פורום הריון ולידה (עמוד 3489)

זה בגלל רעלת הריון , שהיתה
ולחצי דם שעדיין גבוהים
בכללי אני מרגישה מצויין, וכבר חולמת לחזור הביתה
השהות בבית חולים מחרפנת אותי
לא יודעת מה לעשות עם עצמי כבר
עידודים יתקבלו בברכה...

קודם כל מזל טוב ואיזה יופי שעברת הכל למרות הרעלת ואת בסדר.
אני הייתי מאושפזת אחרי הלידה יותר משבוע. אבל רוב הזמן הייתי כאובה ועם משככים חזקים שעשו לי הזיות כך שלא ממש הרגשתי את הזמן עובר.
וכשכבר הייתי בשפיות רק בכיתי. זה היה נורא.

תודי לה' שאת משתעממת. שאת מרגישה טוב. אני מאמינה שאם משאירים אותך זה כי את זקוקה להשגחה.

החלמה מהירה מהירה! והרבה בריאות.

אבל זה היה לאחר ניתוח קיסרי. ומצב בריאותי לא טוב בכלל. עם חשד לתסחיף ריאתי😔. מאחלת לך הרבה בריאות

רק רציתי לעוף משם הכי מהר שאפשר
אין לי עצות מועילות רק שכשבביח החליטו שזה מספיק הם גרמו לי להרגיש שאני תופסת להם מקום וכל כמה דקות בא משהו אחר ואמר משהו אחר על זה שיעבירו אותי לחדר נידח זה או למחלקה אחרת, כאילו אני מפריעה להם וזה לא הם שהתעקשו להשאיר אותי בזמן שאני הייתי מוכנה להתפנות כבר חמישה ימים לפני כן.
אז תהיי חזקה ותתמקדי על החלמה והתפנות, תארזי לך הכל כך שהכל יהיה מוכן ליציאה מהירה ואל תנסי להרגיש יותר מדי נוח כדי שלא תרגישי מושפלת כמוני בהצלחה..

עם כל הקושי שבדבר ובטוח שיש קושי גדול,הבריאות הגופנית(והנפשית) היא מעבר להכל.
חשוב שתצאי מבית החולים בריאה ושלימה כדי שתגדלי את התינוק/ת בשמחה ובנחת.

ולעצם שאלתך-אני הייתי מאושפזת ליותר מחודש!
אצלי קצת הסתבך מעבר,נדבקתי בחיידק טורף אחרי הלידה...הייתי בסכנת חיים של ממש!סיפור מההפטרה.
היה הכי קשה בעולם!! אפילו בברית של הבן שלי לא הייתי אבל עברנו את זה ב"ה...
העיקר הבריאות!
ומזל טוב!

לוחצת וגם צרבות וגזים יכולים לגרום ממש לכאב שם

סבל נוראי , גם אצלי בעיקר בצד שמאל מחודש שביעי ועד הלידה לצערי. מלחץ של הרחם על הצלעות . גם לאחר הילדה אם הייתי נוגעת במקום היה ממש כואב כמין מכה יבשה . אבל כמובן שעובר. לשכב על הצד השני (שלא כואב) מקל על הכאב . הי הלחץ עובר לצד השני. אותי זה מלווה כבר 3 הריונות😔

בהריון שני וסובלת והיה לי איזה גם בראשון..
לצערי לא מצאתי לזה שום פתרון אז מקווה שצרת רבים תעודד אותך

הנחמה היחידה שאחרי שיולדים זה עובר...😒

אמרתי לרופא, בדק ואמר שזה מהתנוחה של העובר.

(בסוגריים כותבת שכן כדאי  להגיד לרופא, לא יודעת כל כך להבדיל בין כאב כזה למה שנקרא "כאב ברום הבטן" שהוא אחד התסמינים לרעלת. אצלי הרופא התייחס ברצינות)

גם לי זה קרה והלכתי במיוחד למיון.

אסור לקחת סיכונים.

אצלי זה קרה בשבוע 36... הריון תאומים אבל התייחסו לזה מאד מאד ברצינות.

ישר לקחו לי בדיקות דם (זה הפלוס במיון) ועד שנכנסתי לרופא כבר הגיעו התוצאות.

גם אני בהריון תאומים ב"ה.
יש מה ללכת להיבדק גם אם זה כאב שמופיע כבר הרבה זמן? כלומר, אם זה חלילה רעלת זה אמור להתפתח, לא?
(שבוע 24, הכאבים כבר איזה חודש..)

אני לא יודעת, אולי כדאי להתייעץ עם אחות? או גורם רפואי אחר?

שיהיה בשעה טובה! בידיים מלאות! כולי קנאה בך
ואת יודעת שיש פה בערוץ פורום מיוחד לתאומים?

אשרייך על העירנות!

ממש כואב לי
הלוואי שזה כלום

תעדכני
בשורות טובות!

אם זה קורה בסביבה של פלורוסנטים, או שלא. יש כאלה שרגישים יותר לאור פלורוסנט.

ותנסי לשים אותה עד אז בסביבה עם אור פחות חזק ובלי פלורוסנטים... ולידיעתך - לא בריא לתינוקות עד גיל שנתיים להיות מול מסכים, אז בלי קשר, כדאי למזער את הזמן הזה...

זה בדרכ אצל הסבתא והדודות. אצלנו בבית יש מנורות חזקות ממש שאפילו אני מסתנוורת..העלית נקודה נכונה תודה

אני בהריון, אז הטיפול מוגבל לזה.

ניסית חומץ או יוגורט?

חומץ- לא ממש הבנתי כיצד עושים את זה.

חומץ רגיל או תפוחים?

את האמת שקצת מלחיץ אותי להכניס מזרק בשביל זה..

האם עוזר רק לשבת בתוך מים וחומץ נגיד?

 

תודה לך על ההתייחסות!

אז צריך להקפיד על תזונה לפי תפריט מאוד קפדני .

