פורום הריון ולידה (עמוד 37)

שיש עומס הזמנות של נובמבר אז כל השליחויות מחו"ל מתעכבות?

לא בטוחה באמת סתם זורקת השערה

לא מטורפים

אבל ביחס לפעם לוקח זמן

אבל בפעם הקודמת באמת היה עיכוב (הם שלחו לי הודעה שיהיה עיכוב של כמה ימים).

אבל דווקא לא נשמע לי כמו סיבות הזויות.

הילדים שלי וגם האחיינים שלי מתבגרים ויש להם את הלו''ז שלהם- אחת עושה שרות במקום רחוק שנסיעה לוקחת מספר שעות, אחרת עושה שרות אמנם במקום קרוב ונגיש אבל יש לה משמרות קשוחות שאסור לה להחמיץ.

יש בנים שלומדים בפנימיות במקומות שונים בארץ וזה מורכב להם להגיע או שיש שיעורי תיכון בשעות הערב שאם מחמיצים קשה להשלים.

בתור אמא צעירה זה היה נראה לי כמו זלזול אבל היום כאמא למתבגרים אני רואה כמה הם עמוסים ובאמת לא פנויים להגיע לכל מיני מפגשים משפחתיים וזה בכלל לא בגלל זלזול וחוסר אכפתיות.

כמובן, שאני לא רואה את התמונה הכללית אבל משתפת מהצד שלי

אחים שלי היום לא יגיעו לכל בר מצווה או אפילו חתונה של בני דודים שלי מצד אחד. ואם כן זה רק בשביל לשמח את אמא שלי

אם ביומיום אין קשר למה שהם ישקיעו ככה להגיע לאירוע?

וזה לא שיש מאות בני דודים. אנחנו ממש מעט .. בני דודים ראשונים. נראה לי שזה ברור שצריך לכבד. ככה חינכו אותי. מוזר לי. אבל כל אחת ומה שמרגישה. השירות לא רחוק. אין משמרות קשוחות. לימודים באונברסיטה. לא משהו קשוח בכלל. אמרתי לה אז תצאי ב7 וחצי . זה מרגיש שמנסים פשוט להתחמק וזהו .

שזה לגיטימי ממש שיש מוסכמות חברתיות שונות של הגעה לאירועים במשפחות שונות.

מבינה ממש את הרצון והציפייה שלך, וזה נשמע ממש הגיוני. אבל לפעמים זה מתנגש עם דברים אחרים, יכול להיות שלא משתפים אותך בכל האילוצים וגם יכול להיות שמה שמאוד חשוב עבורך ומבחינתך זה ברור שמתאמצים למישהו אחר זה פחות חשוב.

זה מבאס ממש שיש את הפערים האלה, בטח שאת בצד המשקיע, אבל זה קיים 

עכשיו אמרתי לבת שלי בכיתה י' שכנראה כמה לא יגיעו בגלל ככה וככה . היא אמרה לי "זה ממש מעליב. אני נעלבת בשבילך...

את תמיד באה ואנחנו באים... "אמרתי לה שאני פשוט לא אחייב אתכם לבוא יותר.

אמרה לי על הצד של בעלי, זכרה ממש. שאיזה דוד נחת מאילת וישר הגיע עם בגדים מלוכלכלים לבר מצווה של הבן שלי. והשקיע. וממש התרגשנו מזה.

קיצר מעניין ממש מה שקורה פה. אני שומעת מכל הצדדים מה יש להגיד. מנסה להחליט איך צריך לנהוג . ואולי להחליט לא לצפות ולשחרר. אז מה אם יש קשר דם זה לא מחייב בנפש...

לפחות בצד של בעלי זה אחרת

שטיסל של סרטים וסדרות בדרייב – Google Drive

עדיםה בהרב על הדונה ה2

שקונים יד 2 שימי לב לתוקף

ואם את הולכת לא על הדונה איקס שימי לב לדגם שאת קונה

לדעתי דונה זה ממש נוח לסידורים קצרים.

דונה רגילה היתה לי לבן לפני 7 שנים ועכשיו קנינו את הx לקטן.

ממליצה כן להשקיע בx כי כמו שכתבה מעלי יש 3 מצבים

ישיבה- לנסיעות- השלב היחיד שהרגליים מתקפלות וניתן להכניס לרכב

רילקס- שלב ביניים שכשהתינוק כבר חצי יושב ומתעצבן לשכב בעגלה כל הזמן אפשר לפתוח למצב הזה. הבן שלנו ממש אוהב אותו

שלב שכיבה- לדעתי מגיע ל170°. אם היה נרדם כן הייתי משאירה במצב הזה עד שהיה מתעורר.. כמובן שזה לא לכתחילה אלא רק אחרי נסיעה

לדעתי תבדקי שלא עבר תאונה

תוקף!

שכל הלחצנים תקינים והעגלה משנה מצב ומתקפלת בקלות

ידית עולה יורדת

בלם שעובד כמובן..

יש חלק שמקטין את הסלקל ואפשר להוציא אותו ואז מתאים עד גיל שנה, שנה וחודש..

יש כאלה שמאפשרות לתינוק להשאר בסלקל מעל גיל שנה וזה לא בטיחותי כי הגובה של הראש הוא לא במיקום הנכון וזה כבר מסוכן..

בשניהם כתוב:

מתאים לשימוש החל מגיל לידה בגובה 40 סמ ועד גובה 85 סמ ומשקל של 13 קג.

אני לא ראיתי שיש הבדל משמעותי ביניהם בנושא הזה

מרגישה שהסיבה עצמה "דורשת" נמני חזלש.   הבעל..  הילדים...

כאילו "אין לך ברירה אלא לחזור..." תכלס מרגישה כל כך אבודה וקטנה ועייפה

אנחנו צריכות להכתיב לסביבה, ולא שהסביבה תכתיב לנו את הקצב.

אני יודעת שזה קשה

אבל הכרחי ממש

כשהייתי שבועיים אחרי לידה רגילה לא עשיתי כמעט כלום

אז אחרי קיסרי?

בכלל את לא אמורה לצפות לזה

שבועיים אחרי לידה

זכורים לי כל פעם מחדש אחרי הלידות שלי

כשלב הכי עדין וקשה

כי מצד אחד נחתי שבועיים שלימים, שנראים כמו נצח כי הימים והלילות הם דבר אחד

ומצד שני הרגשתי שלא הגיוני להמשיך לא לעשות כלום כאילו הרגע ילדתי כי בעצם כבר הייתי אמורה להתאושש (לא באמת, אבל אנחנו לא מסוגלות להרפות)

ואני צריכה להיות שמחה וחייכנית כל הזמן כי יש לי תינוק חמוד ובריא

ואז פשוט מה שעזר לי זה היה לשמוע משפטים

מאמא שלי

אחותי

גיסה

חברה בעל

שהם "מאשרים" לי להרגיש עדיין חלשה ועייפה ופחות מסוגלת

זה קרקע אותי ונתן לי לגיטימציה להיות עדיין יולדת

אז גם פה אני רוצה לכתוב לך

את יולדת!!

ובטח אחרי קיסרי

ההחלמה יותר קשה

ותזכרי גם שההורמונים משתוללים כל כך

אז קבלי את עצמך

אל תנסי להילחם ביכולות שלך כרגע.

יש זמנים שאנחנו יכולים להתאמץ יותר מעבר לכוחות, אבל לא עכשיו.

חיבוק והרבה כוחות

לקח לי חודש וחצי להתאושש ולהרגיש שממש חזרתי לשגרה. וילדתי בלידה רגילה לחלוטין. את אחרי ניתוח, קחי את הזמן להתאושש ואם צריך גם עזרה בתשלום זה חשוב

אחרי לידה רגילה, לחזור לעשות דברים בבית.

