פורום הריון ולידה (עמוד 38)

היא זוחלת על הגחון?

נעמדת על 6?

אם מושיבים אותה, היא יציבה?

בגיל הזה יש הבדלים בין ההתפתחות של תינוקות שונים. לא כולם חייבים להיות הכי מהירים.

ישבו ,לפחות עם תמיכה

היא לא יציבה כשמושיבים אותה..

ולא זוחלת

היא לא מצליחה להחזיק את הראש?לא להתיישב תקין לגמרי בגיל הזה

כן צריכה לדעת להחזיק את הראש למיטב זכרוני

נשמע לי הגיוני שבגלל המשקל הקטן שבו נולדה יש לה עיכוב יחסי. (לא אמרו לכם משהו על כך כשנולדה?)

בעזרת ה' היא תעלה על הגל, בין אם לבדה ובין אם בעזרת פיזיותרפיה❤️

יהיו עם עיכוב התפתחותי קל-קשה

לרוב חרוב ישלימו את הפער באזישהוא שלב. אצלחכם גיל 9 חןדשים עוד בסדר שלא יושבת

זוחלת על 6/גחון?

לא הייתי דואגת בכלל בכלל. תתני לה עוד קצת זמן

הבת שלי התיישבה ממש בגיל שנה,

חודש לפני זה היא התחילה לזחול על 4

זוחלת? 

יציבה שמחזיקים אותה?

רק לי זה נשמע מאוחר? 

בכל אופן תודה לכן יקרות על הפרופורציות , אהיה סבלנית עם הנסיכה

ואמא מהממת בפארק

אמרה לי להניח אותה כמה פעמים על דשא סינטטי

שהיא על הבטן

הגירוי הלא "נעים" יעזור לה לה להתיישב

באמת אחרי פעמיים התיישבה 🩷

זה כבר יוריד ממך עול של ארוחת צהרים וגם יתן לך עוד כמה שעות מנוחה.

אם לא, אז לפחות בייביסיטר לכמה שעות שתוציא אותם החוצה מידי פעם..

באמת נשמע עמוס ומתיש

כי אין לכולם, ואם אני כבר בבית עם הילדים ומבשלת והכל- עוד ילד זה לא מה שישנה את זה...

ובייביסיטר- הקטן לא מוכן ללכת אפילו לסבתא שלו. שיהיה בריא. (לפעמים עם אחותו הגדולה כן, אבל רוב הזמן לא) והוא בעיקר זה שמאתגר אותי.

ותודה!

אולי תצאי עם התינוק בבקרים. אפילו סתם לשבת בחוץ.

אבל האוויר לא נעים... חם...

מה שכן כשאני מוציאה את הילדים מהגנים, אם התינוק מאפשר לי אני יושבת קצת בגינה מתחת לבית...

לק"י

לשבת בגינה זה מעולה.

ללכת למאפיה ולקנות אוכל לבוקר/ משהו טעים, ולשבת שם, זה גם טוב.

בכללי למצוא יציאות קטנות כאלה ולהתאוורר.

כי ילדת סביב החגים 

ויש לך ילדים קטנים

ולילדים גם קשה הלידה, זה שינוי בהרכב המשפחתי וזה ישירות משפיע עליהם 

אני רוצה לעודד אותך שהתקופה הזאת עוברת

וככל שהזמן עובר מהלידה הדברים יותר מסתדרים

הילדים נרגעים

וגם את חוזרת אל הכוחות.

היית רגילה להיות בכוחות 3 שבועות אחרי לידה

אז תדעי שבעיקרון זה ממש מוקדם ולא הרגיל.

אני חושבת שברגע שתביני שהמצב שלך לא חריג, זה כבר ירגיע אותך

כי ממה שאת מספרת נשמע שאת מרגישה שמתמודדת עם דברים לא רגילים ומאוד בעייתיים.

כן חשוב לנסות לחשוב מתי את יכולה לחפש זמנים להטענה עצמית

חוג התעמלות אולי או שחיה

משהו שיגרום לך לצאת מהבית לפגוש עוד אנשים.

ועם אפשר יותר עזרה עם הילדים, מה טוב.

חיבוקים והרבה כוחות

בטוחה שהמצב ישתפר!!

מרגישה כפוית טובה שרוצה שתעבור התקופה הזאת. אבל באמת קשוח לי...

זהו, קבעתי לי ללכת לפילאטיס פעם בשבוע. מקווה שתהיה שם חברה מעניינת ואצליח להתעמל בכלל...

זה בעיקר בשביל היציאה ולהרגיש שאני משקיעה בעצמי.

חודשיים אחרי לידה זה עדיין כלום בשביל להתאושש ממנה...

(אני זוכרת שבלידה האחרונה - ילדתי קצת אחרי ראש השנה - הצבתי לעצמי כיעד להתאוששות את חנוכה. וגם זה לגמרי לא היה מספיק - בין השאר כי כמו אצלך צצו הרבה דברים סביב הילדים...)

אז בקיצור, את עדיין במצב של הישרדות ולא של "חיים", ובמצב כזה עושים רק את מה שחייבים.

נסי למצוא לעצמך רגע קטן של נחת, שבו תשבי ותעשי רשימה מסודרת של כל העומסים שיש לך בחיים עכשיו. ואחר כך תנסי למפות ולדרג אותם, ולהחליט מה נמצא בדחיפות ומה פחות, ואיפה אפשר להקל יותר ואיפה פחות.

(זורקת רעיונות: ארוחות צהריים מהירות גם אם הן לא בריאות, ויתור על התרגילים של טיפת חלב אם התינוק לא בעיכוב משמעותי, מזרן לקטן ליד המיטה שלך כדי שיישן עליו ולא איתך, וכו'...)

לגבי התינוק - נשמע לגמרי כמו גזים. ניסית לתת לו משהו לגזים? (לא תמיד זה עובד, כמובן...)

ובעלך - הלך לבדוק למה הוא לא מרגיש טוב?

והילדה הבררנית - אם זה חדש, יכול להיות שזה רצון לתשומת לב בגלל הלידה? (כי אם כן, אז אולי עדיף להרפות מהלחץ לאוכל, ולנסות - אם מתאפשר, כמובן - לתת לה יחס אישי, אולי גם שתעזור לטפל בתינוק...)

ורק שימי לב שלא מתפתח לך דיכאון אחרי לידה❤️

לגבי התינוק- כשיש לו גזים, מרגישים אותם. פה לא מרגישים כלום... לפעמים תקוע לו ה"גרעפס"...

אתמול נתנו לו אקמות והפלא ופלא- הוא ישן 6 שעות!! וגם אז הערתי אותו...

אני מאמינה שמשהו מציק לו. אני לא יודעת מה...

בעלי- עד ששכנעתי אותו ללכת לרופא... אז זה סתם וירוס.

אבל מוירוב יש כל כך הרבה שיעול וכאבי גב? אתמול הוא בקושי הצליח להתיישר, הוא אומר שזה מרוב שיעול.. מסכן...

