פורום הריון ולידה (עמוד 3458)

גם אחרי לידה וגם כל הלחץ שבעלך לא נמצא ברור שזה גורם לעייפות נוראית

אולי בכל זאת תראו איך הוא יכול להיות בבית חלק מהזמן להיות איתך ולעזור לך

אפשר לומר שאני די מסתדרת והוא משתדל לעזור והגדולות עוזרות וסהכ פיזית זה די בסדר
אני מרגישה שקשה לי מאד נפשית שהוא כמעט לא פה ואין לנו חיי זוגיות נורמליים, זמן לשבת בנחת לדבר, תמיכה נפשית לפעמים, שהוא יחזיק את התינוקת ויהיה איתה. שאני אקום בבוקר והוא יהיה פה
לא יודעת
אני פשוט מוצאת את עצמי בוכה מדי פעם בלי סיבה ומרגישה בדידות איומה ושבקושי יש לי בעל מעבר לדברים טכניים דחופים

בתשלום להיות שם 

ברור שמאוד חשוב שהוא יהיה שם כמה שיותר אבל גם את צריכה אותו יותר מתמיד אתם חייבים לחשוב איך אפשר לשלב

ומאוד הגיוני שהעייפות היא נפשית, ביחד עם האתגר הפיזי של להיות אמא לתינוקת.
את לא נשמעת בדיכאון, אבל כן נשמע שאם זה ימשיך ככה זה יכול להגיע לשם. אז מצטרפת לכל העצות שנתנו לך כבר, ומקווה שתמצאו בקרוב את הפתרון המתאים. חיבוק!

אם חלילה תגיעי לדיכאון הקושי שלך ושל בעלך יהיה כפול ומכופל ויהיה הרבה יותר בעייתי להגיע לאמא שלו ולסייע.
אני חושבת שזו בהחלט סיטואציה שבה את צריכה לשים את עצמך במקום הראשון, אבל לפעמים עוזר לדעת שכשאת עושה את זה את בעצם מועילה מאוד מאוד גם לכל שאר המעורבים (זוגיות, ילדים, בית, בעלך, חמותך והאחים שלו)- כולם יצאו נשכרים מזה שתתחזקי ויפסידו הרבה מאוד אם תחלשי יותר.

והוא יוריד הרבה משמרות, נקפיד לצאת ובעיקר להיות עם יד על הדופק כל הזמן איך אני מרגישה
ואני אפסיק להיות גיבורה ואלמד שלהיות ולהודות בחולשה זה מותר וחשוב
שוב תןדה לכולן על כל העצות ובחיזוקים! מאד הועלתן

איזה מציאות לא פשוטה!!
עוד לפני שהגעתי לסוף עברה בי מחשבה שאולי זה זה.
די הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.
את אחרי לידה, אחרי הריון לא פשוט, לא ייתכן המצב הזה לאורך זמן.
הלוואי והייתי יכולה לכנס את האחים של בעלך ולהציב להם מראה מול הפנים.
לא ייתכן להמשיך ככה, לא ייתכן
עם כל הצער על המצב של חמותך, אי אפשר לעצור את החיים ולהתעסק רק בזה.
כמו שיש עבודה שחייבים להתייצב בה, ככה יש אשה וילדים שזקוקים למעט שגרה, נחת, יחס...

אל תתני למצב הזה להימשך. תגידי לבעלך שאם הוא לא רוצה לראות בקריסתך שיהיה גיבור ויגיד עד כאן.

שינסו למצות זכויות לעזרה בתשלום לאמא או נופשונית או משהו כזה ושישחררו אותו לפחות פעמיים בשבוע וגם שיממנו עזרה בשבילך.

ואת מהצד שלך תנסי לצאת בבקרים קבוע תצאי להליכה, לראות עולם...
תראי אם יש מישהי בסביבתך בפנסיה/ חופשת לידה שאפשר לתאם איתה מידי פעם להיפגש לכוס קפה.

תקפידי בנוסף על פעילות גופנית לאכילה בריאה.

שולחת מפה חיבוקים חמים,
מבינה אותך ממש!!

אהבתי את הרעיון של לצאת
באמת זה חשוב ואני אנסה יותר
אולי גם אנסה לקבוע עם בעלי שפעמייים בשבוע יוצאים להליכה וככה גם יהיה לנו קצת זמן זוגי לנשום
אני בעיקר מרגישה בדידות ועצב, פחות קושי פיזי אוביקטיבי (כלומר כביסות וכאלו אני. מסתדרת)
ובאמת גם הוא אמר שיציב גבול לאחים שלו. רק שאני מרגישה קצת רעה כי ״על הניר״ אני מסתדרת ויכולה לעמוד בזה שהוא יהיה שם , אבל מעשית, אני מרגישה קצת בדיכאון ואין לי כאילו סיבה לומר, זה לא שאני קורסת פיזית, אבל תכלס אני בןכה ועייפה, זה המציאות

ש"על הנייר" את מסתדרת. כי להסתדר זה גם נפשית ורגשית.
ואיך אישה אחרי לידה יכולה להסתדר נפשית בלי בעלה?
את כל כך נורמלית, וגם אם אחים של בעלך חושבים אחרת, את צריכה את בעלך איתך, לפחות כמה שאפשר אם לא כל הזמן.
התמיכה הנפשית אחרי הלידה חשובה לא פחות מהעזרה הפיזית, וברור שזה מתכון טוב להידרדר לדכאון. ודכאון אחרי לידה זה לא כיף, מניסיון (היה לי בקטנה, ועדיין. לא נהנתי..)

