פורום הריון ולידה (עמוד 3686)

עם ספוקלום.
יש רופאים שעושים גם אולטרסאונד פנימי.
ויש רופאים שממליצים לעשות פאפ באותה הזדמנות.

אמר לי שהרחם חזרה לעצמה וזהו

היו לך תפרים בלידות האלו?

אף פעם לא היו לי תפרים!!. ככה הוא בודק את כולם... אם יש אולטרסאונד אפשר לראות את הרחם, אין צורך בבדיקה פנימית.

בחדר, הוא עושה אולטרסאונד במקרה הצורך, אבל בבדיקה אחרי לידה הוא עשה בדיקה פנימית ולא אולטרסאונד...
(דווקא זה היה מעולה, כי הוא אמר לי שיש מקום קצת פצוע, וכשאני אטהר לשאול רב במידה וזה יפריע... בכל אופן, בבדיקות זה לא הפריע, אך הפעם הראשונה שהיינו ביחד, זה דימם בטירוף, ודווקא בגלל שהרופא ראה את הפצע שבוע וקצת לפני כן, הרב התיר לגמרי בלי ספקות... אז יש יתרון גם לבדיקה כזו... בהצלחה בכל אופן! )

יש רופאים שחשוב להם להסתכל על הנרתיק ויש כאלה שרק אם היולדת מבקשת הם בודקים.

עשה אולטראסאונד דרך הנרתיק
לא הסתכל בכלל
אלא אם כן ביקשתי שיסתכל על התפרים

את כבר לא חייבת לשטוף המון.

ואחות אמרה לי גם ארבעה...

איך אפשר לדעת מה המצב אצלי?

ולהתחרט אחר כך.

לפעמים התפרים כן נופלים. ראיתי אצלי בניגוב חוט שחור בערך שלוש שבועות אחרי.

מזל טוב!

החלמה מהירה בעז"ה.

אני ב"ה לא סובלת. רק רוצה לדעת איך יודעים כשהם נמסים

גם תהיתי בעניין, בסוף מה שגרם לי להבין שהם נמסו היה הרגשת השחרור בתנועה ושפשוט לא כאב לי! יכולתי להתרומם משכיבה לישיבה (עד אז זה היה סיוט כל פעם מחדש) וכו'.

 

אבל זה לא משהו מוכח, הרגשה אישית שלי (וזה לקח בערך שבועיים וחצי אולי שלוש).

 

בהצלחה יקירה, תרגישי טוב!

ותמשיכי לשתוף, זה לא מזיק ועושה רק טוב

אצלי מה שאת מתארת קרה הרבה יותר מוקדם אז חוששת שזה לא סימן אצלי כי עדיין יש איזשהו כאב.

ולהמשיך לשטוף לא מזיק אבל דורש אנרגיה וזמן ואין לי מיותר אחרי הלידה...

שמתי בשירותים בקבוק מי עדן קטן (500 מ"ל) עם פיה נפתחת כזאת, שוטפים איתו צ'יק צ'אק, לא מרטיב מגיע יותר עמוק לדעתי, אני נהנתי ממנו יותר מהטוש.

 

בהצלחה ורפואה שלימה!

עד שהפסיק הדם כל פעם שהלכתי לשרותים.
וכן ממליצה להחליף פד כל פעם

מה היתרון של זה על פני כדור זופרן?
(אמנם אני כבר לא בהיריון, אבל רק הזופרן הציל אותי בהיריון, אז אשמח לעוד ידע עליו, למרות שאני מתפללת שבהיריונות הבאים לא אזדקק לזה...)

איך את עוברת את הימים האלה?
כבר הרבה זמן לא קיבלנו פיסקה ספרותית ממך

חוסר הלגיטימציה שלך לא נכון בעיני.
לפעמים השיתוף והתמיכה של הנשים פה נותן כח ומנחם.
לא נכון בעיני לא לתת מקום לרגש טבעי!
אחרי שפורקים ומשתפים אפשר להמשיך הלאה להשלים ולשמוח בהריון ובמין שהקבה נתן לנו.

גם מי ששנים לא מצליחה להיכנס להריון, יכולה לכאורה להגיד תודה על שאצלנו בארץ במאה הנוכחית, בעלה לא מגרש אותה ולוקח אישה אחרת שתוליד לו ילדים. יש אפילו היום מקומות בעולם שהאישה היא שפחה של משפחת הבעל עד שהיא יולדת בן זכר. ב"ה אלף פעמים שאנחנו לא שם - בהחלט לא יזיק להודות על זה - אבל ממש לא כדאי בגלל הפרופורציה הזאת להדחיק את מה שכואב. מותר שיהיה כואב, ומותר לחפש תמיכה.

ולפותחת השרשור- אם מחר מפטרים אותך ואין לך עבודה ואין לך כסף לקנות אוכל במכולת ותבואי לקטר על זה ואני אגיד לך שמזל שיש היום ארגוני חסד ויתמכו בך והעיקר הבריאות זה גם ינחם אותך?

מי שלא מבין לא מבין. והלוואי שלא תביני.

ברור שבשכל את צודקת לגמרי, וצריך לשמוח ולהודות על מה שיש. אף אחד לא אומר לרגע שהרגשות האלו "צודקים" או "נכונים"

אבל ככה זה רגשות. הם לא תמיד צודקים בכלל.

הקשר בין הרגש לשכל לא תמיד קיים (או לרב לא קיים) וזה משהו שנכון לכל תחומי החיים.

מי שתתלונן שבעלה לא עוזר מספיק בבית או לא מבין את רגשותיה נאמר לה שתשמח שהיא נשואה  ושתיכנס לפורום רווקות?

וכן הלאה.

אם זה מעצבן אותך שיש אנשים שמקטרים על מין העובר, אל תקראי את זה, ותשמחי שאת לא שם.

ממש כך.. לייק!

כשבא לנו איזה כאב, 

לא עוזר לבעוט בעצמנו - כל מה שיצא זה נקודת כאב נוספת..

