פורום הריון ולידה (עמוד 3456)

שופעות חלב. היא צריכה ללמוד איך להתנהל עם הברכה הזו - שלפעמים מהר מאוד הופכת להיות מסוכנת למניקה.

נשים כאלה צריכות להחזיק כרוב באופן קבוע במקרר ולהשתמש בו כשרק יש חשד לגודש, לרוקן מעט רק עד הקלה ולא יותר מזה, להיות עם האצבע על הדופק ולמנוע גודש עוד לפני שהוא קורה.

 

אני חושבת שאת צודקת בניתוח שלך - שהנקה לא לפי דרישה במקרה שלה, מחמירה את המצב מאוד.

 

אולי אפשר להציג את זה ששמעת לגבי זה כך וכך, או קראת לגבי זה והבנת שדווקא במקרה שלה, קריטי להניק לפי דרישה ולא לפי השעון.

אולי להציע שתתייעץ עם יועצת הנקה.

 

אם היא הגיעה למצב שדורש ניתוח, אולי מדובר היה באבצסט - זיהום שלאו דווקא קשור לגודש, ואז כדאי לטפל אלטרנטיבי בסיבה הרגשית או הפיזית שהביאה למצב כזה, שלא תישנה.

 

אשרייך שאת מלווה אותה בקושי הזה.

 

אני בטוחה שלא סתם היא מרגישה בנוח לשתף אותך.

לגבי איך לסייע בלי להיות 'מתערבת', שתי עצות:

א- לשאול אם מותר לך. להגיד שיש לך בשבילה עצה שנראה לך שעשויה לעזור, אבל האם היא רוצה עצות? אם לא, לא חייבת. צריך חוכמה כדי לדעת איך לשאול, כי הרבה אומרות ישר כן, בלי שבאמת התכוונו לזה. ליצור מצב שתרגיש בנוח להגיד אם היא לא רוצה לקבל עצה. ואז אם היא תגיד כן - היא כבר תהיה הרבה יותר פתוחה לשמוע אותך, כי היא בחרה בזה.

ב- לא להגיד אף מילה על זה שכואב לך עליו שהוא בוכה. אני די בטוחה שזה יכניס אותה למגננה... לדבר אך ורק על הדלקות הנשנות ועל ההסבר של לב אמיץ - שבמצב כזה הידע המקצועי הוא שממש חשוב להניק לפי דרישה, כדי לשמור על ריקון טוב של השד, ושאר הדגשים שהיא כתבה (כרוב במקרר וכו').

אני מרגישה אצלי שכשהתינוק בוכה נוצר עוד חלב! הגוף פשוט מייצר חלב בגלל הבכי. כדי לשבור את המעגל של עודף חלב, אפשר להניק לפי דרישה. השד יתרוקן לעיתים קרובות ותימנע דלקת.
מניסיון שלי, הרבה פעמים כשהיתה לי גודש, עד כמעט דלקת, פשוט נתתי לו לינוק הרבה וניצלתי מאנטיביוטיקה

תציעי לה להתייעץ עם יועצת הנקה בגלל חזרת הדלקת. אם היא תפנה מעצמה ליועצת היא כנראה תהיה פתוחה יותר גם לשמוע את העצות שלה.. גם קל יותר לקבל המלצות ממישהו מקצועי מאשר ממישהו מהמשפחה לפעמים...
ישר כוח!
ורפואה שלימה.

אנסה לחשוב איך להגיד לה את זה בצורה הכי עדינה, ומקווה שזה באמת יעזור לה.

אני גם מסכימה איתך שכדאי להניק לפי דרישה וכתבו קודמותיי עצות טובות איך לומר לה
אז רק אוסיף המלצה לגבי הדלקות עצמן
אצלי זה קורה המון וממשיך ככה גם אחרי גיל שנה
( לא יודעת למה והתייעצתי עם מלא יועצות, אני כנראה מייצרת המון חלב או לא יודעת מה הסיבה...)
ממליצה ממש על כורכום
כפית בקצת מים 3 פעמים ביום
זה סופח נוזלים ואנטי דלקתי
צריך לתפוס את הדלקת בזמן ולא לחכות שיעלה חום..
ב"ה עם הכןרכום ברוב המקרים אפשר למנוע את הצורך באנטיביוטיקה
רק להקפיד לשתות הרבה כי הכורכום מייבש

גם אני בהתחלה סובלת ממש מעודף חלב,
לוקח הרבה זמן עד שזה מתאזן בדיוק בגלל שצריך להימנע מגודש.

כמה דברים:
1. לעסות את השד במקלחת חמה לעיתים קרובות לפני ההנקה. כשהשד קשה, התינוק לא יכול לתפוס טוב והופ מעגל שלא נגמר...

2. במקרה של הנקה לאחר גודש התינוק יונק בעיקר חלב קדמי שהוא פחות שומני ולכן לא עולה במשקל כמו שצריך ( ואז מי שלא מכיר את הבעיה מייעץ לתת תוספות תמל ורק מחמיר את הבעיה)

3. בהנקה מאוזנת התינוק יונק משני הצדדים עד הסוף ואז הגוף יחסית מרוקן עד הפעם הבאה, כשיש עודף חלב האמא צריכה לווסת באופן מודע בין שני הצדדים וזה לא פשוט כי לא תמיד קל לנבא כמה התינוק ירצה לינוק אז לפעמים נותנים לו יותר מדי מצד אחד וזה באמת על חשבון הצד השני ואז הדרך לגודש קצרה.
צריך להקפיד לנתק בזמן ולהחליף צדדים לעיתים קרובות שתמיד יהיה שווה בין הצדדים.

4. התינוק משחרר הכי טוב את החלב האחורי. לכן צריך קודם לרוקן את העודפים בסחיטה או בשאיבה ורק אח"כ לתת לו לינוק.
זה לא פשוט להעריך מראש כמה עודף יש וכמה להשאיר לו לינוק אבל לומדים עם הזמן.

5. הדרך להנקה מאוזנת הוא מאוד ארוך. אם לא מרוקנים נוצר גודש, אם מרוקנים בעצם מאותתים לגוף לייצר גם פעם הבאה את הכמות הזאת, לכן צריך לאט לאט ובהדרגה להוריד כמויות.

בעניין השני, את יכולה לומר שבדיוק חברה שלך סיפרה לך שגם לה זה קרה ( אני סוג של חברה שלך...)
וזה מה שהיא עשתה...
ותראי אם היא מעוניינת לשמוע.

הכי חשוב לדעתי זה לוודא שהקטנציק עולה במשקל.

אבל מציעה להציע את ההצעות שהביאו עם סימן שאלה בסופן. לא כי הן לא נכונות חלילה, אלא כדי לתת את התחושה שאת מציעה משהו פתוח ולא חד משמעי, ולאפשר לה את הבחירה.

 

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי... 

 

 

לפעמים מצליחים להתנקות ופתאום יש כתם לי אחרי שבועיים הצלחתי להתנקות לגמרי למשך 6 ימים וביום השישי היה כתם דם ואז גם ביום ה7 לכאורה ולמחרת שוב התחלתי 7 נקיים שברוך ה טבלתי בסופם..עדיף לא להסתכל באסלה..ולא בניגוב.. אם את שומרת טהרה תתייעצי עם רב לגבי בנקיים אחרי לידה צריך לעשות 3 לפי רוב הדעות ואז ביום שתראי שאין כלום את יכולה להתחיל לנסות..

יחזור לך דימום חזק שוב

זה דימום שבא והולך ויכול להימשך גם חודש וחצי...

אין לי סבלנות..

(זו לידה 3 ואף פעם לא דיממתי הרבה ברוך ה' ,אך הפעם טיפין טיפין זה מעצבן ובכלל לא נעים)

ממש לא מחבבת את הפדים האלה.