את כל כך גיבורה שאת ככה בלעדיו, אבל זה כנראה הגיע לגבול שלא טוב לך יותר. הלוואי שתצליחי לדרוש אותו ושגם הסביבה תבין. וגם אם לא, שיסתדרו הם.
בהצלחה. מחזיקה לך אצבעות ❤

טוב לקבל לגיטימציה למה שאני מרגישה ולהבין שאני לא מוזרה או חלשה ושזה טבעי. תודה

את סוחבת הריון, יולדות, מתמודדת עם שינויים הורמונליים, לא ישנה ברצף, ללא שגרה נורמלית.
הוא תפקידו זה לתמוך.
פשוטו כמשמעו.
כמו שלא ייתכן שאת תעזבי את הבית והילדים כך גם הוא לא יכול לעזוב ולהפקיר את הצורך הרגשי, הנפשי.
צריך למצוא את האיזון הנכון.
אל תחכי להתמוטטות. תקחי יוזמה ותשני דברים לפני שהם יצאו משליטה.
מי אמר שהצורך הפיזי יותר חשוב מהצורך הנפשי?
מה זאת אומרת שאם את לא קורסת פיזית את לא צריכה את בעלך בבית?
את אחרי לידה ואת צריכה אותו נוכח בחייך.
זה לא אומר הכל או כלום.
אבל זה כן אומר לשים לו ברקסים. עדיף מאוד כל עוד אתם מתפקדים לא כדאי למתוח את החבל יותר מדי...

וגם הוא מנסה לשים ברקסים
היום בלילה נדבר על זה יותר לעומק. ב״ה הוא יודע לעשות סדר עדיפויות נכון רק באמת צריך לדבר על זה והרגשתי לא נעים עד עכשיו לומר די אני לא יכולה. יותר
אבל אני מבינה מכן כמה שאני חייבת לעשות את זה ואין לי ספק שהוא יבין מיד

הצורך שלך מובן גם אם הוא לא צריך לעזור פיזית בבית.
הנפש שלך חלשה וזה משפיע גם על הגוף.
את מרגישה שאת צריכה את בעלך שזה נותן לך תמיכה הקשבה והבנה.
ואישה אחרת צריכה את בעלה שיעזור בבית.
כל אחת והצרכים שלה. ואל תזלזלי במה שאת מרגישה. כי זה יכול להתנקם בך. וברור שזה ישפיע גם עליו ועל הילדים.
אז עכשיו הוא חיב להבין שאי אפשר להמשיך כך לפחות בתקופה הקרובה. עד שתתחזקי נפשית יותר

נשמה את אחרי לידה
בקושי 3 חודשים לא?
ועוד אחרי ניתוח...
ובעלך בקושי בבית
ברור שאת עייפה!!

הייתי ממש בעננים והיה לי מלא כח ללכת לצאת ולהנות
ומאז שכל הסיפור התחיל אני מרגישה יותר ויותר עייפה ומדוכדכת. זה נורא מתסכל כי אני רוצה לאפשר לו ללכת ולהיות אבל אני מוצאת את עצמי יושבת על הספה ובוכה

היית ב high אחרי הלידה, וחשבת שחזרת לעצמך ולכוחות שלך, ושכחת (או לא היתה לך אפשרות) לנוח ולהתאושש, ועכשיו זה פתאום מגיע ב"בום".
זה נורמלי. תרשי לעצמך לנוח ולא לתפקד קצת...

ואז חטפתי את הדיכאון. מיום ליום עיפות ומצב רוח רע...עד להתקפי חרדה.
שלא תדעי!
לכן עכשיו תדאגי שזה לא יקרה. שיהיה איתך שיתן לך לישון. תצאו לאכול משהו טעים ביחד בערב. לא יזיק אפילו פעמים בשבוע.
את צריכה את זה.
דיכאון אחרי לידה יכול להתפתח עד שנה מהלידה.

בלידה קודמת עברתי משבר ריגשי קשה. וגם פיזית הייתי לא משהו.
הדבר היחיד שאני זוכרת מכל התקןפה ההיא זה את התמיכה הריגשית של בעלי. ולפעמים זה הסתכם בלשבת לידי. בשקט. בלי לומר מילה. פשוט להיותם נוכח.
מדברייך אני שומעת בין השורות הערצה גדולה לבעלך ולפועלו עם אמא שלו. נראה לי שקשה לך לבד וכשהוא מגיע, את שוכחת מהעצב והקושי והוא פתאום נעשה קטן ולכן גם אם אתם מדברים על זה זה לא בעוצמה שבה את חווה את זה. כי הוא כבר לידך ועצם הנוכחות מרגיעה.
הייתי מציעה דווקא בזמן של קושי ועצבות להרים אליו טלפון. לספר לו שאת מרגישה נורא לבד ועצובה. הרגשות יעברו בעוצמה האמיתית שלהם ובטוחני שזה ישקף לו את המציאות. כדאי אפילו שכשאתם משוחחים בבית תגידי לו מראש שהיית רוצה בפעם הבאה כשאת בדאון להתקשר אליו. תכיני אותו לזה. ותספרי לו מה הציפיה שלך מאותה שיחה.
אני מאד בעד הידברות ושיקוף הרגשות. אצלינו זה עבד טוב. מאחלת לך שגם אצלכם.

לכל אישה אחרי לידה, בטח!
ובטח ובטח כשאתם מתמודדים בעוד זירה.

יקרה, לא צריך לחכות שיקרה משהו ח"ו בשביל לעשות שינוי, צריך לעשות אותו קודם.
וטובים שאת מודעת, טוב שאתם מודעים.

בטוחה שתמצאו את דרך המלך, בהצלחה רבה!
והרבה כוחות

השיטה של זיהוי הימים הפוריים נועדה לחסוך אמצעי מניעה ״בימים הבטוחים״.

אבל מה עם הימים הפוריים? יום הטבילה ועד יומיים אחרי הביוץ?

את לא מתכוונת להימנע, אני משערת...

אז ברור שצריך אמצעי מניעה גם בשיטת המודעות לפוריות.

נשים משתמשות בדיאפרגמה+קוטל זרע, או שקפים או נרות.

אין פתרון המאפשר לוותר על שימוש באמצעי מניעה.

שיהיה יותר בטוח..

להיות בקיאה ומיומנת בשמ״פ (שיטת המודעות לפוריות) תאפשר לך להינות להיות ביחד עם בעלך בלי אמצעי מניעה כשבוע בחודש, אחרי הביוץ.

אבל בימים הפוריים - חייבת להשתמש בשקפים... ותוספת דיאפגרמה תאפשר שיפור היעילות והגדלת הביטחון במניעה.

