פורום הריון ולידה (עמוד 353)

בזכותך בדקתי, ואני מגלה שהתוצאות הגיעו מזמן...

זה מופיע באפליקציה בתוצאות בדיקות ⬅️ בדיקות גנטיות.

בזכותו התינוק שלי התחיל לקחת בקבוק (עכשיו חזרתי למאמ הרגיל כי קשה להשיג לנסינו)

קניתי בשאול תמרוקים ויש גם בבזאר שטראוס

זו דעתי הלא מקצועית, אבל מנסיוני של פגות שניזונו מזונדה ואח"כ מבקבוק ועברו להנקה בלעדית

זה גם הצורה של הבקבוק והשיפועים

מצרפת תמונה

אצלי היו באמבטיה עד גיל יותר גדול, אבל הם קטנים בגודל.

וידאו אחר כך גם בטיולון.

בהמשך אני מתחילה להרדים במיטה, או במיטה שלי.

של ספורטליין.

ואפשר לישון על הבטן בלי בעיה.

אבל אפשר להשכיב בחדר במיטה הרגילה.

לק"י

רק שלא יחליק למטה.

בין הרגליים והמותניים

הידיים והגב היו משוחררים..

נשכב כמעט 180°

שמתי על הבטן וחגרתי

עבד אחלה עד גיל 10 חודשים בערך 

המשפחה מסביב בשעות הצהריים, אין סיכוי שהוא ישן שם....

כשהוא על הרצפה/הרצפה לא נקייה/כולם מסתובבים בבית/משחקים בחלקים קטנים וכד'

הוא משחק בלול, צופה על כולם ונמצא במרחב בטוח ומוגן

מעמד מעולה!!!! ממש כמו חדש (מעל 16 שנה בשימוש ב"ה)

המזרן סונדרטי, במיטת תינוק השקעתי על מזרן איכותי, פה קניתי מזרן באזור ה120 שקל.

אם ככה, הייתי באמת חושבת על מיטה נוספת למטה. כי בטיולון לא בטוח שיהיה נוח גם בגיל גדול יותר.

האמת שאין לי חלום לבית של שתי קומות. רק לבית גדול יותר....

ואם את כבר קונה, הייתי קונה מרובע

זה נוח שלפעמים גם אפשר לשים אותם שם עם משחק והם תחומים בשטח מסויים שלא מאוד קטן ואפשר לעשות עוד דברים בינתיים

מיד שרה.

עד לגיל חצי שנה..

של רהיטי טל

ממש מעולה ואיכותי

אבל שווה לחפש באמזון-

https://www.amazon.com/Lightweight-Stroller-One-Hand-Reversible-Adjustable/dp/B09WBS78HH?utm_source=chatgpt.com

אני מרגישה שהוא חוזר מאוד עייף ומוצף מהמעון. ואין כ"כ איך להרגיע אותו רק דרך שנת לילה טובה.

הוא כנראה צריך אותי בזמן הזה

אז באמת כמעט לא עושה כלום עד 7 שהולך לישון.

בקיצור-

לעשות לו "זמן יידים" מסודר של איזה חצי שעה אחרי שחוזרים, לא כולל הנקה..

זמן דל חיבורים, צחוק לדבר על הדמות דל הילדים במעון, סיפור, שירים, שיח על דברים.

ואז לתת לו כמה משחקים שמתאימים לגילו על השטיח ולשאול מה הוא בוחר..

מה הכוונה ארוחת ביניים? שלי בערך בגיל הזה חוזרת רעבה מהמעון הייתי נותנת ארוחה רצינית

אני גם נונת לה זמן ידיים שאני יושבת איתה ואח''כ מתווכת לה משחקים שהיא אוהבת בימבה קוביות מגנטים בובה

הוא באמצע לאכול

ואז מגיע הביתה ויונק

אז אני מתייחסת לזה כארוחה

בסביבות 5 נותנת לו עוד פרי או ירק או משימוש משמעותי אחר

וב6 וחצי בערך ארוחת ערב

הילדה שלי רגועה יחסית והשתבשה פתאום

מוציאה גם שיניים בתקופה הזו אז אולי זה גם משפיע אבל עדיין מרגיש לי קיצוני

מנסיוני..כמעטכולם היו צמודים אלי כל הזמן

חוץ מ2 שלא

הקטן שלי ממש עצמאי בא אולי פעם ב...לקבל חיבוק וזהו שאר הזמן משחק עם עצמו או עם האחים שלו

באמת זה שיא הכיף ובגלל זה נח וקל לי שהוא לא במסגרת

אבל הקודמים היו מממש ההפךך

לא נותנים לי לשתות קפה לרגע

גם נרמול של תופעה זה עזרה😄

תודה!

אבל לי מה שעוזר בשלב הזה זה להזכיר לעצמי שהוא עוד תינוק קטן, ונורמלי מאוד שהוא צריך חיבוק ואמא. כל ההיום הוא המעון ולא איתך, בלילה הוא ישן, אז בכמה שעות האלו הוא בלחץ להספיק להרגיש אותך כמה שיותר..

עוד טיפטיפה הוא יגדל וילמד לשחק יותר עם האחים שלו ולהיות מתעסוקות אחרות וכנראה ישחרר, אבל ההיקשרות הזו בעיני היא דבר טוב וחשוב, אבל באמת דבר דורש ומצריך התארגנות והנמכת ציפיות.

מוציאה להשתמש במנשא, למרות שאת בבית. הוא לא גדול מידי בשביל זה.

ואצלי גם אוהבים בגיל הזה לשבת על השיש צמוד אלי ולהסתכל כשאני עובדת במטבח.

ובדגש על מנשא גב.

ואם יש לך אפשרות להביא יועצת מנשאים - שווה כל שקל. מניסיון.

הוא לא שמן בכלל אבל עדין איזה 8-9 קילו

מנשא קשירה אלסטי לדעתי לא מתאים למשקלים האלה לדעתי.

אני נושאת כרגע תינוקת מתוקה בת 8 חודשים ששוקלת בערך 9 קילו, במנשא ילקוט של ארגו וזה ממש נח. אני נושאת לרוב על הבטן, כמה שעות ביום (בעבודה, ולפעמים גם עוושה איסוף ופיזור עם המנשא). לפעמים מעבירה לגב.