כאב זה משהו שנשלח משמים במחשבה,

זה לא אומר שכל דבר צריך להעצים ולשקוע בו - 

אבל בדיוק בשביל זה יש מקומות כמו הפורום הזה,

ותמיכה זה הדבר הכי נכון שאפשר לתת

הודעות כמו אלו רק גורמות לשקיעה עמוקה לגמרי

אני לא כותבת בתור מאוכזבת-מין-עובר דווקא... 

ברוך השם אני לא

(וידעתי שאם יהיה הפוך - אצטרך לעבוד על עצמי!)

פשוט הסעיר אותי הזלזול ברגשות של אחרות

מאחר וכותבים את זה פה, ומדובר בנשים ששופכות את ליבן ומבקשות עזרה בקבלת פורפורציות ביחוד בגלל הקושי של משהו לא נראה לי למרות שאני צריכה לברך על הטוב, אני חושבת שההודעה שלך לא במקומה. 

 

מותר להתבאס מדברים גם כשאת בהריון.

מזה שיש לך בחילות וקשה לתפקד (למרות שצריך לברך על זה שבכלל יש הריון)

מזה שנהיה כבד

מזה שאנשים מסתכלים

מזה שאת הופכת לפעמים לנושא לשיחה אצל אנשים מסויימים

מאנשים שנדחפים לך לבטן

אפילו מעצם ההריון, זה גם קורה

וגם ממין העובר. 

 

זה לא סותר את הברכה על הטוב, זה שתמיד אנחנו רוצים מושלם. שואפים להכי טוב שאפשר. ומותר להתבאס מדברים שנראים לך פחות טובים ממה שהיו יכולים להיות. 

ברור שהכי נכון זה לקחת בפורפורציה, וללמוד לאזן את הבאסה ביחס להכרה בטוב. אבל להכחיש את זה שלפעמים גם בטוב יש באסה? 

ומי שעברה טראומה בלידה, מותר להכיר בטראומה ובקושי שנובע ממנה גם כשנולד בסוף תינוק בריא. 

וכן דיכאון אחרי לידה. 

בקיצור, נכון, אבל עדיין. מותר. 

זה כמו להגיד למישהו, מה אתה מתבאס מציון גרוע במבחן? יש אנשים שאין להם בכלל כסף ללמוד תואר.
כל אחד והקושי שלו.

ותגידי תודה שאת לא מבינה את זה.

 

בטוחה שגם לך יש את הפינות האלה בחיים שאת מתבאסת על דברים שאחרים היו מודים עליהם אלף פעם, כולנו בני אדם.

זה קשה לשמוע אנשים מתלוננים על קשיים קטנים יותר משלנו 

(ובשבילי למשל איבוד הריון נחשב לקושי קטן כי אני מתמודדת עם הפרעה נפשית קשה

פי אלף מאיבוד הריון, אז מי בכלל מדבר על מין העובר?)

 

גם לי קשה לקרוא פה על נשים שמתלוננות על בחילות למשל

אבל עם כל הקושי אני חושבת שמותר להן להתלונן, כל אחד והצרות שלו

אם למשל הייתי אומרת לך לא להתלונן על איבוד הריון כי לי קשה יותר איך היית מרגישה?

 

אני הגעתי להריון הזה אחרי 3 שנים של טיפולי פוריות ו2 הפלות

ועדיין התאכזבתי מאד (אבל מאד) ממין העובר

אז לא צריך לומר לי "להיכנס לפרופורציות" כי עברתי הכל ואני יודעת יפה מאד איך זה מרגיש.

לפעמים אולי אנשים צריכים לקבל את העובדה שהם לא מבינים רגשות של אחרים , לשמוח מאד שהם לא כאלו, ולא להטיף להם.

שבהריון הכל מועצם הפחדים החרדות הרצונות השמחה העצב הכל כל קשת הרגשות מוקצנת מאוד.
אנחנו צריכות כנשים להקשיב אחת לשנייה להכיל כי יכול להיות שמחר את תבואי עם עניין שבעיני הוא נראה שולי אבל בעיניך הוא סוף העולם ותרצי שיכילו אותך. ככה אני רואה את זה.
לא רוצה שיגידו לי תגידי תודה על מה שיש זה אני יודעת בעצמי לעשות להודות לה' על כל הטוב רוצה שיגידו לי הכל יהיה בסדר את תאהבי את ילדייך יהיה לך לידה קלה ונעימה ומלאה ב"ה את אמא טובה וכן הלאה. ערבות הדדית של אישה לאישה.
בחיים לא שופטת אף אחת שכותבת על כך שעצובה על עניין כזה או אחר. סומכת על כל אחת שאם היא משתפת סימן שהיא באמת ב"מצוקה" כזאת או אחרת. וזקוקה לנו לחיזוק.

ואני ממש מעריכה את התמיכה הנשית שיש פה מאשה לאשה, זה כח מיוחד שיש לנו כנשים להרגיש אחת את השניה ולחזק, אז בואו ננצל את זה לדיבורים תומכים ואוהבים

לדעתי, לא לעניין לשלוח נשים לקרוא בפורום תמיכה כדי לקבל פרופורציה..
נשים גיבורות שם שופכות את תמצית ליבן כדי לקבל תמיכה. בטוחני שאין להן שום כוונה להיות חלון ראווה לאחרים ש"יקבלו פרופורציות"..

קיבלתם מתנה אדירה !! תודו להשם !! אל תתלוננו ואל תקטרו על דבר שולי כל כך כמו מין העובר. תזכרו מה קרה לבני ישראל שהתלוננו לפני כניסתם לארץ ישראל.. הריון קל לכולןןןן אגב השרשור לא נכתב למשהי ספציפית. ראיתי כאן לאחרונה כמה שרשורים בעניין.

באת, אמרת משהו שפגע בכל מי שהרגישה אכזבה ממשהו, כתבי לך יפה תגובות נעימות ומסבירות, לא טרחת לקרוא אותן בכלל ואת
״מקווה שהמסר נקלט״????
פשוט בושה
אולי תקראי את התגובות ואני מקווה מאד שהמסר שלהם יקלט לך טוב טוב.
ובעיקר המסר הוא - אל תשפטי ! ואל תקטינו אנשים אם את לא מבינה!
שיהיה לך רק טוב

ממש לא ראוי ולא יפה.
בגלל נשים כמוך @אמא לבת
נשים לא יוכלו לפרוק פה את רגשותיהן זכוצה של כל אישה להתבאס מבלי שישפטו אותה האם זה בסדר וכו...

