בשבוע 8.
רוב היום במיטה. מאז שחוזרת מהעבודה.
מתקשה לתפקד
מורה. ובימים האחרונים גם מתקשה לעמוד בכיתה ומרגישה שאם אני אנסה לעמוד ולהתנהל כרגיל אני אתעלף.
לוקחת בונגסטה כדור אחד כל ערב.
אוכלת מאט מאוד.
לרוב ב10 כריך וחצי עם ממרח גבינה או טחינה.
בצהריים יוגרוט רגיל פשוט
אחה"צ פרי כמו תפוח חמוץ, תפוז, בננה.
לק"י
אולי את צריכה להתחיל לקחת ויטמינים?
עשית כבר ספירת דם?
זה בגלל הבחילות?
גם תזונה חסרה יכולה לגרום לחולשה
עשית בדיקות דם ? בדקת ברזל B12? ברור שיש חולשה בתחילת הריון השאלה אם אין עוד סיבה לזה חוץ מההריון
מתקשה לאכול. מקיאה כל ערב כמעט. בזמן שגרה האוכל שלי הרבה יותר עשיר וטוב.
לא עשיתי בדיקות דם. ובנתיים לא התחלתי לקחת תוספים תזונתיים.
אני לקחתי כמה כדורים ביום והייתי אוכלת פחות ממה שכתבת...
בנוסף מקיאה המון וירדתי הרבה במשקל 😑
תתייעצי עם הרופאה ותנסי להקשיב כמה שיותר לגוף שלך.
אני רוצה לרכוש אותו. מתלבטת אם להשקיע ולרכוש את הH14 DUAL. צריכה להוסיך בשביל זה עוד 1000 שח בערך
רוצה לשמוע מניסיון של אחרות האם זה שווה
לא רק בגלל התוספת של הניקוי ספות, גם בגלל הביצועים של המנוע
לא מרגישה ששווה את המחיר
אולי אני לא יודעת לתפעל 🫣
אין לי את הדואל..
דגם 14 הרגיל עבורי מדובר במכשיר מעולה שעוזר לי מאוד בחיים.
יש לי אושר עד ליד הבית ויש שיח בשכונה שהיום - מחר הם צפויים להביא את דגמי דרימי אם תרצי אוכל לבדוק כמה עולה שם
כי את הטינקו אס 7 למשל מכרו שם שבוע שעבר ב 1500 שזה בערך חצי מחיר מהחנויות הרגילות
זה יבואן רישמי? בדיוק כמו שאני קונה בחנות אחרת?
כי בסופר פארם אונליין לדוג' ראיתי את הדרימי H14 ב1550. נראה לך אושר עד יביאו ביותר זול?
אני לא ממש מבינה בזה כדי להגיד לך אם זה יבואן רשמי או לא ואם יש אחריות רגילה כמו כל חנות אחרת
אולי לשאול ישירות את המעבדה?
באמת שאין לי מושג
מתנצלת.
יש לי שכנה בבניין שאמרה שתלך לקנות היום, אעדכן כאן אם באמת הגיע וכמה עולה.
מדובר באושר עד בעוטף ירושלים - המיקום רלוונטי לך?
הקרובים
לא יודעת להגיד לך כמה אפשר לבנות על זה
מנגד טינקו הם מחדשים מלאי כל הזמן
אני מכירה רק את אחד מהם..
אעדכן בשרשור הזה ואם ייעלם אפתח אחד חדש כדי לעדכן שהגיע, איזה סניף וכמנ עולה
התלבטתי כמוך
בסוף העדפתי לקנות שואב אבק בנפרד
קניתי של סמסונג לא מזמן ב1.300 ואני מרוצה ממנו מאוד
למה לא קניתי דואל?
בין היתר כי גם ראיתי סקירה ביוטיוב של איזה אחד והוא אמר שם דבר שנשמע לי נכון
המוצר הוא שואב שוטף וכל התוספות זה נחמד אבל זה בטח לא מקצועי וחזק כמו שואב רגיל
ונראלי גם לא נוח מבחינת המקום שזה תופס
כי הוא מאד כבד ביחס לשואב רגיל ואני רואה שאני מתעצלת לפרק ולהרכיב כל פעם את החלקים.. משאירה אותו כבר רק שואב שוטף.
לדעתי עדיף שואב רגיל בנפרד.
H14 dual pro
מרוצה מאוד
השואב שלו מאוד עוצמתי ומשמש אותי הרבה
כנל מרוצה מהשוטף שואב
קיצר מרוצה
לקנות את ה-h14 pro. יש לו הנעה אחורית בגלגלים וזה הרבה יותר נח. לגבי הדואל בעיני אין הצדקה לפער במחיר. לי יש שואב ידני קטן מאליאקספרס במאה שקל והוא ממש עוצמתי, שואב מעולה ספות, מגירות, מסילות ועוד. אז אני במקומך הייתי קונה את הפרו וקונה בכמה גרושים עוד שואב ידני קטן בשביל כל השאר. גם חבל לשחוק את המנוע של זה בשביל כאלה שאיבות.
שפורום הריון ולידה הוא כזה שעונים בו גברים על סתם שרשורים
מרגיש לי כל כך מטריד
עם כמה שתמיד הזהרתן שהם פה .
אני מוצאת את עצמי מפסיקה לשתף גם אם זה אנונימי כדי לא לתת "ג'וס" וגם קוראת באדיקות ופתאום מגלה שמנוסח בלשון גבר.
אוף. חבל שהפורום הסגור לא פעיל ושזה כל כך קל יותר (גם לי) לפרוק פה
בסוף זה פורום פתוח, ככה שממילא יש גברים שקוראים פה. וצריך לקחת את זה בחשבון. ואם ממילא הם קוראים, ויש להם תשובות ענייניות לענות, אז למה לא?
כמובן שלא מתאים שגבר יענה בנושאים אינטימיים או תשובות בסגנון "חיבוק" אבל כל עוד מדובר בתשובות ענייניות אני לא חושבת שזה גורע במשהו מהפורום הנפלא הזה. כל עוד זו תשובה טובה, מה זה משנה אם גבר ענה אותה?
האמת אין לי מושג מה זה גוס, לא מכירה את הביטוי.
והפורום נשואות החדש (לא יודעת אם את בישן או בחדש) כן פעיל. לא ברמה של הפורום זה אבל גם לא שומם לגמרי, אולי תנסי להצטרף אליו.
ומחילה שאולי קצת "נפלתי" עלייך, זה ח"ו לא אישי, פשוט היו כאן כמה פעמים שתקפו כאן גבר בצורה לא עניינית רק כי הוא גבר, וזה יחס לא הוגן בעיניי
לק"י
פה:
שרשור הנהלה- חידוד נהלים (עזרו להקפיץ) - הריון ולידה
מבינה למה זה מציק/ מפריע, אבל בעיני חבל לפספס את הפורום בגלל זה.
אם הן נכתבות בענייניות
והם קוראים פה ממילא, רק כמעט ולא מגיבים. זו דעתי לפחות.
זה גם רק נראה שהמרחב פה אינטימי, תכלס אנחנו ברשתלעיני כל כי זה פורום פתוח
פורום נשואות הסגור פעיל אגב
בניק הזה אני לא ככ פעילה
אבל מסתובבת במרחב הזה כבר שש שנים בערך
ואני זוכרת את ההלם המטורף שענה לי גבר
(נוצרה התכתבות ופתאום הבנתי שזה אשכרה לא אישה)
הייתי ככ מושקעת פה בפורום
אהבתי לכתוב
להתייעץ, לענות
הרגשתי שזה החברות שלי פה. ממש ככה
ופתאום גבר נכנס למרחב הזה... זה היה הזוי
אבל -
זו היתה טלטלה לטובה כי היא הזכירה לי שהמרחב הזה הוא ציבורי וחשוף.
היתה לי חוויה של בועה
שיתפתי פה דברים מאד אישיים ומשמעותיים, האנונימי איפשר לי שיתוף חשוף דברים שבחיים בחיים לא הייתי אומרת בעולם האמיתי
ופתאום נהיה לי אאוטינג ושתי שכנות כתבו לי בפרטי שזיהו אותי....
זה היה מאד מטלטל עבורי
ואז מחליפה ניק מידי פעם וגם פחות מושקעת פה (וגם החיים השתנו וכו' וכו')
קיצור יקרה רק להגיד שאני מאדדדד מבינה אותך
בעיניי יש פה מדורת השבט מקסימה
מקום נעים להתייעץ לשתף לקבל הזדהות
והלוואי והיה אפשר שהפורום יהיה גלוי רק לעיניים נשיות
זהו ♥️
מילא שזה היה בסתר או שלא היו מכילים את זה ככה
אבל אשכרה הם עונים באמצע דיוני שרשורים ומה זה אומר? שהם פשוט יושבים וקוראים תגובה תגובה פה, מגיבים כאוות נפשם בלי לחשוש לרגע, ועוד מקבלים על זה אישור מובהק ומכיל!!!
אפילו בלי לציין בכותרת שהם גבר.
מאכזב מאוד. והטענה היא פחות על גבר שבא לפה ולא מצליח להתגבר על הסקרנות מאשר כמו על הלגיטימציה שהוא מקבל פה כאילו שזה לכתחילה ונורמלי. פרוורם הריון ולידה!!
