בתחומים אחרים טיפה, אבל גם מרגישה שהייתי רוצה שהוא ירגיש אליה יותר, יהיה זהיר ועדין איתה יותר, לא יזלזל בהוראות רפואיות ובענייני בטיחות וכו'.
הפתרון שלי הוא לנסות באמת להקשיב לו, כי ברור שיושב כאן קושי הסתגלותי מאד גדול לחיים החדשים. כאן דברת על הערה לא יפה אז אני לא יודעת, אבל אם יש משהו נקודתי למשל שהוא רוצה לחפף בו ואני רוצה להקפיד, אז באמת להקשיב לו ולראות אולי באמת אפשר לבוא לקראתו באותו עניין. אולי מה שקורה הוא לא עד כדי כך נורא.
הבעיה היא, כנראה גם אצלי וגם אצלך, שמדובר באוירה כללית ולא בדברים נקודתיים שאפשר תמיד לצפות. אז אני מצאתי שאני פשוט מחליטה על הקו האדום שלי שעליו אני מכריזה, ומדגישה שכל השאר זה שטויות (כלומר, חשוב אבל לא קריטי).
למשל, מבחינתי אני מרגישה צורך להדגיש יום ולילה שלהשאיר אותה לבד על מיטה גבוהה אסור אפילו לשניה. X זה שטויות, y זה שטויות (דוגמאות לדברים שאני אישית מקפידה עליהם מאד) הכל שטויות, אבל להשאיר בלי השגחה זה מסוכן, בלתי הפיך ח"ו וכו'.
אצלך זה יכול להיות שהקו האדום יהיה לדבר לא יפה אל הילדה. אגב, יכול להיות שעכשיו היא עוד לא מספיק מבינה וזה לא באמת ככ קריטי. תלוי כמובן בטון וכו'. ואז אפילו הייתי אומרת ברגע של קרבה: אני ממש מבינה שקשה לך, אבל אתה לא מבין כמה אני חוששת שזה ישפיע קשה על הילדה. בוא נחליט שמגיל x (כשהיא כבר מבינה) אתה לא מדבר אליה באופן הזה. עד אז- שטויות. אבל מאז- קריטי. זה יכול להיות גם כל חלוקה אחרת, אבל הרעיון הוא שאי אפשר לשלוט על רגשות קשים של אדם אחר, ולכן אני מקשיבה לו ומקבלים החלטות ביחד איפה שאפשר, ובתחומים שאני מרגישה שהוא יותר מתרשל/לא זהיר/מזלזל, אני נותנת לו מרחב תמרון להרגיש שהוא "עובר על החוקים" מבחינתו, ועדיין מדגישה את הדברים שהם באמת קריטיים ביותר.
כן חשוב, עם כל הקושי, לתת מקום חשוב לזוגיות שלכם. אפילו תסעו ליומיים שלושה אם יש לכם אצל מי להשאיר שאתם סומכים. גם אם את מרגישה שזהלא חשוב לך, נשמע שהוא צריך אותך. ולטווח הארוך זה מאד חשוב.
סליחה אם נלחצת
