פורום הריון ולידה (עמוד 3839)

אין שום סיבה לסבול סתם...

זה לא שטויות בכלל, זה יכול ח"ו לגרום לזיהום בעובר במיוחד אם המים כבר ירדו. עם אנטיביוטיקה אחוזי ההידבקות הרבה יותר נמוכים. נכון שרוב התינוקות שמקבלים GBS מהאמא לא מפתחים זיהום אבל לדעתי זה לא סיכון שיש סיבה טובה לקחת כשהטיפול פשוט יחסית.


מה שלדעתי זה כן ממש שטות זה שאמרו לי שאם הייתי GBS בלידה אחת מעתה ועד עולם אוטומטית יניחו שיש לי אותו בלידות הבאות. אני יודעת שלא נוהגים ככה בארצות הברית למשל בודקים שוב בכל הריון בשבוע 35-36.


ממה שאני זוכרת נותנים מנה אחת לוריד ואז אחרי ארבע שעות עוד מנה וזה נחשב טיפול מונע מלא. אם לא מספיקים לתת שני מנות (למשל הלידה התקדמה מהר מידי) אז נותנים לתינוק אנטיביוטיקה מיד אחרי הלידה… כך שאני אישית ממש מעדיפה להספיק את הטיפול כדי למנוע מצב שהתינוק הקטנטן יצתרך תרופות לוריד ומעקב מיוחד.

ברור לי שאני לוקחת אנטיביוטיקה

ואם חשבתי להתעכב בבית כמו שיש כאלה שממליצים בלידה ראשונה אז זה לא יקרה
השאלה איך זה הולך אם אני לא מעונינת להיות עם וריד פתוח בלידה

חייב לוריד? חייב שהוא ישאר פתוח?

מעדיפה להדקר 5 פעמים כמה שאני שונאתתתתת דקירות ואפילו מפחדת ולא להשאר עם זה ככה

לדעתי אפשר לבקש שיסגרו את המקום של העירוי בפקק מיוחד כדי שלא תיהיי תקועה עם העמוד… אבל המקום עדין פתוח עם צינורית בתוך הוריד. תלוי מי הצוות וכמה הם מוכנים להתגמש.

לא חושבת שיסכימו להכניס ולהוציא עירוי כמה פעמים, זה טירטור בחינתם. אבל תמיד אפשר לבקש ואולי תופתעי לטובה


אולי אפשר לשאול על זה בסיור בחדר לידה אם את מתכננת לעשות סיור?

כשעברתי הפלה תקעו לי אותו סתם..

לא היו צריכים לקחת לי עוד בדיקות באמצע או לדחוף לי חומרים

סתם כמה שעות הסתובבתי עם הדבר הדוקר והמגביל הזה

וזה יפריע לי בלידה בוודאות!
כל תזוזה הכי קטנה זה דקר אותי בפנים

 

אבל לפעמים זה תלוי איפה דוקרים - למשל אם המחט ממש בקיפול של המרפק בטוח שזה יפריע בכל תזוזה. אבל יש למשל בגב כף היד שזה קצת פחות מציק.


אולי את יכולה להגיד לאחות שמכניסה לך שהיה לך ניסיון לא נעים עם זה ותשאלי אם היא יכולה לחפש וריד במיקום פחות בעייתי.

הורידים שלי בולטים בכל מקום חח

נראה לי שברגל זה הכי פחות יציק

והשאירו לי אותו פתוח כמה שעות לאחר הלידה

למרות שלא היה צורך יותר, אין לי מושג למה...

 

ולא הסתובבתי עם אינפוזיה כל הזמן

אבל היה לי בהריון הקודם בשבוע 19 חיובי ובדקתי שוב ב36 והיה שלילי.
כדאי לך לנסות!

איך מצאו את זה אצלך בשבוע 19?

הדבר הראשון שעושים בחדר מיון בכל חולה שמגיע, פותחים וריד.

בית החולים אינו יכול לקחת אחריות על חולים אלא אם כן יש להם וריד שבמקרה הצורך יוכלו לטפל באופן מיידי. גם אם לא היה GBS חיובי, פותחים וריד למתן נוזלים ותרופות אחרות ולכל מקרה שלא יהיה. הריון קל!

בחלק מבתי החולים בארץ יש חדרי לידה טבעיים שבהם לא פותחים וריד כשגרה, וגם במקומות שזה לא נוהל רשמי - בפועל קורה לפעמים שאישה מסרבת ובית החולים מקבל את זה.

מה שנכון -  לוותר על פתיחת וריד זה דבר שקשה מאוד לצוות בית החולים לקבל גם בלידה רגילה, אז לבקש את זה עם GBS נשמע מאוד לא מבטיח.

אבל GBS זה חיידק שבא הולך. שבוע 33 הוא עוד בקושי רלוונטי לבדוק אותו, אז בשבוע 16? אלא אם כן הוא התגלה בשתן, שאז אולי מתייחסים אליו יותר בכובד ראש מבנרתיק (כי זה אומר שהוא נטוע די עמוק במערכת). בכל מקרה כדאי לברר בוודאות שבשלב כזה זה כבר נחשב.

מצד שני אח"כ עוד 2 בדיקות בלי שום טיפול היו תקינות

אז ההגיון שלי אומר שזה הגיע מהנרתיק איכשהו שלא עשיתי את זה סטרילי

הרופאה כבר כתבה לי על הכרטיס מעקב בענק GBS ואמרה שאצטרך..

 

אני לא יודעת אם כבר עכשיו. אולי כדאי לחכות לחודש תשיעי ואז לעשות משטח וגינלי, ואם יצא שלילי לבקש חוות דעת מרופא נוסף. או לברר על בית חולים שהגישה שלו לGBS לא מחמירה מדי.

 

אגב, נשמע שיש לך המון ידע ביחס למי שמתכוננת ללידה ראשונה.

האמת שאני סומכת מאודד על הרופאה שלי
(אחרי כמה רופאים אחרים..)
ואני מעדיפה לקחת סתם אנטיביוטיקה מלקחת סכון
רק השאלה איך אני עושה את זה 

ומה הרופאה אמרה על הבדיקות התקינות שאחרי? זה מעניין אוותי, כי באוזניים הלא-מקצועיות שלי, ההשערה שלך על חוסר סטריליות נשמעת הגיונית לגמרי, וחיידק מהנרתיק בשבוע כזה זה דבר שלא כ"כ נוטים להתייחס אליו כרגיל.

לשאלת הווריד אני כנראה לא יכולה לעזור, מצטערת...

מה שכן היא אמרה שכדאי לי לעשות תרביות שתן כל חודש ולא לעיתים רחוקות יותר

הגעתי ללידה ברגע האחרון ולא הספיקו למלא פרטים עלי או להחליף את הבגדים הרטובים שהגעתי איתם אז ודאי שגם לא לפתוח וריד
אחרי הלידה, לא זוכרת אם לפני ההנקה או אחרי פתחו לי וריד... לא היה לי ממש קריטי בשביל שאתנגד לזה אבל באמת היה הזוי.

לפני שיספיקו לפתוח וריד

הם גם לא ששים להוריד אחרי שפותחים.