חודשיים כמעט לא בישלתי, גם לא לשבת, לא סידרתי כמעט בכלל, לא שטפתי רצפה או כלים, לא קילחתי ילדים שהם לא התינוקת (רק במקרים חריגים). הדבר היחיד שעשיתי זה כביסות- וגם על זה היו פעמים שהיה לי קשה להשתלט והייתי צריכה עזרה. תקופה עמוסה מאוד לבעלי, וגם לי- ההתאוששות והטיפול בתינוקת לקחו לי את כל הזמן.

היה לי קשה מאוד לשחרר ככה שליטה, במיוחד כשראיתי את הבלאגן מתעצם והכל כאוס... אבל הבנתי שכרגע אין ברירה. עזר לי לזכור שזה זמני לחודשיים - שלושה.

את אחרי קיסרי!! ברור שיקח לך זמן. תרפי ותשחררי, הכל יחכה, ובסוף תוכלי להחזיר את הסדר לבית. גם אם זה יקח קצת זמן זה יגיע בסוף.

❤️

צריך עזרה חיצונית להתגבר על הפער.

מישהו שיתקתק כביסות, בישולים, שטיפת נורמלית של הבית, כלים, סידור הבית

החלפת ארונות מעבר, קניות, איפוס צרכים של הילדים בכל הקשור לביה"ס.

אי אפשר לעשות את זה אחרי לידה (ולא חוויתי קיסרי)

ברור ששטיפת כלים תקריס אותך, את לא יכולה לטפל באיפוס לבד,

את יכולה בהדרגה טיפה לשמור על השגרה אחרי שמאפסים לך הכל. לרחוץ כוס פה ושם.

אז או עזרה בתשלום, בעל, או עזרה מהמשפחה, קהילה, ארגוני חסד, מי שיכול. אפילו להביא מישהי מחוץ לעיר.

יומיים עבודה שמישהו משקיע והכל חוזר לעצמו.

שימי לב לדאוג לאוכל בשבילך זה הכי חשוב.

עוד קצת יהיה יותר טוב.

זה הכי באסה.

אלא על זה יפול או יקום דבר, מוצאים פתרונות יותר יצרתיים (ולעיתים יותר יקרים) או פתרונות משולבים.

כשרוצים משהו מאוד מאוד, לפעמים הכוכבים מסתדרים. (השגחה פרטית)

אולי מישהי תתפנה מחר באופן בלתי צפוי?

מכירות את זה שדווקא שהכי זקוקות אין?

מוצאת את עצמי רודפת אחרי בנות שהיו לעזר בעבר(בתשלום) והם לא יכולות...

גם עם הילדים...

מוכר מאוד.

אבל אם יש אפשרות כלכלית - הייתי פונה כבר עם המחיר. היי שולה, אני מחפשת מישהי לשטיפת כלים לסידור הבית היום בערב, משלמת 60₪ לשעה. את פנויה אולי?

אני גמישה בשעות

לפעמים כשיש מחיר נקוב זה יכול לעזור.

ואם זה לא אפשרי, אתם בחברה או קהילה מוכרת?

יש ועד חסד או משהו דומה שאת יכולה לבקש עזרה?

עדיין אין סיכוי לשגרה...

כתבתי את זה בשרשור אחר פה - אחרי הלידה האחרונה, שהייתה סמוך לראש השנה, נתתי לעצמי טווח זמן להתאוששות - עד חנוכה. (בדיעבד גם זה היה מהיר מדי, בגלל עוד דברים שנוספו בחיים, אבל לפחות זה היה ריאלי...)

מציעה לך גם לקבוע טווח זמן כזה, שעד אליו את מרפה לגמרי מהרצון שהכול "יתקתק" ונעזרת כמה שיותר, וגם כשהוא יסתיים - תהיי קשובה לעצמך.

בכל אופן, לפני שישה שבועות מהלידה ואפילו שמונה אין על מה לדבר בכלל, את בגדר יולדת ובגדר מתאוששת מניתוח בטן - יש לך את כל הלגיטימציה "להתפנק"🙂

תני לעצמך את הזמן...

ומודה, שזה מסוג הטובות שאני לא נותנת. עיסוק עם כסף נחשב כ"לא נעים" ולא שווה להכנס ללא נעים הזה אם לא חייבים.

(כמובן אם יש בקשה ספציפית ממישהו הלוואה עשויה להיות מצוה גדולה אַבל צריך לשקול בכובד ראש...)

אני באופן אישי מלווה סכומים כאלה לבת דודה אחת לכמה חודשים, אבל תמיד תמיד הם מחזירים בדיוק בתאריך שהתחייבו לו!!

לעומת זאת עשיתי פעם טובה בנוסח זה לאחי ולא ראיתי את הכסף כמה וכמה חודשים טובים, עד שבסוף החלטתי לתת לו את זה כמתנת ברית.. היה מעצבן🥴 (לפחות הסכום היה נמוך).

שהוא עושה עדיפות ממי נעים לו יותר.

הייתי כותבת משהו על זה שאתם צריכים את הכסף.

היי, מה נשמע?

אנחנו צריכים את הכסף שהיה בכרטיס (3,500 ש'' ח)

נשמח לקבל אותו עד חנוכה

תודה

משהו כזה

ולא מדבררת בצורה ברורה מספיק את הציפיות שלך מולו

בעיניי להישאר בבית יותר קשה מלעבוד בחוץ, חד משמעית. וחוויתי את 2 הצדדים

שולחת חיבוק❤️

זה כל היום הסברים למה מגיע לו כמה דק של ניתוק אחרי יום עבודה .. הוא שוכח ששבועיים קודם היה מרותק עם כאב שיניים כל היום עבר בין מרפאות ושאר הזמן זרוק בספה לא תפקד.. כל הבית בכלל לא הסתכל. משבוע שעבר עם קורונה לא התקרב לילדות לא עזר שחלילה לא ידבקו

לא מצפה לעזרה שחוליםםםםם אבל אתה אחריייייי

אתה שומע בכי קום למה צריך לבקש??????

להישאר בבית זו טעות נוראית!!!

עם הקטנה, אז יש לך כוחות, וזמן וכו וכו
מה שלא נכון בכלל בכורח המציאות. אולי הוא לא מבין את זה? חושב שאת בסבבה והוא המסכן שיוצא לעבוד.
תחדדי לו את הנקודה הזו, הרבה הרבה יותר קל לשים את התינוקת במעון ולצאת לעבוד, את עושה מעל ומעבר בעצם זה שאת איתה ועם כל הילדים אחר צהריים.
כל הכבוד לך
ותטפטפי לו את זה עד שיקלוט.

במקומות הלא נכונים.

אני לגמרי יכולה להזדהות עם שתי הנקודות שציינת,

של צריך להגיד להגיד לו שיש ילד בוכה תיגש אליו כבר,

וגם שהוא צריך זמן איפוס אחרי העבודה.

מבינה מאוד את החירפון, אבל דווקא מתוך ניסיון רב שנים,

חבל להתעקש על הנקודות האלו.

תשלימי עם זה שהוא לא ניגש מיד לילד שבוכה, גם אם זה תינוקת.

אין שום סיבה להפסיק צחצוח שיניים בגלל זה.

אז היא תבכה כמה דקות,

זה שהראדר שלנו, האמהות, מתחיל לצפצף כמו התראה מאיראן מיד עם תחילת הבכי, לא אומר שהאמת אצלנו.אולי הנכון יותר הוא קודם לנשום שתי דקות ורק אז לגשת. אולי המנגנון שלנו דפוק.

