פורום הריון ולידה (עמוד 3772)

החששות , הרצון

השכל למול הרגש

אהבת הילדים העזה למול הפחד מהתחלת מסע חדש

גם אני הייתי במקום הזה...

הבלבול שלך הוא בסדר גמור, את עומדת בפני שינוי הן גופני והורמונלי והן שינוי באיזון המשפחתי 

במונחים הפסיכולוגיים קוראים לזה "מעבר גבול"- הפחד מהשינוי, מהקפיצה וההעזה.

מדברייך נשמע שאת כבר לקראת ההוצאה. כלומר- יש לך כיוון...

אז רק תדעי שזה לגיטימי לחשוש, לפחד, להגיד את זה בקול.. אנחנו בני אדם. ולזכור ששינוי זה יכול להיות גם שער חדש לעולם נפלא ועשיר שלא הכרנו...

צריך להתפלל ולבקש לקבל את הכוח להעיז...

ולפעמים פשוט לעשות, להחליט, לא לשקוע באותו נושא במעגלים מבלי להתקדם לשום מקום

ממני באהבה 

אחת שגם ממש חששה... 

חיזקת וריגשת אותי

את פשוט עייפה...
זה קשה!!!
בבקשה אל תשליכי מזה כלום על היכולות ההוריות שלך!
לדעתי זה השלב הכי קשה בהורות -השניים הראשונים, ואין אף אחד גדול שיחזיק רגע /יעסיק שניה /יסיח את דעתו של הגדול (קטן )/ או ירים לגרפס את הפיצקי..
אבל זה ממש עובר
תרפי
תני לה' לנהל את העניינים
תעשי רק מה שאת יכולה
העיקר השמחה גם אם הדברים לא נראים כמו התסריט הכי מושלם
ותאספי אלייך רגעים קטנים של זרימה פשוטה עם המציאות...
ככ מבינה אותך

אני יותר זמן אחרי לידה ופתאום מרגישה שהגיל הזה מלא בעוצמות שלא יודעת תמיד איך להתמודד,
ואת בכלל בזמן כ"כ רגיש שזה בטח יותר קשה.
אין לי עצות חכמות אבל שולחת הרבה כוחות וחיזוקים!

זה באמת לא קל....

הריצה מסביב לשעון כשאת מרגישה שאת לא מצליחה לתת מספיק לאף אחד....

הייתי באותו מצב כמוך אחרי הלידה השניה (הגדול היה בן שנתיים ו-3 חודשים),

ומאוד עזר לי העידוד של גיסתי, שהזכירה לי שיש מושג של "אמא טובה דיה/ אמא טובה מספיק".

אנחנו לא יכולות להיות בסדר בהכל, אנחנו בנות אנוש!! את וגם אני וגם כל אם בעולם זקוקות לשינה, לזמן ללכת לשרותים (כן כן... בעיה קשה להתחמק לדקה הזאת לחדר השרותים. מי יודע מה יקרה בינתיים?!), לזמן להאכלת התינוק שבינתיים הגדול לא מספיק מועסק, ולהפך- זמן אמבטיה לגדול כשהקטן צורח ברקע (חוק מרפי).

ולכן- אני אמא טובה. תמיד. אמא שמשתדלת. אמא שרוצה. אמא שאיכפת לה.

וזה לא אומר אמא שממלאה את כל רצונותיו ושגיונותיו של הגדול באותו רגע.... וגם אם אני צועקת עליו ורגע אח"כ מבקשת סליחה בדמעות- אני אמא טובה! אמא אנושית שנותנת לילדים מודל של התנהגות אימהית נורמלית. הילדים עצמם גם גדלים, מתפתחים ומתבגרים בעקבות דחיית הסיפוקים ההכרחית הזו!

תזכרי את זה ברגעי התסכול. ברגעים הכואבים שבהם כתבת (בכשרון מדהים) את מה שכתבת למעלה. ותקחי לך הרבה כוחות- כי את אמא נהדרת!!!

ומצטרפת גם לאמירה של דבורית לגבי השינה. לפעמים ביביסיטר אחת ושעה של שינה הופכים לך את היום לאחר...

המון הצלחה והמון כוחות!

בדיוק היום יצאתי עם שניהם לקניות. הקטן כבר בן שנ ה ושמונה.

ללכת למרכז העיר, בחנוכה, עם כל העומס בתחבורה ציבורית...

לא יוצאת איתם בכלל! זזה קשה, בלתי אפשרי, זכור לי חויות של חזרה הביתה כמעט בבכי מרוב שא"א!!

והייתה לי היום חוייה!

היה כיף ,זרם לנו, חזרנו נינוחים. ופתאום הפנמתי שכל הקשיים של ההתחלה עוברים. הנה, אפילו לצאת יחד לקניות אפשר. הם קצת גדלו...

אמנם מגיעים קשיים חדשים, אבל בזמני הקושי צריך לזכור שעוד קצת וזה עובר...

בהצלחה לנו בכל שלב!