וקשה לא להעביר מיד ליד.

בעיקר שאנחנו היינו בערך שנתיים מותרים.

 

עידוד?

יש למשהי? 

חוץ מזה שצריך הרבה סבלנות שאין לי..

הרופא הסביר לי שיכול להיות שהרחם מתכווץ יותר מהר ולכן נגמר מהר אבל אז צריך לחכות למחזור שיגיע ...בכל מקרה יש דברים טיביעים שעוזרים להתנקות ...

ואת יכולה לנסות לאכול קינמון.
אני הוספתי לגבינה לבנה.
יש כאלה שמוביפים לתה.
לא לאכול ככה. זה אבקה. וזה עלול להיות מסוכן.

זה וירוס שעובר במגע מיני  איך את יודעת שיש לה?

 

או שיש עוד צורות של הוירוס ולא שמעתי על זה...

לא יודעת אם זה נכון או לא..
בכל אופן בהנחה ואגיד לה שלא אוכל לגעת בה אז זה בסדר נכון?
למרות שזה יכול להעליב אולי

זו מחלת מין שעוברת רק במגע מיני... יודעת את זה ממש שבררתי על החיסון אז אולי יש עוד סוג לכן לא רוצה להטעות..

ואם זה באמת זה זה לא מדבק ככה ובאמת מעניין איך את יודעת שיש לה את זה

צריך שיהיה מגע עם הנגעים עצמם.

 

אולי יש בילבול עם וירוס אחר במקרה הזה?

פפילומה לא כל כך אינפורמציה שמשתפים בה את כל המשפחה.

אז היא שיתפה אותי..

היא שיתפה אותי ולא היה לי נעים לשאול אם זה בעיה שניפגש כי לא רציתי לפגוע בה

בכל מקרה זה עובר רק במגע מיני

לפני שבתי היקרה עברה חיסון נגד פפילומה

האחות נכנסה אליהם והסבירה שזה יכול לעבור עם מקיימים עם יותר מגבר/אישה אחד/ת וגם בנשיקה בשפתיים..

לכן לא נירא לי שעם חיבוק זה יעבר אלייך חס וחלילה!!!!! 

כנראה זה ההורמונים

מהדברים המסוכנים כשניסיתי וחלק לא אין לזה גבול כ"כ

אבל למש בביצה לא מבושלת יכול להיות סנמונלה וסושי ובנבטים יכולים להיות זיהומים הרבה יותר מסוכנים שיכולים לגרום להפלה

אבל אף פעם לא חשבתי להימנע בימים שמותרים. אני לא יודעת אפילו אם זה נחשב הריון בשלב הזה, זה רק היקלטות של הזרע בביצית. לא הייתי קוראת אפילו לגוש תאים הזה עובר.... ככה נראה לי.

ויש לי ילד ברוך ה מההריון הראשון והשני הסתיים בשבוע 17 בגלל ירידת מים אבל לפי דעתי אין קשר..כי היו לי פשוט צירים מוקדמים וזה היה רחוק מהיין ועד אז ואפילו בזמן של הירידת מים העובר היה בסדר גמור

כי עד אז אין השרשה, ומה שאת אוכלת לא עובר ישירות לעובר אלא הוא ניזון מהחומרים שבביצית עדיין.

תנסי לחפש 

מצאתי רק על נוזל ברחם אחרי לידה

אני מדברת על נוזל ברחם בתחילת הריון

אני כתבתי וגם הרבה כתבו פה על זה-
לרוב זה נספג לבד במשך הזמן
צריך לנוח כמה שיותר ולדתחת ולהמנע מיחסים

להקפיד על חומצה פולית וברזל - איך זה קשור?

 

ולהמנע מיחסים - גם אם אין דימום ורק ראו את הנוזל ב US?

הוא צריך לצאת החוצה או להספג ..
עצם ההימצאות שלו יכולה לעורר ברחם התכווצויות -כי הוא מנסה להוציא אותו
ולכן כדאי לשמור מכל דבר שיכל לעורר התכווצויות ברחם-כגון מאמץ וקיום יחסים

אבל את ההנחיות הספציפיות לגביך את צריכה לקבל מרופא-ואם אין לך תור-אז תשיגי תור דחוף..או לכי לסניף אחר
לא הגיוני להשאר במצב כזה בחוסר ידיעה המון זמן

ובאמת...ללכת לרופא עם או''ס בחדר זה כ''כ הכרחי בעיני שממש הייתי אפילו עוברת קופה בשביל זה... כ''כ מיותר ללכת לכפול בדיקות

בגלל שהטכנאית כמעט לא התייחסה לזה זה לא היה נראה לי כזה היסטרי, 

במילא אני מבינה שאין יותר מדי מה לעשות,, לנוח ולעקוב. אז מה ההיסטריה להשיג תור דחוף?

נראה לי יותר עדיף להשקיע בלשחרר, להרפות. להתפלל ולסמוך על ה'

לעשות את ההשתדלות כמובן - להמנע ממאמץ, לנוח יותר וכו 

 

נראה לך שאני מפספסת פה משהו?

 

זה היה רופא שהלכנו אליו במקרה, במוקד כי לא הרגשתי טוב, לא הרופאה הקבועה שלי.
כשבאתי קצת אחר כך לרופאה הקבועה היא אמרה (בזלזול אחר כך עזבתי אותה ב"ה) שהיא לא רואה שום דבר כזה..
אז כנראה היה ונספג. נולד תינוק מתוק ובריא ב"ה.
בהצלחה!

וגם, בשבוע 7 זה לא היה
רק בשבוע 8 גילו אחרי דימום

הטכנאית היתה לחוצה מזה? ומה הרופא אמר?

לא היתה לחוצה מזה, אמרה שזה בדר"כ נספג לבד. היא לא אמרה שזה המטומה.

 

אצל רופאה עוד לא הייתי, עוד אין לי רופאה בכלל

 

יש המלצה לרופאה טובה במאוחדת בירושלים? 

 

 

אני ממליצה עליו בכל פה, ד"ר דניאל רוזנק.
הוא גם בדיוק למקרה שלך, מומחה אולטרסאונד, יש לו כתפיים רחבות ויכולת מופלאה להרגיע ולהורות מה צריך לעשות בדיוק בלי להלחיץ.

תתקשרי למרפאה בראשית חכמה (ירושלים) או בכוכב יעקב ותגידי שזה דחוף, את יכולה לפרט למה אם בא לך, ויתנו לך תור בין התורים...

מומלץ בכל פה

בהצלחה

יש רופאים שמחמירים בהנחיות רק בשביל כסת"ח או ליתר בטחון

וממש לא בא לי שרופא יגיד לי למשל להמנע מיחסים רק ליתר בטחון, כי אם זה לא באמת בעיה אז אין סיבה להמנע

הוא יגיד לך בדיוק מה צריך, הוא מספיק מומחה בשביל זה... ויש לו גם אופי לא מלחיץ, הוא משרה רוגע, ומצג שני לא מזלזל בכל דבר.
מתייחס ברצינות הראויה

אמר להשתדל לנוח ולא לסחוב דברים

בסוף זה נספג 

בהריון אחד היא אמרה שיש דימום ברחם שבד״כ נספג לבד ( אני אישית לא ראיתי דם או משהו ובסוף זה באמת נספג ולא ראו את זה באולטרסאונד) ב״ה נולדה בת בריאה

ובהריון הנוכחי היה לי דימום השתרשות והיא אמרה שיש עוד קצת דם ברחם שגם יספג לבד או משהו.. ובאמת אח״כ לא ראו כלום...

להמנע מיחסים עד שזה נספג?

