חושבת שתוך כדי היא שוזרת פה טיפים לזוגיות ורעיונות מעניינים לדייטים זוגיים.
חשוב לי גם להגיד שלא כל דבר שעובד אצל זוג בהכרח יעבוד אצלנו.
למשל הקטע של כל המכתבים והפתקים, יש זוגות שזה יהיה טו מאצ עבורם או שהם פחות אנשים של מילים.
אבל כן אפשר לקחת מזה את המקום של תשומת הלב.. של להשאיר משהו קטן אם אני נוסעת, אם יש לשני משהו חשוב וכו'
היה מרגש וקשה גם יחד...
ומצד אחד - כן, הייתי רוצה ללמוד מהם כמה דברים ולחזק יותר אצלנו, מצד שני - אולי לא כדאי? אולי לא כדאי להביא את הזוגיות למושלמות גבוהה כזו, כי אז יש יותר סיכוי שהיא תהיה מושלמת מכדי להחזיק לחיים שלמים?...
מן מחשבות קשות כאלו 
זה לא אומר שאין להם חסרונות.
האמת שאנחנו משפחה עם הומור שחור וגם מאוד רציונליים ומסתכלים למציאות בעיניים ומדברים על מוות ומה יקרה אם עוד לפני המלחמה...
וכשבעלי עלה לצפון בסוף ספטמבר אז הייתי שבת אצל ההורים שלי וצחקנו שאם ח"ו יקרה לו משהו יש לו "צוואה" מאוד ברורה. הוא אדם שהעקרונות והאידיאלים שלו מאוד מאוד בולטים אצלו. הוא חי אותם ומדבר אותם...
מצד שני אל דאגה, יש לו את החסרונות והג'וקים שלו 
אני חושבת גם על עוד אנשים קרובים אלי ועל עצמי. לכל אחד יש את הנקודות שהוא חזק בהם. שהוא וואו שכשאתה מחפש את הטוב הבולט שבו אתה ממש יודע על מה להצביע. זה לא אומר שאין פחות טוב אבל יש אצל כל אחד דברים מעוררי השראה שאין אצל אחרים!
אצל אחת זה התשומת לב לאחר בדברים הקטנים
אצל אחד זה ההסתכלות על האמת שבכל דבר
אצל אחרת זה אהבת ישראל
אצל ההוא זה המסירות הגדולה ללימוד תורה ויישוב א"י
אצל עוד אחת זה הנחישות, ולהשיג כל מטרה.
ממש כל דוגמה פה זה מהאנשים שחיים סביבי!
בקיצור, זה לא שמי שמת היה אדם טוב יותר מאחרים אלא באמת בכל אחד ואחת יש כל כך הרבה טוב ומיוחדות!! ואנחנו לצערי בחיי היום יום פחות מתמקדים בזה. אבל כשקורה משהו אז מיד זה צף...
ורופאה אמרה שזה נראה בן כי האיבר פונה כלפי מעלה ואחרי שבוע עשיתי שוב ורופאה אחרת אומרת שזה נראה שזה באמצע ה והיא עדיין לא יודעת אם זה בן או בת ישלי 4 בנים ומאוד רוצה בת וזה נראה שלא אני אשלח תתמונה של האולטראנד מה אתם חושבות נראה בן?
זה יכול אולי להיות עצם של יד או רגל אולי?...
אבל אני הכי לא מבינה בזה, אחרי כמה ילדים עדיין כל פעם לוקח לי זמן להבין מה רואים איפה, אבל אני רק- איזה מותק של פרופיל! גם אם זה בן הוא נראה ממש מותק! מאחלת לך שתשמחי מכל הלב במה שיגיע. והמתח הזה מעצבן...
שאם השפיץ כלפי מעלה זה בן
ואם זה ישר זה בת
מעלה לך פה את ההסבר
לפי זה באמת נראה שזה בן.
אבל באמת העקר הבריאות והאושר ילד בריא בידים מלאות ולב שמח !!!
מאד מאד מומחה לאולטרהסאונד, נחשב ממש מספר 1 בתחום, ובעלי שאל אותו
מה זה נראה לו, והוא ענה שאף פעם הוא לא עונה בשבוע 12, כי באמת אי אפשר לדעת
ומי שמנסה לנחש- פשוט מהמר.
בשבוע 11 הרופא אמר לי שמונים אחוז בן
יצאה טומבוי שובבה
רב הרופאים המקצועיים בכלל לא מוכנים לענות לפני שבוע 13
כי בהתחלה גם השפתיים בולטות. וההבדל הוא בזווית והוא מזערי ולא ניכר.
הייתי מחכה בסבלנות לסקירה מוקדמת
שלחתם זר להגיד תודה על משהו
קבלתם הודעה הנינות שהזר התקבל אמש בערב המוקדם
ואין לכם מושג מה קורה כי לא התקשרו אליכם להגיד תודה
זה בדרך כלל מקובל להרים טלפון ולהגיד תודה על היוזמה היפה לא???
נורא מוזר
אז איך מבררים באלגנטיות?
לא דומה מקום עבודה לבית משפחה או לעמותה...
בכל מקרה ממש לא חושבת ש*בהכרח* מקובל מה שכתבת - להרים טלפון להודות... אם כבר אז וואצאפ.
אבל יש סיטואציות שמרוב עומס לא הגיעו לזה ואז שכחו... הייתי בודקת מי מה"זוטרים" שם יכול לרחרח בשבילי, צד שלישי כלשהו...
בשבוע 8. עברתי קופה ואין לי כרגע רופאת נשים מתחילה לחפש מישהי שתלווה אותי בהריון.
בהריונות קודמים לא זכור לי איך ומתי ובהפניית מי קבעתי בדיקת דופק לעובר בשבוע 8.
זה משהו הכרחי?
אני כן רוצה לראות שהכול בסדר ולראות אם זה הריון של עובר אחד או יותר.
אבל זכור לי שזו בדיקה פנימית ולא עם אולטרסאונד חיצוני.. לא בא לי את הבדיקות החודרניות האלו שוב.
כמה זה קריטי לעשות?
אתייעץ עם רופא כמובן אבל מעניין אותי מה עשיתן כי כבר הספקתי לשכוח..
ואפשר לקבל הפניה מרופא משפחה בדרך כלל.
בשעה טובה ובקלות!
חשבו שזה שבוע 6, אבל הזיזו את התאריך בשבוע.
והצליחו לראות עובר ודופק.
אני רזה, אז זה גם משפיע.
תמיד אפשר לנסות, ואם לא מצליחים אז לבור לפנימי.
ועשו לי בטני ב5+5 וראו דופק
ובהריון אחר בשבוע 8 ניסו בטני והתקשו במדידה ועברו לוגינלי
ואם זה לא הולך אז לנסות אחרת.
ואת יכולה לבקש לעשות על הבטן לא פנימי. יכול להיות שאם לכ יצליחו לראות טוב אז יבקשו גפ פנימי.
אפשר לשתות הרבה לפני ואז השלפוחית דוחפת קצת את הרחם החוצה וסיכוי יותר עוב שיראו בבטני
והייתי צריכה לשירותים הטכנאית התעצבנה עליי
(את מלאה פיפי למה לא התרוקנת?🤭)
בשביל בדיקת דופק
אפשר לבקש הפנייה מרופא משפחה
ומשבוע 8 כבר בודקים בטני ורק אם לא מצליחים לראות אז עושים וגינלי
אפשר בטני
אני אפילו הולכת בשבוע 10/11
כי עד אז הכי מדוייק לקבוע את גיל ההריון.
לראות שיש דופק וההריון במקום...
לי תמיד עשו בטני
הייתי אחרי היריון שנפל, שעד ההפלה הספקתי לעשות כמה א"ס שבכל פעם אמרו לי להגיע שוב כדי לבדוק אם בכ"ז ההיריון תקין ויהיה דופק. אז בפעם ההיא העדפתי להגיע בשלב שבו בטוח זה או לכאן או לכאן - שאם אין דופק בטוח שמדובר בהיריון לא תקין...
אבל כן, בדרך כלל קשה לחכות כל כך הרבה
מתואמתאובדן חוש הריח הכריע לבדוק...
אני חוששת שאולי התינוקת כן נדבקה ממני, כי היום היא עצבנית מהרגיל (בוכה כמעט כל הזמן, נרגעת בהנקה), וגם פולטת יחסית הרבה, שזה לא רגיל אצלה.
