פורום הריון ולידה (עמוד 3660)

היא ממולאת בפוף

מצויינת!!! (3 סימני קריאה)

קניתי ב"בייבי סטאר"

היא הייתה מהזולות (160 ש"ח) ואני מאד מאד מרוצה ממנה...

יש לי אחת ענקית וקשה לסדר כל פעם שמניקים

לכן זה לא כזה פרקטי לצערי

לי יש מאמי ויקי וזה מצויין לי, מכירה אחרות שיש להן אחרות ומצויין להן ולא נוח לי..
הכי כדאי ללכת לחנות שמאפשרת התנסות או להשאיל מחברות ולנסות לפני שאת קונה.
זה תלוי במבנה גוף, תנוחת התינוק בהנקה, תנוחה שלך בהנקה, מבנה וצורת המושב בו את משתמשת להנקה ועוד..
בהצלחה!

מחפשת כרית הנקה שתיתן לי תמיכה כבר עכשיו להריון לשינה וישיבה..
ממש קשה לי למצוא תנוחה נורמאלית, והשבוע בטעות נרדמתי על פוף(כדורים כזה) וגיליתי שזה נורא נורא נוח לי.. אז חשבתי על הכיוון הזה

ומשהו לא יקר, או טיפים איך אפשר למצוא בזול, או משהו כזה..

ואפשרות לקנות בזול ביד 2

בביטוח משלים (כל קופה עם התנאים שלה) עד תקרה מסוימת...

אני בסוף רכשתי NUVITA רק שאין לי כל כך השווה עם כריות אחרות כדי לכתוב ביחס לסוגים שונים

חיסרון שהיא ענקית ותופסת מקום אבלגם חלק מיתרון שלה.... היתה טובה לי גם בהריון

270 שח אני חושבת

קשה להבין משהו מהתמונות באינטרנט

גיסתי קנתה בהריון ואמרה לי שנוח.
אני קניתי אחרי הלידה..

לא יודעת אם נוח, הייתי ממליצה לך לנסות לחפש מישהי בקרבתך שתוכלי לראות אותה בפועל, או ללכת לאחת החנויות לנסות

אפשר קידוש בבית הכנסת אחרי תפילת שבת
אפשר להזמין משפחה וחברים אליכםהביתה בשישי בוקר, או ערב אחר שמתאים לכם
אני אוהבת ערב/בוקר נשים ששם אני מרגישה יותר בנוח לדבר, לבטא את עצמי, הודיה להשם וכו. מכירה כמה שעושות כך.
אפשר בתוכן להכניס תוכן עצמי, דבר תורה של הבעל או טקסטים מסודרים של זבד הבת (נכון לכל אחת מן האופציות)
מזל טוב!

וכמובן לישוווווווון

או סתם יציאות נחמדות בערב.
אחר כך תהיו תלויים במצב רוח של התינוק, בבייביסיטר וכו'... עכשיו פשוט מחליטים ויוצאים בהצלחה!

- לסדר את הבית ואת כל הארונות
- לישון
- לזרוק כל מה שלא צריך
- לישון
- אם יש איזו בירוקרטיה שצריך לטפל בה, נגיד ללכת למשרד הפנים, זה הזמן, אח״כ אין זמן
-לישון
- להיפגש עם חברות טובות
-לישון
- לקנות הכל מראש, שלא יהיה חסר כלום כך שלא תצטרכי להתרוצץ אחרי הלידה
-לישון כבר אמרתי?

בקשר להמלצה על לישון- אצלי המצב היה שלא הצלחתי לישון בהריון (סיוט רציני)
ואילו אחרי לידה ישנתי מעולה...
(עד עכשיו... כבר שנה פלוס שאני פשוט ישנה טוב בלי עין הרע חמסה חמסה)

גם שום בצל על כל מקרה שלא יהיה... 🤪

בהריון פשוט לא יכולתי לישון הלילות היו לבנים זה היה סיוט , ועכשיו חודשיים אחרי לידה אני נרדמת כמו תינוקת

כל כך הפחידו אותי..
החלטתי לא להתייחס ושאצלי הלילות יהיו רגועים וטובים.
מחשבה יוצרת מציאות!!!
אני מניקה מתוך שינה, הילד לא מתעורר בכלל.
)היו כמה לילות לבנים בהתחלה אבל זה היה זמני)
אני מרגישה אותו ושומעת את הנשימות שלו, מודעת לכל תזוזה אבל הכל מתוך שינה מוחלטת שמביאה לי מנוחה וכוחות..
בלי עין הרע בלי עין הרע בלי עין הרע

להכין קלסר עם שמרדפים או קופסא מיועדת לכל הניירת של הילד. הילד שבא בעזרת השם, מביא איתו גם ניירת, כל מיני טפסים. אני הכנתי קלסר וכבר שמתי פתקיות: תעודת לידה, ביטוח, מעקב רפואי וכו... ואז כשיש לך ניירת את ישר מכניסה למקום המיועד ולא מתחילה לאגור ניירת בכל מיני מקומות. זה נשאר מסודר.
בהצלחה 🙏🏻

אלא להיות עשירים יותר ומלאים בעוד אהבה עמוקה
ובאחריות גדולה ומספקת שתהפוך אותך לאדם בשל יותר, אמיתי יותר, מתפתח וגודל בזכות האתגרים.
יכול להיות שבהתחלה יהיה קשה להסתגל,
יהיה קשה למצוא מקום גם להורות וגם לעבודה וגם לזוגיות וגם לעצמי
אבל כמו כל שינוי גדול, שנראה כמו הר עצום שלעולם לא תעברי,
גם זה יעבור.
ואת תתרגלי ותחזרי לתחביבים שלך ולזוגיות שלך ואפילו לשנת לילה שלך.
במינון אחר, בסגנון אחר, אבל את תהיי שלמה עם זה ויהיה לך טוב.


בכל זאת, המלצה אחת כן יש לי
לבנות זוגיות חזקה לפני לידה.
להיות ביחד באש ובמים
לצבור חוויות זוגיות וטוב זוגי (זה לא צריך להיות טיול מטורף למקסיקו, גם הטוב היומיומי הביתי הוא חוויה חזקה ועוצמתית, שנרשמת בנפש שלכם ואתם יודעים שיש לכם משהו טוב וחזק ביחד, וגם ברגעים קשים ומורכבים זוכרים שיש לאן לחזור/להתקדם ממקום בשל ומנוסה יותר)

מסכימה שזה העיקר!
ומסכימה גם ששינה זה לא העניין ולא מה שיעזור. בלי קשר תשני עכשיו כמה שאת רוצה ויכולה. אבל בלי קשר זה לא יועיל או ישפיע על איכות השינה שלך או על מידת העייפות שלך אחרי הלידה.
טיפוח הזוגיות ישפיע גם ישפיע!!!!
בהצלחה!!!

