פורום הריון ולידה (עמוד 3457)

שזה תלוי כמה תמיכה את רוצה/צריכה ממנה.
ממה שהבנתי בד"כ יש "חבילה" של כ 2-3 נפגשים מקדימים, הלידה ומפגש אחרי הלידה.

חושבת שזה גמיש גם בין הדולות עצמן וגם אצל כל דולה.


בוודאי יש כאן נשים שמבינות בזה יותר ממני ויוכלו לתת מענה מדוייק יותר.

אנחנו אצל הגדולה עשינו לה התניה קלאסית עם משהו מתוק
אבל גם אז זה לקח כמעט 4 חודשים עד שהיא התרגלה

ולדעת שיש כאלה שלא ניתן להרגיל
אז גם זה קיים

אלא תמיד להציע שהוא רגוע
לא שהוא בוכה

תנסי להציע כל הזמן.

את כל סוגי המוצצים, לכן הפעם אני שואלת אולי כן יש טריקים מסויימים או עיצות חכמות להצליח בכך

אצלי כל הילדים היו עם מוצץ, ואחד לא לקח בכלל. לא זוכרת שהיה יותר קשה איתו.

ניסית מוצץ של אוונט?
בדרך כלל רוב הילדים אוהבים אותו

ושניהם נובעים משינויים הורמונליים.

בשורות טובות!

הגיוני שיש לי כבר 5 ימים כאבי מחזור מאוד חזקים שבאים והולכים והיום עברו ובלי מחזור?

לא כתבת עוד רקע.
כמו אם מניקה..

הפסקתי גלולות עכשיו וזה ניסיון ראשון.. אני לא יודעת אם המחזור שלי סדיר כי הייתי עם גלולות עד עכשיו
ו3 ימים לפני התאריך המשוער לקבלת המחזור היה לי כמו התחלה קטנה של מחזור ונעלם באותו יום כלא היה ומאז עבר שבוע לא קיבלתי אבל היו ימים של כאבי מחזור באים והולכים..
אם את יודעת מההשערה שלך מה את
חושבת אשמח שתגידי לי.. תודה רבה

אז בכלל לא בטוח שזה איחור..

לפי מה ששמעתי בעבר, זה יכול לגרום לשיבוש במערכת ההורמונלית.

אולי להתייעץ עם רופא?

אבל אל תפתחי ציפיות. הגיוני מאוד שזה לא הריון... בהצלחה

זה לא נקרא שבדקת מוקדם מידי

בכל אופו שיהיה בשורות טובות
חג שמח

לא נראה לי שהגיוני שרק עכשיו יש לי כאבי ביוץ.. מה גם שבתאריך המשוער של הביוץ היו לי גם כאבים במשך 4 ימים שעברו
ועכשיו היו לי 5 ימים כאבי מחזור חזקים ועוד לא קיבלתי
בנוסף, שלושה ימים לפני מועד המחזור היה לי כמו התחלה של מחזור שנמשך יום אחד ונעלם
יש לך מושג?

לי מניסיון קרה שהיתי אמורה לקבל והיו כאבים ממש שמבשרים על מחזור , והיה איחור של כל כמה ימים וכל פעם בדיקות ביתיות יצאו שליליות..מהסקרנות הייתי בודקת כל יום.. עד שראיתי פס חלש חלש אחרי איחור של 5 ימים אאל"ט.. אז בהחלט הכול יכול להיות

מניסיון שלי..
אפשר לשים אותה בנדנדה עם מוסיקה או הליכון אם יש לך (אפילו רק שתישב בהליכון) ,
קופסאות פלסטיק בכל מיני גדלים ,
משחקים כאלה מעודדי זחילה שזזים והיא צריכה לזחול אחריהם , אפשר גם מגנטים.
גם מה שלי היה עוזר הייתי נותנת לתינוקת מלא ליטופים ומשחקת איתה ומתעסקת איתה ואחרי שהיא קיבלה את "מנת התפנוקים" , היא היתה יותר רגועה ופחות מבקשת "צומי".

זה לא משנה כמה תקני..
זה גיל שנהנים מחברה, לכן עם המשחקים זה פחות זמן.
כשיש חברה הם פשוט שוכחים מהנוכחות שלך..
אצלי אותו גיל, ובמטפלת שיש לה חברה, היא הכי רגועה שיש ולא על הידיים ואצלי היא רק על הידיים אם השלוש וחצי או אני לא יושבים למשחקים איתה.

העניין שהבן שלי בגיל הזה היה מעסיק את עצמו הרבה זמן אז כנראה חשבתי שזה יהיה אותו הדבר

היא ספציפית ממש רוצה צומי..מתוקה...

אבל כל כמה שניות מסתובב לוודא שאני עדיין לידו. קמתי לרגע- צורח..
המתוקים האלה בהחלט רוצים צומי

ומעסיק את עצמו מעט מאוד, אוהב ידיים, חברה של האחים שלו, והמון צומי. שום משחק לא מחזיק אצלו מעמד הרבה זמן.

דלקת בעצם הזנב או משהו בסגנון. אם זה משתק אותך הייתי ניגשת למוקד ומתחילה טיפול אנטיביוטי..

אוף


לא יודעת מה לעשות
זה משתק בישיבה......

אין לי כוחות ליפנות למוקד😔


תודה יקרה שענית לי

ממליצה בחום ללכת לכירופרקט

אני יודעת שיש במכבי טבעי,אולי גם בקופות אחרות

מכירה 3 אנשים שזה הציל אותם ממש,לוקח כמה טיפולים להרגיש שינוי,אבל כשזה מגיע זה מדהים

הוא מטפל גם בכאבי גב שלא מפריצות דיסק

ממש כאבים דומים

והליכות העלימו אותם

אולי אתחיל לעשות הליכות

כ"כ קשה לי המטלות של הבית😢



אני לא מאמינה שאני מתבכיינת ככה

נשמע שאת סובלת. הגיוני להתבכיין. אל תלקי את עצמך על זה

רפואה שלמה!

פשוט יש עבודה דורשת מאוד

וגם ילדים בבית ... עם דרישות משלהם וכו...

