כמעט 38
בימים האחרונים מרגישה כמו כאבים באגן בהליכה ושהבטן התחתונה תפוסה, ברמה שכואב ללכת ולהתרומם ולהסתובב במיטה. התבססות של העובר באגן לקראת לידה?
אני אסתדר עם זה אבל אמןןן מישהי כאן תגיד לי שיום אחרי שהרגישה את זה היא ילדה כבר 😂 כי איך אני אהיה ככה עכשיו שבועיים עד התאריך ואולי אפילו אחרייי
ממש מאחלת לך שיהיה בקלות ובידיים מלאות🙏
מההריון הקודם, היה לי הרבה יותר קליל
זה מאוד עוזר
תכרעי ככה על הרצפה, (צריך קצת להזיז את הירכיים שיהיה מקום לבטן).
כשאת מתכופפת ומרימה את הישבן למעלה זה בעצם מקל על האגן. הוא כל הזמן סוחב את המשקל ואצ "משחררת אותו" מהמעמסה לכמה שניות.
וכדור פיזיו, לעשות סיבובים עוזר מאוד גם
לעשות שם?
כמובן חוץ מהכותל, אין לנו המון זמן אבל כן הייתי רוצה להספיק משהו מיוחד שעוד לא עשינו (לא עשינו הרבה דברים אז זה לא אמור להיות קשה 
)
ליד בנק הפועלים והמשביר לצרכן, יש סמטה מקסימה עם מטריות צבעוניות שעושות צל, וחנויות של מלאכות עבודת יד בעץ ובחרס. ממש מעניין להסתובב שם וזו אווירה ממש נחמדה. יש שם גם את מוזיאון המוזיקה עם הסברים של כלי נגינה יהודיים מכל העולם. אפשר לעשות סיור עצמאי עם טאבלטים, או ביחד עם קבוצה, אבל אז צריך לוודא שיש מקום פנוי ולבוא בשעה מתאימה. ובסוף יש משקפי מציאות מדומה של בית המקדש.
בדיעבד, חבל שלא הלכנו כחלק קבוצה, יש שם המון כלי נגינה, ויש הסבר מפורט על כולם. לא רצינו להפסיד כלום, וזה בסוף היה קצת מיגע וחוזר על עצמו. אני חושבת שבמסגרת הדרכה הם יודעים להתמקד במה שחשוב ולדלג על מה שלא. וגם המציאות מדומה של בית המקדש היה די מיותר. אבל המוזאון מקסים, ורק הסמטה שמסביבו לדעתי שווה ביקור, זה גם קרוב יחסית לעיר העתיקה.
לעלות לרכבת קלה.
לרדת בעיר.
שער יפו .
לטייל בשכונות החרדיות כמו מאה שערים /גאולה מרתק .
ממילא.
מתחם התחנה יש עוד המון מקומות.
סיור על החומות.
סיור בתוככי העיר העתיקה(הרובע המכונה המוסלמי).
עם עמותת לך ירושלים.
לא לטייל לבד למי לא מכיר ולא חמוש.
היתה לי שם חויה מושלמת
אבל אני חוששת בגלל שדי מפוצץ שם.. אשמח לשמוע אם יש עוד שמתלבטות.
וגם שמעתי שיש עניין כשרות עם אוכל שם אבל לא יודעת אם זו סתם הנפצה
אמ היה עמוס
אבל ממה שאני רואה- עצוס בכל מקום🤷♀️
אני חיכיתי לזירוז, אז הייתי איזה 24 שעות במחלקה וחשבתי לעבור לביח אחר כדי להיכנס כבר
והתקשרתי לכמה, בכולן אמרו לי בערך אותו תור…
לגביי הכשרות אני ביקשתי בדץ והביאו לי סגורים (בוקר לחמנייה ארוזה ירקות ארוזים (המיני האלו במגשים) גבינה ביצה קשה חלבה ריבות מאפין, כזה
צהריים ארוז סגור וערב לא זוכרת כבר אבל גם היה סבבה
מבחינת אוכל לא זוכרת שהיה בעיה, אני אוכלת מהדרין הכל והיו לי מגשים סגורים.
מבחינת עומס זה ממש עניין של תזמון אני חושבת, אני חיכיתי במחלקה שלושה ימים לזירוז והיו שם איתי עוד המון יולדות שחיכו להיכנס לחדר לידה (היה כל-כך עמוס שהיינו במחלקה לא של יולדות בכלל כי היא הייתה מלאה בממתינות נוספות)...
לא מצאתי עכשיו אבל אפשר להתקשר לשירות לקוחות של בית החולים ולבקש...
חוויה מזעזעת מהרבה בחינות. (חוץ המיילדת המהממת שבסוף יילדה אותי)
הפסקתי לקחת גלולות הנקה(עדיין מניקה).
קיבלתי וסת אחרי חודש שהפסקתי ועכשיו עבר חודש וכמה ימים ולא קיבלתי. היה בניגובמקצת ורוד ואז ריר חום. כדאי לבדוק הריון או שהגיוני שלוקח זמן לגוף לחזור לעצמו?
בהחלט הגיוני חצי שנה של שיבובים במחזור בעקבות גלולות, וזה שאת מניקה יכול להאריך את הזמן של השיבושים
אז אם מישהי זוכרת לקחתי בסוף גלולות זואלי במשך בערך חודש וחצי רצוף (בלי גלולות פלצבו) בזמן שעשינו בדיקה גנטית כדי להבין אם יש נשאות לבעיה במשפחה, ואז נרצה לברור עוברים ולא להיכנס להריון טבעי. גם הייתה לנו חופשה בסוף הזמן הזה אז לקחתי ברצף כדי לא להאסר. בסוף החופשה התקשרו אלינו וקיצור אמרו שכן יש נשאות לגן החשוד, אבל אין הוכחה שהוא הגורם לבעיה המשפחתית, ולא יאשרו לנו לעשות על זה בררת עוברים.
הפעם האחרונה שלקחתי את הגלולות הייתה ביום שני שעבר בבוקר. המחזור אמור להגיע תוך יומיים- 4 ימים לפי מה שרשום בהוראות, ובנתיים היו לי רק כמה הכתמות קטנות שלא אוסרות וגם באופן לא רציף.
אם הגלולות אמורות למנוע מהרירית להתפתח, אז אולי פשוט אין דימום שיצא?
אם ככה אני בכלל אקבל ביוץ החודש?
חשבנו מיד לחזור שוב להזרעות, אבל לא ברור לי מה המצב וזה די מדאיג אותי, אני רגילה למחזורים די סדירים.
אולי עדיף לתת לגוף לסדר את עצמו מכל ההורמונים?
יש לנו תור עוד חודשיים לפתיחת תיק ivf, ובעלי חושב שעדיף לנסות להספיק עוד הזרעות לפני כדי לנסות להיקלט אולי לפני הטיפול הקשה יותר. אין לנו בעיה מאובחנת.
פחדתי לקחת את הכדורים מחשש לבאלגן כזה, והינה זה קרה.
עצות מועילות יעזרו.
לדעתי תחכי עוד כמה ימים ואז תראי לאן הרוח נושבת.
הזרעות זה מאוד דומה לטבעי
קצת יותר מגביר סיכויים אבל לא בהרבה מאוד
אז אל תרגישי כזה בזבוז זמן
הבן שלי עולה לגן שלוש, הוא עוד לא בן שלוש ומאוד ביישן ודי מכור למוצץ שלו... בעיקרון אמרנו לו שבגן לא יהיה מוצץ.
אבל אני צוהה לעצמי אם שווה להוסיף לו על הקושי של ההתחלה גם את זה.