יש משהו שאפשר לעשות?
אם את מניקה היא מוגנת
כשאני נדבקתי התינוקת שלי לא נדבקה
אצל התינוקת הקודמת שלי זה לא עבד (אבל זה היה בגיל גדול יותר - הייתה בת חמישה חודשים, על הנקה מלאה, כששתינו נדבקנו בקורונה)
אולי באמת העצבנות של הקטנה עכשיו נובעת מהשפעת הקורונה על החלב שלי...
תנסי לשתות כמה שיותר כי קורונה זה די מייבש.
ואני זוכרת שבתקופה של הקורונה דובר על זה שתינוקות לא נדבקים...
אבל תמיד אפשר להגביר את קצב הריקון שלו...
ואני גם זוכרת שאמרו שתינוקות לא נדבקים, או לפחות לא לוקחים את זה קשה. התינוקת הקודמת שלי הוכיחה הפוך לגמרי
אולי היא פשוט בקפיצת גדילה
יש קפיצה כזאת בגיל שלושה או ארבעה שבועות
אצלנו אצל הגדול היה ממש ממש בולט מתי הוא בקפיצת גדילה - כל פעם שהייתה קפיצה הוא היה נודניק רוצה המון קרבה
גם אצל הקטן הקפיצה הראשונה - היה מאוד בולט שזה - זה
ואמרה שזה גם יכול להשפיע על כמויות החלב...
וכן, תודה שאת מבינה אותי שחלק מהקושי שלי עכשיו יושב על הטראומה מהלידה הקודמת... אני עדיין מתפללת שהפעם נסיים עם כל הסאגה הזו מהר, ואוכל להיניק לאורך זמן, בכיף ובבריאות של שתינו!
תודה ❤️
במיוחד אם לא נצליח לישון בלילה בגלל זה 😬
תודה!
לשני כן נתתי.
נותנים מינון שמתאים למשקל של התינוק, אין בעיה.
בכל אופן בלי עין הרע בלילה היא ישנה ברצף כמה שעות (אולי אפילו יותר מהמותר לה), ואז התעוררה לאכול מספר פעמים יחסית סביר.
אז כרגע נראה שהיא ניצלה מגזרת משכך הכאבים
רק לחשוב על הכאב שלו..
אין סיבה שיסבול רק כי לא רציתי לתת לו אקמול
יש לי רופא ילדים רק מחר בבוקר
תוהה באיזה רמה
כן לבדוק.
לחץ אפעם לא עוזר, ברצינות.
הרי מחר הרופא יבדוק אותו, ולבינתיים אין לך מה לעשות חוץ מתפילות שזה רק דלקת בקטנה וקצת אנטיביוטיקה והכל יעבור 😘
ואם לא דלקת - את לא אומרת לי
מוסיקה את עצמי בכח לא לבדוק ברשת 🙂↕️
היה שתן בטיטול בצבע ורוד - נחשב לדם, נכון?
לא יודעת..
לא בהכרח דם, יכול להיות קצת מסלק גוון ורוד לשתן.
תחזיקי את עצמך חזק ואל תהרסי לעצמך את הלילה.
מחר בבוקר, תעשו בדיקת שתן בעשר שניות ואת תירגעי..
כל שאר האופציות של מה יכול להיות דם בשתן הם נדירות, ולכן אני לא טורחת לכתוב אותם.
כמו שכאב בגרון קושי בבליעה זה לרוב דלקת גרון ולא גידול...
כן בודקים. רופא מחר בבוקר זה ממש אחלה, את לא ברמת מוקד כרגע.
אגב, יש לו חום? כי חום יכול לגרום לקצת דם בשתן אצל ילדים
(אני אחות בקופת חולים)
אתמול לא ענתה לי המטפלת
הבוקר שאלתי אותה ואמרה שבאמת אכלו סלק
ביקשתי ממנה שתעדכן להבא
....
תודה לך שאתן פה
אני רוצה לעשות הסבת מקצוע, אבל אין לי למה.
אני לא אוהבת את המקצוע שאני עובדת בו, וכבר שנה אני מנסה לחשוב מה לעשות ואין לי רעיון. חשבתי על מקצוע חופף שאפשר להשתמש בידע שלי, אבל המקצועות האפשריים לא מעניינים אותי. חשבתי תכנות, כי זה כן מושך אותי, אבל אני לא רוצה משרה מלאה, ודיברתי עם בנות שעובדות בזה והבנתי שכמעט ואין אפשרות אחרת. אני לא רוצה להיות מורה או מטפלת, ולא מוכרת או מזכירה - אני לא טובה עם ילדים, ומוכרת הייתי בעבר והשתעממתיייי.
ת'כלס הייתי רוצה פשוט להיות עקרת בית, אבל מה לעשות שצריך כסף 😕
אני כבר שנה מחפשת רעיונות למה להסב, בודקת באינטרנט, מדברת עם בנות ואין לי רעיון. ואני לא מאמינה בייעוץ מקצועי.
מה אני יכולה לעשות?
אבל זה תחום שיחסית אפשרי למצוא בו מקומות עם גמישות - נניח עבודה היברידית (חלק מהשבוע מהבית), או לסיים חלק מהשבוע מאוחר יותר וחלק מוקדם, או להגיע ב7 בבוקר כדי לצאת מוקדם יותר. יש אפילו מקומות, אם כי מעטים לדעתי, שמסתכלים על הספק ולא על שעות.
לצד זה צריך לקחת בחשבון שההכשרה לתכנות, באיזה דרך שלא תעשי אותה, היא קשה ואינטנסיבית מאוד.
(לא כותבת מניסיון שלי, אלא של אחרים סביבי)
אשמח להציע רעיונות אחרים אבל לא כתבת כלום על הכישורים שלך או תחומי העניין, רק על מה לא מתאים בכלל... מה גם שאם את כבר מחפשת שנה (!!!) רעיון, כנראה על הקלאסיים כבר חשבת. אבל כדאי שבכל זאת תפריט וזה יקל לחשוב על כיוונים בשבילך
פשוט פורסים אותם בצורה יותר נוחה.
אין לי בעיה עם לימודים קשים. גם על התחום שלי היום אומרים שזה לימודים קשים וב''ה היה לי בסדר.
אני טובה במתמטיקה, אבל לא רוצה להתעסק בזה. יש לי קליטה מהירה, ראיה תלת מימדית, הבחנה בפרטים קטנים, טובה בעברית (כתיבה, דקדוק וכדו'), טובה ביצירות בידיים, (אבל אין לי רעיונות משל עצמי), דייקנית.
זה מה שעולה לי עכשיו.
האמת שתחום של ui/ux נשמע תפור עליך, והוא מרתק. חלום שלי לעבוד בזה פעם, אבל עד כה בנסיבות חיי פחות התאים להיכנס... זה שילוב של חשיבה אנליטית עם ויזואלית, ודיוק והבחנה בפרטים קטנים ממש חשובים שם. אם יש לך את היכולת הכלכלית והאישיותית, אפשר לנסות להיכנס כעצמאית ואז הלו"ז שלך לבחירתך.
אם את רוצה להיות שכירה, בכנות , בעיניי המקצועות שאפשר לעבוד בהם במשרה חלקית/אם הם בעיקר מקצועות הומניים שנשמע שאת לא מעוניינת בהם. אז אולי הכיוון של פיזיותרפיה או קלינאות תקשורת? זה כן דורש ראש ריאלי גם. זה אמנם עבודה עם אנשים אבל לא התרשמתי שזה מה שהפריע לך בעבודות הומניות.
לגבי הכשרה קשה ואינטנסיבית -התכוונתי יותר לסטטוס הנוכחי שבו את אמא ומחפשת לא לעבוד במשרה מלאה... לא יודעת מה היה הסטטוס שלך כשעשית את התואר הנוכחי.
עוד תחום שאפשר לעבוד כעצמאית ונשמע שמתאים לך - עריכת לשון
כי אני אוהבת גרפיקה, אבל אין לי רעיונות משל עצמי.
ולא כתבתי, אבל אני מעדיף כמה שפחות לעבוד ישירות מול הלקוחות.