שאולי באמת יש משהו בגיל הזה כי אני למשל בבית עם הבייבי מהבוקר וזה גם ככה

אבל מעבר לזה זה גם יתכן

באמת שזה היה מתיש. מאוד!!! לא יכולתי לעשות כלום בלי שהוא צמוד אלי.

הלכתי גם להדרכת הורים.

מה שעזר נראה לי בסופו של דבר זה:

להבין שזה צורך אמיתי שלו. הוא באמת זקוק להיצמדות הזאת.

לא לצפות לעשות דברים. להכיר שזה המצב.

(להכיר גם בתחושות שלי שזה שהוא צריך זה לא אומר שקל לי לספק את זה)

לתת לו את הצורך הזה ופשוט להיות איתו, לשבת לידו כשהוא אוכל, לשבת לידו על השטיח כשהוא משחק, להחזיק אותו על הילדים כשאני מכינה לו אוכל וכו.

לאט לאט לשחרר אבל לבקש ממנו רשות כביכול, או להסביר לו למה אני הולכת. ולעשות את זה בצעדים קטנים. כמו אני קמה מהשטיח להביא טישו וחוזרת אליך. בהמשך אני הולכת לחתוך לך תפוח (והוא רואה אותך), או בשינה- אני הולכת לדבר עם אבא ואחרי זה באה לראות איך אתה ישן יפה (בהתחלה הולכת לדקה או פחות, בהמשך ליותר זמן לפי מה שמסוגל).

הרבה מגע מחבק- לתת לו לשבת עלי, לחבק אותו, לתת לו להתרפק, לישון איתי כשצריך וכו.

אם רצה שאני אעמוד איתו ואחזיק אותו, אז להסכים לעמוד איתו אבל לפני זה להגיד שאני אעמוד איתך קצת ואז נשב כי קשה לאמא לעמוד איתך על הידיים.

אצלנו זה היה גם מחרדה. אז לתווך לו לפני מקומות או זמנים מועדים מה הולך לקרות- לאן נלך, יהיו הרבה אנשים, יבואו אלינו הרבה דודים וכו. מה נעשה איתם וכו.

ככה שהם חשים יותר ביטחון ממנו ומהסביבה, וככל שהצורך נענה, ככה יהיה להם יותר קל לשחרר.

היום המתוק שלי בן שנתיים וחצי, עברנו איתו ממש תהליך. ועדיין הוא אוהב להתרפק עלי (ואני למדתי להנות מזה, למרות שאני ממש לא אחת שאוהבת שנצמדים אליה). והוא גם מדבר מהמם אז הוא יודע להגיד לי מה הוא צריך עכשיו- אני צריך נשיקה וחיבוק. אני רוצה לשבת עליך. תעמדי ותחזיקי אותי. אני מחפד (הטעות במקור..), תחזרי אחרי העבודה לקחת אותי מהגן, תבואי אח"כ לראות שאני ישן וכו. 

ממליצה לך לבקש מרשם לכדורי בונגסטה,

עלי הם מקלים מאוד.

היום זאת פעם ראשונה שהיה לי ככה, אם ימשיך ככה אז באמת אני אתחיל בונג'סטה

פשוט כברעברו כמה דקות מאז הקיא ועדיין הכל שורף לי

אם זה צרבת, זה עוזר.

מוכר וממש לא חביב.... 

מקווה שכבר עבר לך.

תנסי שלוקים/ ארטיק אננס (לבן)

מישהי אמרה לי שעזר לה קרח גרוס.

לפעמים גם סוכריה עוזרת.

תרגישי טוב, חיבוק.

כאילו הצריבה עברה, הנאכס לא ואני מפחדת לאכול ומפחדת ללכת לישון עם קיבה ריקה לגמרי.

שתיתי שלוק, אכלתי קצת שקדים ומלפפון.

אוף, אני יושבת כבר שעתיים וחצי על הספה ותוהה מה לעשות עם עצמי שלא יחמיר את המצב, לישון לא, לאכול לא, להישאר בלי אוכל גם לא, פשוט נאכס.

אולי שווה פשוט לנסות כי גם ככה אין לי כלום בבטן (חוץ מעובר ב"ה) אז מקסימום אני אוכל ואקיא שוב ונחזור לאותו מצב

לאכול כל חצי שעה משהו.

עדיף יבש. קרקר. בייגלה, גריסיני.

וכבר עברו שעתיים מההקאה האחרונה ודווקא לפניה אכלתי. 

משהו יבש כרגע ישרוף לי בגרון (בתחושה שלי, לא יודעת אם באמת) בעיקר אני צריכה לשתות, אבל זה בטוח יגרום לי להקיא שוב

לקחתי מליאן, שזה אותה כמות הורמונים, גם הרמונט, גם עוד כל מיני תחליפים גנריים. לא קרה לי.

מצד שני, אני יודעת שזו כן תופעת לוואי שיכולה לקרות (אני 'זכיתי' בכל התופעות האחרות האפשריות בערך) 

הייתי יוצאת רק עם הילד יודע לקחת בקבוק.. שלי עשה שביתת בקבוקים למשך מספר חודשים גם כשהיה ממש רעב לא הסכים לאכול.

לדעתי לא לעניין להשאיר אותו לבד כלכך הרבה זמן בלי אוכל (מתוך מחשבה שאם יהיה רעב יאכל בקבוק, אז לא - יש כאלה שישבתו)
 

לגבייך - את יכולה לשאוב בשטח או לסחוט עם הידיים ככה לא יתפתח גודש

מקסימום הוא יתן בכפית או במזרק,

ורוב התינוקות כן מסכימים לקחת מאבא, זה לא כמו לסרב לבקבוק אצל המטפלת או אצל אמא.

אפשר גם להאכיל במיטה של האמא או לשים בגד של האמא (הם מזהים את הריח).

לא אומרת שזה מומלץ לדעתי... אבל אם הפותחת רותה, ובעלה רוצה - זה אפשרי.

למה לא מומלץ?

אני באמת שואלת כי אין לי מושג אם זו סיבה טובה לוותר או שזו הגזמה

כי אם זה לא מומלץ אז לגמרי לא דחוף לי

עד עכשיו לא עזבתי אותו ליותר משעתיים ולא זוכרת את הגיל הזה

כן אמרתי שקריטי לוודא שהילד מסכים לקחת בקבוק.