כל אחת מה שהיא צריכה לנקות את הגוף ממה שהיא רגישה אליו - יכול להיות חיטה, יכול להיות מוצרי חלב, בדרך כלל שמרים, הרבה פעמים כנראה רגישות לסויה. סוכר ומתוק כמעט בטוח.

צריך לבדוק מה אצלך גורם לחוסר איזון במעיים ולהתנזר, לפחות באופן זמני.

 

להתנקות משאריות אנטיביוטיקה ומשחות נגד פטריה.

 

אפשר שטיפות עם כמה טיפות שמן עץ התה מדוללות במים (להתייעץ עם ארומותרפיטית).

 

ויש הומאופתיה יעילה לפטריה.

עם אני צריכה לבדוק את כל הנ"ל?

רופאה רגילה כנראה לא תעזור.. (או שכן?)

 

למי אפשר לפנות באזור ירושלים?

זה ברמת הבילתי נסבל. יש רעיונות להקלה על התסמינים?

מאוד קשה להפטר מהם

כמה זמן ניסית יוגורט? צריך להתמיד עם כל הדברים האלו

לי את זה לא יודעת כמה זמן 

לי עזר השטיפות חומץ אבל באמת לא מומלץ שטיפות בהריון

 

אולי תנסי משחה וטבליות ובסוף הטיפול תשימי יוגורט או פרוביוטיקה לתקופה

נזכרתי - להקלה אפשר כפית סודה לשתיה בכוס מים. לערבב היטב ולשטוף את המקום עד כמה שאפשר, אפשר מעט פנימה עם המזרק של האגיסטן אם יש לך.

 

שולחת מסר באישי.

מנסיון של פטריה (אחרת) בנרתיק זה ממש סבל
הלוואי יעבור מהר ותרגישי טוב!

אגב בקשר לתזונה,
הייתי צריכה לשנות תזונה בסוף ההריון מסיבה אחרת..
אבל הלכתי אז לרפקסולוג והומופאט, וזה לגמרי עזר והיה שווה את המאמץ...

בהצלחה נשמה!

1. יש דימום אבל פחות. אחרי כארבעה ימים רב הדימום הרציני נגמר ועובר להיות הפרשות. אבל יכול לחזור קצת דימום והפרשות וזה לא אומר שמטהרים בהכרח מהר יותר
2. זה בגלל הורמונים ואחרי החידה ההורמונים האלו בגוף יורדים ומעסיקות ההפרשות
3. תגדירי חיים רגילים? השבוע הראשון הוא הכי קשה והוא בגדול ההבדל העיקרי בין יולדת רגילה שאחרי. יום יחסית מתפקדת נורמלית לקיסרית שמתקשה ללכת וכל דבר שקשור בשרירי בטן כמו מעברים בין קימה לישיבה או להתעטש כואב נורא.
אחרי שבוע אין הרבה הבדל מלבד זה שאסור להרים דברים כבדים ולא לעשות מאמץ בשרירי הבטן (כמו התעמלות) בין שישה שבועות לשלושה חודשים תלוי במה שהרופא יגיד לך

זה אומר שאחרי שבוע תהיי חלשה, בוכה לפעמים, כואבת לפעמים ועוד ועוד, פשוט כמו כל יולדת ;)

בנוגע להנקה לפעמים קשה יותר אחרי קיסרי אבל אם מגיעים מוכנים לזה ומוכנים להנקה מבחינת ידע איך לעשות את זה ומתעקשים שיביאו לך את התינוקת מהתינוקיה כשהיא רעבה (ב24 שעות הראשונות הם חייבים לעשות את זה את לא תוכלי ללכת לתינוקיה) ורוב המקומות תומכים בהנקה ואפשר להניק רגיל
אני הנקתה הנקה מלאה אחרי כל ארבעת הקיסרייים שלי. להתעקש ולא להקשיב לאלו שאומרים שיהיה לך פחות חלב כי זה קיסרי. שטויות

בגדול-
הימים הראשונים קשים יותר, אבל מיום ליום רואים שיפור גדול.
בכל הניתוחים- אחרי כשבןעיים כבר לא הרגשתי כאב בכלל...

רק ניתוח אחד, וב"ה שמונה לידות רגילות. והיה הבדל גדול. בשבוע הראשון כאבים שהיתי חייבת משכחי כאבים , וגם לא תמיד עזרו. אחרי שבועיים אכן שיפור גדול.אבל גם אחרי חודשיים הרגשתי כאב קל אחרי מאמץ( כמו קניות).
ומכיוון שלפותחת זו לידה ראשונה, מציעה להתכונן לכך שלידה ראשונה זה הלם, בלי קשר לניתוח, משתנים לך החיים, צריך להתרגל להנקה, ולא תמיד פשוט בהתחלה, ובכלל למציאות שחייך מוכתבים ע"י תינוק. כדאי להיות מוכנה לזה, ולדעת שאחרי כ3 שבועות בכללי, החיים מתחילים להתאזן חזרה, כמובן עם התרגלות לחיים עם תינוק ולמקום שלו בחיים שלך

ו2 לידות רגילות. יכולה לומר מניסיוני האישי. שההבדל הוא שמיים וארץ -כאבי תופת לפחות 3 שבועות . וכחודשיים רגישות וגירודים באזור הצלקת. לגבי הדימום ממש מוזר -שמעתי שהדימום לא רציני אבל אצלי היה דימום ממש כמו לידה רגילה😔

כי עוברים להתאוששות ועד שמקבלים את התינוק להנקה זה ארבע שעות בערך. תלוי בית חולים

מה שחשוב ממש זה לבקש מיד בניצוח לנשק את התינוק כמה דקות לפני שמוציאים אותו זה מעורר את ההורמונים או משהו כזה ועוזר לייצר חלב

וחבל שלא ידעתי מראש שזה עלול לקרות.
מניחה שאצל כל אחת זה שונה..