מטריד כל כך
שהלגיטימציה הכל כך גורפת הזו גורמת לי לחשוש שאולי זה ממש לא צנוע לכתחילה לכתוב פה
הרי זה פורום"גם של גברים" אז צריך מההתחלה לא לכתוב בעצם כמעט שום דבר על הריון ולידה
כי הם פה כי זה גם שלהם ולא כי הם פה כי הבעיה אצלם.
אולי זה אפילו שאלת רב בעצם אם זו הגישה פה
לק"י
בכל מקרה, למנוע מאנשים לקרוא בפורום פתוח אין שום דרך (וגם בסגור, לא הכל הרמטי).
להגיב- מותר להם להגיב רק בשרשורים ספציפיים, שהם לא אישיים/ אינטימיים.
מי שלא רוצה שגבר יגיב לה, שתכתוב "לנשים בלבד" בכותרת. זו בקשה לגיטימית מאוד.
ואין לי מושג אם יש פה לגיטימציה גורפת לתגובות של גברים בפורום, כי הגיבו פה רק בודדות.
(באופן אישי, כנראה שבתור גבר לא הייתי מרגישה בנוח לקרוא ולהגיב בפורום כל כך נשי).
(והאנונימי לא מיועד לכתיבת הודעות כאלה).
את הפורום.
מבחינתי הוא כלי כיפי, עם נשים מדהימות, מקום לשתף ולהתייעץ. עם כל זה הוא פתוח, כל מי שרוצה יכול לקרוא ולהגיב כאן, ובהתאם לכך אני בוחרת מה לשתף.
מלכתחילה אין לי ציפיה למשהו אחר, כי פשוט זה הקונספט של פורום פתוח באינטרנט.
אני לא מרגישה שיש כאן איזה עניין של "לגיטימציה".
אני נעזרת בזה שאני סה"כ אנונימית ומרשה לעצמי לכתוב דברים שלא הייתי משתפת ישירות גבר זר, ומאידך יודעת שגם גברים קוראים אותי לפעמים
הרי ברור שגברים יושבים וקוראים פה...נשמע שאת מעדיפה לעצום עיניים ולא לקבל תגובות, אבל זה לא אומר שהם לא קוראים פה גם ככה.
השיקול הוא שלך - מה לשתף ומה לא.
מבינה שפחות מתאים לך שגברים עונים, אבל יש כללים לפורום, וכל עוד זה ענייני וברור שזה גבר אין פה בעיה...
אני לא אומרת שנעים לי שגבר מצטרף פתאום לשיחה, אבל זה לא כמו שיחת חברות אינטימית שפאום יש גבר, זה יותר כמו שיחה על במה עם קהל אינסופי, שגבר מוסיף לה משהו.
ולא קשור בעיניי זה שסוטים יש בכל מקום, זה ברור.
זה שכולכן כל כך מצדיקות את זה מפריע לי יותר כי זה רק מעודד אותם (זו הלגיטימציה שאני מדברת עליה) במקום שיתבאסו על עצמם. זה הרי פורום "גם שלהם"🤦🏽♀️ לא יודעת, זה שזה פורום דתי גורם לי לקוות שפה המצב שונה מבחינת ההכלה הפומבית של זה אבל כנראה טעיתי.
בכוונה לא כתבתי רק בפרטי למנהלות
אבל באתי בעיקר לפרוק.
- כלומר לא מדברת על שיתופים או פריקות בנושא שכבר דובר רבות - הוא מידע שחשוב שייחשפו אליו מי שנשוי לאישה ובטח אם עוברת היריון ולידה... מלא פעמים מראה הודעות ספציפיות לבן הזוג שלי. לא ברור לי למה אנחנו זכאיות להשוות אינפורמציות והם לא.
כנראה בעיני המושג צניעות שבו מחוייבים גברים לא שייך על סתם ניק, בהנחה שהמידע הוא באמת מידע שעוזר לשם הבנת חווייה, או כניסה לנעליים של מישהי, או הבנת פרוצדורה, ולא פרטים שלא תורמים דבר... הרי זה כמו לקרוא מחקר, או ספר הדרכה, שמציג "דוגמה מהחיים" עם שמות מומצאים - למה זה בעינייך כן נחשב צנוע שגבר יקרא?
בכל מקרה מחקרים שונים, במדעי החברה לפחות, כן נסמכים בין השאר על פורומים כגון אלו. בעיני, זה טוב שאני תורמת לדבר הזה. אם אני שולחת גבר לקרוא על תהליכים שעוברת אשתו רק בויקיפדיה למשל, אז איך יגיע המידע לויקיפדיה?
יש משהו בזה שכל עוד לא מגיבים, קל לנו להתעלם מהעובדה שזה לא אומר שלא קוראים פה.
קצת כמו שאשב בגן שעשועים עם חברות ונדבר שיחת נשים כזו על הילדים וכו' ויהיה גבר בספסל ליד שישב ויקשיב. כל עוד הוא לא מגיב, אני יכולה להתעלם מהנוכחות שלו. אפ כבר יצטרף לשיחה זה יהיה מוזר.
אז מזדהה לגמרי עם התחושות שלך.
מהצד השכלי באמת אי אפשר למנוע מגברים להכנס לכאן או להגיב כאן ורק הוגדרו כלליפ על מה מותר להם להגיב.
אבל שוב, לגמרי מזדהה עם התחושות שלך.
עם זה לא חייבת לשתף.
אני למשל לא אשתף בחיים בנושאים אישיים או אינטימיים למרות שזה אנונימי,
כי כמו שמשהי כתבה פה זה כמו לעמוד על במה מול קהל אינסופי, גם אם הקהל אינו
מכיר אותי, אני אברור בקפידה את מילותי.
אז לא שייך בכלל להגיד שגברים לא יגיבו פה, זה פתוח לגמרי- גם ילדים יכולים לקרוא פה!
ובלי קשר- דווקא היו פה גברים שהוסיפו מידע ענייני וחשוב מאד שאינו קשור בכלל להריון ולידה
לוקחת בחשבון שגברים קוראים את מה שאני רושמת
ולכן ץמיד מתנסחת בעדינות
ואם מישהו מגיב זה באמת מעצבן ומטריד
אני מדלגת עליו
מה הלחץ להגיב פה???
זה מרחב נעים כל כך בגלל הנשיות שלו
וכשגברים עונים רואים שהם עונים ב"גברית" וזה פשוט מעצבן.
מרגישה התקף חרדה
יש משהו זמין שאפשר לקחת?
כמה לוקחים?
לפי מה שידוע לי מותר
אבל הכי פשוט לשאול את המכון הטטרולוגי
בשתי הלידות הקודמות הרגליים היו חלקות יחסית אבל ההריון הזה השאיר לי מתנה בצורת נימים בולטים ברגליים בעיקר מאחורי הברכיים ומתחת, עד לאזור העקב. לא היו בצקות או דברים חריגים.
זה מבאס אותי מאוד. זה התחיל בסביבות חודש 5-6 ומאז זה רק הלך והתחזק.
אני מתגעגעת לשים שמלה בלי לחשוב לפני. זה עניין אסתטי כי אני לא מרגישה כבדות ברגליים או משהו כזה.
קראתי קצת באינטרנט (טעות, אני יודעת, רק הלחיץ אותי יותר) ומצאתי שיש שתי אופציות עיקריות- הזרקות קצף שזה נשמע מחריד וטיפולי לייזר שאני גם חוששת מזה....
אני פשוט לא יודעת איך לגשת לזה! אני גם חוששת מאוד מההחלמה, יש לי שלושה קטנים בבית ותכף חוזרת לעבודה. מישהי יכולה להגיד לי כמה זמן לוקח באמת לחזור לשגרה אחרי טיפול כזה?
ואיפה מתחילים? יש מומחים מומלצים לזה? כירורג כלי דם? רופא עור? רק אסתטיקה? אני מאזור המרכז, אם מישהי עברה טיפול ומרוצה אשמח ללמוד מניסיונך..
את מתארת פה חשש מסוים וחוסר ביטחון הכי לגיטימי שיש.זה מרגיש כמו משהו שלא בטוח חובה לטפל בו אם זה רק אסתטי.
אם אני במקומך לא יודעת אם הייתי עושה משהו, כל עוד זה לא כואב או ממש מעיק.
יום טוב
עדיף לעשות מעשה ולהבין מה האופציות במקום להתבאס 
הטיפולים האלה של הזרקת קצף וכל זה, זה הופך את הבטן לחשוב על זה אבל אפשר לעצום עיניים לקבוע ולעבור את זה וזהו, מנסיון שלי זה באמת משפר את המראה (תלוי מן הסתם מה היתה הבעיה מראש), ויותר חשוב את הבריאות ואת המצב לקראת הריון נוסף אם רוצים.
יש דברים שנוצרים מורידים באגן, יש ברגליים, יש כל מיני בעיות וכל מיני טיפולים.
לגבי נימים אמרו לי שהטיפול מאד יקר ולא משתלם בין הריונות אם זה רק עניין אסתטי.
לגבי ורידים אחרים ודאי שיש מה לעשות, וזה בסוף משפיע גם על היווצרות נימים...