מאחלת לך שתמיד יהיה לך רק טוב
ושום סיבה להתלונן
אבל ב"ה שמי שצריכה תדע תמיד שה' אוסף את דמעותיה

נגיד בסדר אישה תקבל פה חיבוק ותחשוב שהיא יחסית בסדר. אבל בחיים אמיתיים, לא ווירטואליים  לרב לא יבינו אותה. כי לסובבים גם יש רגשות. והם לא יכולים להכיל כל פעם שאימא, אישה או חמות פיתחה לה ציפייה ופתאום התברר שהיא מנותקת ממציאות. לא קשור לפה אבל אני גדלתי עם אימא שפשוט כל הזמן ציפתה למשהו, זה לא התגשם ואז היא הוציאה את הרגשות המוגזמים שלה וממש לא עניין אותה שלא רק לה יש רגשות, גם חמותי ככה. כל הזמן תיאור ציורי איך היא חלמה על ככה וככה וזה לא התגשם וכמה קשה לה. ועם השנים זה רק מחמיר. בן אדם צריך להיזהר לא לפתח ציפיות וכן קצת פרופורציות לא יזיקו. 

באת, הטחת, ואין לך זמן לקרוא תגובות...

אם אין לך זמן להקשיב, אל תשמיעי.

 

ומכיוון שלהגיע למקומו זה בלתי אפשרי כי זה אומר לעבור בדיוק אותם חיים שהוא עבר,
משפחה, מקום במשפחה, הורים, בעל, ילדים, עבודה, בוס, משכורת וכן הלאה!!
אז פשוט אל תדוני ותשמחי בחלקך שאת רואה את הטוב ושטוב לך עם זה.

זוגיות בכלל??

לכן חושבת שזכותי להביע את דעתי. בעיניי כל התמיכה הזאת במקומות שלא צריך גורם לאנשים באמת להאמין לעצמם שיש בעייה ורק לשקוע. הלווו הכל בסדר !! כולם חיים. תשמחיי תתנערי ! ככה אני מעודדת ! אני דוגלת בשיטה של להקטין את הבעייה. בכל מקרה כמו שרשמתי למעלה לא חושבת שפגעתי באיש בשרשור זה מכיון שלא רשמתי למשהי ספציפית. רשמתי על נושא שצף כאן בפורום יותר מידי בשנה האחרונה . מי שבוחרת להיפגע זה לגמרי זכותה .

יש לי עבודה- ובכל זאת לפעמים אני מקטרת עליה, למרות שיש הרבה אנשים שאין להם עבודה,
יש לי בית- ולםעמים אני מתבאסת מכל מיני דברים בו- למרות שיש אנשים שאין להם בית,
יש לי בעל- ולפעמים אני מתלוננת עליו, למרות שיש הרבה נשים שאין להן...
גם יש לי ילדים- ולפעמים קשה לי איתם, למרות שיש הרבה אנשים שהיו שמחים לילדים ....

בהחלט יתכן שגם את התגובה שלי לא תטרחי לקרוא, אבל בהחלט גם צרות של עשירים יכולות להציק לםעמים, אפילו שברור שמדובר בעשירות...ת

ובמיוחד פורום רגיש כמו הריון ולידה - היא תמיכה,

לפעמים זו 'תמיכה טכנית', אבל יש גם הרבה תמיכה רגשית

במקומות שאי אפשר לשתף אנשים מהעולם האמיתי, או לא רוצים בזה.

אי אפשר לשלוח חץ ואז לומר 'מי שבוחר שזה יפגע בו זו זכותו'...

הקטנה של רגשות האחר,

כמו שכתבת בעצמך שזו שיטתך ואת דוגלת בה - 

היא פגיעה,

ומי שפוגע צריך לקחת אחריות על מה שהוא עושה.

צר לי בשבילך, כי אני בטוחה שאת פוגשת בעוד מקומות בחיים האמיתיים אנשים שנפגעים ממך

ואולי את לא מבינה למה.

 

כל כך חסרי רגישות
תקראי את התגובות תביני שאת נמצאת בקרב רב של אנשים שלא חושבים כמוך.
מקווה בשביל כל הסובבים אותך בעולם האמיתי שלעולם לא תתקרבי לאנשים שחווים דיכאון ואכזבות ו״תעודדי״ אותם בדרכך המעליבה
ומקווה בשבילך שלא יהיו לך בעיות עם הבת שלך. אם היתה לי אמא כמוך לא הייתי מספרת לה מילה ממה שעובר עלי בחיים ולא היה לי שום קשר איתה.
מציעה לך מעומק הלב לקרוא תגובות של בנות פה ולא סתם לומר לאנשים להפנים את המסרים שלך כי פה זה גם לא פורום שמטיפים בו לאנשים להיכנס לפרופורציות
ובכלל דעי לך שהנושא של אכזבה ממין העובר יכול להוביל לדיכאון אמיתי ולדיכאון אחרי לידה ויש על מחקרים פסיכולוגיים ואולי תקראי קצת על נושא לפני שאת שופטת וזורקת אמירות מעליבות בהחלט ולא קשורות למציאות.
לכי תקראי קצת על gender disappointment אם את ממש רוצה לומר משהו לפחות תביני על מה את מדברת.
ולומר דברים כמו שכתבת פה ואחר כל לצאת בהצהרות של ״לא התכוונתי לפגוע״ זה ילדותי ומסיר אחריות מעצמך. פגעת, התנהגת בצורה ממש לא יפה ולא הולמת, מינימום הגינות זה להתנצל או לפחות לקרוא את מה שכתבו לך!!