שנה שעברה היה לו מוצץ במשפחתון, רוב היום הוא היה בלי רק אם הוא בכה או קיבל מכה או משהו אז הוא קיבל מוצץ ובשינה (שלא תהיה בגן)
אני די בטוחה שיהיה לו קשה להסתגל, מההיכרות איתו, לא כי הגן לא טוב או משהו.
הגננות בכלל יתנו לו להיות עם מוצץ אם נשים לו בתיק?
ואם לא מוצץ, אז יש רעיון למשהו אחר שיעזור לו ברגעי געגוע?
הייתה מגיעה לגן עם שמיכה ומוצץ (גם קטנה בשנתון ועלתה לגן קצת לפני גיל 3). לקח זמן עד שהיא למדה שהשמיכה נשארת בבית. רק לאחר מכן התחלנו להרגיל אותה שכשהיא באה לגן עם מוצץ הוא מיד היה נכנס לתיק/מגרה אישית ובמשך היום לא הייתה עם מוצץ.
אני לא יודעת מה תהיה מדיניות הצוות, אבל אם אפשר לא הייתי מפסיקה מיד עם המוצץ, והייתי ממתינה עם זה קצת שלפחות ייכנס לשגרה של הגן ותראי שהוא מסתדר.
ואת הקושי
ודי בטוח שהוא לא יהיה היחיד בגן עם מוצץ... בדרך כלל בהתחלה רוב הגננות זורמות עם מוצץ
אם היא מאפשרת לילדים להיות עם מוצץ.
שלא יהיה מצב שתתנו לו מוצץ ובכן לא ירדו לו להיות איתו.
גם הבן שלי עלה לכם לפני גיל 3.
כשהוא היה במעון היה לו מוצץ לשינה.
כשהוא התחיל את הגן קבעתי שהמוצץ רק בבית. לא לוקחים לגן, ולא לוקחים ביציאות מהבית.
זה היה לו בסדר.
בבית הוא היה הרבה עם מוצץ, וגם כשהייתי להגביל זה לא עבד.
בגיל 3.5 הוא נגמל מהמוצץ לגמרי.
כמה שיותר להקל על ההסתגלות
עד שהוא יסתגל בהתחלה. למרות הגיל..הצוות ידע לאט לאט להוריד ממנו
גם ככה קשה לו, לא חושבת שכדאי להעמיס עליו עוד קושי. החפץ מעבר זה מה שעוזר להם לווסת את עצמם
וכשירצה יוכל לקחת
אחר כך אפשר בהדרגה...
במיוחד אם הוא בגן שמעורב עם השנתון מעליו.
אם יש חפץ אחר, מעולה.
אם לא, אפשר לקשור בתוך התיק (קשר שהוא לא יכול לפתוח) ואם ירגיש צורך יוכל לגשת כמה דקות לתיק להשתמש במוצץ הקשור לתיק, ואז לחזור לפנים הגן.
אפשר גם לקנות חפץ במיוחד עבור ההסתגלות.
עלה לגן 3, בערך שליש מילדי הגן מסתובבים בחלק מהיום עם שמיכה ומוצץ.
הגננות אמרו שיתחילו כשבועיים אחרי ההתחלה לבקש לא להביא יותר.
נשמע לי הגיוני
ואם ארגיש שהוא עדיין זקוק לזה, נמצא דרך עם הצוות
לא יודעת מה יהיה בהמשך אבל לפחות בימים הראשונים היו שם 8 ילדים עם מוצץ.
היו המון בנות עם מוצץ. מניחה שהגננות מדרבנות להפסיק לבוא עם זה לגן באיזשהו שלב, או שהילד גדל קצת וכבר לא רוצה מעצמו כי מתפדח
הבית שלי ב"ה בית עם ילדים ותודה לה' על כך
תמיד תמיד מבולגן. גם כשמסדרת אחרי שעה הרבה פעמים זה לאט לאט חוזר לקדמותו
הילדים לא מרימים כלום אחריהם כל דבר צריכה להגיד 200 פעם בערך
ניסיתי עצות קודמות מכאן של לסדר פעם ביום, לסדר כל יום חדר, לפחות סלון מטבח מאורגנים
כלוםםםם לאאאא עוזררררר
יום שישי ואני אחרי שבוע מטורף
יושבת ולא יודעת מאיפה מתחילים בכלל
זה מייאש כל כך וזה מוריד את כל המרץ החוסר רצון של הילדים לעזור בכלל
אז מראש מפסיקה בשישי לבקש ונקרעת או שמארגנת סלון מטבח ואת בחדר שלי
אבל כואב לי לראות את הבלגן בחדרי ילדים
העניין הוא שהם יחסית קטנים אז גם כשמסדרים זה לא עד הסוף
מה עושים?????
מטבע הדברים סדר וארגון זה כמו כביסה או כלים - צריך תחזוקה כל הזמן, זה לא אמור להשאר מסודר.
זו חוויה באמת מאד סיזיפית ומתסכלת.
האם הציפיה שלך שישאר תמיד מסודר אחרי שסידרת?
כי מבחינתי למשל אם אני מאפסת בערב זה כדי להתחיל יום בצורה נעימה, אבל ברור לי שבערב הבא אצטרך לעשות הכל מהתחלה. שעה זה זמן די הגיוני לחזרת הבלגן.
לא חושבת שאפשר להימנע מזה לגמרי, אבל יש דרכים להפחית את הבלגן -
לא פותחים משחק לפני שמסדרים את הקודם
סל כביסה בחדר והילדים שמים שם את הבגדים ולא על הרצפה
מעבר לזה שותפות בסדר וארגון בעיקר תלויה בגיל שלהם, וביכולת וברצון שלך לתפקד כשוטרת עד שהכללים יטמעו בהתנהלות הבית.
ממה מורכב הבלאגן והלכלוך.
יש את הבלאגן שזה חפצים- ואז (לפחות אצלי) החשיבה היא כזאת: לעשות מיון:
בלאגן של חפצים מיותרים -לזרוק או למסור
בלאגן של משחקים של הילדים(בעיקר חלקים קטנים שלוקח זמן לסדר- לשים למעלה/בקופסאות סגורות. ואז אני נותנת להם ויש לי שליטה כמה מפוזר וכמה לא
שלכל חפץ יהיה מקום קבוע משלו בבית.
לגבי לכלוך זה באמת משהו שרובו עלי(גם אצלי הילדים יחסית קטנים) קנינו שואב שוטף ויש לנו גם שואב של דייסון. פעם בשבוע ביום חמישי או שישי אני שוטפת את כל הבית רציני ובשאר השבוע אני מתחזקת עם השואב- משתדלת כל יום. והשואב שוטף מתי שצריך.
כי אם אתם בעצמכם קצת מבולגנים אז הבסיס של הבית כנראה פחות מסודר.
בעיני כדי שבית יהיה מסודר אז קודם כל חייב להיות מקום מוגדר לכל חפץ.
(ואגב קל לי לדבר אבל הבית שלי לא כזה מסודר.... אבל הילדים שלי ממש קטנטנים אז לא כזה מצפה מהם ובגדול כל יום מאפסים את הבית כי אין ברירה)
אם הילדים שלך קטנים לדעתי יעבוד מעולה מבצע עם מדבקות ופרסים בסוף
מי ששם את הבגדים אחרי המקלחת בכביסה המלכולכת - מדבקה
מי ששם את הצלחת בכיור אחרי האוכל - מדבקה
מי ששם את התיק במקום/ מי שאוסף משחקים וכן הלאה
ובסוף הולכים לחנות וקונים הפתעות.
אם הילדים שלך גדולים יותר אז יכולה לשתף מה שאמא שלי הייתה עושה
היא הייתה קוראת לכולם לאסיפה רצינית בערב.
כולם היו יושבים ליד השולחן, בדר"כ אני חושבת שהיא פינקה גם באיזה משהו טעים
והיא היתה פותחת את זה שקשה לה עם הבלגן בבית והיא לא יכולה לעשות הכל בעצמה
ומתייעצת איתנו מה לעשות ומה הרעיונות שלנו.
