות גדולות

וחזקות מאד… וכאשר תתפשט החכמה בעולם אז יראו וידעו הכל כמה הגדיל ה' לעשות עמנו, כי כאשר חשבו ישראל שהסתיר הב"ה את פניו מהם ועזב אותם, אז היה מכין להם טובה וברכה, כי אז היה ממלא להם אוצרות גדולים אשר לרחבם אין קיץ ולגדולתם אין תכלית... וכשיגיע זמן המנוחה הגדולה העתידה להגלות בעולם, יפתחו כל האוצרות האלה ומהם יצאו כל מיני מחמדים וינתנו לישראל חלף עבודתם הקשה שעבדו בגלותם.

ועל הסוד הגדול הזה נאמר (תהלים צ, טו) "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה". כי כל הימים שהיו ישראל בגלות ואור לא נגה עליהם, אותו האור הראוי לאותם הימים לא אבד, אלא כל האור ההוא היה הב"ה גונזו באלה האוצרות שאמרתי לך. וכשיהיה הזמן לפתוח אותם אז יצא כל האור ההוא כאחד, ואז יהיה זמן שמחה לישראל אשר כמוה לא נהיתה, ויתוקן העולם במנוחה והשקט ולא יהיה עוד יגון בעולם כלל…"

הרמח"ל כותב, שהדברים נכונים גם לגאולת מצריים וגם לגאולה העתידה בעז"ה, אלא שבגאולה השלמה נגיע לשלמות אמיתית שמעולם עוד לא הגענו אליה, יותר ממה שהיה לאחר גאולת מצריים.

"וצריך שתדע כי גאולת מצרים והגאולה העתידה שוות הן בדברים הרבה, רק שהעתידה עוד תגדיל יותר כי אז תמצא הבריאה מנוח אשר לא מצאה למיום היותה ועד עתה."

אנחנו זכינו לחיות בדור שחווה ממש את הצעדים האחרונים בדרך לגאולה השלמה העתידה, לה עמ"י חיכה כבר אלפי שנים.

ודווקא לקראת שלבים של אור גדול, אנחנו חווים הסתר פנים וקשיים גדולים.

בשנה האחרונה חווינו גם קשיים וכאבים גדולים, וגם ניסים והארת פנים. בימים האחרונים אנחנו חווים רגשות לא פשוטים, של רצון גדול וציפיה חשובים של החטופים, יחד עם כאב עצום ומחאה על תנאי העסקה שגורמים לנסיגה לאחור מהרבה מהישגי המלחמה.

ודווקא מתוך כל מה שאנחנו חווים, אפשר לקבל כוח מפרשת השבוע, להבין שאנחנו לא רואים את התמונה השלמה, שהקב"ה נמצא איתנו גם ברגעים של חושך ושל הסתרה, ומכין לנו אורות גדולים שעוד יתגלו לנו בעז"ה כשנהיה ראויים להתקדם לגאולה השלמה.

המיילדות יראו את האלוקים והשכר מפורש בתורה "ויעש להן בתים"

רש"י הקדוש מפרש- בתי לוויה ובתי כהונה.

תחשבו על זה.

יש כמה מצוות שכתוב בהם ויראת מאלוקיך. אני ה'

כמו לא תשים מכשול לפני עיוור, לא תונו איש את אחיו

אבל מה השכר?

וכאן הוא כתוב כל כך מפורש.

אותי זה מנחם. לא אכנס לניסיון שניסו אותי. אני עדיין בתוך הניסיון

אבל תחשבו, איזה שכר עצום ורב הן קיבלו

שכר נצחי, שיגדל שוב בימות המשיח

אין לו סוף

בתחילת הפרשה נמנים כל שמות בית יעקב.

כמו שאנחנו יודעים מפרשת במדבר - מנייה של אנשים, ועוד יותר קריאה בשמותיהם, מסמלת חיבה כלפיהם.

עכשיו, רגע לפני הגלות הקשה, בני ישראל זקוקים ביותר לידיעה שה' מחבב ואוהב אותם. הידיעה הזו תיתן להם כוח לעבור את הגלות ולהאמין שהם ישובו ממנה.

ואני מוסיפה בהקשר של ימינו -

לא סתם אנחנו מתעקשים לתת שמות ופנים לחיילים שנהרגים ולהבדיל בין חיים לחיים (בע"ה) לחטופים.

כי כך אנחנו מעוררים את חיבתם גם אצלנו וגם אצל הקב"ה, ונותנים כוח להם ולנו לצפות לגאולה...