פורום הריון ולידה (עמוד 3455)

כי קשר בין נטילת גלולות למניעת הריון לבין יובש בנרתיק. נשים שנוטלות גלולות עם מינון אסטרוגני נמוך, עשויות לסבול מיובש בנרתיק, ירידה בחשק המיני.

אם אכן נובע מגלולות - פתרון מקובל להשתמש באובסטין (מצריך מרשם רופא) שיכול לעזור בסיכוך. שמים פעמיים בשבוע.

התחלתי לקחת מסטיק תימני..
אני מפחדת כי אני רוצה להכנס להריון
וחוששת שאולי אין ביוץ

אפשר להפסיק רק בלילה.
אני בשלב הזה בד"כ הבאתי מוצץ.

לא לוקח בכלל מוצץ, וגם לא תמ''ל...

וגם תמ"ל..

אבל בפעם האחרונה שהפסקתי להניק לילה זה היה סביב גיל שנתיים.

יותר קל לגמול מהנקה בלילה כשמישהו אחר הולך ומציע מים או מוצץ או חיבוק, עד שהוא נגמל
כי קצת קשה להם להבין למה את שם ואת לא נותנת דווקא בלילה וביום כן

עם הילדים הקודמים עשינו גמילת לילה
לקח שלושה לילות
והם הבינו שה "נני" ישן בלילה
ביום המשיכו לינוק כרגיל
אבל אני מרגישה שכבר הזדקנתי בשביל התהליכים האלו, אין לי לב לבכיות האלו

מהנקות בלילה. המשכתי ביום. גם אצלנו לא היה מוצץ..
התחלתי בלהעביר אותו חדר. המשכתי בלנתק את ההנקות מהשינה. לא הנקתי ממש לפני השנה. ככה שהוא התרגל להירדם בלי הנקה.
אח"כ אמרתי לו יום קודם, שממחר - בלילה כבר לא אוכלים מאמא. רק כשיהיה אור בחוץ, יהיה אפשר.
ככה הזכרתי לו לאורך היום הבא.
ובלילה, כשהתעורר ובכה, באתי אני להרגיע אותו. (אני חושבת שזה יותר נכון לא להיעלם לו לגמרי ולשלוח את אבא)..
הראיתי לו שעדיין חושך בחוץ. הוא בכה. חיבקתי אותו והצעתי לו מים, כשזה לא עזר הצעתי בננה. אכל ונרגע. בפעמים הבאות שהתעורר היה כבר קל יותר להרגיע אותו. הוא הבין שזה חד משמעי שתה מים והתכרבל עליי.
ככה כמה ימים, כל לילה פחות ופחות התעוררויות. מידי פעם סעודות ליליות של בננות. עד שהגענו תוך 3-4 ימים ללילה שלם ב"ה. בלי היסטריה ובלי בכיות שלא יכולתי לעמוד בהן.

הייתה קמה כל שעה.
לא לקחה בקבוק ומוצץ.

הפסקתי בתהליך ארוך קודם במשך היום כשאני מחליפה כל הנקה בארוחה קבועה אחרת.

זה הלך ממש בקלות.
השלב הבא היה הפסקה של ההנקה לפני שנת היום.
בעלי לקח על עצמו והיה מרדים אותה כשאני נעלמתי מהשטח.

בלילה היה כמובן הכי קשה, התחלתי קודם מאמצע הלילה שפשוט לא נתתי לה ונדנדתי לה את המיטה, דיברתי אליה וכד'

במקביל לימדתי לשתות שוקו מבקבוק שהפך בהדרגה לדיסה שוקו ואח"כ דייסה עם חלב.

כשאכלה את זה טוב, המרתי את הנקת הבוקר בבקבוק ואחרי כמה לילות שנשארה רק ההנקה שלפני שנת הלילה המרתי אותה גם בבקבוק.

כל התהליך ארך חודשיים, לא הייתי לחוצה להפסיק אפילו היה לי קשה נפשית.

ההדרגתיות הייתה גם בשבילי...

גם אם זה "רק" לגמילה.

הקושי שלי הוא שהוא הולך לישון, בלי קשר להנקה, נרדם עם שיר בדרכ. מתעורר אחרי שעתיים בערך ורוצה לינוק, אני בדרכ נרדמת איתו וכל הערב הולך לי 🙁 לא מספיקה לעשות כלום בבית ולהכין דברים לעבודה
מתעורר הרבה בלילה, וכל פעם רוצה קצת...
לקראת הבוקר(4) מרגישה שזה כבר רעב, אבל גם אין לי מספיק חלב כדי להשביע אותו והוא לא נרדם חזרה וככה גם הבוקר שלי הפוך, איתו בידיים, עד הפיזור...

ביום יונק פעמיים בערך כי אני עובדת...

ננסה להעביר אותו חדר באמת, ואני אגייס גם את בעלי לעניין...
לתת לו לאכול באמצע הלילה? 😟 אני לא ככ בעד, אבל מה האלטרנטיבה? הוא אוכל טוב ארוחת ערב

מבחינה בריאותית- אם הוא אכל טוב ביום, הוא לא צריך לאכול בלילה. תחליטו שלוש לילות שאתם לא מאכילים, רק מלטפים (עדיף האבא) ובעז"ה יבין/ ירגיש שהגיע הזמן לישון לילה שלם..
הוא גם רוצה שאמא שלו תהיה שמחה וערני!

באמת קשה לעמוד בבכי שלו, כשהפתרון זמין. אבל חייבים לעשות את זה..

אוכל טוב

לא הייתי נותנת אוכל באמצע הלילה.. ההנקות התכופות אינן צורך אוכל.
אמנם לא עשיתי את זה בלי מוצץ אבל עשיתי את זה. האמת שבגיל צעיר יותר, אבל העקרון לא נראה לי משנה בגיל.
העברת חדר- חלק משמעותי בעיני.
וכשמתעוררים אני דווקא זו שעושה את התהליך ולא בעלי.
נגשת, מחבקת, מסבירה ובעיקר יושבת בשקט ליד המיטה, בלי להוציא מהמיטה, זמן ממושך ואפילו מאוד עד שהילד נרגע והולך לישון. בלילה הראשון זה הרבה זמן, בלילה השני הרבה פחות, ובשלישי זה כמעט כבר פוסק.
בהצלחה!

זה לא שני דברים להתמודד איתם ביחד? כרגע ישן איתנו- המיטה שלו מחוברת לשלנו...

אנחנו יכולים להעביר אותו רק לחדר הילדים, ואני גם חוששת שיעיר את האחים שלו...

לא עדיף לגמול אותו כשהוא איתנו וככה ירגיש יותר בטוח?

אני מרגישה שזה מקל על הגמילה.
לגבי הילדים האחרים אין לי תשובה... תלוי ברגישות שלהם לרעש

אני אישית מעדיפה להפריד את השלבים
ולא לערבב בין מעבר חדר לגמילה מהנקת לילה

הלילה הרדמנו אותו במיטה שלו בחדר הילדים...

בעלי הרדים אותו ואני הייתי בסלון תולשת שערות.. היה בכי אבל לא נורא, בסוף עברנו את זה.

 

ועכשיו, מה לעשות כאשר יקום?

להניק? 

מרגישה שכן, בעלי טוען שלא, שעדיף לגמור עם זה וזהו...

אשמח לחיזוקים ולדעות אחרות מניסיונכן!

 

תודה 

אמרתם לו שיפסיק לינוק הלילה?
אם כן, אז בהחלט אפשר. (אגב, לילדים הפרטיים שלי, היה יותר קל בגמילה כשאני באתי ולא בעלי. על אף שלא יכלו לינוק).
אם לא הכנתם אותו, לא הייתי גומלת הלילה הזה.

ותראי איך יהיה...
אני ראיתי שזה לא נורא אם לא ממש עיקביים, וכן מידי פעם חוזרים להנקה,
לי היה יותר קל בהדרגה...
ואם ממש יש בכי ממש אז כן להניק בחדר שלו ולהסביר שאמא פה ועכשיו נלך לישון כמו גדולים ומחר נקום לינוק...
אבל אולי זה טעות, לא יודעת

אעדכן אחכ איך היה...
תודה על העזרה!

גם אנחנו העברנו חדר ומאז מעצמה ישנה יותר טוב.
עדיין כמה לינוק אבל גם למדה לקחת בקבוק (חדש יחסית)
קומי אליו אבל תהיי חזקה לא להחזיר אותו אליכם אם אין סיבה ממש קריטית.
אפשר שתקומו אליו לסירוגין את ובעלך.
זה לא חייב להיות הכל או כלום.

בהצלחה!

הוא ישן ממש טוב!!! קם משהו כמו שלוש פעמים ונרדם די מהר (רצה לינוק, או יותר נכון, רצה להרגיש אותי)...
(שלוש פעמים זה נחשב לקום מעט בשבילו).
נראה איך יהיה הלילה... בשבת יותר קשה לו להרדם כי אי אפשר לשים לו מוזיקה.. בהרדמה ו

שיעשה טוב לכולם, גם לו וגם לכם
בחנוכה יש הרבה ניסים
שבת שלום!!
עדכני אותנו במוצאש

אבל גיסתי יולדת מעל 4 קילו. לידות מים. וממש מכורה ללידות האלה חחח. היא מחכה ונהנית מכל רגע ולא קרעים ולא תפרים. לא יודעת אם זה קשור אחד לשני.
שיהיה בשעה טובה. וידיים... "מלאות"

בלידות מים יש פחות קרעים כי האזור יותר רך ורפוי

סטייה של 10 ג'.