כל השיחה הזו לא נעימה בכלל.. לא כלפי פותחת השרשור,לא כלפי המגיבות ולא כלפי שאר הקוראות. (לא לוקחת צד פה מיד צודק ומי לא אבל הפורום הזה כל כך מיוחד בהתעניינות בשניה,בתמיכה טכנית/נפשית והכל בנימה חיובית ויפה שפשוט הורס השרשור הזה.. נראלי אפשר לסיים אותו.. להפסיק להגיב אליו וסיימנו

כל אחת מפותחות השירשורים האלו שנתקלת בהם לאחרונה, בעלת פוטנציאל להיפגע!

מקום לרגשות הכואבים ואז יותר קל להם.

@ט' @כתר הרימון @להיות לאם

בבני ברק
סבבה לגמרי

ב"ה בהריון השלישי..הייתי אצלו ב2 הסקירות וגם ב2 הריונות הקודמים היינו אצלו. (חוזרים בכוונה אליו)
הוא מקצועי, יסודי ונחמד!

מומלץ מאד

נשמע כמו מחזור. אבל ניתן למומחיות לענות...

הנקה מלאה(שגם מונעת ביוץ) נחשבת לדעת המומחיות להנקה ככזו שהיא לחלוטין בלי הפרעות, כולל מוצץ. יש כאלה שמרחיבות ואומרות שתינוק שלוקח מוצץ זה על חשבון במצטבר של בערך ארוחה אחת. אם זה נכון? לא יודעת..בכל מקרה צריך לחשוב על זה.

יכול להיות גם מחזור... תחשבי האם זה דומה למחזור האם זה מתחזר ובצבע אדום וזה ממשיך או שמדובר בכתמים

האם את עם אמצעי מניעה כלשהו?

 

אומרים שהנקה מלאה נחשבת כשהוא לא פותח פער של 3 שעות ולא לוקח מוצץ..

אין לי מושג אם מחזור או שאריות.. רק הזמן יענה באמת..

ממליצה להיות בקשר עם רב..

תפרטי בדיוק איך ראית על ניגוב או על התחתון ואם זה לא ממשיך אולי ישלח אותך לבודקת... את אחרי לידה יכול להיות מאוד שזה פצע או יובש

בקשר לעונות פרישה גם אם את טמאה אבל זה לא מחזור אז לרוב לא מחשבים את זה

בקיצור הכל לפי רב מהמגזר שלך

שכרגע בשלב הזה אני לא מסוגלת ללכת, אז הוא אמר שאם כך עליי לספור כרגיל ... לא שאלתי לעניין עונת פרישה. רופאת נשים יכולה להגיד לי מה זה?

אבל חבל ... אולי תחכי למחר ואם אין כלום לכי לבודקת רופאת נשים לא יכולה להחליף בודקת אלא אם כן רב מתיר את זה

כתבתי פה כבר פעם, שגיליתי את זה לגמרי במקרה כי הייתי אצל הרופאה בגלל סיבה אחרת בדיוק במצב כזה של דימום שחזר באופן משמעותי אחרי שכבר הפסיק לכמה ימים ולא ידעתי אם זה מחזור. הרופאה נתנה לי הפניה לבדיקת דם של כמה הורמונים ולפי התוצאות יכלה להגיד לי בוודאות שזה לא היה מחזור (אכן המחזור חזר רק אחרי יותר משנה). אבל חשוב לא להתעכב עם זה, כי הבנתי ממנה שישי מדמעות לתוצאות רק אם בודקים בימים הראשונים של הדימום.

זה נוח, מחזיק אותם, משחרר לך את הידיים ואת לא מפחדת כל שניה שהם יחליקו. כמובן כמובן אין להשאיר ולו לשבריר שניה לבד! זה פשוט יותר נח ובמחיר של 50-60 ש"ח, אביזר מוצלח מאד בעיני.

בגיל קטן אני אוהבת להשתמש באמבטיה דו-צדדית (צד אחד של שכיבה וצד אחד של ישיבה, בהתאם לגיל).

בגיל שנה אפשר להניח את הילד בתוך האמבטיה עצמה (על שטיח אמבטיה), או בישיבה או בעמידה, אם הוא עומד יציב. כמובן - אין לעזוב אותו לרגע.

מבחינה מסוימת, לדעתי, עדיף לא להשתמש בטבעת אמבטיה - כי היא נותנת תחושה של ביטחון, ואז אולי זה יגרום לאם לעזוב אותו לכמה רגעים...

החל ממתי שיכולים לשבת יחסית יציב ועד שהם כבר מוותרים על זה מעצמם

לדעתי זה תורם ליציבות של הילד באמבטיה וכך פחות מחליקים

כמובן שעדיין צריך השגחה של מבוגר צמוד

לא מזמן....
היא רופאה צעירה יחסית, דתיה, נחמדה.
נראה לי שהיא די יסודית-פעם ראשונה שבדקו אותי עם ספקלום בביקור רופא אחרי לידה(לידה רביעית) כששאלתי הסבירה לי בסבלנות ואמרה שאני לא חיבת להבדק אם אני לא רוצה.
בסה"כ היתה חויה נעימה.

אני דווקא מעדיפ לא "יסודית" בכיוון הזה... (שונאת בדיקות גופניות. מעדיפה לבקש אותן בעצמי אם אני חושבת שצריך)

אבל את אומרת שהיא נתנה לך את האפשרות לסרב?

והבדיקה הייתה לך נעימה ולא "חודרנית" מדי?

זאת המיךה המדויקת אבל נראה לי שהיא פועלת עפ"י הספר אבל היתה ממש פתוחה לקבל את הסירוב שלי בלי לעשות עניין או פרצופים כמו רופאים אחרים.
לבסוף הסכמתי לבדיקה והיא היצה ממש עדינה איתי כך שאומנם זה לא היה נעים(כמו כל בדיקה חודרנית מהסוג הזה) אבל גם לא כואב

למצוא זמנים שהתינוק ישן הרבה זמן ואז יש הרבה חלב, או אם הוא לא קם הרבה בלילה, אפשר שעתיים אחרי שהולך לישון בערב. בבוקר לפעמים קמים מלאים.
צריך למצוא את זמן המלאות שלך.... בהצלחה!