יודעת איפה הכי הייתי רואה את זה?

אני אחרי לידה עם רצפת אגן דפוקה שומעת תינוק בלילה, ברור קודם ניגשת אליו, ורק כשממש כמעט בורח לי מעירה מהר את בעלי שיחזיק שניה שארוץ לשירותים,

והוא גם כשהוא כבר קם בנחת שלו הולך קודם לשירותים ואז פנוי לתינוק, וכל פעם הייתי פשוט בהלם טוטאלי כאילו מה כבר אתה צריך כזה דחוף שאתה לא יכול להתאפק, קודם לטפל בילד ואז להתפנות??

כל פעם מחדש, אני לא מסוגלת לא לגשת דבר ראשון לתינוק, והוא כל פעם, קודם דואג כנה דקות לצרכים של עצמו ואז של התינוק. (כמו במטוס שאמורים קודם לחבוש מסיכה לך ורק אח"כ לילד שלך)

תנסי במקום לנער אותו שיקום כבר, לתת לו לבחור מתי לגשת אליה.

תכיני אותו מראש- אני הולכת להתקלח/ לצחצח שיניים/ לצאת להליכה מחוץ לבית.

בבקשה תשמור על התינוקת ותשים לב אם היא בוכה. כשהיא תבכה לא אוכל לגשת אליה.

וזהו תשחררי לו את האחריות. תני לו את הכמה דקות שהוא צריך עד שהראדר שלו נכנס לפעולה.

(אם הוא לוקח את הזמן קיצוני זה משהו אחר)

לגבי חזרה הביתה.

עדיף לתת לו עשר דקות התאוששות כל יום כפי שהוא מבקש, ומנגד לבקש ממנו יותר תפקידים שאת עושה כמו קניות או פיזורים או בישולים.

מאשר ששניכם מתעקשים על אותה נקודה שלא משנה את המציאות באופן דרמטי (המריבה שלכם היא על 50 דקות בשבוע, שמת לב לזה?)

אבל כן משפיעה על הזוגיות ומפילים עליה השלכות רחבות האבה יותר ממה שהיא בפני עצמה.

ושלא תביני לא נכון,

אני מאוד מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת ומסכימה איתך עם כל מילה בנוגע לקושי שלך והכל,

אבל פשוט החיים לימדו אותי שחבל לנסות לשנות את שתי הנקודות האלו שלא ישתנו ורק גורמים למרמור אינסופי, ועדיף לנסות להקל במקומות אחרים.

שימי לב רק להפריד בין זה שהוא רואה את הצרכים שלו, לבין הפרשנות שהוא לא מעריך אותך.

הכוונה הוא גם יכול להצטרך ל10 דקות איפוס, וגם להעריך אותך מאוד מאוד.

הוא פשוט צריך כמה דקות ויוכל לעזור הרבה אח"כ, אבל כשאת עושה על זה פרצוף או כועסת זה כבר מייצר דינמיקה לא טובה וממילא תחושה של כל אחד לעצמו אז כבר אתם לא יחד על הגל..

הרבה יותר הגיוני ללכת קודם לשירותים ואז לתינוק

ככה למדתי לעשות עם תינוקות

אין הגיון להתחיל לטפל בתינוק כשברור שתוך כמה זמן זה יהיה בלתי אפשרי וצריך עזרה בהולה כדי ללכת לשירותים

ההנחיה במטוס נכונה מאד לכל תחומי החיים

צריך קודם כל שהמטפל יהיה בסדר

אחרת הוא לא יכול לטפל

ומסכימה לגבי ההכנה מראש

עדיף להגיד משפט אחד מאשר להוציא אנרגיות שליליות

אולי אחרי שאומרים 20 פעמים אותו דבר זה ייקלט לפעם הבאה בלי לומר

לדעתי זה משהו שצריך ללמד אמהות

כי הרי להיות מסורות לתינוק אנחנו יודעות

ואנחנו עושות את זה מצויין אבל להבין

שלפעמים אנחנו צריכות קודם כל לדאוג

לצרכים של עצמנו

ואחר כך לתינוק זה קשה

ואת זה דווקא צריך ללמד.

מבחינתי כשתינוק בוכה כל החושים נדרכים ואם אני לא פותרת את הבכי אני לא יכולה לעשות שום דבר שכרוך בלדאוג לעצמי.

אבל כן הצלחתי לעשות את ההפרדה בין מה שאני עושה כאמא בצורה הכי אוטומטית שיש, לבין מה שאני מצפה מהסביבה שלי לנהוג.

נגיד בברית של הקטן של הקטן שלי, אמא שלי אמרה לי תשבי אל תקומי לכלום הקטן ישן, תשבי לאכול. שתי דקות אח"כ התינוק בכה, קמתי להרים אותו,

ואמא שלי ישר אבל למה את קמה?? אמרתי לך מה שצריך תגידי אנחנו נעשה,

ואני כזה, מה לא כולכם שמעתם שהקטן בוכה?

מבחינתי הבכי שלו היה הדבר הכי בולט והכי רועש בחדר, והכי מצריך התייחסות כמו חיישן של שריפה שפועל ואי אפשר להתעלם ממנו אפילו לעוד שניה של השלמת משפט,

ומסתבר שאמיתי רק אני שמעתי את התינוק מכל מי שסביבי וכל מי שהיה אפילו יותר קרוב אליו.

אז כאילו אני לא מצפה מאחרים, גם לא מבעלי שיפעל כמוני.

הבנתי שזו ציפייה שלא תתגשם וחבל על כל האנרגיות שמושקעות בלנסות לגרום לו להידלק כמוני.

לכן אם אני באמצע צחצוח שיניים ואין מי שיטפל בילד, אני אישית כן הייתי מפסיקה באמצע וניגשת אליו.

אבל אם יש מי שיטפל, והוא יודע שהוא המטפל עכשיו, ויש לו מסוגלות הורית, זה לא שהוא שיכור או בדיכאון עמוק, כלומר הוא יכול להפעיל שיקול דעת. אפילו שבפועל הוא טרם ניגש, כן אמשיך בצחצוח שיניים.

לא הכרעתי הגישה של מי מאיתנו צודקת, פשוט הילדים גדלו בסוף ללא הכרעה ברורה..

פשוט הניסיונות הרבים לגרום לבעלי לפעול כמוני, לא סייעו לטיפול טוב יותר בילדים בסופו של דבר כמכלול, וכן הרסו מקומות אחרים. אז בזה כן גיבשתי מסקנה שאין עניין לנסות לשנות את הברירת מחדל אצלו אלא לקבל שאנחנו שונים בזה וככה זה ובסוף הילדים גודלים איכשהו...

אני באמת חושבת שיש איזה משהו בשמיעה של האישה

כשהיא שומעת את התינוק שלה בוכה

היא לא מסוגלת להתעלם

כמובן שגם אני

אני לא אצליח לעשות שום דבר

כשהילד שלי בוכה

אבל הכוונה פה היא לדוגמה

אם אני מניקה והילד צריך לאכול ו

אני עוד לא אכלתי אני לא אשב להאכיל אותו לפני שאני אוכל

אבל אני כן אדאג שיהיה מישהו שיתפוס אותו

או שאפילו אני ארים אותו בזמן שאני אוכלת

כלומר אני אדאג לצרכים שלי לפני

שאני מאכילה אותו

אני צריכה לשירותים והוא בוכה אני אקח אותו איתי

אבל ברור לי שאני אכנס לשירותים

לגבי מקלחת כן הייתי מחכה שיהיה איתי מישהו בסביבה שיוכל לשמור עליו

כי באמת אני לא אחת שמסוגלת לשמוע בכי במיוחד לא של התינוק שלי

גם אם תשלמי על מעון, זה שווה בעיניי.