 

קרעים זה לא תלוי משקל.

לי היתה תינוקת במשקל קטן, ונקרעתי (לא נורא).

ויש כאלה שבמשקלים גדולים, לא נקרעות.

אפילו עשו לי סטריפינג כדי לא ללדת תינוק גדול, ובסוף שקל 3.700.
ובקשר לקרעים, היו לי רק בלידה הראשונה שבה התינוק נולד הכי קטן מבין כולם🙃

כיף ללדת תינוקות שמנים! בד"כ יש להם יותר כוח ולא צריך להעיר אותם כל רגע לאכול..
בהצלחה!

ובעניין הקריעה 

לדעתי זה עניין של מבנה ולא קשור לגודל התינוק

אני נקרעתי פעמיים עם 3100

וגיסתי שיולדת מעל 4 קילו כבר 4 לידות לא היה לה אפילו קרע

נולדה 3.5. בלי קרעים/חתכים בכלל.

נולדה 3300
השניה אמרו אותו דבר נולדה 4060
נקרעתי אבל לא נורא. ב"ה לא סבלתי מהתפרים והייתה לידה קלה יחסית

הערכה 3.5 בפועל 4.2
ונקרעתי🙃

2850 אני חושבת, ונולד 2960.
נקרעתי ממש טיפה וב"ה החלמתי מזה מהר.

טעו בגדול - הערכה 3.300, נולד 4.065. הגדולה היתה ממוצעת ולא נקרעתי, אצל הקטן כן אבל ממש בצורה מינורית ומעט תפרים קטנים, החלים בקלות ב"ה. וגם לא בטוח שזה היה המשקל כי היו עוד פרמטרים - מצג עורפי, בלידה הראשונה היתה מיילדת מאוד ותיקה ומיוחדת, וכו'.

רק שפעם אחת זה גם הוביל לניתוח מיותר.

לגבי קרעים- אין לי משהו מעודד לומר.
בכל הלידות שלי היו קרעים (אולי כי בפעמים הראשונות היה חתך יזום).

איזה הערכת משקל זו היתה ששלחו אותך לניתוח?

בשני מקומות שונים. אחת מהן במכון משוכלל ביותר.

שאצלי זה לא היה ככה למרות שמעתי על זאת וזאת וזאת,

 

 

הערכה 3200 שבועיים לפני הלידה, נולדה 2500
ולא נקרעתי, רק חתך קטנטן יזום

אמרו לי 3500 יצאה 4100, וממש נתקעתי אבל חתכו אותי מבוקר

גם לי היה אחת שנולדה 3.900, ב"ה ללא תפרים

גג 100+- גרם הפרש..אז ממש בקטנה..

אבל אף אחת מההערכות לא היתה חריגה..אז גם לא התייחסתי אליהן במיוחד

נובהרינג הוא כמו גלולות הוא יכול לפגוע בהנקה ויכול לגרום לגרום לכתמים בהתחלה
הסיבה העיקרית ששמים בזמן מחזור היא כדי לודא שאין הריון אז כדאי לתייעץ אם אפשר גם אחרי המחזור

לדעתי אם היה לך טוב התקן תשתמשי בהתקן

אבל היו לי שתי התקנות , באחת התקנתי לא במחזור והיה סיוט . בשניה התקנתי במחזור והיה ממש בסדר.התור שלי יוצא אחרי המחזור, לא בא לי להרוס את ה7 נקיים ובמיוחד מפחדת מההתקנה כשאני לא במחזור. עד כה לא מצאתי רופאה שאפשר ללכת אליה בימים הקרובים( מחר או ראשון, גג שני) מוכנה גם פרטי. ולכן חשבתי אולי להתחיל עם נובה רינג ולשים התקן באחד המחזורים הקרובים.

אשמח לתשובות

עלול לפגוע בהנקה, אבל לא בהכרח. אצלי כבר ילד שלישי שאני מניקה עם נוברינג ולא פגע. אומרים שכשמתחילים אחרי שההנקה כבר מבוססת סיכוי טוב שההנקה לא תיפגע.
דימום- ברוב המקרים אין דימום הסתגלות או כתמים, והכל בסדר. אבל יש נשים שכן עשה להם דימום או כתמים, צריך לקחת בחשבון שזה יכול לקרות.
לפי ההוראות צריך להתחיל ביום השני או השלישי של הווסת. האם להתחיל בשבעה נקיים- צריך לשאול רופא. לדעתי אפשרי (עשיתי זאת בהמלצת רופא. אבל כל אחת צריכה לשאול לגופה). קחי בחשבון שאת מוגנת רק שבוע אחרי שהתחלת שימוש בנוברינג

אפשר לענות בפרטי בשם משתמש הזה? או שאני צריכה לפנות אלייך עם השם משתמש האמיתי שלי?

היא בכללית.

אם המחזורים שלך די קבועים, תוכלי לחשב במשוער.
ה 14 ימים הללו די זהים בין אישה לאישה, למרות שמשך המחזור החודשי מאוד שונה - ממוחזרים קצרים של פחות מ 28 ימים ועד ארוכים של שלושים ומשהו ימים ומחזורים לא סדירים.

מניחה שאת שואלת לקראת כניסה להריון.

תוכלי לזהות סימנים מקדימים - לפי מרקם ההפרשות מהנרתיק.


בחינת ריר צווארי – זו הדרך המופלאה והפשוטה ביותר לזיהוי ביוץ.
מה זה ריר צווארי? אלו ההפרשות הנרתיקיות שיש אצל כל אישה באופן חודשי. ההפרשות היוצאות מהנרתיק הן בעצם ריר שמופרש מצוואר הרחם. והריר שמופרש מצוואר הרחם, מרקמו משתנה במהלך החודש. אם עוקבים אחר תצורתו של הריר, של ההפרשה, ניתן לראות בבירור את השינויים ש’עוברים עליו’.

לאורך כל החודש אנו מבחינות, חזותית, בשינויים במרקם ובמאפייני ההפרשה שלנו. על מנת שתוכלי לחוש באמת בהבדלים בצמיגיות של ההפרשות, עלייך למשש אותן בין שתי אצבעותייך.

אם תעקבי אחר הפרשותייך, את תשימי לב לשלושה שלבים ש’עוברים’ על הריר הצווארי שלך:

כשאת קרובה לביוץ – ההפרשה נמתחת וגם רטובה. ההפרשה שלך תהפוך מרקמה ‘קרמית’ רגילה למשהו שדומה למרקמו של חלבון של ביצה חיה. ריר הנמתח בין האצבעות, רטוב ונקי. בשלב זה ההפרשה נראית כך בגלל רמת האסטרוגן שעלתה בגוף. כאשר הגוף מתכונן לשחרור הביצית מהשחלה הוא מייצר הרבה יחידות הורמון אסטרוגן. כדי שיוכל הזרע לעבור בסביבה של הרחם ביתר קלות ולשרוד את מסעו אל הביצית, הגוף הופך את הסביבה הרחמית לפחות צמיגית באמצעות אסטרוגן. ולכן, גם ההפרשות שלך פחות צמיגיות – בהתאם. עלייך להתחיל לקיים יחסי מין כשההפרשה הוגינאלית שלך נראית כך, ולהמשיך כל עוד ההפרשה היא כזו.
ביום ביוץ – ההפרשה נמתחת ורטובה במיוחד. ריר וגינאלי של מועד הביוץ, היום המדויק בו את מבייצת, נראה ‘הכי דומה’ לחלבון של ביצה, מכל הימים בהם הוא היה דומה מאוד לחלבון של ביצה. מבין כל הימים הפוריים, יום הביוץ הוא המועד הפורה ביותר. ההפרשה ‘עשירה’ ונמתחת ביותר, ואם תגעי בה באמצעות אצבעותייך תבחיני כי היא ממש נמתחת בין אצבעותייך.
מיד לאחר יום הביוץ – ההפרשה הופכת לצמיגית. ממש כמו גומי שמתחיל להתייבש. העניין מתרחש ‘בבת אחת’. ההפרשה הוגינאלית שלך תיעשה יבשה יותר, כבר לא רטובה ועשירה כמו ביום הביוץ. היא לא תימתח בקלות בין אצבעותייך אלא תידבק לאצבע אחת ותתנתק מהשניה. ההפרשה לא תהיה שקופה אלא תיראה ‘חלבית’ יותר, לבנבנה.

שינוי נוסף המתרחש בגוף האישה כשמועד הביוץ מתקרב, הוא שינוי במיקום צוואר הרחם.

איך בודקים את מיקום צוואר הרחם?

יש לבדוק את מיקום צוואר הרחם באותה השעה בכל יום כדי לקבל אינדיקציה טובה וברורה להתנהגותו של צוואר הרחם שלך (כל גוף פועל באופן שונה מעט).

