מדי יום אני מפרסמת קטע מתוך #סיפורהתשובהשלי
תודה על הקריאה!♥︎
צניעות מאהבה.
כבר תקופה שאני שומעת הרצאות, קוראת ספרים, מתפללת, התחלתי לשמור שבת. ורק עכשיו אני מעיזה להחליט ללבוש רק חצאיות ושמלות. עובדת איתי מישהי שאוספת תרומות של בגדים, אני מוסרת לידיה את כל השלל השורטים,המכנסיים והג'ינסים, שנבחרו בטוב טעם, קורעת עם הטיקט מהלב, אחד, שרק עכשיו קניתי. יש גם אחד בצבע אדום עז, מה חשבתי לעצמי שקניתי אותו? ושאלה יותר טובה, ומה חשבתי לעצמי כשמסרתי אותו? אי אי אי ככה להחטיא את בנות ישראל .
אבל יש רגעים בחיים שצריכים להיות זריזים,
באותו הרגע הרגשתי, שאם אני לא עושה את הצעד הזה עכשיו, אפספס את המומנטום.
באותם רגעים, אני לא קוראת לזה התחזקות בצניעות, אלא התחזקות בנשיות. התחלתי ללבוש חצאיות ושמלות, בינתיים את אלה שיש לי. נדמה שאף אחד לא מבחין בשינוי, אבל אני מרגישה את ההאטה בקצב ההליכה, אי אפשר לרוץ בחצאית כמו שאת רצה בג'ינס. ובעיקר בעיקר מרגישה שינוי פנימה. מרגישה נשית ורכה יותר.
וככל שאני מכסה, אני נהנית מהמשחק, מתווספת לזה תחושה שאני אסופה, רגועה ומוגנת וזה נעים לי. משהו באנרגיות בגוף זורם אחרת. עד שלא התחלתי להתלבש צנוע, לא הבנתי כמה אנרגיה מתבזבזת אצלי בלהראות, בלהתחרות, בלעשות רושם, בלהבליט, בלתפוס מבטים. כמה המבטים האלה של התפעלות, גם של גברים וגם של נשים, נותנים ריגוש זמני ואח"כ מרוקנים אותי.
לפעמים עד עכשיו באה לי בחלום ההרגשה הזאת שצריך להרשים, להתבלט, למשוך תשומת לב... ואז אני מתעוררת ורואה אותו שוכב לצידי ואני מאושרת שאני כבר לא צריכה לחפש בחוץ, כי יש לי את האחד שרק אותו אני רוצה להרשים ולהיות נאמנה לו.