בדר"כ הפתרונות היו תורנויות וכל ילד היה בוחר תורנות או היו תקופות שהיה כלל שכל אחד חייב 10 דקות ביום להקדיש לסידור הבית וכן הלאה.
כל פתרון עזר לתקופה מסוימת ואז הכל חזר לקדמותו ואז היא שוב הייתה עושה אסיפה וכן הלאה...
מאוד קשה להטמיע כללים כשיוצאים מהשגרה.
אז קודם לנשום עמוק, אוטוטו הפסקונת של תחילת לימודים, ואז חגים ואחרי החגים הלו"ז ממילא משתנה.
גם נכנסים לשגרה וגם הימים מתקצרים.
לילדים יותר קשה לסדר לבד, עוזר להם לסדר עם מישהו.
כן זה פרוייקט, גם לבשל לוקח זמן ואת לא מצפה להוקוס פוקוס.
מה שאני עשיתי וממש עזר לי בתקופות של עומס, להגדיר מה הכרחי לעיתים קרובות, מה בינוני ומה אפשר לעיתים רחוקות.
לפעמים העיתים הרחוקות זה פעם בשנה, אבל אז כשכן עושים זה יותר עבודה (לא במצטבר)
למשל אם אני מנקה יסודי את המקרר פעם בחודשיים- אז כל פעם כזאת היא יותר מהירה מאשר פעם בחצי שנה, אבל אם אני סופרת את כל 3 הניקיונות של הפעם בחודשיים אז במצטבר זה כן יותר עבודה מפעם בחצי שנה.
את מה שחייבים לעיתים קרובות עם זה מתחילים בשישי מוקדם בבוקר, ואז בוחרים עוד משמה אחת מהבינוני. ואם מספיקים בוחרים עוד משימה.
לפעמים מצליחים לדחוף משימה "על הדרך"
למשל בשתי הפעמים האחרונות כשניקינו את המרפסת לא ניקינו את המסילות של הויטרינה ועכשיו כן כי הוצאתי את המכונת שטיפה בלחץ.
חוץ מזה להעביר למיקור חוץ מה שאפשר. אם יש אצלכם ילדודס שמנקים רכבים מבפנים ומבחוץ זה אחלה. מה שהם מצליחים לנקות תודה רבה.
לקנות מכונות וחומרים שהם קיצור דרך. שיהיה מספיק מאטאים/ מגבים/ סמרטוטים.
הרבה פעמים להתארגן לניקיון וסדר גוזל זמן מיותר והניקיון עצמו קשה כי אין את המברשת המתאימה.
אני לא מבקשת מילדים לסדר את החדר או למיין כביסה.
אני יושבת איתם ונותנת הוראות פשוטות וברורות:
תביא שרפרף, תשימי פה את המגבות מטבח. תביא את סלסילת הכביסה מפה לשם. תוציא את הגזר מהמקרר.
זה עוזר מלא מבחינתי כי המון המון משימות קטנות מתקצרות ככה. גם בקיפול כביסה קודם ממיינים ואז כשהם רואים ערימות קטנות יש להם מוטיבציה להתקדם. אני גם מדרבנת להביא לי את הבגדים שקשה להם לקפל ותוך כדי הם עושים מה שקל להם זה יותר מחצי כביסה כל התחתונים, גרביים, מכנסיים קצרים, מגבות מטבח וכו'.
לפעמים עם כל הילדים זה יותר בלאגן, ועם חלק עובד יותר טוב. אז שולחת ילד בינוני עם קטן לעשות פעילות רגועה ואני מסדרת עם השאר ואז מחליפה מדי פעם מי עושה מה עם מי.
לפעמים כולם עושים אותו דבר אבל באיזורים שונים (חלוקת גזרות) נניח שניים שוטפים שירותים אחד, ושניים את האחרים ואני עוברת ומייעלת את סדר העבודה בשניהם.
הקטנטנים יכולים להרים גלילי נייר טואלט, לפנות את המתקן מברשות שיניים, להחזיר מסרקים למקום ועוד כמובן עם הוראות ברורות אחד אחד לא רשימה מראש של המון דברים, הבינוניים לנקות מראות עם ספריי, לארגן את קופסאות וכלי הניקוי, לפתוח את המכסה ביוב, אם יש לכלוך על הארון אז לשפשף נקודתית עם סקוצ'
גדולים (מגיל 8 ומעלה כזה) כבר משפשפים אמבטיה, כיור, שיש, גורפים מים ומייבשים.
מה שנשאר לי זה נטו אסלות ומושבי אסלות ושטיפה במים. זה פחות מ5 דקות בפועל עבור כל שירותים כי לא עושים כל מה שהילדים עשו בעצמם. נניח לעזור להם לפנות בגדים מהרצפה או לתת הוראות או לחדד כללים ולהפריד מריבות גם לוקח קצת זמן אבל זה עושה תוך כדי שעוברת ביניהם. ובסוף זה משתלם כי לאט לאט נהיים יותר עצמאיים עם הסדר והניקיון.
כשאני מסדרת ומנקה איתם יש להם מוטיבציה והם שואלים מה עוד לעשות.. אני לא חושבת שיש לי ילדים מיוחדים אלא הסוד הוא לדעת איך לעודד מוטיבציה מגיל קטן לשתף אותם ולא לוותר על תקופת הלימוד ולשים לב תמיד מתי הם מגיעים למיצוי ולא לאתגר יתר על המידה כדי שתמיד תהיה תחושה חיובית סביב הנושא וגם לצ'פר עם חיזוק חיצוני (בסוף תלכו לקנות ארטיקים) וחיזוק פנימי (איזה כיף לשחק על רצפה נקייה) איזה מבריק פה, וואו איזה נעים לי פה להתחיל לבשל אחרי ששטפת את הכלים.
לגבי המוטיבציה סתם אנדקוטה קטנה, כואבת לי היד כמה ימים והתקשיתי לפתוח את מכסה הקפה. ביקשתי מהבן שלי (בן 5) ומיד בעלי הציע את עצמו. אמרתי לו שביקשתי קודם מהילדון ואם הוא לא ירצה אז אבקש ממנו. תוך שניה הבן פתח את הצנצנת ושאל אם יש עוד משהו לפתוח.
כלומר לא ויתרתי על ההעצמה למרות שאולי הייתי חוסכת פה שניה וחצי בטווח הקצר, אבל מפסידה המון פתיחות צנצנות בטווח הארוך.
זו דוגמה פיצית להמון המון הזדמנויות כאלו שמרכיבות את היומיום.
עוד דוגמה, ביקשתי 4 תפו"א, הביאו לי. שמתי לב שהם קטנים וזה בעצם לא מספיק. קראתי לילד שהביא לי והסברתי לו את השתלשלות העיניינים ושאלתי מה הוא מציע. מיד קפץ להביא עוד.
יכולתי לחסוך דקה מהחיים ולהביא בעצמי או לשלוח ילד אחר להביא עוד, אבל אז צה היה מרגיש הילד הראשון שרואה שמשהו לא תקין ולא מבין מה ולמה. האם פעם הבאה יביא בשמחה או פחות בשמחה.
זה ניואנסים קטנטנים אבל כשחיים אותם שמים לב שהם רבים מאוד ומרכיבים את התמונה הגדולה.
מוטיבציה לא נבנית ממשהו אחד גדול אלא ממלא מלא הזדמנויות קטנות שבמצטבר בונות את הערך העצמי.
אם אני לא בטוב לנהל נכון את האירוע אז מראש שולחת החוצה (עם בעלי או שאני יוצאת ובעלי מתקדם עם הבית) או שמה סרט או משהו כזה
כי אם מראש אני לא בטוב, מהר מאוד האירוע מסלים וגם אין עזרה, וגם יש תסכול ועצבים של כולם.