זה לא בגלל הפעולה של הניתוח, אלא בגלל שההנקה הראשונה מאוחרת יחסית ללידה רגילה.
לכן יש חשיבות למגע עור לעור מיד אחרי הוצאת התינוק כדי לעודד יצור חלב

מעתיקה פה קצת מידע

הנקה מוקדמת ככל האפשר: להנקה בסמוך ללידה יתרונות רבים ללא קשר לסוג הלידה. ההנקה מעודדת ייצור חלב, גורמת להפרשת הורמון האוקסיטוצין אשר תורמת להתכווצות הרחם, מספקת ליילוד קולסטרום ומנצלת את העובדה שבשעות הראשונות לאחר הלידה התינוקות ערניים יחסית ומוצצים היטב. מעבר ליתרונות אלו, קיים יתרון נוסף לאימהות לאחר קיסרי. לאחר הלידה, השפעת ההרדמה עדיין לא פגה. חשוב שתנצלי זמן זה להנקה ראשונה בנוחות וללא כאב. תוכלי לקיים שיחה עם הצוות הרפואי ולהבהיר להם את רצונך להניק בסמוך ללידה, כמו גם לבקש למקם את וילון הניתוח מתחת לבית החזה ולא מעליו על מנת לאפשר את ההנקה. יתכן וידיך יהיו קשורות בניתוח ועל כן תזדקקי לעזרה (של אחות או מלווה) במיקום התינוק על גופך.

מגע עור לעור: מגע עור לעור של התינוק והאם חשוב מסיבות רבות מאוד. עצם המגע של עור התינוק והאם מעורר את הורמון האוקסיטוצין שאחד מתפקידיו העיקריים הוא יצירת "רפלקס שחרור החלב". כמו כן, המגע מסייע לתינוק לייצב את חום גופו ונשימתו. כאשר תינוק נולד בניתוח קיסרי, הוא עובר מהרחם המוגן והחשוך ישירות לחדר הניתוח אשר מואר יותר מחדר לידה רגיל, הטמפרטורה נמוכה יחסית וישנם גירויים רבים מאוד. מסיבות אלו, חשוב שתספקי לתינוק מגע עור לעור, אף יותר מאשר לאחר לידה רגילה. כך תסייעי לתינוקך לייצב את חום גופו ונשימתו, הוא יהיה רגוע יותר והסיכוי שיצליח לינוק יגדל. גם כאן, חשוב שהצוות הרפואי ידע מראש כי הנך מעוניינת בכך. בקשי מהצוות כי לא ירחצו מיד את התינוק ושיסייעו במיקומו על גופך. עדיף לפתוח מעט את החלוק ולאפשר מגע עור ישיר.

מה שאת מתארת לא נשמע משהו... גירודים כן אבל רגישות לא, ושלושה שבועות של כאבים זה הרבה.
מענין אותי אם זה היה פרטי או לא כי שמעתי שיש הבדל בהחלמה

גם חודש אחכ, ברמות מטורפות! הבן שלי היה בפגיה והיה לי ממש קשה לרדת במדרגות מהבית ולעלות למונית לבית חולים, גם שלושה שבועות וגם חודש אחכ

גם לי היה ניתוח אחד חירום והוא בפירוש היה הכי קשה אבל לא עד כדי כך

מכיוון שהכל נעשה יותר בבהילות ובחיפזון וללא הכנה נפשית קודם- גם ההתאוששות קשה יותר, פיזית ונפשית.

היה זוועה זוועה . והאמת שהרופאה אמרה לי לפני שאפ אעשה ניתוח מתוכנן יהיה לי קל יותר. אבל בסוף היה חירום עם הרדמה מלאה

זה אחד הסיבות שלמרות שאני פוחדת מאד מהספינאלית לא עשיתי כללית כדי להקל על ההחלמה

ההפרשות נוצרות מההורמונים, כשההורמונים בגוף ישתנו- גם ההפרשות, בניקוז ואגינלי

תלוי באישה ובהחלמה, יש אחרי שבועיים-חודש וחצי תלוי בניתוח ובקצב ההחלמה
(בכל מקרה לא יודעת למה את קוראת חיים נורמליים, החזרה לתיפקוד היא הדרגתית)

הכוונה שלי שאפשר לחזור לשגרה (להסתובב ברגל, פעילות גופנית קלה). עברתי ב-2103 ניתוח בבטן אבל הוא היה לפרוסקופי ותוך שבוע כבר חזרתי לשגרה.

עכשיו זה ניתוח קיסרי מתוכנן אז אני לא יודעת למה לצפות..

בנוסף, וסליחה על השאלה-ההפרשות הלבנות האלו / ריר ייפסקו גם אם הילד הוצא בקיסרי? כי הבנתי שזה אמור להשתחרר לפני שהלידה קורית

בבית אחרי שבוע, ללכת לחנויות לשעה זה אחרי שבועיים ואחר כל בהדרגה מעלים

פעילות גופנית אחרי ששה שבועות.

ואני שנתיים וחצי אחרי, גם אצלי לא התאוששתי תוך שבוע ולא שבועיים, בכללי השם רופא כל בשר ומפליא לרפא אבל זה לוקח זמן ובאמת ברוך השם שבאתי מאוד מוכנה להנקה אחרי כל הצרות שעברתי עם הראשון וככה הנקתי יופי תודה להשם, הרבה כוחות והחלמה מהירה!!

אבל בעיקר מוצרים מטוגנים בצקים ובשרים.

אצלי זה היה עגבניות ואפילו מים פושרים הייתי מקיאה אותם אלה אם כן הם היו קרים ממש אז הייתי פחות מקיאה, חלבי כמעט ולא התקרבתי במהלך ההריונות מחודש מסוים גם מטוגן, מדבר שוקולדי גם הייתי מקיאה כמו שוקו בשקית, ופלים עוגת שוקולד וכו
לפי דעתי הדברים שהיו לי הכי טובים זה היה לחם או טוסט פחמימות שהיו יושבות טוב בבטן ולא הייתי מקיאה אותם, אומרים שגם מלפפון טוב אבל אצלי הוא לא התעכל טוב

השאר עושה לי לא טוב

אבל אם זה לא היה קרר ממש הייתי מקיאה

אבל עדין מחפשת דרך להוציא את מה שתקוע

אני רואה שב"ה יש לך בשורות טובות! אייזה כייף, הריון קל ונעים!!