אני קוראת אותך פה ותוהה - את לא רוצה לעבוד ישירות מול לקוחות, מה שמוריד את האופציה להיות עצמאית, פחות או יותר. את לא רוצה משרה מלאה, אבל את לא רוצה מקצועות שמאפשרים משרה חלקית. אולי יש איזה מקצוע עלום שאני מפספסת, אבל אם לא - נשמע לי שאת צריכה לתעדף את רשימת הדרישות שלך ממקצוע ולהחליט על מה את מתפשרת. במיוחד אם את לא מוכנה להיעזר בייעוץ מקצועי, אפילו רק בשביל לפתוח אופקים ולהכיר מקצועות שאולי לא חשבת עליהם. ואני אומרת את זה כמישהי שגם עשתה הסבת מקצוע וחפרה על זה, לא המון כמוך כנראה, אבל כן ביררתי גם לפני מה שלמדתי במקור וגם לפני ההסבה.
(יש משרות לא מלאות גם בהייטק, אבל כן, קשה למצוא אותן. ויש יותר סיכוי להציב דרישות לזה אחרי שכבר צברת ניסיון וותק ויש לך ערך ידוע ואת באה מעמדת כוח, הרבה יותר קשה בתור מתחילה)
היא אומרת שכל המקומות רוצים 2-5 שנות ניסיון ואין לה כי אף אחד לא נותן לה את ההזדמנות להתחיל בכלל..
צריך בעיקר למצוא קשרים ודרך מי או מה להיכנס. מה שקוראים 'להכניס את הרגל בדלת'. אפילו להתחיל מעבודות שפחות רוצים כדי לצבור ניסיון. אבל כן, זה לא קל
וירושלים לא נחשבת מיקום מרכזי להייטק... בכלל. גוש דן זה המקום
מעבר לזה שעכשיו זאת תקופה מאוד קשה בהייטק גם למפתחים ג'וניורים או בכלל.
מתואמתמתואמתזה לא *במה* אני יכולה לעבוד
אלא *איך* למצוא במה אפשר לעבוד.
למה את לא מאמינה בזה? (חוץ מזה שזה עולה כסף )
אולי יש גם שאלונים חינמיים שעוזרים לכוון, נסי לחפש ברשת...
ברוך ה שבוע 15
עדיין מקיאה עדיין עם בחילות רוב היום מרוסקת
ממש צריכה להרים ולהזיז את עצמי בכוח
הייתי אתמול אצל הרופאה שאמרה שזה תקין עדיין מצד שני כבר לא מעודדת עירוי נוזלים בוריד ובטח שלא פראמין/ זופרן
אני חייה על 2 בונגסטה ביום וגם משלבת זופרן
מנסה להפסיק אבל לא יכולה .. עדיין אוכלת יבשים קרקר גריסים וכו קשה לי לשתות מים
זה מעורר בחילה מקפידה על סודה (בלי טעם וצבע) לא תמיד מצליחה .. לא יודעת מה עובר עלי 😩
אבל לא עושים עירויי ברזל בשבוע 15
😩
עדיין עם 2 בונגסטה וזופרן כל יום, כשמנסה להפסיק מקיאה את נשמתי בלי הפסקה.
(ניסיתי להפסיק כמה פעמים ולא מצליחה) מה שכן, מרגישה מצוין עם הכדורים, לא מובחלת ולא מקיאה בכלל
אם היו כבר עוד הריונות
זוכרת מה היה אז
מה עשית?
לפעמים שונה מהריון להריון
אבל לפעמים אפשר ללמוד מתוצאות העבר
לפחות לנסות
למה היא לא מעודדת עירוי נוזלים??
אם את עדיין מקיאה ומרוסקת אז בטח שאת צריכה לקבל עירוי וטיפול מקיף ומלא בהיפר אמזיס.
בקיצור, להחליף רופאה (גם כשהיא אומרת שזה תקין זה מצחיק, מה תקין בלהרגיש כל כך רע??)
לצערי יש לי בשנים האחרונות ocd וזה קורב בעיקר בשבעה נקיים והכנות לטבילה.
עשיתי בדיקה של הפסק,
השבוע אחרי 5 ימים מהמחזור ויצא בבדיקה כתם אדום, בעלי הביא לרב שיבדוק והוא אמר שזה טהור
ועדיין יש לי ספקות כי לא הצלחתי לעשות אותה ממש עמוק אבל כן ראיתי שכמעט כל האצבע נכנסה.
ויום אח"כ עשיתי שוב הפסק ליתר ביטחון, עכשו אני לא יודעת אם הבדיקה הזו שעשיתי של ההפסק ביום השני יכולה להיחשב כבדיקה רגילה ואז זה כבר יהיה היום הראשון של השבעה נקיים?
כי את הבדיקה של ההפסק עושים קצת שונה מבדיקה רגילה.
בקיצור אני ממש מוטרדת מזה ומבולבלת.
ומקווה שתבינו , זה באמת מביך אותי לכתוב את זה אבל אולי מישהי תוכל לעזור לי.
תודה
זה לא ש"צריך" לעשות פחות עמוק. גם עמוק זה בסדר.
וליבי איתך. ההתבחבשויות סביב זה קשות גם בלי אבחנה רפואית, אז עם זה בכלל מאתגר ..
אם ההפסק היה טהור אז למחרת הבדיקה נחשבת. בדיקה של הפסק היא יותר יסודית מבדיקה של שבעה נקיים ולכן אין שום בעיה שהיא תהיה במקום. (אם זה היה הפוך כלומר אם היית חושבת שההפסק טהור ואז עושה בדיקה רגילה של שבעה נקיים ואחר כך מגלה שההפסק לא טוב, והיית רוצה שהבדיקה הזאת תהיה הפסק אז זה יותר בעייתי אבל בדיעבד זה גם נחשב.)
מה שכן, יש עניין "וספרה לה" אז את צריכה גם לספור את הימים, אם חשבת שיש סיכוי שזה היום הראשון של שבעה נקיים אז זה בסדר.
1. אם זה דם טרי ולא הכנסת עמוק, מוכיח שזה כנראה פצע ולכן טהור
2. אם רב פוסק שטהןר, זה טהור! לא לנסות להיות צדיקה יותר מההלכה (לא בקטע מעליב, פשוט מציאות)
זו הופכת להיות בדיקה רגילה של 7 נקיים
חיבוק חם חם
אני גם התמודדתי עם זה כמה שנים בהקשר לטהרהז
קשה ממש
זה ממש הרגשה שהמוח שלי השתכנע שדבר מסויים הוא שאלה הלכתית למרות שבאמת ברור שהכל בסדר
מה שלי מאד מאד מאד עזר:
1. בהתחלה הייתי מנסה לפתור את כל הלחצים לבד
כל הזמן לשאול רבנים או פורומים או פועה או נשמת או כל מקום שסיפק לי תשובה
ולא הייתי מתארת לבעלי את הספקות כי הביך אותי לשגע אותו ככ עם מה שהבנתי שהוא לא רציונלי
זה היה סיוט!!!!
כל הזמן לחפש את מי לשאול
ושום רב לא החזיק את כל התמונה
ככה זה הפך להיות סיוט
כל פעם השבןע מההפסק ועד הטבילה נהיה בלתי נסבל
הרגשתי במצוקה אינסופית
שהגיעה אפילו לזה שאישה סיפרה לי שעברה ניתוח והוציאו לה את הרחם וקינאתי בה.
ואז שינינו לגמרי את ההתנהלות
בעלי פנה לרב בכולל שלו ושיתף אותו בבלאגן הזה
ואני למרות שהתפדחתי הסכמתי כי הבנתי שאנחנו בבעיה
הרב הפנה את בעלי לרב אחר שעוזר לזוגות כאלה.
מסתבר שזה שכיח...
ומאז הכללללל מןל הרב הזה
הוא מכיר אותנו טוב
כל שאלה שעולה לי, אני ישר אומרת לבעלי והוא מתייעץ איתו
מאז שאנחנו ככה ירד לי בלוק מהלב
בלי הסתרות
ובלי לחפש תשובות במקומות אחרים
הכל מול הרב
2. במקביל לכל זה הלכתי לתקופה לשיחות כם רבנית שהיא גם מטפלת רגשית
בנסיון להבין על מה זה יושב.. הועיל ממש
3. תפילות על זה
הייתי בוכה על זה בלי סוף
מתחננת לה'
אז זה לא נעלם לגמרי אבל כן מרגיש הרבה יותר טוב.