כדי להיות בטוחה שאת עובדת עם זה נכון אחרת אין לזה הרבה סיכויי הצלחה

את לא יכולה ללמוד את זה מקריאה באינטרנט

 

וכמו שאמרו לך לגבי הימים הפוריים - את צריכה אמצעי נוסף אם את לא רוצה להמנע מקיום יחסים בימים האלה

תחפשי בגוגל - סדנאות שיטת המודעות לפוריות

ואת חייבת לדעת שהשיטה מאפשרת לזהות ימים פוריים, זהו. תוכלי לותר על אמצעי מניעה בימים הלא פוריים. אבל בימים הפוריים תצטרכי אמצעי מניעה או להמנע מיחסים. וזה לא תמיד פשוט, הרבה פעמים זה יוצא כמעט שבוע מהטבילה.
ולא כדאי ללמוד רק באינטרנט, כי צריך להיות ממש מומחית כדי לזהות נכון.

אני אומנם לא חייבת, אבל גם מעוניינת למנוע לכמה חודשים...
הפסקתי סרזט לפני כמה חודשים כי עשה לי ממש לא טוב! מנסים למנוע בדרך טבעית..
השאלה שלי, הם השקפיים עדיין עוזרים אם אני מניקה רק פעם-פעמיים ביום, ולא הנקה מלאה?
ואני דווקא חשבתי להשתמש במקלוני ביוץ ובימים שיש ביוץ להשתמש בשקפיים. יכול לעזור?
אשמח לשמוע מכן, כי אני ממש לא מבינה בנושא🙈

את המכשיר של דייזי למניעה וידיעת הימיים הפוריים

כי לוקח לו 3-4 חודשים ללמוד אותך.
שמפ גם דורש תרגול של כמה חודשים.
במקום סרזט אפשר להשתמש במיקרולוט, הרבה בנות הסתדרו איתו אחרי תקופה רעה של סרזט...

מודעות לפוריות זה מצויין למי שרוצה הריון מי שרוצה למנוע צריכה להמנע המון ימים וגם זה לא ודאי 

במיוחד לפי חום השחר לא יעזור לך לחודשים הקרובים

שמ״פ פופולרי דווקא בקרב דתיות כדי לצמצם למינימום את השימוש באמצעי מניעה הדורשים התעסקות רבה ולכלוך - דיאפגרמה וחומר קוטל, נרות, שקפים.

לאותם נשים שלא רוצות / יכולות אמצעים קבועים - גלולות או התקן.

שמ״פ מצמצם את השימוש באמצעי מניעה לימים הפוריים בין הטבילה ועד לאחר הביוץ ואז יש עוד כשבוע ליחסים ללא שום אמצעים.

אני מכירה את השיטה ורבנים מתירים אותה במקרים מאוד מסויימים 

אם משהי רוצה להשתמש באמצעי מניעה רק בימים הלא בטוחים זה עניין אחר לא חושבת שלזה התכוונה הפותחת אלא להמנע לגמרי מיחסים בימים הפוריים

״שיטת המודעות לפוריות״ נזרקת לאויר בלי להבין ובלי להתמצא, בלי להשלים ולומר שזו לא שיטה למניעת הריון בימים הפוריים.

קצת חדשה בעולם הזה של מניעת הריון.. עד לא מזמן מנעתי עם כדורים שעשו לי נורא. ועד עכשיו עם שקפים. מה שקרה שרפואית אסור לי כרגע הריון אז השקפים מן הסתם לא מסימקים. כנראה שאחזור לכדורים ודי..

ומפחדת להתנסות. אני ממש רגישה באיזור הזה

עם שקפים

ואני לא רוצה לקחת סיכון..

הרווח היחיד שלך יהיה שבימים הלא פוריים לא תצטרכי כלום. אבל בימים הפוריים היעילות של השקפים תישאר אותו דבר. ואם אסור לך הריון רפואית, יעזור לך רק להמנע מיחסים בימים הפוריים. וזה לא תמיד פשוט, כי זה יוצא בתקופת הטבילה, ומדובר ב5 ימים בערך.

שקפים רק בימים הפוריים זו *פחות* מניעה משקפים כל החודש.

כי גם לשמ"פ, כמובן, יש אחוז מניעה מסוים, וטעויות יכולות לקרות...

התופעות של זה בדרך כלל פחותות בהרבה מגלולות

איך הברזל שלך ושאר המדדים? לפעמים אנמייה יכולה לגרום לזה ולפעמים הלחץ הגדול של הרחם על מערכת העיכול

בחילות וצרבות ברמה מטורפת.

וגיליתי אחרי הלידה הליקובקטור.

זה בהחלט אפשרי, אולי תנסי להתנזר ממאכלים שמעוררים אותו ותבדקי אם זה עוזר

כי אחד מהסימפטומים שלו זה לחץ בבטן עליונה כזה קרוב לחזה....וצרבות...

אם זה מתאים אפשר לקחת סותרי חומצה מרופאת משפחה... או לאכול מאכלים שירגיעו את ה״חבר״ כמו חמוציות...

(לי עזר מאווד המשקה חמוציות של פוראוור...)

בחילות והקאות בסוף ההריון וזה היה משהו בכליות או כיס מרה, לא זוכרת בדיוק..
לי חזרו הבחילות מעט בסוף אבל לא ברמה של כאב פי כמה. אם נראה לך חריג אולי תתייעצי עם הרופא נשים

סל גדול למטה ויציבה מאד

 

אני אישית לא התחברתי לעיצוב ועוד פחות מזה למחיר. אבל גיסות שלי מאד מאד אוהבות

דווקא קונה כל מיני דברים מיד 2 אבל עגלה לא מרגיש לי נוח, סתם ענין של הרגשה.
וגם שוב, לא אהבתי את העיצוב אז לא התעמקתי

תנסי להרגע , לנשום נשימות עמוקות..
כשהגוף בלחץ הוא מפריש את הורמון הקורטיזול והוא זה שמעכב את הפעילות של הצירים..

לחץ לא מביא לשום התקדמות.


תנסי להירגע , מוסיקה מרגיעה ,
מקלחת חמימה ונעימה
מחשבות טובות.

את ממש בדרך , שיהיה בקלות ובנחת

ואני מצטערת שאני אומרת ככה כי יודעת כמה זה קשה לחכות..
(אני גם בשבוע 37 כרגע)
אבל לדעתי זה שאת יודעת על הפתיחה גורם לך לאבד סבלנות..כי נו זה כבר אמור לקרות...
תנסי לראות את זה אחרת..שיש לך נתוני פתיחה טובים..
שיש פעמים ששעות של כאבים לוקח להגיע למצב שלך..אז כבר עברת את ההתחלה ואת מתחילה מנק' פתיחה יותר טובה...