את יכולה לבקש שיפתחו במקום שפחות יציק. (לא בחלק הפנימי של המרפק למשל)

נותנים מנה כל 4 שעות. אני לא חושבת שיש אופציה אחרת חוץ מווריד.

גם לי בפעם הראשונה התגלה בשתן בשבוע 20- במצב כזה גם אם תעשי תרבית ויצא שלילי-עדיין יתנו לך אנטיביוטיקה.

א. אין מצב בלי פתיחת וריד- האנטיביוטיקה זה דרך הוריד והם בחיי לא יוציאו לך אח''כ.
מנה מקבלים כל 4 שעות..תלוי כמה זמן הלידה...
אני קיבלתי פעם אחת שעה לפני ופעם שניהשעתיים. ורק פעם אחת. וזה בסדר.

ואגב על פתיחת וריד- בדר''כ יתעקשו על זה. רק במקומות מסויימים ומיילדות מסויימות אולי יותרו.
ואחרי ששמו אין מצב שיורידו..

אני מבינה את החוסר נעימות..אני עכשיו הייתי עם חום בלידה אז כ-ל ה4 ימי אישפוז הייתי עם זה ומלא אנטיביוטיקות - 12 פעמים ביום!
סיוט ובאמת לא נח.
אבל מתגברים...

אולי זה בגלל הסיבה לזה שהלכתי לשם בכלל (הפלה)

בצירי לידה הכאב של הצירים לגמרי מטשטש את האי נעימות מהמחט

ובאמת שיכולה להעיד שעכשיו באישפוז סבלתי מזה ממש. גם אחרי יומיים נפל לי ביד אחת אז עשו ביד השניה
וגם להניק עם יד אחת זה לא להיט...
ועדיין
צריך לשים את זה בראש בפרופורציה...לא לתת לזה משקל

לא מסוגלת להסתכל בכלל שעושים לי את זה

לכן גם כל ההפלה הייתה טראומה

ולא בא לי שהלידה תהיה כזאתי גם

אם לא, קחי פרינטל או המולטיויטמין מתקופת ההריון.

אבל הכי הכי טוב זה לאכול בריא ומזין, את כל אבות המזון וכל מה שצריך.

בעיקרון הם אותו רעיון אבל החומר שבהם קצת שונה (צורה קצת אחרת של פרוגסטרון) בסרזט לא היו לי תופעות לואי בכלל והמיקרולוט היו לי בחילות וכל מיני עד שחשבתי שכבר נכנסתי להריון... (שלא באמת קרה עוד חצי שנה אחרי שהפסקתי גלולות… מסתבר שאצלי הנקה עובדת בתור מניעה עד שנה פלוס אבל אי אפשר לדעת את זה מראש. אני מכירה הרבה שנכנסו להריון תוך הנקה מלאה קרוב מאד ללידה הראשונה)



המשכתי לקחת פרינאטל כל תקופת ההנקה אבל הרבה פחות הקפדתי. יותר חפיף יום כן יום לא

עמידת נר
הליכה על 6
כיוון פנס למטה בבטן

כדי לבדוק את הנושא

או שעובר יתהפך מעצמו או שיחליט להתעקש.


בכל זאת, טיפים ששמעתי:

הכי חשוב להקפיד על עמידה וישיבה זקופים או להשען קדימה, לא להשען אחורה כמה שאפשר (ליצור כמה שיותר מקום באגן, השענות אחורה סוגרת אותו)


לשכב רק על הצד עם כרית בין הרגלים - שוב, לפתוח את האגן.


להיות הרבה על ארבע או שש (בתנוחת זחילה)


שמעתי ששחיה בברכה זה טוב כי כוח הכבידה לא פועל על העובר והוא יכול להסתובב יותר בקלות


לשים קרח/משהו קר על החלק העליון של הבטן ורטיה חמימה על החלק התחתון


דיקור סיני ו/או כירופרקטיקה למי שנוטה לכיוון אלטרנטיבי


יש אתר גם באנגלית בשם spinning babies עם תרגילים


דרך אגב.. סתם סקרנות אבל יש מצב שהשליה שלך קידמית? כי יש לי שליה קידמית הפעם ושמעתי שזה יכול להיות קשור לתנוחה פחות אידלית של העובר או עכוז או עורף לאחור. מקווה שזה לא נכון…

יש לה סיפורים מדהימים..
אבל לא מנסיון אישי...
בהצלחה!

אקקילומין כדאי לקחת בליווי של רופא פוריות ולא כל רופא נשים

רופא נשים

בדרך כלל כבר אפשר.

תתייעצי עם יועצת הנקה, זה ניתן לפיתרון למיטב ידיעתי

בגיל חמישה ח׳ ביום אחד.

זה בהחלט דבר נפוץ.. בעקרון הפתרון הוא כמה ימים לנסות רק להניק, השאלה אם יש לך את האפשרות הזו?
ודבר נוסף שחשוב מאוד להקפיד עליו, הוא האכלה בבקבוק תומכת הנקה. הבקבוק צריך להיות מאונך לרצפה כשבעצם הפטמה לא מלא לגמרי אלא רק בחציה, הקצב צריך להיות איטי יחסית. התינוק צריך להיות במצב של ישיבה עד כמה שניתן ולא בשכיבה. הפטמה בבקבוק צריכה להיות עם חור קטן ככל שהתינוק מסכים בלי להתעצבן..

תסתכלי בגוגל האכלה תומכת הנקה.

שהוא מעדיף בגלל שיניים, ואח"כ יחזור להנקה בעז"ה.

מקווה בשבילך .

אבדוק את הדברים שכתבתן לי...

בלילה הוא כן ינק ממני אבל היום בבוקר שוב פעם לא..
האמת שרציתי להוריד קצת הנקה אבל לא תכננתי שזה יהיה כל כך מהיר ;)
אז זה באסה אבל לא נורא...

ראי כאן - ״שביתת הנקה״

http://www.lllisrael.org.il/nursing-strike/

וגם מציק לפעמים כשאני יושבת וכו..
משתדלת לעשות שטיפות כמעט כל פעם..
בעז"ה מתישהו זה יעבור...

זה לא נעים אבל זה סימן טוב.

אבל להיות עם האצבע על הדופק - אם לא חולף תוך כמה ימים, לבדוק שלא התיישבה על זה פטריה.

דבר שני אמבטיה משותפת.
מסאג טוב.
מסעדה
להפוך אץ הבית לצימר נרות פרחים מפורים ולז
הזמין אוכל מוכן.
חלוקי מגבת במקלחת וכו..

התכוונתי שאני לא בנויה כרגע ליחסי אישות..
מחפשת רעיונות להעביר את הערב בצורה טובה ומקרבת, לא משהו מיני מידי...

יש עוד ילדים בבית? או שזה לידה ראשונה?

 

אם את בונה על ערב בבית - אז להשקיע בארוחת ערב כיפית ומפנקת, אפשר גם להשקיע באבזור מסביב

משחק כיף שא"א לשחק כשאסורים... (רעיונות? תלוי לאיזה סגנון אתם מתחברים, אבל תחשבי על משהו שאתם אוהבים לעשות), אפשר גם סרט יפה (בעלי פעם סדר לנו בסלון כריות ונרות ונשנושים לערב צפייה זוגי, זה ממש נחמד).