לגבי הכואב, יותר כואב לגדל ילדים בכעס ועצבים עם חוסר ביטחון עצמי וחוסר עניין בחיים, מלגדל ילדים מבולגנים. בהרגלי סדר אפשר לטפל כשהבשלות גודלת. יחס וערך בבית נבנה מגיל אפס.
אז עדיף שהם יחזרו מבילוי בחוץ בצהלולים ומבוגר אחד יעשה הכל לבד מאשר לעשות ביחד וכולם מצוברחים ובפועל יותר נזק מתועלת.
אז אם זה לתקופה זמנית, זה פתרון לא רע בסה"כ.
לא צריך להיקרע. לעשות לפי היכולת ולזכור שזו תקופה זמנית והיא תעבור. את החדר שלך תנסי ביום אחר. מטבח סלון ועוד איזור אחד, לא להיקרע על כל הבית ביום אחד.
הכל שאלה אם את מרגישה שאת בוחרת בפתרון הזה או נגררת אליו בעל כורחך ואז ישה תסכול עמוק.
מבצע איפוס וזריקה. יוצא מלא זבל. אני לא מצפה מהם לדעת למיין את זה לבד והם גם מקבלים ממני דרייב לעשייה
חוץ מזה, כל שישי הם מסדרים את החדר ומעבירים מטאטא ומגבון של שטיפה כזה
באמצע שבוע מעבירים שואב שוטף ואני מעירה אם צריך להרים בגדים לכביסה/ לפזר מגבות וכו
מעבר לזה הם מעורבים בסדר וניקיון של הבית. משחקים וספרים למקום, מעבירים מטאוא, מעבירים שואב שוטף, מוציאים מדיח, מעבירים מהמכונה למייבש או מהמייבש לספה לקיפול, מחזירים בגדים לארונות כשצריך, מנגבים לי כלים ששטפתי לשיש,מפנים שולחן ומפזרים קניות
אי אפשר הכל כשאת רק אחת והם כמה. צריך שיתוף פעולה.
מאז שנם מעורבים הבית הרבה יותר מסודר ונעים
לק"י
חבל שאי אפשר לקנות להם קצת רצון טוב ואכפתיות למצב הבית.
זה יותר קשה אבל עדיין לא בלתי אפשרי
תלוי בילד גם
הבן שלי אוהב עצמאות ואוהב את המטבח אבל מבולגן. אם מסודר (והוא עוזר לסדר) אני מרשה לו להיכנס איתי אבל רק בתנאי שהוא מסדר אחריו. עם הזמן הוא למד לעזור לפני, לנגב את השיש אחריו ולשטוף קרש חיתוך, לזרוק לפח מה שצריך. אבל אני על זה איתו בהתחלה כי לבד זה היה אסון😅
הוא אוהב להעביר שואב שוטף גם
הבת שלי יותר עוזרת והיא גם אוהבת לסדר אז מסדרת בעצמה
ואני עוזרת להם כמובן, מנחה, מכווינה, נמצאת איתם, לפעמים זה מוגדר כזמן שלנו ורנחנו מתקשקשים ושמים מוזיקהויש שותפות ולפעמים זה גם עניין של תוצאות. למשל - אם הם מסדרים לי סלון אז אני יותר פנויה להכין אוכל מושקע כי אי אפשר גם וגם ונגמר לי הכח. כנל בשישי לגבי קינוחים.
והאמת הכי עזר לי דוגמה אישית. כל שישי הבית מנצנץ לקראת שבת ב"ה, אז לפני שנה וחצי הבת שלי החליטה מעצמה להעביר סמרטוט בחדר ולנקות בשישי חורף אחד שלא ראיתי איך אני עושה את זה.
הבן שלי מגהץ בעצמו חולצות לעצמו לאחרונה כי הוא יודע שכל שישי מגהצים לקראת שבת
עקביות בקיצור
אבל זה דורש
לק"י
לילדים קטנים או יותר גדולים....
זה עוזר לי
לק"י
למה להשאיר עטיפות/ כלים חד"פ/ שאריות ברחבי הבית?
למה לא להרים משהו שנפל והתפזר בטעות? זה אפילו לא משהו ששיחקו בו.
למה להניח זבל בשקית הפח המלאה, והוא כמובן גולש לרצפה.... במקום לפתוח שקית חדשה?
ואין לנו רק קטנים בבית.
(כמובן שמפריע לי גם שמפזרים משחקים ולא אוספים. אבל זה עניין אחר).
או תפקידים קבועים, לבין לקחת אחריות על הבלאגן שלהם.
ולכן אני כן משתדלת לחפור את להם לזרוק עטיפות לפח, לפנות אחריהם, להרים כביסה לסל, תיקים למקום ועוד בסגנון. לא רוצה לגדל בני זוג פרזיטים שהכלות והחתנים יבואו בתלונות 🤭
מעבר לזה, תפקידים של בית אני מבקשת אבל יותר זורמת עם סרבנים, או אם לא עושים את זה כמו שצריך. יש ילדים שזה יותר זורם להם וכאלה שפחות.
יש לי כאלה שיודעים ממש לתקתק את הבית ולסדר גם מהר וגם יסודי, מצד שני הם לא שומרים על חדר מסודר בכלל, והמדפים הותיקים שלהם זוועה, מצד שני דווקא המסודרים יותר מתקשים לתת יד לארגן את הבית כשצריך 🤷♀️
לא מוצאת את השרשור
תודה לכל מי שהגיבה וסליחה שלא הגבתי שם
כפי שהמלצתן, עשיתי בדיקת דם והתוצאה נראית מעולה לפי ג'מיני, לפי דעתו אין בעיה להפסיק מניעה
התוצאה 29.2 כשתקין זה מעל 12.2
יש לי תור לרופאת נשים, אבל זה עוד יותר משבועיים, לסמוך על הג'מיני?
לק"י
בדף של תוצאות הבדיקות.
ואני תקינה בטווח
לק"י
אולי יגידו לך להתחיל לקחת. שאלה לרופא.
מאז שנזכרתי שצריך
ואוף על זה שתכננתי שכשהילד יהיה בן עשרה חודשים אני כבר אקח ושכחתי
וזה מרגש ומלחיץ אותי ביחד
אוף למה הכל מלא ברגשות
וגם עצם העובדה שהפסקת מניעה זה בחירה שלי, בניגוד להריון הקודם- הריון ראשון, שפשוט נכנסתי להירון וזהו
כל גך רוצה עוד הריון אבל משהו בגוף שלי מפחד מהריון שוב. אבל אני רוצה כבר לקפוץ למים
ואיך בכלל עוברים הריון עם עוד ילד ברקע?
ומי אמר בכלל שאני אקלט כל כך מהר, בכל זאת אני גם מניקה עדיין (אין לי מושג אם זה מונע לי או לא)
אבל שתדעי שגם בהריון תקין רק 20 אחוז מהריונות נקלטים, וזה עוד בלי בלגן הורמונלי שלפעמים לוקח לו כמה חודשים להסתדר .. אז אל תבהלי, אם לא נכנסת ישר ואפילו כמה חודשים אחרי
אבא שלו ברח לחו"ל כשהיה בן שבועיים והשאיר את האמא לבד
לא מכיר את האבא ולא מודע אליו
שמעתם על דבר כזה שלא מספרים לילד גם בבר מצווה??
לא לספר מה?
שאבא ברח? הוא מאומץ?
בכל מקרה בר מצווה זה זמן שמחה, ממש לא הייתי מערבבת כאלה ידיעות קשוחות רק כי הוא "הגיע לגיל"
אין באמת הבדל בין גיל 13 לגיל 13.5 או 14.