שואבת בכל ערב שעתיים אחרי ההנקה שאחריה הוא הולך לישון ללילה. הוא ישן בפעם הזאת בערך 6 שעות רצוף וככה זה מסתדר.
לא יוצאת לי מנה שלמה אלא חצי-שלושתרבע, וככה זה מצטבר ב"ה

ולהחליף צדדים מדי פעם

אבל תמצאי לך את הזמן הנכון שלך, ואז, לדעתי מיד אחרי הארוחה של התינוק/ת לשאוב. כדאי לשתות לפני ההנקה או בתחילתה כדי שיהיה יותר...
זה מהניסיון שלי, שהוא לא גדול בכלל, בטח עוד רגע יגיעו החכמות לעוד עצות ..

לשאוב בבוקר מהצד השני.
כל לילה להחליף צד.

לבחור שעה קבועה פחות או יותר לשאיבה. נגיד כל בוקר כשאת מתעוררת. הגוף מתרגל לזה ומייצר יותר חלב בשעה הזו

התחושות שלך מובנות
מבטיחה שכשתיראי את הנסיך הקטן זה יתפוגג ב"ה
לידה קלה אמן

אבל אולי תסתכלי על זה מהכיוון שטוב שאת כבר יודעת ועכשיו כבר לא תצפי לבת כי את יודעת שזה בן, ויש לך זמן להתרגל לרעיון
אני למשל לא בודקת אז אין לי מושג (גם אני רוצה בת ), אבל אני יודעת שבגלל שאגלה את זה ברגע הלידה זה לא ישנה לי, כי העיקר יהיה שהלידה עברה ונולד תינוק בריא ושלם. אחר כך ניזכר לבדוק מי זה (ככה היה בלידה הראשונה... כשאמרו בן! נזכרתי שבאמת שכחתי לשאול) אבל מצד שני תהיה לי כל ההריון ציפיה שאולי זו בת, ואם זה בן אז חבל על הציפיה...
לכן מעודדת להסתכל על זה מהכיוון שלפחות את כבר יודעת ויכולה להתחיל להתרגל לרעיון

היה מתברר שזה בן... יש לי חברה שקרה לה הפוך. זה הרגשה דפוקה שאפילו בעלך לא יכול באמת לנחם אותך כי הוא מאוכז אפילו יותר.

לנחם?? אנשים איבדו את זה לגמרייי! תגידו תודה שקיבלתם ילד חי !!!!!

להדגיש את הדברים הטובים שיש במצב הזה לומר מילים טובותובאופן כללי לעשות הרגשה טובה....

מאד מבינה אותך

תרשי לעצמך קצת להתבאס כמה ימים, להיפרד מהחלום על הבת שלך, לבנות לעצמך חלום חדש שהבת תבוא בפעם הבאה (ואיזה כיף שאין לך הרגשות רעות בהריון אז בע"ה לא קשה לך יותר מדי לחשוב על עוד אחד)

ועוד כמה ימים כשתעבור ההרגשה הזו תתחילי להסתכל על בגדים יפים לבנים, לחשוב איזה התרגשות תהיה בברית וכו ולהתרגש מהדברים שהם "של בנים"

מאוד רציתי בת ונולד לי בן
עכשיו בעד שום הון שבעולם לא הייתי מחליפה אותו בעד שום בת...
את השמלות והפרחים אני קונה לאחייניות בינתיים... (;
חזקי ואמצי אחותי, יהיו לנו גם בנות!

אנחנו כמו אחיות ממש, אז אני קונה לה פריטים ורודים מהממים שלא יכלתי לקנות לבן שלי (לעצמי... חחח)

ברמה מטורפת... אז לפני שידענו מה זה ניסיתי לעשות לעצמי רשימה למה זה טוב בת... הצלחתי כ"כ טוב שכשגילינו שזה בן קצת התבאסתי אפילו
אז הזכרתי לעצמי למה רציתי בן

הילד שלך לא מת ונפל באסלה. זה התקוה שלך שנפלה. שלא תדעי יש כאלה שהילד שלהן כן מת אתמול וזה באמת באמת נורא.

אני עשיתי גרידה וראיתי באחד הטפסים של בית חולים סעיף של מסירת נפל. כשראיתי את זה התמלאתי בהקלה. אני לא קברתי ילד. יש אנשים שעושים את זה!!

הרבה פעמים נכנסים מיד שוב והתקוה כאילו עוברת תחיית המתים. מאחלת לך שבקרוב. אבל בינתיים תנסי להסביר לעצמך שעובר בגודל הזה הוא בערך גרגר אורז קטן שברב הפעמים הקב"ה עושה נס ונותן בו חיים. לא ילד שיכול למות... 

תתעודדי. בע"ה יהיה לך במהאה שו גרגר אורז קטן וה' יתן לו חיים ותצאי בידים מלאות!

 ושיהיה לך בקלות! 

ביצה בצורות שונות.. מקוקשת אפשר לערבב עם מים ואז היא יוצאת ממש רכה.. סלט ביצים 

לגבי שתיה - ניסית לתת לה לשתות בכוס?

לטחון לה ירקות עם עוף/הודו בבלנדר או מעבד מזון ואז הכל במרקם אחיד. (יכולה שלא יהיה ממש נוזלי אלא סמיך יותר) אם היא לא אוהבת את המרקם של טחון לגמרי- תערבבי את הטחון עם קצת ירקות מרוסקים.

את ההכנה עשיתי לבד. זו היתה בחירה של שנינו כי התאים לנו יותר. אני חושבת שזה מאד תלוי באופי של בעלך, כמה הוא מסוגל להכיל מבחינת תהליך הלידה. בעלי רצה שאפרט כמה שיותר אז יכולתי פשוט לעבור איתו על כל פרט שרציתי שידע. אני חושבת שחובה שתדברו בינכם, ממש ממליצה לעשות סוג של תיאום צפיות שלך ממנו בזמן הצירים, הלידה. להחליט על דברים שחשוב לך שהוא יעשה/לא יעשה. במידה והוא לא יהיה בתוך חדר הלידה אלא בחוץ אז לתאם מתי תירצי שיכנס ולברר מולו מה הרגשות שלו כלפי זה.