לכוון את הברז עם מים חמים על הגב
לשכב עם בקבוק חם או כרית חמה על המקום הכואב
זה ככ עושה הקלה.
לנסות לשים חגורת גב. אם את בכללית יש הנחה משמעותית. וועולה בסביבות 29₪ במקום 100-200₪
החגורה תאפשר לך הקלה ויכולתי לזוז קצת. ולתפקד.
ואז לווסת בין מנוחה . והליכה מעט.
דבר אחרון לאכול אגוזים ובננות. רפואה שלימה!

צריך מרשם לחגורה?

זה יורד אוטומטית בהסדר של הקופה.

כמה איחור?

היום זה האיחור

תחכי יומיים-3 ותעשי שוב על הבוקר.

יצא 18..... לא יודעת מה זה אומר....

הערך מתאים להריון ממש ממש בתחילתו.
ייתכן והביוץ היה מאוחר ולכן הערך שהתקבל.

תוצאה מתחת 5 זה לא הריון וכל מה שבאמצע צריך לעשות בדיקה נוספת.

אבל זו תוצאה נמוכה מאוד.



זה יכול להיות הריון צעיר מאוד,

אבל אם את לא אוהבת לקוות ולהתאכזב,
תדעי שהרבה פעמים קיימת הפריה (שמעלה את הבטא) אבל לא מתפתחת להריון, ואז רואים בטא נמוכה מאוד.
בשורות טובות!

תוודאי שיש הכפלה

היה בטא 17
וברוך ה אני כבר שבוע 13
תבדקי מחר הכפלה

אבדוק מחר הכפלה. אבל בגלל שאני יודעת מתי היה הביוץ אז אני יודעת שאתמול הייתי 15 ימים מהביוץ... והיה בטא 18...לכן אני ממש ממש סקפטית.... בע"ה נראה איך זה ימשיך. הכל לטובה....

אבל בעז''ה..שיהיה הכל לטובה..

והיתה עליה. יצא 43...

 

באמת מוזר... אבל זה תקין, נכון?

זה תקין, יש הכפלה.
אם את רוצה לוודא תקינות את יכולה להמשיך לבדוק כל יומיים, אבל לדעתי זה מכניס ללחץ מיותר... תקבעי תור לא"ס לשבוע 8 ואז כבר תוכלי לראות בעז"ה מה המצב

כי חוץ ממעקב זקיקים ובדײַקות דם או או''ס אין ממש דרך לדעת בוודאות
בטח לא מקלות

אם הביוץ היה מאוחר והעליה תקינה- יש סכוי גדול שהכל תקין..הלוואי!!

כי עשיתי מעקב זקיקים.

יש לדלתא מאה אחוז כותנה ממש דקות כדאי לקנות מידה גדולה
וגיזרה נמוכה כדי שיהיה מתחת לבטן
על גרביונים שלמות כדאי לותר

מה שקניתי מדלתא זה גזרה נמוכה 80 אחוז כותנה
זה גם הציק לי היום...אולי צריך להתרגל?
קניתי במידה גדולה ממה שאני בדרכ משתמשת

גזרה גבוהה אבל מאד רך ונעים ולא לוחץ על הבטן. לי לא היה נוח הנמוכים

היי, תנסי את אלה, מאוד נעימים על הגוף
Intimate Portal Women Under the Bump Maternity Panties Pregnancy Underwear at Amazon Women’s Clothing store: Maternity Underwear

תחתונים נוחות וגדולים שמגיעות מעל הבטן
אני קניתי ומרוצה
אשלח תמונה

אני לא בקיאה בהזמנה דרך אינטרנט..
איך זה עובד ותוך כמה זמן זה מגיע?
תודה

מה אתן מורחות כדי להקל על זה?
זה מעקצץ ומעצבן😏
אני שמה שמן שקדים אבל אולי זה יותר לפירנאום ופחות למתיחה?

הכי עזר לי להרגיע את הגרודים

מגיע תוך 5 ימים

לי זה נשמע נורא מציק וחם ומזיע..
אני קניתי מעלי אקספרס תחתונים בגזרה להריון אבל הפוכה- שזה בכלל לא מגיע לבטן
גם ממליצה
בערך אותו מחיר
אבל לוקח מלא זמן עד שמגיע...

כי כשהבטן גדולה וזה קטן זה יותר מגרד ועושה פס מציק כמו של קיסרי

זה לא מגיע בכלל לבטן
ובלי גומי שעושה סימן או לוחץ

אבל ברור שכל אחת מ שנח לה

התחילו ונגמר בלידה אחרי כמה שעות .. ולא פתאום התרחקו. לכן מעניין אותי אם זה כיוון של לידה בכלל או שזה עכשיו יימשך ככה שבועיים 😥

תהיי קשובה לגוף שלך.בהצלחה,בקלות ובידיים מלאות בעזרת ה'

יש שתי דרכים שאני מציעה כדי לברר את המצב.
1. לעלות לנוח ולשתות הרבה. ולראות אם הצירים ממשיכים . נחלשים? נהיים יותר חדים. סדירים וכו'.
2. ברור שמשהו התחיל ויש פעילות רחמית.
נסי לעשות הליכה . עלייה של מדרגות אם יש בקרבתך ותבדקי שוב. מה קורה לצירים.
אם מתחזקים. כנראה שהגיע הזמן.
אם את מעט מתאמצת ולא מתחזקים כנראה שהגוף עוד לא מוכן.

אל תחשבי בטווח של שבועיים. נסי כל יום להבין את מצבך מחדש. זה פחות מייאש.
שילשולים זה גם סימן לכך שהגוף מכין את עצמו.

שיכולה לקחת עוד יומיים - שלושה.
זו פעילות רחמית.

השילשולים בעיקר סימן,

שלשול מאוד יכול להעיד על הכנה של הגוף ללידה. הוא מתנקה.

הגוף מכין את עצמו.

זה יכול להתחיל שוב בשעות הקרובות או בימים הקרובים.

בד"כ מאז שיוצא הפקק אורך הכי הרבה שבוע.

לפי התיאור שלך נראה שזה ממש קרוב סוג של היום/מחר

הלוואי ובאמת יזוז. כבר מותשת.. ובלחץ ומפחדת והכל ביחד.. רוצה להיות אחרי בבריאות של כולם. תודה לכן על התגובות והחיזוקים

כל הכביסות, ניקיון וכד'

לפחות את יודעת למתי להתארגן.