אם רוצה המלצה למישהו שהלכתי אליו, וגם טיפלתי דרכו - שלחי הודעה פרטי ואשלח לך בשמחה
נימים ברגליים זה ממש לא חריג, את בחברה טובה, תתעודדי
זה תלוי בסוג של הנימים בדרך כלל ואם זה ורידים או נימים.
אם זה רק אסתטי, אז יש הרבה רופאים שמטפלים בכל מיני שיטות.
אני זוכרת שעברתי 2 טיפולים לפני עידן הקורונה אחרי לידות. זה היה אצל רופא בתל אביב בשם עודד רודניצקי והוא עדיין ממה שאני רואה מטפל בנימים עם לייזר. גם אני פחדתי לטפל אבל קראתי עליו ביקורות וראיתי שיש עליו המלצות, בפגישה הסביר לי על הטיפול ועשיתי את זה שבוע אחרי. לא היה לי כואב בין הטיפולים ולא אחרי. היו לי יחסית קצת נימים וטיפלתי אצלו בקליניקה, עד היום לא חזרו הנימים ברגליים. אז אני מרוצה אפשר להגיד.
אם את מפחדת משיטות של הזרקות או דברים כואבים אני ממליצה על זה. תכתבי לי בפרטי אם תרצי לשמוע עוד על החווייה שלי
חמותי אישה קרה אבל לא מרימה קול ואין ריב
הכל בשקט
לא נח לי לידה , אני מרגישה לידה שאני בלחץ , אני מרגישה נבחנת
זה בעיקר סביב הילדים,
ניסיתי המון דברים אבל עדיין קיים מתח
מה הייתן עושות. קשה לי
מצד שני יכול להיות שהתחושות שלך משקפות בדיוק את המציאות, ואז לחשוב איך להפחית את הלחץ ומה יכול לעזור.
אבל מבינה מזה שגם הוא מרגיש שהיא באמת ביקורתית?
זה מאד מתסכל.. נראה לי שבמצבים כאלה העצה העיקרית היא ממש לעבוד על חוסן פנימי כדי להצליח לנשום עמוק ולהתעלם. זה ממש קשה אבל משתלם
תודה על התגובה
מבחינת בעלי זה רק רק רוצה לעזור... דואגת...
בלי השוואות, בלי צורך שמשהו יהיה יותר "נכון" או צודק, אלא - זה ההתנהלות שנכונה לי, זה מה שנכון למשפחה שלי, ובאמת באמת להאמין בזה.
לי כן עוזר לחשוב גם על זה שהיא באה ממקום טוב, כאילו במקום להרגיש שמסתכלים עליי בביקורת, עושה לי טוב להרגיש שמסתכלים עליי באכפתיות, כי אז הרבה פעמים ברור לי שהצד השני יותר בא ממקום של להציע לי, ואם זה לא מתאים לי זה בסדר.
אבל נראה לי שהנקודה העיקרית היא קודם להרגיש מול עצמך שאת שלמה עם ההתנהלות, ואם את שלמה אז לברר מול עצמך מה מערער אותך מולה ועל זה לעבוד
אני ממש מבינה אותך, אני גם הכי שלמה עם אורח החיים שלנו ששונה מחלק מהמשפחה וטוב לי ביום יום ובחרתי בדרך הזאת מתוך אמונה ורצון לחיות כך, אבל יש אירועים שפתאום מוצאת את עצמי עסוקה במה חושבים עליי אנשים שבחרתי במודע לא לחיות כמוהם ולכאורה לא אמור להיות לי בכלל אכפת.
פעם אחרונה שזה קרה הרגשתי שבאותו אירוע לא הייתי שלמה עם ההתנהלות הספציפית שלי באותו אירוע ובלי קשר אליהם הייתי רוצה להתנהל בצורה יותר טובה או אחרת, וההתנהלות שלי היתה ככה בגלל המשאבים המוגבלים שלי, ואז המחשבה על מה הם חושבים מאד התגברה בגלל זה.
לא יודעת אם זה ככה אצלך, ואפילו אצלי לא בטוחה שזו תמיד הסיבה, אבל למצוא את הנקודה שקשה לך בכל מקרה יכול לעזור לדעתי
או לא מעירה בכלל
חושבת שאנחנו לא יכולים לשנות אנשים אחרים.
סליחה אם זו לא התשובה שרצית לקבל
בסוף, אם היא לא עושה משהו שהוא ממש מכוון כלפייך וברור שזו התנהלות פוגעת, אין מה לעשות עם זה.
הרבה דברים קשורים גם לעבודה שלנו ולפרשנות שאנחנו נותנים לדברים, והייתי מתמקדת בעיקר בזה ובמה שאנחנו יכולים לשנות ולא בה.
אני לא יודעת מה בדיוק המצב אצלכם ומה בדיוק מפריע לך, אבל אם זה עניין של אופי ודרך תקשורת, אני חושבת שצריך ללמוד ולהבין את זה, עם כמה שזה יכול להיות לא נעים לפעמים
זה הדבר האחרון שחשבתי עליו
ברור לי שזה היא וזהו
אני יודעת שאני צריכה לעשות משהו עם עצמי. לא מצליחה כל כך
שיכול להיות שזה הרגשה שלך, אבל היא מבחינתה לא באמת בוחנת אותך... אני לא יודעת אם זה המקרה אצלך או לא, אומרת את זה ממקום דומה אצלי.
תכלס אני חושבת שגם אם היא כן בוחנת אותך, שווה לך להתנהג כאילו היא לא. ולשנן לעצמך שאת מספיק טובה כמו שאת, האישה הכי טובה לבעלך והאמא הכי טובה לילדים שלך...
שזה שלה!
זה שהיא בוחנת, זה לא כי משהו בי לא בסדר, אלא כי היא כזאת ואין לזה שום קשר אלי.
ומאוד חשוב לא לחפש אותה בקשר עין, לבדוק מתי היא בוחנת אותך, כי זה מה שמערער אותך..
תהיי קלילה ותגידי זה שלה, לא שלי ולאט לאט מאמינה שזה יחלחל...
גם גיסתי הייתה עושה לי את זה, היום אני לא סופרת אותה, היא יכולה לבחון אותי עד מחר..
זה באמת כאילו אני לוקחת אשמה
יש שכנים בדירה מעלינו, שיש שעות ביום שהם עושים ממש הרבה רעש וקשה לי להכיל את זה.
אני אחת שקשה לי עם כל רעש קטן, אבל מהבית שלהם זה ממש הרבה רעש, שומעים הרבה פעמים את הילדים שלהם רצים בבית.
בבוקר אני יודעת מתי הילדים התעוררו לפי הרעש של הריצות או משחקים שהם זורקים על הרצפה,
יש פעמים ששומעת משם רעש כמו דפיקות ואין לי מושג מה זה.
אני אחרי לידה,
לפעמים מנסה לישון קצת בבוקר או אחה"צ
והם בדיוק מרעישים.
השאלה מה עושים מצד אחד אני לא יכולה לבקש שיהיו בשקט כל היום,מצד שני לפעמים זה ממש מפריע..
אולי יש פעמים שזה בלתי אפשרי עם ילדים קטנים. אבל יש זמנים כמו בצהריים ובלילה שאפשר וזה בסדר לבקש, זה מקובל, ואני חושבת שראוי שיתחשבו בכם.
את אחרי לידה ואת צריכה מנוחה, הם צריכים להבין ולהתחשב, וגם אתם צריכים להבין שאי אפשר לאורך כל היום לשמור על שקט. נראה לי...זה מפריע רק לך או גם מעיר את ילדייך? מפריע להם?
בבוקר הם לא במסגרות??בקרים זמן טוב למנוחה של יולדת, וממש מבינה לליבך שזה בלתי אפשרי כששומים שכנים, תנסי לבקש יפה, ואפילו להגדיר שעות שהן קריטיות לך לשקט.
מאמינה שיתחשבו...
חיבוק על זה 💓
אצלי בגלל שגרה ליד מרכז מסחרי ענק יש מלא ראש מהרחוב, התחלתי להשתמש במכשיר רעש לבן ואפשר לישון פה.
אני לא יודעת עד כמה מכשיר כזה מומלץ לשימוש יומיומי, בחששטת שזה עלול לפגוע בשמיעה
לבעיות שינה זה פתר לנו את הבעיה
את יכולה לעשות גם ביוטיוב רעש לבן
רעש של תדר רדיו שבור
מים
טיפות גשם
רכבת
הרעיון הוא שיש רעש מונוטוני שעוזר להירדם (לא להשתמש כל יום, זה ממכר)
עוזר לישון ברצף
הילדים לא מתעוררים מכל צפירה ברחוב או התעטשות שלי
אז שקט?
אני לפעמים ישנה עם מזגן דולק למרות שאין לי צורך בו.
הוא עושה רעש אחיד וחלש וגם באמת מטשטש לי רעשי חוץ.
זה הרעיון שלו ואת יכולה לשחק עם הווליום
אני מדליקה בערב שבת וזה עובד למשך כ 12 שעות. זה מספיק לי עד לפנות בוקר
לאחר מכן הילדים ממשיכים פשוט לישון
הם לא מכורים לזה ככה שגם אם הוא לא דלוק זה עדיין בסדר (אני מיוזמתי לא מדליקה להם כל ערב כדי שלא יתרגלו)
יפה שמצאת פתרון.