בהצלחה ובשמחה! שיהיה בקלות בע״ה

הייתי ספונטנית?
לא תכננתי כלום

שלי שיוכל לעמוד מול הצוות הרפואי. הכנתי לו תוכנית לידה שמיועדת רק לו התוכנית כללה כל מה שרציתי ולא רציתי שיהיה בלידה ובנוסף לזה הוספתי רשימה של תנוחות שמתאימות לכל שלב בלידה עם הסבר איך הוא יכול לעזור ולהקל פלוס ציור ממחיש. (כל זה היה בלידה השניה בלידה הראשונה גם עשינו קורס משותף אז הוא כן בא עם ידע מסויים)

איך מאיפה השגת? יש לי עוד זמן אני בהריון שני
וחושבת לבוא ספונטנית עם עצמי מבינה לאט שזה טעות
בקיצור אשמח אם תגידי מאיפה לקחת אינפורמציה.
בעלי חוץ מלדבר עם צוות רפואי לא עוזר, לא לוחצת עליו רק אני יודעת שצריכה להשען על עצמי.

הוספתי גם איזה נשימות מתאימות לכל שלב ודימיון מודרך לכל שלב מהספר "היפנוביטינג"

תודה.

פעם קראתי כאן שיש ספר הדרכה לבעלים

למשל להגיד לו שאת רוצה לנסות בלי אפידורל אז שלא ינסה לשכנע, או הפוך
שיעזור לך באופן כזה או אחר/ לא

את חייבת לעבור אולטרסאונד לבדוק שלא נשאר כלום בפנים שיפריע להיקלטות ויכול לגרום גם לדלקת חס ושלום.

אחרי הבדיקה אם הרופא מאשר שהכל בסדר הוא יגיד לך אם יש צורך להימנע או לא, בדכ לא.

לרב לוקח מחזור אחד או שנים להיכנס שוב להריון, אל תילחצי זה יבוא

מאחלת לך שמחה ואושר במהירות!

ואיזה רכב אתם רוצים למכור?

גם אנחנו מחפשים כרגע בתקציב דומה, ראיתי באתר יד 2 שמאזדה 5 , שנת 2006, מתחילות ממחיר של 22,00 ומעלה . ויש בינהן גם עם קילומטראז' נמוך . יש הרבה הצע של מאזדה 5, וראיתי גם עם קילומטראז' סביר ואפילו נמוך במחירים כאלו. הבנתי שזה רכב איכותי יותר מרנן. אנחנו פשוט צריכים למכור קודם את שלנו ואז נקנה , בעזרת ה'.

יכול לעשות צרות...

ולכן עדיף לפחות ללכת על רכב שנחשב אמין.
אלא אם כן יש לך הצעות אחרות בתקציב כזה, אשמח לשמוע

ניתן להשיג גם 2009 ב25000

וממה שהבנתי היא גם יחסית אמינה

בררנו קצת ומוסכניק שדיברנו איתנו הזהיר שלא כדאי ושזה רכב שעושה הרבה בעיות.
כרגע המסקנה שלנו שעדיף מאזדה 5 , גם ישנה יותר, אשמח להחכים , אם יש תובנות אחרות

מכירה את הקרניבל, שהאכילה אותנו מרורים כמה שנים טובות...

מתאימה להורים + 5 בלי שום מטען.

בטוח שנכון לכם להחליף רכב בכלל?
כמה נסיעות משותפות יש ביום יום?
אם הן נדירות,לא עדיף להסתדר אחרת (שילוב אוטובוס. נגלות. השכרת רכב)בפעמים האלה?
לאיפה וכמה נוסעים עם הרכב ביום יום?

רכב משנת 2006 זה לא רכב שכדאי להתקרב אליו... מעדיפים רנו מ2010 או 2011.
כמו כן זה רכב שממש לא נח בו ושותה דלק מהיכרות...

לגבי האם לקנות רכב גדול וכו, אנו נוסעים לפעמים כמה פעמעם בשבוע כולנו ולכן לא רלוונטי כרגע להישאר ברכב קטן
או 2 רכבים שיעלו לנו גם יותר בסופו של דבר
(אם לא היה את הכיוון של הרנו אולי היינו שוקלים רכב פשוט נוסף אבל זה היה בעייתי מאד
..
כיוון שהוא ישנו מחפשים פתרון דומה או טוב יותר אבל לא פחות... )

תודה רבה לעונים

לגבי קאיה קראנס אני רואה שהיא גם משנתון ישן יחסית לרנו שאפשר להשיג באותו סכום.
אציין שדיברנו עם בעלי רנו לוגאן רבים והם מרוצים.
אנחנו בתקווה להוסיף 5K ובמקרה של אין ברירה נידחק להוסיף עוד כ7K

לא כל רכב שהוא הרבה שנים על הכביש עושה בעיות.
לנו יש רכב שב"ה לא עושה בעיות בכלל והוא מ-2004

בדקתי ובשנתונים רלוונטיים הם עולים פי 2 או 3 מהרנו....

לגבי רכבים מפעם היות שאנחנו בונים עליו בע"ה ל4 שנים חשוב לנו שהוא יהיה עם פוטנציאל להחזיק בשנים האלה טוב.
רכבים שני כל כך הרבה שנים מנסיוננו יש שטובים אבל רובם מגיל 10 כבר מתחילים לבלות יותר ויותר במוסך...
ורכב מ2004 עוד 4 שנים יהיה בן קרוב לעשרים...
יש כאן סיכון שלא נוכל להרשות לעצמנו כרגע...

התייעצתי היום עם מישהו במשפחתי , שמבין בעניני רכב ואמר לי לא להתקרב לרנו. ושעדיף מאזדה 5 2006 על פני רנו 2010.
לדבריו זה רכב לא אמין שעושה הרבה בעיות.
תבדקו עם מישהו שמבין לפני שאתם קונים.
כרגע יש לנו שני רכבים קטנים משנתונים 2003, 2008, שב"ה, לא עושים הרבה בעיות. אפשר לחפש רכב עם קילומטראז' נמוך והעיקר להתפלל ליפול על רכב טוב. בהצלחה.

