פורום הריון ולידה (עמוד 38)

ממש לא חברה של הגננות

מתקשרת איתן ברמה מינימלית בקטע מקצועי בלבד

‏לא חושבת שיש לזה השפעה כלשהי וגם אם יש זו השפעה מינימלית

‏הדברים החשובים באמת זה  

לשלוח ילד מטופח ומחונך

לנהל תקשורת מכבדת של שיתוף פעולה

ואם יש בעיות לדבר עליהם בשקיפות עם הצוות

תודה על התייחסות והנקודות החשובות 

קודם כל בשביל להיות חברה של הגננת צריך זמן. גם זמן להתעכב כל פעם לדבר, וגם להגיע בשעות שהגננת נמצאת. אם למשל ילד נגיע כשפותחים את הגן, ורק הסייעות נמצאות והגננת עוד לא הגיעה, ואז אוספים אותו מהצהרון, אז בכלל אין לך הזדמנות להכיר אותה.

מעבר לזה יש ענין של כימיה, גם נותני שירות כמו גננות או רופאים הם בני אדם ויש להם רמות שונות של כימיה עם "לקוחות" שונים, ומן הסתם השיחה תזרום יותר ותגלוש להרבה נושאים עם אלה שיש יותר כימיה, מאשר עם אלה שלא. החלק החשוב הוא שאם זה נותן שירות מקצועי הוא יודע להפריד בין הכימיה לרמת השירות שהוא נותן.

חוץ מזה יש עוד דברים שאני רואה

-לפעמים הכירות מוקדמת בין הגננת לחלק מהאמהות, נגיד יש לנו בגן אמא שעבדה בעבר עם הגננת. ברור שהן חברות..

- לפעמים יש איזו סוגיה סביב ילד מסוים שגורמת להורים לדבר עם הגננת בתדירות גבוהה יותר ולכן כבר מכירים יותר

-לגבי התמונות יכול להיות שקרה איזה אירוע ספציפי שהגננת רצתה לשתף. נגיד בתחילת שנה היתה לי שיחה עם הגננת לגבי איזשהו קושי שראיתי אצל הבן שלי, והתלבטתי ממה הוא נובע. אמרתי לה שאני חושדת בכיוון מסויים ואולי אסטרטגיה מסוימת תעזור לו. במהלך היום היא ניסתה את מה שהצעתי ושלחה לי כמה תמונות להראות שהוא הצליח באמת לעשות את הדבר שהתקשה בו  אבל זה ממש לא משהו רגיל שאני מקבלת ממנה תמונות, קורה פעמיים בשנה אולי

סביב עניין התמונות.

מה שכן אני חייבת לומר שעניין התמונות הוא רק דוגמה אחת מתוך כמה דוגמאות.

אבל בהחלט פתחת לי פה עניין למחשבה.

ולעניין מה שכתבת שנותן שירות צריך להיות מקצועי, באידיאל את צודקת, אבל לא מכירה מספיק את הגננת כדי לדעת. ואין צדיק על הארץ אשר לא יחטא.

תודה

כמה אחוזים בקשר קרוב לגננת? (מתכונים וכו')

כמה אחוזים בקשר חביב ונעים?

וכמה אחוזים בקשר לא טוב?

כנראה שאת בטווח הממוצע (גם אני).

ורוב האנשים אני חושבת.

(בסוגריים, כעובדת חינוך, יש אנשים שידידותיים וקל להתיידד איתם, ויש אנשים חופרים, שמדברים איתך למרות שאין לך זמן, ויש מלחיצים, כאלה שאת מרגישה שאת חייבת לשלוח תמונה של הילדה משחקת כי אתמול קיבלת הודעה נזעמת שלא מספיק רואים את הבת שלה בתמונות, ותפקיד הצוות לדאוג ליכולות החברתיות שלה ובלה בלה

בקיצור, לא כל מה שנראה משקף את המציאות, ואחזור על מה שכתבתי יש אנשים באמת עם יכולות חברתיות טובות משמעותית מעל הממוצע, אבל הם לחלוטין לא הרוב. 

פשוט מהיכרות מוקדמת

ומגורים קרובים

בגן אחר שהבת שלי הייתה לא היינו חברות

יצא לי לפטפט איתה פה ושם אם היה לי זמן ולא מיהרתי

אבל ממש לא חברות

זה עניין של חיבור

הכי חשוב שהילדה תתחבר לגננת

אם במקרה יש חיבור גם לאמא אז הרווחת חברה... 

לא חושבת שזה נחוץ בשביל הילדה או משהו כזה

בשאלות דומות עם עצמי.

לאורך השנים מה שראיתי שאחרות עושות:

מציעות עזרה, גם באופן כללי ("שתדעי שאני עובדת מהבית אז אם את צריכה עזרה או נתקעת עם משהו אני זמינה"), וגם יותר ספציפי סביב אירועים או נושאים שונים.

מציעות לבוא להעביר שעת סיפור או שעת העשרה לילדים.

שולחות עם הילדים דברים לגן כמו פירות הדר בתקופה הזו של השנה (כנראה בתיאום).

בנוסף מקפידות מאוד על נימוס גם שלהן וגם של הילד/ה בבוקר ובאיסוף.

אני ממש מזדהה אתך. בתקופת האזעקות כשהיו בזמן מסגרות כל ההורים היו כותבים בקבוצה ומחכים לשמוע אם כולם בסדר, והייתה אימא אחת קבוע שהעבירה הודעה מהגננת/סייעת שכולם בסדר ואפילו עם תמונה. ולא הבנתי איך זה מגיע למצב ששולחים לה אישית והיא מעבירה לכל השאר

ואף משתפת פעולה מיוזמתה,

כנראה שזה לא מעיק עליה.

אם גננת וסייעת יושבות צמודות,

במקום להתפזר בין ילדים,

ומשוחחות ביניהן על ענייני דיומא,

משמע שהן לא מרוכזות 100 אחוז בגן ואם אמא כמוני תסיח את דעתן, לא נראה לי שזה כ"כ יפריע להתנהלות הגן (כן לשיחה האישית שמתקיימת).