לדעתי כדאי שתתייעצי עם רופא וגם עם רב. כי לפעמים זה נחשב כמו בדיקה.. זתומרת את יודעת שיש דם שמקורו ברחם ויש מקרים שזה אוסר.. ויש מקרים שלא.. אז תבדקי את זה . לי בזמנו היו כתמים חומים בעקבות הדימום והרופא והרב לא אסרו על זה.. אבל יש מקרים שזה כן.. אז תבדקי שיהיה גם למקרה שלך.. לא הייתי מסתמכת בעניין הזה על תשובות מהפורום.. כל אחת והמקרה שלה .. לכן יש רןפאים

אין לי דימום ב"ה, רק בUS הטכנאית ראתה נוזל ברחם ואמרה שזה דימום שלא יצא החוצה וזה בדר"כ נספג.

ויקח לי זמן להגיע לרופאה, אין לי תור קרוב.

 

אז בינתיים רוצה להבין אם יש בזה המלצה מקובלת להמנע מיחסים או שאין בזה כללים

להתקשר לאחות נשים . הן עונות כל יום בשעות מסויימות . וזה ממש עוזר! היא פשוט נכנסת רגע לרופאה ושואלת אותה לפי מה שאת מתארת.. לפחות ככה זה במאוחדת

שמקורו היה ברחם.. ובאותה פעם ראו דופק.. ב"ה היום מדובר בילדה הכי מתוקה בעולםם!!;)
צריך בעיקר הרבה מחשבות טובות. ולדעת שה' מסוגל להכל!!! הוא מחיה אותך כל שניה!! ובע"ה תחושי את זה גם בהריון. תתפללי חזק שזה יעלם ושיהיה לך הריון בריא ותקין..
הרבה הצלחה ובריאות

בהריון השני שלי לא זוכרת באיזה שבוע, אך רשמו אצלי אזור הטרוגני בעל תנועתיות מאחורי השלייה...הבנתי שזה קשור לדימום כלשהו...לא היה לי דימום חיצוני..כנראה פנימי...

בקיצור ראו את זה כמה וכמה פעמ' עד שזה פשוט נעלם...כנראה נספג

עד היום לא יודעת מה זה היה והאם זה היה מסוכן...

ברוך ה'..כבר נולדה לי עוד נסיכה מאז...ב"ה

אולי תנוחי או משהו כזה...הרופא לא אמרה לך מה לעשות?

אני גם מרגישה פיפי כל חמש דקות מאז ההתקנה.
מקווה שלא עשיתי טעות שבחרתי בהתקן...

אין מה להתרגש ולקחת קשה, ולחשוב שמא עשיתי טעות ...

מאחלת לך שמחר בבוקר תקומי ותרגישי שוב כרגיל.

לוקח לי יומיים ואז הכל מעולה...

הרגשתי דפיקות לב כאילו עוד דקה אני מתעלפת אבל החזקתי את עצמי.

נראה לי שבחיים לא אשים התקן...

זה כנראה מאד משתמה מאחת לאחת. אני זוכרת במעומעם (לפני יותר משלוש שנים..) שזה היה לא נעים , אבל ממש לא בכיוון של להתעלף.
וזה פתרון הרבה יותר בריא לי נפשית מאשר גלולות, או דברים הורמונליים אחרים, גלולות עשו לי ממש רע.

וברור שאני מעדיפה אותו על פני גלולות
אבל בלי קשר הגוף שלי מגיב לא טוב להתקנה
ואני בחיים לא התעלפתי לפני ששמתי התקן, אני בכלל לא מאלה שמתעלפות בקלות

כל טיפול אצל רופא הנשים מביך והסיטואציה לא נעימה - אבל הטיפול קצרצר, והתקן משחרר אותך מדאגות של אמצעי מניעה לתקופה ארוכה ארוככככככככההה

זה מאוד ספציפי אליי. אני לא יכולה לשים טמפונים למשל. זה דוחה אותי למרות שזה נראה נוח מאוד.

אבל אני לא סובלת יותר את תופעות הלוואי של הגלולות וכל אמצעי מניעה הורומליים אחרים זה אותו סיפור. לכן אני מנסה את ההתקן. ומקסימום תמיד אפשר להוציא אם יהו לי בעיות איתו.

דווקא בקרב נשים דתיות שרגילות להתעסק באופן קבוע עם בדיקות פנימיות בשבעה נקיים - זה לא רגיל שיש סלידה משימוש בטמפונים.

שונה המצב אצל נשים שלא מקפידות על הלכות נידה ובדיקות פנימית - נפוצה יותר הרגשת אי נוחות מכנסת טמפונים ובכלל התעסקות פנימית בנרתיק.

הבדיקות הפנימיות בסדר אם אני נושמת עמוק אבל המוך דחוק תמיד מפריע לי נגיד. שוב, אני סופר רגישה.
הבוקר תחושת האי נעימות פחות מורגשת חוץ מכאבי מחזור קלים. חוץ מזה אני חושבת שיש לי באמת דלקת בדרכי השתן. שורף לי מאתמול. ממש מוזר. אני מנסה להשיג טיפול עוד היום.

ממש עצוב לקרוא שאת באה עם טראומות מוקדמות, זה מאד מובן שאחרי ששמעת את כל הסיפורים האלה יש לך כזה פחד.

מאד מובן ומאד הגיוני.

 

אולי יעשה לך טוב לקרוא סיפורי לידה חיוביים, שיעזרו לך להתחבר לתחושה שיכול להיות גם אחרת.

בסופו של דבר הרבה תלוי גם באסרטיביות שלך.

 

אני מנסיון של כמה וכמה לידות וכל מני משמרות של מילדות שהתחלפו - הרוב היו ממש מקסימות ומכבדות. מעט מאד זכורות לי ממש לא טוב וגם איתם יכולתי להסתדר עם קצת יותר אסרטיביות מצידי.

 

תדעי גם שבחדר לידה אם את מרגישה שאין לך חיבור טוב עם המילדת את יכולה לבקש שיחליפו למילדת אחרת

 

עוד דבר שיכול לעזור - אם תבואי עם דולה זה גם יכול לעזור לך, שלא תרגישי לבד מול הצוות

לא מכירה את הסיפורים של אמא שלך.. אבל בד"כ כן מודיעים( לא ממשב מבקשים רשות במקרים הכרחיים כמו לחתוך. לפעמים אין ברירה וזה עדיף מלהיקרע..). יכולה להגיד לך שגם לי היה חשש כזה.. וחברה המליצה לי חהביא משו קטן למיילדת( ואפילו 2 כי לפעמים מחליפים משמרת) כדי "לשחד אותה" אז הכנצי כוס כזו חמודה עם שוקולדים ואמרתי לה שזה כי היא השליחה לסייע לי ובא לי לפנק קצת.. זה עזר
בקיצור. בגדול.. לא נראה לי שיש כלכך ממה לחשוש. מקסימום תבקשי לא לעשות כלום לפני ששואלים אותך..

זה יכול לעזור לך נפשית, ומעבר לזה, שהוא יהיה בתפקיד המגן- אם רופא מתייחס אלייך לא יפה הוא מיד יוצא עליו ושומר על כבודך.
בחדר לידה- פעם היה יותר נפוץ שהצוות היה עושה דברים ללא ידיעת המטופל, כי כל הידע היה נתון אצלם והמטופל לרוב לא באמת הבין ברפואה. היום המצב ממש שונה, המידע נגיש לכולם, והרבה מטופלים רוצים להיות כמה שיותר מעורבים במה שקורה איתם. לצערנו, עדיין יש רופאים ואחיות שעושים דברים על דעת עצמם/כועסים על המטופל וכו', אבל זה הרבה יותר נדיר מפעם (לכן אל תפחדי מהסיפורים של אמא שלך). גם כאן- קחי את בעלך/אמא שלך/חברה שלך/דולה או כל אחד אחר שבא לך... שיהיה ה"שומר ראש" שלך. בלידה עצמה לא תמיד תהיי בפוקוס לשאול מה קורה ומה עושים לך, אז צריך שיהיה מישהו "מטעמך" שישלוט בעניינים.
זה נשמע פה כאילו אני נגד הצוות הרפואי, אז ממש לא! אני אישית לא מרגישה צורך לשלוט בעניינים וסומכת כמעט בעיניים עצומות על הצוות הרפואי, אבל מבינה לגמרי את הפחד שלך ואת הצורך שלך, אז זו הצעתי...