 

הגדול קם בחמש ורבע בבוקר. הצלחתי למשוך אותו איתי במיטה עד שש (שונאת לעשות את זה מבחינת גבולות אבל אין לי כוחות להתווכח איתו כבר). כמובן רצף של "בא לי" ו, "לא בא לי", צרחות על כל שטות, כמעט מעיר את התינוק (שחזר לישון בארבע). ואני איבדתי את זה. עמדתי וצעקתי עליו בבכי דברים כל כך מעליבים (יותר נכון צרחתי. מזכירה שהילד בן שנתיים וחצי) . לא הצלחתי להפסיק. צרחתי שכבר אין לי כוח אליו. הוא עמד בשוק ואחרי זה בכה בכי מעומק הלב. בא אלי והתחיל לחיבוק. לא הפסקתי לבכות והתביישתי עד עמקי נשמתי. לא הצלחתי להסתכל לו בעיניים. הרגשתי לא ראויה. בסוף הצלחתי לחבק. להצטער. לנגב את הדמעות של שנינו. והכי שבר אותי זה שהוא אמר לי: "אמא, צעקה עלי" וכשאמרתי לו שאני מצטערת הוא אמר: "זה היה בטעות. זה היה ממש בטעות". גמר אותי.
בסוף היה לנו בוקר טוב והוא הלך לגן בשמחה אבל בא לי למות מבושה. מרגישה שאפסו כוחותיי. שאין לי דרך להתמודד.
ואני ישנה יחסית. גם ביום. בלילה התינוק נותן שעות ברצף ב"ה. זה לא העייפות הפיזית. זה חוסר יכולת להכיל ולהתמודד איתו. עם המציאות הזאת. מרגישה כל כך אבודה ושזה מעגל אימים שלא נגמר ורק מדרדר.
מרגישה שאין לי יכולות להיות אמא
אני על סף יאוש. מתחננת לה' בלי סוף שיעזור לי לשמור על העולם הרגשי העשיר הזה שלו ומרגישה איך פעם אחרי פעם אני נכשלת

כשאצלי הם היו קמים בחמש הייתי משתגעת!! נורא קשה לקום בשעה כזאת.עם הזמן הם למדו שלא משנה מתי קמת לא מעירים את אמא!! יש משחקים יש אוכל במטבח. תסתדרו! והם יכולים! אנחנו לא מכונות שיכולות לתפקד בכל מצב!! תמיד יש נפילות. ביקשת סליחה חיבקת ונישקת אותו.זהו. אל תתחרבשי עם הרגשות אשמה זה רק עושה הכל יותר גרוע.ואת נשמעת אמא מדהימה! באמת! שמעתי איפשהו שזה שהילדים רואים שגם לאמא יש נפילות תורם לקשר יותר טוב איתם. הם רואים שאמא גם טועה שאמא עובדת על עצמה והיא לא איזה מלאך.אז הילד גם מרגיש יותר נח עם הנפילות שלו.

ההודעה שלך מותק מפחידה אותי. מצבי עד כדי כך גרוע? בונה על זה שזה נפילות וזה קורה. אני מפחדת שהמצב פשוט גרוע שאין לי דרך לצאת ממנו

משתק וממכר

המצב גרוע כן(ואני היתי שם אל תילחצי)

זה נפילות כן

אבל בשביל לצאת את חיבת עזרה ודחוף

 

אני מבינה שהבעל עובד או משהו ולא נמצא הרבה בבית זה נכון?(גם בעלי)

מה עם המשפחה או ביביסיטר?

מישהו לחלוק איתו קצת עול וללכת טיפה להתאורר

איך אמרו פה ללכת לשירותים בשקט

כמה נכון

לא לעשות כלים ולא כלום

ולהוריד מעצמך דרישות

אם הבן הוא כזה חכם רגשית הוא צריך תעסוקה והעשרה

את לא יכולה הכל לבד

לא את לא.

 

 

בסד
אני מאמינה שזה קורה לכל אחת בחיים.. מן משברון כזה. את לא משונה או בעייתית. זה קורה. אני עם כמה ילדים.. וגדולים גם ויש לי נפילות ואני יכולה פתאם לכעוס עליהם ולצעוק ואז יש לי מצפון. אנחנו בני אדם נשמה... זה קורה... כן גם על בני שנתיים וחצי זה קורה במיוחד שהוא הבכור שלך... תמיד הם יראו לנו הגדולים לא משנה מה הגיל ונרגיש איתם את אותו מעמד וגם נגיב אליהם ככה. את נראה לי מאוד רוצה להעניק לגדול כמו לפני שהקטן נולד ונכנסת למן לחץ כזה אז את מגיבה ככה. את צריכה פשוט להבין שזה נורמלי.. את אחרי לידה הכל בסדר. יעבור... בעזרת ה'.. תצאי קצת תתאווררי ואל תאכלי את עצמך ביסורי מצפון ואשמה. זה רק יחמיר את מצב רוחך. אני מאמינה שכל אישה הייתה במקום שלך מתישהו... הכי חשוב שתצאי תתאווררי תנסי לשנות נוף... תעשי דברים שעושים לך טוב ואל תתני למחשבות לתסכל ולייאש אותך.. בהצלחה יקרה.. חיבוק גדול.

יש ארגון מקסים בשם "ניצה" - נסי לבדוק מה הם יכולים לעזור לך.