ואני באמת מבינה. גם אני עם צירים שבאים והולכים כל הזמן
וזה מתיש..כולל הכבדות והכאבים של הסוף


אבל תחשבי כמה את קרובה!
זה מרגיש כמו נצח
אבל תראי שמהר מאוד את פתאם תמצאי את עצמך אחרי...

בכל מקרה אני הייתי מחכה שבוע לזרוזים לפחות...בשביל העובר...

אבל מה שיכל לעזור -

דיקור ,שיאצו,רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות או שאיבות,קיום יחסים,

שהייה באגן מים
תנועות אגן
קימורים בגב
אומרים שגם תמצית עלי פטל ששותים משבוע 34 בערך

..

בשבוע 13 הרחם נמצא ממש על קו המפשעה מאוד נמוך . רק יצא קצת מבין העצמות. 

יכול להיות שזה משהו אחר שאת מרגישה ולא תנועות. 

מה גם בשבוע כזה גם מי שממש מצליחה להרגיש תנועות זה כמו בועות של דג או משהו כזה ולא בעיטות כמו שבועות מתקדמים. - וגם זה מוקדם להרגיש משהו.

לבדוק שמי שעושה יודע לעשות בהריון

אפילו שכואב.
למעלה-למטה, ימינה-שמאלה, ו"אוזן לכתף" (בלי להזיז את הכתף, רק את הראש).

אם תרצי אפרט על הנשימות (מתי שאיפה ומתי נשיפה).
להקפיד כל יום (גם אחרי שהשתחרר) והכי חשוב- בעדינות...

כתבתי לרופאת נשים אני מקווה שהיא תענה לי עוד היום

פעם הרופאת ילדים נתנה לי הפניה,
אולי תנסי לבקש דרך האחיות.

משתן ראשון של בוקר? או שאפשר גם המהלך היום?

פעם במרכז בריאות האישה האחיות דאגו לבד להפניה,
ופעם אחרת האחות אמרה לי איזו רופאה פנויה ואפשר להיכנס אליה.

תסבירי להן שאת חייבת דחוף, מקווה שינסו לעזור לך.

ותעשי בדיקה בייתית בנתיים.

אני כל כך מבואסת....

תשמחי שזה ככה ולא הפוך, ככה את לא משמינה סתם

טוב מאד שאת מקפידה על כל הויטמינים והתוספים - זה חשוב במיוחד אם את לא אוכלת הרבה

 

רק שימי לב שאת הברזל צריך להרחיק ממוצרי חלב - בערך שעתיים לפני ואחרי

 

את הברזל אני מפרידה מחלבי וקפאין, ככה הנחו אותי זה תמיד טוב להזכיר את זה.

נכון לעכשיו ירדתי כ-3 קילו ואז הירידה הפסיקה ואני כבר 3 שבועות באותו משקל.

 

האם זה בסדר שאני לא מכניסה את כל האבות מזון לגוף? שאני אוכלת כל כך מעט? 

מסביבי יש לא מעט נשים בהריון והן אוכלות די הרבה, אני מרגישה "עוף מוזר".

אני קוראת מה את אוכלת ומתמלאת קנאה 

במשך כמה שבועות אכלתי רק פתית או צנימים ומידי פעם "התפרעתי" עם פתי בר.

את האיש שלחתי להתאמן על הכנת חביתה לעצמו, רצוי כמה שיותר רחוק ממני כי הריח הרג אותי. 

 

אל תדאגי, בעז"ה זה יעבור בהמשך.

זה עובר? מעולה. אני מתגעגעת לאכול נורמלי ולהנות מאיזה שניצל טוב או מוקפץ..

 

קשוח לחיות על דברים יבשים בלבד. איך הצלחת? לא היו לך חוסרים בגוף בגלל זה?

אבל זה בשוטף אצלי אז לא התרגשתי. משלימים הכל אחר כך

מספר לא מבוטח של נשים מקיא כל היום ולא אוכל כלום עד סוך השליש הראשון (כולל אני ) ויורדות במשקל גם. על אוכל בריא אין מה לדבר וגם על לא בריא
ועדיין הכל טוב
הצינוק לוקח מה שהוא צריך
אני התקיימתי בשליש הראשון על אננס ואבטיח בערך, והתינוקת יצאה בהתאם, מתוקה מתוקה 😍
תנוח דעתך

אני לא מקיאה או עם בחילה, פשוט אין לי תיאבון.

ירדתי במשקל כ-3 קילו עד לפני חודש ואני כבר 3 שבועות באותו משקל לא עולה ולא יורדת.

 

תודה שאת מרגיעה! אני מפחדת שאני לא אוכל טוב וזה יכול להשפיע על העובר. מרגיע לשמוע שיש לו את כל מה שהוא צריך..

אחר כך באמצע ההריון חזר לי התיאבון ובגדול, ואכלתי מלא, ובסוף ההריון שוב הפסקתי לאכול כי הרגשתי שאין מקום בבטן

פחות מהרגיל

בערך כמוני ופעם הייתי אוכלת פחות

בערב כדאי משהו יותר בריא

גם לי אין חשקים בכלל ובזמן האחרון אפילו לא ממש בא לי לאכול

 

לגבי הברזל שאת לוקחת- ברזל לא נספג טוב עם מאכלים חלביים או קפאין. אז אם אוכלת חלבי צריכה לחכות שעתיים או לפני או אחרי ואז לקחת את הויטמינים

ועם אוכל.

אבל כל אחת וגופה..

עושה לי לפעמים בחילות איומות..
לא יודעת אם להמשיך לקחת אותה או לא

תנסי להחליף חברה.
זה הכי חשוב בתחילת הריון.

יש לסולגאר. לסופרהרב. למכבי. לכללית. ללייף. לאלטמן.

ממליצה שתתחילי עם סוג אחד לכמה ימים ותראי איך משפיע עליך, אם עושה לך לא טוב תנסי את הסוג השני

חשוב לבדוק גם פריטין וגם המוגלובין

לפעמים רואים את ההשפעה קודם על הפריטין (המאגרים של הברזל) ורק אחר כמה זמן רואים את ההשפעה על ההמוגלובין

הרוקחת אמרה שהספיגה שלו יותר טובה בגוף,
מקווה רק שלא יהיו תופעות לוואי

ללא תופעות לואי, רק יקר יותר יחסית

בהצלחה!