הילדה הבררנית זה לא חדש, אבל היא משתדרגת כל תקופה אם הקריזות שלה...

אין לי דכאון אחרי לידה (מהטופס של טיפת חלב) יש לי חוסר שינה וחוסר שקט נפשי.

מקווה שאצליח למלא מצברים

ותודה לך על התגובה המושקעת!

גם אנחנו חווינו תסכול כזה עם אחת התינוקות שלנו, שפשוט לא הבנו (וגם הרופא לא) למה היא כל הזמן בוכה... (אבל לא רק בערב)

מקווה שאצלכם זה יעבור מהר יותר.

ולגבי בעלך - לא יודעת מה לומר... מקווה שלא מתפספס פה שום דבר...

מתפללת עלייך שתצליחי למצוא איזון בקרוב, ישאכן לא תגיעי לדיכאון אחרי לידה❤️

קרה לי פעם שהיה לי וירוס, והיו לי ממש כאבים בחזה ובגב. הרופא אמר שזאת תגובה דלקתית שקשורה לוירוס, ונתן לי כדורים מתאימים.

אז כדאי לבדוק את זה.

פעם הוא גרם לי אפילו לכאב נוראי בצלעות שהייתי צריכה עיסוי פיזיותרפי בשביל לשחרר אותו 

אוף, לא מתאים לי בעל חולה...

את האמת שהוא כבר יותר טוב.

("הכרחתי" אותו לקחת יום חופש ולישון. נראה לי שזה מה שהוא היה צריך.. להיות קצת יותר קשוב לגוף שלו)

זה בעז"ה יעבור🤍 יש תקופות כאלה וזה קשוח ממש.. תחזיקי מעמד בעז"ה יבואו ימים טובים יותר ורגועים וקלים♥️♥️תנסי לראות מה כן יכול לעזור לך בתקופה הזאת גם אם זה עזרה בתשלום או הורדת ציפיות ותנשמי עמוק ותזכרי שזה זמני...

ותוציאי אשמה או שיפיטויות מהמשוואה! את מדהימה ומעולה כמו שאת.....❣️

בסוגריים אני יגיד שאולי כדאי לעשות בדיקות דם רק כדי לוודא שאין מחסור משמעותי בברזל או b-12 ודומיו, אם כי גם השגרה בפני עצמה מספיקה כדי לעייף ולהקשות להתאושש מלידה וחודשיים ושבוע אחרי זה באמת כלום את ממש יולדת!!🫂

באמת זה מה שמחזיק אותי- שזו תקופה וזה יעבור.

רק שזה מרגיש לי נצח אחרי הריון קשוח ולידה לא הכי קלה ואז ההתאוששות

כאילו אין אותי, יש רק את האמא שאני...

עשיתי בדיקות דם, ברזל קצת נמוך, לא קריטי...

ותודה!!!

מרגישה שבא לי לברוח שוב להתחיל את כל חופתש לישה מחדש

כמו שצריך

ולא לנחות לחופש גדול והתחלת מסגרות ועומססס וחגיםםםם

ונאלצתי לחזור לעבוד באמצע החופשת לי'ה

ואני רק רוצה לישוןןןןן

ולבכות לפעמים

אני לא בדכאון

אבל יש לי בלב הר געש של הצטברות של הכל

אה ומילואים שהיו ברקע לא אמרתי

גם אני אומרת- עוד מעט נגמרת חופשת הלידה ואני מרגישה שהיא עדיין לא התחילה...

חיבוק לך!!

אבל אולי בכל זאת לשקול ,לפעמים אפילו ילד אחד פחות שצריך לרוץ למסגרת שלו , ופחות מריבות בשעתיים האלה , זה קצת מקל . ( אבל אז צריך לצאת שוב בארבע🤭)

כמובן מה שנראה לך אבל הייתי שוקלת .

מאחלת לך שתתחזקי בהקדם ודברים ירגעו!! באמת נשמע מתיש ברמות 

המליצו לנו גם על סוג של סקודה,  לא זוכרת דגם

ועל מיצובישי אאוטלנדר..

כנראה הכי נפוץ ומוכר

גם אמין

כמובן, תדעי שאין באגז' ברכבי 7 מקומות שהספסל האחורי פתוח

תודה לך ולכולן

אם אתן רואות פרסום על רכב ממה שהמלצתם אשמח לקבל בפרטי 

אל תצפי לקבל ממנו צריכת דלק של רכב רגיל כי הוא גדול יותר 

אבל מצד שני הוא צורך פחות דלק מאשר לצאת עם שני רכבים

שביקת חיים וטיפולים

עוד אופציה שגם אנחנו בררנו עליה זה סקודה קודיאק 

אבל אני לא זוכרת את הדגם. (לא פריוס פלוס)

וזה רכב כיף ומפנק

וגם צורכת המון דלק

ואעביר את הניק בפרטי לקבלת המודעה.

תודה לכולכן! ממשיכה לעקוב

אצלנו בקהילה, מידי ערב שבת, נורמלי שגברים באים לבית הכנסת עם עגלות ותינוקות, נותנים לנשותיהם לנוח , גם בלי קשר למקווה.

עומדים בכניסה בחבורות. לא נכנסים פנימה.

ואם אצלכם לא מקובל וזה יהיה מחשיד ויסגיר … בעלך יכול להישאר בבית ולהתפלל ביחידות. 

ואז הוא יספיק לחזור לפני שתצאי

בהצלחה!

אני עוד בראש של קיץ חח

לא מפסידים מלבדוק

הגדולים קבוע הולכים לבית הכנסת, גם הצעירים יותר הולכים עם הגדולה שלי. אם אבקש ממנה לשמור על התינוק או אשלח אותו עם בעלי זה יהיה מאוד חשוד.

אני מתכננת לקחת אותו איתי. הוא יישב בעגלה, יהיה איתי כל הזמן בחדר בזמן ההתארגנות, בזמן הטבילה יהיה תכלס מקסימום דקה-שתיים לבד בחדר חגור בעגלה. לא רק בזה שום בעיה. עשיתי את זה הרבה פעמים.

מוסיפה הסתייגות שאני גרה ביישוב ומתאמים עם הבלנית זמן הגעה לכל אחת בנפרד, אז גם מיידעת אותה שאני באה עם תינוק. לא יודעת איך זה במקומות אחרים, אבל אם נראלי פתרון מתאים שווה לבדוק לפני עם הבלנית.

פחות רלוונטי לך באופן אישי, כי ציינת שאת גרה ביישוב וכל אחת מגיעה בזמן מתואם אחר.

אבל לתשומת ❤️ ישנן נשים שבשבילן המקווה הוא טריגר שמדגיש את החסר,

את החודש הנוסף שזה לא קרה…

את העובר שזה עתה היא איבדה,

את החלום שאולי לא יתממש לעולם,

והכי את הכאב שעוד לא נעלם.🫂

כותבת עם דמעות בעיניים ועם תקווה גדולה שאף לא אחת תחווה זאת😘

נ.ב ממש אבל ממש לא אישי כלפייך, ההודעה שלך הייתה טריגר שהציף את זה..