הייתי מחכה אחרי השמחה ומתייעצת עם איש מקצוע על איך לספר את הדברים.
אלא על קרובי משפחי/מכרים?
לא שמעתי על דבר כזה האמת.
אבל משפחה זה דבר מורכב, סיפורים משפחתיים זה דבר מורכב ולא כל אחד מסוגל לפתוח סוד בעיתוי שנכון על פי אמונתך..
לפעמים הילד גדול בגיל אבל אין לו בשלות רגשית, לפעמים האמא עצמה עדיין לא בשלה לפתוח, לפעמים הרבה התרגשויות בבת אחת זה לא נכון ובכלל יש כל מיני סיבות והרבה מורכבויות שמהצד לא רואים ומכירים.
לפעמים בכוונת מכוון של בעל הסיפור שבחר לספר רק חלק מהסיפור.
או חלק מההשלכות שלו עליו או על הכרוכים בו.
בסוף הסיפור שייך לאמא והבעלות על העיתוי לפתיחת הסיפור שייכת לאמא והכי נכון שהיא תפתח אותו כשיא רואה לנכון, עדיף לדעתי לאחר התייעצות עם איש מקצוע.
הכי חשוב לדעתי זה שבת המשפחה שלך תרגיש שבכל החלטה שהיא תיקח יש לה גב מכם ותמיכה בכל מקרה שלא יהיה.
כך לדעתי.
אם את לא האמא אז עם כל הכבוד זה לא עניינך.
זה נושא מורכב ורגיש, תשאירי את זה להם.
ומה זה יתרום לבריאותו הנפשית כרגע לדעת שהוא ננטש?
אני לא חושבת שזה שהגיע לגיל בר מצווה משנה משו האמת
מה שמשנה זה מהן הסייד אפקטס של לספר דווקא עכשיו. לדעתי סתם יחריב לו את ההתרגשות ולא בטוח שהוא יכול להכיל בשורה כזו כרגע
מה נאמר לו עד עכשיו? עם זה הייתי ממשיכה האמת
היא למה יש לו להיות מודע בדיוק
אני מניחה שילד בגיל כזה יודע שיש לו אבא גם אם לא יודע מי הוא בדיוק
וסביר להניח שהאבא לא מעוניין בקשר כרגע, אז מה בדיוק יש להגיד לו? מקסימום את השם של האבא, לא?
ומסכימה עם מי שכותבת שההחלטה בסוף היא רק של האמא...
לק"י
נשמע סיפור ממש כואב.
אבל בהנחה שזה לא הילד שלך, אז אין לך מה לעשות. גם אם בעינייך זו טעות.
ואני מסכימה עם אלו שכתבו שלא חייבים בבר מצווה לספר. ואולי עדיף רק אחרי. שישמח בלב שלם.
יש לו אבא חדש הבעל של האמא
לק"י
ובכל מקרה, להורים יש כנראה שיקולים משלהם.
תסמכי עליהם.
ועדיין רוב ככלל הכהנים של ימנו הם כוהנים מוחזקים ולא כהנים מיוחסים.
לא מן הנמנע שחלקם אינם כהנים באמת עד שיבוא תשבי ויגיד מי זה מי.
אידיאלי זה בטוח לא.
אבל בכל מקרה, לא נתון לשיקולכם, יש לו שני הורים וזכותם להחליט כל החלטה שעל פי הבנתם היא לטובת הילד.
שניה פורקת פה
סיפרנו להורים של בעלי על ההריון
הילדונת עוד לא בת שנתיים, כן?
חמותי מתרגשת בתגובה:
"וואו בשעה טובה, כמה חיכינו!"
והיא נשמה טובה והכל
אבל בואי
פער של שנתיים וטיפה בין ילדים זה סביררר
ולמה למה למה
זה מה שהיה לך להגיד
אוף אנשים
תלמדו מה אומרים
גם אם זה מלא בכוונה טובה
או בלי כוונה בכלל
זה יכול לדרוך לאנשים במקומות כואבים
נמאס לי להרגיש
מזדנבת בתחרות ההספקים האנושית
או יותר נכון המגזרית
אוף
מזדהה ממש
לא מההורים האמת
מקרובים אחרים..וסתם חברות..
מגינה ממש
צריך להחדיר לאנשים שהכי טוב פשוט לומר מזל טוב בלי תוספות מיותרות
גם מי שלא מונעת בחיים , זה רווח מאוד טבעי ונורמאלי.
וגם אם לא - מותר לך למנוע,
ואולי עברתם דרך ארוכה וכואבת?
מעצבן מאוד.
אבל בטוחה שזה מתמימות .
בשעה טובה ❤️
כלשהי בין שנתיים לשלוש וזה לא חזר על עצמו מאז לעולם. וחברות קרובות שלי רובן עם 5-9 ואני לא שם. והכל בסדר.
ממליצה לך כבר בשלב הזה של הריון שני לשחרר את עניין הסביבה. אנרגיה מיותרת. תפני אותה פנימה לכוחות ולבית שלך. להעביר אמרות, מבטים ופרצופים.
ממש משחרר לתת לזה חשיבות אפס. שווה את העבודה הפנימית.
ויאללה בשעה טובה ובקלות בידיים מלאות.
ושיהיה לך במזל טוב!!!
נשמע שׂאמרה את זה בלי לחשוב הרבה לעומק על משמעות המשפט ושבתכלס הייתה לה רק כוונה טובה..אבל מסכימה שלא נעים לשמוע את זה..
אם זה ישעשע אותך- אצלי על אותן פערים המשפחה מגיבה בדיוק הפוך- "לא רציתם לחכות קצת??"
קיצור שיהיה במזל טוב! ואל תתני לשום אמרות לערער אותך, אף אחד לא רשאי להיכנס לך לרחם
לא הייתי לוקחת את זה לשם, נותנת לך עוד נקודת הסתכלות - גם חמותי כזאת, מגזימה , לוקחת את השמחה למקומות אחרים, היא יכולה לדמוע ולהגיד כמה חיכינו ואני לא מאמינה, היא מורגלת בזה שהכל שהיא תגיב בצורה יותר אמוציונלית, ככה אנחנו נבין או נחשוב , כמה אנחנו חשובים לה, גילוי נאות, אני רגישה מאווווד לחרטוטים, ככה שאני לא מתרגשת מהתרגשות שלה מכל דבר (יואו כמה אני אוהבת את הילד הזה וכו) לא קונה כל דבר,
אני לא מכירה את חמותך, אבל זה נשמע לי כל כך רצון להביע שמחה, לאו דווקא שהם ישבו וחיכו והמתינו וחשוב עליכם כל הזמן, שוב, לא מכירה אותה, לא מכירה אתכם , מדברת מהניסיון שלי, אבל אולי זה יעזור לך להסתכל על זה אחרת, הכל מרצון לפזר אהבה ..
אני לא חושבת שאף אחד חושב שנתיים זה הפרש גדול.. מי שחושב ככה, הוא מוזר לדעתי. גם לפני המקורות שלנו, אישה חוזרת לעצמה רק אחרי שנתיים, בעבר , הגוף של הנשים המניקות היה חזק, כל עוד הן הניקו, עד גיל שנתיים לא היה מצב להיכנס להריון, היום אנחנו מאוד חלשות, אז יש נשים שנכנסות להריון גם אחרי ארבעה חודשים מהלידה , לא בטוח שזה טוב לגוף, את ממש בצד הנורמלי, אז קודם כל תתחזקי בזה, בשעה טובה, ובקלות!!
היה לי יותר קל לחשוב ככה אם לא תוך כמה משפטים זה הגיע למה הרווח בין 2 הגדולים של הבת שלה (פחות מזה, כן).