בד"כ ילדים ישנים חזק ממש, אצלנו בכל אופן, רק לי מפריע כל דבר
כל זה בגלל בעלי שלימד אותם שכשישנים מהלכים על ביצים
רוצה דוגמה? הגדול קם לשירותים אנחנו רואים אותו מהצד והוא הולך על קצות האצבעות
בעלי קם אליו מציע להדליק את האור אומר לו לא X יתעורר
לא מסכים לנו להוריד את המים בשירותים כי הקטן יתעורר
אם הקטן מרעיש והגדול מנסה להירדם? וואי וואי שיעור מוסר יש פה על כמה זו עבירה גדולה שהוא מרעיש ואי אפשר לישון.
חמוד ממש ב"ה
קניתי את זה לפני שנים באיזה 20 שקל ומחזיק לי מצוין
אחרי בערך 12 שעות פעילות הוא נכבה
ככה שלא נותן מענה לכל השבת ועדיין מתאים לנו
אנסה לעשות בבית חיפוש לפי תמונה ואשלח קישור
כי הוא ממש ישן
לק"י
זה לא יעזור ב-100% כי זה ילדים, אבל אולי יצמצם.
אני ממש משתדלת שהילדים לא יזרקו דברים כל הרצפה או יקפצו בחבל וכדומה, כי יש שכנים מתחת.
כמובן שזה כן קורה לפעמים.
ריצה בבית נשמע לי בסדר.
ובשעות המנוחה והלילה אפשר לבקש שיקפידו יותר גם על דברים פחות מרעישים.
יש לנו חצר מקורה
ובשעת אחהצ (חמש וחצי-6(
הילדים שחקו בחצר עם שכנים
והבת שלי שהיא חנ"מ די מורכבת
היתה עם מיקרופון שעושה מוזיקה אורות ורעשים
ועשתה הרבה רעש צעקות וצחוקים
הכל היה בנסגרת ההגיוני
ברור שזה הרעיש מאוד
אבל זה צהרים
וזה הרבה ילדים יחד
פתאום מגיעה הבת של השכנים ממול
שהאמא מבקשת להפסיק עם הרעשים כי זה מפריע לה מאוד.
זה כ"כ ציער אותי שלא הצלחתי להבין.
זה לא אחרי 22.00 בלילה זה לא בין 2-4
למה ככה לכבות ילדים ולבוא להעיר על רעש.
הייתי בשוק מזה ברמות.
והבת שלי כמובן לקחה את זה ממש קש
עזבה מיד את המיקרופון ונכנסה לחדר מכונות ועצובה.
בעוד שכולם נשארו לשחק בחוץ
בפחות רעש אבל לא לקחו את ההערה בהתרגשות.
הצטערתי מאוד כי הילדה החנ"מ שלי כ"כ רגישה וככ קל לכבות אותה ולסגור אותה.
לא הבנתי למה זה הצדיק לבוא להעיר על רעש.
ברור שמנסה לדון אותה לכף זכות
אולי לא הרגישה טוב
או משהו
אין לה ילדים קטנים בבית הקטנה דלה בת 11.
בקיצור
יחסי שכנים הם תמיד עם מורכבות
וצריך לחשוב הרבה מתי מעירים ועל מה....
בטוח היא לא חשבה על המתוקה הזאת....
האמת. אם היא טיפוס חמוד הייתי שוקלת לספר לה על זה... להבא..
ושוב חיבוק
איזה אמא מדהימה את
לק"י
אני חושבת שיש רעשים לגיטימיים לחלוטין, בשעות מסויימות.
אבל זה שונה מקפיצות וזריקת חפצים על הראש של השכנים.
(ומצד שני גם לגיטימי לבקש בנימוס).
תודה שכתבת והארת לנו גם את הצד השני!
מבינה לליבך כמי שיש לה ילדים רועשים
ומבינה לליבה של השכנה שביחקשה שקט כמי שגם רוצה לפעמים שקט מהשכנים.
(בטח השכנה בנתה על השינה בדיוק בשעה הזו... חחחחחח מבאס לך ולה.)
אי אפשר להגביל אותם בכל הבית.
ותנסי להירדם עם אטמי אוזניים אולי.
פעם גרוע מעלי משפחה עם שני בנים תאומים שובבים בגיל 4,
גם התעוררנו בשבתות מוקדם,
האמת ריחמתי על ההורים שזה קשה שני בנים תאומים שובבים אז אף פעם לא אמרתי כלום.
בתקופת המלחמה הייתי מתלבטת אם זה קפיצות שלהם או יירוטים.
אני פשוט מחכה שהם יגדלו..
יש רעש טבעי של ילדים קטנים ויש רעש הרבה יותר גרוע
על הראשון לטעמי לא יפה להעיר, אולי אפשר לבקש ויסנו קצת יותר בשקט, אבל להבין שילדים (במיוחד קטנים) צריכים את פריקת האנרגיה הזאת בבית
מרגישה שזו נקודה רגישה אצלי שגורמת לי או לא להעיר על דברים שמפריעים לי כדי לא לפגוע או לייצר התנגדות.
או שמעירה ומקבלת תגובה שאני מבינה שלא עשתה את העבודה.
אתן שתי דוגמאות טריות יחסית
שבוע שעבר הבן שלי היה בטיול מטעם איזשהו מסגרת, כשדיברתי איתו כשהוא היה שם הבנתי שהם עסוקים במשהו שלא בטוח שאם האחראיים היו יודעים הם היו מרוצים (לא משהו מסוכן או אסור בתכלית האיסןר) ולי זה קצת הפריע רז התחלתי לשאול אותו אם המדריכים יודעים על זה, אם זאת היתה הכוונה שלהם וכל מיני שאלות כאלה מסביב, לא רציתי לאסור כדי לא להכביד עליו מול החברה, אבל תכלס לא מצא חן בעיניי. והוא כמובן ענה בקוצר רוח כזה של די ונו שחררי..
מנסה לסדר לעצמי מחדש את הסיטואציה איך היה נכון לנהוג. לא להעיר בכלל לא נראה צי נכון
וגיששתי גם קיבלתי את הרושם של אוף למה סיפרתי לה
אז איך נכון לנהוג במקרה כזה?
מדובר בילד בן 13
ילדה אחרת שלי סיפרה שהיא רבה עם חברה מהכיתה (יותר נכון חברה אחרת שהיתה אצלנו סיפרה לי), אני מנסה להבין את הסיטואציה כדי לדעת אם הבת שלי נהגה נכון, לא העליבה וכו, אבל כל מה שאני מקבלת זה התגוננות כזאת שאני לא מצליחה להבין אם זה כי זו האמת או כי היא לא רוצה להודות בטעות. כיתה ד
אשמח מאוד לרעיונות שלכן
אבא שלי אמר פעם שמגיל מסוים הוא לא מחנך.
זה עבר את הגיל.
הוא יכול להגיד את דעתו... ואולי דוקא לכן היא יותר מתקבלת ואנחנו בקשר טוב איתם ומשתפים ומתיעצים
(אוהו כמה מתיעצים.. היה שמח אם נשחרר אותו קצת.. חחח)
זה לא היה בגיל 13 מצד שני נדמה לי שהדור השתנה אז אולי כן?
אם זה מסוכן לדעתך- אז תגידי.
אם לא- אז תשמחי שהוא משתף אותך
באמת עכשיו שמדברים כל כך הרבה על זה שחשוב קשר עם הילדים,
ילד שיקבל ביקורת מאמא שלו כשהוא מתקשר מטיול- כנראה פעם הבאה פשוט לא ישתף אותה.
ולהביע על זה דיעה בהזדמנות אחרת.
שבזמן של שיתוף לא כדי לשלב שום הערה, רק הקשבה.
זה עלול ליצור להם דחייה משיתוף.
כמו שכאן בפורום הרבה בנות מבקשות הכלה ולא עצות, לרוב גם הילדים שלנו ככה.
(אלא אם כן מדובר במשהו מסוכן).
והיום ראיתי סרטון יפה על שימוש נכון במילים מול הילדים ובכלל.
להוציא את המילה "למה" מהלקסיקון, היא מלאה באשמה, קשה לענות עליה והיא דוחה את הצד השני מלקחת חלק בשיחה.
להחליף את המילה למה ב- מה.
"למה עשית את זה" = "מה גרם לך לעשות את זה".
המשפט פחות שופט ויותר מנסה להבין.
שיתוף זה אל איזה רגע הירואי לאור נרות או בליל ירח
זה הפטפוט הזה שהוא חוזר הביתה ואת שואלת איך היה ובמקום להגיד לך 'בסדר' הוא אשכרה מספר משהו, חויה שהיתה.
וזה בדיוק אומר שהוא לא רצה לשמוע את עמדתך. אם הוא היה 'פורק' באיזשהו אופן רגשי זה זמן שבו אולי יותר רוצים לשמוע מבט מבחוץ.
לי עדיין ילדים בגיל הזה.
אבל מעלה שאלה - האם זה נכון שתמיד נגע מה בדיוק הילדים שלנו עשו?
היו לי כילדה ביסודי מריבות עם חברות, לא בטוחה שאמא שלי ידעה מכל דבר כזה.
בדרך כלל, מריבות זה הדדי. רבים, משלימים.