וגם, אני לא הייתי מונעת מעצמי להתפנות גם עם 2 צפופים

וגמני צריכה איפוס אחרי יום עבודה ולא נכנסת ישר לעניינים. 

חיבוק בכל מקרה

כאילו נגמר היום באמצע היום... נכון??

חמודה שזכרת.

כן, אני לא מצליחה להסתגל ללוז המוזר הזה, עושה לי מצב רוח רע

למה לכבות את האור?

אני עוד ממש באמצע

אבל לא בא לי להפסיק להתבכיין עדיין 😉

מבחינתי שבתות חורף זה אידאלי.

החושך גורם לנו להתכנס, ואני אוהבת את זה

לק"י

אבל דוקא כשמחשיך מוקדם, אז יש לי תחושה שהיום לא נגמר ברגע. יש חושך, אבל בעצם עוד מוקדם.

אז זה פלוס מבחינתי.

מגנטים

קפלות

לגו

עמי חכמי

פטריות/ משושים

כיפה אדומה

יש גם חברים

כיפה אדומה זה לאחד רק?

לק"י

מדבקות, נצנצים (יש דבק עם נצנצים).

צבעי מים

צבעי מים אוהב מאוד

גם לי אין קשר עם אימהות אחרות. ילד משותף בגן לא מהווה מכנה משותף מספיק משמעותי בשבילי לקשר חברתי. יש לי קשרים ממקומות אחרים (בעיקר משפחה וחברות מהעבודה). 

גם אני הרגשתי ככה כי לי יש פערים גדולים בין הילדים ביחס לחברה שאני חיה בה .. וברור שלאמא עם 3 קטנים מתחת לגיל 3 יש פחות זמן ופניות למה שמעבר לחיים השוטפים. (למרות שזה לא מחייב בכלל ואולי תלוי גם,בסגנון של המקום)

הייתי מציעה לך לחפש מסגרות שממילא מאגדות נשים עם תחומי עניין ופנאי כמוך .. למשל חוגים שונים, יום לימוד נשים .. 

אוקיי אז את כזאת ו..?גם אני כזאת, ואני ממש סבבה עם זה.

מה בדיוק מפריע לך? מרגישה צורך בחברה או שרק מפריע לך איך שזה נתפס?

מבינה אותך על השיחות גינה, גם פחות אוהבת שיחות כאלה וחברויות של רק סמול טוק.

וכשאני עם הילדים מעדיפה להיות איתם באמת.

יש לי את החברות שאני אוהבת (גרות רחוק ממני) וכשמרגישה צורך בחברה, יוזמת יציאות לקפה.

תחפשי מקומות וחברה אחרת להתחבר אליה

אני לא הולכת לגינות

ולא יוצרת קשר עם אמהות של חברים או שכנות מעבר למינימלי

הן לא מעניינות אותי

יש לי חברות וקשרים בעבודה/ במשפחה עם מי שמעניין אותי

היא זוחלת על הגחון?

נעמדת על 6?

אם מושיבים אותה, היא יציבה?

בגיל הזה יש הבדלים בין ההתפתחות של תינוקות שונים. לא כולם חייבים להיות הכי מהירים.

ישבו ,לפחות עם תמיכה

היא לא יציבה כשמושיבים אותה..

ולא זוחלת

היא לא מצליחה להחזיק את הראש?לא להתיישב תקין לגמרי בגיל הזה

כן צריכה לדעת להחזיק את הראש למיטב זכרוני

נשמע לי הגיוני שבגלל המשקל הקטן שבו נולדה יש לה עיכוב יחסי. (לא אמרו לכם משהו על כך כשנולדה?)

בעזרת ה' היא תעלה על הגל, בין אם לבדה ובין אם בעזרת פיזיותרפיה❤️

יהיו עם עיכוב התפתחותי קל-קשה

לרוב חרוב ישלימו את הפער באזישהוא שלב. אצלחכם גיל 9 חןדשים עוד בסדר שלא יושבת

זוחלת על 6/גחון?

לא הייתי דואגת בכלל בכלל. תתני לה עוד קצת זמן

הבת שלי התיישבה ממש בגיל שנה,

חודש לפני זה היא התחילה לזחול על 4

זוחלת? 

יציבה שמחזיקים אותה?

רק לי זה נשמע מאוחר? 

בכל אופן תודה לכן יקרות על הפרופורציות , אהיה סבלנית עם הנסיכה

ואמא מהממת בפארק

אמרה לי להניח אותה כמה פעמים על דשא סינטטי

שהיא על הבטן

הגירוי הלא "נעים" יעזור לה לה להתיישב

באמת אחרי פעמיים התיישבה 🩷

זה כבר יוריד ממך עול של ארוחת צהרים וגם יתן לך עוד כמה שעות מנוחה.

אם לא, אז לפחות בייביסיטר לכמה שעות שתוציא אותם החוצה מידי פעם..

באמת נשמע עמוס ומתיש

כי אין לכולם, ואם אני כבר בבית עם הילדים ומבשלת והכל- עוד ילד זה לא מה שישנה את זה...

ובייביסיטר- הקטן לא מוכן ללכת אפילו לסבתא שלו. שיהיה בריא. (לפעמים עם אחותו הגדולה כן, אבל רוב הזמן לא) והוא בעיקר זה שמאתגר אותי.

ותודה!

אולי תצאי עם התינוק בבקרים. אפילו סתם לשבת בחוץ.

אבל האוויר לא נעים... חם...

מה שכן כשאני מוציאה את הילדים מהגנים, אם התינוק מאפשר לי אני יושבת קצת בגינה מתחת לבית...

לק"י

לשבת בגינה זה מעולה.

ללכת למאפיה ולקנות אוכל לבוקר/ משהו טעים, ולשבת שם, זה גם טוב.

בכללי למצוא יציאות קטנות כאלה ולהתאוורר.

כי ילדת סביב החגים 

ויש לך ילדים קטנים

ולילדים גם קשה הלידה, זה שינוי בהרכב המשפחתי וזה ישירות משפיע עליהם 

אני רוצה לעודד אותך שהתקופה הזאת עוברת

וככל שהזמן עובר מהלידה הדברים יותר מסתדרים

הילדים נרגעים

וגם את חוזרת אל הכוחות.

היית רגילה להיות בכוחות 3 שבועות אחרי לידה

אז תדעי שבעיקרון זה ממש מוקדם ולא הרגיל.

אני חושבת שברגע שתביני שהמצב שלך לא חריג, זה כבר ירגיע אותך

כי ממה שאת מספרת נשמע שאת מרגישה שמתמודדת עם דברים לא רגילים ומאוד בעייתיים.

כן חשוב לנסות לחשוב מתי את יכולה לחפש זמנים להטענה עצמית

חוג התעמלות אולי או שחיה

משהו שיגרום לך לצאת מהבית לפגוש עוד אנשים.

ועם אפשר יותר עזרה עם הילדים, מה טוב.

חיבוקים והרבה כוחות

בטוחה שהמצב ישתפר!!

מרגישה כפוית טובה שרוצה שתעבור התקופה הזאת. אבל באמת קשוח לי...

זהו, קבעתי לי ללכת לפילאטיס פעם בשבוע. מקווה שתהיה שם חברה מעניינת ואצליח להתעמל בכלל...