זה כיף לצאת ללידה מבית מאורגן

שיהיה בבריאות לכולם ,ידיים מלאות ובקלות רבה!!!

 

תעדכני..

ומוצלחת!!! ב2:30 בלילה.
תודה לכולכן על האיחולים

איזה יופי!! 

 

באמת מהיר..

 

החלמה מהירה

בסוף יולדים.
שתהיה לידה קלה. בזמנה. בבריאות.

הייתי עם צירים חזקים יומיים בבית רפואה לפני הלידה.
כשהגעתי היתה רק מחיקה חלקית..
אחרי עוד יום עם צירים שמתגברים לא התקדם לפתיחה...
(בסוף בחסדי ה' הכניסו אותי לחדר לידה עם פתיחה 2 וחצי לאפידורל ופקיעת מים ורק אז התקדם...)

שתהיה לך לידה קלה בבריאות ושמחה!!

אישות מזרז את העסק לפעמים.

צירים אפילו די חזקים, שהפסיקו אחרי יממה, והתחדשו אחרי יומיים

רק: תפילות, ללידה קלה ברגע הנכון (!!) ומצטרפת למה שכתבה סתם אחת, אם והיה ולא מתקדם- פקיעת מים יכולה לעזור.

 

בהצלחה ובשעה טובה!

אם את סובלת מידי.. ולא ישנה יותר מידי.. 

תנסי זירוזים טבעיים, יחסים באמת מקדמים, יש תמצית טבעית לריכוך ומחיקת צוואר הרחם- "פלור" של ד"ר K זה הומאופטיה..

אולי דיקור? רפלקסולוגיה? שאיבות חלב..

תנסי להביא את עצמך להתקדמות כל שהיא.. ואז לבקש להשאר תחת השגחה בבית חולים...

אל תסבלי מידי כדי לא להגיע מותשת מידי ללידה.. (זו היתה הטעות שלי..) ואם יש יום הפוגה תנצלי אותו לנוח... לישון.

זה הגוף מתכונן הרחם מתכווץ (תה פטל עושה את ההתכווצויות אפקטיביות) ואם אלה לא צירים אמיתיים אז חצי כוס יין יכולה להפיג אותם...

בעז"ה בקרוב בשורות טובות!

 

ולא אפקטיביים בכלל? היחידה בעולם?

וכל חודש תשיעי עם צירים סדירים במשך 2-3 שעות והופ נעלמו... חגגתי כאן בקיטורים

ורדה כשהפסקתי איתו, הצירים המשיכו באתונה תדירות אבל יותר נסבלים, פחות כואבים

לקחתי כל חודש תשיעי בקבוקון שלם של עלי פטל..
ובסוף היו צירים כואבים ממש ( שהדולה היתה בטוחה שאני בלידה פעילה) ובתכלס הם לא קידמו לפתיחה:/

אנחנו כבר חודשיים אחרי הלידה... ؛)
ותכלס, אני עוד די בטראומה מהסיפור הזה....
מקווה שיעבור לי מהר.
זה היה מתסכל וכואב כלכך גם הלידה אח''כ היתה עם סרטים..
ב''ה שבסוף עבר בשלום ואנחנו בריאים ושלמים!

אבל כמעט בטוח לי שאת זה את... כי הזדהתי מאוד עם הסיפור. (לא כתבת ושיתפת נכון? רק היציאה לבי"ח?)

 

 

 

וגם לא על הלידה או משהו...
בעצם יצא לי קצת לכתוב כמו פה, כתגובה בתוך השרשורים..

כתבת סיפור לידה? זה מאוד עוזר
אני כתבתי לא המטרה לפרסם, במטרה להוציא...

זה היה לידה ראשונה שלך?
איזה כיף לך חופשת לידה

ותודה, כתבתי קצת לעצמי אבל בלי כל הפרטים..
האמת שהוצאתי את זה בטלפון לחברה ؛)

וכן, לידה ראשונה...

מה שטוב שסיפור כתוב זה שגם לקראת הלידה הברץאה אפשר לקרוא ולראות מה כן היה בידיים שלנו יאפשר לעשות אחרת, לפעמים זה נשכח...

הרבה נחת!

משבוע 37 התחלתי לשתות מיצוי פטל אדום שגרם לצירים סדירים שלא הובילו לכלום, נסעתי למיון פעמיים לפני הלידה והיינו בטוחים שמכאן יוצאים רק עם תינוק' ו... כלום!
בסוף ילדתי בשבוע 40

זה לא מזיז בכלל..

וכתבתי לך בזמנו שאולי זה העלי פטל.
יודעת על מישהי שזה עשה לה צירים חזקים ולא אמיתיים. עד שהפסיקה.

אצלי לעומת זאת זה עבד.. כנראה אינדבדואלי

יכול לעזור לגרום לצירים יעילים

זו פעילות של הרחם לקראת הלידה.

ועדין לא חזרו לי הצירים 

רק כאבי גב 

תבדילי בין כאב תמידי, לבין כאב גב שבא והולך בגלים.

שגם אם לא רואים/מרגישים התקדמות, כל ציר מקדם משהו. ומקל ומזרז את התהליך אח"כ. אין לי הוכחות מדעיות לכך, אבל ככה אני הרגשתי כשהיו לי צירים במשך כמה ימים לפני הלידה, וכאילו לא התקדם כלום, אבל בתכלס כשהיו צירים רציניים וצפופים יותר ובאתי ללדת, ילדתי תוך שעה.

אני בכל זאת הייתי מסייגת, אם תרשי לי כמובן

כשלאורך כל ההריון שמעתי את זה, שזה מקדם וזה עושה משהו, בתשיעי בכלל (כשהם הפכו לסדירים), אחרי כל הסבל, הרשתי לעצמי לתלות בזה תקוות....

בפועל- גם 5 שעות של צירים סדירים לא קידמו אותי הרבה, שלא נדבר אחרי שפקעו את המים והמשיכו צירים סדירים יותר מסדירים, והתקדמתי בחצי פתיחה במשך עוד 4 שעות!!

רק שילוב של פיטוצין, דיקור והרבה ס"ד גרמו לבובה להיות בחוץ (וזה היה אחרי 23 שעות של צירים סדירים שלא הפסיקו לרגע... מתוכם 18 שעות בחדר לידה...)