וברור שאישי בא איתי... הוא אח אז הוא מבין בזה ויכול לעזור לי... וגם דולה תהיה, בעזרת השם. אני אגיד לה שהיא תהיה השומר ראש שלי חחח לא חשבתי על זה

שתעבור דרכך חוויה מתקנת ותראה שהדברים מתנהלים אחרת מבעבר. זה יעזור לה ויעזור לך. בתקווה לחוויה חיובית ומתקנת

אם אמא שלך בטראומה היא כנראה עם תגיע עם חששות, אולי עדיף סביבך אנשים רגועים שיוסיפו לך לרוגע

אותי מאשר תעזור לי... זו גם שאלה שאני שואלת את עצמי אם לתת לה לכנס כי היא בן אדם מאד עדין ולא אסרטיבי ונכנעת בקלות אז היא לא תעזור לי בטוח.

ככה שמשתדלים לשים את הצוות הטוב ביותר בכל בית חולים

אני לא זוכרת שנתקלתי ברופאים מגעילים,היו נחמדים יותר או פחות,אבל כולם היו בסדר

תבואי מוכנה לכל בדיקה,תבדקי קודם מה עושים בכל אחת,זו עושה הרגשה בטוחה יותר

את לא צריכה לחיות דרך הטראומות של אמך

בהצלחה

בכל הזמן שהייתי בבית חולים סביב הלידה (שבוע שלם..) פגשתי המון רופאים ואחיות, כולם היו מקסימים חוץ מרופאה אחת בודדה.
מיילדת אחת שאלה אותי משהו, אמרתי לה שאני לא יודעת אז שיעשו מה שחושבים, והיא בלי להתבלבל ענתה לי - זה הגוף שלך, את זאת שקובעת מה עושים איתו.
בקיצור, ממש הרגשתי יחס מכבד.
ואם תתקלי בנותן שירות כלשהו שלא מכבד אותך, תעברי לאחר. לא חסרים אנשים טובים ב"ה.
בידיים מלאות!!

אמא אחות דולה...

במקרה שהיה לי שהגעתי והתייחסו אליי ממש לא יפה, וברחתי.
ואח"כ סבתא (או דודה) של בעלי הכירה מיילדת שעבדה שם, ודיברה איתה והיא אמרה שהיא עובדת במשמרת הבאה ושאני אבוא אחרי 3.
ואותה מיילדת דאגה שכול העובדות באותה משמרת יידעו שכשאני מגיעה צריכים לדאוג לי לחוויה מתקנת ולהיות הכי עדינים ונחמדים איתי.
כשהגעתי ואמרתי את השם שלי וביקשתי את המיילדת שידעתי את שמה מהסבתא, אמרו לי שהיא עסוקה, אבל :"את היית פה מוקדם יותר? כן, היא אמרה לנו, אל תדאגי..." והרגשתי ממש חשובה...
בקיצור, אפשר בפירוש להגיד להם לפני או כשאת מגיעה שאת נורא חוששת ושיהיו שיא העדינים ורגישים.

להגיד ולשתף אותם... אמרו לי שזה יכול להיות לטובה אבל גם לרעה, תלוי על מי נופלים... באחת הלידות צעקו על אמא שלי שהיא לו סומכת עליהם ולכן קשה להם לעבוד ככה ושהיא מביאה את זה על עצמה שהיא לא משתפת פעולה

(הריון ראשון) אבל הבנתי שאפשר להכין מסמך שמסכם את מה שחשוב לך שיהיה בלידה ולהיפגש לפני הלידה כדי לשבת עם נציג של הצוות הרפואי ו"ליישר קו".
מה שחשוב זה לדייק את הצרכים שלך לפני הפגישה כדי להסביר בצורה מהירה ומדוייקת (אני עושה את התהליך הזה עם הדולה העתידית שלי).
שווה לברר בבית החולים בו את רוצה ללדת. מאמינה שזה יכול להוריד את מפלס החרדה ולאפשר חוויה חיובית.

אני עדיין בתהליך להבין מה אני רוצה

לא תמיד בזמן אמת מיילדת תקרא את המסמך ותתייחס אליו.
לא מניסיון, אבל כדאי להוריד ציפיות כדי לא להתאכזב, רוב המיילדות מקסימות, אבל אא לדעת על מי תיפלי...

הרבה תפילות!!

הרעיון הוא לעשות מה שאני יכולה ואז לשחרר את זה.

למרות שהבנתי שבמקרים מיוחדים (טראומות עבר ושאר ירקות) יש התייחסות של הצוות

אם אני לא טועה קראתי שבלניאדו יש כאלה,
אפשר להתקשר מראש לשאול,
ואז להכין "תוכנית לידה" ולבקש מיילדת כזאת אם יש.

את קצת יותר מלכה מפעם. יודעים לכבד אותך ואת גופך
מה שבעבר, פחות!
היום יש המון מודעות לגוף, לנפש וללידה טבעית שקטה וכדו'
אני גם חושבת שעדיף שתתכונני לגרוע ובסוף יהיה טוב.
מאשר להיפך.
אמא שלי ציירה לאחותי הבכורה לידות חלומיות.
ומסכנה אחותי עד היום היא בשוק מהכאבים של הלידה הראשונה.
אז אני ממש מקווה שתהיה לך חוויה חיובית.
ובסה"כ צריך להתפלל לשליחים טובים.

מאוד תומכת בנשים וכו'.
תכנון לידה, לידה טבעית, הסברים...
תמיד יכולים להיות מצבי חירום חלילה או איש צוות ספציפי שהוא פחות סימפטי.
מה צריך לעשות? לבקש/לדרוש מישהו אחר. זו זכותך!
קשה לך לעשות את זה ? שמי שבא איתך יהיה מודע ויטפל בדברים האלה בשבילך.
בעלך, חברה, אמא, דולה, מי שלא יהיה.

לא שתמיד הכל ורוד. אבל לזכור שזו זכות ולא חסד. ושמעון הגיוני שכשאת בהליך וכאובה יש לך פחות פניות נפשית וטכנית לטפל בכל.
וזה חלק ממה שאפשר לברר על בית החולים וחשוב לדעתי איך הצוות. מה היחס לבקשות שונות.מה רמת הגמישות שלהם.

החניה הריון תקין ומשעמם. שיסתיים בידיים מלאות אחרי לידה חלומית!

זה יעזור לך לשחרר פחדים וחרדות מהצוות ולבוא נקיה

את מכניסה כפול חומר, הנר שנמס והחומר שמתמוסס מהשקף.

(וכמה לכלוך זה מייצר אחרי המעשה... אבל המטרה חשובה..)

2) אי אפשר למדוד ולבטא את היעילות בצורה מדוייקת באחוזים.
כאשר אישה מצליחה למקם את השקף בצורה נכונה והוא מכסה היטב את פתח צוואר הרחם - זה מקנה לה 100% הגנה.
כאשר השקף לא הוכנס טוב, נדבק לצדדים, היעילות מופחתת.
אפשר למדוד בדיוק באחוזים?

לכן תרגישי שקטה ובטוחה להשתמש בשני האמצעים בו זמנית - ולהינות בלי חשש להריון לא רצוי.