אם יש להן זמן לחברויות, הייתי מעדיפה גם לנהל איתן סמול טוק קטן.

נטו בשביל הילדה.

גם אם לא משפיע על הצוות,

כן משפיע בתת מודע

ואם לא משפיע בתת מודע,

משפיע אולי קצת על התחושה של הילדה.

מן הסתם, דעתי אינה מקצועית וזאת מין תחושה (אולי שגויה).

לגבי התמונות, את צודקת.

אני לא באמת זקוקה לתמונות,

לא ביקשתי וגם לא אבקש.

תודה שהתייחסת.

דבר ראשון, יש הרבה אמהות חברות שלי בלי קשר לעבודה, שכנות, מכרות מפה ומשם.

דבר שני, אני לא רואה ערך משמעותי להיות חברה של הגננת, הילד של החברה שלי לא יקבל יחס מועדף,

ילד אהוב זה לא יהיה בהכרח הבן של... זה יהיה ילד שהוא חייכן, שמח, זורם, ילד מכבד ולא חוצפן, משתתף, ילד שיודע להביע אהבה בחזרה. (כמובן שאין יחס מועדף, אבל בתור בנאדם אנושי יש ילדים שיותר נכנסים לי ללב).

תמונה אישית לאמא הרבה פעמים דווקא אני אשלח לאמא שנותנת תחושה שאין לה מספיק אמון, אז כדי לתת לה גושפנקה שהכל בסדר לפעמים תקבל תמונה.

או אמא שמאוד דואגת לילד שלה שהוא אומלל בגן, לפעמים תקבל תמונת הרגעה.

אם יש ילד שעשה משהו יוצא דופן ואני ממש מתפעלת, ציור ברמה גבוהה, אני יכולה לשלוח.

אני לא חושבת שילד של חברה יקבל יותר תמונות אישיות...

אם את רוצה להיות חברה של הגננת כדי שהילד שלך יקבל יחס מספיק טוב, לא צריך להיות חברה, צריך להיות אמא שמביעה הערכה, נותנת אמון מלא, מחמיאה מידי פעם. גם לא צריך מתנות. העיקר זה התחושה שסומכים עלייך לגמרי, שמעריכים את ההשקעה הרבה.

עכשיו, אם בכל זאת תרצי להיות חברה של הגננת, אפשר לשבת בבוקר לשחק עם הילד קצת, לספר לגננת תוך כדי דברים שהילד סיפר שלמד ולהחמיא לה  על כך. להישאר קצת וליצור אינטראקציה. בעצם איך שיוצרים חברות עם כל אדם, קצת מחמאות, קצת הומור, קצת התייעצות, שיתוף... 

כתבה דברים שהאירו לי ממש!

ואני באמת ממש אנסה ליישם.

וגם ההרגעה עצמה חשובה לי.

זה יכול להיות קשור להכרות מוקדמת אבל בנוסף

אני חברה טובה של הגננת של הבת שלי אז גם זה המון כימיה שהייתה ביננו ממש מהתחלה ובנוסף היא הייתה גם של הילדים הקודמים שלי ותמיד פירגנתי לה והרמתי לה מול המנהלת שאני מניחה שזה גם חיזק טת זה...אבל איתה מרגיש לי שזה בעיקר כימיה

הגננת של הבן שלי אני בקשר טוב אבל לא חברות ממש אבל כן יצא מקרה שהיא רצתה לשפוך את הלב בקשר למצב מסויים שהיה בגן היא התקשרה אלי ..אני חושבת שהיא פשוט הרגישה שאני סומכת עליה ובצד שלה ואני לא ישחיר אותה מול ההורים

והשוססס הגננות צהרון של הבת שלי מתחילת שנה היה חשוב לי קשר חברי מאוד איתן

למה? כי הבת שלי שונאת צהרון ורציתי שישקיעו בה מקסימום

אז דבר ראשון תמיד הארתי להן פנים והערכתי אותן במילין וכם מול המנהלת

הקפצתי אותן בטרמפ שהיינו צריכות להגיע לאותו איזור

ונניח בחנוכה הגעתי עם סופגניות שוות לגן..ובאמת היום הרווחתי אנחנו חברות אבל קצת התאמצתי בשביל זה

למען האמת, אני חברה של הגננת של הבן שלי כי אנחנו מכירות בלי קשר אליו,

ויש לי בעיה עם זה ... יש לפעמים דברים שלא נראים לי כ''כ (כמו סרטים) ולא כ''כ נעים לי להעיר לה כי אני חברה וזה כאילו לא נעים לצאת האמא המתלוננת! אז זה לא כזה שווה.

את הצוות משנים קודמות ואנחנו פעם ראשונה בגן הזה. תודה!

דבר ראשון אמא שלי הייתה גננת והייתה חברה של חלק מהגננות שלימדו את הילדים שלי, כולל מישהי שהן היו חברות ממש טובות, אז כן זה יצר היכרות וקשר חמים מההתחלה. יכול להיות שזה השפיע גם על היחס לילד, קשה לא לאהוב באופן אישי בן של חברה טובה שאת מכירה כבר מהברית.

הייתה גם גננת שהיינו חברות, ובאמת שוחחנו אחה"צ בגינה, דווקא זה פחות הרגיש לי משפיע על הילד.

השנה בה היה לי הכי הרבה קשר זו הייתה השנה שהייתי בחל"ד לאורך כל השנה והיה לי זמן בבוקר, להיכנס ולשחק עם הילד ובדרך גם שוחחתי עם הצוות והתחברתי יותר.