בעיניי להשאיר תינוק עם האבא הכי מדהים שיש בעולם - להשאיר בלי לוודא קודם שמסכים לקחת בקבוק

ווואי אני רוצה להיות עדינה אבל רחמנות על הילד

אני כותבת בתור אמא שהילד שלה לא הסכים לקחת בקבוקים ברמה שהעביר כמה שעות, פעם אחת גם יום שלם של 8 שעות בלי אוכל רק בגלל זה 

לא הייתי לקוחת סיכון 

במיוחד לא בגיל הזה.

תנסי ארוחה הבאה להביא לו 20 מל בבקבוק, תראי אם זורם

קבלי ביטול לא נותן לי לערוך

ולכן לדעתי חייב לנסות קודם לראות שמסכים

אפשרי.

האם את רוצה את זה? זו כבר שאלה אחרת.

זו כן הערכות.

גם שיהיה מספיק חלב שאוב לפני (בערך 3-4 מנות ועדיף שיהיה ספייר)

וגם תוך כדי, כדאי שתשאבי כדי שלא יהיה לך גודש. ואז זה להערך עם משאבה שאת יכולה לשאוב איתה בכל מיני מקומות, צידנית בשביל החלב וכו'.

עשיתי דברים כאלה (יצאתי גם ל-24 שעות מהבית כשהיא הייתה בת ארבעה וחצי חודשים בערך) אבל זה דורש.

לא היתה לי ברירה

אבל הייתי במקום עם חדר הנקה ושאבתי כל כמה שעות

אז אם זו הדאגה פשוט להביא משאבה ידנית או שעובדת על סוללות

ואם אף פעם לא עזבת אותו לוודא שהוא יודע לקחת בקבוק ולהשאיר כמה מנות שאובות

מעל 8 שעות ביום בגיל הזה.

כדאי לבדוק קודם שהוא לוקח בקבוק

וכמובן לקחת אתך משאבה ולשאוב כל 3/4 שעות

תקחי צידנית עם קרחונים כדי לשמור שם את החלב

תצאי ותהני

הוא יקבל אמא עם כוחות מחודשים

אם יש מקום נורמלי אז לשאוב ולשמור

ברגע שהוא מוכן בקבוק הכל קל יותר 

האם התינוק שתה בעבר מבקבוק?

אני חושבת שזה חשוב להתאוורר מידי פעם כשמרגישים צורך.

תבדקי שהוא לוקח בקבוק

ותשאבי איפה דאאת נמצאת

יכולה לקחת סינר הנקה, משאבה נוחה ובגדים מתאימים ולשאוב בכל מקום בערך

לסחוב בקבוקים ומטרנה ומים באמת חופר אבל כמה טיטולים ומגבונים זה בקטנה והאוכל בילד אין...

כזה קפה עם תמר

ואחרי קצת זמן חתיכת עוגה (ביתית)

ופריכיות

ויוגורט

ירקות קצת מידי פעם

איזה פרי

ככה עד ארבע וחצי שמגיעה הביתה ואז אוכלת, כן

נגיד טןרטייה עם טונה ואבוקדו

ובערב יותר סביב שמונה ככה בדרך כלל עוד משו

ניראלי סביר סך הכל

תנסי לאכול קצת יותר ולבדוק אם יש השפעה על הסחרחורת.

אם לא- רופא נוירולוג.

זה מעט.

לגבי הסחרחורות - הייתי מנסה לאכול יותר במהלך היום ולא לחכות עם ארוחה לארבע וחצי.

מעבר לזה - זה לפעמים קשור גם ללחץ.

ובכל אופן, אם זה לא עובר, אז ללכת להתייעץ עם רופא כמובן.

אני רעבה כשאני מגיעה הביתה!

ואז אני באמת אוכלת…

אבל בעבודה זה כזה למלא חורים לא יודעת

מדברים בצורה שהיא פחות בריאה? (דברים כמו לחץ מהעבודה עצמה, חוסר נוחות במקום העבודה / חוסר נוחות חברתית לאכול שם)

זה נשמע הגיוני כי את מתארת שבעבודה את לא רעבה, ובבית פתאום כן.

אולי כדאי לנסות לאכול מסודר יותר בכל זאת? 

אם האימון בערב ואת אוכלת טוב כשאת מגיעה, ועבר כמה שעות של עיכול אז כנראה לא קשור לתזונה.

תנסי להגביר גם שתיה ולבדוק ברזל וויטמין D, B12 ועוד.

אני לא בטוחה שטורטיה נחשב לארוחה מספיק טובה, כדאי להתייעץ עם תזונאית.

תנסי להוסיף ביצים לתפריט (תכיני חביתה בבוקר או תוסיפי ביצה קשה על הפריכות או משהו)

וגם תוסיפי אגוזים ופירות לנשנושים.

נגיד להפריד את הקפה והתמר,

ולתמר להוסיף אגוז מלך.

ליוגורט להוסיף מעט שקדים בצד.

ותפוח/ בננה בהמשך היום.

ואכלתי בארבע וחצי

זה לא הרבה זמן

אכלתי מרק קוסקוס עם קוסקוס

וואי בדיקות דם זה מעצבן כי אין מתי לעשות בבוקר עובדים למי יש בוקר…

אולי באמת צריך לאכול דברים יותר מזינים לאורך כל היום, ולא רק אחר"צ.

עוד משהו שעוזר זה לשתות קפה.

קפה מסתבר יכול להיות דבר בריא.

מה שלא בריא זה הסוכר והחלב אבל בסיטואציה כזאת זה עדיף.

(ולפני שישתגעו פה אמרו לי את זה המטולוג ושני נוירולוגים)

אז תנסי חצי שעה לפני האימון להוסיף גם קפה.

וכמובן הרבה מים שהקפה לא יחליף נוזלים.

שימי לב שאתמול היה שרב קיצוני, שני ליטר לא מספיקים ביום כזה, בטח אם את עושה אימון אינטנסיבי.

האמת שבלי לזוז, רק להיות בחוץ זה הגיוני סחרחורות אז להוסיף לזה מאמץ גופני בכלל..

ונכון אימון זה במזגן ועדיין לפני/ אחרי את בשרב.

בטח שאת יחסית אחרי לידה

ועוד מניקה!

דחוף לאכול יותר בכמות ויותר מזין

🩷🩷

😂😂

אבל שיואו נו אני לא אעבה סתם לאכול??