ב"ה.
אולי מכאן תבוא הישועה...
הקטנציק בן כמעט חצי שנה,
הנקה מלאה,
התחיל לשלשל ומהחומציות פשוט העור שלו ממש אכול...
נראה כואבבבב ושורףףף 😥
שמתי לו משחה אינטויל , תוך שניה הוא שוב משלשל ואז המשחה יורדת.
מה עושים?
יש תרופה לשלשולים בגיל הזה ? משלשל כ6 פעמים ביום.
ממש ממש כואב...
לקטנה היה שלשולים ברמה של 10 טלטולים מלוכלכים ביום...
האמת לא הספקתי להגיעה איתה לרופא.
החלפתי מלא מלא.
ברגע שהיה נראה שעשתה החלפתי.
השתדלתי לקחת את המגבונים ולשטוף אותם ורק אז להשתמש בהם (אמרו לי שהחומרים של המגבונים לא עוזרים להחלמה)
חוץ מאינטוניול יש משחה של ד"ר פישר שאמרו לי בבית מרקחת שהיא גם טיפולית
אצלנו יותר עזר אינטוניול והשתדלתי לשים בזמנים שקיויתי שהיא נרדמת ואז כן יהיה זמן לעור לשהות עם החומר ולהתרפא.
זה באמת כואב ולא נעים מאוד
בסוף זה עובר...
אם השלשולים כבר כמה ימים אולי כדאי ללכת לרופא.
וגם חושבת שבגלל שאת מניקה אולי כדאי כמה ימים להתנזר ממוצרי חלב.
אולי יש לו חיידק וייתן אנטיביוטיקה ואולי יוכל לתת משהו עם מרשם לעור המגורה..
בנוסף לא להשתמש במגבונים, רק לשטוף
מעל מי קוד לשים אבקה כדי שתישאר שכבה מגינה גם אם ישלשל מיד אחרי זה שוב
מניסיון
העביר לנו כוויה חזקה בטיטול תוך יומיים וחצי ב"ה
אמנם לא היו שלשולים שהחמירו את המצב, אבל מאמינה שזה יעזור
בנוסף לא להשתמש במגבונים אלא רק לשטוף במים/בכיור כמו שכתבו.
להשאיר בלי טיטול מדי פעם.
רפואה שלמה! זה ממש סיוט
רק לשטוף
ולהשתמש בסבון טבעי בלבד
החומרים הכימיים מחמירים
לעשות אמבטיית שיבולת שועל-מכניסים לתוך גרב שיבות שועל המים נהיים לבנים ולתת לו לשבת בתוך זה כמה שיותר.
להשתמש במשחץ החתלה של וולדה-קלנדולה
יציאות ונורא אדום
לשטוף אחרי כל פעם מתחת למים
בכל מקרה מצטרפת להמלצות לשטוף במים, לא להשתמש במגבונים, לייבש בעדינות ולהשאיר ללא חיתול/עם חיתול פתוח כמה שיותר.
משחת בייבי אגיסטן בשכבה דקה מתחת לאינוטיול יכולה לעזור, ולפעמים צריך גם משחה טיפולית במרשם, כמו טבע קוטן או הידרואגיסטן או משהו כזה.
אאוץ'... רק מלחשוב על זה אני מתחלחלת...
השאלה אם חוץ מלאוורר , משחות ואבקות צריך גם להיבדק? אין לי מרפאה ביישוב זה רק נסיעה, אם צריך אני כמובן אצא, השאלה אם יש עניין? כי אני עוקבת שהוא לא מתייבש חלילה, הוא חיוני ויונק, אבל אולי צריך לבדוק את זה??
תודה רבה לכולן שהשקיעו בי ובתינוקי שלי זמן למחשבה💓
משחה צינקוד
אולי יוצאות לו שיניים? נשמע מתאים לתיאורים. והם באמת מסכנים שזה קורה.
בפנטן פלוס מאד עוזר
במלחמה יש פיקים משמעותיים כמו הרג סינואר,
אבל יש גם תאריכים ומועדים שהאמנתי שיקרו בהם דברים מיוחדים (גאולה/להבדיל עסקת חטופים)
אבל במיוחד גאולה
אני כ״כ מצפה לבואה
והנה כבר הושענא רבה לילה גדול
ושמחת תורה- שנה, תאריך עגול
ועברו ראש השנה שזה תאריך מפתח
ויום כיפור שזה יום שהשתננו בו מקצה לקצה
וכלום!
האם הקב״ה חפץ לגאול אותנו או שאנחנו רוצים את זה יותר?
שוב חזרה לשגרה אחרי חיבוק החגים
ובא לי כבר לוותר;(
היי לכולן
המתוק שלי בן חודש בדיוק
על הנקה מלאה והולך מצויין
המון טיטולים מלאים בפיפי.. וקקי האמת רק פעם ביומיים אבל ככה כל הילדים שלי היו וזה בסדר
אבל בימים האחרונים נראה שהוא ממש הוריד כמויות של אוכל
הוא יונק פחות זמן ופותח פערים של 3 שעות
ביממה האחרונה בכלל מתדרדר, הוא פותח פער אפילו גדול יותר מ3 שעות ומסיים תוך כמה דקות
היום בבוקר אכל יחסית מעט ב7 וחצי בבוקר וב10 וחצי התעורר כי כאבה לו הבטן , (גזים)
אחרי שנרגע מהתקף הגזים הצעתי לו לינוק והוא לא זרם
חזר לישון
מאז עברה עוד שעה וחצי ואני מנסה להעיר אותו ולתת לו לינוק והוא לא זורם
אני בהיסטריה..
לא מבינה למה מעדיף לישון ולא ממש אוכל
אני ממש מפחדת פתאום שמעכשיו ישנה את ההתנהגות שלו ולא ממש יאכל (הבת שלי הייתה FTT לא עולה במשקל ולא אוכלת ואני בטראומה מזה)
כן חשוב לציין שעולה במשקל יפה מאוד בינתיים אבל זה היה לפני ששינה את דפוס האכילה שלו
אשמח להרגעות
את מרגישה שהוא מרוקן אותך כשהוא אוכל?
יכול להיות שההנקה שלו נהייתה יותר יעילה, והוא אוכל אותה כמות בפחות זמן.
ויכול להיות סתם יום כזה שהוא פחות אוכל ויותר ישן.
תעקבי לראות איך זה ממשיך.
אם הוא ממשיך לעלות טוב במשקל, וממלא טיטולים. אז זה בסדר גמור.
אני חושבת שזה נכון שכנראה ההנקה נהייתה יותר יעילה יחסית מוקדם (הגדולים שלי לא היו ככה)
אבל היום הזה ספציפית מדאיג אותי כל כך
אני מקווה שיתאושש ויאכל כבר
באמת זה גורם לי למועקה ענקית בלב וביטלתי תוכניות להיום אני בבית שוקעת במחשבות
(זה הכל בגלל הטראומה מהבת שלי שלא אכלה..)
אם נגיד כאב לו הבטן והוא בכה הרבה
זה מעייף אותם לבכות אז הוא רוצה לישון...
נשמע לי נורמלי
אם הוא ימשיך ככה כמה ימים אז אולי יש מקום לדאגה
עם שינה מרובה דווקא. זכור לי ששמעתי על זה.
בכל מקרה אם הוא ממלא טיטולים ולא מיובש, הייתי נותנת לזה עוד כמה ימים לפני שהייתי מתחילה להיחלץ, אף על פי שאני לגמרי מבינה את הלחץ...
תינוקות משנים לפעמים דפוסים ללא סיבה נראית לעין.
דבר ראשון, שינה חשובה להתפתחות לא פחות מאשר תזונה!
דבר שני, גם לנו יש ימים שאנחנו אוכלים פחות ויש ימים רעבים בהם יותר (יום ראשון כולם פה מורעבים כולל אותי 😅).
אני לא הייתי דואגת, כל עוד יש יציאות, הילד שמח ועירני, מגיב, מתפתח. אם בכל זאת את דואגת אפשר עוד שבועיים לשקול אותו. אבל ממש לא נשמע כמו משהו מדאיג, את פשוט בטראומה מהילדה וזה ממש מובן.