הם מיועדים לעזור לנשים וגברים אחרי לידה הסובלים או רוצים למנוע סבל מדיכאון אחרי לידה

וקשיי הסתגלות.

 

אני לקחתי עזרה שלהם לקצת זמן, יש כאלה שצריכות יותר.

יש לך אפשרות לעזרה בשעות הקשות?
בעל, בייביסיטר, קרובי משפחה.
כשיש מזג אוויר יפה אני הולכת אחרי המעון לגינה כדי שהגדולה תוציא אנרגיות שם, ואז חוזרת הביתה לארוחת ערב+מקלחת ולישון.
אופציות נוספות שעובדות זה ללכת למשחקיה/מקום עם פעילות לילד הגדול, להזמין חבר אלינו הביתה ואז הם מעסיקים את עצמם.

תזכרי שזה תקופה וזה יעבור!
חיבוק גדול גדול!
ותשתדלי בכל הזדמנות שיש להעצים את הגדול ולהרבות באהבה.

היום הוא היה בגן. בעלי בבית. לא הצלחתי להרים את עצמי מהמיטה. גם לא להירדם הרבה. צרחתי על בעלי כמו שלא צרחתי בחיים. בכיתי המון. לא יכולתי לגשת לקטנצ'יק כי הרגשתי אפס והמתיקות והטוהר שלו שברו אותי. מרגישה לא ראויה. שאולי עדיף להם שאמות כבר ואני לא אזיק להם. מזל שאני מניקה. הזמן עם התינוקי מחזיק אותי
רציתי כל כך לצאת מזה. קבעתי עם בעלי בית קפה אתמול. ייחלתי לזה שהוא יקח אותי "בלי לשאול" ויעזור לי לצאת מזה. זה לא קרה.
אכלתי, התקלחתי, אני מרגישה קצת יותר טוב וחושבת על דרכי פעולה (ללכת כל יום החוצה? אני ספונה בבית בלי כוח לצאת. לקבוע שכל יום אני עושה משהו שאני אוהבת? אני כך היום סביב השינה וההשכלה של התינוק ושל עצמי. ללמוד משהו/לכתוב בלי לחשוב ועוד).

אז אני חושבת שיכול להיות שאני בדיכאון וצריכה לטפל בזה כמה שיותר מהר. מפחדת על עצמי והמשפחה שלי ולא יכולה להרשות לעצמי להמשיך ככה. מצד שני- אולי אני ממהרת לאבחן? אני מתאוששת לאט לאט. יכול להיות שזו נפילה חד פעמית וכדאי לנסות דברים שטרם ניסיתי לפני שאני ממהרת לאבחן?

שהוא לא משאיר אותי לבד איתם בתקופה הקרובה. מיהרתי לחזור לעצמי ולתפקד אחרי הלידה

אבל מה שלי מאד עזר זה לצאת להתאוורר.

לא עקבתי כמה זמן את אחרי לידה ובן כמה התינוק אבל תצאי החוצה! לא משנה לאן. תקבעי עם חברה ותלכו לקניות או לים או לכל מקום אחר.

כל היום לרדוף אחרי המשימות של הבית ואחרי תינוק ואז מגיע בצהריים עוד גברברון בן שנתיים ואת צריכה להשתלט על הכל- זה לא נורמלי. בטח שתגיעי לקצה. מי לא תגיע???!!!

תצאי תנשמי אוויר. אל תלקי את עצמך. את בת אדם.

 

וגם עוד משהו- אולי תלכי עם הגדול ליום כיף של אמא והוא. רק שניכם לבד לאיזה שעתיים. אולי זה יעשה לשניכם טוב

יכול להיות שרק עברו עלייך כמה ימים קשים ותכף הדברים יתאזנו על הצד הטוב..
אבל ככה מלקרוא אותך נשמע שמאוד קשה לך
את כותבת "אולי עדיף להם שאמות כבר"
זה משפט קשה
מתכוונת לזה?

אם את מרגישה שאת דואגת והתחושות הקשות לא חולפות הייתי פונה לעזרה
אפילו לספר לאחות בטיפת חלב/ רופאת נשים
אני לא מתביישת להודות שאחרי אחת הלידות אני סיפרתי לרופאת נשים שלי והיא נתנה לי למלא שאלון מיוחד לאבחון ראשוני לסימני דכאון אחרי לידה.
זה פשוט מאוד למלא את השאלון ויתן לך קצת אינדיקציה

אל תשארי לבד. טוב ששיתפת את בעלך
ותורידי את הרגשי אשמה... ממש תורידי זה מכלה את כוחותייך

http://www.horuta.co.il/כללי/סימנים-לדיכאון-אחרי-לידה

טוב. חבל לא לטפל. חוצמיזה את רק חודשיים אחרי לידה ולא נשמע שחזרת לעצמך.אולי תלכי לכמה ימים להתאושש איפשהו רק עם הקטנציק?