 

סליחה מהפותחת אם ייאשתי, רק רציתי להגיד שגם זה קורה, תתפללי

או שעדיין לא כל הפטמה

וגם הפטמה בולטת זה ברור הגוף מתכונן להנקה 

בכל מקרה אם זה נראה לך משהו חריג תפני לרופא שלך

יוצאות ונהיה אזור חום כהה.
מתלבטת אם צריך ללכת לבדוק את זה או שזה רגיל.
הגוף מתכונן להנקה בשבוע 24?

נשמע כמו שיש לי, אותי משום מה זה לא מחשיד שמשהו לא בסדר.
גם עליתי מידה... זה הגיוני אפילו פעם לחצתי שם בטעות באיזה זווית ספציפית ויצאו לי כמה טיפות שקופות כאלה. הגוף מתכונן להנקה כבר הרבה לפני שבוע 24

כלום לא השתנה חוץ מזה ופחדתי שמשהו קורה.
 

טרימסטר שני: שבוע 26-14

שינויים בפטמות
בשלב זה בהריון מגיעים השינויים בפטמות. הפטמה והעטרה סביבה עשויות לגדול, אפילו פי שתיים, ולהישאר כך אף לאחר הלידה. צבען של הפטמות מתחיל להתכהות, השינוי בצבע יכול להמשך לאורך יתר תקופת ההריון. שינויים אלה נובעים מעליה בזרימת הדם באזורים אלו. חשוב לציין שלעיתים צבע העטרה אינו אחיד ועלולים להיות אזורים כהים יותר מאחרים, אל דאגה זו תופעה נפוצה ומוכרת. כמו כן, אולי שמת לב למעיין 'עור ברווז' או מעיין פצעונים לבנים קטנים בעטרה סביב הפטמה. זוהי תופעה נורמלית ויש לכך שם 'בלוטות מונטגומרי' ואלו סוג של בלוטות שומן.

קולוסטרום ודליפת חלב
החל משבוע 16 מתחיל ייצור הקולוסטרום בחזה שלך. משלב זה עשויות להיות דליפות של נוזל צהבהב מעט בכמויות קטנות לרוב, זהו הקולוסטרום המדובר. נוזל זה עשיר בנוגדנים ועוזר לחזק את המערכת החיסונית של תינוקך לאחר הלידה ומכיל כל מה שהוא צריך להתחלה טובה, הקולוסטרום יתחלף לחלב אם רגיל כמה ימים לאחר הלידה.
כאמור, לרוב הדליפות שוליות, אך אם יש צורך בכך מומלץ להשתמש ברפידת הנקה כדי לשמור על יובש החזייה והבגדים ולמנוע מצבים מביכים.

דליפת דם
מעט נשים חוות טפטוף של דם מן הפטמה. תופעה זו נובעת מעליה בכמות כלי הדם באזור ומגדילה של כלי הדם. תופעה זו יכולה להיות תקינה בהריון, אך מומלץ 'ללכת על בטוח' ולהיבדק אצל רופא המשפחה.

טרימסטר שלישי: 42-27
בטרימסטר זה לא מתווספות תופעות חדשות, גדילת החזה, שינוי הפטמות וייצור הקולוסטרום פשוט ממשיכים להתרחש – כל אישה בקצב שלה.

שימי לב, ישנן נשים אשר חוות שינויים קלים בלבד בחזה. אל דאגה, אין זה משפיע על מהלך ההריון. לעיתים השינויים הדרגתיים כל כך עד שאינם מורגשים ואצל חלק מן הנשים השינויים יגיעו רק כשיגיע החלב - כמה ימים לאחר הלידה. במקרים אלו ישנו חשש מסוים מרקמת שד בלתי מספקת (IGT) או היפופלסיה של השד, מומלץ להתייעץ עם גניקולוג או יועצת הנקה ולעבור בדיקת שד. אך אפשר תמיד להסתכל על הצד החיובי, שינוי וגדילה איטית יותר משמעותו פחות שינויים במידת החזייה ולרוב אין לכך השפעה על יכולתך להנקה מוצלחת. מחקרים מראים כי לא נמצא קשר בין גדילת החזה בהריון וייצור חלב לאחריו.

לאחר הלידה
מזל טוב! הצירים והלידה גורמים לתגובת שרשרת בגופך.
בסיום השלב השלישי של הלידה – יציאת השליה, רמות האסטרוגן והפרוגסטרון בגופך יורדות ורמות הפרולקטין עולות. באותו זמן, מסרים עצביים מן הרחם מועברים למוחך ושם מועברת פקודה לשחרור ההורמונים פרולקטין ואוקסיטוצין אשר מניעים את תהליך ייצור החלב. בתחילה משוחרר קולוסטרום, בימים הראשונים, ולאחר מכן מאותחל ייצור חלב האם. הנקת תינוקך גורמת גם כן לתגובת שרשרת אשר מעוררת שחרור אוקסיטוצין ומכך ייצור חלב. בימים הראשונים לאחר הלידה משפיע שחרור האוקסיטוצין גם על התכווצות הרחם, אצל חלק מן הנשים מלווה התהליך בכאבים.

זו מטרת הפורום..

אני לא העברתי לשלב 3, נשארנו ב2

אפשר להשאר עם שלב 2

ככל שהדברים עולה כך כמות הסוכר עולה. יש שינוי לא מאוד משמעותי ברכיבים למעט תוספת טעם וסוכר

לא יודעת מה ההבדל בכל הרכיבים, אבל בשלב 2 יש יותר ברזל משלב 1.

התזונאית של סימילאק אמרה שהמעבר בין 1 ל2 חשוב, אבל בין 2 ל3 פחות

כי הוא מכיל סוכר לבן במקום לקטוז גם מתוק יותר וממכר

אני עברתי כבר עם הבן שלי לשלב 3

אבל לא רואה שהוא אוהב את זה יותר

ברור שמתוק יותר ממכק ואפשר לדעת את זה רק שמנסים לגמול

זה לא טוב?

אתן צודקות, התקשרתי לתמיכה של סימילאק, שעונות שם תזונאיות נחמדות,

ובאמת היא אמרה שאין הבדל משמעותי, יש טעם של וניל, ומבחינת משביע יותר, אין הבדל, ואפשר להישאר בשתיים.