לקטנה שלי היו בעיות עם יציאות .. זה הגיע לרמה של יציאה פעם בשלושה שבועות וסבל נוראי!!מגיל חודש..
הרופאת ילדים לא ידעה מה הסיבה ואחרי שניסינו הכל עשיתי לה סדרה של טיפולים אלטרנטיביים שממש עזרו!
אם את גרה באזור ירושלים או מודיעין אני אשמח להמליץ לך על מטפלים מקסימים ..יש גם רפלקסולוגיה של ילדים שממש עוזרת.. בהצלחה ;)

איזור ירושלים

וגם התחלנו קצת מרק ופירות. לא ממש השפיע לכאן או לכאן

לפי הרופאה:
טווח יציאות אצל תינוק יונק הוא רחב, בין כמה פעמים ביום לפעם בשבועיים.
והיציאות שלה לא קשות,
ככה שלטענת הרופאה היא לא סובלת מעצירות.

אבל היא כן סובלת ממשהו... ואנחנו חייבים לעזור לה איכשהו.
הבטן שלה נורא נורא קשה עד שמשחררת, וגם מתאמצת מאד ונהיית אדומה. אבל יוצאים לה רק גזים... אוף

לפעמים אנחנו מקובעים על משהו ויכול להיות שהבעיה היא אחרת בכלל

מוצרי חלב,פירות הדר וכו

האם זה משהו שאת אוכלת.
ניסית להוריד מאכלים מסוימים?

הבסיסי זה כמובן ירקות מצליבים כמי כרוב כרובית וברוקולי ופירות הדר.
אבל לדעתי לנסות שבועיים בלי מוצרי חלב אבל ממש. לא חלב ניגר לא גבינה ולא יוגורט. כלום. אבל להתמיד שבועיים ככה לדעת אם זה עוזר, מכיון שלגוף שלך לוקח 3-4 ימים להתנקות, ורק אז החלב נהיה נקי, ואז עוד שבוע של חלב ״נקי״ לראות אם יש השפעה על מערכת העיכול שלה

או שהיא נמצאת במשך היום אצל מטפלת/מעון?

אם כן, אולי זה בכלל תולעים

שלחתי לך באישי טלפון ;) בהצלחה !

רפלקסולוגית מומחית ביותר בתינוקות (וגם בפוריות)

חרדית מביתר עילית מקבלת בי-ם ואולי גם במודיעין עילית.

מחירים סבירים, נותנת יעוץ טלפוני ולא תקבל לאיבחון וטיפול אם לא חושבת שזה בתחום שלה.

מדהימה!!

הטלפון שלה: 052-7635600

עכשיו נהיה דימום חלש. לא חיברתי חבילות, לפני שבועיים עשיתי הפסקה וקיבלתי מחזור

סתם ככה הכל בסדר.
העובר מקבל את מה שהוא צריך לפנייך..

היא שיש לי כאבי ראש נורא חזקים,
וקוצר נשימה בימים האחרונים.

זה ממש מפחיד אותי,
כבר חשבתי ללכת למיון..

או אם אפשר לרופא המטפל שלך.

אנמייה יכולה לגרום לכל התופעות האלו במיוחד אם זו ירידה פתאומית

עד עכשיו לא לקחתי ברזל וויטמינים,
התחלתי את ההריון עם רמה של 13,
אבל עכשיו אני מתחילה להרגיש את ההשלכות..

יש לי כאבי ראש וקוצר נשימה שלא ידעתי כמותם בחיים
(שבוע 28)

תבדקי חלבון בשתן אצל האחות ותשללי רילת להיות רגועה כאבי ראש וטשטוש בראיה אלה סימנים לרעלת, ואז זה יכול להיות מסוכן

אמנם יקר אבל היחיד שאצלי גם אפקטיבי וגם לא גורם לתופעות לוואי.

לעובר? לא העובר הוא פרזיט. הוא יקח מגופך כל מה שהוא יצטרך.
לך זה מסוכן- את זו שתרגישי חלשה מאד.
ממליצה לשלב סוגי ברזל שונים לסירוגין.
ממליצה על אקוסאפ וספאטון לסירוגין

תרגישי טוב ,

לגבי הברזל של חברת סופהרב -אני ממש ממליצה , הוא קל לעיכול לא עושה תופעות לוואי.

לאחות אפילו רגילה, לא דוקא אחות ליווי הריון, לעשות בדיקת סטיק בשתן ושתבדוק לך גם לחץ דם. כדי לשלול רעלת.

 

לגבי הברזל - כל אחת משפיע עליה אחרת, תנסי סוג אחד, אם לא עושה לך טוב תעברי לסוג אחר עד שתמצאי מה שטוב לך או עד שתתחילי עירוי ברזל..

 

מה שקורה איתך עכשיו לא מסוכן לעובר, הוא מקבל מה שהוא צריך, זה יכול להיות מסוכן לך (אם זה רעלת למשל) וחשוב שתטפלי גם בעצמך

תעקבי לראות אם נותנת שתן בטיטול, אם יש דמעות ורוק..
אם ממשיכה להקיא, תתקשרי למוקד אחיות, הרבה פעמים הם מפנים למיון לקבלת עירוי נוזלים

ולשים לב שלא מתייבשת.

ישנה שעה ומשו, מדדתי לה חום (38.4), קיבלה נורופן, אכלה קצת, ונראית יותר עירנית ועם כוחות... עכשיו אכלה שוב טיפה, מקווה שזה מתחיל להיות מאחורינו... יש צורך ללכת לרופא על דבר כזה?

אם תקיא שוב, נראה לי שכדאי לקחת...

במשך 12 שעות. הקיא איזה 6 פעמים.

ב. כנראה וירוס. תדאגי שלא תתייבש! מים מים!!! לעקוב אחרי שתן ויציאות.
ג. אם היא נראית ישנונית מהרגיל, אפאטית או לא מגיבה, לקחת למיון או מוקד עזרה ראשונה.
ד. לרוב וירוסים כאלו עוברים אחרי יומיים שלושה, ולא נשארים. רק תעקבי אחרי ההתייבשות.
ה. וודאי שללכת לרופא!!!