אם אני לא רוצה בלון או פרופס
אפשר לבקש להתחיל ישר מפיטוצין?
ממה שאני יודעת, פיטוצין ניתן כעירוי לדם ונותנים בדרכ בפתיחה של 2.5-3 ומעלה כדי לגרום לגוף לייצר צירים
הבלון/ פרופס מוחדרים לנרתיק על מנת לגרום לפתיחה כלשהי וריכוך הצוואר בצורה "מכאנית".
מכירה מישהי שהתחילה עם בלון ונגרמו לה מזה צירים כך שלא היה נצרך להשתמש גם בפיטוצין, אבל נראה לי שזה לא קורה הרבה
ויכול להיות שזה כן יהיה בסדר.
הן לא סתם, ומנסות לדמות הכנה של הגוף בצורה טבעית.
מתחילים עם ריכוך צוואר הרחם ופתיחתו, וממשיכים עם צירים חלשים, ולאט לאט מקדמים את העוצמה.
פיטוצין בלי ריכוך ומחיקה של צוואר הרחם יהיה פחות אפקטיבי ויאריך את זמן הלידה, בגלל שהוא מפיע על ייצור צירים בלבד ולא על ריכוך ומחיקה של צוואר הרחם, ואז בעצם הצירים יפעלו "על ריק"
כמובן שכדאי לשאול ולהתייעץ וזה תלוי סיטואציה. יש מצבים שצוואר הרחם כבר התחיל איזושהי הכנה ואז פחות נצרך ריכוך חיצוני.
גם מבין הדברים שגורמים לריכוך של צוואר הרחם יש כמה סוגים, שבוחרים אותם עפ"י שיקול דעת ספציפי, אבל את יכולה לנסות לבקש משהו מבין הדברים שפחות מפריע לך.
בהצלחה רבה!!
יכולה רק לספר בשתי לידות עם זירוז אצלי התחילו ישר עם פיטוצין, כי היו כבר קצת תנאים - צוואר רחם מרוכך והתחלה של פתיחה.
ובלילה השלישית שלי עם זירוז היו כנראה פחות תנאים ולכן שמו לי בהתחלה ג'ל פרוסטין (לא משהו שנשאר בצוואר הרחם - רק ג'ל שמורחים שם שמכיל פרוסטגלנדינים שגורם לריכוך צוואר הרחם והתחלת צירים), והתכנון היה בהמשך לעבור לפיטוצין, אבל לא היה בסוף צורך. התחילו בעקבות הג'ל צירים סדירים שבסופו של דבר הובילו ללידה,בלי צורך בעוד התערבות. לי זו היתה חוויה הרבה יותר טובה של לידה מאשר הפיטוצין.
ועוד שאלה- מה הסיכוי שתתפתח לידה בקרוב אם הצוואר סגור? דיי מיואשת
למה את צריכה זירוז?
האירוע מתקרב ב"ה ואני כבר לא יכולה להכחיש :/
אשמח לתובנות לגבי הכנה ללידה.
מנסה להבין למה יצא שם רע לקורס של הבתי חולים.
ואיך מחליטים מה רוצים.
יש אינסוף שעושות פרטי, ובאמת שאני לא יודעת מה אני רוצה - קבוצתי, זוגי, אונליין... איפה בעלי בתמונה (בהנחה שיגמרו המילואים בקרוב אמן). כן דולה לא דולה (אם כן אז אולי גם הכנה אצלה..)
וזה גם נראה לי כ"כ עניין של סגנון וטעם אישי, שאני לא יודעת איך המלצות יעזרו לי. כאילו יופי שתכתבו פה שמות, או שבכל מיני קבוצות שאני נמצאת בהן שלחו המלצות. אבל לא יודעת איך זה יהיה בשבילי.
ואין לי כוח להתעסק בזה עכשו (טובה בלהדחיק. ומוצפת נפשית לגמרי כרגע מהמילואים והמלחמה וכל מיני דאגות לשלום העוברית)
ולהרגיש שאני מהמרת על הזמן הכסף ובעיקר האנרגיה שלי.
תובנות, המלצות ועידוד יתקבלו בברכה.
אגב לקחת דולה לא מחייב לעשות איתה גם הכנה, והמחיר בהתאם, אבל בעיני מומלץ ממש.
לא יודעת למה עושים שם רע לקורסים של בתי החולים. אני עשיתי אחד כזה לפני לידה ראשונה וזהו..
זה היה אמור להיות פרונטלי לזוגות ובסוף בגלל הקורונה זה עבר לזום והיה מעולה עם הבעל על הספה.
הקטע של התרגול תנועתיות גם היה מוקלטושלחו לנו בוואצפ.
אני חושבת שקורס של בית החולים הכי פרקטי, ממש ברמת המתי לצאת, לאיפה ללכת, מה ההליך הפורמלי, מה את אמורה לעבור במיון ומה בחדר הלידה.
אני בטוחה שקורס פרטי זה יותר יסודי ומותאם, בפרט בנושא של תרגול נשימות ותנועתיות, לי אישית לא היה חסר…
גם לידה ראשונה
והיא הייתה מדהימה!
היא גם עשתה לנו קורס זוגי ממש אחלה
בפועל כשהיו צירים לא הצלחתי לבד עם התנועות והנשימות
הכל ברח לי מהראש
והיא באה ועזרה לי בטירוף
פשוט עשתה איתי תנועות, נשמה איתי ביחד
גם בעלי עזר עם זה בהכוונתה כל עוד היינו מותרים
קיצור אני ממש בעד דולה בלידה ראשונה
לידות חוזרות לא בטוח... כי הם יותר קצרות...
שיהיה בשעה טובה!!! בקלות בבריאות ובידיים מלאות!
ובלידה השניה הדולה ממש ממש ממש עזרה לי לקדם את הלידה
בלעדיה ככל הנראה הייתי מגיעה לזירוז והתערבות
אבל אצלי לא נראה לי שיכול להיות ארוך יותר ממה שהיה חחח
וגם ככה היה זירוז...
זה כל-כך קשה להיות מוצפים לפני לידה ועוד לידה ראשונה
מאמינה שנפשית זה לא קל
הייתי ממליצה לך דבר ראשון לחשוב למה *את* מתחברת. אני למשל מאוד אוהבת לקרוא אז קראתי בהריון המון ספרים על לידה, הכנה וכאלה
כן לקחתי קורס אבל בעיקר הרגשתי שהקריאה עושה לי יותר טוב מאשר הקורס
ואם לקחת קורס, איזה לקחת? שוב תחשבי מה את, יותר אוהבת שמספרים לך טכני? אוהבת הכנה ריגשית? מתחברת למשהו יותר שמיימי ו"קבלה"? לפי זה אפשר לחפש ולסנן
דולה - כנל, מתאים לך ברגעים אינטימיים כאלה מישהי שתבוא ותיגע בך לעיסויים? תעודד אותך בשקט? או שאת מעדיפה את עצמך, בעלך ונגיד אמא?
במילה אחת - תסתכלי על עצמך, תבדקי איפה את אוחזת ואז יהיה לך כיוון
בהצלחה גדולה!
רק מוסיפה שלא תמיד יודעים מה מתאים, מה אוהב, מה אתחבר ברגע האמת.
לכן, אני ממליצה לעשות הכל מהכל.
בסוף ידע=כח.
אפשר לנסות ואם לא מתחברים לעבור למשהו אחר.
אני אישית קראתי פה בפורום מגיל 14 בערך קבוע אז היה לי המון ידע. קראתי מלא סיפורי לידה בכל מיני אתרים, ראיתי בייבי בום את כל העונות, ועשינו קורס הכנה ללידה זוגי מקוון בלייב עם מיילדת מאיכילוב בבית.
בפועל, בלידה ידעתי כל את המושגים, השלבים, מה הולך להיות וכו'.. אבל היה לי ממש חסר כל העניין הנפשי- לא מספיק שמעתי עד כמה לידה זה כואבבבב נורא ולא באתי מוכנה נפשית לעוצמות כאב כאלה ולכן יש לי טראומה עד היום 4.5 שנים אחרי.
לכן חוזרת להמלצתי לנסות הכל את כל הסוגים, כל השיטות, כל העניינים וככה את מוקפת ומגיעה מוכנה מכל הבחינות.