אם ילד לא מרגיש טוב כמה ימים ואוכל פחות זה לא נורא, רק חשוב שלא יתייבש

הוא לא מסכים לשתות הרבה מים, וגם לא יונק הרבה אבל לפחות משו נכנס

שהוא בוכה עם דמעות

אלה סימנים שהוא לא מיובש

 

אפילו תנסי לתת לו מים עם מזרק, אפשר להפוך את זה לסוג של משחק

 

הייתי מפסיקה להציע לו מוצקים בנתיים.
ולוקחת לרופא.
לפעמים זה כבר מעבר לסתם צינון.

הוא יונק, והוא לא בוכה כשהוא יונק או משהו בסגנון, הוא פשוט לא רוצה, מתחיל לשחק ולנשוך אותי

לא רוצה להלחיץ, אבל זה לפעמים עלול לגרום לציפצופים וקוצר נשימה..

מסכימה כלום חוץ מבקבוק. זה קורא לה תמיד כשהיא מצוננת, כשהאף קצת סתום מנזלת וכשיש ליחה.

(הרופא ילדים בקופה אמר לי שזה הכי נורמלי בעולם)

טוב שהוא יונק, ותעקבי כמו שאמרו לך

אפשר גם לשים קשת משחקים.

הקטנצ'יק שלנו התחיל לחבב אותו..
הוא מבקש להתנדנד בו.

טרמפולינה אולי יש לה זוית קצת יותר שוכבת שזה עדיף אבל גם בה לא מומלץ לשהות הרבה
אוניברסיטה לידך על הרצפה, או סתם באמבטיה של העגלה עם קשת צעצועים
אם את כן רונה טרמפולינה תקני הכי פשוט לדעתי כי מוזיקה את יכולה לשים דיסק והרטט לא שימושי בעליל

וגם הבת שלי באוניבריסיטה ממש נהנת

הבת שלי בת חצי שנה עוד מבלה בה הרבה

כשהיא לא רגועה על הרצפה זה מצוין בשבילה

אבל לגמרי נראה לי שסלקל זה גם בסדר

או לשים על הבטן

ואוניברסיטה - זה לגיל קצת יותר מתקדם מחודשיים וחצי,

עכשיו בת שלושה חודשים וכבר מושיטה ידיים
וגם קודם אהבה להסתכל והיתה מחייכת לצעצועים
בוודאי שזה יותר בריא מהטרמפולינה , שגם היא נחמדה.

רק צריך להתאים את המשחקים.
בטרמפולינה לא מומלץ לשים יותר מחצי שעה, זה מעכב את ההתפתחות המוטורית של הילד, ואילו אוניברסיטה מקדמת התפתחות. כך שמעתי ממספר פיזיותרפיסטים.

ככל ששמים אותם יותר עם גירויים הם מתפתחים יותר

רק בד"כ הם אהבו יותר בטרמפולינה..

יותר מרגישים עטופים ומוחזקים 

וגם שם אפשר לשים מוזיקה ופעלולים

 

(ואולי זה רק הילדים שלי........)

בהצלחה ובשורות טובות

שיסתדר על מקומו בשלום

אבל בכזה מצב מקווים שהשילייה תעלה למעלה עם גדילת הרחם.

בהצלחה, תשמרי על עצמך.

בשורות טובות!

המנוחה הכפויה לא נעימה

והיא עלתה בשבוע 30+ למעלה.
שתהיה לך לידה קלה. תנוחי הרבה פשוט אל תתאמצי.

ועד שבוע 30 היית במנוחה טוטאלית?
הרופא שלי לא מרשה לי כלום. לא לעלות מדרגות, לא עבודות בית, ולא אימוני כושר.. אני מרגישה פשוט תסכול לא לעשות כלום רק לשכב.

תחשבי שזה התפקיד שלך כרגע בתור אמא.

את פשוט שומרת על הילד שלך.

זה מאד קשה, אבל כשתפנימי שזה המצב כרגע תוכלי לראות גם את הטוב שבזה.

תארגני לך מלא תעסוקה ותהני מהמנוחה.

תודה לכן על הפורום הנעים הזה שכל כך קל לקבל בו חיבוק ועזרה וירטואלית.

אל תפסיקי את השמירה גם אם הדימום מפסיק

עד שאת לא שומעת שהשילייה עלתה.

כי זו ממש סכנה לעובר.

וב"ה הבנזוג המקסים שלי עושה הכל בבית. ודואג פי שמונה ממני על הכל.. תודה!

מבינה מאד את הלחץ שלך אבל הכי חשוב שתנוחי (הרופא אמר משהו על קיום יחסים? לנו היה אסור) תתפללי ותחשבי טוב, הבטן תגדל בע״ה והשליה עולה בד״כ.. דבר נוסף שעשיתי, אחרי שהמליצו לי, זה דיקור ורפלקסולוגיה, לא יודעת אם זה מה שעזר אבל השליה עלתה בסוף..

בהצלחה ובשורות טובות

אני נחה המון, אבל לפעמים המנוחה מתסכלת (בטח אנשים פעילים מאוד) אבל אין ברירה וזה מה שצריך לעשות.
האמת דיקור ורפלקסולוגיה זה משהו שמדבר אלי מאוד, לא חשבתי על זה אנסה.

 

תודה רבה!
 

לי אמרו בשבוע 15 שהשלייה נמוכה ובסקירה שניה לפני כמה ימים, בשבוע 23, שהיא מכסה את הפתח.. אבל הבדיקה היתה מהבטן. יכול להיות שאי אפשר לראות מספיק טוב בגישה בטנית?

כמובן שצריך לקחת הכל בערבון מוגבל.. תלוי אישיות המספרת והתכונות שלה..

שלוש פעמים הקבלה הייתה מהירה מאוד, יעילה והמיילדות היו נהדרות.. יש זמינות לאפידורל טובה, ורוב הרופאות שם נשים..

ישנו חדר לידה טבעי שיש בו שירותים ומקלחת, ניתן להיכנס אליו במידה ופנוי.. כשהייתי שם, ביקשתי מהמיילדת ללדת בתנוחה אחרת משכיבה על הגב, והיא אמרה שהיא לא יודעת ליילד אחרת.. קצת הצחיק אותי שיש מיילדת בחדר לידה טבעי שלא יודעת ליילד אחרת משכיבה על הגב, אבל לא משנה.. היא הייתה נהדרת בכל מקרה..