 

ואם את בונה על ערב זוגי בחוץ - אז זה כבר יותר קל: מסעדה נחמדה, טיול באוויר באיזה פארק או מסלול שיש גישה אליו בשעות כאלה ואתם אוהבים. באולינג, סרט בקולנוע אם אתם בעניין ועוד ועוד

 

מקווה שעזרתי

אני השתוקקתי נראה לי כבר חודשיים אחרי.. וההריון לא היה פיקניק וגם הלידה לא..
אבל בא לי ללדת. או כמו שאני אומרת בא לי שכבר יהיה פסח ואני אלד..

לא כדאי שאני אלד עכשיו.. בקושי בחודש שלישי..

רק שאני פחות מחודשיים אחרי לידה...
ההריון לא היה פשוט, הלידה לא היתה פשוטה ובנס הכל עבר בשלום. וזה לא סותר...
אני חולמת על הרגע שבו אראה שני פסים...
מתחלחלת מהמחשבה על הבחילות וההקאות אבל זה לא מאוד מרתיע אותי... (שכחתי כנראה מה זה... לא יכלתי לקום מרוב חולשה ולא להכניס כלום לפה.. אישפוזים אינפוזיות וכו'..)
מתגעגעת לתנועות של העובר (שעכשיו יונק בהתלהבות עם חיוך מתוק) בכלל להרגשה הכבדה והמסורבלת... (התלוננתי כל היום וכל הלילה..)
כמהה לרגע שאחרי הלידה כשהתינוק עלי והכל מאחוריי...

בעז"ה בעתו ובזמנו... (:

מתגעגעת מאוד לתנועות עובר. לצירים.... ללחץ וההתרגשות בחדר לידה! לרגע המפעים הזה שהתינוק יוצא ובוכה בכי ראשון!!

😮😮😮

קיבלתי פיטוצין בפתיחה 6 יחד עם אפידורל.

אני מרגישה שלא חוויתי מספיק מה זה צירים..

חייזר.. 

מעבר לזה שבכל ציר בעלי ואמא שלי נושמים איתי יחד המממממממ אהההההה יופי עוד פעם

חחחחחחחחחחח מתגעגעת לפינוק חחחחחח ​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​

אחרי שעות רבות של צירים נכנעתי לאפידורל ומרגישה שבעצם פספסתי משהו.. בא לי ללדת בלי ולדעת על מה מדברים.. .
בא נראה אם הפעם אני יצליח

והיה הריון ממש לא קל!
אמרתי לבעלי בשכל אני ממש לא רוצה עכשיו עוד הריון אבל ברגש באאא לי שוב! זאת חוויה מהממת , מדהימה, מפעימה. .. בעלי חשב שהשתגעתי... כי הוא לעומתי לא שכח כ''כ מהר את מצבי בהריון

זה קורה להרבה נשים וגם אני מרגישה ככה ... מנסה להכניס לעצמי לראש שמתי שזה יבוא שוב בע"ה זה יהיה הכי טוב בשבילנו וכו'. אבל בתכלס? אם אני מקבלת אני קצת מתבאסת כי בא לי שוב להיות בהריון ולהרגיש תנועות עובר ולהתפנק על בעלי ... מצפה 

להתפנק על בעלי... עלית על הנקודה חחחח

רצון ששוכן עמוק בלב..

יש משהו שאחרי לידה , עם כל הקושי והכאבים

מרגישים איזשהי תחושת ריקנות כזו.

עד עכשיו הרגשת סוג של שליחות וגם מילוי פיזי תנועות עובר וכו.

גם לי זה קרה ובאמת בין שתי הראשונים אין הבדל גדול

10 חודשים אחרי לידה, חושבת על זה שוב (דווקא הריון ולידה תותים) ואני מתחלחלת
הוא עוד קטן וצריך אותי לידו.

בעלי אבל לא ממש... רוצה לאט לאט.. , פרה פרה..

ועם הילדים לחצר הקרובה אבל בד"כ לוקחת גם בייביסיטר איתנו לעזרה
אפשר ללכת לחברה/שכנה קרובה ולשבת על כוס קפה
זה מאוד מרענן ועוזר- כמובן לא כל יום ולא למליון שעות
זמן מוגבל ובתיאום של שתיכן שאם לאחת לא מתאים היא יכולה לסרב בנוחות ובקלות

לטיפת חלב הלכתי גם ברגל בשביל ההתעמלות שלי והלנשום אוויר

לגוף להיפטר מנוזלים. תהיה לך הזעה מוגברת, ומינהסתם גם כל הדימום וכו'. וכמו שלא עלית הכל ביומיים גם לא תרדי הכל ביומיים

מפחיד לראות כזה משקל..

העליה במשקל היא לא רק העובר, הגוף אוגר יותר נוזלים, נפח הדם עולה וזה דברים שיקח להם כמה ימים לחזור לנורמה ותראי את זה במשקל. ויש משקל שלא ירד כזה מהר.. כזה שהגיע מהאכול...

ודם וכאלה הלוואי..אני יכולה להכנס לדכאון רק מהמחשבה על המספר הנורא הזה.

רק לראות המספר.. בימים שאחרי הלידה

בשבוע שבועיים שאחרי הלידה וגם הבטן משתנה בתקופה הזאת וחוזרת יותר למצב תרום הריוני. יש כאלו שלוקח להם יותר זמן וכאלו שפחות. אל תהיה בלחץ על המשקל. נדירות הנשים שנראות כמו לפני הלידה בברית בדרך כלל זה לוקח זמן.

הירידה היא איטית , מה שמוריד בהתחלה זה רק משקל התינוק, מי השפיר והשליה. יכול לקחת לגוף כמה חודשים לחזור למשקל הראשוני( גם ללא דיאטות).
וודאי שיומיים אחרי הלידה אין מה להלחץ.
פעם חברה שלי אמרה שכל יום אחרי הלידה יורדים חודש אחד בהריון, את רק יומיים אחרי, לפי זה את אמורה להראות בחודש שביעי

אל תתרכזי בזה עכשיו, תני לגוף שלך את הזמן...תתרכזי בהחלמה שלך ובתינוקי החדש!
הרבה נחת!!

איך הגעת לזה???????????

 

דחוף תתיעצי עם רופא

אבל דחוף!!! לרופא.
תתחילי לטפל בזה!
(או שזה למרות טיפול?
אם כן, עוד יותר דחוף לרופא מבלי להמעיט מהדחוף הראשון שכתבתי).

בערכים כאלה צריך לראות בהתאם לנתונים האישייים מה ניסית עד עכשיו ואיך לשפר מהר מאוד מעכשיו!
שמירת הריון זה כשמדובר ביותר מחודש אם אני לא טועה... מקווה מאוד שתוך חודש יעלה לך משמעותית!
בנתיים יכולה לקחת ימי מחלה.
תתייעצי עם רופא. אפילו משפחה. בהקדם!!
תרגישי טוב!

2 מנות דם ומטופלת עם עירוי ברזל .השאלה אם יאשרו לי את זה.כי עדיין אני חלשה וקשה לתפקד עד בלתי אפשרי.ועבר 30 יום מתחילת האישפוז והאישור מהרופאה שלי לשמירת הריון..השאלה אם ביטוח לאומי יאשר...