חברה קרובה נכנסה עם זה ממש עכשיו להריון שממש אסור לה..כבר חושש ולא יודעת מה לעשות

הנר הגיע עמוק או לא, השקף כיסה את צוואר הרחם כראוי.

זו הבעיה בקוטלי הזרע. תלות בהכנסה נכונה.

שהמיקום שלו לא בשליטה שלך.
גם כששמים במקום הוא זז ונדבק.
כך מנסיון שלי. לכן זה ממש לא אמין בעיני (לא נכנסתי עם זה להריון. אבל ניסיתי להשתמש והבנתי שלא יעיל בכלל)

כתוב לעטוף את הנר בשקף וכך להשתמש.. חאנשמע שצריך לכסות משהו..

כל האמצעים מהסוג הזה, את אף פעם לא יכולה לוודא שהם הוכנסו בצורה מושלמת של מאה אחוז, ולכן זו אף פעם לא הגנה מלאה.

אם זה היה ככ טוב- מאמינה שהגלולות וההתקנים היו חולפים מן העולם. אף אחד לא שש להשתמש בהם אם יש משהו מקומי קל וזמין....

אם הריון לא אופציה מבחינתך- חפשי משהו בטוח יותר.

דיברתי לפני שבועיים בערך עם רופאת נשים על אמצעי מניעה שונים,

היא אמרה שהחומרים שיש בכל קוטלי הזרע הם מחרידים (דומים לקוטלי חרקים- לא זוכרת את האמירה המדויקת אז לא מצטטת אבל זאת רוח הדברים) 

כיף להשמיץ את הגלולות בחומרים שמהם הם מורכבים אבל זה לפחות עובר את מערכת העיכול שיודעת להתמודד ולאזן אותן וכאן זה להכניס רעל היישר לאיזור אינטימי.. 

שאר האמצעים באופן יומיומי מוציאים לגוף כל מיני חומרים והורמונים

גילוי נאות מקדים - לא משתמשת בפתרונות מקומיים כמו שקפים, נרות, או דיאפרגמה+חומר קוטל שנמרח עליה.

התגובה של רופאת הנשים קצת מתמיהה.

מה זאת אומרת עדיף להכניס חומרים כימיים למערכת העיכול, שיודעת להתמודד ולסנן?
הרי אנו יודעות שההורמונים הסינטטים בגלולות מגיעים דרך מערכת הדם למוח, וגורמות לדיכוי החשק, ושלל תופעות אחרות שנשים סובלות מהן ולכן לא רוצות גלולות.

אני רק רוצה להגיד- היא לא אמרה שבהכרח עדיף גלולות (אני הוספתי את זה כדי להסביר שאנחנו נזהרות במה שנכנס לנו לגוף דרך הפה ולפעמים שוכחות שלא פחות חמור להכניס דרך הנרתיק) 

כלומר מעולם לא ראיתי בדיון על קוטלי זרע את ההיבט הזה שאלה חומרים בעייתיים. אפשר לחשוב שזה כמו למרוח שמן שקדים או משהו ניטרלי אחר. רק על הנקודה הזאת רציתי להאיר. 

 

ואין ספק שבכל אמצעי מניעה יש חסרונות אחרים. מבחינתי אני מחפשת את זה שאני אוכל לחיות עם החסרונות שלו. (רמז, לגלולות אני לא חוזרת ) 

 

גם בדיאפגרמה יש קוטל זרע
ומה הפעולה של ההתקן? הלא הורמונולי...

גורמים להאטת הזרעונים וגם מונעים השתרשות ברחם

צריך לברר את זה.

מה שנקרא "קוטל זרע", לא באמת קוטל את הזרע.

הוא מנטרל את יכולת התנועה של זנב הזרע.

שמעתי מרופאת נשים.

לא מכירה אחוזים וכאלה אבל שוב, זה בקושי מדובר. רק את זה רציתי להאיר. 

רגישות יכולה להיות גם לחומרים אורגניים.

 

ויש כמובן את הקונטרה ג'ל שמורכב מחומרים טבעיים.

 

מעניין לברר.

כמו להגיד ארוחת צהריים, יש מרק ביתי ויש פיצה מהחנות.
לענייננו, אפשר להכין קוטל זרע (מתאים לשימוש עם דיאפרגמה) לבד בבית - זה צריך להיות במרקם של ג'ל כדי שיהיה נח למריחה, ומרכיב חומצי כדי לנטרל את יכולת התנועה של הזרע. למשל ג'ל אלוורה עם מיץ לימון.
אני די בטוחה שדפנה מאיר פרסמה פעם "מתכון" כזה, אם אמצא אעלה אותו לכאן.

(מסכימה כמובן עם הרעיון הכללי של לבדוק מה דוחפים לנרתיק, גם טמפונים ושאר מוצרי היגיינה הם לא בדיוק פסגת הבריאות)

על הקטע של האלוורה עם מיץ לימון...
אבל זה באמת נראלך מונע?

אם זה מספיק חמוץ זה הורג את הזרע.

לא הנקה ובוודאי לא שאיבה מרוקנים לגמרי את השד.

לדעתי לוקח כשעה-שעתיים (כל גוף הוא שונה) עד שהחלב מתחדש מספיק לכמות של ארוחה

התינוק יינק ויינק עד שישבע.

רוב החלב מתייצר תוך כדי הנקה, ישר מהיצרן לצרכן.

ככל שהשד ריק יותר, ייצור החלב מהיר יותר. ככל שהשד מלא יותר, ייצור החלב איטי יותר (זה מנגנון שנועד לצמצם מקרים של גודש).

ככל שהשד ריק יותר החלב שומני יותר כך שכמות קטנה יותר מספיקה להשביע.

שצריך לשים לפי ההלכה

את הטבעת נישואין וגם אם זה נאבד זה לא אומר כלום מבחינה הלכתית.
 

לא קידשו עם טבעת עד המאה האחרונה זה גם בכלל מנהג אירופאי. כדי לקדש צריך משהו ש"שווה פרוטה" כך שזה לא חייב להיות טבעת בכלל.

ובשמאל את האירוסין.
כי ככה נוח לי, לא מעבר...

ככה נח לי. אין הלכה לגבי זה ופשוט ניסיתי כמה וריאציות עד שהתקבעתי על מה שהכי נח

מישהו פעם אמר לי ששמים ביד שמאל בקמיצה כי זה הכי קרוב ללב
לא יודעת כמה זה נכון אבל אהבתי את זה ואני לא מזיזה אותה משם🤪

שונאת טבעות זה נורא לא נוח

בהריון איפה שפחות נפוח

אתם אסורים אן מותרים? או שסתם מעשה סמלי כזה?

ברור שאין מצב לשכוח

כאלה.
אצלי אין שום סימן..

שינוי בעריכה של השולחן, שינוי בהגשה, שינוי בסדרי השינה, שינוי בדיבור, בהתנהגות, בלבוש... בגישה.. בדינמיקה ביניכם.
הסימן של הטבעת הוא רק בשבילי ולא קשור לקיום ההלכה כמובן, אבל אי אפשר לטעון שסימנים זה ענין מיושן. המהות של המחזוריות מתבטאת בהתחדשות. המהות של היהדות מתבטאת בהבדלה.
ברוך שלא עשני גויה!

אני לובשת בעד שמאל את הטבעת נישואין ואירוסין, וביד ימין את הטבעת נישואין של סבתא רבא שלי שאני קרויה על שמה (קיבלתי אותה מאמא שלי ביום נישואין שלה חודש אחרי שהתחתנתי ) והרבה שואלים אותי אם אני נשואה בזיווג שני?

כי הטבעת נישואין האמיתית שלי מאוד דקה ונראת מחוברת לטבעת אירוסין

ומעולם לא שאלו אותי כלום בעניין.
מעניין.