זה בעיקר בשביל היציאה ולהרגיש שאני משקיעה בעצמי.

חודשיים אחרי לידה זה עדיין כלום בשביל להתאושש ממנה...

(אני זוכרת שבלידה האחרונה - ילדתי קצת אחרי ראש השנה - הצבתי לעצמי כיעד להתאוששות את חנוכה. וגם זה לגמרי לא היה מספיק - בין השאר כי כמו אצלך צצו הרבה דברים סביב הילדים...)

אז בקיצור, את עדיין במצב של הישרדות ולא של "חיים", ובמצב כזה עושים רק את מה שחייבים.

נסי למצוא לעצמך רגע קטן של נחת, שבו תשבי ותעשי רשימה מסודרת של כל העומסים שיש לך בחיים עכשיו. ואחר כך תנסי למפות ולדרג אותם, ולהחליט מה נמצא בדחיפות ומה פחות, ואיפה אפשר להקל יותר ואיפה פחות.

(זורקת רעיונות: ארוחות צהריים מהירות גם אם הן לא בריאות, ויתור על התרגילים של טיפת חלב אם התינוק לא בעיכוב משמעותי, מזרן לקטן ליד המיטה שלך כדי שיישן עליו ולא איתך, וכו'...)

לגבי התינוק - נשמע לגמרי כמו גזים. ניסית לתת לו משהו לגזים? (לא תמיד זה עובד, כמובן...)

ובעלך - הלך לבדוק למה הוא לא מרגיש טוב?

והילדה הבררנית - אם זה חדש, יכול להיות שזה רצון לתשומת לב בגלל הלידה? (כי אם כן, אז אולי עדיף להרפות מהלחץ לאוכל, ולנסות - אם מתאפשר, כמובן - לתת לה יחס אישי, אולי גם שתעזור לטפל בתינוק...)

ורק שימי לב שלא מתפתח לך דיכאון אחרי לידה❤️

לגבי התינוק- כשיש לו גזים, מרגישים אותם. פה לא מרגישים כלום... לפעמים תקוע לו ה"גרעפס"...

אתמול נתנו לו אקמות והפלא ופלא- הוא ישן 6 שעות!! וגם אז הערתי אותו...

אני מאמינה שמשהו מציק לו. אני לא יודעת מה...

בעלי- עד ששכנעתי אותו ללכת לרופא... אז זה סתם וירוס.

אבל מוירוב יש כל כך הרבה שיעול וכאבי גב? אתמול הוא בקושי הצליח להתיישר, הוא אומר שזה מרוב שיעול.. מסכן...

הילדה הבררנית זה לא חדש, אבל היא משתדרגת כל תקופה אם הקריזות שלה...

אין לי דכאון אחרי לידה (מהטופס של טיפת חלב) יש לי חוסר שינה וחוסר שקט נפשי.

מקווה שאצליח למלא מצברים

ותודה לך על התגובה המושקעת!

גם אנחנו חווינו תסכול כזה עם אחת התינוקות שלנו, שפשוט לא הבנו (וגם הרופא לא) למה היא כל הזמן בוכה... (אבל לא רק בערב)

מקווה שאצלכם זה יעבור מהר יותר.

ולגבי בעלך - לא יודעת מה לומר... מקווה שלא מתפספס פה שום דבר...

מתפללת עלייך שתצליחי למצוא איזון בקרוב, ישאכן לא תגיעי לדיכאון אחרי לידה❤️

קרה לי פעם שהיה לי וירוס, והיו לי ממש כאבים בחזה ובגב. הרופא אמר שזאת תגובה דלקתית שקשורה לוירוס, ונתן לי כדורים מתאימים.

אז כדאי לבדוק את זה.

פעם הוא גרם לי אפילו לכאב נוראי בצלעות שהייתי צריכה עיסוי פיזיותרפי בשביל לשחרר אותו 

אוף, לא מתאים לי בעל חולה...

את האמת שהוא כבר יותר טוב.

("הכרחתי" אותו לקחת יום חופש ולישון. נראה לי שזה מה שהוא היה צריך.. להיות קצת יותר קשוב לגוף שלו)

זה בעז"ה יעבור🤍 יש תקופות כאלה וזה קשוח ממש.. תחזיקי מעמד בעז"ה יבואו ימים טובים יותר ורגועים וקלים♥️♥️תנסי לראות מה כן יכול לעזור לך בתקופה הזאת גם אם זה עזרה בתשלום או הורדת ציפיות ותנשמי עמוק ותזכרי שזה זמני...

ותוציאי אשמה או שיפיטויות מהמשוואה! את מדהימה ומעולה כמו שאת.....❣️

בסוגריים אני יגיד שאולי כדאי לעשות בדיקות דם רק כדי לוודא שאין מחסור משמעותי בברזל או b-12 ודומיו, אם כי גם השגרה בפני עצמה מספיקה כדי לעייף ולהקשות להתאושש מלידה וחודשיים ושבוע אחרי זה באמת כלום את ממש יולדת!!🫂

באמת זה מה שמחזיק אותי- שזו תקופה וזה יעבור.

רק שזה מרגיש לי נצח אחרי הריון קשוח ולידה לא הכי קלה ואז ההתאוששות

כאילו אין אותי, יש רק את האמא שאני...

עשיתי בדיקות דם, ברזל קצת נמוך, לא קריטי...

ותודה!!!

מרגישה שבא לי לברוח שוב להתחיל את כל חופתש לישה מחדש

כמו שצריך

ולא לנחות לחופש גדול והתחלת מסגרות ועומססס וחגיםםםם

ונאלצתי לחזור לעבוד באמצע החופשת לי'ה

ואני רק רוצה לישוןןןןן

ולבכות לפעמים

אני לא בדכאון

אבל יש לי בלב הר געש של הצטברות של הכל

אה ומילואים שהיו ברקע לא אמרתי

גם אני אומרת- עוד מעט נגמרת חופשת הלידה ואני מרגישה שהיא עדיין לא התחילה...

חיבוק לך!!

אבל אולי בכל זאת לשקול ,לפעמים אפילו ילד אחד פחות שצריך לרוץ למסגרת שלו , ופחות מריבות בשעתיים האלה , זה קצת מקל . ( אבל אז צריך לצאת שוב בארבע🤭)

כמובן מה שנראה לך אבל הייתי שוקלת .

מאחלת לך שתתחזקי בהקדם ודברים ירגעו!! באמת נשמע מתיש ברמות 

המליצו לנו גם על סוג של סקודה,  לא זוכרת דגם

ועל מיצובישי אאוטלנדר..

כנראה הכי נפוץ ומוכר

גם אמין

כמובן, תדעי שאין באגז' ברכבי 7 מקומות שהספסל האחורי פתוח

תודה לך ולכולן

אם אתן רואות פרסום על רכב ממה שהמלצתם אשמח לקבל בפרטי 

אל תצפי לקבל ממנו צריכת דלק של רכב רגיל כי הוא גדול יותר 

אבל מצד שני הוא צורך פחות דלק מאשר לצאת עם שני רכבים

שביקת חיים וטיפולים

עוד אופציה שגם אנחנו בררנו עליה זה סקודה קודיאק 

אבל אני לא זוכרת את הדגם. (לא פריוס פלוס)

וזה רכב כיף ומפנק

וגם צורכת המון דלק

ואעביר את הניק בפרטי לקבלת המודעה.

תודה לכולכן! ממשיכה לעקוב

אצלנו בקהילה, מידי ערב שבת, נורמלי שגברים באים לבית הכנסת עם עגלות ותינוקות, נותנים לנשותיהם לנוח , גם בלי קשר למקווה.