אם יש משהו חריג, אם יש התנהגות לא יפה כלפי מישהי ספציפית אז כן צריך לדבר על זה.
אבל אם זה משהו שהוא חלק מדינמיקה חברתית רגילה, לא בטוחה שאנחנו צריכים להיות מעורבים בכל דבר.
את משתנה מהערות?
רובינו לא. ביקורת לא מגדלת אנשים.
מה כן?
דוגמא אישית
שיח בלב פתוח, בזמן של ביקורת הלב מכווץ.
מתי ביקורת מועילה?
כשיש סיטואציה ספציפית שאפשר עדיין לתקן כרגע (וחשוב לתקן)
לאחר מעשה כשיש שיח באמון בפתיחות ובכבוד, הכי חשוב.
הילדים שלי קטנים, האמת. אני כותבת את זה מתוך התפיסה שלי בתור מנהלת.
ככה אני מסתכלת על העובדות שלי. אמנם הן מבוגרות ולא מתבגרים,
אבל מתבגר זה מבוגר קטן. פחות בשל, פחות יודע לעשות הפרדה.
אני רוצה שהצוות ישתף אותי בטעויות. המחיר הוא שאני פחות ביקורתית ושופטת.
יש אנשים שמסתכלים על זה אחרת, זה המבט שלי.
נשמע שלא רצית להבין אלא רצית לחקור, וזה פחות נעים שילד בא ומשתף ואמא נוחתת עליו עם חפירות ותחושה שהיא לא סומכת על שיקול הדעת שלו.
אפשר קודם להקשיב לגמרי עד הסוף ואז אחרי שנותנים מקום וגם מזדהים עם הילדים לשאול שאלות
ויש לי ילדים בגיל של הפתוחת.
(רושמת את זה כי רשמת שהילדים שלך קטנים, אז שלי יותר גדולים ומסכימה עם הגישה)
הייתי משחררת ונותנת להם לעשות טעויות.
הם ילמדו מזה יותר מכל עצה שתתני.
השיתוף כל כך חשוב ולא מובן מאליו, תחזיקי אותו בשתי ידיים.
אפשר להקשיב ולהגיד משהו בכללי "אני סומכת עליך שאתה מקשיב לנהלים"
"אני סומכת עלייך שתעשי שיקול דעת נכון ושלא תפגעי באף אחת, אם תרצי עצה, אני פה."
אם את בעמדת מחנכת אז הם לא יראו צורך לשתף אותך
אבל כשזה מגיע עם מרקע של הכלה קבלה ועוד כלפיהם אז גם אם זרקת הערה שלא נוחה להם הם יקבלו את זה
עם זאת אני חייבת לציין שלא נדע הכל על ילדינו ואם חשוב לנו להכניס בבית אוירה מסויימת (כבוד לאחרים, עמידה מול לחץ חברתי וכיו') ממש לא כדאי להשתמש ב"חינוך" כשאדם משתף אלא לשבת להקשיב להיות שם ורק ממש אחרי (ברמה של שעות או ימים) אפשר לברר בעדינות פרטים
עם זאת, לדעתי לא תמיד יש צורך בחקירה מה הילד שלנו עשה אפשר להשתמש בכל כך הרבה מצבים בבית לשיחות על הנושאים שחשובים לנו ובעיקר לסמוך עליהם שיבחרו בטוב וגם אם הם בחרו בדרך שלא נראית לנו אין מה לעשות כי הם מספיק גדולים לבחור (ושוב, לתפוס הזדמנות לשיחה שלא קשורה לשיתוף או גם אפשרי להעלות שאלות על מה שסיפר שיעזרו לו לחשוב אחרת ויעוררו אותו לבחון מחדש את מה שקרה)
כשיש הזדמנות לשיחות חשוב שזה יקרה מעמדת כבוד וגובה עיניים, ילד בגיל ההתבגרות מספיק מתוחכם כדי לא לספר יותר ואז הוא ינהל את עצמו ולא תדעי לעולם
במקרהשתיארת לגבי המתבגר, זכית והוא שיתף אותך שהם עושים משהו לא תקין אם הוא חוטף מוסר אז הסיכוי שתדעי בפעם הבאה נמוך מאוד..
ולגבי מה שהחברה של הבת סיפרה, שימי לב הבת שלך לא שיתפה ואת התחלת לתחקר אותה לדעתי מומלץ מתוך כבוד לשאול את בתך האם היא רוצה לדבר על זה? כי היא לא זו שפנתה אלייך
לחנך לכבוד יש לך מספיק הזדמנויות אחרות..
בהצלחה
אלופה שאת רואה את הילדים שלך וחשוב לך להגיע אל ליבם בדרך המותאמת להם🙏🏻
ונוגעות לקשר של הילדים שלך עם העולם החברצי שמחוץ לבית.
אז קודם כל כדאי להבין אם את שואלת בכללי או על זה ספציפית.
אם את שואלת בכללי- אז תקשורת מקרבת. זה בדיוק השיטה איך לנהל תקשורת מבלי ליצור התנגדויות.
מסייגת שהעקרונות של תקשורת מקרבת עובדים מעולה בקשרים שהם סימטריים (שכנות, בני זוג וכד')
וכאשר היחסים אינם סימטריים (הורים, בוס בעבודה) זה קצת שונה.
אבל בגלל שאת שואלת על ילדים שהם יחסית יותר גדולים ועיקר התקשורת מולם היא מילולית וכבר לא בעיקר התנהגותית, זה יכול לעזור מאוד.
לגבי הקשרים של הילדים מחוץ לבית, מסכימה עם מה שכתבו פה.
כן רוצה לחדד שבהחלט אפשר להעביר את המסר המורכב של:
יחס לא מכבד כלפי ילדות/ נהלים הוא לא משהו שאני מאפשרת, יחד עם סומכת על שיקול דעתך.
בכיתה ד' אני לא סומכת על שיקול הדעת וכן אבדוק עם המורה נקודות בעייתיות (בירור כללי לא ספציפי על מקרה מסויים)
בגיל 13 צריך להפעיל את הילד מהמניעים שלו, ולא מהמניעים שלך.
הכוונה תשאלי את עצמך למה זה אמור להפריע לו, ולא למה זה מפריע לך.
למשל הם עושים משהו עד מאוחר, תגידי לו, תהנו תנצלו את הלילה, זה חוויות שלא יחזרו, רק שים לב שיהיה לך כוח למחר לעוד יום טיול ארוך, לפעמים כשעייפים אין מצב רוח וזה..
משם זה בחירה שלו. ולפעמים הוא יטעה וילמד לקח וזה גם בסדר.
אם יש משהו קו אדום ממש, אז יש צוות שיטפל בזה.
יכול להיות שהקשר יפגע לזמן מסויים עד שהילד יבין שזה לטובתו ההתערבות.
זה קודם כל להביע אמפתיה
לפני הכל (בדוגמה אם החברה)
בסוף גם אם הבת אשמה היא רוצה מאמא שלה גיבוי והבנה והכלה. נכון שלא תמיד אפשר לתת את זה אבל אם קודם כל נהיה עם הילדים ברגש שלהם ואחר כך בעדינות ננסה גם לברר עוד או להראות עוד כיוון זה יהיה להם יותר קל לקבל
בדוגמא של הבת הדבר הראשון זה להגיד דברים בסגנון
אוף איזה מבאס זה לריב. כל כך קשה להיות בריב עם חברה זה בטח לא קל לך. וואי זה נשמע ממש מעצבן שכך וכך... בטח גם אני הייתי מגיבה בכעס אם זה מה שהייתי מרגישה.. ואחרי אפשר לשאול קצת יותר - תגידי , מה בדיוק היא אמרה לך שהיה כל כך קשה? יכול להיות שהיא התכוונה למשהו אחר? וכו'... ויש אפשרות גם בכלל לא לרדת לפרטי המקרה אלא לתת לה לפתור את העניין בעצמה. לפעמים כשאנחנו מקבלים הד לכעס שלנו אז קל לנו יותר לראות לבד גם דברים אחרים.
לא מצליחה להתרכז בעבודה, כבר לא מצליחה לנהל את העומס. עבודה תמיד אינטנסיבית בקטע טוב, לאחרונה לחץ שכולם מרגישים, מגיע בגלים. אני מרגישה שאני לא מצליחה להחזיק ראש, כאובה וכבדה יותר, לא מרוכזת. יש לי מצפון, מצד שני אין לי מספיק ימי חופשה וחצי מחלה תכננתי לקחת בשבועיים לפני תאריך משוער וגם אז זה רק מהיום הרביעי תשלום מלא.
מה לעשות?
לא נעים לי כלפי מקום העבודה, העבודה שלי לא נעשית ב100%, ואני מרגישה שזה גם יפגע בשמי המקצועי. (עובדת בתחום הפרארפואי)
אני גם לא יודעת עדיין אם יקחו ממלאת מקום, אבל נראה לי שזו כבר בעיה שלהם ולחץ שיצטבר לי בחזרה לעבודה טפחות קשור עכשיו
שאני מקבלת 50% מהיום השני, כך שהמשכורת מאוד נפגעת. וחושב לי כרגע למקסם משכורת (בלי להשתגע אבל בלי לקצץ מידי) כי זה מתבטא בדמי הלידה.