אצלי זה לא משנה מה. אלא משנה הכמות. כשאני אוכלת כמויות. קטנות אני סובלת פחות. אבל זה רק בסוף ההריון . שליש שלישי. לא לפני.

מתובלים ושומניים כמו גבנצ, ציפס, טוסט.
אצלי בשרי גם עשה בחילות נוראיות.. רק הריח והייתי נגעלת ממש.

מה שעוזר זה בעיקר פחממות ריקות, דברים יבשים כמו קורנפלקס, בייגלה, צנימים וכו

או שנתנו לך כי זה הנוהל.
או שלא נתנו אבל בגלל הנוהל כתבו במכתב שיחרור..

תתקשרי למקום שבו ילדת ותבקשי את התיק לידה המפורט.

זה עוזר לרחם להתכווץ ויכול למנוע דימום חריג ח"ו

אבל בלי קשר אם היה רשום שאסור לתת לך פיטוצין אז היה אסור לתת לך בשום אופן

תתיעצי עם הקרדיולוג מה הבעיה עם הפיטוצין.. החומר עצמו או ההשפעה שלו במהלך הלידה 

הגעתי אליו להתייעצות כי נתנו לי פרסולאט לצירים מוקדמים וזה עשה לי הפרעות קצב. אז הוא המליץ לא לתת פיטוצין כי ידוע שזה עלול להשפיע על תפקוד הלב.
בפועל הרגשתי מצוין לפני הלידה ובמהלכה.
שעתיים אחרי הלידה התחילו לי צירים בלב. ממש ככה. היו לי הפרעות קצב נוראיות והעבירו אותי לשבוע למחלקה קרדיולוגית. שם שללו תסחיף וטענו שזה חשש לדלקת בקרום הלב כי ראו באקו מים בקרום הלב.
כל זה ולא ידעתי שקיבלתי פיטוצין. אז לא ידעתי לקשר.
גם היום אין לדעת אם זה בגלל זה אבל כשאני מוצאת כזו המלצה מקרדיולוג ורואה שנתנו לי וזה מה שקרה דברים מתחילים כן להתחבר לי.

או יותר נכון שכחתי מזה כנראה.
לא הגעתי עם המכתב ממנו ואמרתי להם שאסור לי פרסולאט.
הוא קרא לפיטוצין "אוקסיטוצין" (פיטוצין סינטטי לפי מה שקראתי ברשת ) וגם השבוע שהייתי בבית חולים עם צירים מוקדמים האחות לא ידעה שזה פיטוצין ולא מצאה את זה ברשימת הרגישויות.
אני חשבתי תמיד שהוא פשוט כתב איזשהו מרכיב בפרסולאט. בכל זאת רפואה זה לא התחום שלי.
לצערי גם בפעמים שהגעתי עם כל הניירת לא ממש התעמקו בה. למדתי להיות אחראית לעצמי ולהבין בזה כמה שאפשר.

הוא בטח לקח כמובן מאליו שאת יודעת מה זה אוקסיטוצין ופיטוצין הוא היה צריך לומר לך את החשיבות של זה

 

 היום מטופל צריך לסמוך הרבה על עצמו ולהבין ולשאול כל דבר 

עכשיו ראיתי שאת אמרת להם שאסור לך פרסולט...

 

אבל כל אחות יודעת שפיטוצין הוא הורמון סינטטי הדומה לאוקסיטוצין (את כתבת הפוך אבל מניחה שזו הכוונה) בטוחה שהיה רשום שאסור לך?

 

 

ב"ה שלא קרה כלום!
ילדתי בעין כרם, ביקשתע מהמיילדת שלא יתנו לי פיטוצין ולא נתנו

תזכירי למיילדות בתחילת הלידה שאסור לך לקבל פיטוצין.
בלידה האחרונה אני ביקשתי לא לקבל פיטוצין מייד ואכן הסכימו לחכות ולראות אם יהיה צורך (והיה).

בעיקר בבתי חולים דתיים שמנוסים עם יולדות דתיות שיולדות הרבה. נותנים את זה כדי לוודא שהרחם מתכווץ כראוי אחרי הלידה. לפעמים בלידות חוזרות הרחם מתעצל...
מוזר שנתנו לך ולא שמת לב.. זה בדר"כ בזריקה אחרי לידה, או באינפוזיה מייד אחרי הלידה.

נתנו לי מבלי שידעתי
בשניה ביקשתי שלא (בנוהל נותנים) והייתי במעקב יותר צמוד.. ואכן לא קיבלתי.

את צריכה לגשת לקרדיולוג מומחה ביותר.

הייתי אפילו נגשת לפרטי.

קחי איתך את כל החומר הרפואי כולל סיכום האשפוז וכד'

לא נראה לי שהיו כותבים שנתנו לך בלי לתת באמת.

בקשי מהרופא הוראות מדוייקות לגבי ההמשך.

אל תסתמכי על ניסים זה ממש לא צחוק

ולדאוג שייכתבו את זה בגדול.

שואלים כמה וכמה פעמים על רגישויות. אין סיבה שהם יידעו אם לא אמרת...

מצד שני זה ממש מסוכן

 

ואגב, @אמא ל6 מקסימים- כשתולים לך שקית חדשה לאינפוזיה את ממש לא שמה לב שמזרימים לך פיטוצין...

נשמע שיש לך ממה לחשוש ושהחשש הזה מניע אותך לפעולה וזה מצויין.
רק את אחראית על הבריאות שלך.
מחובתך לשאול ולהבין ולקבל תמונה כמה שיותר ברורה על מצבך הרפואי, על ההשלכות וכו'.
בוודאי שכדאי לך לפנות כרגע לקרדיולוג לספר לו על ה"תגלית"
להביא לו סיכום של האשפוז וכל מידע שעשוי להיות רלוונטי ולהבין מה קרה.