זה יגרום לי לאכול שטויות וממתקים… לא מזין

ובכל אופן כדאי שתאכלי מזין ויותר

אבל אם ימשיך הסחרחורת

והתחיל אתמול לכאוב לי הבטן

והמחזור כבר עשה דילוג (קיבלתי פעם אחרונה לפני חודשיים)

ניראלי אעשה שוב בדיקה גם…

עשיתי בראשון אבל עבר שבוע כמעט לא יודעת זה מוזר

שלילי מובהק

איזה קטע מוזר אבל…

אם הילד לא רוצה ללכת אז לא.. אומרת שהוא לא רוצה / באמצע משהו

ואולי ביום אחר הוא ישמח

ילד חמוד מאוד! היום לא מתאפשר כי אנחנו אצל אבא שלי, אז האופציה היחידה היא רק שהוא ילך לשם...

ואתמול כבר אמרתי לה שהוא יבוא היום... לא נעים בכלל

אמרתי לאמא של הילד שהוא לא רוצה לבוא והוא מזמין את החבר אליו.

כשראיתי את הדינמיקה ביניהם הבנתי למה הבן שלי לא רצה ללכת אליו, ועם הזמן עם קצת שיחות וביטחון איתו הוא הלך לחבר ודווקא היה טוב

אז לא חושבת שיש בעיה בדינמיקה..

ואתמול אמרתי לאמא שלו כן 🤔

ועדיין כתבת שלחברים אחרים הוא הולך ואליו הוא נמנע ורוצה ללכת איתך..

הייתי יותר מבררת מה מרתיע אותו

ממש לא רואה מה הבעיה

זכותו לא לרצות...

שאם רוצה אבוא איתו והוא יראה לי את המשחק ויעשה לי שלום אבל אני צריכה ללכת אחכ ושואלת אם רוצה כך או שמעדיף לא ללכת..

לא הייתי שולחת בכח או לוחצת, בסוף עדין קטן..

לא רואה בזה בעיה.

היום רוצה  מחר לא רוצה וכן ההיפך כלפי הילדים שלי. 

ומותר שיום אחד הוא ירצה ללכת ויום אחר לא ירצה, כמו שגם לך לפעמים יש כח להיפגש עם חברות ולפעמים צריכה את השקט שלך.

חלק מהתגובות ניסו להימנע ממתח עם האמא של החבר ועל גבי זה לנסות לשדל את הילד שלך..

נראה לי בסיסי להתבונן ולכבד קודם כל את רצון הילד. הוא לא רוצה - נקודה - לא ילך.

חשוב לשים לב ולקפוח עיניים.

למה הוא לא רוצה?

יכול להיות שזה באמת 'סתם'.

אבל א-ב של מוגנות ועירנות ההורים זה לשים לב לדברים הקטנים האלה

חשוב לאמן את העין שלנו כאימהות לדברים האלה

באהבה רבה

אני לא יודעת אם זה תקין, אולי כדאי להתייעץ עם אחות?

אני גם הפעם כמעט לא עליתי במשקל, אבל חושבת שזה בגלל ההקאות

והיא שאלה אם העובר עלה בסדר וכשאמרתי שכן אז היא אמרה שבסדר.

המשך הריון בריא ונעים מכל הבחינות

בנוגע לקרם, אין לי מושג

אחת ל..כי אני עצלנית

אבל לא ידעתי שזה אסור בהריון

לא מאמינה 'פעם אחת תזיק האמת..היתי מתשמשת

העובר עלה ואת ירדת, אין כיף מזה 🤗

שיהיה בשעה טובה ובידיים מליאות 🤗

את כבר לא בעודף משקל?

תמיד הייתי טיפה שמנמנה. גנטי. לא קשור לתזונה בכלל.

התחתנתי 68 קילו. גבוה, אבל לא מאד נורא. ואז בהריון הראשון עליתי 20 קילו למרות שאכלתי ממש קצת. הייתי בהריון בסיכון אז גם ממש לא זזתי. 

גמרתי את ההריון בטטה. 

6 שבועות אחרי הלידה התחלתי לעשות ספורט. פעם בשבוע חצי שעה. בפועל לפעמים יותר פעמים או יותר זמן, אבל מינימום חצי שעה בשבוע שעליה לא וויתרתי לא משנה מה קרה.

ידעתי שאם אני אקח מטרה יותר גבוהה מזה אני לא אעמוד בה אז לקחתי מינימום ולפעמים עשיתי יותר. 

ממתקים אני בכללי לא אוכלת הרבה, אולי שוקולד פעם ב... אבל עוגות ביתיות יותר היה זמין. אז פשוט החלטתי שעוגות ומתוקים וכדומה לאכול רק בשבת או בארועים מיוחדים. השתדלתי להקפיד יותר על ארוחות מסודרות ובלי נשנושים בין לבין. אכלתי סבבה עד ששבעתי. 

ירדתי במשקל לאט ממש (כנראה בגלל מניעה הורמונלית) אבל כל הזמן מגמת ירידה. 

אחרי 9 חודשים נכנסתי להריון שני במשקל 80 קילו.  כשהפחד שלי זה לעלות מלא ולראות את ה90. 

בה הריון הרבה יותר קל והמשכתי עם הספורט. תזונה יותר קשה ויותר ארוחות קטנות ונשנושים כדי למנוע בחילות. אבל המשכתי עם הספורט. 

בשבוע 16 גיליתי שירדתי קילו וחצי. 

בשבוע 23 גיליתי שעליתי מאז 300 גרם (יעני קילו ו200 גרם פחות ממה שהתחלתי)

ובכללי אני הרבה פחות ענקית מההריון שלפני זה ובעיקר קלילה ויחסית בכושר. 

לא קסם. לא מטורף. אבל מאד משמעותי

מה עם לא לעשות כל מה שאת עושה?

מה עם לתת לך להשתבלל?

מרגיש שאת צריכה את זה, מותר לעצור מדי פעם.

אולי תצאי עם מישהו לבית קפה או סתם טיול על חוף הים או לשבת בטבע איפשהו, מוזיקה כתיבה או כל מה שיכול לעזור רגע לעבד את החוויה.

את בהריון והתחושות מועצמות יותר, לא הייתי מנסה להשתיק "ולקחת בפרופורציות" אלא דווקא נותנת לזה מקום ולהוציא את זה החוצה.

🤍

חוסר המעשה משגע אותי ומהיר אותי לקצה.