אין מה לעשות, לפעמים יש תקופות שקשה לנו יותר ולכן גם קצת משחררים ב"חינוך" בשביל בריאות הנפש. יותר חשוב שתהיה לילדים שלך אמא מתפקדת...
כן אפשר לחשוב אולי על דברים שהם יכולים לעשות ביחד שהם גם עם תוכן. אפילו שהתוכנית במחשב יהיו עם תוכן ולא סתם שירים ותוכניות..

ובגדים נקיים וכו'... זה רק הקטע של אחה"צ...

זה נשמע לי לגמרי תקין וכיף שהגדולים זורמים עם הקטנים..

אולי כדאי לחשוב על עוד סוגים של דברים שייראו לך יותר "חינוכיים".. לא יודעת מה הגילאים אבל אפשר משהו כמו ללכת לספריה, או שתקני להם יצירות פשוטות כאלה ממקסטוק וכ'ו..
או ללכת לגינה שהיא טיפה יותר מיוחדת..
לפי מה שמתאים לילדים כמובן.

את נשמעת אמא נהדרת!

עד שכבר נעים בחוץ....

ממש לא התכוונתי שאת תלכי

אבל האמת שגדלתי בישוב קטן, הכל היה יחסית קרוב ובתור בכורה עשיתי עם אחים שלי כלמיני דברים כאלה..
(מכיתה ג-ד בערך לדעתי..)
לא יודעת כמה כל הדברים האלה מתאימים למקומות גדולים יותר.. ושוב, תלוי מה הגיל של הגדולים.
זה ממש מובן שאין לך כח!

עוד הצעה שעובדת(זה גם קצת בזבוז כסף אבל זה עוזר מאוד לנחת הנפשית ויכול ליצור מוטיבציה)- לתת לגדולים ששומרים בערך 3-5 שקלים על כל אחהצ כזה.(תלוי בגיל)
אפשר שזה ייצבר אצלך וכשיגיע לסכום משמעותי ינתן להם, אפשר כל פעם/פעם בשבוע לתת, אפשר לחשוב איתם ביחד מה קונים בזה..
אמא שלי התנתה את זה בכך שלא נמצאים במחשב יותר מחצי שעה באותו יום.. עבד מעולה.

בני כמה הגדולים? הקטנים?

זה יעודד את הגדולים למצוא פתרונות יצירתיים להעסיק את הקטנים..
נניח אם יש להם 3 שעות לשמור עליהם, אז להתיר שעה אחת מול מסך, וששאר הזמן ינסו להעסיק בדרכים אחרות. אפשר גם לתת להם כסף למשל לקנות יצירות. לא יודעת בני כמה הגדולים, אם הם כבר בגיל שמאפשר ויש לכם חצר אז נגיד בריכה זה להיט

אני כן הייתי נותנת לילד בתיכון להשגיח על ילד במים, כמובן עם הנחיות זהירות מאוד ברורות.

גם לי יש בחיים תקופות מסוימות -וכשאני בתוכן אני חושבת שזה סוף העולם

ולאחר זמן מה מתברר שהדברים מסתדרים מתבהרים

זאת תקופה שקשה לך.

ואת מוצאת פיתרון שמתאים לכם. 

וזה הרבה יותר טוב ממה שיצא לי לעשות לפעמים, שאסור את כל מה שאני תמיד אוסרת, אבל מפלס הכעס בבית עולה ועולה. 

אז אצלי, עדיף שיאכלו חטיף מצעקות 

ושיצפו במחשב במה שמתאים לכם, מיריבו ואיך לך כוחות לעשות עם זה משהו. 

(ואת זה אני צריכה לומר לעצמי בכללי, בלי קשר להריון. שלפעמים הגבולות החדים מדי מקשים על כולנו, וצריך לחשוב עליהם שוב)

 

כלכלית, אם מדובר בסכומים בעייתיים כדאי לחשוב על תחליף (לקנות בזול ולהביא בזמני משבר, או שהמטרה היא שיצאו? גם אז אפשר לקחת מהבית, לקנות קרטיבים בזול, להקפיא קרח. ואיגלואים זה גם זול יחסית. ולשם אני נוטה כי חם! זה עוזר לכולם...)

 

 

זה הזמן להתחזק באמונה שהכל יהיה בסדר. וזה לא תלוי בידיים שלנו.

בהצלחה.

אצלי היה בגלל המטומה
אבל לא תמיד זאת הסיבה
בכל מקרה אין הרבה מה לעשות
אל תתאמצי ותשתי הרבה וקחי חומצה פולית
גם לרופאה אין יותר מזה מה להגיד

זה מלחיץ ממש אני מבינה אותך
אבל במעודד שזה נפוץ ושלרוב מסתיים בטוב!

מה זה אומר לא להתאמץ? במה זה כרוך???

 

האם כדי ללכת לרופא??

 

כאורה נשמע לי שאין סיבה הרי לא מדובר בכמויות של כתמים או בדימום או בכאבים חוץ מזה  הכול תקין.

 

השאלה אם יש משהו טבעי לקחת להרגעה בתקופה הזו .והאם כדי בכלל??

 

אבל רק אם יש לך מחזור מסודר וגילית את ההריון שבועיים או קצת יותר אחרי הטבילה.

לא מבדיקת בטא אלא מבדיקת שתן ביתית

 

אפעם בהריונות קודמים לא עשיתי בדיקת בטא.

 

וגיליתי את ההריון כמעט 3 שבועות אחרי הטבילה

 

השאלה איפה אפשר ללכת לבדוק ואם יש מה לבדוק עכשיו או שזה גבולי אם יראו בכלל דופק בכזה שבוע

אני שבוע 7+2

אצלי ראו דופק בשבוע 5+5. אבל!! לא מבטיח שיראו, לכן לא תמיד יש סיבה להילחץ אלא לחכות בנחת אפילו עוד שבוע וחצי אחרי הביקור אצל הרופא, ולעשות בדיקה שוב. תהיי מודעת רק לזה שיש רופאים שישר מלחיצים ומפחידים שמשהו לא בסדר וחלילה אפילו ממליצים על הפלה. אל תרוצי על זה מייד, ובעז"ה שלא תצטרכי להגיע בכלל למחשבות האלה ויראו דופק ויהיה הכל תקין!