בכדי לבדוק את מיקום צוואר הרחם שלך שטפי את ידייך (למניעת זיהומים נרתיקיים). התנוחה הנוחה לעשות זאת היא בישיבה שפופה. בעדינות הכניסי אצבע (או שתיים) לנרתיק והניעי אותה בעדינות, בחיפוש אחר דבר מה שמרגיש כמו קצה של אף, או כמו קצותן של שפתיים. זה צוואר הרחם שלך. במהלך השלב הראשון של המחזור החודשי, כלומר לפני ביוץ, את תרגישי צוואר רחם נוקשה ויבש. זה מזכיר נגיעה באף שלך, ומיקומו יהיה נגיש בקלות יחסית, נמוך יותר בנרתיק. את תרגישי את הכניסה לנרתיק סגורה יותר.
כשהביוץ מתקרב צוואר הרחם נהיה רך יותר ורטוב יותר. הכניסה לצוואר הרחם מתחילה להיפתח והמיקום שלו זז למקום עמוק יותר בנרתיק – לכן קשה יותר להגיע אליו.
כשצוואר הרחם מגיע למיקום הגבוה ביותר שלו, עמוק עמוק בנרתיק, הכניסה אליו מרגישה פתוחה, והתחושה שלו במגע בו היא רכה, כמו של השפתיים שלך, ולא קשיחה כמו האף שלך. הוא מרגיש רטוב ולא יבש. רטוב וגבוה = מסמן ימים של ביוץ: ימים פוריים לקראת ביוץ או את מועד הביוץ עצמו. מיד לאחר סיום תהליך הביוץ ללא תוצאת הפריה, צוואר הרחם מתקשח ומתייבש. המיקום עובר למקום נמוך יותר, והכניסה אליו נסגרת. אין מעבר לתאי זרע, כיוון שאין ביצית שממתינה בחצוצרה.


עזר נוסף למדידת מועד הביוץ – ערכת ביוץ:
—————————————————
בבתי המרקחת תוכלי לרכוש ערכת ביוץ ביתית שמודדת עליית הורמון LH בגוף. זו בדיקת ביוץ מבוססת בדיקת שתן. ערכי הורמון LH עולים כשגופך מוכן לשחרור הביצית מהזקיק בשחלה. מה טוב בערכה כזו? היא מנבאת ביוץ עוד לפני שחרור הביצית, ולמעשה בין 12 ל- 36 שעות לפני הביוץ, אם את עורכת את הבדיקה פעם ביום. בדיקה יומית מומלצת במידה ואת לא יודעת אם את בתחילת העליה של ההורמון, בשיא או בסיומה.

בדיקת ביוץ ביתית מאפשרת לך לגלות מספיק מוקדם שאת עומדת לבייץ, וכך תוכלי לקיים יחסי מין עוד לפני הביוץ, ותאפשרי לזרע להמתין לביצית. כך תוכלי לתכנן את מהלכייך.

אצל רוב הנשים ערכי ה- LH עולים בבוקר, ולכן לוקח קצת זמן עד שזה ניכר בשתן. לכן, ערכי את הבדיקה בשתן הראשון של הבוקר.
ערכי את הבדיקה באותה שעה בכל יום.
את יכולה לערוך שתי בדיקות בכל יום, אחת בשעות הבוקר ואחת בשעות אחה”צ / ערב כדי להגביר את הסיכויים שלא לפספס את העליה בהורמון ה- LH.
יש נשים שה- LH גבוה אצלן באופן עקבי (כמו במקרים של שחלות פוליציסטיות, או עקב נטילת תרופות מסויימות הגורמות לכך). לכן, ערכות המבוססות על ערכי LH הן לא תמיד מדוייקות.
חשוב: לאחר שהתוצאה חיובית, היא מיד הופכת להיות שלילית (שלא כמו בדיקת הריון). כלומר, אם את עורכת בדיקה והתוצאה חיובית – סביר שמחר היא תהיה שלילית, וזה לא אומר שלא בייצת! אלא שהביוץ הסתיים.

מקובל לחלק את המחזור החודשי לארבעה שלבים:
שלב הווסת, השלב הפוליקולרי, הביוץ והשלב הלוטאלי.

אורך כל שלב משתנה מאישה לאישה וממחזור למחזור אצל אותה אישה, כאשר השלב הלוטאלי די מדוייק, 14 יום.
השונות היא בשלב הפוליקולרי, 12-16 יום.

השלב של לפני הביוץ (הפוליקולרי) הוא המון פעמים לא ידוע וקשה לנחש, בעיקר אצל כאלה עם מחזור לא מסודר. אך יש כאלה שבמחזור מסודר ושהביוץ שלהן מאוחר והוא מגיע ביום ה21 לדוגמא. (גם אצל כאלה עם מחזורים מסודרים, שמקבלות כל 35-37 יום לדוגמא). כך שזה הרבה יותר מ12-16 יום.

יש כאלה גם שהביוץ שלהם מאוד מוקדם ומבייצות במהלך שבעה נקיים, ביום ה10 וכו'.

השלב הלוטאלי, אחרי הביוץ, מקובל לומר שהוא אורך 14 יום. אך למעשה יכול לקחת בין 12-16 יום.

לכן יותר קל לדעת מתי *היה* ביוץ, מאשר מתי *יהיה* ביוץ, אצל כאלו שבמחזור שלהן לא מסודר, לדוגמא.

ואלו המספרים השכיחים ביותר במחזוריות החודשית.

המידע שהבאת נכון ומדוייק יותר, אך בתחילה, כאשר אישה לא יודעת בכלל איך להתחיל לזהות ביוץ, מתחילים לעקוב סביב הנורמה המקובלת.

הנתון הרלוונטי היחיד לתחילת מעקב הוא המחזורים הקודמים של אותה אשה. אין נורמה מקובלת, זה חסר משמעות בהקשר הזה.

מאוד מרגיע אותם ועוזר להם לישון לזמן יותר ארוך

יכול להיות שהוא ישן בלילה אפילו בגלל כאב כלשהו,כי כבר לא מחזיק מעמד

והוא לא מושך רגלים לבטן או משהו.
ריפלוקס לא יודעת אם יש איך רואים? סורי על הבורות ילד ראשון..

הוא דיי פעלתן בשעות ערות.. פשוט שמגיע הרגע לישון הוא ישן 20 דק וקם.. וכבר לא מוכן להמשיך לישון והוא עדיין עייף. השאלה מה אני עושה לא נכון.. כי בלילה הוא ישן יופי.. הבעיה זה בשנת יום. וכל יום זה "מאבק" איתו שילך לישון..

כל היום הייתי מרדימה אותו

גם עכשיו הוא לא אוהב לישון,תמיד היה עירני במיוחד

כנראה שיש ילדים כאלה

לא ישנה טוב בכלל
ובעיקר בגלל גזים
ועלי או במנשא ישנה מעולה

אולי מעודד אותך לשמוע..

היתה נרדמת בהנקה
אבל מתעוררת אחרי רבע שעה-עשרים דקות גג
מתסכל ממש ממש

כשגדלה זה לאט לאט התאזן

אם מבחינתך זה קו אדום, ואת רוצה להתגרש בגלל אופנוע, זה כיוון אחד.
אם את מעדיפה להישאר נשואה אליו, אז זה כיוון אחר ואת צריכה למצוא דרכים לקבל את האופנוע והרישיון.

רצה רשיון על אופנוע
יש צורך כלשהו לזה?

לצערנו עם הכבישים והנהגים שיש בארץ זה ממש מסוכן מכירה הרבה רוכבים לכולם כמעט היו תאונות מכירה בחור צעיר שאיבד את שתי הרגליים בגלל שלולית שהייתה על הכביש

 

זה לא שווה את זה גם אם יש בזה צורך

 

כמובן לא חושבת שזו סיבה לפרק נישואים ח"ו אבל כדאי לדבר על זה אולי אפילו עם יועץ

גברים חושבים אחרת מנשים אני בטוחה שהוא לא מבין עד כמה את דואגת לו יכול להיות שהדאגה שלך בנושא הזה מתפרשת אצלו כאילו הוא לא מספיק גבר או שאת לא סומכת עליו 

גם בעלי היה בסרט הזה. כנראה חלום ילדות או משהו.
הרפתי.
הבנתי שהרצון חזק ממנו.
שזה לא מזלזול בי.
התפללתי בלי סוף.
הוא עבר טסט.
ורכב. (לא אתגרי ולא כל מיני פעלולים... מקווה שזה גם לא הכיוון של בעלך)
ומהר מאד הרגיש שכבש את היעד. שמיצה. והמשיך הלאה.
מה שנשאר מזה זה אופנוע תלת גלגלי של מדא שהוא יוצא איתו לאירועים כחובש.
וכן. גם עם זה קשה לי. כי אני פוחדת נורא. אבל מרגישה שהוא שליח מצווה ומתפללת שיחזור בשלום.
לפעמים יש לנו ויתורים לא קלים אבל את צריכה לברר עם עצמך איפה זה עומד.
למשל אצלי בתחילה זה סחט המון אנרגיה והרגשתי שהוא נהנה ואני סובלת וזה לא הוגן. התחזקתי באמונה ולמדתי להרפות.

הוא עשה רישיון כי אין לו כוחות לעמוד בפקקים. מרגישה רע כי לא היה אכפת לו מה דעתי. ואני חושהת ללכת לרב בנושא

כל יום כל יום לעמוד שעות כפקקים יכול להוציא בנאדם מהשלווה שלו
במיוחד אם זה לחוץ להגיע כי מאחר לישיבה בעבודה או חלופין כבר מאוד רוצה להגיע הביתה בסוף יום

הוא לא עושה את זה לכיף או כדי לגרום לך לדאוג
לדעתי ניתן להגיע לעמק השווה בשיחה אמיתית שכל אחד מוכן לוותר קצת

זה שהוא לא מתחשב בכלל במשהו שהבהרת לו שבשבילך הוא קו אדום. זה יכל להיות גם סגריה או סתם משהו עקרוני אחר שחשוב לך.
וזה בעיני באמת בעייתי.
אני לא יודעת מה להגיד לך חוץ מזה.