מעבר לזה יש כן דברים שאפשר לדעת אם מתחברים או לא
אני למשל לא מסוגלת לחשוב על דולה
לא מתאים לא שיגעו בי או יעסו אותי באמצע צירים הכי צריכה רגע את עצמי אז זה נתן כיוון
אבל מסכימה לגמרי שידע זה כח וגם אחרי הידע לבוא בראש פתוח ללידה כי לכי תדעי מה יהיה
(מנסיון אישי שבניתי הכי הרבה על אפידרול בסוף הלידה שהייתה ראשונה הייתה כלכך מהירה שלא הספקתי..)
מה יעזור ומה יציק?
שוב, מדובר על לידה ראשונה שמגיעים חסרי ניסיון לגמרי.
אלא אם כן את יודעת שאת ממש לא אוהבת מגע של אחרים אז כן יש מה לשלול. אחרת, לא רואה סיבה..
אז הלכתי לאיזה קורס של אחד מהבתי חולים וממש לא הייתי מרוצה... זה היה קצר מאוד - 2-3 מפגשים ויצאתי רק עם פחד מטורף מהלידה ולא עם כלים מעשיים... אחר כך בלידה לא זכרתי כלום משם (כי אם מנסים להכניס הכל ב3 מפגשים שאחד מהם הוא רק על הריון ואחד הוא רק על הנקה ואז במפגש של הלידה עצמה מכניסים כמה שיותר מידע אז את יוצאת עם כלום ביד)...
אני לא הייתי עם דולה כי זה יצא לי בשבת אבל דווקא זה לא היה חסר לי (נראה לי שזה משתנה מאחת לשניה וגם תלוי כמה המילדות זמינות באותו יום, אצלי היה ריק וכמה שלא זכרתי כלום והייתי לחוצה נורא היה מיילדת שהייתה איתי רצוף כל הזמן ואמרה לי מה לעשות והרגיעה אותי... כנראה שכן עדיף לקחת מישהי כי אני לא מאמינה שהמילדות תמיד זמינות כל כך)
אז למרות שאי אפשר לדעת בברור שזה היה קשור דווקא לקורס ולא סתם ללחץ שלי בעצמי מלידה ראשונה... עדיין ללידה הבאה אני כן מתכננת לקחת קורס רציני ומקיף רק בשביל להוריד את כל הלחץ והטראומה ולדעת לקראת מה אני הולכת, לדעתי קורס זה לא משהו שכדאי לזלזל בו בכלל... בדיוק כמו הדרכת כלות שהולכים על ההכי טוב....
מרוב שהדחקתי את זה כבר היה מאוחר להירשם ברוב המקומות... ואז הלכתי למישהי פרטית שהייתה לי ממש טובה.
אין לי עצות, אולי פשוט תנסי להתקשר לכמה מקומות ולברר...
למישהי יש מושג מה זה יכול להיות?
יש לה נטיה חהופיע בהריון- בגלל ריבוי נוזלים עד שהגוף מתאזן
ולפעמים גם כתוצאה מלחץ המרפק בגלל תנוחה
שכיבה או הקלדה במחשב
טוב לשמוע שאני לא היחידהזוית חדשהאני חדשה כאן, אבל תמיד עוקבת .. הפעם לצערי הגיע תורי והרגשתי חייבת לשתף.
יום ראשון בבוקר 08.09, אני מתעוררת בשעה 06:10, הקטנות עדיין לא קמו, בעלי ישן ואני מתהפכת לצד השני של המיטה בהרגשה של ״איזה יופי אני מתחילה היום שבוע 35!״
אני מתהפכת ותוך כדי עולה לי מחשבה ״איזה קטע, לא הרגשתי עכשיו תנועה״, אני מתהפכת שוב, קצת מזיזה את הבטן ואפס.
אני אומרת לעצמי, תשכבי קצת אולי הבחורה בפנים תתעורר עוד כמה דקות..
בינתיים הבנות קמות, בעלי קם ויוצא לתפילה ואני אומרת לעצמי שאארגן את הבנות שלי ואז אבדוק שוב את התנועות.
מארגנת אותן מהר, אוכלת שוקולד ושותה מים, שוב נכנסת למיטה לשכב על צד שמאל ואפסס.
בעלי חוזר מהתפילה, אני אומרת לו אין לי תנועות, הוא אומר לי ישר סעי למוקד, אני מתחילה להתארגן, בינתיים הוא לוקח את הבנות לגנים ואני יוצאת.
לרגע לא חשבתי לקראת מה אני הולכת, גם לא בעלי, לא הודעתי להורים כי באמת חשבתי לעצמי ש״יאללה, הריון שלישי, גם בשתי ההריונות הקודמים היו לך כמה פעמים שלא הרגשת, הלכת , בדקת , צחקו עליך שהעובר בועט כמו סוס וזהו״.
זה היה 8:00 בבוקר עם פקקים, נסיעה שלקחה 40 דקות ותוך כדי הנסיעה אני עדיין לא מרגישה את התנועות ומתחילה להבין שהפעם משהו כנראה באמת לא בסדר.
הגעתי , לפני שנכנסתי קניתי למטה אייס קפה ו-2 גביניות אולי הסוכר פה יעזור לי להרגיש.
אני נכנסת, ישר האחות אומרת לי בואי שבי למוניטור מהר, אני אומרת לה: ״אני מתאפקת בשביל סטיק, לא צריך?״ היא אומרת לי ״לא לא כנסי למוניטור״ אני אומרת לה ״רגע אני חייבת לשירותים אז דקה״.
הולכת לשירותים, עושה סטיק על הדרך וחוזרת מהר למוניטור.
היא מושיבה אותי ומתחילה לחפש.. מחפשת.. מחפשת.. ואני כבר מבינה.
היא קוראת לרופאה (שהייתה חסרת סבלנות ורגישות במיוחד!!!) הרופאה אומרת לה: ״את לא יודעת לבדוק? את מוצאת פה את הדופק של האישה, לא של העובר״
מחכה כמה דקות שהרופאה תסיים עם המטופלת שבחדר, בינתיים מתקשרת לבעלי שבדרך לעוד יום שגרתי, עם נוסעים נוספים באוטו שהוא מקפיץ על הדרך, הוא עונה לי ״ מאמי אני בנהיגה אני חונה וחוזר אליך , 2 דקות״
אני מתקשרת לאמא שלי והיא מנתקת לי את הטלפון, שוב מתקשרת והיא שוב לא עונה. מתקשרת לבעלי שוב והוא עונה לי ״אני מוריד פה את האנשים וחוזר אליך״.
בינתיים אני נכנסת לרופאה, מבצעת אולטרסאונד ואומרת לי בפרצוף חתום: ״מצטערת, אין דופק, את רוצה לראות?״ , אמרתי לה ״לא״, לא הבנתי מה יש לראות.
אני מתקשרת לאבא שלי כי כבר נמאס לי מלרדוף אחרי בעלי ואמא שלי, אני אומרת לו ״אבא אני אצל הרופאה, אין דופק, תודיע לבעלי ואמא כי הם לא עונים״.
הרופאה כותבת מכתב שחרור והפניה למיון, אני יוצאת והאחות מלווה אותי למעליות , אמנם ברגישות אבל מתחילה לתחקר אותי איך אני חוזרת, אמרתי לה שבעלי מזמין מונית וברחתי לה.
אני יורדת למטה בעלי מיד מתקשר אלי במעלית ומרב הלם אומר לי ״מה עושים עכשיו?״, אני אומרת לו: ״נוסעים הביתה״, הוא עונה לי ״מה הביתה? חייבים לרוץ לבית חולים״, אני עונה לו ״מה יש לרוץ?? זה נגמררר״
״טוב אני בא אליך וניסע, חכי לי״ אני עונה לו ״אין לי כח לחכות, בוא ניסע שנינו הביתה ונדבר יחד בטלפון בנסיעה״
אנחנו נכנסים לרכבים, ומתחילים לבכות ורק אומרים אחד לשני ״סע/י בזהירות״.
נפגשים בחניון, בוכים, בוכים.
עולים הביתה, בוכים, בוכים.
אני אוכלת את הגביניות שקניתי בבוקר, בחוסר חשק אבל לא אכלתי ארוחת בוקר היום ומבינה שיום ארוך מאד עוד לפני.