השאלה אם לא לנסות ללכת עכשיו

 

ואז השאלה בכלל לאן אפשר ללכת בלי תור?

אם זה חד פעמי למה להילחץ? לא בריא לא לך ולא לעובר.

אם את במכבי יש מוקד נשים טלפוני להתייעץ.

תמיד. לא להרים דברים כבדים וכאלה, בכל מקרה את יכולה להתייעץ- אל את בכללית אז עם מוקד האחיות שלהם הן עזרו לי מאוד *2700 כוכבית בהתחלה,
ובאמת במידה ואת רואה שזה ממשיך אז ללכת מיד.
אם זה ירגיע אותך- אין מניעה גם ללכת עכשיו לבדוק, זה לא יעשה רע חלילה.

לק"י

הבנתי שזה קורה...

וחשבתי שאין אפשרות ללידה רגילה, אלא אם כן לוקחים רופא פרטי, והרופא שלי הפחיד אותי שזה מסוכן ויכול לגרום לקרע ברחם. איזה בית חולים אישר לך לעבור לידה רגילה?

אישית לא בטוחה שהייתי לוקחת את הסיכון, אבל אפעם לא ילדתי בקיסרי, אז לא חוכמה להגיד.
נראה לי שכדאי ללמוד טוב טוב את הנושא, לדעת מה הסיכונים שעלולים להיות, ואפילו לקבל חוו"ד נוספת.
ואז לקבל החלטה.
בהצלחה ❤

במיוחד שהיו לך לידות רגילות בעבר.
הרופאים אוהבים להפחיד, אבל בפועל הסיכון לקרע ברחם הוא רק חצי אחוז.
ממליצה לך לחקור טוב את הנושא, לקרוא סיפורי ויב"ק.
למשל האתר המדהים הזה: VBAC Israel - שירה גרפיט - ללדת אחרי קיסרי - סיפור הלידה של תהילה
כותבות שם גם נשים שילדו בלידה רגילה אחרי 3 קיסריים.

למרות שילדתי הרבה לידות רגילות- לא הייתי מעזה אחרי 2 קיסרי.

כי על הספק הכי קטן הם לא היו מסכימים לך.

 

ההמלצה הרפואית הגורפת לא בודקת אינדוודואלית כל אישה ואישה. בית חולים בדק את הנתונים הספציפיים שלך כך שיש לזה יותר משקל מאשר להמלצה הגורפת.

 

 

 

יש בתי חולים שאני לא סומכת עליהם.

יש בתי חולים שאני לא סומכת עליהם.

אולי תצייני איזה בית חולים זה שמאפשר לך?

היום שאלתי שוב את הרופא שלי והוא אמר לי שכיוון שאצלי שני הניתוחים רצופים, ומדובר על מספר הריונות יחסית גבוה, שום בית חולים לא יסכים לי לנסות לידה רגילה.
אצלך שני הניתוחים רצופים?

הייתי סומכת על זה, והולכת על זה.
נשמע לי מוזר שמעיניי הישועה לא הסכימו, כי הם ידועים בתור כאלה שתמיד מאפשרים.... אולי נפלת על רופא יותר מחמיר....

ואפילו שאת מקבלת מחזור את לא עכולה להכנס להריון אם זה ככה זה טבעי ובריא סביר להניח שאם לא היית מקבלת ווסת לא היית מרגישה את הצורך החזק לעוד ילד.

בכל אופן אם זה העניין תבקשי מרופאת נשים בדיקות הורמונליות כולל פרולקטין

עברתי את אותה הרגשה באותה תקופה, וגם שקלתי להפסיק להניק, והייתי ממש בלחץ שאני רוצה עוד אחד, עכשיו!
אבל עברו כמה חודשים, והבנתי שהלחץ הזה לא בריא לאף אחד. לא לי, לא לבעלי, לא לילד הקיים ולא לילד שעוד לא קיים.
לא מנעתי, ידעתי שאני בידי ה' והוא יתן לי בזמן הכי מתאים שהוא ימצא לנכון, והבנתי שאני חייבת להרפות ולהפסיק לחשוב על זה. להנות מהתינוק החמוד שלי, להנות מזה שהוא עדיין יחיד, להנות מההנקה החשובה כל כך גם בגיל הזה, ודי, להפסיק עם הלחץ.
כן חשבתי על גבול מסויים, נניח שאם לא אכנס להריון עד שהתינוק יהיה בן שנה וחצי, אז כנראה שאפסיק עם ההנקה, כי זה כבר גיל שהייתי מפסיקה בכל מקרה.
אז אני מאוד מאוד מבינה את הרצון שלך וההשתוקקות, הייתי שם. אבל הייתי מציעה לך לנסות באמת להרפות. (ודרך אגב, חודש אחרי שהנחתי לזה ובאמת הפסקתי לחשוב על זה, המתנה הגיעה ) הרי את לא יכולה לדעת מתי זה יבוא וכמה זמן זה יקח, גם אם תפסיקי להניק לא בטוח שתיקלטי מיד, אז חבל לעבור את התקופה הזו בלחץ, אם אפשר ברוגע ובאמונה.
בהצלחה יקירה!

גם לי מאד קשה בהריונות להיות יותר מפעם בשבוע, לפעמים גם זה הרבה מידי בשבילי.

זה היה חלק ממה שהיינו צריכים לקחת בחשבון כשהחלטנו להפסיק את המניעה ובהריון עכשיו יותר קל לשנינו להתמודד עם זה בגלל שזה היה מידיעה ולא מחוסר ברירה.

אין לי עצות ואני גם גמורה עכשיו כדי לחשוב יותר מזה, רק שולחת לך מלא חיבוקים.

עשיתי את זה פעם אחת. אומנם בתור רווקה אבל זה היה פשוט מושלם.
להשקיע בסידור לילד לכמה שעות ותהני לך..
זה משחרר ונותן המון כוחות..
לי אישית זה זמן לדבר עם עצמי על כל מה שעובר עלי, לדבר עם הקב"ה.. לקבל החלטות לתקופה הקרובה..

ולגבי אישות- לנסות למצוא מתי יש לך יותר כוחות.
אחרי מקלחת או אמבטיה טובה, אחרי ארוחה כיפית. ביום חופשי שלך..
זה באמת הגיוני שיש פחות חשק.. גם אני ככה. אבל ראיתי שכשאני אחרי מקלחת טובה ומשחררת. בשעה יחסית מוקדמת אז יש לי יותר כוחות ואני מצליחה להיכנס לזה גם אם בהתחלה לא היה לי כל כך חשק..