כי אצלנו תמיד אני לבד ולא נפגשת עם נשים אחרות.

אבל זה באמת משהו שצריך לקחת בחשבון!

ואחר כך הולך לערבית מאוחרת.

ואם אין ערבית מאוחרת, אז שגם אותה יתפלל בבית.

טבילה היא מדאורייתא, תפילה במניין היא מדרבנן🙂

מתחיל תפילה בבית.

אם כשאני חוזרת (יש לי הליכה של 40 דקות) יש עוד למה ללכת לבית הכנסת אז הוא הולך למה שנשאר ואם לא אז מתפלל הכל בבית...

איזה צדיקה!!

ואני טובלת רק אחרי צאת הכוכבים אז לוקח זמן עד שאני חוזרת

אפשר להוסיף לה קצת אגוזים..

אם יש לך יום עם כח ורצון טוב אז אפשר להכין מאפינס של פשטידות ולהקפיא ואז זה להוציא מהפריזר ולהפשיר במיקרו.

אפשר גם להכין פיתות זעתר/ פוקאצ'ות ולהקפיא כנל

במיוחד הפוקאצ'ות, אם אני אזרוק על זה חצילים זה גם לא יגרה את הילדים 🤣

מאפינס אני מכינה לפעמים אבל בעיקר לילדים ולא רוצה לאכול להם מזה כי גם ככה לא מכינה הרבה 😅

אני ניסיתי להכין עוגיות קוואקר ואז לפחות בשאיפה את אוכלת משהו בריא;) אבל הכנתי אותן עם הרבה סוכר אז כבר לא בריא חח

שאפשר להכין סיר ולאכול מנה שתיים כשאת חוזרת (אפשר שקדי מרק/ אטריות דקיקות)

אורז, קוסקוס

בייגלה

כל מיני מוצרי סויה - שניצל טבעול, נקנקיות, שניצל תירס 

לגבי השאלה הראשונה, אם כבר זה עלה, אפשר לומר בכנות,

כן גם אני הולכת למקווה כמו כל נשות ישראל הכשרות והצדיקות..

ואם יש להן שאלות על מקווה וטבילה באופן כללי,

אבל לגבי מתי את הולכת זה נושא פרטי שלא שייך לשאול עליו.

אחרי שיחה כזאת תטרילי אותן מדי פעם (למשל לצאת בשעות הערב יום אחרי יום עם תיק צד)

עד שזה ירד מהראדר שלהן.

לגבי השאלה השניה, שיח ישיר על רגשות למי שלא רגיל לשתף, אכן יכול ליצור ריחוק במקום קרבה.

אפשר לשאול בדרך עקיפה על צד שלישי איך הוא הרגיש ואז לשאול אותה אם היא בסדר עם זה.

למשל:

אתמול כששמרת על אבי, הוא נכנס יפה למקלחת או שהיה לו קשה?

ואיך התמודדת עם זה?

או מה יוכבד סיפרה לך על מה שהמורה נתנה להם? היא צודקת?

החברות שארגנו את המסיבה, הרגישו שמעריכים אותן על זה? ואיך את עם זה?

השאלה הראשונה היא תיאור הרגשות/ ההתנהגות של צד ג', השאלה השניה היא בעצם שאלה על הבת שלך, איפה היא מונחת ביחס לסיטואציה.

נגיד היא מספרת בעצבים שהיה תור בסופר ואז מישהו בא ועקף והוא חוצפן. לשאול אותה: איך שאר האנשים בתור הגיבו לו? זה הפריע להם?

ואז לשאול אותה מה היא חושבת על התגובה של שאר האנשים בתור.

זה פותח מחשבה לשאול בצורה הזו.

או נגיד היא מספרת שהמורה נתנה בוחן פתע. תשאלי איך התלמידות הגיבו, ואח"כ מה היא חושבת על תגובת התלמידות..

ברור שיש להן את כל המידע הרלוונטי על מקווה, והן יודעות שגם אני הולכת.
שאלתי בעיק'ר על ההתחמקות בזמן אמת
ואקח לתשומת ליבי על הרגשות...

ולא רק בזמן אמת.

לכן לכל מקום שאני הולכת בשעות הערב לא שייך לשאול לאן,

כששואלים אותי אני מתקנת את השאלה:

התכוונת לשאול מתי אני חוזרת?

מגיל קטן זה ככה.

מבחינתי לגיטימי לשאול אם אני נוסעת בתוך/ מחוץ לעיר, אם אני עוברת ליד חנות ויכולה לקנות משהו, מתי אני חוזרת, אם מותר להתקשר ומה הם אמורים לעשות אם אני מתעכבת..

הילדים גדלים לתוך המציאות הזאת, זה לא שפתאום בזמן אמת אני צריכה להמציא תירוץ, אלא רק לחדד את הגבול של מה לגיטימי לשאול ומה לא..

אהבתי את התשובה"התכוונת לשאול מתי אני חוזרת..."
אני דורשת מהם לדעת בדיוק היכן הן בכל שעות היום, אז כלשמש דוגמא אענה להן בכלליות ללא פירוט כשזה סתם יציאה...שיתרגלו באמת.

לכל מיני מקומות בערב או לקניות נגיד אז זה כבר מוריד מהחשד...

אבל צריך גם לחזור עם קניות חחח 

אצלנו נוצר שיח עמוק/ שיח רגשי בעת שיתוף באופן יזום שלהם או שלי

אני לא שואלת שאלות עומק אלא שאלות כלליות ומספרת על היום שלי/ רגשות/ חוויות/ הצלחות/ כשלונות

ואז גם הם משתפים מעצמם על החוויות שלהם

עד שהן חוזרות מהאולפנא, ואז יש סניף, מבחנים, חברות, בייביסיטר בלי סוף (צריכות לממן נהיגה בכל זאת...)
איפה אתן מוצאות את הזמן הזה?

אלה בנים

אחד שנמצא בישיבה עם פנימייה מתקשר פעם ביומיים ואז אנחנו משתפים אחד את השני

שני נמצא בישיבה כל היום וחוזר בלילה

אז מדברים בעיקר בבוקר (6+ ..)

אנחנו יושבים מתאוששים מהשינה

אוכלים ושותים משהו ומפטפטים 

היה לי איתן שיח מאד פתוח על מקוה,על אישות,

עניתי על שאלות והוספתי הסברים שנראו לי מתאימים לגיל,

כן הסברתי להם שלאבא ואמא יש חיים פרטיים משלהם,ויש דברים שגם אם את שמה לב לא חייבים להגיד ולספר ושמותר להעלים עין ויותר נכון שזה תירגול שמתחיל בגיל שלהן...

קצת הוספתי את המילה טאקט.ממש בזהירות יותר מין השוואה למשהו שהן ממש לא רוצות להיות ככה

שאני יוצאת מהבית אני ממש לא נותנת פרוט לאף אחד על כלום.גם כשזה לא למקוה.

