התל"מ שלי היה ז ניסן.
מתחילת ההריון רציתי ללדת אחרי פסח. שזה בעצם שבוע 42+...
ההריון היה סבבה עד השליש השלישי.. שאז היו צרבות מידי פעם ובחילות קלות. הייתי כבדה ומסורבלת...
חלמנו על תאומים והשתעשענו במחשבה שאולי תהיה לנו הפתעה בלידה ופתאום יהיה 2..
שבוע 39.. טוב, אם זה תאומים זה לא ימשך עוד הרבה.. לא מאמינה שנושאים הריונות תאומים אחרי שבוע 40...
יום שישי ז ניסן. תכננו להשאר בבית בשבת. אנחנו גרים רחוק יחסית מבית הרפואה. .מה בבוקר עם במחשבה שאולי נכון שניסע להורים שלי שגרים קרוב לשם וככה אם יש לידה הגדולה תשאר אצל הורים שלי. ויהיה פשוט יותר..
מרגישה כאבי גב וסוג של צירונים יותר מהרגיל. לקראת הצהריים מחליטים שנוסעים לשבת מקסימום נחזור במוצ"ש.
שבת ח ניסן הייתה שבת קשה. לא הרגשתי כל כך טוב אבל הלידה לא נראית באופק. מוצ"ש נסענו הביתה.
הימים עוברים מידי פעם יש צירים חלשים לא מתייחסת יותר מידי. אורזת את התיק לפסח.. כי פסח גם ככה עוד יומיים ככה שגם אם ניסע לפני הכל יהיה מוכן.
פסח. יש כל הזמן צירונים חלשים ביום שלישי אני מחליטה לתזמן אותם.. מעניין אותי אם הם סדירים.. ו... מסתבר שכן... הם. באים כל 15-20 דקות.. אבל הם לא כואבים אז לא מתייחסת... כמה שעות אחרי מעדכנת את בעלי בדרך אגב שיש צריך סדירים..
בערב שוב מתזמנת והם באים כבר כל 10 דקות..
שולחת הודעה לדולה על ההתפתחויות בלי יותר מידי תקוות שזה קרוב.מחליטה ללכת לישון (חושבת לעצמי מעניין אם גם בימים האחרונים היה סדיר ואני לא ידעתי כי לא תזמנתי או שזה ככה רק היום?)
1:30 לפנות בוקר. אני מתעוררת מצירים לא הכי כואבים אבל לגמרי מורגשים וא"א להתעלם מהם. זה כבר צירים אמיתיים.. משהו באמת קורה. שוכבת במיטה ומתחילה לתזמן.. ציר בא וציר הולך... כל 6 דקות. אני קמה מחליטה להתחיל להתארגן לפני שיהיה כואב מידי.. עכשיו זה עודסביר ואני יכולה..
הבטן שלי השתגעה כל כמה דקות אני בשרותים.. התלבטתי ןהתארגנתי ובינתיים משתדלת להמשיך לתזמן את הצירים,. כל פעם מחליטה לחכות עוד ציר ועוד ציר לפני שאני מעירה אנשים..
2:30 לערך. הצירים כבר כל 3 דקות.. והם לגמרי כואבים אבל מצליחה להתמודד איתם יפה.. נושמת נשימות עמוקות ומרפה עושה סיבובי אגן.. מעירה את בעלי הוא שואל אם אי אפשר לחכות לבוקר.. אני אומרת שלא נראה לי. בשעה האחרונה התקדם מכל 6 דקות לכל 3 דקות.. מרגיש שזז מהר.
הוא מבין שהוא צריך לקום להתארגן... מגיע ציר, ועובר. אני מתקשרת לדולה מעדכנת אותה שאנחנו מתארגנים ויוצאים.. אומרת שהיא באה... (כשאני מדברת איתה אני בין צירים וחושבת לעצמי וואי איזה פאדיחה מה אני מעירה אנשים באמצע הלילה... ואז מגיע ציר... טוב שהתקשרתי זה באמת רציני..)
