קראתי את השרשור והתלבטתי אם לכתוב את הסיפור הבא מחשש לזיהוי (סיפרתי אותו לכמה וכמה אנשים), אז אכתוב גם מאנונימי.
קודם כל מזדהה אתך בהחלט בהלם, יש לפעמים סיטואציות שאנחנו נשארים בלי מילים. האישה הזו היא אישה מסכנה כנראה ומאוד יכול להיות שהדבר מגיע ממקום של קנאה.
רוצה לשתף בסיפור שקרה לי בעבודה בזמנו, כשאני שאבתי לבייבי שלי:
אצלנו בעבודה אין חדר הנקה והייתי צריכה כל פעם למצוא חדר פנוי עם מפתח שאוכל לשאוב בו, זה היה סיוט! ואז התברר לי שיש בחורה נחמדה מאוד שיושבת בקומה שלי ויש לה הרבה ימים שהיא לא עובדת מהמשרד והחדר שלה ריק ונעול (כי יש בו חומרים מסווגים), דיברתי אתה והיא קיבלה אישור מהמנהל שלה לתת לי לשאוב בחדר כשהוא פנוי, זה היה הקלה גדולה.
סיכמנו שהיא שמה לי את המפתח לחדר במגירה שלה שנמצאת בעמדת מגירות בפתח של חדר הכניסה. עכשיו בשביל שתביני את הסיטואציה, אתאר לך את החדר שהיא ישבה בו: היא ישבה בכעין חדר פנימי לחדר אחד גדול. בחדר הגדול (שמחולק לשניים עם מחיצה) ישבה אישה דתיה נשואה, מבוגרת יחסית (40+) שלא הכרתי אישית, היא ישבה בחלק שקרוב לחדר שבו שאבתי.
יום אחד היא גילתה שיש לי מפתח לחדר ושאני משתמשת בו לשאיבה (החדר לא קשור אליה, היא רק קולגה של מי שנתנה את החדר, לפעמים הייתה צריכה לקחת משם דברים ואם היה נעול, היה לה מפתח משלה. ככה בעצם היא גילתה שיש לי מפתח, כי היא באה לפתוח וראתה שאני שם). מאז אותו יום באופן מסתורי המפתח התחיל להעלם לי מהמגירה שבה נשמר. בימים שהבחורה שנתה לי את החדר היתה-הוא היה שם. ובימים שלא- לא.
כמובן שהתאכזבתי מאוד, א"א לתאר את ההקלה שהיתה לי בשימוש בחדר. שאלתי את הבחורה שנתנה לי רשות מה קרה, והאם דברים השתנו ואני לא יכולה שוב להשתמש בו? היא לא הבינה על מה אני מדברת וכשהתברר שהמפתח נעלם, עשתה בירור קצר וגילתה שהאישה הדתיה לוקחת את המפתח משם אם היא לא נמצאת, היא שאלה אותה למה? ואמרה: ככה, לא בא לי שתשאב שם ויש שם חומרים מסווגים וכו' וכו'. כמובן הבחורה (שאגב לא דתיה) הסבירה לה יפה מאוד שהחדר לא שלה ונתנה לי רשות לשאוב בו והמפתח חזר אלי...
אני לא יכוה לתאר לכן את הכעס שהיה בי כלפי אותה אישה, הלם וחוסר הבנה מה הצרות עין הזאת? אולי מי שהיתה צריכה כמוני כל שאיבה מחדש למצוא חדר פנוי ולפעמים לא למצוא ולשאוב בחדר בלי מפתח והלחץ שמישהו ייכנס, אולי היא תבין אותי.. ממש הרגשתי שאני לא מסוגלת למחול לה. למרות שבעלי ממש ביקש שאעשה את זה.
אחרי כמה זמן נודע לי שהאישה הזו היא בלי ילדים, מצפה לילדים הרבה מאוד זמן ואולי כבר אבדה תקוותה (לא ידעתי את גילה המדוייק). ואז הבנתי, הבנתי שהמעשה שלה מגיע ממקום של קנאה, ממקום של כאב, שאף אחת לא תעמוד בכזה כאב!
כאילו בהוקוס פוקוס יכולתי בקלות למחול לה, כי כבר היה לי מקום להבין (וחבל שלא הצלחתי לדון אותה לכף זכות קודם...).
מחלתי לה בלב שלם וכמובן התפללתי בשבילה שתזכה.
בימים אלו אני יכולה לכתוב את הסוף השמח של הסיפור, ב"ה האישה ההיא בהריון ראשון!
וואי יצא ארוך, לא התכוונתי 
אבל הרשתי צורך לשתף, זה היה סביב אותו נושא (שאיבה בעבודה) ואולי נזכה כולנו להצליח לדון יותר לכף זכות.
ולפותחת- חיבוק גדול! מי כמוני יכולה להבין אותך. הלוואי ונתקל רק באנשים טובים על הדרך
