שלום לכולן. אני קוראת פה הרבה. פחות כותבת.
אני בהריון שלישי ב"ה, לקראת סופו.
במשך ההריון יצא שהיו כל מיני ויכוחים ומריבות ביני לבין בעלי, כל פעם בנושא ועניין אחר לכאורה. האירועים הללו גרמו לי תמיד עצבות ובכי מאוד גדול. כל פעם בסוף השלמנו..אבל עד אז... היה קשה.
עכשיו אסרתי את עצמינו בגלל דימום פנימי שראיתי על נייר. הרב אסר. מרגישה טיפשה, אשמה, סתומה. פשוט ילדה קטנה שזה קרה לי.
הדבר הזה הפיל אותי לקרשים בצורה שאני לא יכולה לתאר. דווקא ההכנות לחג והחג עצמו היה נפלא עד עכשיו בכל המישורים. זה הוביל אותנו למריבה טיפשית בגלל משפט שבעלי אמר. הרגשתי שהוא לא מבין בכלל מה כואב לי ומה מפריע לי.
אני מתפקדת כרגיל ביום יום, עובדת קשה בבית ומחוץ. אך עם כאבים מאוד גדולים כבר חודש בגלל סימפלוליזיס (או איך שלא כותבים את זה) ככה שגם בגוף מרגישה שבורה ורצוצה.
בוכה בלי הפסקה. שבורה ורצוצה בעיקר נפשית. אין לי שום כוח לבדיקות וטבילה עכשיו. עושה לי רע לחשוב על זה. מרגישה לבד לבד.
מה אפשר לעשות?
בשביל מה הסתכלת? למה?? 
)
אהבה!