זו סכנת חיים זה שונה מדברים אחרים
תארי לך שעכשיו היא תהיה בחרדות ודאגות כל פעם שבעלה יוצא מהבית

הוא אמנם עשה משהו על דעת עצמו
אבל בעצם גם את הכנסת אותו לפינה ולא השארת לו בררות

אם בעלי היה אומר לי שבגלל משהו שמאד חשוב לי הוא ירצה להתגרש גם אני הייתי מתעצבנת מאד
את לא יכולה לנהל אותו בצורה כזאת של איומים

בטח עכשיו כולן יקפצו ויגידו שזה סכנת חיים וכו', אז אני חושבת שיש עוד דברים מסוכנים שאנשים נכנסים אליהם. גם רכב זה מסוכן. גם לנסוע במקומות מסויימים זה מסוכן וכו'
במקום לפסול על הסף תיראו ביחד איך פותרים את הבעיה שבגללה יש לו צורך באופנוע
תראו איזה סוגים הם בטוחים יותר. שילך לקורס נהיגה בטוחה. שיקנה את כל האביזרי בטיחות שצריך.

ובאותה נשימה אומרת לך שהייתי מרפה מהנושא.
את לא יכולה לאסור עליו משהו כזה,
הוא אדם בוגר.
אני בטוחה שאם היה מרגיש ממך שאת מוכנה לפשרות היה גם הוא באמת לקראתך.
כשאת מתבצרת בעמדתך את לא משאירה לו ברירה אלא לשים עלייך פס ולקוות שתשתחררי מזה.

את שווה לו המון ואני בטוחה שהוא אוהב אותך מאוד. רק שהוא אוהב גם את עצמו ולא רוצה לוותר על משהו שהוא נצרך בעיניו.

לכן, לדעתי כדאי לך לפעול בשני מישורים:
1. להסיר את האולטימטום ולהיפתח להידברות (אפשר בעזרת יועץ נישואין)
2. לא לתת לנושא הזה להכתיב את סדר היום שלכם. יש חילוקי דעות, קורה אצל הטובים ביותר, חבל להפסיד בגלל זה את כל מה שטוב בזוגיות.

הרי ממה בעצם את פוחדת? מזה שהוא יהרג ותישארי לבד? אם תתגרשי ממילא תישארי לבד...

ללכת ראש בראש לא יוביל אתכם לשום מקום...

אין מקום בזוגיות לאולטימטום
אין
את יכולה להבהיר לו מה דעתך
לספר לו למה זה כ''כ עקרוני לך ומפחיד אותך
וסה''כ הכוונה שלך טובה
לבקש ממנו ממש..שיתחשב בך

ואז גם לשמוע אותו
למה זה כ''כ חשוב ועקרוני לו

אם שניכם שיתפתם ודברתם
ובכל זאת הוא לא מוכן לוותר
אז מוצאים פשרה
שיעשה רישיון
אבל שיזהר מאוד בנהיגה-שיסע רק למה שבאמת חיב ורק כשיש חשש גדול לפקקים
או כל פתרון אחר
שישים משהו שמגביל מהירות אם יש כזה בנמצא בכלל
או כל פתרון שיכל לתת מענה אפילו חלקי לרצון של שניכם

אבל וזה אבל גדול
אם יש לך מחשבה שככה פותרים בעיות בזוגיות
לא משנה מה
זה ממש מחשבה מוטעית
זה מתכון להרס זוגיות
זוגיות זה לא רק להשאר יחד
זוגיות זה להיות חברים קרובים ואוהבים
איך אפשר להיות חבר למישהו שדורש ממני להקריב בשבילו?ולא מוכן להקריב בשבילי ? איך אפשר להיות חבר כשהחבר שם אולטימטום ומוכן לאבד הכל בגלל עניין אחד שלא מסכימים איתו?

ממש מציעה לך לפנות לייעוץ-לעזור לך ולו לבנות בסיס מתוקן יותר לקשר וללמד כיצד לגשר על חוסר הסכמה

זה מוריד

וחלקן מפתיעות, יש 2 דברים שמריעים לי נורא. אם הוא לא יעשה רישיון על אופנוע לא יקרה כלום.אז יחכה בפקקים לא מתים מזה! אמור להחמיא לו שאני כ"כ דואגת וממש לא רוצה לנסות להתמודד עם זה ( אחי עשה תאונה עם אופנוע וכל הרגל שלו פלטינות) אני חושבת שזוגיות זה הקרבה ואם לא מוכנים להקריב אז בעייני זה מוריד.

לא בטוח שאדם אמור להקריב רצון מאד חזק שלו שעומד מול הרצון של אשתו.

באותה מידה אולי נדרש ממך להקריב ולוותר לו???

בגלל התאונה של אחיך. אולי מכאן נובעת כל הבעיה שלך עם האופנוע? אולי את צריכה לטפל בטראומה?

את מנסה לשכנע אותנו שאת צודקת או שאת מנסה לפתור את חוסר ההסכמה בינכם?

אני ממליצה לך על התייעצות עם יועץ נישואים. יעשה לשניכם טוב.
לא הגיוני שלכל אורך הוצאת הרישיון אתם חיים על שני קווים מקבילים ללא הידברות ביניכם.

קחו אחריות. חבל. זה משהו שאפשר לפתור אותו ולשים את הסיפור הזה מאחוריכם.

בהצלחה!

זה מעיק, מגביל, משדר חוסר אמון ושלא סומכים עליך כמו על בן אדם בוגר ובעל חשיבה עצמאית

(אני חושבת שגם המחשבה שלעמוד בפקקים זה כלום זה קצת חוסר הבנה של מה שעובר עליו
כל יום להיות בפקקים זה מאד קשה ומתיש
מעייף ופוגע בעבודה וגם משאיר פחות זמן להרבה דברים אחרים שרוצים להספיק)

ובעלך יודע את זה גם,מניחה שמכיר את אחיך

אבל אין לנו שום אפשרות להכריח בנ"א לעשות משהו שאנחנו רוצים,גם אם אנחנו מאד צודקים

אז הוא שתלכי ראש בראש ותריבו כל היום,והוא ממילא יעשה מה שירצה.

או שתחשבי על פיתרון אחר

תראי. בהחלט מצב מתסכל. אם אני מבינה נכון.
כשהצבת אולטימטום ניסית לומר בעצם. "בעלי היקר...אני לא אעמוד בזה... " הדאגה והמתח סביב הביטחון לשלומו היא המרכזית אצלך.

את בעצם חושבת עליו בעיקר. אבל גם על עצמך. ח"ו אם יקרה משהו.
בנוסף... אתם לקראת סוף התהליך. וההתמודדות הבאה היא כבר עם עניין קניית אופנוע.
ולא על מחשבה אם בכלל.
נשמע שגם המצב הזה מאד מתסכל אותך. "איך הגענו עד כאן והוא התעלם מהרגשות שלי. ממני. מהדאגות שלי. מה עוד נשאר לי לעשות כדי לגרום לו להבין.

כלומר כבר עברתם כברת דרך בעניין הזה. נשמע שהוא נחוש. וקשה לראות איך הוא יורד מהעניין הזה.
כמובן שאפשר לדבר על זה. ( מאמינה שדיברתם על זה הרבה. השאלה אם הוא עוד מוכן לשמוע בעניין בכלל)

מכיוון שכך. מה דעתך לנסות להרפות מעט ולהתמקד באמצעי הגנה
וכללי זהירות שיכולים לעזור לשמור על שלומו?


יש הבדל למשל אם הוא מעוניין בטוסטוס קטנוע כזה של 50 קמש. לבין אופנוע. שזה הבדל משמעותי.
בשביל לצאת מפקקים מספיק גם 50 קמש.


לבקש ממנו לקנות קודם את אמצעי הבטיחות כמו קסדה. ויש היום אפוד מגן יקר. שמתנפח כשיש תאונה חו . ורק אחכ את הכלי עצמו.


אם יש עוד דברים שאת מכירה בעניין תוסיפי.

לבקש ממנו לבקר אחת לכמה זמן בבית לוינשטיין . תעשי הכנה ותבדקי אם יש שם פצועים מאופנועים.שאפשר לבקר. תלכו יחד.

לאמץ יחד רוכב אופנוע שנפגע קשה . ולבקר אותו קבוע אחת לחודש. או לשבוע( אם תרצי יש לי מישהו שההורים שלו ישמחו . והוא ממש במצב של שיתוק כללי)


מה שבעלי ואני עושים כשיש נושא שהשיחה עליו מאד טעונה. זה.... יוצאים למסעדה ומדברים שם.
כך כל אחד מקשיב לשני. בד"כ בנימה מחוייכת .
א.כי כבר יצאנו....
ב. כי כולם מסתכלים. אז אי אפשר להחצין רגשות כעס יותר מידיי. או להרים קול וכו'..,.

אני מציעה בגישה הזו. כי כדאי לך תמיד לשקול רווח מול הפסד.
האם זה שנמשיך לריב שווה ? או שעדיף מציאות. נינוחה בבית.
האם זה שאדבר שוב על אותו נושא מעי-ק באותה צורה ובאותו דרך ישיג את התוצאה המבוקשת?
או אולי כדאי לשנות משהו כדי להשפיע.

האם זה שאתרחק ממנו. או אחשוב על פרידה.
זה הדבר הנכון לי? או שאולי יש לי מה להפסיד.


לסיום אין לי פתרון איך לגרום לו לרדת מהרעיון כפי שראית. אבל לפחות הרע במיעוטו.
את תבואי קצת לקראתו באופנוע. והוא יבוא לקראתך
באמצעי זהירות ולקיחת אחריות על בטחונכם עי המפגשים עם הפצועים.