גלוי נאות אני בלנית,

למדתי שכל הפדיחה הזאת יושבת המון על מנטליות(מאד הייתי בקטע של להסתיר.)וככל שהגישה לזה שזה דבר בריא ונורמלי טבעי שאין צורך להתביש בו(לא לספר ולדבר אבל לא נורא אם יודעים)

משחרר המון לחץ מיותר סביב הנושא.

נתקלתי בנשים שהביאו את הבנות קבוע כל חודש למקוה איתן,נשים שהיה להן חשוב להראות לבנות שלהן מזה מקוה והביאו בנות בגילאי12-13 באופן חד פעמי לראות את המקוה,

זה אומנם הקיצוניות השניה אבל כשראיתי בעיניים את ההבדלים הללו נפלו המון אסימונים,

הבנות הללו ידעו לשמור על הגבולות ולא חיפשו את האמהות שלהן.

דרך אגב השיח הפתוח על הנושא גרר המון פתיחות בנושאים אחרים ועל שיח עמוק ומשמעותי שלא קשור בכלל לנושא הזה.

אולי זו אשמתי שככה הרגלתי אותן מגיל קטן לאן אמא הולכת.
הן רגילות שאני לא יוצאת סתם, אלא גם אומרת לאן.
כשהולכת למקווה- משקררת , מה אני אעשה.
לא יכולה פתאום לצאת וביי, מרגישה צורך לומר לאן מישום מה.

ולא חייבים להרגיל אותו דווקא על יציאה למקווה.

1. דווקא מרגיש לי שממתבגרים הכי קל לחמוק, כי הם לא נמצאים הרבה בבית... בכל אופן, אפשר ליזום יציאה עם הבעל ואז המתבגרות שומרות על הקטנים, אפשר להוציא את התיק מראש מהבית או שהבעל יוציא אותו, ואז את רק "קופצת למכולת" וכדומה, אפשר לנצל רגע שבו הן מסתגרות בחדר עם מליון שיעורי הבית שלהם ולעוף החוצה בלי שהן שמות לב, אפשר לצאת ל"ערב נשים" ועוד...

2. זו נקודה טריקית עם מתבגרים באופן כללי... לא בטוחה שאני הכי טובה בזה, אבל אני כן רואה שהשיח שלי עם הבכורה הופך להיות כמעט כמו עם חברה לפעמים, וזה נחמד... (בגבולות המתאימים, כמובן) ואפשר - במקום לדון על החיים - לדון על ספרים וסרטים (אם הן רואות), ולהגיע לשיחות עומק מזה. (אני זוכרת את עצמי מתפלספת שעות עם אמא שלי על ספרים... עם הבת שלי זה פחות קורה, כי לא תמיד אנחנו קוראות את אותן ספרים, אבל כשכן זה באמת יכול להביא לנקודות עמוקות)

וחוץ מזה - זמנים אישיים וימי כיף. עם הבת שלי פעם עשינו יום כיף של גדולות ביום שישי - צפינו ביחד בסרט, וזה היה נחמד ומחבר (כי גם השתדלנו לתקתק את ההכנות לשבת יחד לפני כן), ואנחנו חולמות לעשות את זה שוב.

אני מצאתי שהדבר שהכי מחבר ומקרב זה פעילות משותפת של שתיכן או שלושתכן. בתור התחלה כדאי לעשות משהו יותר שגרתי ויומיומי. למשל אם הן אוהבות לבשל או לאפות, אפשר להזמין אותן להכין משהו שווה יחד, גם במוצ"ש זה יכול להיות נחמד כפינוק לסעודה רביעית. אם המטבח זה פחות הכיוון אפשר לעשות איזה פרויקט משותף בבית כמו חידוש וצביעה של רהיט או מדף, לעצב מחדש פינה בבית או כל מה שקשור לתחום. אפשר להזמין אותן לחנות של יצירה ולבחור מלאכה כלשהי שתדריכי אותן בה, כמו סריגה, תפירה או כל מה שאת מתחברת אליו. תחשבי מה את והן אוהבות לעשות ואיזה תחומי עניין משותפים יש לכן ותתתמקדי בהם. אני פחות מציעה לצאת ליום כיף כי זה לא פיתרון בעיניי, זה פינוק מיוחד למקרה הצורך אבל חשוב למצוא את הפעולות השגרתיות שמחברות בינינו בלי יציאה מיוחדת.

אפשר גם להשתמש בשיטת הספונטניות המתוכננת. אני משתמשת בה הרבה עם מתבגרים כחלק מעבודתי. הכוונה היא שאת תארגני סיטואציה שאת יודעת שכנראה תמשוך את המתבגרת ותציעי לה להצטרף כאילו בספונטניות. אם למשל היא אוהבת לבשל מאכל מסוים את יכולה להגיד לה שמתחשק לך להכין את זה ואולי בא לה לעזור לך. או אם את צריכה להגיע לאיזו חנות שיכולה לעניין אותה תציעי לה להצטרף אלייך.

ואני גם מוסיפה שחשוב שגם את תתחברי לפעילות המוצעת ושזה לא יהיה משהו שרק היא אוהבת ומשעמם אותך. כי כל המטרה היא ליצור מרחב של הדדיות ואווירה נעימה שיאפשר שיחה קלילה שתעמיק בהדרגה לפי מצב הרוח. ואם את תשתעממי זה יהיה מורגש, מתבגרים קולטים הכל. וגם אם לא התפתחה שיחה זה ממש בסדר, לאינטראקציה המשותפת יש חשיבות גדולה בפני עצמה, היא יוצרת קירבה ומנגישה את הקשר. 

את הדברים של המקווה אפשר להשאיר ברכב מראש, אפילו מקופל קטן בתא מטען.

ואז את יוצאת וחוזרת. אם הן מספיק גדולות אפשר לצאת בערך פעם בשבוע אפילו סתם בשביל העיקרון ואז יהיה יותר קשה להבין מתי "רגע האמת"

כמובן שאם הן רוצות ממש לעקוב, הן יצליחו לגלות

אם שואלות, להסביר שלא מנומס לשאול שאלות כאלה את אמא. 

וגם שהן יהיו אמהות, הן לא ירצו שישאלו אותן את זה.

על עניין המקווה בכללי, את יכולה לענות שכמובן שאת הולכת

כמו כל בנות ישראל

הן גם לומדות את זה ביחידת הלכה בבית הספר, אז סביר להניח שהן מכירות את הנושא 

זה כשאני מסיעה אותן ברכב.

נגיד האורטודנטית שלנו קצת רחוקה, אז זה זמן קבוע בחודש לשיחה אישית קצת יותר רצינית. אפילו 'הן יכולות לסוע בתחב''צ, שווה לי להשקיע את הזמן בשביל להשיג את השיחה איתן.

וגם לפעמים כשיש לי כח, אני קופצת אליהן לחדר בעשר-אחת עשרה בלילה, וזה מאפשר שיח קצת אחר.