במקום אחד מימשתי הרבה שעות בדיקות הריון, במקום השני עוד לא יצא, מקווה שאוכל את הבדיקה הקרובה על יום עבודה שם.
היי בנות ,
מישהי מכירה ויכולה להמליץ על גסטרולוג טוב של כללית בירושלים ??
בעלי חולה קרוהן , ולא מרוצה מהרופא שלו, תודה 🩷
הוא ינתב אתכם לרופא הטוב ביותר
בעז"ה שתמצאו שליחים טובים לרפואה שלמה
להולדת הבן
איך זה?😥 מה מותר מה אסור?
יש טיפים?
בעיקרון מבחינתם המאושפזת צריכה ללכת לאחות פעם בשלושה ימים להחליף ונפלון, אבל אני לא יכולתי אפילו לדבר ולהזיז את הידיים, אז לא הייתה לי שום אפשרות לצאת מהמיטה.
בעלי דאג לאחות שתבוא כל שלושה ימים (למפרע הייתי צריכה פשוט להתקין פיק ליין, כי ההחלפות הבלתי נגמרות גמרו לי את שאריות לחלוחית החיים שעוד נותרו בי).
וזה עד שכבר לא צריך.
מותר לצאת מהבית אין על זה הגבלות
אבל אני פשוט לא יכולתי וזה בדר"כ המצב שצריך בו אשפוז בית זה כשאת גם ככה לא יוצאת..
את לבד כל הזמן בגדול חוץ מכשמחליפים לך ונפלון בבית/או שאת הולכת לקופה... אני גם ככה כמעט לא הייתי לבד כי הייתי צריכה השגחה ועזרה בפעולות הכי בסיסיות שיש אבל זה לא מטעם האשפוז בית זה פשוט היה כורח המציאות...
אני הייתי ככה משבוע 12 שאישרו לי סוף-סוף עד שילדתי....... כי ההיפראמזיס אצלי היה ממש כל ההריון ללא הפסקה...
בגדול את מחברת את עצמך/בעלך מחבר אותך או מישהו לנוזלים ולתרופות בוריד פעמיים ביום (אלא אם כן אמרו לך 3 אבל בדר"כ זה פעמיים ביום) דרך הונפלון (שצריך להחליף כל 3 ימים גג אם לא מתפוצץ או נסתם קודם) או דרך פיק ליין...
כל פעם לכמה שעות כי צריך לעשות בזרימה איטית כדי לא להקיא....
מקבלת משלוחים של כל הציוד הרפואי פעם בשבוע
פעם בחודש צריך לחדש מרשמים אז צריך להיות על זה מול הרופאה.
זה מה שעולה לי, אם יש לך עוד שאלות בשמחה...
זה היה סיוטטט לחיות עם ונפלון ולפתוח כל הזמן וריד, התפוצצו לי כל הוורידים וסבלתי נוראות
זה היה סיוט להיות מחוברת לאינפוזיה בלי יכולת לזוז כמעט לפעמים רוב היום
זה היה סיוט להרגיש חולה סיעודית בת 100
אבל זה היה עדיין עדיף לי מלהיות מאושפזת כל החודשים האלה וזה הציל לי את החיים שיכולתי לקבל נוזלים/תרופות בוריד קבוע בבית שלי בלי להטרטר...
פעמיים שלוש בשבוע, כשללכת לשירותים ולהתלבש לא יכולתי בעצמי.....
אבל תכלס אני לא זזה במהלך היום, בעלי עוזר לי בהכול🫣
הייתי כולי שיטפי דם וצלקות ופצעים והייתי נראית כמו אישה מוכה ברמות..
פשוט סיוט!
בגלל שאני יודעת שזה נמשך אצלי תשע חודשים אז אולי פעם הבאה אני אחליט ללכת על פיקליין מהתחלה וזהו למרות שזה מלחיץץ..
מצד שני זה הדרך היחידה לשרוד ולתפקד כי בעצם אני לא שתיתי כלום כלום חוץ מהנוזלים שנכנסו לי בווריד..
אגב... איך מסבירים לאנשים שאי אפשר לשתות ולאכול??
בעלי פשוט לא מבין, אומר לי לאכול ומקסימום אני אקיא🤦♀️
באמת אי אפשר לשתות ןלאכןל..
דווקא אצלי בעלי הבין בגדול כי הוא פשוט ראה אותי גוססת כמעט מקיאה ללא הפסקה הוא הבין בעצמו שאני לא יכולה...
דווקא אנשים מבחוץ שלא ראו אותי ביום יום קורסת ומקיאה ולא מתפקדת כלום היה יותר קשה שהם יבינו ...
אבל מה אני אעשה אז הם לא הבינו.. בעיה שלהם..
אני לא אגיד שזה לא ביאס אותי ולא היה לי קשה כשקיבלתי כל מיני הערות וחוסר הבנה טוטלית מהסביבה אבל הרגשתי שבאמת אין לי מה להסביר כאילו....
וכמה שזה קשה זה הרבה יותר טוב מאשר להיות מאושפזת בבית חולים!
אם תפרטי את השאלה אשמח לענות♥️
גם על היפרמזיס..
אם תוכלי לפרט לפי השאלות שכתבתי לתגובה הראשונה ממש ממש יעזור לי❤️
אבל מוסיפה לך קצת♥️
אמאלהה
איזה מסירות נפש כפשוטו
איך מתאוששים מכזה דבר + טיפול בתינוק קטן?
זה באמת קשה ממש!! ומורכב מאד!! ממש צריך להתאושש ולהחלים ממחלה ארוכה כשאת גם אחרי לידה ועם תינוק קטנטן...
יכולה להגיד שלי ההתאוששות ממש ממש לקחה זמן!!! אני חושבת שרק אחרי שנה יכולתי להגיד שאני כבר די מתאוששת....
ויש דברים שעד היום אני בתהליך התאוששות וברור שלא חזרתי לעצמי עדיין מהרבה בחינות...
זה חזר באותה חומרה כל ההריונות?
עד שבפעם האחרונה היה ממש ממש ממש גרוע ונוראי ברמות שאין איך לתאר את זה באמת..
מתה מפחד מהפעם הבאה
וברור לי שזה ייקח המון המון המון זמן עד שאני יהיה מסוגלת להגיד שאני מוכנה לעבור את זה שוב
למרות שכבר ככ הייתי רוצה עוד תינוק..
מה שאתן מתארות זה תסמינים של מחלה סופנית,
בנסיבות בריאות..
באמת גבורה ומסירות נפש אמיתיות
ואחד הדברים הכי הכי קשים זה שאנשים לא רואים את זה ככה!
ושופטים
נותנים לך תחושה של כישלון
ואת בטוח מגזימה
ותגידי תודה
ואת בהריון את לא חולה
והרבה נשים היו מתות להיות במקומך (לא נכון!!!)
ועוד אלפי משפטים כאלה...
וזה ממש ממש ממש מקשה.. כי בסוף זאת באמת מחלה אמנם בגלל ההריון אבל מחלה לכל דבר!
כאילו מה זה????
איזה נשים אלופות יש בעולם
מה אתן עוברות זה מטורףףףף
בטוח לי שיש לכן גן עדן בלי צל של ספק
לנשים כמוכן צריך להשתחוות בעיני
זה באמת לעבור שבעת מדורי גיהנום בעולם הזה...
מי שיש לה עוד ילדים בבית..
ועבודה..
איך מסתדרים עם להעלם מהחיים ל9 חודשים?
הרי הבעל צריך לעבוד..לא?
אז מה עושים עם הילדים מהצהרים עד הערב כל יום?
ולבדל וכביסות וכוץוסתם לסדר בסוף יום
ועבודה
איך
וואו באמת חשוב להעלות למודעות
לא כולן מכירות מצב כזה
ובעיני כל כך חשוב תמיכה מהסביבה
בסוף יש הרבה דברים בחיים שאנחנו חושבים שאנחנו לא מסוגלים להם, או שנראים לנו בלתי אפשריים
אבל בסוף בזמן אמת כשזה קריטי ולא משאיר ברירה אחרת אז מוצאים פתרונות ואיכשהו מסתדרים או שורדים 9 חודשים...
וזה באמת להעלם מהחיים! אני עד עכשיו מרגישה שיש לי דברים שמחוקים
שזה תקופה שלא הייתי בחיים וחסרים לי כל מיני דברים
שאנשים מדברים על דברים שקרו בזמן הזה וזה אשכרה מרגיש לי כאילו איפה הייתי הצילו...
נעזרים כמה שאפשר בכל תחום בכל עניין מורידים ציפיות מהכלללל חוץ ממש שאין ברירה שזה לחיות לשרוד ושיהיה אוכל לילדים בערך..
אין לזה תשובה וזה באמת מורכב אבל תכלס כשאת ככ חולה ונזקקת אז עושים מה שצריך לא משנה מה זה אומר..
או ינקה או יתפקד. והבעל עובד מגיע מאוחר, הילדים חיים על אורז קר ויבש משבת.
ככה היה אצלי
פה ושם אחותי הגיעה או אמא שלי עם אוכל מבושל וסירים וניקתה את הבית.
אני-במיטה.
מאוד מציעה לאישה במצב כזה להיעזר ולשתף שכנה או חברה לעזרה יומיומית.