עד כאן מבחינתי החלק הטוב בקפלן..

מחלקת יולדות- מבחינת תנאים פיזיים, מבחינתי מדובר במעברה.. שלוש נשים בחדר.. השירותים במסדרון, כך שצריך להתלבש בלילה כדי לצאת לשירותים.. מערכת הניקוז עושה רעש אדיר וגם כשמישהי מורידה את המים בשירותים בחדרים אחרים, שומעים את הרעש של הזרימה.. מבחינתי, הלילות שם הם ליל שימורים רצוף בגלל הרעש הנ"ל..

בנוסף, מאשפזים באותם החדרים נשים אחרי לידה ונשים בשמירת הריון או בתהליך לידה מתמשך.. כשהייתי בחדר, הייתה איתי אישה שהייתה עם צירים שלא התקדמו.. היא בכתה כל הלילה.. הלכה וחזרה מחדר הלידה וכמובן הייתה עם בעלה ואמא שלה צמוד.. ממש תענוג.. לא נחתי רגע..

רוצה לציין לחיוב את הצוות הרפואי והסיעודי.. כולם היו אנשים נעימים, נחמדים ומחפשים להטיב.

תינוקייה- לא הייתי שמה שם את בע"ח המחמד שלי.. גם מבחינת החומר האנושי וגם מבחינת התנאים.. הייתי פעמיים באשקלון ואין מה להשוות בין התינוקיות.. זה כמו לשים חפץ בשמירת חפצים ואין שום מחויבות כלפיו.. פעמיים הצלתי תינוק מחנק כי פשוט במקרה עברתי שם וראיתי שהוא הכחיל מפליטה אדירה.. אף אחד לא שם לב ולא התרגש גם כשדיווחתי על המאורע.. בלילה, כשבאתי לבקש משהו מהן.. התינוקות צורחים.. הן מדברות ביניהן.. זה לא חלק מהעבודה שלהן להרגיע את התינוקות.. אין לי מושג מה תפקידן, חוץ מלהתעמר באמהות ולדבר באופן לא מנומס.. 

רוצה להסתייג ולומר שיש לי קושי בוויסות חושי ורעש מפריע לי מאוד.. לא כולן ככה ואז הקשיים שהעליתי פחות קריטיים להן.. שנית, אני חרדתית לגבי היפרדות מהתינוק שלי לאחר הלידה.. כך שאני מגיבה באופן קשה למראות של תינוקות בוכים ולא מטופלים.. מכירה אמהות טובות ממני, ששמות שתינוקייה שם ולא מוטרדות כלל ממה שהעליתי פה.. 

אם יש לך שאלות נוספות, בשמחה..  

הייתי שם בשמירה דבועיים וחצי וילדתי נהנתי מהצוות הרפואי ומהמיילדת ממש עשו לי גם אפידורל, מבחינת המחלקת יולדת הבנתי ממישהי שילדה שם ששיפצו אותה הבן שלי היה בפנסיון בתיעוקיה כך שהיה לו מעקב צמוד ולא חשתי כל כך בעניין של העומס גם בחדר הייתי רק עם עוד אישה אחת כי לא היה מלא באותה תקופה ולי סהכ הייתה חוויה מדהימה שם ואני אפילו יחזור לשם בעזרת ה

נהנתי מאד.

הצוות בחדרי לידה מעולה!!!

האישפוז פחות, אבל אני לא מפונקת אז פחות הפריע לי ולקחתי ביות מלא אז כמעט לא השתמשתי בתינוקייה.

מיילדות מדהימות. אחיות אחרי לידה מקסימות.

רופאה שהזרחקה לי אפידורל- מזעזעת.
רופאת ילדים- מזעזעת.

שאר הצוות נחמדים פלוס.

המבנה עצמו כאילו חזרתי 80 שנה אחורה.. מיטות מעץ שבשביל לעלות ולהוריד את המשענת את צריכה לקום וללחוץ ידנית (!) בגדול הייתה לי חוויה חיובית בעיקר בזכות המיילדות, הצוות, ושהייתה זמינות טובה להתייחס אלי ולא תורים של יולדות...

לפני חצי שנה בערך.
הייתה לי לידה טראומטית אבל זה לא בטוח אשמת הצוות. חלק מהרופאים/רופאות היו מדהימים וחלק תחתית האנושות.
לא אהבתי את המילדות שהיו איתי והייתה לי לידה ארוכה, כך שפגשתי הרבה. לדעתי חלק מהבעיות בלידה היו בגללם. הרופאה שעשתה את האפידורל הייתה מממממש לא נחמדה, בקיצוניות. אבל עשתה את העבודה ואני ב''ה לא משותקת או משהו..
הגעתי עם צירים שלא התקדמו אז הייתי במחלקה וירדתי מידי פעם לחדרי לידה לבדוק מה קורה, חשוב לי לציין שהסנכרון בין חדרי הלידה למחלקה הוא זוועתי. גם לפני הלידה וגם אחרי. הרופאה במחלקה הייתה אחת המגעילות והלא אנושיות.
בחדר התאוששות לאחר הלידה אמורה להיות מיילדת שתשגיח שהכל בסדר. הייתי לבד בחדר התאוששות בלי עוד יולדות אז היא פשוט הרשתה לעצמה ללכת כך שנשארתי לבד לחלוטין (בעלי היה עם התינוק) הייתי אחרי תפרים קשים וההרדמה לאט התפוגגה והכאבים הגיעו במלוא עוצמתם כשאני שוכבת שם לבד בלי שום עזרה.. זה היה מחדל נוראי מהחינתי. מיילדת אחרת עברה במסדרון ושמעה את הבכי שלי ובאה לעזור לי.
ההתאוששות שלי הייתה קשה אז היו עלי יחסית הרבה אחיות כל הזמן.. לא יודעת איך הייתי עוברת את ההתאוששות בלעדיהן, מקסימות אחת אחת.
לגבי התנאים הפיזיים- אני הייתי עם עוד אחת בחדר. היו לי נמלים בחדר וזה היה ממש לא נעים. כן, יחסית ישן שם ובאמת השירותים בכניסה של החדר מבחוץ.. אבל זה לא כזה הפריע לי, אולי בגלל שאין לי למה להשוות את זה וגם ככה המצב שלי היה על הפנים אז לא היה אכפת לי מכלום.
התינוקיה- לא אהבתי. לא יודעת להסביר מה לא אהבתי.. אבל פשוט לא.