והכי כיף זה שבת בערב. אחרי הסעודה, משכיבים את הקטנים לישון, מוציאים פיצוחים ונשארים ל'זמן של גדולים'. פחות שיחות רגשיות- כי זה כל הגדולים יחד- אבל כן שיחות על תפיסות עולם ועניינים מהותיים.

לא הייתי מתלבטת על לקחת עבודה בגלל שזה יגרום לי להכניס יותר ממנו.

אתם חיים בשותפות? מגדלים ילדים יחד? חשבון הבנק שלכם משותף?

שתיכם תהנו מהתוספת הזו

אני לא חושבת שמעמדו/כבודו של בעלי תלוי בכמה הוא מכניס

הוא מנהל את הכספים בבית. כלומר, עוקב אחרי האשראי, בודק שאין חריגות וכו'.

מצד שני- גם בעלי לא רואה בזה בעיה.

אם הוא היה מרגיש פגוע מזה כנראה שזה היה מעיק עלי.

אגיד לך את זה בפשטות- החיים שלנו כזוג משותפים. אם אני יותר בעומס- הוא נושא יותר בנטל בבית

ולכן, זה לא ממש משנה על שם מי התלוש. המשכורות שלנו שייכות לשתינו. לא היינו יכולים לעשות זאת לבד.

גם בתקופות שלא עבדתי לא הרגשתי פחות יצרנית, כי אני גידלתי את הילדים בזמן הזה בטוטאליות והוא היה פנוי לעסקיו.

אנחנו שותפים בחברה מיוחדת שמייצרת חיים, רוח, ילדים וחשבון בנק מאוזן, ובתוך החברה לכל שותף יש את תפקידו, לפי תקופת החיים.

כמובן, אני מתארת את המצב אצלינו, ויתכן מאד שאצלכם זה אחרת. 

מכירה מספיק נשים שעובדות קשה בעבודה ועדיין כל עול הבית עליהן...

אבל ביקשת נקודות מבט אחרות אז זה מה שיש לי להציע מנקודת מבטי.

כאילו זה שהוא מרוויח פחות זה בסדר גמור, זה שזה נהיה אישיו כבר פחות נחמד...

נראה לי הכי כדאי להיות בטבעיות עם זה, לשתף אותו בהצעה ולשמוע מה דעתו. אם נראה שזה מבאס אותו אפשר לוותר, אבל לקחת אחריות על הרגשות שלו במקומו ולוותר מראש רק כי אולי זה יבאס אותו לא נראה לי נכון כל כך...

של לוותר על העבודה בגלל שיקול כזה.

כן הייתי חושבת איך יהיה מצב שהוא ירגיש מוערך ואחראי על ניהול הכספים גם אם הוא זה שמכניס פחות.

קודם כל שבעינייך הוא לא יהיה פחות "גבר" בגל זה.

חוץ מזה שבזכות המילואים מן הסתם יש לכם מלא הטבות שהן "בזכותו" אז זה מתאזן ברמה מסויימת...

וחושבת שיש מקום לחשוב איך לגרום לו להרגיש הגבר של הבית למרות שאת מכניסה יותר.

בכלל לא אומרת שצריך לוותר על העבודה הזאת.

רק אומרת שזה כן נקודה חשובה בעיני מה שהעלית.

אגב לא רק בשבילו...

ואיזה כיף לבעלך שאת ככה ערנית למה שהוא ירגיש!

אם העבודה הזאת חשובה לך ואת מחליטה שכן רוצה לקחת אותה, לדעתי לדבר בכנות על זה. לפתוח את זה בעדינות, ותמיד נכון- לחזק בתוכך ולשדר לו את כמה שאת מעריכה אותו.

בגלל העומס וכו'

אבל לא הייתי חושבת בכלל על זה שאת מכניסה יותר מבעלך

בעלי כרגע בשירות מרוויח גרושים ממש, אני מרוויחה כפול 4 לפחות וזה ממש לא אישיו

לפעמים כן זורק משהו אז יכול להיות שבפנים קצת קשה לו אבל זה המצב ובע"ה זמני ( הוא כן מדבר הרבה על איך שיום אחד ירוויח יותר ואני יוכל להוריד אחוזי משרה ) נשמע שגם אצל בעלך הלימודים זה זמני בע"ה יום אחד ירוויח יותר לא הייתי עושה מזה ביג דיל

בסופו של דבר אני מרגישה שהוא הגבר של הבית ( אפילו שלרב אני זאת שעושה את התשלומים וכו' ) אבל בשאר הדברים הכלכליים ז עליו 

עושה נפלאות, קצר ומהיר ואז נתלה בחוץ או בבית לייבוש והעיקר-לא הורס את הפוך וגם זמיןם יחסית כי אצלנו יש הרבה פספוסים...

יש פליזים עבים, פוכים סינטטיים.

(בעיני רק לאוורר זה לא נחמד, גם אם הריח היה יוצא).

לא מפספסת הרבה...

וכן לגמרי. שפכתי עלזה גם קצת חומר נקודתי אבל זה לא היה יעיל .

אכבס כמו שהציעו ואקווה שיהיה בסדר 

כמו שהבן שלי כמעט ולא מפספס בלילה. אבל פעם אחת זה קרה ודוקא במיטה שלנו (שכמובן היתה בלי מגן מזרון).

ולא יקרים, סביב 100₪

ועוברים כביסות מצוין

קנינו בשופרסל.

הם נראים דומה לפוך נוצות לא חושבת שרוב הילדים מבדילים..

מתאים מאוד לילדים גדולים יותר אבל בלי חשש כביסות..

לפעמים ואם אני בעומס אני נותנת למכבסה ...

תלוי באיכות הפוך ובכמה יקר

אבל באמת אצלנו לא מפספסים הרבה

והילדים גם ככה לא אוהבים שמיכות בכלל. 

אבל אולי לך יהיה טוב.
נראה לי, ותקראי בהוראות או תשאלי רוקח, שלוקחים פרמין אחרי שהכנסת משהו לפה- כלומר אחרי שאכלת משהו, וביננו אי אפשר בכלל להכניס כלום לפה.
אבל תנסי אולי זה יעזור לך.

ואל תהססי לבקש עזרה משכנה או חברה או משפחה.

אבל לא רופאה
וגם בונג'סטה לא הכי בטוח...

נכון זה מה שרופא הביא לי

בידיעה שאני  בהיריון

מכל התרופות נגד בחילות היחידה שמיוצרת במיוחד לנשים בהריון 

ונחשבת בטוחה ביותר.

חבל סתם להלחיץ נשים.

זה עזר לי.

ודיברתי גם עם המכון הטרטולוגי.

כדאי לדבר איתם, יתנו לך את המיידע לגבי הבטיחות שלו בהריון.

אני דווקא זוכרת שצריך לקחת אותו כחצי שעה לפני האוכל.

מניסיון מר, תבקשי ישירות בונג'סטה

הדבר היחיד שהציל אותי

שיכולה להיות לגלולות השפעה על ייצור החלב )גם לגלולות פרוגסטרון).