השנה אני לא פוגשת בכלל את הגננות, לרוב לא אני מכניסה ואם אני מכניסה זה לרגע ורצה, אני יודעת שאוהבים את הבת שלי למרות שאין קשר, כי היא מתוקה, מתנהגת יפה. ועוד דבר שאני רואה מצוותים חינוכיים שמשפיע לרעה, גם אם הן מנסות שלא...זה אם ילדים מגיעים מלוכלכים או מסריחים, זה מרתיע גם אם מתאמצים שלא

באמת אשתדל ליישם את הביקורים בבוקר בגן.

השנה זה באמת אפשרי עבורי ברוב ימות השבוע.

גם על ניקיון וריח טוב אנחנו מאוד מקפידים ברמה שאני ממש מורחים גוף גוף עם ריח נעים 😄

תודה על התייחסות!

כנראה שהצדק עמכן.

תודה על ההתייחסות 

רפואה שלמה!

אבל בעיקרון אין כ'כ מה לעשות

רק תנועה משחררת שרירים תפוסים

אם יש באזורך מנחת יוגה כדאי להתייעץ איתה איזה תרגיל לעשות כדי להחזיר את טווח התנועה יחד עם נשימה בטנית

ב"ה שלא כואב כלום!

מציעה בכל מקרה להתקשר, אפילו רק כדי שיתנו הפניה ואז יותר קל לטפל בהתחייבות. (לפחות במכבי).

בע"ה יעבור מהר והכל בסדר!

ו... מטורף שאת כבר בשבוע 18! 🙏

ונניח ויש היפרדות? מה יש לעזור בשלב הזה?

אם אין בכל מקרה מה לעשות אז רק בשביל להיות רגועה אני מעדיפה ללכת מחר להיבדק
כ"כ קשה לי להרים את עצמי וללכת עכשיו

מרגישה תנועות

האמת שאתמול תוך כדי התלבטויות פשוט נרדמתי...
ולא הלכתי להיבדק.
אבל היום על הבוקר הלכתי למוקד וב"ה הכל בסדר.

תודה על ההתענינות!

@יעל מהדרום 

@שיפור 

@התלבטות טובה 

לק"י

לא מזמן נפלתי קדימה בחדר המדרגות שלנו.

אמרתי לעצמי, שמזל שזה היה אחרי הלידה כבר....

פתאום לא מפחיד לקבל מכה או ליפול.

אני לא יודעת לשפוט רמת כאב, יש לי סף כאב מאוד גבוה, וזה כן מציק לי מאוד ומפריע לתפקוד, אבל לא ברמה שאני מושבתת

אז לגמרי אין סיבה לא ללכת

מדדת לחץ דם בבית אולי?

בהצלחה!💓

וללכת להיבדק זה עכשיו סיפור בשבילי, לא רוצה לעשות את זה על שטויות

ובכלל אני חושבת שצריך מאוד להיזהר במענה על שאלות רפואיות

גם אחות אם תתקשרי אליה סביר שתאמר לך ללכת להיבדק

במקומך הייתי בודקת, יש מוקדים לבריאות האישה שאפשר לגשת גם ללא תור, מחכים קצת.

תעשי מה שאת רואה לנכון

כנראה אתקשר למוקד אחיות לשאול בתקווה שיענו לי...

לא יודעת למי יש באיזור שלי, ואם אני אלך ליד שרה אני כבר אלך למיון נשים שלהן...

זה כנראה מה שאני אעשה

אבל התקשויות בשבוע כזה שיותר מהרגיל כדאי לבדוק.

כן הלכתי להיבדק כדי לשלול רעלת הריון.

בפועל זה היה צרבת מאוד קשה...

אבנים בכיס המרה..

לקח לי שתי הריונות ולידות לעלות על זה..

אבל זה מהתיאור שלך זה נשמע משהו שכדאי לבדוק, אפילו כדי לשלול דברים אחרים

איך בודקים את זה? באמת אמרו לי שזה שהם לא רואים משהו שקשור להריון זה לא אומר שאין משהו אחר וכדאי לבדוק את זה...

וממש להתעקש לבדוק את הכיוון הזה..

בהריון אין כל כך מה לעשות, אבל ידיעת המחלה חצי תרופה..

בסוף אחרי התייעצות עם המוקד הלכתי למיון וביליתי שם כמה שעות.. ב"ה לא מצאו כלום

לפחות כולם התייחסו אליי ברצינות ולא נתנו לי תחושה של באתי סתם למרות שזה מה שאני הרגשתי 

בבית הכרם

מזגן זה מצמיא... אני מתעוררת צמאה

וגם תנור חשמלי או קמין מייבשים את האוויר

מצונניפ, ישנים עם פה פתוח

לא רואה בעיה

אצלי עד לא מזמן ישנו עם בקבוק במיטה וכשהיו צמאים קמו לשתות וחזרו לישון.

(לאחרונה הפסקנו עם זה בהמלצת פיזיוטרפיסטית של רצפת האגן)

אם חם לה, הגיוני שתתעורר צמאה

ואולי גם אם לא שותה מספיק ביום

מתאים לך לשתף למה היא המליצה ככה?

כי הילדים שלי תמיד ישנים עם מים

צריך וחשוב לישון רצוף

וכשרגילים לקום לשתות אז אין שינה רצופה

(כמו שעדיף לדעת להתאפק בלילה ולא להתעורר לשירותים)

הפסקתי עם הבקבוק ליד המיטה אבל כן קמה להביא למי שמבקש

עכשיו זה לא כל כך פונקציה כי כולם חולים חוץ מאחד, זה שבריא באמת הפסיק לשתות בלילה מאז שלא שמים בקבוק במיטה

היא גם נוחרת או מצוננת הרבה או מדברת לא מאוד מובן?

אם כן, יכול להיות שזה קשור לשקדים מוגדלים וכדאי להתייעץ עם הרופא

תבדקו את זה .. ליתר ביטחון...

מכירה ילדה בת 5 שככה גילו לה סכרת

תקבעי תור לרופא לבדיקות.