אני לא יכולתי להניק מיד אחרי הלידה בגלל תרופות. ולצערי לא הייתה שם שום תמיכה נורמלית מצד הצוות שיכוונו אותי מה לעשות.. ולדעתי בעיקר בגלל זה ההנקה נכשלה כשניסיתי אחרי שהיה לי מותר כבר להניק.

יש מצב שהרופאה ששמה לך אפידורל זו מי ששמה לי... היא הייתה הזויה.. היא צעקה עלי שאני אהיה בשקט כי אני מלחיצה אותה (!) היא צעקה גם על בעלי ועל המיילדת שהייתה איתי. לא לקחתי קשה כי ידעתי שעוד שניה היא עפה.. אבל זה היה הזוי.

כמה צריך להתפלל על שליחים טובים... בכל בי''ח אפשר ליפול על מלאכים ואפשר ליפול על גרועים

אם יש באפשרותך להגיע.

בהצלחה!

גם אחרי לידה וגם כל הלחץ שבעלך לא נמצא ברור שזה גורם לעייפות נוראית

אולי בכל זאת תראו איך הוא יכול להיות בבית חלק מהזמן להיות איתך ולעזור לך

אפשר לומר שאני די מסתדרת והוא משתדל לעזור והגדולות עוזרות וסהכ פיזית זה די בסדר
אני מרגישה שקשה לי מאד נפשית שהוא כמעט לא פה ואין לנו חיי זוגיות נורמליים, זמן לשבת בנחת לדבר, תמיכה נפשית לפעמים, שהוא יחזיק את התינוקת ויהיה איתה. שאני אקום בבוקר והוא יהיה פה
לא יודעת
אני פשוט מוצאת את עצמי בוכה מדי פעם בלי סיבה ומרגישה בדידות איומה ושבקושי יש לי בעל מעבר לדברים טכניים דחופים

בתשלום להיות שם 

ברור שמאוד חשוב שהוא יהיה שם כמה שיותר אבל גם את צריכה אותו יותר מתמיד אתם חייבים לחשוב איך אפשר לשלב

ומאוד הגיוני שהעייפות היא נפשית, ביחד עם האתגר הפיזי של להיות אמא לתינוקת.
את לא נשמעת בדיכאון, אבל כן נשמע שאם זה ימשיך ככה זה יכול להגיע לשם. אז מצטרפת לכל העצות שנתנו לך כבר, ומקווה שתמצאו בקרוב את הפתרון המתאים. חיבוק!

אם חלילה תגיעי לדיכאון הקושי שלך ושל בעלך יהיה כפול ומכופל ויהיה הרבה יותר בעייתי להגיע לאמא שלו ולסייע.
אני חושבת שזו בהחלט סיטואציה שבה את צריכה לשים את עצמך במקום הראשון, אבל לפעמים עוזר לדעת שכשאת עושה את זה את בעצם מועילה מאוד מאוד גם לכל שאר המעורבים (זוגיות, ילדים, בית, בעלך, חמותך והאחים שלו)- כולם יצאו נשכרים מזה שתתחזקי ויפסידו הרבה מאוד אם תחלשי יותר.

והוא יוריד הרבה משמרות, נקפיד לצאת ובעיקר להיות עם יד על הדופק כל הזמן איך אני מרגישה
ואני אפסיק להיות גיבורה ואלמד שלהיות ולהודות בחולשה זה מותר וחשוב
שוב תןדה לכולן על כל העצות ובחיזוקים! מאד הועלתן

איזה מציאות לא פשוטה!!
עוד לפני שהגעתי לסוף עברה בי מחשבה שאולי זה זה.
די הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.
את אחרי לידה, אחרי הריון לא פשוט, לא ייתכן המצב הזה לאורך זמן.
הלוואי והייתי יכולה לכנס את האחים של בעלך ולהציב להם מראה מול הפנים.
לא ייתכן להמשיך ככה, לא ייתכן
עם כל הצער על המצב של חמותך, אי אפשר לעצור את החיים ולהתעסק רק בזה.
כמו שיש עבודה שחייבים להתייצב בה, ככה יש אשה וילדים שזקוקים למעט שגרה, נחת, יחס...

אל תתני למצב הזה להימשך. תגידי לבעלך שאם הוא לא רוצה לראות בקריסתך שיהיה גיבור ויגיד עד כאן.

שינסו למצות זכויות לעזרה בתשלום לאמא או נופשונית או משהו כזה ושישחררו אותו לפחות פעמיים בשבוע וגם שיממנו עזרה בשבילך.

ואת מהצד שלך תנסי לצאת בבקרים קבוע תצאי להליכה, לראות עולם...
תראי אם יש מישהי בסביבתך בפנסיה/ חופשת לידה שאפשר לתאם איתה מידי פעם להיפגש לכוס קפה.

תקפידי בנוסף על פעילות גופנית לאכילה בריאה.

שולחת מפה חיבוקים חמים,
מבינה אותך ממש!!

אהבתי את הרעיון של לצאת
באמת זה חשוב ואני אנסה יותר
אולי גם אנסה לקבוע עם בעלי שפעמייים בשבוע יוצאים להליכה וככה גם יהיה לנו קצת זמן זוגי לנשום
אני בעיקר מרגישה בדידות ועצב, פחות קושי פיזי אוביקטיבי (כלומר כביסות וכאלו אני. מסתדרת)
ובאמת גם הוא אמר שיציב גבול לאחים שלו. רק שאני מרגישה קצת רעה כי ״על הניר״ אני מסתדרת ויכולה לעמוד בזה שהוא יהיה שם , אבל מעשית, אני מרגישה קצת בדיכאון ואין לי כאילו סיבה לומר, זה לא שאני קורסת פיזית, אבל תכלס אני בןכה ועייפה, זה המציאות

ש"על הנייר" את מסתדרת. כי להסתדר זה גם נפשית ורגשית.
ואיך אישה אחרי לידה יכולה להסתדר נפשית בלי בעלה?
את כל כך נורמלית, וגם אם אחים של בעלך חושבים אחרת, את צריכה את בעלך איתך, לפחות כמה שאפשר אם לא כל הזמן.
התמיכה הנפשית אחרי הלידה חשובה לא פחות מהעזרה הפיזית, וברור שזה מתכון טוב להידרדר לדכאון. ודכאון אחרי לידה זה לא כיף, מניסיון (היה לי בקטנה, ועדיין. לא נהנתי..)