בהצלחה יקרה

הסבירו לי פעם שמרוב אהבה הם פשוט לא יודעים איך להתמודד עם זה שהאישה שלהם לא מרגישה טוב בהריון... שאין להם איך לעזור בזה מרגישים כאילו זה כישלון שלהם

רק שזה מתבטא בצורה עקומה..

נראה לי ששיחה מלב אל לב תסבירי לו בדיוק איך את מרגישה ושזה לא תלוי בו ואת לא באמת עצובה את מאוד שמחה שיהיה לכם עוד ילד פשוט מרגישה מאוד לא טוב ואת צריכה אותו ממש שיבין אותך ואם לא בא לך זה רק בגלל איך שאת מרגישה ותעודדי אותו שזה עוד כמה שבועות יעבור בעז"ה.

את יכולה גם להגיד לו שאת מבינה מאיפה הדאגה שלו מגיעה 

שולחת לך חיבוק ענק זו תקופה ממש קשה כשלעצמה ובמיוחד לזוגיות

 

 

דיברנו על זה המוןןן.הוא אמר לי בתסכול שאולי הוא קרוץ מחומר אחר אבל לא יכול להמשיך כך המצב...
עוד מעט הוא חוזר... אין לי כחח😣

אולי אם הוא ישמע את זה מבעל מקצוע..

מוסיפה חיבוק והזדהות משלי

ומציעה שתפני לך זמן לעצמך. תמצאי סידור לילד ותצאי לים או כל שחרור אחר שעוזר לך,

תחילת הריון זה תקופה לא קלה, גם לבעל זה נורא מתסכל במיוחד בגלל שהוא כאילו לא יכול לעזור לך לצאת מזה. לגבי הבעל - נסי לשחרר, אל תצפי שהוא יבין יותר מדי, תביני אותו שהוא לא מבין וחפשי מה עושה לך טוב ועוזר לך ואת זה תעשי, אל תתני לעומס היומיום לדחוף את עצמך לתחתית הרשימה..

 

 

שממש לא מסוגלות לחשוב על חיי אישות בתחילת הריון, אני לדוגמא לא יכולה לחשוב על זה כמעט בכלל, זה עושה לי נורא, איך זה אפשרי עם הבחילות, זה ממש סבל ובעלי ממש לא מעוניין שאני אסבול. אחרי שבוע 14, חוזרים לחיים נורמלים.
את חיבת להסביר לו שתחילת הריון זו תקופה קשה. שיחשוב על זה שאת כרגע חולה, הוא היה מתלונן?
ב"ה שזה מדברים משמחים ושיעודד את עצמו שב"ה שאת מתפקדת, יש הרבה מאוד נשים שבקושי מתפקדות....

אני ברוב תחילת ההריון לא היינו ביחד
זה היה מעל ומעבר למה שיכולתי. זה לא בסדר בכלל לדרוש ממך את זה
תשמי גבול ברור.
אצלי משבוע 20 עד לקראת חודש תשיעי החשק גובר וזה מחזיר לבעלי את החודשיים שלא היינו כמע יחד....
ומזכירה לו שאחכ אחרי הלידה בתחילת ההנקה זה גם תקופה קשה.
ההמלצה שלי
(יש לי יותר מ6 ילדים) זה להיות יחד בשבת בצהרים
זה הזמן איכות שלנו.
הקטנים ישנים הגדולים עסוקים ואנחנו נחים ונהננים. זה זמן שאני לא גמורה כמו כל הלילות ואני יכולה יותר להתמסר.
תחשבו על זה

זמן מעולה.
רק תזכרו להתכסות......(שכחנו...😏)

נכון אני יכולה להגיד שבמשך חודש וחצי הייתי אבורה בגלל המטומה ברחם וגם אם עכשיו אני מותרת אז יחסי מין הם אסורים... תספרי לו שיש מקרים יותר גרועים ושב״ה הכל בסדר אצלך...

לדעתי אין טעם לספר לבוס שלך לפני שאת מחויבת. (אם באמת כמו שאת אומרת זה סתם יכניס ללחץ ולא באמת יגרום לדברים להשתנות.)
למה בעצם לא לספר לאמא שלך? אם חס וחלילה יקרה משהו, גם לא תספרי?
והכי טוב לדעתי זה לא להטריד את עצמך מה יקרה בעוד שנה(!!). זה עוד המון זמן. הרבה דברים יכולים להשתנות עד אז. קודם תתקדמי בהריון, תספרי לאנשים שסביבך, לעבודה. תהני ותשמחי בו. תלדי בעז'ה. ואז תתחילי לחשוב על חופשת לידה ואיך את רואה אותה, איזה תינוק תקבלי ועד כמה הוא יהיה רגיש. איזה מסגרות יפתחו(אולי פתאום מישהי תפתח מסגרת ליולי אוגוסט או שתמצאי עוד מישהי שתרצה לקחת איתך מטפלת?) בקיצור, לדעתי זה באמת קצת רחוק וחבל להכנס לסחרחרת המחשבות הבלתי נגמרת הזו. נסי קצת קודם למצות את הרגע

זה מקום עבודה ממשלתי, עד שאני לא יולדת לא יכולים להביא מחליפה, כי התקן הוא אחד... זה מה שהסבירו לי. אז חפיפה מסודרת אין, וזה דבר שהיה יכול להרגיע אותו. 

ויוצא שאני אמורה ללדת בזמן שיתכן שיהיה בו שינוי גדול בעבודה שלנו, אבל זה לא דבר שהוא יכול לשנות את התאריך שלו, ואם יהיה בסוף השינוי הזה, אז זה מה שיקרה וזהו. ויצטרכו להתמודד עם זה.

 

לגבי אמא שלי, לא חושבת שאשתף אותה אם יקרה משהו בשלב זה. למרות שיהיה לי קשה לא לשתף. אם אוכל לא לשתף ולחסוך מהם צער זה שווה. לכן אני גם לא מספרת עכשיו. 

אבל, זה כ"כ תיאורטי שאולי אני לגמרי שוגה פה באשליות. בע"ה שלא נצטרך לדעת מה עושים במצבים האלה. 

 

את כ"כ צודקת שזה עוד מלא זמן, וזה בדיוק מה שמשגע אותי. למה אני נכנסת לסרטים על דברים רחוקים כ"כ. 

אבל איך יוצאים מזה?