עצם המעשה מאפשר לי לברוח המחשבות שמעיקות עלי מאוד

מאפשר לפרוק ואח"כ להתאסף ועשיה מביאה להדחקה והרגש לא משתחרר וממשיך להעיק.

אבל את יודעת מה טוב לך,

בהצלחה!

וכרגע החוסר מעשה מייאש אותי

קשה לי ממש להתמודד עם העצב.

זה עיקר הבעיה שלי כרגע 

שקשה לי מאוד

עם האבל כרגע

מרגיש לי כבד לי מאוד מאוד.

ועיקר הבכי שלי הוא העתיד שאין לי מושג מה יהיה.

וגם הבאסה שעבודה שאהבת נסגרה. זה ממש מצער.

עלו לי כמה כיוונים-

לתת מקום לצער, לעצבות, לכבדות , להבין שזה הגיוני והכי נורמלי בעולם. לחבק את עצמך. לפנק את עצמך. להיות בחמלה כלפי עצמך.

גם אם בעלך לא פנוי לפריקה רצינית, אל תשמרי בבטן, תגידי לו שקשה לך עכשיו עם כל הסיטואציה ואולי תבקשי משהו קטן שיעזור לך- חיבוק? כמה דקות לדבר על זה?

כלי שגיליתי לאחרונה ועוזר לי מאוד זה כתיבה אינטואיטיבית , כלומר לכתוב בלי לחשוב, מה שעולה, כמה שעולה. זה עוזר לשחרר רגשות.

אולי לדבר עם קולגות מהעבודה? דווקא הם שאיתך באותה סירה הכי יוכלו להבין אותך ואולי יעזור לתמוך אחד בשני ולהתלבט יחד לגבי ההמשך.

המון הצלחה בהמשך והחלטות טובות!

להקפיא היום, להעביר למקרר ביום שישי, לבשל במוצ"ש

( לא חושבת שזה אסון גם לבשל קפוא במוצ"ש, השאלה למה כן בעצם? מה הבעיה להחזיר מחר למקרר?)

ממש לבשל את התבשיל להקפיא מכוסה היטב

מיד במוצש לשים על הפלטה מכוסה טוב או מתי שאת רוצה 

הכי טוב להקפיא היום ולהוציא ממש לפני שבת להפשרה במקרר.

הפשרה במקרר יכולה לקחת קרוב ל-24 שעות

ממליצה ללכת לעובדת מעבדה בבקרים הן די מיומנות יחסית לאחרים בשקיות האלה.
תגיעי על הבוקר ותביאי לקטנה תה מסוכר, זה משתן ותתפללי שיהיה טוב.
ואם לא תצליחי אל תתני לשום רופא להפחיד אותך ולעשות קטטר לילדה(סבל נוראי, לצערי לבת שלי עשה רופא מלחיצן שהפחיד אותי שבטוח זו דלקת, וחייבים לטפל., ובסוף גם לא היה לה כלום.

אצלנו במקרים שחשדו בדלקת בדרכי השתן עשו קטטר

וזה בדיקה ממש לא נעימה

גם נתנו לילדה לצרוח וגם בסוף שלחו אותנו למיון לעשות את הבדיקה תחת טשטוש. בגיל 7 חוד' ו- 11 חוד'

שקית לא הצליחו בכלל ובכל מקרה אמרו לי שזה רק לשלול וכדי לדעת בוודאות צריך בדיקת קטטר

הזה...

בת כמה הייתה?

לנסות סיר

אפשר לתת לה להסתובב בלי טיטול ולשתות מלא מים, מיץ, שלוקים. ולעודד לשבת בסיר

בריאות

צרת רבים חצי נחמה😅

היא בת 8 חודשים, פחות רלוונטי להשאיר אותה הרבה בלי טיטול..

אנסה שוב הלילה לקראת הבוקר. ואז אולי אקפוץ לאחיות מחר מוקדם שהן ישימו לה.

(הבאסה שזה רחוק מהבית שלנו, אז לא אקפוץ ואחזור עד שהיא תעשה.. מקווה שלא ייקח מלא זמן)

ואמא'לה על הקטטר😱 מקווה שלא נצטרך להגיע לזה.

לבת שלי היתה דלקת, בגיל סביב גיל שנה.

הצלחתי לפשפש אותה, והבדיקה יצאה לא תקינה. התעקשו על קטטר כדי להיות בטוחים בתוצאות. שניה של אי נעימות וזהו.

לא הבנתי למה טרחנו כ"כ להצליח לאסוף שתן כשאפשר תוך שניה עם קטטר בלי הרבה דרמות

6 דקות!!!
כנראה זה כמו לידה, יש כאלה בקלות ומהר ויש כאלה ממש בסבל.
לי עד היום יש טראומה ממה שעשו לביתי, ואני מקווה שלא ישפיע עליה בעתיד.

אני לא רופאה,
אבל אם היה לה חום, ולכן חשדו בדלקת.
והחום עבר, כנראה שאין דלקת... תשאלי רופא...כמובן לרופא יש שיקולים שלו כל עניין לגופו
תעדכני.

לנקות היטב ואז ליבש עם רוח אחרת המדבקה לא נדבקת

לעשות שפיץ עם החלק התחתון של החלק שמדביקים וקצת להכניס לתוך החריץ של הישבן ואז להדביק את המדבקה מסביב לפות ולהתפלל שזה יעבוד

אם מספיק משקית, צריך להדביק על עור יבש, לתת לשתות טוב, אבל הכי חשוב- לבדוק את השקית כל 10-15 דק'. אחרת הדבק נרטב מהשתן והכל נשפך לטיטול.

ממליצה להשאיר רק עם טיטול רופף, בלי מכנס או תיקתקים מעל..

אם הבדיקה היא בגלל חשש לדלקת, והבדיקה בשקית תהיה לא תקינה, ייתכן שבכל מקרה ירצו תרבית, שזה לא עם שקית, רק 'אמצע זרם' או קטטר.

אז אפשר בהחלט לחסוך את כל הניסיונות אם יש מישהו מקצועי זמין שיעשה שניה קטטר.

ולטעמי זה ממש לא כזה נורא!

שניה וחצי ויש בדיקה סטרילית...

בהצלחה!

אם בודקים ורואים חיידק, למה צריך שוב?? לא הבנתי...