שיהיה בהצלחה🌷

(כותבת רק על עצמי ועל ההתמודדות שלי כי אני לא יודעת מי את...)אני גם טיפוס חרדתי. ומאוד דואגת לבעלי, שלא ינהג כשהוא עייף, שלא יסע בכבישים מסוכנים מידי ועוד הרבה דאגות אחרות.
לפעמים הדאגה מביאה להתקפה, כמו אצלי: כשאני מרגישה 'מותקפת' מהמחשבות על אפשרות שח"ו יקרה לו משהו, אני נכנסת לתוך מגננה שמביאה לפעמים לתוקפנות של חוסר אונים. (איום שלא ניסע, או שאני אנהג במקומו במקומות מסוכנים- מה שאצלו קו אדום ) ואז אני קולטת, שההתקפה שלי מביאה גם אותו לאותו מצב, הוא מרגיש מותקף ומנסה להתגונן- (מגננה שהיא לפעמים לעשות 'בדווקא') ואז כבר נהיה ממש לא כיף.....
מה שעוזר לנו, זה לעצור שניה, לנשום עמוק ולנתח מה בדיוק מפריע לי. ואז כשאני אומרת לו שאני פשוט מפחדת ודואגת לשלומו- הוא מבין את המקום שלי, שאני לא שונאת אותו, לא כועסת עליו, פשוט דואגת. וביחד מצליחים להרגיע את הפחד ולחשוב על פתרון מעשי.

מה שאני מנסה להגיד שלפעמים ההבדל בין כעס שלו לבין הבנה שלו, הוא פשוט כי בסה"כ לא הסברנו נכון את מה שאנחנו מרגישות.
אולי אם תתפסי אותו לשיחה רגועה ותסבירי לו בנחת את מה שכתבתי, שאת מרגישה מותקפת ממחשבות שחורות שיקרה לו משהו, אולי הוא יבין שאשתו בסה"כ מאוד אוהבת אותו ודואגת לו? אולי אז הוא יבין מה יותר חשוב לו... ואולי גם לא, אבל בטוח לא תפסידי מזה. מבטיחה!
בהצלחה!

צריך מגש גדול מכסף - יש גמחים לזה
להכין שקיות קטנות עם שום וקובית סוכר - יש בחנויות חד פעמי שקיות רשת מוכנות ... -מסדרים מסביב התינוק .
סיכות ביטחון קטנות -לחבר את התכשיטים על התינוק
5 סלעים - או כסף לכהן -, תשאלו אותו ..
בקשר לכמויות - לפדיון יותר מגיעים ... לכן תחשבו את מי מזמינים וכמובן כמה מיותרים ...
מתחילים עם סעודה, ואחרי המנה הראשונה מכינים את התינוק ומעבירים לגברים יש איזה נוסח ... כדאי לצלם ולחלק לאורחים ...
מזל טוב ובהצלחה ...

הבאנו סיכות ביטחון בצבע זהב

שיהיה כמו התכשיטים

זה יפה יותר

זה היה ממש נוח כי לא הייתי צריכה לשמור על היציבות של התינוק.

לקחנו מגמח בבני ברק לפני המון שנים מגש כסף שהוא כמו קערה אליפסה וריפדנו לא המקום בצורה נוחה.

והייתי בכמה פדיון הבן....

 

על שולחן והכהן והאב עומדים משני צידי השולחן.
לא יודעת אם צריך, אבל כך נהוג. ראיתי את זה בכל "פדיון הבן" שהייתי בהם.

העתקתי לך מאתר הידברות:

שאלה

שלום הרב, 1. מה המקור לשום וסוכר בפדיון הבן? 2. מה הטעם שעונדים על התינוק תכשיטים? תודה

תשובה

שלום רב,

1. נאמרו כמה טעמים להסביר את המנהג, ומהם: שהוא כדי לחלק משהו מהסעודה לכל אלו שלא עלה בידם להשתתף בסעודה זו שמעלתה רבה מאוד. ולכן כדי שלא להטריח על בעל הפדיון הנהיגו לחלק שום שהוא דבר חריף שראוי לאכול עליו סעודה ודי במעט ממנו, ובקל יהיה די לכל המשתתפים ובני ביתם (ראה בספר פדיון הבןכהלכתו פרק ח' סעיף מ ובהערה שם בשם ספר לקוטי פנחס).

2. הטעם שמקשטים את הבכור בשעת הפדיון בקישוטי כסף וזהב הוא משום הידור וחביבות המצוה (ראה בספר הנ"ל פרק ח' סעיף ה ובהערה שם).

בברכה,

הלל מאירס

 

וכמובן דבר ראשון תמצאו כהן מיוחס - הכוונה שיש לו מסורת על כך שהוא כהן ללא ספק ותשאלו אותו לגבי החמישה סלעים כסף - יש גמחים לזה ויש נוהגים לתת את השווי של זה במטבע של היום. תשאלו את הכהן איך הוא נוהג.

 

לגבי הסעודה - גם בזה יש מנהגים שונים, יש נוהגים אחרי מנה ראשונה, יש נוהגים שרק הכהן נוטל ידים, אוכל כזית, עורך את הפדיון ואז שאר הקהל מתיישבים לסעודה. גם את זה תשאלו את הכהן, זה תלוי איך הוא נוהג.

אני גם אף פעם לא הייתי בפידיון, ותמיד חשבתי שזה מעמד כל כך מיוחד ומרגש, כל ההריון חיכיתי לזה..
ואז לקראת הסוף גיליתי שאנחנו לא צריכים לעשות כי אנחנו לוויים..
אז נכון שזו טרחה ורק ילדת ורק הייתה הברית, אבל זה מעמד מרגש שלא הרבה זוכים לו (נראה לי), תתחזקי מזה
רק בריאות ונחת מהקטנצ'יק!

כשיש כהן עם נסיון שיודע לעמוד ולהסביר לקהל מה קורה עכשיו ואיך זה מתנהל. כי באמת כמו שאת כותבת, הרבה לא יודעים איך זה מתנהל ומה בדיוק קורה, ורוצים לדעת ולהבין.

כמה פדיונות . אשאל את בעלי איזה מהם היו מוצלחים ואכתוב לך בפרטי מאוחר יותר

אם תרצי אשיג לך את המספר...

כרגע אנחנו לא מוצאים..

מזל טוב

אני חושבת שככה אומרים...

יש כהנים שעושים הרבה פעמים את הטקס הזה ויש להם את השקלים האלה שפודים איתם, משהו מיוחד כזה.

ויש כאלה שגם נותנים תעודה כזאת של פדיון הבן עם הפסוקים והשם של הילד (סתם למזכרת לתלות בחדר). אם תרצי אני יכולה להביא לך מספר של מישהו שעשה אצלנו.

 

בגדול הטקס הוא כזה, מביאים את התינוק לכהן, הוא אומר כל מיני פסוקים וכו' ואז את צריכה להגיד משהו, הוא מקנה לכם את השקלים ואתם מביאים לו (צריך לבדוק הלכתית מה נהוג אצלכם- לדעתי צריך לשלם לו עליהם באמת) ופודים את הילד.

זה מה שזכור לי.

ואז יושבים לאכול סעודת מצווה.

תעריכי כמויות לפי האנשים שאת מזמינה.

ולדעתי בגלל שזה טקס חד פעמי בחיים שאת מארגנת- אז כדאי ללמוד עליו קצת, מספרים או מהאינטרנט... אני הצטערתי שקצת פספסתי את העניין... 

 

אכן רצוי שיהיה כהן מיוחס (כלומר שיודע בוודאות שהוא צאצא של כהנים, ויש לו את כל הייחוס).
לא האמא אומרת, אלא האבא:
הוא מביא את התינוק לכהן, ואומר לו :אשתי הישראלית ילדה לי בן זה הבכור.
הכהן שואל: מה אתה רוצה? את הילד או את הכסף?
האב עונה: קח את הכסף ותן לי את הבן.
(רוב השיחה בארמית)
ואז מברך "על פדיון הבן" וגם "שהחיינו" ונותן את הכסף לכהן.
אח"כ הכהן מברך את התינוק בברכת כהנים.
את הפדיון עצמו עושים בתוך הסעודה, ז"א שקודם נוטלים ידיים, אוכלים המוציא, ואז עושים את הפדיון (בשונה מברית שעושים לפני הסעודה).

בוודאות... חלק מהמילים זה שלא ילדתי או הפלתי לפניו. אפשר להגיד את זה גם לפני כן. אפשר להגיד את זה בשקט.. 

 

הביא מהספר שלו.

כן לא זכרתי פרטים  תודה על הדיוקים..

בכל זאת עברו כמה שנים טובות מאז...

יש פסיקות שונות מתי נאסרים.

ללידה פעילה (יושבת על המשבר)...
אז מבחינת הלכה אין בעיה...

לידה קלה ומהירה!

כל עוד את לא רואה דימום.
אבל קחי בחשבון שיכול להיות שזה יאסור אתכם כי זה יכול לגרום לפקק הרירי לצאת ולפעמים הוא יוצא עם דם

רשמת שיצאו שני פסים בשביל שזה יהיה חיובי צריך שפס הבדיקה יהיה שווה בחוזקו לפס הביקורת או לפחות חזק משמעותית הימים לפני
אם יצאה לך תוצאה חיובית ב22 23 הביוץ כנראה היה ב24 25

והכי הרבה- את מבקשת ללכת שוב לראות רופא.