קחי את זה בחשבון בפרט אם ההנקה עוד לא לגמרי מבוססת.

בדרך כלל אני חושבת שהתופעות מתחילות בשבוע 6-7...

ולגבי החרדות- אולי כדאי לחשוב על טיפול קצר טווח בשביל זה, שיעזור לך להתמודד עם החרדות... זה לא קל אבל האיכות חיים שווה את זה

לחרדות (שגם אני סובלת מהן) אני הייתי מתפללת ושופכת ליבי לפני ה'. 

נורמאלי גם לא להרגיש בחילות בכלל בהריון, וזה מה שאני מאחלת לך... שלא יהיו לך בחילות ויהיה הריון חלק ונעים
 

רוצים לשמוע אבל עזר לי לקבל את זה שבאמת אין ודאות וזה מתחיל בהיריון אבל נמשך לכל אורך החיים עם התינוק/ילד באופנים שונים.

ברור שלא היה קל לקבל את זה וזה גם לא שברגע שקיבלתי, לא הייתי בלחץ.

הרבה תפילות גם עזרו לי בהרגעה ובהבנה שבאמת יש דברים שהם לא בשליטתי ולא אני קובעת.

ב"ה שיהיה הריון קל ומשעמם 

קודם כל תודה על ההשתתפות זה בהחלט הריוח מרגש ולא מובן מאליו..

ותודה למי שהזדהתה עם החששות.

הדימום אתמול הגיע ממש אחרי שכתבתי כאן על הלחצים וזה היה ככ מוזר..

הלכתי מייד להיבדק וב"ה יש שק הריון ונחכה לראות שהכל מסתדר בעזרת ה.

בקיצור מקווה להמשי בנחת וברוגע ובשעמום. 

גם אם יש דימום יש תמיד תקווה. יש הרבה הריונות שיש בהם דימום ואחכ ממשיכים תקין.

מתפללת איתך לבשורות טובות!

לק"י

אולי את צריכה להתחיל לקחת ויטמינים?

עשית כבר ספירת דם?

זה בגלל הבחילות?

גם תזונה חסרה יכולה לגרום לחולשה

עשית בדיקות דם ? בדקת ברזל B12? ברור שיש חולשה בתחילת הריון השאלה אם אין עוד סיבה לזה חוץ מההריון

מתקשה לאכול. מקיאה כל ערב כמעט. בזמן שגרה האוכל שלי הרבה יותר עשיר וטוב.

לא עשיתי בדיקות דם. ובנתיים לא התחלתי לקחת תוספים תזונתיים.  

אני לקחתי כמה כדורים ביום והייתי אוכלת פחות ממה שכתבת...

בנוסף מקיאה המון וירדתי הרבה במשקל 😑

תתייעצי עם הרופאה ותנסי להקשיב כמה שיותר לגוף שלך.

לא מרגישה ששווה את המחיר

אולי אני לא יודעת לתפעל 🫣

אין לי את הדואל..

דגם 14 הרגיל עבורי מדובר במכשיר מעולה שעוזר לי מאוד בחיים.

יש לי אושר עד ליד הבית ויש שיח בשכונה שהיום - מחר הם צפויים להביא את דגמי דרימי אם תרצי אוכל לבדוק כמה עולה שם

כי את הטינקו אס 7 למשל מכרו שם שבוע שעבר ב 1500 שזה בערך חצי מחיר מהחנויות הרגילות

זה יבואן רישמי? בדיוק כמו שאני קונה בחנות אחרת?

כי בסופר פארם אונליין לדוג' ראיתי את הדרימי H14 ב1550. נראה לך אושר עד יביאו ביותר זול?

אני לא ממש מבינה בזה כדי להגיד לך אם זה יבואן רשמי או לא ואם יש אחריות רגילה כמו כל חנות אחרת

אולי לשאול ישירות את המעבדה?

באמת שאין לי מושג 

מתנצלת.

יש לי שכנה בבניין שאמרה שתלך לקנות היום, אעדכן כאן אם באמת הגיע וכמה עולה.

מדובר באושר עד בעוטף ירושלים - המיקום רלוונטי לך?

הקרובים

לא יודעת להגיד לך כמה אפשר לבנות על זה

מנגד טינקו הם מחדשים מלאי כל הזמן

אני מכירה רק את אחד מהם..

אעדכן בשרשור הזה ואם ייעלם אפתח אחד חדש כדי לעדכן שהגיע, איזה סניף וכמנ עולה

התלבטתי כמוך

בסוף העדפתי לקנות שואב אבק בנפרד

קניתי של סמסונג לא מזמן ב1.300 ואני מרוצה ממנו מאוד

למה לא קניתי דואל?

בין היתר כי גם ראיתי סקירה ביוטיוב של איזה אחד והוא אמר שם דבר שנשמע לי נכון

המוצר הוא שואב שוטף וכל התוספות זה נחמד אבל זה בטח לא מקצועי וחזק כמו שואב רגיל

ונראלי גם לא נוח מבחינת המקום שזה תופס 

כי הוא מאד כבד ביחס לשואב רגיל ואני רואה שאני מתעצלת לפרק ולהרכיב כל פעם את החלקים.. משאירה אותו כבר רק שואב שוטף.

לדעתי עדיף שואב רגיל בנפרד. 

H14 dual pro

מרוצה מאוד

השואב שלו מאוד עוצמתי ומשמש אותי הרבה

כנל מרוצה מהשוטף שואב

קיצר מרוצה

לקנות את ה-h14 pro. יש לו הנעה אחורית בגלגלים וזה הרבה יותר נח. לגבי הדואל בעיני אין הצדקה לפער במחיר. לי יש שואב ידני קטן מאליאקספרס במאה שקל והוא ממש עוצמתי, שואב מעולה ספות, מגירות, מסילות ועוד. אז אני במקומך הייתי קונה את הפרו וקונה בכמה גרושים עוד שואב ידני קטן בשביל כל השאר. גם חבל לשחוק את המנוע של זה בשביל כאלה שאיבות.

מיני מכונית שואב אבק סנר מכונת ניקוי רכב אלחוטית ניידת ועוצמתית - AliExpress 6

כמה לוקחים?

לפי מה שידוע לי מותר

אבל הכי פשוט לשאול את המכון הטטרולוגי

את מתארת פה חשש מסוים וחוסר ביטחון הכי לגיטימי שיש.זה מרגיש כמו משהו שלא בטוח חובה לטפל בו אם זה רק אסתטי.

אם אני במקומך לא יודעת אם הייתי עושה משהו, כל עוד זה לא כואב או ממש מעיק.

יום טוב

עדיף לעשות מעשה ולהבין מה האופציות במקום להתבאס  

הטיפולים האלה של הזרקת קצף וכל זה, זה הופך את הבטן לחשוב על זה אבל אפשר לעצום עיניים לקבוע ולעבור את זה וזהו, מנסיון שלי זה באמת משפר את המראה (תלוי מן הסתם מה היתה הבעיה מראש), ויותר חשוב את הבריאות ואת המצב לקראת הריון נוסף אם רוצים.