עומדים בכניסה בחבורות. לא נכנסים פנימה.

ואם אצלכם לא מקובל וזה יהיה מחשיד ויסגיר … בעלך יכול להישאר בבית ולהתפלל ביחידות. 

ואז הוא יספיק לחזור לפני שתצאי

בהצלחה!

אני עוד בראש של קיץ חח

לא מפסידים מלבדוק

הגדולים קבוע הולכים לבית הכנסת, גם הצעירים יותר הולכים עם הגדולה שלי. אם אבקש ממנה לשמור על התינוק או אשלח אותו עם בעלי זה יהיה מאוד חשוד.

אני מתכננת לקחת אותו איתי. הוא יישב בעגלה, יהיה איתי כל הזמן בחדר בזמן ההתארגנות, בזמן הטבילה יהיה תכלס מקסימום דקה-שתיים לבד בחדר חגור בעגלה. לא רק בזה שום בעיה. עשיתי את זה הרבה פעמים.

מוסיפה הסתייגות שאני גרה ביישוב ומתאמים עם הבלנית זמן הגעה לכל אחת בנפרד, אז גם מיידעת אותה שאני באה עם תינוק. לא יודעת איך זה במקומות אחרים, אבל אם נראלי פתרון מתאים שווה לבדוק לפני עם הבלנית.

פחות רלוונטי לך באופן אישי, כי ציינת שאת גרה ביישוב וכל אחת מגיעה בזמן מתואם אחר.

אבל לתשומת ❤️ ישנן נשים שבשבילן המקווה הוא טריגר שמדגיש את החסר,

את החודש הנוסף שזה לא קרה…

את העובר שזה עתה היא איבדה,

את החלום שאולי לא יתממש לעולם,

והכי את הכאב שעוד לא נעלם.🫂

כותבת עם דמעות בעיניים ועם תקווה גדולה שאף לא אחת תחווה זאת😘

נ.ב ממש אבל ממש לא אישי כלפייך, ההודעה שלך הייתה טריגר שהציף את זה..

כי אצלנו תמיד אני לבד ולא נפגשת עם נשים אחרות.

אבל זה באמת משהו שצריך לקחת בחשבון!

ואחר כך הולך לערבית מאוחרת.

ואם אין ערבית מאוחרת, אז שגם אותה יתפלל בבית.

טבילה היא מדאורייתא, תפילה במניין היא מדרבנן🙂

מתחיל תפילה בבית.

אם כשאני חוזרת (יש לי הליכה של 40 דקות) יש עוד למה ללכת לבית הכנסת אז הוא הולך למה שנשאר ואם לא אז מתפלל הכל בבית...

איזה צדיקה!!

ואני טובלת רק אחרי צאת הכוכבים אז לוקח זמן עד שאני חוזרת

אפשר להוסיף לה קצת אגוזים..

אם יש לך יום עם כח ורצון טוב אז אפשר להכין מאפינס של פשטידות ולהקפיא ואז זה להוציא מהפריזר ולהפשיר במיקרו.

אפשר גם להכין פיתות זעתר/ פוקאצ'ות ולהקפיא כנל

במיוחד הפוקאצ'ות, אם אני אזרוק על זה חצילים זה גם לא יגרה את הילדים 🤣

מאפינס אני מכינה לפעמים אבל בעיקר לילדים ולא רוצה לאכול להם מזה כי גם ככה לא מכינה הרבה 😅

אני ניסיתי להכין עוגיות קוואקר ואז לפחות בשאיפה את אוכלת משהו בריא;) אבל הכנתי אותן עם הרבה סוכר אז כבר לא בריא חח

שאפשר להכין סיר ולאכול מנה שתיים כשאת חוזרת (אפשר שקדי מרק/ אטריות דקיקות)

אורז, קוסקוס

בייגלה

כל מיני מוצרי סויה - שניצל טבעול, נקנקיות, שניצל תירס 

לגבי השאלה הראשונה, אם כבר זה עלה, אפשר לומר בכנות,

כן גם אני הולכת למקווה כמו כל נשות ישראל הכשרות והצדיקות..

ואם יש להן שאלות על מקווה וטבילה באופן כללי,

אבל לגבי מתי את הולכת זה נושא פרטי שלא שייך לשאול עליו.

אחרי שיחה כזאת תטרילי אותן מדי פעם (למשל לצאת בשעות הערב יום אחרי יום עם תיק צד)

עד שזה ירד מהראדר שלהן.

לגבי השאלה השניה, שיח ישיר על רגשות למי שלא רגיל לשתף, אכן יכול ליצור ריחוק במקום קרבה.

אפשר לשאול בדרך עקיפה על צד שלישי איך הוא הרגיש ואז לשאול אותה אם היא בסדר עם זה.

למשל:

אתמול כששמרת על אבי, הוא נכנס יפה למקלחת או שהיה לו קשה?

ואיך התמודדת עם זה?

או מה יוכבד סיפרה לך על מה שהמורה נתנה להם? היא צודקת?

החברות שארגנו את המסיבה, הרגישו שמעריכים אותן על זה? ואיך את עם זה?

השאלה הראשונה היא תיאור הרגשות/ ההתנהגות של צד ג', השאלה השניה היא בעצם שאלה על הבת שלך, איפה היא מונחת ביחס לסיטואציה.

נגיד היא מספרת בעצבים שהיה תור בסופר ואז מישהו בא ועקף והוא חוצפן. לשאול אותה: איך שאר האנשים בתור הגיבו לו? זה הפריע להם?

ואז לשאול אותה מה היא חושבת על התגובה של שאר האנשים בתור.

זה פותח מחשבה לשאול בצורה הזו.

או נגיד היא מספרת שהמורה נתנה בוחן פתע. תשאלי איך התלמידות הגיבו, ואח"כ מה היא חושבת על תגובת התלמידות..

ברור שיש להן את כל המידע הרלוונטי על מקווה, והן יודעות שגם אני הולכת.
שאלתי בעיק'ר על ההתחמקות בזמן אמת
ואקח לתשומת ליבי על הרגשות...

ולא רק בזמן אמת.

לכן לכל מקום שאני הולכת בשעות הערב לא שייך לשאול לאן,

כששואלים אותי אני מתקנת את השאלה:

התכוונת לשאול מתי אני חוזרת?

מגיל קטן זה ככה.

מבחינתי לגיטימי לשאול אם אני נוסעת בתוך/ מחוץ לעיר, אם אני עוברת ליד חנות ויכולה לקנות משהו, מתי אני חוזרת, אם מותר להתקשר ומה הם אמורים לעשות אם אני מתעכבת..

הילדים גדלים לתוך המציאות הזאת, זה לא שפתאום בזמן אמת אני צריכה להמציא תירוץ, אלא רק לחדד את הגבול של מה לגיטימי לשאול ומה לא..

אהבתי את התשובה"התכוונת לשאול מתי אני חוזרת..."
אני דורשת מהם לדעת בדיוק היכן הן בכל שעות היום, אז כלשמש דוגמא אענה להן בכלליות ללא פירוט כשזה סתם יציאה...שיתרגלו באמת.

לכל מיני מקומות בערב או לקניות נגיד אז זה כבר מוריד מהחשד...

אבל צריך גם לחזור עם קניות חחח 

אצלנו נוצר שיח עמוק/ שיח רגשי בעת שיתוף באופן יזום שלהם או שלי

אני לא שואלת שאלות עומק אלא שאלות כלליות ומספרת על היום שלי/ רגשות/ חוויות/ הצלחות/ כשלונות

ואז גם הם משתפים מעצמם על החוויות שלהם

עד שהן חוזרות מהאולפנא, ואז יש סניף, מבחנים, חברות, בייביסיטר בלי סוף (צריכות לממן נהיגה בכל זאת...)
איפה אתן מוצאות את הזמן הזה?