אז אל תתיחסי אליה, היא ממש מגזימה, שוב אולי מהתרגשות או חוסר טקט או אני לא יודעת מה, אבל קראתי שוב את ההודעה שלך, וראיתי שהילדה שלך עוד לא בת שנתיים, אז וואו , זה בכלל לא נחשב מרווח גדול, לדעתי לפחות, או ממה שאני רואה מהסביבה, לא הבנתי. צריך שהילד יהיה בן שנה ואז מביאים עוד אחד? לא יודעת למה מנרמלים את זה , תתעלמי, את לגמרי בסדר נורמלית, ממש לא מזדנבת, אם יש כאלה שהם בצד השני זה שלהם, את מגדלת את הילדה שלך בנחת, נותנת לה כל מה שהיא צריכה בגדילה החשובה שלה, ואחכ גם תתתני לה אח או אחות
אלא שהיא שמחה בעוד ועוד נכדים.
בעיני זה קצת התפקיד של סבא וסבתא לצפות לנכדים 😄
אולי להורים של בעלך יש חברים בשלב של שניים- שלושה נכדים בשנה (מכמה ילדים במקביל) אז זה מגביר ציפייה לא מהבחינה שאת צריכה להספיק משהו, אלא שזה כ"כ מרגש אותם שהם רוצים מהריגוש הזה עוד.
בכל אופן עדיף את התגובה הזאת מהתגובה ההפוכה.
מה שכן נשמע שבלי קשר לתגובה שלה יש איזה תחושה לא פתורה מבחינתך של תחרות הספקים מבחינת המגזר, והשאלה למה את חשה את זה ומה את עושה עם התחושה הזאת.
אגב מגזר, לא יודעת כמה בישובים (בהתנחלויות) מודעים ומרגישים את הלך הרוח של המגזר שחי בערים שהם לא יו"ש, שהוא חלק בלתי מבוטל במגזר.
אז אולי ה"מגזר" שאת מדברת עליו זה סוג של בועה ספציפית מאוד שאת בוחרת להשתייך אליה ויש לבחירה הזאת יתרונות וחסרונות אבל חשוב לשים לב שזה לא הופך להיות חזות הכל ולזכור שאת לא בתחרות עם אף אחד ואת יכולה לבחור לחיות בלהשתייך לקהילה מסויימת ולהיות עצמאית ושלמה עם הבחירות שלך.
גוף חזק יותר מהנקה פלוס הריון?
לי נשמע הפוך, הגוף שלנו היום יותר חזק אז נשים רבות יכולות לעמוד בשתי המשימות בו זמנית
ולכן ההנקה מנעה לגמרי הריון
היום הנקה לא בהכרח מונעת הריון
כי הגוף חלש יותר
ככה אני מבינה
ולכן הגוף יכול להיכנס להיריון גם בזמן הנקה
יש נשים על מערכת חיסון חזקה מאוד וזו יכולה להיות סיבה שהם לא מצליחות להיכנס להריון, הגוף דוחה הכל, אני מכירה אישית אישה שלא הצליחה להרות הרבה שנים, ונכנסה להריון טבעי דווקא כשהיתה חולה , וברור שזה יכול להיות מאלף ואחת סיבות, אבל ברעיון זה משהו ידוע , כדי שטיפל יצליח להידבק לגוף מסוים, הוא נתפס על זמן או מקום חלש, וזה אותו דבר בהריון
פעם כשנשים אכלו תזונה פחות תעשייתית, הגוף היה בריא יותר, עובד כמו שברא אותו יוצא האדם, שבאמת הרעיון, כל עוד איזה מניקה היא לא מקבלת מחזור, היום אנחנו חלשות יותר מכל מיני בחינות, לא רק תזונה , אז ההנקה לא מצליחה לסדר את הגוף, ונכנסות להריון גם תוך כדי הנקה, וככה נשים יכולות להיכנס להריון גם אם לפני שניה ילדו, שתחשבי שניה, זה לא נורמלי.. בגמרא כתוב, של אישה לוקח שנתיים עד שהעצמות שלה חוזרות לעצמן אחרי לידה , ויש דעות שאישה בתוך שנתיים מלידתה (אולי בצירוף הנקה, לא יודעת ממש) לא צריכה לצום את הצומות הקלים, בקיצור הדור שלנו הוא לא ממש מה שהתכוון המשורר, מאלף ואחד כיוונים, ועדיין עושים את הכי טוב שלנו
מבאס ממש שברגעים השמחים האלה מזכירים את הכאב❤️
בע"ה שיהיה בשעה טובה
ולאו דווקא כמה חיכנו שאת תהיי בהריון
או שהיא אפילו לא התכוונה למשמעות של מה שהיא אומרת ואמרה את זה כדרך אגב
לאנשים יש מה לומר
תנסי לדפדף את זה
באמת שהיא קצת חיה בסרט אם זאת התגובה שלה
לא צריך ללדת כל שנה בוא נגזים
ורמוקס לא עוזר, והן חוזרות שוב שוב ושוב.
מדובר על פעוט בן שנתיים.
רוצה לדעת האם מישהי מכירה ויכולה להמליץ...
יש מקום אחר שאפשר להיבדק בו או חייב את כל הנסיעה למיון וכל ההמתנה בתור וכו?
ובכלל איך מבדילים בין הפרשות מוגברות לירידת מים. אני כל היום על זה ולא מצליחה להבין. ממש הבדל דק
שזה פד ששמים שמחליף צבע כשזה מי שפיר
לא יודעת אם מוכרים את זה עדיים שווה לבדוק
נראלי שכשמדובר בירידת מים אז לא יהיה לך ספק..זה פשוט גלונים של מים שיורדים כך שאין התלבטות..
ככה זה היה אצלי לפחות🙈
הייתה לי ירידת מים שלוש פעמים. פעם אחת הייתה כמו שאת מתארת, אבל בפעמיים הבאות זה לגמרי לא היה ברור... טפטופים קטנים בכל פעם...
ממש לא בגלונים..
כך שיכולה להיות גם אופציה כזאת
טפטוף קטן ואז הראש של העובר חסם את המים מחצאת ולא יצא כלום.
מזל שעם הירידה התחילו צירים חזקים וידעתי ליסוע לביח (זו הייתה לידה ראשונה).
מאז, אףפעם לא הייתה לי ירידת מים, רק צירים
וגם הם לא תמיד מצליחים לזהות בוודאות?
זה אכן מתסכל ומלחיץ
באיזה שבוע את?
כמו אחרי קיום יחסים.
ותנסי לשים פד ולראות אחרי שעתיים אם הוא באמת רטוב.
לפעמים יש תחושת לחלחות כזאת אבל אין באמת טפטוף.
בכל מקרה אם את מתלבטת תבדקי, מכירה מישהי שהיה לה מיעוט משמעותי אחרי שבוע של טפטופים שהיא לא ידעה שזה ירידת מים....
טובה ולא תשימי לב לטפטופים אם ישנם
הכי טוב לשים תחתון נקי
ולראות מה קורה אחרי חצי שעה
אם יש רטיבות או לא
וכן יש לזה ריח כמו של זרע ולא כמו של שתן
ולבדוק אם זה נרטב כל פעם מחדש. אם כן ללכת למיון.
לא הייתי סומכת על הקטע של הריח, ממש אפשר לטעות בזה.
או שחייב להיות פס שלם בולט?
במציאות הוא עם גוון ורוד.. אבל רק למעלה.. והמשך הפס יותר חלש...הבדיקה נעשה 4 ימים לפני עיכוב
תעשי בטא באיחור הכי טוב. או בדיקה אחרי איחור.
חושבת שזה חיובי. תבדקי שוב עוד יומיים
בהצלחה
יש שם משהו חלש חלש
הלוואי!!!