יש דברים שנוצרים מורידים באגן, יש ברגליים, יש כל מיני בעיות וכל מיני טיפולים.

לגבי נימים אמרו לי שהטיפול מאד יקר ולא משתלם בין הריונות אם זה רק עניין אסתטי.

לגבי ורידים אחרים ודאי שיש מה לעשות, וזה בסוף משפיע גם על היווצרות נימים...

אם רוצה המלצה למישהו שהלכתי אליו, וגם טיפלתי דרכו - שלחי הודעה פרטי ואשלח לך בשמחה

נימים ברגליים זה ממש לא חריג, את בחברה טובה, תתעודדי

זה תלוי בסוג של הנימים בדרך כלל ואם זה ורידים או נימים.

אם זה רק אסתטי, אז יש הרבה רופאים שמטפלים בכל מיני שיטות.

אני זוכרת שעברתי 2 טיפולים לפני עידן הקורונה אחרי לידות. זה היה אצל רופא בתל אביב בשם עודד רודניצקי והוא עדיין ממה שאני רואה מטפל בנימים עם לייזר. גם אני פחדתי לטפל אבל קראתי עליו ביקורות וראיתי שיש עליו המלצות, בפגישה הסביר לי על הטיפול ועשיתי את זה שבוע אחרי. לא היה לי כואב בין הטיפולים ולא אחרי. היו לי יחסית קצת נימים וטיפלתי אצלו בקליניקה, עד היום לא חזרו הנימים ברגליים. אז אני מרוצה אפשר להגיד.

אם את מפחדת משיטות של הזרקות או דברים כואבים אני ממליצה על זה. תכתבי לי בפרטי אם תרצי לשמוע עוד על החווייה שלי

מצד שני יכול להיות שהתחושות שלך משקפות בדיוק את המציאות, ואז לחשוב איך להפחית את הלחץ ומה יכול לעזור.

תנסי לדבר עפ בעלך, להבין מה הוא חושב איך הוא רואה את זה. אולי יתן לך נקודת מבט שתעזור

אבל מבינה מזה שגם הוא מרגיש שהיא באמת ביקורתית?

זה מאד מתסכל.. נראה לי שבמצבים כאלה העצה העיקרית היא ממש לעבוד על חוסן פנימי כדי להצליח לנשום עמוק ולהתעלם. זה ממש קשה אבל משתלם

תודה על התגובה 

מבחינת בעלי זה רק רק רוצה לעזור... דואגת... 

בלי השוואות, בלי צורך שמשהו יהיה יותר "נכון" או צודק, אלא - זה ההתנהלות שנכונה לי, זה מה שנכון למשפחה שלי, ובאמת באמת להאמין בזה.

לי כן עוזר לחשוב גם על זה שהיא באה ממקום טוב, כאילו במקום להרגיש שמסתכלים עליי בביקורת, עושה לי טוב להרגיש שמסתכלים עליי באכפתיות, כי אז הרבה פעמים ברור לי שהצד השני יותר בא ממקום של להציע לי, ואם זה לא מתאים לי זה בסדר.

אבל נראה לי שהנקודה העיקרית היא קודם להרגיש מול עצמך שאת שלמה עם ההתנהלות, ואם את שלמה אז לברר מול עצמך מה מערער אותך מולה ועל זה לעבוד

אני ממש מבינה אותך, אני גם הכי שלמה עם אורח החיים שלנו ששונה מחלק מהמשפחה וטוב לי ביום יום ובחרתי בדרך הזאת מתוך אמונה ורצון לחיות כך, אבל יש אירועים שפתאום מוצאת את עצמי עסוקה במה חושבים עליי אנשים שבחרתי במודע לא לחיות כמוהם ולכאורה לא אמור להיות לי בכלל אכפת.

פעם אחרונה שזה קרה הרגשתי שבאותו אירוע לא הייתי שלמה עם ההתנהלות הספציפית שלי באותו אירוע ובלי קשר אליהם הייתי רוצה להתנהל בצורה יותר טובה או אחרת, וההתנהלות שלי היתה ככה בגלל המשאבים המוגבלים שלי, ואז המחשבה על מה הם חושבים מאד התגברה בגלל זה.

לא יודעת אם זה ככה אצלך, ואפילו אצלי לא בטוחה שזו תמיד הסיבה, אבל למצוא את הנקודה שקשה לך בכל מקרה יכול לעזור לדעתי

או לא מעירה בכלל

חושבת שאנחנו לא יכולים לשנות אנשים אחרים.

סליחה אם זו לא התשובה שרצית לקבל

בסוף, אם היא לא עושה משהו שהוא ממש מכוון כלפייך וברור שזו התנהלות פוגעת, אין מה לעשות עם זה.

הרבה דברים קשורים גם לעבודה שלנו ולפרשנות שאנחנו נותנים לדברים, והייתי מתמקדת בעיקר בזה ובמה שאנחנו יכולים לשנות ולא בה.

אני לא יודעת מה בדיוק המצב אצלכם ומה בדיוק מפריע לך, אבל אם זה עניין של אופי ודרך תקשורת, אני חושבת שצריך ללמוד ולהבין את זה, עם כמה שזה יכול להיות לא נעים לפעמים 

זה הדבר האחרון שחשבתי עליו

ברור לי שזה היא וזהו

אני יודעת שאני צריכה לעשות משהו עם עצמי. לא מצליחה כל כך 

שיכול להיות שזה הרגשה שלך, אבל היא מבחינתה לא באמת בוחנת אותך... אני לא יודעת אם זה המקרה אצלך או לא, אומרת את זה ממקום דומה אצלי.

תכלס אני חושבת שגם אם היא כן בוחנת אותך, שווה לך להתנהג כאילו היא לא. ולשנן לעצמך שאת מספיק טובה כמו שאת, האישה הכי טובה לבעלך והאמא הכי טובה לילדים שלך...

שזה שלה!

זה שהיא בוחנת, זה לא כי משהו בי לא בסדר, אלא כי היא כזאת ואין לזה שום קשר אלי.

ומאוד חשוב לא לחפש אותה בקשר עין, לבדוק מתי היא בוחנת אותך, כי זה מה שמערער אותך..

תהיי קלילה ותגידי זה שלה, לא שלי ולאט לאט מאמינה שזה יחלחל...

גם גיסתי הייתה עושה לי את זה, היום אני לא סופרת אותה, היא יכולה לבחון אותי עד מחר..

זה באמת כאילו אני לוקחת אשמה

אולי יש פעמים שזה בלתי אפשרי עם ילדים קטנים. אבל יש זמנים כמו בצהריים ובלילה שאפשר וזה בסדר לבקש, זה מקובל, ואני חושבת שראוי שיתחשבו בכם.
את אחרי לידה ואת צריכה מנוחה, הם צריכים להבין ולהתחשב, וגם אתם צריכים להבין שאי אפשר לאורך כל היום לשמור על שקט. נראה לי...זה מפריע רק לך או גם מעיר את ילדייך? מפריע להם?