הנקתי את הבן הראשון שנתיים וזה ככ השפיע עלי לא טוב מכל הבחינות, רזיתי המון , הייתי המוצץ שלו , הוא לא ישן בלעדיי... פשוט גמר לי את הכוחות הרגשתי שאני מתחרפנת

ובחרתי את השניה לא להניק- בסוף הנקתי 5 חודשים ושילבתי בקבוק..,הקושי שלי זה הרצון הזה להניק בגלל הקרבה אליהם.ועכשיו גם אני רואה הבדלים בעניין השיניים אצל הראשון לא היה קשה בכלל כי ההנקה הרגיעה אותו והבת שלי לעומת זאת מתחרפנת עם השיניים ואני מתחרפנת גם😣...

את הבא ב״ה אני לא ארצה להניק ואם כן זה ממש פעם ביום....או לשאוב לו מידי פעם....

כל אחת מרגישה לגבי הנקה משהו אחר ואני אהבתי להניק מצד אחד אבל ממש עשה לי לא טוב מצד אחר....

תעשי מה שאת שלמה איתו! לא מתחברת לזה / קשה לך וכו׳ - אל תניקי...( באופן עקרוני אפשר גם לשאוב מידי פעם ואז הוא מקבל קצת את יתרונות ההנקה) ....

אני הנקתי את שני הילדים רק במהלך החופשית לידה - 4.5 חודשים את הראשון ו-6 חודשים את השניה.

ואז מעבר לסימילאק.

שמתי לב שכשיש צורך לשירותים נהיה לחץ וכאבים במפסעה. במקום להרגיש צורך לשירותים. אולי זה קשור?

לדעתי זה בסדר

מאחות טיפת חלב. מבררת אצלה אם זה בגדר הנורמה (מצטערת, אני לא זוכרת מה עושים באיזה גיל), ואח"כ אם צריך רופא ילדים שיפנה הלאה

או חולשה, אם מחליק מעמידת שש...
סהכ זה מאוחר אם כי עדיין בגדר הנורמה.. הוא יושב יציב לבד?
יש אפליקציה של כללית להתפתחות הילד, את יכולה להוריד ולראות את השלבים.

ממליצה לפנות לרופא ילדים ולשאול, חסרים עוד פרטים על התפקוד שלו..
אולי כדאי להתחיל פיזיו', לא בלחץ, זה רק יועיל.
בהצלחה!

היא בדקה אותו ואמרה שאין לו היפותניה, ושגם אם יש לו גמישות יתר זה לא משהו שעושים איתו משהו.
הוא יושב יציב לבד אבל לא מתיישב לבד.
הושבנו אותו, והוא למד עם הזמן לייצב את עצמו, ועכשיו כבר יודע לשבת די טוב.
אני אוריד את האפליקציה, תודה!

התחילה לזחול על 6 רק בגיל 10 חודשים, אולי ממש קצת לפני. יום אחד היא פשוט התחילה לעשות את זה וזהו, מאז ככה היא זוחלת...
אם את חוששת לכי לאחות טיפת חלב, אולי היא תפנה אותך לפיזיותרפיסט שיתן לכם תרגילים לעשות איתו. ברוב המקרים זה עוזר לגמרי, גם אם לוקח מעט זמן.

הבעיה היא שאני לפעמים מרגישה שהן סתם מלחיצות שם האחיות..
למשל בעניין המשקל ממש עושים לנו סרטים, והילד אוכל ממש טוב, מה נעשה, יש לו גנטיקה של אנשים קטנים..

היא בסוף המכרעת.
אם נראה לך שהן סתם מלחיצות אותך, אז ץהנהני יפה עם הראש ותעברי הלאה... אבל גם מקסימום יתנו לך הפניה לפיזיותרפיסט שיגיד לך שהכל בסדר...
וגם לנו היה קטע שאמרו לנו שהמשקל שלה ממש נמוך (היא באמת ירדה הרבה באחוזונים), אז כן המרנו חה עוד ארוחת חלב בארוחת מוצקים, אבל לא עשינו מזה ביג דיל, כי ראינו שהיא מתפתחת ממש יפה, שהיא חיונית, וזה לא שהיה נראה שהמשקל מפריע לה להתקדם (וגם לנו יש הסטוריה משפחתית של תינוקות קטנטנים). לקחנו מה שאמרו לנו בעירבון מוגבל.

עדיף לי ללכת לפיזיותרפיה אפילו כדי שיגידו שהכל בסדר, ואז אהיה 100% רגועה.
כדאי כבר להזדרז לקבוע תור לפיזיותרפיה, לפני שיש לי הפניה? כי אני חושבת שהתורים מאוד רחוקים..
איך זה עובד? אנחנו במכבי.

מרופא משפחה (לא נראלי שבטיפת חלב אפשר לתת הפניה).
תתקשרי למוקד ותנסי כבר לקבוע תור לפיזיותרפיסט, אם לא שואלים על הפניה- מעולה יש מצב שההפניה קריטית באמת רק לתור עצמו

זחל מלאאא זמן רק על גחון, ככה שהייתי בטוחה שהוא בכלל ידלג על זחילת 6, ופתאום יום אחד התחיל. מהר מאוד התחיל גם להיעמד והולך עם עזרה..
בטיפת חלב לא אמרו משהו על זה שזה לא בסדר, היה נראה שהם לא מתרגשים.
אבל כדאי לשאול, כל מקרה לגופו..
בהצלחה!

יש תינוקות שלוקחים קצת את הזמן...
אם הכל בסדר ואין בעיות אחרות- פזיותרפיסטית בדקה והכל אז אין מה להלחץ כנראה זה הקצב שלו....

נותנים בדר״כ הדרכה גם בטיפת חלב איך לעודד אותם לזחול , להעמד וכאלה...

לי ממש עזר כשלבן שלי הייתה העדפת צד והתהפך רק לצד אחד....

את יכולה גם לבדוק בגוגל בינתיים איך לעודד זחילה\ עמידה ואם הוא מתנגד אז לא להתעקש ולנסות שוב ובנחת אחרי כמה ימים שלא יצור אצלו התנגדות...

בהצלחה!

כל תינוק והקצב שלו.
זה שיש זריזים, זה לא אומר שהוא לא בסדר..
והגיוני שיחליק אם הוא עם בגדים ארוכים.. זה מחליק..

לאחרונה ראיתי באתר של מכבי שכדאי להחזיק אותו מהבית שחי ולהעמיד אותו. לחזק את השרירי רגליים.
תינוקות ופעוטות: התפתחות התינוק עד גיל שנה

ועוד על זחילה-

https://www.maccabi4u.co.il/10116-he/Maccabi.aspx?TabId=10221

רשום שם לא להושיב תינוק שעדיין לא יודע להתיישב לבד, באמת? לא שמעתי על זה אף פעם.

 

ואני עושה את זה כל הזמן לבת שלי, היא יושבת מעולה כבר הרבה זמן, זזה בישיבה, לא נופלת (ואם עשת התנועה לא טובה מייצבת את עצמה או יודעת ליפול טוב) ומאוד אוהבת לשחק בישיבה. זה כזה גרוע?

 

וואי נראה לי אני אמא די גרועה, היא לא עושה הרבה מהדברים "שאמורה" לעשות ואני בכלל לא חשבתי לדאוג...

וגם מושיבה לפעמים. בעיקר עם השענה. אבל הוא מנסה להתיישב יותר..
אבל אני באמת לא יודעת מבחינה רפואית.