ועדיין כיף לילד שלך שיש לו אותך!!
אז אל תחשבי מחשבות כמו שהעלת עכשיו כי זה לא נכון.
נשמע שאת צריכה עזרה כמו שהציעו לך. וטוב מאד עשית שהודעת לבעלך, הוא צריך לתמוך הרבה.
ואכן חשוב מאד אחרי הלידה לקחת את הזמן להתאוששות כי אחר כך זה מתנקם.
וכל הכבוד לך על הפתיחה וראיית הטוב על הילדון

וואו זה ההפרש הכי קשה נראה לי..
שנתיים וחצי זה גיל שיא הקושי אצל הבנים השובבים,
תתעודדי עוד כמה חודשים תחזרי לעצמך וגם הוא מגיל שלוש מתחיל להתאזן קצת ותראי שדברים מסתדרים.
לבנתיים תנסי למצוא הנחיית הורים, לקרוא ספרים בנושא,
גם לי באותה תקופה לא היו הכלים הנכונים.
עם הזמן גם תוכלי לאתר נקודות תורפה ולהתכונן אליהם מראש- כמו לשים סיפור שמע כשהוא מתעורר מוקדם או להביא לו משחק שישחק ליד המיטה שלך כשאת שוכבת.

בהצלחה רבה תקופה קשה מאוד וגם היא תחלוף
(במאמר מוסגר מאוד אציין שזאת הסיבה שההפרש בין השניה לשלישית אצלי הוא יותר משלוש שנים, כלקח מההפרש הקודם שהיה שנתיים ורבע כשהגדול בן שובב ממש)

אשמח להתכתב איתך או אפילו לדבר בפרטי .

לעיתים, שאנו משחרררות ומדברות הלחץ/ העצבות /העצבים יורדים רמה. 

אנחנו כאן בשבילך ואני מאוד אשמח לעזור לך בכל מה שאוכל.

נשיקות

חייבת להגיד שאני בשלב דומה

מודעת לעצמי שיש לי דכדוך רציני אחרי לידה

ונזהרת לשמח את עצמי כל הזמן

 

וזה בכל זאת ממש כיף לשמוע שיש נשים לנשים

שאכפת להן אחת מהשניה

 

 

ישר אחרי הלידה גם לא היה דימום רציני?
לדעתי לא אמור להיות בעיה, תשמחי פשוט שהדימום קל...
אבל זו רק דעתי אל תסמכי על זה, בטח יבואו עוד שיודעות
לגבי מקצרי דימום- לי אמרו להתחיל עם זה רק 4 שבועות אחרי לידה. עד אז הגוף צריך להתנקות מעצמו.

אם את שואלת לצרכי טהרה. אני ממליצה לך לשאול רב. יש רבנים שמתירים להטהר עם דימום קל שאפשר ליחס לדם מכה. אני היטהרתי שבועיים וחציאחרי לידה!

השאלה אם לא יכול להיות שיגיע פתאום דימום גדול? כאילו עד מתי לחכות כדי לשאול רב? כי אם זה כזה קצת כל פעם אז יכול להיות שזה ימרח הרבה זמן, לא?

בקורס הכנה ללידה המדריכה שהיא גם אחות וגם בודקת טהרה המליצה לחכות עם הבדיקות עד שרואים הפרשה טהורה.. כלומר גם אם יש מלא ימים שנקי ואין הפרשה של דם,כל עוד אין הפרשה טהורה לא כדאי לנסות לעשות הפסק...

כדאי לנסות לעשות הפסק כשאין דם,אבל לדעת שיש מצב שתתאכזבי והדימום יכול להתחדש, לא לקחת את זה קשה.

אולי זה באמת מוקדם מידי.
אם מנסים בעדינות , ולא פעם אחר פעם באותו יום, לא אמור לפצוע.
ונראה לי שאפשר לשאול רב ולקהל פטור נמוך דחוק אחרי לידה.

בעיני שווה לשאול רב תמיד כמה שיותר מהר. לקבל הנחיה... זה כ"כ יותר נח להיות מותרים עם תינוק קטן...

. גם לי לא היה הרבה דימום והתלהבתי. עשיתי איזה 4 פעמים הפסק עד שבאמת הצלחתי...כולל פעם של דימום ביום החמישי ל7 נקיים
לכן ממליצה לחכות קצת ולא להתלהב מוקדם, כדי לא להתבאס..
וכמובן כל שאלה לשאול רב ולא לאסור בעצמך

גם על משהו שנראה לך ממש אסור
קרה לי איזה שלוש פעמים במהלך השבעה נקיים שהייתי ממש בטוחה שצריך להתחיל מחדש... וזה היה טהור

מוקד אקוגני לא מחייב שמדובר בפגם מסויים. זה דבר מאד שכיח אצל עוברים.

אמנם הוא יותר שכיח אצל עוברים עם תסמונת דאון, אבל לא מחייב שאם יש לתינוק מוקד אקוגני הוא יהיה עם תסמונת דאון.

עוד עניין, בעוברים עם תסמונת דאון המוקד האקוגני נוטה להיות בצד ימין ולא שמאל, ונגלים אותו לרוב בשבועות יותר מוקדמים (14-16).

רוב הסיכויים שיוולד לך תינוק בריא ושלם.

מקשרת לך כתבה בנושא.