אולי זה לא אמור להיות נורא, לבת שלי כשהייתה בת 4 חודשים היה נורא מאוד, היא צרחה בחוסר אונים תוך כדי שאחות נשענת עליה שלא תזוז ורופא מבצע את הבדיקה זה לא לקח שניה וחצי.
כמה דקות של כאב וסבל.
מקווה שלה לא נשארה טראומה, לי נשאר.

יכולים לצוץ הרבה 'חיידקי עור' שלא היו בשתן באמת.

במילים אחרות- זה לא סטרילי.

את השתן מהשקית שולחים ל'כללית' שזה כמו ספירת דם- לראות האם קיימים תאי דלקת או לא. 'תרבית' לחיידק ספציפי מצמיחים רק בשתן סטרילי.

יכול להיות שיש רופאים שע''פ 'כללית' יתחילו אנטיביוטיקה, אבל אז אין ביטחון שב100% היה חיידק, ואם היה- אין ביטחון שב100% הוא ימות מהאנטיביוטיקה שניתנה...

התינוקת צרחה וצרחה וצרחה

וכבר לא הסכמתי להם להמשיך והם סיפרו לי סיפורים שזהו עוד שניה הם מצליחים וגם שעושים כל יום כל היום בדיקות כאלו בשניה.

לפחות שעה הילדה צרחה להם בידיים כשהם מנסים בכח לחטט לה בגוף

ובסוף הם גם שלחו אותנו למיון לעשות בדיקה תחת טשטוש (ואז זה באמת היה שניה וחצי)

בפעם השנייה שהייתה לה דלקת לא הסכמתי לאף אחד להתקרב אליה לפני שעושים טשטוש. וגם לא לנסות.

היא אולי עברה את זה אבל אני נשארתי עם חתיכת טראומה וכאב לב שנתתי לה לעבור את זה.

ותודה למיתכון ועד מעון, על הרעיון הגאונים להכניס קצת את השפיץ! מסתבר שזה עזר💪

באמצע שהלילה שמתי לה אחד כמו שאמרת, בבוקר היה ממש מעט בשקית, אבל לפחות היא לא הייתה יבשה. שמרתי את השקית ליתר ביטחון

בבוקר ניסינו להיות הרבה זמן בלי טיטול, לא נרשם שיתוף פעולה🙄 כבר לא יכולתי להיות צמודה אליה כל הזמן אז הדבקתי שוב באותה שיטה (תוך כמה דקות טיטול ספוג בפיפי🤦) וגם הפעם יצא ממש קצת בשקית. גם שמרתי.

הלכתי לאחיות בתפילה ששתי השקיות מספיק (למרות שהייתי ממש סקפטית בזה) ומסתבר שזה הספיק🥳🥳

לשים שקית

להשאיר רק עם טיטול שיהיה לה קריר קצת

לתת לה לשתות מלא

וכל רבע שעה להציץ אם התמלא

טוב הלוואי.

האלרגולוג אמר לנו שאם התוצאה בבדיקת דם יוצאת שלילית נצטרך לבוא אליו לחשיפה מבוקרת.

אבל התסמינים שלנו היו שילשולים והקאות. ב"ה לא היה כלום

רק שחזרה לבכות בלי סוף וברגע שעצרמו שוב עם המוצרי חלב היא נרגעה והפסיקו ההקאות אז אמר לנו שזה נקרא רגישות ולא אלרגיה ולכן לא מסוכן עבורה

שיהיה לכם בהצלחה!! אלרגיות לתינוקות הרבה פעמים עוברות עד גיל שנה

לק"י

ויצא לה מעל 100.

(אצלה הבדיקה נקראת milk f2).

ולא מסתדר, אז אין לך ברירה. מה תעשי? לא תלכי לרופא?!

לפעמים יותר קל לשלוח הודעה, וככה גם לא לענות על ה"מקווה שנסתדר".

זה הדבר הראשון שהייתי עושה.

רק מלקרוא אותך נהיה לי עומס בראש!!

בתוך השגרה המטורפת הייתי בודקת איפה אני מגניבה חצי שעה זמן עם עצמי להתבודדות, לרגיעה, לזום אאוט על החיים. ואז גם יבואו הפתרונות.

תחשבי זה כמו אוויר ואוכל ואת מוצאת לזה זמן, אז גם את זה את חייבת לעצמך. ואפשר להיות יצירתיים ולמצוא.

אצלי לפעמים זה היה מוקדם בבוקר לפני שהבית מתעורר  או שהייתי מגיעה חצי שעה מוקדם יותר לעבודה. פשוט צריך למצוא פינה שקטה בלי אנשים, זה יכול להיות פארק, אוטו או כל מקום אחר.

באמת שהכל אפשרי , השמיים הם הגבול!

עם בוסית נוחה וזורמת

אולי בית ספר יסודי ששם ממילא הרמה יותר נמוכה

או סתם תיכון אחר

איזה באסה שמערכת החינוך לא עובדת ככה שעל השקעה מקבלים שכר מתאים.

ואני אומרת את זה באמת בכאב כי מורים כמו שאת מתארת היו צריכים לקבל שכר פי 8 יותר ממורים שזורקים ועושים את העבודה שלהם כלאחר יד.

אממה?

לא עובד ככה. וכל עוד זה לא עובד ככה, אני לא רואה סיבה להתאמץ כל כך (שוב, לצערי! זה לא מצב אידאלי).

אני לא אומרת ללכת לקיצון השני ולהיות מורה שלא עושה כלום.

אבל לגמרי לגמרי אפשר לבחור להיות מורה אחרת.

וכן, יכול להיות שאפ בבית ספר שאת בו הדרישות ככ גבוהות אז צריך לעבור מקום.

אני בטוחה שכל בי"ס ירצה לקחת אותך.

גם כי אנגלית זה מקצוע מבוקש וגם כי את נשמעת תותחית.

תמיד יהיו מבחנים לבדוק, תמיד ניקח עבודה הביתה אבל השאלה היא הפרופורציות.

ואצלך זה נשמע ממש תובעני ולא פרופרציונאלי בכלל.

אני גם מורה. והחיים שלי לא נראים ככה.