קודם כל תסירי דאגה, ולחץ מעצמך.
ההנחיה הרווחת היא באמת לא להושיב לפני שמתחילים לבד.
אבל- ופה מגיע האבל הגדול, לא להילחץ מזה.
בארה"ב לשם ההשוואה, אין את ההנחיה הזו כמעט, מושיבים מגיל מאוד מוקדם.
הרעיון מאחורי ההנחיה הרווחת בארץ לא להושיב היא ש:
1. אם מושיבים את הילד הוא יתקשה לצאת ממנו הזה בכוחות עצמו וזה עלול לעכב קצת את הזחילה.
2. ילדים ברגע שמושיבין אותן נהנים מהמנח הזה יותר מהבטן, יש להם יותר זווית ראייה וגובה. ואז עלולים פחות לרצות לזחול.
3. ברגע שהתינוק פחות זוחל, ויושב עוד בטרם זה באמת ממנו, זה עלול ליצור מצב של חולשה בחגורת הכתפיים. כי גם הזחילה מחזקת מאוד את חגורת הכתפיים, וגם כשמושיבים אז התינוק משתמש יותר בשרירי הבטן/נשען על האגן, ופחות בשרירי הגו.

מה שכן, זה גם מאוד תלוי בגיל של התינוק. הבת שלי לא התיישבה לבד ולא זחלה 6 (אלא רק גחון) עד גיל 11 חודש. מגיל 9-10 חודשים הושבתי אותה לזמנים קבועים ולא ארוכים מדי של: אוכל (בכיסא אוכל) ומשחקים, כי היה לי חשוב לפתח לה את מיומנויות הידיים שמתחילות להתפתח בשלב הזה. וזה אפשרי יותר רק בישיבה.

אז אפשר להושיב, לא להילחץ מזה יותר מדי, אבל לשים לב שנותנים מספיק זמן לזחילה ולשהייה על הבטן. כמו שאמרה לי פיזיותרפיסטית התפתחותית כשהתייעצתי איתה: לשבת- היא תשב כל החיים.

מצד שני, אני, (גילוי נאות- מרפאה בעיסוק שעובדת עם פעוטות), בהחלט יכולה לומר שחשוב גם זמן ישיבה מגיל 9-10 חודשים. פשוט במינון נכון. שהילד לא יישאר תקוע במנח הזה וזהו.

אגב, הבת שלי התחילה להתיישב ולזחול על 6 קרוב לגיל 11 חודש, וב"ה הדביקה את הפער יפה מאוד נעמדה, התחילה ללכת בזמן ואפילו לפני ילדים אחרים שהתחילו לזחול על 6 בגיל חצי שנה.
מה שחשוב, זה כן לעודד. לטפס על חבילות טיטולים לדוגמא, לשים כדור רך מתחת לבטן וכך התינוק צריך להרים את הבטן ולהישען על הידיים והברכיים. אפשר להתייעץ עם פיזיותרפיסט לטיפים נוספים.

באמת היא נהנת ככה יותר, אבל אוסיף כמה פרטים:

1. היא בת 9 חודשים, זוחלת גחון כבר תקופה ארוכה

2. היא נמצאת הרבה על הבטן במשך היום, בקטע הזה אני לא דואגת, מה גם שכשהיא כן יושבת בהמשך תמיד יוצא שהיא תעבור (לבד) לבטן ותישר ככה, כי כאמור לא יודעת להתיישב לבד

3. היא נעמדת על ארבע/שש (כל אחד ואיך שקורא לזה) לבד, אבל לא מתקדמת מעבר, כן מחזיקה את עצמה ככה יפה

4. לעמוד היא בכלל לא מנסה ולא מראה כיוון, כשאני מנסה להעמיד אותה עם תמיכה (למשל ברוג של הלול) היא מתקפלת, העמידה שלה לא כ"כ יציבה.

 

נרא הלי שבקטע של חגורת הכתפיים וכל העניינים האלה היא בסדר, לא?

בכל מקרה הרגעת ופתחת לי את העיניים בעניין הזה, אז תודה

 

ממה שאת מספרת כמובן ובלי לראות אותה. אבל ממש נשמע תואם ובסדר.
לכל דבר יש טווח. העמידה תבוא.
יש כאלה שהעמידה באה להם אחרי שהם מתיישבים (מה שהיה אצל הבת שלי) ויש כאלה שנעמדים קודם ואז מתיישבים מתוך מצב של עמידה. אם הרגליים מתקפלות סימן שהיא צריכה עוד זמן. זה יגיע. 9 חודשים זה ממש בסדר. אל תשווי לתינוקות אחרים, עם כל כמה שזה קשה (בייחוד שהיא לא איטית יותר מהנורמה).
אם היא התחילה להעמד על 6, אז עוד מעט תגיע גם הזחילה. יש כאלה שבמשך חודש הם ככה ואז זוחלים, ויש כאלה שיום-יומיים והם ישר מתחילים לזחול כך. וזה לא אומר שום דבר מבחינת יכולות, חכמה וכו'.
ואם היא יוצאת בכוחות עצמה מתוך מצב של ישיבה למנחים אחרים אז עוד יותר טוב.
העיקר בבריאות ובשמחה.

במקרה שלי אני לא משווה כי אין למה אצלנו כולם כאלה איטיים, אני לא אספר עד כמה...

הבת שלי היא הזריזה של המשפחה

 

סתם קראתי באתר של מכבי ופתאום הבנתי שהיא כביכול לא בקצב, זה לא היה לי בראש עד אז...

 

אמן ותודה!

אצלנו גם כולם היו צבים. עד הקטן. עושה לי בית ספר.

אני לא רגילה שמגיל חצי שנה מסתובבים לי בכל הבית.
ושצריך לדאוג שלא יהיה דברים בעייתים ברצפה..

עכשיו מתרגלת את כל מה שכתבת, כל יום מופתעת מחדש לאן היא מסוגלת להגיע....

 

אבל ב"ה, כלאה "צרות".

אבל ביחס לאחים שלו, הוא זריז..

אצלינו במשפחה אין עוד הרבה קטנים אז אין ממש השוואה, אבל במעון כולם כאלה מהירים! קשה לנו ממש לא להשוות כשאנחנו באים לקחת אותו מהמעון ורואים את כולם עומדים בלולים, והוא.. על הבטן..

מה שאני מנסה להגיד, שזה במקרה הילד שלך בסביבה זריזה

 

באמת עד היום חשבתי שהיא זריזה אפילו

 

הכי טוב להיות רגועים, בלי השוואות, כל ילד והקצב שלו, ואם ממש בא לך להתעודד מסכימה לספר לך באישי על משפחה שאני מכירה (מדרגה ראשונה) שכל הילדים בה לקחו את הזמן עד שהועילו בטובם לזוז, והיום לא חסר להם כלום (הם עשו הכל בסוף, אבל בגילאים ממש ממש מאוחרים).

 

וממה שקראתי פה ובאינטרנט, הבת שלך בסדר גמור חוץ מהעניין של העמידה על 6, גם זה יבוא...

אבל הלב עושה מה שהוא רוצה..
מוזמנת לספר לי בפרטי, לא יזיק

כאחת שמטפלת בילדים ובפעוטות גם בגילאים האלה, ואני יודעת את כל הנורמות, והטווחים (ואגב, תיזהרו ממה שאתן קוראות בכל מיני אתרים, גם של קופות החולים, לגבי נורמות התפתחותיות ומה ילד צריך להשיג בכל גיל...הם מאוד מלחיצים וזה לא מעודכן בכלל..),
עדיין, ברגע שהבת שלי היתה איטית יותר מאחרים הייתי עם היד על הדופק, למרות כל מה שכתבתי וכל מה שאני יודעת.
בשכל ידעתי שאין סיבה להילחץ אבל בלב רציתי כבר לראות אותה מתקדמת.
⁦⁩

כהורים, אנחנו כל כך רוצים לראות את הילד שלנו מתקדם, בייחוד אם יש למי להשוות. ושוכחים, או שקשה לנו לשים לב, שלכל ילד יש את הקצב שלו. להיות שם איתו פשוט.
הכל יגיע בזמנו בעז"ה.
אלא אם כן, כמובן, יש איזו סיבה שמונעת ממנו להתקדם ויש איחור משמעותי ואז שווה לברר עם איש מקצוע.
(סתם, דוגמא אפשרית לסיבה שגורמת לעיכוב קל- חורף. הילד בבגדים ארוכים כי הוא על הרצפה. אבל ככה הוא פחות מרגיש את עצמו ואת הגוף שלו.)