יש וירוסים שתוקפים את מערכת העיכול בתקופה הזו ,
עדיף לתת נוזלים מאשר אוכל , אפשר קצת קולה מדוללת במים .

רפו"ש

אם היא יונקת עדיף להניק בכמויות קטנות.
אפשר גם מים של מרק עוף.

אבל סבתי (רופאת ילדים במקצועה) תמיד מעודדת לשתות מעט מהמשקה במצבים כאלה.

ולמרות זאת הייתי נמנעת..

ביקור אצלו. לא נתנו לך הנחיות?

 

היא בודקת חלבון בשתן, לחץ דם ומשקל. 3 פרמטרים שאמורים לאותת לנו אם מתפתחת ח"ו רעלת הריון

גם ככה מחכים בתור..
מודדים לחץ דם, משקל, וסטיק בבדיקת שתן פשוטה.
לא משהו כואב.

בד'כ היא גם שואלת על בצקות ועוד כל מיני..

ואיך עובר עליך ההריון.
יש כאלה שילכו אחת לחודש,
יש כאלה שאחת לשליש
ויש כאלה שילכו רק אחרי התאריך המשוער/משבוע 38/ אם יש בעיה חריגה

יש אחות ליווי טלפונית.
ממליצה.
(אם כי הבנתי שבהריון ראשון פחות מומלץ).

אז משבוע 12 בערך.

היא בודקת לח"ד, חלבון בשתן ומשקל.

בכללית נכנסים אליה כל פעם לפני התור לרופאה.

תשאלי את הרופאה שלך ביקור הבא

שאצלינו לא מדברים על זה, ואשמח שתכבדו את זה.
קרה לי גם בעבודה בחברה לא דתית. הבנתי שזו תרבות אחרת וזהו, צריך להסביר שאנחנו עושים ככה או אחרת, וזהו, הם מאוד מכבדים בדר"כ. גם אם שואלים למה, את יכולה לומר "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" או משהו אחר.
זה לא מרוע, זה מחוסר הבנה.
אני מתעצבנת כשזה מישהו מהציבור שלנו שיודע שלא מקובל לדבר על זה, אבל אם זה מישהו שלא יודע, ולפעמים שואל אותי על מישהי אחרת: תגידי, היא בהריון? אז אני אומרת שבעיקרון אנחנו לא מדברים על זה, אז אני לא יודעת, ואם כן, אז שיהיה לה בשעה טובה, אבל אל תשאלי אותה, כי זה יביך אותה, כי אני יודעת שהיא לא רוצה לדבר על זה.

בחברה שלי (הדתית) אין שום בעיה לדבר על הריון.
אפשר לומר שזה יותר חוסר טארט..אם היא סתם השמינה? אם היא בטיפולים ומתנפחת מהורמונים?

לא חושבת שזה נובע מרוע..סתם סקרנות טבעית.
אני הייתי עונה ברובע שכשיהיה משהו אעדכן אותה ראשונה. ואם היא חופרת אז לומר שזה לא נעים לי..

אפשר גם להחליק את זה בהומור
(מה, רואים את כל הסופגניות שאכלתי השבוע?)

כבר שבועיים שכל שיחה שלי איתה מתקשרת איכשהו להאם אני בהריון.
חלמתי שאת בהריון / אם את בהריון כל הפוקוס יהיה עלייך ועוד כל מיני אמירות שמטרתן להוציא ממני את זה.
למה את מעמידה אותי במצבים כאלה?? כשאני ארצה אני אספרר

הן התלחששו כמה ימים ואז "תפסו" אותי לשיחה ..." נו מתי תספרי ..." אז אמרתי להם שאני בשבועות מוקדמים מידי ושלא ידברו על זה עד לפחות שלושה חודשים, אין עינין להסתיר ... (יוצאת לי הבטן ממש מוקדם וגם בתיפקוד צולע ...)
נראה לי עדיף לצחוק מאשר להתעצבן ...

והיו כאלה שבאו ביחידות ושאלו ישירות
אפשר להגיד לא...
עד חודש חמישי את לא חייבת לספר לאף אחד חוץ ממי שממש קרוב
אני בדרך כלל לא מסוגלת להסתיר כלום וישר רואים עליי אבל הרשתי לעצמי להגיד לא. אחכ הסברתי את עצמי למי שצריך שהיוו בדיקות חשובות וכו...והעדפתי לא לספר.
נקודה ..שילכו לחטט במקום אחר

להתייעץ עם המכון הטרטולוגי.
ובנתיים להפסיק לקחת.

אבל אם זה כן אסור אז הזמן הכי קריטי לדעתי זה דווקא בהתחלה של ההריון
אז אני לא חושבת שההחלטה להמשיך עם התרופה כרגיל (עד שתתייעצי\עד שתדברי עם אמא\עד שתבררי) היא נכונה
הייתי במקומך מפסיקה ממש עכשיו אפילו שזה קשה
ובאמת הולכת בהקדם האפשרי לנוירולוגית שהיית איתה בקשר (לפחות תתחילי מלהתקשר אליה! אולי אפשר להתייעץ רק טלפונית, תגידי שזה דחוף), מה זה משנה שהיית אצלה מזמן?

בהצלחה ושיהיה הריון בריא

את לא הראשונה וכנראה גם לא מספר מליון שבהריון עם קונצרטה. ללא ספק יש הוראות ברורות. ואין ספק שגם הנוירולוגית שלך נתקלה בזה בעבר. תתקשרי אליה מיד. השליש הראשון בהריון הוא קריטי קריטי מבחינת תרופות והשפעתן על העובר ל״ע

ברור שאמא זה לא רופא (לפעמים כן, לא במקרה שלי)...

אבל היא כן מישהי שמכירה אותי בשגרה וגם בימים שאני מתוסכלת כי שכחתי לקחת את הקונצרטה.

 

אני אברר עם הנוירולוגית...