זה שלילי. בהצלחה רבה
אשמח לשמוע מבעלות ניסיון האם כדאי להשקיע בהאגיס/פמפרס
או שטיטולים זולים יותר עושים את אותה העבודה?
תודה למשיבות.
המותג טיטולים שייך לחוגלה קימברלי, והיא היצרנית (עד כמה שידוע לי, הבלעדית) של טיטולים
כמו כן יש לה רשיון לייצר טיטולים תחת המותג "האגיס" פה בארץ, ורוב הטיטולים של האגיס שנמכרים פה בארץ, הם תוצרת חוגלה. אם כי כמדומני שמוכרים פה גם האגיס שמגיע מארה"ב
ואכן טיטולים והאגיס של חוגלה מיוצרים באותו פס ייצור, אבל הם עדין לא אותו דבר.
ופתאום עכשיו התחילו קצת הכתמות (לא היה לי בכלל כל הזמן הזה)
מישהי יודעת מה אפשר לעשות?
אין מצב מבחינתי שאני נאסרת עכשיו
לפעמים שמפסיקים הנקה או תקופה אחרי לידה מתחילות הכתמות
אם זה המצב אפשר לשנות גלולות
תחתון שחור, לא להסתכל בניגוב.
בכל מקרה, הגיוני שאחרי חצי שנה ברצף יהיו כתמים. זה די הרבה זמן ברצף והגוף מאותת לך שכבר לא מצליח להחזיק את הרירית דקה.
הייתי מתזמנת הפסקה לזמן שמתאים לך להאסר, בזמן הקרוב.
מחר בבוקר (שישי) אצטרך להגיע לאיזשהוא עניין עם הבן שלי לאזור בית וגן. אנחנו מגיעים מחוץ לעיר ואמרתי לו שחוץ מהעניין שיש לנו לסדר נעשה גם משהו נחמד. יש לכם המלצות באיזור? (אם לא באיזור אפשר גם קרוב לתחנה המרכזית)
תודה!
כמשהו אייקוני של ירושלים נראה לי די נחמד.
ריבוזוםאחרונהביוץ היה ביום רביעי שעבר... זה אומר שעברו 9 ימים.
החזה כואב ורגיש ברמות, כמו אבנים
משהו שלא קורה בכלל בשוטף (כל חודש יש רגישות מסויימת אחרי הביוץ שנעלמת לקראת/עם הוסת) אבל זה קיצוני וחריג.
קלטתי פתאום שאני עייפה ברמות. מפורקת לגמרי פשוט, גם לא משהו מוכר על אף אוגוסט ושלל האתגרים.. 😅
מקווה שאני לא משלה את עצמי, כי כבר התאכזבתי מספיק פעמים... אבל יש לי תחושה שהפעם זה זה.
בע"ה בשישי בבקר אעשה בדיקה ביתית, הלוואי שהיא תהיה חיובית ברורה ותחסוך לי להמשיך להתחבט....
יש כאן מישהי שיצא לה חיובי בבדיקה ביתית 10 ימים אחרי ביוץ??
על התפילות ועל העידוד...
זה יצא חיובי מובהק?
גיליתי כמה פעמים מוקדם הריון
אגב 10 זה על גבול המוקדם מדי
ותמיד יצא לי פס בהירררררררר ברמת החצי שקוף אבל ורוד
וכל השבוע הראשון הוא היה ככה
אבל הביוץ שלי לרוב מאוחר
אבל גם כשלא
קיצר מנרמלת גם פס הרבה יותר חלשששש
רק שיהיה פס מובהקקק והריון תקין בע"ה
אנסה לבדוק אם מוצאת תמונה
לפחות 12-14 יום
עם כל הציפיה
הסיבה היא שאם יופיע לך שלילי זה לא אומר שזה באמת שלילי
אבל זה מאוד תלוי בבדיקה.
אני עשיתי בשתי הריונות בדיקה מסוג אחד והיה חלש יחסית אחרי איחור.
ובפעם השלישית עשיתי של חברה אחרת ביום האיחור והיה ממש חזק וברור ברמה שהיה נראה לפחות שבוע אחרי איחור ולא הבנתי איך זה מסתדר עם הטבילה...
שהיחיד שאפשר לפנות אליו באמת זה הקב''ה.
אבל מוצאת את עצמי נמנעת מהפניה מפחד האכזבה לקבל "לא"..
כי אז זו תהיה באמת הבדידות הכי כואבת שיכולה להיות.
(המתח הזה לפני ווסת, הנסיון לומר לעצמי "את יודעת שזה לא הריון" כדי לא לפתח ציפיות ולהתאכזב, ואז לקבל ווסת ולגלות שבעצם בעצם כן קיוויתי..)
מה יהיה
אוי טאטע
אולי אפשר לשנות מבט על ה"לא" הזה ובמקום זה לשמוע משהו בסגנון של "אני אוהב אותך ונמצא ממש כאן איתך בקושי הזה, אבל עוד לא הגיע הזמן"
לעבוד על הכיוון הזה, שאלוקים אוהב אותך ונמצא איתך קרוב גם אם הוא אומר לך לא.
וחיבוק ההמתנה הזאת כל כך קשה🫂
את לא חייבת לבקש הריון.
את יכולה להגיד רק אתה תבין אותי ותעזור לי, קשה לי וכו'
גם אם התשובה תהיה - וסת. הוא יתן לך כוחות להתמודד!
אני רק חיבוק גדול ומביןאמהלהלפעמים עוזר לשתף אותו בדיוק בזה...
רחמנא ליבא בעי
כשאני הרגשתי שאין לי את הכוחות לקבל את ה"לא", הרגשתי שמה שעזר לי להתמודד זה להגיד לה' שאני מאוכזבת.
לא יודעת אם זה יהיה מובן מה שאני אומרת. אבל תמיד הרגשתי שהתגובה היחידה שצריך לשאוף אליה זה שתוך כדי הדמעות, לקבל את ה"לא" ולהתפלל לה' שייתן לי כוחות להתמודד בנסיון הזה.
ועם הזמן התחדדה לי התובנה שאני צריכה שלב ביניים- לבטא את האכזבה.
כשאמא אומרת "לא" לילד שלה, גם אם הוא יבין שזה לטובתו ויקבל את זה, הגיוני שקודם ישתף שהוא מאוכזב!
"אמא אבל כל כך רציתי, כל כך חיכיתי לזה... כמה זה כואב לי שאמרת לי לא!"
ובמידה מסויימת כשאמרתי לה' את כל הכאב שלי, בלי שזה סותר שאני מקבלת את התשובה, זה אפילו קירב אותי כלפי שמיא. זה הנכיח אצלי עוד יותר את התחושה שהוא מבין יותר מכולם את הכאבים שלי. השיתוף הזה, שאני מפרטת לו למה אני כל כך מאוכזבת וכמה קשה לי, עזרה לי הרבה יותר לקבל.
חיבוק ענק ענק יקרה!
קראתי כל תגובה
וקיבלתי כל חיבוק
ה' יברך אתכם בטוב
בן שנתיים. התחלנו יום אחרי תשעה באב
הוא קלט את הקטע די מהר ואחרי שבוע שבוע וחצי כבר בקושי היו פספוסים
אחכ כן היה קצת יותר אבל עדיין סביר
ואז התחיל המעון (לפני שבוע וחצי) והוא מפספס המוןן שם וגם בבית הרבה יותר ממה שהיה קודם
המטפלת אומרת שאולי הוא לא בשל וכזה, וזה לא גמילה אם הןא מפספס הרבה ועושה לי הרגשה שהיא עושה לי טובה שהיא לא מחייבת אותי להחזיר לו את הטיטול
מצד אחד היא באמת ייאשה אותי ובאמת יש נסיגה
מצד שני הוא ככ למד, למד לשחרר בשירותים ולשים לב מתי הוא צריך ושהוא גדול ושאין לו טיטול
הקטע של הלשים לב זה באמת בעיה כי הוא כאילו מתעלם
וגם במעון הוא לא תמיד מוכן לשבת בשירותים כשהיא מזכירה לו וזה בעיה
כי הוא עוד לא התרגל אבל זה פשוט מייאש ואני לא יודעת מה לעשות
חשבתי על תחתוני גמילה אבל יש לי הרגשה שהמטפלת תתייחס לזה כמו טיטולים ולא תעודד אותו לעשות בשירותים ואז זה סתם יקר
מאז ההפלה (לפני חודש וחצי) אני מרגישה שכל דבר קטן נראה לי קשה מדי
נגיד הקטע של הגמילה אני לוקחת ממש קשה וגם עוד דברים
לא שאני עצובה כל היום, אבל כאילו הרבה יותר חלשה ונשברת. סתם מעצבן
בטח אם את בתקופה עמוסה רגשית, אז פרגני לעצמך.