אלה בנים

אחד שנמצא בישיבה עם פנימייה מתקשר פעם ביומיים ואז אנחנו משתפים אחד את השני

שני נמצא בישיבה כל היום וחוזר בלילה

אז מדברים בעיקר בבוקר (6+ ..)

אנחנו יושבים מתאוששים מהשינה

אוכלים ושותים משהו ומפטפטים 

היה לי איתן שיח מאד פתוח על מקוה,על אישות,

עניתי על שאלות והוספתי הסברים שנראו לי מתאימים לגיל,

כן הסברתי להם שלאבא ואמא יש חיים פרטיים משלהם,ויש דברים שגם אם את שמה לב לא חייבים להגיד ולספר ושמותר להעלים עין ויותר נכון שזה תירגול שמתחיל בגיל שלהן...

קצת הוספתי את המילה טאקט.ממש בזהירות יותר מין השוואה למשהו שהן ממש לא רוצות להיות ככה

שאני יוצאת מהבית אני ממש לא נותנת פרוט לאף אחד על כלום.גם כשזה לא למקוה.

גלוי נאות אני בלנית,

למדתי שכל הפדיחה הזאת יושבת המון על מנטליות(מאד הייתי בקטע של להסתיר.)וככל שהגישה לזה שזה דבר בריא ונורמלי טבעי שאין צורך להתביש בו(לא לספר ולדבר אבל לא נורא אם יודעים)

משחרר המון לחץ מיותר סביב הנושא.

נתקלתי בנשים שהביאו את הבנות קבוע כל חודש למקוה איתן,נשים שהיה להן חשוב להראות לבנות שלהן מזה מקוה והביאו בנות בגילאי12-13 באופן חד פעמי לראות את המקוה,

זה אומנם הקיצוניות השניה אבל כשראיתי בעיניים את ההבדלים הללו נפלו המון אסימונים,

הבנות הללו ידעו לשמור על הגבולות ולא חיפשו את האמהות שלהן.

דרך אגב השיח הפתוח על הנושא גרר המון פתיחות בנושאים אחרים ועל שיח עמוק ומשמעותי שלא קשור בכלל לנושא הזה.

אולי זו אשמתי שככה הרגלתי אותן מגיל קטן לאן אמא הולכת.
הן רגילות שאני לא יוצאת סתם, אלא גם אומרת לאן.
כשהולכת למקווה- משקררת , מה אני אעשה.
לא יכולה פתאום לצאת וביי, מרגישה צורך לומר לאן מישום מה.

ולא חייבים להרגיל אותו דווקא על יציאה למקווה.

1. דווקא מרגיש לי שממתבגרים הכי קל לחמוק, כי הם לא נמצאים הרבה בבית... בכל אופן, אפשר ליזום יציאה עם הבעל ואז המתבגרות שומרות על הקטנים, אפשר להוציא את התיק מראש מהבית או שהבעל יוציא אותו, ואז את רק "קופצת למכולת" וכדומה, אפשר לנצל רגע שבו הן מסתגרות בחדר עם מליון שיעורי הבית שלהם ולעוף החוצה בלי שהן שמות לב, אפשר לצאת ל"ערב נשים" ועוד...

2. זו נקודה טריקית עם מתבגרים באופן כללי... לא בטוחה שאני הכי טובה בזה, אבל אני כן רואה שהשיח שלי עם הבכורה הופך להיות כמעט כמו עם חברה לפעמים, וזה נחמד... (בגבולות המתאימים, כמובן) ואפשר - במקום לדון על החיים - לדון על ספרים וסרטים (אם הן רואות), ולהגיע לשיחות עומק מזה. (אני זוכרת את עצמי מתפלספת שעות עם אמא שלי על ספרים... עם הבת שלי זה פחות קורה, כי לא תמיד אנחנו קוראות את אותן ספרים, אבל כשכן זה באמת יכול להביא לנקודות עמוקות)

וחוץ מזה - זמנים אישיים וימי כיף. עם הבת שלי פעם עשינו יום כיף של גדולות ביום שישי - צפינו ביחד בסרט, וזה היה נחמד ומחבר (כי גם השתדלנו לתקתק את ההכנות לשבת יחד לפני כן), ואנחנו חולמות לעשות את זה שוב.

אני מצאתי שהדבר שהכי מחבר ומקרב זה פעילות משותפת של שתיכן או שלושתכן. בתור התחלה כדאי לעשות משהו יותר שגרתי ויומיומי. למשל אם הן אוהבות לבשל או לאפות, אפשר להזמין אותן להכין משהו שווה יחד, גם במוצ"ש זה יכול להיות נחמד כפינוק לסעודה רביעית. אם המטבח זה פחות הכיוון אפשר לעשות איזה פרויקט משותף בבית כמו חידוש וצביעה של רהיט או מדף, לעצב מחדש פינה בבית או כל מה שקשור לתחום. אפשר להזמין אותן לחנות של יצירה ולבחור מלאכה כלשהי שתדריכי אותן בה, כמו סריגה, תפירה או כל מה שאת מתחברת אליו. תחשבי מה את והן אוהבות לעשות ואיזה תחומי עניין משותפים יש לכן ותתתמקדי בהם. אני פחות מציעה לצאת ליום כיף כי זה לא פיתרון בעיניי, זה פינוק מיוחד למקרה הצורך אבל חשוב למצוא את הפעולות השגרתיות שמחברות בינינו בלי יציאה מיוחדת.

אפשר גם להשתמש בשיטת הספונטניות המתוכננת. אני משתמשת בה הרבה עם מתבגרים כחלק מעבודתי. הכוונה היא שאת תארגני סיטואציה שאת יודעת שכנראה תמשוך את המתבגרת ותציעי לה להצטרף כאילו בספונטניות. אם למשל היא אוהבת לבשל מאכל מסוים את יכולה להגיד לה שמתחשק לך להכין את זה ואולי בא לה לעזור לך. או אם את צריכה להגיע לאיזו חנות שיכולה לעניין אותה תציעי לה להצטרף אלייך.

ואני גם מוסיפה שחשוב שגם את תתחברי לפעילות המוצעת ושזה לא יהיה משהו שרק היא אוהבת ומשעמם אותך. כי כל המטרה היא ליצור מרחב של הדדיות ואווירה נעימה שיאפשר שיחה קלילה שתעמיק בהדרגה לפי מצב הרוח. ואם את תשתעממי זה יהיה מורגש, מתבגרים קולטים הכל. וגם אם לא התפתחה שיחה זה ממש בסדר, לאינטראקציה המשותפת יש חשיבות גדולה בפני עצמה, היא יוצרת קירבה ומנגישה את הקשר. 

את הדברים של המקווה אפשר להשאיר ברכב מראש, אפילו מקופל קטן בתא מטען.

ואז את יוצאת וחוזרת. אם הן מספיק גדולות אפשר לצאת בערך פעם בשבוע אפילו סתם בשביל העיקרון ואז יהיה יותר קשה להבין מתי "רגע האמת"

כמובן שאם הן רוצות ממש לעקוב, הן יצליחו לגלות

אם שואלות, להסביר שלא מנומס לשאול שאלות כאלה את אמא. 

וגם שהן יהיו אמהות, הן לא ירצו שישאלו אותן את זה.