אני שולחת הודעה למנהל שלי שיש סיבוך בהריון וכנראה יילדו אותי השבוע ולכן לא עובדת יותר, הוא מאחל בהצלחה ובידיים מלאות ואני מתחילה לארוז.
בעלי לא מסוגל לזוז, אני אומרת לו שים לך גופיה, נעלי בית, משהו, הוא לא מסוגל.
אני אורזת לי 2 גרביים, חלוקי הנקה שאני שולפת מאיפשהו בארון עוד מהלידה הקודמת, סבונים.
מתפללת שחרית, בינתיים אמא שלי חזרה במונית מהעבודה, אנחנו יוצאים לדרך בבכיות.
מגיעים לתל השומר, יש מכניסים אותי לחדר צדדי כדי שלא אראה יולדות במסדרונות ולא אשמע אותן גונחות.
מלא רופאות ואחיות עם פרצופים נפולים, מביאים אולטרסאונד ואני לא מבינה בשביל מה צריך, אני אומרת להן שכבר אמרו לי שאין דופק אבל הן עונות לי שהן מחוייבות לבדוק.
היא בודקת ואומרת לי ״אני מצטערת אין דופק״ אמרתי לה ״אני יודעת כבר״.
אמא שלי נאנחת, חשבה וקיוותה אולי לראות משהו, בעלי בכלל מפורק.
תוך כדי חברה הטובה שלי שקבענו לצאת בערב למסעדה, שולחת לי הודעה של ״הי מה קורה״ אני עונה לה ״תקשיבי אין סיכוי היום אדבר איתך״.
מתחילים סבב של לקיחת דמים, בדיקות, קרישיות עניינים, אולטרסאונד משקל עובר ומצג , פתיחה ומחיקה ואז מכניסים אותנו לחדר לידה.
חדר קטן, בקצה עם ציור של פרפר, אני מחפשת אם יש משקל תינוק, משהו שיהיה סממן שפה יולדים, אבל אין כלום. דיכאון.
נכנסת מיילדת מהממת שקוראים לה ענבל ומסבירה לי שאני הולכת לעבור לידה, ואני היולדת הכי חשובה במחלקה היום, ומה שאני ירצה יתנו לי ויעשו לי, דבר אחד ביקשתי, שיהיה מרדים גבר ועדיף רוסי, לא רציתי שתבוא אישה ותרחם עלי ותפגע בעמוד שידרה בטעות.
אני מקבלת 2 כדורים ראשונים שיעשו לי צירים ואנחנו מתחילים להסתובב בבית חולים, קונים אוכל, אחרי 4 שעות עוד 2 כדורים וממשיכים להסתובב, בינתיים אני לא מרגישה כלום.
בשעה 21:30 אני מקבלת עוד מנה של כדורים ומתחילה להרגיש צירים קלושים, מבקשת מיד אפידורל, לא בא לי לסבול.
איך שאני מבקשת מהמיילדת באותה משמרת מרדים גבר רוסי היא מתעצבנת עלי ״איזה מין בקשה זו, איך אני אביא לך, יש לנו גם מרדימות מצוינות וכולם טובים״
אמא שלי יוצאת אליה ואומרת לה ״הילדה הזו סבלה מספיק היום, יש לכם פה כמה מרדימים, מה אכפת לך לקרוא לגבר??״ והיא כמובן לא קראה!!
רק בשעה 12:30 אחרי חילופי המשמרות ואחרי שביקשתי שוב ושוב את המרדים הוא הגיע.
מקבלת אפידורל ועוד מנת כדורים ונרדמת.
בשעה 04:00 מגיעה אלי המיילדת המלאכית שלי שקראו לה הילה ואומרת לי בקול רך: ״אני רואה במוניטור שיש צירים ממש גבוהים את כנראה לא תקבלי את המנה הבאה של הכדורים״ אמרתי לה :״אבל אני לא מרגישה כלום״, היא משנה את התנוחה של המיטה ויוצאת, איך שהיא יוצאת אני ממש מרגישה שעוד שניה אני יולדת, אני אומרת לאמא שלי לקרוא לה מהר, הילה מכינה את העגלה עם הדברים ונכנסת לחדר.
מתחילה לידה, אני לוחצת קצת, הילה אומרת לי להפסיק אני שומעת משהו נשפך על המיטה ומבינה שזהו. זהו.
כולם בוכים, אני ממששת את הבטן, הילה אומרת לי ״כל הכבוד, אלופה״.
היא אומרת לי ללחוץ עוד קצת ומוציאה את השליה, שליה שלמה ויפה אבל אז היא מראה לנו את הקשר בחבל הטבור, קשר אמיתי היא קראה לו, ביקשתי מבעלי לצלם, אמא שלי אמרה אולי לא ואמרתי לו כן תצלם.
הילה אמרה שהיא יוצאת להכין לי את הילדה כי מאד רציתי לראות אותה, היא יצאה עם העגלה וחזרה אחרי כמה דקות, עם הילדה שלי בידיים שלה, היא מביאה לי אותה, ילדה מלאכית וטהורה, במשקל 2.645 ק״ג, ילדה יפיפיה ודומה בדיוק לבת הגדולה שלי.
היא אפילו לא היתה קרה כל כך.
אני בוכה, בעלי נקרע מבכי, אני אומרת ״איך הבנות היו שמחות לקבל אותה הביתה״ וכולם בוכים.
אני מורידה לה קצת את הכובע לראות אם יש שערות, אם יש אוזניים, נוגעת לה קצת בשפתיים, מוציאה את היד מהשמיכה וגם רגל.
הכל שלם, ילדה מושלמת, רק חסרה נשמה, חסרה נשימה ועוד נשימה.
אני מנשקת אותה ולוחשת לה שאני מצטערת.
בעלי לא רצה להחזיק , הוא ביקש ממני שנחזיר אותה, שזה לא המקום שלה להיות פה.
אני נושקת לה שוב ומצטערת, מבקשת מבעלי לצלם אותי איתה ומסרנו אותה להילה בחזרה.
ומאותו רגע מתחיל המסע שלנו, הכאב שלנו, לילות של בכי, זכרונות מההריון, פלאשבקים מהפרידה איתה.
הסביבה הכי קרובה אלינו שלא יודעת איך להגיב, להתייחס ולהכיל, חברות שרואות אותי ומורידות את הראש כי לא נעים.
היו ימים, במיוחד אחרי הלידה, שפשוט רציתי לצאת החוצה לרחוב ולצרוח, רק לצרוח, כדי שמישהו יראה אותי, שאני קיימת, שעובר עלי משהו, אבל כלום.
ועוד יום עובר ועוד יום, וזו יולדת ואחרת יולדת, ורק אני נשארת כאן עם עצמי, עם בעלי ומזל שיש לי אותו (!!)
הולכת יום אחד לקניון לקנות איזה שמלה לחג ומוצאת עצמי בוכה בתוך התא מדידה על המשקל המיותר שנשארתי איתו וכל זה בשביל מה.
ועוד מעט החגים, וגיסתי שהיינו צריכות ללדת באותו תאריך בדיוק, כבר אוטוטו יולדת, והולכים להיות מפגשים עם המשפחה שחלק גדול ממנה לא טרח אפילו להרים לי או לבעלי טלפון מאז המקרה.
וסוכות, וחמותי מצפה שנבוא אליה לחג והיא לא מבינה שאני יולדת?? אם היה לי תינוק היא הרי לא היתה מצפה.
וזהו.
תודה שקראתן עד פה.
פשוט אין.
חיבווק גדול מוחץ ועוד אחד.
מה יש לומר? כלום...
שהשם ישלח לך כוחות ונחמה, אם יש דבר כזה...
אז לכבוד שעון החורף
ובכללי הרצון להיות עם הראש מעל המים ולא מתחתיו
רוצה לנסות לצמצם שבתות למינימום האפשרי והטעים
על מה הייתן מוותרות ועל מה לא?
מתחילה:
חלות- להכין כל 2 שבתות ולהקפיא
ערב שבת מרק עוף
בוקר חמין
סדש פשטידה כלשהי (?)