3:30 מגיעים למיון יולדות שואלים את כל השאלות.. בודקים לחץ דם וכו.. הדולה מגיעה. בודקים פתיחה.. 4 ס"מ!
3:40 מחברים למוניטור.. קשה להעביר צירים במיטה ואני מחכה שהזמן יעבור וינתקו את המוניטור
4:00 שולחת את בעלי שיבקש שינתקו אותי.. המיילדת אומרת שכבר באה.. ואז... לפרק... מרגישה מים זורמים.. לרגע חושבת שזה בריחת שתן ואז שוב זרם.. אני מבינה שזה ירידת מים,, מעדכנים את המיילדת שיש ירידת מים היא באה ואכן מאשרת את הדברים בודקת פתיחה 4 וחצי. שוב מבקשת שימחקו את המוניטור אבל עכשיו המיילדת אומרת שאחרי ירידת מים צריך רבע שעה מוניטור לוודא שהכל בסדר עם העובר. טוב, מחכים גם את הקבע שעה... בינתיים מתחילים צירים חזקים יותר ויותר... אני עם בחילות בצירים עוד מלפני שיצאנו מהבית.בעלי דאג להביא לי שקית לשעת הצורך.. אני לא מקיאה אבל בשביל ההרגשה מרגיע אותי שיש שקית... מגיע ציר זוועתי ואני תקועה במיטה מחוברת מוניטור כולי מלאה זיעה.. ואני כבר לא צוחקת ולא מתלוצצת אני דורשת שישחררו אותי מהמוניטור. המיילדת באה ומשחררת אותי. אני מבקשת להכנס למקלחת בלידה הקודמת זה מאוד עזר לי והקל עליי. עד שמכינים את המקלחת אני מעבירה צירים במסדרון במיון הצירים חזקים ואכזריים וכל ציר מביא איתו בחילה איומה.. לא מסוגלת לעמוד מביאים לי כיסא אני יושבת ליד הכיור נושמת עמוקות והדולה עושה לי עיסוי בגב התחתון שממש עוזר לי לעבור ציר אחר ציר. עד שהמקלחת מוכנה אני מחליטה שאני לא נכנסת להתקלח במיון ומבקשת חדר לידה. אחרי כמה זמן לוקחים אותי לחדר לידה
5:00 אני באה להכנס להתקלח ואז בא ציר אני אומרת לדולה רגע יש ציר., אני נשענת ככל המשקוף בכניסה למקלחת והדולה עושה לי עיסוי בגב. הציר עובר המיילדת שואלת אם אני מרגישה לחץ אני אומרת שלא. שוב באה להכנס להתקלח ושוב ציר, מחליטה שאני לא נכנסת ככה לשום מקלחת. מתחילה להרגיש לחץ.. מבקשת גז צחוק.. הולכת להחליף בגדים.. בקושי מצליחה לעלות למיטה... מקבלת גז צחוק וסוף סוף יכולה לנשום קצת בשקט... בודקים פתיחה ו.. פתיחה 8!!! אני דיי מעורפלת בשלב הזה.. שומעת שאומרים שאני הפתיחה מלאה ואני חושבת לעצמי.. זה לא יכול להיות. לא יכול להיות שאצלי זה כל כך מהר.. הלידה הקודמת הייתי עם צירים קרוב ל80 שעות......
ואז אומרים לי ללחוץ ולוחץ לי ברמות מטורפות. כשיש ציר אני לוחצת. כשאין,לא יעזור כמה יבקשו אני לא אלחץ גם אם יתחננו אליי.. אני כולי כטובה וסחוטה ובלי כוחות לא מסוגלת.. אחרי זמן שהרגיש כמו נצח בשעה 5:35(!!) נשמע קול בכי ערב ווווואההה ווואאאה. המיילדת אומרת בת. ומביאה לי אותה.. אני מאושרת.. היא ממש דומה לאחותה הגדולה.. 4 קילו של אושר!
היא צמודה אליי וזה כל כך כיף! כמה חיכינו לרגע הזה! שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!
