אז החלטתי לשתף בסיפור שלי
ב"ה הריון ראשון. מגיעים לשבוע 40+1. קצת התקשויות של הבטן אבל לא מרגישה שום כאב.
מגיעה לעשות מעקב הריון. במוניטור האחות שואלת אם לא כואב לי, כי רואים צירים לא סדירים.
מבחינתי הכל בסדר..מחכה בחוץ שהרופא יראה את המוניטור וישחרר אותי כי כבר נמאס לי לחכות במרפאה.
בסוף הרופא קורא לי ואומר לי שהוא רוצה לעשות בדיקה כי יש צירים במוניטור.
אני קצת חוששת אבל בסוף הכל בסדר. הוא שואל אם בעלי נמצא קרוב ואם יש לי תיק מוכן..לוקח לי כמה רגעים להבין מה הוא רוצה..מה לידה? אני לא מרגישה כלום!
הוא אומר שאני עם פתיחה 2 סמ ומחיקה 80%. הראש מאוד נמוך אז הוא אומר לא להיבהל אם יורדים המים בדרך.
נוסעים לבי"ח. (אחרי שאני משכנעת את בעלי שזו לא בדיחה והרופא באמת שלח למיון..)
במיון עושים שוב מוניטור, בודקים פתיחה (ששיחררה את הפקק הרירי ועוד כל מיני מרעין בישין, ואסרה אותנו..)
אומרים פתיחה 1.5 ושולחים הביתה.
אנחנו מחליטים להישאר אצל סבא וסבתא בירושלים למקרה של התפתחות במשך הלילה.
מידי פעם יש לי צירון אבל ממש לא משהו רציני. נמאס לי מההמתנה ואני משתמשת במשאבה לעיסוי פטמות. זה גורם לצירים סדירים כל 7 דק, אבל כשאני מפסיקה הם ממשיכים אבל לא סדירים.
הולכים לנוח, אבל יש מידי פעם צירים קטנים שלא נותנים לי לישון, אני נשארת ערה כל הלילה. באיזשהו שלב שמה על עצמי מכשיר טנס ומפעילה בצירים. כואב כמו כאבי מחזור סטנדרטיים.
ב5 לפנות בוקר פתאום יורדים המים. אני ישר קופצת ומעירה את בעלי ההמום- קום! ירדו לי המים!!
בשירותים רואה שהמים ירוקים ולא שקופים.
נוסעים לבית חולים (הכבישים ריקים ומגיעים תוך רבע שעה) בדרך מתקשרת לאמא שתגיע.
אני המאושפזת היחידה במיון יולדות ומקבלת יחס VIP 
עושים מוניטור ארוך מהרגיל בגלל המים המקוניאלים, במהלכו מתגברים הצירים ממש. בודקים פתיחה- 3. ומכניסים לחדר לידה.
אני ממש רוצה להתקלח אבל הרופא מתעקש שאני חייבת להיות עם המוניטור בגלל המים המקוניאלים..
הצירים נהיים ממש חזקים ובלתי נסבלים ואני מתחננת לאפידורל.
המרדים בניתוח חירום, ובינתיים מחברים לנוזלים.
אני קופצת על הכדור פיזיו ונושמת עם בעלי לפי הוראות המיילדת. חם לי ברמות אז בעלי מנופף עליי עם איזה משהו שמצא שם..
לאחר 40 דק אמא שלי מגיעה.
המיילדת אומרת שהמרדים יכול להגיע. אני אומרת שאני רוצה, אבל שקודם תבדוק לי פתיחה.
אני עוברת למיטה...פתיחה 7! היא אומרת שהלידה מתפתחת ממש מהר ואין לי זמן לקבל אפידורל.
איכשהו השכיבה במיטה יותר מרגיעה אותי. לאחר 2 צירים כואבים במיוחד אני אומרת לה שאני חייבת ללחוץ!
היא אומרת לי שהיא ממש רואה את הראש!
הצירים כבר לא כואבים לי. אני רק רוצה להוציא אותה החוצה כי יש לחץ מטורף.
צירי הלחץ לוקחים בערך 3/4 שעה, שבין ציר לציר אני מנמנמת (בכ"ז, לא ישנתי כל הלילה..)
לבסוף יוצאת הקטנה במשקל 3.040. עם לחיים שמנמנות ועירנית במיוחד
(צירי הלחץ לקחו הרבה זמן כי חבל הטבור היה סביב הצאוור, אבל לא גרם משהו לתינוקת.)
ב"ה זכיתי ללידה מדהימה בלי אפידורל שלקחה סה"כ 3.5 שעות מירידת המים! (לידה ראשונה, כן?!)
וזכיתי למיילדת מדהימה ממש! אני מודה לה' שהיה איתי בחוויה העצומה הזאת ושלח את השליחים הנכונים להיות שם בדיוק בזמן ובאופי המתאים!
תרגישי טוב ובשורות טובות בקרוב ממש.