עוגה פרווה
משו חלבי לקידוש
סלטים להכין חי תוך כדי שבת
סלטים מבושלים אפשר להכין פעם בכמה שבועות כמות גדולה ולהקפיא (אפשר לעשות את זה גם בסתם יום ולא ביום שישי) עוגה אני תמיד מכינה כמות של שתי תבניות ומקפיאה אחת ואז בשבועות שאין לי זמן אני בוחרת עוגה מהמקפיא (גם את זה אפשר לעשות ביום אחר ולא ביום שישי, אפילו במוצ"ש שפתאום נהיה ארוך)
אני מכינה יותר סירים ויותר תבשילים ממך אז לא הייתי מצמצמת עוד ממה שכתבת. (מכינה לכל השבת- שני דגים, שני בשריים, שתי תוספות, שלושה ארבעה סלטים, משהו לסד"ש, עוגה)
לסעודה שלישית אני ממש אוהבת שיש משהו מיוחד בשבילה ולא רק שאריות או חלות. אפשר פשטידה, או דג, או אפילו ביצים קשות, סלט טונה קר, בורקס, סלט טאבולה עם קוסקוס/ בורגול/ קינואה, סלט חסה שווה שאני מכינה בשבת עצמה עם חמוציות, רימונים וכל מיני תוספות. לפעמים קונים קוגל (ולפעמים מכינה אבל זה יחסית הרבה עבודה)
לליל שבת מרק זה אחלה ואם רוצים לגוון אז גם עוף עם תפוחי אדמה ובטטה בתנור זה ממש לא הרבה עבודה (רק הרבה זמן תנור, אז בשבוע שבו את לא אופה חלות אם את אופה פעם בשבועיים)
אנחנו אחרי החגים
והבטחות צריך לקיים
אשמח לטיפים שלכן לאכילה מאוזנת ויחסית בריאה
חח ואני גם לא כזה קולה אותם הרבה רק מדי פעם
אבל עדיין אני בעד סלט מפנק גם אם הוא כולל בתוכו משו לא בריא...ובכלל מאד בעד אוכל מפנק
אבל טוב לדעת שזה ממש לא בריא ולא נייטרלי..
מחפשת להתייעץ, אני בשבוע 33 ברוך ה. הריון לא בסיכון אבל בשנה האחרונה הייתה לידה שקטה.
קצת רקע- יש לי כאבי רגליים וגב כבר כמה חודשים, הייתי אצל אורתופד לפני חודש שאמר שיש לי סוג של ארטריטיס של הריון והמליץ על יציאה לשמירת הריון בגלל אופי העבודה שלי. הכאבים עוברים במנוחה. ככל שאני פעילה יותר הכאבים אחר כך חזקים יותר וליותר זמן.
אני עובדת עם ילדים קטנים 3 ימים בשבוע, העבודה פיזית. ופעם בשבוע עובדת מהבית בזום מקבלת מטופלים בפרטי.
כשהרופא המליץ על יציאה לשמירה לא האמנתי שאקבל אישור מביטוח לאומי ולכן לא טרחתי להגיש. גם רציתי להיות גיבורה ולהצליח לתפקד ולא לאכזב את המעסיקים שלי שגם ככה קשה להם שאני שנה שניה ברציפות יוצאת לחל"ד..
אבל כמו שחששתי, החזרה לעבודה אחרי החגים קשוחה עבורי ברמות אחרות. חוזרת הביתה מהעבודה ומתמוטטת למיטה לכמה שעות. כמעט לא מתפקדת. לא עייפות, זה כאבים. וזה מתחיל להשפיע עלי נפשית, אני דואגת איך אשרוד בעבודה ככה עד הלידה. פשוט לא מסוגלת יותר..
אגב גם הלכתי לטיפולי אוסטאופתיה שעוזרים יחסית אבל ממש יקרים.
מה האפשרויות הכי טובות שלי?
לנסות בשלב זה בכל אופן להגיש בקשה לשמירה?
להשתמש בכל ימי המחלה שלי? יש לי מספיק ל3 שבועות בערך (אם מחשבים רק יום עבודה בפועל כיום מחלה ולא רצף ימים כי הרי אני לא עובדת כל יום).
לצאת עכשיו לחופשת לידה מוקדמת ממש יעיק כלכלית, במיוחד שלא מתכננת לחזור לעבודה מיד בסוף ה15 שבועות, אקח בנוסף מינימום חודש.
להמשיך לעבוד בכוח, וכל פעם להיות במיטה עד סוף היום מכניס אותי להרגשת יאוש.
אשמח לשמוע דעותיכן ומנסיונכן.
תודה רבה!
כי זה לא בא לך על גבי מחלה או חופשת לידה.
תנסי את זה קודם כל. אחר כך אם לא יאשרו לך (ואני מכירה מחא שאישרו להן, אל תהיה כל כך סקפטית)
אז לצאת לחופשת לידה לדעתי יותר כלכלי מלנצל ימי מחלה, כי אחר כך בחישוב דמי לידה הם מחשבים משכורת של 3 חודשים אחורה לדעתי וחופשת מחלה בהכרח פחות משכורת מיום עבודה רגיל)
לביטוח לאומי, בטח.
אני יצאתי פעמיים לשמירה בגלל מוגבלות פיזית ואופי העבודה, גם בלי שום סכנה לעובר ב"ה
להיות בבית 30 ימים ללא עבודה
אז תכלס לא נשאר לך הרבה זמן
בדרכ את יולדת אחרי התאריך?
שהמעסיקים יהיו חזקים
גם את לא תכננת לידה שקטה ובהפרש קצר 2 חופשות לידה.
אל תקחי אותם בכלל בחשבון
אבל לגבי הימי מחלה,
תנסי לרווח ולקחת ימי מחלה בין לבין שלא תעבדי יומיים רצוף בעבודה הפיזית. או שתעבדי פחות שעות, ורק השעות החסרות ירדו מהצבירה של המחלה. ככה 15 ימי מחלה יספיקו לתקופה ארוכה יותר.
תודה לכולן על המענה והעידוד! אנסה להגיש בקשה לשמירה ובינתיים אשתמש בימי מחלה עד שאקבל תשובה. ממש נתתן לי עידוד שזה אפשרי.
תודה רבה!
שואלת בשביל חברה ומעבירה לה תגובות
כבר כמה חודשים שהיא לא על מניעה עם רצון להכנס להריון. להערכתה הביוץ יוצא לפני הטבילה, מחזורים קצת קצרים של 27/26 יום.
היא יוצאת לטיול של כמה שבועות בעוד חודש ולא רוצה להיות אסורה כי מאד מאד קשה להם כשהם אסורים, בטח ובטח בזמן טיול.
מצד שני היא רוצה הריון וגם מניסיון עבר מניעה הורמונלית (כדורים, נובהרינג) עושים לה בעיות כמו כאבי ראש ודלקות.
יש עוד פתרונות שהיא לא חשבה עליהם?
זה כן יכול לעשות שיבושים הורמונליים ואז להקשות קצת על הכניסה להריון אבל ממש לא מחייב.
ואם היא יודעת מתי הביוץ שלה אפשר לעשות בטא 9 ימים אחרי ואז לדעת אם לקחת פרימולט או לא
בתהליכים שהם עצמם הורמונליים בגוף שלנו
גם פרימולוט נור שהוצע, בתגובה לפני, הוא שימוש באמצעים הורמונליים
מה שכן, יש מגוון סוגים של אמצעים הורמונליים, בהרכבים שונים ומינונים שונים וכנראה שאם אמצעי הורמונלי מסויים לא עשה טוב, מבחינת תופעות לוואי, אין בהכרח שאמצעי הורמונלי אחר גם יגרום לאותן תופעות
לשם כך צריך להתייעץ עם רופא הנשים שמכיר אותה.
כדור אחד פעם ביום
הוא מאריך את השלב שבין הביוץ לווסת
כי הוא בעצם פרוגסטרון, ומאריך את השלב שאחרי הביוץ.
פה צריך תוספת של אסטרוגן כדי להאריך את השלב שלפני הביוץ.
בכל מקרה צריך להתייעץ עם רופא.
גם ככה יש ביוץ אחד בכל ווסת
אם היא רוצה להיות מותרים זה לא נפקא מינה
דווקא פרימולוט הוא אחד שלא מונע הריון
אם רוצים להאריך את זמן ההיתר - גם פרימולוט טוב.
אם רוצים להספיק את הביוץ כדי להיכנס להריון, צריך לדחות אותו באמצעות אסטרוגן. פרימולוט לא יעזור להספיק את הביוץ.