מוקד אקוגני בלב – Genopedia - פרופ' מוטי שוחט

ובאמת כשזה ממצא חריג יחיד הוא אפילו לא שווה התייחסות והמשך בירור. לכן לא הפנו אותך הלאה.
רק מחובת לעדכן. מעבר לזה - כלום.
תרשמי, תרגעי... הכל בסדר בעז"ה.

וזה נספג אחרי כמה זמן.. ראו באולטראסאונד, אבל הדאגה והפחד מתסמונת דאון לא עבר עד הלידה, וכששמו אותה עלי לא העזתי להסתכל ובכיתי לאמא שלי שתבדוק אם היא בסדר.. והיא היתה בסדר ב"ה.. היום היא בריאה ב"ה ובלי עין הרע עד 120..
מאמינה שגם אצלך הכל יהיה בסדר.. והעיקר אם אפשר ואני יודעת שלא- לא לדאוג..

ממליצה לחפש פה, היו המון שרשורים בנושא

מוקד אקוגני הוא ממש נפוץ. וממש לא נדיר. וברוב המוחלט של המקרים לא מעיד על כלום. זה סוג של הצטברות סידן.


אז דבר ראשון שחררי לחץ.
אין באמת סיבה להלחץ.

ובנימה אישית
אני עברתי הריון מלחיץ עם כמה וכמה ממצאים (כולל שני מוקדים אקוגניים בלב -והם הסימן שהכי פחות הדאיג אותי)
נפלתי בפח ואכן דאגתי
ועברתי שיעור לא קל של מבחן אמונה...
ב''ה בסופו קיבלתי תינוקת מהממת ובריאה ושלמה.

ובאמת סטטיסטיקות הן אך ורק סטטיסטיקות
לא נבואה
ולרוב הרופאים מלחיצים הרבה מעבר לנצרך.

הזדמנות לחזק את הקשר עם הקב''ה..
ולזכור שהכל בידיו.

בשני ההריונות נולדו תינוקות בריאים
הבנתי שאם זה ממצא יחיד זה לא בעיה
לא נראה לי שיש סיבה לדאגה אבל אולי ה' שלח כזו הזדמנות לתפילה והתחזקות...

אמנם עשיתי גם שקיפות ולכן הייתי רגועה,

אבל בכך מקרה. דברי עם מכון פןעה אם את לא שלווה. הם יכולים להפנות אותך למומחים או משהו שאולי יעזרו.

בהצלחה!

אני באותו גיל, אותו מצב משפחתי, עשיתי את אותן בדיקות כמוך (רק סקירה מאוחרת), וגם אצלי ראו מוקד אקוגני וחששתי בדיוק כמו שאת מתארת... רק שעכשיו הצטרפה נסיכה קטנה ובריאה ב"ה.

את הסקירה עשיתי אצל רופא שנחשב קפדן ולכן שלח אותי ליעוץ גנטי ולאקו לב עובר. באקו לב ראו שהמוקד נעלם אבל עלו פתאום חששות לדברים אחרים, ככה שהמשך הבירור דווקא הלחיץ עוד יותר.. ב"ה התינוקת בריאה ושלמה.

מה שכן, להבא בע"ה אני חושבת שאעשה גם חלבון עוברי ושקיפות
ושוב, כמו שכתבו לך כבר- זה ממצא מאוד שכיח ובעז"ה הכל יהיה בסדר. זה הזדמנות להתחזק בביטחון.

הכל מציף אותך, הכל חדש ושונה, זה מאוד מובן.
תעצרי רגע, תנשמי, ותסתכלי על זה ממקום רגוע.
קודם כל, לזכור שהקב"ה מדייק, גם את ההריונות (ההפלות ח"ו) והלידות.
לידה זה לא אכזרי, זה קשה, זה חוסר אונים גדול, זה כואב (היום כבר כל כך שונה מאחת לשניה)... זה לא אכזרי. ממליצה לך מאוד מאוד לשמוע מנשים חוויות טובות, ךראות את הרושם שהן יוצאות איתו, לקרוא אפילו ספרי הכנה ללידה- לראות שיש איך להתמודד.

ואת יטדעת, כל משבר נראה בילתי אפשרי מבחוץ, אבל עוברים את זה, ויותר מזה- צומחים מזה.

לי נשמע שאת צריכה רק קצת נחת מכל השינויים והכל, ואז תיגשי לזה בלב שמח ושליו

נ.ב. תפילות, תפילות, תפילות.

לא עניתי על החלק השני, אבל זה לגמרי תלוי בכם. בחירה שלכם אם להתבטל, או לזכור שאתם אישיות עוד מלפני ההורות.
ומסתדרים עם הלימודים, זה רק זמני בעז"ה

ובעקבות כל החששות האלו אפילו לא יצאתי לדייטים כדי לא להגיע בכלל למצב של ילדים.
קיצונית עד כדי כך.
רציתי ללמוד, לטייל, להתבטל לפעמים, לעבוד , לבנות קריירה...
פחדתי מילדים, פחדתי מלידה (אפשר לומר אפילו נגעלתי מלידה, ביטוי קצת משונה אבל זו היתה התחושה), פחדתי מזה שלא יהיה יותר אני- שכל בוקר שאקום זה יהיה עבור מישהו אחר.