עם רנו וכולם מבסוטים... ודיברנו גם עם אנשים שפגשהנו סתם וגם מבסוטים...מדגם די מייצג...
הרכב שלנו 2007 אצלנו 4 שנים ואכן מתחיל לעשות בעיות קטנות... לא משהו רציני אבל בהחלט מתחיל להזדקן. לא הייתי מוכרת עכשיו בלי הקטע של הרחבת המשפחה אך מצד שני לא קונה בשביל עוד 4 שנים מהשנתון הזה...
היה לנו גם רכב מ2001 שנסענו איתו הרבה
מכירים רכבים ותיקים ב"ה.
אבל צריך בשביל זה מזל...
אמר לנו מומחה שהתייעצנו שלא כדאי לקנות רכב בן יותר מעשר, וברנו ספציפית כדאי אפילו חדש יותר.

הציעו לנו גם את הרכב הזה.
ראינו שאפשר בתקציב שלנו לקנות כזה משנתונים סבבה אולי אפילו בלי להוסיף הרבה..

קראנו כאלה מבסוטים וכאלה ממש לא ממנו ...
והבנו שהביטוח והתיקונים יקרים, האמנם?
חושבים על 2011\2012

ולא ממש הבנו לגבי הצריכת דלק.

אשמח לחוות דעת של מי שמכיר!!!

מבחינה מכנית.
לא סתם הוא ככ זול, אנשים מחפשים להיפטר ממנו. לנו אמרו להתרחק מהדגם הזה.

יש לי חברה שמוכרת את שלה בפרוטות כי אף אחד לא רוצה לקנות כבר המון זמן, למרות שזה רכב גדול ומרווח ומפנק....

אם רכב יפני עולה סכום משמעותי בהתחלה
אז הפיקאסו יעלה זול אבל הרבה תקלות כך שבסוף הדרך יעלה כמעט אותו דבר כמו יפני

אני לא נוקט עמדה לגביו כי בסוף הדרך הוא מאוד נוח וזול. אבל כאמור לא אמין מדיווחים של אנשים

לביוץ... ממליצה לך לנסות לימון לפני
שמעתי ממלא נשים שלימון עזר להם ולמסטיק תימני טעם קצת מגעיל

 

מה עוד היתרונות של המסטיק התימני? עוזר להגברת הביוץ או שזה בלי קשר?

 

האם יכול חלילה לגרום לבלאגן?

שעוזרת לקצר דימום ברור שאת לא צריכה.

טמה זה ומר הגברת ביוץ מה את בדיוק רוצה להשיג?

לפי מה שקראתי זה עוזר להגביר ביוץ וכד'...

 

יש לך ניסיון עם זה? או למישהי אחרת?

 

את מסוגלת לעמוד בסקרנות?

במין, רוב הסיכויים שזה נכון, אבל אם הוא אומר נראה לי...תחכי לסקירה המאוחרת, כדי לדעת בוודאות.
אצלי באחד ההריונות בסקירה המוקדמת הרופא אמר לי שזו בת, בסקירה המאוחרת שכחתי לשאול, מרוב לחץ- החלבון עוברי היה ממש לא תקין, ובאתי במטרה לראות שהכל בסדר, ובסוף נולד בן.

כדאי לסמוך על זה?

פשוט רוצה לדעת אם הוא אומר בטוח אם לסמוך או לא...

בסקירה המוקדמת הוא אמר שנראה לו שזאת בת ובבדיקה הבאה הוא יוכל לומר לי בוודאות.

קשה לראות.

אפשר לראות בטוח.
אצלי ראו בשבוע 13, היה אולטרסאונד שגרתי והטכנאית שאלה אם אנחנו רוצים לדעת.

מנסיון הכל שטויות המשקל מתחלק בין העובר מי שפיר וכו'  נפח הנוזלים בדם שלך הנוזלים בגוף(כמו בצקות לא תמיד רואים) ושומן שאת עולה זה שונה מאשה לאישה ומהריון להריון

בחיים אי אפשר לדעת במדוייק מאיפה מגיע המשקל.

הכי חשוב לעקוב אחרי המשקל זה לראות אם פתאום יש עליה משמעותית זה יכול להיות סימן של רעלת או סכרת הריון.

 

גם לי היה משהו דומה. הייתי שומעת את הצעדים של בעלי במדרגות - והבחילה מתגברת. איך שהוא נכנס הביתה - מקיאה ומקיאה. זה היה ממש מוזר. קראתי אחר כך שמישהי כתבה כאן בפורום על מחקר שמציע שדווקא ריחות שאוהבים נעשים מבחילים בהריון, אז אולי זה דווקא מחמיא...

מאוד מבאס, אבל בע"ה יש סיכוי גבוה מאוד שאחרי השליש הראשון תשכחי מזה.

את סובלת מהריח או שאת נגעלת ממנו באיזושהי צורה (תופעת לואי מוכרת בהריון) או שפשוט כשאנחנו ליד אנשים שלא יודעים שאנחנו בהריון ההסתרה והעיסוק במשהו אחר עובד בתור הסחת דעת פשוט מחזיקות את עצמנו ואז כשהבעל מגיע פשוט מתפרקות.

מכירה מקרוב את הנושא לצערי ולשמחתי כמובן אם יש לך עוד שאלות...

ליד בעלי הייתי מתפרקת ומקיאה קבוע...
אחרי שכל היום רק הסתרתי את זה מכולם, ניסיתי להיות גיבורה, לא להתבאס וכו', לידו אני הכי אני, וכנראה בגלל זה, כל ה''חומות הגנה'' שנבנו לי קרסו ונעלמו להן...

הריח שלו או שאני פשוט מתפרקת אחרי שכל היום מחזיקה את עצמי..
למרות שמשך היום אני לא מרגישה שאני מחזיקה את עצמי. אוכלת ושותה ממש בכיף ...
אבי אולי זה באמת הריחות כי אני נגיד לא מסוגלת להריח את הכביסה שלי. ריח שפעם הייתי משוגעת עליו...

מתי את לוקחת את הדיקלקטין? בבוקר? אולי בערב ההשפעה פגה ואת צריכה להעלות מינון?
לא יודעת... רק מעלה נקודה למחשבה....