גילוי נאות- אני סובלת מהיפרמאזיס בשלושת-ארבעת חודשים ראשונים להריון ואז זה עובר לי ואני חוזרת לתפקוד וןשגרה.
מעריצה נשים שעוברות את זה הריון שלם, זה נראה לי לא אפשרי ולא אנושי
אבל הן עושות את זה ובגדול והקב"ה יעזור, כי אין משהו שעוזר במצב הזה.
ומזדהה מאד עם הרבה ממה שכתבתן, מהשמירות הריון שהיו לי ומהבעיות הרפואיות שעוברת בשנים האחרות.
עונה ל@יעלה ויבוא ואולי עוד ששאלו
כשאין ברירה ואין יכולת לתפקד מנסים לבקש עזרה מכל מי שאפשר. למרות שזה לא נעים ומביך. מהמשפחה, מהחברים, לפעמים מארגונים שעוזרים.
לומדים להיכנס לפרופורציות ולעשות סדר עדיפות שונה לגמרי בחיים. למשל: כביסה נקייה זה חשוב, כביסה מקופלת ממש לא. זה בסדר לאכול לארוחת צהריים/ ערב פתיתים במיקרו ושניצל תירס ויש לי עוד מיליון דוגמאות. אני מביאה עוזרת ובייביסיטר.
כל המשפחה צריכה לוותר על דברים ולהתפלל ולקוות לתקופה טובה יותר.
תשעה חודשים זו תקופה מאד ארוכה אבל לפחות יש תאריך יעד שבו נגמר הרבה מהקושי ומקבלים בו אוצר גדול🩷
כאחת שעוברת 9 חודשי גהינום במסע המופלא הזה.
מחפשת מאד מאד גמח או מקום אפילו בחול אם יש להשיג/ משהי שמע, ברירה לדיקלקטין
אשמח מאד לשמוע
קחי אותו עם בימבה שיפרוק אנרגיות
יש גינות עם תאורה
אצלנו נהיה קר נורא מהר רוב הימים
אבל כשלא זה לא נורא להיות בחוץ גם בתחילת הערב.. ברוב הגינות יש איזושהי תאורה
חוץ מזה אצלנו בישוב יש משחקיה שאנחנו הולכים אליה הרבה
כן? מרגיש לי מוזר לצאת בחושך.. גם מפחיד אותי שיותר ייפול במתקנים כי לא יראה מספיק טוב :/ וגם אני אהיה לבד כי הנשים אצלנו יוצאות מוקדם יותר (מסיימות לעבוד לפני)..
טוב אולי באמת אנסה🤔
לפעמים היינו עושים טיול גינות, כי הדרך היתה ארוכה ורצופה מתקנים פזורים בין הבניינים.
ואז מגיעים הביתה לארוחת ערב מקלחת והשכבה.
או שאיכשהו את מתארגנת עם אוכל לדרך ואז גם זה נחסך.
אפשר ללכת בשבת או בדרך הביתה שיש עוד אור
ובבית לשחק
אבל בכיף הוא יכול להיות שעה וחצי שעתיים בחוץ.
רק בנדנדה הוא מתנדנד כמעט שעה! וכן הוא יכול לזחול על המתקנים הנמוכים ולהחזיק ולהיעמד בגינה, דווקא אני חושבת שהגינה ממש מפתחת אותו
אני בכלל לא מצליחה להבין איך יש אימהות שמצליחות לשבת בגינה.. כל ילד רץ למקום אחר, זה רוצה שיעלו אותו לנדנדה, זה נעלם לכי תחפשי אותו, זאתי מתחילה לשחק בברזיה המטונפת וצריך לעצור אותה, הקטנצ'יק מחליט לטפס על סולם של 2 מטר למגלשה וצריך לאחוז בו או לעמוד מאחוריו שלא יפול וישבור את הראש... כשאני עם הילדים אני מרגישה בפעילות ספוטיבית, מעדיפה ממש לעמוד ולנדנד שעה
היי בנות
אני יודעת שזה פחות קשור לפורום אבל אני בטוחה שיש כאן הרבה ידע וניסיון
יש לי קרוב משפחה שסובל מאוד מקשיים במערכת העיכול
אולקוס מצטבר של שנים כאבים וסבל רב
משהי מכירה מניסיון משהו שעזר לה / למישהו שהיא מכירה בנושא?
בעיקר רפואה משלימה ופחות ניתוח אפילו שזה גם על השולחן
ברוכות תהיינה
בטווח הארוך אפילו הזיק לו
היתה לוקחת מלא כדורים וחזר כל פעם.
בסוף היא שינתה תזונה לגמרי ועבר לה
לא לאכול ארוחות כמה שעות לפני השינה
לאכול לאט ולא הרבה
משהי יודעת על משהו נוסף מעבר לתזונה / תרופות
למשל תוסף מסוים רפואה אלטרנטיבית
אני לא בקיאה בזה
אבל צריך לעבור סדרת בדיקות ולראות אם יש איזה היצרות בפנים ואם כן אז יש ניתוח שעושים לזה
סביר להניח שרק הרפואה הקונבנציונלית תציע משו עם השפעה כמעט מיידית
אחרת, זה להתמיד ולסמוך על התהליך ולתת לגוף את הזמן שלו אבל יתכן וגם דיקור או משו בסגנון חעזור כי ידוע שסטרס מחמיר את התסמינים. כדאי לחפש על זה מידע באינטרנט
בבית חולים לא אמרו משהו מיוחד,רק לקחת ברזל
זה נשמע לי ערך חריג לחלוטין
מה דעתכן?
ואיך ההמוגלובין היה לפני?
לי היה ככה אחרי הלידה האחרונה, אבל ההמוגלובין שלי תמיד יחסית נמוך.
לקחתי כדורים של ברזל.
אם את מרגישה מאוד חלשה, ואין שיפור, אולי כדאי לבקש גם עירוי.
לי היה 8 אחרי קיסרי, אחרי יומיים עלה ממש מעט
שבוע וחצי אחרי בקופח כבר עלה ל 10
אם לא בדקת שוב אחרי לידה אז כדאי לבצע בקופה
אחרי הלידה....קיסרי...
לפני הלידה קיבלתי עירוי ברזל ועלה ל11.... ממש סמוך ללידה בדקו
לי באחת הלידות (לא קיסרי) הגעתי עם המוגלובין 9.2 ואחרי הלידה ירד ל-7.6 - ונתנו לי עירוי בבית החולים...
אולי תנסי לבקש עירוי בקופה?
לי היה ככה ועלה לבד.
בקיסרי אחר- היה לי המוגלובין פחות מ 8 והתעלפתי כמה פעמים ממש פירכוסים מלחיצים וקיבלתי כמה עירויי דם ורק אז שוחררתי
מהמיטה
ראיתי שחור וכמעט התעלפתי
אני גם הייתי עם 8
שחררו אותי רק אחרי שראו שהירידה נעצרה ושהתחילה עליה
לקחתי ברזל- יותר מכדור אחד ליום
(העדיפו לא לתת עירוי- כן היה דד לין שאם ירד פחות 8 לא תהיה ברירה ובעצם משכו כמה שאפשר)
מביך אותי לכתוב מהניק שלי אז כותבת מאנונימי,
ממש נפצעתי בהנקה, התקלף לי ממש חלק מהפיטמה
אפילו לי קשה לראות את זה
ובגלל שמאוד כואב לי שם וגם בגלל שהתינוק ירד במשקל אני משלבת גם בקבוקים או של מטרנה או חלב שאוב.
קודם כל ממש קשה לי עם זה, כי עם הילדים הקודמים הייתי בהנקה מלאה וגם חוששת שזה שאני מביאה בקבוקים יפגע בההנקה.
וגם מבחינת השאיבות זה ממש מעייף לשלב גם, אני שואבת ולא בטוחה שבמשאבה מספיק טובה. לקחתי מגמח משאבה של אמדה ולא תמיד יוצא לי הרבה חלב..
מתלבטת אם כדאי לקנות..דרך קופת חולים יש הנחה?
יכול להיות שיעזרו?
לדעתי כדאי ממש להתייעץ עם יועצת הנקה, כנראה שאם התינוק לא יונק טוב אז הוא גם פוצע אותך וגם לא עולה מספיק במשקל...
אבל זה היה גדול מידי אז לא היה נח הפטמות סיליקון.
הייתי היום אצל יועצת הנקה והיא עזרה לי קצת אבל עדיין מאוד כואב לי בפצע ואני נפצעת בהנקה ויש גם צד אחד שאין בו הרבה חלב וזה ממש מבאס אותי ..
אבל כדאי לקנות אחת ידנית, לי היה משמעותית יותר קל לשאוב עם זה מאשר בחשמלית.ממליצה על ידנית של אוונט.
לגבי הפצע - נרסיקר עוזר ממש. זה יקר אבל עובד
קודם כל יש לך קונסטרוקציה שלמה לסחוב איתך אם את רוצה לזוז, גם במשאבות קטנות כמו אאלט הייגן, שנתלית על החגורה, אבל בטח במשאבות אחרות. אני השתמשתי בלנסינו, זו משאבה מצוינת אבל המנוע שלה גדול וזה מנע ממני לזוז במשך 20-30 דקות של שאיבה.