אלו תפרים שנמסים לא?
זה נראה לי נורמלי שנושר מהם קצת אחרי שחלק כבר נמס
אם יהיו כאבים או משהו תבקשי להיבדק

לא מרגישה כאב מיוחד או דימום שונה מהרגיל

והיא יוצאת

הלכתי לאחות בתינוקייה שאמרה שזה בסדר
בהמשך הייתי עדיין לחוצה אז ביקשתי שרופאת נשים תבדוק אותי והיא בדקה ואמרה שהכל תקין.

הראשון שלי היה פולט כ ל כ ל היום
השניה לא פלטה בכלל
לא חושבת שהיה שינוי מהותי בחלב שלי...

יכול להיות שהיא גם עם קצת איזה וירוס
או שיכול להיות שהתוספות של התמל גרמו קצת לבילבול בקיבה שלה
לדעתי תמשיכי להניק ולאט לאט יהיה בסדר
לא כדאי להתייאש מכמה פעמים של פליטות

לילות לבנים , תינוקות שיושבים על השד ולא עוזבים. נורמלי. נתינת תמל משמרת את המצב לדעתי
תישני ביום, תני לה בלילה וגם אפשר לנסות להרגיע עם מוצץ
ובסוף זה עובר. מזל טוב ובהצלחה !

אין מצב שהחלב שלך מקולקל בשבילה!
זה שהיא מוצצת כל הלילה לא אומר שאין לך מספיק והיא צריכה עוד תמ"ל. היא פיצית וטוב לה למצוץ ולהיות צמודה לאמא המקסימה שלה!

תמשיכי להניק בנחת ותנסי לנוח כמה שאת יכולה והכל יסתדר בעזרת ה כמובן.
מזל טוב!!! ואיזה כיף זה בת! עוד לא הרבה זמן כבר יהיה יותר קל ותתחילי להנות...

חיזקתן אותי. בת זה מהמם כמה חיכיתי לה.
מאחלת לכולן בעזרת ה' שיקבלו את מה שחפץ ליבן.

הענין הוא שגם שהיא יונקת הרבה ובסוף היא אוכלת תמל כאילו זה חסר לה והיא עוד רעבה זה מה שמדאיג אותי. במהלך היום החלב ככל הנראה מספיק לה.

לא מחייב בכלל שהיא רעבה!
יש לתינוקות רפלקס מציצה מאד מאד חזק!

בעלי אומר לי את רואה היא ממש רעבה ממש.
אבל אני אומרת לו זה לא הגיוני בכלל איך היא רעבה ככה אחרי ששעות ינקה

מכירה טוב את התגובות האלה! זה ככ מחליש!!! עליה במשקל וטיטלים רטובים מלוכלכים זה מדד יותר טוב לזה שהיא מקבלת מה שצריכה מאשר זה שהיא לוקחת בקבוק.
הבת שלי הייתה שותה במרץ כל מה שהבאתי לה (חלב שאוב) ואחכ צורחת נורא כנראה מכאב בטן עד שהייתה פולטת פליטה ענקית ורק אז נרגעת.

כי לא היה לך כח להניק או מסיבה אחרת?

והנקתי לא שתיתי והתייבשתי. בנוסף נתנו לי תרופה שרק אחר כך גיליתי שלא טובה להנקה אז שאבתי וזרקתי. נתתי לה יום תמל בסך הכל.

כי בעיקרון הכי טוב זה להניק כשחולים. כי ככה התינוק מקבל נוגדנים.
אבל אם זה גמר עלייך, אז לא. הוא צריך קודם אמא בריאה.

הרבה בריאות!

ששאלתי את הרופא אם התרופה בסדר בהנקה אמרו לי כן אחר כך התקשרתי למוקד הרעלות ואמרו לי בשום פנים ואופן לא.
תודה בריאות לכולן

זה מתסכל נורא.
אני זוכרת שהייתה רופאה שבמקום לחפש משהו שהוא בטוח לא בעייתי (זה היה בגלל רגישות לילד), הציעה לי להפסיק להניק.

פתוח 24 שעות.
למה להגיד שזה בסדר ואחר כך לגלות לבד שלא.
זה מוריד לתינוק את לחץ הדם ובגדול לא ידוע עוד מה זה עושה ולמה אני צריכה לגלות את זה ככה.
כמה בכיתי אחרי לא יכולה להסביר לכן כמה

אני יודעת שהמכון הטרטולוגי עונה לגבי תרופות בהנקה.
יכול להיות שמרכז ההרעלות חשבו שנתנו את זה לתינוק?

וזה היה תרופה שהרופא נשים נתן;
והדגשתי ושאלתי...
וסתם במקרה שאלתי בבית מרקחת, ואז הרוקח אמר לי שזה ממש אסור ההנקה, ובגללשאמרתי שהרופא נתן וידע שאני מניקה, שאל עוד רוקח (התקשר) ואמר שזה אסור ואמן שאלה בכלל...

מעצבן, אבל באמת הרבה פעמים רופאים לא מבינים בזה

רוקחים בד"כ יותר מבינים.

איזה אלופה שאת, כמה הספקת לעבור בשבועיים וחצי האלה...

כל הכבוד על ההתמדה והחוסר ייאוש! עוד תראי שבעזה הדברים יסתדרו... תכף תכף את כבר מסתכלת על זה במבט לאחור בעזה!!

כתבת שהיה לכן וירוס, אולי נדבקה קצת?
איזה וירוס היה?
אין מצב שהחלב שלך מקולקל
כל הנקה שאת נותת לה רק מקלה עליה ומכילה נוגדנים...
יכול להיות ריפלוקס, תראי איך היא מתקדמת לקראת התור לרופא
בגיל הזה הרבה דברים פשוט חולפים מעצמם
כל יום הם משהו אחר
וזו אכן חשיבה הורמונלית

הרי הכל רשום התיק הרפואי שלך, ורופא המשפחה יראה מה קיבלת מרופא הנשים.

וזה היה מרשם ראשון

אקבע תור לרופא המשפחה שלי.
מקווה שהוא יתן לי.

לפחות כך זה בקופ״ח מכבי.
חוסך טרחה להגיע לרופא.

מעקב ביוץ  וכו 

האם בעלך גם עבר בדיקות? 

מדוע הוא המליץ לך על הזרעה?

את שומרת טהרת המשפחה?

כל הבירורים שצריך

ששמעתי עליהם לאחרונה בשיעור של רבנית

של הפותחת.
היו פה כבר המון שרשורים של "התחלתי לשמור טהרת המשפחה ואני עוד לא בהריון. למה??". צריך לשמור טהרת המשפחה כי ככה צווינו. נקודה. זה נכון שיש סיפורים על כאלה שהתחילו לשמור והופ נקלטו, אבל אסור לנו להגיד דברים כאלה כי אנשים קולטים את זה בתור הבטחה- תעשה ככה תקבל ככה.

אם היא טובלת אחרי הביוץ זה מאד קשור..

לא התכוונתי לצאת עלייך.
פשוט היו פה כבר כמה וכמה שרשורים כאלו על טהרת המשפחה כסגולה להריון, והיה לי חשוב להבהיר ששום דבר לא מבטיח...

איך אפשר לפתור קצת מוזר להציע פתרון מהיר למשהי צעירה כ"כ
רופאים מאוד ממהרים לטיפולים ולפעמים יש בעיות ממש פשוטות
ניסית לעשות מעקב ביוץ בעצמך?
מתחילים מבדיקות דם כלליות ופרופיל הורמונלי מעקב זקיקים יש עוד כל מני זה אישי לכל אישה

אם אצלך הכל תקין כדאי שגם בעלך יעשה בדיקות כמובן לשאול רב איך לבצע את הבדיקות

בלי קשר בכל אופן גם אם בסוף יחליטו שאת צריכה טיפולים תפני למכון פועה גם אם אתם לא מאוד דתיים מאוד חשוב שיהיה פיקוח בתהליכים האלו

חשוב ללכת לרופא פוריות ולעשות בירורים לפני טיפול.

המון פעמים רופאי נשים דוחפים טיפולים מידיים, ואין להם באמת את ההתמחות לזה.
הדוגמא הכי מובהקת היא כדורי איקקלומין שהם נותנים ברגע שאומרים שיש קושי בכניסה להריון,
בלי לבדוק, בלי להסביר שיש סיכונים רבים בכדור הזה.

לכי לרופא פוריות, תעשו בירור של פרופיל הורמונלי (יום3-5 של תחילת המחזור), בדיקת זרע, צילום רחם,
ומשם תמשיכו.

שיהיה המון בהצלחה!

אם את אומרת שהמחזור מקדים ביום יומיים כל פעם.
בעיה מוכרת ולא נחמדה אבל ניתנת לפיתרון.
צריך רק לאמת שאכן זו הבעיה.
ואז אפשר לנסות טבעי, לי עזר רפלקסולוגיה.
אפשר מסטיק תימני ואפשר גלולות מיוחדות שדוחות את הביוץ.
את עושה הפסק ביום החמישי?
את יודעת לזהות ביוץ?

סליחה שאני מנצלת את התגובה שלך אבל כמות הפעמים שאני שומעת על זה, זה מוגזם

אם יש לה מחזור של 21 יום, אוקיי אולי זה ביוץ מוקדם

מחזור של 26-27 יום אין ביוץ מוקדם

הכל בסדר גמור, ואני עם 25-27 יום נכנסתי להריון כמו כלום

 

ממה שאני שמה לב להרבה בנות יש חששות שיהיה להן קשה להיכנס להריון אפילו עוד לפני שהתחתנו והתחילו לנסות.