לי יש רגישות קלה לאופטלגין וזה האחריות האישית שלי להזכיר את זה כל הזמן לצוות.
נותנים לי צמיד צהוב ומסמנים את המיטה באופן בולט שיש רגישות וכל החלפת משמרת שואלים אותי ומציינים במפורש על הרגישות למרות שזה לא כזה חשוב.
סתם פריחה מגרדת ומעצבנת.
ועדיין זאת אחריות שלי ומתייחסים לזה ברצינות.

מי מלווה אותך בחדר לידה? יש לו את כל המידע הרפואי עלייך? מאוד חשוב שגם את, אבל גם אדם נוסף מטעמך יהיה עם יד על הדופק לוודא שלא תהיה פאשלה רצינית כזאת שוב.

בסופו של דבר לא אכפת לך מי אשם במחדל. את רוצה למנוע אותו.

בהצלחה ולידה קלה!

לצערי יצאתי יותר מבולבלת
הוא טוען שאין דרך להוכיח ממה נהיה לי דלקת בקרום הלב. ושהתמונה של כל המדדים בדם הראתה בכלל תסחיף.
הוא שלח אותי לאקו לב והולטר כדי לשלול משהו לבבי.
זה בכלל לא פותר לי כלום.
כי בעצם לא יודעים ממה קרה מה שקרה אחרי הלידה וגם לא יודעים אם באמת מותר לתת פיטוצין או לא.
אני רק יודעת שבתל השומר בלידה ראשונה לא מוזכר פיטוצין. מה שאומר שלא נתנו לי. ושם לא קרה כלום.
ובשעצ כן נתנו אחרי לידה. וכן קרו דברים. או שקשור לפיטוצין או שלא.
כל כך הרבה רופאים וכל אחד ודעתו.
המציאות היא שאני רק מנסה להרגיע את עצמי בתסריטים אופטימיים אבל המתח הפנימי לוקח אותי רחוק רחוק עם הדמיון.

אני שמחה לשמוע מכן שאפשר גם לא לתת פיטוצין אחרי לידה. כלומר... גם מחמת הספק אני יכולה לדרוש לוותר על זה לגמרי. זה מרגיע.

כדי להיות בצד הבטוח.
אני לא מבינה בפיטוצין אחרי לידה אז לא רוצה להמליץ, פשוט אומרת בגלל שאחרות כתבו פה שזה אפשרי.
מצטרפת גם למי שכתבה שכדאי מאוד שיהיה איתך בלידה מלווה שמודע לכל הרקע הבריאותי הזה וידגיש בפני הצוות הרפואי-
א. שלא יתנו פיטוצין
ב. שיעשו לך מעקב צמוד אחרי הלידה, בגלל מה שהיה בלידה הקודמת.

בבריאות ובהצלחה!💕

לא רוצה להלחיץ אף אחת אבל אלו דברים שחשוב שידעו.
באחת השאיבות (הרדמה כללית לטיפול אי וי אף) לא התעוררתי מההרדמה.
בעלי. חובש בכיר במדא... היה מלווה שלי. צעק וקרא לצוות והם התעקשו שזה התאוששות ותכף אתעורר.
בשלב מסוים התחלתי לפרכס ובעלי קרא שוב והתחיל לצעוק עליהם שיתעוררו.
כתגובה הם הוציאו אותו בכח מהחדר וסגרו. ואז טיפלו בי. (בכל זאת מחדל שלא רצו שיהיו עדים לו כנראה)
התעוררתי כשבתוך הגרון שלי משהו שהסתבר כפתיחת נתיב אויר...

וזה כשבעלי "קצת" מבין והתעקש...

מאז הוא צמוד אלי בכל שלב. לצערי לא תמיד מאפשרים לו אפילו שיודעים שזה לא חוקי. אני משאירה לו להתווכח איתם.
כך שאצלי מלווה זה משהו מובנה...

אני בהלם.
ב"ה שבסוף את בסדר, אבל זה היה יכול להיות נוראי אם לא..
ב"ה.

רשום על קיבה ריקה בהתחלה כך לקחתי אבל זה גרם לי להקיא וראיתי באחד הפורומים שמשהי שאלה ביעץ טרטולוגי ואמרו לה שלא חובה על קיבה ריקה אז לקחתי לפני השינה אחרי האוכל

.

אבל הצלחתי לאכול ולשתות ולתפקד

בהפרש של שש שעות בניהם.לא על קיבה ריקה.עזר ממש.

אם לא מספיק להוסיף בבוקר

נשמע שאחרי הכל מגיע לך על הכבוד

במקום לנוח ולהתמלא בכוחות לקראת השבוע, אני פשוט מותשת מההתמודדויות...

תודה לך, זה ממש מחזק!

של סבל בשבתות האלו כבר לא הולכת

יישר כוח שלמרות הכל את הולכת לשם, לא מובן מאליו אלופה

התמודדויו עם המשפחה זה סוחט כח
אבל עושה רעש גדול בשמים!!

אפילו שזה קשה ומתיש ולפעמים בכי ועלבון
עדיין הם ההורים של בעלך שאת אוהבת ומן הסתם יש להם זכויות במה שהוא עבורך וגם הוא אוהב אותם
אז כל הכבוד לך וישר כח שאת שומרת כל המשפחה שמחה
ה יברך אותך שתמיד יהיה לחתנים ולכלוך שלך כיף אצלך!

וואו, כל הכבוד לך!!
ואני חושבת (מניסיון שלי פשוט! שמותר ורצוי להתפרק בבית לפעמים, אבל למדתי להרחיק את זה משבת... כלומר להתלונן ביום שני-שלישי-רביעי כזה
נשיקות..

אני בקושי מתאפקת עד מוצש! והשבת ממש בכיתי בשבת עצמה...