בבוקר הם לא במסגרות??בקרים זמן טוב למנוחה של יולדת, וממש מבינה לליבך שזה בלתי אפשרי כששומים שכנים, תנסי לבקש יפה, ואפילו להגדיר שעות שהן קריטיות לך לשקט.
מאמינה שיתחשבו...

חיבוק על זה 💓

אצלי בגלל שגרה ליד מרכז מסחרי ענק יש מלא ראש מהרחוב, התחלתי להשתמש במכשיר רעש לבן ואפשר לישון פה.

אני לא יודעת עד כמה מכשיר כזה מומלץ לשימוש יומיומי, בחששטת שזה עלול לפגוע בשמיעה

לבעיות שינה זה פתר לנו את הבעיה

את יכולה לעשות גם ביוטיוב רעש לבן

רעש של תדר רדיו שבור

מים

טיפות גשם

רכבת

הרעיון הוא שיש רעש מונוטוני שעוזר להירדם (לא להשתמש כל יום, זה ממכר)

עוזר לישון ברצף

הילדים לא מתעוררים מכל צפירה ברחוב או התעטשות שלי

אז שקט?
אני לפעמים ישנה עם מזגן דולק למרות שאין לי צורך בו.
הוא עושה רעש אחיד וחלש וגם באמת מטשטש לי רעשי חוץ.

זה הרעיון שלו ואת יכולה לשחק עם הווליום

אני מדליקה בערב שבת וזה עובד למשך כ 12 שעות. זה מספיק לי עד לפנות בוקר

לאחר מכן הילדים ממשיכים פשוט לישון

הם לא מכורים לזה ככה שגם אם הוא לא דלוק זה עדיין בסדר (אני מיוזמתי לא מדליקה להם כל ערב כדי שלא יתרגלו)

יפה שמצאת פתרון.

בד"כ ילדים ישנים חזק ממש, אצלנו בכל אופן, רק לי מפריע כל דבר

כל זה בגלל בעלי שלימד אותם שכשישנים מהלכים על ביצים

רוצה דוגמה? הגדול קם לשירותים אנחנו רואים אותו מהצד והוא הולך על קצות האצבעות

בעלי קם אליו מציע להדליק את האור אומר לו לא X יתעורר

לא מסכים לנו להוריד את המים בשירותים כי הקטן יתעורר

אם הקטן מרעיש והגדול מנסה להירדם? וואי וואי שיעור מוסר יש פה על כמה זו עבירה גדולה שהוא מרעיש ואי אפשר לישון.

חמוד ממש ב"ה

קניתי את זה לפני שנים באיזה 20 שקל ומחזיק לי מצוין

אחרי בערך 12 שעות פעילות הוא נכבה

ככה שלא נותן מענה לכל השבת ועדיין מתאים לנו

אנסה לעשות בבית חיפוש לפי תמונה ואשלח קישור

כי הוא ממש ישן 

לק"י

זה לא יעזור ב-100% כי זה ילדים, אבל אולי יצמצם.

אני ממש משתדלת שהילדים לא יזרקו דברים כל הרצפה או יקפצו בחבל וכדומה, כי יש שכנים מתחת.

כמובן שזה כן קורה לפעמים.

ריצה בבית נשמע לי בסדר.

ובשעות המנוחה והלילה אפשר לבקש שיקפידו יותר גם על דברים פחות מרעישים.

יש לנו חצר מקורה

ובשעת אחהצ (חמש וחצי-6(

הילדים שחקו בחצר עם שכנים

והבת שלי שהיא חנ"מ די מורכבת

היתה עם מיקרופון שעושה מוזיקה אורות ורעשים

ועשתה הרבה רעש צעקות וצחוקים

הכל היה בנסגרת ההגיוני

ברור שזה הרעיש מאוד

אבל זה צהרים

וזה הרבה ילדים יחד

פתאום מגיעה הבת של השכנים ממול

שהאמא מבקשת להפסיק עם הרעשים כי זה מפריע לה מאוד.

זה כ"כ ציער אותי שלא הצלחתי להבין.

זה לא אחרי 22.00 בלילה זה לא בין 2-4

למה ככה לכבות ילדים ולבוא להעיר על רעש.

הייתי בשוק מזה ברמות.

והבת שלי כמובן לקחה את זה  ממש קש  

עזבה מיד את המיקרופון ונכנסה לחדר מכונות ועצובה.

בעוד שכולם נשארו לשחק בחוץ

בפחות רעש אבל לא לקחו את ההערה בהתרגשות.

הצטערתי מאוד כי הילדה החנ"מ שלי כ"כ רגישה וככ קל לכבות אותה ולסגור אותה.

לא הבנתי למה זה הצדיק לבוא להעיר על רעש.

ברור שמנסה לדון אותה לכף זכות

אולי לא הרגישה טוב

או משהו

אין לה ילדים קטנים בבית הקטנה דלה בת 11.

בקיצור

יחסי שכנים הם תמיד עם מורכבות

וצריך לחשוב הרבה מתי מעירים ועל מה.... 

בטוח היא לא חשבה על המתוקה הזאת....

האמת. אם היא טיפוס חמוד הייתי שוקלת לספר לה על זה... להבא..

ושוב חיבוק

איזה אמא מדהימה את

לק"י

אני חושבת שיש רעשים לגיטימיים לחלוטין, בשעות מסויימות.

אבל זה שונה מקפיצות וזריקת חפצים על הראש של השכנים.

(ומצד שני גם לגיטימי לבקש בנימוס).

תודה שכתבת והארת לנו גם את הצד השני!

מבינה לליבך כמי שיש לה ילדים רועשים
ומבינה לליבה של השכנה שביחקשה שקט כמי שגם רוצה לפעמים שקט מהשכנים.
(בטח השכנה בנתה על השינה בדיוק בשעה הזו... חחחחחח מבאס לך ולה.)

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה

אי אפשר להגביל אותם בכל הבית.

ותנסי להירדם עם אטמי אוזניים אולי.

פעם גרוע מעלי משפחה עם שני בנים תאומים שובבים בגיל 4,

גם התעוררנו בשבתות מוקדם,

האמת ריחמתי על ההורים שזה קשה שני בנים תאומים שובבים אז אף פעם לא אמרתי כלום.

אם אלו שעות מקובלות לשקט, או רעש חריג - כדאי לבקש / לדרוש שקט, אם לא, לצערי אני חושבת שהפתרון צריך להיות אצלך ולא אצלם...

בתקופת המלחמה הייתי מתלבטת אם זה קפיצות שלהם או יירוטים.

אני פשוט מחכה שהם יגדלו..

יש רעש טבעי של ילדים קטנים ויש רעש הרבה יותר גרוע

על הראשון לטעמי לא יפה להעיר, אולי אפשר לבקש ויסנו קצת יותר בשקט, אבל להבין שילדים (במיוחד קטנים) צריכים את פריקת האנרגיה הזאת בבית