ראשית, מאחלת לך מהר מאד שתרגישי שיפור 

בזכות הטיפול שקיבלת ושתגיעי ללידה מחוזקת יותר!

וכרגע, אם את עדיין תשושה ואני מכירה אנמייה באופן אישי...

אז תנוחי. קחי את זמנך.

בהצלחה

בעזרת השם יותר טוב..

אפילו פחות קצת

אחרי שראו שגם עם העירויים הברזל בקושי עולה נתנו לי שמירה עד הלידה.
תנסי לתחזק את עצמך כמה שאפשר.
הגעתי עם ברזל גבוה(בשבילי) עם המוגלובין תשע ואחרי הלידה ירד ל 7.

הכי נמוך?

לי היה הכי נמוך 7.5 וכמעט התעלפתי

בבית חולים הרופאה אמרה לע שאם הייתי באה בשבת היו מחללים את השבת עליי

ותביני שעד שבועיים לפני עבדתי כמו שידה בנקיון ועוד עבודה עם ילדים עד חמש ...הרגשתי שזה לא הגוף..שזה פשוט הנפש

ריחפתי בעולמות עליונים. לא הצלחתי להחזיק את הראש ואת העיניים פתוחות.

אם כן ואם לא תעקבי כל הזמן

יש כזה דבר אנמיה הריונית

אני קבוע לוקחת עירוי

וממש לא היתה לי אנמיה כזה

עשיתי בדיקת דם בהריון בפעם הראשונה של ההמוגלובין..עד שממש הרגשתי סחרחורות ומעדתי מלא

מיוזמתי פניתי לרופאת משפחה להפניה לבדיקת דם

ווואו איזה סיפור זה

 

לקח לביטוח לאומי להחזיר תשובה אחרי חודש

ובאיזה שבוע נתנו לך שמירה?הם הסתפקו בבדיקת מעבדה ואשפוז?או שהם רצו מעקב אם עלה לך ההמוגלובין?

הם פשוט רוצים "הוכחות" למצב הבעייתי. במקרה לףך כנראה אישורים על אשפוז ואת התוצאות ה"מדהימות" של בדיקות הדם שלך.

 

המון הצלחה ובריאות יקרה !!

נשמה יקרה

הראיתי להם פעמיים תוצאות של בדיקות דם לאחר העירויים שעשיתי. וראו שההמוגלובין לא ממש זז. וגם כתבתי מכתב אישי. הרופא נשים הציע לי לעשות זאת.

שמו לי פרופסור.הרופא אמר לי בתשע בערב שנראה לו שלפני ארבע בצהריים למחרת אין טעם בכלל לבדוק אותי שוב כי אני רק בהתחלה ואחרי שעתיים הייתי בחדר לידה עם תינוק מתוק (:

בגדול שמעתי מהרבה רופאים שלא כל כך משתמשים בפרופס כיוון שזה יקר.כשמצד שני הוא זירוז עדין ויעיל...

ממה שהבנתי הצירים עם זירוז קשים יותר(לא לקחתי אפידורל,לידה ראשונה ויחסית היה ממש נסבל)

מוזמנת בכיף לשאול אם יש לך שאלות

איזה זרוז מתוכנן לך?

 

אם בפיטוצין, הצירים חזקים יותר וצפופים יותר

ולכן הרוב לוקחות אפידורל

 

זה לא אומר שהלידה תהיה מהירה. זה אומר שגורמים לצירים.

גם לידה עם פיטוצין יכולה לקחת הרבה זמן.

 

אם יש לך שאלות ספציפיות יותר, תוכלי לשאול בשמחה.

דברים ספציפיים:

כמה זמן לוקח עד שמתחילים את הזירוז?

ברור שזה תלוי בעומס שיש באותו זמן, אבל בערך.

 

מתחילים בחדר לידה, או במחלקה וכשמתקדם עוברים לחדר לידה?

קחי בחשבון שצריך לחכות עד שיהיה מיטה פנויה במחלקה ואחר כך בחדרי לידה...
בדרך כלל לוקח לפחות חמש שש שעות

לק"י

אצלי זרזו רק כי הייתי בשבוע 41+
ונראה לי שזה היה במחלקה הרגילה.

למה צריך מחלקת הריון בסיכון??

הוכנסתי לחדר לידה רגיל וקיבלתי זירוז..

אם את יכולה לחכות ויהיה עומס בחדרי לידה- יאשפזו אותך ויתנו לך לחכות.

אם זה דחוף, יכניסו מייד.

פיטוצין מגיע בעירוי. מתחילים עם מספר מסויים של טיפות ולפי הצורך מעלים את המינון.

 

איפה מתחילים? תלוי בבית חולים.

יש בתי חולים שבחדר הלידה

ויש בתי חולים שיש להם חדר לייד חדרי הלידה, שמה תתחילי את הטיפול

וכשתגיעי לפתיחה 4 יעבירו אותך לחדר לידה.

במחלקה וודאי שלא יעשו את זה.

 

יש גם אפשרות של סטריפינג- הפרדת קרומים.

המיילדת מכניסה את היד וידנית מפרידה קרומים.

זה קצת כואב (ולפעמים הרבה כואב...) ועלול לגרום לדימום.

לא תמיד זה עובד אבל לפעמים שווה לנסות כדי שלא לקבל פיטוצין ולגרום ללידה להיות טבעית.

 

אני יודעת שיש גם בלון אבל לא התנסיתי בזה, אז לא יודעת להסביר לך על זה.

בלידה הראשונה הייתי בבית חולים בו עובד הרופא נשים שלי אז הוא הכניס אותי ישר לחדר לידה וישר התחילו עם פרופס, לא חיכיתי הרבה.
אח"כ הורידו אותי למחלקה כי לא התקדם כ"כ ובהמשך חסרתי שוב לחדרי לידה.

בלידה עכשיו הייתי בעי"כ, אשפזו אותי במחלקה ושם ניסו להכניס בלון. בהמשך שלחו ליחידת זירוזים שם הכניסו פרופס, ולבסוף חדרי לידה שם הייתי עם פיטוצין.

בלידה הראשונה לקח יחסית הרבה זמן כי הגוף לא היה מוכן והילדונת לא רצתה לצאת.
בלידה השניה לקח יומיים וחצי מההתחלה עד הלידה.

הצירים לא הכי נחמדים, במיוחד פיטוצין, אבל זה לגמרי תלוי בכח נסבל שלך.
בלידה הראשונה הייתי מחוברת למוניטור רצוף (בגלל הפיטוצין) ולא הסכימו שאהיה פעילה, רק לשכב על הגב, וזה ממש הכאיב לי אז לקחתי אפידורל.
בלידה השניה, ממש רציתי בלי אפידורל אבל הפיטוצין עשה לי צירים נוראיים באגן והפתיחה לא התקדמה אז קראתי למרדים. 45 דקות אחרי שהמרדים סיים הייתי בפתיחה מלאה...

בגלל איזה עניינים מגיעים לצורך בזירוז? ז"א באיזה מקרים זה?

משקל נמוך, משקל גבוה, אחרי היפוך, ירידת מים מוקדמת, סכרת הריון, קרישיות יתר...