את כל כך גיבורה שאת ככה בלעדיו, אבל זה כנראה הגיע לגבול שלא טוב לך יותר. הלוואי שתצליחי לדרוש אותו ושגם הסביבה תבין. וגם אם לא, שיסתדרו הם.
בהצלחה. מחזיקה לך אצבעות ❤

טוב לקבל לגיטימציה למה שאני מרגישה ולהבין שאני לא מוזרה או חלשה ושזה טבעי. תודה

את סוחבת הריון, יולדות, מתמודדת עם שינויים הורמונליים, לא ישנה ברצף, ללא שגרה נורמלית.
הוא תפקידו זה לתמוך.
פשוטו כמשמעו.
כמו שלא ייתכן שאת תעזבי את הבית והילדים כך גם הוא לא יכול לעזוב ולהפקיר את הצורך הרגשי, הנפשי.
צריך למצוא את האיזון הנכון.
אל תחכי להתמוטטות. תקחי יוזמה ותשני דברים לפני שהם יצאו משליטה.
מי אמר שהצורך הפיזי יותר חשוב מהצורך הנפשי?
מה זאת אומרת שאם את לא קורסת פיזית את לא צריכה את בעלך בבית?
את אחרי לידה ואת צריכה אותו נוכח בחייך.
זה לא אומר הכל או כלום.
אבל זה כן אומר לשים לו ברקסים. עדיף מאוד כל עוד אתם מתפקדים לא כדאי למתוח את החבל יותר מדי...

וגם הוא מנסה לשים ברקסים
היום בלילה נדבר על זה יותר לעומק. ב״ה הוא יודע לעשות סדר עדיפויות נכון רק באמת צריך לדבר על זה והרגשתי לא נעים עד עכשיו לומר די אני לא יכולה. יותר
אבל אני מבינה מכן כמה שאני חייבת לעשות את זה ואין לי ספק שהוא יבין מיד

הצורך שלך מובן גם אם הוא לא צריך לעזור פיזית בבית.
הנפש שלך חלשה וזה משפיע גם על הגוף.
את מרגישה שאת צריכה את בעלך שזה נותן לך תמיכה הקשבה והבנה.
ואישה אחרת צריכה את בעלה שיעזור בבית.
כל אחת והצרכים שלה. ואל תזלזלי במה שאת מרגישה. כי זה יכול להתנקם בך. וברור שזה ישפיע גם עליו ועל הילדים.
אז עכשיו הוא חיב להבין שאי אפשר להמשיך כך לפחות בתקופה הקרובה. עד שתתחזקי נפשית יותר

נשמה את אחרי לידה
בקושי 3 חודשים לא?
ועוד אחרי ניתוח...
ובעלך בקושי בבית
ברור שאת עייפה!!

הייתי ממש בעננים והיה לי מלא כח ללכת לצאת ולהנות
ומאז שכל הסיפור התחיל אני מרגישה יותר ויותר עייפה ומדוכדכת. זה נורא מתסכל כי אני רוצה לאפשר לו ללכת ולהיות אבל אני מוצאת את עצמי יושבת על הספה ובוכה

היית ב high אחרי הלידה, וחשבת שחזרת לעצמך ולכוחות שלך, ושכחת (או לא היתה לך אפשרות) לנוח ולהתאושש, ועכשיו זה פתאום מגיע ב"בום".
זה נורמלי. תרשי לעצמך לנוח ולא לתפקד קצת...

ואז חטפתי את הדיכאון. מיום ליום עיפות ומצב רוח רע...עד להתקפי חרדה.
שלא תדעי!
לכן עכשיו תדאגי שזה לא יקרה. שיהיה איתך שיתן לך לישון. תצאו לאכול משהו טעים ביחד בערב. לא יזיק אפילו פעמים בשבוע.
את צריכה את זה.
דיכאון אחרי לידה יכול להתפתח עד שנה מהלידה.

בלידה קודמת עברתי משבר ריגשי קשה. וגם פיזית הייתי לא משהו.
הדבר היחיד שאני זוכרת מכל התקןפה ההיא זה את התמיכה הריגשית של בעלי. ולפעמים זה הסתכם בלשבת לידי. בשקט. בלי לומר מילה. פשוט להיותם נוכח.
מדברייך אני שומעת בין השורות הערצה גדולה לבעלך ולפועלו עם אמא שלו. נראה לי שקשה לך לבד וכשהוא מגיע, את שוכחת מהעצב והקושי והוא פתאום נעשה קטן ולכן גם אם אתם מדברים על זה זה לא בעוצמה שבה את חווה את זה. כי הוא כבר לידך ועצם הנוכחות מרגיעה.
הייתי מציעה דווקא בזמן של קושי ועצבות להרים אליו טלפון. לספר לו שאת מרגישה נורא לבד ועצובה. הרגשות יעברו בעוצמה האמיתית שלהם ובטוחני שזה ישקף לו את המציאות. כדאי אפילו שכשאתם משוחחים בבית תגידי לו מראש שהיית רוצה בפעם הבאה כשאת בדאון להתקשר אליו. תכיני אותו לזה. ותספרי לו מה הציפיה שלך מאותה שיחה.
אני מאד בעד הידברות ושיקוף הרגשות. אצלינו זה עבד טוב. מאחלת לך שגם אצלכם.

לכל אישה אחרי לידה, בטח!
ובטח ובטח כשאתם מתמודדים בעוד זירה.

יקרה, לא צריך לחכות שיקרה משהו ח"ו בשביל לעשות שינוי, צריך לעשות אותו קודם.
וטובים שאת מודעת, טוב שאתם מודעים.

בטוחה שתמצאו את דרך המלך, בהצלחה רבה!
והרבה כוחות