אז בקשר לעבודה- נשמע שפשוט זה המצב וזהו! אין מה להתעסק בזה, כי כרגע הנתון הוא שאת בהריון, וב'ה אין אפשרות לשנות את זה, ולכן הם יצטרכו לקבל את זה באופן הטוב ביותר. את יכולה לנסות להגדיל ראש עכשיו(אם יש לך את הכוחות הפיזיים לזה..)
אני אישית חושבת שחשוב לשתף את ההורים..לרוב זה כל-כך משמח אותם, אז למה למנוע מהם את זה? גם אם חס וחלילה קורה משהו, רוב ההורים רוצים להיות שם בשביל הבת שלהם.
לדעתי תציבי לך יעדים של מה עכשיו צריך להתעסק בו. נקודות זמן כאלה.שלמשל, רק בחודש זה וזה, את מתחילה לברר על חופשת הלידה. לנסות לנקות את הראש, להבין שהעולם דינמי ושהכל יכול לקרות. שזה סתם גוזל ממך כוחות נפשיים.

הבחילות האלה... אוףףףף 

מצטרפת לאוף

הריונות עם בחילות הם בעלי סיכוי גבוהה יותר לילד בריא מאשר הריונות ללא בחילות (עשו מחקר וביססו אותו על הורמונים, אצלי הוכח לגמרי כנכון. זה מה שניחם אותי בבחילות של הקטני.. )

והרופא אמר שזה יכול להיות גם עד הלידה
הבעיה שזה מייאש. אבל התרגלתי כבר לצערי.

מקווה שיעבור לך במהירות

ממש המצאה לחלוטין
בכ-ל מקור רפואי תמצאי הפוך

אין שום קשר בין תופעות הריון או העדרן לתקינות ההריון ובטח לא לבריאות העובר.

שום קשר.

בדוק.

אחפש את המחקר ואצרף לפה.

אחפש את המחקר ואצרף לפה.

תפתחי כל אתר רפואי ותשאלי כ-ל רופא בעולם

מבטיחה לך שיגידו שאין קשר

בחילות בוקר? זה טוב לתינוק שלך

ויש גם מחקרים רפואיים רבים שאין לי כרגע פנאי לחפש

בכל מקרה- שטויות זה בטוח לא וכדאי לחשוב לפני שמקלידים בלי הרבה ידע ולוחצים שלח.

כי לא כתבתי על סמך חוסר ידע
אני בהריון הראשון שלי הייתי לחוצה פחד מזה שאין לי בחילות
ועשיתי ממש מחקר על זה במלא מקורות ושאלתי רופאים
וכולם כתבו שאין שום קשר בין בחילות לתקינות ההריון.
מבטיחה לך דאם תחפשי תמצאי גם מה שאני מצאתי.
לא המצאתי.

ובאמת לא נחשפתי למחקרים שהעלית כי מניחה שהם גם מיועדים להרגיע את המבוחלות ולא להלחיץ את הלא מבוחלות...
ככה שזה מן הסתם תלוי מה מקלידים בחיפוש

אז מקבלת שיש כל מיני צדדים למטבע


ועדיין זה רק סטטיסטיקות..
לא משהו גורף.
לי בכל ההריונות אין תופעות.
חמותי ילדה עשרה ילדים גאונים בלי אף בחילה
זה שיש איזה נתון סטטיסטי שיש קשר לא מחייב את המציאות של אף אחת כאן.

ומי שסובלת וזה מעודד אותה- שתתעודד כי באמת ביוט הבחילות

לה בחילות ההריון לא תקין.
אמרתי שאם יש אז זה לרוב סימן טוב.. (לא יודעת אם כדי לעודד, זה הסתמך על הורמון שמופרש)

מאחלת לכולן הריונות תקינים וידיים מלאות!

וחבל לסמוך על זה כהרגעה, לא כי צריך להלחץ שיש או אין, אבל זה פשוט לא הוכחה לתקינות או אי תקינות ההריון.

מכירה אישית מקרה שלקח 3 שבועות עד שידעו שהעובר בלי דופק ועד שהתחילו תהליך של הפלה, הבחילות המשיכו עד שהסתיימה ההפלה לחלוטין כל עוד ההורמונים לא סיימו להתאפס.

מי שבד"כ סובלת מבחילות בהיריונות - אז זה מראה על תקינות ההיריון שלה.

לפחות אצלי זה היה כך: ההיריון שלא היו לי בו בחילות בכלל - היה לא תקין ונפל אחרי כמה זמן. (ומאז בכל היריון אני מחכה לבחילות בקוצר רוח )

אבל כנראה שזה לא מחייב.

היו את כל התופעות של תחילת הריון, עייפות בחילות הקאות וכד' ולא היה דופק.

הכל יכול להיות

אמרתי שיש כאלה שיכול להיות שזה סימן אצלן. (עוד מישהי אמרה לי שכך זה אצלה).

עד שבוע 16 בערך.

מאז לא הקאתי באף הריון ובחילות בקושי היה לי. ב"ה.
שימשיך גם עכשיו בבריאות בידיים מלאות בעזרת ה'.

בעוצמה), אבל עדיין היו... (בעיקר בחילות וחוסר יכולת לאכול כל מיני דברים)

לא זוכרת שהיה ככה בהריונות הקודמים, שהסתיימו ב"ה בילדים בריאים. 

אבל בהחלט יתכן שזה חלק ממה שה' משכיח מאיתנו, יחד עם כאבי הצירים... שעדיין נרצה עוד ילדים 

 

אולי זה יכול לנחם, כרגע לא עוזר לי מחשבתית, אולי בהמשך.

תודה

אבל ההריון הראשון היה לי יותר קל לעבור את זה כי לא עבדתי עוד למדתי אז היה לי את הפריבילגיה לנוח מידי פעם.
אז לא בטוחה בנוגע להרגשה.
אני ממש לא רוצה לקנות עוד חבילה בעיקר מבחינה כלכלית (לא שיש לנו בעיה פשוט רציתי לחסוך קצת).

שזה שבוע 15 16 נראה לי..

תורידי בהדרגה. זה עובד יותר טוב.
כשהגוף בשל לזה ההורדה הולכת חלק..
לי זה היה בשלושה גלים-
הייתי לוקחת 3
ניסיתי לרדת ל2 לכמה ימים, היה זוועה, חזרתי ל3.
אחרי כמה זמן הצלחתי להוריד ל2, אבל כשניסיתי להוריד ל1-זוועת עולמים. אז נשארתי על 2.
באיזשהו שלב הייתי 'שוכחת' מידי פעם לקחת כדור, וראיתי שאני יחסית בסדר(טיפה בחילות אבל לא משו רציני) אז ירדתי ל1 ואחרי שבוע בערך ל0.