בבוקר ושניים בערב לפני שאני הולכת לישון..
בגדול יש עדיין קצת בחילות והקאות אבל הרבה פחות מאשר בלי הכדורים..

איזה באסה.. אוף
זוכרת שהיו לי כמה שבועות שממש לא יכולתי להתקרב אליו... זו תופעה מוכרת.
ואז חשבתי שאולי אני נגעלת מהריח של המרכך כביסה, החלפנו אותו וגם הגועל חלף.
יש מצב שזה פסיכולוגי לחלוטין אבל מה אכפת לי

אני ככה... הבחילות שלי הן בבוקר ובערב. במשך היום בסדר גמור, מגיע הערב ואני לא יכולה לאכול כלום, הכל מגעיל

התארחנו לשבת וממש הייתי מסוגלת לאכול ולשתות נורמלי בסעודה בערב. ולא הקאתי..
זה רק ליד בעלי...

אני לקחתי דיקלקטין והקאתי כל בוקר. לפעמים גם בלילה.
יש לי חברה שקבוע מקיאה רק בלילות כל ערב ב8.
אל תתבאסי ב"ה זה חלק מההריון ומהשמחה שבאה איתו.
תשתי משהו תרגעי ותמשיכי בערב (קל לדבר קשה לעשות תעשי ככל יכולתך אבל אם את מרגישה רע אז זה מה שיש).

אבל אני שואלת על הפער בין כשאנחנו לבד בעלי ואני לבין כשיש לידי עוד אנשים...

הבית שלנו מורכב מכל מיני ריחות.
אני למשל לא מסוגלת להריח את המטבח והשירותים וסבון לידיים. אז אולי זה קשור לבית ולאוו דווקא אליו.
אולי תעשו ערב רומנטי בחוץ באוויר ככה תיהיו ביחד עם סיכוי נמוך יותר להקאה ואז באמת תדעי.
תקופה קשה באמת רק בריאות לכולנו.

אז אומנם אני מהמקיאות המון בהריונות אבל זה הפך לבדיחה בהריון הראשון. 

כשבעלי היה מגיע מהמקלחת - ואפילו הוא היה רק בחדר ליד איפה שהייתי.  איך שהייתי מריחה את זה, הייתי רצה להקיא כאילו יש לי אלרגיה אליו... 

הריחות של הבית וגם האוכלים של הבית בדר" כ פחות אטרקטיביים בהריון. לא מצליחה להבין למה אבל ככה זה... 

פשוט קבלו את זה כחלק מהעניין.... 

 

 

 

הוא רק יוצא מהמקלחת והריח.. בעעע
לפותחת- לא יודעת למה.. אבל את ממש לא היחידה.. גם אני מתבאסת על זה ממש.. רוב היום הכל בסדר ורק כשהוא נכנס הביתה כל הגועל נפש חוזר...אומרים שזה עובר.. ובהריון השני אמור להיות הרבה יותר טוב..

היא במסגרת? אולי היא ישנה שם יותר מדי  אולי אפשר לשנות משהו?

ההרדמה קשה..
ממש תודה על היחס!!

נכון, הם האושא הכי גדול ועם זאת את רק בת אדם וגם את יכולה לשגות, לאבד סבלנות, להתעצבן. מצופה מאיתנו כל כך הרבה, לגדל, לחנך, לעבוד, לנקות, לבשל, לאהוב, ללטף, ועוד ועוד ועוד ולפעמים ״יוצא לנו הקוף״ כמו שאומרים... חחחח אז תזכרי שזה עושה לך הרגשה לא טובה ותנסי לשפר את עצמך ולגדול מזה וגם תסלחי לעצמך. אני מניחה שזה שהילד רואה אותנו גם מתעצבנות זה גם סוג של חינוך, לדעת מתי עוברים את הגבולות שלנו... וזה נותן להם גם כיוון איך להתנהג

כך שתגיעי יותר סבלנית לתהליך. תנסי לחשוב איזה כיף לך שאת יושבת איתה וכיף לכן ביחד. תספרי סיפור (אם היא כבר מבינה) ואח"כ תכבי את האור ותשירי לה שיר רגוע - לא קצבי ולא נשמה מרגש. בטון יחסית נמוך וקול נמוך. משהו שמזמין הירדמות. ליטופים תוך כדי יעזרו מאוד. זה מה שאני עושה לבת שלי שגם קשה לה להרדם. ואם היא לא נרדמת סימן שהיא עדיין לא עייפה ואני נותנת לה לצאת מהמיטה ולשחק. אחרי חצי שעה - שעה מנסה שוב לפי העייפות שאני רואה. צריך להזהר שלא תעבור השעה ואז היא לא תצליח להרדם מרב עייפות.

יכול להיות שכדאי בהדרגה להעיר אותה יותר מוקדם בבוקר ואז היא תהיה עייפה יותר לקראת ההרדמה ולך יהיה קל יותר. יש ילדים שצריכים פחות שינה.

זה הולך ביחד. כשתצליחי להעניק לעצמך הבנה ואהדה, כשתקבלי באהבה את זה שהאמא שאת היא אמא מציאותית בשר ודם ולא איזו אם מושלמת מהאגדות - זה יהיה הפתח להעניק לילדה הבנה ואהדה, לקבל באהבה את זה שהיא ילדה מציאותית בשר ודם ולא ילדה מושלמת מהאגדות.

ככה זה עובד. מניסיון.

וגם להפריד בין עייפות שלנו ותסכול מהמצב
לבין עצבים על הילדה
שני דברים שונים ואנחנו בני אדם

אני מרגישה צורך לכתוב מה שאמרתן ולעכל את זה לעצמי... תודה רבה!! בדיוק אני קוראת ספר ישן בשם הורים כהלכה וכתובים שם דברים דומים .. אשמח לעוד המלצות לספרי הורות!

ראיתי שגם לב אמיץ המליצה מרים אדהאהן ואהבת

הורים כבני אדם חיים עמית

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו

ללות ילד של יהודית שולם

וניקיתוש המליצה כאן על הורות מקרבת אתמול שמעתי הרצאה מאלפת שלהם