מתחילת ההריון רציתי ללדת אחרי פסח. שזה בעצם שבוע 42+...
ההריון היה סבבה עד השליש השלישי.. שאז היו צרבות מידי פעם ובחילות קלות. הייתי כבדה ומסורבלת...
חלמנו על תאומים והשתעשענו במחשבה שאולי תהיה לנו הפתעה בלידה ופתאום יהיה 2..
שבוע 39.. טוב, אם זה תאומים זה לא ימשך עוד הרבה.. לא מאמינה שנושאים הריונות תאומים אחרי שבוע 40...
יום שישי ז ניסן. תכננו להשאר בבית בשבת. אנחנו גרים רחוק יחסית מבית הרפואה. .מה בבוקר עם במחשבה שאולי נכון שניסע להורים שלי שגרים קרוב לשם וככה אם יש לידה הגדולה תשאר אצל הורים שלי. ויהיה פשוט יותר..
מרגישה כאבי גב וסוג של צירונים יותר מהרגיל. לקראת הצהריים מחליטים שנוסעים לשבת מקסימום נחזור במוצ"ש.
שבת ח ניסן הייתה שבת קשה. לא הרגשתי כל כך טוב אבל הלידה לא נראית באופק. מוצ"ש נסענו הביתה.
הימים עוברים מידי פעם יש צירים חלשים לא מתייחסת יותר מידי. אורזת את התיק לפסח.. כי פסח גם ככה עוד יומיים ככה שגם אם ניסע לפני הכל יהיה מוכן.
פסח. יש כל הזמן צירונים חלשים ביום שלישי אני מחליטה לתזמן אותם.. מעניין אותי אם הם סדירים.. ו... מסתבר שכן... הם. באים כל 15-20 דקות.. אבל הם לא כואבים אז לא מתייחסת... כמה שעות אחרי מעדכנת את בעלי בדרך אגב שיש צריך סדירים..
בערב שוב מתזמנת והם באים כבר כל 10 דקות..
שולחת הודעה לדולה על ההתפתחויות בלי יותר מידי תקוות שזה קרוב.מחליטה ללכת לישון (חושבת לעצמי מעניין אם גם בימים האחרונים היה סדיר ואני לא ידעתי כי לא תזמנתי או שזה ככה רק היום?)
1:30 לפנות בוקר. אני מתעוררת מצירים לא הכי כואבים אבל לגמרי מורגשים וא"א להתעלם מהם. זה כבר צירים אמיתיים.. משהו באמת קורה. שוכבת במיטה ומתחילה לתזמן.. ציר בא וציר הולך... כל 6 דקות. אני קמה מחליטה להתחיל להתארגן לפני שיהיה כואב מידי.. עכשיו זה עודסביר ואני יכולה..
הבטן שלי השתגעה כל כמה דקות אני בשרותים.. התלבטתי ןהתארגנתי ובינתיים משתדלת להמשיך לתזמן את הצירים,. כל פעם מחליטה לחכות עוד ציר ועוד ציר לפני שאני מעירה אנשים..
2:30 לערך. הצירים כבר כל 3 דקות.. והם לגמרי כואבים אבל מצליחה להתמודד איתם יפה.. נושמת נשימות עמוקות ומרפה עושה סיבובי אגן.. מעירה את בעלי הוא שואל אם אי אפשר לחכות לבוקר.. אני אומרת שלא נראה לי. בשעה האחרונה התקדם מכל 6 דקות לכל 3 דקות.. מרגיש שזז מהר.
הוא מבין שהוא צריך לקום להתארגן... מגיע ציר, ועובר. אני מתקשרת לדולה מעדכנת אותה שאנחנו מתארגנים ויוצאים.. אומרת שהיא באה... (כשאני מדברת איתה אני בין צירים וחושבת לעצמי וואי איזה פאדיחה מה אני מעירה אנשים באמצע הלילה... ואז מגיע ציר... טוב שהתקשרתי זה באמת רציני..)