התחתנתי מאוחר , לקח לי הרבה זמן להיכנס להיריון מכל מיני סיבות, עברתי היריון קשה ולידה קשה אף יותר.
שלושה שבועות אחרי הלידה. לא הייתי מוותרת על זה ולא לרגע. כל סבל שסבלתי, כל עינוי של הנפש, כל מחשבה שדחתה אותי לשנים ארוכות של רווקות - היו שווים את התחושה שיש עכשיו.

אם את צריכה קצת לקחת את הזמן כדי להגיע לזה רגועה יותר, תעשי את זה.
בסופו של דבר, הכל קורה בזמן שצריך לקרות ומתי שה' רוצה.

שאפליו שזה כואב ממש יש למה לחכות

אבל אם זה לחוץ לך כרגע ואת לא מרגישה מוכנה, בעיניי כדאי למנוע אפילו מעט זמן, עד שתרגישי שאת שם או שאת לפחות רגועה יותר...
אנחנו מנענו (גם בעלי מאד רצה) אבל מה לעשות שאני זו שעוברת את כל השינויים וצריכה להרות וללדת...
אני חושבת שבדיעבד זה עשה לי טוב..
השאלה כמובן אם זה משהו שבא בחשבון מבחינתכם..
בכל מקרה, היריון זה מהמם!!!

ככה היה לי בלידות אחרות.

רופאת הנשים המליצה לי שאיתו אין כתמים בשונה מהסרזט של- 40% מהנשים יש איתו כתמים והיא אמרה  שבגיל הזה היא לא מאמינה שיפגע בחלב.

אני קצת מפחדת לנסות.

 

זה סיכון כלשהו. וזה גם משתנה מאישה לאישה.
במידה ואת מחליטה ללכת על זה תתגברי את החלב..שקדים קוואקר חיטה כדורי חילבה שתייה מרובה מאד..וכו..

והיה בסדר.
אבל אין לדעת..
רק לנסות ולהתפלל שזה יהיה בסדר

תודה

וכך מונעות ביוץ
מצד שני- השילוב עלול לגרום לירידה בתפוקת החלב, זה משתנה מאישה לאישה ומהריון להריון

נובה רינג היא משולבת

סרזט - מיועד להנקה ומורכבת מהורמון אחד בלבד.

פשוט מייבשות חלב

אבל במוקד בקופח אמרו שממש אסור...

אני סומכת עליו

זה באמת משהו ששמעתי פעם אבל ככשאלתי אותו הוא אמר שאין בעיה. אחרת גם התקנים וטבעות היה אסור

זה ממש נקודה מסויימת או אזור מצומצם?

תהיי עם האצבע על הדופק ותראי לאן זה מתקדם - לשיפור בעז"ה או שצריך להיבדק.

 

אפשר לראות קשר הדוק בין התסמינים אם חושבים מנקודת המוצא של ההומאופתיה - לשני התסמינים יש קשר לתחושת עומס (שאולי לא מודעים אליה) ואולי דאגה, בהקשר נשי - הריון כן או לא, או בכיוון הזה.

 

מקווה שיעזור להפיג את הלחץ

 

 

 

זאת נקודה מאוד מסויימת. בהתחלה חשבתי שזה שריר או משו כזה.

אכן עומס...

תודה לך!

יכול להיות סימן לדלקת

אבל שימי לב להפרשות כי הצבע המוגלתי יתכן שהוא סימן לזיהום כלשהו, אם זה ממשיך ואת רואה בניגוב הפרשות ירוקות כדאי לפנות לרופא נשים (דחוף בין התורים, לא לחכות שבועיים)

שאני בהריון ב"ה!

זה משנה משהו מההמלצות כאן?

מבולבלת...
תודה לכן💚

בדיוק באותה נקודה שכואבת כבר כמה שבועות.

תחממי את המקום בגב עם כרית כוסמת - חימום עדין, לא בקבוק חם מדי.

ותעקבי אחרי ההפרשה.

אם ממשיך או מתגברת העוצמה, של שני התסמינים, תלכי להיבדק.

 

אם יש לך רסקיו של באך בבית,  את יכולה לקחת, גם טראומיל של אלטמן את יכולה.

ההפרשות היו רק בבדיקה פנימית.
וקבעתי תור לרופא משפחה.

תודה רבה רבה!

אני שמתי לב שבזמנים שיש לי ריבוי הורמונים אז יש לי הפרשות כאלו..
בזמנים כמו הריונות וגלולות..

מקווה שזה רק זה.

לק"י

 

שיעבור בשלום!

לק"י

 

אני גם לא סופר רגועה.

אבל לא משהו חריג בטירוף.

תחיה רשמה על זה סידרה פעם

מאוד יפה

ויטמינים B - מאוד עוזר.

בדרך כלל אלו B3, B2 או B12 שמחסור שלהם גורם לחוסר סבלנות אפילו קיצוני, או עצבים .

 

עזרה ראשונה - ביצה מקושקשת או חביתה - ממש מרגישים 20 דק' אחר כך איך מפלס העצבים יורד .

ופתחתי פה שרשור מאנונימי דווקא היה הרבה הזדהות חח

כשנכנסנו לגור כאן השכנה למטה היתה נשמעת נסיכה:

'מתוקה אל תעשי את זה' וכו' צחקה מלא וזה...