יכול להיות שזה כלום, ויכול להיות שזה דברים שמצריכים טיפול, אבל גם זה בעז"ה יעבור בעזרת טיפול נכון

אבל כן לבדוק מדדי סוכר, תפקודי כליות

התייבשות? לא שותה מספיק מסגרת ואז בבית מאוד צמאה/מזגן מקור ליובש

וגם ייתכן שהיא אוכלת אוכל שעבורה מאוד מרוכז ולכן הגוף דורש מים כדי לדלל ריכוזיות אז במקרה הזה לא מדאיג

הרבה דברים שמשפיעים על משקל

חלקם אינם בחירה:

נטיות מולדות

גנטיקה

התנהלות הורית וסביבתית בילדות

טראומות ופגיעה נפשית/ רגשית/ פיזית

מחלות

אבל בסוף עם כל הדברים הנ"ל

גרעון קלורי (בצורה נכונה) יגרום לירידה במשקל

ליצור גרעון קלורי זו בחירה

בחירה קשה ליישום והתמדה

אבל עדיין בחירה

רוב האנשים אינם מצליחים לבצע אותה

בגלל שזה קשה להשגה

אנשים מתקשים להגדיר את זה כבחירה

כמו הרבה בחירות אחרות שקשות ליישום והתמדה

(זוגיות טובה

התנהלות כלכלית נכונה

קשר טוב של הורה ילד

אורח חיים בריא תזונה וספורט

שליטה עצמית

ניהול זמן נכון

ועוד)

נניח שמישהי שמנה לא מבחירה אז אהיה אמפתית כלפיה ושיפוטית כלפי מי שבוחרת בזה?

אני לא שיפוטית כלפי מי שבוחרת להתלבש בסגנון שהוא מכוער בעיניי. זה ענין של טעם..

אותו דבר אם מישהי תגיד לי שהיא החליטה ששומן זה יפה/בריא/כדאי.. ענין של טעם. וגם אם אובייקטיבית היא טועה אני לא באה לחנך אף אחד

לא טובים לאורך זמן

יש הרבה מחלות שנגרמות מאורח חיים

אני לא אומרת שהשמנה זה בהכרח זה בחירה, אבל אצל חלק מהאנשים כן, בדומה למה שכתבה @oo

אבל אם ההיפך מבחירה היא גזירת גורל,

אז ברוב המקרים זה גם לא מדוייק.

זה איפשהו על הסקאלה.

אפשר לסגל אורח חיים התואם לירידה במשקל,

כלומר תזונה נכונה וספורט כמערך ביתי שלם,

זה לא פשוט ולא קל, אבל זה כן בחירה.

וגם אם תגידי שהריונות ולידות גורמים ליציאה מאיזון והשמנה, אז גם הריונות ולידות זו בחירה.

וגם לקחת תרופות זו בחירה.

מצד שני, לא מכירה הרבה שבוחרות להיות שמנות.

מה זה אומר?

שזה מורכב,

ובחירה זה לא שחור ולבן,

לפעמים לבחור במשהו זה עבודת חיים. כל יום, כל שעה. לפעמים מצליחים יותר ולפעמים פחות.

והכל בסדר.

וזה גם בסדר להיות שמנים.

יותר חשוב להיות אנשים טובים, וגם זה לא קל ולא פשוט ודורש עבודת חיים.

אז לפעמים זו גם בחירה באיזה תהליך להשקיע את האנרגיה ואיזה תהליך לשחרר.

תגידי לה שיש לך תור ואת תאחרי קצת

זהו

וממש לא צריכה לפרט.

תגידי למנהלת שיש לך תור רפואי בבוקר ואת תגיעי מאוחר.

זהו.

ותיקחי ספייר בזמנים כדי שלא תהיי בלחץ כל הזמן.

לאחר בתקופה הקרובה מס' פעמים  לצורך רפואי.

ואשתדל תמיד שזה יהיה לזמן הכי קצר וכו'.

בשבילי זה נסיעה לעיר הסמוכה, השתדלתי להיות שם ב7. ולהיות בין הראשונות

שיש לך זכות להעדר בשביל זה מהעבודה

(ויש עוד זכויות אם את מתחילה טיפולים. נניח הנחה בארנונה ועוד כל מיני דברים)

ואת מוגנת מפיטורין, כמו בהריון.

ואסור לה כמובן לשאול אותך שום דבר

כמו שבשביל לנצל שעות הריון צריך לספר על ההריון

אמרתי את זה למנהלת משאבי אנוש

והיא הבינה וסידרה לי את הזכאויות שלי

לא כל מקום מודע לזכויות אישה *בטיפולי פריון*

(לא כמו בהריון שיותר מודעים לו) 

ז"א את כמובן לא חייבת אבל אם את אומרת יש לך זכויות

אם לא איך ידעו שמגיע לך?

(אני מכירה את זה בתור מעסיקה ובאמת הכתובת לזה יותר משאבי אנוש מאשר המנהלת הישירה)

בנתיים הפעם הבאה יצאה על היום חופשי ב"ה

ונראה מה הלאה

מקווה שיסתדר

אם יצא על יום חמישי כנראה אודיע שאני מאחרת (שאר הימים זה פחות בעיה...)

והשאיבה עצמה - יום אחרי אפשר לחזור לעבוד? או שצריך עוד יום התאוששות?

כדי להודיע מראש שתיעדרי ומקסימום אם תרגישי ממש טוב אז תלכי

לפעמים לוקח כמה ימים להתאושש אחרי השאיבה

בד"כ זה לא גומר עד כדי כך ואישית היו פעמים שחזרתי יום אחרי

יכול להיות קצת כאבים, טשטוש מההרדמה, כל אחת איך שהיא לוקחת את זה.

לכן פעם ראשונה שווה לעדכן שאולי תעדרי.. 

במיוחד כשרחוק מהביוץ

לדוג' אם ההוראה היא לעשות מעקב ביום שני, ויש לך יום חופשי בשלישי, ואת רחוקה מביוץ. לשאול אם אפשר בשלישי.