לי באופן קשה עם גמילה לכן ברגע שיש לי יותר פספוסים ממה שאני יכולה לשאת ולהיות נינוחה החזרתי חיתול.
מהניסיון שלי כשילד מוכן הוא מוכן, אז יהיו פיספוסים שהוא מתרגל או לא שם לב, אבל כמות שאת מתארת זה יותר ממה שהייתי יכולה לסבול.
אני כל כך לא רוצה לחזור אחורה
השאלה אם זה בדרך להשתפר בזמן הקרוב....
כמו שוקולד צ'יפס או משהו ברעיון על כל פעם שהוא עושה? אולי כדאי
והגיוני ממש שמעון יגרום לנסיגה... לא בטוחה שכדאי להחזיר טיטולים, בטח אם המטפלת זורמת לנסות להמשיך
וזה מאד הגיוני
אבל אני לא יודעת עד כמה המטפלת זורמת
היא נתנה לזה עוד שבוע מבחינתה
לא יודעת אם היא הבינה שזה נסיגה בגלל המעון
והדד ליין הזה מעצבן אותי
ואם אחרי שבוע תרצי להמשיך את יכולה להגיד שעוד שניה החגים, ובחגים הוא יהיה בבית ואת לא רוצה להחזיר לו טיטול עד אז כי זה יבלבל אותו...
וכתוצאה מהזיעה ריח מזעזע!!!!
לא יכולה להריח את עצמי
ממש אשמח להמלצה למשהו שבאמת עוזר!!🙏
ב. יש כלמיני תכשירים מבוססי חומרים טבעיים
ג. אקס של הגברים בעיניי הכי יעיל.
הכל היה דביק ונזל כזה
שיער במידה לא עושה ריח ויש לו מטרה שם
עם המלפפון.
וסודה לשתיה.
ודווקא לא מסירה שיער, ככה אצלי זה עובד.
ומה ששמתי לב זה שבעיקר הסירחון זה מהבגדים, אז אני מחליפה הרבה ומחפשת את הסוג היותר מאוורר.
גם חולצות שבעבר היו מצוינות ראיתי שאחרי שנים כבר מתחילות להסריח.
ולפעמים גם שמה סודה לשתיה על הבגד, באיזור בית השחי מבפנים.
ואני יודעת אצלי שעייפות קיצונית וחולשה גורמת גם כן לסירחון נורא
ולשנות תזונה- הרבה ירקות, הרבה מים, ללא סוכר וקמח לבן.
יש גם דברים שספיציפית הופכים זיעה למסריחה- מטוגנים, שום, חילבה, עמשבה ולפעמים גם בצל.
אין מה להשוות בריח.
ולא בגלל הקטע של בריאות וחומרים טבעיים
אלא כי תכלס הוא היחיד שאני לא מריחה כלום כלום גם אם יומיים לא התקלחתי
זה לא מגיע בסטיק.
אבל הבנתי שהוא פחות מוצלח כי קשה למרוח.
מבחינתי זה בסדר שצריך למרוח ביד
שמה ישר אחרי מקלחת וזה מחזיק יום שלם
ניסיתי כל מיני סוגים בינתיים זה היחיד שעובד לי
אני משתמשת בסוג שיש לו סודה לשתייה
ולי לא מפריע הריח אבל יש גם אותו ללא ריח
עם ריח:
https://sabonmichal.co.il/product/classic-natural-deodorant-cream/
ללא ריח ועם פחות כמות סודה לשתיה:
https://sabonmichal.co.il/product/no-aroma-natural-deodorant-cream/
אני ממליצה את הראשון
פשוט עושה את העבודה כמו שצריך
אולי באמת אנסה, למרות שסך הכל אני מרוצה מהחלאבלין.
מספיק להניח במרכז וזה נמרח מעצמו. היא כותבת את זה שם. אני לא מורחת
חזרתי להרעיל את עצמי האלומיניום רגיל אחרי תקופת ניסיונות.
אני לא משתמשת בזה בכלל בגלל הבריאות, אלא כי תכלס זה היחיד שעושה עבורי את העבודה
של מיכל סבון. אני משתמשת בזה של עור רגיש ללא בישום כי אני יותר רגישה, בעקבות המלצות מהפורום, ומברכת על זה ממש בקיץ! בימים ששמה את זה אין ריח בכלל ואני אחת שמזיעה... זה מכיל סודה לשתיה ולכן זה מונע ריח אבל זה הרבה יותר עדין, למי שרגישה סודה לשתיה עובדת וואו אבל ממש עושה כוויות (מנסיון כואב).
בגלל ששימוש מדי תדיר בדאודורנט הטבעי גם עושה לי רגישות אז מדי פעם כשלא יוצאת להמון שעות שמה את הספריי הכתום של קרליין, הוא גם טוב
הסרת שיער, זה באמת שורף.
או במקביל לדאודורנט רגיל.
גם הדאודורנט הטבעי אגב.
אבל למי שיש עור רגיש גם סתם שימוש קבוע בסודה לשתיה עושה רגישות. זה סותם את הנקבוביות..
חלאבין
ושל חברת ספיד סטיק
כל השאר שמתי לה פחות טובים לריח חזק
אגב אני מורחת גם אחרי מקלחת לפני השינה ובבוקר
במיוחד זה עם הפס הכתום. נסי ותראי ישועות.
חשוב למרוח בבוקר ובלילה למרות שכתוב עליו ל24 שעות, לדעתי למי שממש מזיע זה לא מספיק.
בבית מסודה לשתייה ללא אלומיניום + קרם כלשהו. אפשר חמאת שיאה
הכי טוב בפער מכל האחרים גם הקנויים וניסיתי את כולם.
למיטב ידיעתי
כבר בערך שבועיים אני עם שילשולים
לא חלשה או לא מרגישה טוב, פשוט הכל שילשולים
ביום ראשון כן לא הרגשתי טוב והיה לי כאבי בטן וזה אבל עבר תוך כמה שעות ומנוחה טובה
זה לא כזה מציק לי
וחשבתי אולי זה ההורמונים (אני שבוע 28+4)
אבל חושבות שמצריך רופא?
היה לי ככה באחד ההריונות, הרופא שלח לבדיקות דם וצואה, אמר לי לקחת ויטמין די וברזל, די מהר עבר אחרי שהתחלתי לקחת.
התחלת לקחת ברזל?
לבת שלי היה ככה לפני איזה שבועיים ומשו
הרופא נתן לה happy tummy ועבר
זה לא תרופה, 'רכיב רפואי' כתוב על זה
אבל כתוב לא נשים בהריון או מניקות
הרופא כתב לי שכל עוד אני שותה אין חשש ללידה מוקדמת
אם זה נמשך הרבה זמן לפנות לרופא משפחה
אבל זה עבר ואז חזר ואז עבר
אז הנחתי שזה או אוכל או וירוס