שואלת באמת כדי לנסות למצוא פתרון

ותראי איך הכל משתנה.. אני ממש סבלתי בשנה שנתיים הראשונות יותר מצד גיסתי הגדולה שהיייתה רווקה והרגשתי שהיא ממש מחליפה את תפקידה של חמתי.. אבל לאט לאט ישבתי עם עצמי וראיתי שהכל נעשה מתוך תסכול ופורקן ואז כבר קיבלתי את הדברים בהמון חמלה וחמתי שתהיה בריאה הייתה מעירה הערות עד למדתי להתעלם זה לקח לי זמן.. אבל אולי באמת אנחנו לוקחים לפעמים דברים קשה מדי.. צריך לבנות חסינות לזה עם הזמן.. אם התכוונת לזה.. שיהיה שהצלחה!

לדמיין מה היה קורה אם זה היה הפוך.
אם כל השבת אצל ההורים שלי הוא היה על קוצים, מת ללכת הביתה ולא לחזור, ובמוצאי שבת מיד רוצה להסתלק, וזה עשה לי קצת סדר... הבנתי שגם אם אני מרגישה בדיוק ככה, אני צריכה לתת לו את המקום להנות ולהתפנק אצל ההורים, הרי זו המטרה... אז את הקיטורים שלי אני מנסה לשמור לאמצע השבוע. ואז הם אני מקבלת פרופורציה, וגם הוא כבר הרגיש שנהנה משבת, והוא מסופק ממנה.

וכשמתארחים כזוג נשוי - מה, אחרים טורחים, עורכים, מפנים, עושים דברים, והבחור בזמן הזה רגל על רגל עם עיתון בסלון?

שבאים, מתארחים, מתפנקים ועוזרים במה שצריך. איך זה סותר?

פינוק הוא לא רק שיגישו לי ויסדרו לי חדר וישמרו לי על הלידה, זה עוד דברים (למשל אצלי, עצם העניין שלא צריך לבשל שבת, אלא רק משנהו קטן להביא או בכלל לא). זה סותר את זה שלא עוזרים כשבאים? שלא מסדרים אחרינו את החדר?

שלא שוטפים כלים?

למשפט שכתבה:

אני צריכה לתת לו את המקום להנות ולהתפנק אצל ההורים,

שנכתבה בדיוק את דעתי לתגובתך..
כשאני באה להורים שלי, אני באה להתפנק. להתפנק מהקרבה למשפחה, להתפנק מהמחשבה עלי, להתפנק מלראות את כולם... וזה לא סותר לרגע את העובדה שאנחנו עוזרים מהרגע שהגענו ועד שנסענו... שטיפת רצפה, הכנת אוכל, עזרה בחדרים, עם האחים הקטנים, בשולחן שבת, בסלטים, בהורדה מהשולחן והכנסה למקרר...
כנ''ל אצל ההורים של בעלי.
להתפנק אצל ההורים זה לא סותר (לדעתי) גם לפנק אותם... אם זה להביא עוגה שהם אוהבים, לעזור להם עם שאר הילדים, לעשות להם הפתעה או לשמור על שקט כשהם בשנ''צ.
לכן לרגע לא כיוונתי למה שאת כנראה הבנת מדברי...

גם אני הרגשתי ככה. עצם זה שאמא שלי אומרת לי תבואי שבת עבדת קשה השבוע. אל תבשלי כלום. זה הכי פינוק.

של הצד השני.

אבל מה קורה שם עם אישתו?
זה מחובתו לדאוג שגם לה יהיה טוב שם.
או שיש נשים שרגישות מידי ומפרשות דברים בצורה קצת מוגזמת.
או שבאמת המשפחה של הבעל לא יודעת להתנהג עם הכלה

ממש לא חייב פינוק טכני.
זה לא להתפנק על חשבון, זה להתפנק עם

כשההורים מרגישים נוח להטיף מוסר לזוג, בפרט לבן / בת הזוג, על אורח חייהם, על אופן חינוך הילדים.

כשההורים מצפים, יומר נכון משדרים שאחרת מאוד יעלבו, אם הנכדים לא יבואו להתארח בשבת. הנכדים הם העיקר, לא ההורים של הנכדים.

ויש עוד דברים הרבה יוצר כואבים.

היה נשמע שהבנת את התגובה של פיג'מה כפינוק טכני בלבד..

ויש דברים שאסור לעבור עליהם בשתיקה אם זה פוגע בך נפשית! אפילו אם זה ההורים שלו. ואפילו אם זה ההורים שלך.

בעלך תומך בך מבין אותך?

אם זה דבר שחוזר על עצמו כל פעם שאת שם וחוזרת לבית גמורה או שמפריע לבעיות שלום בית כדאי להתיעץ.

דיברתי עם בעלי, והוא תומך בי ומבין אותי, וגם דיברנו עם ההורים של בעלי... הם לא הבינו מה הבעיה...
הם אנשים טובים באמת, רק שלכל איד יש הרגלים שונים וציפיות שונות...

בקנאה, בהכרת הטוב, בלא לפרגן וכן הלאה.. צריך להבין שאני לא באה לתקן את העולם.. אני לא יכולה לבוא להורים של בעלי או להורים שלי ולהגיד להם תשמעו א ב ג מפריע לי בכם או לא יודעת מה.. אני צריכה להבין שכנראה אני צריכה לשנות פה משהו אצלי בתפיסה שלי במחשבה שלי ואולי כתוצאה מכך דברים יראו אחרת.. אי אפשר לשנות אנשים אבל את עצמי אני בהחלט יכולה לשנות.. כמובן במטרה להטיב..מקווה שהבנת למה אני מתכוונת..

איך אני מבינה אותך...אין סיכוי שבעלך יעזור לך? לפחות עם הבשר...
וגם, אפשר לקנות אוכל מוכן.