יום אחרי שאיבה/ החזרה חזרתי לעבוד כרגיל, השתדלתי לא להתאמץ/ להרים דברים כבדים.

אם את באיזור ירושלים, יש שירות של פועה לא''ס בערב. (צריך לראות שהרופא/ אחות יכולים לקבל את התוצאות בערב). וכדאי לשאול בקופת חולים אולי יש אפשרות גם לשעות אחרות (אני בררתי ולא היה)

ועוד משהו, לגבי העבודה אני כן חושבת שכדאי לשתף. (שיתפתי את המנהלת בעבודה, ולא את ההורים שלי...)

חשוב שתהיה הבנה בתקופה הזו. כי לאחר פעמיים בשבוע בלי סיבה באמת לא נראה כ''כ טוב, וכמה אפשר להמציא תירוצים.

בהצלחה!!

זה ממש לא קל, אבל משתלם 

וטוב לדעת שיש סיכוי לעבוד יום אחרי שאיבה

צריכה עוד לחשוב על השיתוף בעבודה

תודה!

עשיתי 3 שאיבות

שאיבה ראשונה ושנייה יום אחרי

שאיבה שלישית לקחתי שבועיים מחלה 🫢

באופן כללי זכור לי שהרגשתי בסדר אבל רגשית היה לי קשה לתפקד

במיוחד גם עם ההורמונים, הרגשתי רע

אצלנו אנחנו פשוט משתדלים מידי פעם לעצור בערב הזה תוך כדי התעסקות עם תינוק שלא נרדם או עם טיפה איפוס של הבית כדי להזכיר לעצמנו שחסד ה' שהערב הזה לא ריק ופנוי ויש ילדים שמבלגנים ומפריעים

וכשיש תינוק קטן אז ברגע שהוא נרדם לא עושים כלום חוץ מלהיות בנחת עם עצמנו, הכלים יחכו למדתי שהוא יתעורר שוב..

ובכללי מינימום התעסקות עם הבית, רק מה שאת חייבת להרגשה הטובה שלך. 

כשהשיא זה שבת-שאליה מתכוננים

אז כל ההכנות נגזרות מיום המקווה ואחורה

מבחינת סדר עדיפויות של הכנות (גם טכניות, מבחינת הבית והילדים)

כדאי להשתדל שערב המקווה יהיה סגור מבחינת הכנות (שקשורות אלייך) 

כדי שלא תילחצי ממנו.

ולכן להאציל משימות וכו'

המקווה עצמו בעיניי צריך להיות חוויה גדולה

של פינוק,  חיבור (לעצמך, לגוף, לרבש"ע), הודיה ותפילות

כמו היום של החופה.

וגם אם לא הספקת להתפלל במים או אחר כך

שמעתי פעם מאישה אחת

שאמרה לי שבמשך 24 שעות מהטבילה התפילות של האישה זה כמו של כלה ביום חופתה

אז אפשר לפעול בנחת גם ביום שלמחרת. 

התרגשתי

ולקחתי איתי

תודה!!

ורוב הדברים זה מה ששמעתי מהמדריכת כלות שלי.

הלוואי שגם אני אצליח להעביר את זה הלאה

ולחיות את זה כמו שכתבתי 😃

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"ב בטבת תשפ"ו 21:39

זה די ברור שאי אפשר לשחזר את היום הזה במלואו

אז - הייתה פניוּת נפשית ורגשית לתפילות , לבקשות ועוד.

כיום - זה יום יותר עמוס וכמעט תמיד יותר תובעני בגלל משימות החיים שנוספו מכל מיני סיבות (ילדים, עבודה וכו )

אז התכוונתי שזה לא יום הכנות אחד לאחד כמו ביום החופה כי טכנית לא תמיד אפשרי

אבל מבחינה מהותית- בהחלט לזכור ולהשתדל לייחס לו את החשיבות 

כי לא כדאי לפספס אותו מצד העוצמה היחידית (לאישה) והזוגית שלו.

יחליף מצעים, יעביר סמרטוט עם ריח נעים, ידליק נרות בחדר.

אם הבית זה גדול עליו ולא מספיק אז לפחות החדר.

לילדים זה כמובן יום לאכול בו בחדר פעמי, אוכל הכי פחות מלכלך שיש, עם פחות טרחה וכו' (פסטה בלי רוטב, תפוח אדמה וביצה בלי רוטב אפשר להניח על זה פרוסת גבנ"צ , לחם עם גבינה/ חומוס... )

אני בדרך למקווה תמיד מוצפת רגשית מהלחץ להגיע בזמן, הלחץ לא לפגוש אף אחת, הלחץ שתהיה בלנית נעימה, הלחץ שהערב יעבור בטוב, התרגשות, צפייה... הכל מתנקז לרגע שאני יוצאת ואז אני ממש מתפללת מהלב על הכל וזה מנקה ומשחרר. 

לגבי "שבעלך יהיה אחראי על החדר שלכם"

לי הרבה שנים היתה ציפיה כזו שבעלי יכין לכבודי את הבית/ החדר וכו' וכו'. ככה שמעתי שצריך וגם ככה באמת רציתי, אני אוהבת סדר ...

חווינו על הרקע הזה המון מריבות ותסכולים.

עם הזמן למדתי לדייק את הרצון. אני רוצה לראות שאני חשובה לבעלי. שאכפת לו ממני.

בעלי לעולם לא יארגן לי את החדר או את הבית. אבל יש לו את הדרכים שלו להביע השקעה.

אצלי זו היתה ממש עבודה להשתחרר מהחלון שפל לחזור לבית מסודר. אבל אחרי שהשתחררתי היתה לנו הזדמנות לשיח מדוייק יותר של צרכים ורצונות.

ולכן, בעיניי עצה של "בעלך יעשה" לא תמיד נכונה. כי זו עצה בסוף בשבילו ולא בשבילה. ויש בעלים שיקבלו את העצה הזו ויש שלא.

והייתי יותר לוקחת את זה לכיוון של שיח משותף על הבעת קרבה ואהבה ביום הטבילה.