אני היתי סוף אמצע הריון עם משקל עודף והיתי עצבנית נורא

כיום היוצרות התחלפו .היא עצבנית(לפני אחרי  לידה) ואני הרגועה והמחבקת.

הבנתי מה מחמיר את המצב

ו"התנתקתי"

יש מפגשים של חנוכה? לא יכולה לבוא..

לא מדברת עם אנשים כמעט

קיצור עשיתי מה שהיה נראה לי טוב..

התכנסתי לעצמי וזהו

שיגידו מה שיגידו אנשים חח

וזה הולך להשאר עד שארגיש יותר טוב

ותזהרי אם היגיו מה שיגידו

אני עשיתי את זה

והודיעו לכולם שילדתי בן(והיתי בבית עם העוברית)

לידה שניה אבי ראה אותי (היחיד)

וסיפר לכולם שיש לי עובר 5 קילו ואחר כך שילדתי

כשעוד לא.

(תאמת נולדה 4 וחצי לא כזה רחוק)

ובבית חולים השכנה לחדר עבדה על אבא שלי שנולד לה תינ וק 6 קילו

היחידים שיוצאים פה דפוק זה אלה שממציאים דברים חחחח

מחודש רביעי אני פוקחת רגועה ושמחה

מתי שהרגשתי כבדה בהריון הייתי יוצאת לסיבוב של 20 דקות, היה ממש עוזר.
זה גם היה מגיע בגלים, היו ימים בחודש שביעי שהייתי מרגישה כבדה ואז דווקא בחודש שמיני הרגשתי טוב יותר.
שימשיך בקלות!!

בהצלחה

אני בשמיני עם בטן של לא יותר משביעי (ויש שאומרים פחות)

ומרגישה בחודש 12 סיוט ומעצבן

לדעתי זה יותר עניין של כושר (וזה מסביר הכל כי אני בטטה)

בארץ זו הוצאה סביב 1500 שח נכון?

כמה לדעתך זה צריך לעלות באמריקע?

החשמל שם שונה

זה לא קיים בכל חנות. צריך קצת לחפש...

גם מהאינטרנט (בשביל אורגן אבל העקרון זהה נראה לי)
ב8 שח עד הבית במקום ב60 בארץ.

תוכלי לכוון אותי לאתר שבו קונים?
לא מבינה בזה...

רק לא זוכרת את ההגדרה של זה באנגלית
אולי במחשבים וכמולוגיה ידעו לעזור

Transformer או transformator

רק תבדקי טוב בדיוק איזה כניסה את צריכה

אם את רוצה רק לו אז פיג'מה נעימה לחורף או נעלי בית חורפיות... או כרית שווה.. זה מה שנשמע לי קשור

משהו שישמח אותו ויעשה לו טוב על הלב

תלוי מה משמח אותו- ספר?
משהו שקשור לביגוד?(חולצה, עניבה , חפתים אם הוא הולך)
משהו לבית?
תחשבי ממה הוא נהנה ומה הוא אוהב

דיסק/ספר שהוא אוהב,
מכשיר וופל בלגי לבית

גם מחפשת רעיון למתנה לבעל לאחרי הלידה.. אבל עוד לא ליל טבילה...

עברו רק שבועיים מהלידה..

אשמח לרעיונות..

לגיד לו תודה ענקית על הכל...

 

עם כיסוי, לא חד פעמי.. את בטח מכירה.
ראיתי לא מזמן שיש כאלה עם כיתוב, 'אבא' 'סבא' וכאלה. היה נראה לי ממש חמוד.. בא לי לקנות לבעלי בע"ה אחרי הלידה

אומרים שסימילאק יותר עדין ממטרנה. ונוטרילון יותר עדין מסימילאק.

ואם אתם משתמשים במטרנה מהדרין, אומרים שהיא יותר קשה לעיכול מהרגיל.

אכן משתמשים במטרנה מהדרין.
אשמח לעוד תגובות, גם מנסיון!

כל הילדים שלי קיבלו מטרנה מהדרין.
השמינית סבלה מאוד מגזים- עד שקיבלתי עצה מגיסתי להחליף לסימילאק, מניסיונה האישי-
זה ממש עשה ניסים!!

היה שווה כל שקל ...

בהחלט ננסה, בתקוה שאכן זה יעזור. לו ולנו...

הוא מפורק חלקית, ולכן הוא הכי קל לעיכול.

גם בגלל הסיבה שהזכרת. אחרי קנינו מטרנה השווינו את הריחות והריח של הסימילאק לדעתי הוא נורא מסריח. של המטרנה הרבה יותר טוב.
אני שמעתי פעם שנוטרילון נחשב מזון עדין ויש פורמולןת מותאמות לסובלים מגזים

לראות את האור- אני מקוה שאצלינו יעזור ההפך...
לגבי נוטרילון- אני לא יודעת אם לעבור. אולי כי הוא פחות מוכר? אולי אבדוק מי היצרן...

הוא אומנם חדש יותר.
אאלט הוא של חברת טבע.
קיבלתי המלצה מאחות ביולדות, וגם מרופאת ילדים.