הן נכנסות לנישואין עם חששות ולחץ ואז פוגשות בדיוק את מה שציפו לו- קושי להיכנס להריון

ובמיוחד שיש הפחדות בנושא של ביוץ מוקדם- מאיפה זה בכלל מגיע.... או כמו שאומרים צאו לנו מהרחם

 

בחורה צעירה סה"כ בת 23, והכל איתך בסדר גמור וכנראה שגם בעלה צעיר ובשיא כוחו. אז מנסה כבר שנה, אז מה

תרגעי ובלי לחץ, תני לזה לבוא מעצמו ותאמיני שזה באמת יבוא

 

 

באופן אישי לא נלחצתי כשלא נקלטתי מהר כי ידעתי את הסיבה.
אבל הציעו פה בדיקות לבעל וכדו'
וכנראה שזה ביוץ מוקדם.
וכן... כשומרות טהרה זה מתסכל ומעצבן מה לעשות???

אבל מכירה ילדים תסמונת דאון במשפחות ספרדיות בלי שום צד אשכנזי, לפחות כמה דורות אחורה

היא מתבלבלת עם מחלות עדתיות אחרות, כמו טייזקס למשל, שגם היא כוללת פיגור שכלי, ומופיעה בעיקר אצל יהודים אשכנזיים.

שמעתי גם על ת"ד אתיופים
חוץ מספרדים מרוקאים תימנים...

זו מחלה גנטית, הכרומוזום מס 21 נמצא 3 פעמים במקום פעמיים. אבל זה באמת לא תורשתי, זה סתם טעות שקורית בדרך, אין דרך לראות בגנים של ההורים אם יש סיכוי או לא. לכן זה לא קשור למוצא של ההורים

אבל התכוונתי בדיוק למה שכתבת שזה לא עובר בתורשה

שזה בגנים כלומר בכרומוזומים. יכול להיות באג בכרומוזומים של כל אחד..
תורשתי אומר שזה משהו שההורה נשא וזה עובר בתורשה

כל תורשתי זה גנטי אבל לא כל גנטי תורשתי

ויצא לי להתנדב עם תד אתיופים ומכירה כמה ספרדים.

אני אישית לא נתקלתי

בין עדות לבין ת.דאון. זה רנדומלי לחלוטין כי זה כרומוזומלי ולא תורשתי.

התרבית מונחת בכל מקרה וממתינה שלושה ימים לצמיחה. זה לא משנה אם זה במרפאה או במעבדה. כשביום א יאספו את זה יתכן שכבר יראו צמיחה.
כך הסבירה לי האחות.
לכן את יכולה למסור עכשיו את הכוסית לבדיקה. או מחר בבוקר.

לא שומרים את זה עד ליום ראשון ( כי באים לקחת את הבדיקות רק בבוקר אז הם שומרים רק עד ליום המחרת)
כנראה זה תלוי באיזה מרפאה באמת שווה לבדוק...


אבל אפשר בלי קשר לבקש לעשות בינתיים בדיקת סטיק- לי מבדיקת סטיק נתנו כבר אנטיביוטיקה ולא הייתי צריכה לחכות 3 ימים לתרבית

זה לא מסכן את העובר.

כך בכל אופן אמר לי הרופא..

לי שהייתה דלקת אמרו אחרת.. כנראה זה תלוי בחומרת הדלקת....

לימדתי את הילדים שלי שאני מרשה לנסוע ככה רק עם קרוקס/ גרבים בלבד/ או פשוט להניח אחרת את הרגל.

אחסון משחקים- במקסטוק יש קופסאות פלסטיק יפות במגוון גדלים.

נראלי הפתרון הכי יעיל... כי קרוקס בגן נראלי מסוכן

את הבגדים שלה בסוף?

אני לא מצליחה להגיע לזה!!
קצת פה קצת שם, כל רגע פגע... ב"ה!!
קניתי שקיות וואקום, ומתכננת בסוף לסדר בקופסאות פלסטיק גדולות, יש לנו מחסן קטן, אס יהיה לי איפה לאחסן

זה מתאסף ומתאסף....

האמת שבסוף שמתי בשקיות פח בארגז מצעים שמתחת למיטות

עד שהמקום שם יגמר...😶

הלוואי גם אצלנו

לדעת בוודאות מה זה🤔 שנדע איזה בגדים להוציא של בנים או בנות... ממש מתעקש הקטנציק חחח

בכל מקרה יש הרבה שימושיים לשני המינים

באמת חשוב לבדוק! במיוחד אם זה יהיה בן זה בול הזמנים....

בפורום "דירה נאה". יש שם שאלה על אחסון משחקים, וגם תשובה מהאורחת...

שום נעל לא תשרוד בימבה

עלול לשפשף את כף הרגל והאצבעות

לסגל לעצמם כל מני פתרונות

אפשר לנסוע על בימבה בלי לגעת ברצפה, ילד שמעדיף בלי נעליים מסתגל לצורת נסיעה כזאת

אצלינו הם בדר"כ מעדיפים עם קרוקס, הגיוני למדי....

איך?🤔

אבל לדעתי פותחת השרשור התכוונה לבימבה רגילה

אבל אין מצב בלי נעליים וקרוקס הוא יחליק בתוך הגן ... נשמע לי מסוכן...

בבית אין בעיה עם זה כל הבעיה זה בגן😞

אצלנו גם לימדתי להושיט את הרגליים קדימה ולשים את הסוליה על הרצפה, אח" כ לדחוף אחורה רק עד שהרגל מאונכת לרצפה ( לא לקחת את הרגל אחורה) ואז להחזיר את הרגל קדימה בסיבוב באוויר.
צריך מעט לתרגל.

מאד נח קופסאות שקופות או סלסלות ולא קופסאות אטומות - ככה שרואים מה יש בסלסלה ולא צריך לפתוח קופסה כדי לראות מה יש בתוכה

יש באיקאה.
ככה יותר קל לשמור על הסדר.
אם שמים משחקים במגירה ורוצים לקחת את המשחק התחתון, הכל מתבלגן...

או שהתכוונת למשהו אחר?


יש גם עם מגירות כזה

ואז אפשר לקנות כמה מגירות בשביל לגו/חיות/קוביות וכדו', ואת המשחקי קופסא והמשחקים הסגורים לשים במדפים הפתוחים שנשארו.

בקופסאות שקופות ממקס סטוק וכדומיו. יש במגוון גדלים. ממש נוח ופרקטי. ממליצה על מכסים עם סוגר ולא מכסים שרק מונחים.
קופסא לכל משחק עם חלקים כגון צינורות, מגנטים וכו. וממש טוב- קופסא אחת לכל משחקי הקלפים, קופסא לכל מיני חלקים קטנים כגון חיילים, קוביות וכדומה.
בנוסף ציינו פה כוורת- לאחרונה רכשנו וזה בהחלט גם משדרג את מידת הסדר בחדר.

אני באמת אבדוק כל מה שהצעתן

ממש תודה... אם יש עוד רעיונות ואפשרויות אשמח לשמוע....

{| pageTitleService.title() |}
זה ממש נח
ואז אפשר בכל סלסילה לשים סוג מסוים של צעצועים, וקל לילדים לשלוף את זה

שיש בהודעה הקודמת שלי רק שזה פה בצבע לבן....

באמת נראה טוב וגם מסדר הכל... צריך לבדוק אם זה יספיק להכל🤔

תודה!!!

בכללי ממליצה לך להכנס לאתר של איקאה, לקטגוריה של חדרי ילדים, יש שם כל מיני אופציות בסגנון הזה עם סלסלות בגדלים משתנים

תנסי למצוא נעל שבחלק הקידמי שלה הוא פלסטיק או סוליה עבה ואז זה יחזיק מעמד קצת יותר.
משהו כזה בערך

תודה!

נעל סגורה- עומד בדרישות הגן.
כולה פלסטיק-נראה לי הרבה פחות קריע.

האמת שקיבלנו. והיה קצת גדול עליו.
ואז הוא קרע 2 זוגות. אחד תוך איזה שבוע כבר ראו גרב מבצבצת.
ואז הגננת המליצה על זה.
מאז שקט בגזרה.
אחרת בכלל לא הייתי חושבת על זה. ונראה לי שזה גם לא זול. אבל גם לקנות כל שבועיים לא זול...

בגן? הם כל הזמן רצים ובפעילות וכאלה אז בזמנים האלה זה לא מסוכן שיחליקו עם הקרוקס ? אפילו שהן סגורת....

מה ראית מהנסיון שלך?

והגננת לא העירה לי על זה. 

אני יודעת שהבעיה בקרוקס זה שזה נעל לא סגורה, וזאת דווקא סגורה, אז מבחינה זו זה לא בעייתי. 

 

קרוקס אצלכם מחליקות במיוחד?

אבל יש לנו קרמיקות שהן מסוג מאוד מחליק- מבריקות כאלה

ומנסיון שלי קרוקס מחליק גם ברצפה רגילה , קצת מים ואתה עף כמו בהחלקה על הקרח חחח

בגלל זה בגן קצת מלחיץ אותי כי הם כל הזמן רצים ...במיוחד באזור של שטיפת ידיים או שהסייעות שוטפות בכלל נשמע לי מלחיץ...

ראיתי אותו פעם מנסה לעבור ממש בזהירות שהסייעת שטפה ( כי היה צריך דחוף לשירותים) ואם הוא היה עם קרוקס בטוח לי שהיה מחליק....

שופעות חלב. היא צריכה ללמוד איך להתנהל עם הברכה הזו - שלפעמים מהר מאוד הופכת להיות מסוכנת למניקה.