הכי חשוב שההכנות והטבילה יהיו בנחת

עדיף בלי ריצות בין השכבות ובלי איפוס

אפשר שהבעל יגיע מספיק מוקדם כדי לתפעל את הכל השכבות ואיפוס

ואת תהי עסוקה רק בהכנות וביציאה לטבילה

כשאני חוזרת אוכלים יחד משהו, וכאילו הזמן נעצר, הכל רגוע, הכל בנחת.
כשאני באה הילדים כבר במיטות.
אגב, עם השנים נהייתי מיומנת בהכנות
בהתחלה לקח לי בממוצע 3-4 שעות של הכנה.
היום שעה אחת בלבד, ואני עושה הכלללל
מתקתקת
כבר יש לי טכניקות ומיומנות אז יש לי עוד זמן לדברים אחרים ביום הזה.
וטיפ קטן- ביום הזה לא להתאפר!!!!!
איפור מגדיל את זמן ההכנות בלפחות חצי שעה עד שהכל יורד.

אני גם יוםמיים לפני לא שמה מסקרה או עפרון שחור בעין וכו'

כל הדברים האלה שאפםעם לא יורדים לגמרי ונשאר מהם רושם.. 

צריך להתייחס לערב הזה כאילו את בחו"ל.

שיחזור עוד יותר מוקדם, שההשכבות יהיו עליו.

וכמובן לעשות את כל ההכנות שאפשר ערב קודם 

סליחה שאני חולקת על מי שמעליי אבל אי אפשר לעשות יום של חתונה כל חודש.

אז ברור שזה יום שמתכוננים אליו. גם הלכתית. ואפשר לחלק את ההכנות ההלכתיות לכמה ימים. כמו ציפורניים, הסרת שיער וכד'.

אבל- וזה בעיני מה שחשוב לא חייבים להנות כי יש כל הבית מאורגן וכד'. אפשר לעשות דברים כיפים ביחד (גם עם הבית מהפיכה) לצאת קצת אפילו לסיבוב קצר, לקנות איזה שוקולד שווה לאחרי הטבילה, או מאכל שכיף לשניכם לאכול- סושי או משהו....

בעיני להכניס עוד ציפיות ליום שגם ככה מעט מלחיץ ויש אליו גם ככה הכנות רק מוסיף מתח ולא מקל.

כמובן שזו דעתי וכנראה שיחלקו עליי. 

חשוב לא לחיות בפנטזיה

משהו קטן שמתאים לכם, אם הבעל לא יכול לחזור בארבע ולקחת עליו את כל העול, אז אין טעם לצפות לזה.

ולכל זוג מתאים משהו אחר

שהבעל יקדיש שעתיים שלוש פעם בחודש כדי שאישתו תתארגן ותטבול בנחת

זה לא ציפייה גבוהה

ובוודאי שלא מתקרב ליום של חתונה

נכון

יש גברים שמתקשים לעמוד גם בזה

או אולי יש נשים שלא מבקשות

זה לא הופך את הציפייה לגבוהה

זה לא משהו מורכב

לא לביצוע

ולא כבקשה

ובכל סאת - יש אילוצים. לא בכל מערכת אפשר לצאת מוקדם מהעבודה פעם בחודש.

ולא תמיד, גם אם הוא יהיה בבית ויעזור מצליחים לאפס את הבית.

בעיני הניסיון ליצור 'משהו' עלול להוסיף עוד מתח מיותר. האם לוותר על הערב המיוחד? לא. אלא לתת מקום למשהו יותר מינורי שיקרב ויהיה נעים לזוג. בלי להיכנס למתח של - 'כמו יום חתונה' או אפילו כמו ערב שבת. מספיק המקלחת הארוכה שעושים.

בתפקידים בכירים מאד

פעם בחודש זה דבר מינורי ביותר

רק תפקידים ספציפיים מאד לא מאפשרים את זה

אני מדברת על רוב האנשים

מקרי קצה הם מקרי קצה

לצפות שהיום הזה יהיה בנחת

זה לא לצפות ל'משהו'

זה הכי נורמלי שיש

למה לעשות דברים בבהילות

לאן ממהרים כולם

מה יש בסוף

כלום

לבין השרשור לפני כמה שבועות שמישהי התאכזבה שהיא חוזרת מיום אחד ארוך מחוץ לבית ומצפה לבית מאורגן יחסית ובלי סירים ולכלוכים בכל מקום.

בשני המקרים מדובר בציפייה, ושם היית בעמדה ברורה מאוד שאין מה לצפות מאדם אחר לעשות מעשים בשבילנו

לא כדאי לשים אנרגיות בציפייה שאחר יעשה בשבילנו

זה לא סותר שאפשר להגדיר דרגות בציפיות

בעיקר ציפייה עצמית

ציפייה להתארגנות וטבילה בנחת

זו לא ציפייה עצמית גבוהה

זה הגיוני

וזה גם הגיוני שהבעל ישתף עם זה פעולה

זה לא אומר בוודאות שזה יקרה

ואם זה לא קורה

לא כדאי להשקיע אנרגיות בציפייה הזו

אבל כדאי לנסות לשנות התנהלות

בעיקר התנהלות עצמית

(ככל שהאישה פחות תצליח לתקתק את הכל

אולי הבעל יבוא מעצמו לעזרתה)

זה יום שאני ממש מקלה על עצמי

חוזרת מוקדם מהעבודה ולא מעניין אותי איך הבית נראה

מתארגנת יום לפני במה שאפשר

לא מתאפרת באותו יום או לפניו

קודם כל לעשות הכנות במקווה

בעבר לא הבנתי את הנשים שמתארגנות במקווה

היום עם ילדים קטנים שלא גומרים לדפוק לי בדלת כשאני מתקלחת אני מעדיפה להתארגן במקווה.

ואז את גם לא יודעת מה קורה בבית

את בשקט שלך בסבבה שלך.