וזה קרה בשבוע 30.
לא נראה לי קשור לגמילה, אלא לעובדה שהיה לי היפרמאזיס קל..

אני, גם בהריון הזה וגם בהריון הקודם הפסקתי כשהרגשתי יותר טוב (כי סבלתי מבחילות והקאות גם עם הדיקלקטין, פשוט בעוצמה הרבה פחות...)
שזה היה בשבוע 20 בערך.

ואז שלושה ימים הורדתי ל2 כדורים, עוד שלושה ימים כדור 1 וזהו. כן היו יותר בחילות בימים שהורדתי. אבל סבירות.

ופתאום הרגשתי נפילה כזאת. וכאבי בטן ובחילות ה' ישמור.
כאב לי ממש. בעלי אמר תחזרי לזה כדי שלא נגיע למצב כמו לפני הדיקלקטין. לא רוצה שאסבול.

צריך להעזר בסבלנות ולקוות שיעבור...

בהצלחה!

אני גם אוטוטו 13 ורוצה להפסיק ויש לי עוד 10 כדורים בערך.
בהריון הקודם באמת ב14 הפסיק הכל .
הבעיה שאני לוקחת 1 ביום..גג 2 .
אז איך בדיוק אפשר להוריד?!

ובשנייה שזה הפסיק להשפיע הרגשתי כל כך רע.
אני מרגישה את ההשפעה שלו העייפות זה גם עושה לי בעיות עיכול למרות זה שהוא נותן לי לתפקד יש לו עלי גם השפעה שלילית. חס וחלילה לא מתלוננת על כלום רק מחכה ב"ה להקלה מסוימת.

הפסקתי בהדרגה בהתחלה פעם ביום וחצי . לדוגמא: אם הייתי לוקחת כל בוקר, אז לקחתי אחד בבוקר והשני בערב שלמחרת. כלומר, הפסקה של יום וחצי, אחרי כמה ימים כאלו התחלתי לקחת פעם ביומיים, אחר כך פעם בשלושה ימים עד שהפסקתי לגמרי. זה היה בערך בשבוע שמונה עשרה

אני כבר ביום ה3 שלוקחת רק אחד במקום 2 (שבוע 12), יש בחילות אבל לא נוראיות לכאבי ראש ובטן (עליונה בעיקר) שיותר מדאיגים אותי.. הגיוני מההורדה של הכדור?

הינקתי פעמיים עד חודש שלישי-רביעי. הפסקתי בדרגה כשראיתי כשהכוחות שלי כבר לא עומדים בזה.

עקרונית חשוב לוודא שתאכלי היטב ושתנוחי היטב. אישית לא כ"כ הצלחתי להקפיד על זה... אבל שרדתי

ויש גם אגדה הטוענת שהנקה בזמן היריון מפחיתה את הבחילות (אני לא בטוחה אם זה היה נכון גם לגביי).

בשעה טובה ובקלות, גם עם ההיריון וגם עם ההנקה!

אני חוששת מאוד מהנרה והיריון בגלל ההיריון הקודם שלא הפסקתי להקיא.. את האמת שב"ה הבת שלי מתחילה לישון טוב בלילה אז היא פחות תינק.. נראה לי שאני אשרוד 4 הנקות ביום לא?ובע"ה... אני עוד לא בהיריון... מתפללת שבקרוב

מהנסיון שלי עם בן שנה, בחילות ו3 הנקות ביום - מסתדרת בסדר גמור ב"ה.
ממש בהתחלה היה יותר קשה, בגלל חולשה יותר מאשר הבחילות, ולפעמים פשוט אמרתי לו לא, עכשיו אי אפשר. הבאתי לו פרי במקום, או התחלתי לספר לו סיפור והסחתי את דעתו... לרוב זה עבר בלי דרמות.
אבל עכשיו אני ממש בסדר עם זה למרות הבחילות, ולפעמים אפילו מרגישה שזה עוזר לבחילות

מישהי אמרה לי שאחרי חודש שלישי צריך להפסיק להניק כי זה יכול לגרום לצירים. זה נכון?!
איך יכול להיות שיש כאלה שמניקים 2 ילדים ביחד?

לא לכולן זה עושה צירים.

מישהי שהפסיקה להניק על ההתחלה של ההריון כי זה גרם לה לצירים והיא חששה מהפלה

ומישהי שהניקה עד ליום שבו היא הלכה ללדת. 

 

ושמעתי גם על הנקת טנדם (פעוט ותינוק) ויש כמה כאלה בפורום המקביל אפילו, אבל נראה לי שלא מכירה אישית. עדיין. 

כל עוד אין היסטוריה של הפלות / צירים מוקדמים / דימומים / לידות מוקדמות מותר להניק בהריון.


בהצלחה.

לדעתי תני לגוף ולקב"ה לעשות את שלהם... אם את מונעת - אז תפסיקי את המניעה. אף אחד לא מבטיח, הרי, שתיכנסי מיד להיריון... יכול להיות שעש שתהיי בהיריון, התינוקת כבר תהיה גדולה יותר ופחות מכורה להנקה.

ואם תהיי מיד בהיריון - סימן שזה הכי טוב ונכון לך ולתינוקת, גם אם זה יגרום לכך שההנקה תיפסק...

בהצלחה בכל אשר יקרה!

דיקלקטין בעייתי בהנקה.
אבל פארמין מותר בהנקה.

לא הייתי מקפיאה
אבל כן משתמשת בזה ומקפיאה מנה חדשה במקום, אם מתאפשר כמובן...

אז אני אשתמש בה מחר. (צריכה להשאיר אותה אחה"צ)

חשבתי במקרר עד 5 ימים, ומחר זה היום החמישי, ולכן לא הייתי בטוחה אם כדאי.

 

תודה על התשובה

כלומר המקרר היה סגור ללא פתיחות וסגירות, לא הייתי דואגת.

תלשתי במיוחד על מנת לשמור ואין לי מושג איפה זה! חחח הפכתי היום את כל הבית

 

תודה רבה! שמרתי לי...

תוך כמה זמן אפשר להקפיא חלב מהמקרר? או שהיה בחוץ?

להקפיא חלב שהיה במקרר- תוך 48 שעות.

יש לי חלב שאוב מהימים הראשונים אחרי הלידה
אני יודעת שזה חלב עשיר השאלה שלי האם להפשיר ולתת עכשיו או שיש עדיפות לחלב שאני שואבת עכשיו שהוא יותר מתאים לו מבחינת ההרכב?

לא יודעת לגבי הקולסטרום אם עדיף על פני חלב טרי.

כדאי שתפשירי ותתני

.