נשים כאלה צריכות להחזיק כרוב באופן קבוע במקרר ולהשתמש בו כשרק יש חשד לגודש, לרוקן מעט רק עד הקלה ולא יותר מזה, להיות עם האצבע על הדופק ולמנוע גודש עוד לפני שהוא קורה.

 

אני חושבת שאת צודקת בניתוח שלך - שהנקה לא לפי דרישה במקרה שלה, מחמירה את המצב מאוד.

 

אולי אפשר להציג את זה ששמעת לגבי זה כך וכך, או קראת לגבי זה והבנת שדווקא במקרה שלה, קריטי להניק לפי דרישה ולא לפי השעון.

אולי להציע שתתייעץ עם יועצת הנקה.

 

אם היא הגיעה למצב שדורש ניתוח, אולי מדובר היה באבצסט - זיהום שלאו דווקא קשור לגודש, ואז כדאי לטפל אלטרנטיבי בסיבה הרגשית או הפיזית שהביאה למצב כזה, שלא תישנה.

 

אשרייך שאת מלווה אותה בקושי הזה.

 

אני בטוחה שלא סתם היא מרגישה בנוח לשתף אותך.

לגבי איך לסייע בלי להיות 'מתערבת', שתי עצות:

א- לשאול אם מותר לך. להגיד שיש לך בשבילה עצה שנראה לך שעשויה לעזור, אבל האם היא רוצה עצות? אם לא, לא חייבת. צריך חוכמה כדי לדעת איך לשאול, כי הרבה אומרות ישר כן, בלי שבאמת התכוונו לזה. ליצור מצב שתרגיש בנוח להגיד אם היא לא רוצה לקבל עצה. ואז אם היא תגיד כן - היא כבר תהיה הרבה יותר פתוחה לשמוע אותך, כי היא בחרה בזה.

ב- לא להגיד אף מילה על זה שכואב לך עליו שהוא בוכה. אני די בטוחה שזה יכניס אותה למגננה... לדבר אך ורק על הדלקות הנשנות ועל ההסבר של לב אמיץ - שבמצב כזה הידע המקצועי הוא שממש חשוב להניק לפי דרישה, כדי לשמור על ריקון טוב של השד, ושאר הדגשים שהיא כתבה (כרוב במקרר וכו').

אני מרגישה אצלי שכשהתינוק בוכה נוצר עוד חלב! הגוף פשוט מייצר חלב בגלל הבכי. כדי לשבור את המעגל של עודף חלב, אפשר להניק לפי דרישה. השד יתרוקן לעיתים קרובות ותימנע דלקת.
מניסיון שלי, הרבה פעמים כשהיתה לי גודש, עד כמעט דלקת, פשוט נתתי לו לינוק הרבה וניצלתי מאנטיביוטיקה

תציעי לה להתייעץ עם יועצת הנקה בגלל חזרת הדלקת. אם היא תפנה מעצמה ליועצת היא כנראה תהיה פתוחה יותר גם לשמוע את העצות שלה.. גם קל יותר לקבל המלצות ממישהו מקצועי מאשר ממישהו מהמשפחה לפעמים...
ישר כוח!
ורפואה שלימה.

אנסה לחשוב איך להגיד לה את זה בצורה הכי עדינה, ומקווה שזה באמת יעזור לה.

אני גם מסכימה איתך שכדאי להניק לפי דרישה וכתבו קודמותיי עצות טובות איך לומר לה
אז רק אוסיף המלצה לגבי הדלקות עצמן
אצלי זה קורה המון וממשיך ככה גם אחרי גיל שנה
( לא יודעת למה והתייעצתי עם מלא יועצות, אני כנראה מייצרת המון חלב או לא יודעת מה הסיבה...)
ממליצה ממש על כורכום
כפית בקצת מים 3 פעמים ביום
זה סופח נוזלים ואנטי דלקתי
צריך לתפוס את הדלקת בזמן ולא לחכות שיעלה חום..
ב"ה עם הכןרכום ברוב המקרים אפשר למנוע את הצורך באנטיביוטיקה
רק להקפיד לשתות הרבה כי הכורכום מייבש

גם אני בהתחלה סובלת ממש מעודף חלב,
לוקח הרבה זמן עד שזה מתאזן בדיוק בגלל שצריך להימנע מגודש.

כמה דברים:
1. לעסות את השד במקלחת חמה לעיתים קרובות לפני ההנקה. כשהשד קשה, התינוק לא יכול לתפוס טוב והופ מעגל שלא נגמר...

2. במקרה של הנקה לאחר גודש התינוק יונק בעיקר חלב קדמי שהוא פחות שומני ולכן לא עולה במשקל כמו שצריך ( ואז מי שלא מכיר את הבעיה מייעץ לתת תוספות תמל ורק מחמיר את הבעיה)

3. בהנקה מאוזנת התינוק יונק משני הצדדים עד הסוף ואז הגוף יחסית מרוקן עד הפעם הבאה, כשיש עודף חלב האמא צריכה לווסת באופן מודע בין שני הצדדים וזה לא פשוט כי לא תמיד קל לנבא כמה התינוק ירצה לינוק אז לפעמים נותנים לו יותר מדי מצד אחד וזה באמת על חשבון הצד השני ואז הדרך לגודש קצרה.
צריך להקפיד לנתק בזמן ולהחליף צדדים לעיתים קרובות שתמיד יהיה שווה בין הצדדים.

4. התינוק משחרר הכי טוב את החלב האחורי. לכן צריך קודם לרוקן את העודפים בסחיטה או בשאיבה ורק אח"כ לתת לו לינוק.
זה לא פשוט להעריך מראש כמה עודף יש וכמה להשאיר לו לינוק אבל לומדים עם הזמן.

5. הדרך להנקה מאוזנת הוא מאוד ארוך. אם לא מרוקנים נוצר גודש, אם מרוקנים בעצם מאותתים לגוף לייצר גם פעם הבאה את הכמות הזאת, לכן צריך לאט לאט ובהדרגה להוריד כמויות.

בעניין השני, את יכולה לומר שבדיוק חברה שלך סיפרה לך שגם לה זה קרה ( אני סוג של חברה שלך...)
וזה מה שהיא עשתה...
ותראי אם היא מעוניינת לשמוע.

הכי חשוב לדעתי זה לוודא שהקטנציק עולה במשקל.

אבל מציעה להציע את ההצעות שהביאו עם סימן שאלה בסופן. לא כי הן לא נכונות חלילה, אלא כדי לתת את התחושה שאת מציעה משהו פתוח ולא חד משמעי, ולאפשר לה את הבחירה.

 

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי... 

 

 

לפעמים מצליחים להתנקות ופתאום יש כתם לי אחרי שבועיים הצלחתי להתנקות לגמרי למשך 6 ימים וביום השישי היה כתם דם ואז גם ביום ה7 לכאורה ולמחרת שוב התחלתי 7 נקיים שברוך ה טבלתי בסופם..עדיף לא להסתכל באסלה..ולא בניגוב.. אם את שומרת טהרה תתייעצי עם רב לגבי בנקיים אחרי לידה צריך לעשות 3 לפי רוב הדעות ואז ביום שתראי שאין כלום את יכולה להתחיל לנסות..

יחזור לך דימום חזק שוב

זה דימום שבא והולך ויכול להימשך גם חודש וחצי...

אין לי סבלנות..

(זו לידה 3 ואף פעם לא דיממתי הרבה ברוך ה' ,אך הפעם טיפין טיפין זה מעצבן ובכלל לא נעים)

ממש לא מחבבת את הפדים האלה.

וקשה לא להעביר מיד ליד.

בעיקר שאנחנו היינו בערך שנתיים מותרים.

 

עידוד?

יש למשהי? 

חוץ מזה שצריך הרבה סבלנות שאין לי..

הרופא הסביר לי שיכול להיות שהרחם מתכווץ יותר מהר ולכן נגמר מהר אבל אז צריך לחכות למחזור שיגיע ...בכל מקרה יש דברים טיביעים שעוזרים להתנקות ...

ואת יכולה לנסות לאכול קינמון.
אני הוספתי לגבינה לבנה.
יש כאלה שמוביפים לתה.
לא לאכול ככה. זה אבקה. וזה עלול להיות מסוכן.

זה וירוס שעובר במגע מיני  איך את יודעת שיש לה?

 

או שיש עוד צורות של הוירוס ולא שמעתי על זה...

לא יודעת אם זה נכון או לא..
בכל אופן בהנחה ואגיד לה שלא אוכל לגעת בה אז זה בסדר נכון?
למרות שזה יכול להעליב אולי

זו מחלת מין שעוברת רק במגע מיני... יודעת את זה ממש שבררתי על החיסון אז אולי יש עוד סוג לכן לא רוצה להטעות..

ואם זה באמת זה זה לא מדבק ככה ובאמת מעניין איך את יודעת שיש לה את זה

צריך שיהיה מגע עם הנגעים עצמם.

 

אולי יש בילבול עם וירוס אחר במקרה הזה?

פפילומה לא כל כך אינפורמציה שמשתפים בה את כל המשפחה.

אז היא שיתפה אותי..

היא שיתפה אותי ולא היה לי נעים לשאול אם זה בעיה שניפגש כי לא רציתי לפגוע בה

בכל מקרה זה עובר רק במגע מיני

לפני שבתי היקרה עברה חיסון נגד פפילומה

האחות נכנסה אליהם והסבירה שזה יכול לעבור עם מקיימים עם יותר מגבר/אישה אחד/ת וגם בנשיקה בשפתיים..

לכן לא נירא לי שעם חיבוק זה יעבר אלייך חס וחלילה!!!!! 

כנראה זה ההורמונים