דבר שני לא ממני תבוא ישועתך. אצלי התקיימו הרבה בהריון על אוכל קנוי. דווקא עוף לשבת לימדתי את הגדולות להכין משהו קל ובעלי שם בתנור והשגיח
אבל דברים מורכבים יותר... קנינו.
העיקר שיעבור בשלום ובקלות

מבינה אותךךך ממש!!!!
זה הכי סיוט בשבילי
בגלל זה כשאני בתחילת הריון מעדיפה להתארח. אפילו שזה פחות נוח...

ואם עוף מגעיל אותך ממש אל תכיני!!
תכיני דברים שאת אוהבת את הריח שלהם

בע"ה יעבור אני מקווה.

בהריון הראשון השתבצתי לתורנות בישול לחברה שילדה. זה היה בתקופה שלא יכלתי לבשל כלום. אבל הרגשתי שממש חייבת לבשל לה. לעצמנו לא בישלתי אפילו.
בסוף הכנתי לה סיר מרק פצפון ((((: וסבלתי מזה בטירוף...
זוכרת לעצמי הן את הפאדיחה שבחוסר השפע המשווע והן את הסיוט של הריח בבית והעמידה במטבח...

בהצלחה!

לא יכולתי אפילו לראות את העוף והדג, ישבתי בסלון ואמרתי לבעלי בדיוק מה לעשות בכל שלב...
והאמת היא שהתארחנו די הרבה כי באמת לא החיתי מסוגלת להיכנס למטבח

כמות מצומצמת כמובן של דגים עוף ותפו"א זה גם חוסך בזמן חשמל מים וגז.. ולקנות כמה סלטים בסופר..

ממש אשמח להמלצה ספציפית מניסיון של מישהי

כי הבנתי שזה תחום שממש חשוב ללכת למישהי באמת מקצועית

שלא תעשה פשלות 

בירושלים יש את דר. חווה יעל שרייבר. מקצועית לעילא.

אם את לא בקופה, היא מקבלת פרטי.

יתכן שהמחיר גבוה בהתאם.

אבל התורים אליה (לפחות בזמנו היו) עמוסים מאוד.

 

שמעתי גם שאושרה ליאור טובה.

 

 

בזמן ביוץ יש להן כתמים. לא מנסיון אישי אבל כך שמעתי

האם ביוץ יכול להימשך מספר ימים ?

עדיף לחכות ולא להריץ תסריטים 
(למרות שאני מאוהבי התסריטים)

לא חייב פתרון קבע אחיד..
אפשר לתת כמה שיש שאוב ואם יווצר מחסור אז לעבור לתמ״ל

הייתי מתייעצת עם יועצת הנקה..

הרכב החלב משתנה מגיל לגיל. אני לא יודעת אם עדיף שאוב של גיל חודשיים/חצי שנה או מטרנה בגיל חודש.

בכלל לא מתייחסים לסוגיה של התאמת גיל התינוק והאכלה בחלב שאוב שהוקפא.

ההדרכות וההנחיות מדברות על אחסון עד 6 חודשים בתנאי הקפאה עמוקה, בעומק הפריזר (ולא על הדלת).

העלת סוגיה המעוררת מחשבה ובדיקה - התאמת החלב מההקפאה לגיל הילד.

מדברים על חלב של אותו תינוק.. לא של אחר..

בגיל שבועיים?

זו מהות השאלה שלך

תינוק גדול יכול לקבל מתינוק קטן. להיפך לפי היידוע לי זה יותר בעייתי.

גיסתי הניקה את ביתי בת יומיים

והבת שלה הייתה בת שנה ורבע

בבי חולים אמרו לנו שזה עדיף מתמ"ל

(ולי עדיין לא הגיע החלב)

על פי הנחיות משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי.
בנק חלב אם לא לוקח בחשבון בכלל את גיל היונק ממנו נשאב החלב.
בכל מקרה זה עדיף על פני תמ״ל

שזה הגיל העכשווי של התינוק שלי...

תהנו..

על פי הרפואה הסיכון להפלה יורד לאחר שבוע 12.
אבל מסייגת את דברייך בסוף- מבינה שמומלץ שלא?
מה זה מומלץ? על ידי מי?
כל אחת וכל זוג משתפים את מי שהם מרגישים רצון וצורך בשלב שהם מרגישים רצון וצורך.
אין בזה שום כללים או המלצות.
תעשו מה שטוב לכם!!
בהצלחה והמשך הריון קל ושלם ובריא!

הכוונה שלי כמובן לספר לחברים הקרובים.
יש לי אחות אחת מקסימה שהיא החברה הכי טובה שלי שיודעת וגם ההורים משני הצדדים, כי זה הריון ראשון שכוווווולם חיכו לו..

 

אני פשוט בימים האחרונים מקיאה ללא הפסקה. תופעה חדשה כי בשבועות הקודמים לא הקאתי בכלל ולא היו לי כמעט בחילות.
עכשיו אני מקיאה כל מה שנכנס לגוף (קפה, תה, מים, לחמניה) אז אני דואגת..

אבל בלי קשר לזה.. אין חוקים. ממליצה לשתף אמא או מישהו אחר שיש לך קשר טוב ופתוח איתו . כי זה מאוד עוזר.. כשהיתה לי ההפלה עזר לי מאוד שאמא שלי ידעה מההתחלה ותמכה והיתה שם. אבל זה באמת אינדוידואלי.. איך שאת מרגישה

ימשיך בקלות בעז"ה🤗🤗
אבל תמיד כיף לשתף כאלה בשורות את אמא/חברה קרובה

כמובן שההורים יודעים! משני הצדדים. כולם חיכו לזה יותר מידי זמן

כאלה שידעתי שאני אצטרך אותם/יעזור לי אם חס ושלום תהיה הפלה או משהו כזה.

בשורות טובות! הריון קל ארוך ומשעמם!

ואני גם בתחילה כל הזמן פחדתי לשמוח.. לא רציתי לתלות תקוות.

אבל עם הזמן מתחילים להאמין שזה אמיתי וזה קורה

נס זה תמיד נשאר...