צריך לדעת שזירוז זו אופציה, ולהכיר אותה, בלי לחץ.

לק"י

אני די ממורמרת מהקטע הזה.
(כי כשבאתי ללדת, אמרו לי שהנהלים קודם היו רק משבוע 42. וכבר הייתי עם צירים..אז למה לזרז?!)

ככה לזרז אוטומט משבוע 41?
מכירה כ''כ הרבה שילדו בשבוע זה... אני בעצמי בלידה הראשונה ב41+4 ולא אמרו לי מילה על זרוז כי לא היתה סיבה...

כ''כ חבל המקובעות הזאת

לק"י

(וברור לי שהיום הייתי מסרבת, ונותנת צ'אנס להתקדמות טבעית. לא בגלל הכאב, כמו בגלל שכמו כל התערבות, גם לזה יש מינוסים).

כל הזמן שאלו מה? את בטוחה? מה ווסת אחרון?

וגם לי הכניסו פרופס (נר לצוואר הרחם) ותוך 6 שעות ילדתי.

מה שכן, חיכיתי 10 שעות עד שהתפנה חדר הזירוזים בעין כרם (הייתי מאושפזת בינתיים בנשים, מאד נוח שם).

 

לגבי הכאב- לא צריך לפחד. זה עוזר לגוף להתעורר אבל בחוויה שלי עם פרופס זה לא יותר נורא מצירים רגילים. עזר לי מאד לעשות תרגילים של עמית לידה, ולהיות במקלחת (זה ככ עוזר!!)

 

תבואי פתוחה ותרגישי את הגוף שלך. אם תהיי מסוגלת לזוז (אפשר לבקש מוניטור בישיבה!)זה מקל מאד. אם יכאב מידי, ויש עוד הרבה דרך- קחי אפידורל.

בהצלחה!!!

בעין כרם.
אושפזתי ללילה במחלקה (כמו בית מלון! בכיף חוזרת לשם ללילה)
ומשם לחדר לידה - פרופס.
אמרו לי שיבואו לבדוק אותי עוד 12 שעות... אחרי 12 שעות הייתי בפתיחה מלאה. 16 שעות ילדתי.
וזו לידה ראשונה, שבוע 37, 0 פתיחה 0 מחיקה.
היתה לידה קלה.
למזלי לפני הלידה שמעתי רק סיפורים מעודדים על זירוזים מחברות לעבודה (סבתות...) אז לא ידעתי שצריך להלחץ ולפחד. ממליצה גם לך לשמוע רק חוויות טובות שיחזקו לך את האופטימיות!

וממליצה להביא ספרים, משחקים, עיתונים, תשבצים, דברים קלילים שיעסיקו אותך באשפוז. ההמתנה מורטת עצבים...

היו לי כבר צירים לא סדירים ולא מספיק צפופים ופתיחה 2.5 ומחיקה 70%
ונתנו פיטוצין (היה מיעוט רציני של מי שפיר+דופק מהיר לעובר+ חום לי...)
נתנו רק מינון התחלתי במשך שעה וחצי בערך.
תוך רבע שעה נהיו לי צירים ממש תכופים וארוכים וחזקים מאוד...
הייתי עם מוניטור בישיבה...בעיקר נשמתי עמוק עם כל ציר.
לא היה לי קל בכלל זה צירים יותר חזקים מרגילים (וזאת לידה שלישית ותמיד ילדתי טבעי ואני מכירה צירים)

א-ב-ל

אותי זה תפס בהפתעה
ולכן היה לי קשה
ובעיקר פחדתי ממה יהיה וכמה זמן זה ימשך.

ממליצה כן לבקש להכנס לחדר לידה כמה שיותר מהר..
ולבקש גם לא רק לשכב עם המוניטור.
אם תרצי גז צחוק אצלי נגיד ממש ממש עוזר . בעיקר עוזר לי להרפות ולא להתכווץ ולפחד וככה הצירים הרבה יותר נסבלים.
בשתי לידות זה הציל אותי.
אבל יש כאלה שלא עובד עליהן.. אני ממליצה לנסות אם קשה לך בלי כלום.

וכדי שיהיה לך סוף טוב ולא תשארי עם הקטע הכואב-
אחרי שעה וחצי של פיטוצין. הפסיקו. הכניסו לחדר לידה ובדקו פתיחה- פתיחה 5.
לקחתי גז צחוק שהקל עלי מיידית.
תוך עשר דקות עם גז צחוק -עשר דרות מאז פתיחה 5 - ירידת מיים. ופתיחה מלאה.

2 לחיצות קטנות והילדה החליקה החוצה בלי טיפת כאב.
רבע שעה בחדר לידה וזהו.


כתבתי רק כדי לעודד שלכל לידה יש סיפור משלה ואל תקשיבי לסיפורים שמפחידים אותך. תזכרי שה' יכל להפתיע ברגע אחד ולהפוך הכל.

אני שמעתי סיפורים מפחידים על פיטוצין וברגע שאמרו לי פיטוצין ישר דמיינתי סבל נוראי ואין מצב בלי אפידורל והתערבויות וסיבוכים...
וחבל.
כי ה' מכין לך בדיוק את מה שאת צריכה חעבור. ושאף סיפור לא ילחיץ אותך. שלך יהיה הכי שלך. ויהיו לך את הכוחות.

לק"י

זאת היתה לידה ראשונה, כך שאין לי ניסיון בלידה בלי זירוז. אבל מתיאורים ששמעתי לגבי זירוז- זה היה נשמע יותר נורא מהמציאות בפועל.
(לא שהתענגתי כמובן אבל צירים כואבים גם בלי זירוז).

ובשלב מסויים אפילו חשבו להפסיק את הזירוז, כי היתה התקדמות יפה.

ולקחתי אפידוראל מתישהו.

שלי גם נאלצתי לקחת זרוז (וזה היה רצון שלי בתנאים שהיו) אבל תכנית הלידה היתה כזו שאכנס לחדר לידה, קודם אפידורל ורק אחרי שהוא מתחיל להשפיע (חצי שעה) להתחיל עם הפיטוצין. זה היה מצויין! את צירי הלחץ הרגשתי מצויין והייתי פעילה כמו בלידות הקודמות שהיו בלי אפידורל.

בעבר היה לי זרוז עם בלון. מכניסים בלון לצוואר הרחם, הוא אמור לרכך אותו חלהתחיל פתיחה. תהליך ההכנסה לא היה לי נעים וזכור לי כסיוט...

אני חושבת שבעזרת מלווים תומכים ומיילדת טובה אפשר להעביר את הצירים של הפיטוצין.
בסופו של דבר, סף כאב זה דבר אינדבידואלי, מה שלך כואב חזק יכול לכאוב לאחרת חלש. וחבל להפחיד ולהגיד "קודם אפידורל" כי גם לאפידורל יש תופעות לוואי.

בלידה הנוכחית שלי הצלחתי להעביר את רוב הצירים של הפיטוצין בעזרת תנועתיות (שכיבה על הצד ונענוע של האגן, כריעה במיטה וסיבובי אגן+לצדדים+למעלה למטה). אפילו הצלחתי לישון שעתיים!
רק אחרי חצי שעה של צירי נוראיים באגן ללא התקדמות בפתיחה לקחתי אפידורל, ו-45 דקות אח"כ הייתי בפתיחה מלאה.