אני אישית נוסעת לעיר הסמוכה, יש שם מקווה מפנק ברמות אחרות ויש לי שקט ורוגע.

חוץ מזה אנחנו ממש מקפידים על א. ערב משותפת.

פעם היינו משקיעים, מכינים אוכל מיוחד וחגיגי.

היום  עם העומס והבלגן של החיים

אז הרבה פעמים פשוט מזמינים פיצה או הולכים לקנות שווארמה

שכן יהיה משהו מיוחד יותר.

אמרתי פעם לבעלי שלי הכי חשוב שיהיה אוכל טעים ביום הזה

אז אני סלחנית לכך שהבית מבולגן והרבה פעמים הילדון שלנו לא ישן ובא לאכול איתנו

אבל כן יש לנו משהו קצת שונה ומיוחד מתמיד.

יתאים לך לספר לי יותר באישי?

רק אם מתאים ונעים לך ועושה לך טוב.

יש ספר שכתבה חוה רוזנברג

(שם העט שלה כנראה 'נעמה')

על חוויה של דיכאון לאחר לידה.  

הוא מסופר מכמה זוויות בתוך העלילה

קוראים לו "זה לא יכול להיות" .

יש אותו בהוצאת יפה נוף או בספריות תורניות/ חרדיות.

נגעת לי בלב. כתבת מדויק.

אני לא האנונימית שכתבה אבל יכולה לכתוב לך על התקווה שאני מצאתי..

מתחיל מלשחרר ולהבין שאני נצרכת/ נזקקת. ממשיך בלקבל כל עזרה טכנית (שבאמת מקפלת בתוכה מעטפת של איכפתיות, ככה אני בחרתי לראות את זה). להעיז לפנות לטיפול, זה אוורור קריטי לנפש.

והרבה לזכור שבעזרת ה' כמו כל מחלה זה עובר.

זה ממש על קצה המזלג מה שנקרא..

חיבוק גדול!

אבל יש ילדים גם מבטא 40

תפילות בע"ה שימשיך תקין ובידיים מלאות

וחיבוק ענקקק זה כל כך לא פשוט אמאלה

קראתי ברשת הרבה סיפורים טובים

אני חושתב שגם פה קראתי כמה 

ביום ה14 בערך אחרי הביוץ הייתי עם בטא 53
והוא ילדון מתוק בן שנה

אבל את כותבת שלקחת אוביטרל לפני 5 ימים

אוביטרל מעלה את רמות הבטא..

הלוואי שזו התחלה של הריון🙏🙏 אבל 5 ימים אחרי אוביטרל זה יכול להיות גם הוא...

לק"י

כמה זמן כבר הדימום הזה?

אם שבוע בערך (או פחות) הייתי מחכה עוד כמה ימים לראות אם נגמר.

אצלי הוא עבר מעצמו. 

שמתי תחתוני מחזור אבל הם לא ככ התמלאו וגם שחורים אז הרב גאונותי אמרתי אני ישים פג כדי לראות את הכמות ושמתי את התחתונים של אחרי לידה שהיו ענקיים עלי לשינה

כשקמתי ( אחרי 7 שעות בערך ) היה כתם של גודל של חצי שקל ואז חזרתי לישון ואני רואה שהכל נמרח וגם כי ה היה גדול עלי אפילו יותר וגם כי יש לי קצת דליפת שתן זה נראה ממש גדול אבל זה מרגיש לי שזה לא היה כזה הרבה דם

בקיצור הסתבכתי איך אני בכלל מתארת כזה דבר לרב 🤦‍♀️

לק"י

שלא תשכחי דברים בשיחה עם הרב..

תהיי בטוחה שהוא כבר פגש כל מיני סיפורים😅

זוכרת שאמא שלי סיפרה שלחברה שלה היה סיפור הזוי שהיו צריכים להטיס את התחתונים שלה לאיזה ועדה או משהו חחח

אם זה אוסר או לא, זה תלוי בכמות.

זה בדרך כלל כמה ימים ונגמר.

אם הדימום מתמשך הרבה זמן, אולי כדאי לקחת שני סרזט, אבל אם זה רק כמה ימים לא הייתי לוקחת.

ממש חסד מה שהן עושות

לא ידעתי עליהן 

מהניסיון שלי עושים בדיקת דם וא"ס בתחילת המחזור, ואז האחות מתקשרת לומר מה לעשות איזה כדורים או זריקות לקחת ולכמה זמן ומתי לבוא שוב. וככה כל פעם. לפעמים זה לבוא אחרי 5 ימים ולפעמים אחרי יומיים. ולקראת הביוץ באים יותר. וזה משתנה מאד בסוג הטיפול כמובן.

וחייבים א"ס כדי לדעת מה קורה

וזה באמת סיוט הנסיעות על הבוקר ככ מוקדם לעיר אחרת בשביל זה

חיבוק גדול❤️

כן זה כמו שתיארת.

אולטרסאונד אפשר גם לעשות בצהרים אם יש תורים

למטופלות פוריות יש זכויות והמעסיק חייב לאפשר לך היעדרויות על פי חוק

המעקב עצמו כולל בדיקת דם ואולטרסאונד.

חשוב לעשות את שניהם כדי לקבל תמונה מלאה.

זה לא חייב להיות כל יומיים.

אם בהתחלה רואים שהביוץ עוד רחוק, אפשר לעשות בתדירות יותר נמוכה, וכשמתקרבים לביוץ מעלים את התדירות.

הזמן תלוי באורך של המחזור שלך.

אם את הבדיקות דם את יכולה לעשות קרוב לבית, אז את האולטראסאונד את יכולה לעשות גם בשעות אחרות.

לא הייתי קמה כ"כ מוקדם כי אצלנו זה באותה עיר, אבל באמת שהייתי מגיעה ראשונה כדי שהאיחור לעבודה יהיה מינימלי.

עם זאת, לדעתי כן כדאי לשתף בעבודה על מצב כדי שיאפשרו לאחר מבחינת החוק וגם מבחינת היחס.