לא מאמינה כל בוקר שזה קרה לנו הנס המופלא הזה! אנחנו כל בוקר מחדש קמים עם שיר בלב..

 

גם לא אחרי הלידה

אני הייתי בטוחה ש- הנה נגמר השליש הראשון ולא יהיה לי מה לדאוג יותר
והנה אני תכף יולדת ואני אראה אותה ושהיא בסדר ולא יהיה לי מה לדאוג יותר
והנה היא עוד מעט בת חודש וזה כבר לא ככ פיצי ולא יהיה לי מה לדאוג יותר וכו..

לכל שלב יש את הדאגות שלו, והורים תמיד דואגים לילדים שלהם (ולעוברים שלהם )
רק צריך ללמוד לשלוט בדאגות ושהן לא ישלטו בנו, ושזה לא יהפוך ללחץ שרק מזיק לנו ולעובר/ תינוק...
(והלוואי שאלמד איך עושים את זה)

באמת לא מפסיקים.. והלוואי שתמיד יהיו לנו סיבות כאלה נעימות לדאגה.

 

פשוט אני מאוד רוצה לספר לכווולם, רציתי לדעת מתי יש את הOK הזה. תמי בעצם אני יכולה להפסיק לחשוש שזה לא חלום אלא מציאות ופה להישאר

לדעתי פשוט מתי שמרגיש לכם נכון.. לא צריך להימנע מלספר בגלל דאגות.
אפשר גם בהתחלה רק להורים, ואז לאחים ולחברות טובות, ואז לכל העולם.. בהדרגתיות.
(אם דוגמאות עוזרות לך- אנחנו סיפרנו להורים ממש בהתחלה. (לאמא שלי יום אחרי שגיליתי) ולחברים טובים ואחים אני רציתי לספר בשבוע 12 כבר אבל בעלי רצה לחכות אז סיפרנו ב14 בערך..)

ההורים משני הצדדים יודעים כבר די מההתחלה.. באמת חיכו לזה הרבה אז רצינו לשמח אותם!

חברים כנראה באמת נחכה עד שבוע 13-14

 

מה יהיה עם ההקאות? יש לך אולי רעיון? אני מהבוקר מקיאה כל דבר שנכנס לי לגוף (משהו חדש מהיום שלא היה לי לפני) ואני לא שותה או אוכלת בגלל זה או לוקחת את הויטמינים שלי כי זה פשוט יוצא אחרי חצי שעה בהקאה רצינית בשירותים בעבודה

ולאכול עוגיה יבשה על הבוקר..
אבל לא היה לי כזה גרוע. אולי יש פה בנות שאצלן זה כמוך ויוכלו יותר לייעץ...

גם הריון ראשון שחיכינו לו מלא מלא זמן.
גם מלאת חששות ולחצים.
מחכה להגיע כבר לשבוע 12 ולסוף השליש הראשון ולהוריד קצת את הלחץ..

להורים כמובן סיפרנו, מעבר לזה רק רבנים שליוו אותנו בתהליך יודעים. לדעתי אחרי השקיפות נספר למשפחה הקרובה ולשאר אחרי הסקירה.

ולגבי הבחילות אין לי מה לומר לך חוץ מלשלוח תמיכה כי אני בדיוק באותו מצב.

מוזמנת ממש לדבר בפרטי נפרוק לחצים ביחד ;)

הרופא שעשה לי את הסקירה המורחבת אמר לי לא להלחץ עד 26

לפני זה כבר בטח אפשר להרגיש תנועות אם מתרכזים כמה דקות או שוכבים על הבטן.
אולי הוא התכוון שלא עושים מעקב תנועות בשבוע זה.

ובמשקל האם, ולפני אין מה לעשות כי גם אם קורה משהו ח"ו אין מה לעשות עם העובר..

שזה אומר שמשבוע זה אם מרגישים שינוי חריג בתנועות ניגשים להיבדק.

אבל זה מאוד מוקדם.
הטווח הוא 20-25

שבוע 18 ולא ככ ברורות..

אבל זה ממש מוקדם. ולא האמינו לי..

מרגישה ברת מזל

בהריון הנוכחי (שני) משבוע 14

מה מרגישים כשמרגישים תנועות?

 

היריון ראשון...... שבוע 18 אוטוטו, עוד לא מרגישה תנועות (שלייה קדמית אז הרופאה אמרה לי לא להלחץ עדיין חחחח)

 

אבל באמת תוהה לעצמי מה תהיה ההרגשה!!!

זה נחמד או מעיק?

ובואי נאמר, שגם אם זה מציק לפעמים, יהיו זמנים שתתגעגעי אליהם..

לא מעיקה בכלל לדעתי. הרגשה נעימה גם התנועות "החזקות יותר" את תיראי שאת תגידי תודה עליהן גם אם הן באמצע הלילה...

אח"כ זה מרגיש כמו נינג'ה קטן שדוחף לך רגליים לצלעות בהפתעה.

אותי הכי מתסכל הבעיטות לכיוון הנרתיק. מרגיש לי כאילו עוד שניה תצא משם רגל או יד......

אבל אחרי הכל זה שווה! אין כמו התחושות הראשונות של ההרגשה הממשית שהתינוק שלך גדל בתוכך!

בהתחלה זה כמו ראשן במים כזה ואחכ ממש מתחילים להרגיש ולראות ידיים ורגליים. בחודש האחרון זה מטורףףף כל הבטן יכולה להיות מעוותת כי החמודיק קיפל את הטוסיק או משהו חח

יכול להיות שאת כבר מרגישה ולא קולטת שזה זה (זה מה שקרה לי עד שהסבירו לי בדיוק את התחושה...)

תחושה חלומית!!

 לאחר מעשה התברר שלא היתה רעלת......

 

עברה לך מיד אחרי הלידה?
או שלקח ללחץ דם זמן לרדת?
אחרי כמה זמן שחררו אותך?