המתוק שלנו ממש זוחל יפה על הגחון, בינתיים זה שהוא יודע לשחק בישיבה לא גרם לו לזחול פחות.. אז נראה לי שזה ממש בסדר.

אם הוא מחליק
ואם יש גמישות יתר
בשלב שהוא מוכן לזחילה אפשר לעזור לו.
כשהוא זוחל לשים לו משהו מתחת לבטן- כדור או בקבוק ליטר וחצי. אפשר לקשור את זה. זה יכריח אותו להישאר גבוה (לכמה דקות כל פעם). תוך כמה ימים הוא ילמד לעשות את זה לבד.
ככה עשיתי לכמה ילדים עם גמישות יתר (ללא היפוטוניה) בעצת אחות טיפת חלב, ועזר.
(מקווה שלא חזרתי על מה שנאמר, לא קראתי את כל התגובות)

איזה שבוע את? את יכולה לגעת בתחתונים גם אם זה נראה שקוף מים ירגישו כמו מים והפרשות תרגישי טיפה דביק

בפועל אם זה טפטוף קטנטן באמת יהיה קשה לדעת

 

איזה שבוע את?

 

יש הפרשות מימיות גם אחרי יחסים ..

ירידת מים בטפטופים זו הרגשה כמו בריחת שתן. לעומת הפרשות, לא מרגישים כשזה יוצא

בהריון הקודם שהסתיים בגלל ירידת מים מוקדמת לא הרגשתי שירדו מים רק ראיתי אחר כך שאני רטובה והיה לזה ריח של זרע

אם יש לזה ריח של זרע זה מים וצריך להגיע לבית חולים.
ויקישיתוף מים לא חייבת להיות שיטפון.זה יכול להיות רטיבות שתחתונית כל כמה שעות מספיקה.

נראה לי פשוט ששל זרע זה מופע שקורה פעם-פעמיים
וטפטוף-מן הסתם ממשיך לו

ממש הולכים לבי"ח.. אם לא מחכים ורואים הפרשות של זרע לא אמורות להרטיב תחתונית..

תחתונית

בהל אופן תודה לכולן! נקווה שנבדיל ברגע האמת...

יש פדים מיוחדים שמשנים צבע כשמדובר במי שפיר.

 

ופעם שמעתי שאפשר לבדוק ע"י שכיבה של חצי שעה וקימה בבת אחת- אם יש נזילה מיידית סימן שזה מי שפיר.

שזה תלוי כמה תמיכה את רוצה/צריכה ממנה.
ממה שהבנתי בד"כ יש "חבילה" של כ 2-3 נפגשים מקדימים, הלידה ומפגש אחרי הלידה.

חושבת שזה גמיש גם בין הדולות עצמן וגם אצל כל דולה.


בוודאי יש כאן נשים שמבינות בזה יותר ממני ויוכלו לתת מענה מדוייק יותר.

אנחנו אצל הגדולה עשינו לה התניה קלאסית עם משהו מתוק
אבל גם אז זה לקח כמעט 4 חודשים עד שהיא התרגלה

ולדעת שיש כאלה שלא ניתן להרגיל
אז גם זה קיים

אלא תמיד להציע שהוא רגוע
לא שהוא בוכה

תנסי להציע כל הזמן.

את כל סוגי המוצצים, לכן הפעם אני שואלת אולי כן יש טריקים מסויימים או עיצות חכמות להצליח בכך

אצלי כל הילדים היו עם מוצץ, ואחד לא לקח בכלל. לא זוכרת שהיה יותר קשה איתו.

ניסית מוצץ של אוונט?
בדרך כלל רוב הילדים אוהבים אותו

ושניהם נובעים משינויים הורמונליים.

בשורות טובות!

הגיוני שיש לי כבר 5 ימים כאבי מחזור מאוד חזקים שבאים והולכים והיום עברו ובלי מחזור?

לא כתבת עוד רקע.
כמו אם מניקה..

הפסקתי גלולות עכשיו וזה ניסיון ראשון.. אני לא יודעת אם המחזור שלי סדיר כי הייתי עם גלולות עד עכשיו
ו3 ימים לפני התאריך המשוער לקבלת המחזור היה לי כמו התחלה קטנה של מחזור ונעלם באותו יום כלא היה ומאז עבר שבוע לא קיבלתי אבל היו ימים של כאבי מחזור באים והולכים..
אם את יודעת מההשערה שלך מה את
חושבת אשמח שתגידי לי.. תודה רבה

אז בכלל לא בטוח שזה איחור..

לפי מה ששמעתי בעבר, זה יכול לגרום לשיבוש במערכת ההורמונלית.

אולי להתייעץ עם רופא?

אבל אל תפתחי ציפיות. הגיוני מאוד שזה לא הריון... בהצלחה

זה לא נקרא שבדקת מוקדם מידי

בכל אופו שיהיה בשורות טובות
חג שמח

לא נראה לי שהגיוני שרק עכשיו יש לי כאבי ביוץ.. מה גם שבתאריך המשוער של הביוץ היו לי גם כאבים במשך 4 ימים שעברו
ועכשיו היו לי 5 ימים כאבי מחזור חזקים ועוד לא קיבלתי
בנוסף, שלושה ימים לפני מועד המחזור היה לי כמו התחלה של מחזור שנמשך יום אחד ונעלם
יש לך מושג?

לי מניסיון קרה שהיתי אמורה לקבל והיו כאבים ממש שמבשרים על מחזור , והיה איחור של כל כמה ימים וכל פעם בדיקות ביתיות יצאו שליליות..מהסקרנות הייתי בודקת כל יום.. עד שראיתי פס חלש חלש אחרי איחור של 5 ימים אאל"ט.. אז בהחלט הכול יכול להיות

מניסיון שלי..
אפשר לשים אותה בנדנדה עם מוסיקה או הליכון אם יש לך (אפילו רק שתישב בהליכון) ,
קופסאות פלסטיק בכל מיני גדלים ,
משחקים כאלה מעודדי זחילה שזזים והיא צריכה לזחול אחריהם , אפשר גם מגנטים.
גם מה שלי היה עוזר הייתי נותנת לתינוקת מלא ליטופים ומשחקת איתה ומתעסקת איתה ואחרי שהיא קיבלה את "מנת התפנוקים" , היא היתה יותר רגועה ופחות מבקשת "צומי".

זה לא משנה כמה תקני..
זה גיל שנהנים מחברה, לכן עם המשחקים זה פחות זמן.
כשיש חברה הם פשוט שוכחים מהנוכחות שלך..
אצלי אותו גיל, ובמטפלת שיש לה חברה, היא הכי רגועה שיש ולא על הידיים ואצלי היא רק על הידיים אם השלוש וחצי או אני לא יושבים למשחקים איתה.

העניין שהבן שלי בגיל הזה היה מעסיק את עצמו הרבה זמן אז כנראה חשבתי שזה יהיה אותו הדבר

היא ספציפית ממש רוצה צומי..מתוקה...

אבל כל כמה שניות מסתובב לוודא שאני עדיין לידו. קמתי לרגע- צורח..
המתוקים האלה בהחלט רוצים צומי

ומעסיק את עצמו מעט מאוד, אוהב ידיים, חברה של האחים שלו, והמון צומי. שום משחק לא מחזיק אצלו מעמד הרבה זמן.