אבל בהחלט יכולה להבין את מי שלא רוצה לשתף. 

שהיה לי רופא אחד שהייתי עושה אצלו את האולטרסאונד, וגם אולי שלוש פעמים בכל הסבב, ובערב

כמובן מגיעה עם בדיקת דם מהבוקר.

והיתה רופאה שהיתה מטרטרת אותי כל יומיים לא משנה מה המצב

עזרתן לי

שכבתי במיטה כמה ימים

כמעט בלי לקום

למה את חושבת שאין לך את הפריבילגיה?

אם הגוף צריך מנוחה, לוקחים עזרה בדרך שהכי טובה לכם ונחים

רק תשתמשי בה

כשאני חולה אני במיטה גמורה לא מתפקדת.

תני לעצמך את הפריווילגיה!

כשאת לבד בבית באמת אין כ''כ אפשרות, אבל אם בעלך בבית, תכנסי למיטה וזהו.

אם לא תדאגי לעצמך אף אחד לא יעשה זאת. כשתרגישי טוב יותר תקומי ותשקמי נזקים (כמו למשל בית הפוך, ארוחת ערב שכוללת קורנפלקס עם חלב,

ילדים שישנים במיטה עם משחקים ושלל הפתעות). תנשמי עמוק, תשחררי שליטה. זה שאנחנו קמות ומתפקדות זה הרבה באשמתינו. 

אולי כבר צריך אנטיביוטיקה

רפואה שלמה

ואז צריך לפעמים אנטביוטיקה דרך הפה.

זה גם יכול להיות סתם פצע שהזדהם וצריך משחה אנטביוטית.

אבל לפי התיאור הייתי מהמרת על אמפטיגו

מזכיר לי פטריה

ואם זה אכן זה תקפידי על הגיינה כמה שאת יכולה כי זה מדבק בהגזמה

יש לזה משחה ייעודית ויעבור מהר 

בהצלחה!

חיבוק גדול גדול

הוא כבר יצא?

חיבוק גדול❤️ הלוואי ופירגנת לעצמך במשהו שאת אוהבת, שעושה לך טוב על הלב, ואם לא, אז זה הזמן!!

ואני לבד פה

עוד לא לגמרי מעכלת

אפשר לדמיין שהוא תכף חוזר

אבל בסוף אני אבין

שכל הבית עלי

ואמן הקב"ה יברך אותי בכוח

ואת הילדונת בשינה יותר טובה מהרגיל

אני ממש מכריחה את עצמי לא לחשוב קדימה ולא להסתכל על הכל יחד

רק על היום הזה

אחרת אני ממש נבהלת

צריך לזכור שיש גם זמן הסתגלות

עד שמתרגלים

וזה בסדר

וכל התקווה שלי שאני אוכל להרפות קצת והוא ייקח פיקוד על חלק לפחות....

וואי כמה שאני עייפה.

וכמה שאין לי כוח להתארגן לשבת.

ואין לי כוח להרגיש לבד כשהוא נמצא.

היה לי מספיק לבד כשהוא לא היה.

בעעע

הכי מדכא ..מבינה אותך

ממממש ❤️❤️

תנסי לראות סטנדאפ לי זה עוזר..

יכול להיות שזה מהגלולות ויכול להיות מאחרי לידה.. הכל הגיוני...

לא יודעת אם זה קשור לגלולות או לא, אבל זה לא משנה-תני לעצמך לנוח. את לא צריכה להכריח את עצמך לקום.

בטח לא אחרי לידה ובתקופה לחוצה כמו שאת מתארת בהודעות אחרות פה...

רק מסייגת שאם זה משהו שממשיך תקופה של כמה שבועות הייתי בודקת דיכאון אחרי לידה. אבל מכמה ימים ממש אין מה להיבהל.

אולי הנפש והגוף מותשים באמת מהטיפול בתינוק החמוד הזה ובכל הבית

לא יצאת מהבית יומיים, את עסוקה בתינוק קטנטן, בטוח עייפה מאד...

ממש יכול לקרות, אל תיבהלי.

וכדאי לחשוב איך לצאת לנשום להתאוורר לזוז קצת

וברגע שיש יותר עננים הם מדוכדכים.

יש אפילו שיטה שמאירים את הבית בצורה מוגזמת, לא זוכרת אם אור צהוב או לבן כדי לעשות מניפולציה על הגוף ומרים את מצב הרוח... את יכולה לעשות גוגל על זה

עוד משהו שעלה לי:

לפי ימימה, יש קטע של "מסכימה, מקבלת". להסכים עם המצב שלי.

זה לא אומר שאני לא רוצה לשפר! אבל לא להוציא אנרגיה על מלחמות בעצמי.

לומר לעצמי "אני מקבלת את הנפילה במצב רוח שיש לי עכשיו. זו אני. אני מדוכדכת קצת" יש בזה משהו משחרר, קודם כל מקבלת את עצמי ואת המצב.

שמעתי על זה בפודקאסטים של מה בליבא, ואני מנסה את זה לאחרונה. מרגיע את הנפש.

ברוך ה' היום יותר טוב

לא מכירה את עצמי ככה לכן נבהלתי 🫡

אני לקחתי גלולות מניעה בעבר

ופשוט לא הכרתי את עצמי

הפכתי למפלצת בלתי נסבלת

רבתי עם כל העולם

בכיתי בטירוף

עד שזרקתי את החבילה לפח ותוך יומיים נרגעתי וחזרתי לעצמי החמודה.

נהייתי עבם

הרופאה נשים באמת התפלאה למה גלולות כאלה

השפיע לי על שיקול הדעת ושיבש אותי לגמרי

יצא ממני דרקון שלוש ראשים והרגשתי שזורמת לי לבה רותחת בגוף

אבל ממש ככה. אין תיאור יותר מתאים. הייתי בלתי נסבלת וסבלתי מאוד

לקח לי המון זמן לקשר לגלולות