יש אותו כבר כ5 שנים.
ויש בתי חולים שהוא אחת מהאופציות שם.

מה שכן, הוא לא מהדרין.
ואם את מעדיפה מהדרין זה יש במטרנה וסימילאק.

בכל מקרה זה לא אופציה כרגע, אבל טוב לדעת.

סימילאק למהדרין: שלב 1 - סימילאק

פעם היה להם גם שקיות טו גו מהדרין.

אם את אוכלת שמעתי עליו דברים טובים(על נוטרילון)

ממטרנה רגילה למטרנה דלת לקטוז. השפיע עליה מיד לטובה

אישית, עברנו ממטרנה מהדרין לסימילאק (כי לא היו לה יציאות במשך כמה ימים) וזה היה פשוט נוראי.. היא בכתה כל הזמן, לא נינוחה בכלל אחרי בקבוק, פצעי חלב שפתאום התחילו להופיע,
אז חזרנו שוב למטרנה מהדרין והיה ב"ה בסדר. והיציאות זה היה עניין של זמן.
יש את המטרנה extra care עם הפקק הטורקיז ששמעתי שהוא ממש טוב. אבל לא מניסיון.

בתקוה ובתפילה שיעזור לקטנצ'יק.
תודה לכולכן על העזרה והעצות! מקסימות אתן.

תנסי, ואם עדיין לא טוב- תמשיכי לנסות אחרים. תחליפי. אנחנו הגענו לאחרון חביבון--- נוטרימיגן..
היחיד שלא עשה לו עצירות!

שנקרא נאוקייט...

את הנוטרמיגן הוא/היא הסכימו לקחת?

נאוקייט. עשינו מעבר הדרגתי עם חלב אם מהול והיא ממש אהבה

יישר כח.

באילו מינונים מהלתם?
כמה נאוקייט וכמה חלב אם?

אפשר לשאול למה עברתם לנאוקייט?
ואם עברתם בתחנת נוטרמיגן לפני כן?

ו20 נאוקייט וכל פעם הורדנו 10 חלב אם והוספנו 10 נאוקייט..
)נגיד 90 אם ו30 נאוקייט)

הבת שלי הגיבה גם לנוטרמיגן/פפטי גוניור אז לא יכולנו אותו.

יישר כח ותודה

הסכים את הנוטרימיגן..

תזכרי שאת בחיים לא לבד ד' איתך.בואי לאישי יקרה

ותחיה שהמליצה כתר הרימון מדהימה באמת

מהיכרות אישית

קיבלתי את התיקון, יהיה בסדר בע"ה, אנסה ליצור קשר עם תחיה ונקווה לבשורות טובות

ברקמות החיבור בצד, בגיד מקדימה ועוד כהנה וכהנה..
זה יכול לקרות סתם ככה, או מאיזה תנועה חזרתית - אולי התחלת לשבת על כיסא אחר בעבודה.. אולי את נוהגת יותר באוטו..?
אם זה נמשך מהלידה אז אני לא מבינה מה זה.

תנסי למרוח וולטרן אע"פ שבטח לא ממש יעזור כי יש דלקת כלשהיא בפנים. אפשר ללכת לאורתופד ואולי יפנה לפיזיותרפיה, או שייתן לך כדורים נגד דלקת כמו ארקוקסיה. כל סוגי הכדורים והמשחות האלה כנראה בעייתיים בהנקה.

וזה יכול לעבור לבד, ללכת כמו שהגיע.. בעז"ה..

אל תרוצי ישר לארקוקסיה כדורים ממש מסוכנים שעושים צרות לגוף. לוקחים רק ממש שאין ברירה.(לקחתי אותם תקופה והם ממש מזעזעים)
יש גם משחת טראומיל של חברת אלטמן מאוד עוזרת שווה לנסות.

רפואה שלמה!

רעיה (מופיע הרבה בשיר השירים)

גם שם עם משמעות טובה יותר משלומית וגם מתחבר לשיר השירים שכתב שלמה המלך

או מלכה

שלמה המלך נקרא גם ידידיה

תודה!! היו פה כמה מקוריים שאהבתי, בהחלט אופציה..! נעדכן בבוא העת בע"ה

היתה סבתו של שלמה המלך.

 

דומה במשמעות לשלמה - שלמות.

(יש גם המלצות לקחת 0.8 מ"ג/800 מק"ג)

פחות דוסי כבד ויותר קליל.
מכירה כמה רוני מתוקות

שם של גאולה ותקווה

כי יותר מתוק ואני יותר אוהבת...

ובסוף ירדנו ממנו כי הוא..
א. שם דו מיני.
ב. מלכתחילה לפי מה שאני יודעת אמורים לכתוב אותו בלי ו' 'רני'. ולא רצינו להסתבך עם האיות של השם שלה..

רוני זה שם של בת, רוני לבנים זה שם קיצור/ חיבה

כי רוני זה יפה (משוחדת- יש לי אחת כזאת בבית..)

ורננה לא לטעמי

שלא יתבלבלו..
רננה זה שמחה,
רוני- תשמחי, בעתיד.
סתם, נשמע שם דו מיני, ואני פחות מתחברת.