זה הרי אותו חומר פעיל.
יש טווח תגובות רחב.
ה'שיטה' זה לא להיטמא, לא להסתכל וכו'.
מתישהו זה עובר.
יש לפעמים הנחיה לקחת 2 לתקופה

מצטרפת להמלצה לחפש בשרשורים קודמים תחת השם סרזט.
לי היו חודשים של דימומים עד שהחלפתי למיקרולוט

לי היה שבוע בערך נראה לי

אבל זה רק הולך ומחמיר!!

אחרי 10 ימים מהיום שהתחלתי לקחת התחיל דימום שנמשך בערך 6-7 ימים ולאחר מכן ספרתי וטבלתי אחרי שטבלתי יומיים אחרי שוב התחילו כתמים שברוך השם לא נמשכו לדימומים העצה שלי לקחת בשעה מדוייקת כל יום ! זה ממש משפיע ויכול לעשות כתמים ודימומים..

אני לוקחת בול באותה שעה כל יום.

הדימום התחיל אחרי כמה ימים. התחיל ככתמים ועכשיו ממש כמו מחזור. תוהה אם להפסיק או לחכות שתיגמר החפיסה ולהחליף.

אולי תחכי כמה ימים ותראי אם זה נגמר או ממשיך?

נחכה ונראה..
תודה לך!

יכול לארוך משך כל זמן החפיסה הראשונה.

התור הכי קרוב בעוד חודש וחצי. בעעע!
תודה לך.

ואחזור לעיסוקיי..

למכתב של הפירוט דמי לידה שהם שולחים בדואר. מה שאת מקבלת זה כבר אחרי הורדות של מס, ביטוח לאומי וכו'. אז כנראה שזה לא היה עגול.

ניקויים ותוספת מעונות וכו יוצא סכום אחר..

תודה רבה על השיתוף!!

כל הכבוד שכתבת

וכל הכבוד ששיתפת...

כתבת מדהים.

איך לא נתקלתי בזה??????

שה' יברך אותך

כתבת מקסים

דיברנו על זה הרבה... הייתי בשוק שאין לו את אותה ההתלהבות והאהבה שיש לי כלפי העובר... והוא הסביר לי שזה פשוט מאוד שונה אצל גברים... זה מתבטא בצורה שונה, יותר שכלית. ולדעתי אנחנו צריכות לדעת לקבל את זה שהגבר והאישה שונים מאוד אחד מהשני...
ובמיוחד שבתקופות האלו אנחנו מפוצצות בהורמונים... והוא לא

אני אדם מאד חי, גם מבחינה רגשית. כל רגש פועל בעצמה.
כשאני שמחה- כל איבר בגופי שמח.
כשאני מבואסת- כל איבר ונים עצוב.

דוגמא יפה היא דף החלומות שלנו. כתבנו דף שבו אנחנו כותבים את כל החלומות- בלי הגבלות זמן ותקציב.

 

היחס הוא 9:1 לטובתי, תשע חלומות שאני כתבתי ואחד שלו.

 

בהתחלה זה היה לי קשה, ברור . אבל תכלס, אני כ"כ מודה לה'.
בעלי מאזן אותי, יודע לנחם כשאני עצובה מבלי ליפול איתי לדכאון. אם אני כועסת עליו מאד הוא לא מחזיר לי אש. מסביר למה הוא נפגע אבל לא זועם.
גם ברגשות חיוביים, כמו שמחה או התאהבות הוא יותר רגוע ממני, וזה נותן לי עוגן ובטחון.

 

לגבי הלידה- הוא לא יכול לחות איתך את הלידה לגמרי. וטוב שכך,הוא צריך להיות יציב בשבילך. תארי לך שגם הוא היה אחרי לידה. אוי ווי זמיר כמו שאומרים במרוקאית.

לכן טוב בעיניי שתהיה איתך דווקא אישה שמבחינה רגשית יכולה לעוף ולצלול איתך. אחות, גיסה, אמא, דולה. נשים יותר טובות בזה.

שיהיה בטוב ובהצלחה.

על מה שכתבת.

המילים שלך מרגיעות ומזכירות לי את הצדדים הטובים בזה, והאמת היא שלא רק שהם טובים בעיני, אלא הם הכרחיים לי כדי לקיים זוגיות בריאה (לא הייתי יכולה לשאת אם היה כועס עלי מאוד, או זועם, או מדוכא מדיי)

נתת לי פרופורציות חשובות.

 

לפעמים זו דינמיקה זוגית כזאת שדוקא בגלל שאת חווה רגשות יותר בעומק הוא באופן לא מודע תופס את המקום של לחוות פחות בעומק דוקא בשביל האיזון הזוגי

 

אני יכולה לראות לפעמים סיטואציות שאני חווה אותן נורא חזק ומחרפן אותי שבעלי כאילו אדיש ולא מזיז לו

 

אבל אחרי שחשבתי על הדינמיקה שתיארתי למעלה עשיתי לי מין ניסוי כזה.

בסיטואציות שקרו עצרתי את עצמי מלחוות אותן חזק ותפסתי אדישות. השתדלתי שזה יהיה אמיתי, ממש עבדתי על עצמי להיות אדישה ואז קרה דבר מדהים - בעלי הלכאורה אדיש פתאום ראיתי אותה חווה רגש בצורה הרבה יותר עמוקה. כאילו שיחררתי לו את הבמה ואיפשרתי לו לחוות את הדברים בלי לפחד איך זה ישפיע עלי כי אני הרי אדישה עכשיו

 

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי. ניסיתי.

 

לפעמים אני רואה שבעלי'לקח על עצמו' הרבה עוצמה ברגש או בתגובות מסוימות, אז אני מאזנת.
למשל גילינו בשבת בערב שהמזגן הולך לדלוק ברצף 3 ימים (שישי שבת חג). בעלי התבאס כמו אני לא יודעת מה. מוגזם לטעמי. סתם ככה אם הייתי לבד בבית מגלה את זה, בוודאי שהייתי מתבאסת. אבל הוא כ''כ עשה עניין שלשם האיזון הייתי אדישה בכלל... והוא אומר לי- למה את לא מתייחסת?! סתם המזגן ידלוק בלי הפסקה!! אמרתי לו- מה אתה רוצה, שאני יבכה?

לפעמים הוא מגזים בסיטואציה ואני בלי מודעות בכלל מאזנת....

הגיוני מאוד שהוא כזה,
ואפילו יש בזה יתרונות לפעמים.