על עניין המקווה בכללי, את יכולה לענות שכמובן שאת הולכת

כמו כל בנות ישראל

הן גם לומדות את זה ביחידת הלכה בבית הספר, אז סביר להניח שהן מכירות את הנושא 

זה כשאני מסיעה אותן ברכב.

נגיד האורטודנטית שלנו קצת רחוקה, אז זה זמן קבוע בחודש לשיחה אישית קצת יותר רצינית. אפילו 'הן יכולות לסוע בתחב''צ, שווה לי להשקיע את הזמן בשביל להשיג את השיחה איתן.

וגם לפעמים כשיש לי כח, אני קופצת אליהן לחדר בעשר-אחת עשרה בלילה, וזה מאפשר שיח קצת אחר.

והכי כיף זה שבת בערב. אחרי הסעודה, משכיבים את הקטנים לישון, מוציאים פיצוחים ונשארים ל'זמן של גדולים'. פחות שיחות רגשיות- כי זה כל הגדולים יחד- אבל כן שיחות על תפיסות עולם ועניינים מהותיים.

לא הייתי מתלבטת על לקחת עבודה בגלל שזה יגרום לי להכניס יותר ממנו.

אתם חיים בשותפות? מגדלים ילדים יחד? חשבון הבנק שלכם משותף?

שתיכם תהנו מהתוספת הזו

אני לא חושבת שמעמדו/כבודו של בעלי תלוי בכמה הוא מכניס

הוא מנהל את הכספים בבית. כלומר, עוקב אחרי האשראי, בודק שאין חריגות וכו'.

מצד שני- גם בעלי לא רואה בזה בעיה.

אם הוא היה מרגיש פגוע מזה כנראה שזה היה מעיק עלי.

אגיד לך את זה בפשטות- החיים שלנו כזוג משותפים. אם אני יותר בעומס- הוא נושא יותר בנטל בבית

ולכן, זה לא ממש משנה על שם מי התלוש. המשכורות שלנו שייכות לשתינו. לא היינו יכולים לעשות זאת לבד.

גם בתקופות שלא עבדתי לא הרגשתי פחות יצרנית, כי אני גידלתי את הילדים בזמן הזה בטוטאליות והוא היה פנוי לעסקיו.

אנחנו שותפים בחברה מיוחדת שמייצרת חיים, רוח, ילדים וחשבון בנק מאוזן, ובתוך החברה לכל שותף יש את תפקידו, לפי תקופת החיים.

כמובן, אני מתארת את המצב אצלינו, ויתכן מאד שאצלכם זה אחרת. 

מכירה מספיק נשים שעובדות קשה בעבודה ועדיין כל עול הבית עליהן...

אבל ביקשת נקודות מבט אחרות אז זה מה שיש לי להציע מנקודת מבטי.

כאילו זה שהוא מרוויח פחות זה בסדר גמור, זה שזה נהיה אישיו כבר פחות נחמד...

נראה לי הכי כדאי להיות בטבעיות עם זה, לשתף אותו בהצעה ולשמוע מה דעתו. אם נראה שזה מבאס אותו אפשר לוותר, אבל לקחת אחריות על הרגשות שלו במקומו ולוותר מראש רק כי אולי זה יבאס אותו לא נראה לי נכון כל כך...

של לוותר על העבודה בגלל שיקול כזה.

כן הייתי חושבת איך יהיה מצב שהוא ירגיש מוערך ואחראי על ניהול הכספים גם אם הוא זה שמכניס פחות.

קודם כל שבעינייך הוא לא יהיה פחות "גבר" בגל זה.

חוץ מזה שבזכות המילואים מן הסתם יש לכם מלא הטבות שהן "בזכותו" אז זה מתאזן ברמה מסויימת...

וחושבת שיש מקום לחשוב איך לגרום לו להרגיש הגבר של הבית למרות שאת מכניסה יותר.

בכלל לא אומרת שצריך לוותר על העבודה הזאת.

רק אומרת שזה כן נקודה חשובה בעיני מה שהעלית.

אגב לא רק בשבילו...

ואיזה כיף לבעלך שאת ככה ערנית למה שהוא ירגיש!

אם העבודה הזאת חשובה לך ואת מחליטה שכן רוצה לקחת אותה, לדעתי לדבר בכנות על זה. לפתוח את זה בעדינות, ותמיד נכון- לחזק בתוכך ולשדר לו את כמה שאת מעריכה אותו.

בגלל העומס וכו'

אבל לא הייתי חושבת בכלל על זה שאת מכניסה יותר מבעלך

בעלי כרגע בשירות מרוויח גרושים ממש, אני מרוויחה כפול 4 לפחות וזה ממש לא אישיו

לפעמים כן זורק משהו אז יכול להיות שבפנים קצת קשה לו אבל זה המצב ובע"ה זמני ( הוא כן מדבר הרבה על איך שיום אחד ירוויח יותר ואני יוכל להוריד אחוזי משרה ) נשמע שגם אצל בעלך הלימודים זה זמני בע"ה יום אחד ירוויח יותר לא הייתי עושה מזה ביג דיל

בסופו של דבר אני מרגישה שהוא הגבר של הבית ( אפילו שלרב אני זאת שעושה את התשלומים וכו' ) אבל בשאר הדברים הכלכליים ז עליו 

עושה נפלאות, קצר ומהיר ואז נתלה בחוץ או בבית לייבוש והעיקר-לא הורס את הפוך וגם זמיןם יחסית כי אצלנו יש הרבה פספוסים...

יש פליזים עבים, פוכים סינטטיים.

(בעיני רק לאוורר זה לא נחמד, גם אם הריח היה יוצא).

לא מפספסת הרבה...

וכן לגמרי. שפכתי עלזה גם קצת חומר נקודתי אבל זה לא היה יעיל .

אכבס כמו שהציעו ואקווה שיהיה בסדר 

כמו שהבן שלי כמעט ולא מפספס בלילה. אבל פעם אחת זה קרה ודוקא במיטה שלנו (שכמובן היתה בלי מגן מזרון).

ולא יקרים, סביב 100₪

ועוברים כביסות מצוין

קנינו בשופרסל.

הם נראים דומה לפוך נוצות לא חושבת שרוב הילדים מבדילים..

מתאים מאוד לילדים גדולים יותר אבל בלי חשש כביסות..

לפעמים ואם אני בעומס אני נותנת למכבסה ...

תלוי באיכות הפוך ובכמה יקר

אבל באמת אצלנו לא מפספסים הרבה

והילדים גם ככה לא אוהבים שמיכות בכלל. 

אבל אולי לך יהיה טוב.
נראה לי, ותקראי בהוראות או תשאלי רוקח, שלוקחים פרמין אחרי שהכנסת משהו לפה- כלומר אחרי שאכלת משהו, וביננו אי אפשר בכלל להכניס כלום לפה.
אבל תנסי אולי זה יעזור לך.

ואל תהססי לבקש עזרה משכנה או חברה או משפחה.

אבל לא רופאה
וגם בונג'סטה לא הכי בטוח...

נכון זה מה שרופא הביא לי

בידיעה שאני  בהיריון

מכל התרופות נגד בחילות היחידה שמיוצרת במיוחד לנשים בהריון 

ונחשבת בטוחה ביותר.

חבל סתם להלחיץ נשים.

זה עזר לי.

ודיברתי גם עם המכון הטרטולוגי.

כדאי לדבר איתם, יתנו לך את המיידע לגבי הבטיחות שלו בהריון.

אני דווקא זוכרת שצריך לקחת אותו כחצי שעה לפני האוכל.

מניסיון מר, תבקשי ישירות בונג'סטה

הדבר היחיד שהציל אותי