אולי קיבלת מינון נמוך

 

אני גם מצטרפת להמלצה של אפידורל לפני פיטוצין.

הצירים של הפיטוצין ממש נוראיים!

אין מה להשוות אותם לצירים של לידה רגילה!

בלידה הראשונה הגעתי למינון גבוה ממש! והסיבה היחידה שלקחתי אפידורל זה בגלל שרצו שאני אשכב רק על הגב וזה גמר אותי כי כל הגוף כאב לי.

בלידה עכשיו קיבלתי במינון נמוך יותר ועדיין הייתי עם צירים נוראיים שגם אותם הצלחתי להעביר בעזרת תנועתיות. רק בגלל שלא התקדמה הפתיחה לקחתי אפידורל, אמרתי לעצמי שאני לא מסוגלת להמשיך לסחוב ככה צירים כאלה נוראיים עוד כמה שעות (אצל הגדולה הייתי כמעט 12 שעות עם צירים כאלה אבל הפתיחה התקדמה כל פעם עוד קצת, והפעם זה היה אחרי 6 שעות עם פיטוצין ופתיחה שזזה מ-1.5 ל-3).

בקיצור חוזרת שוב על ההמלצה שלי- להיות כמה שיותר בתנועה ולנסות למצוא דרכים אחרות להעביר את הצירים.
רק אם זה באמת עובר את סף הכאב הרציני, לקחת אפידורל. לא חושבת שיש מה לקחת מראש.

ממש מעניין אותי.

איך הצלחת להיות בתנועה?

כשאני קיבלתי פיטוצין הייתי צריכה להיות מנוטרת כל הזמן.

זה די מונע תנועה. צריך לשכב במיטה, בד"כ על צד שמאל וזהו.

אבל באמת לזוז יותר מדי לא מבינה איך

לי גם ככה היו בעיות עם הדופק במוניטור אז לעשות סיבובי אגן היו שולחים אותי ישלניתוחר

וגם אני הייתי עם מוניטור במקביל לפיטוצין.
אז שכבתי על צד שמאל, אבל הזזתי כל הזמן את האגן כדי לעזור לתינוקת לרדת למטה.
וכשכבר כאב לי לשכב ביקשתי עזרה לעבור לכריעה במיטה, ועזרו לי.
ואם המוניטור קצת זז אז סידרתי אותו או שבאה מיילדת לסדר (יש להם את המוניטור של כל היולדות בדלפק על מסך גדול).
והמיילדת אמרה לי שאני יכולה גם לעמוד או להיות על כדור.

תראי, ידעתי מראש שאני אגיע לזירוז ורוב הסיכויים שיתנו לי בסוף פיטוצין ומוניטור. אז קראתי על תנוחות שאפשר לעשות במיטה וראיתי סרטונים ביוטיוב.
ובסופו של דבר, ההחלטה ללכת לעי"כ (גישה טבעית) הוכיחה את עצמה כמוצלחת עבורי.

בלידה הראשונה התחלתי במחלקה עם פרופס (שייך לסוגים של השראת לידה כלומר כשאין נתונים של לידה) הייתי איתו לילה שלם עם צירים חזקים וכואבים שלא השפיעו בכלל (נשארץי על פתיחה 0) חוץ מלהתיש אותי ואז בצהריים כשכבר חשבו להוציא לי ולתת לי קצת לנוח קצת ואז משהו אחר פתאום התפתחה לידה חטופה (תוך חצי שעה מהרגע שהייתה לי פתיחה 4 וחצי, כששעה קודם היה 0, היא הייתה בחוץ)
בלידה השלישית רצו לתת לי פיטוצין,(פתיחה 2 בלי צירים ממשיים הגעתי בגלל דימום) חיכיתי בקבלה 3-4 שעות עד שהתפנה חדר לידה ואז כשנכנסתי לחדר לידה ירדו המים כמעט לגמרי פקעו את הכיס האחרון שנשאר ומשם התפתחה לידה לבד (ילדתי אחרי 3 שעות מהכניסה לחדר לידה)

שבוע 42+2

בלי שום ציר... 

התאשפזתי במחלקה רגילה להמתנה לחדר לידה שיתפנה, בלילה התחילו לי צירים לבד... 

אמצע הלילה הועברתי לחדר לידה לקראת זירוז.

בהתחלה עשו לי הפרדת קרומים- כאבי תופת!! יותר מצירים של פתיחה 6.(עד שם שרדתי בלי אפידורל! ואני מפונקת!! )

הסטריפינג לא הועיל כלום, חוץ מזה שנאסרנו...

אח"כ עשו לי פקיעת שק מי שפיר. גם לא הועיל...

ואז- בפתיחה 6 קיבלתי פיטוצין עם אפידורל.

היה צירים חזקים מאוד שגרמו לירידות דופק לעוברית היפה שלי. קצת מלחיץ אבל נגמר בשלום ב"ה

זהו בערך. קצת הצטערתי לאחר מעשה שלקחתי אפידורל כי זה האט לי את קצב הלידה ואז נזקקתי לפיטוצין..

אולי לידה הבאה אני אנסה להיות גיבורה וללדת בלי? אולי ...

ואני דווקא אומרת למי ששואלת אותי שזה לא בהכרח אפידורל את לא יכולה לדעת ואם חשובה לך תנועתיות ולהיות פעילה אז שתדעי שזה אפשרי.

איזה זירוז יש זה תלוי במה הנתונים שלך שאת מגיעה לבית חולים ליפעמים צריך להתיל ממש מאפס זה לא עשיתי אני הייתי עם פיטוצין וזהו

הייתי במחלקה בתור לזירוז כמה ימים. הציעו לעשות בלון או סטריפינג במחלקה, וסירבתי (הייתי שבוע 40 עם פתיחה אפס ומחיקה 60%). אחר כך הורידו אותי לחדר לידה, יש שם כמה חדרים שנקראים חדרי זירוז. שמו לי פרופס, שאמור לרכך את צוואר הרחם. תוך כמה שעות היו צירים ממש כואבים, פתיחה 2. העבירו אותי לחדר לידה ונתנו אפידורל. תוך כמה שעות ילדתי בלי התערבות נוספת. 

כששמו את הפרופס אמרו שהוא לא אמור לעשות צירים, רק לרכך את צוואר הרחם, ואחרי 24 שעות (נראה לי) נותנים פיטוצין שעושה צירים. וממליצים לקחת אותו ביחד עם אפידורל.

אני מניקה ילדה כמעט בת שנה ובהריון.. אבל גם לפני ההריון היה ככה..

אף פעם לא הלכתי לשטוף שיניים באמצע הלילה. בדר"כ זה בסדר.. לפעמים המים מגיעילים אבל קשה יותר לחזור לישון צמאים

מוכר לי

היתי סחוטה אז

ולא מתחרטת

גיבורה את

 

ולענינינו אז פשוט לבלוע את זה

תרתי משמע?

יש ימים שאני לא מסוגלת לשתות מים אז מוסיפה קצת תרכיז תפוחים זה עוזר.. אבל נראה לי שברגיל מתרגלים ואין כל כך מה לעשות..