סליחה שאני חריפה אבל אני מכירה ילד שנולד עם עיוות רציני בגלל תרופה שנלקחה בתחילת הריון
באמת שלא משנה כמה קשה אם חס ושלום חס וחלילה משהו יהיה לא בסדר עם התינוק שלך יהיה לך הרבה הרבה הרבה יותר קשה. את חייבת להבין שזה קריטי מאד מאד. יש תרופות שפוגעות בהתפתחות העובר ממש. לא יודעת על התרופה הזו אבל אל תכניסי אותה לפה לפני שתבררי את זה

ההריון. פשוט כי אין לה כלים לדעת.
לא כדאי לקחת בזה סיכון.
באמת כמו שכתבו לך תתקשרי דבר ראשון למכון הטרטרולוגי שזה גורם רפואי שמייעץ על השפעה של חומרים ותרופות, הם יתנו לך תשובה מיידית למה לעשות עכשיו\היום, ואח"כ תדברי עם נוירולוג\רופא נשים\רופא משפחה וכו'

אני לרגע לא מזלזלת בה.

 

היום כבר אבוד - לקחתי בבוקר וזה מחזיק לכל היום...

 

גם למחקר אין הרבה כלים לדעת כמה זה משפיע באמת על העובר - מהסיבה הפשוטה שלא נעשו מספיק מחקרים מקיפים כדי לדעת את זה.

 

ההמלצה הבולטת ודי גורפת ברשת זה להפסיק - אלא אם כן זה ממש ממש פוגע בתפקוד של האישה. ובשביל להגיד כמה זה פוגע בתפקוד - צריך להכיר את התפקוד עם ובלי אצל כל אחת ספציפית.

 

לי יש קצת רתיעה ממכונים כאלה - כי בטח בייעוץ ראשוני בטלפון הם לא יכולים ומסוגלים לדעת ולראות את כל התמונה הכוללת.

בשביל לדעת שהם יגידו לי להפסיק אני לא צריכה להתקשר - זה אני קוראת וקראתי לא מעט באינטרנט.

 

גם בעלון הצרכן של התרופה לא כתוב חד משמעית להפסיק בהריון - שזה ככה עם תרופות אחרות - זה כתוב!

יש להם מידע מקיף בנושא.
והם יגידו לך את המידע שיש להם.
יתנו לך את הנתונים, ואת תחליטי מה שאת רוצה.

לאחותי שהפסיקה קונצרטה היא עברה סוג של משבר. דיכאון. ניראה לי שזה כתוב בהוראות של התרופה.
מה שהיתי עושה זה להשיג את הנרולוגית שלך דחוף. היא צריכה לדעת מה עושים במקרה כזה.
ולא כל מה שכתוב באינטרנט מדויק. כל מיקרה לגופו

ברור לי שזה לא משהו שאפשר להפסיק פתאום ככה - לפחות לא שזה הפסקה לתקופה ארוכה מאוד.

 

אני כבר המון שנים עם הקונצרטה... 

עונה מהחוויה האישית שלי-

1. קודם כל כל אחת היא שונה, ויכול להיות שתקבלי פה תשובות מהממות שלא בהכרח מתאימות לה. אם היא חברה ממש טובה שלך אז את יכולה לנסות לחשוב מה הדרך שהכי טובה לה או לנסות לגשש דרך חברה אחרת.

2. יכולה לומר לך שלי היה הכי קל שחברות לא עשו סיפור מזה שהן היו צריכות לספר לי שהן בהריון ולי יש קשיים. זתומרת, מישהי שזרקה לי משפט על זה בואטסאפ כי היא לא העיזה בשום דרך אחרת - מעליב. מי שסיפרה כמו כל חברה אחרת - נתן לי (רק חווה אישית שלי, כן?) תחושה יותר מכבדת.

3. ברור שזה ייגע לה בנקודות רגישות. אבל, נשמע שאת רוצה להיות רגישה וזה כבר חשוב ממש ואת גם יכולה להגיד לה שחשבת עליה ושלא רצית לצער אותה, וגם, זה נשמע קצת בוטה אבל אני הבנתי באיזה שהוא שלב שזאת בעיה שלי ואני צריכה לעבוד על זה, כל הריון מבאס כשאת מנסה ולא הולך לך אבל זה לא הבעיה של חברות הריוניות..

מקשרת לך לאתר שיש בו דיון של רופאים בנושא:

 

האם לטפל בתרופות ADHD בתקופת היריון?

 

מסקנה לדעתי - לחפש תור דחוף לרופא בתחום וללכת לייעוץ פרטני ובינתיים נשמע שעדיף להפסיק כי הסיכון גדול מדי.

באופן כללי (לשני הכיוונים) כל מה שקשור לריטלין לסוגיו אני לוקחת בעירבון מוגבל...

 

הרבה פעמים הדעות נגד ריטלין הם חזקות ברשת...

 

אני לא ראיתי זה ממש בעייתי אלא בעיקר שהרוב לא תומכים אבל בפועל אין באמת שום מחקר שמוכיח שזה בעייתי.

 

קראתי כבר את מה ששלחת בקישור - זה לא טקסט קל לקשב וריכוז בגלל הבלאגן שהולך שם (ולא בהכרח בגלל התוכן).

מדברים שם הרבה דברים שבכלל לא קשורים. התרופה שהיא במוקד הדיון - היא שונה (גם בחומר הפעיל) מהקונצרטה שאני לוקחת והמקרה כאן הוא אחר. הדיון גולש לנושא של האם זה באמת קשב וריכוז או אולי משהו אחר נפשי - אצלי בוודאות זה קשב וריכוז.

וגם שם - אם אין אופציה אחרת וחייבים אז ההמלצה היא ריטלין רגיל (הסוג שבאמת נקרא ריטלין) - מבחינת חומרים פעילים הקונצרטה והריטלין הפשוט והרגיל שייכים לאותה קבוצה.

מעבר לזה שהדיון הוא על ADHD ולי יש ADD - החלק ההיפראקטיבי (שמיוצג באות H) הוא מאוד משמעותי לגבי הרבה דברים וגם הטיפול התרופתי ותפקודי.

טרטולוגי!!!
בבקשה תתקשרי אליהם עוד היום ואחכ תתיעצי עם נוירוחוג, לא משנה איזה.
את לא רוצה לפגוע בתינוק שלך, נכון?

אפשר לנסות מחר בבוקר..
מ9 עד 13 אני חושבת.