חוץ מזה הרבה פעמים הייתי לבד עם התינוק בבית, ואם הוא צריך משהו (או שאני נגיד הייתי צריכה פתאום שירותים או משהו אחר), להפסיק זה היה ממש פרוצדורה וסיבך אותי. אולי את יותר קלילה ממני ויהיה לך סבבה, אני תמיד הסתבכתי עם זה. המנוע גם די רועש, לא ממש רועש, לא מפריע לילד לישון או משהו, אבל ביחס למשאבה ידנית זה כן.
המשאבה הידנית היתה לי הרבה יותר קלילה ונוחה, יכלתי להפסיק לרגע אם צריך, יכלתי לקום ללכת לזוז ממקום למקום וזה זז איתי בקלות. זה שקט, אני שולטת בעוצמת השאיבה הרבה יותר בקלות (גם בחשמלית אפשר לכוון אבל זה שונה) והיכולת לשלוט בזה היתה לי מאד משמעותית בכאבי גודש למשל.
שהן יותר חלשות בחויה שלי אבל אפשר לטייל איתן להתאפר לשטוף כלים לנענע תינוק תוך כדי (לא להתכופף כי אז החלב נשפך)
היא במרשם, ואסור להיניק איתה, אבל היא עוזרת.
ובקשר לחשש שההנקה תתחסל -
אני גם הייתי צריכה לשלב בקבוקים בשביל התינוקת שלי כשהייתה קטנה, כי לא עלתה במשקל. ועם שאיבות לא הסתדרתי אז הפסקתי די מהר. היא שתתה אז בערך בקבוק או שניין ביום. וב"ה אחרי חודש או חודשיים היא חזרה להנקה בלעדית. (עד גיל תשעה חודשים בערך, שאז חזרתי לשלב לה בקבוקים, כי לצערי כיום היא לא יונקת כל כך רגוע... אבל לפני כן היא יחסית כן ינקה טוב)
אולי זה יעודד אותך...
מה עושים כדי שיצא הרבה וכמה פעמים ביום צריך לשאוב?
אז ככה כבר תקופה שיש לי רצון להריון ואני מקווה שהוא יתממש בקרוב...
במקביל... יש בטן כמעט של הריון מההריון הקודם שהיה די מזמן.. סתם לא אגזים... אבל בהחלט יש בטן מכובדת, ועוד 5 קילו לרדת שגם הגיעו לירכיים ולשניצלים בידיים
.. ואחד החששות שלי זה שאם אהיה בהריון על גבי הבטן המוזנחת הזאת מה יהיה.... וככל שאני רצינית עם הרצון להריון, אמרתי שנעשה משהו ולפני חודשיים בערך נרשמתי לקורס כזה של תרגולים להידוק הבטן אחרי לידה, והתחלתי קצת לפני החגים ואני ממשיכה עכשיו.
ובמקביל אני מרגישה שגם שאר הגוף שלי חורק ואני חייבת ללכת לפילאטיס אחרי הפסקה של כמה שנים....
אבל!
א. אני חוששת שלא יהיה אפשר פילאטיס יחד עם הריון, או שכולם ידעו מהתחלה, ובכל זאת ישוב קטן, לא זורם לי בכלל....
ב. טכנית ותיאורטית יכול להיות שאני כבר הרה, האם זה לא מסוכן ככה להתחיל? צריכה להחליט אתמול....
אשמח לעצות וחיזוקים💚💙❤️
מותר ואף רצוי לעשות פילאטיס בהריון, רק חשוב לידע את המדריכה שתאמר לך מאילו תרגילים להימנע..
וכן כנראה שידעו, הייתי כמוך באותה סיטואציה ופשוט פרשתי מראש.. מי שרוצה להיכנס לחיי אחרים ולדעת אז שידע. נו ו?!
משהו בזום, שמותאם להריוניות וממש עושה לי טוב.
(יש גם שיעורים לא להריוניות ואז עד שבוע 8 עוברים לשיעורי הריון)
בן ה1.8 שלי משלשל כמה ימים. כמובן שמחליפה לו מיד וללא מגבונים אלא במים זורמים.
מיום שישי יש לו ממש אדום בטוסיק- התחלנו עם המשחות הרגילות, במוצש רופא אונליין נתן לנו טבעקורטן ואגיסטן בייבי. היום בערב רופא ראה אותו והחליף בין האגיסטן לאינטיול.
הפצעים ממש פתוחים ומדממים וכל יציאה והחלפה זה צרחות.
יש לכן טיפים ודרכים להקל?
קראתי פה פעם על קמח תפוא-איך משתמשים?
תודה יקרות
אחרי שטיפה לייבש בעדינות,
להשאיר ללא טיטול כמה שאפשר,
אחרי שיבש לגמרי למרוח שכבה דקה של טבע קוטן,
במידת האפשר לתת לה קצת להיספג, דקה שתיים,
ואז למרוח שכבה נדיבה של אינוטיול.
אח"כ לעבור לטבעיות.
במצב של כוויה חייב לטפל עם משהו חזק
אבלבגלל שהיא מאוד סמיכה גם יוצרת שכבת בידוד
הייתי נותנת לה הזדמנות ומורחת שכבה אטומה
לפי דעתי היא עדיפה על קמח תפוא
פשוט קחי כפית או כף ותפזרי על הטוסיק.. כמו שהיו שמים פעם טלק.
ליקופאודר
כמו טלק טבעי שממש ממש עוזר
חושבת קוראים למשחה אלוקום
לא בריא סטרואידים אבל רק קצת כדי שיירגע קודם מהפצעים והצרחות
מסכנון זה כואב ממש
ילדתי לפני חודשיים בערך ואני רוצה הפסקה כרגע
אין לי שמץ אם הנקה מונעת לי כי זה ילד ראשון
אפשר הסבר בכללי על הנקה ומניעה? האם הרבה חלב מונע הריון (יש לי המוןןן)
וגם על דיאמלה כמניעה (נראה לי שזה השם של הכדורים)
אני רוצה שבהריון הבא הוא יהיה מינימום בן שנה
מוסיפה שלאמא שלי הנקכ מנעה, זה גנטי?
לתקן את הנזק בעצמנו ולתבוע מהם לשלם בבית משפט את כמה שהוא עלה?
או חייבים לחכות שהם יביאו בעל מקצוע מטעמם?
התשובה תלויה קצת בנסיבות, אבל העיקרון ברור לפי הדין האזרחי בישראל:
לא חייבים לחכות שהשכנים יביאו בעל מקצוע מטעמם - אבל רצוי לתת להם הזדמנות סבירה ולתעד הכול מראש, כדי שבית המשפט יכיר בזכותכם להחזר מלא.
אתם רשאים לתקן את הנזק בעצמכם ולתבוע פיצוי, כל עוד מתקיימים כמה תנאים בסיסיים:
1. הוכחת האחריות לנזק:
אתם צריכים להראות שהנזק נגרם באשמת השכנים (למשל, רשלנות, עבודה שגויה, נזילה מדירתם וכו’).
2. תיעוד לפני התיקון:
חשוב מאוד לתעד היטב את הנזק לפני שמתקנים – תמונות, סרטון, הערכת נזק מבעל מקצוע (עדיף בכתב).
זה נדרש כדי שבית המשפט יוכל להבין מה היה הנזק המקורי.
3. הזדמנות לתיקון:
מומלץ לפנות לשכנים בכתב (או בהודעה מתועדת) ולתת להם הזדמנות סבירה לתקן בעצמם או להביא בעל מקצוע.
אם הם מסרבים, מתעלמים או מושכים זמן, מותר לכם לתקן לבד ולדרוש מהם לשלם את עלות התיקון.
4. סכום סביר ומוכח:
תוכלו לתבוע את העלות הממשית ששילמתם (בהצגת קבלות), לא יותר מזה.
אם תיקנתם מעבר לנדרש – בית המשפט עשוי לקזז חלק מהעלות.
5. בית משפט לתביעות קטנות:
אם מדובר בסכום של עד 36,400 ₪ (נכון ל-2025), אפשר להגיש לבד תביעה בבית משפט לתביעות קטנות.
למה להגיע לבית משפט?
אתם כל כך בטוחים שאם תדברו איתם בנחת ובפשטות הם לא ישלמו?
אפשר להגיד יש נזק, קבלנו הצעת מחיר כך וכך. רוצים שנטפל בזה ותעבירו לנו את התשלום?
תלוי כמובן גם מה הנזק וכמה בלתי נסבל לחכות
אנחנו גרים בשכירות. היה תקלה בצנרת שיצרה מצב בלתי נסבל לשכן. לא חיכינו לבעל הבית- הבאנו אינסטלטור באותו יום
וזה היה מאד ברור לבעל הבית שזה לא סיטואציה שאפשר לחכות...
זה לוקח המון זמן ואנחנו חיים בצורה לא הגיונית.
הם פשוט רוצים לקבל החזר מהביטוח ומנסים בכל דרך לתמרן את הביטוח ככה שיקבלו החזר
מה הנזק, מה העלויות, האם ביקשתם מהם לתקן, מה היתה התגובה, כמה זמן המתנתם לפני שהבאתם בעל מקצוע שלכם, איזה עוד נסיבות יש מסביב.
אין פה שום דבר חד משמעי,ובאופן כללי בבית משפט אתם אף פעם לא יודעים מה תהיה התוצאה