ב"ה ההריון הזה קל בהרבה מהקודם וממש כיף לי וזורם להניק.. מקווה לגמול זמן מה לפני הלידה או לפחות מהנקות לילה.. זה נראה לי נורא לקום בלילה להניק 2..

צריך לעשות פעם סקר על תופעות שונות בין בריונות..

ונכון

בכל סיטואציה שלא תרצי, ברגע שתשתי תבלעי את הרוק...

או שלא הבנתי אותך..

מכירה את הסוכריות מנטה הלבנות העגולות שהן כמו אבקה כזאת?
אולי יש כאלה קטנטנות או סגנון אחר שאפשר ללעוס, וזה יעביר את הטעם

לי קרה שאיבדתי את סדר יום ולילה ככה שיצא שהתקלחתי וצחצחתי שיניים 4 פעמים ביממה, אבל לא במהלך לילה אחד.
גם אם את קמה אולי יעזור לך רק שטיפה במי פה, פחות זמן מצחצוח ממש

כי אז אני לא יחזור לישון

אולי ננסה או להתגבר או את הסוכריות הללו

תודה על הרעיון

אבל סתם מענין אף אחת כאן לא מתמודדת עם זה?

אני מפחדת מהחידקים שבפה

אם זאת הבעיה.

חיידקים נמצאים שם תמיד, אותם חיידקים, גם בזמני ערות.

 

אבל אני מבינה את הקושי.

אני מרוב עייפות לא רואה בעיניים, כבר לא אכפת לי כלום. אבל בזמנים יותר שפויים, גם אני חייבת לקום ליטול ידיים ולהעביר מים בפה.

 

אולי הפתרון זה לשתות הרבה במשך היום? וגם להמעיט במלוח ומתובל, ואז לא חווים צמא בלילה בכלל.

זה רק בגלל ההנקה

התכוונתי שאולי אפשר לרכז את רוב השתיה במשך היום, אולי זה יעבוד.

אני זוכרת שאחרי הכמה חודשים הראשונים כבר לא התעוררתי צמאה בלילות תוך כדי הנקות.

 

אבל בהתחלה כן. וגם רעבה - מסיימת עם התינוק ורצה להסתער על סנדוויץ' באמצע הלילה .

בקבוק ליד המיטה, אני פשוט שותה מים.. נכון שקצת מגעיל בפה.. אבל לא נורא, חוזרים לישון מיד.. עד לבכי הבא

הייתי צמאה בטירוף. בחלק מההריון גם הלכתי הרבה לשרותים, אבל לא בכולו. יש לי בקבוק "שווה" שאפשר לשתות בשכיבה בלי שזה נשפך אז זה ממש הקל. מגוחך קצת, אבל היה לי ממש נח

שלי ספציפי חברת avex, קניתי בסברס. הפיה נפתחת על ידי לחיצה על כפתור, אז אם לוחצים מעט, נפתח ממש חריץ. זה מהיר כמו לשתות מכוס (כי מספיק יד אחת) רק שזה לא נשפך...

ממש לא נעים..
לפי דעתי ממה שאני רואה גם אצלנו ,לגברים לוקח זמן עד שנופל להם האסימון הם לא באמת מרגישים מה שאנחנו מרגישות , ולפעמים זה אפילו לא מכוונה רעה, רק שאנחנו שכל כך מתרגשות מצפות גם מהם לטיפת רגש..
כשאני סיפרתי לבעלי כשעשיתי בדיקה וזה חיובי , הוא אמר מזל טוב באדישות כאילו איזה דודה רחוקה התחתנה.. אחר כך לאט לאט הם מתרגלים לרעיון.
לפי דעתי הם צריכים זמן פשוט לעכל.

גישת ה"דודה הרחוקה התחתנה"...

 

טוב שיש פורום של נשים עם אנרגיות נשיות מחזקות ועם תמיכה לפרוק בו .

לוקח להם זמן לעכל להרגיש ולהתרגש כיוון שהם צריכים לראות מציאות .

לא דופק ולא אולטראסאונד אלא תינוק/ת יוצאים מהרחם ורק אז הרגשות שלהם גואים יותר מאתנו.

ושואלת בזהירות-

האם בעלך היה מוכן להריון?

האם הפסקתם למנוע\לא מנעתם בהסכמת וברצון שניכם?

 

מעלה אפשרות, שאולי הוא לגמרי שלם עם ההריון..

אולי היה זקוק לעוד זמן גם אם לא הראה זאת לפני.

ואולי ההריון מלחיץ אותו..האחריות, העול שיתווסף וכו'.

 

לי,בניגוד למה כתבו מעלי,

לא נשמע התנהגות מקובלת של בעל.

כן הייתי מצפה שבעל יתרגש  מההריון.

בין אם הוא ראשון\שני או חמישי.

אלא אם כן ההריון בא על רקע מורכב שלא מוכנים אליו\שלמים איתו וכו'.

 

לא סותר כמובן שיכול להיות מורכבויות שמקשות עליו להכנס להתלהבות ולהתרגשות.

או שהוא באמת טיפוס כזה..ורק את יכולה להגיד האם זה אופיני לו או לא.

 

בכל מקרה חיבוק..

יכול להיות שהוא יסתגל אט אט וההתרגשות תגיע בסוף..

 

הרבה לפניי ובעיקר חיכה לי מנענו בסוף למשך שנתיים וגם לקח לנו כמה חודשים להיכנס להריון כך שהרווח הולך להיות די גדול. אבל הוא כן הגיב קצת בלחץ כשגילינו על ההריון ואמר שהוא צריך זמן להתרגל לעובדה. הוא כאילו יותר לחוץ מההריון הראשון כי הוא מודע עכשיו לקשיים של מה זה לגדל ילד. ואצלי זה הפוך לגמרי בהריון הראשון הייתי הרבה יותר בחששות מהלא נודע מאיך אני אסתדר עם העבודה והלימודים מאיך אני יעבור הריון עם כל השינויים הגופניים מאיך אני אניק וכו ועכשיו אני מרגישה שברוך ה' אפשר להסתדר וזה יותר מרגש מאשר מלחיץ. זה גם מעצבן אותי שהוא כאילו הראה שהוא מוכן ורוצה עוד הריון ופתאום לחוץ מזה כאילו אם אני מחליטה שאני מוכנה להריון אז אני החלטית ולא משנה את הדעה שלי פתאום זה לא שאפשר להחזיר את הגלגל אחורה בדברים כאלה..ברור לי שאחרי הלידה בעזרת ה' הוא יתרגש הוא מאוהב בבת שלנו ומעורב בגידול שלה אפילו יותר ממני. אבל אני צריכה להתרגש עם מישהו עכשיו וכרגע הוא האדם היחיד שזה אפשרי איתו וזה גורם לי לבכות שאני מרגישה שאין מי שישמח איתי. לא מספיק אני סובלת מכל התופעות לוואי של ההריון אני צריכה התרגשות בסיסית שתאפשר לי לעבור את זה ביותר קלות.

הוא לא יוכל שלא להתרגש. נשים צריכות להבין שגברים פועלים מהשכל ונשים מהרגש וכל דבר קטן בהריון הוא משמעותי לנו. בהתחלה הייתי הולכת עם בעלי רק בהריון הראשון אחר כך בעצמי הבנתי שעדיף שאני אתרכז בפלא הזה בעצמי והייתי הולכת לבד וזה ממש נחמד

באמת תחושות לא קלות.