המכון הטרטולוגי לא באמת מכיר את כל ההיסטוריה שלי... ולכן יש לי כן נטיה קודם לפנות לנוירולוגית שלי שכן הייתי אצלה במעקב לאורך השנים די בהתמדה... היא מכירה את ההיסטוריה, את ההשפעות וכו'.

 

ברור שאני לא רוצה לפגוע בתינוק מצד שני גןם כן רוצה להצליח ולתפקד בנתיים בצורה נורמלית (עד כמה שאפשר). בלי הקונצרטה מאוד קשה לי לתפקד.

 

לא מחפשת שמישהי פה תגיד לי ככה וככה עושים אלא אם למישהי פה היה ניסיון עם זה...

 

אני לא מתיימרת להבין את תופעות הלוואי שלך ומה את סובלת ואיך את לא מתפקדת בלי זה. ברור לי שמאד מאד מאד קשה לך
מצד שני
אני כותבת לך כמישהי שלא הלכה לעבודה בגלל מגרנות קשות בתחילת הריון כי לא יכלתי לקחת תרופות למגרינה. אז את הרעיון של לא לתפקד בגלל תרופות שאי אפשר לקחת בהריון אני מבינה היטב
ואני שוב אומרת לך שלא נראה לי שאת מבינה מה זה לפגוע בעובר
לא הכוונה שאולי יום אחד בגיל עשר יהיה לי איזה תופעת לוואי בגלל תרופה שלקחת. לא.
יש תרופות שעלולות לפגוע בעובר ברמה שיוולד בלי אצבעות. פשוט ככה. חס ושלום שה׳ ישמור אבל דברים כאלו קרו וקורים
ולכן תרופה שלא בטוח שמותר לקחת אותה, לא לוקחים.
את צריכה לשמוע מהמכון או הנוירולוגית דבר ראשון מה הפגיעה האפשרית בעובר, ואז תדעי לשקול את זה מול הפגיעה בחיים שלך ללא התרופה. אבל כל עוד את לא באמת יודעת מה הפגיעה האפשרית חס ושלום בעובר אין לך כלים לשקול את הנושא בכלל.

ושוב מצטערת אם יצא חריף מדי אבל כאמור לאור הכרות אישית עם נזקי תרופות לא מאושרות אני חושבת שחשוב להבין את הסיכונים גם אם זה נשמע מפחיד ומלחיץ

אז אף אחת לא תגיד לך מה עושים ותיקח כזאת אחריות מעבר לזה שחייבים להתייעץ עם רופא ומיד

מאחלת לך הריון קל ובריא ושתמצאי פיתרון שיעזור לך לתפקד בע״ה בקלות ובנחת
הרבה מזל טוב

תתקשרי לנירולוג שלך.

בתור אחת שחווה את זה, זה יכאב לה, כמאמר השיר : זה כואב, זה יכאב... אבל (בתקווה) בסוף זה ישתחרר...
עכשו השאלה איך תעשי זה כדי שכמה שפחות יכאב.

בעיניי כמה שפחות להיות בעצמך ובהתרגשות שלך פחות יכאיב לה. ואם היא חברה טובה אז תנסי לחשוב לפי ההיכרות שלך איתה באיזה צורה יהיה נכון לומר לה. כל הכבוד לך על הרגישות..

ואנחנו צריכים להתחזק ולדעת ש"אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה" (יומא לח ב).

חבל שאת כל הזמן על תרופות. גם בשבילך זה לא טוב- יש לזה תופעות לוואי

 

זה גם אמור להתמתן עם הגיל

מצטערת לא מאמינה בשיטות טבעיות וכו' שמטפלות בסיפטומים אבל לא בהכרח בבעיה עצמה.

יש לך מושג איזה תופעות לוואי הקונצרטה גורמת או לא גורמת לי?!

ולא זה לא מתמתן עם הזמן... פשוט עם הזמן לחיות עם זה לתפקד עם זה ואז זה נראה שמבחוץ שזה כאילו מתמתן...

ועוד דבר - בבקשה ממך על תוסיפי לי את הרכיב ההיפרי... מספיק לי add לא צריכה adhd.

בגלל זה

והיה בלימודים לתואר אינטנסיבי. היה טיפוס נורא דיכאוני וניסה כמה שפחות לקחת.

שלט בזה עם ספורט ולמד לחיות עם זה

 

נכון שלקונצרטה אין  תופעות לוואי כמו ריטלין אבל זו עדין תרופה ולדעתי כדאי להימנע ובטח שבהריון במיוחד אם יש דעות כאלה.

 

 

רק רוצה להוסיף שאסור לעשות ניסויים קליניים על נשים בהריון.

כל התרופות שמאושרות עברו ניסויים קליניים אבל לגבי הבטיחות של התרופה בהריון לא נעשים ניסויים מסודרים. והמידע לגבי הבטיחות של התרופה בהריון מגיעה אחרי שהתרופה מאושרת ויוצאת לשוק ממה שמדווח לרופאים.

שאז מן הסתם יש נשים בהריון שלוקחות את התרופה ומדווחות אם זה בטוח או שזה פוגע בעובר

עם טיפול הומאופתי רציני.

 

לא טיפול שמנהל את התסמינים, אלא משדד מערכות - מחולל שינוי עמוק ומוציא אותך מהמקום הזה.

אני חושבת שכדאי לספר לא פנים אל פנים.
הכי טוב בהודעה, אבל אם הקשר שלכם הוא כזה שהודעה תשמע לה מתחמקת, אז להודיע בטלפון.
הנקודה היא, שאין לך מושג באיזה מצב היא כשתודיעי לה, אם יהיה לה קל/קשה.
בהודעה - היא יכולה לבחור מתי להגיב וגם איך. בצורה שהכי נוחה לה.
גם בטלפון עדיף מפנים אל פנים. אם היא תרגיש רע, לפחות את הפרצוף היא לא תצטרך לשחק..
בשעה טובה לך!

כרגע בגלל שגרה טכנית עמוסה של שתינו לרוב אנחנו מדברות בוואטצאפ ככה שהודעה ממש לא תרגיש מתחמקת לדעתי...

למשל לספר לא מרגישה טוב וכד'

ואחר כך לומר.

כדי שהחברה כבר תנחש ותתחיל לעכל

אחר כך יהיה קל יותר לומר

זה ישירות בםעם אחת.לדעתי