3:30 מגיעים למיון יולדות שואלים את כל השאלות.. בודקים לחץ דם וכו.. הדולה מגיעה. בודקים פתיחה.. 4 ס"מ!
3:40 מחברים למוניטור.. קשה להעביר צירים במיטה ואני מחכה שהזמן יעבור וינתקו את המוניטור
4:00 שולחת את בעלי שיבקש שינתקו אותי.. המיילדת אומרת שכבר באה.. ואז... לפרק... מרגישה מים זורמים.. לרגע חושבת שזה בריחת שתן ואז שוב זרם.. אני מבינה שזה ירידת מים,, מעדכנים את המיילדת שיש ירידת מים היא באה ואכן מאשרת את הדברים בודקת פתיחה 4 וחצי. שוב מבקשת שימחקו את המוניטור אבל עכשיו המיילדת אומרת שאחרי ירידת מים צריך רבע שעה מוניטור לוודא שהכל בסדר עם העובר. טוב, מחכים גם את הקבע שעה... בינתיים מתחילים צירים חזקים יותר ויותר... אני עם בחילות בצירים עוד מלפני שיצאנו מהבית.בעלי דאג להביא לי שקית לשעת הצורך.. אני לא מקיאה אבל בשביל ההרגשה מרגיע אותי שיש שקית... מגיע ציר זוועתי ואני תקועה במיטה מחוברת מוניטור כולי מלאה זיעה.. ואני כבר לא צוחקת ולא מתלוצצת אני דורשת שישחררו אותי מהמוניטור. המיילדת באה ומשחררת אותי. אני מבקשת להכנס למקלחת בלידה הקודמת זה מאוד עזר לי והקל עליי. עד שמכינים את המקלחת אני מעבירה צירים במסדרון במיון הצירים חזקים ואכזריים וכל ציר מביא איתו בחילה איומה.. לא מסוגלת לעמוד מביאים לי כיסא אני יושבת ליד הכיור נושמת עמוקות והדולה עושה לי עיסוי בגב התחתון שממש עוזר לי לעבור ציר אחר ציר. עד שהמקלחת מוכנה אני מחליטה שאני לא נכנסת להתקלח במיון ומבקשת חדר לידה. אחרי כמה זמן לוקחים אותי לחדר לידה
5:00 אני באה להכנס להתקלח ואז בא ציר אני אומרת לדולה רגע יש ציר., אני נשענת ככל המשקוף בכניסה למקלחת והדולה עושה לי עיסוי בגב. הציר עובר המיילדת שואלת אם אני מרגישה לחץ אני אומרת שלא. שוב באה להכנס להתקלח ושוב ציר, מחליטה שאני לא נכנסת ככה לשום מקלחת. מתחילה להרגיש לחץ.. מבקשת גז צחוק.. הולכת להחליף בגדים.. בקושי מצליחה לעלות למיטה... מקבלת גז צחוק וסוף סוף יכולה לנשום קצת בשקט... בודקים פתיחה ו.. פתיחה 8!!! אני דיי מעורפלת בשלב הזה.. שומעת שאומרים שאני הפתיחה מלאה ואני חושבת לעצמי.. זה לא יכול להיות. לא יכול להיות שאצלי זה כל כך מהר.. הלידה הקודמת הייתי עם צירים קרוב ל80 שעות......
ואז אומרים לי ללחוץ ולוחץ לי ברמות מטורפות. כשיש ציר אני לוחצת. כשאין,לא יעזור כמה יבקשו אני לא אלחץ גם אם יתחננו אליי.. אני כולי כטובה וסחוטה ובלי כוחות לא מסוגלת.. אחרי זמן שהרגיש כמו נצח בשעה 5:35(!!) נשמע קול בכי ערב ווווואההה ווואאאה. המיילדת אומרת בת. ומביאה לי אותה.. אני מאושרת.. היא ממש דומה לאחותה הגדולה.. 4 קילו של אושר!
היא צמודה אליי וזה כל כך כיף! כמה חיכינו לרגע הזה! שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!
)