אמנם זה לא ממש בר השוואה כי אני מורה של מגמה קטנה בתיכון אז יש לי הרבה פחות תלמידות ועדיין אני יודעת שאני בוחרת להשקיע את האנרגיות שלי בנשמה, בקשר עפ התלמידות בכיתה, בקשר איתן מחוץ לכיתה כי זה חינוך בעיני. ההוראה היא רק כלי כדי לגעת בנשמות. אז השיעורים שלי קצת פחות מושקעים, ולפעמים לוקח לי זמן להחזיר להן מבחנים אבל כשאני עם הבנות בכיתה הלב שלי איתן.

וכן, יש פה גם לגמרי מחשבה על חיי המשפחה שלי. רצו שאקח חינוך כיתה וסירבתי כי אני בהבנה שבשלב שבו המשפחה שלי צומחת ודורשת השקעה, אני לא רוצה להתעסק עם עוד פרוייקט שמצריך השקעה.

אז בעיני זה ממש בסדר להחליט שלכמה שנים הקרובות את מורידה רגל מהגז, הופכת למורה קצת פחות אינטנסיבית- בשינוי מקום, בשינוי אחוז משרה אולי ומשקיעה את האנרגיות במשפחה.

אמנם אני לא מורה, אבל מרשה לעצמי להגיב.

תבדקי איפה את יכולה קצת להוריד מהסטנדרט, או לחלופין למקבל. הכיתה עושה מבחן? בזמן שאת משגיחה עליהם תתחילי לבדוק מבחן של כיתה קודמת. ואל תתעכבי כזה על הניקוד, לפי איך שהתלמידים שלך נשמעים, אם תיפול טעות בניקוד הם כבר יטרחו לעדכן אותך.

את יכולה לשאול את שאר המורות בצוות אם יש להם טיפים איך למקבל ולחסוך זמן, אולי תשמעי משהו מועיל

זה נשמע כאילו חושבים שאין לכם חיים מעבר.

שווה להוריד באחוזי משרה או לבדוק מקומות אחרים.

השאלה הגדולה היא האם תעברי לעבודה אחרת- יהיה לך זמן לנשום? אני לא בטוחה.

את לוקחת על עצמך יותר מידי דקדוקים, בודקת את המבחנים ומתלבטת, ואכולה המצפון וזה סוחט ממך עוד הרבה זמן כוחות נפש. משהו בך לא מספיק מקליל את החיים, תחליקי, תעבירי הלאה, הכל טוב. את כל הזמן עסוקה הרגשי אשנה על העבודה, על האמהות, על בעלך וזה סוחט ממך כל טיפת כח.

אם אני מדברת שטויות, אז תמחקי כל מה שאמרתי. זה רק הסקת מסקנות מההודעות שלך בפורום... השאלה היא האם את צריכה לעבור עבודה או ללכת לאיזה שהוא טיפול אישי מה יעזור לך יותר? 

לא יודעת אולי התגובה שלי לא קשורה למציאות,

אבל נשמע שאת סופרררררר משקיעה, ולגמרי כדאי למצוא מקום טיפה יותר שקט. מעבר לזה, אישית זה נשמע לי קצת פול גז על ניוטרל. אם התלמידים בכזו רמה גבוהה ולומדים כמו שצריך למה צריך כל הזמן מבחנים בחנים ואנסינים?

זאת שפה, לא מתמטיקה, לקראת בגרות אפשר לעשות כמה מתכונות שיכירו את את הפורמט ולראות שהם מבינים מה עושים וזה לא מפיל אותם, אבל במהלך השנה אפשר להקפיץ את השפה בהרבה אופנים שונים - דיבור - לעבוד על כישורי שפה בשיחה שכל תלמיד מעביר משהו קטן מול הכיתה ואחכ יש שיח על זה, ככה את בודקת גם הבנה של שמיעה וגם כמובן יכולות דיבור.

קריאה - מועדון קריאה שהש.ב. שלהם זה לקרוא ספר כלשהו ואחרי תקופה מדברים על זה בכיתה או עושים עבודה (לבד/בקבוצות).

כתיבה - אפשר לעשות פרוייקט כלשהו, אפילו בשיתוף עם מורים ממקצועות אחרים, נגיד שכל אחד יגיש פרויקט על משהו מענין מתחום המגמה שלו, זה מאפשר להם גם ללמוד כתיבה חופשית יותר וגם להכיר תחומים נרחבים (אפשר שאחר כך הרפרט של הדיבור יהיה על הפרויקט).

כל אחד מהדברים שכתבתי יכול לתפוס גם פרויקט גדול של שנה/סמסטר וגם פרויקטים קטנים ויותר מוגבלים, לפי מה שמתאים, אבל הכל יאפשר לך לנוח מכל הבדיקות האינטנסיביות שתיארת וזה לא פחות מושקע ולא פחות מלמד. מנסיון.. (למדתי שפה, ולימדתי שפה, אבל לא בבית ספר)

ואגב לא כזה הבנתי איפה האוטונומיה שלך בכל הסיפור הזה אם כל הזמן אומרים לך כמה מבחנים לעשות ואיך לבדוק אותם..

האם משהו כזה רלוונטי בביהס שלך?

אולי בביס אחר יהיו יותר פתוחים לרעיונות האלה? (יש עוד רעיונות כמובן, כמו שתפ עם מורה לעברית בביס יהודי בארץ דוברת אנגלית ככה שמשדכים לכל תלמיד/ה זוג מביהס השני והם מדברים חצי שיעור אנגלית חצי שיעור עברית, ואפילו יכולים לעשות פרויקט קטן ביחד שכל אחד מהם יבחן (אפשר בעל פה) בשפה שהוא לומד, כלומר לא שפת האם שלו. אבל זה כבר באמת פרויקט גדול שדורש המון הכנה התחלתית ומשאבים כמו מחשבים וכו) 

כדאי מאוד ללמוד בצורה מסודרת הלכות כתמים.

מה אוסר, ואיך להימנע. איך לנהוג בזמן כתמים.

האם צריך תחתונית שחורה או צבעי פסטל זה בסדר.

האם כתם על טישו אוסר או לא וכן הלאה.

לא דומה כתמים לפני ווסת לכתמים לא סדירים מההתקן.

תתחילי מלברר אם עצם ההתקנה אוסרת לפי הפסיקה שלכם.

וכדאי להתחיל להתרגל לא להסתגל בזמן עשיית צרכים וכד' כדי להתרגל.

מבחינת חשש לכתמים זה לא הולך לעבור תוך כמה ימים אז תחשבו טוב אם כדאי להימנע מחשש.