מקווה שלאט לאט יהיה יותר טוב והוא יצליח להשתחרר מהלחץ ויראה את רגשותיו.

 

אולי בנתיים מידי פעם לדבר אתו על הקושי שלך?

בשיחה רגועה על כוס קפה..להסביר את הצורך שלך בזה שיתרגש וישמח אתך.

 

בהצלחה יקירה!

הריון עגול, שמח ומלא התרגשות!

אני חושבת שיש גברים שפשוט לא יודעים איך להביע את ההתרגשות

או אפילו מביך אותם להראות התרגשות

אז הם משחקים את המשחק של "לא מרגש אותנו"

הגיוני שזה אפילו לא במודע.

 

אני מאמינה שהוא כן שמח, בפרט אם הוא רצה להפסיק את המניעה

אבל מצד שני רוצה להתנהג כמו הגבר במשפחה.

הגיוני שאפילו בלידה לא תראי אותו מתרגש.

וזה בסדר. זה לא אומר בכלל שהוא לא מתרגש- רק שהוא משאיר את ההתרגשות אצלו.

 

יקרה, שיהיה לך בקלות ובשעה טובה.

אנחנו מתרגשות איתך מאד ושולחות לך חיבוק גדול.

שיהיה הריון קל, עגול ומשעמם

ולידה קלה, בעיתה ובזמנה, בידיים מלאות ובשמחה

אנחנו יודעים שנסתדר בצורה טובה. לעומת ההריון הראשון שאז הייתי סטודנטית ובאמת לא היה ברור איך נסתדר ואז הוא לא היה לחוץ אז לא נראה לי שזה זה..

ההבדלים בין ההריון הראשון לשני

תשתפי בהיבטים שונים(כספי קל או קשה וכו'

ואז ציפיות

זה באמת קצת מתסכל שהם לא מתרגשים כמונו.

אבל אני בטוחה שזה יבוא בהמשך. תמשיכי לשתף אותו, תני לו להרגיש את תנועות העובר בפנים, אני בטוחה שזה יעשה לו משהו.

ואל תכעסי עליו. גברים הם לא כמו נשים, הם לא מתרגשים בקלות, אצל נשים הרגש שולט והדמיון פורה- כשאת נכנסת להריון את מיד מדמיינת את העוברון שוחה בפנים משכשך את רגליו במים מוצץ אצבע מחייך בוכה וכו'.

הוא רק רואה אישה שמנה... (מחילה מכבוד הגברים- תיכף אני אחטוף על הראש...).וגם יכול להיות שהוא זוכר את ההריון הראשון לך, את הבכיות הכאבים הצירים הלחץ.... מה שאצל הנשים נשכח כבר ב"ה, וזה מלחיץ אותו להיכנס לזה שוב. 

אגב יכול להיות שהוא מתרגש ולא מראה את זה. בעלי לדוג' כשהוא עצבני ומעשי אני יודעת שהוא מתרגש- סתם חוש שישי כזה... עם מורכב הגברים 

בהצלחה מתוקה, הריון קל וחוויתי, ואנחנו כאן כל הזמן בשבילך 

מסתבר שכל הגברים מגיבים כמעט באותה צורה. נדירים אלה שמתרגשים ברמות . בזמן הלידה הם רק אז נזכרים להתחיל להתרגש ומובן גם קצת למה, כי הם לא עוברים חווים ומרגישים את מה שאנחנו...

 

אצלנו עדין לא לגמרי קולט...לפעמים אומר בצחוק הגדולה שלי הקטנה שלך...בה לאט לאט זה עובר...אגב גם עם הגדולה לקח לו מלא זמן ובה הוא אוהב אותה ברמות אחרות קשה לו שהם פיציים כאלה...

וממש בסדר ... ככה זה גברים.. הריון ראשון מרוגשים אחר כך לא מזיז להם.. אבל חכי בלידה הוא ירעד מהתרגשות..

תודה רבה!

ואמרו לי שמגיל 30 להיבדק בכל שנה (בין היתר גם סבתא ז"ל חלתה)

יודעת את מי שואלים?
מי ידע להגיד לי באמת האם וממתי להיבדק?
רופא משפחה? רופא נשים?

ביקשתי הפניה מיוזמתי והם הנחו אותי כל כמה זמן לבוא ואיך לבצע בדיקות עצמיות מידי פעם.

ויש גם נשים כאלו?

ומשנה אם אני בהנקה או בהריון?

ובאר שבע ממש רחוק לי

אני צריכה אזור ירושלים/מרכז

יש כירורגיות שד. גם בכללית.

זה גם תלוי אם היא נשאית של הגן או לא. הוא כב רינחה אותך מה תדירות הבדיקות ואיזה שאת צריכה לעשות

אם הסבתא עשתה בדיקה גנטית זה הכי טוב.

 

וסתם הרגעה - מקרה אחד של סרטן במשפחה כנראה שלא משפיע על הדור השלישי גם.

לצערנו היום אנחנו בסטטיסטיקה של אחת משמונה...

 

 

אז ככה,
בכללית לא צריך הפניה (לפחות לא במחוז דרום) לכירורג שד
לי הכירורג אמר שסבתא זה לא נחשב הסטוריה משפחתית (גם סבתא שלי חלתה בגיל צעיר)
בלי קשר להסטוריה משפחתית הכירורג שלי ממליץ בדיקת כירורג פעם בשנה מגיל 20..
ולשיטתו לא משנה הריון והנקה. אפשר ורצוי להבדק.
בשורות טובות!

לא יודעת איזה בירור גנטי נערך לסבתך, זה תלוי גם בגיל בו חלתה וגם באבחנה של הסוג המסויים של סרטן השד שהיה לה, יש כאלה שיותר מכוונים לתורשה.

בעיקרון רצוי לעבור ייעוץ אונקוגנטי, אבל שם בגדול ימליצו לבנות המשפחה להיבדק למוצטיות הנפוצות.

מהסיפור שלך נשמע שבנות המשפחה לא נבדקו, כי כך רק מי שנשאית לגן הייתה צריכה לעבור ממוגרפיות יותר מהאוכלוסיה, ולא כל הדודות.

להחלטה אם להיבדק או לא גם כן יש השלכות וזה יוסבר בייעוץ גנטי.

אבל כל עוד אין אבחנה גנטית לא בטוח שימליצו לך בתור נכדה על כל הבדיקות.

שורה תחתונה כדאי לספר לרופא הנשים את ההיסטוריה המשפחתית, אם הוא רציני, הוא יפנה אותך כבר הלאה, לייעוץ או לכירורג שד.

היא נורא נחמדה.
אחרי הפעם הראשונה כבר לא צריך הפניה.
אמורים לבוא כל שנה מגיל 35 ומעלה, משהו כזה.
כדאי לברר מה בדיוק היה במשפחה לפני התור שלך, ועל סמך המידע ינחו אותך אם צריך בדיקות גנטיות וכו'.

דרך אגב אשמח לשמוע אם עוד בנות הלכו אליה, האם היא נחשבת טובה וכו'.