טוב שאת מודעת לזה כבר עכשיו שלא יתפוצץ לך בפרצוף בחדר לידה,
הוא ישמח אבל לא יהיה בהיי כמוך.
הוא יתרגש אבל לא ירעד,
הוא יפחד במקלחת הראשונה, אבל לא יאבד עשתונות
הוא יכאב את כאבך ויהיה שם בשבילך, אבל לא כמוך.

תנשמי, תרגעי ותחייכי

האושר שלך לא תלוי בתכונה כזאת או אחרת.
תניחי לזה עכשיו תתמקדי במה שיעשה לך טוב,

חג שמח ושבת של שלום מתוך נחת, שמחה ואהבה!

גם לי לקח זמן לקלוט שיכול להיות משהו שונה מאיך שאני מרגישה וחווה.
לאט לאט למדתי לקבל את זה. הוא גבר, הם חווים אחרת. וכמו שכתבו מעליי, יש לזה יתרונות...

התחושה הזו שהקרוב אלייך ביותר, רחוק מלהבין איך את מרגישה כל כך מתסכלת ומבודדת.

אשמח לשמוע עוד איך אתן מתמודדות עם הבדידות הזו...

אני לא חושבת שהוא רחוק מלהבין,
פשוט הסולם שלו אחר.
תחשבי שאצלך את מדרגת מ1 ל10
ואצלו מ1 עד 3,
אז זה שאצלך ה10 רחוק כמה מספרים מהאמצע לא אומר שהמרחק שלו בין 3 לאמצע הוא לא טוב...

אצלי אני זוכרת שבלידה הראשונה הרגשתי שהוא לא מספיק שמח וזה היה לי מאוווווד קשה
הרגשתי שאני כל היום רק מדברת וחווה אצ הלידה והתינוק, והוא יש לו דברים אחרים בראש.
סיפר לי שקיבל קנס על החניה- את מי זה מעניין ולמי אכפת, יש לנו י-ל-ד!!
אבל בהמשך הבנתי והפנמתי שזה שהוא על הקרקע לא אומר שהוא פחות מאושר ממני להיות הורה.

הוא שמח, הוא אוהב, הוא מתרגש- אבל לא מבטא את זה כמוני.

אתן לך דוגמה אחרת- בשנים הראשונות הייתי מבשלת הרבה ומשקיעה ומצפה למחמאות (על מה שיצא מוצלח כמובן )
ועל הכל היה אומר: נחמד.
והייתי מתבאסת, מה רק נחמד?!
אז הוא היה אומר לי, לא לא רק נחמד (מחקה את הטון שלי, יצא נחמד! (טון אחר) באמת! (אותו טון)

עם השנים למדתי שמה שמדורג אצלי ב10 מילים:
נחמד, טוב, טעים, מוצלח, מעולה, מגרה, וואו טעים אש!! שיואו טעים למות לא יכולה להפסיק!!!

אצלו פשוט מתבטא במנעד עדין מאוד של הצליל "נחמד".
למדתי לשמוע את השפה שלו,
לאמוד את רמת החיוך והאור בפניו ופשוט "לתרגם" את זה לשפה שלי.

המיומנות היותר קשה זה ללמד אותו את השפה שלי, כמה אני זקוקה לניחומים ולמילים שלו כדי להירגע.
למדתי פשוט להגיד לו בדיוק מה אני צריכה, תגיד את המשפט הזה שוב, תגיד אותו במילים אחרות, תגיד עוד דברים זה מרגיע אותי...
לאט לאט הוא למד ולומד.

אבל קודם לקבל שלכל אחד יש שפה שונה, אחרת מגדל בבל יהיה לכם

כשהייתי כלה שלחתי לבעלי/חתני עוגיות שהכנתי, וציפיתי כמה ימים שהוא יגיב, יחמיא... שום דבר. בסוף שאלתי נו איך היו העוגיות? והוא ענה אה תודה, הם היו ממש בסדר.
מיותר לציין שנעלבתי... מאוחר יותר בחיים למדתי מכמה וכמה מקרים של אי הבנות שכשהוא אומר שמשהו "ממש בסדר" הוא מתכוון שזה מצוין, מעולה, נפלא! אז העוגיות שלי היו מצויינות, פשוט לא הבנתי שזה מה שהוא אמר!
ונקודה נוספת זה שהם לא מבינים כמה אנחנו מצפות למחמאות

תודה.

מזדהה עם הכל. במיוחד עם הסוף.

לאט לאט לומדים להבין את השפה אחד של השני, אני מבקשת באופן ספציפי את מה שאני צריכה וגם למדתי לשמוע במילים/טון/הבעות פנים/תגובות שלו את מה שאני מחפשת.

ואני? והתלהבויות... מדהים.. מהמם וכו'....
. גברים...

זה ממש לא קל,

והרבה נשים- כמוך וכמוני וכמו כל אלו שהגיבו לך פה מזדהות איתך...

יש משהו בטבע הגברי,

וכמובן גם אופי ספציפי,

שעושה אותם פשוט כאלה. כאלה כאלה- שלפעמים בא לנו להתפוצץ מתסכול...

אני מעלה כאן קישור למשהו שכתבתי וגם שיתפתי כאן לפני זמן קצר

כשחויתי כמוך את התסכול הזה, את הבדידות הזו

כשהוא אמר לי בפנים כל מיני דברים שערערו אותי לגמרי - מה, אני אם חד הורית של העובר הזה? של התינוק שיוולד? אין לך רגשות כלפיו?

מתוך הכאב אפשר לנסות לחשוב בהגיון שטוב שהטבע הגברי הוא כך, מישהו יותר עניני שלא יתפרק...

אבל לפעמים צריך פשוט לתת לתחושת הכאב מקום, להרגיש את זה באמת

רק כך אפשר "לעבור " ולהצליח להתגבר על זה

 

מה שרואים מכאן לא רואים משם... - הריון ולידה

היינו בהכנסת ספר תורה. עמדתי בצד ובכיתי. היה פשוט מרגש בטירוף,שמחה עמוקה וגדולה.. היה לי כלכך ברור שלכולם היה ככה שמח.. אז שאלתי את בעלי.. גם שמחת ככה? הוא ענה פשוט לא. ייבש אותי לגמריי..

אבל תלכי לבדוק המתח לא טוב לעובר

לא למוקד.
בלי סיבה טובה- לא תקבלי החזר מקופ"ח. וזו הוצאה גדולה- וסתם. בדרך-כלל, גם רופא נשים יכול לבדוק דופק.

לדעתי זה עולה 80 שקל ביקור אבל זה שווה את השקט הנפשי שלך ואת הרוגע
זה הריון ראשון?