קחי בחשבון שחלק מקבלות עם ההתקן מחזור לא לכולם זה מעלים את הווסת.

בגדול לנשום עמוק, זה יכול להיות מאתגר בהתחלה אבל מתרגלים..

אגב חוץ מענייני כתמים ווסת, יכולות להיות תופעות לוואי נוספות, בכל זאת זה הורמונים.

גם ההתקנה וגם שבו-שבוע וחצי אחרי. אני יודעת שזה די חריג.

עדיין לא מצטערת שעשיתי את זה בעיני האמצעי מניעה ההורמונלי הכי סביר שקיים כרגע

לגבי כתמים זה מאוד תלוי פסיקה וכן כדאי להתייעץ עם רב במקרים נקודתיים.

כי יש על זה דעות שונות מאוד.

ופורום זה לא ייעוץ הלכתי.

את יכולה לדבר עם יועצת של נשמת.

בעיניי חובה הדרכה הלכתית בדבר הזה..

מלכתחילה בעדה שלנו די מחמירים בכל ענייני הטהרה, לכן בשנה וחצי הראשונות לנישואים היינו אסורים כמעט כל הזמן, לא הצלחנו להכנס להריון נטו בגלל ההלכה, נכנסתי לדיכאון…

וכל רב אצלנו ששאלנו לא הקל לנו, גם לא מכון פועה .

עד שזה גרר כמעט גירושין והלכנו ליעוץ זוגי, שבמקרה משמיים היועץ היה גם רב פוסק טהרה בקיא, שהצליח להקל לנו ולפתור את כל הבעיות שהיו.

מאז החלטנו שכל עוד יש פסיקות שמקלות ומספיק שכמה רבנים ענו על זה בגוגל, אנחנו הולכים לפי זה. ומסתמכים גם על פסיקות קודמות שהקלו לנו.

המצב הנפשי שלי וזוגי שלנו טוב בזכות זה.

כמובן שאם יש מקרה ספציפי של מראה או עד בדיקה, יש לנו רב שמביאים לו.

אבל מלכתחילה להתייעץ לפני התקנה וכולי מעדיפים שלא כדי לא להרוס לעצמנו.

אבל כן לקרוא בנשמת למשל על ההדרכה על דיני כתמים על זהירות… וזה מספיק לנו.

אבל כן מפחדת מהעניין של קיום יחסים של לראות דימום. זה יכול להרוס… 

מנשמת..

הם באמת בין ההכי מקלים במיוחד בנושא הזה של התקנים וזה ככ כיף ונוח שיש אישה שאפשר להתייעץ איתה על כל דבר.

נשמה שהוא באמת טוב, כל עוד הוא רב פוסק בהלכות טהרה - לדעתי חבל ללכת למשהו אחר שרק יכול להרוס

קשה לי להאמין שעונה לשאלות בנושא טהרה רק בקביעת פגישה..

מנגד מבינה שקצת לא נעים ליצור קשר אחרי שסיימתם אצלו טיפול

הרב בן שלמה

ולעצם השאלה

טכנית- ממליצה לא לבוא לבד

יש כאלו שזה פשוט להן

יש כאלו שזה יותר מורכב

כן, זה יכול להיות לא נעים.ויכול להיות שתרגישי חולש ה/סחרחורת/התכווצויות או כלום

יכול להיות דימום אחכ

לרוב- עיקר הצבע זה מהיוד

ממליצה להתקין כשהרירית דקה - ככה יש פחות סיכוי לדימום (שזה עובד טוב עם הנקה מלאה)

הלכתיצ

לפי פסיקתו של הרב שלנו- ההתקנה עצמה לא אוסרת. הדימום שלאחר ההתקנה נחשב שם מכה

ללבוש שחור ולהימנע מלהסתכל

לא לעשות בדיקה פנימית

לענין יחסים- כדאי לחכות שתרגישי טוב

והלכתית כדאי לחכות דלא יהיה כתמים

ובכל מקרה לא להסתכל

אמאלה שנים לא הייתי כאן

אז היי לכולן, חזרתי

ההתקנה עצמה כאבה לי ברמה שכזה נשמתי עמוק ולאט. עשיתי בזמן הזה גם פאפ ככה שכל התהליך היה קצת יותר ארוך

לקחתי לפני משכך כאב, אחרי התקנה היו כאבי מחזור למשך לילה כזה ואחר כך הפסיקו.

ממליצה לא לתכנן משהו ליום של ההתקנה, כדי שתוכלי לשבת (אני התקנתי יום לפני ראש השנה, נסענו לחג 3 ימים והיה סיוט לארוז עם הכאבי מחזור)

ששמתי התקן.

הרופא שם איזה ספריי שמעט מרדים את האזור ופשוט לא הרגשתי כלום

היה מושלם.

לי היה הרבה זמן דימום ואצלנו ההתקנה אוסרת

אבל ב"ה שמחה על ההתקן מאד!!!

שיהיה בהצלחה רבה

ולא פעם ראשונה

כל הפעמים..

גם אצלי היה דימום ארוך אבל בסוף ב"ה הסתדר והוא מעולה לי.

ממש חלום בלי וסת כל חודש בהנקה.

.

בחום הזה לפחות 2 ליטר ביום

ותנסי לאכול דברים קטנים לאורך כל היום

אפשא לאכול קרטיבים, איגלואים, ג'לי, כמה שיותר פירות וירקות מלאים בנוזלים (אבטיח, מלפפון) לשתות מיץ או פטל או כל דבר שיגרום לך להכניס נוזלים.

זה ממש ממש חשוב!

אם הבעיה היא השכחה- יש אפליקציות שמתזכרות

שווה לקנות גם בקבוק מים ייעודי בשבילך שתוכלי לעקוב.

זו עבודה קשה אבל ממש חשובה !

ילדתי בשיא הקיץ וכל פעם לא שתיתי מספיק (אני גבוהה וגדולה אז אצלי מדובר במינימום 3 ליטר ביום) הרגשתי צירים. זה היה תזכורת כואבת ועדיין לא תמיד הצלחתי לשתות מספיק...

עכשיו שנה אחר כך אני שוב באותו מצב אבל איכשהו יש לי כבר הרגלים אחרים כנראה בגלל ההנקה.

נזכרתי שגם מים עם מלא קוביות קרח עזר לי.

בהצלחה! 

אולי יש לך חוסר ברזל?

מזדהה ממש